Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר דרך אמונה

קטע 2

קטע 2 מתוך 8

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ולא חדוש ולא חלוף, ואנו רואים מתוך הכתוב שהוא אוחז דרך גבול ויעל וירד ויבא וילך וידבר ויאמר וכל כיוצא בזה. ואם תאמר כל זה נאמר להשגת השכל, כבר ידעת כי השכל יש לו גבול אם כן כל הדברים הנמצאים בכתוב נאמרים על הגבול אע"פ שהגבול מבלי גבול, והגבול הזה הם הספירות וכל סדרי בראשית וסדרי המצות שהם על סדר הספירות מעידות על זה, וכ"ש סדרי הקרבנות שכתוב בהן (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי לאישי זה יעיד שיש רחוק שהוא מתקרב מדבר לדבר עד שהוא מגיע לכח העליון, וכל זה לא יתכן בלתי ספירות וסדורן במורגש במוטבע במושכל, כי לשון עליה וירידה שהיא מדרך הטבע והריח תריח שכתוב בו (בראשית ה, כא) וירח יי' את ריח הניחח שהוא מדרך ההרגש והשגת החכמה שכתוב (קהלת ה, א) מי כהחכם שהוא מדרך השכל כל אלה יש להם גבול, ומה שאין לו גבול אין להגבילו ולהמשילו בכל אלה. וסדר הספירות שהוא גבול מבלי גבול נקרא בב"ר (ג, ז) סדר זמנים

2

כמו שאמרו (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן והם נקראים סדר בראשית עכ"ד: ואחר שעוררתיך על הדברים האלה דברי אלהים חיים עוד ראיתי לעוררך על קבלת המלאך הדובר אבי החכמה אשר האיר העולם בספרו הקדוש הוא המאור הקדוש רשב"י ע"ה, ומדבריו תעמוד על קרן האורה בהכרח אצילות הספירות. ותחלה אודיעך מה שבא בזה בספר רעיא מהימנא (זוהר ח"ב מב, ב) כתוב שם בזה הלשון, דאפילו האי תמונה לית ליה באתריה אלא כד נחית לאמלכא על בריין דיתפשט עליהו יתחזי לון לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דילהון והאי איהו וביד הנביאים אדמה (יהושע יב, יא), ובגין דא איהו יימא אף על גב דאנא אדמה לכו בדיוקניכו אל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ, כה), דהא קודם דברא דיוקנא וצייר ציורא הוה איהו יחידי בלא צורה ודמיון, ומאן דאשתמודעאן קודם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא אסיר למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא לא באת י' ולא באת ה' ואפילו בשמא מפרש

3

ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד, טו) מכל אבר דאית ביה תמונה ודמיון. אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא יהו"ה כדי דאשתמודעון ליה במדות דיליה קרא א"ל אלהי"ם שד"י צבא"ות ואהי"ה כדי דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך אתנהיג עלמא בחסד בדינא כפום עובדי בני נשא דאם לא אתפשט נהוריה על כל בריין איך אתשמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. ויי למאן דישוה ליה לשום מדה אפילו מאינון מדות דיליה כל שכן לבני אדם אשר בעפר יסודם דכלים ונפסדים. אלא דמיונא דיליה כפום שולטנותיה על ההיא מדה. ע"כ: והריני מאיר עיניך בפירושו, כי באמרו דאפילו האי תמונה הכוונה על אותיות ההויה אותיות השם הגדול שאמר עליו (שם ע"א) ולית בריה דלא רשים בהאי שמא בגין לאשתמודעא למאן דברא ליה והאי איהו י' דיוקנא דרישא דכל בריה וכו'. אמר שאפילו זאת התמונה לית

4

ליה באתריה שבמקומו אין שם שום תמונה ודמיון וצורה אפילו דמיון נקודה אחת כלל אלא כד נחית וכו', אבל כשרצה להגלות ולהראות מלכותו על הבריות כדי שיתפשט אורו ואלהותו עליהם וזה אי איפשר כי אם מדרך הנבואה היה נראה ונגלה עליהם לכל אחד כפי מראה וכו' כלומר כפי השגת כל אחד מהם ודמיון צורתם, וזה אמרו והאי איהו וביד הנביאים אדמה, וכל זה בערכם וכפי יחסם ודמיונם לא שיש במקומו דבר מכל זה חלילה, והוא אמרו ובגין דא איהו יימא אף על גב דאנא אדמה לכו וכו' אלא שהוכרח כן להראות אלהותו ומלכותו לבריות: וביאר עוד זה באמרו אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה, פי' הכוונה על אצילות הספירות אשר נתקן על תכונת אדם היושב על הכסא כידוע לחכמי לב, והוא המרכבה העליונה מרכבת הרוכב בשמי שמי קדם נחית תמן הוא נגלה באצילותו והוא כנשמה לו. ולפי התפשטותו באצילותו נקרא בשם המורה על דיוקן האצילות ההוא והוא שם יהו"ה הכולל כל

5

האצילות, כי אין סוף כפי עצמו אין לו שום שם כלל. וביאר הטעם שהוא נקרא בשם זה עם שאינו לו שם כפי עצמו כדי דאשתמודעון ליה במדות דיליה. הנה ביאר תכלית הביאור כי הוכרח אצילות הספירות כדי שבאמצעותו יגלה ויראה ייחוד ואלהות האין סוף כי בזולת זה לא היה היכרא בכבודו. והיותו נקרא בשם יהו"ה אחר אצילות הספירות הנכללים בזה השם, להורות באצילות הזה על מציאות והיותו ייחוד האין סוף, וכשפועל בהם נקרא בשם זה להורות על שהאציל מאורו כל המדות הנכללות בשם המיוחד הזה, והוא כולל שאר שמות הקדש המורים על המדות כל אחד כפי המדה שפועל בה ומנהיג בה העולם כפי הצורך וכפי מה שמעוררים יצורי מטה ובזה הוא נודע ומתפרסם בעולמו, ולה הוצרכו המדות להיותם בגוף ומלבוש לשמות אשר בהם מנהיג העולם אשר על ידם הוא נודע פעם בחס"ד פעם בדי"ן כפי המצטרך לפי מעשיהם, והוא אמרו לבאר כל זה כדי דאשתמודעון ליה במדות דיליה נקרא א"ל

6

אלהי"ם שד"י צבאו"ת אהי"ה כדי דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה וכו': הנה גלה לנו בזה הכרח אצילות הספירות, כי בזולת זה לא היה נודע ונגלה אלהות האין סוף ויכלתו וייחודו, ובהאצילו מאורו הספירות נתפ שט ונגלה כל זה בעולם ואז נודע ונגלה. והוא שהוסיף לבאר באמרו דאם לא אתפשט נהוריה על כל בריין והוא אור ההנהגה באמצעות מדותיו איך אשתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. הנה ביאר כי הסבה בכל זה הוא אצילות המדות: אם כן עלה בידינו אמיתת הכרח ישות והיות הספירות: ואמר עוד אלא דמיונא דיליה כו', חזר לבאר הדמיון במשל נאה ומתיחס. אמר כי אין לו שום דמיון חלילה ומה שנראה מן ההנהגה פעם כך ופעם כך לא כפי עצמו וערכו, כי אינו מוגבל ולא ישתנה כלל, אלא הוא כפי המדה שהוא מושל ומנהיג בה פעם א"ל כשמנהיג עולמו בחס"ד כפי מעשיהם. פעם אלהי"ם כשמנהיג עולמו בדין כפי מעשיהם, והכל לגלות אלהותו ולהודיע יכלתו בעולם. ולהודיע זה הוכרח אצילות הספירות מה שלא היה כן אם לא נאצלו,

7

כי כבר הודעתיך כי אין סוף אין לומר בו שום דבר שישמע ממנו גבול או שנוי שהוא אינו גבול, כי כל מוגבל משתנה וכל הדברים המתנהגים בהם הנבראים מורים על הגבול ויש בהם שנוי, ולהעלות מן האין סוף כל גבול ושינוי והפוך צריך שיאצל מאורו דבר יהיה שרש לכל אלה הדברים מצד הנבראים שאי אפשר להם בזולת גבול ושינוי והפוך ושאר המקרים, ולזה הוכרח אצילות הספירות שיהיה באמצעותו מקום לכל זה. ובזה יש מקום לבריאת העולם ולמקריו וחלופיו וגם לתורה ולמצותיה כמו שכתבתי. והרי זה מופת חותך על הכרח שיש שם ספירות: עוד כתוב שם עילת העילות עביד עשרה ספירות וקרא לכת"ר מקור אין סוף לנביעו דנהוריה ובגין דא קרא לגרמיה אין סוף ולית ליה דמות וצורה ותמן לית מנא למתפס ליה למנדע ביה ידיעה כלל ובגין דא כתיב (עי' חגיגה יא, א) במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. לבתר עבד מנא זעירא ודא י' ואתמלי מניה וקרא ל(י)ה מעין נובע חכמ"ה. לבתר

8

עבד מנא רברבא וקרא לה ים וקרא לה בינ"ה והוא קרא ליה מבין ביה חכם מעצמו מבין מעצמו כי החכמ"ה לא אתקריאת מגרמה אלא על שם ההוא חכם דאמלי לה מנביעו דיליה. ואיהי לא אתקריאת בינה מגרמה אלא על שם ההו' מבין דאתמליא היא מניה דאם הוא אסתלק מינה אשתארת יבשה הה"ד (איוב יד, יא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. לבתר והכהו לשבעה נחלים (ישעיה יא, טו) עבד לה שבעה מנין יקירין וקרא לון גדול"ה גבור"ה תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת. וקרא גרמיה גדול בגדול"ה וחסיד. וגבור בגבור"ה ופאר בתפאר"ת ובנצח מארי נצחן קרביא ואיהו נצח נצחים. ובהו"ד קרא שמיה הוד יוצרנו. וביסו"ד קרא שמיה צדיק ויסוד כלא סמיך ביה כל מנין וכל עלמין ובמלכו"ת קרא שמיה מלך. ולו הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד כי כ"ל דאיהו צדיק ולו הממלכה דאיהו מלכו"ת כלא ברשותיה למחסר במנין ולאוספא בהון נביעו ולמחסר כפום רעותיה ביה לית

9

עליה אלא אחרא דאוסיף ביה וגרע ביה ע"כ: ולמען חפצתי צדקך אגיד לך תעלומות חכמה בפירושו וממנו תעמוד עוד על תשובת שאלתך ואועילך בו למקצת שאלות ג' וד': אמר כי עילת העילות עביד עשרה ספירות אל תטעה באמרו עביד שמא ח"ו הספירות ברואות חלילה לאבי החכמה ע"ה להאמין כן, אבל הוציא האצילות בלשון עשיה כענין אשר עשה לנו הנפש הזאת (ירמיה לח, טז) והנפש אור אצול מהפנים הפנימיים. ועוד לקח לשון עשייה שהוא ענין תיקון לומר שנתקן האין סוף בהם לתיקון העולמות וצרכם וכמו שכתבתי ולפיכך האצילם מאורו. וקרא לכת"ר מקור אין סוף מכאן יתבאר לך כי הכתר אינו אין סוף כמו שטעו בזה רבים ונכבדים אבל הוא נאצל ממנו. ובגין דא קרא לגרמיה אין סוף הוא אשר דברתי אליכם כי האין סוף אין לו שם כפי עצמו שאפי' שם אין סוף אין ליחסו לו על האמת, אבל כשהאציל אצילותו נקרא על שמו וכל השמות מושאלים לו כשפועל בהם, וכפי המדה

10

שפועל בה כך נקרא באותה שעה, וכמו שאמרו חז"ל בואלה שמות רבה לפי מעשי אני נקרא וכמו שכתבתי בחבורי הגדול (פ"ג, ו), ואם כן אין סוף הוא כנוי לכ"ע אלא שהושאל לעילתו מצדו: ולית ליה דמות וצורה, כלומר לכ"ע ומהתעלמותו ראיה על התעלמות עילתו ואין ביניהם אלא שזה עילה וזה עלול, והוצרך כן להעיד על מעלת העילה יתברך שאין שום דבר ושם תופס בו כלל ואין במקומו שום דמות וצורה כלל חלילה וכמו שביאר לעיל תכלית הביאור: ותמן לית מנא למתפס ליה, ר"ל שמצד אצילות כ"ע עדיין אין היכרא במעלת האין סוף להתעלמותו והוא אמרו למנדע ליה ידיעה כלל ובגין דא כתיב במופלא ממך כו', ואין שם כלי עדיין בו יוכר ויודע כי האצילות הראשון מופלא ומכוסה בתכלית כי הוא אור שאינו נתפס ואם הוא כן כל שכן עילתו: לבתר עבד מנא זעירא ודא י' היא החכמ"ה והיא גדולה שאין לה חקר ועליה נאמר (איוב כח, כא) ונעלמה מעיני כל חי. ולדקותה והעלמה אמר בה מנא זעירא כלומר למיעוט השגתה ואין

11

אות שתורה עליה לדקותה יותר קטנה מאות י' שבשם. והנה נמשך האצילות מהמופלא אל הנעלם ועדיין הוא בתכלית ההעלם ואין הכוונה עדיין נשלמת בהעלם כזה כי אם מצד האין סוף להורות על תכלית פליאתו והעלמו, אבל לצורך הנבראים אין להם בהם סמך וקשר כלל ולא תפיסה לבריאתם כפי ערכם והבדלם וחילופיהם והשינוי המתחדש בהם. וכבר כתבתי כי כל זה והדומה צריך שיהיה לו שרש למעלה ובאופן אחר לא יתקשרו התחתונים בעליונים ולא תתפשט בהם ההשגחה והידיעה פעם לטוב פעם לרע כפי מעשיהם, ולזה הוצרך אצילות אחר יותר נגלה ונרגש בו יהיה מקום לכל זה, ר"ל שיהיה מקור ימשכו ממנו מדות יהיה בהם די ושלמות ושרש לכל הנבראים. ולזה אמר ל(ב)תר עבד מנא רברבא וקרא לה ים וקרא לה בינ"ה. הנה כי עם שהיא עמוקה ודקה בתכלית בערך הקודמים לה היא רברבא כערך י' עם ה'. והיא ה' ראשונה שבשם וממנה התחלת ההיפוכים. הלא תראה הי' גוף אחד מיוחד בלתי מתפרד, אבל ה'

12

עם שהיא מעידה במספרה ומורה על המקור שיצאה ממנו הנה היא מורכבת משלשה ווי"ן וחוברו בה השניה בגוף אחד שהוא ד' להורות על ייחוד הקודמים בה, ונפרדה בה הו' האחת להורות עליה שהיא ר"ל בינה בין הגלוי וההעלם, ובזה היא סבת ההיפוכים כלם וממנה נאצלו והם שאר המדות הכלולות ממנה בפנים ואחור כמו שידעת, ולפיכך נרשמה באות ה' שהיא ד"ו להורות על מה שהאצילה שהם הששה קצוות כמנין ו' ועל האחרונה שהיא ד' כמו שידעת: כי החכמ"ה איהי לא אתקריאת מגרמה אלא על שם ההוא חכם דאמלי לה מנביעו דיליה. תן לבך ועיני שכלך אם הם מאוכלי שולחנך ותבין מזה פנה גדולה בייחוד הנעלם, כי אם נאצלו המדות לא נפרדו אבל נשארו במאציל בייחוד גמור ולקח המשל בחכמ"ה ובינ"ה, כי הראשונה ידוע הוא ואמר שאם נקראת חכמ"ה ובינ"ה לא מצד עצמם חלילה כי היה נראה בזה שהם נפרדות והם רשות לעצמם, אבל נקראו כן על שם שנשארו מיוחדות בחכם מעצמו ומבין מעצמו

13

וממנו נשאו שם זה מצד המלאם ממנו להיותם בייחוד גמור בו, והביא על זה מופת גמור וראיה ברורה באמרו דאם הוא אסתלק מינה אשתארת יבשה. ואלו היתה נקראת כן מעצמה מה יתן לה ומה יוסיף הסתלקותו ממנה, אבל זה מעיד שאינה מעצמה כלום כי אם מצד המאציל שנשארה בו שעם שנאצלה לא נפרדה, ולפיכך תקרא חכמה מצד החכם שהיא מתמלאת ממנו וכן בינ"ה, ונמצאת למד כי הם בו והוא בהם בייחוד אמיתי כי הוא החכמה והוא התבונה והוא הדעת ואינן זולת עצמו וגם לא זו זולת זו לא כמו שהם בנבראים כי הם זולת החכמה והתבונה והם זולתם ובלתם, והוא אמרו כאן חכם מעצמו מבין מעצמו כלומר שהם עצמו ואינן דבר חוץ ממנו. וכמו שבהיותם המדות והספירות בחביון אין סוף היו באחדות ובהשואה גמורה בתכלית מה שאיפשר, כן אחר שהאצילם מאורו נשארו בו באחדות ההוא עצמו ולא היה בזה כי אם גלוי מה שהיה נסתר וכמוס בחביון אין סוף ואין בו שום חדוש ושינוי ויציאה

14

מן הכח אל הפועל כמו שאבאר עוד בס"ד. וממה שכתבתי (ב)זה יתבאר למשכיל כי הספירות הם עצם האלהות וכבר הכרחתי והוכחתי זה בחיבורי הגדול: ואחר הדברים והאמת האלה תפול בכאן קושיא חזקה, שאם כן שהם עצם האלהות איך אמר דאם הוא אסתלק מינה והיא עצמו והוא היא ואיך יצוייר שהדבר יסתלק מעצמוה ויש להשיב בזה שאין באמרו דאם הוא אסתלק משמעות שום סלוק ופרוד חלילה, כי לא אמר אלא דאם וידוע כי אין בזה הלשון חיוב סלוק. ואמר זה להעיר על מה שכתבתי למעלה שאינה דבר לעצמה חלילה כי היא ברשות המאציל והיא הוא לא זולת זה: עוד ראיתי להועילך בסוד זה הענין בטעם עמוק אמיתי למען תלך לבטח דרכך: דע כי הסלוק או החנות והחבור הוא נאמר בערך הנבראים כפי התעוררותם לטוב או לרע כן מעוררים למעלה. וזה כי כשפועלים פעולות החסד הנה מעוררים המדה ההיא ונותנים לה מקום וכביכול מוסיפים בה כח לפעול פעולות החסד בעולם כפי התעוררותם, וזה סוד באלהים נעשה

15

חיל (תהילים ס, יד) והרי זה מורה ייחוד וחבור הנשמה הטהורה יתברך בכחותיו. וכן כשהבריות מתגברים על יצרם וכובשים אותו לעשות רצון קונם הנה מעוררים המדה ההיא נותנים לה מקום וכביכול מוסיפים בה כח לפעול פעולות הגבורה בעולם כפי התעוררותם. וכשהבריות מעוררים פעולות מגונות ועוברים על רצון קונם כביכול מחלישים הכחות ההם ומסלקים אותם מלפעול פעולותיהם, כי כפי התעוררות למטה מתעורר למעלה וזה סוד צור ילדך תשי (דברים לב, יח). ואין הנשמה פועלת בכחותיה הפעולות המתחייבות ל(ב)ל כח מכחותיה, וזה משל הסלוק והפרוד לא שיש שם דבר מזה חלילה כי הנשמה כחותיה אדוקים בה והם עצם הנשמה ואיך יסתלק הדבר מעצמו, זה לא יצוייר בשום פנים אם לא שהענין הוא כמו שהמשלתי והוא האמת בעצמו: אמר עוד והכהו לז' נחלים עבד ליה ז' מנין כו'. כי בג' ראשונות להתעלמותם ודקותם לא היה לנבראים התבוננות וקיום בהם, אבל הוצרכו בהכרח להעיד על התעלמות מופלא המופלא

16

ועל ייחודו ולהשלים הכוונה באחרונות לתשלום עשר ספירות, כי כל שלשה שהיה מאציל ראשונה מאורו היו בהכרח בתכלית ההעלם ולטעם הנזכר, ולכן אין להשיב למה נאצלו אלו ומהבנין ולמטה צורך העולם והנבראים: ודקדק אמרו עבד ליה כי כל פעל יי' למענהו (משלי טז, ד) ודרשו רז"ל (ילקו"ש שם תתקגז) לקלוסו דבר אחר לעדותו, וכמו שכתבתי עניינו בחיבורי הגדול (ח"א פ"י), וכביכול לו לצרכו כי לולא אצילותו לא היה ניכר ייחודו ואלהותו. וביאר צורך וחיוב זה באמרו וקרא גרמיה גדול בגדולה וחסיד וגבור בגבורה וכו'. הרי ביאר שעם שכפי עצמו אין לו שום שם שיורה עליו למעלתו ולהעלמו וכ"ש שום כנוי, הנה לצורך הנבראים ולקיומם וכדי שיכירו כבודו האציל האצילות למען יהיה לו מקום וכלי להתלבש בו לפעול באמצעותו בנבראים כפי התעוררות פעולותיהם, וכל זה אין מחייב רבוי בעצמו חלילה לפי שהוא בהם והם בו בייחוד שוה אמיתי ואינן דבר נוסף על העצם ולפיכך הותר לנו לתארו בהם, וכבר

17

הארכתי בזה בחיבורי יעויין שם. ובמה שפירשתי נשלמה הכוונה במאמר הקדוש הזה ועלה בידינו כהוגן: ובספר התיקונין (בהקדמה יז, א) פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת חד הוא ולא בחושבן. אנת הוא עילאה על כל עילאין סתים על כל סתימין. לית מחשבה תפסה בך כלל. אנת הוא דאפיקת י' תיקונין וקרית לון י' ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין (ד)לא אתגליין ועלמין דאתגליין ובהון אתכסיית מן בני נשא. ואנת הוא דקשיר ומייחד לון ובגין דאנת מלגאו מאן דאפריש חד מחבריה מאלין י' ספירו' אתחשיב ליה כאלו אפריש בך ע"כ: הנה ביאר כי לפי שאין מחשבה תופסת בעילות העילות ואין לומר עליו לא יש ולא אין הוציא מאורו י' תיקונין ונקראו תיקונין לפי שהם תיקון לו להורות ייחודו ואלהותו וקראן י' ספירות ועוד הוכרח אצילותן לאנהגא בהון כל העולמות מה שלא היה איפשר בלתי אצילותן שיבראו העולמות ולא הנהגתן. ואמר ובהון אתכסיית וכו' כי אחר אצילות י'

18

ספירות נעלם ונתכסה מבני נשא, כי לא בא עליו שום רמז בתורה ולא בדברי החכמים ולא יושג כלל, כי כבר אמר עליו שהוא סתים מכל סתימין ולית מחשבה תפסה ביה כלל, ולא נודע