ספר חסד לאברהם
קטע 38
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ופורחות באויר אל מתיבתא דרקיע מקום הנשמות, וכך פי' בפ' בראשית מהזוהר. והענין כי הנפש תתאוה להתעלות ותדבק ברוח, ושם יודיעהו הרוח ממציאת חדושי התורה אשר לו, מפני שעם היות בגוף הם ג' קשורות יחד אחר המיתה יתפרדו ויהיו ג', וכן פי' ר' אלעזר בפטירת אביו, ולזה יהיה כל אחד ואחד מכיר שיעורו, שהרי אין אור הנפש כשיעור אור הרוח, ואין אור הרוח כשיעור אור הנשמה, והעד הספירות העליונות בינה נשמה, ורוח ת"ת, נפש מלכות, ולזה ממש יתעלה הנפש אל הרוח שישמע מסודותיו ויאיר מאורו, ויתעלה הרוח אל הנשמה לשמוע מסודותיה ולהאיר מאורו: ועוד פי' שם כי בעלותה לא לבד יהיה הנאת הרוח ללמוד מסודות הנשמה, אלא זוכה אל הארת ג' הראשונות, וז"ש שם ג"ע דלתתא כל צדיקיא קיימין תמן ברוחא, דווקא רוח לא נפש, כי מקום הנפש הוא בקבר כדפירשנו, דיתלבש בלבוש יקר דהיינו הלבוש שנתקן לו ממעשה המצות כדפי' לעיל, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא, ודא איהו מעלת לחוסים בך נגד בני אדם, ירצה
כצורת בני אדם ממש שהוא לבוש יקר דיוקנא בני אדם דהאי עלמא וקיימי תמן, כי עיקר עמידתם בג"ע תחתון ופרחי לעתים ידועים באוירא וסלקי לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג"ע דלעילא, דהיינו שג"ע עליון על רקיע של ג"ע תחתון, ופרחין ואתסחיין הגוף ההוא לצחצחו ולענגו בטלי נהרי אפרסמונא דכיא, ונודע סוד אפרסמון בבינה, ונודע כי טלי סוד טל אורות דהיינו יה"ו ומציאותיו הרבים טלי נהרי אפרסמונא היינו משך סוד ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן, ונחתי אחר העדן הזה אל ג"ע תחתון ושריין לתתא, מפני ששם מקומם, וכאשר יעלו יהיו אורחים אל הנשמה ועקרם למטה ג"ע תחתון מנוחתם, וזמש"ל: מעין ה - נהר מג נהר מג - לבאר סוד ג"ע שהצדיקים מתענגים בו: וראיתי בו דרכים וכולם מסכימים שהם ז' היכלות מסודרות למנוחות הנשמות, כל זמן שלא הגיע זמנם להסתלק, ואחר שיסתלקו הנשמות כאשר נבאר יותן המנוחה אל הרוחות כנ"ל, והם ז' היכלות. ויש היכלות עליונים למעלה בסוד הכסא והם מדורות הנשמות, ומציאות היכלות
אלו נמצאו ממציאות אחד , מפני שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא בראו באותיות התורה, ואלו האותיות היו מציירות ציורי העולמות העליונים וציורי העולמות התחתונים. והיה הכוונה שיהיה מדור האדם בגוף בעולם הזה בסוד ההיכלות האלו, שהם סוד ג"ע הארץ שהיא רוחניות ההויות כולם, ומשם יתעלה לג"ע העליון רוחני בכסא, וירד עוד למציאות העולם הזה הגשמי כשיצטרך להסתכל בענייני הגשם. ומפני חטאו גורש מהמנוחה הזאת ואין נכנס אליה אלא אחר הפרד מן הגוף. והענין שהגוף הזה לא היה לבוש אדם כשהיה בגן עדן אלא כתנות אור, ואח"כ חטא ונתלבש עצמו בכתנות עור זה, צריך לעמוד בעולם הגשמי הזה כל זמן שהלבוש הזה עליו, עד יפשוט עורו מעליו כנחש, ואח"כ יכנס שם אל מקום מנוחתו הראשונה: והנה האדם לא נברא מעפר ג"ע אלא מעפר גשמי, כדי להתעלות להכניסו לג"ע, והיה סוד ד' יסודות עפריות אלו מזדככות, והיינו דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, ואינו שנטעו
ביום א', אלא כל זמן שהיה העולם הולך ונבנה היה ג"ע הולך ונטע, ויש בו כנגד מעשה ששה ימים כולם , וכן פירשו בפירוש בפ' בראשית, ולזה ג"ע כנגד כל מעשה בראשית, אלא שהיו האותיות מתפשטות מאצילות אל בריאה, ומבריאה אל יצירה, ומיצירה אל העשיה יורדות אל הגשמיות, והנה המציאות אשר באצילות שורש הכל, וירדו ויצאו מאצילות אל בריאה, ושם נתהוה בבחינה ידועה בבריאה סוד ג"ע עליון, בו מנוחת הנשמות, ובו יסוד כל הנמצאים, וירדו משם אל יצירה היינו ג"ע זה תחת ז' היכלות היצירה, שהרקיע שעל הגן הוא היכל לבנת הספיר, וירדו האותיות משם וחתמו בחותם הנזכר למטה בעשיה רוחנית וגשמית עד הגשם הזה אשר אנו בו, אבל לא בירידה שירד בתוך קללות שנתקללה הארץ ונתמעטה צורתה בחטא אדם הראשון, ונמצאו העולמות כולם חתומים בחותם אחד: והנה האדם נמצא ביום הששי חוץ מג"ע, ואח"כ לקחו הקדוש ברוך הוא ונתנו בגן עדן אשר נטע בששה ימים, ונלקח עפרו מהגשמיות הזה ונתן שם בתוך ג"ע, כדכתיב וישם שם את האדם
אשר יצר. והטעם שאלו היה כולו מג"ע אם יחטא אין לו תקנה שלא יוכל למות, כדרך עז"א ועז"אל שעדיין הם קיימים, מפני שהיו מעולם המלאכים, ונמצא שיתגרש מג"ע לעולם, והקדוש ברוך הוא נתן גבול לגירושי הגוף לעולם, אלא יחזור ליסודו כי עפר אתה ואל עפר תשוב, והרוח תשוב אל ג"ע מקום מנוחתו מקודם, ולא עוד אלא שמקודם היה הגן סתם מדור לכולם בשוה, ומפני שע"י חטא אדם הם בני אדם בעלי מדריגות הרבה, לכך התקינו למעמד מושב הנשמות חופות חופות מדורין מדורין לפי שכר המעשה, וכן פירשו בפ' בראשית שהתקינו אח"כ לנשמות, וז"ס תיקונו: וענין ג"ע הוא סוד נשמה לעולם הזה ומציאותו נעלם, והוא אינו בעל מציאות גשמי ואינו חוץ מהגשם והוא ענין דק רוחני, ולכנוס אליו צריך לעבור גבולי החיצונים למטה, כדכתיב וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים, והענין הוא שהכרובים שומרים גן עדן של מטה שכל הנכנס יעבור דרך שם, וע"ז אמר גם כי אלך בגיא
צלמות לא אירא רע, וכן פירשו בפ' בלק בעובדא דינוקא, שהיו תופסין בו הכרובים ולהט החרב שומרי דרך עץ החיים, הוא סוד הכניסה דרך ההיכלות אל ג"ע העליון. וסוד להט החרב, היינו סוד נהר דינור שטובלות הנשמות, כדפי' בהיכלות פקודי. וזמש"ל: מעין ה - נהר מד נהר מד - בהיכל ראשון: הנה ההיכל הזה מכוון נגד מדת המלכות, נגד היכל לבנת הספיר, וענין מציאותו מורה על סוד המדה ההיא, לפי שסוד הגן כולו העתק חותם הספירות, וההיכל הזה בעניינו מחתים סוד הספירות, ולזה ישתעשעו יושבי הגן להכיר גדולת בוראם כמו שהיה אדם הראשון מכיר גדולת בוראו מתוך הגן, ועם היות שיחסו אל הגן מקום, דהיינו לצד מזרח דכתיב גן בעדן מקדם, אינו מושג כלל אלא אל נשמות הצדיקים, והגן מכוון כנגד כל העולם כולו, ויש בו צד מתקרב אל עוה"ז שכל מי שיכנוס אליו בחיים יכנוס דרך שם, מפני שהוא נכנס בגוף ונפש ושם בחינתו הדבק הגוף עם הנפש, ומשם יסתעף על פני כל העולם כולו, אפילו כנגד ישובנו
זה. והפתח שדרך בו נכנסות הנשמות הוא דרך מערת המכפלה, מפני ששם הוא פתח לדבק בו אותם הפשוטים מן הגוף, ולא שיהיה הגן במערות תחת הקרקע אלא משם יכנסו מהגשם אל הרוחני: והנה הגן ממש חותם הספירות שהחתימו העולם מיצירה אל העשיה, דהיינו נמי חותם מעשה העולם חותם הספירות, ולכך תחילת שכר הצדיקים הוא ההיכל הזה, מפני שהצדיקים עוזבים הזונה החיצונית ושולטים ביצרם ומתדבקים בבוראם ועבודתו, א"כ תחילת שכרם הוא שיעזבו מהחיצונים ויתדבקו בקדושה, וזה ההיכל העוזב החיצוני ומתחיל תחילת הקדושה, וכמו שהוא נשמר מאשה זרה אשר אמריה החליקה, כך הקדוש ברוך הוא שומרו עתה בבואו לכנוס שלא יתדבק בו, אמנם אם נדבק בה בבואו אל הכניסה הזו, תופסין בו הכרובים ואין מניחין אותו לכנוס, והשער אינו נפתח. ומטעם זה מיד כשתצא הנשמה מן הגוף, אם זכתה תכנס דרך ההיכלות האלו התחתונים ושם תרגיל עצמה בפשיטות החומריות אשר הורגלה כל ימי היותה
בגשם, ואם דבקה מאד בגשמיות תתעכב מאד כאן, ואם פשוטה היא לא תתעכב אלא מיד תעלה, וחז"ל פי' י"ב חדש וזה גבול הבינוני, ויש שלעולם לא יעלה: ובכל היכל והיכל שבהיכלות אלו יש חותם דיוקן השורש העליון במציאות דק ורוחני עליון, ובמציאות גשמי קרוב, כדי שיהיה אמצעי אל הגשם אל הרוחני, וכן (כל) אותו הלבוש שמתלבשים שם הצדיקים כדי שמתוך הגשמי יסתכלו ברוחני, להרגיל עצמם אליו לכשיגיע זמנם להתעלות, כל אחד ואחד כפי שיעור זמן שצריכה להתעכב. ומתוך הלבוש הזה הבינוני בין הגשם ובין הרוחני, וכן העולם בעצמו מסתכל למעלה ומדריך עצמו להסתכל ולידע בספירות עליונות, וכן בפעולתם, ודבר זה שוה בכל ההיכלות, אמנם ההיכל הזה פתח לכנוס לכולם ודרך בו נכנס. והנה יהיו סוד ההיכלות כעין הגוף שגבוליו גשמיים ורוחו ונשמתו פנימה אליו רוחני, כך הוא ההיכלות יש להם גבולים גשמיים מצד גשמיותו, והוא כעין גבול מצד רוחניות המשיגים בסוד הפנימיות, ולכן חומת ההיכל הזה גבוליו הגשמיים אבנים טובות
וזהב מובחר כל הציור הגשמי, אמנם פנימיותו כמה עניינים ציורים רוחניים ודיוקנאות להסתכל בהם הנשמות לדעת גדולת הספירה הנזכר, היא מדת המלכות. ונודע שספירת המלכות היא חלק הגרים, דהכי אקרון גירי צדק, לכך בהיכל הזה היא השגתם, והענין שהם עוזבו את עצביהם ודבקו בקודש, ג"כ היה ראוי שתהיה שכרם במדה זה ובהיכל זה שעזב החצוני בו ודבק בקודש כנזכר, וכל עצם שכרם כאן הוא: ואם תאמר המשל בזה אלו זכו לקדיש ועניית אמן שאנו אומרים לקמן ששכרם בסוד היכל שני, האיך יהיו למטה. הענין שההיכלות ברוחניותם יתאחדו אלו באלו, וכאן יאיר להם שכרם בכל המדות, ודרך זה יתקשרו עם חבריהם , המשל בזה איש אחד חבר לגר ושניהם כאחד עשו המצוה ההיא, וראויים כולם בשכר בשוה יתדבקו שניהם זה בהיכל פלוני וזה בהיכל פלוני, כל אחד כפי מה שהוא חברת הצדיקים אשר לו, זה הכלל ההיכלות יש להם צד רוחניות, ומאותו הצד יתאחדו ההיכלות כדרך אחדות הספירות:
וכמו שמדת המלכות בה פתח להנהגת החיצונים, וכן היכל לבנת הספיר בו פתח להסתכל למטה אל החיצונים, כנזכר בפ' פקודי בפסוק תחילת דבר ה' בהושע, כך ממש יש פתח בהיכל זה פתח ההולך לגיהנום, כדי שיראו הגרים בדיני משפטים הנידונים רשעי אומות העולם, והאיך מורידין אותם לגיהנום וישמחו ויגילו שניצולו מהדינין ההם. וכמו שמדת המלכות יחודה עם הספירות העליונות ג' יחודם ערב ובקר וצהרים, כך ממש ההיכל הזה ג' פעמים ביום מאיר מאור עליון ומשתעשעים בשעשוע גדול, בהשיגם הארת ההיכל מהאור ההוא. ובכל היכל והיכל ראש ממונה מן הצדיקים על כולם, וכאן ראשי ההיכל אונקלס הגר, וכיוצא מאותן שגיירו עצמן בחיבה גדולה כיוצא בהם, ומעין מנוחה זו מסתלקת אל כיוצא בה בג"ע בסילוקם לעת זמנם כנזכר, וזמש"ל: מעין ה - נהר מה נהר מה - בהיכל השני: ההיכל הזה נגדיי להיכל עצם השמים, והוא נגד מדת הוד, והנה ההיכל הזה מתעלה ופנימה
אל ההיכל הראשון, כעין שהספירות וההיכלות עליונים דא קליפה לדא ודא מוחא לדא, כך הם היכלי ג"ע ממש זה פנימי אל הראשון ומתעלה עליו כעלול על עילתו. ופתח היכל זה סמוך אל תוך מערת המכפלה, והוא מצד שבני האבות יכנסו אל אביהם ושם יטלו כח ורשות לכנוס כאשר יתבאר בס"ד. וגבולי ההיכל הזה מוקף כל אבן יקרה בעלוי. ובתוך היכל הזה מאיר אור כולל כל גוונין דהיינו מכלל כל האורות העליונים, והוא מאיר מלמעלה למטה מפני היות מצד העליונים, ואפשר מפני שההוד כלול חמשים דהיינו ה' פעמים ו' ד'. אמנם היותר נראה שהוא ג"כ נגד היסוד עם ההוד, [ועם] (ו)ההיכל שלישי [שהוא נצח] לשלש מדות אל ההוד ואל הנצח ואל היסוד, ששניהם פועלים אחת עם היסוד: ויושבי ההיכל הזה כל אותם שסבלו יסורים בעוה"ז לתקן עצמם לנקות מעשיהם, ולא קצו בהם, אלא היו משבחים להקב"ה עליהם בכל יום, ומודים לפניו דהיינו מצד הוד להודות על הדין ועל היסורין, והיו מתמידין להודות כל היום על יסוריהן ולא בטלו תפילתם מפיהם
כל יומם, אף אם יסורים קשים באים עליהם, אלו הם מתקנים הייחוד הזה ביסורים וראויים אל אור ההיכל הזה. וכבר נודע שההיכל הזה כלול ביסוד, ולכך צריכים תפלה תמיד כדי שלא תפרד המלכות ממנו. והנה ההיכל הזה כלול משניהם דהיינו ההיכל והאור המאיר בהיכל, לכך הוא כולל שתי מדות ההוד והיסוד, ואלו הנזכרים הם מבחינת ההוד, ומבחינת היסוד הם אותם הפנמיים פנימה בתוכיות ההיכל, דהיינו אותם שענו קדוש ואמן יהא שמיה רבא בכל כחם, דהיינו סוד אמן ביסוד, וכן הקדושה היו הם מקדשים בכל יום בכח גדול, ונודע שסוד הקדושה הוא קדוש קדוש קדוש עד י"י צבאות מלא כל (הארץ כבודו) דהיינו היסוד, והקדושה מן ההוד, לכך אלו הם בתוכיות ההיכל הזה פנימיותו, ואותם האור רואים כללות אותם האורות העליונים שהם מבחינות הת"ת, כעין היסוד המאיר מספירות העליונות ורואים ואינם רואים מפני שהם נעלמים: וראש ליושבי היכל זה המשיח, מפני שסוד הוד מדת דוד במלכות, ומשם הוא משיחת המלכים
בשמן כנזכר בפרשת בראשית, ולא שיהיה עיקר המשיח כאן, אלא הוא נכנס כאן ומנחם אותם על שסבלו היסורים, שמלך המשיח בעל יסורים כנודע, וכדכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו', והוא נכנס מהיכל זה אל היכל שלישי, וממנו אל היכל הרביעי כאשר יתבאר בס"ד. וזמש"ל: מעין ה - נהר מו נהר מו - בהיכל השלישי: ההיכל הזה כולל הנצח וההוד, והוא היכל נגדיי להיכל נוגה. והנה יושבי היכל הזה שלשה מעלות, הא' לימודי י"י שהם אותם תינוקות של בית רבן שלא השלימו ימים שמתו בקצרות שנים בתלמוד תורה, אלו הם ודאי באלו המדות, מפני שהם עסקו בתורה בסוד לימודים אלו כנודע, והם מצטערים על שלא השלימו ימיהם, ואלו ודאי בעלי יסורים בחייהם ממש. הב' אותם שסבלו יסורים קשים מאלו הנז', כגון אותם הסובלים חולאים רעים וכאבים קשים מצד הגבורה והדין דהיינו בהוד, וכל אותם העצבים ומתאבלים על חורבן בית המקדש דהיינו בסוד נהר יחרב ויבש, ואלו הם שופכים דמעות בעולם הזה תמיד, אלו כולם מנוחתם בהיכל
הזה, ואלו הם מצטערים והמשיח מנחם אותם חלף צערם שסבלו בעולם הזה. וכבר פירשנו שהמשיח נכנס מהיכל ב' אל היכל ג' מפני שאלו סבלו יסורים כמוהו, ועוד שמכח זכות תינוקות של בית רבן הוא מתחזק אל הגאולה לנצח, וכל אלו שסובלים היסורים מקילים יסוריו שאינו סובל כל כך, כיון שאלו סבלו יסוריהם מצד עצמן, לכך מנחם אותם באותם האורות הבאות עמו ומאירים ההיכל כדפירש בפרשת בראשית וז"ל, משיח אתי בכל אינון מתיבתי וסתים אורייתא מפומייהו דרבנן, ובההיא דשעתא אתי משיח מתעטר מן רישי מתיבתי בעטרין עילאין, הנה שהמשיח פוסק ההלכה וסותם התורה לכל יושבי הישיבות, שבההיכלות הם ישיבות ישיבות כעין שהם בעולם הנפשות, ומתעטר המשיח מראשי הישיבות באור התורה להתעלות, וכאשר נכנס מהיכל אל היכל מאיר ההיכל מזיוו ועטריו וכן ראוי, והיינו נחים לון שאין נחמתם דברים בעלמא אלא הארת אור עליון, וזמש"ל: מעין ה - נהר מז נהר מז - בהיכל הרביעי:
הוא היכל הגבורה, והוא נגדיי להיכל זכות. ויושבי ההיכל הזה הם אבלי ציון ואבלי ירושלים, והם אותם המתאבלים תמיד קבועים באבילות על החורבן, וכן אותם ההרוגים ביד גוים, מפני שאלו נהרגו בזרוע בגזירת דין הגבורה ולכן מקומם בהיכל הגבורה, וכן חורבן בית המקדש המתאבל עליו מבטל הדינים, מפני שזהו סוד לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה, לכך כולם בהיכל הזה, וכל אלו ההיכלות תמצא בהם מצד הגבורות שכך כל אלו כלולים בהיכל זכות, לכך כולם דין וגבורה. והמשיח כשנכנס מהיכל שלישי נכנס אליהם בהיכל הרביעי, וכיון שנזכר שם צרתם של ישראל שהאומות הורגים בהם ונזכר חילול מקדשו ביד הגוים בוכה על אלו ומצר עליהם, ומיד מזדמנים שם נשיאי בית דוד ואוחזים בו ומנחמין אותו בנקמות שעתיד הקב"ה לעשות על ידו, וחוזר ובוכה פעם שנייה ואין הנחמה ההיא מועילה אלא לבני אדם האלו: אמנם על מציאות הקול העולה שנאמר בו קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על
בניה, קול זה אינו שוקט אלא ברמה נשמע קולה עד אין תכלית, ואז נאחז המשיח בקול ההוא, והקול הזה יוצא מעת לעת דוקא בחסרונה של לבנה, שאז רחל מאנה להנחם על בניה כי איננו, אינם לא נאמר אלא איננו, דהיינו שאין הת"ת עמה, והיינו סוד חסרון הלבנה וכיבוי אורה, ואז המשיח מרכבה אל הלבנה מלכות בית דוד עולה עם הקול ההוא, ואורו נחשך מכל הישיבות, שכאשר אור השכינה עליהם הם באור הגאולה עמהם והמשיח אצלם, וכשהלבנה מתמעטת אור משיח מתעלם, ולכך סוד קול עולה משכינה אשר עם ישראל בגלות, וכאשר קול זה יוצא קול בכייתו שבכתה שכינה עמו נאחז בקול ההוא ועולה אל עולם עליון למקום שעולה, ושם עולה ומצפה חידוש הלבנה ועומד שם מתחבא ונעלם עד שהלבנה תתחדש בראש חדש, ואז יורד ומוריד עמה זיו שכינה לכל ההיכלות להאירם וזהו חידוש ר"ח שהם מתחדשים שם מעולם עליון: וכעין שהלבנה בחסרונה סובלת כאבים ומכאובין וצער גלות, כך המשיח סובל כל חסרונה של
לבנה לכך עולה להטמין במקום שלא יראו פגימת אורה, וכאשר הלבנה העליונה תתמלא פגימתה גם הוא מתרפא עמה, ואלו כולם שסבלו בעוה"ז מכאובות וצער על פגימתה נאמר בה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, ולכך כולם מתחדשים מאורה ע"י משיח ברדתו, ומביא להם אור הכתר המרפא חולים להוסיף להם אור רפואה חלף הצער שנצטערו עמה בעולם הזה, ועם צער המשיח המחולל מפשעי ישראל: ובהעלותו בסוד קול בכיה, גם לובש לבוש שצורות כל אותם ההרוגים מצוייר בהם כל פצעיהם לכל מכותם, כדי להזכיר צערם שסבלו להתלבש נקמת הגבורה העליונה לנקום באויבנו, וכאשר עולה הקול ועולה ציור הלבוש ומצטייר בגבורה עליונה כל אותם הדינים והריגות והמיתות והפצעים שפצעו אומות העולם בישראל, ולבוש זה עתיד הקב"ה ללבוש בגדי נקם בעת שיבא