תּוֹרָה כג - צִוִּיתָ צֶדֶק
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה כג - צִוִּיתָ צֶדֶק
Torah 723
א. יֵשׁ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם אַנְפִּין נְהִירִין בְּחִינַת חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (מִשְׁלֵי טז, טו), בְּחִינַת שִׂמְחָה. וְזֶה בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים. וּלְהֵפֶךְ שֶׁקֶר מְקַצֵּר יָמִים כִּי שֶׁקֶר בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין שֶׁהוּא פָּנִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא מָרָה שְׁחוֹרָה עֲבוֹדָה זָרָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, בְּחִינַת מִיתָה בְּחִינַת עַצְבוּת רַחֲמָנָא לִצְלָן:
There are holy faces [panim d'k'dushah] which are luminous faces [anpin n'hirin] — the aspect of life — as it is written: ""in the light of the King's face is life"" [Proverbs 16:15] — the aspect of joy. And this is the aspect of truth [emes] and faith [emunah] — and therefore through this one merits length of days. And the reverse: falsehood shortens days — for falsehood is in the aspect of dark faces [anpin chashuchin] — the face of the Other Side — melancholy [marah sh'chorah] — idolatry — alien gods — the aspect of death — the aspect of sadness [atzvus], may the Merciful One spare us.
ב. וְאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן, וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּסִבָּה קַלָּה, וְרוֹדְפִים אַחַר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהֵם אוֹכְלֵי לֶחֶם בְּעִצָּבוֹן וְהֵם מְלֵאִים עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה. אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נִקְשָׁרִים בַּפָּנִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא הַנַּ"ל, שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוּכִין מָרָה שְׁחוֹרָה עַצְבוּת, בְּחִינַת מִיתָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה, וּמִתְגַּבְּרִים בְּדַעְתָּם לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וְיוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁעִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת הִיא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, רַק שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם אֵיזֶה סִבָּה קַלָּה בְּעָלְמָא, אֲבָל עִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהַמָּמוֹן הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, הֵם דְּבוּקִים בְּאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת חַיִּים בְּחִינַת שִׂמְחָה:
And those people who fall into the desire for money — and do not believe that the Holy One, blessed be He, can sustain a person through a light cause — and pursue their livelihood with great toil. And they eat bread in sorrow and are full of sadness and melancholy. These people are bound to the faces of the Other Side as above — which are dark faces, melancholy, sadness — the aspect of death, may the Merciful One spare us. But those people whose commerce is in faithfulness — and who strengthen their minds to be joyful in their portion — and who know and believe in truth and complete faith that the primary livelihood and wealth comes only from Hashem Yisborach alone — only that His will, may He be blessed, is that a person makes some light cause in the world — but the primary livelihood and wealth is from Hashem Yisborach alone — they are attached to the holy light of the face — the luminous faces — the aspect of life — the aspect of joy.
ג. וְהַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁהִיא עֲבוֹדָה־זָרָה, אֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אַחַת, רַק הוּא עוֹבֵד כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת. כִּי כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת תְּחוּבִים בְּמָמוֹן, וְעַל־כֵּן עַל הַמַּטְבֵּעַ חֲקוּקָה הָעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁל הָעַכּוּ"ם, וַעֲלֵיהֶם צוֹוַחַת הַשְּׁכִינָה שְׁתֵּי פְּעָמִים שִׁבְעִים שֶׁהֵם מֵאָה וְאַרְבָּעִין קָלִין, כְּמִסְפַּר מָמוֹן עִם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינֵי קוֹלוֹת 'קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי' (סַנְהֶדְרִין מ"ו), וְכָל קוֹל הוּא בְּחִינַת שִׁבְעִין קָלִין שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצְּרִיכָה לִסְבֹּל חֶבְלֵי לֵדָה, וּצְרִיכָה לִצְעֹק שִׁבְעִין קָלִין קֹדֶם הַלֵּדָה (כַּנַּ"ל סִימָן כ"א), שֶׁקָּשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה (פְּסָחִים קי"ח):
And one who is immersed in the desire for money — which is idolatry — does not worship just one idolatry, but worships all the idol-worships of all the seventy nations. For all the idol-worships of all the seventy nations are contained in money. And therefore the idol of the nations is engraved on coins — and over them the "Shechinah" cries out twice seventy — which is one hundred and forty voices — corresponding to the numerical value of "momon" [money] together with its four letters. And these are two kinds of voices: ""Kalanee mei-roshi! Kalanee miz'ro'ee!"" ["I am in pain from my head! I am in pain from my arm!"] [Sanhedrin 46a]. And each voice is in the aspect of the seventy voices of the woman in labour who must endure birth-pangs and cry out seventy voices before the birth (see above, §21) — for ""one's livelihood is twice as hard as childbirth"" [Pesachim 118a].
ד. וְקֹדֶם שֶׁמַּרְוִיחִין מָמוֹן, צְרִיכִין לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר וּלְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַמֵּאָה וְאַרְבָּעִין קָלִין, וְלִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּשָׁלוֹם וּלְהִנָּצֵל מֵהֶם. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הָרֶוַח מְכֻנֶּה בְּשֵׁם לֵדָה, וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין רַק מִשְּׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת קֻשְׁטָא קָאֵי (שַׁבָּת ק"ד), כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (דְּבָרִים יא, ו) 'זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו' (פְּסָחִים קיט), שֶׁעֲלֵיהֶם קָאֵי עַל־יְדֵי אֱמֶת. אֲבָל שִׁקְרָא לָא קָאֵי, כִּי שֶׁקֶר הוּא עֲבוֹדָה זָרָה תַּאֲוַת מָמוֹן, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה' (סַנְהֶדְרִין צ"ב). וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁקֶר שֶׁהוּא תַּאֲוַת מָמוֹן אֵין לוֹ שׁוּם קִיּוּם וּמַעֲמַד פַּרְנָסָה, כִּי עֲבוֹדָה זָרָה אֵל אַחֵר אִסְתָּרֵס וְלָא עָבֵיד פֵּרִין (זֹהַר־הַקָּדוֹשׁ חֵלֶק ב ק"ג.), דְּהַיְנוּ הַשֶּׁקֶר, שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם מַרְוִיחִין וְאֵינָם מַרְוִיחִין, וְרוֹדְפִים בְּיוֹתֵר אַחַר הַמָּמוֹן. וְגַם כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן לְפִי שָׁעָה, בֶּאֱמֶת אֵין מָמוֹנָם מָמוֹן כְּלָל, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְמַלֹּאת תַּאֲוָתָם בְּחַיֵּיהֶם. וְכָל מַה שֶּׁמַּרְוִיחִים בְּיוֹתֵר חָסֵר לָהֶם בְּיוֹתֵר, וְאַחַר־כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּלְהַרְוִיחַ מָמוֹן, דְּהַיְנוּ מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָעֲשִׁירוּת כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת פֶּרֶק ד), כִּי אִם עַל־יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה, וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל מָמוֹן, שֶׁבָּאִים עָלָיו בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, רַק כָּל כַּוָּנָתוֹ תִּהְיֶה בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁיַּרְוִיחַ, וְלִתֵּן צְדָקָה לְהַחֲזִיק עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּלְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר צָרְכֵי מִצְוָה:
And before one earns money, one must go through and pass through and be tested and refined through these one hundred and forty voices — and cry out and pray greatly to Hashem Yisborach to pass through them in peace and be saved from them. For in truth every profit is called birth — and all the blessings flow only from the breaking of the desire for money — which is the aspect of truth — the aspect of "kushta ka'ei" [truth stands] [Shabbos 104a] — as our Sages of blessed memory said: ""the substance that is at their feet"" [Deuteronomy 11:6] — ""this is a person's money which stands him on his feet"" [Pesachim 119a] — and upon which one stands through truth. But falsehood does not stand — for falsehood is idolatry — the desire for money. As our Sages of blessed memory said: ""One who changes his word is as one who worships idols"" [Sanhedrin 92a]. And therefore through falsehood — which is the desire for money — his livelihood has no stability or standing — for idolatry, the alien god, ""is castrated and bears no fruit"" [holy Zohar, Part II, 103a]. That is, the falsehood — they imagine they are profiting but they are not — and they pursue money all the more. And even when they have money temporarily — in truth their money is no money at all — for they have no enjoyment from it, unable to satisfy their desire in their lifetime. And the more they profit, the more they lack. And afterwards they die as debtors. Therefore it is impossible to draw down abundance and earn money — that is, holy money — so that one is satisfied with one's portion — which is the primary wealth as our Sages of blessed memory said [Avos, chapter 4] — except through breaking the desire for money, which is the aspect of truth. One's commerce must be in truth and faithfulness — and to break and nullify all the thoughts, confusions, and desires for money that come upon one during commerce — so that all one's intention be solely for Hashem Yisborach — in order to merit through the money one earns to serve Hashem Yisborach, and to give charity to support those who serve Hashem Yisborach in Torah and divine service, and to raise one's children in Torah study and the like — the other needs of the commandments.
ה. וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ נִצּוֹל מִפָּנִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא תַּאֲוַת מָמוֹן עֲבוֹדָה זָרָה חֹשֶׁךְ אַנְפִּין חֲשׁוּכִין מִיתָה כַּנַּ"ל, וְנִתְקַשֵּׁר בֶּאֱלֹקוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (אִיּוֹב יט, כו). וְזוֹכֶה לְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פְּנֵי ה', כִּי זוֹרֵחַ וּמֵאִיר עָלָיו אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כַּנַּ"ל. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אָז נִצּוֹל מִתַּאֲוַת מָמוֹן:
Know: through the rectification of the holy bris one is saved from the faces of the Other Side — which is the desire for money, idolatry, darkness, dark faces, death — as above. And one attaches to the divine in the aspect of: ""from my flesh I shall behold G-d"" [Job 19:26]. And one merits: ""fullness of joys before Your face"" [Psalms 16:11] — for the light of the King's face shines and illuminates upon him, as above. And the primary path is through drawing close to the true Tzadikim — who guard their bris in the ultimate completeness. Through this one is saved from the desire for money.
ו. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה לְגָרֵשׁ אוֹיְבָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא מַפִּיל אֶת הָאוֹיֵב לְתַאֲוַת מָמוֹן, כִּי אֵין נְפִילָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְהַכְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, כָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת הַבְּרִית יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ יוּכַל לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ לְתַאֲוַת מָמוֹן. כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים צַדִּיקִים עַל־יְדֵי שֶׁהֵם נִמּוֹלִים (זֹהַר־הַקָּדוֹשׁ ח"א צ"ג.), וְהָעִקָּר הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַשּׁוֹמֵר בְּרִיתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְכָל הַמְקֹרָבִים לְצַדִּיק זֶה יוּכְלוּ לְהַפִּיל אֶת חַבְרֵיהֶם מִמַּדְרֵגָתָם, וְהַנְּפִילָה הִיא שֶׁנּוֹפְלִים לְתַאֲוַת מָמוֹן. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל אָדָם שֶׁלֹּא יִפֹּל לְתוֹךְ תְּשׁוּקַת הַמָּמוֹן חַס וְשָׁלוֹם: [כִּי אוּלַי חֲבֵרוֹ שֶׁחוֹלֵק עָלָיו הוּא פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה נֶגְדּוֹ. וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַפִּילוֹ לְתַאֲוַת מָמוֹן].
And therefore when someone disputes the true Tzadik — and the Holy One, blessed be He, wishes to expel the enemies of the Tzadik — He causes the enemy to fall into the desire for money. For there is no greater fall than this, may the Merciful One spare us. And the general principle: when there is dispute, whoever guards the bris more than his fellow can cause his fellow to fall into the desire for money. For all of Israel are called Tzadikim through being circumcised [holy Zohar, Part I, 93a] — but the primary one is the true Tzadik who guards his bris in ultimate completeness. And all those close to this Tzadik can cause their opponents to fall from their level — and the fall is that they fall into the desire for money. Therefore when there is dispute upon a person, he must be careful not to fall into the craving for money, G-d forbid. [For perhaps his fellow who disputes him is holy faces [panim d'k'dushah] against him — and has the power to cause him to fall into the desire for money.]
ז. וְתַאֲוַת מָמוֹן הִיא בְּחִינַת "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" (קֹהֶלֶת ז, כו), שֶׁהִיא טְחוֹל דָּא לִילִית אִמָּא דְּעֵרֶב רַב שְׂחוֹק הַכְּסִיל. כִּי כָּל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁל הָעֲשִׁירִים שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי, וְאֵינָם נוֹתְנִים צְדָקָה כָּרָאוּי לָהֶם לְפִי עָשְׁרָם, וּמְשֻׁקָּעִים בְּחֶמְדַּת הַמָּמוֹן וְטִרְדַּת הַזְּמַן, כָּל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם הִיא בְּחִינַת שְׂחוֹק הַכְּסִיל, שֶׁהַמָּמוֹן מְשַׂחֵק עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּשַׂחֲקִין עִם תִּינוֹק בְּמַטְבְּעוֹת, וְאַחַר־כָּךְ הוֹרֵג אוֹתָם הַמָּמוֹן בְּעַצְמוֹ. וְכַמְבֹאָר בְּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן ג' בְּי"א תִּקּוּנִים אַחֲרוֹנִים): "שְׂחוֹק הַכְּסִיל" מָאן כְּסִיל, דָּא אֵל אַחֵר וְכוּ', וְאִיהוּ אַסְכְּרָה לְרַבְיֵי דְּאִנּוּן חַיָּבַיָּא, חַיְּכִית בְּהוֹן בְּעוּתְרָא בְּהַאי עָלְמָא, וּלְבָתַר קְטִילַת לוֹן, וְאַמַּאי אִתְקְרִיאוּ רַבְיֵי, בְּגִין דְּלָא אִית בְּהוֹן דַּעַת לְאִשְׁתַּזְּבָא מִנֵּהּ, אֲבָל לֵב מֵבִין אִשְׁתַּזֵּב מִנֵּהּ דְּתַמָּן צַדִּיק, (וְהִיא אַסְכָּרָה לְתִינוֹקוֹת שֶׁהֵם הָרְשָׁעִים, צוֹחֶקֶת בָּהֶם בַּעֲשִׁירוּת בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ הוֹרֶגֶת אוֹתָם. וּמַדּוּעַ נִקְרְאוּ תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, אֲבָל לֵב מֵבִין נִצָּל מִמֶּנָּה שֶׁשָּׁם צַדִיק). וְרָזָא דְּמִלָּה "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֵד בָּהּ" (קֹהֶלֶת שָׁם). כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת זוֹכֶה לְחָכְמָה וָדַעַת, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִזֶּה. כִּי אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים צְרִיכִים חָכְמָה וְדַעַת גָּדוֹל מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל טִרְדַּת הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה, שֶׁלֹּא יִבְלוּ וְיִכְלוּ חַס וְשָׁלוֹם יְמֵי חַיֵּיהֶם עַל־יְדֵי־זֶה. כִּי רֹב הָעוֹלָם נִלְכְּדוּ בָּזֶה (וְעַיֵּן בָּבָא בַּתְרָא קס"ה רֻבָּן בְּגֶזֶל פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁמּוֹרִין לָהֶם הֶתֵּר בְּעִסְקֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וְנִכְשָׁלִים בְּגֶזֶל), וְסוֹבְלִין מְרִירוּת גָּדוֹל מְאֹד כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם עַל־יְדֵי־זֶה, וְאוֹבְדִין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי דַּע שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא מְרִירוּת בְּלִי שִׁעוּר, בְּחִינַת מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא (זֹהַר־הַקָּדוֹשׁ וַיְּחִי רמ"א:), וְעִקַּר הַמְּרִירוּת הִיא דַּאֲגַת וְטִרְדַּת וְתַאֲוַת הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה שֶׁבָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְאִלְמָלֵא כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית בֶּאֱמֶת, שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּרִית מֶלַח עוֹלָם, לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם כְּלָל מֵעֹצֶם הַמְּרִירוּת הַנַּ"ל, שֶׁהִיא תַּאֲוַת מָמוֹן. עַל־כֵּן כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כֵּן מַמְתִּיק מֵעַצְמוֹ מְרִירוּת הַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁרָחוֹק מִצַּדִּיקִים, וּבְעַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מִתִּקּוּן הַבְּרִית כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא חוֹלֵק וּמִתְנַגֵּד חַס וְשָׁלוֹם גַּם כֵּן עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וַאֲנָשָׁיו, עָלָיו מִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא שֶׁהִיא טִרְדַּת וְדַאֲגַת הַמָּמוֹן עַד שֶׁמְּכַלֶּה יְמֵי חַיָּיו רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְשִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לִדְבָרִים אֵלֶּה, כִּי כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת שָׁקְעוּ בָּזֶה, אוּלַי תּוּכַל לִבְרֹחַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת לְהַצִּיל עַצְמְךָ מִשֶּׁטֶף מַיִם רַבִּים הָאֵלֶּה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁבָּא עַל־יְדֵי תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ אֵלֶיךָ, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, וְתִזְכֶּה לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:
And holy livelihood [parnasah d'k'dushah] is in the aspect of: ""he who has found a wife has found goodness"" [Proverbs 18:22] — which is the aspect of the true Tzadik — as it is written: ""say of the Tzadik that he is good"" [Isaiah 3:10]. For livelihood is in the aspect of a wife — as our Sages of blessed memory said: ""One who encroaches on his fellow's livelihood is as if he goes in to his wife"" [Sanhedrin 81a]. And ""goodness"" is nothing but light — as it is written: ""and G-d saw the light that it was good"" [Genesis 1:4] — the aspect of the light of the face — the faith of His divinity, may He be blessed — as it is written: ""and upon you Hashem will shine"" [Isaiah 60:2]. And faith is the ultimate end of days — for upon it stand all the character traits — as our Sages of blessed memory said [Makkos 24a]: ""Chavakuk came and established them all on one: 'the Tzadik shall live by his faith'"" [Chavakuk 2:4] — which is the foundation and root of all holiness. And through truth one comes to faith. And this is the aspect of commerce in faithfulness — which is merited through strengthening and drawing close to the true Tzadik specifically.
ח. וּפַרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּחִינַת: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (מִשְׁלֵי יח, כב), שֶׁהִיא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב" (יְשַׁעְיָה ג, י). כִּי הַפַּרְנָסָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַיּוֹרֵד לְפַרְנָסַת חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ בָּא עַל אִשְׁתּוֹ' (סַנְהֶדְרִין פ"א). וְאֵין טוֹב אֶלָּא אוֹר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָאוֹר כִּי טוֹב" (בְּרֵאשִׁית א' ד), בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים אֱמוּנַת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'" (יְשַׁעְיָה ס, ב). וֶאֱמוּנָה הִיא אַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מַכּוֹת כ"ד): 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת' "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חֲבַקּוּק ב, ד), שֶׁהִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי אֱמֶת בָּאִים לֶאֱמוּנָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת וְהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת דַּוְקָא:
And also through the commandment of the "mezuzah", the desire and greed for money is nullified — and through this one's livelihood flies toward him and comes to him easily. And this is what our Sages of blessed memory expounded: "the Ten Commandments are in "Krias Shema", and the commandment 'do not covet' corresponds to 'and you shall write them on your doorposts'" [Yerushalmi Berachos, chapter 1] — for through the commandment of the "mezuzah", the greed for money is nullified. And for this reason the affixing of the "mezuzah" is in the upper third of the doorpost — for our Sages of blessed memory said [Bava Metzia 42a]: ""a person should always divide his money into thirds: a third in commerce"" etc. And the upper third is the third in commerce — as our Sages of blessed memory said: ""fifty that work [and profit] are better than two hundred that do not work"" [Yerushalmi Peah, chapter 8]. And the primary faith must be in commerce — as our Sages of blessed memory said: ""Did you conduct commerce in faithfulness?"" [Shabbos 31a]. Thus the primary place of money — where faith is most needed — is in the upper third which is the third in commerce.
ט. וְגַם עַל־יְדֵי מִצְוַת מְזוּזָה נִתְבַּטֵּל תַּאֲוַת וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, וְעַל־יְדֵי־זֶה פַּרְנָסָתוֹ מְעוֹפֶפֶת לוֹ וּבָאָה לוֹ בְּנָקֵל. וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְדִבּוּר לֹא תַחְמֹד כְּנֶגֶד וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת' (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פֶּרֶק א), כִּי עַל־יְדֵי מִצְוַת מְזוּזָה נִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן. וּבִשְׁבִיל זֶה קְבִיעַת הַמְּזוּזָה בַּשְּׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַפֶּתַח, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא מְצִיעָא מ"ב): 'לְעוֹלָם יְשָׁלֵשׁ אָדָם מְעוֹתָיו, שְׁלִישׁ בִּפְרַקְמַטְיָא' וְכוּ', וּשְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן הוּא הַשְּׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'טָבִין חַמְשִׁין דְּעָבְדִין מִמָּאתָן דְּלָא עָבְדִין' (יְרוּשַׁלְמִי פֵּאָה פֶּרֶק ח). וְעִקַּר הָאֱמוּנָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה' (שַׁבָּת ל"א). נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַמָּמוֹן שֶׁשָּׁם צָרִיךְ אֱמוּנָה, הוּא בַּשְּׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בַּשְּׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא:
All the commandments a person performs without money — that is, without wishing to lose money for the sake of the commandment — the commandment is still not complete, for it is not yet in the aspect of faith. But when the commandment is so beloved to him that he feels no loss of money — and he spends and distributes money for the commandment — this aspect is called faith. For the primary faith is in money — when one breaks the desire for money — and there are the holy faces as above.
י. וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם בְּלֹא מָמוֹן, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַפְסִיד מָמוֹן בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, עֲדַיִן אֵין הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עֲדַיִן אֵינָהּ בִּבְחִינַת אֱמוּנָה. אֲבָל כְּשֶׁחֲבִיבָה כָּל כָּךְ הַמִּצְוָה אֶצְלוֹ, עַד שֶׁאֵין מַרְגִּישׁ בְּהֶפְסֵד מָמוֹן, וּמוֹצִיא וּמְפַזֵּר מָמוֹן בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, זֹאת הַבְּחִינָה נִקְרֵאת אֱמוּנָה. כִּי עִקַּר אֱמוּנָה הִיא בְּמָמוֹן כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁשָּׁם פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל:
And those immersed in the desire for money — the more wealth one has, the more sadness, melancholy, and worry one has — in the aspect of: ""he who multiplies possessions multiplies worry"" [Avos, chapter 2]. And therefore money shortens and ruins his days and life — for there is nothing that ruins vitality like worry and sadness as physicians know. And therefore he is bound to the faces of the Other Side — alien gods — death — which is sadness and idolatry called "Chovah" [debt] (see Rashi on "Lech-Lecha" on the verse ""until Chovah"") — which tips everything to the scale of debt [kaf chovah]. And all who are attached to it are always in debt — as we observe: this burden hangs around the necks of people who are not satisfied with their money — who borrow money from others — imagining they profit greatly — and afterwards they die as debtors. And even if they do not literally die as debtors in the sense of owing money to others — they are still debtors to their own desire — which is the idolatry that craves ever more money. As we actually observe — that even those who have money sufficient for their sustenance, and even wealthy magnates — they pursue all their days to profit with great toil. And they endanger themselves with dangers of travel and great upheavals — and burden themselves with great burdens for the sake of money — as if some great debt hung on their neck to pay off. And the debt is only what they owe themselves — their desire — the idolatry that is so bound to the craving for money that it is as if they owe a great debt. Thus they are in debt all their days and die in debt to their desire. For all their days are insufficient to pay this debt they owe their desire — for it is without measure or limit — for ""no person dies with even half his desire in his hand"" [Midrash Koheles, Seder 1]. And this is: ""they will not halve their days"" [Psalms 55:24] — but ""as for me, I trust in You"" — for one immersed in the desire for money does not trust in Hashem — for he worships idolatry. But ""as for me, I trust in You"" — that You will provide my livelihood through a light cause — and I will be satisfied with my portion. And I will not be immersed in the desire for money.
יא. וְאֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וּדְאָגָה יוֹתֵר, בְּחִינַת מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה (אָבוֹת פֶּרֶק ב). וְעַל־כֵּן הַמָּמוֹן מְקַצֵּר וּמַפְסִיד יָמָיו וְחַיָּיו, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמַּפְסִיד הַחִיּוּת כְּמוֹ הַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרוֹפְאִים. וְעַל־כֵּן הוּא מְקֻשָּׁר בַּפָּנִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים מִיתָה, שֶׁהוּא עַצְבוּת עֲבוֹדָה זָרָה הַנִּקְרֵאת חוֹבָה (עַיֵּן רַשִׁ"י לֶךְ־לְךָ בַּפָּסוּק עַד חוֹבָה), שֶׁמַּכְרַעַת אֶת הַכֹּל לְכַף חוֹבָה. וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁזֶּה הַמַּשָׂא תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם, וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁמִּשְׂתַּכְּרִין שָׂכָר הַרְבֵּה, וְאַחַר־כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת מַמָּשׁ שֶׁאֵינָם חַיָּבִין מָמוֹן לַאֲחֵרִים, עֲדַיִן הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לְתַאֲוָתָם, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁמִּתְאַוֵּית לְמָמוֹן הַרְבֵּה. כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס, וַאֲפִלּוּ הָעֲשִׁירִים וְהַקְּצִינִים הַמֻּפְלָגִים, הֵם רוֹדְפִים כָּל יְמֵיהֶם לְהַרְוִיחַ מָמוֹן בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְסַכְּנִין אֶת עַצְמָן בְּסַכָּנוֹת דְּרָכִים וְטִלְטוּלִים הַרְבֵּה, וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָם בִּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן, כְּאִלּוּ הָיָה מֻטָּל עַל צַוָּארָם אֵיזֶה חוֹב גָּדוֹל לְשַׁלֵּם. וְהַחוֹב הוּא רַק שֶׁחַיָּבִים לְעַצְמָם, דְּהַיְנוּ לְתַאֲוָתָם לְהָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכְּרוּכִים אַחַר הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן כָּל־כָּךְ, כְּאִלּוּ הֵם חַיָּבִים חוֹב גָּדוֹל. נִמְצָא שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת כָּל יְמֵיהֶם, וְהֵם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הַיְנוּ לְתַאֲוָתָם. כִּי כָּל יְמֵיהֶם אֵינָם מַסְפִּיקִים לְשַׁלֵּם חוֹב זֶה שֶׁחַיָּבִים לְתַאֲוָתָם, כִּי הוּא בְּלֹא שִׁעוּר וּגְבוּל, כִּי 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ' (מִדְרָשׁ קֹהֶלֶת סֵדֶר א). וְזֶהוּ: "לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תְּהִלִּים נה, כד), אַךְ "וַאֲנִי אֶבְטָח בָּךָ". כִּי הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה', כִּי הוּא עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה־זָרָה, אַךְ "וַאֲנִי אֶבְטָח בָּךְ" שֶׁתּוּכַל לְהַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי בְּסִבָּה קַלָּה וְאֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי, וְלֹא אֶהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן:
And in truth there is yet another rectification for the desire for money — to look at the root from which all money and all blessings flow. And through gazing there, one's desire is nullified. For there at its root the abundance is entirely pure, polished light and spiritual delight — and one desires only below. And who is the fool who turns here to cast away spiritual delight and take coarse delight? But it is impossible to come to this gazing except through first rectifying one's bris — as it is written: ""from my flesh I shall behold G-d"" [Job 19:26] — one must first rectify the holy flesh — and then one can gaze at the divine. And therefore the primary rectification for the desire for money is through the rectification of the bris — and when one rectifies one's bris, it is impossible to fall into the desire for money.
יב. וּבֶאֱמֶת יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן לְתַאֲוַת מָמוֹן, הַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַמָּמוֹן וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת, וְעַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת לְשָׁם יִתְבַּטֵּל תַּאֲוָתוֹ. כִּי שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ הַשֶּׁפַע הוּא כֻּלּוֹ אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח וְתַעֲנוּג רוּחָנִי, וְאֵין מִתְאַוֶּה אֶלָּא לְמַטָּה. וּמִי הוּא הַפֶּתִי יָסוּר הֵנָּה לְהַשְׁלִיךְ תַּעֲנוּג רוּחָנִי וְלִקַּח תַּעֲנוּג עָב. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְזֹאת הַהִסְתַּכְּלוּת אֶלָּא עַד שֶׁיְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (אִיּוֹב יט, כו), שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן הַבְּשַׂר קֹדֶשׁ, וְאָז יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּאֱלֹקוּת. וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, הוּא עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, וּכְשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ אִי אֶפְשָׁר לִפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן:
[continued]
Loading comments…