Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר מגיד מישרים

קטע 10

קטע 10 מתוך 37

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

משבח לקב"ה ורזא דמלתא דהוא מטטרון דאיהו נעל דמטרוניתא ואיהו מחבר יתה עם מלכא על ידי עובדיהון דצדיקייא דסליק לון לעילא ונגיד מלעילא שפע ברכאן למיזן עלמין והיינו אשכפותא דיליה ובגין דהוה צדיקא סלקי' קב"ה מעלמא עד לא יחוב ונעשה אש בין לפידי אש והיינו מטטרון הנהפך וכו': (עד כאן במהדורא בתרא): (ומכאן ואילך מצאנו במהדורא קמא, והעמדט כל אחד על מקומו דבור על אופנו): הנהפך לאש מבשר והיינו דכתיב ואיננו כי לקח אותו האלהים כלומר דאיסתלק ברזא דוא"ו דהיינו תפארת, וביו"ד ובאלף, ובתרין נוני"ן, ומשום דהוה בהאי עלמא עביד שליחותא בעלמא, ולזימנין צדיקיא דאשתלימו בעובדיהון ולית עליהון עונש מיתה מתגלגלין לזככא יתהון טובא כגוונא דכסף צרוף דמזככין ליה תו זימנא בתר זימנא עד יהא בתכלית זכיכותא, הכי מתגלגלין הני צדיקייא לזככא יתהון בתכלית ולא מייתי כשהם קטנים, אי כד אתי שלשה זימנא קדמאי בעלמא ולא חבאו דתו ליכא למידחל בהו דיסרחון, והיינו דאמר

2

רבנן כיון שבא דבר עבירה לידו פעם אחת ושניה ושלישית וניצל שוב אין מניחין אותו וכו' דהיינו לומר דכיון דבשלשה גלגולים קדמאין לא אסתאב בחובא תו לא שבקין ליה למיחב ומש"ה אינם מתים כשהם קטנים, אבל כד חאבו בגלגולא קדמאי ובתר הכי אשלימו עובדיהון, אלא דאצטריכו לאתגלגלא בגין דאיתחייבו מיתה או כדי לאעברא מנייהו זוהמא דמסאבותא מתים כשהם קטנים כי היכא דלא ליתו למיחב ותהיה תקנתם קלקלתם, ולזמנין לא אצטריכו צדיקייא לאתגלגלא כלל ועיקר ולא מתגלגלין אלא כדי לאשלמא דרא, ברזא ויתעבר ה' בי למענכם והיינו דאמור רבנן על רבי יוחנן וחזקיה כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וכו' כלומר לא אתגלגלו אלא כדי לאשלמא עלמא, ומשום הכי לא הוו להון צורכא דבנין, והיינו דאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר, דודאי איכא למיתמה דהוה מנחם לבני נשא על דרך צער רבים חצי נחמה, והאי לאו נחמה דחכימי כוותיה איהו, אלא רזא דמילתא דלא

3

הוה אמר הכי אלא לאינון דהוו צדיקייא ולא אתגלגלו אלא לאשלומי דרא, והוה אמר להו דלא ליצטערון דלית להון צורכא דבנין כמה דהוה ליה דמתו בנוי ולא מצטער עלייהו דלא הוה צריך לון, ומאי דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר למירמז דמעשר ספירן יניק הוה וכלהו אשפיעו ביה ולא מתו אלא משום דלא הוה צריך להון: והיינו רזא דיהושע דלא הוו ליה בנין משום דאיהו לא אתא אלא לאשלמא עלמא, דהא איהו מטטרון דהא כתיב ויהושע בן נון נער וקאמר לא ימיש מתוך האוהל, דהכי מטטרון מתדבק במשכנא תדיר, ואע"ג דאיכא דאמרי על יהושע דהוה גלגולא אחרא לאו כלום הוא, אלא קושטא דמילתא כמה דאמינא לך, ואיצטרך יהושע למיתי לעלמא לאעברא להו ית ירדנא ולאחסנא להון ית ארעא, דהכי אתחזי דעל ידי מטטרון ייעלון במלכות עילאה דהיא רמיזא בארץ ישראל ואקרי יהושע למרמז דאיהו מתדבק בתלת עילאי, די"ה רמיז במלכות קדישא ואוף רמיז בתלת עילאין וש"ע רמיז לתלת עילאין, דהא שי"ן אית בה תלת ענפין לקבל תלת עילאי ועי"ן אית

4

ביה תרין ענפין, לקבל תרי עילאי ואית ביה זנבא לתתא ברזא דבינה דינקא מתרי עילאי ומשפע לעלמין, ורזא דמלתא כד מתייחדין תלת עילאי לעילא איהו רזא דשי"ן דענפוי סלקין לעילא, וכד משפיעין לתתא איהו רזא דעי"ן. דתרין משפיעין בבינה, ובינה היא משפע לספירה, ומשו"ה איקרי בן נו"ן כלומר דאיהו מחבר נו"ן ארוכה עם נו"ן כפופה, ברזא דייחודא דת"ת ומלכות, והיינו דאמר קרא נון בנו כלומר יהושע דהוי נער הוה בניינא דנו"ן דהיינו מלכות ות"ת: והאי איהו נמי רזא דאליהו דלא אתי להאי עלמא אלא לפרסומי אלהותיה דקודשא בריך הוא בעלמא, והוא הוה מטטרון, ומשום הכי לא תשכח ליה או"א, ולא תשכח דנסיב אתתא ואוליד בנין משום דלא הוה צריך להון ובתר הכי כד איהו אסתלק איתעבר באלישע דהיינו דאיכא בין עיבור לגלגול דעיבור הוא כד נח רוחא חדא על חד גברא, ובהאי אורחא דעיבור יכולין למשרי תרי ותלת כחדא בחד גברא והיינו רזא דנדב ואביהוא אתו כחדא בפנחס ברזא דעיבור,

5

והכי נח רוחיה דאליהו על אלישע ברזא דעיבור והיינו אלישע היינו יהושע, דהא ישע דתרוייהון שווין אלא דבחד איכא ה"י ובחד איכא אל, והיינו לומר דיהושע אסתלק בתלת עילאי טובא ברזא די"ה דרמיז לתלת עילאי, אבל אלישע לא אתדבק טובא אלא ברזא דאל דהיינו חסד, אי נמי דאלישע איתעלא יתיר מיהושע דיהושע עיקר דביקותיה בי"ה דהיינו מלכות, אבל אלישע עיקר דביקותיה לעילא ברזא דא"ל והכי עדיף טפי למימר משום דכל כמא דאזיל מזדכך טפי: ומהשתא תשתמודע דשפיר שאיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר דבדביקו דאדביק יהושע הא הוה חד בפשא, ובדביקו דאיתדבק באלישע יתייחדת נפשא אחרא הא אינון תרין נפשי, ואהדר ליה אם תראה אותי לוקח מאתך וכו' כלומר דברישא כד בעא לאשכחא יתיה קמיה אשכחי' דהוה חורש בשנים עשר בקר כלומר דהוה מסתכל ברזא דשנים עשר גבולי אלכסון וכיון דעבר עליה אליהו אמר אשקה נא לאבי ולאמי וכו' כלומר (נ"ל כי מקרא מלא דבר

6

הכתוב נהה רוח אליהו על אלישע) דיתפרד מנייהו ולא יהא תו דביקותא בהון ולא יהא ליה צורכא בהאי עלמא. ומשו"ה לא תשכח דנסיב אתתא ואוליד בנין. דלא הוה ליה צורכא כגוונא דאליהו, וקאמר ליה אם תראה אותי לוקח מאתך כלומר דיהא לך חילא ותוקפא לוקח מאתך ודאי אתחזית דאיתעבר בך ויהי לך כן, והיינו דאמרי ליה בני הנביאים אל אלישע הלא ידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך כלומר לוקח את אדוניך ומשווה ליה מעילא מרישך כלומר דיתעבר בך, ואמר להו גם אני ידעתי החשו, ובתר הכי אמרו ליה למיזל חמשין מנייהו למבעי יתיה, היינו לומר דבעו למינדע סליקו דיליה אם הוא בבינה, ומשו"ה אזלי חמשין מניהון לקביל נ' שערי בינה וקאמר דלא מצאו כלומר דלא יכלו למינדע דרגא דיליה דאתדבק באתר דלא יכלין לאיתדבקא וכי תימא הא אמור רבנן דפנחס זה אליהו והוא הוה בזמנא דיהושע והיכי אמרית דיהושע הוא אליהו, דהא איכא למימר דכי אעל פנחס בשבטא

7

דשמעון פרחה נשמתיה ואיתדבקו ביה נשמתיהון דנדב ואביהו והאי נשמתא דהוה בפנחס אתדבקא ביהושע, וכי תימא א"כ דמשה ודאי לא אתא אלא לאשלמא עלמא ברזא דויתעבר ה' בי למענכם, אמאי הוה ליה בנין כיון דלא הוה ליה צורכא בהון, ומאי שנא מיהושע ואליהו ואלישע, איכא למימר דכיון דבנוי לא הוין דמית ליה הוה ליה כאילו לא הוה ליה, ומכל מקום אצטריך למיהוי ליה תרין בנין למירמז דאיהו מתדבק בבינה, וכי היכי דבינה אולידת תרין בנין ת"ת ויסוד, הכי אוליד איהו תרין בנין, ולא אוליד ברתא, אע"ג דאיהי שלימו דפריה ורביה, משום דלא הוה ליה צורכא בבנין ולא אוליד לון אלא להאי רמזא דאמרית דהוא מעלמא עילאה ולרמזי הכי בתרין בנין סגי, ובתר הכי אתפרש מאתתא בגין דאיתדבק לעילא והוה בעלה דמטרוניתא כדכתיב בזוהרא קדישא: והא רזא דחלמא דפרעה דאיתא בפרשתא דא, הלא ז' פרות הטובות אינון רזין דשבע ספירות הבנין, ושבע הפרות הרעות אינון רזא דתמורות ושבע השבלים הטובות אינון ברזא דכנסת

8

ישראל, ברזא דשבעה ושבעה מוצקת וחמא דבלען הרעות לטובות למימרא דאיתפשט מסאבותא בעלמא וחפי לקדושא ברזא דערלה דמחפי לברית. ומשו"ה אצטריך לאתעברא ההוא סטר דמסאבא על ידא דיוסף דאיהו יסוד, והיינו דקאמר וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו דהיינו יסוד דאיהו משנה לת"ת, ונתון אותו על כל ארץ מצרים לאכפא סיטרא דמסאבותא תחת יסוד, וישם רביד הזהב על צוארו דהיינו כנסת ישראל דאיקרי צואר כמא דאת אמר צוארך בחרוזים הא איתברירו לך רזין עילאין וטמירין לכן אזדהר מלפנאה לבך מהרהורא דאורייתא אפילו רגעא חדא ובכן תסתלק בדרגין עילאין, ואתה שלום:

9

פרשת ויגש פרשת ויגש מהדורא קמא: ועתה אל תעצבו וכו' כלומר דהוו להו לאתעצבא בגין דזבנו יתיה למצרים, דכיון דאיהו רמיז ליסוד, והם הכניסו הברית במקום הטומאה, והוו כבאים על הגויה וקאמר להון דאל תעצבו וכו' משום דלמחיה שלחני אלהים כלומר דקב"ה עבד הכי כי היכי דיהא לון תוקפא וקיומא בגו גלותא דעל ידיה דיוסף דאיהו דרגא דקדושה בגו ההוא סטרא אית ליה תוקפא לאתקפא על ההוא סטרא, דוגמא לדבר מה שארז"ל כל מלחמה שאין בה מזרע עשו וכו': והיינו טעמא דאיצטריך דוד ומלכא משיחא דיתו מרות המואביה. משום דע"י כך אית להו תוקפא לאתקפא על ההוא סטרא, וזה שאמר לפניכם כלומר משום גלותא דייתו לקמיכון כי היכי דתהא להון מחיה וקיומא שלחני אלהים לפניכם, כי זה שנתיים הרעב וכו' כלומר דרגין דההוא סטרא תרין, ובתר הכי חמש דתקיפין מינהון, והיינו שנתים הרעב בקרב הארץ, כלומר דאינון שלטין בגו ארץ דאיהי כנסת ישראל ובתר הכי חמש שנים דאינון תקיפין טפי

10

וזה שאמר להם יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כלומי דאינון תקיפין טפי דלית בהו קציר וחריש וז"ס שהיו מטיבים ה' נרות ובתר הכי היו מטיבים שנים כדי לאכחשא חילא דההוא סטרא בדרגוי הוו מטיבין בסטר דדרגי דקדושא, כגוונא דדרגין דההוא סטרא והוה דם התמיד מפסיק בין הטבת חמש נרוה להטבת שתים לאכחושי חילא דההוא סטרא בשפירו דההוא דמא, ודא מימרי בסעדך רק כי הדבק בי ובתורתי ותבטל כל הרהורים מלבך וכו' ואתה שלום:

11

(ויאמר אלהים אל ישראל במראות הלילה כל הפרשה הזאת עד ויוסף ישית ידו על עיניך כתוב לקמן פרשת ויחי): ליל מוצאי שבת אחר ההבדלה, הלא אמרתי לך פעמים ושלש תזכה לראות את אליהו בהקיץ עומד נגדך, האמנם צריך שתתענה השלש רצופים שבע פעמים, ואז יתגלה אליך במקום ההוא אשר ידעת ושם תשתעשע עמו, וגם מזה שבידך אל תירא ואל תחת: פרשת ויגש מהדורא בתרא: והא שדרתי לגלאה לך רזא בפ' קדישא הלא איכא למידק על מאי דאמור שהיו עצמותיו של יהודה מגולגלין וכו' ואמאי והא קיים את דברו שהציגו לפניו ואם תאמר שהיה לו להציגו לפניר בארץ כנען כדדייק אם לא אביאותיו אליך איכא להקשויי א"כ אמאי לא התיר לו יעקב ויהודה גופיה אמאי לא בעא מיניה שיתיר לו ותו מרע"ה אמאי לא התיר לו ואצטריך לצלויי עליה וא"ת דלא הוה אפשר להתיר לו משום דנדוי בשני עולמות לית ליה התרה אף אם יקיימו קשה היכי נידה יהודה עצמו בשני עולמות ויעקב היכי שבק ליה לקבליה נדוי כי האי דלית

12

ליה התרה אפילו אם יקיימו: וי"ל דיעקב ויהודה הוו סברי דכיון דהציגו לפניו חי וקיים סגי דאם לא אביאותיו לאו דוקא ומש"ה לא הוה צריך התרה ומש"ה לא התיר לו מרע"ה. ומ"מ כיון דמילת אביאותיו משמע שיביאנו אליו לארץ כנען הוה קצת חשש במלתא ומ"ה הוו עצמותיו מגולגלים ותפלת מרע"ה אהני ליה ולא אצטריך התרה וכדאמרן ולמ"ד דמנדה עצמו בשני עולמות לית ליה התרה צ"ל דטעה יהודה בהכי וסבר דאף מנדה עצמו בשני עולמות אם יקיים תנאו מותר ויעקב לא הוה ידע דהוה דמי לנדות עצמו בשני עולמות דאילו ידע היה מעכב על ידו. ומאחר דאין לו התרה לא התיר לו מרע"ה אלא התפלל עליו. ובכן כוין בתפלת ומעט בהנאות ולא תפסיק מחשבתך אפילו רגע ואתה שלום וגו':

13

פרשת ויחי פרשת ויחי מהדורא קמא: שנת ש' אור ליום שבת י"ג לטבת, ה' עמך וכו', הא איכא למידק דהא כד נחת למצרים קרא ליה ישראל, והשתא דאיתפטר מעלמא קרי ליה יעקב, ותו איכא למידק אמאי לא אהדר יעקב לארץ ישראל בתר דחזא ית יוסף ואם תאמר דאיתעכב בשביל כפנא דהנהו חמשה שנים דאין חריש וקציר הא אמור חז"ל דכיון דאתא יעקב נתברך נילוס בשבילו, ואם תאמר דאהני ליה ברכתא לאקלושי כפנא אבל למיעקר יתיה לגמרי לא אהני, מ"מ בתר הנהו חמש שנים ה"ל למיסק לארץ ישראל, וי"ל דמש"ה קרא ליה יעקב, וכאלו קרא מתמה עליה ואמר ויחי יעקב בארץ מצרים, כלומר היאך אפשר שחיה יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ולא אהדר לארץ ישראל, דאיכא למימר דהוה מוכרח לאיתעכבא תמן משום גלותא, וכדארז"ל ראוי היה יעקב אבינו לירד בשלשלאות של ברזל וכו' מ"מ ה"ל לאשתדלא למיסק, ומשום דלא אשתדל קרי ליה יעקב, ועוד יש לומר דנשמתא איקרייא ישראל, וגופא או נפשא איקרייא יעקב וכד נחת

14

למצרים קאמר קרא ויאמר אלהים אל ישראל, כלומר אע"ג דתיחות למצרים לא תיחות מדרגא דילך דהא נשמתא דאיהו ישראל תיחות בהדך משום דשכינתא וכל רתיכהא יחתון בהדך וכו' כתיב אנכי ארד עמך וכו', (נ"ל דכד נחת קרא ליה יעקב, יעקב ופסק טעמא ביניהם דחד רמיז לנשמתא וחד רמיז לנפשא) ואיצטרך הכי כדי דתקבע שכינתא דיורא בהדי שבטיא בגלותא, ואוף כי היכי דכד תיפוק נשמתא דיעקב תהא מזמנא שכינתא עם כל רתיכהא לאתדבקא בהו, ומשום דהוה משמע שישאר תמן במצרים לעולם, ואי נמי יסיקו יתיה בתר דיימות הא שכינתא עם רתיכאה תשאר במצרים עם שבטייא ואשתכח דאי יסיקו יתיה לא יהא מתדבק בשכינתא מש"ה א"ל ואנכי אעלך גם עלה, ומשום דאם כן ח"ו ישתארון שבטייא בגלותא מתפרשין משכינתא מש"ה א"ל ויוסף ישית ידו על עינך. כלומר דשכינתא תיסק עמך ותהא בהדך עד דיוסף ישית ידו על עיניך מחיזו דהאי עלמא, ובההוא שעתא תיסוק נפשך לדרגא

15

עילאה. ותדבק שכינתא בהדי יוסף. וכד יהדר יוסף למצרים תהדר שכינתא עמיה. ותהא תמן עם כל רתיכהא עם כל בני ישראל, והשתא קאמר. ויחי יעקב כלומר אוף דמית יעקב בארץ מצרים. חיותא הוה לגופא ולנפשא דאיתקרון יעקב מאי טעמא משום דאיתדבק בשבע עשרה לשבע ספירות הבנין ולעשר ספירן כולהו כד"א תן חלק לשבעה דהיינו שבע ספירן הבנין, וגם לשמונה, היינו בינה דאית בה קצת דביקותא, דאילו לעילא מינה אתמר במופלא ממך אל תדרוש וכו' והיינו כי לא תדע מה כלומר לית לך ידיעא בחכמה דאיקרייא מה, אי נמי הכי קאמר תן חלק לשבע ספירן הבנין, לאדבקא לון בשמונה דהיא בינה, כי לא תדע מה, כלומר דאי לא תחבר יתהון בחכמה דתדע הוא מלשון וידע אדם, והיה ח"ו ההוא סטרא דרע"ה על הארץ דהיא כנסת ישראל, ויהי ימי יעקב וכו' רמיז דבמספר קטן סליק כ"א לקבל שם אהי"ה, ויקרבו ימי ישראל למות, כלומר דכל יומין דבר נש מתעסק בתורה ובמצות הנהו יומין

16

אינון חיין, וכד מאית בר נש ולא עסיק בתורה ובמצות הנהו יומין מתין אינון לגבי דידיה, וכד מתחלש תוקפא דבר נש ולא יכיל לאתעסקא בתורה ובמצות כדקא יאות אתמר בהנהו יומין דאינון קרובים למות, דמגו דלא מתעסק בהו כדקא יאות הוו להו קרובים למות והוו להו כמו מתים, ושכבתי עם אבותי כלומר בעידן דתיפוק נשמתי מיד תדבק באתרא דאבהתי ומש"ה דמיד ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, הזהרני לתת חלק בכל שבוע לחכמת הקבלה ושלא להתפתות אחר הרהורי היצה"ר רק לכוון תמיד בק"ש ובתפלה ולבטל כל הנך הרהורין וכו' ואתה שלום: אור ליום שבת עשרים לאדר, ה' עמך וכו', אני אני המשנה המדברת בפיך, אני המחרבת ים חוללת רהב, אני האם המייסרת, אני המלאך הגואל. ורזא דיעקב דאמר המלאך הגואל אותי כלומר דהנך סטרין מהדרי סוחרני דכנסת ישראל, ואיהי קיימא באפייהו דלא יכלין למיקרב לא לת"ת ולא ליסוד והיינו אותי דהיינו יסוד כי הוא אות הברית, מכל רע כל היינו נמי

17

יסוד וכנסת ישראל נטיר ליה דלא יקרב רע, יברך את הנערים, נערים היינו מטטרון וסנדלפון, וליוסף ולבנימין אדביק בצדיק עליון ותחתון. כלומר דיוסף הוא לקבל יסוד דספירין עילאין ובנימין הוא לקביל צדיק דכנסת ישראל ואפרים ומנשה לקביל עלמין דמטרוניתא דאמרן, ויקרא בהם, כלומר יושפע מלשון ויקר' אל משה, שמי ושם אבותי וכו' כלומר ישפע בהו שפעא דתלת אבהן, וקאמר שמי ברישא ובתר הכי אברהם לחברא רחמי וחסדי כחדא ויתגברו על דינא. וקאמר וא"ו ביצחק לאכללא שמאלא בימינא וידגו כלומר דמטטרון וסנדלפון אינון דגים דשלטי בים דהיינו כנסת ישראל ואינון תנינים, ומשום דכד איהו יבישה ח"ו הא אינון מתגליין. וכד איהי מלאה כל טוב הוו מחפן במיא די בימא, להכי קאמר בקרב הארץ כלומר דליהוו טמירין בגו ימא ולא להוו נגלים, דלא הוו נגלים אלא כד היא יבשה ח"ו והא מדגמרת מתנייתא דילי מלוין יתך שבעה ענני כבוד כמא דאמרית, להן

18

אתתקף ולא תשתבק מתורתי ויראתי אפי' רגעא חדא: ברוך אלהי שזכני להשלים ספר בראשית, בכחו הגדול מגיד אחרית מראשית, ובעזרת השם נזכה להתחיל ולהשלים ספר שמות, בכחו הגדול הסובל כל העולמות: פרשת שמות פרשת שמות מהדורא קמא: אור ליום השבת י"ט לטבת, ה' עמך, רק כי תדבק בי ביראתי באהבתי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגע אווד, ובשעת ק"ש ותפלה הזהר מסמאל ונחש ויצה"ר דרדפין אבתרך ושרוף יתהון בקש דק"ש ויחד לבבך לעבודתי, ולך בהשכמה לבית הכנסת, והטוב בעיניך שאינך הולך מיד בהשכמה לבית הכנסת, ותמיד אתה צריך להשלים אחר התפלה ולא נכון לעשות כן רק פעם אחת בכמה זמן, והלא את ריש מתיבתא רבא דא"י וכו' ועתיד ליעשות נסים על ידך דוגמת חכמי התלמוד. למען ידעו בני הדור כי יש אלהים בישראל כי כשם שזכית לדבר עמך פה אל פה, כאשר אני מדבר עמך והא דבר שלא עלה על לבך ודעתך כן אזכך ליעשות נסים על ידך: והלא בפרשתא דא איכא למידק, מאי ואלה שמות כו' הא מנה יתהון בפרשת ויגש, ואוף דאמור רבנן שמנאן בחייהון וכו' אכתי איכא טפי: