ספר עשרה מאמרות
מאמר חקור דין - חלק ד פרק יח
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
מאמר חקור דין - חלק ד פרק יח מתוך שבחם של פנחס ואליהו בתקון נשמותיהם של נדב ואביהוא בכל פרט ופרט משגיאותם מדה כנגד מדה מורה חטאים בדרך איך תשתלם להם תשובה נאמנה והרמז במסרה ואספתו תרין חד ואספתו אל תוך ביתך וחד ואספתו מצרעתו מכאן שחובה על בעל האבדה לחוס עליה לטהרה כחמלת התורה על נפש הגר קל וחומר לחוטא עצמו שזכה לארך אפים. ואף על פי שיש מרבותינו אומרים בפשיטות פינחס הוא אליהו אין הדבר כמחשבת המון החכמים שפינחס לא מת ושקיים בעצמו שנוי השם. אך אליהו מבני בניה של רחל היה ואביו שמו אביה מבני בכר איש ימיני שנזכר בריש ספר דברי הימים ואליהו גם הוא נזכר שם בסמוך ופלפולא בעלמא הוא דקאמר ליה רבה בר אבוה ולאו כהן הוא מר בפרק המקבל ועוד שנתכהן בהר הכרמל אלא מעשה פינחס משלימים לאליהו ומעשה אליהו משלימים לפינחס ומבין שניהם הושלם התקון לאצילי בני ישראל אלה דעלייהו קאימנא. כי הם הגיסו דעתם כלפי מעלה ובאליהו כתיב וילט פניו
באדרתו הם עברו ונענשו על הקריבה לפנים ממחיצתם ופינחס פירש מן הכהונה הגדולה כמה שנים ועלי נכנס תחתיו ואף אליהו לא שמש בהר הכרמל אלא במצות ה' להוראת שעה כדכתיב ובדברך עשיתי ועל ההקרבה חולין לעזרה הוא הקריב קדשים בחוץ על פי הדבר כדאמרן וטרם יזכה לזה תקן שגיונו של פנחס בימי יפתח שלא רצה לילך אצלו להתיר נדרו ונסתלקה ממנו שכינה עכשיו הלך אליהו לבקר את חיאל בית האלי שושביניה דאחאב כדאיתא בחלק ושרתה עליו רוח הקדש לקדש שם שמים ברבים כי אמנם מלעיג היה חיאל על דברי חכמים שלא חס לחרמו של יהושע בבנין יריחו ובא בטענה שאפילו דברי תורה היו נראין בעיניו איום בעלמא כמאן דגזים ולא עביד שהרי הוא ואחאב היו עובדים לבעל ולא נעצרו השמים ככתוב בתורה תנא ליה אליהו זכור לטוב חומר בדברי סופרים מדברי תורה כדאיתא בפרק הנחנקין ודכוותה בדוכתי טובא וכבוד שמים במקומו מונח שהוא מאריך אפיה וגבי דיליה כמו שבארנו
בזה בחלק הראשון. והיינו דקאמר ליה אליהו חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו כי הוא חי וקיים לעולם ודברו לא ישוב ריקם אבל אני ילוד אשה צריך לאמת את דברי והוא טעם חמור בדברי סופרים שזכרנו לפיכך אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. והם לא חלקו כבוד לאביהם וכבודו גלה מהם שלא נתייחסו בכהונה אלא אצל פנחס כפירוש הזוהר על פסוק ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות הלוים והלא פנחס לוי היה עד אותה שעה ואז היתה כהונה מחזרת על אכסניא שלה כיוצא בדבר אתה אומר הלא אהרן אחיך הלוי שעדיין לא נתכהן וידוע כי אין כהן אלא משרת. ותנן אין כהון בבמה כי היחיד המקריב בשביל עצמו לא יקרא כהן הא מה אני מקיים והוא כהן לאל עליון האמור במלכי צדק זה שם בן נח שנתכהן בשביל אביו כשבקש נח להעלות עולות במזבח והיה בעל מום שהכישו ארי בתיבה אמר לשם בנו שיקריבם בעדו ומה שתרגם אונקלוס על פסוק יתר שאת ויתר עז למדנו שהעבודה בבכורות היא
משפט הכהונה לפיכך קין נתעורר בה תחלה שאילו נתרצה לו בשביל עצמו היה מתחנך גם כן בשביל אחרים וכתיב ביה הלא אם תיטיב שאת שכן אמרה תורה יבא זכאי ויכפר על החייב. ומעתה ישמע חכם כי חנוך בן ירד ושם בן נח שושבינין היו לאדם והבל וכבר זכרנו בפרק שלישי כי חנוך היה מן המשלימין לדוד ויתור שנותיו של אדם עם ירד ומתושלח וידוע שזכה לתקן את אשר עותו ועיניו רואות כטעם קן צפור ליודעי סודו ככה זכה שם להיות אמון פדגוג להבל אחרי שהושתת ממנו העולם בשת ולאו למגנא הוה קובע מדרשות כדברי הזוהר ומשם זכה משה לכהן בחלק לבן ולא עוד אלא שקיים מצות אדם כי יקריב מכם שכן כתיב ויקרב משה את אהרן ואת בניו כמו שזכרנו מזה למעלה. והנה בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם לכהונה ולמלכות כדאיתא בבראשית רבה פרשת העקדה ובריש ואתחנן אלא שאברהם נתקרב ומשה נתרחק כי אדם בכורו של עולם היה לו לכהן פאר לעצמו ולכל באי עולם כמשפט
הכהונה לשמש לאל עליון בשביל בניו ולא הקריב אלא שור פר לעצמו גם במלכות נגרע מערכו שאילו לא חטא ומלך על עולמו לא היו קין והבל חולקים אותו ביניהם ולא באים לידי מריבה. ואברהם זכה לתקן בשניהם בהיותו אומן פדגוג לנפש אדם כמו שזכרנו למעלה ומשה חשב להדמות לשם בן נח שהיה מלך שלם וכהן לאל עליון אמרו לו אל תקרב הלום כי אין עולמו מקומו בארנוהו בחלק השלישי והאמת שלא נתרחק משתיהן אלא שלא להנחילן לבניו כי הוא עצמו היה מלך וכהן אין שער ננעל בפניו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולא עוד אלא שמלך על העם הנבחר במדרגת ישרון שלא זכה אדם זולתו לאותה מלכות דכתיב בה רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים שהיא מלכות מיוחדת לאל יתברך כדכתיב ברישא אין כאל ישרון. ובכהונה גם כן הקריב אנשים לשמים את אהרן ואת בניו כאמור וכבר היו נדב ואביהוא בשרפת נשמתם כאברי העולה וכאמורי החטאת מהקשא דקראי דכתיבי אהדדי ותצא אש מלפני ה'
ואמרו שזכרון מיתתם ביום הכפ ורים מכפר כקרבנות והיו אלעזר ואיתמר כשירי המוקדשין דכתיב בהו הנותרים למדנו מזה כהונה גדולה ומשובחת למשה רבינו ע"ה להוראת שעה ועל ידי מעשה חזרה כהונת עולם לאהרן שהיה גדול ממנו בשנים זאת ועוד אחרת שמענה ואתה דע לך: מאמר חקור דין - חלק ד פרק יט שלוי עולם השגו חיל ולא נטלו עצה ממשה על דבר הצריך לרב יועצים ופנחס בשטים נמלך במשה במה שאין עצה אדרבה יקשה שבכגון זו אין נמלכין בבית דין והבא לימלך אין מורין לו אלא כך אמר לו פנחס למשה כבר למדתנו רבינו דינו של קנאי ואיני צריך עכשיו אלא לקיים בעצמי מוסר השכל לרצות דלים נפשות אביונים ועם זה באות נפשו שאפה רוח שני שרידים הללו ואף משה שפיר קאמרת הוא דאמר ליה שכך אמרו הלכה קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא והלכתא הוא דאסתיים ליה לפנחס ממשה לא רשותא למען יצדק התלמיד בדברו יזכה הרב בשפטו. הם לא נטלו עצה זה מזה וכאן באו שניהם בעצה אחת אצל פנחס להוסיף כח
בגבורה של מעלה הם הורו הלכה בפני רבם ופנחס ברח מן ההוראה ולא קבל לישב בראש אחרי מות יהושע כל ימי הזקנים והשופטים. הם נכנסו שתויי יין ובאליהו כתיב ומן הנחל ישתה ומן הצרפית לא שאל אלא מים והמלאך הכין לו צפחת מים כדין כהני בית אב. הם נכנסו מחוסרי בגדים ואליהו נתאבל על זה והיה לו אזור עור תחת אבנט וקיים בעצמו עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה כי באברהם כתיב אתה כהן לעולם שהעלה את יצחק שהוא כל העולם כטעם שכר כלם שבארנו וממה שרמזנו בו במאמר אם כל חי ואליהו אמר חי ה' אשר עמדתי לפניו והיה זה בהר המוריה דמזליה היה שם והוא הקריב לכהן זה אברהם את האיל שהיה נאחז בסבך לפיכך אמרה תורה עור העולה לו יהיה וידוקדק עם זה לו יתירה דאיכא בקרא דהוה מצי למימר לכהן יהיה אלא כדאמרן ועולת איש נמי מתוק מדבש ונופת צופים למי שיש לו חיך. הם נתעצלו בקדוש דים ורגלים ואליהו קדש כל גופו בנחל כרית ימים רבים. הם
תקנו אש בחוץ והכניסו עשן בפנים והוא אמר ואש לא אשים ולא היה שם מעלה עשן אלא כל התעלה מלא מים. הם עשו אשר לא צוה אותם. והוא אמר ובדברך עשיתי. לא היו להם בנים ונגאלו מבן אחיהם דומה לדינו של בן יבמה. ועל שם עורבא בעי בני העורבים כלכלו את אליהו. לא היו להם נשים שבתולות ישראל לא הוללו מהם והיו מתאוים לבנות מלכים ונגאלו על ידי בן אשה מבנות פוטיאל אשר קנא בנשיא שמעון שחטא בבת נסיכים וכן אליהו קנא באחאב אשר הסתה אותו איזבל אשתו שהיתה בת מלך צידונים. הם אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואליהו אמר קח נפשי. הם היו עם זה מחשבים קצין והוא אמר לא טוב אנכי מאבותי כדאמר רבי זירא ארעא דמשה ואהרן לא זכו למיעל לגוה מאן יימר דאזכי בה אנא. הם בקשו להנהיג את הקהל ומסתמא היו מצפים לנהוג שררה בארץ ישראל והוא אמר ואותר אני לבדי בקש על אחרים שינהיגו את ישראל עד שנצטוה במשיחת יהוא למלך ואלישע לנביא ולא עלה
בסערה השמים אלא בעבר הירדן וגם אז העלה למעלה למקומה האש שיצאה מאת ה' בשבילם בשמיני למלואים: מאמר חקור דין - חלק ד פרק כ האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו זה פנחס ודאי שבקש משה רבינו ע"ה עליו רחמים ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה כי הוא האומר לאביו זה אלעזר ולאמו כמשמעו לא ראיתיו לאהרן הנזכר בפסוק של מעלה דכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידיך ופירוש לא ראיתיו לא נהניתי ממשיחתו כלום שלא נתכהן פנחס אלא בזכות עצמו ולפי זה לאביו ניחא ולאמו נמי איצטריך אי למאן דאמר מבנות יוסף שפטפט ביצרו ויוסף היה בכור במחשבה וכבר זכרנו כי הכהונה היא ממשפטי הבכורה קא משמע לן שתלו לו בזכות עצמו לא בזכות אחרים ואי למאן דאמר מבנות יתרו שפטם עגלים ללא אלהים והא והא איתא דאבוה מיוסף אמיה מיתרו והיינו נמי דאמר להו אליהו לרבנן אני מבני בניה של רחל ואפשר נמי דאם אביה היתה משבטו של גד וכל דברי חכמים קיימין סלקא דעתך אמינא דאימיה גרמא ליה לרחק כדמעקרא כי כן משפטו
של כהן און שירחקו בניו מישע אי נמי ניחא קמי שמיא ליתן טהור מטמא דהכי אשכחן ביונדב בן רכב שהעמיד כהנים גדולים מבני בנותיו ושמנה כהנים נביאים יצאו מבני בנותיה של רחב שנשאת ליהושע אימא פנחס נמי אימיה גרמה ליה לקרב כדהשתא קא משמע לן דלא ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע שפירש מהנהגת העולם להתבודד בעבודת קונו ולפי שאין אדם רשאי לפרוק עול הבנים והקרובים מעל צוארו עד השלימו את חקו עמהם לחנכם בתורה וביראת שמים אמר שלא עשה כן אלא בזמן שהמה כבר שמרו אמרתך בלבבם שלמדו כל התורה ובריתך ינצורו זו התמדת השנון כי אפילו תלמיד חכם שיושב ושונה כל ימיו צריך להזהר שלא ישכח דבר אחד ממה שלמד כדתנן באבות ויש לו ללמוד מעופר האילים שהוא רץ לפניו ומסתכל תמיד לאחריו והם גם כן ראויים להוראה בנגלה ממנה כגון המשפטים המפורסמים להמון ובדוגמא הנסתרת המסורה בלחישה לחכמים והיא תורת ה' צורך גבוה כדכתיב ותורתך לישראל וראוים גם כן להתחנך בכהונה אפילו בעבודות הפנימיות כגון
הקטרת שהיא כלה על המזבח הפנימי כי אפילו העולה עורה לכהנים מה שאין בקטרת וזה המזבח שבהיכל מיוחד לגבוה שאיננו מתיר לזולתו כלום לא כן מזבח הנחשת שכהנים ובעלים נהנים ממנו אחרי שקרב המתיר כמצותו ולפיכך אמר מזבח ואז שהושלמו הבנים והקרובים בעבודת שמים ברך ה' חילו של ראש בית אב הקדוש הזה שפירש מדרכי העולם לעמוד לפני ה' בהתבודדות תדירה כמאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו לפי פשוטו בקש שבניו יתברכו מפי עליון אחרי ששם ח' מבטחו עליהם ופועל ידיו תרצה כשיבנה אליהו לפניך מזבח ויקריב בהר הכרמל מחץ מתנים קמיו נביאי הבעל ומשנאיו מן יקומון נביאי האשרה אוכלי שלחן איזבל אבל אחאב נכנע ונתקן ועם זה היתה ברכתו של משה רבינו ע"ה כוללת משפט הכהונה לשני ראשי היחס אשר לה אהרן ופנחס והוא פשט נכון וברור ולפי דרכנו למדנו שהושלם להם לנדב ואביהוא על ידי פנחס הוא אליהו שנוי השם שנוי מקום ושנוי מעשה וכבר הרחבנו המאמר מה
שיספיק אל המכוון בצדוק דינו יתברך בשני עולמות: סליק חלק ד: חלק חמישי: מאמר חקור דין - חלק ה פרק א יום ה' הגדול והנורא הוא יום הדין של זמן התחיה המשפט לאלהים הוא אם יוכל האדם להמנות עם הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה אשר המה בצדקתם יחליפו כח באותן השנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו. והנה כל גדולי החכמים הסכימו בביאור הברייתא דשלש כתות ליום הדין השנויה בתוספות דסנהדרין פרק י"ג ובסדר עולם פרק ג' שכן משפטי ה' על עולם התחיה וחלוקי דיניה ששה באורם בגמרא פרק קמא דראש השנה ואלו הן: ראשונה צדיקים גמורים לחיי עולם. שנית בינונים דלא פושעים בגופן רב חסד מטה כלפי חסד. שלישית בינונים ופושעין בגופן יורדין לפי שעה ומצפצפין שפירושו צפון או צועקים או מבצבצין ועולין למנוחתם. רביעית רובא עונות ולאו פושעים בגופן ויש מי שפירש עליהם הא דתנינן בבחירתא משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ואחר כך עולים למנוחתם.
ואחרים פירשו להקל עליהם והשוו המדה לבינונים אשר המה פושעים בגופן לרובא עונות דלאו פושעים דכי הדדי נינהו ושאין זמנם קצוב אלא נידונין לפי שעה פירוש לפי צורך המירוק ודינם לא יגיע בשום פנים לשנים עשר חדש ומכל מקום פניהם דומים לשולי קדרה תחת כויה מאשו של גיהנם וקשה קצת להחמיר כל כך על הבינונים אף על פי שיהיו פושעים בגופן כיון שסוף סוף אין כף חובה מכרעת בהם במשקל אל דעות. חמישית רובא עונות ופושעים בגופן שמשפטן בגיהנם שנים עשר חדש לדברי הכל ואחר כך גופן כלה ונשמתן נשרפת גיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כנבואת מלאכי זהו דין התחיה שכיוצא בהם בדין המות אחר שנים עשר חדש גיהנם פולטתן ונמסרים לדומה וגם שם אין להם מנוחה אלא שהם עתידים אל המבחן שגלהו אליהו לאיוב. ששית נותני חתית בארץ חיים ופורשים מדרכי צבור ומחטיאי הרבים גיהנם ננעלת בפניהן ונדונין בה לדורי דורות ואלה בדין
המות אחר דורי דורות שמעוטם על רבעים אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. והוא טעם גיהנם כלה והם אינם כלים שאנו מפרשים אותו כפי מה שפירשו חכמים בפסוק חצי אכלה בם מה התם חצי כלים והוא תכלית יסורין אף כאן גיהנם כלה והוא תכלית העונש שהחצים והגיהנם לא ישבותו כל ימי היותם מקצוף עליהם ומגעור בם אמנם סוף סוף הם אינם כלים וגיהנם גופיה נקרא כן שהיא גי של הנם ופירוש שוחה עמוקה שיורדין לה על עסקי חנם והנשמות שנטהרו מעלין אותן לשלוחי גן עדן ואומרים הנם הא אתלבנו ועל הנשמות הנבדקות בלבד שאינן צריכות לבון צווחין להון הנם קחו ולכו כמבואר בזוהר ולקושטא דמלתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב:
מאמר חקור דין - חלק ה פרק ב ממשמע שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו למדנו לדין התחיה גם כן שיש למשפט רשעים אלה הפסק לדור אחרון ומצאנו לזה רמז בפסוק והיה מדי חדש השני שנכפל בנבואות ישעיהו בסוף הספר ואמרו המפרשים שהוא כדי לסיים בנחמה ואנו אומרים דהא והא איתא למימרא דמורדים ופושעים נמי אחרי שיהיו דיראון לכל בשר איך שיובן עוד חזון למועדם שיבאו להשתחוות למלך ה' צבאות וכן אתה אומר בשאר הפסוקים כיוצא בזה וכלם נכפלו בסוף ארבעה ספרים סימנים יתק"ק שהם נדרשים לעצמם כי בסוף תרי עשר אמר שישלח את אליהו הנביא וממה שנסמך לפסוק זכרו תורת משה יש ללמוד שיבא ללמד לישראל סתומות התורה ולתרץ ספקות הוראותיה כי הוא תלמיד מובהק למשה רבינו ע"ה ובפסוק שלאחריו מפורש שישים שלום בעולם ועדין איני יודע איזו היא עקר שליחותו ואם תמצא לומר השלום עקר לא ידענו כמה כחו לפיכך אמר פן אבא והכתי על כן אני מקדים ושולח אותו למדנו שהשלום
בבית מציל מן הפורענות וכן בבית ישראל שכלם אחים ורעים. ובסוף קינות נמשך לכוונת הפרק הזה כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד אפילו שיגיע הקצף לתכלית המרד השיבנו ונשובה דאי לא אהדריה קרא הוה אמינא הני מילי מחיים כדמשמע מדכתיב ברישא למה לנצח תשכחנו על כן חזר וכפלו ללמדנו שאפילו אחר דינה של גיהנם יש תקוה לפושעי ישראל שהם עתידים לשוב ולהתחדש כאלו לא חטא מעולם והוא אמרו חדש ימינו כקדם על דרך שמחנו כימות עניתנו ובארנוהו. וקהלת חתם ספרו בפסוק סוף דבר הכל נשמע כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט שמא תאמר אין אחר גמר דין כלום סוף דבר את האלהים ירא לצדק דינו ולברכו בכל עת כי זה כל האדם והוא מה שאנו עתידים לבאר בפרקים הבאים בסייעתא דשמיא:
מאמר חקור דין - חלק ה פרק ג פושעים בגופן דקאמרי יהבו בהו רבנן סימנא אם בבזוי מצות דלא שייך אלא במצווה עליהן ואם בהתמכר לדבר עברה דלא שכיח אלא במי שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני אם בפועל דכתיב בהו מורשה קהלת יעקב ירושה ממש אף לא מאבות לבנים אלא ממקום אחר דהיינו מן הרב לתלמידו כמו שכבר בארנו ואם בכח דקרינן ביה אורסה סוד הנשמות שהיו עתידות להבראות כך דרש רבי נתן ז"ל לכן הרחיבה שאול נפשה על בטול העשין ופערה פיה על הלאוין לבלי חק ריש לקיש בפרק חלק דרש למי ששייר אפילו חק אחד אמר לו רבי יוחנן לא ניחא למרייהו אלא למי שלא שמר אפילו חק אחד ותרווייהו פושעי ישראל בגופן זה שייר חק אחד שמצותו בזויה עליו כמו שנזכיר וזה לא שמר אפילו חק אחד כמאמרו אלא מצות אנשים מלומדה פרשתא מסייעא ליה לרבי יוחנן דכתיב אם בחוקתי תמאסו לא מאסתים ואם את משפטי תגעל נפשכם לא געלתים לבלתי עשות את כל מצותי לכלותם להפרכם את בריתי להפר בריתי
אתם וכל כך למה כי אני ה' אלהיהם. וכאן מקום עיון עם ההיא דתניא פרק אמר להם הממונה פשעים אלו המרדים וכו' דפליגי בה רבי מאיר ורבנן בסדר הודוי ובין למר ובין למר שלשה חלוקי עברה הן אלא שלא שוו בסדורן אם חטא קודם לעון ופשע או מתאחר אליהם ' יותנא מסייע להו לרבנן מודויו של דניאל שאמר חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וקשיא לן אמלתיה דהני ארבעה נינהו ואי הרשענו דאמר דוד היינו מרדים דמניה נמי מייתי סייעתא לרבנן למה ליה לדניאל כולי האי דהכא ודאי ליכא למימר תני והדר מפרש דלית כאן מפרט את החטא אלא אידי ואידי כללא הוא. ולמסקנא דמלתא תרי גווני מרדים נינהו במלכותא דארעא ובמלכותא דרקיעא חד כמה דאשכחן בשאול ובני בליעל אמרו מה יושענו זה ויבזוהו הכי נמי חשיב כלפי שמיא מי שהמצות בזויות עליו ואומר מה איכפת ליה לרחמנא בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף ולית ליה אמרת אלוה צרופה אלא אוכל נבלות אפילו שלא לתיאבון כמו
שזכר הר"ן בריש חולין ומהכא איכא למימר דגמרה למלתיה דהא חמיר דיניה מאוכל לתיאבון שגם הוא מזיד אלא דכפין אכיל למלא נפשו כי ירעב וזה אפילו לא כפין נמי בז לדבר יהבל לו שביק התרא ואכיל אסורא אבל קיל מאוכל להכעיס שהוא המכוין להקציף כההוא דכתיב ביה הרבה אשמה ולא עוד אלא שבן בנו בקש להכעיס יותר ממנו לפיכך הפליג דניאל בודויו שידע צורך השעה אבל בדורות הראשונים לא העיזו כל הדא חציפותא כלפי שמיא והוה סגי להו להתודות על הקלים שבמרדים כי הא דאמר דוד חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. ופשע דאמר משה כולל את שניהם המרד כמשמעו כדכתיב מלך מואב פשע בי והבזיון כדתניא פושעי ישראל בגופן ואמור רבנן דהיינו קרקפתא דלא מנח תפילין וכדפירש רבינו תם דאמרי מאי אהנו רצועות הללו וכן פושעים בעריות דקיל להו אסורייהו אי נמי אמרי לא פקיד רחמנא עלייהו וכוליה האי ודאי לא שכיח בישראל כדאמרן: