ספר שושן סודות
אות קצג - סוד תפלת גדור:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אות קצג - סוד תפלת גדור: סוד תפלת גדור: אתה אדון הגדול הגבור והנורא הצדיק והחסיד הקדוש הנאמן ארך אפים ורב חסד ואמת אתה הוא אדון אלהי האלהים ואדוני האדונים אתה הוא גדול בך מגדילים כח בעלי גדולה אתה גבור בך מגבירים כל בעלי גבורה אתה נורא בך מרננים כל בעלי רננות אתה הוא צדיק לך מצדיקים כל בעלי צדקה אתה חסיד לך מייחלים כל בעלי חסידות אתה הוא קדוש לך מקדישים כל בעלי קדושה אתה הוא נאמן לך מאמינים כל בעלי אמונה אתה הוא פועל גבורות ומחדש חדשות בריותיך בכל יום ויום משרתים מאש לרומם שבחך זך וזריז מזהיר בתוך רבבות אש זונח שנאה וקנאה מואס באיבה ותחרות מרחיק כעס מסיר קצף מרבה כל חן טוב כרובי כבודך אשר על השרים שרפים שרפי להב סביב לכסאו עומדים זה לזה ומשמיעים סולו לרוכב עטרה בערבות ביה עטרה שמו:
אות קצד - סוד המזוזה: סוד המזוזה: כבר קדם לנו הדבור כי שמע והיה אם שמוע רומזים זרועות עולם והם מזוזות ההי"קף, והבי"נה הוא המשקוף עליהם. ומעתה תבין סוד המזוזה והבי"נה בכלל. אמנם בפרטיה נאריך בה מעט כמנהגינו בשאר הסודות. דע כי הש"ה והש"ת הם המזוזות העליונים וכ"ע הוא המשקוף עליהם וזרועות עולם הם המזוזות והבינה משקוף עליהם וכן נצ"ח והו"ד הם המזוזות ות"ת המשקוף עליהם וכנסת ישראל ובת זוגה היא האסקופה הנדרסת לכל ששת ימי בראשית והיא האסקופה להעליונים וראש למשפילים ממנה:
אות קצה - טעם שאשה חיבת במזוזה: טעם שאשה חיבת במזוזה: ודע כי המצות אשר הם רומזים בהי"קף הנשים פטורות והם הנקראים מצות עשה שהזמן גרמא. אמנם המצות אשר הם חוץ להיקף הנשים חייבות ולפי שהמזוזה שרשה והתחלתה חוץ מהיקף כאשר רמזנו לכן הנשים חייבות: אות קצו - שמזוזה מארכת ימים: שמזוזה מארכת ימים: וכן נתבאר ממה שקדם כי הנצ"ח וההו"ד הם המזוזות ועליהם נאמר אורך ימים בימינה שהוא הנצ"ח ועושר וכבוד בשמאלו שהוא ההו"ד ולכן המזוזה מארכת הימים. וראוי כי הנעלם מן המזוזות (ר"ל אותיות המילוי, שהן נעלמות) הוא יעקב. כיצד מ"ם זי"ן זי"ן ו"ו תי"ו הנעלם עולה יעקב, ויעקב עולה ז' פעמים יהו"ה. כלומר בהיות המזוזה כתובה ומונחת בפתח אז יעקב שהוא ת"ת מברך את הארץ העליונה בז' יהו"ה כלומר בשש קצות בחיבור הכל:
אות קצז - לכתוב שד"י מחוץ למזוזה: לכתוב שד"י מחוץ למזוזה: וראוי שתדע כתיבת שמות המלאכים במזוזה אינה ראוי כי היא המפרנסת אותם ולא הם אותה וא"כ למה יכנסו הם במשמרתה לעם ה' אשר היא המשגחת עליהם. אבל שדי ראוי שיכתוב מבחוץ כי היא נקראת כצה בהיותה מסדרת המערכות להציל בינ"ה מיד שרי האומות וזהו אשר מתאוננת על היפך שמירתה שמוני נוטרה את הכרמים כלומר שרי האומות וכרמי שלי שהוא ישראל לא נטרתי. ודע כשתדקדק בפרשת שמע תמצא בה עשרה ציונים כנגד עשר מכות שבאו על המצרים החסרים כל אלה:
אות קצח - ומה שמברכים על קביעתה ולא על כתיבתה: ומה שמברכים על קביעתה ולא על כתיבתה: מה שא"כ בסוכה הטעם כי בעשית הסוכה יש רמז בסככה ובדפנותיה לסוד הנמצא בה, אבל בכתיבת המזוזה אין שום רמז לסוד הנמצא בה כי כל המחזורים נמצא בה שמע והיה אם שמוע אלא קביעתה מורה על הסוד הנמצא בה, שהרמז להעלות הנצחים לזרועות עולם ומשם לראש הנקרא כ"ע:
אות קצט - וטעם קביעתה בימין ביאתו: וטעם קביעתה בימין ביאתו: כי הכוונה במזוזה להשלים ההו"ד והנ"צח בעטר"ה ואם תקבע בשמאל בואך נמצא שאתה משיב הרחמים לדין. וזהו הטעם בעצמו להיות כתיבתן בקלף אחד להורות על היחוד. ולפי שמדת העטרה נקראת בית ה' מקבלת מן צפון דרום מזרח ומערב:
אות ר - איזה בתים פטורים מן המזוזה, והטעם לכך: איזה בתים פטורים מן המזוזה, והטעם לכך: ולמה כל בית שאין בו ד' אמות פטור ממזוזה והלשכות והר הבית והעזרה פטורין מן המזוזה. והטעם פיטורן כטעם פטור תפילין בשבת וזה הטעם בעצמו פטור בתי כנסיות ובתי מדרשות. ומפני כי העטרה בית ה' כבודה בת מלך פנימה ולכן כל בית שאינו מכובד פטור מן המזוזה וכ"ש בית בלי קרויה ומשקוף. ומפני כי שער הרוחני גבוה יו"ד ולכן שער הפחות מיוד טפחים פטורים. וטעם חיוב בתי שמן ויין ושערי מדינות וחצירות ועיירות לפי שהעטרה היא בית שמן הרחמים היורדים מן חכמה עלאה ומהחס"ד ויי"ן מהפח"ד והוא שער לז' שמיטות הנקראים מה"מ מדינות והיא שער החצר הפנימיות ושערי העיירות היינו דכתיב ערים גדולות ובצורות בשמים הנשפעים על הארץ. וטעם פסול אם חקק במזוזה טפח והכניס הכתב לפנים לפי שהרחיקה הלבוד ואנחנו צריכין להיות עט"רה מחוברת בשוקיים למתק הדין וזה
הטעם בעצמו נתינת הדם במשקוף ועל שתי המזוזות למען היות הדין מעורב ברחמים ולמען הברחת כל הפגעים מבעלי השמיטה. וראוי שתזכור כל השנויים שנפלו בתורה בענין המזוזה האחת על מזוזות ביתיך ובשעריך ונתנו על המשקוף ועל ב' המזוזות. והגישו אדוניו אל הדלת או אל המזוזה. הרי ג' חלוקים משתנים וכפי שנויים כן כוונתם. אצל הבתים אפילו שנכתב בלשון רבים אחר שלא פרט ב' כוונתו אל אחת למען לחבר שמאל לימין ואצל פסח ב' מזוזות כדי להעלותם בדין לעשות נקמות במצרים ואצל רציעה צריך מזוזה אחת כי הגיש אדוניו אל האלהים לדין והבן זה היטב:
אות רא - וטעם פטור המזוזה בעיר שיש בה חזירים: וטעם פטור המזוזה בעיר שיש בה חזירים: יען כי הם באים מכח לילית הנזכרת בארץ העליונה ולכן דוגמתה נזכרת תמיד בארץ התחתונה ולכן ראוי לפטור העיר שיש בה חזירים מן המזוזה שלא לעורר החזיר העליונה: אות רב - וטעם קביעת המזוזה בשליש העליון: וטעם קביעת המזוזה בשליש העליון: כי שלש מזוזות הן כדי להעלה מעלה למשקוף העליון ולכן תהא קביעתה בשליש העליון הא' בנצ"ח הב' בחס"ד הג' בחכמ"ה ודע זה. והעמדת המזוזה ראוי שתהיה מושכב ולא מעומד לתת כבוד לדוגמא העליונה שאם תהיה עומדת ראוים כל בני בית לעמוד וכל זמן שהמזוזה עומדת דוגמתה עומדת וראוי להיות מושכבת להיות החבור אחד. וישראל הדד בבית העכו"ם חייב במזוזה כי בית ישראל נחשב ושכינה שוכנת בו ובצאתו תצא. ולכן גם המזוזה יקח עמו. אבל הדר בבית העכו"ם חייב במזוזה כי בית ישראל נחשב ושכינה שוכנת והלוקח תמות אשתו מדה
כנגד מדה. וכבר ידעת אמרם ז"ל ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן מה שאמרו והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה המתעטף בציצית ומניח תפילין והקובע מזוזה. ועליהם נאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. והטעם שיחלצם לבלתי יחטאו והראיה מר' יוחנן דאמר דין גרמי דעשרה ביר. ודע זה ושמריהו כאישון עיניך והתבונן כי בביאה תהא מימין להדביקה בזכר וביציאת האדם תהא בשמאל לפרנס ע' אומות דרך שמאל ושיטת המזוזה כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה שהוא רמוז בפסוק ישראל עבדי אתה אשר ב"ך אתפאר:
אות רג - סוד לכתוב ס"ת לעצמו: סוד לכתוב ס"ת לעצמו: דכתיב כתבו לכם השירה הזאת וגו'. וטעמו כתבו כתבו לכם את התורה הזאת שיש בה שירה. ומה שלא כתיב כתבו לכם את התורה הזאת, כי התורה תרמוז לתורה שבכתב והוא המלך ויתכן היות לבדו. והשירה רומזת לתורה שבע"פ והיא המלכה וכבר הזכירה כי אין ספק שהמלך בכללה כי אין מלכה בלא מלך וההיפך א"א. והסוד כתבו לכם את השירה הזאת כסוד כתוב זאת זכרון בספר וטעמו זאת כח"ב כתוב בספר הזכרון שהוא הת"ת וכן טעם כתבו לכם וכו'. וטעם עבוד לשמן בס"ת תפילין ומזוזות לפי שכל קודש ירמוז אל אילן הפנימי והחולין אל אילן החצון ולכך צריך עיבוד לשמן. וטעם להוציא מפיו כשהוא כותבן לשם ס"ת ובפרט האזכרות כי כל הדברים הרוחניות היו בכח קודם צאתם לפועל ולא נראו עד צאתם כ"ג ה' ו"ה הא"ח. הנה כתב אביגדור בחבורו במצות וז"ל - כל טעות בס"ת מוחקין ואין תולין כי בתליה יצא האור ממקומה ומסדרה, אבל המחיקה שבה האות כמשפטה. אבל האמת היכא דלא אפשר למוחקו
תולין וכל מקום שהוא הוא הכח וכן אם יצטרך לתלותו כולו יתלוהו ולא יחלקו. ואספר לך בני. פעם אחת הייתי מהלך בדרך אפרתה ופגע בי מלאך אחד והכרתיו והייתי מביט מרחוק ופתאום בא אלי וכמעט פרחה נשמתי והקדמתי בשלומו. ואמר לי היכן אתה הולך אמרתי אדוני למה תשאלני. אמר לי הגידה נא לי כי בעדך באתי. אמרתי לו מה הוא. אמר תורה באתי לשאול. אמרתי לו, אדוני כתיב וזאת התורה ו' ת"ח עם זאת ע"ט ה' ע"ט עם תורה ת"ת. אמר לי הכי הוא, אלמא תורת המומר שמינין גירר לאו תמימה, תלה לאו תמימה, מחק לאו תמימה. א"ל אדוני מאי תקנתיה. אמר לי, יגנוז החתיכה ההיא ואחרת במקומה יכתוב. והניחני לילך. ומשם ואילך אי לאו שחזרתי על ס"ת וראיתיו מתחילתה ועד סוף לא קראתי בו בתורה מצוה עכ"ל. ואני המחבר אומר כי התורה ופירושיה לא נתנו אלא פעם אחת ואם התירו המשנה ובעלי הגמרא לכתוב על המחק נשמור על קבלתה ולא נחוש לראיית מלאכים וגזירתם כי המוחק
אינו מזיק כי שבו האותיות למקומם וסדרם ודע זה. ומה שכתב שאין לתלות בס"ת רק שבלבד ההוראה הזאת לא אשננה בשום ספר כי תולין בין באותיות שאינם של שם בין השם ובלבד שלא יחלוק התיבה חציה בפנים חציה ביני שיטי ודע זה: אות רד - ענין צירוף פנים ואחור: ענין צירוף פנים ואחור: ונחזור לענין ראשון כי התורה רומזת לת"ת והשירה לעטרת צב"י ולכן חברם חבורה שלימה. והנה יהו"ה אדנ"י יוצאין מחיבורן וכשתצטרף שם יהו"ה פנים ואחור תמצא עולה ק"ל. וז"ש קול ה' בכח וזה צירופו י' י"ה יה"ו יהו"ה ואחור ה' ה"ו הו"ה הוה"י. וכן אדנ"י והיפוכו ינד"א עולים ק"ל. והנה עולה ער ה' בכם ועד משיחו כי ק' עולה במילואו יהו"ה בריבוע (היינו קו"ף. ועולה יהו"ה כי יפ"י, הפ"ה, ופ"ו, הפ"ה הכל ביחד עולה קפ"ו). ולמ"ד במילואו עולה ע"ד. (ודע כשמתקבץ חשבון השם ית' בכתיבת האותיות בחשבונם השלם כגון עולה אי"ן משותף כי הוא ית' עשרה חמישי ששה חמשה יעלו אלף תתפ"ו וכשתקח אלף
בחושבן קטן תמצא עולה אין משותף כי הוא ית' אין שיתוף בשמו): אות רה - וטעם זיון שעטנ"ז ג"ץ בג' זיונים: וטעם זיון שעטנ"ז ג"ץ בג' זיונים: פירוש שעטנ"ז ג"ץ הוא שטן עז גדול והוא סמא"ל ובג' זיונים הרומזים לש"ה ולחסד ולת"ת מבטלין אותו ולכן הושמו הזיונין בשמאל למען סור כחו הבא מסמאל. ואותיות זיי"ן וזיוניו ג' עולין כ"א כמספר אהי"ה להודיע כי בכחו יתבטל כח הדין של סמא"ל:
אות רו - וטעם חטוטרת הח': וטעם חטוטרת הח': יען כי מעבר יב"ק בעל השמטה וכוחותיו עוברי על הוד הרומז בח' ולכן עשו לו גבהות באמצע כדי להתיש כח העובר עליו. ופירוד רגל הה' והק' תבין מן צורת חיבורם, כי הה"א רמז בג' מקומות לש"ת ולפחד ולע"ט, והק' לש"ת ורגליו לת"ת. ומאוד צריך להזהר באותיות הגדולות והקטנות כי רומזים לעניינים נפלאים. ובשני קוצי היו"ד יזהר כדי לרמוז למאציל ולהשפיע לו"ו ולמשוך הו"ו הנקראים צדיקים:
אות רז - וטעם אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה: וטעם אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה: כי במה שמעוות בו מתקן כי למוד תורה הוא חבור ת"ת ועטר"ה וכן חבור איש ואשתו בטהרה נקרא ידיעה וקדושה וברכת הנשואין יוכיח. וראוי שתדע כי היכל בגמטריא אדנ"י. וכבר הזכרנוהו בסוד התפלה. וכאשר תקחנו בחשבון הקדמי עם כללו יעלה נ"ר, ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בעזרה ופנה הנר בהיכל. והנה כאשר תמלא היכ"ל תמצא בתוכו ג' שמות יו"ד ה"א וא"ו ה"א אלה"י אדנ"י וכן תכתוב היכ"ל ה"א יו"ד כ"ף למ"ד והנה עולה ר' והשמות עולים קצ"ו ועם אותית שהם ד' הם ר' והנה יהו"ה אלהים אדנ"י עולין גן עדן ומכל אלו יתבאר לך כי אין ראוי לשבת בתוך ד' אמות של היכל רק חכמים נבונים זקנים מלאים מצות כרימון שהם בני גן עדן ולא בני גיהנם עם הארצים. ושמע הסיפור הנכתב בספר חסידים וז"ל - דע לך אחי שפעם אחת הלכתי למקום אחד וראיתי בית הכנסת מהודר ויפה
מאוד ומאוד וב' מאות עטרות אחד בימין ואחד בשמאל. וב' זקנים בעלי שיבה מלובשים בגדים יפים יושבים שם. ורציתי לדבר בדברי תורה לזכותם והייתי מבין בהם ומדבר והם מנענעים לי ראשם ומודים בדבר ואמרתי ברוך השם יתברך שזכיתם והם עדים כשרים להעד בעדות התורה. ושמחתי עליהם והטיתי ראשי לדבר עמהם ולומר אשריכם שזכיתם לעמוד תוך ד' אמות של גן עדן. והתחילו לענות לי בלעגי שפה ובלשון אחרת ונ"ל שבקרוב יצאו ממצרים החיצונית. אמרתי להם אלה הם העגלים אשר העמיד ירבעם ושחת מבצרי בת יהודה ואען ואומר להם קומו משם ועבדו לכם נחל זהר ושבו במקום אחר למה תחריבו עצמיכם ואת כל הקהל הזה והשיבו תפילתם לאחור ועתידים אתם להקריב את הקהל הזה והתחילו גם שניהם לחרף ולגדף וכל הקהל שתקו מיד בקשתי בכוונה מג' שמות הבאים בהיכל לבקש עלבוני ולעשות דיני עליהם ומיד יצאו מהכותל ב' נחשים ונשכו אותם והנה קול שניהם יצאו בקול אחד עד שמתו
ולקחוני אוהביו והביאוני למלכות וספרתי להם המאורע ושבחוני ופטרוני ומנחות באו אחרי. והלכו אחרים פחותים וגרועים מהם וישבו במקומם והוכרחתי להקימם עד שבאו בניהם של מתים ישתתקו עצמותם ושאלו מהמלכים מקום אבותיהם והרבו מוהר ומתן וישבו שם ולא עברו ימים מועטים וגזרו עליהם שמד ונתפזרו. עכ"ל. התבונן מזו המעשה שספרנו לך הסוד הנ"ל. וסוד הכותל והנחשים היוצאים ממנה להמיתם יתבאר לפנים בעזה"י. וטעם תשמישי מצוה נזרקים ותשמישי קדושה נגנזים כי הקדושה ברוחניות המצוה בהיקף ודע זה:
אות רח - סוד שחייב כל מלך לכתוב ס"ת לעצמו אחר שימלוך: סוד שחייב כל מלך לכתוב ס"ת לעצמו אחר שימלוך: כדכתיב והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת. וטעם כבר ידעת שהעטרת הממלכת מלכים שנאמר בי מלכים ימלוכו והמלך המולך ממנה הוא דבוק בה כענין דוד המע"ה באמרו זאת היתה לי רגלי עמדה במישור ולכן כדי שלא יפרידו מבעלה הוכרח תורה שבכתב להיות אצלו תמיד וע"כ במלכו יש לו לעשות התעוררות ופעולה לדוגמא ואף אם היתה לו קודם שמלך כשאר ישראל כדי לרמז אל הו"ו ומשך הו' להיות אמת ושלום בארץ:
אות רט - והמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול: והמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול: הטעם כי יהו"ה עמו כיצד מלך מ"ם למ"ד כ"ף אותיות שניות הם ק"ס ואם תכפול שם ב"ד בזה האופן יפ"ה נ' הפ"י נ' ופ"ה ל' הפ"ו ל' הרי ק"ס והוא בגמטריא כס"ף לרמוז אל מדת חס"ד הנקרא חסדי דוד הנאמנים:
אות רי - סוד העה"ב: סוד העה"ב: והוא על שני פנים. הא' על דרך הפשט והב' על דרך האמת. כתב הרמב"ם וז"ל זה שקראו אותו החכמים העה"ב לא מפני שהוא עתיד וקיים ושהעולם הזה יחריב ויפסיד ואח"כ יבא הע"הב. דע כי אין הדבר כן אלא הוא מצוי ועומד שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ולא קראוהו העה"ב אלא מפני שאותם החיים בא לו לאדם לאחר מותו שהוא העה"ז שאנו מתקיים בו בגוף ונפש וזה הנמצא לכל אדם בראשונה. עכ"ל. הנה אנחנו נודה לו בחצי דבריו מזה הדרוש וזה מה שאמר אלא שהוא מצוי ועומד זה אמת ויציב ונכון וקיים כדאיתא במנחות בפרק הקומץ כי בי"ה ה' צור עולמים דרש ר"י בר' אילעי אלו ב' עולמות א' נברא ביו"ד וא' נברא בה'. העה"ז בה' והע"הב ביו"ד. כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, מלמד שהעה"ז נברא בה' שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא ומפני זה נברא העה"ב ביו"ד מפני שהצדיקים בה מועטים. הנה הוא כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא נברא ומצוי.
ואמנם באמרו שאותם החיים הבאים לו לאדם אחר העה"ז ונמצא לכל אדם ראשונה בזה הדיבור אין דעתי נוחה הימנו רק דעתינו שהעה"ב בא לו לאדם לאחר יום הדין הגדול והנורא ולביאור אלה הדברים נאמר דע כי כל הצדיקים שנפטרו ושיפטרו עוד אינם באים להעה"ב תיכף אלא עומדין בגן עדן העליון ועמדים שם עד בא יום הדין הגדול והנורא ואז יתבררו ויתלבנו ויבואו להעה"ב. ועתה נביא עזר גרסינין בפרק הרואה, כד נח נפשיה דר"ע יצאתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שיצאתה נפשך באחד ושאתה מזומן לחיי הע"הב. והנך רואה אף כי נפטר ר"ע לא נכנס מיד להע"הב אלא אמר אתה מזומן ומזומן איננו בא אלא מוכן לבא. וכן בפ"ק דע"ז ר' חנינא וקלסתירו מזומנים לחיי הע"הב וכדומה לזה הרבה בתלמוד. אבל מה שהוא אמת ודברי רז"ל מסכימים לזה הוא זה שהעה"ב הוא עתיד להיות אחר יום הדין שהוא אחר התחייה כדגרסינין בפ"ק דר"ה, תניא בש"א ג' כתות הם ליום הדין, א' של צדיקים
גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים. של צדיקים נכתבים לחיי העה"ב, ורשעים גמורים נכתבים לגיהנם שנא' ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. הנה נתבאר מזה שלא הצדיקים לחיי העה"ב אלא אחר יום הדין דאי לא תימא הכי דברי ב"ש בטלים אין בהם טעם וסברא. וא"ת אחר מיתת הצדיקים נשמתן היכן הם עומדים. בפרק שואל אדם מחבירו אמר תניא ר"א אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ומדרשים רבים תמצא בזה וכיוצא בזה. וכבר יש בידינו שורש מונח שהעה"ב אין לאותו הנכנס לא דין ולא עצבון. וא"כ איך היה שמואל הנביא ע"ה מפחד בזמן ש (בעלת אוב) העליתוהו כדגרסינן בפרק קמא דחגיגה, ר"א כי מטי להאי קרא בכה ויאמר שמואל למה הרגזתני לעלות. ומה שמואל הנביא היה מתיירא אנו על אחת כמה וכמה. והשורש מזה הוא שאין א' מן הצדיקים יודע בחלקו להעה"ב עד יום הדין רק במקצת מכריזין עליהם שהם בני
עה"ב כגון ר"ע ור' חנינא וקלסטירו ור"א בן דורדיא והדומה להם. ומה שמכריזין הוא בלשון מזומן ולא שיש להם חלק. הנה זה נתבאר בפרק המוכר את הספינה וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה. אר"י לא כירושלים של העולם הזה ירושלים של העה"ב. ירושלים של העה"ז כל הרוצה לעלות אליה עולה. ירושלים של העה"ב אין עולים לה אלא במזומנים בה. הנה נתבאר בפירוש בפסוק שאין נכנסין בעה"ב אלא בזימון וברשות זה הוראה לנו בדברי חכמים בענין העה"ב ע"ד הפשט כפי מה שנראה מדברי רז"ל. אמנם ע"ד האמת כבר ידעת ממה שקדם כי ג' מדריגות הם לתשובת הנשמה. האחת למקום השכינה והב' לצרור החיים צי"ע. והג' למקום מחצבתה ש"ת והוא הנקרא בפי חכמי האמת עה"ב. ועליו הוא הדין הגדול והנורא. ועד אותו הזמן הם עומדים תחת כנפי השכינה וזהו שדרש רבי נחוניא בן הקנה בספר הבהיר, מאי עוה"ב, שכבר בא. ונשמת משה רבינו ע"ה שבה למקום מחצבתה ולכן לא ידע
איש את קבורתו והשלשלות הנשמות וחזרתן וגלגולם אוצר ה' יבואו ושם יפרשו בע"ה: