Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר מערכת האלקות

קטע 10

קטע 10 מתוך 18

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

עוד יש הריסה קלה ראיתי לבארה כדי להתבונן ממנה כמה יש להזהר בעניני השר ההוא והוא ענין החטא של משה ואהרן בהכותם בצור פעמים והם לא פשעו במעשה ההוא רק בעבור ישראל שהיו יכולים לטעות בו ולומר כי כל הכח על יד השליח שלא בהסכמת משלחו. (סא שהיו יכולים לטעות בו ולומר כי אין כח באמונה להעשות נס כזה על ידה) האמת לכן נענשו בביאת הארץ מדה כנגד מדה הם לא קדשו את הארץ להראות כי יש בה כח להעשות נס זה על ידה וזהו שאמר הכתוב יען לא האמנתם בי להקדישני וכו' כלומר שלא נתנו אמונה בשמו לקדשו לעיני העם וכן אמר להם משה גם בי התאנף ה' בגללכם לא היה הכעס אלא בגללם אבל הם לא פשעו שהרי לא הודיעם השם הגדול שיעמוד שם על הצור כאשר הודיע בחורב שאמר הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב ולכן הכו פעמים כנגד השם הגדול והשם הנכבד ועם כל זה נענשו בשביל שאר ישראל שהיו יכולין לטעות בענין וכמו שמפורש במשנה תורה:

2

גם אחר סמך על חדוד חכמתו וטעה בשר ההוא. אמרו ז"ל ראה מטטרון שהיה יושב וכותר כתרים לאותיות וזכותן של ישראל היה כותב אמר גמירי שלמעלה אין ישיבה וכו' עד ש"מ שתי רשויות יש. הנה כי הציץ כל כך השר ההוא עד שהשיגו ברחמים וכענין שכתוב כי שמי בקרבו וכתיב ישראל אשר בך אתפאר. ונתהפך לישראל מדת הדין לרחמים והוא ענין שהיה כותב זכותן של ישראל כלומר שהסכים בשורת הדין על טובתם. והישיבה היא ההמתנה כלשון יושב תהלות ישראל שהוא ממתין לקבלם וכענין הוו מתונין בדין. והכתיבה היא הפסק דין וההסכמה והנה הוא מוחץ ורופא ומפני כי נכנס והציץ לפנים מן המחיצה הראויה לו להביט בשר ההוא עד שטעה בענינו נסתלק מן השר הש"ה והיא המחייה שאמרו אפקוה למטטרון ומחיוה בשתין פולסי דנורא. ומנין שתין רמז לשש קצוות שכל אחד כלול מעשר וכאשר יתבאר במבוי השביעיות ועקרם הש"ה וקראום פולסי דנורא כלומר ניצוצי האש שהיא העטרה והיא אש גמור

3

במחייה הזאת כי בהסתלקות השם הגדול נשאה הכל אש וכמו שנתבאר במבוי הטעם בדרש איש ואשה ונענש במחייה הזאת שיצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים וכו' ומניעת התשובה הוא הקשה שבדינין: והטעם שנמנע ממנו אולי בעבור שנתחזק בטעותו כל ימיו וכאשר אמרו כי נשרו ספרי מינות מחיקו על הדרך הזה שמעתי אך בגמרה במיטב התבוננתי ובלבי צפנתי: ועוד יש הריסה במי שכופר בתורה שבעל פה בעבור כי יסוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם הפועלים תורה שבכתב התפארת ושבעל פה העטרה. וכאשר יתבאר במבוי שמות המדות. (סא וכאשר נתבונן במבוי הנבואה) וכמו שאין השגת התפארת כי אם בעטרה כן אין השגת תורה שבכתב אלא על ידי תורה שבעל פה. וכענין משנה תורה שנאמר בו הואיל משה באר את התורה הזאת. וכבר ידעת גם כן כי משנה תורה בשם הנכבד והוא שעשה למשה שליח בינו ובין ישראל כאשר מוכיחות כל הפרשיות למשכיל ושם באר משה כל (סא רוב) המצוות שנצטוו כבר וכל שכן

4

שהתלמוד מבאר כל דקדוקי המצוות כולם וטעמיהם. ומכל אלה יתבונן המשכיל כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ענין אחד וחבור אחד ולא יתכן זו זולתי זו ומהם יתבונן סודותיהם ביחודן כי הכופר בתורה שבעל פה הוא המקצץ בנטיעות כי שמו בקרבו וזה מבואר: והזכירו בבלעם שנדון בשכבת זרע כי נתעסק בכשפיו בזרע רותח ר"ל תכף יציאתו ורוח טמאה שורה עליו על ידי כשפים וכענין שאמרו באחיזת עינים המעביר ז מיני זכור על עיניו ואין צרך באור כי העובד לשדים או לכוכבים או למזלות או לשרים שהוא הורס ומבזה את קונו כי העטרה מקנאה בעובד לאלקים אחרים ובישראל יותר וכאשר נתבאר במבוי האדם: ומשם נתבונן עוד כי לפי הצורה הנכבדת אשר היא באדם שאין לה חטא שיחטא בו האדם שלא יהרוס כי יטמא את צורתו הנכבדת בטמאת היצר הרע הנמשכת מהשמאל חוץ לבנין כי הצדיקים גמורים אפילו במיתתן אינם מטמאים שהרי לא נטמאו בזוהמתו של נחש: ואחרי שהגעתי לזכור קצת מעשי החוטאים אשר הרסו אל ה' לראות. רואה אני להזכיר בכללם

5

אשר קבלנו בחטא ירבעם. כבר ידעת כי עשה שני עגלים כנגד הקשה והרפה כי שתיהן נקראות שור וכאשר זכרנו במבוא שמות המדות. ועלה בדעתו לעשות ב' מלכויות אחת לחמש ראשונות שהוא הפחד ואחת לחמש אחרונות שהיא העטרה והם הקשה והרפה וחשב כי בענין זה תחלק מלכות בית דוד עכ"פ כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע. והוא לא נתרעם היות המלכות כולו שלו אך שתחלק. ומפני שהיו כמה מישראל החכמים אשר ידעו כי מלכות בית דוד עתיד להחלק נשבעו לו בסתם לפייס (סא לקיים) רצונו. ומפני שלא הוציאו מן השבועה ענין עבודה זרה טעו כמה מישראל אחר מעשיו הרעים כי הראה להם חותמות השבועה וחשבו כי הודו לו על כל מה שיעשה וזהו שאמרו ירבעם חטא והחטיא את הרבים: ולרמוז פנימיות כוונתו הרעה בעגלים נתן האחד בדן כנגד הקשה (סא לרמוז לקשה) והאחר בבית אל נגד הרפה (סא לרמוז לרפה) הנקרא בית אל על שם שהוא ביתו של התפארת הנקראת אל. וכענין שנאמר בכל ביתי נאמן הוא כמו שנתבאר במבוא הנבואה. ועשאן של זהב שהוא

6

אדום כי שניהם רמזו לדין כי מצפון זהב יאתה והוא השמאל והנה כוונתו להרוס בין חמש לחמש הפך בטבעות הארון יהיו הבדים וכו' כמו שנתבונן במבוא שמות השוים. אבל רצה שיסתלק השפע הרגיל לבוא מן הכתרים אל החמש האחרונות אשר עקרם הדו פרצופין הנקראים אב ואם כאשר זכרנו במבוא שמות נגדות הפועלים ובזה תסתלק הברכה הבאה מהש"ה למלכות בית דוד: וזהו שאמרו ז"ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל אביו ואמו שנאמר גוזל אביר ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט. ואין אביו אלא הב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל. ויתבאר לך במבוא התפלות בסדר הברכות כי סדר הברכות הוא שיבוא השפע מן הכתרים אל הפועלים והוא מן העולם ועד העולם: ודע כי בכל הספירות שייך קציצה והריסה או מעט או הרבה אך כי רוב הטועים במלכות הם טועים ואליו יגיעו כל הטעיות כאשר בארנו. ומפני כי המשפט לאלקים הוא הפגיעה בעונשים

7

מפי עליון הוא בהסכמה עליונה. וכן כל הטובות מאתו הם ובהסכמתו כי טוב וישר הוא ואין עול במשפטו: ומפני כי כל עניני הקצוצים וההריסות הם מיני מינות ועבודה זרה כאשר זכרנו הזכירו נפלאות באדם הראשון. יש מי שאמר מין היה. ויש מי שאמר מושך בערלתו היה ועל הדרך אשר זכרנו בחטאו. ואולי כי ירמוז בהריסות שזכרנו במתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי בלא יראה וכבר זכרנו במבוא הטעם כי מאת ה' היתה זאת לראש פנה וכל המואס בה (סא המושך בה) הוא המושך את הערלה שלא ייתן בת זוג לשבת. ואי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד וצריך לגלות העטרה במילה ופריעה. ויתבונן עוד במבוא האדם בצור המעור חטא משיכת הערלה הזאת: עוד הזכירו באלישע אחר כי מין היה שהרי אמרו כי נשרו ספרי מינות מחיקו. ובדור הפלגה אמרו כי שמו בראשו ע"ז ונתנו חרב בידה: אמנם כבר זכרנו כי יש הורס מעט ויש הורס הרבה אך במעשה קל יוכל אדם להמיר בשר ההוא

8

לכן יש לכל משכיל להזהר מלהתבונן בו יותר מדי לא בשום מעשה ולא בשום דבור ואפילו במחשבה ולא בשום מלה הרומזת אליו ולא להסתכל בדבר הרומז בו. וכמו שזכרנו כי בענינים האלה יעורר כח הגבורה לפגוע במי שאינו ראוי לו. ולכן נמנע כל חכם מלמסור דברים אלו אלא למי שלבו דואג בקרבו ולמי שהוא נבון שיוכל להבין דבר מתוך דבר כדי שלא יצטרך להאריך בענין יותר מדאי כי השטן מקטרג בשעת הסכנה: ועתה אעירך על מקצת דברים הרומזים אל השר ההוא ואיך נמנע מלהתבונן בם ואף על פי שנוכל לפרש במקצתם שהמניע הוא כדי להגדיל כח בימין על השמאל גם יתכן שההמנעה הוא שלא להתבונן בשמאל כי מתוך שיקדמהו יתבונן בו: הנה שני פשפשים היו במקדש ואותו שהיה בצפון הוא רמז לעטרה כאשר זכרנו במבוא הטעם. והמפתח שבפשפש ההוא לא היה נפתח מבחוץ מהר אך היה יורד בו לאמת השחי טרם פתחנו והטעם שלא נפתח מבחוץ מהר שלא יעורר השורה ברוח ההוא על הקרב אל שערו מהרה ויפגע בו

9

אך יפתח מבפנים ובנחת כי כל כבודה בת מלך פנימה וכאילו נוטל רשות.עוד אמרו כל פינות שאתה פונה אינו אלא לימין. ואמרו בכוס של ברכה שהשמאל לא תסייע לימין. ואמרו למזוג היין במי' והשביענו ה' שלא נתגרה עם האומות מפני כי בגלות הגבורה היא להם ופוגעת בסבת החטא. ואמרו אל יפתח אדם פיו לשטן ואל יעמוד במקום סכנה. ואולי כי גם מטעם זה אין מלין בלילה כי מל ולא פרע כאילו לא מל. והפריעה תבין במבוא האדם. וגם תורה שבעל פה לא נתנה להכתב להיותה בת מלך פנימה. ובמבוא שמות השוים זכרתי בזה טעם אחר. וכבר זכרתי למעלה כי הכל עולה בקנה אחד כי אין הדור ראוי לזכרו כלל. ראשונה כי יגדל גבורתו ויפגע בו אף כי זכרתי שם כי אמונה אומן.גם אמרו שאין נופלים על פניהם בלילה מפני שכח הירח בלילה ביותר. והעטרה נקראת לילה והתחנה מוחלטת בלילה כאשר יתבאר במבוא התפלות ואין טוב לעורר הכח ההוא בעת ממשלתו ואין דנין בלילה ואמרו אם לא מצאו

10

לו זכות פוטרין אותו עד למחר מטעם שיהיה רחמים בדינו. ואפילו בעת שנהגו ליפול על פניהם בתחנונים ביום נהגו לכסות את העינים שלא יעינו ויזונו בדבר שמתכוונים בו. ואמרו אין אדם רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע פן יענש בתחנה. וכבר אמרו באדם אחד חשוב שנפל על פניו ונענש: וכבר זכרנו למעלה כי המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כי המתפלל כאילו עומד לפני השכינה. וצריך שלא יזונו עיניו מן המקום ההוא. ואני חושב כי זה הוא למעלה מעשרה.ועוד זכרנו ענין המסתכל בקשת וענין הרואה ערותו ואלה וכיוצא בהם כולם מורים למה שאמרנו באזהרת ההתבוננות כי בזמן שאין הדור ראוי אין טוב לעורר כח הגבורה כי אין המושל מושל בביתו ממש: עוד אמרו כי זמן ציצית אינו בלילה בעבור שכתוב בו וראיתם אותו (במדבר טו) וחוזר אל הפתיל תכלת הרומז אל העטרה ובראיה אולי יבא להתבונן במה שרמוז בו ויהרוס. ואולי כי בעבור שיכולים לבוא בו לידי הריסה דרשו ז"ל לבבכם זו המינות עיניכם זו הזנות

11

והמינות והזנות בענין ההריסה ענין אחד כי הם ההשחתה שאמרו בה בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז וכמו שיתבאר במבוא האדם. או נאמר כי הזנות שהזכירו היא המינות עצמה אלא שתפסו להם מלות שונות בשתים רעות כי הזונה מתחת אלקיו יקרא מין ויתבונן זה במבוא האדם. אמנם מפני כי ענין הציצית הוא רמז לענין היחוד אמרו שאם כבר נתעטף בו שאין צריך להסירו כי היחוד (הגהה, היחוד רמז לכל הספירות אדוקות יחד באדיקות חזק) יפה תמיד מן הפגיעה אבל להתעטף בו לכתחלה לא. או מהטעם שבארנו. או שהוא משום לא תחסום שור בדישו ואפילו לא יעיין בפתיל והטעם השני מספיק. ומה שאמרו בתפילין כי לילה לאו זמן תפילין הוא הלכה אמנם מפני כי נרמז בהם ענין היחוד וכמו שיתבאר במבוא האדם אמרו בהן הלכה ואין מורין כן. והוא כדרך שזכרנו בציצית שאין צריך לפושטן אם נתעטף כבר. וכענין זה אמרו בקרבן שאינו קרב אלא ביום מטע' לא תחסום שור

12

בדישו. אבל אמרו אברים ופרדים שלא נתעכלו מבעוד יום מתעסקים (סא מתהפך) בהם כל הלילה. ואמרו בדיני ממונות שאע"פ שאין דנין אותן בלילה גומרין אותן בלילה: ואולי כי ענין הציצית הוא רמז למה שזכרנו בשמות המדות שהב"ה מתעטף בטליתו. ואמרו ז"ל שהב"ה נתעטף כשליח צבור ולמד למשה י"ג מדות. ונראה כי היא מדה השלישית שכל המדות כלולות בה כאשר יתבאר במבוא י"ג מדות ונתעטף בש"ה שהיא טליתו. ובטלית שיש בו ד' כנפות כנגד ד' רגלי המרכבה. וארבע ציציות כנגד בני האבות עם השלום ועם הברית. ורמז בד' חוטין הנכפלים לח' שהאבות כלולים בבנים והברית (סא עם כלם) וכדי לרמוז הברית יפה ושהוא כלול בכל צוה בפתיל תכלת בכל כנף ובכל ציצית כי מראה התכלת דומה לתכלית הכל. וכענין שאמרו התכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד. ומפני שהברית דומה כלולה בכל כמו שזכרנו צוה הכתוב ואמר והיה לכם לציצית (במדבר טו) כלומר היותו

13

באחדות הבנין. ואמר וראיתם אותו (שם) כדרך יום שמיני ועצרת ואתרוג אשר יתבאר למטה במבוי השמיניות. ואמר וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם (שם) כדרך ה' זכרנו (תהילים קטו) וכדרך והארץ אזכור (ויקרא כו) כי מלת כל רומזת לעטרה וכבר אמרו כי צריך להתיז ז' של תזכרו. והזכירה היא כעשיית כל המצוות שאם לא כן אין הזכירה שלמה אך מוט תתמוטט הארץ ועל כן הזהיר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ודרשו בו המינות והזנות כאשר זכרנו: ומפני כי עוררתיך כי יש להשמר מפני השר ההוא מלהתבונן בו כאשר זכרנו אצטרך לעומת זה לעוררך כי אין לך מקום שיהיה רמוז בו הבנין כולו שהוא השבע בכלל שלא יהיה רמוז סמוך לו העטרה בפרט בפני עצמו אע"פ שנרמזה עם הכלל שהם שבע שהרי אין שבע אלא עמה: והרמז בכל מקום מפני כי לקיומו של עולם נתנה לראש פנה להשגיח ולהנהיג העולם השפל ע"י השב' שהוא בת זוגו כאשר בארנו במבוא הטעם וכמו שנרמז בפרשת בראשית שהזכיר בה כי

14

בששת ימים ברא העולם וביום השביעי שבת וינפש השם ית' מכל מלאכתו. ויתבאר במבוא השביעיות כי הז' ימים רומזים לכל הבנין והנה העטרה בכללן ותכף לזה יחד מאמר מיוחד לעטרה בענין הבריאה. וכמו שדרשו ז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו בו בה' בראם. ובארנו במבוא השמות כי אותה הה' היא רמז לעטרה לרמוז כי יד ה' עשתה כל זאת. ואולי כי על כן אותה הה' קטנה כי היא המאור הקטן וכאשר זכרנו במבוא הטעם. ולמטה אזכור מה שהבינותי עוד מקטנותה: ומטעם סמיכות זה שכתבנו נתבונן קצת ענין המנורה והשלחן צוה השם מנורה בז' נרות כנגד הבנין המאיר לארץ. והנה הנר שהוא כנגד העטרה בכללם ונקרא נר המערבי על שם שהשכינה במערב. וכאשר מובן במבוא הסדר בציור וכאשר יתבאר ענינו במבוא העולם. וצוה לעשות השלחן הרומז לעטרה כנגד המנורה. והמנורה בדרום ושלחן בצפון. דרום רמז לתפארת וצפון רמז לעטרה (סא המנורה רמז לתפארת שהוא עקר הבנין ונקרא דרום. והשלחן רמז לעטרת הנקרא צפון): פרק עשירי