ספר עץ הדעת טוב
קטע 30
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
כבתחלה אבל תתקיים מלכותו לעולם ומי יקימנו. חכלילי עינים מיין בסוד וייקץ כישן ד' כגבור מתרונן מיין ויכחול עיניו בדם אויביו נהורות אכזריותו עליהם ויהיה חכלילי מלשון כחול כי אותיותיהן שוות. אבל לישראל ולבן שניים מחלב ידבר להם דברי ניחומים כחלב הלבן: בן פורת יוסף וכו' הוא משיח בן יוסף אשר יקדים למלוך בירושלים מ' שנה כנזכר בפסיקתא פ' בלק ואז כל העולם יתנו בו עיניהם להממליכו וז"ש בן פורת עלי עין. ובימיו כתוב יתייצבו מלכי ארץ וכו' ויבואו גוג ומגוג למלחמה בירושלים חוץ לחומה הנק' שור וז"ש בנות צעדה עלי שור הם האומות כמ"ש מי זאת עולה מן המדבר הם ישראל ראוה בנות ויאשרוה הם אומות העולם, וימררוהו ורובו ירמוז אל מש"ה והביטו אליו את אשר דקרו כי ארמילוס יהרוג למשיח בן יוסף כנז' בפסיקתא ובמדרש זרובבל וישטמוהו בעלי חצים הם גוג ומגוג כי כל כלי מלחמתם הם חצים וכמ"ש וביערו אש בנשק בחצים וברומח ז' שנים, ואחר שנהרג
לא יטרפהו חיה כי ישאר גופו קיים מ' יום עד שיחייהו משיח בן דוד כנז' במפרשים הנז' וז"ש ותשב באיתן קשתו וגומר לסיבת קשתו של יוסף שהי' צדיק באות ברית קודש הנק' קש"ת וגם בזכות יעקב אביו שדמות דיוקנו גרמה לו שלא יחטא כנודע וז"ש מידי וכח אביר יעקב ומשם ואילך אז יהיה משיח בן דוד הנק' אבן די לא בידין ואבן מאסו הבונים יהיה הוא הרועה אמיתי על ישראל וז"ש משם רועה אבן ישראל: בנימין וכו' התנבא על אליהו ז"ל הבא עם המשיחיי' כנודע הנה אנכי שולח לכם וכו' והוא מבנימין כמשז"ל על ויערשיהו ואליהו וזכרי בני ירוחם וז"ש בנימין זאב יטרף. ואמנם מקודם שיבא יום ה' הנק' ערב יום ה' כענין טרב שבת אז יבא לערב ההוא ויחלק שלל כמ"ש והשיב לב אבות על בנים וכל א' ישוב לחלקו כמשז"ל: וישלח יש' את ימינו וכו' ק' כי נודע הוא כי הוא הצעיר. גם אומר שכל את ידיו אין בו שום הבנה אבל הענין היא כי הנה עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות איך הסדירן
יוסף ומי נתן בימינו ומי בשמאלו אבל נודע לו זה בעין השכל כי פשוט הוא שהבכ'ור ישימנו בימינו והצעיר בשמאלו ואז עשה הוא להיפך כי שלח יד ימינו וישם על ראש אפרים וביאר איך ידע כי אפרים בשמאלו לז"א כי ידע זה לפי שהוא הצעיר וודאי כי הניחו בשמאלו ונמצא כי גם בעיניו לא היה רואה השכיל את ידיו בעין השכל והחליפם וידע זה לפי שמנשה הבכור ובודאי כי הניחו לימינו ולכן החליפם בהשכלה שהשכיל כנז'. או אפשר אומ' כי מנשה הבכור כי הוקשה לו ולמה החליף את ידיו וטקמם באלכסון ויותר יחליף הנערים עצמן לז"א כי מנשה הבכור כלומר הטעם ששיכל את ידיו והחליפם ולא לנערים עצמן הוא לפי שמנשה הוא הבכור ורצה לחלוק לו כבוד על הפחות בענין זה לבדו שיהיה בימינו אבל ואולם לפי שאחיו אף אם הוא הצעיר הנה יגדל ממנו לכן הניח יד ימינו עליו. ובזה יובן למה התחיל באפרים ואמר והוא הצעיר וסיים במנשה ואמר כי מנשה הבכור אבל ירמוז
כי הוראת כוונת אפרים הצעיר לכן הניחו בצד שמאל ומה ששיכל את ידיו היה לסיבת כבוד מנשה כי היא הבכור אמנם יוסף חשב כי לא במתכוין שכל ידיו אלא היותו זקן וכהוי עינים גרם לו כל זה ולכן אמר לו לא כן אבי וכו'. ויברכם וכו' כי כבר התחיל גם בברכתם כמ"ש המלאך הגואל אותי יברך את הנערים וכו' אבל העעם הוא כי כמו שבסדר הנחתן הטיל פשרה ביניהם כי לסיבת היות מנשה הבכור הניחו בצד ימין ולסיבת היותו אפרים חשוב ממנו כי זרעו יהיה מלא הגוים )גם( נתן עליו יד ימינו הנה גם בענין הברכה רצה לרשות פשרה אחרת כיוצא בה והוא כי תחלה ברכם כסדר תולדותם לחלוק כבוד למנשה הבכור וז"ש יברך את הנערים ר"ל כסדר תולדותם בהיותם נערים מבלי השכלה אל מעלתם אחר שגדלו ואפשר כי לזה נתכוין רש"י באו' הנערים מנשה ואפרים כלו' מנשה ואחריו אפרים, והכתוב ביאר הטעם לזה ואמר ויברך את יוסף כי ברכה זו לא היתה בערך מעלת עצמן כי אם כפי בחינת יוסף אביהם
לב' סיבות אם כי הוא הולידם כסדר הזה ואם כי הוא סדרן כסדר הזה אבל אח"כ ויברכם כפי ערך מעלת עצמם ואז וישם את אפרים לפני מנשה כי כן אמר בברכתם ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ואפשר כי הכתוב עצמו הזכיר מלת לאמר כי היא מיותרת לתרץ קושיא הנ"ל והיא כי הרי כבר בירכם למעלה יברך את הנערים ומהו ויברכם ולזה ביאר הכתוב כי טעם זו הברכה השנית היא כדי לאמר להם ברכה אחרת כסדר מעלתם והיא ישימך כאפרים ואח"כ וכמנשה: ואני נתתי לך שכם אחד וכו' יראה אעפ"י שעיר שכם ראויה היתה לשמעון ולוי כי הם לקחוהו אז במעשה דינה כמ"ש ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וכו' עכ"ז אני נתתיה לך לשכמך ולחלקך והגברתיך על אחיך הנז' וז"ש על אחיך. והטעם לזה לפי שאני הוא היותר עיקר בלקיחתה כי לקחתיה בחרבי ובקשתי כמ"ש אונקלוס בצלותא ובבעותא ולולי תפלתי אשר הגינה עליהם לא בחרבם יוכלו לרשתה או ירמוז אל משז"ל על פסוק ויסעו וכו'
ולא רדפו וכו' כי יעקב חגר חרבו וקשתו ונלחם עמהם ולולא הוא נהרגו שמעון ולוי בניו: והעליתם את עצמותי מזה אתכם. מלת אתכם נראה מיותרת אבל ירמוז אל משז"ל על פסוק הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף ונקרע ונמצא כי אילו לא היו מעלים עצמותיו גם הם לא היו עולין שם כי לא היה נקרע להם הים ולהיות עצמותיו אתם נקרע וז"ש אתכם: סליק:
ספר עץ הדעת טוב - פרשת בא: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וכו'. בראות משה כי במכת הברד הכניע פרעה את לבו ושב בתשובה גדולה מה שלא שב במכות הקודמות כי כן אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וכו' ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד ואח"כ נהפך לגמרי והכביד את לבו תמה מאוד כי כפי זה עוד לא ישלחם ואפשר שיתרשל מן השליחות ע"ד שאמר בתחילה למה זה שלחתני, לכן הוצרך הקב"ה לחזק את לבו וז"ש בא אל פרעה ואל תתייאש מן השליחות כי זה שראית שהכבדתי את לבו אני הוא שהכבדתי את לבו והסיבה היא למען שיתי אותותי אלה ר"ל אלה השלשה העתידות והמזומנות לבא שהן ארבה וחושך ומכות בכורות כי אם לא הי' מכביד את לבו עתה לא הייתי יכול להביאם עליו. וא"ת והלא יותר טוב שישלחם עתה ולא תביא עליו אלו שלשה מכות לזה אמר אותותי ביו"ד יתירה כי יספיק בשיאמר אותו' אלה אבל ירמוז כי כבר גזרתי עליו להביא עשר אותות כמו שנתבאר אצלינו על כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם שהם ב'
ידות שבהן עשר אצבעות וצריך אני לקיים את גזרתי וז"ש אותותי אותות יו"ד: או ירצה בא אל פרעה וכו' אולי יאמר משה כי כיוון שבמכת הברד עשה תשובה וחזר אח"כ לחטוא כמ"ש ויוסף עוד לחטוא עליו נאמר האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ובפרט כי גם שבמכות הראשונות לא היתה אז תשובתו כ"כ גמורה כמו עתה עכ"ז שב וחטא פעם אחר פעם ואין לו עוד תשובה ונגמר דינו לז"א בא אל פרעה ע"ד שפרש"י בא אל פרעה והתרה בו כלומר אעפ"י שאין מספיקין בידו וכו' עדיין צריך התראה כי אין מלקין אא"כ מתרין ועתה התרה בו ההתראות כדין התורה למחוייבי מיתה כי ההתראות הראשונות לא היו כהלכתן לגמרי בכל פרטי תנאי ההתראות, עוד סיבה אחרת כי ההתראות הקודמות הי' להביא המכות שקדמו שהי' אז הוא המכביד את לבו בבחירתו אבל עתה כבר שב לגמרי במכת הברד ואני הוא שהכבדתי את לבו אז ולכן צריך אתה עתה לחדש לו ההתראה מחדש כי כבר
חזרתי עתה להניחו בבחירתו וז"ש הכבדתי לשעבר ולכן תמצא כי ע"י ההתראה זו לא כתיב שהקב"ה הכביד לבו ולכן הביא עליו מכת הארבה: או ירצה בא אל פרעה וכו' כי בשאר מקומות כתיב בא אל פרעה ואמרת וכו' וכאן כתיב בא אל פרעה ולא כתיב ואמרת אליו וזה יובן בקושיא אחרת שיש למעלה והיא כי ב' פסוקים והפשתה והשעורה וכו' והחטה והכוסמת וכו' הם שם שלא במקומם, והי' צריכין לכתוב למעלה אחר פסוק ויך הברד וכו' גם פסוק ויצא משה וכו' הי' ראוי ליכתב אחר פסוק ויאמר אליו משה כצאתי וכו', אבל הענין כי משה רצה לתת גדולה ליוצר בראשית להודיע את פרעה כי בידו ית' להטות לבבו כחומר ביד היוצר וז"ש ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון וכו' ולא תאמר כי ידיעתו היא כידיעת הנביאים שגם שידעון העתיד' אין ידיעתם מכרחת להטות לכאן ולכאן כי הוא ידיעתו ית' עם היות שהוא יודע את העתיד כי כן אמרתי שידעתי כי אתה ועבדיך טרם תראון וכו' הנה כל זה היא בידו ית' כי היא המטה את לבבכם ומכבידו לבלתי
תיראון אותו ולא עוד אלא שגם אודיעך באיזה אופן יכבוד עתה לבבכם והיא כי הנה הפשתה והשעורה שאינם כ"כ מוכרחים למזון נוכו והחטה וגם הכוסמת שגם היא ממין החטה כנודע והנה שתיהן הם המזונות היותר מוכרחים לא נוכו ומזה תבא לחשוב כי בדרך טבע הי' לפי שאלו אביב וגבעול קשים לכן הוכו ואלו הי' אפילות ורכות לכן לא הוכו ובזה יכבד לבך ועוד כי בראותך המזון העקרי קיים יכבד לבך ואינו כן כי כל זה הוא מאת: ה' להכביד לבך, והראי' לזה כי אפילות הנה בשביל שימצא הארבה מה שיאכל כמ"ש ז"ל והוצרך הוא לעשות בהם פלאי פלאות לשלא יוכו בשביל שימצא הארבה מה שיאכל וזה הי' כדי להכביד לבך שתחשוב כי הדבר הי' טבע והנה כן הי' כמ"ש וירא פרעה כי חדל המטר והברד כלומר וכבר החטה והכוסמת כבר יצאו מפחד הברד לכך ויוסף לחטוא, ולכן עתה בא אל פרעה כדי שתודיעהו כי הצלת החטה והכוסמת כבר יצאו מפחד הברד לכך ויוסף לחטוא, ולכן עתה
בא אל פרעה כדי שתודיעהו כי הצלת החטה והכוסמת היתה מאתי כדי להכביד לבו ועבדיו וסיבת ההכבדה הוא למען שיתי אותותי וכו' ויכיר גדולתי כי אינו ברשותו רק ברשותי להטותו ונמצא כי מלת כי אני אינו טעם שהי' הקב"ה נותן למשה על בואו אליו רק כאלו אמר בא אל פרעה זאמרת אליו כי אני הכבדתי וכו' לשון הודעה ולא נתינת טעם. וגם יתורץ בזה מה שלא אמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' ואמרת אליו אם מאן אתה לשלח וכו' ולמען שיתי וכו' וא"ו של ולמען מוסיף על ענין ראשון כי הנה אני הכבדתי את לבו לשתי סיבות הא' היא למען שיתי אותותי וכו' כנ"ל והסיבה הב' היא ולמען תספר וכו', פי' כי הסיבה הראשונה היא למען שיתי אותותי אותות יו"ד אלה של עכשיו אשר הם בקרבו בתוך ארצו במקומו בתוך ביתו ועוד רצוני להביא עליכם מכות אחרות זולת אלו העשר מכות שבארץ מצרים ואותם לא יהי' בקרבו בהיותם בבתיהם רק שאתעולל בהם כמצחק עם התינוק ועם השוטה
ואוציאם מבתיהם ואוליכם עד ים סוף ואטביעם שם ואלו המכות קשות מן הראשונות וגדולות מאוד עד שיסופרו ממך לבניך וממנו לבן בנך לגודלם וז"ש ולמען מכות אחרות יותר גדולות אשר אותם תספר באזני בנך ובן בנך כי הלא הה כי בהם התעללתי ושחקתי במצרים להטעותם להוציאם ממצרים כמ"ש ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וחזקתי את לב פרעה וכו', וז"ש את אשר התעללתי לשון שחוק והיתול וע"י כן אשים אותותי אלו האחרות בם והם טביעתם בים סוף שהיתה מכה א' כלולה מכמה אחרות כנזכר בהגדה אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים וז"ש ואת אותותי אשר שמתי בם ואז הוכרה ידיעתו ית' יותר מכל המכות הראשונות כי אז פרעה עצמו אמר מי כמוכה באלים ה' כמשז"ל וז"ש וידעתם כי שמי ה' כי להיותם גדולה מכולן כתיב בה שמעו עמים ירגזון וכו' ולכן כאשר תספר שבחו ית' תספרו זאת שהי' קריעת ים סוף קשה מכולן וז"ש ולמען תספר וכו'. גם הראשונות הי'
בקרבו כמו שזורק אבן באמצע חבורה בני אדם ויש מי שלא הוזק בה אבל בטביעת ים סוף כתיב לא נשאר בהם עד אחד וז"ש אשר שמתי בם ר"ל בכולם: או ירצה ולמען תספר וכו' כי למעלה אמר ואולם לבעבור זאת העמדתיך הא' בעבור הראותך לך עצמך את כחי וכנגד זאת אמר כאן למען שיתי אותותי אלה בקרבו עצמו והב' היא ולמען ספר שמי בכל הארץ וכנגד זה אמר ולמען תספר באזני בנך וכו', והענין הוא כי הבאת העשר מכות על מצרים אינו כ"כ נפלא לשיסופר עניינם מדור לדור אבל היותו פוקד על צבא המרום ואח"כ על מלכי האדמה זה ראוי שיסופר באזני בנך ובן בנך וכו' וז"א את אשר התעללתי במצרים הוא השר שלהם כמ"ש ז"ל על והנה מצרים נוסע אחריהם וגם לזה הוזכר בלשון התעללתי כי גם הוא מורכב מלשון עליה כי השר הוא למעלה ואח"כ ואת אוחותי ממש הטבעיים אשר שמתי בם בתחתונים שהם רבים, והנה מיתת התחתונים מצויה היא בעולם ואינה תמי' אך ראיית השר העליון שהוא רוחני ועתה מת על שפת הים כמשז"ל מתים לא נאמר אלא מת וכו'
הנה זה הפלא הגדול אשר יסופר באזני בנך ובן בנך וכו' כי ע"י זה הפלא וידעתם כי אני ה' מושל בשמים ובארץ ועל השרים העליונים כנודע כי שם ההוי"ה מושל על עיין שרי שבעים אומות כמבואר אצלנו בפסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים: או ירמוז במה שאמר את אשר התעללתי במצרים אל נפילת מזל טלה ראש שנים עשר מזלות שעליו נאמר וכל בכור בהמה כמבואר אצלינו כי הוא אלהיהם כמ"ש כי תועבת מצרים כל רועי צאן ויבא משה וכו' גם כי לא נצטוה רק הוא לבדו הביא עמו את אהרן כי אין מלקין אא"כ מתרין כי לכך נאמר לו בא אל פרעה והתרה בו וההתראה צריכה בפני שני עדים. ולכן כתיב ויאמרו אליו כי כיון שלצורך ההתראה בא שניהם התרו ויאמרו אליו וכו' אמנה בענין הביאה אמר בלשון יחיד ויבא והענין לרמוז כי אין מתרין ענין דיני נפשות רק ששניהם יבואו יחד זה בפני זה וז"ש ויבא כי ביאה אחת היתה לשניהן ביחד, וזו נוסחא של ההתראה
אמר ה' וכו' ירצה עם היות שנקרא כן לפי שהוא המהוה כל ההויות עכ"ז אינו רוצה הוא שם ההוי' הנ"ל לאלוה רק על העבריים בלבד וז"ש אלקי העבריים והנה לטעם הראשון שנקרא שם ההויה יען כי ממנו נתהוו כל הנבראים א"כ עד מתי מאנת לענות מפני להכיר שאני קראתיך ואדרבה אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכ"'ז אז בפעם הראשונ.ה אינו כ"כ תימה אם מאנת אבל עתה במכת הברד שכבר ידעת כחי ואמרת ה' הצדיק וחזרת וחטאת א"כ עד מתי יהי' נמשך זה המיאון מלהענות מפני, והנה על החטא הזה איני נוטל נקמה ממך עד אחרית הימים עם כלל כל האומות אשר אז יבשו כל עובדי פסל וכו' אבל לסיבה השנית והיא שאני נקרא אלקי העבריים בפרטות א"כ שלח את עמי ויעבדוני ואעפ"י שאין אתה רוצה להיות מכלל עמי המשועבד לי שלח את עמי וכו' וכי אני שקראתי כל שבעים אומות ושריהם ועכ"ז כל שר מהם מושל על עמו ואני שקראתי כולם לא אהי' כאחד מהם שיהי' לי עם א' מיוחד לשיעבדני
וענין זה קשה מן הראשונה ולכן על הראשונה א"ש אם תמאן לענות מפני ולעבדני ולהכירני לא אענישך עתה כי אם בהגיע תור טונש כל האומות השוין בחטא זה אבל אם מאן אתה לשלח כי את טמי כנז' שהוא עונש פרטי אליך כי ברשותך הם דע כי בחטא זה אקח נקמה תיכף עתה ממך וז"ש כי אם מאן אתה וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבוליך ולא בגבול זולתך כי אין עמי אלא ברשותך בנבד וגם כי יהי' זה העונש מחר ולא באחרית הימים בעונש האחרים, וא"ת כי להיותן מועטין אינן מתפשטין הרבה אינו כן אלא וכסה את עין הארץ באופן כי לא יוכל שום אדם לראות את עין הארץ מרוב ריבוי הארבה וגם הארבה עצמו היושב על הארץ לא יוכל הוא עצמו לראות את הארץ, עוד אחרת כי עם שיכסו כל ארצך כולה ויגיעו עד סוף תחום ארצך ויראו בארץ גושן אשר שם בני ישראל או בארץ כוש תבואות ופירות וירקות דשינות ורעננות לא יצאו שם ויסתפקו במה שיצאו בארצך דבר שאינו ראוי לאכילה וז"ש ואכל את
יתר הפלטה וכו' וכן ואכל את העץ הצומח לכם מאחר זמן הברד שהוא דבר מועט ולא יצאו חוץ לארצך וגבוליך, עיד הוראה אחרת כי הוא מאתו ית' כי הנה יתר הפליטה הם החטה והכוסמת אשר גם הם הי' ראויות להכותם במכת הברד אלא כי אפילות הנה ונעשה בהם פלאי פלאות לשיוצלו אז וזה מאתו ית' כי הותירם והשאירם מן הברד להניח מאכל מעט אל הארבה שיתקיימו ולא ימותו וז"ש ואכל הארבה את יתר הפליטה כי לסיבה זו היתה נשארת לכם מן הברד, וא"ת הלא זה יהי' בשדות הזרועים כי שם יכסו את עינם כי שם מקומם ובבחינה זו הם שם בריבוי אינו כך אלא ומלאו גם בתיך שאין שם מקום זרע ושל עבדיך ושל כל מצרים וגם בענין הבתים יהי' כנ"ל כי לא יכנסו בבתי ארץ גושן או ארץ כוש ועם שגם כל הבתים ימלאו יהי' דבר שאין לו שיעור אשר לא ראו אבותיך ואבות וכו' ועכ"ז לא יתפשטו חוץ מגבוליך זו הוראה כי מאתי נהי' יען כי מאן אתה לשלח את עמי כנ"ל, עוד השגחה אחרת כי
כמו שעיקר הכבדת הלב היתה ממך וממך נמשכה חיזוק לב עבדיך ומשרתיך ומהם נמשך לדלת העם כן העונש יתחיל בך ומלאו בתיך ואח"כ ובתי כל עבדיך ואח"כ ובבתי כל מצרים, והנה אחר שסיים ענין ההתראה ראה משה שהי' מתרצים לשלח את העם וכפי זה לא יוכל להביא עליו תשלום העשר מכות כי ההתראה ברמאות היתה כנ"ל לכן תכף אחר ההתראה ויפן נסתכל בפניהם שהי' מרוצים ולכך תיכף ויצא מעם פרעה אולי יחזרו להכביד לבם או יהי' ע"ד רבותינו ז"ל כי פנה אליהם וראה שהם מתפייסין לשלחם ואולי היו רוצים להתייעץ ביניהם אז ויצא משה מעם פרעה אולי יתייעצו וישלחום. ובזה יתבאר מ"ש מעם פרעה כי לא הרחיק ללכת רק מעם פרעה לבד ונשאר בבית החיצון אולי יקראוהו. ואז ויושב וכו' אל פרעה כי כיון שהיו