ספר הזוהר — עותק נוסף
קטע 40
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אסתלקת ולא נפיק מנה חירו לעלמין. זכאין אינון ישראל דקב"ה אוליף לון אורחוי בגין לאשתזבא מן דינא וישתכחון זכאין קמיה הה"ד כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאתיכם וגו'. ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'. ר' יוסי שאל לר' אבא א"ל הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי. א"ל ודאי רזא יקירא הוא. ת"ח בין לעילא בין לתתא כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מאי דעביד. האי עשיר מכנסת ישראל אינון. ויומא עשיראה בעשיראה קיימא. ועל דא בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו' והאי יומא הוא דילה וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא. ההוא יומא דאתי עלה דהא חמישאה ביה יתיב מלכא בתרעא. ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא. חמשה עלייהו דמלכא הוא ההוא יומא דאתי עלה בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא. ואי תימא שביעאה בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר
בכלא וחד מלה שביעאה וחמישאה. ת"ח חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מנה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה. ואי תימא שביעאה בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרה ירית משביעאה כמה דכתיב צאינה וראינה בנות ציון וע"ד בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא. ועל דא כלא בחד תלייא: ובחמשה עשר יום. רבי יהודה פתח וישמע הכנעני מלך ערד. תנינן ג' מתנן עלאין אזדמנו להו לישראל ע"י תלתא אהין משה אהרן ומרים. מן בזכות משה. ענני כבוד בזכות אהרן. באר בזכות מרים. וכלהו אחידן לעילא. מן בזכות משה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים
זוהר חלק ג דף קג/א מן השמים (דייקא) דא משה. ענני כבוד בזכות אהרן דכתיב אשר עין בעין (אהרן) נראה אתה יי' וגו' וכתיב וכסה ענן הקטרת. מה להלן שבעה אף כאן נמי שבעה דהא בקטרת שבעה עננין מתקשרן כחדא (ועוד) ואהרון רישא לכל שבעה עננין הוא והוא קשיר לשית אחרנין ביה בכל יומא. באר בזכות מרים דהא היא ודאי באר אתקרי. ובספרא דאגדתא ותתצב אחותו מרחוק לדעה וגו'. דא הוא באר מים חיים וכלא קשורא חד. מתה מרים אסתלק באר דכתיב ולא היה מים לעדה ובההיא שעתא בעאת באר אחרא לאסתלקא דהוה שכיח עמהון דישראל. כד חמאת שתא עננין דהוו קשירין עלה אתקשרת היא בהו. מית אהרן אסתלקו אינון עננין ואסתלק עננא דבירא עמהון אתא משה אהדר להו הה"ד עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. לקחת מתנות ודאי. אינון מתנות דהוו בקדמיתא. באר ועננין. באר דא באר דיצחק. עננים אלין עננים דאהרן. א"ר יצחק מפני מה זכה אהרן לדא בגין דאיהו קשיר בעננים (נ"א רישא
לעננים) והוא אקשיר כל יומא ויומא לכלהו כחדא דמתברכאן כלהו על ידוי. ת"ח על כל חסד דעבד קב"ה בישראל קשיר עמהון ז' ענני יקירן וקשיר להו בכנסת ישראל דהא עננא דילה אתקשר בשיתא אחרנין ובכלהו שבעה אזלו ישראל במדברא. מ"ט בגין דכלהו קשרא דמהימנותא נינהו ועל דא בסכות תשבו שבעת ימים. מאי קא מיירי בגין דכתיב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי ובעי ב"נ לאחזאה גרמיה דיתיב תחות צלא דמהימנותא. תא חזי כל אינון שנין דקאים אהרן הוו ישראל בצלא דמהימנותא תחות אלין עננין. בתר דמית אהרן אסתלק עננא חד דהוא ימינא דכלא וכד האי אסתלק אסתלקו כל שאר עמיה (נ"א עננין) ואתחזיאו כלהו בגריעותא והא אוקמוה דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן. אל תקרי ויראו אלא וייראו מיד וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים. שמע דאסתלקו אינון עננים ומית תיירא רברבא דכל אינון עננים אתקשרו ביה. אמר רבי יצחק הכנעני מלך
ערד יושב הנגב ודאי. וכד אתו אינון מאללין דשדר משה אמרו עמלק יושב בארץ הנגב בגין לתברא לבייהו דהא בעמלק אתבר חיליהון בקדמיתא. אמר רבי אבא וישמע הכנעני מאי קא מיירי הכא בתר דאסתלקו אינון עננים אלא כנען כתיב ביה ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. הכא אוליפנא מאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא אתחזי למהוי עבד לעבדי עבדין הה"ד וילחם בישראל וישב ממנו שבי הוא נטל עבדין מישראל לגרמיה ועל דא כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא. ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא. כתיב כנען בידו מאזני מרמה דא אליעזר עבד אברהם. ות"ח כתיב ארור כנען. ובגין דזכה כנען דא לשמשא לאברהם כיון דשמש לאברהם יתיב תחות צלא דמהימנותא זכה למיפק מההוא לטייא ולא עוד אלא דכתיב ביה ברכה דכתיב ויאמר בא ברוך
יי'. מאי קא מיירי. דכל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין ואתברך ברכתא עלאה ומאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא אחסין גלותא ליה ולבנוי דכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי: זוהר חלק ג דף קג/ב בסכות תשבו חסר ודא עננא חד דכלהו קשירין ביה דכתיב כי ענן יי' עליהם יומם. וכתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם דא הוא עננא דאהרן דאקרי יומם דכתיב יומם יצוה יי' חסדו עננא חד נטיל עמיה חמש אחרנין ואינון שית. ועננא אחרא דכתיב ובעמוד אש לילה דא נהרא להו לישראל מנהירו דאינון שית: רבי אלעזר פתח (ואמר) כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך וגו'. האי קרא על כ"י אתמר בשעתא דהות אזלא במדברא עמהון דישראל. זכרתי לך חסד דא עננא דאהרן דנטלא בחמש אחרנין דאתקשרו עלך ונהירו עלך. אהבת כלולותיך דאשתכללו לך (ס"א וכלהו אשתכללו בך) ואעטרו לך ואתקינו לך ככלה דתעדי תכשיטהא וכ"כ למה. בגין לכתך אחרי במדבר בארץ לא
זרועה. ת"ח בשעתא דב"נ יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשא צדיקייא אחרנין שויין מדוריהון עמיה. אמר ר' אבא אברהם וחמשא צדיקייא ודוד מלכא שוין מדוריהון עמיה הה"ד בסכות תשבו שבעת ימים. שבעת ימים כתיב ולא בשבעת ימים. כגוונא דא כתיב כי ששת ימים עשה יי' את השמים וגו'. ובעי ב"נ למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה. ואמר רבי אבא כתיב בסכות תשבו שבעת ימים לבתר ישבו בסכות בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו. אלא קדמאה לאושפיזי. תניינא לבני עלמא. קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין מסדר (נ"א נסדר) פתורא וקאים על רגלוהי ומברך ואומר בסכות תשבו שבעת ימים. תיבו אושפיזין עלאין תיבו. תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו. ארים (ס"א אסחי) ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא זכאה חולקהון דישראל
דכתיב כי חלק יי' עמו וגו' והוה יתיב. תניינא לבני עלמא. דמאן זוהר חלק ג דף קד/א דאית ליה חולקא בעמא ובארעא קדישא יתיב בצלא דמהימנותא לקבלא אושפיזין למחדי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ובעי למחדי למסכני מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וגו' אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולאו דקב"ה עליה כתיב וזריתי פרש על פניכם וגו' פרש חגיכם ולא חגי. ווי ליה לההוא בר נש בשעתא דאלין אושפיזי מהימנותא קיימי מפתוריה. ואמר ר' אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורי. השתא דמזמנין ליה ולכלהו צדיקייא ולדוד מלכא ולא יהבין לון חולקהון אברהם קאים מפתורא וקרי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכלהו סלקין אבתריה. יצחק
אמר ובטן רשעים תחסר. יעקב אמר פתך אכלת תקיאנה ושאר כל צדיקייא אמרי כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. דוד מלכא אמר (חסר כאן) ואשלים דינוי דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף יי' את נבל וימת. מאי קא מיירי בגין דדוד שאל לנבל ואתעביד ליה אושפיזא ולא בעא. ודא זמין ליה ולא יהב ליה חולקא. ובאינון עשרה יומין דדוד מלכא דאין עלמא אתדן עליה ההוא ב"נ דאשלים ליה ביש יתיר מנבל. א"ר אלעזר (בג"כ) אורייתא לא אטרח עליה דב"נ יתיר אלא כמה דיכיל דכתיב איש כמתנת ידו וגו'. ולא לימא איניש אכול ואשבע וארווי בקדמיתא ומה דישתאר אתן למסכני אלא רישא דכלא דאושפיזין הוא ואי חדי לאושפיזין ורוי לון קב"ה חדי עמיה ואברהם קרי עליה אז תתענג על יי'. ויצחק קארי עליה כל כלי יוצר עליך לא יוצלח. אר"ש האי דוד מלכא א"ל בגין דכל זיינין דמלכא וקרבין דמלכא בידוי דדוד אתפקדו. אבל יצחק קאמר גבור בארץ יהיה זרעו וגו'. הון
ועושר בביתו וגו'. יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך וגו' שאר צדיקייא אמרי ונחך יי' תמיד והשביע וגו'. דוד מלכא אמר כל כלי יוצר עליך לא יוצלח דהא הוא על כל זיני עלמא אתפקד זכאה חולקיה דב"נ דזכי לכל האי. זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים וגו': ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. ר"ש פתח כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כל הנקרא בשמי דא אדם דקב"ה ברא ליה בשמיה (נ"א בדיוקניה) דכתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו וקרא ליה בשמיה בשעתא דאפיק קשוט ודינא בעלמא ואקרי אלקים דכתיב אלקים לא תקלל. קרא ליה בשמיה דכתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו ושפיר. הא אוקימנא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו בשעתא דזווגא אתמר. וכך הוא בזווגא דתרווייהו בצלם ודמות ואדם מדכר ונוקבא נפק. ויברא אלקים את האדם בצלמו. בספרא דשלמה מלכא אשכחנא דבשעתא דזווגא
זוהר חלק ג דף קד/ב אשתכח לתתא שדר קב"ה חד דיוקנא כפרצופא דב"נ. רשימא חקיקא בצולמא וקיימא על ההוא זווגא ואלמלי אתיהיב רשו לעינא למחזי חמי ב"נ על רישיה חד צולמא רשימא כפרצופא דב"נ ובההוא צולמא אתברי ב"נ ועד דקיימא (ס"א ועד לא קיימא) ההוא צולמא דשדר ליה מארים על רישיה וישתכח תמן לא אתברי ב"נ הה"ד ויברא אלקים את האדם בצלמו ההוא צלם אזדמן לקבליה עד דנפיק לעלמא. כד נפק. בההוא צלם אתרבי בההוא צלם אזיל הה"ד אך בצלם יתהלך איש. והאי צלם איהו מלעילא. בשעתא דאינון רוחין נפקין מאתרייהו כל רוחא ורוחא אתתקן קמי מלכא קדישא בתקוני יקר בפרצופא דקאים בהאי עלמא. ומההוא דיוקנא תקונא יקר נפיק האי צלם. ודא תליתאה לרוחא ואקדימת בהאי עלמא שעתא דזווגא אשתכח ולית לך זווגא בעלמא דלא אשתכח צלם בגווייהו. אבל ישראל קדישין האי צלם קדישא ומאתר קדישא אשתכח בגווייהו. ולעכו"ם צלם מאינון זינין בישין מסטרא דמסאבותא אשתכח בגווייהו. וע"ד לא
ליבעי לאיניש לאתערבא צולמא דיליה בצולמי דעובדי כו"ם בגין דהאי קדישא והאי מסאבא: תא חזי מה בין ישראל לעמין עובדי כו"ם וכו' עד דמלכא דזמין אושפיזון. זה המאמר כתיב בפ' ויחי יעקב דף רכ ע"א שורה ראשונה (ושייך כאן) ואלו החלופים מצאתי בין כתוב בהעתק לבין הכתוב שם. שורה כ"ג במקום עלמין מצאתי צולמים. שורה כ"ה במקום יעדי דיני גריע'. שורה כ"ו במקום ידיה מצאתי דינא. שורה ל"א מי יתן ערב ודא כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא. שורה ל"ה עובדין. מצאתי בריין ע"ב שורה ה' בית חילא. שורה ו' יצרתיו היינו וענף עץ עבות. אף עשיתיו. שורה י"ד לחירו וע"ד קרינאי ליה יום הראשון דא בספרא דאגדתא ושפיר הוא. שורה כ"ה דאבא בג"כ כלא יאה ולא בסימא לפירין ולא עביד פירין. שם הדין צ"ל תרין. שורה כ"ו לבירא ד"א. שורה כ"ט יעקב צ"ל בירא. שורא ל"א דא בדא צ"ל דא שלא דא. שורה ל"ג צ"ל אעג דבהאי נחל דינא לא אשתכח ביה. שורה ל"ה צ"ל
דצדיק איכא וכנישו רברבא נפקי מנייהו. שורה ל"ו צ"ל מנייהו לא איבא ולא טעמא. שם וכלא שפיר וע"ד אתרוג בשמאלא) ובסוף המאמר מצאתי כתיב. דכתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם דהא יומא דא ממלכה הוא בלחודוי חדוותא דיליה בהו בישראל. מתל למלכא דזמין אושפיזין. אשתדלו בהו כל בני היכליה לבתר אמר מלכא עד כאן אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין בכל יומא מכאן ולהלאה אנא ואתון נחדי יומא חד הה"ד ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם לקרבא קרבנין עלייכו אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחו תדירא. וביומא דחדוות דמלכא כלהון מתכנפי עמיה ומשתכחן. ועל דא כתיב עצרת תרגומו כנישו. והאי יומא יעקב הוא רישא לחדוותא. וכל אינון אושפיזי חדאן עמיה ועל דא כתיב אשריך ישראל מי כמוך וכתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר: ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וגו' א"ר אלעזר הא אוקמוה אבל אמאי אסמיך קב"ה
פש' דא לפרשת מועדים. אלא כלהו בוצינין עלאין כלהו בוצינין לאדלקא משח רבות עלאה והא אתמר. ועל ידייהו דישראל מתברכאן עלאין ותתאין ואדליקו בוצינין כהמ דאוקמיה דכתיב שמן וקטרת ישמח לב חדוות' זוהר חלק ג דף קה/א דעלאין ותתאין: רבי אבא פתח שמחו ביי' וגילו צדקים (שמחו ביי' כד"א) וכתיב זה היום עשה יי' נגילה ונשמחה בו ואוקמוה דהא בקב"ה (נ"א במועדיא) בעי למהדי (ליה) ולאנהרא (ליה) אנפין וישתכח בר נש בחדווה (עמיה) בגין דההוא חדווה דקב"ה הוי דכתיב נגילה ונשמחה בו ביומא. בו בקב"ה וכלא חד מלה. שמחו ביי' כד דינין אתכפיין ורחמי אתערו וכד מתערי רחמי כדין וגילו צדיקים (כתיב) צדיק וצדק מתברכאן כחדא דאקרון צדיקים כמה דאתמר דהא אלין מתברכאן (ס"א מברכין) לעלמין ודאן לעלמין כלהו. והרנינו כל ישרי לב. אלין בני מהימנותא לאתקשרא בהו ובכלא בעי עובדא לתתא לאתערא לעילא ת"ח מאן דאמר דלא בעיא
עובדא בכלא או מלין לאפקא לון ולמעבד קלא בהו. תיפח רוחיה והא הכא פרשתא דא אוכח אדלקות בוצינייא וקטרת בוסמין (כחדא בגין) דכתיב שמן וקטרת ישמח לב (ובהאי) ובעובדא דא אשתכח אדלקותא לעילא וחדוותא לתתא (ס"א אדלקותא וחדוותא לעילא ותתא) ואתקשרותא כחדא כדקא יאות (ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא). אמר ר' יהודה מזבח דלתתא אתער מזבח אחרא. כהן דלתתא אתער כהן אחרא בעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא. ר' יוסי ור' יצחק הוו אזלי באורחא אמר ר' יוסי לר' יצחק כתיב וקראת לשבת ענג לקדוש יי' מכבד וגו'. וכבדתו מעשות דרכיך שפיר. אבל ממצא חפצך ודבר דבר מה הוא ומאי גריעותא הוא לשבת. א"ל ודאי גריעותא הוא דלית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דבר נש דלית לה קלא וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא. ומאי הוא ההוא דאקרי חול (לעילא) מאינון יומין דחול. וכד אתער חול ביומא קדישא גריעותא הוא לעילא ודאי וקב"ה וכנסת ישראל שאלי עליה מאן
הוא דבעי לאפרשא זווגא דילן מאן הוא דבעי חול הכא. עתיקא קדישא לא אתחזי ולא שרייא על חול. בגין כך הרהור מותר מאי טעמא בגין דהרהור לא עביד מדי ולא אתעביד מניה קלא ולא סליק. אבל לבתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא ועל דא ממצוא חפצך ודבר דבר כתיב. ומאן דאפיק מלה קדישא מפומיה מלה דאורייתא אתעביד מניה קלא וסליק לעילא ואתערו קדושי מלכא עלאה ומתעטרן ברישיה וכדין אשתכח חדוותא לעילא ותתא. א"ל ודאי הכי הוא והא שמענא מלה אבל מאן דשארי בתעניתא בשבתא עביד גריעותא לשבת או לא. אי תימא דלא עביד גריעותא הא סעודתי דמהימנותא בטיל מניה ועונשיה סגי הא חדוותא דשבת בטיל מניה. א"ל מלה דא שמענא דדא הוא דאשגחן עליה מלעילא מכל בני עלמא בגין דהאי יומא חדוותא הוא לעילא ותתא חדוותא דכל חדוון חדוותא דכל מהימנותא ביה אשתכח ואפילו רשעים דגיהנם נייחין בהאי יומא.
והאי בר נש לית ליה חדווה ולית ליה נייחא ושניא דא מכל עלאין ותתאין כלהו שאלין עליה מאי שניא דפלנייא הוא בצערא. ובשעתא דעתיקא קדישא אתגלי בהאי יומא ואשתכח האי בצערא צלותיה סלקא וקיימא קמיה כדין אתקרעו כל גזרי דינין דתגזרו עליה ואפילו אסתכמו בבי דינא דמלכא עליה לביש כלא אתקרע בגין דבשעתא דעתיקא אתגלייא כל חירו וכל חידו אשתכח בגין דאתגליא בהלולא דמלכא. ועל דא תנינן קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. מאן שבעים שנה אלא אע"ג דאסכמו עליה כל אינון שבעין כתרי מלכא דהוא אתחזי בהו כלא אתקרע בגין דעתיקא קדישא נטיל (ס"א בטיל ליה והני) ליה לבר נש. והני
זוהר חלק ג דף קה/ב מילי כד מתערי עליה בחלמא בליליא דשבתא. למלכא דעביד הלולא לבריה וגזר חדווה על כלא בהאי יומא דהלולא כל עלמא הוו חדאן ובר נש חד הוה עציב תפיש בקולרא. אתא מלכא לחדוותא חמא כל עמא חדאן כמה דאיהו גזר. זקף עינוי חמא ההוא בר נש תפיש בקולרא עציב. אמר ומה כל בני עלמא חדאן בהלולא דברי ודא תפיש בקולרא. מיד פקיד ונפקי ליה ושארו ליה מקולריה (ס"א מקטרוי). כך האי דשארי בתעניתא בשבתא כל עלמא חדאן ואיהו עציב והאי אתפש בקולרא. בשעתא דעתיקא קדישא אתגלייא בהאי יומא ואשתכח האי בר נש תפיש בקולרא אע"ג דאסכימו עליה כל אינון שבעין שנין דאמרן כלא אתקרע ולא שארי עליה דינא. ביומא אחרא אית ביה רשו למקרע ליה בההוא יומא כ"ש שבת דלית לך יום דלא אשתכח ביה חילא ומאן דשארי בתעניתא דחלמא בההוא יומא לא סליק ההוא יומא עד דקרע דיניה אבל לאו דשבעים שנה כיומא דשבת. בגין כך בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא דלית רשו ליומא