Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עשרה מאמרות

מאמר אם כל חי - חלק א סימן ט

קטע 22 מתוך 35

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

מאמר אם כל חי - חלק א סימן ט במעשה המקלות ליעקב אבינו יש בו פועל דמיוני לבירור הנשמות הקדושות מכור הברזל כדכתיב ויתן פני הצאן כטעם צאן אדם שאמר יחזקאל אל עקוד זה יצחק אי נמי שכיון בהם לטעם הקרבנות כי הא דתנינן אין כופתין את הטלה אלא מעקידין. הדרן לאברהם שאמר למלך סדום אם אקח מכל אשר לך ולא קבל מתנות מאבימלך אלא להוראת הפיוס ועל מנת להחזיר שכן אלף כסף דקאמר לשרה משפטו שוה כסף בלי ספק והן הן צאן ובקר שזכר הכתוב בנתינה עצמה דאי לא תימא הכי מדוע לא זכרם אבימלך לשרה להפיס את דעתה ביותר וגם אחרי כן החזירם אברהם לאבימלך בכריתת הברית אך לא השיב עבדים ושפחות שמלו וטבלו והם בכלל הנפש אשר עשו ואיך יחזירם לסורם אלא המה היו עבדי יצחק הנזכרים בפרשת הבארות שחפרו בנחל גרר כי אנשי המקום המה ובקיאים במוצאי מים ורועי גרר בקשו לעשקם כרועי מדין לבנות יתרו כיון שפירשו מדרכיהם וכבר זכרו רבותינו כי בעשקם הבאר הראשון נחרב בידם וכשהחזירוהו

2

נבע מאליו השני נחרב ושוב לא נבע. השלישי לא עשקוהו כלל ואולם רועי יצחק במצותו הצילו העבדים מיד פלשתים הא למדנו דרועי יצחק לחוד ועבדי יצחק לחוד והוא דקדוק נכון בכתוב: מאמר אם כל חי - חלק א סימן י אמנם האשה צריכה לבנים ביותר שהם חוטרי לידה כדבריהם ז"ל ועל ידם תהא חביבה על בעלה כאמרם אין אשה אלא לבנים וכתיב יבעלוך בניך כי טפות הזרע שהבנים נוצרים מהן הן רובעות אותה תמיד כל ימי העבור ומוציאות שלמותה מן הכח אל הפועל ועם זה הבנים המה משלימים התכלית בה בלי ספק לפי שאין בה שלמות עצמה כמו האדם כי על כן אמרו שדעתה קלה ומבקשת השלמתה על דם כרחל שאמרה הבה לי בנים אף על גב דלא מיפקדא ובהצטרף אליה דעת האב ודעת הבנים ודעת נותן הצורות כמו שאנו עתידים לבאר שכולם מתוארים בפקידה יצדק מאד אמרם ז"ל על פסוק ויבן את הצלע שנתן בינה באשה יותר מן האיש וידוע שהבינה אוצר הדעת היא כמו שפירש הרמב"ם באבות סוף פרק ג' וקשית נחלת אבות בטלה מעקרא כי

3

במדת האנושיות התנא מדבר לא באלקיות לפי פשוטן של דברים אף כאן בהצטרף אצל הירח דעת עליון נותן הצורות ודעת הבנים ישראל בוניה ודאי כדדרשינן מיתורא דקרא שהם במצותו רואים הליכות השמש ומונין לה לירח באמנה אתו הנה בזה בלי ספק חבה יתרה נודעת לה ואמנם היו הככבים.מהדרים ממשלת הלילה עד שיצדק אמרנו שהמאורות שניהם גדולים מתחלת יצירתם השמש ברוב בנין והירח ברוב מנין והנה בשתוף הנהגותיהם בשויי גמור יושג התכלית בבריאה כמו שיבא:

4

מאמר אם כל חי - חלק א סימן יא אכן קטרגה הירח לפני הקב"ה במאמר שיש בו בקשת השלום ורדיפת האהבה לפיכך קראוהו חכמים קטרוג מלה מורכבת שמשמעה קטטת החמדה או קשר החמדה כדמתרגמינן נחמד למראה מרגג למחזי ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כך היא שנויה בפרק אלו טרפות ופירושה כי לא די להשלמת החפץ אל הטוב והמטיב שיהיו שניהם קיימים באיש וכל אחד יספיק שלמותו לעצמו ובלתי מטיב לזולתו ומזה הצד תחמוד הירח התחברה לשמש בדרך אישות דהיינו שתוף ההנהגה בהסכמת חלקיה כדי שיועילו שניהם לזולתם והיתה תשוקתה לחבור מתמיד בהשואה גמורה בהיות האורה של מעלה מתפשטת לפניהם בלי הפסק כיד המלך ואף על פי שיהיו השמש שליט לבדו על ממשלת היום ובו יצא אדם לפעלו ולעבודתו במצות הנוהגות בו הנה בהיות הירח על ממשלת הלילה לכשרון המעשה שזמן הלילה גרמא אליו דלא איברי אלא לגרסא וכל כיוצא בו יחשב לירח יקר וגדולה שבזה תהיה עולה עמו ואינה יורדת ממעלתו:

5

מאמר אם כל חי - חלק א סימן יב ויצדק הוכוח הזה בחכמה ומוסר לירח אם שיהיו הגרמים השמימיים חיים משכילים אם שמניעיהם הם המדברים ומשתדלים בתקנתם ונקראים על שמם וכשיונח היותם בעלי שכל הוא הדבר אשר אמתוהו חכמי ישראל בפרק מי שהיה טמא באמרם שהגלגל קבוע והמזל חוזר וזה כי המזל הוא חלק שכלי מיוחד בגלגל כמוח באדם שהוא מנהיג את הגוף בהשכל וחושק ומתדבק ונעשה כסא כבוד לנשמה כן הדבר במזל שהוא המשכיל ומנהיג בחכמתו את הגלגל וחושק ומתדבק ונעשה בסיס למלאך אם כן הגלגל הוא בעל נפש חיונית קבוע בשלמותו הקיים באיש ושכלו הוא המזל החוזר להתבונן ברצון קונו ומתעורר אל התנועה המסודרת בגלגל שלו והנפש המשכלת אליו הוא המלאך כי בלעדיו לא יתבונן בשכינה להשלים חפצה כשם שאין המוח באדם מכיר את בוראו בשלמות מבלעדי הנשמה והאומר מזל קבוע וגלגל חוזר דובר אמת שהרגלים הן הנה מוליכות את הראש והוא וחומרו שוים בזה המוחש וכבר הפריז את המדה מי

6

שאמר מן המפרשים שחזרו חכמי ישראל והודו לאומרים כך שאין הסוגיא כדבריו ויונח ששתקו להם וגם מצאו בשוני הלכות הולך לשטתם אשר אין בה כזב לפי הפשט הנגלה הנה המה בחכמתם לא רצו לגלות טעמם ונימוקם ולדעת האומרים שאין לגרמים הללו חיות מעצמם ותנועתם אינה אלא טבעית בסבוב כעליית היסודות הקלים וירידת הכבדים אף אנו נאמר שמניעיהם מתחילים במזל ומשלימים בגלגל הנגרר אחריו לא ידומה ההפך מזה בשום פנים לעומדים בסוד הבריאה ואמות סדורה:

7

מאמר אם כל חי - חלק א סימן יג גם אלה לחכמים משלי הקטרוג והמעוט לירח מדבריהם וחידותם על מה שקדמו המאורות בבריאתם לאדם ולא נודע אליהם או אל מניעיהם למי ולמה עד לאחר זמן והרמז במלת קטרוג בגימטריא שי"ח השדה והן הן ראשי תיבות של נפש רוח נשמה חיה יחידה וסופי תיבות שלהן שיח"ה בסוד נער נערה ואותיות אמצעיות בגימטריא חת"ן מהכא מוכח שקדמה שיחה לפני אל ואדם אין לפיכך בקשו בעלי השכל לעמוד בסוד ה' בזה ובכיוצא בו והיא לרבותינו מליצה ידועה דגמלא אתא למבעי קרני ואודני דהוו ליה גזזינהו מניה. כי אמנם כל מעלי הגרה חסרי השינים לפיכך הם בעלי קרנים כי יתפשט על ראשיהם מלמעלה אותו החומר הקשה שממנו השינים ליתר הבעל החיים. והגמל מעלה גרה ובעא קרני בטענה זו ולא הודו לו שכבר העלו בגמרא דאית ליה ניבי. ובהם נתפשט גם כן חלק מן הסחוס שממנו גודל האזנים לנגרע מאותן הניבים לפיכך אודני דהוו ליה בראוי לפי שטתו לא במוחזק גזזינהו מניה והקטינום ועל

8

זה הדרך מהתבוננות על סתרי הטבע הישר היה כל האמור בירח כמו שזכרנו אלא שהיתה מצוה שלא לשמה ואורך הויכוח ראיה לזה ולא עוד אלא שאפילו אחרי רוב הפיוס לא נתפייס ולא נתקררה דעתה לפיכך הוצרכה הכפרה והנה באה התשובה הראשונה אליה שתקטין עצמה כי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר והוא הטעם האמור בבראשית רבה שנקרא מאור קטן על ידי שנכנס בתחומו של חברו אף על פי שנכנס ברשות ולא עוד אלא שאמרו אני גרמתי לו ליכנס בתחומו של חברו כי בהיות הירח מרגשת בחסרונה ראוי ומחוייב אליה שתודה היותה צריכה אל השמש יותר מצרכו אליה שעם הודאתה זאת היא תמעט עצמה כאמרו לכי ומעטי את עצמך וגם זה לה נחמה קצת ממה שנתבאר בתעניות ובסנהדרין כי המתבייש מעצמו אין לו בושת פנים כמו המתבייש מאחרים. ועם זה תמשול ביום ובלילה כי אף בממשלת השמש היא תהיה לו עזר כנגדו שכן הנשים צדקניות מגדלות את בנינו ומצילות אותנו מחטא החסרון למונע עצמו מפריה

9

ורביה ומחטא היתרון בעריות שבתורה ואף על פי שהוא אצלו שרגא בטיהרא ועקר הממשלה לשמש שכן האיש מצווה על פריה ורביה והוא ואמו חייבים בכבוד אביו וכל שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר הדא הוא דכתיב למשפחותם לבית אבותם. מכל מקום איהי מקרבא הנייתה לבעל עצמו והקל מעליו טורח גדול הבנים כי רב הוא ועוד שאם מביא חטים חטים כוסס אי לאו שהיא טוחנת ואופה מביא פשתן פשתן לובש אי לאו שהיא טווה ואורגת והמאורות גם כן אף על גב דממגד תבואות שמש הא בעינן נמי ממגד גרש ירחים. ולא עוד אלא שהיא בעלת פקדון וכל יש לו נתן בידה וגם זה לה מעוט מצד וגדולה מצד כי היא מחלקת ברשותו מנכסיו למאן דצריך קטנים עם גדולים כי יש מהם עוסקי מצות כגון להרבות את הדמות שמצותו בלילה וכן אין רנה של תורה אלא בלילה ולעומתן כתיב בו תרמוש כל חיתו יער והיא לכלם ולסרניהם תתן טרף לביתה וחק לנערותיה:

10

מאמר אם כל חי - חלק א סימן יד וממאמר שיר השירים מהזוהר שזכרנו למעלה מוכח שהירח עצמה פיה פתחה בחכמה לשאול ההקטנה הזאת ויונתן בן עוזיאל אמר שהיו המאורות שניהם גדולים כ"א שעות פחות תרע"ב חלקים מתתר"ף לשעה וסימנם עתי"ם במספר אותיות גדולות של מנצפ"ך ובגימטריא תרח"ם תב"ל שהוא ט"ו פעמים ע"ב על שם ביה ה' צור עולמים והשם במילוי יודי"ן עולה ע"ב עוד אחוריהם של ד' מלואי השם הבלתי נהגה דהיינו פשוט כפול משולש מרובע לכל אחד מהם עולים תרכ"ד וג' מלואים יש לשם אהיה עולים תנ"ה מספר כלם תתר"ף עם הכולל. עוד כ"ד פעמים השם במלוי אלפי"ן עולה תתר"ף שכנגד כ"ד צרופי שם אדנ"י כנודע כי ד' אבנים בונות כ"ד בתים. ויש לחכם זצ"ל בספר פרדס רמונים דרך אחרת בתתר"ף ולפי מה שבארנו בזה היה שווי המאורות כ' שעות שלמות לכ' אותיות שיש בשני מלואים ראשונים לשם בן ד' שאין מצדם מעוט לירח כלל והמלוי הג' כי הוא זה דאלפי"ן כיון דמניה וביה התחיל המעוט

11

לירח לא יחשב אלא שעה אחת וי"ז חלקים ממ"ה שבו היו עדיין המאורות גדולים על שם ב' אותיות ראשונות ממנו י"ו ונקודה אמצעית לאות ד' דאמר מר יו"ד הות והיא אחד מעשרה ביו"ד ראשונה אחד מששה לוא"ו ודי בזה וכיון שהתחילה יו"ד קטנה הלזו להתפשט לצדדין להצטייר בדל"ת התחיל הדלות והמעוט על שם השליך משמים ארצו של תפארת ישראל והחלק המושלך הוא מלוי א"ד בגימטריא תרע"א והכולל הוי צר כח כה שהוא השער שזכרנו שהיה המעוט בכ"ח חלקים אחרונים שבמלוי זה שהם תרע"ב חלקים בשעה כי בעבר"ת ה' צבאות נעתם ארץ. אי נמי כ"א שעות שאמר בן עוזיאל רמז לשם אהיה השער העליון כנודע פחות החלקים אשר אמרנו שהם תרע"א והכולל הוא השער התחתון וכן כ"ו פעמים כ"ו הם תרע"א עם ארבע אותיות והכולל והיה הכל צפוי בתחלת המחשבה שכן כתיב מארת חסר כי היה המעוט גורם מארת ה' בבית רשע והנה יהי מארת עם ארבע אותיות והמלה הם בגימטריא תרע"א וגם בזה די

12

אל המכוון. ואולם רוב מה שבא במסכת חולין בדרך שקלא וטריא בין הירח ושופט צדק בזוהר שיר השירים יובא על צד ההנחה המוסכמת משני המדברים כי כל אשה יודעת איש קונה אדון לעצמה בבחירה ורצון כטעם האשה נקנית והחליפו המליצה הראשונה באמרם אי אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כחדא אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי כי כאן המלך הוא הקב"ה ותרין כתרין הם השמש והירח ולא תאות להם ההשואה הנכספת להשגת תכליתם עד שיהיו ניכרים תחלה כל אחד מהם בשלמותו לבדו ומתניתין היא נותנין לבתולה זמן וכו' וכך נותנין לאיש לפרנס את עצמו:

13

מאמר אם כל חי - חלק א סימן טו על זאת עיקר קביעות המועדים תלוי בלבנה עם היותה צופיה הליכות השמש כי כל ישעה וכל חפץ להדבק בו והיא אמנם סובבת כל כפת הרקיע בזמן כ"ז ימים ורביע בקרוב ומגעת אל המקום שהיתה שם בראשונה תחת השמש ברגע הדבוק שעבר ובזמן שני ימים אחרים ורביע בקרוב תשוב להשיגו ולהדבק בו ושם יחשב לה מולד אחר כנודע נמצאת הירח הולכת בשני ימים ורביע ויותר ממנו כמו חצי שעה כל מה שהלך השמש בכ"ט ימים וחצי ושתי ידות שעה בקרוב. וידוע שלא יפחתו לה מי"ב דבוקים לשנה ואז פניה העליונים מאירים כי מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה והן הן דרכי שלום שבינו לבינה גם אחרי הקטרוג כמו שבארנוהו וזאת עולת חדש בחדשו היא העולה אצלו בלי ספק אלא שעדין אנו צריכים להביא שעיר לחטאת כיון שהיא מכאן ואילך מתרחקת מדודה להאיר לנו וכן התמו בספר הבהיר דאיכא ירידה בחטאת מדכתיב ביום שנטל עשר עטרות וירד מעשות החטאת ולפיכך אין מקדשין את החדש אלא אחר

14

הדבוק עם השמש שהיא מתחדשת ועולה עמו בהלו נרו עלי ראשה ועל שמו נקראים חדשי השנה ואין פוחתין מי"ב למספר שבטי ישראל דכתיב בהו ולישרי לב שמח"ה בגימטריא שנ"ג ימים לפחותה שבשנים ואין מוסיפין על שלשה עשר בהחלק שבט יוסף לשנים והיו כלם כמספר מדות הרחמים שבמקורן הן י"ב ועם הכולל י"ג ואין לנו בשנים יתרה על שפ"ה ימים שהם בגימטריא שכינה וכשם שהירח לרצונה כרגע ממעטת את עצמה ופונה לצרכי העולם אף הצדיקים כן. ונקראים על שמה כי אף על פי שניתן להם קביעות המועדים ברשותם לגמרי אפילו מוטעים שוגגים או מזידים כדרשת אתם ג' פעמים מכל מקום הנה הנם מקטינים עצמם לפני אדון כל הארץ המגלה סודו לעבדיו ובריתו להודיעם כי יושר ההנהגה כן חייב שיהיה הזמן מסור בידם להיותו נברא כמונו:

15

מאמר אם כל חי - חלק א סימן טז ולו חכמו ישכילו זאת המתפארים במחקר הלא ידעו אם לא יבינו כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים בלבד אך לא מעל השמים כלל. ואפילו המשך בלתי משוער אשר יקראוהו למה שהיה קודם התחלת ההשערה למדת יום ומדת לילה הוא מאמר מגומגם אסור להתבונן בו כי לא יצדק בקדמות יתברך הבלתי בעל תכלית שנתארהו במשך אף על פי שנאמר בלתי משוער כי אמנם המשך בטבע וסגולה יחוייב בו עבר הוה ועתיד וכל זה איננו שוה אצל הקדמות והנצחיות המוחלט במציאותו לבדו המרומם על כל ברכה ותהלה כי אין שם עבר או עתיד כלל לא קודם שנברא הזמן ולא עתה שאנו מתוארים בזמן ולא אחרי תום חקות שמים לכן יתיחס הזמן לעלולים בו כמו ימות עולם כימי השמים ודומיהם לא זולת כי על כן אמר איוב הכימי אנוש ימיך ירצה שאין להם יחס ודמיון עם שפל אנשים כשטת הזוהר שכן מכתו אנושה וימיו יכלו באפס תקוה אם שנותיך כימי גבר גם הצדיק המתגבר על יצרו שימיו נצחיי וקיימים כנודע אין להם ערך

16

אפילו עם שנותיך הוא הזמן המשתנה בהנהגותיך מדין לרחמים והוא טעם הכפל והחלוף בכתוב. ואולם יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים יצדק מאד שנקראוהו סדר זמנים והוא אחד מטעמי הספירה בין קצירת העומר למתן תורה והוא ההפך למשך בלתי משוער כנגדיות גמורה כמפורסם לכל מבין ומזה יובן הפסוק שאמר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו אמר שבא הכנויים האלה הכוללים תארי ההשגחה המתחלפת מנגלית לנעלמה ומתיחד בשתיהן כטעם ברוך אתה ה' אשר קדשנו וסדר זמנים שלה בהדייהו אין להם כליון ודוק שנותיך שהוא לשון נקבה ולא יתמו לשון זכר דהא אין סיפיה דקרא מידריש אדסליק מיניה בלבד אלא ארישא נמי אלמא הקיום לסדר זמנים תלוי בהצטרפו אל התארים שזכרנו אשר יחדו יכונו לנצח נצחים:

17

מאמר אם כל חי - חלק א סימן יז זה הוא המכוון אלינו במלת אמת שאנו מוסיפין בסוף קריאת שמע על שם ה' אלהים אמת והיא לבדה מספקת ליחיד היודע לכוין בה במקום שלש תיבות שמוסיף שליח צבור כי ידוע באותיות אמת שהן ראש תוך סוף לאלפא ביתא וכן חותמו של הקב"ה דכתיב ביה אני ראשון לעילא עד אין סוף ואני אחרון לתתא עד אין תכלית ומבלעדי אין אלהים באמצע הקצוות הבלתי מוגבלות כלל ועקר ועל היסוד הזה שהוא בעצמו יציב ונכון כתוב בספר טעמי המצות לקנה שחברו ה"ר אביגדור בעל הפליאה שתיבות החזרה ראוי שתהיינה אני ה' אלהיכם ויש לו יסוד גם כן במדרש הנעלם דמגלת רות ולקמן נימא ביה מלתא גבי סרכין תלתא אשר יאמר אליהם שרי הפנים בקשירת כתרים לרבם מאשי ישראל ותפלתם ועוד דכתיב וה' אלהים אמת שפירושו הוא ובית דינו כדלעיל והיינו אני ה' ועם זה לא יטעה ש"ץ לאמר אמת בסוף קריאת שמע בלחש דלא איריא בשום אופן ומספר התיבות יעיד על זה אף על פי שהרבה מן האחרונים לא

18

דקדקו בכך ונראין דברינו מדבריהם ומכל מקום לא נהגו לחזור מלת אני אלא כך הוא התקון הקבוע ומסור לרבים ששליח צבור לבדו חוזר ה' אלהיכם וכוליה עלמא מוסיפין אמת פעם אחת בלבד יחיד בתחלה ולא בסוף ושליח צבור בסוף ולא בתחלה י יוהיינו מסקנא דגמרא להלכתא פסיקתא אינו חוזר ואומר אמת וסתמא קאמר שאין שום אדם חוזר ואומר אמת שהרי ש"ץ לא אמרו מעקרא ואין לשנות כי גם זה מוסכם בזוהר ובמדרש הנעלם שם גם כן נתבאר התקון ליחיד לכוין בווי"ן שהן מספר ב' שמות היכל ידו"ד ואמת שאמר היחיד תחלה הרי ג' שמות אמנם דידן עדיף לכוין באמת שהרי בלילה אין שם ווי"ן ומכל מקום יש מכוונים במלת ואמונה שיש בה אמן כמספר הווי"ן מזה ומזה יתקלס עלאה ובלבד שיכוין אדם דעתו לשמים והואיל ואתא לידן דין קריאת שמע נימא ביה מלתא במאי דפרישו רבנן המדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנם ותני רב עובדיה ולמדתם שיהא למודך תם דאתמר עלה בגמרא עני רבא

19

בתריה כגון בכל לבבך ודומיהם ומבעי לן למנדע מאי קמשמע לן רבא דהיינו הך לקושטא דמלתא מעט שלא נחשוב כדבקים אלא האותיות השוות ושתיהן נעות כמו שהעיד ה"ר יונה מן הנוסחאות המדוייקות שבגמרא. והן אמנם שמנה זוגות בלבד ארבעה ללמדי"ן תרי"ן לממי"ן אחד לבי"ת ואחד לפ"א מספר כלן ששים בחושבן זעיר דחנוך כך היא קבלת האר"י זצ"ל מפי מורי הה"ר ישראל נר"ו אחד מגדולי תלמידיו שזכני להרבה גופי תורה והדברים עתיקין לדעת למה שמנה ולמה ששים ולמה חושבן זעיר אין זה מקומה וכל יתר הזרוזין חוץ מאלה הם בכלל מדקדק באותיותיה אך לא מן הדבקים שצריך ליתן ריוח ביניהם כמותם ודי בזה: