Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 71

קטע 71 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ולכן חזר ואמר תיראו לשון רבים לרבות גם האשה במצוה זו גה להורות זה היקש ואת שבתותי תשמרו עם היות שבא אחר מלת איש הנ"ל שהיא יחוד: או ירצה איש אמו תיראו אתה שניכם איש ואמז את אביו תיראו כי שניכם חייבין במוראו ואם האב יבקש איזה שירות מהבן יניח שירות האם ויעבוד את האב ונמצא כי הבן משועבד לאם ושניהם לאב ואח"כ הודיע כי שלשתן משועבדים לגבוהה עליהם וז"ש ואת שבתותי תשמורו שלשתם הנ"ל איש ואמו ואביו ואל תחוש על אמך או אביך אם יצווך לחלל שבת כי כל שלשתכם משועבדים לי וז"ש אני ה' אלהיכם. של האיש ואמו ואביו. אל תפנו וכו' ירמוז אל משז"ל עבירה גוררת עבירה וכמ"ש הוי מושכי העון בחבלי השוא בתחילה ואח"כ וכעבות העגלה חטאה. וז"ש אל תפנו דעתיכם לדעת דרכי עבודה זרה עם היותם בעיניכם אלילים כלא חשיבין כמו שפי' הרמב"ן ז"ל מלת אלילים ואעפ"י שאין כוונתך לעובדם לפי שע"י כך נמשכו להאמין בהם שהם אלהות ממש ולא אלילים וז"ש אלהי מסכה ולא אמר אלילי מסכה. וכאשר

2

תאמינו בהם שהם אלההות אז עוד תבואו לידי עשי' גמורה וז"ש לא תעשון. ומזה ימשך עוד הנזק העיקרי כי תבואו לעבדם ממש וז"ש לכם ר"ל לעצמיכם לעבוד אותם ולא כבתחילה לעשותם למוכרם לאחריה דרך מקח וממכר לא לעבדה ממש. והוכיחם על זה ואמר אני ה' אלהיכם כלומר ראו את מי אתם מניחים אותי ה' אלהיכם אלהיה חיים בורא כל העולמות ומחליפים אותי באלילים לא המה ע"ד אותי עזבו מקור מים חיים וכו'. גם באומרו אלהי מסכה ירמוז למי אתם עובדים לאלהי כסף וזהב הניתכים באש. ומחליפים אותם בכל רגע לכל צורה שתרצו וזהו אלהי מסכה אבל אני ה' לא שניתי וכו': או ירצה כיון באומרו אל כל עדת בני ישראל ע"ד מה שפרשנו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כי הפרישם מן הערב רב ולא רצה לקבל מהה נדבת המשכן מפני נדבת זהב העגל שכ' בהם ויתפרקו כל העם את נזמי וכו' ולא כתיב בני ישראל והנה הערב רב אע"פ שנתגיירו ונתחייבו בכל המצות כגר כאזרח יהי' אבל לענין קדושים תהי' לא נכנסו בכלל כי ענין

3

קדושה לשון פרישות כנ"ל שיהי' מופרשים ומובדלים לעם הגולה בקדושה נפלאה כמו שאני ה' קדוש ומופרש מכל צבא המרום ומן ע' שרי ומלכי ע' אומות כך אתם שבחרתי בכה להיותכם עמי ואני אלהיכם תתדמו אלי להיותכם מופרשים וקדושים יותר מכל ע' אומות תחתונות כמ"ש אתה אחד וכו' ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ וכו'. וז"ש קדושים תהיו כיון שקדוש אני ה' אלהיכם כנזכר וז"ש דבר אל כל עדת בני ישראל עדה בפני עצמו מובדלת מן הערב רב ותדבר להם תחילה שבחם כי אין הערב רב נכנסים עמם בחשבון לכל דבר שבקדושה כי אלו בני ישראל ואלו בני ע' אומות ואח"כ שתגדיל שבחם בעיניהם אח"כ ואמרת אליהם א"כ ראוי הוא שקדושים תהיו מכל העמים ואפילו מן הערב רב ותתדמו אלי כי קדוש וכו'. וא"ת למה לא תצוה גם את הערב רב בכך כיון שנתגיירו והושוו בכל המצות לז"א איש אמו וכו'. ירצה הנה רוב המצות החמורות שבתורה אינם יכולים לקבל. הראשונה ככיבוד אב ואה שנזכר שכרה

4

למען ייטב לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך בעוה"ב להיותה חמורא מכל המצות כמשז"ל וא"כ לכם בני ישראל שכתיב בכם ויתיילדו על משפחותם בס' יחוסיהם עד יעקב אבינו תוכלו לקיים איש אמו ואביו תיראו. אבל הערב רב או האומות אינם מכירים אביהם ואמם כי כולם נואפים ממזרים כנודע ביחוסי תולדות עשו כמה ממזרים הי' בהם צבעון וענה וקרא ותמנע וכו' גם בערב רב שהיו מצרים כתיב בהם ומצרים ילד וכו' ואת כסלוחים ואת פתרוסים אשר יצאו משם ר"ל מבין פתרוסים וכסלוחים יצאו הפלשתים כולם ממזרים ואיך אצוה אותם איש אמו ואביו וכו'. ואינם מכירים מי אביהם וכמ"ש שבטי יה עדות לישראל שאין בהם פסולת משא"כ בערב רב. גם ענין השבת כתיב כי אות היח ביני וביניכם וכו' וגוי ששבת חייב מיתה כי לא ניתן אלא לישראל כמ"ש ואת שבתותי תשמרו. והרי השבת שקולה ככל התורה כולה. גם ענין הע"ז החמורה מכל התורה הלא היא אל תפנו וכו' כבר הערב רב עבדו ע"ז

5

באומרם קום עשה לנו אלהים וכו' וכתיב ויעשהו עגל מסכה. כי קכ"ה קנטרין הי' בו כמנין מסכה והרי עברו על ואלהי מסכה לא תעשה. והרי עשו אלהי מסכה וזה רמז באומרו מסכה גם עברו אז על אל תפנו אל האלילים כי לא עשאוה אלא אשר ילכו לפנינו להורות להם הדרך ילכו בה להיותם פונים אחריו היפך מן אל תפנו וכו' גם קראם אלילים בלשון כנודע כי העגל יצא מורכב משור וחמור אשר עליו נאמר ידע שור קוניהו וחמור אבוס בעליו גם רמז אל מה שאמר הכתוב כתבנית שור אוכל עשב ונודע כי כל השורים וגם כל הבההמות אוכלין עשב. אבל הכונה כי יצא כתבנית השור וגם אוכל עשב כמשז"ל וזה להורות חרפתם כי עזבו אלהים חיים הנותן להם מן מן השמים ועבדו לשור אחד שהם נותנים לו עשב משלהם ואוכלו. והרי האלוה הגרוע הזה אליל נקרא כלא הי' גרוע בתכלית וזה כוון באומרו אלילים: קדושים תהיו וכו' לדרך השני שבארנו לעיל כי קדושים הוא פרישות קדש עצמך במותר לך.

6

והנה דוד ברוח הקודש הזהיר ע"ז ואמר אל תהי' כסוס כפרד. כי נודע משז"ל כמה דברים נאמרו בסוס אוהב את הזנות. והוא כי שאר הבהמות אינם מזדווגים רק לקיום המין כי כן הטביע הש"י בטבעם. אבל הסוס אפילו יודע שהנקבה נתעברה רודף אחריה לבא עליה ואינו חושש לקיום המין כשאר הבהמות אלא כביאת הפרד שהוא עקר ואינו בא עליה אלא להנאתו. וזהו אל תהיה אתם כמו הסוס אשר ברוב זנותו נמשל כפרד כנ"ל וכל זה הוא מחמת שאין הבין אין בו תבונה כשאר הבהמות לדעת ולהבין אם הנקבה מעוברת אם לאו ועכ"ז בעל הסיס ההוא כשרואה את הסוס שבא על הסוסיא מפריש אותו ממנה ובולם פיו הנק' עדיו במתג של חבל וגם ברסן של ברזל קשר על קשר שלא יוכל לבא על הנקבה והסיבה היא כדי שלא יחלש הסוס והנזק ההוא נמשך אל בעליו שמפסיד אותו וז"ש בל קרוב אליך הנזק ההוא של הסוס. א"כ מזה תיקח ק"ו לעצמך שאתה בעל הסוס לקשור עצמך בעבותות של ברזל ולהזהר מביאות

7

שאינה מותרות כי אם לסוס ימשך נזק א' שהוא החולה כנ"ל הנה לרשע המרבה זנות וניאופים רבים מכאובים יש לו בכך כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות כל השטף בבעילה הרבה חולאים באים עליו ואמרו הרופאים וכו' ולא די בטוה"ז כי אם גם בעוה"ב יש לו מכאובים רבים בגיהנה וז"ש רבים מכאובים לרשע וכו'. ואמנם אע"פ שהרסן בולם את פיו אין הכוונה והתכלית אלא לבלוה פיו התחתון אבר התשמיש ולרמוז לזה בצניעות אמר עדיו ולא אמר פיו גם לרמוז זה נרמז בוע"ל בר"ת במס"ג ורס"ן עדי' לבלום כי עדי' כינוי אל אבר המשגל והבעילה: לא תשנא וכו' הוכח תוכיח וכו'. פשט הכתוב לכאורה לא תשנא לשנא בן ישראל בלבבך על מה שחטא לך מפני שאחיך הוא. ואם השנאה היא לשם שמים כגון שראית אותו עובר עבירה זכתיב הלא משנאיך ה' אשנא אבל עכ"ז צריך שבתחילה תוכיחהו על מה שחטא ואם לא ירצה לשוב תוכיחהו פעם שנית וז"ש הוכיח תוכח ואם גם בפעם השנית לא ישוב אז מצוה לשנאתו. ולא

8

תשא אז עליו חטא האזהרה הנ"ל לא תשנא את אחיך: או ירצה במ"ש את עמיתך ולא אמר את אחיך כבתחילה ירמוז שהתוכחת הנ"ל יהי' ביניך לבינו וזהו עמיתך עם מי שאתך כלומר ולא למי שהוא ברבים ע"ד שפרשוהו רז"ל עם שאתך בתורה ובמצות וזה יהי' ע"ד שפירשהו רז"ל סוד הפסוק ומנין שלא ילבין פניו ברבים תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא ואמנם לרז"ל הדרשה הזו היא בע"פ אך כפי דרכינו יתיישב הוכח תוכיחנו למי שהוא לבדו אתך ואז לא תשא עליו חטא של הלבנת פנים ומכלל לאו אתה שומע הן הא אם הלבנת פניו תשא עליו חטא: או ירצה ע"ד מה שאמר ר' יוחנן בן נורי תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח וטעמו הי' כי המוכיח לזולתו צריך שהי' נקי מכל חטא כדי שאם יאמר המוכיח טול קיסם מבין שיניך לא ישיבו לו טול קורה מבין עיניך ועיקר הטעם הוא כי עי"כ המקטרג צועק עליו זמענישו וכמ"ש ויהי בימי שפוט את השופטין עצמן ושהיו אומרו להם טול קורה מבין

9

עיניך זמה היא הווי ההיא כי הלא ויהי רעב בארץ ע"י קטרוג עליון לסיבת חטא שחטאת אתה בתחילה. וז"ש הוכח תוכיח את עמיתך אך יהי' בתנאי שתהי' צדיק גמור כדי שבעת שתוכיחנו לא יוכל שום קטרוג עליך לסיבת חטא שחטאת אתה בתחילה וז"ש ולא תשא עליו חטא: ונסלח לו מחטאתו אשר חטא וסמיך ליה וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו' לרמוז כי הנכנס בארץ ישראל ומהלך בה ד' אמות עונותיו מתכפרים ונסלחים: לא תקום וכו' ואהבת לריעך כמוך. ירצה במה שנודע בפסוק אדם אתם כי כל ישראל הם אילן אחד ואדם אחד כלול מן רמ"ח איברים וכמו שכל אברי האדם אוהבין זה לזה וז"ש ואהבת לרעיך כי רעיך ממש הוא כמוך כלומר כדמיון גופך המחובר מאיברים רבים וגם לסיבת זה לא תקום ולא תטור וכו' להתקנא איש ברעהו ולהתגדל עליו וכמו שאבריך הקטנים כדמיון הרגלים נשמעין אל אברים הגדולים כדמיון הראש והעין כך הקטנים שבכם יהי' נשמעים לגדולים כי מעולם לא נמצא כי רגלי האדם יתקנאו בראשו ללכת הראש למטה והרגלים למעלה:

10

חסלת פרשת קדושים: ספר עץ הדעת טוב - פרשת אמור: אמור אל הכהנים וכו' רז"ל פרשו סמיכת הפרשיות על שאול המלך ששאל באוב וגם הרג נוב עיר הכהנים ומפני כך נהרג, ואפשר כי למעלה הזכיר ענין ביאת העריות מה משפט נואפיהון בד' מיתות ב"ד ויראה מזה היות להם קרובה גדולה עם האיש כנודע כי מפני כך מתחייב מיתה הבא עליהם וא"כ לענין היות הכהנים מחוייבים או מותרים להטמא להה הי' נראה כי כל אלו שנקראים בשם עריות וקרובה יהי' חייב להטמא להם מפני כך סמך ואמר אמור אל הכהנים לנפש בעולם לא יטמא אעפ"י שלענין עריות נקראים עמיו וקרובותיו כי אם לששה אלו שהם כ"א לשאירו הקרוב וכו' שהם יותר קרובות מכולם כמו שנבאר וז"ש בעמיו. או ירצה ע"ד מ"ש פ' שופטים כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וכו' שהוא ענין האוב והידעוני הנזכר בפסוק הקודם וחובר חבר ושואל אוב וכו' ואתה לא כן וכו' נביא מקרבך וכו'. וז"ש כאן והייתם לי קדושים וכו' ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב וכו' וא"ת

11

איר נעשה כשנרצה לדעת איזה דבר וגם טעם למה נאסר האוב מאחר שאינו ע"ז אלא חכמה שאר חכמות לדעת עתידות וכיונח ל"זא חמור וכו' ירצה לשאלה הרחשונה חיך נודע חמור אל הכהני' הלובשים באורים ותומים שהיא מדרגה ממדרגות רוחהקודש כנזכר להרמב"ן ז"ל וכמ"ש ע"י יהושע הנביא המוסמך ע"י משה רבן של הנביאים. ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וכו'. ולא תצטרך אל אוב וידעוני וכיוצא וכמ"ש נביא מקרבך וכו' והרי זו אמירה אחרת 'ואמרת אליהם אמירה אחרת לנפש לא יטמא בעמיו וכו'. ולשאלה הב' באה האמירה השנית ואמרת אליהם וכו' דע כי הנבואה הזו השואל באורים ותומים היא קדושה נפלאה להדבק בשמי אשר אלי' רמזת במה שאמרת והייתם לי קדושים. וכיון שהבדלתי אתכם מן העמים אין ראוי לטמא לנפשותיכם הקדושה בענין האוב כי הוא טומאה גדולה המטמאה את הנפש עצמה של המת ולא הגוף שלו בלבד כנודע בספר הזהר פרשת שלח ובספר הרזים כי לוקחים גלגולת המת ומשב

12

עין ע"י שמות הטומאה וע"י הקטורת ומכניסין שם נפש המת ומטמאין אותה טומאה גדולה כטומאת הע"ז ומכריחין ומכניעין הנפש ההיא תחת הסטרא אחרא ומגדת העתידות בעל כרחה וזה רמז באומרו לנפש לא יטמא כי הנפש עצמה מקבלת זו הטומאה אשר גם זה הוא טעם חיוב הכהנים ליטמא לקרוביהם מפני הטומאה שקבלה הנפש בעצמה של המת כמו שיתבאר וטעם א' לשתי המצות האלו: באופן כי הדרך הזה השני מורכב משני דרכים הא' הוא א"ת אחר שנאסר האוב איך נדע העתידות לז"א אמור אל הכהנים וכו' והב' הוא א"ת למה נאסר שאלה באוב כיון שאינו אלא חכמה והשיב אמור וכו' לנפש לא יטמא בעמיו וכו' ומטעם טומאת הנפש נאסר האוב כנ"ל: או ירצה דרך ד' במה שנעורר הכפל אמור וכו' ואמרת וכו' וגם הוסיף לאמר בני אהרן והוא כי הנה היות האדם מטמא למתו וקרובו ומשתדל בקבורתו הוא רחמנות וחסד גמור שעושה עם המתים ובפרט קרוביו וא"כ הכהנים בני אהרן רודף שלום איש החסד הי' יותר מן הראוי

13

שיטמאו למתים מזולתם ואדרבה יראה בכך אכזריות גדולה. לז"א אמור אל הכהנים כי מה שיראה להם שלהיותם בני אהרן ראוי להם ליטמא יותר משאר בני ישראל אדרבה היותם בני אהרן היא טענה להיפך שלא יטמאו כי קדושתם גדול' ואין ראוי להם שיחללוה כמ"ש קדושים יהיו לאלהיהם וכו' וכמו שנבאר אח"כ טעם למה להיותם בני אהרן נמנעו מלטמא להם כי אהרן מביא חיים לעולם ע"י הקרבנות המצילין מן המיתה א"כ למה יטמאו למת וז"ש בתחילה אמור אל הכהנים והגיד להם שבחן. כי הלא הם בני אהרן המביא חיים לעולם ואח"כ ואמרת אליהם וכו': או ירצה ע"ד הנזכר אמור להם בתחילה הענין של בני אהרן נדב ואביהוא השקולים ככל ישראל וכמשה ואהרן כנודע והם בניו ממש של אהרן ועכ"ז נמנע אהרן אביהם הכהן הגדול ואלעזר ואיתמר אחיהם כהנים הדיוטים מנהטמ' להם אלא מישאל ואלצפן הלוים נקרבו וישאום מחוץ למחנה אך לאהרן ובניו נאמר ומפתח אוהל מועד וכו' ומעתה אל תתמהו אם תאמר להם

14

לשאר הכהנים לנפש לא יטמא אעפ"י שהוא מעמיו ומקרוביו. וזה אומרו לנפש לא יטמא בעמיו: ואמנם רז"ל פרשו כאשר יש לו עמיו שיקברוהו פרט למת מצוה וכו' וכפי דרכינו יאמר כי אין צ"ל שהכהן לא יטמא לשאר מתים ישראלים או לווים אלא אפילו כהנים כמוהו וגם שיהיו קרוב לו ממשפחתו ומעמיו לא יטמא לו אלא דוקא לאלו הששה מתים שהם תכלית הקורבה כמו שנבאר וז"א כי אם לשאירו וכו' כי הרי לאהרן לא הותר ליטמא אפילו לבניו: או ירצה במה שנבאר כי חסד גדול הוא שעושין טם המת ליטמא לו להשתדל בקבורתו ובשאר צרכיו וא"כ בשלמא אם המת ההוא הוא רשע שעליו נאמר ונכרתה הנפש ההוא מעמיו אין ראוי לכהן שיטמא עצמו בעבורו אבל אם הוא צדיק מאותם שנפשותם חוזרת אל עמיו ממקום שחוצבה ראוי לכהן שיטמא לו לז"א לשום נפש לא יטמא אפילו לאותו נפש שחוזרת אל עמיו שהוא צדיק ולרמוז אל חזרת הנפש אל האלהים אשר נתנה לא אמר למת אלא לנפש: או ירצה באומרו לנפש כי נתן סיבה אל מניעת הטומאה והוא במ"ש בספר הזהר כי הגוים

