Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 91

קטע 91 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

מזוהמת הנחש העליון אין להם חלק בהשי"ת אלקי ישראל והיו רוצין לעבוד אל הנחש העליון אשר הוא חלקו הנקרא אלקים אחרים ולכן השי"ת להרוס דעתם הזו הנפסדת יד הנחשים השרפים היתה בהם להומם ולאבדם וע"כ ידעו כי השי"ת מלכותו בכל משלה. והיו מביטין אל הנחש העליון השרש שלהם וגם היו מסתכלין כלפי מעלה להורות כי הנחש אלהיהם תחת השי"ת הוא נכנע ומעשה ידיו הוא. אין זולתו י"ת בשמים ובארץ וע"י כך היו מתרפאים: והנה אחר שהערב רב האלו הנשאריה שבו בתשובה כנ"ל ונתקנו רצה ה' להכניסם תחת כנפי השכינה בענין כל הנסים הנעשים לישראל וליתן להם ממימי הבאר אשר הם מים קדושים במעשה נסים כנודע וז"ש ומשם בארה וכו', ויש להעיר בזה איך אומר ומשם בארה והרי זה ארבעים שנה שניתן להם בפ' בשלח בצאתם ממצרים וגם כפל אומרו הוא הבאר. וגם אומרו בארה לשון נקבה מה ענינו ובפרט כי בתחילה אמר בארה ואח"כ באר ומה שדרשו רז"ל במקום אחר כי הא'

2

בסוף חיבה במקום למ"ד בראשה לא שייך הכא. גם מה סמיכת אז ישיר ישראל וכו' אחר פסוק אסוף את העם וכו' גם מהו ואתנה להם ולמי יתננה אלא להם גם מה היא כוונת עלי באר ענו לה. והענין ומשם ר"ל מן הענין הזה אשר שבו הערב רב בתשובה משם זכו שנמשך להם הבאר ולכן נקרא בארה לשון נקבה כי עד עתה היתה מכונסת ולא היתה מוציאה תולדותיה רק לבני ישראל ועתה ילדה כדוגמת הנקב' שמגלה תולדותים ומוציאה לחוץ להשקות גם את הערב רב: ולפי שלא נטעה במשם בארה שר"ל כי עתה נחדש ענין הבאר בעצמו נזה חזר הכתוב לפרש הענין אומרו ומשם בארה כי פירושו היא כי הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם הם הערב רב ואתנה להם ג"כ מים ובערך זה אמרתי ומשם בארה לבחינת הערב רב כי לבחינת ישראל כבר משעת מיתת מרים חזרה להם הבאר לישראל בלבד. וכיוון שכן הוא שעתה נתחדש נס אחר והיא שהבאר הוציא עוד מימיו להשקות גם את הערב רב לכך אז ישיר ישראל את השירה

3

הזאת ר"ל באופן זה והא עלי באר ענו לה שתעלי עוד את המים עד פיה ותעשה נחל נובע מתפשט ברחובות פלוני מים עד יפוצו מעיינותיה חוצה לענני כבוד אשר שם מושב הערב רב ואלו על התחלת בריאת הבאר עצמם לא היו שוררים אלא הבראי או התגלי באר כיוון שהית' בריאה מחודשת לגמרי אבל עתה שאינה בריאה חדשה שוררו עלי באר וזהו מלת אז. וזהו שחזרו ואמרו באר חפרוה שרים כלומר אמנם מציאת הבאר עצמה לא נתחדש עתה כי הנה באר זה כבר לשעבר חפרוה שרים שהם משה ואהרן כי החפירה עצמה נעשית אז וממדבר מתנה מן העת הראשון שנכנסו אז למדבר סין בפ' בשלח מאז ניתנה להם במתנה בתחילת הארבעים שנה ומה שנתחדש עתה הוא כי וממתנה נחליאל מאחר שניתנה במחנה לישראל והיתה בבחינת באר חפרוה בלבד לצורך ישראל בלבד עתה נעשית נחליאל נחלים עצומים שנמשכו מהבאר ההיא ע"פ השי"ת אל ישראל להשקות גם הערב רב וזה הענין נמשך עד שבאו לבמות והגי ונשקפה על פני

4

הישימון ושם נגנזה הבאר בימה של טבריא כנודע. ובזה יתבאר מאמרם ז"ל על את והב בסופה אלו התלמידי חכמיה שבתחילה מתקוטטים זה עם זה על ההלכה ואח"כ אהבה בסופה והענין כי למדו זה מכאן כי כל המריבה שרבו הערב רב על משה בתחילה חזרה להיותה אהבה בסופה. כי חזרו בתשובה ונתקנו ונאהבו לפני השי"ת ונתן להם ממימי הבאר לפי שע"י המריבה הזו באו לידי היכר השגחתו ית' וחזרו בתשובה. ומזה למדו רז"ל כיוצא בזה כי בכל עסקי התורה הנמשלת לבאר מים חיים כל המריבות שת"ח מריבים עליה כדי להבין דבריה נמשכת להם אהבה בסופה אחר שהבינו ועמדו על תוכן אמיתות דבריהם ויצאו מימי באר התורה והשקום. ואמנם מה שהכריחם לפרש כן היא מפני שהל"ל את והב בסוף ר"ל את אשר ניתן להם בסוף הארבעים שנה ולכן דרשו כי אומרו והב בוא"ו לרמוז כי המתנה הזו הנקרא בלשון תרגום יהבותא היתה במציאת אהבה כי כן וה"ב בגימטרייא אהב"ה. וגם אמר בסופה ולא אמר בסוף לפי שלא

5

נטעה לאמר כי בתחל' הי' ח"ו ביניהם שנאה וקטרוג ולבסוף נשתנה משנאה לאהבה אמנם לעולם היתה האהבה קיימת אלא שבתחילה היתה מסותרת ולא נגלית והיו הרואים חושבים שהיה ח"ו שנאה ואח"כ בסופה של האהב' הנ"ל נגלית איך שמתחילה ועד סוף אהבה היתה. והענין הזה ידרש בין כפי הפשט התורה במנין המריבה על מי באר שלא נחשוב כי ח"ו שנא ה' את עמו על דבר המריבה וכמו שראינו כי וימת עם רב מישראל כי אדרבה הוכיח סופו על תחילתו כי את אשר יאהב ה' יוכיח גם ידרש כפי הדרש שמדבר בענין התורה הנקראת באר מים חיים והודיענו כי אעפ"י שאצל ההמון נראה כי התנאיה האמוראים מחולקין זע"ז אלו מתירין ואלו אוסרין ויחשבו כי זה שקר וזה אמת ושיש פירוד בתורה הודיענו שאינו כן אבל את והב בסופה כי כל כוונתם לברר וללבן ולהוציא מימי התורה לאמיתתן ואלו ואלו דברי אלקים חיים: קח את המטה וכו' אומרו ואת בעירם נראה מיותר וגם כי כאן אמר את ואת ולמטה אמר ותשת

6

העדה ובעירם והענין יובן במעשה דאלכסנדרוס מוקדון שאמר' לו אותה המלכה של הנשים הנקראת מלכא קציא דבאחורי טורי חשיך אית מיטרא בארעכון וכו' אית בעירי בארעכוך וכו' וגם זהו ענין פסוק אדם ובהמה תושיע ה' כי כשאין זכיות בבני אדם מסתכל השי"ת בצער הבעלי חיים שהם הבהמות ומביא מטר לעולם. ואל זה רמזו ישראל במ"ש כאן למות שם אנחנו ובעירנו כלומר ואף שאנחנו חוטאים תן לנו מים עבור צער בהמתינו. אז השיבו השי"ת כי בין בזכות בעירם בין בזכות עצמן יוציא להם מים ולזה קראם בלשון עדה כי אין עדה אלא קדושים וכמ"ש ז"ל על ויבואו כל העדה מדבר צין כי בכניסתן עתה לארץ היו כולם צדיקים גם כמש"ה כי כל העדה כולם קדושים וכו' וז"ש והשקית אותם לפי שהם עדה קדושה וכן ואת בעירם בזכות הבהמות עצמן ולזה הונח מלת את מפסיק ביניהן אבל הם ברוב ענותנותן השפילו עצמן וכאילו אין זכאין לשתות אלא מחמת בעירם ולזה חבר אותם ותשת העדה ובעירם

7

אבל למעלה הפסיק ביניהם במלת את. כנ"ל. או אפשר ידמה ענין אחר והוא כי הנה ג' מתנות ניתנו לישראל בזכות ג' אחין באר ומן וענני כבוד בזכות מרים משה אהרן ולכן בתחילת הבאר בתחילת הארבעים שנה אמר עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל וכתוב ויצאו ממנו מים ושתה העם להורות כי הבאר הי' עצום ומשקה את בני ישראל ואת הערב רב הנקראים עם סתם ועתה במות מרים חזרה הבאר גם הוא בזכות משה ולכן נתמעט קצת כחו במיתת מרים ולא נתחזק כבראשונה ולא יצא רק להשקות את ישראל הנקראים עדה ולא את הערב רב וז"ש והשקות את העדה ואת בעירם של מקנה ישראל ובא למעט שלא יצאו להשקות את הערב רב וכן בענין המעשה אמר ותשת העדה ובעירם ולא יותר כלומר ולא הערב רב ואז צעקו הערב רב כאשר נסעו מהור ההר דרך ים סוף ואמרו למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים כמו שנתבאר שם ועיי"ש. ועל דרך רמז ירמוז קרוב אל מ"ש בס' התיקונים ובו יובן ענין חטא

8

משה הנפלא מעיני הפשטנים בענין הסלע איך נענש לעונש כ"כ עצום יען לא האמנתם וכו' לכן לא הביאו וכו' ולא הועילו להן כל תפילתיהן כמנין ואתחנ"ן וכל זכיותיו. והענין הוא כי בצאת ישראל ממצרים לא היו ראויין עדין לעסוק בנשמת התורה ברזים ובסודותיה אלח בגופי תורה ובפשטים וזה ענין הצור שבחורב בפרשת בשלח כי שם חורב עתידה התורה נהנתן והתחיל הקב"ה אז לתת להם פשטי התורה וז"ש והכית בצור ויצאו ממנו מים והענין כי התורה נקראת סלע צור כי היא סתומה בהעלם רב כדמיון הסלע והצור החלמיש החזק ולהבין אותה צריך קושיו' והויות ותירוצים והכאות וכמ"ש וכפטיש יפוצץ סלע דברי לשון התנאים האמוראים המכים בחוזק ומקשים קושיות ומתרצים וע"כ מוציאים מים ממנה כפשטה כי אין מים אלא תורה ומחיישבין קושיות הכתובים והמשניות וזה ענין והכית בצור ענין הכאה ממש. ואח"כ במתן תורה בלוחות ראשונות חשב לבאר להם כל התורה בסודותיה בשבעים פנים

9

כנודע וכשחטאו בעגל פרחו אותיות התורה בסוד הנשמה שלה ונשארו גופי תורה וכשחזר לתת להם לוחות התורה שניות היו דרך פשט כמבואר אצלינו על מה שאמר ר' עקיבא לחביריו כשהגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים ועיי"ש : ועתה שכבר מתו כל החוטאים במדבר ונשארו בניהם הזוכין לכנוס לארץ רצה השי"ת לתת להם מימי התורה מתוקים ברזיה וסודות ג"כ נוסף על הפשט גופי התורה אשר אין צורך להם אל הכאה וקושיות ופירוקים אלא דיבור בעלמא קבלה למשה מסיני. וז"ש ודברת' אל הסלע בלבד דיבור בעלמא ועי"ז ונתן מימיו האמיתים המיוחדים לה הם רזי נשמת התורה משא"כ בפרשת בשלח ויצאו ממנו מים ולא אמר מימיו אלא מים סתם הם הפשט שאינו עיקר התורה אלא מה שהוא מוכרח לעולם הזה עולם החומרי עולם המעשה כי הסודות בהם עוסקים הנשמות בעוה"ב אחר פטירתם מעוה"ז ויושבים שם ברוחניות נשמה בלי גוף וגוייה: וז"ש קח את המטה וכו'. והענין במ"ש בספר הזוהר בתיקונים כי זה המטה נקרא מטה אלקים

10

היא המשנה תורה שבעל פה כי המטה היא צורת וא"ו וא"ו סדרי משנה הכוללת כל התורה שבעל פה ויש בה איסור והיתר חיוב וזכאי עמא וטהור כשר ופסול וגם לזה נקרא מטה שיש בו הטיות לכאן ולכאן טמא וטהור וכו' וכל זה ביאור אל התורה שבכתב הנקר' סלע סתומה כנ"ל גם נקרא עט"ה מ"ט ה' ר"ל מ"ט פנים טהור וטמא וכו' הנדרשי' במעשה חומשי תורה, והנה נקרא משנה לשתי סיבות הנאמרים בס' התיקוני' הא' כי הוא משנית שינוי בתורה שבכתב שהיא כולה נשמה גמורה ורוחניות וע"י פשטי דיני המשנה משנית ענינה מרוחניות לגופניות והב' כמו כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וכו' כי המשנה שבע"פ כדמיון המשנה אל המלך שהיא התורה כי אין המלך מתגלה אל העם אלא ע"י המשנה שלו כמו כן התורה שבע"פ מי שיסתכל בה ימצא מים חיים רזי התורה מתלבשים בה כמ"ש ברעייא מהימנא פ' פנחס וז"ל ותנאין ואמוראין כל תלמודא דלהון אוקמוה על רזין דאורייתא וכו' ולפי שנודע כי אין

11

חכמת הקבלה ראוים אלא לחברים שיש ביניהם אהבה וחיבור גדול כמ"ש רשב"י בס' הזוהר לחברייא בפ' יתרו חברייא כד מהלכין באורחא בעי למיהך בחד לבא וכו'. לז"א והקהל את העדה חיבור וקהלה: גם אמר לעיניהם כי עתה עיני' להם ולא יראו בעוסקם בפשעים ואז יפתחו עיניהם כמו שנבאר. וזה ג"כ אומרו והשקית את העדה וכו' כי המשנה עצמה יש בה רמז ופשט והכל אחד כגוף ונשמה ורצה הקב"ה לעשות אז מה שעתיד לעשות על פסוק והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכו' הוא דרך האמת והזהר שהכל כלול במשנה אלא שהם עורים ואינם רואים אלה הדברים עשיתים לר' עקיבא שהיה דורש תיל' חנים של רמזים על כל קוץ וקוץ עם שהיה רועה צאן כלבא שבוע ואח"כ היה אביר הרועים ראש הסנהדרין הנק' עדה וז"ש והשקית את העדנ וגם את בעירם הרועי צאן וכמ"ש בס' פרקי היכלות א"ר עקיבא לא האמנתי הדבר עד שבדקתי הדבר בחמשה רועי בקר ונעשו ת"ח כמוני וכו', ואמנם משה רבינו ע"ה לא הבין כונתו ית' וטעה

12

בדבריו לכמה סיבות הא' הוא כי באמור לו קח את המטה חשב לצורך הכאה ופשוט דאל"כ יספיק שיאמר דבר אל הסלע בלבד ולא ידע כוונתו שהוא כי מן המטה בעצמו שהיא המשנה ידבר ויוצא מים ממי רזי התורה הב' הוא באומרו והשקית העדה ובעירם ואיך יעלה בדעת כי רזי התורה יגלה אותם לעמי הארץ הנמשלים אל בעירם ולא ידע מה שאמרנו על ר' עקיבא שהי' רועה צאן ונתגלו לו כל רזי התורה הג' כי גם בפרשת בשלח אמר לו כיוצא בזה שיקח המטה והכית בצור א"כ גם עתה כיון שאמר לו קח את המטה כוונתו להכאה ולא הזכירה כי סמך לו על מ"ש בפ' בשלח והכית בצור, אז ויך את הסלע את התורה שבכתב ע"י מטהו היא תורה שבע"פ שית סדרי משנה פעמים הם שני תלמודים תלמוד בבלי וירושלמי שעליהם נאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם כי הסודות הנקראים זוהר ואור התורה נחשכים בהתלבשם תוך פשט התלמודים ובתחלה טפטף טיפי דם הם פשטי התורה ואח"כ ויצאו מים רבים הם הסודות

13

התורה הנעלמים בתוך הפשט יצאו ונתגלו 'ותשת העדה הם הת"ח ובעירם כללות המון עם אלה מסודות התורה ואלה מן פשטיה, ונודע מה שאמר בספר התיקונים תיקון מ"א נתיב תנינא ורוח אלקים מרחפת על פני המים איך המנע ישראל מלעסוק ברוחניות התורה ובדרך האמת גורם לישראל כמה צרות דבר וחרב ורעב וגלות בין האומות ואיחור ביאת המשיח וכו' וע"כ התאנף השי"ת מאוד במשה לבלתי שמוע תפלותיו כלל וז"ש יען לא האמנת' בי ע"י שלא גליתם סודות התורה הנקרא' חכמת האמת וז"ש לא האמנתם גם אמר להקדישני כי התורה בדרך הסוד היא קודש הקדשים בידיעת הבורא וכל העולמות העליונים הרוחנים אך בפשטה והיא חומריות חול ולא קודש וז"ש לעיני בני ישראל ע"ד שבארנו במלת ודברתם אל הסלע לעיניהם כי העוסק בתור' בפשט עליו נאמר מי עור כ"א עבדי הוא העוסק בשית סדרי משנה שעליו נאמר שש שנים יעבוד כנזכר בפרשת משפטים בספר הזהר ולכן העונש שלכם הוא לכך לא תבואו וכו'

14

כי אם אתם תבואו לא היתה יכולה עוד שום אומה ולשון נשנוט על ישראל כמשז"ל והדבר מוכרח כיון שלא נתעסקו אלא בפשטי התורה כנ"ל, גם זהו שאמר להם משה שמעו נא המורים כנזכר בס' התיקון לשון מורי הוראות והדינים כלומר אתה הפשטנים מורי הוראות דיני התלמוד שמעו נא האם תרצו שמן התורה הזו הנמשלת לסלע חזק נוכל להוציא לכם מימי רזי התורה וסודותיה: וישלח משה מלאכים מקדש ענין הסמיכות הוא להודיע כחו של משה וגם משז"ל אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע א"ע מן הרחמים כי הרי משה נשבע לו השי"ת לכן לא תביאו את הקהל וכו' בהיותם בקדש ועכ"ז בטח ככפיר לשלוח מלאכים אל אדום להניחם לעבור אל הארץ כנען וז"ש וישלח משה מקדש כי בקדש נענש לכן לא תביאו וכו' ומשה שלח את המלאכים, גם יתורץ קושיית רז"ל דהל"ל וישלח ישראל מלאכים כמ"ש בסיחון וגם כי שה נאמר וישלח אותם משה על פי ה' כולם אנשים אבל כאן השי"ת לא ציוהו בכך כי אין רצונו

15

ית' להכניסו לארץ אבל משה בעצמו ביקש לשלחם לסיבה הנ"ל וא"ת והרי אין לכן אלא שבועה ואיך עלה בדעתו שהשי"ת יבקש התרה לשבועתו מה שר' יהושע בן לוי לא התיר שבועתו מימיו לז"א כה אמר אחיך ישראל והנה פתח במשה וסיים בישראל והל"ל כה אמר משה המשלח כי הוא מלך ישראל כי גם המלאכים אל מלך אדום נשלחו ולא אל האומה עצמה, אך הכוונה לרמוז כי השי"ת לא אמר לכן לא תבואו אלא לכן לא תביאו כי יהושע הוא יעבור והוא ינחיל וכו' וישראל הם הבאים ליכנס שלא ע"י משה וז"ש נעברה נא ולא אעברם נא גם אמרו וישלח מלאך ויוציאנו זה משה ולא אמר וישלחני והכוונה כי להוציאם ממצרים הי' ע"י משה אך הכניסה לארץ תהי' מעצמה נעברה נא וכו' גם לזה חזר ואמר ויאמרו אליו בני ישראל ולא כתוב ויאמר אליו משה כי ישראל הם המשלחי' אמנ' עפ"י עצת משה הי' כי הוא ביקש מהם על כך לסיבה הנ"ל: או ירמוז כי הנה שלשה מיני ניזקין היו שם ואולי יתייראו מהם הא' הוא כי ס"ב ריבוא

16

עם כחול הים מוכרח היא שיוקירו להם המזונות ליושבי הארץ, הב' היא יראה יותר גדולה אולי מידי עברם בארצו יחמדוהו ויקחוה מהם בהלחמ' בהם, הג' הוא אולי אין הלם כח וגבורה לקחת את ארץ כנען החזקה מידם ואז יחזרו יושבי כנען להלחם באדום על אשר הניחם עבור בגבולו ליכנס בארץ כנען והנה הם שלשים וא' מלכי כנען ומלך אדום יחידי לא ימלט מידם ולכן רצו לתת התנצלות בכלל דבריהם לשלשה ההיזקים הנ"ל העולים במחשבם, והתחילו בראשונה ודיחו אותה במ"ש מקדש כלומר אם תאמרו שבהכרח היא שת"ר אלף רגלי לבד מנשים ועף וערב רב וצאן ובקר בעוברם דרך ארץ אדום יזיקו להם מאוד מאוד לזה רמז באומרו מקדש כי שם נתפרסם בכל העולם ענין הסלע שהיא בארה של מרים הניתן להם שם והיו ספינות גדולות עוברים בנהרות היוצאים מן הבאר ההוא ואם אפי' המים שהם הפקר לכל היה ניתן להם ע"י נס מכש"כ שאר המזונות שאינם הפקר וז"ש לא נשתה מי באר כלומר יען כי אפי'

17

מי' שלנו בשפע ולא נצטרך אל באר שלכם ומכ"ש שאר דברים, וכנגד ההיזק השני ג"כ ירמוז אל מ"ש ותשבו בקדש ימים רבים והם תשע עשרה שנה והנה קדש עד אדום היא וכל ימים רבים י"ט שנה שאנחנו בקדש לא עשינו היזק כחוט השערה ומזה אין לך לירא שמא ניקח ארצך אם נעבור דרך ארצך וזהו וישלח מלאכים מקדש וגם זה רמזו במ"ש והנה אנחנו בקדש ירצה והנה כבר מימים רבים תשע עשרה שנה אנחנו עומדים בקדש שהיא עיר קצה גבולך סמוכה לספר והיינו יכולין להזיק שם כחפצינו ומכ"ש שבתוך ארצך ממש לא נכנס שם ביניכם להזיק לכם, וא"ת אולי נתחרט ונזיק לך אי אפשר שהרי אחיכם אנחנו וז"ש אחיך ישראל אשר השי"ת הנחיל לשני בני יצחק הר שעיר לעשו לרשת אותו ויעקב ארץ כנען כשני אחים וכמו שכתוב בפרשת דברים אל תצר את אדום וכו' לא תתעב אדומי כי אחיך הוא אמנם ארץ כנען אשר היתה לזרעו של שם כמ"ש ולמלכי צדק מלך שלם וכו' והכנעני עבד לו כבש אותה לכן אנו חוזרין

18

עתה לקחתה מהם בדין כי גזולה היא בידם אבל אתה אין לך להתיירא כלל כי אחיך אני ואין דרך האח להזיק את אחיו כטבע העולם וגם לסיבה הנ"ל כי אחים אנחנו והר שעיר נפל לחלקך