Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 76

קטע 76 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

והב' הוא ענין מספר בני ישראל. ואמנם ענין הראשון הוא כי טרם הגיעם אל הר סיני היה מדבר השי"ת עם משה בכל מקום אשר יזדמן בבית פרעה או בכל ארץ מצרים או בסוכות ורעמסס וכיוצא בהם. ואחר הגיעם שם לא דבר עמו כי אם בהר סיני שנתקדש בנתינת הלוחות ועשרת הדברות שם ואחר שנעשה המשכן נקרא אהל מועד לרמוז ששם הי' מציאות אוהל אחד להיותו בית הוועד מקום קבוע לדבר עמו שם כמ"ש, ונועדתי לך שמה וכו'. ולכן ברוב הפרשיות הקודמות הוזכר וידבר ה' אל משה בהר סיני וכו' גם בסיום ספר ויקרא אמר בדרך כלל אלה המצות אשר צוה וכו' בהר סיני ואמנם מיום שהוקם המשכן בא' לחודש הראשון בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים התחיל לדבר מו מאהל מועד ועזב הר סיני. ואמנם ענין הבחינה השנית בענין מספר בני ישראל הנה היתה ארבעה פעמים הראשונה בצאתם מארץ מצרים לדעת את מספרם ליחסם לסגולתו ית' להנחילם תורתו לדעת מי הם וכמה הה ואל מספר ההוא רמז ויסעו בני

2

ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאו' אלף רגלי כו'. והשני' אחר שחטאו בעגל ונגפו במגפה כאשר נתרצה להם למחר' יום הכפורי' וצווה לעשו' המשכן חזר למנות' לדעת מספר צאן מרעיתו הנותרות מן המגפה ועל מספר זה נצטוה כי תשא את ראש וכו' וזמו מספרו נתבאר בפרש' אלה פקודי לשש מאות אלף ושלשת אלפים וכו' בקע לגולגולת ומן הכסף ההוא נעשו האדנים כמבואר אצלינו שם כי שאר המשכן נעש' בנדבת הלב כנז' אצלינו בפ' תרומה ובפ' תשא, והשלישית היתה בפ' זו של במדבר סיני שאו את ראש וכו' באחד לחודש השני בשנה השנית והוא שלשים יום אחר שהוקם המשכן. ומספר זה היה לצורך שני תמידין שבכל יום כמבואר שם אצלינו ועל האמת ביום ר"ח ניסן כשהוקם המשכן הי הראוי המספר הזה ובאולי נאמר כי מן נדבת המשכן שכתוב בה והמלאכה היתה דים וכו' הותר אולי הותר ומן המעות ההם קנו תמידין ומוספין לצורך החודש הראשון וביום ר"ח השני חזרו לגבות בקע לגלגולת

3

לצורך התמידין מאז ואילך, והרביעית היה בערבות יריחו בפרשת פנחס טרם נכנסו לארץ אחר שמתו כל הדור היוצאים ממצרים ונמנו בניהם הנכנסין לארץ, ועם שתי הבחינות הנ"ל נבין מאמר הפסוקים האלה הנה באחד לחודש השני וכו' עדיין היה בהר סיני במקום שהוקם המשכן ולא נעלה הענן ששכן על המשכן אלא בעשרים לחודש השני ואז התחילו ליסע מהר סיני כמבואר אצלינו באורך בפר' בהעלותך וז"ש וידבר וכו' במדבר סיני כי עדיין שם הי' האמנם הוסר הדיבור מן הר סיני ונעתק אל אהל מועד וז"ש אח"כ באוהל מועד ולהורות זה שינה שמו ולא אמר כדרכו בהר סיני אלא במדבר סיני כי ההר הנ"ל הי' במחוז מדבר סיני ולא דבר עמו בפרטיות מקום ההר עצמו שבסיני אלא למטה מקום שאינו נקרא הר סיני אלא מדבר סיני וכיון שלא הי' בהר לא דבר עמו אלא באהל מועד העומד עדיין שם בזה המדבר של סיני: ובזה יובן מלת לאמר כי הודיענו תחלה כי עד סוף ספר ויקרא הכל נדבר בהר סיני כמ"ש

4

אלה המצות וכו' בהר סיני. ואמנם מתחלת הספר הזה היה כל הדיבור באוהל מועד ואחר שהודיענו זה הענין הכולל לכל הדברים הנכתבים מכאן ואילך חזר להודיע ענין הפרטי כי פרטיות זה הדיבור שהי' באוהל מועד בא' לחודש השני וכו' הי' לאמר לו שאו את ראש וכו'. ואמנם ענין בחינה השנית והוא מספר בני ישראל בפעם השלישית הזאת הודיע ג"כ סבתה וטעמה עתה ואמר וידבר וכו' במדבר סיני באוהל מועד וכו' ירצה עה היות כי עדיין הי' עתה פה במדבר סיני במקום אשר כבר נמנו פעם אחרת שם בנדבת המשכן כנ"ל וא"כ מה צורך עוד לחזור למנותם במקום הזה עצמו. וז"א באהל מועד כלומר לסיבת אוהל מועד ירמוז אל מה שאמרנו כי הנה כל בנין אוהל מועד אינה אלא לסיבת היות מקום מוכן להקריב שם הקרבנות ולכך הוצרך למנותם ליקח מהם בקע לגלגולת לקנות בהם תמידין והקרבנות כנ"ל. ובזה יובן מה שאמר אח"כ לגולגלותם אחר שכבר נאמר שאו את ראש כל עדת וכו'. אמנם

5

ירמוז אל בקע לגולגולת שהוא לצורך התמידין כנ"ל. או ירצה באופן אחר עה משרז"ל בס' במדבר רבה וז"ל אך את מטה לוי לא תפקוד וכו' א"ר פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר שאו את ראש רומם את ראש גדל את ראש לא כתב אלא שאו כאדה האומר אל קוסטינר סב רישיה דפלן כך נתן רמז למשה שאם יזכו יעלו לגדולה כמ"ש ישא פרעה וכו' והשיבך על כנך ואם לא יזכו שימותו כולן כמ"ש ישא פרעה את ראשך מעליך וכי' ותלה אותך על טץ, ויש להעיר בזה כי הלשון היותר פשוט הוא פקוד וא"כ הל"ל פקוד לא כתיב אלא שאו וכו' ובפרט שהרי הוא מתחיל לבאר פסוק אך את מטה לוי וכו' וא"כ הל"ל כאן פקוד לשון פקידה כמ"ש בשבט לוי ועוד שכיון שטיקר דרשתו הוא בפסוק שאו את ראש למה סמך הדרשה באותו פסוק של אך את מטה לוי וכו' ועוד כי מעיקרא מי הגיד לו כי כוונת הכתוב שאו את ראש הוא לשון רוממות לשיאמר רומם את ראש לא נאמר אלא שאו והרי שאו לשון קבלת חשבון כמו שתרגם

6

אונקלוס כי תשא את ראש ארי תקבל ית חושבן. ואם נאמר כי גם בפסוק כי תשא הוא מבארו לשון הרמה א"כ למה נתעורר לדרוש כך עתה בפסוק הזה ולא בשם בפסוק כי תשא וכו' שהוא קודם, ועוד מה אירע עתה שיצטרכו ישראל להתרות בהם אם תזכו תמלו לגדולה ואם לא תזכו וכו'. וגם איך נרמז דרשה זו בפסוק הזה ואיך לשון הפסוק מורה על כוונה הזו. האמנם ודאי כי הלשון היותר פשוט הוא לשון פקוד כמ"ש אלה פקודי לפקודיהם. ואמנם לפי שע"י הפקידה יש סכנת נגף כמ"ש ולא היה בהם נגף בפקוד אותם לכן שינה הלשון ואמר כי תשא שהוא לשון קבלת חשבון לרמוז כי לא היו פוקדים אותם ממש אלא ע"י קבלת השקלים מידם הרי נתקבל חשבון ראשם כמה הם ונמצא כי ענין כי תשא לשון קבלת שקלים מיד ליד כנ"ל ואמנם עדיין יש קצת שאלה דא"כ הל"ל בפירוש כי תקח או תקבל מספר ראש בני ישראל אלא ודאי שכוונתו הי' לרמוז את הדרשה הזו ממש כי ע"י הפקידה יש סכנת נגף וע"י לקיחת

7

השקלים נתוסף בהם חיים הנרמז בלשון נשיאות ראש כנודע וזה רמז באומרו כי תשא כנ"ל. ואמנם עתה בפסוק הזה שאו את ראש בני ישראל אם הוא לדרוש הדרשה הנ"ל כבר נדרשה בפסוק כי תשא כנ"ל וכבר נודע כי לא היו נפקדים אלא ע"י שקלים וכיון שנסתלק הספק ההוא יותר טוב לדבר עתה כהוגן כפשוטו פקוד וכו'. והכרח יותר מוכרח לזה שהרי בפרשה זו עצמה כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד וכו' לשון פקידה ולכן בנה בנין הדרשה הזו על פסוק אך את מטה לוי וכו' שמשם הכרח לקושיא זו ובפרט שהוא בפרשה זו עצמה וזה כיון באומרו מה כתיב בראש הספר שאו וכו' והרי זו קושיא כפולה כנ"ל. עוד קושיא אחרת כי אף אם נרצה לאמר כי דרך התורה להזכיר בשבח כמשז"ל על פיה פתחה בחכמה ועל אמרות ה' אמרות טהורות עיקם הכתוב ח' אותיות ומן הבהמה אשר איננה טהור' וכו' ולכן גם פה לא רצה לאמר פקוד יען יש בו סכנת נגף אלא שאו שון חיים והרמת ראש כנ"ל א"כ למה אמר הדבר בהעלם הול"ל

8

בפירוש רומם וכו' או גדל את ראש וכו' וז"ש רומם או גדל לא נאמר אלא ודאי כוונת הכתוב להיפך והוא כאדם האומר לקוסטינר סב ית רישי' דפלן. וביאור זה יובן במה שיקשה עוד קושיא חזקה במאמר זה ושכחנו לכותבה למעלה במקום הקושיות. והיא במ"ש אלא שאו את ראש כאדם האומר לקוסטינר וכו' כנראה שכוונתו לדרוש שאו לגנאי לשון הסרת ראש ומיתה ואח"כ חזר לדרוש בהיפך כך נתן רמז למשה שאם יזכו יעלו לגדולה וכו' ואם לא יזכו וכו' ומן הראוי שיאמר כך אלא שאו את ראש נתן הקב"ה רמז למשה שאם יזכו וכו' ואם לא יזכו וכו' כמ"ש ישא פרעה וכו' כאדם האומר לקוסטינר וכו'. ואמנם כוונת ר' פנחס הוא כי אלו אמר פקוד לא הי' מובן לא זה ולא זה ואלו אמר לשון רומס או גדל לא הי' מובן רק לשון גדולה בלבד ולז"א שאו שהוא סובל שני ענינים הפכיים שאם יזכו וכו' ואם לא יזכו וכו'. האמנם העיקר הכוונה הוא לגנאי ולזה התחיל בה ועשה ממנה עיקר כמ"ש אלא שאו כאדם

9

האומר לקוסטינר וכו' ועתה ר' פנחס עצמו הרגיש איך פתח פיו לרעה בתחלה כנ"ל ולא הניח הדבר בספק אם יזכו אם לא יזכו. ולזה חזר ר' פנחס ואמר והי' גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וניטלו ראשיהן לפיכך אמר הקב"ה למשה אך את מטה לוי וכו' כלומר מה שאמר הקב"ה אך וכו' ואת ראשם לא תשא יש בו קושיות אחרות חזקות הא' למה כפל לא תפקוד לא תשא והב' כי אם לא תשא לשון גדולה איך יאמר אך את מטה לוי לא תשא את ראשם שהוא לשון גדולה ונודע כי אדרבא להיותם חביבים אצלו לא מנאם עם ישראל אלא הענין הוא כי עיקר לשון שאו את ראש הוא לרעה כאדם האומר לקוסטינר וכו' וזהו שרמז הקב"ה אח"כ באומרו אך את מטה וכו' לא תפקוד פקידה ממש כמשמעות ונתן טעם לזה ואמר ואת ראשם לא תשא וכו' כלומר אם תפקדם עם בני ישראל הנה גלוי וידוע לפני שעתידין למות כולם כי זה רמזתי באומרי שאו את ראש וכו' נתכוונתי אל מה שגלוי לפני שעתיד להיות שימותו אלא לשלא

10

אפתח פי ח"ו לשטן אמרתי שאו שיש בו שתי הבנות לטובה ולרעה כנז' אך האמת הוא שאינה אלא לרעה כי הדבר מוכרח להיות ולכן לא תפקדם בתוך בני ישראל יען לא תשא את ראשם וימותו טמהם: ואמנם עדיין יש קושיא בזה המאמר והוא איך נרמז דרשה זו בפסוק שאו את ראש וכו' שהוא לרעה וגם מה כוונתו ית' עתה להגיד להם הרעה זו העתידה לבא להם והנה עם מה שנבאר אנו בפ' במדבר סיני והנה באהל מועד וכו' יובן הכל. והענין במה שנרגיש בזה הפסוק מה צורך לכל אלו המקומו' מדבר סיני ואהל מועד ולכל אלו הזמנים באחד לחודש בשנה השנית וכו' משא"כ בשאר הדבורים והנה רז"ל שם במדבר רבה תרצו זה כי להגיד חיבתן של ישראל לפני הקב"ה הזכיר ורמז להה באיזה יום ובאיזה חודש ובאיזה שנה ובאיזה עיר ובאיזה הפרכיא רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש וכו' וכפי דרכינו שהיא ע"ד ר' פנחס שאדרבה הוא לגנאי אלא שאמר לשון שיש בו שתי משמעות אם יזכו ואם לא יזכו אפשר לומר באופן אחר

11

והוא במה שנעורר עוד אומרו וידבר ולא ויאמר ומ"ש אח"כ לאמר שהוא מיותר: והענין כי הנה הקב"ה רצה עתה למנותם לעשותן דגלים ונשיאים בתכסיסי מלוכה ומן הנראה שהוא חיבה ואהבה יתירה וכמשז"ל שם במדבר רבה זאמנם מצד אחר נראה בהיפך כי הנה אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר וכו' ותיכף יכנסו לארץ ומאז ואילך אין צורך עוד לדגלים ולמסעם ותיכף יבנה להם בית הבחירה ולא יצטרך לכל זה א"כ מה צורך לכל העיכוב הזה ואדרבה יותר ראוי הי' ימהרם ויצוום ליסע מהרה ליכנס לארץ כי זהו המבוקש האמיתי אלא ודאי זהו מורה שגלוי לפניו שיתעכבו במדבר מ' שנה וימותו כולם כנ"ל ולכן יצטרכו בציווי זה להיותן דגלים דגלים ואיך יסע אהל מועד בתוך המחנות כל אותם ארבעים שנה וזהו שהתחיל לשון דיבור בקושי וידבר וכו' כי הודיעו מה שגלוי לפניו שכולם ימותו במדבר ההוא, ונתן לו טעם ע"ז באומרו במדבר סיני וכו' ירצה הנה בחודש הג' בשנה ראשונה באו מדבר סיני ושם קבלו ישראל התורה והנה עדיין עתה הם במדבר סיני עצמה וכבר

12

עברו י"א חדשים כי הרי עתה הם בא' לחודש השני בשנה השנית וכו' ומי גרם לכם כל העיכוב הזה ולא נכנסתם תיכף לארץ הלא הוא יען עשיתם את העגל במדבר סיני הזה עצמו במקום שאמרתי לכם אנכי ה' אלהיך ופה עשיתם את העגל עון שלא נמחה לעולם כמשז"ל על וביום פקדי ופקדתי וכיון שחטאתם עון פלילי הזה כנודע אין עוד לכם תקומה ח"ו כנודע כי על עון העגל נאמר אני אמרתי אלהים אתם וכו' אכן כאדם תמותון וכו' וגלוי וידוע לפני כי כיון שהמשכתם עליכם היצה"ר וזוהמת הנחש שכבר הוסרה מכם ופסקה בהר סיני כנודע מוכרח הוא שתחטאו עוד ותמותו במדבר הזה א"כ שאו את ראש כאדם האומר לקוסטינר וכו' כנ"ל וכיון שעתידים אתה למות מוכרח אני למנות אתכם ולעשותכם דגלים ולהודיע אופן נסיעתכה במדבר הזה מ' שנה נמצא כי ענין פקידה זו היא הוראה לרעה ולכן רמזתיה בלשון שאו את ראש כאדם האומר לקוסטינר וכו', ואמנם נודע כי אין ידיעתו ית' מכרחת

13

הבחירה ורצון שאם לא כן כל האדם פטורין מעונשים ולכן עדיין הדבר תלוי אולי תגדלו לעשות זכיות גדולים ותזכו להנצל מן המות ולכן אמרתי לכם שאו את ראש מלה הסובלת שתי הבנות לפי שאם תזכו יהיה לשון גדולה ואם לא תזכו וכו' וא"ת איך אפשר עוד להנצל מן מיתת המדבר אחר שחטאנו בעגל כמ"ש על אני אמרתי וכו' אכן כאדם תמותון לז"א באהל מועד כלומר כבר אפשר להיות לכם תקומה אחר הטורח הגדול אם תרצו וזה במה שנתתי את משכני בתוככם וצויתי לכם לעשות אהל מועד בית ועד לשכני בתוככם כנודע כי ע"י המשכן נתרצה להם בעון העגל ובהיותי שוכן בתוככם אפשר שתזכו ולא תמותו וז"א וידבר ה' אל משה דיבור קשה הלא הוא במדבר סיני כנ"ל ואמנם הוא באהל מועד להורות כי יש תקוה לאחריתם אם ירצו והנה שני הפכיים אלו שהם במדבר סיני ובאהל מועד כנ"ל כוונתו ית' בזה היתה לאמר להם שאו את ראש דבר שיש בו שתי משמעות כנ"ל כי הנה רצונו לפקוד אתכם ואין זו

14

הוראה טובה כנ"ל האמנם קראתיה בשם שאו את ראש לאמר אם תזכו וכו' ואם לא תזכו וכו', ועפ"ז נראה כי זה ענין הפסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר וכו' מדבר על ישראל ביציאת מצרים כי בראשונה כאשר השקיף עליהם הקב"ה לגאלם הי' מאירים כאור השחר ממועט מאד ורובו שחרורית כי הי' כענין המצרים עע"ז ומגדלי בלורית וכו'. אח"כ בקבלם התורה האירו יותר כאור הלבנה במילואה והלבינו עונותיהם שהיו כשנים אדומים האמנם תיכף חטאו בעגל ונדמו כלבנה בחסרונה אשר אור פני משה כפני חמה לא האיר בהם ולקה כל זיו עדיים כמ"ש בס' הזוהר על ויתנצלו בני ישראל את עדיים שקבלו מהר חורב בנתינת התורה ולכן לא אמר בהר אלא מהר וסמיך ליה ומשה יקח את האהל כל הזיו והאור של ישראל מלשון לשמש שם אוהל בהם כמו בהלו נרו וכו' וכדרך השמש המטה אורו לצד אחר מן הלבנה לסיבת היות כידור הארץ מפסיק ביניהם וכן עשה ונטה לו את האור שמאיר לעצמו בהיותו מחוץ למחנה

15

ישראל ואלו כפשוטו הלא יהושע משרתו היה לוקח האהל ונוטה אותה בלי ספק ואחר שעשו המשכן ושכן הוא ית' בתוכה ממש הנקרא כי שמש ומגן וכו' היו כל ישראל מקבלים אורו ית' ועלו אל מדרגת אור החמה וז"ש ברה כחמה ואומרו ברה ולא אמר מאירה לרמוז כי היו מזוהמים מזוהמת הנחש שחזרה בסיבת העגל וכשקבלו לוחות שניות וגם אח"כ עשו המשכן נתבררו מזוהמתם וחזרו כענין החמה אח"כ עלו עוד למעלה גדולה להיותם דגלי מלוכה ממש ואז נקרא איומה לב' פנים אם לא יזכו היתה להם אימה כי הקמת הדגלים מורה אריכות זמן ואם במדבר כי במדבר ההוא יתמו ושם ימותו ואם יזכו תהי' .אימת דגלי מלכותם מוטלת על כל האומות כמו שפרשנו בדרך רז"ל מלת שאו את ראש לשתי הפכיים וז"ש איומה כנדגלות: שאו את וכו' כבר ביארנו שתי הבנות הא' לשון הסרת ראש אם לא יזכו והב' נשיאות ראש ומטלה אם יזכו עוד פי' ג' מלשון נשיאות ראש ומעלה כנ"ל ג"כ. והענין כי הנה הערב רב

16

היו לאין קץ מרובים מן ישראל וגם הה נתגיירו וקבלו התורה וכתיב כגר כאזרח יהי' וכו' וא"כ למה ציוה ה' למנו' את ישראל לידע מספר צבאיו ית' וכמה הם נחלתו וגם את הערב רב גרים שנתגיירו ימנה ג"כ אותם עמהם לז"א שאו וכו' במה שבארנו בכל הפרשיות הקודמו' מן ויהי בשלח ואילך כי אעפ"י שנתגיירו אינם נקראים עם ה' ונחלתו אלא ישראל לבדם ולזה הזכיר המספר בלשון נשיאות לרמוז כי תכלי' המספר הזה לישא ולרומם את ראש בני ישראל לבדם ולא את הערב רב והכריח הדבר ממ"ש למשפחותם וכו' כי הנה בבני ישראל יש להם יחס גדול בכמה מיני יחוסים כמו שנבאר עוד בדרך הד' הלא הם משפחותם ובית אבותם והיותם בני ישראל משא"כ בערב רב בני זנונים המה ואין להם יחס כלל: או ירצה דרך ד' לשון קדימה והגבהה כי לא נאמר אחר שהתכלי' הוא לדעת מספרם אם לפי שחסרו בעגל אם לקבל מהה השקלים לצורך הקרבנות א"כ די באשר נמנה את כל הזכרים לגולגלותם כמה גולגולת הם לתת בקע לגלגול' לזה ציוה שישאו ויגביהו עוד המספר הזה

17

ויתחילוה מראשי' יחוס אבותיהם וזה במה שאחר שימנום במספר שמות גילגלותם עוד ייחסו אותם אחר משפחותם הם ע' משפחות שבהם כנודע כי י"ב שבטים הם וכל שבט נחלק לכמה משפחות כמ"ש אלה משפחות ראובן וכו' ולכן תחלה ימנו הגלגולות עצמן וייחסום עוד למשפחותיהם פלוני בן פלוא פלוני בן חנוך וכו' עוד יחוס שלישי יותר גבוה עד הי"ב שבטים הנקראים בית אבותם כי כמה משפחות כולן נכללין בבית אחת של ראש השבט הנקרא ראובן וז"ש לבית אבותם עוד יחוס רביעי יותר גבוה עד יעקב אביהם פלוני בן חנוך בן ראובן בן ישראל וז"ש עדת בני ישראל כי בהיות מייחס אותם עד ישראל כולם חוזרין ליחדות אחר להקרא' עדה אחת והם בתי ישראל ראש ואב לכולם וז"ש שאו את וכו' הרימו והגביהו מספר הייחוס הזה עד תכליתו האחרון אשר הוא היות כולם עדה מיוחד' עד בני ישראל וא"כ צריך שתחלה תייחסום למשפחותם הם המשפחות שבכל שבט ושבט ואח"כ תגביהו עוד

18

עד לבית אבותם הם י"ב שבטים עם היות שכבר נמנו במספר שמות כל זכר לגולגלותם עצמם שאו והגביהו הייחס הזה עד עדת בני ישראך כנ"ל. או יהי' להיפך כי למשפחותם הם הי"ב