ספר הזוהר — עותק נוסף
קטע 70
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
פתח ואמר מונע בר יקבוהו לאם וברכות לראש משביר. האי קרא כמשמעו. אבל תנינן כל בר נש חייב בברכת המזון. ואי לא ידע. אתתיה או בנוי מברכין ליה וחבא מארח לההוא גברא דלא ידע לברכא עד דיצטריך לאתתיה ולבנוי דיברכון ליה ואי הוא ידע אצטריך לחנכא לבריח ולמהב ליה כסא לברכא. ומאן דמנע ליה דלא יתחנך יקבוהו לאום מונע בר דלא לברכא לקב"ה ולא יתחנך במצות. יקבוהו לאם. יקבהו מבעי ליה או יקבוהו לאומים דהא לאם חד הוא כד"א ולאם מלאם יאמץ מאי יקבוהו לאם אלא לאם כתיב לאימא קדישא יקבוהו להאי בר נש דמנע לההוא בר מלברכא לקב"ה. אנא ברא יחידא הוינא לאמי הבו לי כסא ואברך למלכא קדישא דיהב בביתא דאמי גוברין דחילא דמלילנא קמייהו מלין תקיפין וזכינא לון. ובג"כ אנא אברך. וקודם דא אתישב קרא על תקוניה הא
זוהר חלק ג דף קצא/ב דשרינן ביה. מונע בר יקבוהו לאם מאן דאמנע בר כמה דאתמר יקבוהו לאם כד"א ויקוב בן האשה הישראלית את השם. אוף הכא יקבוהו ויפרשון ליה לאם יפרשו חטאוי לאמא קדישא. וברכה לראש משביר לההוא ב"נ דיהנך בריה לברכא לקב"ה ולחנכא ליה בפקודי אורייתא ורזא דמלה כתיב ברזא דלעילא מה שמו ומה שם בנו כי תדע ההוא שם ידיעא יי' צבאות שמו. שם בנו. ישראל שמו דכתיב בני בכרי ישראל והא ישראל כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר יי' אמר אלי בני אתה. והכי הוא ודאי דהא אבא ואמא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא (שם) נשקו בר. נשקו ידא להאי בר. כביכול שלטנו יהב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה. פן יאנף. בגין דאעטרו ליה בדינא ורחמי. מאן דזכי לדינא לדינא מאן דזכי לרחמי לרחמי. כל ברכאן דלעילא ותתא להאי בר סלקין ומתעטרן. ומאן דמנע ברכאן מהאי בר יפרשון חטאוי קמי מלכא (ס"א אימא) קדישא. לאם ממש. וברכה לראש
משביר. מאן דמברך ואזמין בכסא דברכה למאן דאצטריך ליה בהאי אתבר סטרא אחרא ואתכפיא בחבירו ואסתלק סטר קדושה ודא הוא דכתיב וברכה לראש משביר. כמה דאיהו מסלק ומברך לקב"ה ועביד לסטר אחרא דיתבר. הכי קב"ה משיך עליה ברכאן מלעילא וההוא דאקרי ברכה שריא על רישיה. מכאן ולהלאה חברייא הבו ונבריך. יהבו ליה כסא דברכה ובריך. וחברייא כלהו הוו בחדוה דהא מיומא דהלולא דר' אלעזר לא חדו חברייא כההוא יומא דיתבו תמן. אקדימו ובריכו ליה בחדוה ברעו דלבא. אמר ההוא ינוקא לית לכו לאתפרשא אלא מגו מלי אורייתא והכי תנינן: פתח ואמר ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. ויי' זקיף טעמא לעילא. אמאי אלא בההוא שעתא כמה יאות ושפירו הות להאי כלה דאתכפיאת עד השתא בגלותא והשתא אזלת בזקיפו דרישא באכלוסהא בחדוה. בויי' זקיף טעמא לעילא הולך לפניהם יומם. עד הכא לא ידע אי האי כלה אזלה לקמייהו אי לא דהא טעמא אפסיק בידו"ד אלא איהי הות תמן. אבל
מאן דאזיל קמייהו סבא עלאה מאריה דביתא ההוא דאומי (נ"א דאזמין) ליה קב"ה ומגו אברהם דכתיב יומם יצוה יי' חסדו. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה. יומא דכל יומין כלילן ביה יומא דשאר יומין איהו שאר כל יומין ודאי. ועל דא אקרי יומם ולא יום. ובג"כ הולך לפניהם יומם. הוא אזיל ביממא וכלה אזלת בליליא דכתיב ולילה בעמוד אש להאיר להם דא כלה כל חד כדקחזי ליה. ואתון חברייא יומם ולילה יהא קמייכו בכל שעתא. נשקוהו וברכוהו כמלקדמין ואזלו אתו לגבי רבי שמעון וסחו ליה עובדא. חוה אמר כמה יאות הוא אבל לא סליק בשמא. אעא דקיק כד סליק נהוריה סליק לפום שעתא. ומיד כבה ואשתקע. ותו הא אמינא נהורא דא ממה הוי: פתח ואמר גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. כד בר נש איהו גבור בארץ. גבור באורייתא גבור ביציריה. גבור בארץ ודאי סליק נהוריה ואתמשך ביה משיכו סגי כדין דוד ישרים יברך. יברך כתיב. אמר רבי אבא והא חמינן ינוקי דאמרין מלין עלאין וקיימין
לבתר רישין דעלמא. א"ל ינוקא דאמר מלה חדא או תרין לפום שעתא בלא כוונה דלהון מובטח בר נש. בדא דיזכי למילף אורייתא בישראל. אבל דא דנוהרא דיליה קיימא על קיומיה בדעתא שלים לאו הכי. ותו דהא קב"ה ותיאובתיה דיליה לארחא בתפוחא דא זוהר חלק ג דף קצב/א זכאה חולקיה. זמאין אתון צדיקייא דכתיב בכו ויספה פליטת בית יהודה הנשארת שרש למטה ועשה פרי למעלה. שרש למטה כגון אבוי דאסתלק מעלמא ואיהו שרש למטה במתיבתא דרקיעא. ועשה פרי למעלה במתיבתא עלאה כמה טבא שרשא ואיבא. ואי לאו דלא אהא מקטרנא לקב"ה הואיל ותיאובתיה בארחא ביה לא הוה מאן דייכול לשלטאה ביה. אבל יהא רעוא דאמיה לא תחמי צערא עליה וכן הוה: וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו'. (הנה עם יצא ממצרים וגו'). הכא אית עשרין ותמניא תיבין לקבל כ"ה דרגין דחרשי קוסמין דצפור. ואית לאסתכלא מאן דבעא למללא ביה בבלעם ולאתחברא בהדיה אמאי שדר ליה מיד עד לא ייתי לגבי המלין בפירושא דקאמר הנה עם
יצא ממצרים ועתה לכה ארה לי. הוה ליה לאתחברא בהדיה בקדמיתא ולפייסא ולשוחרא ליה ולבתר לאודעא ליה מלוי. אלא אמר רבי יוסי מהכא אשתמודע דהא ידע בלק רעותיה דההוא רשע דבעא לאתיקרא תדיר במלין רברבין ולית ליה תיאובתא אלא כד עביד בישין. בלק קסם קסמין ועביד חרשין ואתקין צפרא. וידע דדרגין דמשה עלאין ויקרין וחרש בחרשוי וקסם בקסמוי וידע דדרגין דבלעם הוו לקבלייהו מיד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. פתורה שמא דאתרא הוה כד"א מפתור ארם נהרים לקללך. אמאי אקרי הכי בגין דכתיב העורכים לגד שלחן. ופתורא הוה מסדר תמן כל יומא דהכי הוא תקונא דסטרין בישין מסדרין קמייהו פתורא במיכלא ובמשתייא ועבדין חרשין ומקטרין לקמי פתורא ומתכנשין תמן כל רוחין מסאבין ואודעין לון מה דאינון בעאן וכל חרשין וקוסמין דעלמא על ההוא פתורא הוו. ובג"כ אקרי שמא דאתרא ההוא פתורא. דהכי קורין בארם נהרים לשלחן פתורא: פתח ואמר ועשית שלחן עצי שטים וגו'. וכתיב (שם) ונתת על השלחן לחם פנים וגו'. כל
אינון מאני קודשא בעא קב"ה למעבד קמיה לאמשכא רוחא קדישא מעילא לתתא. ההוא רשע דבלעם הוה מסדר הכי לסטרא אחרא. והוה מסדר שלחן ונהמא דאקרי לחם מגואל כמה דאתמר דהכי אזיל סטר אחרא בתר קדושה כקוף בתר בני נשא. ושלמה מלכא צווח ואמר כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. והא אתמר קרא דא. ת"ח כתיב יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגו'. בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל אזל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוה כד"א יי' מסיני בא וזרח משעיר למו. ולא בעו לקבלה. אזל לבני ישמעאל ולא בעו לקבלה. דכתיב הופיע מהר פארן כיון דלא בעו אהדר לון לישראל הכי תנינן השתא אית לשאלא והא תנינן דלית חטאה כד בר נש מדקדק דיוקין דאורייתא וישאל שאלתוי לאנהרא מלוי. האי קרא לא אתיישבא ואית לשאלא קב"ה כד אזל לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי. וכד אזל לפארן למאן נביאה דלהון אתגלי. אי תימא דאתגלי לכלהו לא אשכחן דא לעלמין בר
לישראל בלחודייהו וע"י דמשה. והא אתמר דהכי מבעי קרא למימר יי' לסיני בא וזרח לשעיר למו הופיע להר פארן מהו משעיר למו ומהו מהר פארן. כלא אית למנדע ולאסתכלא. והא שאילנא ולא שמענא ולא ידענא כד אתא רבי שמעון אתא ושאיל מלה כמלקדמין א"ל הא שאלתא דא אתאמרת יי' מסיני בא כד"א הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ומסיני בא ואתגלי עלייהו. וזרח
זוהר חלק ג דף קצב/ב משעיר למו ממה דאמרו בני שעיר דלא בעאן לקבלא מהאי אנהר לון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא. אוף הכי הופיע ואנהר לישראל מהר פארן ממה דאמרו בני פארן דלא בעו לקבלא. מהאי אוסיפו ישראל חביבו ונהירו יתיר כדקא יאות. ומה דשאלת על ידא דמאן אתגלי עלייהו (ת"ח) רזא עלאה איהו ואתגלי מלה על ידך. אורייתא נפקת מרזא עלאה דרישא (ס"א קדישא) דמלכא סתימא כד מטא לגבי דרועא שמאלא (ס"א ימינא) חמא קב"ה בההוא דרועא דמא בישא דהוו מתרבי מתמן. אמר אצטריך לי לבררא וללבנא דרועא דא. ואי לא ימאיך ההוא דמא בישא יפגים כלא אבל אצטריך לבררא מהכא כל פגימו. מה עבד קרא לסמאל ואתא קמיה ואמר ליה תבעי אורייתא דילי. אמר מה כתיב בה. אמר ליה לא תרצח. דליג קב"ה לאתר דאצטריך. אמר ח"ו אורייתא דא דילך היא ודילך יהא לא בעינא אורייתא דא. אתיב ואתחנן קמיה אמר מאריה דעלמא אי את יהבה לי כל שלטנו דילי אתעבר דהא שלטנו דילי על קטולא
איהו וקרבין לא יהון ושלטנו דילי על ככבא דמאדים. א"ה כלא אתבטל מעלמא. מאריה דעלמא טול אורייתך ולא יהא חולקא ואחסנא ליה בה. אבל אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב לון אתחזי. ואיהו השיב דהא דלטורא אמר עלייהו ודא הוא וזרח משעיר למו משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל. אמר סמא"ל ודאי אי בנוי דיעקב יקבלון דא יתעברון מעלמא ולא ישלטון לעלמין. אתיב ליה כמה זמנין ואמר דא ואמר ליה אנת בוכרא ולך אתחזי. אמר ליה הא ליה בכירותא דילי והא אזדבן ליה ואנא אודיתי. אמר ליה הואיל ולא בעית למהוי לך בה חולקא אתעבר מנה בכלא. אמר יאות. אמר ליה הואיל וכך הב לי עיטא איך אעביד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר. אמר ליה מאריה דעלמא אצטריך לשחדא לון טול נהורא מנהירו דחילי שמיא והב עלייהו ובדא יקבלון לה והא דילי יהא בקדמיתא. אפשיט מניה נהירו דחפיא עליה ויהב ליה למיהב לון לישראל הה"ד וזרח משעיר למו. משעיר ממש. דא
סמא"ל דכתיב ונשא השעיר עליו. למו לישראל. כיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרועא שמאלא אהדר לדרועא ימינא (ס"א שמאלא) חמא ביה אוף הכי אמר הכי נמי אצטריך לנקייא מדמא בישא דרועא דא. קרא לרה"ב אמר ליה תבעי את אורייתא דילי. אמר ליה מה כתיב בה דליג ליה ואמר לא תנאף אמר ווי אי ירותא דא יחסין לי קב"ה ירותא בישא דיתעבר בה כל שלטני דהא ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב פרו ורבו וגו'. וכתיב והפריתי אותו והרביתי אותו וגו' וכתיב והוא יהיה פרא אדם. שארי לאתחננא קמי מאריה אמר ליה מארי דעלמא תרין בנין נפקנא מאברהם הא בנוי דיצחק הב לון ולון אתחזי. אמר ליה לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי שארי לאתחננא קמיה ואמר מאריה דעלמא בכירותא דילי יהא דיליה והאי נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב לון וכך עבד. הדא הוא דכתיב הופיע מהר פארן. מאי שנא בסמא"ל כתיב וזרח וברה"ב כתיב הופיע. אלא נטל בההוא נהירו דאפשיט
מניה סמא"ל חרב וקטולא לקטלא בדינא ולקטלא כדקא יאות. הדא הוא דכתיב (שם) ואשא חרב גאותך אע"ג דלא הוה דילך ונטל בההוא ברכתא דאפשיט מניה רה"ב זעיר כמאן דאופע זעיר מברכתא דלהון למעבד פריה ורביה. בגין כך הופיע מהר פארן ולא כתיב וזרח. כיון דנטל מתנן אלין לישראל מאינון רברבנין שלטנין. אתא וקרא להו לכל
זוהר חלק ג דף קצג/א רבבות קדשא דממנן על שאר עמין ואתיבו ליה אוף הכי ומכלהו קביל ונטיל מתנן למיהב לון לישראל. לאסיא דהוה ליה חד מאנא מליא מסמא דחיי ונטיר ליה לבריה. בעא למיהב ליה לבריה ההוא פלייטון דסמא דחיי. אסיא הוה חכים אמר עבדין בישין אית בביתי אי ינדעון דאנא יהיב לברי נבזבזא דא יבאיש בעינייהו ויבעון לקטלא ליה. מה עבד נטל זעיר מסמא דמותא ושוי אפתחא דמאנא קרא לעבדוי אמר לון אתון מהימנן קדמי תבעון לההוא סמא. אמרו נחמי מאי הוא נטלו למטעם עד לא ארחו בעו למימת אמרו בלבייהו אי האי סמא יהיב לבריה ודאי ימות ואנן נירת לרבוננא אמרו קמיה מרנא סמא דא לא אתחזי אלא לברך והא אגרא דפולחננא שבקנא גבך זיל והב ליה לשוחדא דיקבל סמא דא. כך קב"ה הוא אסיא חכים. ידע דאי יהיב אורייתא לישראל עד לא אודע לון בכל יומא הוו רדפין לון לישראל עלה וקטלין לון אבל עבד דא ואינון יהבו ליה מתנן ונבזבזן בגין דיקבלון לה וכלהו קביל לון משה
למיהב להו לישראל הה"ד עלית למרום שבית שבי וגו'. ובגין כך ירתו ישראל אורייתא בלא ערעורא ובלא קטרוגא כלל. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. ת"ח עדים דבני ישראל אלין מתנן ונבזבזן דקבילו ובג"כ לא הוה שליט עלייהו מותא ולא סטרא אחרא ולא די לון די נטלו אורייתא בלא ערעורא כלל אלא דקבילו נבזבזן ומתנן מכלהו כיון דחטו מה כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים. אינון מתנות באדם. מה אשתאר מנהון ההוא שבי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אוספו וחטו מה כתיב וישמע הכנעני מלך ערד. וכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי (ועכ"ד) וכל זמנא דישראל תבין לאבוהון דבשמיא אינון נבזבזן (וכלא) יתהדר לגבייהו ואתחפיין ביה ולזמנא דאתי כלא יתהדר דכתיב ושב ה' אלקיך את שבותך וגו'. מכאן ולהלאה אימא מילך. א"ר יוסי יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה. בשעתא דקב"ה תב משעיר דלא קבילו אורייתא ארץ רעשה וגו'. מ"ט רעשה בגין דבעאת
לאהדרא לתוהו ובוהו דהכי אתקני קב"ה בעלמא אי יקבלון בני ישראל אורייתא מוטב ואם לאו אהדר עלמא לתוהו ובוהו כיון דחמאת ארעא דהא אזמין קב"ה לכל עממיא דיקבלון אורייתא ולא קבילו ומכל עממיא לא אשתארו אלא ישראל בלחודייהו חשיבת ארעא דישראל לא יקבלון כוותייהו ובג"כ ארץ רעשה. כיון דאמרו נעשה ונשמע מיד שקטה הה"ד ארץ יראה ושקטה. יראה בקדמיתא ולבסוף ושקטה. ות"ח בגין דישראל אמרו נעשה לא דחלין מן כל עשייה דיכלון כל חרשי דעלמא למעבד ולא מכל קסמין וחרשין דעלמא. מ"ט. חד בג"ד. וחד בגין דכד אפיק לון קב"ה ממצרים תבר קמייהו כל זיני חרשי וקסמין דלא יכלין לשלטאה עלייהו וההיא שעתא דאתא בלק הוה ידע דא. מיד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר וגו'. מאי פתורה. אלא דיתקין פתורא ויבעי מתמן עיטא מה יעביד. אשר על הנהר. על הנהרים מבעי ליה. מאי על הנהר. ודאי הכי הוא דעל חד נהרא קיימא תדיר:
רבי אלעזר ורבי אבא הוו אזלי למיחמי לרבי יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמוי דרבי אלעזר קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא יתבו. א"ר אלעזר השתא הוא עדנא דקב"ה עאל בגנתא דעדן לאשתעשע בצדיקייא דתמן. א"ר אבא שעשועא דא מאי הוא והיך ישתעשע בהו. א"ר אלעזר מלה דא רזא סתימא איהו
זוהר חלק ג דף קצג/ב טמירא לגבי דלא ידיע א"ל וכי בריקניא הוו סמכין רברבין דמקדמת דנא בהאי עלמא דלא ידעו ולא רדפו אבתרה למנדע על מה קיימין בהאי עלמא ומה הוו מחכאן בההוא עלמא: פתח רבי אלעזר ואמר יי' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית וגו'. האי קרא רזא דמהימנותא איהו. יי'. רזא עלאה שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע. אלקי רזא קול דממה דקה ואיהו שירותא דקיימא לשאלא ואסתים ולא ידיע ולית מאן דאתיב עליה בגין דאיהו סתים וטמיר וגניז. אתה דא ימינא שירותא דקיימא לשאלא ולאתבא ביה והוא כהן עלאה. כד"א אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. מאן על דברתי מלכי צדק אלא כהן עלאה דא איהו דקיימא על דבר בגין דההוא דבר לא קיימא אלא בימינא. וההוא דבר מאן איהו. מלכי צדק כך שמיה. ומאי דאמר דברתי בגין דאתקשר ביה בדוד וכל מלי שבחא דיליה בההוא דבר אתיין. ועל דא דברתי ובג"כ אתה דא כהן והא אוקימנא דתלת דוכתי אינון דאקרי כל
חד אתה. ארוממך כלא כחדא. אודה שמך כדקא יאות והאי שם ידיע. כי עשית פלא כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימא עתיקא ראשיתא דרגא עלאה אדם קדמאה טמירא בכסויא דנהורא אחרא. ד"א כי עשית פלא. כי עשית אל"ף. ומהו אלף. הא תנינן אל"ף בי"ת. אלף בינה. אבל דיוקנא דא איהו תלת סטרין ראשית דרזא עלאה דאדם קדמאה בגין דבדיוקנא דא אית תרין דרועין חד מכאן וחד מכאן וגופא באמצעיתא וכלא רזא חדא. ואיהו רזא דיחודא ובג"כ אלף לחושבנא אחד והיינו כי עשית פלא. ורב המנונא סבא אמר הכי כי עשית פלא פלא דא הוא חד דרגא מאינון פלאות חכמה ומאן איהו דא נתיב לא ידעו עיט ואיהו פלא. עצות מרחוק קרא להאי בקדמיתא פלא והכא אמר פלא עצות מרחוק אלא התם אצטריך לממני שית סטרין לדרגין עלאין פלא יוע. אל גבור אבי עד שר שלום והכא לא אתא לממני חושבנא. אבל עצות מרחוק מאי נינהו תרי בדי ערבות דכל עיטא דנביאי מתמן אתיא אינון אקרון עצות מרחוק. אמונה
אומן תרין דאינון חד נהר וגן דא נפיק מעדן ודא אשתקי מיניה הא הכא כל רזא סתימא דמהימנותא. א"ר אלעזר. בלעם חייבא מאן קטיל ליה והיך אקטיל. א"ר יצחק פנחס וסיעתיה קטלוהו דכתיב הרגו על חלליהם ותנינן בקרתא דמדין הוה עביד בחכמתא דחרשוי דטאסין באוירא הוא ומלכי מדין ואלמלא ציץ דקדושא וצלותא דפינחס דאפילו להון על קטילייא הה"ד על חלליהם וכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. א"ל ר' אלעזר כל דא ידענא. אר"ש אלעזר כל מלוי דבלעם חייבא תקיפין אינון והא אוקמוה חברייא דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ואמרו בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם. והא אוקימנא מלה. משה לית דכוותיה בכתרין עלאין בלעם לית דכוותיה בכתרין תתאין דא בסטרא דקדושה ודא בסטרא דשמאלא ואי כל דא הוה בידיה וכ"כ תקיף בחכמתא גבר דישבח גרמיה בחילא תקיף דכתיב ואנכי אקרה כה אעקר לכה מהאי. היאך יכילו לקטלא ליה. אלא בספרא דחכמתא דשלמה מלכא
הכי אמר תלת סימנין אינון. סימן לעברה ירקון. סימן לשטות מלין. סימן דלא ידע כלום