ספר התמונה
קטע 12
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
בצדיק חי עלמין כליל ח"י ברכאן דביה אדני שפתי תפתח ביה עאל חרבא בנרתיקא. וחמת המלך שככה ומתחברין תרין שמהן יאהדו"נהי. לדון בחנק זרקא תמן קו יוד כריכא ביה. וקו וא"ו דאתפשט מינה ביה תפיס לסמאל וישאוהו במוט בשנים מאי מוט דההוא רשע. דא איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מ"ה וארבע אתוון יהו"ה סלקין מ"ט בחושבן מ"ט אתוון. דאינון בשית תיבין דיחודא עילאה. ובשית תיבין דיחודא תתאה. דאינון ו"ו האי איהו וישאהו במוט בשנים בפרודא מנייהו. בלא אלף באמצע וא"ו. דלית יחודא לסטר' אחרא אלא וישאהו במוט בשנים. סמאל ובת זוגיה הנפרדים בחבל דיחנק בה אחידן. ה"ה בחמש אצבען דימינא. ובחמש דיד שמאל. וא"ו חבל. יו"ד חנק דילהון שמא דיהו"ה מיתה לסמאל נחש. וחיים לישראל. ובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי. אני אמית לאלהים אחרים בשמי ולכל דלא מהימנין בי. ואחיה לאילין דהמנין בי ונטרין פקודין דילי ע"כ. ובתיקון ס"ט כתיב
ואת המטה תקח בידך. הא ה' מן המטה ה' עילאה. ה"א תתאה מאי איהו ואת המטה הזה תקח בידך. מאי בידך דא יו"ד אשר תעשה בו את האותות איהו אשר אהי"ה. ואיהו כת"ר עילאה. אהי"ה אשר אהי"ה כד איהו ו' במ"ט אתוון דייחודא לא יתן לעולם מוט לצדיק. כד יסתלק מתמן ו' דאיהו ו' תיבין דייחודא מן מוט מיד צדיק מ"ט לפני רשע דאיהו סמאל ע"כ. (ולפי זה המאמר יהיה פירוש הפסוק צדיק מ"ט לפני רשע זה סמאל ולמה הצדיק מט לפניו בעבור שאינו מייחד השם כראוי בשש תיבות שבשמע ובשש תיבות שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואפילו הכי לא יתן לעולם מוט לצדיק. שאף על פי שהוא מט לפני סמאל הרשע אינו לעולם כי שבע יפול צדיק וקם. ועוד יש רמז אחד במ"ט תיבות שביחוד שחרית ובמ"ט תיבות שביחוד ערבית. שהם מאה חסר שתים. היא התרומה תרי ממאה. שאדם נותן בכל יום להקב"ה מהמאה ברכות שחייב לברך בכל יום) כמו שכתוב בפקודא להפריש תרומה גדולה
ואוקמוה תרי ממאה. מאי תרומה רבנן דמתיבתא האי תרומה דצריכין לאפרשא תרי ממאה. בסתרי תורה מאן איהו מה דבעי למטעם אי הוא יומת דהיינו אל זר סמאל דקב"ה אמר ויקחו לי תרומה תרי ממאה. לייחדא בכל יומא תרין זמנין דאינון תרין ממאה במ"ט אתוון דשמע וברוך שם דערבית ובמ"ט אתוון דשחרית חסרון תרי ממאה אינון שכינתא עילאה ותתאה. בתרווייהו צריך ליחדא לקב"ה אמה דתרווייהו. מדה דתרווייהו מאה באמה. אמ"ה באתווי מא"ה איהו. ואיהו בהפך אתוון הא"ם. והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' תרימו כגון רום ידהו נשא. ואינון עשר אצבען די סליקו דלהון לעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א דסליקו מ"ה. ואתוי מ"ה סליק מאה י"ם ה"ץ. והא איהו דאוקמוה מארי מתניתין מה ה' אלהיך שואל מעמך. אל תקרי מה אלא מאה. לקבל מאה ברכאן דמחייב בר נש לברכא למריה בכל יומא. והא איהו דצריך למטעם בר נש בכל יומא למאריה ובגין דא ויקחו לי
תרומה. וכמה תרומות אינון אית תרומה דאוריית' תורה מ"ם. והאי איהו תרומה תורה דאיתיהיבת בארבעין יומין. ואי תמרון דאכילנא מינה. הא כתיב ויהי בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. נטירא עד השתא האי תרומה לקב"ה. וכיון דמלכא לא אכל היך אכיל עבדיה דהא לבתר דאמר אריתי מורי עם בשמי אכלו רעים וכלון עבדים ע"כ. (אתה הראית לדעת כמה סודות עליונים יש בתורה במניין התיבות והאותיות והגימטריאות ושבפסוק שמע ובברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועל פי זה הסוד יובן מחלוקת שמאי והלל בקימה ושכיבה.) וכמו שבא בספר הזוהר פרשת תרומה וזה לשונו מחלוקת דשמאי והלל בקימה ושכיבה. דכתיב בשכבך ובקומך דשמאי סבר בערב דקא בלילא נוקבא בשולטנתא. אצטרך לגבי נוקבא דקא יטו ויקראו ובבקר דקא שליט דכורא בשולטנא דעלמא עילאה. אצטרך למיקם קמי דכורא. כמה דאצטרך בתפלה מעומד. ובכל אתר דדכורא אתיא. והלל
סבר אלמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי אצטריך. אבל כיון דאנן מחברן לון בחדא. וסלקי בחדא בחבורא דמ"ט פנים מ"ט תרעין לא צריכינן לאפרשא דא לחוד ודא לחוד. אלא לאשגחא דכלא איהו חד בלא פירודא. וכמה דאזדמן ליה לבר נש הכי לימא, דהא תרוייהו בחבורא חדא כמה דניחא לון והכי צריך לאחזאה ועל דא דכורא בשית סטרין בקרא דשמע ישראל שית תיבין. ונוקבא בשית סטרין בברוך שם דאינון שית תיבין אחרנין וסלקין בחבור' חדא ברזא דמ"ט תרעין והלכה כבית הלל בכל אתר עד כאן. (וצריך שיפסיק מעט בין ועד ובין ואהבת לסוד גדול להמתין שיומתק סוד החבור. ואחר כך יבא חסד כלול מהחתן והכלה וימין ושמאל. כרמוז בפרשת ואהבת ובמספר תיבותיה. וידקדק ביו"ד שלא יראה כאלו אומר אישראל. ובאם שהיינו נזהרין ומכוונים בכל הדברים האלה יקוים בנו ברכת המלאך הגואל. (ועוד אחת אדבר הואיל וכבר כתבנו סודות יחוד השם בפסוק שמע ישראל וגו' מספר הקדוש קנ"ה. ומה
שגם השגנו להבין ממנו בינ"ה. ומאשר לקטנו שושנה. מספר הזוהר והתיקונים אחת הנה ואחת הנה. ומצות המזוזה היא עצמה גם זאת הכוונה. ליחד השם כשנצא מתרענא. לכן אמרתי לצרף לזה קצת סודות וקבלה. במצות המזוזה המיוחדת לעם סגולה. ואגב גררה דברי מוסר והתעוררות גדולה. מספר הקדוש קנ"ה. וגם מאמרי הזוהר בחכמה ובמדע ובינה וכן יראוה ישרים ויעלוזו. וילמדו בני ישראל כל הירא וחרד לדבר ה' וחפץ במצותיו באמונה. לעשותה גם על פי זאת הכוונה הנכונה. ובעבורה נבוא לציון עיר הקדש ברננה) (שנאמר למען ירבו וגו'). וזהו לשון ספר הקדוש קנ"ה. וגם דע לך בני כי רגלי המזוזה הם נצח והוד הם באסקופה היא כנ"י אסקופה לששת ימי בראשית והמזוזה בה קבועים. ועל שהיא דוגמת המזוזות הרוחניות הם חכמה ובינה. וכתר המשקוף. והמשקוף לא ישבות מהם ע"כ מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות. ולכן אורך ימים בימינה הוא נצח. ועושר וכבוד בשמאלה
הוא הוד ועטרת עליה יומם ולילה. על כן אורך ימים שכרה. ואף על פי שהיא באסקופה שמוה לראש לעולם הגלגלים ולעולם הגשמי. הוא שנאמר היתה לראש פינה. ועל שהמזוזות הם הנצח והוד (פי' שהם מזוזות למלכות שנקרא בית והיינו מזוזות ביתך) ע"כ המבטל מצות מזוזה עובר בב' עשה אמר ליה ר' מה פירוש מזוזת א"ל ז"זמו"ת. אל"ר כתיב מזוזות וכתיב מזוזת למה שינה. אל"ב שמע הוא החסד הו"יו עם החסד. והיה אם שמוע הוא פחד. הו' ומשך הו' הוא עמו. כי הוא יונק מכאן ומכאן וע"כ נקרא שלום. ונקרא דבר לפניו ילך דבר א"ל מאי מזו"זת א"ל מלאם זי"ן זי"ן וא"ו ת"יו אל"ב מה ראית בנעלם שלו. אל"ר התבשר כי יעקב הוא טמון במזוזות להעמידם בארץ. אל"ב אני ראיתי ז"פ יהו"ה טמונים במזוזה ויורדים בארץ. אל"ר נעלם מזוזות עולה יעקב. ויעקב ז"פ יהו"ה ר"ל בהיות המזוזה כתובה ומונחת בפתח אז ישראל מברכת את הארץ בז' יהו"ה. אל"ר לא ראית מה עשה יעקב היה שמו תם.
ויעקב איש תם ונתיירא מהפוך ת"ם ושם זו"זו באמצע זהו שם יהו"ה להחזיקו. זהו תתן אמת ליעקב שאלף של אמת מצטייר יו"י הוא יהו"ה אל"ר למה יא אותיות בב' מזוזו"ת מזזות א"ל א"י א"ל מאי א"י א"ל א"ת י"ם באת בש. א"י בא"ת ב"ש הוא ת"ם. א"לר מאי מחזיקו. א"ל עשר שמות הנזכרות בפרשה של מזוזה. אל"ר הישר בעיני ה' לכתוב שד"י מבחוץ. א"ל אין ה"נ שהרי כתוב יושב בסתר עליון בצל שד"י יתלונן. וראה בני באמת שעשרה צוויין צוה הקב"ה בפרשיות של מזוזה ואלו הן ואהבת את ה' אלהיך. בכל לבבך ובכל נפשך. ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך. ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בררך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידיך. והיו לטוטפת בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והנם הצווים האלה הם עשר כנגד עשר מכות במצרים הריקים מכל אלו. זכאין אתם ישראל שאתם משלימים בכל יום פעמים שם הקדש. אוי לכם עמי
הארצות שאין מתייחד שם בפיכם בכוונה כל ימיכם. מי גרם לכם חסרון ידיעתכם (ע"כ לשון ספר הקדוש קנה. ואחרי כל ההגהות עד הנה. בלי ספק גם את זה תבין דבר מתוך דבר בחכמה ובמדע ובינה. מבלי ביאור וההג"ה ושלא להאריך עוד הכוונה באמת ואמונה וז"ל ספר הזוהר פ' ואתחנן עמוד תק"ג פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעיה למיהוי כל בר נש נטיר מעם קודשא בריך הוא כד נפיק וכד עייל. ורזא ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. בגין ורזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא איהו פתחא דלעילא. ודא איהו דרגא דאקרי שומר. לאשתכחא דלאו לבר נש נטירו בר דקב"ה דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא ובר נש לגו. ותו דלא ינשי בר נש דוכרנא דק"בה לעלמין ודא איהו מגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את וגו'. כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמריה. ורזא דמהימנותא מזוזת כללא דכר ונוקבא בחדא. בספרא דשלמה סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין
אזדמן חד שידא ודא איהו אית ליה רשו לחבלא. ואיהו קאים לסטר שמאלא. זקיף בר נש עינוי וחמי ליה לרזא דשמא דמריה ואדכר ליה ולא יכול ליה לאבאשא. ואי תימא אי הכי נפיק בר נש מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימניה ומזוזה משמאליה. והיאך נטיר בר נש אי היה מארי לשמאליה אלא כלא במה דעבד קב"ה כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה. בבר נש קיימין תדיר דרגין כגוונא דאחד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא אקרי יצר טוב וההוא דשמאלא אקרי יצר הרע. כיון דנפק בר נש מתרעא דביתא ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע ושארי לשמאלא אתמשך ההוא סטרא ואתעדי מימינא. ובההוא סטרא קאים שמא דמריה ולא יכיל לקרבא ליה לאבאשא ונפק בר נש ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים ולא יכול לקטרגא בהדיה. וע"ד אצטריך בר נש דלא יעביד טנופא ולכלוכ' בתרעא ולא יושיד מיין עכורין. חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמריה וחד דאית להו רשו לההו' מחבלא לחבלא
ובג"כ יזדהר בר נש מהאי ויזדהר בר נש ולא ימנע מתרעא דביתא שמא דמאריה. וכד בר נש אתקין מזוזה לפתחיה כד עייל ההו' י"ה וההו' שידא בעל כרחייהו נטרי ליה ואמרי זה השער לה' צדיקים יבואו בו. וכד לא קאים לפתחיה דבר נש יצר הרע וההוא שידא מתקנן כחדא. שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל פתחי ואמרי ווי ליה לפלניא דהא נפק מרשותא דמריה מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה רחמנא לישז"בן. אמר ר' אבא כתיב ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם. ישמור צאתך תינח. אלא ובואך מאי קא מיירי דהא מאן דעאל לביתה לא מסתפי. אלא האי בר נש' דשוי רשימא קדישא לביתיה במילין דשמא עילאה האי אתנטיר מכלא. כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא' דביתיה זקיף וחמי רשימ' קדישא ועיין בפתחיה. כד נפיק בר נש הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין דההו' רשימו קדיש' דאתרשים
בתרעיה ולא די ליה לבר נש דאתנטר אלא דכתי' ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם. קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק זכאין אינון ישראל בהאי עלמ' ובעלמ' דאתי. ת"ח האי רוחא בישא דשארי בין תרעי ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה ולא רשים לפתחא דבית' שמא עילאה קדיש' דישתכח עמיה. דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין וכל חד משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומא שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי ביה ביומ' ובלילא ביממא לקטרג' לי'. בלילא לצערא לי' בחלמיה. כד נפיק לקטרג' לי' כד עאל שווין ידייהו עליה דכתפי ואמרין ליה ווי לי' לפלניא דנפיק מרשות דמריה ווי לי' לפלניא בהאי עלמ' ובעלמ' דאתי בגין כך בעאן בני מהימנות' למהוי רשימין בכלא למהוי רשימין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא כל סטרין דזינין בישין למהוי קטירין בהאי עלמא ובעלמא דאתי זכאה חולקהון דישראל עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו':
ועתה אבוא להאיר אותך כאן בקריאת שם הנכבד והנורא בשם אדנ"י ולא כאותיותיו כמו שכתוב יהו"ה. ולהראות מופת חותך מחייב הביטול לאותם שטועים טעות בתוך טעות. וקוראים האלף של קריאת שם הויה בלשון (אדני) בסגול או בצירי דרך החוטם כמנהג קריאתם כל שוא בטעות. כי המדקדקים על פי המסורת נתנו מופת חותך שאין לשוא הגיון אחד מיוחד כלל. כי אם על פי האותיות הבאות לאחריו הוא נהגה. והמופת הוא מבלתי יכולת לו לעשות תיבה לבדו. כמו שעושות שאר כל הנקודות כמו (כה כי אז אל בין הוא די כל גם אד) ודומיהן ועוד מבלי בא עמו שום טעם מן הטעמים לא מן המלכים ולא מן המשרתים. זולת הגעי"א שהן פ"ד כמניין געי"א שהקורא גועה בו להעמידו ולמושכו ולהרחיבו. ואם היתה קריאתו והגיונו דרך החוטם. כמו שקוראים אותו הטועים. כל שכן שהיה לו לעשות תיבה לבדו. שהרי בקריאתם אותו דרך החוטם הוא מורחב ומועמד יותר מהסגול והצירי. וגם לא היה צריך
לשנות הנקוד בהפסק משוא לצירי. או לסגול מצירי. כמו (הטיבו כל אשר דברו ומכל הסגול כמו מצאתי (חן בעיניך אני ועמך) הזקף ב"ך והמ"ם בשוא. אבל באמת ובצדק שהסכימו בה כל המדקדקים האמיתיים שקריאת השוא היא על ג' דרכים ואלה הם: (הדרך) הראשון אם תהיה אחריו אחת מאותיות של אחע"ה קריאתו נוטה כקריאת אותו האות כמו (ואת) הארץ. האל"ף בצירי. גם השוא היא נקראת קצת לצירי אלא שהו' נחטף מבלי האריך בו כלל. קחי יהי אור. הקוף והיו"ד בחירק כמו החי"ת וה"ה הבא מיד אחריהם (וחושר לעולם) הוי"ו והלמ"ד בחולם כמו החי"ת והעי"ן. וכן בכל שוא הבא לפני אותיות אחע"ה ואם יבוא אצל השוא הזה געי"א שהוא מתג הבא אצל אות שואית שבראש התיבה לימין השוא. אז תרחיבהו הגעי"א וקורין אותו כקריאת תנועות אות הגרון ממש. כי געי"א הוא מלשון כי יגעה שור כי בכל מקום שימצא צריך הקורא להרחיב ולמשוך בקול ארוך ולא בחטיפה. כמו (ואם יותר ואת הקדשים.) הווין נקראת בחירק ובסגול ממש. ואף בלא קודם
אותיות אחע"ה. אם השוא בגעי"א כמו השיבנו אליך (ונשובה וכן דבר בליעל קורין ונשובה דבר) אבל לפי קריאת האשכנזים קורין אותו ונוטה לקריאת שוא דרך החוטם והדרך השני אם יבא אחריה יו"ד קריאתה נוטה לחירק. אע"פ שתהיה היו"ד נקודה באחת מן התנועות האחרות כמו (ביד אשה וכמו ויעקב ויוסף וידעו ודומיהן. בכל קריאת השוא נוטה לחירק קצת. ואם אצל השוא געיא אז קריאתו בבירור כקריאת החירק (כמו ביד משה ואהרן. קורין אותו (ביד וידעו). אך אם היו"ד שאחריו בחירק אז קריאת השוא שלפני היו"ד בפתח בחטיפה. וכמו וישראל (אהב). אעפ"י שהשוא בגעיא אין קורין אותו בחירק. ואם ישתתף עם השוא שלפני היו"ד סגול או פתח אינו נקרא כי עם בסגול ובפתח כמו (היו היו היו) ובכל השנוים של הקריאה של הנקודות שמשתנים בקריאתם לפעמים בכמה דרכים. אנשי טבריא הם צחי לשון ובקיאים בלה"ק מכל העבריים שבשאר הארצות. (והדרך השלישי אם יהיו אחריה שאר אותיות
שאינן אחע"ה. או יו"ד קורין אותה כמו שקוראין הספרדים והלועזים שהוא נוטה לפתח כמו (ברכה צדקה) ואם תאמר הנה (אביר אדני) אפילו אם לא היה אצלם פתח היה משפט השואין לקרותן בפתח. וי"ל לפי שיתחלף השתוף אפי' בתיב' אחת. דרך משל (אנוש) האל"ף בחטף סגול אנשים בחטף פתח. וכן (אדום אדוהי את היי היה) אתם לעם על כן הוצרך הביאור בכל ואין כאן מקום ועת וזמן להאריך ולבאר הכל. ובחיבורי דקד"ק יצחק הבאתי מכללי דקדוק חמי ז"ל שאותיות אחע"ה כשהם באמצע התיבה בשוא פשוט. הן נחלקות לארבע חלוקות. האחת שהן נרחבות ומרחיבות והשנית לא נרחבות ולא מרחיבות. והשלישית נרחבות ולא מרחיבות. והרביעית מרחיבות ולא נרחבות: הא כמו (יעבור. יחנו. יהליך. יאריך). שמשפטו כמו (ישמור יבנו יגדיל). אלא שנרחבו והרחיבו את שלפניהם גם כן. והב' כמו (יחיה יחיה) לא נרחבו ולא הרחיבו. והג' כמו (ויחר ויחן) שמשפטן כמו (ויפן ויבן) אלא שנרחבו ולא הרחיבו. והד' כמו (יהגה) לא
תחמוד (נעברה נא) את שלפניהם הרחיבו. והן עצמן לא נרחבו. ואותיות אחע"ה כשהן נרחבות ומרחיבות תהיינה נקודותיהן שוות כמו לאנוש. (יעמד חי. אעשה) לאנשים. (פעלו אהלו) חוץ ממלת (בעלי) שהבית בפתח והעין בחטף סגול. וחוץ המלת (ותהלך). ומלת (נאצו. שחרו) וזולתן מבנין (פועל). וא"כ לפי קריאתם בא השוא דרך החוטם. בלא ריח וטעם היה משפט האות המשמשת לבוא בצירי כמו שהוא במדת אלקים. שאותיותיו בלב הבאות עליו נקודות בצירי. כמו ואלקים באלקים לאלקים באלקים כן יהיה משפטו בהשם כשבא עליו בוכל. ויצטרך להנקד ג"כ וה' כה' לה' בה' ואמרו במסורה כל ל' אדנות עם בוכ"ל לא מפום אלף בר מן ז' וסימניהם נמסר בתילים סימן קל"ז וע"ש ושנים מהן בתורה א' חטאו משקה מלך מצרים והאופה (לאדוניהם). והב' הוא (ואדוני האדונים) ואם היה כדבריהם הטועים טעות בתוך טעות היו אותיות בוכ"ל נקוד בצירי. לו חכמו ישכילו זאת. אבל באמת שהם טועים עוד
טעות שלישית ויקראו גם השוא המשותף כאלו הוא פשוט. ויקראו על פי דרכם בסגול או בצירי דרך החוטם. ואין ספק שאין הליכת קרי בתורת אשם גדולה מזו. שלא שתפו עמו הנקודה אלא בשביל לבאר קריאתו אם קמץ קמץ ואם פתח פתח ואם סגול סגול. והבורא ברוך הוא בחפצו להצדיק בריותיו ולהקל מעליהם משא וטורח מוצאם. שינה סדר הניקוד באותיות אחע"ה ובנלוות אליהם. והם בטעותם החטאים בנפשותם. לא ישמעו לקול המורה אותם. עכ"ל חמי ז"ל. ולמען השכילך וללמדך פסוק שמ"ע ישרא"ל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד שהוא יחוד השם יתברך באמת באותיות ובנקודות ובטעמים ובקריאתם ובכתיבתם בצרק ובמשפט ואמת י הארכתי בכל אלה. לכבוד ה' ולתפארת. ואף שכבר גם חברתיו והאהכתי בזה בחיבורי רקדק יצחק שקראתי על שם חמי ז"ל הנעלה העלה למעלה: תם ונשלם: