Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר ליקוטי השס

קטע 1

קטע 1 מתוך 12

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

רבי חיים ויטאל ז"ל ספר ליקוטי הש"ס ספר ליקוטי הש"ס - מסכת ברכות אמר ר' אלעזר לחכמים כלום יש מי שיודע לתקן ברכת המינים וגו'. הנה אם ידעת שורש כל אלו אשר נקראו קטן בסוד דוד יעקב שמואל תבין גם הטעם למה תיקן שמואל הקטן את ברכת המינים שהוא תיקון הכתר וע"ש מ"ש בספר ע"ח בברכת המינים ולמה תיקנוהו דוקא ביבנה כי יבנה הוא אדנ"י ע"ה וכולל הכולל בגימ' שלו כי כל בחינת המלכות בשרשיה אינה כי אם נקודת הכתר כמ"ש אצלנו באורך כי כל התשעה הם באים בסוד התוספות ולכן הכתר שלה כל פרצופה וע"כ יבנה בגי' אדני ע"ה וכולל דכולל. מהרב זלה"ה: מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה אבל שערי דמעה לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל תחרש. והטעם הוא משום דבדמעה הוא מעורר את העינים העליונים שהם נו"ה יתיר דחכמה כי לעולם בנו"ה יש דינים ולכן דמעה גי' ק"ך ע"ה כמנין ק"ך צירופי אלהים. והנה בדמעה גורם להוציא את הדינים לחוץ וע"כ העין הוא מתאדם בדמעה כי מוציא את הדינים שבו לחוץ

2

ומתמתק. ובתפלה הוא מעורר את הפה העליון. והשפתים הם הנ"ה דבינה כי העינים הם הנ"ה דחכמה ולכן הם מעולים יותר משערי התפלה והם מתקבלין יותר למעלה והבן. מהרח"ו ז"ל: שמואל הרמתי היה מבחינת נו"ה דאמא שהם גבורות לוים ועל כן היה הוא לוי. והנה הוא כאשר בא אליו אגג מלך עמלק אמר לו כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך. והנה מה הוא מנשים היה ראוי לומר כן תשכל אמך בלבד אלא שהוא כמו שביארנו ששמואל היה ממדרגות גבורות הנקרא נשים וע"י שמואל תשכל אם אגג. מהרב זלה"ה: דע כי משארז"ל אשר תתקצ"ט מתים בעין הרע ואחד במיתת עצמו. הטעם הוא כי סמא"ל גי' קל"א כמנין עי"ן ע"ה ועל ידו מתים תתקצ"ט ואחד בנשיקה הצדיק אשר הוא אינו שולט עליו כנודע. גם זה מהרב זלה"ה: גם מה שאמרו רבותינו ז"ל שקול שמואל כמשה ואהרן הוא זה כי משה ואהרן בחו"ג הם וזהו בכהניו ושמואל הוא בנ"ה הנקראים קוראי שמו כי הם מבחי' המלכות הנקרא שמו ולכן אמרה

3

חנה שיתן לה זרע אנשים כי הנ"ה הנקראים ב' בדי ערבה שגי' זרע ואמרה שיתן לה זרע של אנשים שהם נ"ה וזהו שארז"ל אם ראה תראה אם ראה מוטב ואם לא תראה כי אלך ואסתתר וכו'. כי הענין הוא כי לסוטה נעשה כענין והודי נהפך עלי למשחית בנפול הירך שלה בחינת הו"ד. אבל כאשר היא נקיה ושתתה ונזרעה זרע ולכן לא נזכר בסוטה כי אם לנפיל ירך וא"כ הוא משה במדריגות החסד ואהרן במדריגת הגבורה או להיפך כ"א רק מדה א' אבל שמואל בבחינת שניהם נו"ה וע"ז היה שקול כנגד שניהם ולכן היה יקר דבר ה' בימים ההם שהוא הטפה שהוא יקר ואין חזון נפרץ שהוא הנבואה שהיא מבחי' נו"ה שהיו אוחזים בהם הקליפות עד בא שמואל ושאול ומן שמואל התחילה הנבואה להתפשט לפי שהוא תיקן את הנצח כמש"ה וגם נצח ישראל לא ישקר וגו'. גם זה מהרב זלה"ה: ויבן ה' אלהים את הצלע. פליגי בה רב ושמואל חד אמר זנב וחד אמר פרצוף ושניהם דברי אלהים חיים. וע"ש מ"ש בדרוש ר'

4

לו"י בשם ר"י בן זמרא ואז תבין מחלוקת הזה כי בתחלה היתה זנב בסוד רח"ל. ונקודה תחת היסוד זנב לאריות ואח"כ נכנס פרצוף שלם ראש לשועלים עולם הנפרדים בריאה יצירה עשיה דלאו איהו וגרמוי חד בהון או יוכל להיות זנב רחל ופרצוף לאה שהיא אחורי פרצוף הז"א: תניא ר"א אומר שלשה משמרות הוי הלילה וגו' זה יובן בסוד הפסוק הבוקר אור והאנשים שלחו ויש לשאול ולידע מה לי אם שלחם עם חמוריהם או אם הלכו לבדם. ואמנם דע כי שלשה משמרות הוי הלילה ובאלו המשמרות יש חילוק ביניהם. כי המשמורה שנייה היא נחלקת לשנים אשר עד חצי הלילה הוא באופן אחר ומחצי הלילה ואילך הוא באופן אחר וכל זה יובן בהקדמה אחת וזה הוא כי המלאכים אינם אומרים שירה כי אם בלילה וישראל זמן השירה שלהם הוא ביום. והטעם הוא כי כל בחי' מלאך הוא מצד הנוקבא כנודע כי השכינה נק' מלאך וע"כ אינם משוררים כי אם בלילה לפי שאז הוא זמן ממשלתה. אבל ישראל שהם מצד הדכורא לכן

5

אין שירתם אלא ביום כי היום הוא אל הזכר כנודע. ובהיות הענין כך נבין ענין המשמרות הללו. כיצד ימצאו שלשה משמרות כנגד אותן ג' משמרות הלילה אשר באו מכוונים זו כנגד זו. והנה מצינו אשר ביום האדם חייב להתפלל שלשה תפלות כמ"ש דוד המלך ע"ה ערב ובוקר וצהרים ואעפ"י שהתפלה של ערבית היא בלילה עכ"ז אנו צריכים שתהיה בזמן שלא יהיה יום גמור ולא לילה גמורה אלא זמן הממוצע לפי שהיא יותר קרובה ליום ממה שהיא קרובה אל הלילה לפי שאנו מוצאים אשר האימורים של תמיד בין הערבים היו נשרפין באותו הזמן והם משיורי התמיד אשר היו נקרבים ביום וא"כ היא חשובה מן היום ולא מן הלילה לסיבה הנזכרת וז"ש בגמרא לא יאמר אדם אוכל קמעה ואישן קמעה ואח"כ אתפלל אלא מיד כאשר יבא מן השדה שהוא כבר עת ערב צריך להתפלל תפלת ערבית ולא לאחר אותו שעה וא"כ כל הג' תפלות צריכים שיהיו ביום והם כנגד הג' משמרות של הלילה וסדרן הם כך. משמורה הראשונה

6

הוא כנגד האשמורה הא' של היום וז"ס ויחבוש את חמורו שהוא בחי' אותו קליפה השולטת בלילה עתה בבוקר אשר מתגלית מדת החסד דאברהם אבינו ע"ה אותה קליפה מתבטלת והיא כפופה ואין לה עוד להרים ראש וזש"ה חמורו שאינו נוגע לשבר קליפת זאת אלא אברהם אבינו ע"ה, כי הוא נגד מדתו וז"ש רז"ל בפרק תפלת השחר ששחרית הוא עד ד' שעות לרמוז למה שאמרנו וזש"ה הבוקר אור ר"ל כשהאיר היום שמתגלית מדת החסד אותם חמורים שהיו שולטין שם בלילה הלכו להם ואטמרו בנוקבא דתהומא רבה. וצריך לדעת מי הם האנשים האלה. זה יובן במה שאמרו אחי יוסף מקודם זה לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו. והענין הוא כי הנה ידוע כי יוסף הוא היסוד ונק' גבר. ולאה נק' ג"כ גבר כי אין היכר בין איש לאשה כ"א ע"י היסוד ולכן אנו אומרים קרא הגבר. והענין כי ביסוד מתקבצים כל הגבורות בתוכו והוא כולל כולם ובהיות שכל הגבורות הם בתוכו לכן הי' הוא השליט על כל ארץ מצרים

7

ורצה לשבר כל אותן הקליפות ובפרט במצרים שנמשלו לחמורים כמו ש"ה אשר בשר חמורים בשרם וגו' וזה נאמר על מצרים. ומה שאמרו לקחת אותנו ואת חמורינו ר"ל כמו שהוא שליט על ארץ מצרים. והכניעם כן הוא רוצה לשלוט בנו אשר אנחנו מצד הקדושה ולא די לו בזה אלא אפי' הנמשכים מאתנו לחוץ בסוד הקליפה הנק' חמור הוא רוצה לשלוט בהם. ומי הם אלו האנשים שאומרים כן הם שמעון ולוי כנודע אשר הם דינים קשים כמש"ה ארור אפם כי עז. שמעון גבורה. ולוי ת"ת. שהוא כלול משניהם ויש בו גבורה וזש"ה והאנשים שלחו המה וחמוריהם שהם שמעון ולוי מדת הדין הקשה מסטרא דקדושה וגם הקליפה אשר יונקים משם כל אלו הבחי' הם הולכים כאשר מתגלה חסד עליון. והנה כבר אמרנו היאך מכוונים המשמורה ראשונה של הלילה כנגד המשמורה ראשונה של היום. והנה משמורה שנייה הוא כלבי"ם צועקים הוא כנגד יצחק שהוא מדת הדין ולכן הקליפות צועקים ורוצים לקטרג בלילה ועל כן

8

המשמורה זו היא נחלקת לשנים כי יש מלאכים המשוררים בב' ראשונות ומחצות ואילך יש כת אחרת משוררת באופן אחר לפי שמשם ואילך בא הקב"ה להשתעשע בג"ע עם הצדיקים וכן ביום עד חצות נחשב עדיין מצד הבוקר אבל מחצות היום ואילך כבר נטה היום והוא זמן תפלת המנחה משם ואילך ע"כ משמורה שלישית. גם זה מהרב: מ"ש רז"ל כי דוד המלך ע"ה היה ישן כשינת הסוס דע כי דוד היה בא מצד הנוקבא וע"כ הוצרכו האבות ליתן לו משנותיהם כי הנוקבא לית לה מגרמה כלום ומותא אתקשרת בה ולכן לא הי' ישן כ"א שיתין נשמי כי השינה הוא א' מס' במיתה בהיותו בא מן המלכות. גם זה מהרב: א"ל ישמעאל בני ברכני כו' ונענע לי ראשו וגו' סוד הדבר אשר ע"י תפלה זו גרם ר' ישמעאל אל הז"א י"ג תיקוני דיקנא וזהו ענין כבישת רחמיו את כעסו וע"כ נענע לי בראשו דייקא לרמז לו שהועיל תפלתו לתיקונין דרישא והנה כשיש אל הז"א סוד התשעה תיקונין הוא לפחות אחר זמן כניסת צ'

9

דצל"ם שעולה למנין מל"ך ולכן תמצא בריש מסכת זו שאמר אשרי המלך שמקלסים אותו אחר הקדיש אשר אז נגדל במוחותיהם. גם זה מהרב זלה"ה: בשכמל"ו נימרינהו לא אמר משה לא נימרינהו וגו'. דע כי בשכמל"ו הוא סוד זיווג רח"ל וז"א והנה מש"ה נוקבא דילי' הוא לא"ה בסוד תפלה "למשה "איש "האלהים ר"ת לא"ה אך יעקב נוקבא דילי' היא רחל לכן אמר בשכמל"ו. גם זה מהרב זלה"ה: דע כי המבקר חולה נוטל א' מס' בחליו. והטעם הוא כי בכל בני יעקב לא הי' שם א' בן גילו רק יוסף וזש"ה הנה בנך יוסף בא אליך והוא יטול א' מס' מחוליו וזהו ויתחזק ישראל וישב על המטה שעולה ס' פחות א' כי הי' חסר א' מס' מן חוליו וז"ש בגמרא ודוקא שהוא בן גילו כנז'. גם זה מהרב זלה"ה: אלו דברים צריכין חיזוק. תורה ומעש"ט ותפלה ודרך ארץ. כי הם כנגד הד' מוחין דגדלות כי כל בחי' מוחין נקרא חוזק כמשאחז"ל בג' פעמים חזק הנאמר בריש ספר יהושע. והנה תורה היא בחכמה כי

10

נובלת חכמה של מעלה תורה. מ"ט בבינה כשארז"ל כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר מי גילה רז זה לבניי שהקדימו עשייה שהיא בינה לשמיעה שהיא מלכות שהוא סוד מדריגת המלאכים כי המלאכים הם מזיווג אבא ואמא וצריך להקדים הבינה שהיא עשיה אל תפלה שהיא המשכת החסדים. ודרך ארץ הם הגבורות כי הם צריכין חיזוק כי המוחין נקראין חוזק. ג"ז מהרב: כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה הוא כאלו גוזל להקב"ה שנאמר גוזל אביו ואמו וגו'. כבר ידעת כי תכלית כוונת האכילה הוא כדי לברר הניצוצים אשר נפלו בשעת מיתת המלאכים כדי להוציא יקר מזולל אשר מתקן אותם האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין ואם לא עשה כן גוזל אביו ואמו שהם זו"ן מהעלאת המ"ן והשפעת המוחין שהיו הם מקבלים ע"י זה והוא חבר לאיש משחית כי כל מגמת איש משחית לגזול הניצוצים ולא להחזירם לקדושה. גם זה מהרב זלה"ה: חד אמר זנב היה. דע כי המלכות היתה בתוך האמא בשעת העיבור דבוקה בז"א והנה

11

שם הי' מעורב או"א וזו"ן כי הטפה היתה בסוד ק' ברכאן. תסיר ממנו י"ה יהו"ה כי שם י"ה הוא רומז לאו"א ויהו"ה לזו"ן ונשאר נ"ט שהם כמנין זנ"ב. גם שם המלכות הוא שם אלהים ויש בו נ"ט אותיות כמנין זנב ה' של אלהים פשוט וי"ג דמילוי. ול"ד דמילוי המילוי הרי הכל נ"ב וז' כללות דהיינו כולל א' דאלהים פשוט וה' כוללים דמילוי אלהים. וא' הכולל דמילוי המילוי הרי הכל הם נ"ט שהוא כמנין זנ"ב והבן. גם זה מהרב ז"ל: הנה אמרו רז"ל כי מנוח עם הארץ היה שהלך אחר אשתו ומייתי ליה בגמרא מאליעזר עבד אברהם דכתיב ביה ותלכנה אחרי האיש אבל הוא לא אחורי הנשים. דע כי הזו"ן נברא אחור באחור והאחוריים הם דבוקים והראש והזרועות והרגלים הם דבוקים. והנה ארז"ל דכורא מסגי ברישא והנוקבא אחורי האיש כי הנה הנוקבא מקבלת האור מן הדכורא דרך נ"ה שלו כי היא שם במקום נ"ה שלו והם המוחין אליה והם נקראים ת"ח כי נ"ה הם לימודי יהו"ה ולכן

12

ארז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך כי לימודי ה' שהם הנ"ה שלו הם בונים את הנוקבא וזהו בוניך לשון נקבה. והנה הנחש לעולם אין לו אחיזה אלא ברגלי הנוקבא כי רגליה יורדות מות ואינה נאחזת באצבעות שהם לפניה אלא בעקבותיה בעקב ב' אלהים שעולים כמנין עקב דהיינו באחור ולכן ותקע כף ירך יעקב כי במקום ירך יעקב דהיינו כנגד רגלי הז"א שם אחיזתו כי כל השיעור קומתו של יעקב הוא כנגד הנ"ה דז"א וכנגד פרק האחרון דז"א שהם עקיביו ממש שם הוא ירך יעקב באופן שאין לו אחיזה אלא בירך יעקב עקב ז"א בסוד הכתוב ואתה תשופנו עקב והרי הנחש שהוא אחורי האשה הוא עם הארץ. כי כאשר נכנסין בז"א המוחין דאבא נמשכין לצד הפנים אל יעקב ואור האמא באחור אל רחל. והנה בפנים אשר שם הוא אור אבא חכמת אדם תאיר פניו ובאחור שהוא הנוקבא שם אין חכמה ולכן הנחש שהוא יונק מן האור האמא הוא עם הארץ כי יונק מן הארץ עליונה שהיא בינה כי שם אין חכמה:

13

והנה עוג מלך הבשן הי' מבחי' נחש כי עוג הוא אליעזר עבד אברהם והוא כנען בן בנו של נח והוא היה ארור ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך ולכן נאמר לו בא ברוך ה'. והכוונה כי הקדושה שנפלה שם היא בלועה תוך קליפת הנחש אשר נאחזת ברגלי הנוקבא שהוא בחי' אליעזר והטומאה עצמה היה עוג מלך הבשן ולכן נאמר בו שיצא מכלל ארור שהיה הקדושה ההיא בלועה בתוך הטומאה והלך אל הפנים ונתדבק בחסדים שהם בפנים שהיא טפת הדכורא ולכן היה הוא עבד אברהם כי היה נדבק באברהם שהם החסדים ולפי שהנחש הוא יונק מאמא ובאמא יש ה' פעמים ס"ג העולים שט"ו וחמשה הכוללים שהם ש"ך דינים ולא נפלו בתוך הטומאה כל הש"ך כי נשארו ב' שרשים היותר עליונים שהם היותר ממותקים ונשארו שי"ח אשר נפלו כמנין של אליעזר והנה אליעזר היה בתחלה אחורי הנוקבא בלוע בתוך הטומאה שהוא בחי' ארור ועכשיו יצא מכלל ארור ולא רצה עוד לילך אחר הנוקבא כי כבר יצא והלך לפני הזכר וע"כ לא רצה

14

אליעזר לילך אחר הנשים אלא ותלכנה הם אחריו ולא הוא אחריהם כי היה יונק מן החכמה שבפנים ולא הי' עם הארץ. מהרח"ו זלה"ה: בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא. הנה סדרו על דעה בינה והשכל האמור ביוצר דשבת, הבנים בנצח כי שם טיפת החסדים מתלבשת כמ"ש בכ"י מורי הרב זלה"ה בפסוק וקול התור נשמע בארצינו. חיי ביסוד כי ת"ת ויסוד גוף וברית כחד חשבינן ונקרא א"ל ח"י. והמזון נמשך מחסד ומתגלים ע"י גבורות כמש"ה ורב תבואות בכח שור. גם זה מהרח"ו זלה"ה: אמר ר' אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה וגו'. דע כי נשמת ראב"ע היה שרשו מיסוד הז"א שבו כלולים כל קומת הזעיר שהוא בסוד ו"ק ועטרה שהוא ע' שנין ולכן ניתוספו לו י"ח דרי דשערות בסוד ט' תיקונים דדיקנא דזעיר שהם כפולים ט' מאבא וט' מאמא ובכח השפעת האריך ע"י יסוד דאבא כי היה מעזרא כמשארז"ל שהיה עשירי לעזרא ולכן שערותיו לבנות. ובסוד דז"א יש בו שם הכתיבה

15

ולכן הי' עזרא סופר והבן זה מהרב זלה"ה: משמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה הוא כנגד ערבית כי אותו הזיווג הוא סוד יעקב ולאה כי בתפלת ערבית הוא ג"כ זיווג יעקב לאה כנודע. וכבר ביארנו הענין של הג' משמרות ולא נשאר לנו כ"א לבאר ענין אחר אשר אנו מוצאים כי מי הוא המעורר את המלאכים לשורר הוא גבריאל וזה הוא הענין בעצמו שאמרו שקרא הגבר כי הוא רומז על גבריאל שהוא מצד הגבורה ולכן הוא המעורר ולא מלאך אחר. והנה ג' משמרות הלילה אלו הם רמוזים בפסוק זה. ותקם בעוד לילה היא המשמורה הראשונה וזש"ה בעוד לילה ר"ל מתחלת הלילה. ותתן טרף לביתה היינו משמורה השנייה אשר באותו שעה היא נותנת טרף לכל העולם כולו. וזהו שאמר לביתה ר"ל לכל הנמצאים בבית והוא שם כולל לכל. וחק לנערותיה הם הנערות העומדות עמה ומשרתים אותה והולכים עמה כאשר היא הולכת אל בעלה כמש"ה ואת שבע הנערות הראויות וגו' וענין הזה הוא בזמן המשמורה

16

השלישית אשר באותו זמן הוא שעת הזיווג כנודע והנה הם רמוזים כולם בפסוק זה כנזכר. משם הרב זלה"ה: אמר רב חנא בר ביזנא כנור היה תלוי למעלה וגו'. דע כי בחצות הלילה נעשה הזיווג למעלה בסוד הגבורות כי כיון שהוא לילה אין שם התעוררות חסדים עד הבוקר. והנה זיווג הזה הוא הכנה אל הזיווג שנעשה ביום בשעת התפלה ע"י החסדים ולכן אפילו שזיווג העיקרי הוא אותו שנעשה ביום, אעפ"כ עיקר הזיווג דלילה הוא אשר הוא הכנה לזה. וע"כ צריך האדם לקום בחצות הלילה. כדי שיהי' לו חלק בזיווג היום כי אם לא יהי' לו חלק בזה אשר היא הכנה לזיווג איך יהיה לו חלק בזיווג של היום אף שיתפלל. והנה רוחא דצפון הוא סטרא דרוח דשביק בגוה שהם הגבורו"ת אשר בנוקבא דז"א שבה אל"יה מיסוד דאמא וז"ש שכיון שרוח צפונית נושבות בו כי צפון הוא בינה כמש"ה כי מצפון זהב יאתה. וידוע שהזהב הוא באמא וסטרא דצפון הוא הסוף שלה דהיינו היסוד והכונה הוא כי הגבורות

17

מתקבצות בהוד שהיא רחל אשר בהוד דזעיר והוד של רחל הוא הכינור ושם הגבורות מתקבצות. וידוע כי השיר הוא בגבורות כי החסדים הם שמן שהוא בחשאי והגבורות הם יין שהם בקולות והנה דוד בהוד ושמואל בנצח והם המשוררים אשר יצאו מהם כ"ד משמרות לשורר בסוד הגבורות אשר הם בקול והיינו שאמר שהי' מנגן מאליו והגבורות שלו הם מתעוררין ג"כ ומתקבצין בנצח והוד שהם תרין ביעין דדכורא ושם הגבורות מתבסמות וזה הוא שהם מבשלים הזרע כי כל בישול הוא חיתוך ושבירת כח הגבורות ושם נעשה את המיתוק והם השחקים השוחקים מן לצדיקים שהם ב' יסודות זעיר הנקרא צדיק ושל הנוקבא הנקרא צדק וכוונת שוחק היינו מיתוק ואח"כ כד אתא יומא פתחין דסטרא דרום שהוא זיווג החסדים וכדין כנסת ישראל וכל אינון חברייא שהם נאחזים בה שנמצאו עמה בזיווג הגבורות בספרא כתיבא וחוט של חסד היינו טפת החסדים הנמשכת דרך חוטין שביסוד אותו האור נמשך גם עליהם. גם זה

18

מהרב זלה"ה: אגרא דכלה דוחקא. דע כי החיצונים כל אחיזתם הם בנוקבא דזעיר והנה התלמידי חכמים הם שושבינא הכלה והם מחצדי חקלא המשגיחים לעקור את הקוצים מן השדה העליון חקלא דתפוחין ולכן גם להם מארי דחובא דחיק וזהו אגרא דכלה דוחקא כי שכר טרחא