ספר עץ חיים
פרק ה מוחין וצלם דז"א:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
פרק ה מוחין וצלם דז"א: ועתה נשלים לבאר הגדלות דז"א ומ"ש בזוהר בתר דינקת להו אתעברת מינייהו ובחי' המוחין שלו ובחי' הצלם גם מ"ש בזוהר כי או"א ירתי תרין עטרין לבנייהו. והעני הוא דע כי בדיקנא דא"א יש תרין מזלות מזל עליון נוצר חסד שהוא תיקון ח' ומזל תחתון ונקה שהוא תיקון הי"ג והנה אבא יונק ממזל ח' עליון ואמא ממזל תחתון והנה בטש מזל עליון במזל תחתון ומכח בטישה זו שאין אנו יכולים לפרש פי' בטישה זו מה ענינה ואז יוצאין משם ה"ח ממזל עליון וה"ג ממזל תחתון ואז מזל עליון נותן אותן הה"ח דיליה לאבא ומזל התחתון נותן הה"ג דיליה לאמא ואחרי שקבלו או"א חו"ג אלו מב' מזלות אז מזדווגים או"א ואז נותן אבא ה"ח לאמא ואז נכללין החו"ג במעי אמא. והנה כאשר או"א מזדווגים הנה זולת החו"ג שקיבלו כנ"ל הנה אבא מוציא טיפה ממוחין שלו ונק' חכמה ואמא מוציא הטיפה הנק' בינה וכל אלו מתערבין במעי אמא והם י"ב בחי' חו"ב ה"ח ה"ג נמצא מאבא יצאה חכמה
וה"ח ומאמא יצאה בינה וה"ג. וכולם מתערבין במעי אמא גז"ס בתר דינקת להו אתעברת מנייהו. פי' כי אחר היניקה מתעברת אמא ממוחין אלו של זו"ן. ואלו החו"ג הם ב' עיטרין הנז' בזוהר דירית או"א לבנייהו. והנה כאשר אמא יולדת מוחין אלו הם נעשין בחי' ד' מוחין שהם חו"ב חו"ג וז"ס. ם' של צלם כי אותיות צלם הם מתתא לעילא ום זו כנגד ד' מוחין כי כ"א מהם כלול מי'. ואח"כ אמא עלאה מלבשת וכולת אלו הד' מוחין תוך נה"י שלה חכמה בנצח. בינה בהוד חו"ג ביסוד. ומרכנת ומשפלת עצמה ונכנסת תוך ז"א עם המוחין האלו כי ז"א אינו יכול לקבל מוחין אלו לרוב גדלות אורם אם לא אחר התלבשות' תוך נה"י אמא ואז נכנסים נצח דאמא ובתוכו מוח חכמה בחכמה דז"א והוד דאמא ובתוכו מוח בינה בבינה דז"א ויסוד דאמא ובתוכו מוח חו"ג בדעת ז"א ונמצא כי קודם התלבשותם היו ד' מוחין שהם סוד ם' דצלם ואחר התלבשותם שנכללו חו"ג ביסוד אמא ונעשה ג' מוחין שהם ל'
של צלם הבאה אחר הם מתתא לעילא. ובחי' ל' זו הוא אחר התלבשות המוחין בנה"י דאמא. והנה אחר שנכנסו נה"י דאמא ובתוכן המוחין כנ"ל ונכנסו בראש ז"א אז נגמר צ' של צלם כי שם הוא בחי' צ' כי מוחין אלו אינם נשארים ברישא רק בכל גופא מתפשטים שהם חב"ד חג"ת נה"י. הרי צ' ומתחלה היה ו"ק וע"י מוחין אלו נגדל בבחי' צ' ע"י כניסת נה"י דאמא עם המוחין שבתוכם בתוך ז"א וכנ"ל בסוד הגדלת השלישים של ז"א ואותו הדרוש שייך עתה. כי ע" אלו המוחין הגדיל ז"א. גם צ' של צלם באופן אחר כי עתה נעשה דיקנא דז"א בט' תיקונים: ונבאר עתה ט' תקוני דיקנא מהיכן נעשו והענין כי הלא כבר ביארנו כי ג' מוחין חב"ד נתלבשו תוך נה"י אמא ואח"כ נתלבשו תוך הכלים של ג"ר דז"א הרי הם ט' בחי' ומכחם יצאו ט' ת"ד דז"א. ואמנם כבר בארנו כי תרין עטרין דאו"א הם ה"ח וה"ג שבתוך היסוד ונעשה דעת דז"א והכוונה כי יסוד דאבא נק' חסד ע"ש שהוא מימינא ויסוד דאמא נקרא גבורה ע"ש
שהיא משמאלא לכן נק' חו"ג תרין עטרין ע"ש המקום שמהם יצאו. ודע כי מ"ש לפעמים מל' דאבא או מל' דאמא הפי' כי עטרת דיסוד אבא אשר הם סוד מילה ופריעה. יסוד ועטרה. הנה עטרה זו אנו קורין אותה מל' דאבא. וביסוד אמא יש בה נקודה אחת הנקרא נקודות ציון. והב' עטרין הם מורישין לבניהם זו"ן כדי שיזדווגו יחדו. וז"ס בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו ומ"ש בעטרה לשון יחיד ולא אמר בעטרות אחר שהם ב' עטרין הטעם לפי שהחו"ג תחילה הם נפרדין ונחלקין לב' מוחין בסוד ם' דצלם ואחר שיתלבשו תוך נה"י של אמא אז נכללין החו"ג תוך יסוד אמא ונעשים חד מוחא סוד ל' דצלם. ואז נקרא חד עטרה וזהו בעטרה שעטרה לו אמו לשון יחיד וזה סוד ש' של תפילין של ד' ראשין ושל ג' ראשין שמתחלה היו ד' מוחין ואח"כ נעשו ג' מוחין לבד. וז"ס שהקב"ה מניח תפילין בכל יום פי' שאו"א לא מתפרשין לעלמין לתת חיות ומוחין (נ"א ומזון) לזו"ן כדי שיחיו העולמות אמנם
לתת להם עטרין כדי שיזדווגו זו"ן אינו תלוי אלא במעשינו הטובים ובתפלתנו וביחוד ק"ש ואז מתעברת אמא ומעטרת לז"א בב' עטרין שהם סוד חו"ג וז"ס שהקב"ה מניח תפילין: שער הכללים (המשך) פרק ו ירידת החו"ג: ועתה נבאר ענין החו"ג כי הם ה"ח וה"ג וז"ש ובדעת חדרים ימלאו כי הם י. וה"ח שבדעת מתפשטים לה"ח שהם מחסד דז"א עד הוד שלו וה"ג הם יורדין ביסוד ושם נתנין בפקדון לתתם לנוק' וז"ס והיה האוכל לפדון לארץ וחילוק החסדים באופן זה הוא. כי ג' חסדים ניתנין לחג"ת אך חסד של ת"ת לא היה מכוסה כי אם שליש א' משא"כ בזרועות שהחסדים שבהם סתומים ומכוסים לגרי גם ב' חסדים של נ"ה כולם מגולין לגמרי כי יסוד אמא אשר החסדים מכוסים בתוכו אינו מגיע רק עד שליש עליון של ת"ת ואפי' עד כאן לא היה מגיע לפי שהוא יסוד הנוקבא והוא קצר מאד. אך על כ"ז כשמרכנת עצמה מגיע עד שם נמצא כי ב' חסדים ושליש א' מה מכוסים וב"ח וב' שלישים הם מגולים ולכ היו ב' החסדים [ס"א ולכן היה ענין הזה כי
החסדים] המגולים אורם כפול מן המכוסים כפליים וכל שליש מספיק לב' שלישים המכוסים לכן ב' שלישי ת"ת המגולים מספיק שליש לבד לעצמו ושליש ב' לעשות רישא דנוק' מבין חדוהי כנזכר באדרא. וב"ח המגולין דנו"ה נכפלים ג"כ וחציין מספיק לז"א ומחציין נעשין תרין מוחין לנוק'. והנה כאשר חרדו ה"ח וה"ג מיסוד אמא עד יסוד ז"א ושם נתקבצו כולם וע"י קיבוץ זה כאשר חוזרין החסדים לעלות מתתא לעילא בסוד או"מ מבחוץ. כי דרך ירידה בתוך היסוד הוא או"פ ועתה עולין מבחוץ ליסוד אמא באו"מ. והנה עם מ"ש כי החסד המגולה הספיק החצייו לבד א"כ עתה שגם הב"ח ושליש המכוסה נתגלו עתה בסוד או"מ א"כ גם הם נכפלים לב' וא"כ חציים מספיק להם עצמן לב' זרועות ולשליש הת"ת והחצי אוה"מ עלה למעלה. כיצד שליש החסד דזרוע ימין עלה לחכמה ושליש חסד דזרוע שמאל עלה לבינת ז"א. וחצי שליש לדעת ז"א לצד החסדים וחצי שליש לדעת ז"א לצד הגבורות:
והנה הטעם שחב"ד דז"א מספיק להם שליש א' לבד לכ"א מהם וחג"ת נ"ה ז"א צרי שליש וחצי לכ"א. הטעם הוא לפי שהחו"ב היו מתחילה בדעת דז"א ושם הניחו רושם שלהם והוא הארה גדולה מבחי' כל אלו החו"ג ומתקבצים יחד לכן מספיק אותה הארה (ר"ל רושם) לו ולשכנו ולכן א"צ חב"ד דז"א רק שליש א' דחסד לבד לכ"א מהם משא"כ בשאר ספיר' דז"א. והנה לעיל אמרנו כי מב' שלישי חסד המגולים דז"א בת"ת בו הספיק שליש לעצמו ושליש האחר נעשה כתר דנוק'. דע כי חצי לבד הספיק לכתר נוק' וחצי שליש נעשה כתר דז"א עצמו ואדרבא יותר מחציו עלה לכתר ז"א ופחות מחציו ניתן לכתר נוק'. והנה עדיין נשאר בחי' שליש המכוסה שבת"ת כי עתה בחזרת החסדים בבחי' או"מ נכפל אורו לב' ג"כ וחצי אור שלו עלה ג"כ לכתר ז"א עם חצי שליש תחתון דת"ת כנ"ל ויש לו עתה ג"כ אל הכתר שליש דוגמת חב"ד המוחין. גם כתר של ז"א נעשה מחצי ת"ת התחתון של אמא כי מנה"י שלה נעשה ג' מוחין ושאר גופא
דז"א: פרק ז: ועתה נבאר ענין פרצוף נוק'. כי כמו שהז"א נעשה גידוליו מנה"י דבינה וחצי ת"ת התחתון גם נוק' נעשית מחצי ת"ת התחתון ומנה"י דז"א כמ"ש. והנה רישא דילה נפקא מאחוריו ולא פב"פ והטעם הוא כי אחוריים הם דינין ויש בהם אחיזה לחיצונים ולכן נדבקו האחוריים יחד שלא יתאחזו בהם החיצונים וז"ס השיב אחור ימינו מפני אויב (כי המל' נקר' ימין כמ"ש הכתוב נצבה שגל לימינך וגו'). וא"ת א"כ היה ראוי שתצא נוקבא יותר עליונה שוה בכל אורך פרצוף ז"א שלא יאחזו החיצונים בכל קומתו. התשובה הוא כי ברישא דז"א אין יכולים החיצונים להתאחז רק לתתא ממקום שהחסדים מתגלים שלכן שם יוצאת נוקבא לכסות האחוריים. ובזה תבין עני שבועות ונדרים כי מאחר שהשבועה הם כנשבע במלך עצמו שהוא מל' והנדרים הם כנודר בחיי המך שהוא בינה הנקרא חיי המלך בסוד תפילין הנקרא חיים כנודע א"כ למה השבועה חמור מנדר. והטעם הוא כי למעלה נגד בינה אין אחיזה לחיצונים
כ"כ אבל לתתא במקום מל' שם סביב רשעים יתהלכון וניתן להם כח גדול להתחזק ולהתאחז שם לכן עונשו מרובה. גם בזה תבין למה נדרים חלין ע"ד מצוה משא"כ בשבועה. והטעם לפי שהנדרים למעלה בבינה והם גבוהין מן המצוה לכן חלין עליהם וז"ס התרת נדרים בליל יוה"כ לפי שבאותו יום אנו (מעלין) [ס"א עולים] עד הבינה ויש לנו יכולת להתיר נדרים אשר שם. אך השבועה היא במל' לכן אינה חלה על המצוה. ונחזור לעני כי משליש א' דת"ת דז"א המגולה נעשה ב' כתרים לזו"ן והנה מג"פ דנצח ז"א נעשה קו ימין דנוקבא ג"ס חח"ן. ומג"פ דהוד נעשה קו שמאל שלה בג"ה. ומג"פ דיסוד דיליה שהוא ארוך להותו דכורא לכן ממנו נעשה קו אמצעי דנוק' דת"י שבה. ובזה תבי סוד המעשר כי העשירי יהיה קדש לפי שהנוק' לה היה בה מתחילה רק נקודה א' לבד שהיא המעשר שלה וזהו שרשה ועיקרה ושאר הט' ספי' באו מבחוץ ממה שקבלה מז"א ע"ד הנ"ל כי בתחלה כשיוצאה אחורי ז"א אז יצאה בסוד
נקודה כלולה מי' ואח"כ נתפשטה נקודה זו בכל י"ס דילה ע"י מה שקבלה מז"א א"כ נקודה זו היא עיקר ונקודה זו נק' מעשר והיא נקודה עיקרית. והנה הפנימיות של המוחין שבה נעשה מאותן החסדים המגולים בנ"ה שבו המיותרין ועודפין כנ"ל והדעת שבה מה"ג שהיו פקדון ביסוד ז"א כנ"ל וז"ס דעת של נשים קלה פי' ק"ל ה' כי ה"ג הם ה' הויו"ת והם ק"ל אך דעת הז"א מה"ח וה"ג והנוקבא אין לה רק חצי דעת שלו שהם ה"ג לבד ואח"כ מתפשטים ה"ג שבה מחסד עד הוד שבה ואח"כ כללות כולן נכנסו ביסוד שלה דוגמת ה"ח המתפשטים בז"א. ואלו ה"ג הנכללין ביסוד שלה הם מועילין לה למ"ן שלה (נ"א הם מעלין המין שלה) וז"ש בזוהר כי דינין דנוקבא ניחין ברישא ותקיפין בסופא לפי שהוחין שלה הנקראים רישא הם נעשים מהחסדים מגולים שלקחת מנ"ה דז"א ולכן דיינין דילה נייחין ברישא כי החסדים ממתקין אותן ותקיפין בסופא כי הגבורות מתפשטין בסופא. אך דינים דדכורא תקיפין ברישא
שאין שם התפשטות החסדים אבל מחסד שבו ולמטה יש התפשטות חסדים לכן נייחין בסיפא: פרק ח סדר כניסת פרקי הצלם בז"א ע"פ השנים: ועתה נחזור לבאר ענין ראשון. ובזה תבין מה שארז"ל הפעוטות מקחן מקח במטלטלין מבן ו' שנים ויום א' ובן ט' שנים ביאתו ביאה ומבן י"ג ויום א' אז הוא גדול. והענין כי כשנכנסין המוחין שהם נה"י דבינה תוך הז"א הם יורדין תחלה לו' ספי' שבו שהם כח"ב דח"ג והם ו' שנים. ושליש עליון דת"ת שהוא מכוסה הם ו' שנים וד' חדשים וכולם בחי' מכוסים אח"כ כשחוזרים החסדים בסוד או"ח דרך ספי' אלו עצמם הם ו' שנים וד' חדשים אחרים הרי הכל י"ב שנים וח' חדשים. והטעם שאלו הפרקים ירדו קודם בו' ספי' של ז"א מבפנים הוא כדי להגדילו והטעם שירדו מכתר החסדים מפני שמכתר היה הטפה והנה הם הו' שנים וד' חדשים שהיו בסוד ירידה וז"ס שלא נתברך יעקב עד שהיה בן ס"ג שנה כי עד שם היו חסדים מכוסים ושם נתגלו בסוד הבקיעה שנבקע. וז"ס אותיות יעקב יבקע כי הו' שנים
כל א' כלול י' הם ס' הם הו"ס כחב"ד ח"ג ועוד שליש המכוסה הוא ג' שנים אחרות שליש מי' שנים והכל ס"ג וז"ס שם ס"ג שהוא בבינה כי בינה מתפשט עד החזה דז"א ושזהוא ס"ג שנים כנ"ל. והנה אח"כ חזרו החסדים לעלות מבחוץ בסוד או"מ כדי שיקבל הז"א הארת או"א דרך פנים בפנים כי תחילה בירידה היו החסדים מכוסים וכמו שהבריאה אינה מקבלת מהאציל' אלא ע"י מסך כן ז"א לא היה מקבל מאו"א רק ע"י מסך כי היו החסדים ומוחין שלו כולן מכוסין תוך מסך נה"י דאימא וז"ס יוצר אור ובורא חושך יוצר אור גילוי ובורא חושך להיותו מסך כי עד חזה דז"א יורדין החסדים מכוסי וכאן מתגלין לצורך עצמן ועתה אחר שנתגלו חוזרים החסדים מבחוץ בסוד או"מ כדי להאיר לו בדרך אציל' בלתי מסך כלל. ונחזור למ"ש לעיל כי בירידתן ובחזרתן הוא י"ב שנים וח' חדשים וצריך ד' חדשים אחרים להשלים י"ג שנים והם מהשליש המכוסה שחוזרין בסוד או" ויום א' הוא אור שבין חצי ת"ת
בינה לגללת דז"א הרי י"ג שנים ויום א'. או באופן אחר כי הלא זמן היניקה ב' שנים ובד' שנים אחרים נכנסים ב"פ דנצח אמא וב"פ דהוד אמא ברישא דז"א הם ו' שנים והם סוד הפעוטות מבן ו' שנים ויום א' שהוא תחלת כניסת פ"ת של יסוד דאמא בדעת ז"א לכן כיון שנכנס דבר מועט מן הדעת לכן מקחן מקח במטלטלין לבד שהם נגד ו"ק המטולטלין מרחמים לדין ומדין לרחמים כפי מעשינו. ומו' שנים עד ט' שנים הם ג' שנים אחרים ואז נכנין ב"פ עליונים הנקרא ירכין דנ"ה דבינה ופ"ע דיסוד בינה כי אי שעורו רק ב' פרקים והנה כבר נכנס שליש א' ביום א' היותר על ו' שנים ואז נק' פעוט ועתה נכנס פ"ב של היסוד הרי ט' שנים ויום א' לכן ביאתו ביאה כי כבר נכנס כל הדעת שלו אבל אין ביאה זו מועלת להתעבר הנוקבא עד שיהיה בן י"ג שנים ויום א' שהם סוד חזרת החסדים לעלות באור החוזר. והג' שנים הוא עליית שליש החסד דזרוע ימין אל החכמה ושליש דזרוע שמאל אל הבינה וב'
חצאי שליש בדעת הרי הם ג' שנים ושנה הד' הוא נגד שליש ת"ת המכוסה אשר נתגלה עתה ונתגדל ועלה לכתר ז"א הרי הם י"ג שנים ויום א' הוא אותו שבין חצי ת"ת בינה לגלגתא דז"א ויורד ממקומו עד שם הוא יום א' או ג"כ אותו מועט שעלה יותר מחצי שליש המגולה דת"ת ז"א אל הכתר שלו וזהו יום א' אך הנוקבא הוא פחות מחצי שליש בכתר שלה והרי נשלמו י"ג שנים ויום א':
פרק ט זמני גדלות נוקבא דז"א: ועתה נבאר בחי' נוקבא דז"א בג' זמנים דז"א כשהיה בעיבור תלת כלילת בתלת. וזמן יניקה. ועיבור ב' דגדלות ז"א מה היתה אז הנוקבא. והנה כבר ידעת כי א"א הא נשמה לכל האצילות ומתפשט ומתלבש בכולו וכבר ביארנו כי או"א הם עד חצי ת"ת דא"א וזו"ן משם ולמטה. והנה בעיבור א' דתכב"ת כבר ביארנו כי גם א"א עצמו העלה נה"י וחצי ת"ת תחתון שלו ונכללו בחצי ת"ת עליון ובח"ג שלו ואז נכלל ז"א ג"כ ג' כליל בג' ואז נוק' שהיתה נקודה לבד נגדלה כשיעור יסוד דז"א הנקרא ישראל. וכבר ידעת כי היסוד נק' רובע ישראל פי' רביעי של ת"ת הוא מדת היסוד כי שיעורה דגופא ד' בריתות הוא והמל' היתה רביעית היסוד וכשנתעלו ועלו יסוד ומל' ונכללו למעלה בחצי ת"ת כנ"ל הנה היסוד נגדל ונעשה כמדת ת"ת עצמו ונגדלה מל' כמדת היסוד כולו שהיה בתחלה רובע ישראל רביעית הת"ת ואח"כ ביניקה נגדלה המל' כמדת הת"ת ממש אח"כ בגדלות המוחין נתגדלה גם היא ונעשה פרצוף
שלם. ודע כי מחצי ת"ת דא"א עד סוף היסוד דא"א נעשה נשמה לז"א ומעטרת יסוד דא"א נשמה לנוק' דז"א נמצא כי א"א מתפשט ומתלבש בכל אצילות כולו ואור א"ס עובר בתוך א"א ועליו נאמר ואתה מחיה את כולם כי הוא מחיה כל העולמות בהתלבשו בתוכם כנ"ל: