ספר גן נעול
קטע 4
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שלושים ושתים עם עשר ועם עשרים ושתים הם ל"ב עם ל"ב נבוא"ה חבור ל"ב עם ל"ב בחבור בכ"י עם בכ"י, זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביו"ם הברא"ם. וקר"א זה אל זה ואמר. וקר"א א"חת ר"כה ו"אחת ק"שה. אמר אש מים רוח, ר"אש מ"לין א"מר אמ"ר וראשי תיבות הפוך בעינן בענין זה הוא סוד כל הספר. ויותר עמוק מן הקודם לקחת צורה זאת באותיות בשתופיהם ובצרופי צרופיהם:
אמת: מארץ: תצמח: ראה איך נקרא בשווי באורך וברוחב. וכן כמוהו קבלנו סוד שלש מכות מעשר מכות של פרעה, והוא סוד ר' יהודה היה נותן בהם סימנים: דצכ: עדש: באכ: ב: חשכ: שחינ: כינם: הנה כבר אתה רואה שאלה השלשה הנזכרים בסימנם ג' ו' ט' שהן שלישית וששית ותשיעית, כי הן בלא ספק שלש שלש שלש והעשירית שהיא אחת נפרדת לבדה ובה כל הסוד שבספר היצירה תלוי. והוא שקראה השם נג"ע שנאמר "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה" (שמות יא' א'). רמז לגלות ראשונה "כשלחו כל"ה" (שם). סימן לסוף גלות אחרון שהוא בסוף הכ"ל רמז בשלחו. ולחש"ך קרא לילה הוא שם השט"ן. גם לילה שמו שהוא המלאך הממונה על ההריון המניע זרע הלבנ"ה. "גרש יגרש אתכ"ם מז"ה" (שם), 'מד"ת הדי"ן' שהיא 'מכת אב"ן' כלומר 'מכת המ"ח' והרמז אמרו "ומושב בני ישראל אשר ישבו בממצרים ל' שנה ות' שנה" (שמות יב' מ'):
ועוד אמר "ויהי בעצ"ם היו"ם הז"ה" (שם מא') שסודם 'רפא"ל' הנקרא 'אי"ש' והוא שרפא את אברהם. "יצאו כל צבאות יי מארץ מצרים" (שם), כ"ל צבאו"ת יי הם (בגימ') עשר"ה. וכן הוא החשבון הוא חלק לתל"ת שעולה עשרה פעמים 'אלקי"ם' שהוא שם 'כול"ל' והוא 'כנוי' למדת הדין והוא בי"ת די"ן ש"ל מט"ה והוא כולל שני חמרים ושתי צורות 'תה"ו ובה"ו תה"ו ובה"ו' 'נפ"ש נפ"ש' מימיית וארציית כמו שרמזתי למעלה. בסוד ה"ו שהם כנגד ב"ג והם גבוה מעל גבוה שומר והם ד' שסודם כ"ו כ"ו כ"ו כ"ו ארבעה שמות ומהם דמים שזכרתי לך אשר דינם דק מאד:
וכשתכתבם כך בצורה זו ו"ך ו"ך ו"ך ו"ך תמצאם כבד שסודם ב' אלפים וכ"ד ב אלפי' עם ה' כשהם ד' פעמים כבד חוזרים אל כבד אחד שהוא שם אחד. על כן כתוב "הוא הלילה הזה ליי" (שם). לפיכך אמר בסוף "ליל שמורים לכל בני ישראל לדרתם" (שם), 'לדרת"ם' 'לצדי"ק ת"ם' 'צ"ד ל"י תק"ם'. 'צ"ד' 'טפ"ה' והוא 'חלו"ן' כמו שרמזתי למעלה בסוד העבור. שמרים לכל בני ישראל פלאות חכמה לכל 'אילנ"י בש"ר' שהם 'בנ"י ישרא"ל' שהם 'מלאכ"י בש"ר', והנה 'מיכאל בשר' של ישראל. וכל 'איל"ן' 'מאכל' הוא 'מלא"ך'. על כן סוד דניא"ל אילן רביעי והוא מלא"ך רביעי שהוא לאדנ"י וזהו מיכא"ל גם מיכאל ודניאל שוים במספרם:
'חש"ך אפל"ה' 'כ"ח ש"ל הא"ף'. והנה חשך היא מכה תשיעית ואין לה מציאות כעשרת הדברים שהם כולם אור. שנאמר "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות י' כג'), 'אור בשמותם', 'אור במ"ב שמות'. והנה "שלש"ת ימים" יום ולילה שסודם סמא"ל רמז לשלשת ימי אפלה שלא נברא בהם עדיין דבר שמיימי מאיר. כי ברביעי נבראו ממד"ת מאר"ת "אמרת יי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו" (תהלים יח' לא'). ונאמר בו, נטה ידך 'על השמים' (שמות י' כא') 'המתי"ם'. נטה ידך 'שטר הדין' 'ירד השטן' על השמי"ם 'רוח השטן' הממית. "ויהי חשך על ארץ מצרים 'וימ"ש חש"ך' (שם) אשר 'כח"ו שמש"י' אשר 'ש"ם כ"ח שו"י', י'מח ש'מו ו'זכרו ושמו כשם 'ארץ מצרים' ויהי חשך על יש"ו הנצר"י:
וזה סוד הגאולה ומפני שעשר ספירות מתבארים מן התורה מסתרי עשר מכות שכל ספירה פועלת שנוי טבע בעולם ובשנה ובנפש, אני צריך לדבר בם בראשי פרקים ועיין בם בתורה מאד. והעניין הראשון הוא שהשם אמר אל משה "ראה נתתיך אלקים לפרעה" (שמות ז' א') י"ה מלא לעפר ה'. כי משה הוא השם הנקרא א"ל שד"י השומר ד' ליחות הטיפה הכללית הראשונה האמצעית שהיא פי' המעיין הנקרא שרשי האילן:
והליחות הם ארבעה ואלו הן ד' צבעיהם אדומ"ה שחור"ה לבנ"ה ירוק"ה וסוד סופיהם 'מקר"ן' כתי' 'מפריס' 'ספרי"ם' כמו שרמזתי למעלה: ואהר"ן רמזנו סוד מבלתי רשו"ת וש"ם הוא שמ"ו ידוד כמו שרמזתי י"ה ו"ה וכך הוא חצ"י הש"ם. הנה אהר"ן והוא הא"ץ הוא המלא"ך המהי"ר וסודו א' מהי"ר מש"ה. ושניהם הם הראשי"ם ובידם הש"ם המאי"ר לארץ ולדרים עליה. והוא שאמר למשה "ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז' ג'), אשקה את לב פרעה סם המות עד שישוב לב כבד. שנאמר "כבד לב פרעה" (שם יד'). ועוד אמר למשה ולאהרן "כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנ"ו לכ"ם מופ"ת" (שם ט') מפלאות הכשפים, כלומר מנפלאות הכשפים אשר הם חכמ"ה. תנו לכם מופת מרעיש האומות וסודו מרשיע האות באמצע שבעים אומות:
ושנות משה מספרם לשון הקדש ושנות אהרן מספרם שלוש לשון הקדש. והנה הוא גדול ממשה שלש שנים והוא סוד "שלש שנים יהיה לכם ערלים" (ויקרא יט' כג'). שדרשו בו, בתינוק הכתוב מדבר ששואל ומשיב ובחמשית לומד מקרא. וכבר נאמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. ומשה אמר ואני ערל שפתים פי' כבד פה וכבד לשון אנכי:
ובכח לשון הקדש משולשה יכול אדם לשנות הטבעים אשר תחלתם כח התלי בראש ובזנב. ועל כן "קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין" (שמות ז' ט'). לא אמר יהי תנין אבל אמר יהי לתנין. ובפעלה אמר "ויהי לתנין" (שם), רמז לסוד יהי אור ויהי אור. ואהרן פעל זה הפעל תחילה. וסוד "ולפני פרעה ולפני עבדיו" (שם) לפני העפר ולפני הלבנה, כלומר לפני המקיף והמוקף. "ויקרא גם פרעה 'לחכמים ולמכשפים' (שם יא') 'לחיים ולממיתים' כי המכשפים הם המתים ודורש אל המתים אל המכשפים. חרטמ"י מצרי"ם פועלים ברוח טמאה, 'חרטמים צרים' 'חרטמי מים מרים' 'חרטמי מצרים' 'ממיתים בני אדם' 'ממיתים נאבדים' 'מזנים כשפניים' 'שרי יום ולילה'. הם "חרטמי מצרים בלהטיהם". כאן רמז ללהט החרב המתהפכת מיום ולילה מלילה ויום מאור לחשך מחשך לאור:
והכל גלגליי וזמניי ועתיי, 'בלהטיה"ם' 'בדמיה"ם' כמו רמז לחותם היצירה ויהי כן, אבל הם בלא הויה לבד בעשיה. ואמרו "ויהיו לתנינם" הוא (הנברא) ביום ה' חסר י' וסודו שמיר וזו ההויה אינה על פיהם. 'איש מטהו' 'ישו הטמא'. וע"כ כתיב "ויבלע מטה אהרן את מטתם". מטתם כתיב הוא 'דם התלי' 'דם המת' 'דם המכשף' 'דם משמין' הוא 'המנשים'. והבן אלה כולם ומיד התחייב מזה ויחזק 'לב פרעה' 'ערף הלב' 'בעל העיר' 'עפר הכבוד'. ועוד החל לפעול פעל ראשון אחר שוב המטה תנין ואחר שובו מתנין למטה כי כך היה צריך להיות הפעל הראשון בגוף המטה בעצמו עד שיתהפך ויתפעל על פי 'משה ואהרן' כלומר על פי 'אדם הראשו"ן':
ואחר כך "ויבלע מטה אהרן את מטתם" (שם) לא את התנינם כי לא עמדו כי אם כרגע ושבו אל טבעם הראשון. על כן צוה השם למשה לאמר "לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה" (שם), הנה המציא הים. "ונצבת לקראתו על שפת היאור" (שם) ראש המכשפים הוא ממית הראש "והמט"ה" שם הקדש (אדני). "אשר נהפך לנחש" (שם) אשר גלה כל הכשפים שהם כח התנין אשר מהפך ברכה וקללה על פי שמו הגדול "תקח בידך" שכבר התהפך כחו ודעהו:
ודע כי צורת ן' הנמצאת באות שלישית של שם שטן היא נון של שם אהרן. והושמה לחותם בחשן המשפט ונתהפכה במלת נח"ש עם חש"ן, רמז להם ונ"ח מצא ח"ן "תשואות חן חן לה". ואמנם שש קצוות (קצוות) חתומות בהם שלש פאות (פאות) מזה ושלש פאות מזה, והרמז בא"ש "כי באש יי נשפט" (ישעיה סו' טז'). ג' מפה ש' מפה בסוד דג"ש רפ"ה:
ולפי דרך זו צריך שתתעורר תמיד על העניין הזה ואל הדומה לו בעניין עשר מכו"ת הלב של פרעה שהיה כבד בטבע העפר, והיתה קשה ערף לפי כח האלוקי שהקשהו והכבידו שנאמר "ואני אקשה אל"פ (את לב פרעה). . . כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו": והעד אומרו "למען שתי אתתי אלה בקרבו". ועוד שם אומרו "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם 'כ"י אנ"י יי'. 'מלא"ך יי' 'איל"ן כב"ד' 'מכבי"ד ל"ב או"ב' וידענ"י מבטל הכשפים הנקראים ל"ט ומהפך כחם עם כח ט"ל ומט"ר. שסודם מחובר עם די"ו הוא מטטרו"ן 'ש"ר הפני"ם' 'ש"ר העיני"ם' 'ש"ר הקלי"ם' 'ש"ר הפע"ל' כמו שרמזתי למעלה:
ועיין שבדם נאמר, "ויעשו כן חרטמי מצרים בלהטיהם". וכן בצפרדע הנברא מן עפר הגוף. ורמזו עליו שהוא צפור דעה וטבעו הוא שיצעק תמיד. ובדם נאמר "והי"ה ד"ם" שהו"א ד"ם כב"ד. ועל הצפרדעים נאמר "והעל את הצפרדעים" זה בהויה, הוא בשנוי עצם המים. ואפילו בחלק הנמצא בעירוב מזג של העצים ושל האבנים. וכן נאמר "ויהי דם בכל ארץ מצרים". אחר אמרו "ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם", ונהפכו המי"ם לד"ם מד"ם מיל"ה. והוא האות הראשון הנגזר מסוד אדם 'מילה' והיא האות הראשון הנגזר מסוד 'היסוד':
והנה המכה הזאת נרמזת בעשירית בעצמה והיא סוד ההבדלה, שאמרו בענין סוד איוב. (בבא בתרא טז'. ) שאמר שמא נתחלף לך איוב באויב שמתני לאויב. אמר לו טפש בן טפה, של בכור לטפה שאינה של בכור לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי. והנה כ"ל ד"ם טפ"ה והיא ד"ם ד"ם כמו שרמזתי למעלה. והסוד שכל טפה וטפה שהוא בורא ממנה בריאה היא מורכבת מארבעה דמים שהם ארבעה אדים:
אד אד אד אד: אלה ארבעתם הם התחלת כל בריה. ודע כי בלשון יון שם החלק הדק ני ני ני ני. וכבר אמרתי לך למעלה כי ארבעה שמות הקדש עולים ד"ק והם חוזרים אל שם אחד. והנה אלה סודם די"ו מ"ר (ד פעמים אדנ"י) והוא סוד ורדי"ם, וכשתחבר אליהם י' שמות הקדש יהיה סודם ורידים, והוא סוד ז' ור"ע הכולל ז' ורידים שהם נבראים ועומדים על שב"ע ספירו"ת ימי"ם, אשר עליהם נחתם כל מעשה בראשית:
ועל כן נודע כי הלב שהוא 'עליון ותחתון' חתום עליו שם זה"ב וכולל 'עשר מכות' וסוד זה"ב הנזכר ב' אלפים וז' פעמים ה', הרי 'הלב' נברא משם זהב. והוא חמש קללות גם חמש ברכות. והקללות ארו"ר ארו"ר ארו"ר ארו"ר ארו"ר והברכה או"ת או"ת או"ת או"ת או"ת. ועוד סודו זה אור אור אור אור אור עם שבע ברכות והן באות מן ה' פעמים אור שנזכרו ביום אחד שהוא יום ראשון עם מעשה בראשית, רמז לחמשה חומשי התורה. ועליהם נאמר 'אלה המצות' והנה העדות והיה הדם לכם לאות. וכן זה התחברות הצלם עם האו"ת הראשו"ן, והוא 'צלם התאו"ה' שממנו 'הצלת אומה' בהשגת האמת. והצ"ל שהוא 'ל"ץ יהי"ר' כסיל 'שמו' והוא רו"ח סמא"ל:
ובהרכבת 'ש"ם בשם' תכיר 'מעש"ה מרכב"ה'. וכשתדבק 'בברכ"ה' תדע 'הדר"ך' אשר תלך בה. וכשתשיג חכמת 'מכת הכינים' אשר היא 'מכת הדמיון', גם 'מכת הכנים' שהוא 'מכת הכסיל', לא יוכל לשלוט עליך כשפים לעולם. כי שתי המכות היו בענין מימיי. וזאת השלישית היתה ארציית שנאמר, "והך את עפר הארץ". והוא שאין השד יכול לברוא בריה פחות מכשעורה. ואעפ"י שהוא קולע אל השערה ול"ו יחטיא. ולא, נכתב בוו כי רמז הוא. ולא נאמר שהחרטומים בקשו להוסיף על מכת הכנים כמו שעשו בקודמות. ושלשה עניינים עשו לבד, הפוך המטה לתנין, והמים לדם, ועליית הצפרדע. אבל בכנים "ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו". אבל הודו בעל כרחם שזהו אינו ממין הכשפיות שלהם אך אמרו "אצבע אלקים היא", רמז לסוד הלוחות שנאמר בם "כתובים באצבע אלקים", שגם הוא ממין הנפלאות האלוקיות:
ובשבע מכות הנשארות לא נזכרו החרטמים שיחשבו לדמות פעולותיהם לפעולות הנביאים האלקיים אבל שתקו ועמדו משתוממים וסובלים המכות כשאר העם. ונאמר במכה הששית שהיא השחין "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים". בחרטמם כתיב והוא רמז נאמר "בחרט אנוש" (ישעיה ח' א'), והוא סוד אמרו במעשה העגל "ויצר אותו בחרט ויעשהו 'עגל מסכה' (שמות לב' ד'). והוא 'סמך עגלה' שהוא 'גלם הכעס' והוא 'גלם כעסה'. והרמז להכעיסו במעשה ידיכם, והוא מם וסמך שבלחות בנס היו עומדים ונקרא העגל אלקי זהב (ס). וכבר:
הודעתיך סוד זהב והנה סמכ. ואמנם נאמר שם כבד על ארבע מכות, באמרו ערב כבד, ברד כבד. וגם בארבה נאמר "כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" (שמות י' טו') ולא נאמר כזה בשאר, רק בברד נאמר "לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי". אבל לא נאמר ואחריו לא יהיה כן שם גם כן כמו שאמרו בארבה שהיא המכה השמינית:
וחכמת חלוק המכות כחכמת חלוק הספירות ויובן החלוק מפשטי התורה וכל שכן מסתריה. וסוד המכות בגי' שתי"ם שתי"ם הם דצ"כ עד"ש באח"ב והם חתומים בצבאו"ת, נרמזו בסוד "ה'שבעתי א'תכם ב'נות י'רושלם בצבאות" (שיר השירים) שנרמזו ראשי תבותיהם בסוד הגאולה, באמרו שם "ה'יום א'תם י'צאים ב'חדש ה'אביב" (שמות יג' ד'). האי"ב מצורף האב"י רמז לאמרו "ואיב"ה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה" (בראשית ג' טו'). ואתה יודע כי תכלית עניין המכה הוא ענין התפילין, שנשלם הדבר בשתי פרשיות שהם סמוכות קדש והיה, והם כנגד שני בנים שואל והוא תם. בשאלת תם מהו אומר "מ"ה זא"ת ואמרת אליו" ז"ה אמ"ת (כי) "בחוזק י"ד היממ"ע" (שמות יג' יד') מצרף העמי"ם, רמז בגולה שכך גאלנו בחוזק יד מיד העמים:
וסוד יד 'יו"ד דל"ת' 'חות"ם' 'קדש וחול', י' שמות הקדש שהם ד' שמות מן הכנוי. והם ארבעה פנים פן פן פן פן. וסוד התפלין גדול ונודע מטטפת ועליו רמזים מופלאים וסודות עליונים ונרמזו בפרשיות בעצמן: ואמנם הבן השני שאינו יודע לשאל את פתח ליה שנאמר בעבור ז"ה. והנה צוה לענות לזה בצורה אחת ולראשון בצורה אחרת שהוא השני באמת, כי בזה אמר "יי לי בצאתי ממצרים מבית עבדים". ויש הפרש גדול בין אמרו "בצאתי" ובין אמרו "הוציאנו". וזכר לזה פעל תורה ולזה פעל זביחה. ובכלל לזה אמר "ולזכרון בין עיניך" ולזה "ולטוטפות בין עיניך", לזה ידך ולזה ידכה לזה פדיון בכור ולזה שמירת החקה. ובחברך ז"ה עם י"ד תדע סוד השם. וכשתחבר אליהם ל"י תבין הסוד תאמר מיד ז"ה ד"י ל"י והרמז "ידוד לי לא אירא מה יעשה לי אדם" (תהלים קיח' ו'). "ידוד לי בעזרי ואני אראה בשונאי (שם ז'). "טוב לחסות בידוד מבטח באדם (שם ח'). טוב לחסות בידוד מבטח בנדיבים (שם ט'):
ועתה אחי אשר בנפשי הנקשר בקירות לבי וחתום על רא"ש ראש. ראה גם ראה כי הבן השני שואל מ"ה זא"ת ונקרא תם. ופרעה ועבדיו אומרים מ"ה זא"ת, וישראל גם כן אמרו למשה מ"ה זא"ת עשית לנו, וכן השבטים אמרו מה זאת עשה אלקים לנו. וכל אלו נרמזו תחילה בענין בריאת האשה מן הצלע באמרו שם "זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת":
והנה נזכר ג' פעמים זאת, ובהם נרמז סוד מבש"ר הגלו"ת האחרו"ן עם ל"ב, ל' של זאת נוספת ועם ב' נוספת להשלים חבור ראש התורה עם סופה שסודם בשלשי"ם ומורים על מעשה מרכבה. והשאר א' רכ"ב שסודם ג' אלפים, רמז לאמרו "וידבר שלשת אלפים משל". והם אלף במספר, בענין תשר"ק אלף ועוד אלפים כי רכ"ב מספרו אל"ף אל"ף, והנה ג' אלפים שהם אלף ורכ"ב. והרמז "ויי בר"ך את אברהם בכל" היא שנת בר"ך שהם רכ"ב והיא בעצמה שנת כל, זו לחורבן וזו ליצירה. וסוד האלפים "ה"א לכם זרע וזרעתם את האדמ"ה" (בראשית מז' כג'). וכשתמנה אברה"ם ותפריד ממנו מספר כ"ה יהיה זרעך ישאר אבר"כ והרמז "ואברכ"ך ואגדלה שמך והיה ברכ"ה" (בראשית יב' ב'). רכ"ב אחר סוף ה' אלפים וסימן ואגדל"ה שמ"ך בהתישבות הגדול והמעלה עולה ה' וחמשי"ם והבינם. וראה:
עוד כי מספר שנות היצירה מעת החשבון של היצירה עד סוף חורבן הבית האחרון הוא במספר יא"ב אותיות היא"ב האותיות וסימנים אלף. וכשתמנה ארבעת אלפים תמצאם א"ב אל"ף וסימני הזמן הנזכר ג' אלפים שנה ותתכ"ח שנה והכל אלף: ואם כן הנה קב"ע השם זמן, קב"ע שנה בסוד עק"ב "ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג' טו') "בעקב עשו" (בראשית כה' כו') "עקב אשר שמע אברהם" (בראשית כו' ה') "והיה עקב תשמעון" (דברים ז' יב') "בשמרם עקב רב" (תהלים יט' 'ב') "בק"ע לגלגלת" (שמות לח' כו') "יאורים בק"ע" (איוב כח' י') בניס"ן. והנה עם קע"ב שנה המתגלגלים כ"ל שבע"ה ימים נשלם מספר ד' אלפים שנה ויהיה לנו בשנה הבאה מספר נ"א שהם אלף וחמשים שנה. חברם ותמצא נסתרם אד"נ. והוא המספר הנכלל מן י' ספירות מחוברים יחד. חברם שני המנינים ותמצאם עולים הזמן הנקב"ע שהוא בארך:
וזה סוד גדול כי החבור הראש עולה באב"ן. כי שם נחתם בחמ"ה ונתחדש א"ד במ"ח וסודו ד"א, והוא תרגום של מלת זאת, כי בפע"ם הזאת, בצל"ע הזאת. 'זאת הפע"ם' 'זאת הצל"ע' 'ח"ת הק"ץ' 'אהבת הצלע' 'אהבת הנעלם'. אהבת ג' שמות ס"ה ס"ה ס"ה, 'חשק הפנימ"י' 'בצלמ"ו הנפ"ש' 'בכספ"ו הנפש':
והחבור השני עולה א"ב ורו"ח, בא רוחו של הקדוש ברוך הוא בעולמינו זה. והנה רוח הקדש שאמר עליו דוד המלך ע"ה "ורוח קדשך אל תקח ממני" (תהלים נא' יג'). והבן כל זה מאד ואל תתרשל מהלימוד ומהעיון בתורה על דרך זו וכל מה שלמודך עליו. כי אם הלשונות הסכמיות צורת האותיות העבריות בצורה הטבעיות הם אלוקיות והוא סוד אמרו "והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת" (שמות לב' טז') כמו שרמזתי למעלה. אלא שהכח האלקי מהפכו אל