15

בחייהן טמאים וכשמתים נסתלקה נפשם הטמאה ולכן קברי גוים אינם מטמאין אבל ישראל נפשם קדושה וכשמת אין טומאת מלאך המות שורה על נפשו הקדושה אבל שורה על גופו שנסתלקה ממנו הנשמה הקדושה ולכן קברי ישראל מטמאין הרי כי טומאת המת היא בסיבת הטומאה השורה אז על הגוף ולא על הנפש וז"ש לנפש וכו' ירצה לסבת הנפש של המת שאינה מקבלת טומאה לכן לא יטמא לגוף המת אפילו שהוא מעמיו וקרוב לו ואלו גה הנפש נטמא היו ראוי אל הכהן להצטער על הנפש ההוא שנטמאה וליטמא לה להשתדל בצערה כמו שיתבאר: או ירצה לנפש ממש והענין יובן בטעם חיוב האבילות ז' ימים הלא היא כי הנה המת במיתתו שבעה עדנין יחלפין עלוהי הם ז' זמנים של דין כנזכר בס' הזהר וכנגדן ראוי להקרוב להצטער ז' ימים כנגד זו עדנין של עונשין שנענש המת ולפי שהם קרובים ונמצא כי שתי הנפשות שהן קרובות זו לזו ולכן היו יונקות שפע שלהם מדרך צינור וענף אחד וכאשר נפש

16

מהם נפטרה ונטמאה ע"י סטרא אחרא מוכרח הוא כי גם הנפש האחרת הקרובה אליו תקבל קצת טומאה גם היא ולכן ראוי להתאבל על זה: עוד טעם אחר כי הנה נפש האדם הוא כלולה מז' בחינות ה"ה ד' כחות תחתונות והם כח הדומם והצומח והחי ומדבר אשר בו ועוד ג' כחות עליונות הנקראים נפש רוח ונשמה הרי הם ז' וכל ז' אלו יוצאות מן הגוף ההוא ונשאר הגוף חסר מהז' ההה ולכן הקרוב של הגוף ההוא ראוי לו להתאבל ז' ימים כנגד ז' אבדות אלו שאבד גוף קרובו ואמנם בכל ז' כחות אלו שאין שליטת מלאך המות לסטרא אחרא עליו רק במה שנקרא נפש להיות תחתונים ולא ברוח ובנשמה וכמ"ש נפש כי תחטא וכתיב הנפש החוטאת היא תמות אבל הרוח והנשמה מסתלקין בקדושה ע"י מלאך גבריאל או ע"י השי"ת עצמו כנזכר בספר הזוהר פ' צו ואין די זה אלא אף בחלקי הנפש העליונה הנקרא נפש השכלית אין לסטרא אחרא שליטה בו אלא בנפש דסטרא אחרא הנקרא ערפה שהם ד' כחותיו התחתונים שהם כנגד דומם וצומח חי מדבר וזהו סוד ענין

17

האו"ב כי אינו מעלה ע"י רוח הטומאה אלא את הנפשות ההם הנ"ל כנזכר בס' הזוהר פרשת בלק ואם כן הכהן שנפשו בקדושה יתירה אינו מקבל טומאה בנפש קרובו המת כמו שנבאר וז"ש לנפש לא יטמא כלומר כיון שאין הטומאה רק בחינת נפש התחתונה ההיא אין ראוי לו ליטמא בעדו: והרי נתרץ קשר וסמיכות ענין זה אל איסור האו"ב כי גורם לטמא נפשות ישראל ולהכניען תחת סטרא אחרא והוא דבר קרוב אל עבודה זרה: ונחזור אל ענין היות זה דווקא בכהנים והוא במה שנזכר בס' הריקנט"י ובס' הזוהר בתיקונין כי נשמה ורוח ונפש הה סוד כהן לוי' וישראל והם סוד ראש וגוף ורגל וכיון שהכהן הוח כנגד הנשמה הוא הראש אין לו להטמא על גרוע ממנו כי אין נמשך לו נזק וטומאה במותו אא"כ הוא מא' מז' קרובים אלו שהם תכלית הקירוב ומוכרח שיקבל טומאה ומונעת שפע ע"י מיתת הקרוב הוא אשר נשמותיהן יונקות מצינור אחד ומענף אחד הראשונה הוא דבר רחוק אלא שנתקרב וה"ה אחרים קרובים תמיד אלא כי עכ"ז אחר שהראשונה נתקרבה