ספר הזוהר — עותק נוסף
קטע 75
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
זוהר חלק ג דף רג/ב פתח ואמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'. עמי כמה קב"ה אבא רחמן על בנוי אע"ג דחאבו גביה כל מלוי ברחימו לגבייהו כאבא לגבי בריה הטי בריה לגבי אבוי אלקי ליה כ"כ דאלקי ליה לא תב מארחיה. נזיף ביה במלין ולא קביל. אמר אבוי לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא. אלו אלקייה יהא חשיש ברישיה הא כאיבא דיליה גבאי. אהא נזיף ביה הא דיוקניה משתניא מה אעביד אלא איזיל ואתחנן לגביה ואימא ליה מלין רכיכין בגין דלא יתעצב. כן בכל זינין אזיל קב"ה בישראל שארי עמהון אלקאה ולא קבילו נזיף בהו ולא קבילו. אמר קב"ה חמינא בברי דבגין מלקיותא דלקינא לון אינון חששו ברישיהון. ווי דהא מגו כאיבא דלהון חשישנא אנא דכתיב בכל צרתם לו צד. נזיפנא בהו אשתנא דיוקנא דלהון דכתיב חשך משחור תאדם לא נכרו בחצות ווי כד אסתכלית בהו ולא אשתמודעו. השתא אהא מתחננא לגבייהו גו תחנונים. עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ברי יחידאה דילי חביבא
דנפשאי חמי מה עבדית לך שליטית לך על כל בני היכלי שליטית לך על כל מלכין דעלמא ואי עבדית לך עובדין אחרנין ענה בי אנת תהא סהיר בי. עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. זכר נא הוי דכיר במטו מינך. מה יעץ. השתא אית לאסתכלא מה הוה עיטא דבלק על עמא קדישא (חסר כאן) ואורייתא לא חשיבת ליה לבלק כלום כמה דהוה ללבן דכתיב ארמי אובד אבי. אשורנו וגו' ציורא ודיוקנא דאבוי אתרשים ביה ממש ומההוא זמנא דהוה במעהא דאמיה מסטרא דילה אתמתח ואושיט פסיעה לבר יתיר. כי מראש צורם אראנו דא דיוקנא וציורא דאבוי (ממש) כיון דהוה במעהא דאמיה אשורנו אושיט פסיעה לבר כגוונא דא ודא הוא ומגבעות אשורנו במתיבתא עלאה גבעת חסר ו' (רמאה דכלא ההיא עלאה דכלא). במתיבתא דרקיעא ומגבעות באת ו' ואשלים לתרין סטרין חד דהא האי גבעת לא אתפרשא מן ברה לעלמין ולא שבקת ליה. וע"ד אתכליל ו' בהדה לעלם. וחד דהא גבעה דלתתא ברח
דאתכליל בה אצטריך לזמנא דאתי כד ייתי מלכא משיחא לנטלא ליה גבעת עלאה ולאעלא ליה גו גדפהא בגין לאתקפא ליה ולאוקמא ליה בחיין עלאין ומנה יפוק בההוא יומא משיחא דדוד. ורזא דא אספרה אל חק יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. זמין אנא לומר לההוא אתר דאקרי חק ולבשרא ליה (אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך). בההוא יומא ממש יפיק ליה ההוא חק מתחות גדפהא בכמה חיין בכמה עטרין בכמה ברכאן כדקא יאות וההוא חק לא ישתאר בלחודוי. יתכליל ביה משיחא אחרא בריה דיוסף ותמן יתתקף ולא באתר אחרא ובגין דאיהו גבעה תתאה דלית בה חיין ימות משיח דא ויתקטל ויהא מית עד דתלקוט חיין גבעה דא מההיא גבעה עילאה ויקום. ובג"כ במתיבתא דרקיעא ומגבעות שלים באות ו' על תרין סטרין אלין (כתיב). אבל במתיבתא עלאה חסר בלא ו' לאחזאה מלה דלית בה קושיא וספק. הן עם לבדד ישכון ביחודא בלא ערבוביא אחרא. כל יחודא שלים הכא איהו. יי'
אלקינו יי'. דהא רזא דיליה מראש צורים איהו ואתייחד ברישא בגזעא ושבילא. יי' דא רישא עלאה אוירא דסלקא. אלקינו דא גזעא דאתמר גזע ישי. יי' דא שבילא דלתתא ועל רזא דא אתייחד ביה כדקא יאות. ובגין דאתמתח ביה שבילא אצטריך. (כאן חסר) רזא דאתגזר בתרי מתיבתי זכאה חולקך רבי שמעון דזכית למלין עלאין דמאריך ומארך אתרעי בך כמה שיעורא דמתיחן דשבילא דא בשיעורא עלאה דרישא
זוהר חלק ג דף רד/א וגזעא ושבילא ואתלבשן במתיחו דא (נ"א וע"ד מתיחו דאחד שיעורא דשית סטרין ובלא אתיחד בהאי את ד את ד) וע"ד מתיחו דא' (נ"א ה') שיעורא דשית סטרין וכלא אתיחד בהאי את (נ"א אח) ובג"ג לבדד ישכון כדקא יאות. ובגוים לא יתחשב ישראל אית לון כתב ולשון. ובכל את יכלין לאסתכלא בדיוקנא וציורא כדקא יאות. אבל בגוים עכו"ם לא יתחשב רזא דנא בגין דלית לון כתב ולשון ולית לון לאסתכלא ולמנדע כלום דהא הבל המה מעשה תעתועים. ולא יתחשב רזא דנא במחשבה ובאסתכלותא דלהון הואיל ולית לון כתב. זכאין אינון ישראל. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל (מי) ההוא נקודה עלאה רישא וגזעא ושבילא בטמירו איהו ולא קיימא לשאלא לבר. אבל משעתא דשארי לאתבנאה ולמעבד היכלא ברעותיה ואקרי מ"י שארי לאתבנאה דיוקנא דיליה ממש. אפיק נוקבא דיליה בדיוקנא דאמיה מאימי דא רישא וגזעא ושבילא (י') ואתפשט לאתבנאה בפשיטו דחד היכלא לתרין סטרין באני ואע"ג
דאפיק לישראל דאיהו ו' אוף הכי אפיק לנוקבא דיליה כחדא ואזמנה לגביה. מנה כד"א וימן להם המלך ומשלוח מנות. יהב ליה נבזבזא רב ויקירא ואפיק לה כחדא מניה בההוא פשיטו דאתפשט אפיק תרווייהו כחדא (כגוונא דא פשוט להכא ולהכא אפיק ברא וברתא ברגעא חדא וע"ד שמים וארץ ברגעא חדא אתבריאו כחדא) בשעתא חדא. ומספר את רובע ישראל רובע ישראל רזא דא בגיגך ר' אתמסר זכאה חולקך. רובע ישראל רביעית מן מדידו דישראל איהו ברית אמאי אקרי רובע אלא שיעורא דגופא ארבע בריתות הוי בשיעורא דיליה. וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא כלא אפיק מי ע"כ: ר"א הוה אזיל למחמי לר' יוסי חמוי ור' אבא וחברוי אזלו עמיה פתח ר' אלעזר ואמר יי' בקר תשמע קולי וגו'. יי' בקר מאי בקר אלא דא בקר דאברהם דאתער בעלמא דכתיב וישכם אברהם בבקר דהא כד אתי צפרא ההוא בקר אתער בעלמא והוא עידן רעוא לכלא ולמעבד טיבו לכל עלמא לזכאין ולחייבין וכדין עידן צלותא הוא למצלי קמי מלכא קדישא וע"ד בשעתא
דאתי צפרא כל אינון אסירי מלכא אשכחו נייחא עידן צלותא איהו עלייהו וכ"ש אינון דתייבין בתיובתא ובעאן בעותהון לקמי מלכא קדישא בגין דהאי שעתא חד ממנא נפיק לסטר דרום ורפאל שמיה וכל זיני אסוותא בידוי ומסטר דרום נפק חד רוחא ומטי לגבי ההוא ממנא דממנא על אסוותא. וכד מטי צלותא לקמי קב"ה פקיד לבי דינא דיליה דלא יפתחון בדינא בגין דחיים בידא דקב"ה ולא בידיהון. ומיגו דאיהו עידן רעוא בעא קב"ה זכותא דההוא ב"נ אי ישתכח בצלותא (יאות ואי לא חשיב ליה בשוגג) או דאיהו מאריה דתיובתא חס עליה בההיא שעתא קל צפרין דמקננן אשתמעו דכתיב אשר שם צפרים יקננו. ואינון צפרין אודאן ומשבחן לקב"ה וההוא אילת השחר אתער בעלמא ואמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. כדין ההוא ממנא נפיק ועביד כל מה דאתפקד. ואי תימא דזיני אסוותא בידוי כמה דאמרן. לאו הכי דהא אסוותא לא הוי אלא בידוי דמלכא קדישא. אבל בשעתא דפקיד קב"ה אסוותא
לההוא בר נש איהו נפיק וכל אינון מקטרגין דממנן על מרעין בישין דחלין מניה. כדין ההוא רוחא דקא נסע מסטרא דדרום אושיט ליה לההוא ב"נ והא אסוותא אשתכח וכלא בידוי דקב"ה וע"ד כתיב יי' בקר תשמע קולי. ולא כתיב יי' (בבוקר) תשמע קולי אלא לגבי בקר דאברהם קאמר בקר אערך לך ואצפה תרי בקר אמאי. אלא חד בקר דאברהם וחד בקר דיוסף דכתיב הבקר אור ומתרגמינן צפרא
זוהר חלק ג דף רד/ב נהיר. נהיר ודאי. אערך לך ואצפה. אערך לך מהו אלא אסדר לך בוצינא דילך לאדלקא. כד"א ערכתי נר למשיחי. ולגבי בקר דיוסף קאמר דההוא סדורא דבוצינא דיליה הוא. ואצפה. מהו ואצפה. הא כל בני עלמא מצפאן ומחכאן לטיבו דקב"ה ואפילו בעירי דחקלא ומה שבחא דדוד יתיר מכל בני עלמא אלא מלה דא שאילנא והכי אמרו לי ואיהי מלה קשוט דאתי מרחיק נהורא קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה. מה עבד קב"ה עבד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא. וכן כל שאר נהורין עד דעלמין כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין למסבל. ובג"כ אתפשטו דרגין ואתלבשו נהורין ואינון אקרון כנפים עלאין עד דמטו להאי בקר דיוסף ואיהו נטיל כל נהורין עלאין ומגו דכל נהורין עלאין ביה תליין זיויה סליק מסייפי עלמא עד סייפי עלמא דלעילא עד דעלמין דלתתא לא יכלין למסבל. אתא דוד ואתקן האי בוצינא חופאה להאי בקר דיוסף לאתחפאה ביה ולקיימא עלמין דלתתא בסדורא
דבוצינא דא ועל דא כתיב בקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור (נ"א ובגין דההוא בוצינא דוד ביה תלייא כו') ובגין דההוא בוצינא דדוד איהי ובה תלייא אמר דאיהו ליהוי חופאה להאי בקר. אתא רבי אבא ונשקיה אמר אלמלא לא נפקנא בארחא אלא למשמע מלה דא דיי. עד דהוו אזלי. הא יונה חד מטא לגבי רבי אלעזר שריאת וקא מצפצפא קמיה. אמר רבי אלעזר יונה כשרה מהימנת הוית תדיר בשליחותיך זילי ואימא ליה הא חברייא אתאן לגבך ואנא עמהון ונכא יתרחיש ליה לתלתא יומין ולא ינפול עליה דחילו דהא בחדוה אנן אזלין לגביה. אתיב זמנא אחרא ואמר לא חדינא סגיא ובאיש בעיני סגי על חד דמונא מליא דאתיהיב תחותיה ויוסי שמיה. אזלת ההיא יונה מקמיה ואינון חברייא אזלו אמר רבי אבא לר' אלעזר מאי האי תווהנא סגי ממה דחמינא. א"ל יונה דא אתאת לגבאי בשליחותיה דרבי יוסי חמי דאיהו בבי מרעיה וידענא מהאי יונה דאשתזיב וחלופא אתייהיב עליה ואתסי. עד
דהוו אזלו הא עורבא חד קאים לקמייהו קרא בחילא ומצפצפא צפצופא סגי. אמר רבי אלעזר להכי את קיימא ולהכי אנת מתקן זיל לארחך דהא ידענא. אמר ר' אלעזר חברייא ניזיל ונגמול חסד לרמונא דהוה מליא מכלא ורבי יוסי דפקיעין שמיה איהו דהא אסתלק מעלמא דין ולית מאן דחזי לאשתדלא ביה ואיהו קרב לגבן. סטו מארחא ואזלו לתמן. כיון דחמו לון כל בני מאתא נפקו לגבייהו. ואעלו תמן בבי רבי יוסי דפקיעין אינון חברייא אלין. ברא זעירא הוה ליה לרבי יוסי ולא שביק לבר נש דימטי לערסא דאבוי בתר דמית. אלא הוא בלחודוי הוה סמיך ליה ובכי עליה פומיה בפומיה מתדבקא. פתח ההוא ינוקא ואמר מאריה דעלמא כתיב באורייתא כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם וגו'. הוה געי ההוא ינוקא ובכי אמר מאריה דעלמא קיים מלה דא דאורייתא תרין בנין הוינא מאבא ואמי אנא ואחתי זעירתא מנאי. הוה לך למיסב לן ולקיימא מלה דאוריתא ואי תימא מאריה דעלמא
אם כתיב ולא אב הא הכא כולא הוא אבא ואמא. אימא מיתת ונסיבת לה מעל בנין. השתא אבא דהוי חפי עלן אנסיב מעל בנין אן דינא דאורייתא. בכו ר' אלעזר וחברייא לקבל בכיה וגעו דההוא ינוקא. פתח ר' אלעזר ואמר שמים לרום וארץ לעומק וגו'. עד דהוה אמר ר' אלעזר קרא דא הוה עמודא דאשא פסיק בינייהו וההוא ינוקא הוה דביק בפומיה דאבוי ולא הוו מתפרשאן. א"ר אלעזר או בעי קב"ה למרחש ניסא או בעי דלא ישתדל בר נש אחרא עליה אבל על מלין דההוא ינוקא ודמעוי לא יכילנא למסבל. עד דהוו יתבין שמעו חד קלא דהוה
זוהר חלק ג דף רח/א אמר זכאה אנת רבי יוסי דמלין דהאי גדיא זעירא ודמעוי סליקו לגבי כרסייא דמלכא קדישא ודנו דינא ותליסר בני נשא אזמין קב"ה למלאך המות בגינך והא עשרין ותרין שנין אוסיפו לך עד דתוליף אורייתא להאי גדיא שלימא חביבא קמי קב"ה. קמו ר' אלעזר וחברייא ולא בקו לבר נש למיקם בביתא מיד חמו ההוא עמודא דאשא דסליק ור' יוסי פתח עינוי וההוא ינוקא דביק פומיה בפומיה. א"ר אלעזר זכאה חולקנא דחמינא תחיית המתים עינא בעינא. קריבו לגביה והוה ההוא ינוקא נאים כמה דגוע מהאי עלמא אמרו זכאה חולקך רבי יוסי ובריך רחמנא דארחיש לך ניסא על געיא ובכייא דבנך ובמלוי דהכי דחיק במלין שפירין לתרע שמיא במלוי ובדמעוי אוסיפו לך חיין. נטלוהו לההוא ינוקא ונשוקהו ובכו עמיה מחדוה סגיא. ואפקוהו לביתא אחרא ואתערו עליה ולא אודעו ליה מיד אלא לבתר הכי. חדו תמן תלתא יומין וחדישו בהדי ההוא רבי יוסי כמה חדושין באורייתא. אמר לון ר' יוסי
חברייא לא אתיהיבת לי רשו לגלאה מההוא דחמינא בההוא עלמא אלא לבתר תריסר שנין. אבל תלת מאה ושתין וחמש דמעין דאושיד ברי עאלו בחושבנא קמי מלכא קדישא ואומינא לכו חברייא דבשעתא דפתח בההוא פסוקא וגעא באינון מלין אזדעזעו תלת מאה אלפי ספסלי דהוו במתיבתא דרקיעא וכלהו קיימי קמיה דמלכא קדישא ובעו רחמי עלי וערבו לי. וקב"ה אתמלי רחמין עלי ושפיר קמיה אינון מלין והיך מסר נפשיה עלי. וחד אפטרופוסא הוה קמיה וקאמר מארי דעלמא הא כתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. יהא רעוא קמך זכו דאורייתא וזכו דההוא רביא דקאמסר נפשיה על אבוה דתחוס עליה וישתזיב ותליסר בני נשא אזמין ליה תחותי וערבונא יהב ליה מדינא תקיפא דא כדין קרא קב"ה למלאך המות ופקיד ליה עלי דליתב לבתר עשרין ותרין שנין דהא לאוערבונא קמיה אלא ליתוב לידוי משכנין דהוו בידוי, השתא חברייא בגין דחמא קב"ה דאתון זכאי קשוט אתרחיש
ניסא לעינייכו. פתח ר' יוסי ואמר יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל האי קרא אית לאסתכלא ביה וכי יי' ממית והא שמא דא סמא דחיין איהו לכלא. ומלה דא דמותא לא שריא ביה ובכל אתר שמא דא יהיב חיין לכל עלמא. מהו יי' ממית חשבין בני נשא דאיהו קטיל לכל בני נשא אלא יי' ממית ודאי היאך איהו ממית. אי תימא בגין דכד אסתלק מעל בני נשא דהא בעוד דאיהו עליה לא יכלין כל מקטרגין דעלמא לנזקא ליה בשעתא דאסתליק מניה מיד כל מקטרגין יכלין ליה ומית ב"נ. לאו הכי אלא יי' ממית למאן ממית לההוא משיכו דסטרא אחרא בישא כיון דמשיכו דסטרא בישא חמי ליה לזיו יקריה דקב"ה מיד מית ולית ליה קיומא אפי' רגעא חדא כיון דההוא משיכו דסטר אחרא מית ואתעבר מן עלמא מיד מחיה למאן מחיה לההוא משיכו דרוח קדשא דאתי מסטרא דקדושה מחיה ליה ואוקים ליה בקיומא שלים כלא עביד קב"ה בזמנא חדא. ומה דאמרמוריד שאול ויעל מוריד לההוא רוח קדישא לשאול ועביד ליה
תמן טבילה לאתדכאה ומיד סליק ליה (לשאול לאתדנא תמן ומיד סליק ליה ועבד ליה טבילה) ועאל לאתר דאצטריך בג"ע ואנא חברייא בההוא שעתא דאסתלקנא מעלמא רוחא דילי אסתלק ודמך מיד עד שעתא זעירא דאחייא לי קב"ה וגופא הוה מית. בשעתא דפתח ברי באינון מלין כדין פרחה נשמתיה (נ"א נשמתי) ואערעת בנשמתא דילי דהוה סלקא מגו דכיו ומגו טבילה ואעלת באתר דעאלת ותמן אתדן דינהא ואתייהיבו לי עשרין ותרין שנין דחיין בגין דמעין
זוהר חלק ג דף רה/ב ומלין דברי מכאן ולהלאה אית לי לאשתדלא במה דחמינא דהא לית לי לאשתדלא במלין דהאי עלמא. כיון דחמינא מה דחמינא ובעי קב"ה דלא יתאביד ויתנשי מנאי כלום. פתח ואמר יסור יסרני יה וגו' דוד מלכא אמר דא על כל מה (ס"א דאעבר) דעבד בהאי עלמא ואמר על אבטחותא דהוה ליה בההוא עלמא על כל מה דאעבר בהאי עלמא דרדיפו ליה והוה (ליה) עריק בארעא נוכראה בארעא דמואב ובארעא דפלשתאי ומכלהו שזיב ליה קב"ה ולא שביק ליה למותא ואמר על אבטחותא דההוא עלמא אמר דוד אי הכא חבנא לגבי קב"ה הכא אלקינא וקבילנא עונשא דילי ואדכי לי מכל מה דחבנא ולא שביק עונשא דילי לההוא עלמא לנטלא נקמתא מנאי ואנא הא קב"ה אנקי לי זמנא חדא בהאי עלמא מכאן והלאה אצטריכנא דלא אהא בכסופא בעלמא דאתי: פתח ההוא ינוקא בריה ואמר אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו'. אבינו הא טעמא לעילא אריך מלה ומשיך לה אי חסידין קדישין כמה משיכו דצערא במקרי אבינו. לית
צערא ולית כאבא דרוחא ונפשא אלא כד קראן הכי. אבינו, בכאבא מלכא. מת במדבר. וכי אחרנין לא מיתו במדברא דהכא רשים ליה ואמר דאיהו מת במדבר והא אלף ורבבן מיתו במדברא אלא כמה בני נשא ערטילאין על דא מנהון אמרי דהוא מקושש עצים הוה דכתיב כי בחטאו מת ומנהון אמרי הכי ומנהון אמרי הכי ואנא אוליפנא יומא דאבא נפל בבי מרעי' אולפי לי דא. ואנא חמינא מה דחמינא דפקיד לי אבא דלא לגלאה. אלא כמה וכמה הוו דמיתו במדברא ולא על חובא דקרח ולא על חובא דמרגלים כד אתגזר גזרה (ס"א ולא על חובא דעגלא דעבדו וכו') אלא קודם (ס"א דמיתו על חובא דקרח על חובא דמרגלים כד אתגזר גזרה וקודם) מתן תורה ובתר עגלא דעבדו אינון מטעי עלמא ואינון דאתמשכו אבתרייהו אבל טענה דטעינו אינון בנתין דמית במדבר איהו והוה צלפחד רב לבי יוסף ומגו דלא הוה ידע ארחוי דאורייתא כדקא יאות לא הוה נשיא והוא הוה דלא נטר פומיה ומלוי לקבליה דמשה ועליה
כתיב וימת עם רב מישראל גבר דלא ידע אורייתא (ס"א לאו רב באורייתא) ואיהו רב משפחה. רב דזרעא דיוסף מבנוי דמנשה ובגין דחב במדבר במלולא לגבי משה חשיבו דמשה אנטיר דבבו ובג"כ קריבו לקמיה דמשה ואלעזר וכל הנשיאין וכל רישי אבהן ולא מללו עם משה אלא לקמייהו בגין דקניאו קנאה מניה מכאן מאן דחייש מן דינא יקרב אחרנין ויסגי בגוברין בהדי ההוא דיינא בגין דישמעון דינא מניה וידחל מנייהו ולא יהא דן אלא כדקא יאות ואי לא ידחי ליה מן דינא ואינון לא ידעו דהא משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ולא ידעו דמשה לאו הכי. כיון דחמא משה כך אמר חמינא דכל כנופיא דגוברין רברבין מישראל וכל רישי אבהן וכל נשיאי כנשתא עלי קריבו. מיד אתפרש משה מן דינא הה"ד ויקרב משה את משפטן לפני יי' (אמר משה לא אתחזי לי דינא דא). ענותנותא דמשה אקריב את משפטן לפני יי'. דיינין אחרנין ארחאדא לא נטלי דאע"ג דכנופיא סגי עליהון אינון
דייני אקרון עזי פנים לית בהו מענותנותא דמשה כלל. זכאה חולקיה דמשה. חדו ר"א וחברייא אמר ההוא ינוקא אהדרנא למלין קדמאין. אבינו מת אבינו במדבר האי טעמא דאמי