ספר עשרה מאמרות
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יב
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יב עתה שבנו למעשה היבום ולזווג אברהם ושרה שהיה להשלמת הזולת והמה בנין אב לזווגם של תלמידי חכמים שבכל דור ודור כי בזמן שהם נזקקין לנשיהם שאננות בקדושה ובטהרה ואין ולד נוצר מאותה טפה כגון שהם זקנות או ילדות עקרות או איילונית ואפילו שניהם טומטומין כמו שהיו אברהם ושרה קודם שנוי השם הנה מלבד היות במצותם נחת רוח מהקב"ה לעקרת הבית אם הבנים שמחה שהם בלי ספק מוסיפים אהבה ואחוה שלום וריעות בינו לבינה הנה מחשבה טובה שלהם הקב"ה מצרפה למעשה וזווגם נעשה פועל דמיוני לאחר זמן למי שלא זכה וצריך סיוע כאלה שאמרו צריך ואין לו תקנה כגון שמת בלא בנים ואין לו אח ליבם את אשתו או שחלצה ולא אבה ליבם יזמין להם ה' גואל גם שב גם ישיש כבעז שהיה בן פ' שנה ורות היתה נערה כמו שהעיד עליה הכתוב פעמים רבות ומיד שקיים המצוה מת למחרתו מתוך חופתו ומה שלא פסק יהודה לדעתה לתמר נעשה לו לבעז בקחתו את רות פועל דמיוני להוליד
את עובד והוא טעם ויתן ה' לה הריון האמור ברות נתינה מיד ליד: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יג וקרינן ביה ביהודה ולא יסף כי לא תאמר בעצם ידיעה במקרא אלא העושה פירות אף על פי שבשלילות כתיב ואיש לא ידעה שפירושו בהכרח לא קרב אליה וכן המלך לא ידעה. ולפי מה שנתבאר ונשנה בכלל המאמר הזה יצא פירוש הכתוב נכון וברור כי הנה רבוי השלילה אחר רבוי השלילה מעט בגדריה שאלו אמר ולא יסף לדעתה הייתי אומר מכאן ואילך לא נזקק אליה עכשיו שאמר עוד למדנו שקרב אליה ולא הרתה. עוד זאת אדרש לדרוש במלת ידע שהיא מורכבת משתי מלות יד שפירושו מקום ידע הוא הדעת איך שיובן וכזאת וכזאת צריכים אנו להתבונן בכל מלות לשון הקדש במהות האותיות סדורן וחלוקתן וצרופיהן עד אין תכלית כי לא דבר רק הוא אלא ממנו. ועתה כשנאמר ואיש לא ידעה הדבר מבואר שפירושו לא הכין מקום לחול בו הדעת אבל כשמעטנו היו"ד מהשלילה נצדק בדברנו כי המקום הוכן ולא נחה עליו רוח דעת
וכן האומר בנשי מדין יודעת איש הרוגו פירושו ראויה לביאה כדבריהם ז"ל אף על פי שאינה ראויה לילד אלא לקריבה בעלמא להעשות כלי בביאה ראשונה: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יד אשרי המכוין בכל מעשיו להשכיל להיטיב למי שיחפצו בו מן השמים שזכות הרבים תלוי בו הא למה זה דומה לתלמיד חכם שמת בלי בנים ונתיבמה אשתו להקים זרע למת הנה יודע נסתרות ונגלות גלוי וידוע לפניו אם היה המת הזה צריך להקמת הזרע בהיותו חסר התולדות שלא השאיר אחריו ברכה והוא כמו פרא למוד מדבר שאין מכניסין אותו במנוחות שאננות בגן עדן עד אשר יזכה אל הגאולה ואל התמורה שנבאר בסמוך והכתוב במקומו מקושר עם תלונת הנביא שמעשי אותה הנשמה גרמו התשת כח להשגחה והיותה משרכת דרכיה שאלו איה היא המדה הצריכה בו בעונה הזאת הנה היבמה הצדקת עם בן זוגה השני באות נפשה שאפה רוח והוא טעם היבום כדאמר רבנן דאחוה אבוה אנתתיה אמיה ותהיה מלת ב"ם מורכבת כאלו תאמר אב אם
והומרה האלף ביו"ד כמנהג הלשון ולא על חנם אלא מן הטעם הידוע לדרשי סתרי אותיות שהיו"ד פועלת והאל"ף מתפעלת כמו שנראה בשם בן ד' היות היו"ד גורמת הקריאה לאל"ף של שני הכנויים לפי חלוף הנקודות: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן טו ובמצות היבום צריכים האח והאשה להכין עצמה להיות אב ואם למי שגאולה תהיה לו על ידם אף על פי שאין זה להם בן בשלשלת יוחסין תחלה כדכתיב כי לא לו יהיה הזרע. וכוונתם הטובה גרמה להוסיף כח בגבורה של מעלה שהיא גם היא באות נפשו כתיב של זה הפרא למוד מדבר שהיא מתאוה להמציא לו מנוח אשר ייטב כי נפשה הוא יש אם למקרא נמשך למאמר יחזקאל כנפש האב וכנפש הבן לי הנה. וגדול כח היבום להניח דעתם של נפש רוח ונשמה בבת אחת כדכתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וידוע שהלב כנוי לנפש ואם נפש המת נכרתה הן לא קצרה ד ה' מהושיע כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות מנפש היבמין הללו
לעשות ענף ולשאת פרי אבל שלא במקום יבום צריך גאולה לנשמה תמורה לרוח תעודה לנפש ודי בזה לפי כוונת המאמר. ואם רוח המת שהמה מכוונים אליו אינו צריך לכך כגון בן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה ולא היה נושא אשה כי ידע ברזי נשמתו שכבר השלימה חקה בזה פעם אחרת ולא לכך נוצר אלא להגדיל תורה על זה נאמר תאנתה מי ישיבנה והמלה נגזרת מלשון והאלהים אנה לידו ירצה ההכנה שעשתה היבמה הצדקת שהיא עקר התקון אינה חוזרת ריקם כל מבקשיה לא ייעפו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כאמור בחדשה ימצאונה כי כאן הקב"ה מחדש מעשה בראשית למי שצריך ואין לו תקנה אחרת: ומוסיפין עליהם שנים לפרסומי מלתא כדי שרבים יבקשו עליהם רחמים והן כנגד תרין יצרין שהיו עדים בלקוחין ראשונים הנגמרים בכליו של קונה דכתיב ביה שלף איש נעלו אלא שהנעל הקונה הוא הבית היד וכאן מרי מסנא דידיה הוא נועל ופושט לה את הרגל והיא חולצתו ומתרת הקשר לפי שאינו מן המנין להקרא גואל וזורקתו לארץ בבזיון בכל כחה להורות
הפקעת זיקתה ובטחונה שריוח והצלה יעמוד לרוח המת ממקום אחר וטעם חלוץ הנעל כמו הותר הקשר ג' פעמים אחד לו ואחד לה ואחד לרוח המת. ובתקונים פירשוהו על נפש רוח ונשמה וקראו עליהם הפח נשבר ואנחנו נמלטנו: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יז קרוב לשמוע כי מלת אלמנה שם הונח בלשוננו הקדושה לאשה שמת בעלה כי הוא ארמון לרוח המת הנשאב בה כמו שפירש רבי ייבא סבא בזוהר פרשת משפטים. הוא אמר למי שאין לו בנים ואנו אומרים אף למי שקיים פריה ורביה ושייר באשתו פועל דמיוני להשלמת זולתו והוא לשון נופל על לשון הכתוב בישעיה וענו איים באלמנותיו שהוא כמו ארמנותיו אלא שארמון יאמר למקום מיושב כדכתיב וארמון על משפטו ישב ואלמון למקום שאינו מיושב ודי בזה אל המכוון והכלל הוא שנתקיימה מצות יבמין על ידי אברהם ושרה לעשרים דורות שקדמוהו והכינו את אשר יביא תחת כנפי השכינה עד ימות משיחנו ושוב אין מקבלים גרים דשיירינהו
רחמנא ליומא אחרינא כיון שחבלו בעצם כי הקשו את רוח ואמצו את לבבם שנות ראינו רעה כך יפה להם מעתה שעבדי ה' יאכלו והם ירעבו. ומי מהם יצדיק על עצמו דין שמים באותה שעה יהיה מזומן אחר כך אל החמלה תחלה כי לא כלו רחמיו על כל היצור ודעהו: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יח והנה האכילה אשר אמרנו היא בלי ספק סעודת הלויתן שזכרו בפרק הספינה שצדיקים גמורים העובדים מאהבה יכרו עליו חברים כמה דאת אמר ויכרה להם כרה גדולה אמנם העובדים על מנת לקבל פרס הרי אלה סוחרים ממש ועליה נאמר יחצוהו בין כנענים שמחלקים את המותר ביניהן בצרות עין ובמאזני מרמה שמרמין את עצמם בעבודה כגון זו וכן מעורו של לויתן יזכו הראשונים כל אחד מהם לסוכה שלמה שהיא גג ומחיצות והאחרונים מי לצלצל בלבד שהיא סכך בלי מחיצות ומי לענק ומי לקמיע הכל במשפט צדק והשאר יאיר נתיב הגוים מעל חומות ירושלם כמו שרמזנו בסמוך וכדאיתא התם ואמרו שלויתן זכר ונקבה נבראו ואם נזקקין זה
לזה מחריבין את העולם מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יט ואין ספק שהפשט אמת והסעודה עתידה שבכח האכילה ההיא ובמשתה היין המשומר בענביו נלך מחיל אל חיל כי לא יאות לרוב צבור ללכת מן ההפך אל ההפך בלי אמצעי והסעודה הזאת תספיק להביא אותנו אל העולם הבא שאין בו אכילה ושתיה ובא הרמז באכילת הפסח על מצות ומרורים אחרי תרי כסי קמאי כי ביה ה' צור עולמים ואחריו תרי כסי בתראי שבהם השם שלום והכסא בגימטריא כוס ישועות ושוב אין מפטירין כנודע. וכתיב ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח זה לויתן זכר ועל לויתן נחש עקלתון זה לויתן נקבה והפקידה לזכר היא הקנוגיא שגבריאל מתחיל בה והקב"ה עזרו ולנקבה היא הדחתה גמר מלאכתה שכבר הרג אותה כאמור וכל הדברים האלה כהווייתן ומשמען האריך בהמתקתה הרשב"א ז"ל. ואין במעשה הצדיקים דבר לא יורמז בו מסתרי המציאות המעט אם רב בא ולמד משופר
סוכה ולולב ומכל מצות המעשיות שיש לכלן דוגמא למעלה כמפורסם: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כ וטוב אשר נאחוז בזה הדרש הישר בעינינו שהוא קרוב אל הפשט ברמיזתו כי לויתן זכר דוגמא לשכל העיוני ונסתרס בהמנע ממנו קלות ההתבוננות בסבת החטא ונוטל כבוד לגמרי מעבודת הגן ושמירתו או מעבודת שכינה או הנשמה ושמירתה לאמות שמוש הנקבה ככתוב אלה איפוא הן פעולות השכל המעשי לויתן נקבה שאלו זכינו ליהנות בשיתוף שניהם היו מחריבין את העולם הגשמי ומהפכין אותו כלו רוחני ואותה העבודה והשמירה נמלחה לצדיקים בברית מלח עולם לעתיד לבא כאלו קיימוה כיון שקבלוה עליהם ונותנים נפשם עליה כמו שבארנו בריש מאמר חקור דין על כן ראוי שיאכלו פרי מעלליהם וגם צדקת השכל העיוני לויתן זכר תכין לפניהם לחם אבירים כאמור וכבר זכרנו בחלק הראשון מזה המאמר כי האכילה לשם מצוה בכל מקום שהיא יאות שיאמר אליה הנאה מזיו השכינה:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כא ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם רמז לכחות הגוף שומרי מצות כי הנה המתעורר זכר שנסתרס על כן היו המצות המעשיות רפויות בידנו מדה כנגד מדה על הפחיזות בקיומן אשר אין בה חפץ כמבואר אצלנו על פסוק אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב והמתאוה נקבה שנצטנן כטעם יצרא דעבירה דכחלינהו לעיניה במסכת יומא כך היה מעשה כתנות עור והלבשתם לאדם ולאשתו גדר למערומיהם וכבר שב החזוק על שמירת המוזהר להיות סייעתא דשמיא ונגרע מערכנו כי לא נתחזקנו מאלינו על זה כראוי לנו ואמנם היא ערוכה ושמורה לצדיקים לעתיד לבא לאותם שגלוי וידוע לפניו שהיו כדאי לעמוד בנסיונם בלאו הכי נמי כי הן לא קצרה יד ה' להטעים לכל צדיק מעין מה שטרח בעולם הזה לפום צערא אגרא. ואמרם כי יגיח ירדן אל פיהו הנה רמז שכל הנסים שנעשו לנו בביאה ראשונה אחרי יציאת מצרים אינם אלא גמיעה אחת בערך לבליעת מימי הים דאמור רבנן בביאה אחרונה כמבואר בזוהר ונרמז בפרק הספינה
ואין מי הירדן מתערבין במי הים כי לא תעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא טפלה לקבוץ גליות כדאיתא במסכת ברכות: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כב ואיכא נמי זיז שדי מתוקן לאותה סעודה לשרידים אשר ה' קורא אין בו לא סירוס ולא צינון אדרבה קרסוליה במיא ורישיה ברקיע וגופו וכנפיו פורחים באויר והרמז למעלתם של חנוך ואליהו שכנגדם שנים כרובים במרום מטטרון וסנדלפון ראשם בכסא והם ב' שרפים וגופם בהיכל ושם יש לכל אחד מהם דמות ארבע חיות ורגליהם רגל ישרה במדור ההיצון כטעם אופן אחד בארץ שאחד מתעלם בחבירו ודיוקני הנפש רוח ונשמה של צדיקים הללו ודומיהן שם הם שבים ללכת כמבואר אצלנו במאמר הנפש ואולם האחד היה מצווה בשבע מצות בלבד ואבזריהו המפורש במאמר חקור דין והיה מתחלתו מחסידי אומות העולם אלא שפירש ללכת בדרכי ישראל כמי שאינו מצווה ועושה או כגון גרי צדק שבכל דור ודור ונתקבל במעלה עליונה לאות ולמופת לכל בני שת מה מתוקן להם אם ייטיבו דרכיהם וכיון שעלה לא ירד כי
צדיק מט וטירון הוא כטעם נער הייתי שאמר שר העולם וסביב למחנהו רשעים יתהלכון המבקשים להפריד ח"ו והוא היה תופר מנעלים בפועל שהמונע אותם מרגליו את פושעים נמנה במסכת פסחים מכלל המנודים לשמים והיה חנוך באמונתו מכוין בהם לקשור העולמות התחתונים שיהיו תקונים לרגלי שכינה דכתיב בה מה יפו פעמיך בנעלים שהם חוצצין בינה ובין דומן האדמה אשר אררה ה' בסבת החטא ועל כל תפירה ותפירה היה מכוון ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שיש בפסוק זה קשר ויחוד כל ההיכלות עליונים כנודע וראשי תיבות שלו בגימטריא חנוך מטטרון שנתחנך במשמרתו וקנה מקומו:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כג ולפי שעדין לא נתנה תורה עשה לעצמו פועל דמיוני כמי שאינו מצווה ועושה במלאכה הנזכרת חלף עבודת המצות מעשיות שבתורה צוה לנו משה על כן לא הושלם בנסיונותיו כאליהו שהוא מזרע אברהם משרש פנחס שעמד בסיני וזכה לברית שלום ועודנו חי על כן הוא מטפס ועולה ללמד זכות מטפס ויורד עם הצדיקים עזרה בצרות נמצא מאד ואמרו עליו שהוא מקריב תמידין בבית המקדש אף על פי שהוא שמם שהרי בקדושתו עומד ואתיא כי הא דתנינן בסוף עדיות מקריבין אף על פי שאין בית ואפשר שנגנזו לו קופות מתרומות הלשכה כדי שיהיו באים משל צבור ואינו רחוק להאמין שיהיו אבות העולם עומדים על גביו למעמד והימן אסף וידותון משוררים ומעורות הקדשים דכתיב בהו לו יהיה אמרו שהוא עושה מגלות מגלות וכותב זכיותיהם של כל אחד מישראל ויש אומרים שאזר עור שלו הוא מאילו של אברהם אבינו כי לו יאתה לגופיה ועוד להזכיר זכות אבות תמיד:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כד ויעש ה' לשרה כאשר דבר כאן לא הוצרך לבית דינו כי היתה הכונה על מעשה ההריון והלידה וכיון שהסכים הבית דין בבריאת הכלי מחזיק ברכה הנקרא בדברי המדרש עקר מטרין כאמור מסתמא לא תהו בראה. והושלמה עם זה הכוונה למחשבתו יתברך שקדמה לעולם שלא נברא אלא בשביל ישראל וזהו כאשר אמר הרמז על המחשבה כדכתיב אמרתי אני בלבי ונשלם גם כן התכליתלכל מעשה בראשית דכתיב ביה בדבר ה' שמים נעשו וזהו כאשר דבר. וידוע היות יצחק סניגור גדול לבניו גואלם חזק כדבריהם ז"ל אצל כי אתה אבינו כי יצחק לבדו מתאמץ לפני הקב"ה להציל בניו מן הדין כי אברהם לא ידענו פועל עבר וישראל לא יכירנו פועל עתיד ירצה שאין ליצחק לסמוך על חסד אברהם שקדם אליו כטעם הקדימה והשתוף למדת הרחמים עם מדת הדין בבריאת העולם ולא על זכות יעקב שהוא שמור לעולם הבא כדכתיב אל בית אלהי יעקב אלמא שני זקנים הללו כל העולם הזה כאין נגדם:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כה תדע שהרי כשקבל הקב"ה לפניהם ואמר לכל אחד מהם בניך חטאו השיבו ימחו על קדושת שמך לא הבנים ח"ו אלא העונות והפשעים כדברי המדרש והכוונה על ידי גליות ויסורין ובתנאי שחציו יכלה בם החצים כלים והם אינם כלים אבל מכל מקום אין בזה נחת רוח דבהדי הוצא לקי כרבא הוא שדוד מלכנו צווח בתפלה זכור רחמיך ה' ולא רחמיו של יעקב וחסדיך לא חסד לאברהם דלא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה ולא הזכיר מדתו של יצחק כי פחד אלי איד אל. ועוד שהוא בעצמו מתחזק בה ליטול שכרו מן הדין להצלתנו כמו שיבא והמה בחכמתם לא הוצרכו להפציר ברחמיו יתברך זאת הפעם כי ידעו במצוה הזאת שהזמן גרמא להיות יצחק מוסר נפשו עלינו דעליה רמיא דכתיב אתה אבינו כאמור. ואמנם על ההצלחה העתידה כתיב וזכרתי את בריתי יעקב כדכתיב אל בית אלהי יעקב שהוא קראו למקדש בית להורות על קביעותו ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם מעט בשניהם מטעם רבוי אחר רבוי שכמעט
תמה זכותם וכבר הגינה על שני המקדשים ממה ששוא עמלו בוניהם כמו שזכרנו בחלק השני. ואין ביעקב אלא רבוי אחד שלא למעט בו מאומה אשרי כל חוכי לו: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כו והרי אנו מוסיפים על דבריהם ז"ל נופך ספיר ויהלום כי א"ל אלהי"ם ידו"ד אדנ"י ארבעה ראשי החיות שבמרכבה העליונה הם בגימטריא יצחק שהוא כוללן בעולם הזה שעלה במחשבתו להבראות בדין לפיכך יחד הקב"ה שמו עליו בחייו ולא נגלה לאברהם תקון הדורות שיקבל עליו שכר כלם כמבואר במאמר חקור דין עד שנתבשר ביורש עצר אשר יצא ממעיו מפנימיות החסד כדברי ספר הבהיר שאמר המים הרו וילדו אפלה לכן כתיב ותכהינה עיניו מראות והוא טעם הכפל בפסוק אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הראשון לעשו קדמאה לאו שלים והאתנח במקום פסיק והשני ליעקב תניינא שלים שהחסד הוליד את יצחק והוציא ממנו יעקב לפיכך משנולד יצחק התחילו ארבע מאות שנה של גרות הזרע הנבחר:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן כז ומושב בני ישראל אשר ישבו מקורות נשמותיהם במצרים של מעלה מצרנית לשכינה במדת אחוריים שכן מצרים וחמש אותיות בגימטריא שפ"ה שלשים שנה וארבע מאות שנה בגימטריא נפ"ש לבית יעקב שמעת הנבואה התחיל הצרוף והוא טעם ואתם ידעתם את נפש הגר באמת וישר שהיא המרגלית שהיתה תלויה בצוארו של אברהם ומצרים היא הצואר לאנדרטי רבתא של מלכים ופרעה הוא העורף אחורי הצואר לפי שגם את זה לעומת זה עשה האלהים וכשם שנתעלו ישראל בצאתם ממצרים ועלו לארץ הנבחרת שהיא ראש עפרות תבל שבשבילה אמרו נתנה ראש לעזבה להפרד ממנה כמו נרדי נתן ריחו כך נתעלה נבוכד נצר להיות ראש לאנדרטי דכתיב אנת הוא רישא דדהבא והמקונן אמר היו צריה קליפות מצרים שהן במצר הצואר לראש קלפות בבל והיה זה שכר עברה כי אחרי שנשא שלמה את בת פרעה נפתה למלכות שבא ויצא מביניהם נבוכד נצר כמו שזכרנו למעלה וכבר בארנו במאמר חקור דין כי נפש אדם הראשון נתקנה באברהם אבינו
שהיא שרש לכל הנפשות ונקראת מרגלית היורדת היא בשעור קומתה לשכון כבוד בארצנו לרגל קומת הרוח שעליה כטעם אשה שוכבת מרגלותיו לדורשים אותו לשבח והכל ' אמת דבר בעתו. ואין לנפש הנכספת לעשות שליחותה ורצון קונה בעולם הזה גרות גדולה ומפורסמת יותר ממה שנכבש מעיינו של אברהם שממנו הזרע הנבחר ממראה בין הבתרים עד היותו בן מאה שנה וגם אחרי מותו נתלית המרגלית בגלגל חמה שנסתלק מי שהיה דורך ככביא בסנדלו ונשארנו להנהגת המערכה שגרמה לנו כל הגליות כהיום זה: