ספר עץ הדעת טוב
קטע 31
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שם בחוץ לא' היתה ההשבה רק אל פרעה לבד שהיו בתוך הבית. ויאמרו עבדי פרעה וכו' הנה מזה טענו בדברים כנז' הא' הוא עד מתי מאנת לענות מפני גדולתי ועבדת ע"ז והב' הוא שלח עמי ויעבדוני כי היא שאלה קטנה מהראשונה לזאת אמרו לו עד מתי יהי' זה הדיבור הראשון שהוא עד מתי מאנת לענות מפני ולא תעבוד ע"ז וכפי זה יגיע הענין לנו בעצמינו למוקש כי השאלה עצומה ואין לנו תקומה עוד ולכן תודה לו בשאלה השנית ושלח את האנשים והם לבדם יעבדו את אלהיהם שלהם ונשאר אנחנו באמונתינו לעבוד את אלקינו כי הרי הטרם תדע כי אבדה מצרים ואם יביא עליו עוד מכות אחרות כמו שהוא אומר הנה תאבד מצרים לגמרי ובני ישראל בעזר וסיוע אלהיהם נלחם בנו ואדרבה נהי' אנחנו להם לעבדים ויכריחונו לעבוד גם אנו לאלהיהם שהוא השאלה הראשונה כנז', וא"ת כי קשה מאוד הדבר לשחרר ס' ריבוא עבדים הגברים לבד מטף ונשים כפלי כפליים א"כ שלח את האנשים לבדם
וע"י כן לא יתערבו שם ויוכרחו לחזור מפני נשיהם וטפם ולא תהיו השילוח רק לשיעבדו את אלהיהם כי גם הם אינם שואלים רק זה בלבד: או יאמר עד מתי תרצה ששם הוי"ה שעליו נאמר זה שמי לעולם שזה השם יהיו לנו למוקש כי כל כעסו עמך אינו אלא בשביל זה כי אמרתי לא ידעתי את ה' וכמ"ש ולמען ספר שמי בכל הארץ ולכן שמע בקולו ושלח את האנשים וכו' ועי"כ כבר נתרצה משני חטאותיך שאמרת לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח וכשתשלחם כבר קיימת שני דבריו כי הרי הטרם תדע כי אבדה מצרים ואין לנו תקומה אלא בדבר הזה אז ויושב וכו' ויאמרו הנה דבריך הם שתשלחם לשיעבדו אלהיהם הרי אנו מודים בכך ולכן הודיעני מי ומי הראוים לכך לשילכו לעבוד: ויאמר וכו' אלו לא היתה הליכתינו רק לעבודה בלבד היו מספיק שילכו מתי מספר הכהני' המקריבים הקרבנות אבל סיבת הליכתינו היא כי חג ה' לנו חג של שמחה קבועה לנו לכל העם אנשים ונשים וטף הלא היא על כי עתה שם ההויה בחר בנו וקרבנו לעבודתו מכל האומות
וכמ"ש כי חלק ה' עמו וז"ש חג ה' לנו וא"כ צריך כי כולנו בנערינו ובזקנינו נלך וכו' )כי כל האומות כולם עתה( כי כל האומה כולה ע"י הליכה זו מתקרבת לעבודתו ונחלתו: ויאמר אליהם וכו' ירצה הנביא העובר על דברי עצמו חייב מיתה בדין תורתכם והרי בתחלה אמרתם בשם אלקיכם שלח את עמי ויעבדוני ועתה אתם מוסיפים על דבריו ואומרים כי חג ה' לנו א"כ וודאי יודע אני כי לא יהיו ה' עמכם וז"ש יהי כן ה' עמכם כמקלל להם ואומר כן יהיו ה' בעזרכם כאשר אשלח אתכם וגם את טפכם שאינן ראוין לעבודה ולכן אתם משה ואהרן ראו כי רעה גדולה מזומנת נגד פניכם לבא עליכה מפני שעברתם על נבואת עצמכם וכיון שאמיתת של הנבואה אינה רק שלח עמי ויעבדוני'א"כ לא יהי' כדבריכם לא כן לכו נא הגברים וכו' כי אותה העבודה בלבד אתם מבקשים וכפי זה כבר אני מודה בה' אלקיכם כמו שאמרתי בתחלה ה' הצדיק אלא אתם הם הנביאים בשמו לשקר כנז': או ירצה כי הנה פרעה מכשף גדול הי' וע"י כן ידע את מה שיארע להם במדבר בענין
המרגלים כמ"ש במדבר הזה יפלו פגריכם וכו' אבל וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' אדרבה הם יבואו וירשו את הארץ וזהו מה שאמר עתה להם בדרך רמז כי הנה רואה אני כפי דבריכם שאמרתם בנערינו ובזקננו וכו' שאין כוונתכם לעבודה בלבד ולחזור רק ללכת ארצה כנען וא"כ יותר טוב הנה לכם לכו נא ר"ל עתה לעבודה בלבד הגברים כי הם הראוים לשתעבדו את ה' אלקיכם ואח"כ תחזרו ותחיו ולא תמותו וז"ש לכו נא הגברים עתה בלבד כי אם ההליכה תהיו גמורה עד שתכנסו לארץ כנען כי זה יורה מה שאתם מוליכים גם הטף והנשים עמכם ראו כי רעה נגד פניכם ליפול במדבר ולא נגד טפכם כי הם ירשו את הארץ. וז"ש יהי כן ה' וכו' מלשון כנים אנחנו כלומר הלואי שבאמת ובנכון יהי' ה' עמכם אם אשלח אתכם ואת טפכם אבל אני רואה שלא יהי' ה' כן ר"ל מתנהג באמת ובנכון אם אשלח אתכם וגם את טפכם כי הרי ראו כי רעה נגד פניכם כנז"ל. גם רמז באומרו רעה כי הרעה ההיא המזומנת להם
היא על ענין היותם מוציאי דיבת הארץ רעה זו תהיו על פניכם שלכם משה ואהרן וכמ"ש ויפלו על פניהם משה ואהרן וכו'. וא"כ יותר טוב הוא לכם לכו נא הגברים ועי"כ תתבטל הגזירה ההיא כנז"ל: דרך רמז ויאמר וכו' בא אל פרעה וכו' ר"ת את לבו ואת לב ר"ת אלול. ירמוז בזה אגב אורחי' כי בזה החודש צריך האדם לשוב בתשובה כי עליו כתיב דרשו את ה' בהמצאו שאז עלה משה להתפלל על עון העגל ונתכפר להם. ולא ימתין עד יום הדין שהוא ראש השנה לא מפני שהתשובה אינה מועילה בזמנים אחריה אלא שמי שלא ישים אז מכבידין את לבו מלשוב כמ"ש השמן לב העם הזה וכו' כיוון שעבר יום הדין ולא שב בתשובה מקודם וכשמז"ל כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין והנה כן הי' בפרעה כי המכות נתעכבו י"ב חודש ומכת הארבה היתה אחר ראש השנה באמצע החורף ולכן הכבידו את לבו ולב עבדיו מפני שלא שב קודם ר"ה בחודש אלול. ומ"ש כי אני וכו' למען שיתי אותותי אלה וכו' כי בשם ההויה יש במלואו
עשר אותיות ולפי שפרעה כפר בשם ההויה ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו הוצרך להביא עשר 'מכות מאלו היו"ד אותיות שכפר בהם לשיכיר כי במי שחטא הוא הביא עליו המכות וז"ש כי אני הכבדתי ר"ל כי אני שם הוי"ה הוא אשר הכבדתי את לבו וכו' בשביל שחטא בעשר אתיות שבשמי ולכן הכבדתי לבו למען שיתי אותותי אלה אותותי שהם עשרה אותיות יו"ד מכות הנמשכין ג"כ מן אותיות אותיות יו"ד כי' אותותי כלל ב' דברים אותות יו"ד ואתיות יו"ד ולכן כתיב אותותי ולא נפלאותי כדי שירמוז לשני הפרושים הנז"ל: או ירצה למען וכו' כי באומרו מי ה' אשר אשמע' בקולו' חטא בשתי אותיות אחרונות מ"י של אלקים ונשארו אותיות אל"ה והנה שם אלקים הוא מדת הדין ולכן ג' אותיות אל"ה' מן אלקים רוצה להעניש 'למי שחטא בשתי אותיות מ"י שבסופו וז"ש למען שיתי אותותי אלה ששם אותיות אל"ה מן שמי .אלקים בקרבו בעשר מכות הנקראים ג"כ אותותי אותות יו"ד כנז"ל כי
גם הם כמנין אלה אותיות כזה דם צפרדע כנים ערב דבר שחין ברד ארבה חשך בכורות כי כן ותהי הכנם וכן והיו לכנם הם כתובים חסר יו"ד כל ערב שבפרשה כתובים חסרי וא"ו וכפי זה יהיו מספר אותות היוד מכות אלו כמנין אל"ה: ויאמר וכו' בא אל פרעה כו' צריך לדעת דהל"ל למען שיתי כי היו"ד מיותרת כי הרי אמר כי אני הכבדתי וכו' ואם הוא המכביד וודאי שהוא המשיח והענין כי הנה מצינו כי בכל מכה היו השי"ת אומר למשה ענין הכבדתי את לב פרעה וגם עתה בארבה היו כן וכפי זה יתמה משה לאמר עד מתי תמשך הכבדה זו ובפרט כי עדיין היו בלבו ית"ש להביא גם שתי מכות אחרות חושך ובכורות. לזה אמר לו ה' אל תתמה על זה כי מעתה אודיעך קושט אמרי אמת כי הכבדת לבו תמשך מד תשלום עשר מכות שאשית עליו וז"ש כי אני וכו' למען שיתי ביו"ד למען שיתי שית יו"ד מכות בקרבו ועד אז ימשך ההכבדה הנז"ל. וא"ת והנה על ידי הכבדת הלב הוצרך הקבה"ו לשנות טבע העולם כנ"ל על והחטה והכוסמת לא נוכו כי פלאי פלאות
הוצרך הקבה"ו לקיימם מפני מכת הארבה שימצאו מה לאכול ולא יברחו וא"כ יותר טוב היו שגם החטה והכוסמת יוכו אז ויכה הברד את מה שיאכל הארבה ולא יצטרך להביא ארבה אף לא להכביד לבו, לז"א ולמען וכו' כי ענין הכבדת הלב ע"י כי החטה והכוסמת לא נוכו יש בו סיפור שבחו לאין קץ עד סוף כל הדורות כי ארבה לא הי' כמוהו וכו' ועוד כי ע"י כן וידעתם שבח אחר כי גם שאני מתנהג במדת הדין בהביאי המכות עכ"ז אני ה' מתנהג במדת הרחמים לבלתי השחית הכל בכליה גמורה ולכן הנחתי החטה והכוסמת אז ע"ד וידעתם היום וכו' כי ה' הוא האלקים: או ירמוז הפך מן הנז' אל משז"ל ארורים הרשעים שמהפכין רחמים לדין וז"ש וידעתם כי עם היות שאני ה' עם היותי בעל הרחמים אני אני הוא שנתהפכתי אל מד' הדין והתעללתי במצרים ושמת בם אותותם כנז"ל כי וכו'. אולי תאמר כי אינך רוצה להכניע מפני כי מי יכריחך לאמר כי מאתי יהיו ענין ביאת הארבה ואפשר כי כך גזרה משפט הכוכבים והנה משה
יהיו חכם גדול במשפטי המזלות ויודע את אשר יהיו למחר לא שתלוי בזה שאשלח את ישראל לז"א כי אם מאן אתה לסבת שהם עמי ואינך מאמין בזה הנה אתן לך אות נזה והוא כי הארבה שאני אביא מחר לא יהיו מעצמו בגזירת הכוכבים כי אם אני המביא אותו והאות הוא כי לא יבא בכל ארצך גם בארץ גושן שהיא מכלל ארץ מצרים אלא בגבולך לבד תחום ושכינת המצרים ובארץ גושן אשר שם מושב בני ישראל לא יבא שום ארבה עם שהיא ארצך לממשלתך וז"ש בגבולך ולא אמר בארצך: ויאמרו וכו' ארורים הרשעים שבפתחה של גיהנם אינם שבין כי הנה ראו כמה מכות לא החטיאו דבר מכל היוצא מפי משה ולא רצו להכנע מפני משה אבל נתעכבו עד אשר ויפן בפניהם מתעכבים ויצא מעם פרעה. ואח"כ ויאמרו עבדי פרעה אליו בהיותו לבדו שלא בפני משה מי ומי ההולכים כלומר כיוון שסיבת הליכה זו היא לזבוח א"כ לכו נא הגברים הם הבחורים גבורי כח ללכת אך לא הזקנים והטף והנשים ולכך לא אמר לכו נא האנשים כי למה
תצערום ללא צורך. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו וכו' כי הרי מוכרחים אנו כי בצאנינו ובבקרינו נלך לזבוח והצאן והבקר מוכרחים אנו לנהלם לאטם וכמו כן הזקנים והנשים והטף ילכו לרגל המקנה ולא ייגעו וא"ת גם כי אין בהליכתם טורח רב אך עכ"ז מה תועלת בהליכתם כדי לסבול צער אף אם הוא מעט לז"א כי חג ה' לנו וכתיב ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך וכמ"ש: בא אל פרעה וכו' י"ל א' חכמה עצומה בחיקו ית"ש להכביד נב פרעה ולהחטיאו שלא מדעתו ולהענישו אח"כ וזה דבר שאין השכל סובלו. ב' לבאר שני טעמים האלו מה ענינים למען שיתי ולמען תספר וכו'. ג' כפל אומרו את אשר התעללתי ואת אותותי והל"ל בכללות את אשר עשיתי במצרים. ד' דהי' ל"ל עד מתי ממאן אתה ולא מאנת בלשון עבר. ה' אומרו כי אני הכבדתי לבו ואת לב עבדיו והלא בעת המעשה ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיו וכו' שלח את האנשים והוא לבדו הכביד לבו. וא"ו כי תחלה אמר יהי כן ה' עמכם וכו' נראה שלא
ישלחם ואיך אמר ראו כי רעה נגד פניכם אחר שיצאו ממצרים כמשז"ל, והביאור במה שיקדים הקדמה אחת והיא כי ענין התשובה אינה כפי הדין כי אחר שחטא ראוי שיקבל עונשו ובפרט כי חוטא למלך מלכי המ' הקב"ה והראי' בזה ממחויבי מיתות ב"ד שאינן נמחלין ע"י התשובה ואמנם היות הקבה"ו מקבל שבים הוא חסד גמור וכמו שמצינו באדם הראשון החכם מכל הבריות שלא ידע כח התשובה עד שהודיעו קין בנו וכמשז"ל כי התשובה קדמה לעולם לפי שאמרה התורה לפניו למה רצונך לברוא העולם כיוון שעתידין בני אדם לחטוא אז אמר לה השי"ת הרי בראתי התשובה. נראה כי כפי משפט התורה אין ראוי למחיל' ע"י תשובה עוד אחרת כי אפי' עם התשובה אין כח לימחל כי אם כשעבר אדם על מצות עשה בלבד ואפי' מצות לא תעשה הקלה אינו נמחל עד שילקה וא"כ כיוון שאינו אלא חסד פשוט אינו ראוי לקבל רק תשובת ישראל לבד ולא של אומות העולם וכמשז"ל שאמרו מלאכי השרת איך כתבת בתורתך ישא ה'
פניו אליך והשיב כי לישראל לבדם ראוי לישא פנים ולכנוס לפנים משורת הדין והנה פרעה לא די שהוא גוי ואין לו תשובה כנז"ל. וגם שחטאו היו שכפר בעיקר ואמר לא ידעתי את ה'. ואפי' ישראל הכופר בעיקר אין לו שום כפרה. ועוד אחרת שגזל את הרבים ונשתעבד בישראל ארבע מאות שנה ובן נח שגזל חייב מיתה ומכ"ש שהתשובה אינה טל עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה וכו'. והנה פרעה לא פרע להם שכירותם .ועוד ששפך דמי תינוקת ישראל מאה וחמשים בבוקר ומאה וחמשים בערב והשלכת הילדים ליאור אלפי רבבה ואין תקנה כלל אפי' אם הי' ישראל וגדולה מכולם שאפי' אם ישוב אינה תשובה כי היא מחמת יראת המכות באופן כי אי אפשר כלל להיות לו תשובה ומוכרח שיענש וא"ת יענישוהו ולא יכביד לבו הנה ימשך מזה חילול ה' גדול בכל העולם שיאמרו הנה הודה לשלח את ישראל ועכ"ז הענישו, וא"ת הרי נינוה גוים הי' וקבל הקב"ה תשובתם והענין כי כוונתו ית' היתה לשישראל
יכירו גודל שכר התשובה וע"י כך ישובו גם הם כנודע ועוד שעון נינוה הי' שבין אדם לחבירו כמ"ש ומן החמס אשר בכפיהם וכבר עשו לפנים מן השורה שאם גזל א' מהם קורה אחת הי' מקעקע כל הבירה וכו' והיתה תשובה שלא היתה כמוה וכמ"ש ויקראו אל אלקים בחזקה שאפי' כנגד מידת הדין נתחזקו בתשובה וגם כי לא הרעו לישראל אלא מהם ובהם והנה ז"ש כי אני הכבדתי וכו' למען שיתי אותותי כי כבר מחוייב היא בעונשין האלו ואם לא אכביד לבו יהי' חילול ה' כנ"ל, עוד נתן עעם ב' והוא ולמען תספר וכו' ירצה כי הנה רצוני לקחת את ישראל לנחלתי והנה עם קשי עורף הוא ואם לא יראו בעיניהם אותות ומופתים רבים וגדולים לא יאמינו ועתה בראותם שאשית אותותי הרבים והם אלה ר"ל גדולים כאשר עיניך רואות ועי"כ יאמינו וגם יתקע האמונה בלבם כ"כ עד שיספרום לדורות אחרונים וכולם יכירו ויאמינו בו אך האותות הקטנים תפסק סיפורם בזמן מועט וז"ש וידעתם וכו' כי כל
כוונתי היא לשחאמינו בי וידעתם כי' אני ה' והנה ב' חדושים יש לכם לספר הא' הוא. את אשר התעללתי במצרים ושחקתי בם והוא עניך מ"ש כי אני הכבדתי את לבו ומזה נמשך השנית. והיא ואת אותותי אשר שמתי בם והוא מ"ש למען שיתי אותותי וכו', או ירצה כי הנה נתן טעם על כי אני הכבדתי את לבו וכו' והוא למען שיתי אותותי כלומר כי הוא מוכרח לקבל העונשים אלא אם ישוב בתשוב' כנז' והוקשה לו דא"כ מה בהאריך זמן המכות אחת אחת ויותר טוב שימיתיהו פעם א' ולא ישנה לו ומזה ימשך ג"כ טובה לישראל שיגאלו' מיד ולזה נתן טעם אחר אל קושי' זו והיא ולמען' תספר כי הנה אם ימיתהו פתאום פעם א' אין בה כדי סיפור ולא עוד אלא שיאמרו הרחוקים כי מקרה הי' אך בהביא עליו באורך זמן מכה אחר מכה כולם יאמינו כי מאת ה' היא ולא עוד אלא שיספרום לדורות הבאים: ויבא וכו' רמזו בזה אל מה שאמר להם השי"ת כי אני הכבדתי וכו' והנה כוונתו היתה שאלו
הדברים עצמן ידברו אל פרעה שאל"כ איך אמר בא אל פרעה וכו' ולא ציוה את אשר ידבר אליו ואמר עד מתי מאנת לענות לשעבר כי אז עדיין הבחירה היתה בידך ולא רצית ולא עוד אלא כי אפי' אם אז היית שב הייתה הכנעתך ותשובתך מפני היראה ועכ"ז לא נכנעת אפי' מפני היראה וכל זה הי' לשעבר אבל עתה כבר נסתלקה ממך התשובה כמ"ש כי אני הכבדתי את לבו וכו', גם ירמוז באומרו מפני' להודיע טעם הכבדת לבו וזה לפי שכפר בעיקר ואיך לו תשובה וז"ש לענות מפני כי בי כפרת ונתגאי' לפני ממש והנה אעפ"י שאין לך עוד תשובה עכ"ז שלח את עמי ויעבדוני, וא"ת כיוון שינעלו דרכי התשובה לפני מה תועלת לי לשלחם וא"כ לא אשלחם וז"א כי אם מאן בלשון הוה כי אם תוסיף עתה מחדש למאן אחר שהכבדתי את לבך אל תחשוב שיש לך בזה התנצלות כי מוכרח אתה במעשיך ואדרבה הנני מביא מחר ארבה וכו' ותרויח במה שתשלחם כי לפי שעה תנצל מן הארבה שלא יבא תיכף מחר ואם מוכרח אתה
לקבל עונש לא יהי' כ"כ מהיר, והנה יש בזה קושיא עצומה והיא כי כיון שאני הכבדתי את לבך שלא לשלחם איך אתה אומר שלח את עמי והרי איני ברשותי ואיככה אוכל לשלחם וידי אסורות לז"א כי אם מאן אתה ירצה כי אילו לא הודעתיך ודאי שלא תוכל בעצמך לשלחם אבל כיוון שעתה אני מתרה בך ומודיעך קרוב הדבר ליתן רשות בידך ואם תמאן אינו ממני רק אתה הוא הממאן וז"ש אתה, וכיון שידע משה שאין הדבר בבחירת פרעה יען כי אני הכבדתי וכו' לכן לא המתין לשישיבנו כי ידע שאין תקוה ולכן ויפן ר"ל פנה בשכלו ונסתכל במה שאמר הית"ש כי אני הכבדתי את לבו ולכן ויצא מעם פרעה תיכף קודם שישיבנו הן או לאו: ויאמרו וכו' הנה השי"ת אמר כי אני ה' הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו והכוונה הי' להסיר הבחירה מידינו ועי"כ יהי' זה הכבדה למוקש לנעול שערי תשובתינו וא"כ עד מתי אני ואתה יכבוד ה' לבנו למען תהי' לנו למוקש כנז' וז"ש לנו לשון רבים לו ולהם ואמנה מוכרח
הוא שנכביד לבנו כי כן גזר השי"ת אבל נביא ליטהר ויסייעונו מן השמים וזה כי גזרת הכבדת לבנו תהי' באשר לא נשלח העם כולו אנשים ונשים וטף כמ"ש הוא שלח טמי ופו' אבל שלח את האנשים לבדם ועי"כ לא תבוטל גזרתווגם כי אפשר יסלק אפ' מעלינו כיוון שהתחלנו ליטהר: ויאמר משה בנערינו וכו' כבר ידע משה כי אין תורה עוד להם לכן הרחיב האריך בסיפור התנאים אל כי ללא צורך בנערינו וכו' להודיעם כי גזרתי לא תשוב ריקם: וימהר וכו' חטאתי לה' אלקיכם ולכם הנה משה אמר אלו ג' הדברים הא' הוא שיאמין שיש אלוה בעולם והוא הנקרא בשם הוי"ה וז"ש כה אמר ה' אלקי העברים וכו' ובמלת ה' רמז לו שהוא מהווה כל הויות וברא כל העולם הב' הוא כי עם היותו ברא כל העולם לא ייחד עצמו לאלוה אלא על ישראל לבדם וז"ש אלקי העברים הג' הוא שישלח ישראל וז"ש שלח עמי וכו', ופרעה כפר בשלשתן וכנגד הא' אמר לא ידעתי את ה' וכפר בעיקר ובכלל זה אתייא במכ"ש
דאינו אלקי העברים ובכלל מאתיים מנה וכנגד הג' אמר וגם את ישראל וכו' או אפשר כי במלת וגם ריבה להכחיש גם את השניה, ועתה הודה בשלשתן כנגד הא' אמר חטאתי לה' וכנגד