שער מאמרי רשבי
קטע 35
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ההיהי"ן אמנם הכונה היא שבעת שמתחיל לכתוב יכתבם ע"ד הנז' ותכף אחר שכתב אות הי' בעוקץ הה' מאחריה יכתוב גג הה' ותכף יתחברנה עם הי' הנז' וכן יעשה באות ה' שניה ועיין בדרפ"ט ע"ב באדרת האזינו: שם במאמר הנז' וז"ל שתיתאה יהו"ה רחמי שלימו דכלא עקרא דכלא קשרא דמהימנותא אחיד לכל סטרין ודא ת"ת ישראל כו'. צריך לדעת מה נשתנה ספי' הת"ת משאר העשר ספירות להיות בה שם ההוי"ה בשלימותא. הנה נודע כי יש הוי"ה (ע"ד) אחת כוללת כל הי"ס וספירת הת"ת נרמז באות ו' של ההוי"ה ההיא כנודע והנה המלכות שהיא ה' אחרונה שבהוי"ה הנז' היא דבוקה באחורי זו הו' הנקרא ת"ת והרי איך הת"ת כולל שתי אותיות ו"ה של ההוי"ה. גם נתבאר אצלינו כי ז"א בהיותו בן ששה קצוות בלי מוחין וכאשר הגדיל עלו חג"ת שבו ונעשו חכמה ובינה ודעת שבו והנה"י שבו ענו במדרגת חג"ת שבו אחר ההגדלה ואח"כ נתוספו לו נה"י מחדש בסוד כונן שמים בתבונה ונמצא כי בשליש העליון של הת"ת דגדלות יש בו בחינת
היסוד הראשון אשר בו מזדווג עם לאה בתפלת המנחה דחול כמבואר במקומו (אמר שמואל וגם נתב' בשער השמיני והוא שער הגלגול בדרוש קטן בענין הנשמות ושם נתבאר גם כן איך יש חמשה מיני זווגים והזיווג הרביעי הוא זווג ישראל עם לאה במנח' דימי החול והיא אינה מתפשט' רק כשיעור חציו העליון שהוא עד החזה שלו ואז הוא מזדווג עמה ביסוד שהיה לו בתחילה אל ז"א בהיותו בבחינת שש קצוות בלבד כמבואר אצלנו בענין התפי' ואז שניהם יחד היסו' ולאה הם בחינת שתי אותיות י"ה כי לאה ה' עלאה והיסוד הוא אות יוד כנודע והרי איך כל ארבע אותיות ההוי"ה נמצאים יחד בספירות הת"ת מש"כ בשאר הספירות וצריך שתדע כי אין זה אלא שם ההוי"ה בלי ניקוד כי היא לעולם בספירת הת"ת בבחינת הכלי שבו אבל כשההוי"ה היא מנוקדת אז היא בחינת הפנימיות של הספירות ואז כפי בחינת ניקוד שלה יהיה מקומה כנז' בס' התקונין תיקון ע' כי פנימיות ספירת הכתר היא הויה בנקודת קמץ
כולה ופנימיות ספירת חכמה היא הויה בניקוד פתח כולה כו' כמבואר אצלנו בשער ההקדמית בדרוש בענין שמות הספירות כו' בדקמ"א ע"ב וקמ"ב ע"ב וע"ש כי שם תמצא כתוב משם התיקונין בתיקון ע' בדקכ"ח ע"א כי ההויה העשירית היא בנוקבא דז"א ואין בה ניקוד כלל והוא חולק עם מה שכתבתי כאן שהוא בספירת הת"ת בבחינת הכלי שבו ואפשר לישב כי הכל הולך למקוס אחד שההויה בלתי ניקו' הוא בנוקבא דז"א עצמו דפרטיות ולכן כתב כאן שהיא בספירת הת"ת כו' כנלע"ד שמואל): שם בר"מ בדי"ז ע"א וז"ל ואינון ח"י אתוון דשית סטרין דכלילן בצדיק חי עלמין כו' שמעתי בשם מורי הרב (ד"ש ע"ג) זלה"ה על ענין זה כי ששה צרופי שם יה"ו אשר בשית סטרין אם תחבר בכל הויה מהם אות ה' אחרונה יהיו ששה הויות שהם בגימטריא יוס"ף שהוא ביסוד חי עלמין:
פרשת צו שם בדכ"ו ע"ב וז"ל ר' אלעזר שאיל לר"ש אבוי ואמר הא קשורא דכלא אתקשר בקדש הקדשים לאתנהרא כו' אמר ליה הא אוקימנא עד אין סוף כו' ענין זה בארתיו באורך בכונת התפילות בענין פרשת התמיד איך מתקשרים שלשה ספירות תחתונות בשלשה אמצעיות ושלשה אמצעיות בשלשה ראשונות כו' וכך עושים בכל ארבעה עולמות אבי"ע עד שנמצא שמתקשרי' עד אין סוף וע"ש כי שם נתבאר כל הצורך:
פרשת תזריע (דף כ"ו ע"א) שם בדמ"ג ע"א וז"ל ועל דא כולם בחכמה עשית בבינה כו' הנה החכמה הוא האומר ובינה הוא העושה כנודע והענין הוא כי כבר ידעת כי יסוד דאבא נעלם ומתלבש תוך היסוד של בינה. כמבואר אצלינו בדרוש המוחין של ז"א ונמצא כי יסוד בינה הוא המתגלה והוא העושה כל הדברים ואם כן מ"ש כולם בחכמה עשית אין פירושו שהחכמה הוא העושה אלא שהחכמה בהיותה מתלבשת בבינה עושה הבינה כל המעשים וזמ"ש כולם בחכמה עשית בבינה כלומר בהיותה מלובשת בתוך הבינה. א"ש אפשר לומר שזהו מה שתיקנו לומר בברוך בברוך שאמר ברוך אומר ועושה בברוך אחד ולא אמרו ברוך אומר וברוך עושה לרמוז ברוך אחד שהוא היסוד נשניהם יחד שהוא אומר ועושה יסוד של חכמה ויסוד של בינה, והם שביל ונתיב כנלע"ד:
פרשת אחרי מות שם בדס"ה ע"א וז"ל והאי נהרא אתקרי אם לגנת' ועילא מגינתא בגין דעדן משתתף בהדא ולא פריש מינה ובגין כך כל מבועין כו' פירוש כי כבר ידעת מה שפירש רשב"י בפ' תרומה בסוד ס"מ של אפרסמון בד' קכ"ז ע"א דבשעתא דהדרא ויתבא רביעה על בנין דלתתא לינקא לון היא עומדת בצורת ס' סתומה ומצד זה נקראת אם לגנתא כאם המניקה בניה ובשעתה דסתים ואתגניז בגויה גו נקודה עלאה לעילא כדין חיהי קיימא בדיוקנא דאת סמך סתים בגוויה ואתגניז ביה לסלקא לעילא ומצד זה היא לעילא מן גנתא וזמ"ש בגין דעדן אשתתף בהדא והא פריש מינה וזה נכון ולא כפירוש מורי הרמ"ק ז"ל. עי"נ שלבינה יש שתי בחינות מתחילה היתה כלולה בחכמה ואח"כ נתפשטה והולידה וכמו שנבאר ובערך ההתפשטות היא אם לגנתא ובערך קודם ההתפשטות שהיתה כלולה בתוכו נקראת עלאה מן גנתא ושני מציאיות אלו עדין הם בה וזמ"ש בגין דעדן אשתתף בהא כו': שם בדס"ח ע"ב וז"ל את נפשותיכם לאכללא כולא גופא ונפשא כו' הענין הוח כי הרגיש מילת
את דהוי יתירא ואמר דאתא לאכללא כולא כו': שם בדע"ט ע"א וז"ל אמר ליה ר"ש עד לא יתבקע ביעא תסתלק מעלמא כו' עונש הזה שנענש ר' יסא הי' על שהיה מסתיר הדברים והשומעים אפשר שיטעו בדבריו ויחשבו דברים אשר לא כן ח"ו ויותר טוב הוא או לשתוק לגמרי או לדבר בביאור ולא יטעו. א"ש עוד ביארתי זה המאמר כיד ה' הטובה עלי ונאבד ממני וכעת בחדש מנחם התי"ד מצאתיו והעתקתי אותו בסוף הספר הזה בדף ס"ג וע"ש: שם וז"ל הכא אצטריכנא נגלאה דהא לאתר דא אסתלק דתנינן בשעתא דחוייא תקיפא דלעילא אתער בגין חובי עלמא כו'. דרוש זה בענין הנחש העליון אתער אין להבינו כפשוטו ח"ו שמתחבר (ע"ב) עם הנוקבא הקדושה חלילה אבל ביאורו תבינהו ממה שביארתי באדרת נשא דקכ"ח ע"ב במ"ש שם יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו'. אמר עוד ותאנא מאה ועשרין וחמש זיני מסאבותא נחתו לעלמא כו' גם זה תבין ממה שביארתי בפ' עקב בפסוק עשו
להם מסכה כו' (ד"ש ע"ד) וארז"ל כי ק"ך קנטרין כמנין מסכ"ה היו בעגל ההוא והענין הוא כי זאת המסכ"ה היא סוד הקליפ' אשר מכוונת כנגד לאה העומדת באחורי רישא דז"א בסוד קשר של תפילין וע"ש ותבינהו. אמר עוד דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין בישין כו' דע כי אלו הם בחינת הקליפות הנמשכו' מן החמש גבורו' של מנצפ"ך הנודעות אצלנו ואלו הקלי' יצאו מן הסיגים של אלו הגבורות ולכן מספרם שג אנו הקליפות הם אצף וארבע מאות וחמשה כי הנה מנצפ"ך הוא בגמטריא פ"ר וכג גבורה מהם כלולה מכולם הרי הם חמשה פעמים פ"ר שהם בגטטריא אלף וארבע מאות ועם השורש עצמו שהם חמשה הרי אלף ות"ה וכמבואר אצלי באדרת נשא דקל"ח ע"ב. בסוד אלף ות' גבוראן כו' וע"ש:
פרשת קדושים שם בד' פ' ע"א וז"ל אל תהיו כסוס כפרד דאינון מארי זנותא על כולא כו' נודע מ"ש חז"ל כי ששה דברים נאמרו בסוס והאחד מהם הוא שאוהב את הזנות. גם ר"ת ב'מתג ו'רסן ע'דיו ל'בלום הוא בוע"ל להורות כי כונת הפסוק הזה הוא להזהיר את האדם שיקדש עצמו בשעת הבעילה ולא יהיו כסוס הבועל דרך זנות יותר משאר הבהמות: שם בדפ"א ע"א וז"ל עד דהוו אזלי אשכחו חד ב"נ בלקונטא דקוסטא רכיב על סוסייא כו' פירוש כי האיש הזה היה רכוב על הסוס ביום שבת ואז אשתמיט ידוי וקציץ חד ענפא דאילנא כדי להכות בה את הסוס ולהנהיגו שילך. וכבר ידעת מ"ש ז"ל שהטעם שאסרו רז"ל לרכוב על הבהמה בשבת הוא גזרה שמא יחתוך זמורה וזה האיש שעבר על דברי רז"ל ורכב על הסוס אירע לו שחתך זמורה ונתחייב סקילה ונמצא כי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה וזמ"ש והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מנמטה כו': שם בדפ"ג ע"א וז"ל. בס"ת אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עבד שמושא
בנוקביה ואתעבי' מההוא שמושא גופח חדא דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחן לעילא כו'. בראשונה אבאר ענין אחד ששמעתי ממורי ז"ל בקיצור ואח"כ ארחיב הביאור יותר כפי מה ששמעתי אח"כ. הנה אדם הראשון לא היה לו שום חלק מן האי עלמא שהוא עולם העשיה כלל. אמנם גופו היה מעולם היצירה ונפשו מעולם הבריאה ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות ונשמתו מן ז"א דאצי' ונשמה לנשמה מן אבא ואימא דאצי' וטעם הדבר למה לא היה לו חלק בעולם העשיה הוא במה שנבאר סדר העולם והתחלקותו כי הנה מקום החורבה שבו הוא בחינת נגד הקלי' וישוב העולם מחולק לחלוקות רבות (ע"ג) כי ישוב חוצה לארץ הוא כנגד העשיה וארץ ישראל כולה כנגד היצירה וזמ"ש בפ' ויקהל בדר"ט ע"א. רקיעין דעשיה קיימי על ארעא דישראל למגנא כו'. ומקום בית המקדש כנגד הבריאה ומקום קדש הקדשים הוא כנגד היכל קדש הקדשים העליון של הבריא' ונמצא כי אדם הראשון לפי שממקום כפרתו נברא לכן
היה אז העולם תמיד בסוד בריאה ואחר שחטא נתהווה ביומין דחול וכבר ביארנו בפ' פקודי בדרנ"ד ע'ב כי אדם הראשון נברא על ידי זווג ז"א ונוקביה שעלו נמעלה בהיכל אבא ואימא ושם נזדווגו פנים בפנים והולידו לאדם וחוה ולכן היה אז הז"א בסו' נשמה שהיא בינה ונוקביה היתה בסוד רוח שהיא ז"א ועל דבר זה נאמר שם בסבא דמשפטים בדצ"ט ע"ב בענין נר ה' נשמת אדם כי נשמה היא דכורא מאילנא רברבא עלאה ורוח נוק' מאילנא זעירא והענין הוא כי ז"א שהוא דכורא אילנא רברבא עלאה משם היתה באה נשמת אדם הא' ונקראת נשמה על שם היות הז"א למעלה במקום בינה ורוחו של אדם מנוקבא דז"א אילנא זעירא נוקבא ונקראת רוח על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז"א בעלה כמבואר שם במקומו בסבא דמשפטי' וע"ש: ואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת שהוא עולם העשיה שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין לו חלק בעשיה רק מן היצירה ולמעלה כנ"ל וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה גרם פגם בכל
העולמות וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה כי היצירה נתלבשה בעשיה ונמצא כי ארץ ישראל שהיתה כנגד (ד"ש דל"ו ע"א) היצירה אינה מקבלת ממנה אלא ע"י העשיה כיון שהיצירה מתלבשת בה וכן הבריאה מתלבשת ביצירה ונוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה וז"א נתלבש בנוקביה וכן ע"ד זה בכל העליונים ממנו כולם ירדו ממדרגתם ועתה נפשו של אדם היתה מנוקבא דז"א שירדה במקום נפש בבריאה ורוחו היה מן ז"א שירד במקום נוקביה ובזה יצדק המאמר האומר כי נפש ורוח הם מלכות ות"ת ולא יחלוק עם מאמר הסבא המדבר אחר חטאו של אדם. והנה עתה כמה מדרגות נפל אדם הראשון כי בתחילה היה גופו מן היצירה ועתה גופו מן הע"ז ונפשו מן העשיה ורוחו מן היצירה ממקום שהיה שם גופו בתחילה. ואל תתמה אם בכמה מקומות בזוהר תמצא כי עץ הדעת ביצירה טוב מטטרו"ן ורע סמא"ל כי עץ הדעת איננו רק בעשיה אשר יש בה קליפות מעורבות בקדושה אבל אחר שירדה היצירה ונתלבשה בעשיה
נקראת גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. והרי נתבאר היטב ציור עץ הדעת מה היה. והנה בזה שביארנו יתישבו שני הפסוקי' אחד אומר ויברא אלהים את האדם ואחד אומר וייצר ה' אלהים את האדם כי האמת הוא שגופו של אדם נוצר מן היצירה וז"ש וייצר כו' ואחר שירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כי הרי הוא כאילו נברא מן הבריאה וזמ"ש ויברא כו': ועתה נבאר ענין הנז' באורך ואח"כ נבאר שטחיות לשון המאמר הנז' ובתחילה נבאר ענין סדר מדרגת העילמית באיזה אופן היו עומדים בתחילה קודם שנברא אדם ואיך ירדו ממדרגתם (ע"ד) אחר שחטא. דע כי בחינת מספר העולמות עצמן לא נשתנה כי תמיד הם בחינת ארבעה שהם אצילות בריאה יצירה עשיה אבל סדר מדרגתם היתה כך כי כל מקום עשר ספירות דעולם העשיה של עכשיו וגם מקום ארבע ספירות תחתונות של היצירה דעכשיו היו אז טרם בריאת אדם פנויים ורקנים ושם במקום הזה היה מדור אל הקליפות וששה ספירות אחרונות שג העשיה
היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה וארבע ראשונות דעשיה היו במקום שהם עתה ארבעה אחרונות של בריאה וששה אחרונות של יצירה היו במקום שהם עתה שש ראשונות של בריאה וארבעה ראשונו' של יצירה היו ממקום שהיא עתה נוקבא דז"א דאצילות אשר כבר ידעת כי אינה תופסת רק מקום ארבעה אחרונות דז"א שהוא נצח הוד יסוד מלכות שבו והיא עומדת כנגדם מאחוריהם ולכן נקראת ד' לפי שאין מקומה רק בארבעה ספירות הנז' בלבד. ועשרה ספירות הבריאה כולה היתה במקום שהיא עתה ז"א דאצילות בעשר ספירותיו וז"א ונוקביה דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואימא דאצי' וע"ד זה היו העולמות מאבא ואימא דאצי' ולמעלה עד רום המעלות עד אין סוף גבוהים ממדרגתם אשר הם עתה ואין להאריך בהם. ואמנם יש בזה קושיא והוא כי כבר נתבאר אצלנו כי המדרגה התחתונה שבכל האצילות מעולה מכל מה שלמטה ממנו עד סוף העשיה וכן ע"ד זה בכל המדרגות כי גם המדרגה תחתונה דבריאה
גדולה בכל מה שלמטה ממנה שהם יצירה ועשיה ואם כן איך אמרנו לעיל כי עולם היצירה היו ארבעה ראשונות שלה בלבד למעלה במקום שעומדת עתה ניקבא דאצילות ושאר ששה ספירות התחתונות דיצירה נשארו למטה במקום שהוא עתה בריאה והרי במדרגה התחתונה דנוקבא דאצי' היתה יכולה לעמוד כל העולמות אשר תחתיה. והתשובה לזה הוא כי מ"ש במקום אחר שמדרגה התחתונה מעולם העליון גדול בכל אשר למטה ממנו איננו בערך כמות ושיעור מקום מוגבל רק בבחי' איכות האור בעצמו שהוא יותר מעול' מכל מה שלמטה ממנו ובבחינת איכותו ומעלתו כולל כל מה שלמטה ממנו והמשל בזה שאנו רואים שהטיפה אחרונה אשר במוח האדם כוללת כל מה שיש למטה ממנה בכללות גוף האדם ואפילו הכי אנו רואים כי בבחינת שיעור המקום אינו כן אלא אדרבה אבר אחד של הגוף כמו השוק או הירך הוא גדול יותר מכל שיעור מקום כל הראש כלו גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל תשובה אחרת בזה והיא כי אין הדבר הזה אמור אלא
בהיות כל מדרגה ומדרגה במקומה הראוי לה כי אז שיעור מדרגה התחתונה שבעולם העליון גדולה מכל אשר למטה ממנה אבל באשר עולם הבריאה עולה אל עולם האצי' אז חוזר הבריאה להיות במדרגת האצילות עצמו. וצריך כל כך שיעור מקום כאלו הוא עצמו אצילות. וכן כיוצא בזה בשאר העולמות ולכן בעלות היצירה (ד"ש ע"ב) אל מקום נוקבא דאצילות חזר להיות במעלתה וצריך ארבע ספירות ראשונות של היצירה כל כך שיעור מקום כמו הנקבה של האצילות אשר שיעורה גם כן ארבע ספירות דאצילות כנ"ל. ונחזור לענין ראשון כי אז קודם שנברא אדם היה סיום העשיה. (דף כ"ז ע"א) בסוף ספירה ששית של עולם היצירה של עתה והיו פנויים כל ארבעה תחתונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה של עכשיו שהם י"ד ספירות ושם היה מדור אל כל הקלי' וזה המקום של אלו הי"ד ספירות היה אז סוד תחום העולמות כדוגמת מה שאנו נותנין לכל עיר ועיר תחום שבת סביב לה וזהו סוד מ"ש חז"ל למה נקרא
אל שדי לפי שאמר לעולמו די. פירוש כי כשהיו מתפשטין אלו הארבע עולמות אבי"ע כאשר הגיעו אל מקום סיום ספירה הששית דיצירה של עכשיו אמר להם די ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום הי"ד ספירות הנז' אלא ישארו חלל כנז' אל הקליפות: ועתה נבאר ענין אדם הראשון איך נתפשט באלו העולמות והנה כבר הודעתיך במא' תאנא דבי אליהו שיתא אלפי שני הוי עלמא בפר' בראשית בענין חטאו של אדה"ר כי אדה"ר היה כולל ג' עולמות שהם בריאה יצירה ועשיה וע"ש היטב באורך והנה זה סדר התפשטותו בהם כי ראשו של אדה"ר היה אז בעול' הבריאה אשר הוא עתה מקום ז"א דאצילות כנז' וגרונו היה בד' ראשונות דיצירה שהוא עתה מקום נוקבא דאצילות וכבר ידעת כי נוקבא דאצילות נקראת גן עדן ונמצא כי גרונו לבד היה נתון בג"ע ומשם ולמטה כל שאר גופו היה מחוץ לג"ע באופן זה כי כל גופו היה נתון בששה אחרונות של היצירה ובארבעע ראשונות של העשיה אשר הם עתה שיעור מקום כל עולם הבריאה. אמנם להיות כי גוף האדם נחלק לב' חלוקות כנודע כי
עד החזה מתפשט' יסוד הבינה והאורות שבתוכו מכוסים ומן החזה ולמטה האורות הם מגולים כמבואר אצלנו בסוד החסדים המתפשטים בת"ת דז"א ולכן נתחלק גופו בשתי עולמות חציו העליון המכוסה נתון בשש אחרונות של יצירה וחציו התחתון המגולה נתון בד' ראשונות דעשיה ונמצא כי עיקר גופו היא למעלה ביצירה כנודע כי הגוף רומז אל הואו של ההויה וגם היצירה נרמז' באות הואו עצמה ורגליו של אדם הראש' היו נתונים בששה תחתונו' של עשיה של אז שהם עתה ששה ראשונ' של יצירה של עתה. והרי ביארנו התפשטות אדם הראשון בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה בעת שנברא: ועתה נבאר ענין אדם הראשון בעת שנברא ע"ד מ"ש חז"ל במדרש ובתלמוד איך נקשר עם זה שביארנו כי הנה רז"ל אמרו כי אדם הראשון נברא גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל ומן אקרא דאגמא כו' וכדי לבאר זה צריך שנבאר ג"כ מה שאמרו בס' התיקונין כי בארץ ישראל שלטה יצירה ובחוצה לארץ שלטה עשיה ולכן נבאר ענין חילוק ארץ ישראל וחוצה לארץ ועבר
הירדן וסוריא כו' מה ענין כל אלו הבחינות. הנה ביארנו כי אז קודם שנברא אדם היו העולמות גבוהין יותר במדרגתם גם ביארנו כי גופו היה מארץ ישראל וכבר ידעת כי בארץ