ספר עשרה מאמרות
מאמר אם כל חי - חלק א סימן יח
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
מאמר אם כל חי - חלק א סימן יח והנה אלהינו זה יתברך שמו המושל על סדר זמנים והכל כחומר ביד היוצר כן הוא בידו וברשותו יביא במשפט על כל נעלם בכל יום ובכל שעה כמו שנתבאר בגמרא מפסוק ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו וכבר בארנו במאמר חקור דין בחלק השני שהתנאים הנראים כחולקים בזה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולא יחד יום מיומים לצדק בו את דיניו כמו היום הרת עולם המיוחד לדין האדם וכן ליתר ההנהגות כמו שאר פרקים שבהם העולם נדון אלא להישרת לבבנו ליראתו אחרי שהעולם נתן בלבנו להיות טרודים ברוב הזמן והיו הפרקים האלה לנו ולבנינו מקראי קדש לפדיון נפשנו בלי ספק שכנגדם פני המרכבה ילמדו עלינו זכות ועל שם נקראו ארבעה פרקים שהם פרקי המרכבה וקשוריה ועוד שהם פקידין על הפורקן ועל הפדות ארבעה גואלים ודאי שכן מצוה עלינו בכל אחד מהם לטהר עצמנו תחלה ולהקביל פני הרב מעין מצות ראיה להקבלת פני שכינה ולעסוק בתורה ולהרבות בעבודה דהיינו בתפלה
ובקרבנות היום ו לשמח בהם העני והגר וכל אלמנה ויתום שהיא גמילות חסדים הרי שלשה עמודי עולם כי בזה יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו: מאמר אם כל חי - חלק א סימן יט הרי אנו בקדוש החדש והזמנים כמו הכלה שתבעוה לינשא בניסן או בסיון ועד שתתפייס ותאמר יום פלוני ניסן לא רמינן שערי באסינתא ומשנתפייסה וקבעה ראש חדש צריכה להמתין לפרנס עצמה עד ט"ו לחדש או ו' בו האי כדיניה והאי בדיניה אבל בקדושת היום הרת עולם אינו כן שהרי החדש מתכסה בחג לפי שהיא נתבעת לבדיקה תחלה בראש השנה ויום הכפורים ברחימותא דאית בה קנאה כי הן בקדושיו לא יאמין וכשנצא בדימוס וסימנים בידינו לולב וארבעת מיניו נזכה לסכת שלום על כל כבוד חופה ונקתה ונזרעה זרע. הצד השוה לחדשי השנה כלם הוא מה שכתוב בתשובות הגאונים כי שבעת ימים קודם ראיית הלבנה מדת רחמים עורכת מלחמה עם סמאל וחייליו על המעוט והשעיר מעורר תגר עם איש חלק על קנאה יפה
כלבנה ומיכאל וגבריאל נלחמים נגד המקטרגים ובסוף יום השביעי גבריאל מחליש כחם ומיכאל כהן גדול מביא לשמעשאל השר הגדול המלמד זכות על עשו שהוא כדמות שעיר ומקריבו כדמות קרבן במזבח העומד לפני התשובה בכל ראש חדש ואז מתפייס הרצון והכבוד מתרבה ומתמלא וכח השעיר כלה באש הגבורה אלא שחוזר ונעור בימי הירידה עד הזמן המיועד דכתיב ביה והיה אור הלבנה כאור החמה. ולמדנו מזה להקבלת פני שכינה בברכת הלבנה שמצוה מן המובחר שלא לברך עליה עד ליל שביעי לדבוק וקודם ששה עשר לעכובא והרי דייקי תרי לישני בגמרא דפרשו מלתיה דרבי יוחנן דאמר עד שתתמלא פגימתה ולא פליגי והיינו עד שתתבשם דמסכת סופרים וכמו שבארנו מלתא וטעמיה ולמה בחול ובמוצאי שבתות בעיוני השנון ידרש משם:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כ השתא מיהת לא מיתבא דעתא של ירח כי המבחן קשה ולעתים רחוקות אף היא תשיב אמריה לאדוניה בקרב לבה שימני כחותם על לבך אשר שם נגלה אליו קץ הימין כאשר היתה באמנה אתו מגיד מראשית אחרית כחותם על זרועך שמאל דוחה מאז הבקר של חדוש העולם ועד עתה דעלה איתמר לאברי לא גליתי ואפילו לימין מקרבת מה כתיב בתריה כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה ולהשלמת הביאור במכוין הנה ידוקדק בכתוב תחלה הכפל והחלוף לכל חלקיו איש לא נעדר וצרוף קצתם מזה ומזה והתיחסם בכללות הדרוש הלז שאנו בבאורו. ועתה ישמע חכם כי כאן הרעיה התמה בצוף דבש אמרי נועם מצאה בית שאול אל המות ערוך מאתמול שיתרחב בדוגמטריא של רשעים כטעם אין כל חדש גם הוא למלך הוכן שהכל ברא לכבודו ועתיד להוסיף חללו כלו אומר כבוד על היכלו בגן עדן בזכות הנותן ריוח בין הדבקים של קריאת שמע שהן ששים כדלעיל והוא טעם אמרם ז"ל עדן אחד מששים בגיהנם כי כל
ריוח וריוח בקרב כל ישראל מוסיף עדן אחד בעולם ונמצינו הופכים את הקללה לברכה ואם גיהנם כך קל וחומר לכל היצור והיא גם היא אמרה כי הקנאה רוח טהרה ודאי קן לה לאהבה. ואש הגחלת מעון השלהבת. כי עז המתקומם ומי יקימנו וקשה המקום בל ימוט לעולם. והנה הצור תמים פעלו שם הלב זבול לו לחותם והרבה עמו פדות כדוגמא דקה מן הדקה כמוח עליו מלמעלה והוא טעם על לבך וכמוהו ועל לבם אכתבנה בארנוהו במאמר חקור דין. ובזרוע ה' ומאי ניהו אלהים דמעשה בראשית בו חותם החדוש והדוגמא בימינו ממעל לו דכתיב ביה רום ידיהו נשא ובו עולם חסד יבנה כטעם על זרועך והרי היא מתחננת לשוב לימי עלומיה על הפורקן ועל הפדות שיהא טוב אחרית דבר כאשר היה בתחלת המחשבה ראשית דעת בזמן שקדמו שרים שמים העליונים ותולדותיה אחר נוגנים הארץ העליונה ותולדותיה בתוך עלמות תופפות אלו נשמותיהם של צדיקים דעלייהו כתיב יהי אור בהפשט כתנות עור הוא נרתקו דכתיב ביה
ויהי אור ועל דבר זה נכרת ברית שלא לדחוק את הקץ: מאמר אם כל חי - חלק א סימן כא ולמען יזמר הכבוד העליון ולא ידום אף הירח כן אל דמי לה במהללה אל תחרש ואל תשקוט עד שהמציא לה הקב"ה לפי שעה תקון משקיף לכל צרכי העולם באמרו הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח וכבר הרגיש הרב בראש מסכת שבועות קושי המאמר כפשוטו ותקן אותו בשני פרושים אמתיים והיו תואמים וצריכים זה לזה בעצם לא תשתלם הבנת הדרוש אלא בשותפם יחד. הפירוש האחד יתבאר עלי כמו לפני והוא לבדו מה שהבינו ממנו האחרונים. אבל זה איננו מספיק אלא כשיפורש גם כן עלי מטעם הרב כאמור בשביל הערבות שערבתי לירח שתהיו צדיקים וקובעים ראשי חדשים על פי ראייתה ומתמידים המנין בה לשמטות וליובלים לקדושת הארץ הנבחרת שהיא דוגמתה ממעטת ומצמצמת עצמה בזמן שאין כל יושביה עליה כצבי הזה שאין עורו מחזיק את בשרו כי הצבי עודנו חי מרחיב את עורו בעים רוחו ושעור ההרחבה
העתידה ומזומנת לארץ הנבחרת מפורש בכתוב שאמר צבי היא לכל הארצות ובזמן שהחי הזה טעון הפשט חדל כי קטן הוא מהכיל את בשרו: מאמר אם כל חי - חלק א סימן כב ממה שידענו שאין בשר המת מרחיב את העור ורשעים בחייהם קרוים מתים לפיכך בהתחבר אברם ללוט כתיב ולא נשא אותם הארץ ואין זה מקרא קצר כדברי המפרשים אלא אותם פירושו האות שלהם כטעם אות אמת ואות חוט השני שדרשו חכמים בדברי רחב וכן ויתנכלו אותו לא יצדק ההתפעל בפשט הכתוב המורגל למפרשים אלא במה שבארנוהו שדמו בעצמם אחי יוסף היותם מספיקים להשלים האות שלו בדגלים ובצבאות ה' ואחר כך יוכלו להמיתו ולא ימשך מזה גרעון במחנה שכינה לפי דעתם והיה זה במדת השלום שהחזיקו בו בינותם בלב שלם ובכחו זה שתפו שכינה עמהם כי הוא לבדו מספיק להמשיך בעולם חסד אל מתליסר מכילן דרחמי שכן י"ג פעמים חסד בגימטריא שלום במספר אותיות גדולות של מנצפ"ך וכתיב אין שלום לרשעים שאין
שנאת חנם ושלילת השלום מצויה אלא בנשמות פגומות וכל שכן אם בשכבר כשלו איש באחיו צא ולמד מתלמידי רבי עקיבא שלא חלקו כבוד זה לזה בזכרם עון שטים שלא הטהרו ממנו עד אשר יחדו יכליון דמיתו מותא תניינא באותו פרק ודוק סמיכות הכתובים בפרשת פנחס ובני קרח לא מתו כתיב בתריה בני שמעון כריך ותני לא מתו בני שמעון אלא מזרעו של ערב רב שנשאו נשים באותו השבט וכבר זכרנו מזה למעלה:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כג ואף דור המדבר שאמרו בשנאת ה' אותנו והוא הפך ויתנכלו אותו לפי דרכנו נגזר עליהם ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ראשי תיבות ואיב"ה שהיא גרמה להם איבה אחרת נוטריקון איכה ישבה בדד העיר כפי הנדרש בו וזה שהם היו ממחצב גבוה מקור האהבה כנודע דעליה כתיב הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה ולא עמדו בשלותם אדרבה השחיתו להכניס את השנאה בתחום המלך העליון שהשלום שלו ונדונו להתעכל זוהמתן בעפר המדבר מקום נחש שרף ועקרב עד היום הזה כנרמז בזוהר והוא טעם כי יפול הנופל הוא הגוף המתפעל בזוהמא וכטעם ובגדי ערומים תפשיט כי הערומים מן השלמות לובשים בגדי אבל ובשובם לשלמותם שבח הוא להם הפשטת בגדי ערומים ללבוש בגדי ישע מעיל צדקה ואין צורך למה שנדחק הרב אבן עזרא בפסוק הזה וישתבח בו בכל מקום לדמיון כי יחשבהו לו פשט נחמד לא לנו. ואולם השלום סימן מובהק לריעים בתורה ובמצות גם מתמול גם משלשום ודגלו עליהם אהבה כטעם ויתנכלו
אותו שזכרנו אף כאן דגל של אברם ולוט והאות שלהם לא נשא את הארץ שתרחיב מקום אהלה לשניהם אפילו באותה שעה אשר הם עליה ואחרי הפרד לוט רחבה ונסבה לאברם לבדו כדכתיב שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה וההפך בלוט כי תחלה ישב בערי הככר אחר כך ויאהל עד סדום ולסוף צמצם ישיבתו בשער סדום וגם שם לא הונח לו כי אין הבור מתמלא מחוליתו. וכשם שנאמר בנחמת הארץ האריכי מיתריך ועתידה ירושלים שתתרחב עד דמשק להכיל רבוי אוכלוסיה כטעם מי ילד לי את אלה כך והיה אור הלבנה כאור החמה:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כד והנה מציאות המוחש מן הארץ הקדושה שמארבע מאות פרסה מרובעות שהיתה כבר בעת שלום עכשיו נתקרבו גבוליה המפורשים בתורה ונראים לעינים דחקוה צמצמוה וקפלוה ביניהם לקיים ושממו עליה אויביכם זה הדבר מקרב מאד אל השכל אמונת האפשרות במעוט הירח מן המציאות בכח שהוכן תחלה קודם החטא מנורא עלילה על בני אדם ונמשך אחרי כן במעשה וכל הנדרש בה אמת שאלו זכינו היינו נהנים תדיר מהאורה של מעלה ושני המאורות היו משמשים לפנינו כמעשה האורלוגין למדוד בהם סדר זמנים לא זולת שכן כתיב בראשונה והיו לאותות ולמועדים אמנם בצפיית החטא הוכנו גם כן להאיר על הארץ והדבר ידוע מהגשמים הזכים שבהקפל חלקיהם ובהתקבצם זה אל זה יתעבו וימעט ספיריותם כדברי הרמב"ם בפ"ד מיסודי התורה וכיון שהעידו הכתובים ופירשו רבותינו שנתמעטה האורה בעונותינו אין תימה שימשך זה מהתכנס גופי המאורות עצמם והקטנתם בפועל וההגדל במאורות מזה לזה בין רב למעט
והוא טעם וחפרה הלבנה לפי שעה כטעם ואל תכלמי כי לא תחפירי האמור בארץ ואף על פי שנאמר גם כן ובושה החמה דברים כפשטן שכנגדה כל העולם כלו לקה הלא השאירה עוללות לתת שכרם בעולם הזה למונין לה: מאמר אם כל חי - חלק א סימן כה ומה גם עתה צדיקים נקראים על שמו של המאור הקטן וידוע מה שהשיבו לצדוקים בסוף מסכת ידים כי כל דבר לפי חבתו טומאתו וכבר פירש בן עוזיאל בג' מקומות מן הנביאים חזרת המאורות לקדמותן שתקון החמה יהיה על חד תלת מאה וארבעין ותלת שהוא רבוע השבעיות באורך ורוחב ועומק כטעם ואור החמה יהיה שבעתים בשוב לאיתנו הראשון רמז לדבר בספר משלי לא יבוזו לגנב ונמצא ישלם שבעתים האמור על חטאו של אדם שגנב מעץ הדעת ושלם ממיטב כאמור ולפי המסופר מקפולה של ארץ ישראל בעת הזאת בתוך גבוליה שזכרנו קרוב הדבר מאד לשמירת היחס הזה ודי במה שאמרנו אל המכוון עתה:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כו ידוע ממאמר קרבני לחמי לאשי שסוד הקרבנות הוא פיוס פמליא של מעלה ושל מטה שיהנו כלם משלחנו של מלך ואפילו העולה שהיא כליל לאישים יש ממנה העור לכהנים ושעיר החטאת ממנו למזבח דמו ואמוריו והבשר והעור לכהנים. ומזה למדנו פשט אמתי מתוק לנפש וברור כשמש בפסוק האמור לעלי ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי שאמרו המפרשים הלמ"ד נוספת ואין הדבר כן אלא היא כלמ"ד לאישי אף כאן לעמי יכלול כל הנהנים מן הקרבן האישים לחלקם והכהנים לחלקם שהוא שירי הקרבן לא הראשית ופשוט הוא. או יאמר לעמי לעיני עמי שבראותם היות יפה כח הכהנים מכח המזבח יאמרו שלחן ה' נבזה הוא. או יאמר מראשית כל מנחת ישראל הבא לצורך עמי הם הנשמות העתידות להבראות שעם המלך במלאכתו ישבו שם והם עמו ונחלתו והדברים מגיעים למנחת יולדת שהיו משהין את קניהן וממעטים את הדמות כדברי רבותינו:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כז ועל המורם מהם לכהנים נאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם ואמרו חכמים כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים תורה אחת לחטאות הצבור והיחיד. והכוונה כי היתה להם אכילת הקרבנות גזרת מלך כהנחת תפלין וכמתן דמים והקטרת אימורים למזבח ושב עם זה קיום המצוה הזאת בא ללמד ונמצא למד כי אנו נחשב שאכילתם מכפרת לבעלים ואינו אלא ממה שהבעלים מתכפרים חסידים שבכהונה אוכלים שהרי הן מסובין על שלחן גבוה במקום קדוש נהנין ונזונין מזיו שכינה. וכבר היתה ברכה משתלחת בעת רצון בחלוקתן ובאכילתן לשובע המעט הוא אם רב המגיע לכל אחד ואחד ומזכירים היו לשבח את הבבליים שדעתם יפה בשעיר החצון של יום הכפורים שחל בערב שבת שלא הביאוהו לידי נותר כדתנן במנחות פרק שתי הלחם:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כח ובאמת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולפיכך אנו צריכין כפרה מן הסתם חטאת לה' כמו שאמרנו כי הוא המכריז על יד נביאו ועמך כלם צדיקים והוא ערב המחזר על הלוים ומזרזם שיפרעו בשביל הערבות שלו ויצדק לומר עלי בדקדוק גמור כי הכפרה לעצמכם והחוב עלי לכפר עליכם כי מקוה ישראל ה'. ויפורש גם כן עלי לפי האמת כטעם כגמול עלי נפשי ליודעי חן אי נמי כטעם לוו עלי ואני פורע כי עצם הבטחון גורם הכפרה ממה שנתמעט הירח לחסרוננו או ירצה למעני פירוש הביאו אתערותא מתתא בכדי שיספיק לאתערא לעילא והוא טעם למענהו לקלוסו שהוא מקלס ומתקלס מעלה ומטה ושוי הנגון בתרי קלי הוא באמת מפליא לעשות א כן כשיחסר ההתעוררות תחתון שאז נאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני פירוש אנכי בהשגחה הנגלית אנכי הוא בהשגחה הנסתרת כמו שזכרנו למעלה דעלייהו אתמר יום כפורים הוא תרי משמע והיינו דקאמר מוחה פשעיך למעני כי אפילו זכות אבות איננו מספיק
אם אין התחתונים אשר המה חיים עדנה מתעוררים תחלה לתשובה וכן למעני למעני אעשה שמזקיקין אותו להשואת הנגון בינו לבין עצמו כי איך יחל ח"ו וחזקיהו אמר הנה לשלום מר לי מר כפל המרירות לפי שנאמר לו וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני שאין בדור זכות מגין ולמען דוד עבדי כטעם מתים יורשים את החיים שבארנו במאמר חקור דין וכן ושבח אני את המתים דקהלת. והנה המרירות הראשון היה נוגע אליו בכללות לפיכך אמר תחלה מר לי כי יצטרך האל יתברך להתעורר ברישא דכתיב למעני אמנם המרירות השני לי מר שהיה פרטי אליו שאפילו לבסוף לא יחשב לו זכות אלא לדוד אביו והיה זה לפי שתלה בזכות עצמו תלו לו בזכות אחרים כדברי רבותינו. ויצדק לפרש גם כן מלת עלי כטעם האוכל בשר אבירים אין זאת רק עטרה לראשו שאמר ונעשה רצונו:
מאמר אם כל חי - חלק א סימן כט והוא טעם קשירת כתרים מן התפלות שנתיחסה באגדה לשר הפנים וצריך שימתין תפלת העני המאריך לשפוך שיחו ותחלת דבריו לפני ה' מתנצל על היותו גורם במעשיו איחור הקשירה ומה גם עתה והוא תפלה לעני כי יעטוף ונקרא הקושר שר הפנים כי הוא מרבה המשרה כשעור הפנים המתפללים הם מי שאינו יודע להתפלל אלא במדת הנפש ושר אחר קושר כתרים מכל התפלות כגון זו סנדלפון שמו ואחרים במדת הרוח ולהם שר אחד גדול מן הראשון כמו שנזכיר ועל שתי מדרגות אלה נאמר רבות בנות עשו חיל ועל הנשמה ושושביניה המתפללים בה כתיב ואת עלית על כלנה ולהם שר גדול נורא מאד הוא המלאך הגואל שזכר יעקב אשר לא יגורהו רע לאחד הפירושים הנאמרים באמת ובקש רחמים עליו שיתנו לו רשות לברך את הנערים הם השרים שזכרנו ראשונה דעלייהו אמר משה לפרעה בנערינו תרי ובזקננו חד נלך שכן כתוב בספרים מדוייקים קדמאה ביו"ד תניינא בלא יו"ד ויקרא בשלשתם שם ה' בזכות
יעקב וזהו שמי ובזכות אבותיו כדמסיק קרא והוא השלמת המרכבה העליונה כנודע מאמרם ז"ל האבות הם המרכבה והרמז במסרה ותחת תרין ותחת כי אהב את אבותיך ותחת הרקיע כנפיהם ישרות: מאמר אם כל חי - חלק א סימן ל ובתאר שר הפנים זה שזכרנו יש בו פירושים אחרים שהן כבשונו של עולם גם מה שבארנוהו כאחד מהם אמתי ומתישב לפי הפשט והוא המכוון לרבי חייא רבה בירושלמי פרק היה קורא שהיה מהרהר בתפלתו מאן עייל קמי מלכא קדמאי אלקפתא זה אכתריאל מן השלשה הכי נכבד או ריש גלותא זה מטטרון הנקרא בן ירד על שם ירידת הגלות כנודע. אמר שזה היה עקר כוונתו להבחין אם היה גובר בתפלתו הדבור או המחשבה והכוונה הנכונה ונזהר שלא לכוין יותר מזה כי היה חושש לעצמו מעיון תפלה ורבי בון הוה מני דימוסייא הן הם פנות ההילכתא שהתפלה מתקבלת בהם ושמואל הוה מני אפרוחים אלו כתות המלאכים המעלים אותה בכנפיהם ואידך מחזיק טיבותא לרישיה דכי מטי למודים כרע מגרמיה להוריד שפע שבע רצון לא בעמל
ולא ביגיעה והנה תקוני התפלה שזכרנו נקראו כתרים ולא עטרות כי יש בעטרה מדת אחוריים והכתר כלו לפנים. והנזר שהוא עדות למלכי בית דוד נקרא כן על שם שפוע הקדקד ראשית דעת למעלה ממקום תפילין שמתחיל להנזר מול עורף והוא חבור עצמות הגלגולת הנודע לחכמי הנתוח בשם מחברת הנזר ולרבי שמעון בן יוחאי בריש פרשת משפטים בשם חדודי דגולגלתא. והוא מקום המבחן למי שראוי להולמו כנודע ואין כאן מקום לבאר יותר: