תּוֹרָה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
Torah 726
א. הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים מֵעִלָּה לְעִלוּל מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, כְּמוֹ הַמְלַמֵּד שֶׁמַּצִּיעַ לְתַלְמִידוֹ מִתְּחִלָּה הַקְדָּמוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת קְטַנּוֹת, כְּדֵי לַהֲבִינוֹ עַל־יְדֵי־זֶה הַמְכֻוָּן, שֶׁהוּא שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָדוֹל. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה רַבִּי הָגוּן וּמְלַמֵּד גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּךְ, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר וּלְהַכְנִיס בּוֹ וְלַהֲבִינוֹ שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָדוֹל כָּזֶה, דְּהַיְנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית:
Attainment of divinity [hasagas elokus] is impossible except through many contractions [tzimtzumim] — from cause to effect — from the supernal intellect to the lower intellect — like a teacher who first presents his student with introductions and small intellectual concepts — in order to bring him thereby to understand the intention — which is the supernal and great intellect. And every person must repeatedly seek and pray greatly to Hashem Yisborach — to merit drawing close to the true Tzadik — who will be a worthy teacher and a great and awesome instructor — who will be so great in level that he can illuminate him and bring him to understand such a supernal and great intellect — that is, the attainment of divinity — which is the primary purpose.
ב. וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אַחַר הָרַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. (אָמַר הַמַּעֲתִיק, עַיֵּן סַנְהֶדְרִין דַּף לב תָּנוּ רַבָּנָן צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף הָלֵּךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוּד אַחַר ר׳ יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְחוֹר חַיִל וּפֵרֵשׁ מַהַרְשָׁ׳׳א הַבֵּית דִּין הַיָּפֶה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר. וְיָדוּעַ כִּי הֵם הָיוּ הַיְּחִידִים בְּדוֹרוֹתֵיהֵם כִּי ר׳ יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה נָשִׂיא וְרֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר יוֹחֲסִין ד, י״ב. וְשָׁם ד׳ ל׳׳ה. וְכֵן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל הַזֶּה הָיָה הַתַּלְמִיד הַגָּדוֹל שֶׁל ר' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כַּמּוּבָא בְּסֻכָּה דַּף כח עַמּוּד א שֶׁכֹּל הַהַנְהָגוֹת שֶׁנָּהַג רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין וְלֹא הָלַךְ ד אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין וְכוּ' הָיָה גַּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תַּלְמִידוֹ נוֹהֵג אַחֲרָיו. וְעַיֵּן בְּאוֹר הַחַיִּים עַל פָּסוּק זֶה שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁבָּא לְהַזְהִיר הָעָם לַחֲזֹר אַחַר הַחֲכָמִים הַמֻּפְלָגִים בְּיוֹתֵר שֶׁבָּהֶם, וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק בִּקְטַנִּים כִּי אִם לַחֲזֹר וּלְהַטְרִיחַ בְּעֹל מִנּוּי הַדַּיָּנִים אַחַר הַיּוֹתֵר רְאוּיִים מֵהֶם). כִּי צְרִיכִין לָזֶה רַבִּי גָּדוֹל מְאֹד שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר שֵׂכֶל הַגָּדוֹל שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, וּלְהָאִיר גַּם בּוֹ. וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר וּמְרֻחָק בְּיוֹתֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, הָיוּ צְרִיכִים רַבִּי גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, דְּהַיְנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחֱלֶה בְּיוֹתֵר צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. עַל־כֵּן לֹא תִּטְעֶה לוֹמַר: דַּי לִי אִם אֶהְיֶה מְקֹרָב אֵצֶל אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט הַמֻּחְזָק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְנִכְבָּד קְצָת, וְלָמָּה לִי לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת וְלַחֲזֹר אַחַר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל דַּיְקָא, הַלְוַאי שֶׁאֶהְיֶה מִתְּחִלָּה כְּמוֹ אִישׁ כָּשֵׁר הַזֶּה (כְּמוֹ שֶׁטּוֹעִין בָּזֶה כַּמָּה אֲנָשִׁים) אַל תִּטְעֶה לוֹמַר כֵּן, כִּי אַדְּרַבָּה כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ גֹּדֶל פְּחִיתוּתוֹ וְגֹדֶל רִחוּקוֹ שֶׁנִּתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הוּא צָרִיךְ דַּיְקָא לְהִתְקָרֵב לְהָרַבִּי הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר הָרוֹפֵא לְנַפְשׁוֹ, הַגָּדוֹל מְאֹד בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה אָמָּן נִפְלָא כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַלְבִּישׁ שֵׂכֶל עֶלְיוֹן כָּזֶה, דְּהַיְנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְקָטָן וּמְרֻחָק כְּמוֹתוֹ:
And one must seek the greatest teacher. (Said the copyist: see Sanhedrin 32b — "our Rabbis taught: 'righteousness, righteousness shall you pursue' — go after the finest court, after Rebbi Eliezer to Lud, after Rebbi Yochanan ben Zakkai to Beror Chayil." And Maharsha explained: the finest court in that generation. And it is known that they were the individuals of their generations — for Rebbi Yochanan ben Zakkai was the Nasi and head of the Great Sanhedrin, as brought in Sefer Yuchasin 4:12, and ibid. 4:35. And likewise Rebbi Eliezer the Great was the great student of Rebbi Yochanan ben Zakkai, as brought in Sukkah 28a — that all the conduct that Rebbi Yochanan ben Zakkai practised — not engaging in idle conversation, not walking four cubits without Torah and "tefillin" etc. — Rebbi Eliezer his student also practised after him. And see the "Ohr Ha-Chayim" on this verse who explained that it comes to warn the people to go after the most distinguished scholars among them, and not to be satisfied with the lesser ones, but to exert themselves with the burden of appointing judges after the most worthy of them.) For they need a very great teacher who can explain the great intellect of the attainment of divinity — and illuminate within him as well. And the smaller and more distant one is from Hashem Yisborach, the greater a teacher one needs — as we saw in Egypt: those immersed in the forty-nine gates of impurity needed a very great and awesome teacher — namely Moshe Rabbainu, peace be upon him. For the more ill the patient, the greater the physician needed. Therefore do not err and say: it is sufficient for me to be close to a simple decent person who is firmly established in the fear of Hashem and somewhat respected — why should I seek greatness and go after the great Tzadik specifically? Would that I were to begin by being like that decent person — as many people err. Do not err in saying so — for on the contrary: each person, in proportion to what he knows within himself of the greatness of his baseness and the greatness of his distance from Hashem Yisborach — so specifically does he need to draw close to the greatest true teacher — his soul's healer — the most great — who would be such a wondrous artisan who could clothe such a supernal intellect — that is, the attainment of His divinity, may His Name be blessed — for someone as small and as distant as he is.
ג. וְזֶה בְּחִינַת שְׂעָרוֹת, שֶׁהֶאָרוֹת הַמֹּחִין יוֹצְאִין בְּהַשְּׂעָרוֹת, כִּי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן. וְאֵלּוּ הַשְּׂעָרוֹת הֵן בְּחִינַת שִׁעוּרָא דְּאַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא (תִּקּוּן ע). כִּי הַמִּצְווֹת הֵם חָכְמַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּרִים אֲחֵרִים וּגְבוּלִים וְאוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת וְעִנְיָנִים, שֶׁהֵם צִמְצוּמִים שֶׁמְּצֻמְצָם בָּהֶם חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת הַנַּ"ל, לְהַשִּׂיג עַל יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל אוֹת וָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְכָל מִצְוָה הִיא בְּחִינַת צִמְצוּם הַנַּ"ל. עַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מַמְשִׁיכִין הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. (אָמַר הַמַּעֲתִיק: וְזֶהוּ לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה חֲגִיגָה סוֹף פֶּרֶק א, הִלְכוֹת שַׁבָּת חֲגִיגוֹת וְהַמְעִילוֹת הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה. וּפֵרֵשׁ רַבִּי עוֹבַדְיָה מְבַרְטֵנוּרָה שֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בְּרֶמֶז בַּמִּקְרָא מוּעָט כְהַר הַתָּלוּי בְּשַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ עַד כָּאן לְשׁוֹנו.)
And this is the aspect of hairs [s'aros] — for the illuminations of the minds go out through the hairs. For the supernal intellect — which is the attainment of divinity — clothes itself in the lower intellect. And these hairs are the aspect of "shi'ura d'asvon d'oraisa" [the measure of the letters of the Torah] [Tikun 70]. For the commandments are the wisdom of the Creator, may His Name be blessed — for every single commandment has its own measures, limits, letters, words, and matters — which are contractions in which His wisdom, may His Name be blessed, is contracted — which is the above-mentioned clothing — to attain through them the attainment of His divinity, may He be blessed. And every letter and every commandment in the Torah is the aspect of the above-mentioned contraction. Therefore through Torah and commandments one draws down the attainment of His divinity, may He be blessed.
ד. וְלִזְכּוֹת לַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ"ל אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה שׂוֹנֵא בֶּצַע, שֶׁיִּשְׂנָא אֶת הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה. כִּי הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הוּא בְּחִינַת שַׂעֲרָא אֻכָּמָא (תִּקּוּן ע), בְּחִינַת בַּת עַיִן, דְּהַיְנוּ הַשָּׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן בְּחִינַת: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" (שִׁיר הַשִּׁירִים א, ה). כִּי הַשַּׁחֲרוּת הוּא מְקַבֵּץ וּמְצַמְצֵם כָּל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים וְנִכְלָלִין וְנִרְאִין בְּתוֹכוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה רוֹאִין וּמַשִּׂיגִין הַדָּבָר שֶׁרוֹאִין. כֵּן הַשֵּׂכֶל הַזֶּה הוּא בְּחִינַת שַׁחֲרוּת שֶׁמְּצַמְצֵם בּוֹ נָאוָה וְיֹפִי שֶׁבַּשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל. וְשַׂעֲרָא אֻכָּמָא וְכֵן שׂוֹנֵא בֶּצַע הוּא מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּתָא, כִּי הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, שֶׁהוּא מַנְהִיג אוֹתוֹ הָעוֹלָם. אֲבָל עַל־יְדֵי אַהֲבַת מָמוֹן הוּא נוֹפֵל לְאֻכָּמָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא בְּחִינַת (תִּקּוּן ע): שַׁבְּתַאי פְּתָיָא אֻכָּמָא מָרָה שְׁחוֹרָה [פֵּרוּשׁ כְּלִי חֶרֶס שָׁחֹר כֵּן הוּא בְּעָרוּךְ עֶרֶךְ פְּתַיָא, וּבְמִדְּרַשׁ רַבָּה פָּרָשָׁה פ"ח.], בְּחִינַת: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" (בְּרֵאשִׁית ג, יז), וְנוֹפֵל מִזֶּה הַשֵּׂכֶל לִשְׁטוּת וּכְסִילוּת וְעַצְבוּת. וְהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מְסַבְּבִין אוֹתוֹ בְּסִבּוּבִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא בְּחִינַת: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (בַּמִּדְבָּר יא, ח) 'בִּשְׁטוּתָא' (זֹהַר־הַקָּדוֹשׁ חֵלֶק ב ס"ב ס"ג), לְהֵפֶךְ מֵהַחָכְמָה הַנַּ"ל שֶׁמְּסַבֵּב וְהוֹלֵךְ אַחַר הַמָּמוֹן:
And each person according to the aspect of the lower wisdom he possesses — for every single person possesses the aspect of sovereignty — the aspect of lower wisdom — must draw life-force into it. And the primary life-force is the light of the face — in the aspect of: ""in the light of the King's face is life"" [Proverbs 16:15]. Therefore we were commanded: ""three times a year shall all your males appear before Hashem your G-d"" [Deuteronomy 16:16] — in order to receive the light of the face that illuminates on the three festivals — through which this above-mentioned intellect is revived — through which one comes to the attainment of divinity. And through joy on the three festivals one merits the light of the face — for the primary light of the face is joy — as it is written: ""a joyful heart brightens the face"" [Proverbs 15:13].
ה. וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינַת מַלְכוּת בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כֵּן צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ חִיּוּת. וְעִקַּר הַחִיּוּת הוּא מְאוֹר הַפָּנִים בְּחִינַת: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (מִשְׁלֵי טז, טו). עַל־כֵּן נִצְטַוִּינוּ "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" (דְּבָרִים טז, טז), בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחַיִּין אֶת הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת. וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים זוֹכִין לְאוֹר הַפָּנִים, כִּי עִקַּר אוֹר הַפָּנִים הוּא שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים" (מִשְׁלֵי טו, יג):
And in proportion to how much one multiplies performing commandments throughout the year — so does one merit joy on the three festivals — for the primary joy comes from the commandments. And the primary joy is in the heart — for each person in proportion to how much he measures in his heart the greatness of the Creator, may He be blessed — His unity and oneness, may His Name be blessed — he is worthy of rejoicing greatly at every single commandment he performs — for he merits to fulfil the will of Hashem Yisborach — the Creator — the One — the Primordial — the Eternal — may His Name be blessed forever. And the primary joy of all the commandments performed throughout the year is in the heart — as it is written: ""You have placed joy in my heart"" [Psalms 4:8]. And the heart of the entire year is the three festivals — in the aspect of: ""these are the appointed times of Hashem"" [Leviticus 23:4] — the initials spell "imi" [my mother] — which is "'im la-vinah u-vinah liba'" [mother to understanding and understanding is the heart] — and the above-mentioned joy is gathered into the heart which is the three festivals — and therefore they are days of joy. And every person must greatly strengthen himself to draw upon himself this holy joy of the commandments — which is the joy of Yom Tov — throughout the entire year. And all the more so on the holy Yom Tov itself — when one is obligated to rejoice greatly — as it is written: ""and you shall rejoice in your festival"" [Deuteronomy 16:14]. For then the joy of all the commandments gathers together — whose measure and worth is immeasurable — as each person will understand in his heart as above. And through the joy on the three festivals one merits the attainment of divinity as above. And this is the aspect of: ""a person is obligated to greet his teacher on the festival"" [Sukkah 27a] — in order to receive the light of the face and to revive the above-mentioned aspect of sovereignty.
ו. וּכְפִי מַה שֶּׁמַּרְבִּין לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת בְּכָל הַשָּׁנָה, כֵּן זוֹכִין לְשִׂמְחָה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא מִן הַמִּצְווֹת. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא בַּלֵּב, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא הַיָּחִיד הַקַּדְמוֹן הַנִּצְחִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָנֶצַח. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַשָּׁנָה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי" (תְּהִלִּים ד, ח). וְהַלֵּב שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה הֵם הַשָׁלֹשׁ רְגָלִים בְּחִינַת: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'" (וַיִּקְרָא כג, ד), רָאשֵׁי־תֵּבוֹת אִמִּ"י שֶׁהִיא 'אִם לַבִּינָה וּבִינָה לִבָּא', וְהַשִּׂמְחָה הַנַּ"ל מִתְקַבֵּץ אֶל הַלֵּב שֶׁהֵם הַשָׁלֹשׁ רְגָלִים, וְעַל־כֵּן הֵם יְמֵי שִׂמְחָה. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁל הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא שִׂמְחַת יוֹם־טוֹב בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל־שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאָז חַיָּבִים לִשְׂמֹחַ מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דְּבָרִים טז, יד). כִּי אָז מִתְקַבֵּץ יַחַד הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר אֵין שִׁעוּר וְעֵרֶךְ לַשִּׂמְחָה הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יָבִין כָּל אֶחָד בְּלִבּוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים זוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: 'חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל' (סֻכָּה כ"ז), כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים וּלְהַחֲיוֹת אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל:
And the primary intellect is only the true intellect of the true Tzadikim — through which intellect one merits the attainment of divinity — to bring the attainment of divinity into all who join with them. And all the external wisdoms are complete foolishness compared to this intellect. And sometimes — because of our many sins — when this above-mentioned intellect falls to the nations and the Other Side — they then strengthen in their wisdom and dominion. And then the dominion of the nations, G-d forbid, increases — when they suck more than is proper for them, G-d forbid, from the above-mentioned intellect — which is the aspect of holy sovereignty — the aspect of the lower wisdom in each and every world of the four worlds — which is the aspect of the wisdom that governs that world. And all the wisdoms of the nations are all beneath the lower wisdom and suck from there. And who can bear the great cry and outcry when the aspect of sovereignty — the above-mentioned intellect — falls to them — in the aspect of: ""the cry of the ruler among fools"" [Ecclesiastes 9:17] — when the fool (who is the aspect of the old and foolish king [Ecclesiastes 4] — which is the evil inclination — the aspect of the sovereignty of the Other Side as explained in §1) wishes to be wise — when they strengthen to draw into their wisdoms — which are true foolishness — the aspect of the true wisdom which is the above-mentioned intellect of the attainment of divinity. And they say that only they are wise and there is no greater wisdom than their erroneous wisdom — all of whose sustenance comes from the fall of the above-mentioned intellect. And the Holy One, blessed be He, Himself, as it were, roars over this — in the aspect of: ""He will roar mightily over His dwelling"" [Jeremiah 25:30] — "'al naveh dileh'" — the aspect of sovereignty that falls, G-d forbid, in the exiles of the four kingdoms of the Other Side — which are the four exiles.
ז. וְעִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא רַק הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׂכֶל זוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, לְהַכְנִיס הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת לְכָל הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, וְכָל הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת הֵם כְּסִילוּת גָּמוּר נֶגֶד זֶה הַשֵּׂכֶל. וְלִפְעָמִים בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כְּשֶׁנּוֹפֵל זֶה הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל אֲלֵיהֶם לְהָעַכּוּ"ם וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וַאֲזַי הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּחָכְמָתָם וּמֶמְשַׁלְתָּם, וַאֲזַי מִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם מֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ"ם כְּשֶׁיּוֹנְקִים יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לָהֶם חַס וְשָׁלוֹם מִשֵּׂכֶל הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם מֵאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַחָכְמָה הַמַּנְהֶגֶת אוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְכָל הַחָכְמוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת כֻּלָּם הֵם תַּחַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה וְיוֹנְקִים מִשָּׁם. וּמִי יוּכַל לִסְבֹּל אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְהַזְּעָקָה הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁנּוֹפֵל בְּחִינַת הַמַּלְכוּת הוּא הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל אֲלֵיהֶם, בִּבְחִינַת: "זַעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים" (קֹהֶלֶת ט, יז) כְּשֶׁרוֹצֶה הַכְּסִיל (בְּחִינַת מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל (קֹהֶלֶת ד) הוּא הַיֵּצֶר הָרָע בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא כַּמְבֹאָר בְּסִימָן א') לְהִתְחַכֵּם, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לְהַמְשִׁיךְ לְתוֹךְ הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם כְּסִילוּת בֶּאֱמֶת, אֶת בְּחִינַת הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, וְאוֹמְרִים שֶׁרַק הֵם חֲכָמִים וְאֵין חָכְמָה גְּדוֹלָה כְּחָכְמָתָם הַמֻּטְעֵית, אֲשֶׁר כָּל יְנִיקָתָהּ מִנְּפִילַת הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל שׁוֹאֵג עַל זֶה בִּבְחִינַת: "שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ" (יִרְמְיָה כ"ה ל) 'עַל נָוֶה דִּילֵהּ', בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם בַּגָּלֻיּוֹת שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֵם הָאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת:
And every person must strive to cut off, separate, and elevate the above-mentioned wisdom from among the four exiles — and return it to its root. And this is merited through charity and chesed one performs — through which the above-mentioned intellect is elevated from exile — and the dominion of the nations is subdued. Therefore every person according to his aspect must always strive to extract the "Shechinah" from exile — that is, the above-mentioned intellect — through chesed. And through this the external wisdoms are subdued — and one is saved from the yoke of the wicked kingdom — and one merits the attainment of His divinity, may He be blessed.
ח. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִרְאוֹת לַחְתֹּךְ וּלְהַבְדִּיל וּלְהַעֲלוֹת הַחָכְמָה הַנַּ"ל מִבֵּין הָאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת, וּלְהַחֲזִירָהּ לְשָׁרְשָׁהּ. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל מֵהַגָּלוּת, וּמַכְנִיעִין מֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ"ם. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד וְלִרְאוֹת לְהוֹצִיא הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל עַל־יְדֵי חֶסֶד. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְנִצּוֹלִין מֵעֹל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, וְזוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ:
And corresponding to the four holy kingdoms of the four worlds ("Atzilus", "Beriah", "Yetzirah", "Asiyah", as is known) — from Avraham Avinu — the man of chesed — went out four sons — in the aspect of: ""corresponding to four sons the Torah speaks: the wise, the wicked, the simple, and the one who does not know how to ask."" For Yitzchak is the aspect of: ""a wise son gladdens a father"" [Proverbs 10:1]. And Eisov is the wicked son. And Yaakov is the simple [tam] son — as it is written: ""and Yaakov was a simple man"" [Genesis 25:27]. And Yishmael is the aspect of the son who does not know how to ask — that is, to do teshuvah and ask forgiveness from Hashem Yisborach for sins unknown to him — which is the primary teshuvah — in the aspect of: ""that which I did not steal — then I restored"" [Psalms 69:5]. And this is the aspect of: Avraham established "Shachris" [the morning prayer] — which is the acronym of: "she'ayno" [does not] — "yode'a" [know] — "chacham" [wise] — "rasha" [wicked] — "tam" [simple] — which are the aspect of the four kingdoms as above.
ט. וּכְנֶגֶד הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת (אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה, כַּיָּדוּעַ), יָצְאוּ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ אִישׁ הַחֶסֶד אַרְבָּעָה בָּנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת: "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה; חָכָם וְרָשָׁע וְתָם וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל". כִּי יִצְחָק הוּא בְּחִינַת: "בֶּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב" (מִשְׁלֵי י, א), וְעֵשָׂו הוּא בֵּן רָשָׁע, וְיַעֲקֹב הוּא בֵּן תָּם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (בְּרֵאשִׁית כה, כז), וְיִשְׁמָעֵאל הוּא בְּחִינַת בֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִשְׁאֹל כַּפָּרָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁאֵינָם יְדוּעִים לוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בִּבְחִינַת: "אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב" (תְּהִלִּים סט, ה). וְזֶה בְּחִינַת אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִי"ת נוֹטָרִיקוֹן שֶׁ'אֵינוֹ י'וֹדֵעַ חָ'כָם רָ'שָׁע תָּ'ם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. (אָמַר הַמַּעֲתִיק: אֲצִילוּת בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת יִצְחָק, וּבְרִיאָה בְּחִינַת בִּינָה, וּתְשׁוּבָה בְּחִינַת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה כְּמַאֲמָר חֲכָמֵינוּ זָ׳׳ל (בָּבָא בָּתְרָא דַּף טז). וִיצִירָה בְּחִינַת: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (בְּרֵאשִׁית כה,כז), בְּחִינַת: "אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מִיכָה ז,כ), בִּבְחִינַת: וַאו כַּיָּדוּעַ. וַעֲשִׂיָּה נֶגֶד עֵשָׂו אֲשֶׁר בְּרֻבּוֹ שׁוֹלְטִים הַקְּלִפּוֹת וְהָרְשָׁעִים כַּיָּדוּעַ.) וְשַׁחֲרִית בְּחִינַת שַׁחֲרוּת בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ"ל שֶׁזָּכָה לְתַקְּנוֹ עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא בֶּצַע, כִּי מָאַס מָמוֹן סְדוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" (בְּרֵאשִׁית יד, כג), וְעָשָׂה תָּמִיד חֶסֶד לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַסִּטְרָא אַחְרָא, וְעַל־כֵּן רָדַף אַחַר הָאַרְבָּעָה מְלָכִים כְּדֵי לְהַכְנִיעָם, שֶׁהֵן בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אַחֲרָא. (אָמַר הַמַּעֲתִיק: וְהֶעֱלָה הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהֶם כְּמַאֲמָר חֲכָמֵינוּ זָ"ל מִדְרַשׁ רַבָּה, פָּרָשַׁת לְךָ לְךָ. וְהוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שָׁם: עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. שֶׁהֻשְׁווּ שָׁם כָּל הָאֻמּוֹת וְהִמְלִיכוּ אֶת אַבְרָהָם עֲלֵיהֶם לְנָשִׂיא אֱלֹקִים וּלְקָצִין.)
And the primary revelation of the above-mentioned chesed is through receiving rebuke and moral instruction from the true Tzadikim — even though their rebuke is sometimes delivered in a way of humiliation — and through this one merits to perform charity and chesed.
י. וּכְנֶגֶד הָאַרְבָּעָה הַנַּ"ל יֵשׁ בְּכָל יוֹם־טוֹב אַרְבַּע מִצְווֹת לְהַעֲלוֹת הַדָּלֶ"ת בִּבְחִינוֹת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, לְבַטֵּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אַחֲרָא. בְּפֶסַח הֵם אַרְבַּע כּוֹסוֹת, וּבְשָׁבוּעוֹת הוּא סֵדֶר הַמִּשְׁנָה וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיַד כָּל אֶחָד כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֵרוּבִין נ"ד), וּבְסֻכּוֹת הֵם אַרְבָּעָה מִינִים, הַכֹּל כְּנֶגֶד בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין אָז לְהַעֲלוֹתָם אֶל אוֹר הַפָּנִים עַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת שֶׁמִּתְקַבְּצִים לְתוֹךְ הָרְגָלִים כַּנַּ"ל. וּצְרִיכִין לָזֶה בְּיוֹם־טוֹב לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקָרְבִין אֶת הַגְּאֻלָּה:
And we must accept rebuke from the Tzadikim — even if they sometimes humiliate us. For we must judge them favourably — for ""a person cannot be held responsible for what he says in pain"" [Bava Basra 16a] — for they suffer great pain from us. For all our secular dealings and conversations are certainly harmful to them. And even our goodness — that is, our prayer — which in our own estimation is good —
יא. וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַחֶסֶד הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין תּוֹכָחָה וּמוּסָר מֵהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁתּוֹכַחְתָּם לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן שֶׁמְּבַזִּים אוֹתָנוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד:
And therefore the confusions and disturbances are called "t'halah" [praise-deficiency] — as it is written: ""and in His angels He places deficiency [t'halah]"" [Job 4:18] — because they come specifically at the time of praise [t'hilah] and prayer. And this is in two aspects: either they come to be rectified — for now is the time for this — for there are holy sparks within them that require rectification. Or in another aspect — they come to confuse him in his prayer because he is not worthy of praying. And one must greatly, greatly strengthen oneself against these confusions and alien thoughts that come then. For all the foolishness and thoughts a person sometimes thinks — and all the confusion of mind a person has throughout the day at whatever time — all of it comes specifically at the time of prayer — making itself heard specifically then — and greatly confusing the person's thought specifically during prayer — and they come upon his heart specifically then. Therefore one needs very great strengthening against these thoughts and confusions. And despite all these confusions, the prayers come to the Tzadikim to elevate them — in the aspect of: ""and My praise [t'hilasi] I will hold back for you"" [Isaiah 48:9] — where all the praises come to the Tzadik who is the aspect of Mashiach — the aspect of the nose — in the aspect of: ""the breath of our nostrils — the anointed of Hashem"" [Lamentations 4:20]. For Mashiach smells and adjudicates — in the aspect of: ""and he shall smell in the fear of Hashem"" [Isaiah 11:3] — that is, through the prayers which are the aspect of: ""the fear of Hashem — she shall be praised"" [Proverbs 31:30]. For he smells and senses the prayers — receiving from them each and every one according to what he is — for all of each person's confusions are within the prayer.
יב. וּצְרִיכִין אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכָחָה מֵהַצַּדִּיקִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּבַזִּין אוֹתָנוּ לִפְעָמִים. כִּי צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, כִּי אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ (בָּבָא בַּתְרָא טז), כִּי סוֹבְלִים צַעַר גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ, כִּי כָּל הָעֲסָקִים וְהַשִּׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלָּנוּ הוּא בְּוַדַּאי רָעָה אֶצְלָם, אַךְ אֲפִלּוּ גַּם טוֹבָתֵנוּ הַיְנוּ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּעֶרְכֵּנוּ טוֹב, (אָמַר הַמַּעֲתִיק: כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְקַח טוֹב" (הוֹשֵׁעַ יד,ג). פֵּרוּשׁ רַשִׁ׳׳י: וְקִבֵּל הוֹדָיָה מֵאִתָּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב לְהוֹדוֹת לָהּ'. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ״ל, בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת קֹרַח, וְגַם בְּמִדְרַשׁ רַבָּה שָׁם: טוֹב בְּגִימַטְרִיָּא י״ז. וּתְפִלָּה י״ט בְּרָכוֹת וְהוֹצֵא מֵהֵן בִּרְכַּת הַמִּינִים, שֶׁתִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה וְ"אֶת צֶמַח דָּוִד" שֶׁתִּקְּנוּ ע״שׁ "בְּחָנֵנִי יְהֹוָה וְנַסֵּנִי" (תְּהִלִּים כּוּ,ב) וְכוּ'). הִיא גַּם כֵּן רָעָה אֶצְלָם, כִּי תְּפִלָּתֵנוּ מְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם מְאֹד, כִּי הִיא מְעֻרְבֶּבֶת בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה. וְהַתְּפִלּוֹת הָאֵלּוּ עִם כָּל הָעִרְבּוּבִים בָּאִים אֶל הַצַּדִּיקִים לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן מוֹכִיחִין אוֹתָנוּ לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֲבָל צְרִיכִים אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם כַּנַּ"ל:
And the Tzadik knows which prayer comes from the worthy and which prayer comes from the others — and through this he knows how to rebuke them. For through the boldness and Torah of each and every one — through this he knows whether his prayer was proper or not. For there are two kinds of boldness: holy boldness and the boldness of the Other Side. And it is impossible to merit Torah except through holy boldness — to be bold as a leopard against the obstructors and opponents — as written in the Shulchan Aruch [Orach Chayim §1]: ""not to be ashamed before those who mock."" And in proportion to the holy boldness — so does one merit Torah to receive and draw down true Torah innovations in the world. And conversely — one who has the boldness of the Other Side receives Torah from the Other Side. And corresponding to the Torah received — corresponding to the boldness — so does one merit prayer — for the primary prayer also comes through holy boldness — that one must be bold before Him, may He be blessed, and ask from Him everything one needs — even to perform wonders for him. For if one wished to be ashamed before Him, may He be blessed, according to one's deeds — and according to the greatness of the Creator, may He be blessed — certainly one could not open one's mouth to pray at all. Therefore: in proportion to the holy boldness one has against the opponents — so does one merit the Torah of truth as above. And likewise one merits prayer with devotion [kavonah]. And therefore the Tzadik — through seeing the boldness and Torah of each and every one — through this he knows the prayer that confuses him — from which of them it came — and through this he knows how to rebuke him.
יג. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִין הָעִרְבּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים תְָהֳלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תְָהֳלָה" (אִיּוֹב ד, יח), מֵחֲמַת שֶׁהֵם בָּאִים דַּיְקָא בְּעֵת הַתְּהִלָּה וְהַתְּפִלָּה. וְהוּא בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת: אוֹ שֶׁבָּאִים לְהִתְתַּקֵּן, כִּי עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן לָזֶה, כִּי יֵשׁ בָּהֶם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁצְּרִיכִין תִּקּוּן, אוֹ בִּבְחִינָה אַחֶרֶת, שֶׁבָּאִין לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מִתְּפִלָּתוֹ מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד עַל אֵלּוּ הָעִרְבּוּבִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבָּאִין אָז, כִּי כָּל הַשְּׁטוּתִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁחוֹשֵׁב הָאָדָם לִפְעָמִים, וְכָל הָעִרְבּוּב הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּכָל הַיּוֹם בְּאֵיזֶה עֵת שֶׁיִּהְיֶה, הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל בָּא דַּיְקָא בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וּמַשְׁמִיעַ אֶת עַצְמוֹ אָז דַּיְקָא, וּמְבַלְבֵּל אֶת מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם מְאֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה דַּיְקָא, וּבָאִים וְעוֹלִים עַל לִבּוֹ אָז דַּיְקָא. עַל־כֵּן צְרִיכִין אָז הִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים אֵלּוּ. וְעִם כָּל זֶה [הַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל], בָּאִים הַתְּפִלּוֹת אֶל הַצַּדִּיקִים לְהַעֲלוֹתָן בְּחִינַת: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ" (יְשַׁעְיָה מח, ג), שֶׁבָּאִין כָּל הַתְּהִלּוֹת לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ בְּחִינַת חֹטֶם בְּחִינַת: "רוּחַ אַפֵּנוּ מְשִׁיחַ ה'" (אֵיכָה ד, כ), כִּי מָשִׁיחַ מוֹרַח וְדָאִין בִּבְחִינַת: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'" (יְשַׁעְיָה יא, ג), הַיְנוּ בִּתְפִלּוֹת שֶׁהֵן בְּחִינַת: "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (מִשְׁלֵי לא, ל), כִּי הוּא מוֹרַח וּמַרְגִּישׁ בַּתְּפִלּוֹת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶן אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא, כִּי כָּל הָעִרְבּוּבִים שֶׁל כָּל אֶחָד הֵם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה:
From a person's voice one can know his aspect of sovereignty. For every single person possesses the aspect of sovereignty — and it is recognisable in his voice. For there is ""a voice of mighty acts"" etc. [Exodus 32:18] — corresponding to the aspect of sovereignty of each person. And therefore Shaul understood from the voice of King David, peace be upon him, that he was strong in the aspect of sovereignty — and he asked him: ""is this your voice, my son David?"" [I Samuel 24:16] — for Shaul marvelled at his voice — and understood that it was truly the voice of a king. And he wished to raise and elevate his own voice above it but could not. And this is: ""and Shaul raised his voice and wept"" [ibid.] — for he was low in the aspect of a weeping voice. And then he said to David: ""I know that you will surely be king"" — for he knew this through the voice as above.
יד. וְהַצַּדִּיק יוֹדֵעַ אֵיזוֹ תְּפִלָּה בָּאָה מֵהַכְּשֵׁרִים וְאֵיזוֹ תְּפִלָּה מֵהָאֲחֵרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחָם. כִּי עַל־יְדֵי הָעַזּוּת וְהַתּוֹרָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ אִם תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה כְּהֹגֶן אוֹ לָאו. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת, יֵשׁ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְיֵשׁ עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד הַמּוֹנְעִים וְחוֹלְקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּ"שֻּׁלְחָן־עָרוּךְ" (אֹרַח חַיִּים סִימָן א), 'שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים'. וּכְפִי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כֵּן זוֹכֶה לַתּוֹרָה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם, וּלְהֵפֶךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, מְקַבֵּל תּוֹרָה מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא. וּכְפִי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבֵּל כְּפִי הָעַזּוּת, כֵּן זוֹכֶה לִתְפִלָּה, כִּי גַּם עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין לְהָעֵז פָּנָיו כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת עִמּוֹ, כִּי אִם יִרְצֶה לְהִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְפִי מַעֲשָׂיו, וּלְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִפְתֹּחַ פֶּה לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל. עַל־כֵּן כְּפִי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנֶגֶד הַמּוֹנְעִים, כֵּן זוֹכֶה לְתוֹרַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה. וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאֶה הָעַזּוּת וְהַתּוֹרָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁבִּלְבְּלָה אוֹתוֹ, מֵאֵיזֶה מֵהֶם בָּאָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ:
[continued]
טו. מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינַת מַלְכוּת, וְהִיא נִכֶּרֶת בְּקוֹלוֹ, כִּי יֵשׁ "קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה" וְכוּ' (שְׁמוֹת לב, יח), כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁל כָּל אֶחָד. וְעַל־כֵּן הֵבִין שָׁאוּל בְּקוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא חָזָק בִּבְחִינַת הַמַּלְכוּת, וְשָׁאַל אוֹתוֹ "הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד" (שְׁמוּאֵל־א כד, טז), שֶׁתָּמַהּ שָׁאוּל עַל קוֹלוֹ, וְהֵבִין שֶׁהוּא קוֹל שֶׁל מֶלֶךְ מַמָּשׁ, וְרָצָה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא יָכֹל. וְזֶהוּ: "וַיִּשָּׂא שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (שָׁם) שֶׁהָיָה נָמוּךְ בִּבְחִינַת קוֹל שֶׁל בְּכִיָּה, וְאָז אָמַר לְדָוִד: "יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלֹךְ" כִּי יָדַע זֶה עַל־יְדֵי הַקּוֹל כַּנַּ"ל:
[continued]
Loading comments…