Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פרי עץ חיים

שער מקרא קודש - פרק ג:

קטע 105 מתוך 142

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שער מקרא קודש - פרק ג: לשון הרח"ו ז"ל, וז"ל, מצאתי בבית מורי ז"ל עצמו, אך לא ידעתי אם הוא שלו מפירושו, ודעתי נוטה שהוא שלו, וז"ל, פתח בית מועד, פתח דברי, ראיתי לבאר ענין מועדים, ור"ח, וחנוכה ופורים, הנה ענין זמנים אלו, הוא התנוצצות אורות העליונים בזמנים אלו, לפי הזמן, אם בחסד אם בגבורה אם בת"ת, אם בנה"י, אם במלכות, כל א' מתגלה לפי העת והשעה:

2

ודע, שאע"פ שבכל ו' ימי החול פועלים ז' מדות כנודע, אינו דומה פעולתן בימי החול, לפעולתן בימים אלו, כי בו' ימי החול, פועלים אצילות ע"י בריאה, ובריאה ביצירה בא"י, ויצירה בעשייה ג"כ בחוצה לארץ, וזהו בחול. כגון - יום א' פועל חסד שבאצילות, מתלבש בחסד שבבריאה, וחסד דבריאה מתלבש בחסד יצירה, וחסד יצירה בחסד עשייה. וביום ב', בגבורה. וביום ג', בת"ת. וכן כולם. אמנם בימים אלו הספירות העליונים מתלבשים בבריאה לבד, כל ספירה וספירה בזמן ממשלתה, כגון בפסח, חסד דאצילות מתלבשת בחסד דבריאה, ובריאה לא מתלבש בחסד יצירה, כי מרוב התגלות אור אצילות בבריאה, יתבטל אור חסד יצירה לגמרי, שרגא בטיהרא מאי אהני, וכ"ש אור חסד דעשייה. הא למה זה דומה, למעיין הנוטף טיפין טיפין, וארובות השמים נפתחו עד לרוב, ולא ניכרו אותן הטיפות הנוטפין ברוב ריבוי מים, היורדין מן השמים, ונתבטלו הטיפין. ועד"ז תקיש אל השאר מועדים.

3

אמנם השאר לא נתבטל התלבשותן, כי בפסח אע"פ שביטל אור חסד דיצירה, ואור חסד דעשייה, עכ"ז לא בטלו שאר מדות בהתלבשותן ביצירה ויצירה בעשייה כשאר ימי החול, ולפיכך הותר בהם מלאכת אוכל נפש, כי הנהגת חול לא בטילה, שהם יצירה ועשייה, ויש קצת אחיזה לחיצונים, לכן הותר מלאכת אוכל נפש, ולא מלאכה גמורה: והנה נתבאר כללות כל המועדים, ועוד נבאר כל מועד ומועד, וענין חה"מ בכללות ג"כ, כי עם היות כי המועדים הם סוד הארת אצילות בבריאה, בחלק מחלקיה, אם חסד בפסח, אם ת"ת בשבועות וכו', ע"כ). ארז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל, פי' - כי בכל עי"ט צריך לטבול, ותכוין לשם הוי"ה ואהי"ה מלאים ביודין, שהם גי' רג"ל, וגם כוונת הטבילה הוא, כי המקוה היא אהי"ה דההי"ן, גי' מקוה: ועתה נבאר התפלה דמחרת י"ט שחרית ומוסף, ילך לבה"כ, ויתפלל שחרית ועמידה דשחרית, הכל כמו בערבית. ואח"כ יאמר הלל שלם, וטעמו יתבאר לקמן. ואח"כ מוציאין ס"ת, ובשעת

4

הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות הרחמים, וישאל לצאת מעבדות לחרות, ולמצוא חן וחסד בעיני בני אדם ועושר, שנאמר וה' נתן חן העם, ושאלה אשה וגו'. וישאל נקמה מאויביו, כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וגו'. וכן במוסף יאמר י"ג מדות, קודם שיתחיל מוסף והבקשה הנ"ל. וכן ביוצר יום ב', כדי שיהיה ג"פ. וה' העולין בי"ט לס"ת, הוא ג"כ ע"פ הדברים הנאמרים למעלה, כי בי"ט מוחי אבא מגולים בנה"י דאימא, ואין כח בז"א לקבל הארת יסודו, אלא מעטרה שלו, וב"פ מנצח והוד דאימא הם מתגלים בז"א, לכן הם ה' עולין לס"ת. והחמישי שבהם, הוא נגד עטרת יסוד אבא. והד' ראשונים נגד ד' פרקים דנ"ה דאימא, והבן זה. ואח"כ יתפלל מוסף כדרכו. ובחזרה יכוין, כי אין לז"א עלייה כלל, ואין עולה בכתר, ונוקבא עולה ע"י ג' דילוגים בחג"ת וחב"ד דאימא כמ"ש כבר בכוונת שבת, ואינה עולה בכתר דאימא, אך עכ"ז אנו אומרים קדושת כתר במוסף, כי הם סמוכים לכתר, ונהנים מאורו.

5

וישלים תפילתו כולה, וילך לביתו, ויקדש על היין, ויאמר פסוק אלה מועדי ה', ויכוין בר"ת אמ"י, ור"ת אותם במועדם הוא א"ב. וכבר נתבאר זה לעיל כל הצורך בזה: תפילת יום טוב - אמנם בענין ז' ברכות שיש בכל תפילה ותפילה של כל הי"ט, בין בפסח ושבועות סוכות, וענינם הוא, כי כבר בארתי לך, כי בז' ברכות של תפילת שבת, צריך לכוין אותן שמות הז' מרגלאין, הנזכר בר"מ פרשת יתרו שהם יוצאין מז' שמות אהי"ה יה"ו. אמנם בדמיון ההוא ממש, תכוין בז' ברכות דתפלת י"ט. וז' שמות אלו, הם ד' שמות של ד' אהי"ה במלואים הנודעים, שהם ב' ביודין, וא' באלפין, וא' בההין. אלו הד', תכוין על הסדר בד' ברכות ראשונות. וג' שמות אלהים, בג' מלואים שסימנם יה"א כנודע, תכוין על הסדר בג' ברכות אחרונות. וסוד הענין, כי בי"ט הם מקראי קודש, ולא קודש עצמו שהוא אבא רק באמא לבד, כמבואר אצלינו בפסוק אלה מועדי י"י, ר"ת אמ"י, לכן אנו

6

מכוונין באלו השמות של אהי"ה ואלהים, כי כולם באמא עלאה: מהחברים - ניקוד הוי"ות של ברכת י"ט, ניקודי הוי"ות בפסח אמצעית, בי"ט קמץ, בח"מ פת"ח. גם ערבית שחרית מנחה סגול, ומוסף שורק. נ"א פתח קמץ עם אהי"ה, חה"מ פתח עם אהי"ה: שבועות - חולם, נ"א ערבית שחרית מנחה חולם, מוסף שורק, נ"א חולם עם אהי"ה: סוכות, לז' ימי החג צירי, נ"א זכרים צירי, נקבות פתחין. נ"א ו' ימי הראשונים, ערבית שחרית מנחה צירי, מוסף שורק. כוונה לסוכות, שם ס"ג, אותיות זכרים בניקוד צירי, ונוקבין בפתחין: הושענא רבה - ערבית שחרית מנחה, חטף סגול, מוסף שורק, בכל אלו הקדוש צרוף שם אהי"ה משולב לאותיות הוי"ה שלשתן: שמיני עצרת - כולו סגול, עם אדנ"י משולב. נ"א ערבית שחרית מנחה כולו פתח, מוסף שורק, וכללות הכוונה ליום זה ע"ב דיודין, ושם פשוט בלי ניקוד: קידוש לי"ט - בפסוק אל"ה מועד"י י"י, ר"ת אמ"י, שהם אורות נה"י אמ"א. אות"ם במועדם,

7

ר"ת א"ב, שהם נה"י דאבא. מקראי גי' שכ"ה דינין ממותקים, עם שם הוי"ה. קדש הם ת"ד, גי' ד' יודי"ן דע"ב, כל אחד כלול מי', ועם ד' אותיות השורש, גי' קדש. אש"ר, נוטריקון - א' אלהים פשוט, ש' אלהים דיודי"ן, ר' אלהים ברבוע, ומיתוקם ע"י תקראו, דאינון ג' שמהן - י"ה, אהי"ה, אדנ"י. ושם י"ה חשבינן ליה בגי' כתר, כזה - יו"ד פעם ה"י גי' ש', יוד פעם ה"ה גי' ר', יו"ד פעם ה"א גי' ק"ך, הרי כתר. אותם במועדם, ר"ת א"ב, שהוא ממתק הדינין בי"ט, במועדם גי' קס"א ע"ה. סוד מה שאנו אומרים בתפילת מוסף, מפני היד שנשתלחה במקדשיך, יובן פרשת תרומה דקע"ב, סוד חלון אחד, הנקרא חלון זיהרא וכו', ובו צורת יד, והוא כפוף תחת כנפי השכינה, ובעת החורבן שלט על בית המקדש ונחרב ע"ש, וזה שאמר מפני היד שנשתלחה במקדשיך: ותודיענו, אם חל במ"ש, אומרים ותודיענו. והוא, כי נודע, כי כל י"ט הוא באימא נקרא מקראי קודש. והשבת הוא באבא קודש גמור ממש, כי בשבת מקבל הז"א הארה מנה"י דאבא שהוא

8

קודש, והם תוך נה"י דאמא לבד, הנקרא מקראי קודש. והנה במ"ש, יוצאין ומסתלקין נה"י דאבא שהוא קודש, והם בחי' שבת, ונשארין נה"י דאמא לבד, שהם מאירין בי"ט. לכן אומרים ותודיענו, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב, שהם נה"י אבא קודש ממש, שנסתלקו, לבין קדושת י"ט שהם נה"י דאמא, שהם מקרא קודש כנ"ל: ה' העולין לס"ת, דע כי ה' העולין לס"ת בי"ט הם, כי כבר ידעת, כי נה"י אבא תוך נה"י דאמא, והנה לא יגלה למטה, כי אם ב' פרקין תתאין דנצח אמא, וב' פרקין תתאין דהוד אמא, כי ב' פרקין עלאין דנ"ה אמא נשארו למעלה ברישא דז"א, בסוד מוחין, והנה יסוד אמא קצר, ומסתיים בחזה דז"א, ואינו נגלה לחוץ, ויסוד אבא שבתוך יסוד אמא, הנה הוא ארוך, ונגלה פרק א' לחוץ מיסוד אמא, והרי הן ה' פרקין הנגלין בי"ט, שהם ב' פרקין תתאין דנצח, ובפ"ת דהוד אמא, ופרק א' הנגלה מיסוד אבא, וכנגדן עולין ה' לס"ת בי"ט. (אמ"ז, בב"י בשם הגמרא שיכול להוסיף על ה' בי"ט, עיין סימן תפ"ד, והובא בשם הר"ן

9

שאין להוסיף): בשבת וי"ט אין לומר בהם יום המנוח הזה, כי אם בשבת או בחג, סימן אמר לי מורי ז"ל, מנוח ע"ה היה: שער מקרא קודש - פרק ד: מהחברים - סדר המועדות, בראש השנה הוא התעוררות גבורה, בסוד שמאלו תחת לראשי, שאז הגבורה שוקטת ומיושבת, וימינו תחבקני לעורר האהבה: יה"כ הוא התעוררות בינה למלכות, וז"ש כי יום כיפורים הוא, לכן תרין כפורים במשמע: יום א' דסוכות, נקבה תסובב גבר. פי' - מלכות מבקשת זווג, בסוד שבע נערות הראויות לתת לה, שהוא אתרוג ומנין פרטים שהם ז', דכתיב והחזיקו שבע נשים וכו'. פי' - מלכות שהוא נשמה, ושורש לז' נקודותיה, באיש א'. סוד התיבה שאנו מניחין באמצע בית הכנסת, ועושין הקפה בכל יום, וביום שביעי עושין ז' הקפות, בסוד שהספר תורה בתוכה, סוד נקבה תסובב גבר להשלמתו כאמור, ס"א באמא. וכדי שלא יהא אז קיטרוג, אנו לוקחין ערבה נוסף על הד' המינין, אשר יש בה סוד התעוררות הקליפה, ועם גמר הקפה חבוט חבוט ולא בירך,

10

מפני שאין בה ברכה, ותרחק ממנה: שמחת תורה הוא ש"ע, אומרים מזמור הושיעה ה', לבקש רחמים על ביטול הקליפה, כטעם ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ואומרים, יכרת י"י כל שפתי חלקות, בסוד הערבה דומה לשפתים, ובו ביום תרבה שמחה של תורה, אשר הז"א שהוא התורה כי ראה שנוקבא מבקשת אותו, כטעם שאהבה נפשי, בסוד נקבה תסובב גבר, עכשיו הוא הולך ומבקש אותה, וכתיב עצרת תהיה לכם, ובשמחת דודים דלעילא אל יתערב זר: פורים ענף הבינה וכו' כנ"ל. חנוכה סוד נצח, ענף חכמה וכו' כנ"ל. פסח, פי' - פה סח וכו', כדלקמן. לשון אחר, סדר המועדים - יום הכפורים בינה. פסח, חסד. ר"ה,התעוררות גבורה. סוכות, גבורה ממותקת, כדי שתהא ראויה לזיוג בשמיני עצרת. שבועות, ת"ת. שמיני עצרת, מלכות, בסוד עלייתה אחר התעוררות הנרמז עליהם בחה"מ, בסוד שמאלו תחת וכו' בסוכות, וימינו תחבקני בפסח, (נ"א בהיפך) והנה עצמיו (צ"ל עכשיו) בשמיני עצרת בסוד

11

זיווג ממש. ט"ו באב, נצח, חנוכה הוד, פורים יסוד, (נ"א) שבועות שורש הארת ת"ת, לכן הוא יום טוב מתן תורה עכ"ל: שער מקרא קודש - פרק ה: להאר"י זצ"ל, חול המועד, ודע, כי אין קדושת שבת, דומה לקדושת י"ט, כי בשבת הבנים יורשים את אביהם ממש, ונקרא קודש, ומקבלין שפע מעתיקא קדישא כמוהם, אמנם בי"ט, עולים אל חיק אביהם לקבל שפע ממנו, והם נקראו קרואים אצלו, לפיכך הם מקראי קודש: והנה בשבת, יעלו הבנים כאביהם שווין לו, ויהיה כולם במקומם, מראשם ועד רגליהם, ואין שם חול כלל. אמנם בי"ט, גבוה ראשם אצל אביהם, וו' קוצותיהם נשארין למטה, ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת, וו"ק אלו נקראו חול המועד, ואינם חול גמור חס ושלום, כי נתעלו ממדרגה הראשונה, למדרגה אחרת עליונה, כדפירשתי, אבל מפני שעלו עד או"א בג"ר, נקראו חול המועד: נמצא לפי זה, כי קדושת המועד למעלה מקדושת ראש חודש, כי בראש חודש נתחדש ראש לבד,

12

לעלות למעלה מאצילותיה, ולכך נקרא ראש חודש. ובחול המועד ראשם במקום גבוה בחיק אביהם, והזרועות והגוף במקום הראש, ונה"י במקום הזרועות והגוף, ולפיכך אין מניחין תפילין בחול המועד כלל, משא"כ בראש חודש, שמסלקין אותן בתפילת מוסף לבד, כי אז נגלה אליה שפע ע"ק, ויורד דרך המדרגות, והוא למעלה מתפילין: כי הנה הנחת תפילין יורה על החתן היורש את או"א, במקום אצילות, ומחותיו ג' שנעשו ד', חו"ב חו"ג. ועל הכלה, המקבלת מתנה"י למטה במקומה. והנה בחול המועד, שניהן עולין למעלה למקום הנחת תפילין, כי ראש שניהם בחיק אביהם. כדפירשתי: וגם בר"ח, אע"פ שאין עולין למעלה ממקום אצילותן, מכ"מ שפע כ"ע כנ"ל, יורד להם דרך המדרגות, בתפלת המוסף, והוא גדול מהנחת תפילין, והבן כל זה, כי בזה תבין מפני מה לא הותר מלאכת אוכל נפש בשבת, ובי"ט מותר, ובחה"מ מותר דבר האבד, ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזהו - כי המלאכה מורה על הקליפות, בסוד העשייה, ששת ימי המעשה, והנה

13

בשבת המלך והמלכה כולם נכנסים אל הקודש פנימה, ואין מהם דבר בספירות הבנין, ואז הוא השבתת הקליפה לגמרי, לפיכך נאסר בכל מין מלאכה. אמנם ביום טוב, קצותיהן למטה בספירות ששם שולטת ומגיע יד הקליפה, אבל נתעלו, כי חג"ת חזרו במקום חב"ד, וחב"ד בחיק אביהם, ונה"י במקום חג"ת, ולפיכך נאסרו מלאכת עבודה, כי אין שליטת הקליפה במקום חג"ת, אמנם יש להם יניקה חיות משם להחיות נפשם, והנה השליטה בסוד מלאכת עבודה שהוא הנה"י, כי מהם יגיע להם הממשלה לשלוט על הטהרה, ולהעבירה, ולהיות ישראל משועבדים לקליפה, כמו עתה בזמן הגלות, שאנו משועבדים מצד הוד, כמ"ש והודי נהפך עלי למשחית, כל היום דוה. וגם סמא"ל נגע ליעקב מצד הירך, והם נצח הוד בתי בראי, שמהם מגיע ממשלה לחיצונים, והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפות כנודע. אבל בגופא שהם סוד חג"ת, אין להם מהם ממשלה ושליטה כלל, אלא חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתן

14

הקבוע, ולהיותן נכנעים לטהרה, נמשך להם מיסוד חג"ת, ולפיכך מלאכת אוכל נפש הותרה: ודע, כי חיות זה נמשך להם מג"ר, ויורד דרך המדרגות, ולפיכך בי"ט עצמו שהג"ר שולטות ומשפיע לו"ק אלו, הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד, כי אין העליונים משפיעים לחיצונים רק דרך חיות לבד ולא שליטה ח"ו. אבל בחו"ה, הו"ק שולטין, ולפיכך הם ו' ימים, ולהיות כי ו"ק אלו נתעלו, כי חג"ת עלו לחב"ד, ונה"י עלו לחג"ת, אין להם שליטה להחיצונים ולקליפות כ"כ, רק בדבר האבד, בסוד קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם, ועל אלו יש להם שליטה, אבל אין שליטה מחדש על הקדושה ח"ו, רק בדבר האבד, וכדכתבינא. עוד אני אומר, דבר האבד, היינו הקליפה שנכנסה, וחזר לקדושה בסוד נג"ה, והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפות אבודים, וחזרו ונטהרו, ונכנסו במקום הקדושה, במקום מדרגות העשייה בפנימית, חוץ למקום הקליפה, ואלו לא זכו לעלות למעלה ביצירה,

15

וכ"ש בבריאה, וצריכין אנחנו להשפיע בעשייה ומדרגותיה בסוד המלאכה, להשפיע לאותו הנשמה האבודה שם, לפיכך הותרה המלאכה בדבר האבד בחו"ה, אף לפי פשוטה של דבר, נבין ממנו לעומק העליון, כי כמו שהמלאכה בדבר האבד מעמידה שלא יאבד, כן ג"כ בכאן, ע"כ מהרב ז"ל:

16

שער מקרא קודש - פרק ו: אסרו חג נבאר סוד אסרו חג, של אחר י"ט, משא"כ בשבת. ולכאורה היה נראה להיפך, שתשאר יותר קדושה אחר שבת, מן אחר יו"ט, כמו שקדושת שבת גדולה משל יום טוב. אך הענין, ע"ש הנזכר לעיל, כי בשבת עולה ז"א עד דיקנא דא"א, ונוקבא עלתה בחיק אביה. ועולם הבריאה עלה במקום אמא, כי שם עיקר מקומה האמיתי, כי אמא מקננא בכורסייא. ויצירה, במקום ז"א. ועשייה, במקום נוקבא. והכל נכנס באור האצילות. אך בי"ט זו"נ לא עלו רק עד אמא כנ"ל, ובריאה במקום ז"א, ויצירה במקום נוקבא: ונודע כי מקום נוקבא דז"א, אין לה רק מקום שיעור ד' מדות לבד, שהם נהי"ם דז"א, מהחזה ולמטה, וא"כ כשעולה יצירה במקום נוקבא דאצילות, נשארו ו"ת דיצירה, במקום ו' ראשונות דבריאה, וד' ראשונות העשייה, במקום ד' תחתונות דבריאה, וו' תחתונות דעשייה, בו' ראשונות דיצירה. נמצא כי ו' תחתונות דיצירה, וכל העשייה, נשארין למטה מן

17

האצילות, ולכן יש קצת אחיזה בהם אל החיצונים: ולכן הותר אוכל נפש בי"ט, כי החיצונים שהם סוד המלאכה, כנודע בסוד ט"ל מלאכות דשבת, כמנין ט"ל מלקיות. ובי"ט ו' תחתונים דיצירה למטה, יונקים משם. ויצירה נקרא אוכל נפש, יש אל החיצונים בי"ט, ולכן הותר מלאכת אוכל נפש בי"ט. אך מלאכה אחרת שאינה אוכל נפש, שהוא חיות לבד, לא הותרה, כי אין אחיזה אל החיצונים, רק חיות לבד, כי שורש המלאכה שהוא בעשייה, כי מלאכה גי' אל אדנ"י שהוא העשייה, וזה אין כח בחיצונים ביום טוב, כי ראש היצירה נכנס באצילות, ואין יונקים רק אוכל נפש, מן ו' תחתונים דיצירה, הנקרא אוכל של נפש שהוא עשייה, שגם היא למטה: לכן יש אסרו חג ביום טוב, כי הלא החול היא ביצירה, ומשם ולמטה כנודע, והשבת בבריאה. ולכן כיון שיצירה ועשייה, שהם סוד ימי החול ישארו למטה גם ביום טוב כנזכר לעיל, ומשם נמשך להם האור בהיותן למטה, לכן אחר הי"ט שהוא החול, ישאר בהם קצת הארה של יום

18

טוב אל החול, כי הארה הנמשכת להם ביום טוב היא קטנה ומיעוט, גם בי"ט היו קצתן עומדים במקום החול, ויש יכולת אפילו אחר י"ט בחול ממש, להשאיר קצת הארה של י"ט אל החול, להשאיר קצת הארה במקום זה, אחר שהיא הארה מועטת ואנו עושין בשביל הארה זה, וזהו אסרו חג. אך בשבת גם היצירה ועשייה שהוא סוד החול, עלו במקום הקודש גמור, שהוא עולם אצילות. ולכן במ"ש אשר יורדין ימי החול שהם יצירה ועשייה, וחוזרים מן הקודש חול, ואין כח בחול להשאיר בו הארת קודש דאצילות בחול, ולכן לא יש אסרו חג בשבת, כמו בי"ט, אשר האור שלהם בי"ט עצמו, הוא מבחינת החול ממש, ולכן יש כח בחול הגמור, לקבל ההארה ההוא קצת ממנה: וז"ס, ה' יאר לנו אסרו חג וכו', וביאור הענין, כי הנס היו ו"ת דיצירה בראש הבריאה, ואח"כ עולה העשיה בד"ת דבריאה, ובו"ר דיצירה. ועתה באסרו חג, יורדין מדרגה אחת לבד, כי הבריאה יורדת במקום שהיתה יצירה בי"ט, והיצירה במקום שהיתה עשייה בי"ט, שהוא

19

בד"ת דבריאה ובו"ר דיצירה, ועשייה היא עתה בד"ת דיצירה ובו"ר דעשייה, ונמצא כי יש הארה אל ד"ר דעשייה, והם בד"ת דיצירה ממש, והנה היצירה נקרא אל י"י כנודע, ובהיות עתה במקום גבוה שהוא ד"ר דיליה בד"ת דבריאה, יש לו מעלה יתירה, כי שם א"ל שבו מתעלה, ונקרא אלף למד י"י, והוא גי' יאר, וזהו אל י"י ויאר לנו, כי מה שהיה לנו בחול אל ה', האיר בו הארה עליונה ונעשה גי' יאר, וזהו לפי שנשאר בד"ת דבריאה, הנקרא אלהים, כנודע כי אלהים במלוי ההין, וברבוע עולה אלף עלמין דבריאה, וזהו ויאר לנו, כי לנו גי' אלהים, ומהם נמשכה לו הארה זו הנ"ל, כמנין יאר, הרי נתפרשה הארה הראשונה דיצירה, בהיותה בד"ת דבריאה, ושניהן גי' יאר לנו: ועתה ביאר ג"כ הארת ו"ת דיצירה, שהם עתה בו"ר דיצירה, וזהו אסרו חג בעבותים, פי' - אסרו וקשרו את הארת החג הוא י"ט, שנשאר הארה ההוא בו"ת דיצירה, הנקרא בעבותים, פי' ב' עבותים, שהם ב"פ ג', כי כל עבות הוא ג', נמצא כי ו"ת נקרא ב' עבותים, וזהו

20

בעבותים. והענין, שאלו הב' עבותים ישארו בראש יצירה בו"ר שלה ולא ירדו במקומן. אח"כ ביאר הארת העשיה, והם ד"ר של עשייה שהם יצירה ממש, ועומדין בד"ת דיצירה, וז"ש עד קרנות המזבח, פי' - כי באסירת החג הנ"ל, ההארה ההוא תמשיך עד עשייה, שהוא עתה קרנות המזבח, כי מזבח הוא בעשיה, ששם זובחים הקרבנות, שסודם העשיה כנודע: והנה מזבח הוא ביצירה ג"כ, כי מזבח גי' א"ל יהו"ה שהוא היצירה, א"כ איך יתקיימו ב' דברים אלו, והענין מובן עם הנ"ל, כי מזבח שורש העיקרי, הוא מלכות דיצירה, כי כן שמו מורה, שהוא אל הויה כנ"ל, אמנם להיות כי נתבאר אצלינו, שמלכות אצילות בראש הבריאה, וכן מלכות דבריאה בראש יצירה, וכן מלכות דיצירה בראש עשיה, בהיכל ק"ק דעשיה, נמצא שא"כ הב' דברים אמיתים, כי מזבח העולה אל יהו"ה הוא בעשיה ודאי כן, שהוא מלכות דיצירה העומדת שם בראש העשייה: ונחזור לענין, כי הלא עתה באסרו חג, עומדים ד"ר דעשיה, במקום ד"ת דיצירה, ועתה

21

המזבח שהוא מלכות דיצירה, היא עומדת במקומה האמיתי שהוא ביצירה, כי אפילו ד"ר דעשיה הם שם, ואז נמצא כי המזבח הוא מלכות דיצירה, וד' קרנותיהם הם ד"ר דעשיה העומדים שם למעלה, ונעשין לה בחי' ד' קרנות, כי כל הקרנות בראש הם עומדין, וז"ס ד"ר דעשיה שהם ראש העשיה, ועומדין ביצירה, ונעשין ד' קרנות המזבח, שהוא מלכות דיצירה. ואמנם אותן ד"ר דעשיה, הם סוד ד' מוחין, שהם סוד ד' שמות של יה"ו, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, מלובשים בד' אה"י, ב' ביודין וא' באלפין וא' בההין, שהוא סוד המוחין המלובשים בנה"י דאמא כנודע, ושמות אלו גי' קרנות, והם בד"ר דעשייה כנ"ל. והם גי' שנות חיים, כנודע כי המוחין האלו הנקרא חיים שהם חיי המלך, והם אהיה הויה אהיה, גי' חיים, ונחלקים לד' מוחין בסוד השמות כנ"ל העולין גי' שנות, ונקרא שנות חיים. וזה סוד הארה הנמשכת אל העשיה, עתה ביום אסרו חג. והנה להיותו כי עיקר מה שאנו צריכין להאיר עתה בחול, אינו

22

אלא לו"ת דיצירה, ומשם ולמטה, אשר אלו אפילו בי"ט נשארו חוץ לעולם אצילות, לכן לא נזכר אסירת החג והארתו רק בהם לבד, וזהו אסרו חג בעבותים, הם ו"ת דיצירה הנקרא ב' עבותים כנ"ל, אשר אפילו בי"ט נשארו חוץ מהאצילות. וגם סוד הארה הזאת תמשיך עד קרנות המזבח שהוא העשיה כנ"ל, שגם היא נשארת בי"ט חוץ לאצילות: השער הכ"א הוא שער חג המצות ובו יתבאר ענין פסח ויציאת מצרים, מצות ומרורים, וד' כוסות, וסיפור הגדה. ויתחלק לח' פרקים: