פירוש הגרא לספרא דצניעותא
קטע 9
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
המלאכים והעולמות כידוע: וז"ס ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' שאלו הי"ג תקונים של משה הן בז"א נמשכין מע"ק שז"א אין לו אלא ט' תיקונים ומשה משיך מע"ק לז"א כמ"ש בא"ר דף קל"א ע"ב דתניא תליסר מכילן דרחמי מע"ק מי אל כמוך כו' לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא ואי תימא משה כו' ע"ש. וכל התיקונין נכללין במזלא ובמזלא תליין אותיות של שם ובהן נכללין כל הי"ג תקונין ולכן משה שהמשיך לז"א י"ג תקונין דע"ק אמר ב"פ ה' ולכן בפ"א שלא אמר אלא ט' תקונין לא אמר אלא פ"א ה' וכמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא ותליין ביה לקיימא אתוון אחרנין כו' ר"ל כמ"ש דשם הוי"ה הוא בע"ק ובז"א ודע"ק לקיימא ההוא דז"א. ואמר שם ובג"כ אמר משה כד אצטריך ה' ה' תרי זמני ופסיק טעמא כו'. וז"ש ויעבור ה' שהן י"ג תיקוני דיקנא על פניו ר"ל דרך או"א שהן נקראין פנים כמ"ש בתז"ח כנ"ל
ועברו בהם דרך מעבר בלבד אז ויקרא ה' ה' וכל הי"ג תקונין והוא סוד העיבור כידוע. וז"ש כאן אעבר משהתחיל לירד אכתפין אעבר דרך או"א עד שמגיע לז"א. וידוע כשמגיע לראש ז"א מתקטן החוורתא ולכן אין באנפוי רק ק"ן רבוא עלמין שלכן נקרא ז"א. כמש"ל וכמ"ש בא"ר דף קל"ד ע"ב רק בעת רצון כמ"ש שם וז"ש וזעיר בראש ז"א שלכן נקרא זעיר אנפין ששם בראשו נקטן והחוורתא הזה הוא החסד של הגלגלתא ר"ל של בינה דגלגלתא והחוורתא הוא החסד שלכן נקרא חוורתא בסוד החסד והוא ידוע והוא אור הראשון שבו אדם מסתכל מסוף העולם ועד סופו (חגיגה י"ב א') שבו חסד דע"י כמ"ש לעיל. ומשם מתפשט החסד בכולם והוא יומא דכלהו יומין וראה הקב"ה בדור המבול כו' וגנזם לצדיקים לע"ל וידוע שגנזו בצדיק יסוד עולם כמ"ש שם ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו צדיק כי טוב (וז"ש בפרשת בא דף ל"ה ע"א כיון דאסתכל קב"ה באינון חייביא סליק נהוריה וגניז ליה כו' דההוא תנין כו' עד
דגניז ליה ולא אתגליא וזרע ליה זרועא בחד צדיק כו' בגניזו ובטמירו האי אור כו'). והחסד הזה משיוצא מראש ז"א הולך בכל החמש ספירות והוא סוד ה"ח ונגנז ביסוד צדיק כנ"ל והוא עץ החיים שהוא מהלך ת"ק שנה שהוא מבינה הגלגלת שנק' עץ החיים וכ"ז ידוע וכמ"ש בזוהר אזיל למטלנוי ת"ק פרסה שהוא ה"ס כידוע: ואח"כ נכלל ביסוד ונגנז שם ולכן נקרא סוד אילנא דחיי כידוע וז"ש נטיל וגניז נטיל בכל הה"ס מחסד עד הוד וגניז ביסוד והוא החסד דגנוז באמה בפום אמה ולא אתגליא אלא בפום אמה כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגלי יו"ד דפום אמה כו' וז"ש: חד לאלף יומין זעירין אתגליא - ר"ל בפום אמה ששם נתגלה החסד הזה וגילוי הזה יהיה בימות המשיח שאז יתגלה חסד בפום אמה כמ"ש לעיל ואז מלאה הארץ דיעה כו'. (ישעיה מ"א) וזהו האור שרואה מסוף העולם עד סופו וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך כו' (שם ס"ד)
שהוא האור הגנוז מששת ימי בראשית וזהו סעודת לויתן שהוא חוורתא הנ"ל וכמ"ש במדרש הנעלם פ' תולדות דף קל"ה ע"ב זמינין אינון צדיקייא למינדע ליה בלבהון וכדין יסגי סכלתנו בלבהון כאלו חזו ליה בעינא כו' וידעו וישיגו את בוראם ויהנו מזיו השכינה וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לע"ל הה"ד ואלה תולדות יצחק בן אברהם אלו הם תולדות השחוק שיהא בעולם באותו זמן כו' אברהם הוליד את יצחק הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה כו' ולפי עניינינו הוא חסד הזה שהוא אברהם כמ"ש בא"ר שם (קמ"ב א') ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בההוא חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה כו'. ואמר שם במדה"נ דאר"א סעודת הצדיקים לע"ל כהאי דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ודא הוא דתנן ניזונין כו' אין אכילה ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה מנ"ל הא ממשה כו' וכה"ג סעודתן של צדיקים לע"ל כו' לשמוח בשמחתו הה"ד ישמעו ענוים וישמחו. וז"ש (תהלים ק"ד) לויתן זה יצרת לשחק בו
כמ"ש שם למעלה עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים כו' והכל ישמחו באותו שמחה הה"ד ישמח ה' במעשיו. ואמר שם דף קל"ו ע"א מהימנותא דצדיקייא וכיסופא דלהון כו' נגילה ונשמחה בך כו' וההיא סעודתא דזמינין בה כו' והן ד' מאה עלמין דכסופין שיורשין הצדיקים לע"ל מהאי חוורתא כמ"ש בא"ר דף קכ"ח ע"ב ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורו דגלגלתא ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ור"ל כסף עלמין דכסופין כידוע והן ירתין מלויתן הנ"ל שמתפשט עד ז"א ביסוד ולכן נק' יסוד לויתן שבו גנוז ובו יתגלה והלויתן הוא זו"נ והוא עובר באמצע הראש ומסבב את הראש כנ"ל וזהו עובר לסוחר כידוע לסוחר מלשון סחור אעפ"י שאינו לעניינינו שהם דרשו לסוחר לכתר שמסבב כו'. ואמר שם ומהאי נפיק חד עיבר חיוור לגלגלתא דז"א לתקנא רישיה והוא כנ"ל וזעיר ומהאי לשאר גלגלתין דלתתא דל"ל חושבנא
וכל גולגלתא יהבין אגר חוורתא לע"י כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא ולקבל דא בקע לגלגלת לתתא כד אעלין בחושבנא וההוא עיבר חוור הוא הלויתן הנ"ל באמצע הראש והוא העובר והן זו"נ הזכר עובר והנקבה מסב' בסוד נקבה תסובב גבר (ירמיה ל"א). ואמרו (ב"ב ע"ד ב') לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה נבראו ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין את כל העולם כולו מה עשה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לע"ל והענין אם היו נזקקים זה לזה ר"ל הזיווג של החסד מתפשט למטה היה מחמת רוב החסד העולם חרב כידוע שרוב גשמים מטשטשין את הארץ וכמ"ש (תענית כ"ג א') השפעת עליהם רוב טובה אינן יכולין לקבל וז"ס שית אלפי כו' וחד חרוב כידוע. סירס את הזכר שגנזו ביסוד ואינו יוצא ממנו והוא סוד הסירוס שאין היסוד מוליד. והרג את הנקבה שאין מתפשט כלל למטה. ומלחה לצדיקים לע"ל שאז יתגלו שניהם. והחילוק שבין הסירוס לבין הריגה כי אע"פ
שאין יוצא החסד הזה ע"י פי היסוד מ"מ נהנין ממנו כידוע בסוד נהיר לנוק' דרך דופן והוא החסד שמנהיג את כל הדורות וזן בחסדו כל בשר מקרני ראמים ועד ביצי כנים אלא שהוא בהסתר פנים ואין נסים נגלים עד לעתיד שאז יתגלה בפום אמה. אבל אור הנקבה נתבטל הכל עד לע"ל. ולכן הנקבה היא גבורה כנ"ל. וחסד הזכר אינו נפסק אפילו רגע אחת כנ"ל ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא כו' והן מאתן עלמין ומאתן דנוק' הוא כלו לע"ל והוא בשמירת התורה ומצות: וי"ג חוורתי הן ארבע מתפשטין לאחורא ומשם ירתין צדיקייא ד' מאה כו' כנ"ל ותשעה לגלגלתא דז"א לבדו שלכן בגלגלתא דא"א אמר (בא"ר כ"ח ב') בגלגלתא יתבין בכל יומא תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין כו' ובז"א אמר (קל"ה ב') בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפין רבוא עלמין דנטלין כו' וכן בתיקוני דיקנא אמר כאן בס"ד פ"ב ארבע בלחודוי אסתמכו תשעה אשקיין לגנתא שהוא ז"א כמ"ש (שם) והן תשעה תנינים שאמר בפרשת
בא וחד תנין דכליל לון והוא חד עיבר חוור הנ"ל. וז"ש האלף לך שלמה הן עשר חוורתי ומאתים לנוטרים את פריו שהן אלף עלמין דכסופין דכסיף בהו קב"ה לבד כמ"ש בזוהר ומאתים לנוטרים כו' הן מאתן עלמין דכסופין של הצדיקים בשביל תורה ומצות כמ"ש במ"ה פרשת וירא ע"ש. נשאר מאתן עלמין שהעולם מתנהג בהן בחסדו שנחתין לגלגלתין דלתתא. ובשביל זה נותנין מחצית השקל שד' מאות עלמין הוא שקל כסף כנ"ל ארבע מאות שקל כסף ומאתים הן חצי שקל וזה נותנין כפר נפשו וממנו לוקחין קרבנות שהעולם קיים בהם והוא עובר בחצי הראש שהוא מחצית: וענין השקל הוא כמ"ש לעיל דעד דלא הוה מתקלא כו' ר"ל זו"נ עד דרישא דכסופא דכל כסופין אתתקן והוא זו"נ שהן כסופין דכל כסופין כנ"ל וידוע שזכר בלא נקבה הוא פלג גופא לכן הוא מחצית השקל. והוא בסוד היסוד כנ"ל וז"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג כל העובר על הפקודים דא יסוד כו' ואיהו העובר על כו' ולמה אתקרי כל כו'
ע"ש והוא העובר באמצע הראש שנקרא עובר לסוחר שהוא עם לסוחר שקל כסף כנ"ל: וז"ש (ב"ב ע"ה א') עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים כו' ואין חברים אלא ת"ח שנאמר היושבת בגנים חברים כו' וענין סעודה כנ"ל לצדיקים שהן בדרגא דצדיק ששם לויתן כנ"ל ומביא הפסוק היושבת בגנים כו' שהוא אחר ומאתים לנוטרים את פריו מאתן עלמין הנ"ל. ואמר שם עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסוכת עורו כו' והשאר פורסו הקב"ה על חומת ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו והוא אור הגנוז שאדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו וסוכה הוא בסוד יסוד כמ"ש בתז"ח במחצית השקל הנ"ל כל העובר דא יסוד ודא חג הסוכות כו': [ומ"ש] לעיל מבשרו וכאן מעורו הוא סוד גדול ונעלם מאד שמילה נק' בשר ושם מתגליא החסד כנ"ל ועורו הוא עור הערלה והוא בסוד כתנות עור של אדה"ר שאמרו (סנהדרין ל"ח ב') משוך בערלתו
היה. ובתחלה היה כתנות אור כמ"ש בזוהר והוא אור הגנוז ואח"כ נכסה בעור ונגנז ולא יגלה עד שיוסר הס"א. ועור הזה הוא ע"ה טו"ר שממנה אכל אדה"ר ונמשכה ערלתו ולעתיד יחזור ע"ה כלו לקדושה ויהיה כלו היקף לקדושה בסוד ונגה לו סביב (יחזקאל א'). וז"ס הסוכה ופריסתו על חומת ירושלים שהחומה הוא חומת אש כמ"ש (זכריה ב') ואני כו' חומת אש לה סביב ונאמר כמראה אש ונגה לו סביב עיין ביחזקאל והוא ע"ה טו"ר כידוע. ואז ושעשע יונק על חר פתן כו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כו' (ישעיה י"א) והוא תורה שנמסרה לחיצונים שאז פורסו על חומת ירושלים. וז"ש שם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס') שאז יהפוך אל עמים שפה ברורה שהרע של נגה יחזור לטוב לפיכך ילכו מלכים לנגה זרחך: [וז"ס] ושעשע יונק כו' לשון שעשוע השחוק והשעשוע שיהיה אז כנ"ל בסוד לויתן זה יצרת לשחק ויונק נקרא ז"א כי הוא נקרא זעיר ביניקה אבל בסוד גדלות אין נק' ז"א:
על חור פתן. שהוא סוד התנין בסוד נקב בראשיהון כמ"ש לקמן ופ' בא: על מאורת צפעוני גמול ידו הדה. מאורת הנוק' בסוד מארת חסר כמ"ש בפ' בא יהי מאורות בספרי קדמאי דא נחש עקלתון כו' וע"ד כתיב מארת חסר כו'. לא ירעו כו'. שאחיזת הרע בהם ולא יהיו אז רע ויתגלו החסד הזה ואז כי מלאה הארץ דעה את ה' כו': וגילוי הזה אין לו זמן ידוע לבא לפומא לא גליא רק ידוע שכל אלף החמשי א"א לבא בסוד כל היום ד"ו"ה (איכה א') ולא יתגלה אלא באלף הששי שהוא יסוד לויתן הנ"ל וז"ש חד לאלף יומין ר"ל באחד מאותן אלף שנים יתגלה. ואמר יומין זעירין כי סתם ימים הוא מאלף שנים בסוד ששת ימים כנ"ל אבל יומין זעירין הוא שנה שהוא ימים של מלכות חכמה זעירא וזה ימים הנאמר בתורה ימים תהיה גאולתו. ור"ל שנה אחת יהיה כלל הגאולה והוא מוצאי שביעית שאז זמן החסד ואז יתגלה פום אמה ויבא משיח. והוא כמ"ש בזוהר דויקרא א' זעירא שהיא המלכות ששם אתוון זעירין והוא אלף חולקין דנטל ממשה ואשתאר חד והוא א' זעירא
א' מאלף והוא מלכות עטרה ששם יתגלה. זה חד מאלף יומין זעירין וז"ס אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי (קהלת ז') והוא כי כל המלכים לא אתקיימו בשביל שלא היו להם נוק' ולא אתתקנו בתקונא דאדם וכמ"ש בזוהר ויקרא דעד דלא אתנסיב לא נקרא אדם ולא אתתקנו אלא בפום אמה ששם דכר ונוק' ושם הוא אדם וזהו אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה כו' כידוע שכל הו"ק נקראין אלה כמ"ש כמה פעמים בזוהר ותז"ח בסוד מי ברא אלה וכלם היו בלא נוק' וזהו ואשה בכל אלה לא כו'. וז"ס דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה) שהיא נקראת דבר כידוע: קולטרא בקטרוי. סנפירא בעדבוי - קולטרא הוא הגלגלת בכללו כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"א גלגלתא דרישא חוורא כו' קלטרא דקטפוי אתפשיט ואתנהיר ומניה ירתון צדיקייא ד' מאה עלמין לעלמא דאתי והוא התנין שהוא קשר כל הי"ג חוורא. קטרוי הוא קרומא דאוירא כמ"ש לקמן פ"ב י' עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים וכמ"ש בא"ז דף
רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' וידוע שקאי על קרומא דאוירא ששם מתפשט פשיטותא דרדל"א ומשם יורד במזלא. וכבר אמרנו שבגלגלת בינה דרדל"א ובאוירא חסד דרדל"א ומשם מתחיל בנין כמ"ש (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה אלא שלעולם בינה מתפשט בז"ת לכן מתחיל מגלגלת. וחוורא דגלגלת הוא חסד דבינה והוא ימין הפשוט לקבל שבים כידוע והוא שמתגלה בחודש השביעי ע"י מזלא כמ"ש לקמן פ"ב. ואלו היה מתגלה לבד היה החסד יותר מדאי שהוא עולם הרחמים והוא בחינת עה"ב יום השביעי בינה כנ"ל והיה העולם חרב בסוד וחד חרוב כנ"ל וגנזו באוירא שהוא חסד דז"ת וז"ש בא"ז (רפ"ט ב') חסד עלאה ותתאה ואף זה החסד גנזו ביסוד עד לע"ל שאז יתגלה בפום אמה כנ"ל. אבל לעה"ב ביום המנוחה אז יתגלה חסד הבינה בעצמה. וז"ש קולטרא בקטרוי שהקולטרא נכלל בקטרוי. ואמר בא"ז שם והאי טמיר וסתים וגניז מכלא תקונוי אתתקן בההוא
מ"ס דכלא דאתפשט ואתתקן ונפיק חסד עלאה ותתאה וחסד עלאה אתפשט ואתתקן ואתכליל כלא במ"ס דא כד אתתקן חוורא דא בנהירו דא בטש מאן דבטש בהא מוחא ואתנהיר ותליא ממזלא יקירא כו' והענין כי החוורא אתתקן בנהירו דאוירא ושם בטש במ"ס כו' וידוע שהבטישה הוא בסוד זיווג נעלם והוא ע"י יסוד דחוורא שנגנז בתוך האוירא וזה סוד הסירוס של הזכר ושם בטש במ"ס ע"י אוירא ששם מתגלה רדל"א וזהו מאן דבטש כמ"ש שם ע"א וההוא רישא סתימאה דברישא דעתיקא דלא אתיידע כד פשט חד טורנא כו' בטש בהאי מוחא כו' אתפשט לתתא בדיקנא כו'. ויסוד דלויתן הוא הסנפיר (הגהה - ז"ס שכתוב בפרשת משפטים (כ"ה א) נחשא דפרח באוירא ואזיל בפרודא זה סנפיר שפורח בה וסנפיר שלו באויר זה דפרח באוירא ואזיל בפרודא שסירסו והכל למטה): כמ"ש בר"מ פ' תצא (רע"ט א') מאי ניהו לויתן אמר ליה האי איהו דדרגיה עד"א וצדיק דאיתמר ביה גוף וברית חשבינן חד ואיתרבי בימא דא דאיהי אמא
עילאה ים כו' דא איהו לויתן דקאי על שפת הים ועלמא קאי על סנפירוי דא צדיק יסוד עולם דכל עלמא קאים עלוי ור"ל התנין הזה הוא דרגא דע"דא של בינה שהוא הזכר של התנינים של החוורת' וגלגלת הוא ים עלאה בינה וסנפירו יסוד וכל העולם כולו עומד עליו שעולם מתחיל מחסד והוא כולל כל העולם יומא דכולהו יומין וסנפירו מתלבש בחסד שהוא אוירא ועליו קאים. וכן הוא בכל הפרצופין שיסוד אימא מקיים כל העולם והתחלת התפשטו בחסד. וז"ש כאן סנפירא בעדבוי ר"ל בחלקו: אתבר רישיה במיין דימא רבא כו' על המים - כמ"ש בפ' בא (ל"ד ב') דעשה נוקבין ברישא דיליה והענין הוא נקבי השערות שמשם נמשך מבועין ממ"ס כמ"ש בא"ר דף ק"מ ע"א וכלהו קשיין ותקיפין לאתבר כהאי חלמיש כו' עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר והשערין יוצאין דרך החוורתא והן נקבים וגומות במקום השער וזהו אתבר רישיה - וידוע שמ"ס נקרא ימא רבא דחכמתא ומבועין דנפק
ממ"ס דרך השערות נקראין מים וז"ש במיין דימא רבא - וז"ס אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים אתה בקעת מעין ונחל (תהלים ע"ד) והכל רמוז בפסוק זה והארץ היתה תהו כו' לכן כתב זה המאמר כאן וכמ"ש בפרשת בא ת"ח והארץ היתה תהו כו' כד האי התנין הגדול כו' מה עבד קב"ה מחץ רישא דדכורא כו' הה"ד ורוח אלקים כו' וזהו ע"פ המים כנ"ל: תרין הוו חד אתחזרו תנינם כתיב חסר ראשי כד"א ודמות על ראשי החיה רקיע - כבר פי' לעיל כמ"ש (ב"ב ע"ד ב') זו"נ נבראו והרג את הנקבה ולכן כתיב תנינם חסר להורות שהיו תרי ונשאר חד שהוא הזכר ואותו מחץ רישיה כנ"ל מחץ רישיה דדכורא כו'. וקשה לו מה שאמר ראשי לשון רבים והביא הפסוק הזה על ראשי החיה שהוא חיה א' ואמר ראשי כן כאן. והחיה הוא ד' חיות של יחזקאל שהן ג' וכ"א ד' פנים ואדם כולל את כולן כמ"ש בתקונים וכולם הם ד' ראשים של ד' חיות וכלל כולם הוא חיה א' והן במ"ס ג' זמנין ד' ד' וחד
עתיקא כליל כולן כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"ב וכן במוחא דז"א ג' מוחין כ"א מד' וחד דע"ק דכליל כולם כמ"ש בא"ר דף ק"מ ע"א ע"ש. והן חיה שמוחין נקראים חיי המלך ושם סוד החיה כידוע וע"ג רקיע שהוא הגלגלת כידוע ובו מאורות הגדולים כידוע וזהו ראשי החי' ד' ראשים. וכן כאן בחוורתי ג"פ ד' וחד כליל כלן והן ד' ראשים שכלן נקבו בי"ג נימין דשערין כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ונתחלק ג"כ לד' ראשים. וז"ס ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שכל השערות הן נהרות ובהן התנינים כמ"ש בפרשת בא שם ובפרשת וארא (כ"ז ב') בסטר ימינא עילאה נפקין תליסר מבועין עלאין כו' דא תנינא רביץ בין אלין יאורין כו' ע"ש. וראשון הוא פישון הסובב את ארץ מצרים והוא ההולך לאחורא שהוא רישא דתנין ושם אחיזת מצרים כנ"ל (דף י"ח ע"ד) ולכן חכמת מצרים גדולה מאד ששם זנבא ברישא כמש"ל. ושאר נהרות מתפשטין לב' צדדי הפנים וחד לעילא כנ"ל בחוורת' והן ד' ראשים וכן התנין לו ד'
ראשים וכלם אתברו כנ"ל. וז"ש ראשי כד"א ודמות על ראשי החיה שהוא חיה א' ולה ד'