תּוֹרָה לא - אִית לָן בֵּירָא
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה לא - אִית לָן בֵּירָא
Torah 735
א. הַצְּדָקָה מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ, וְעַל יָדָהּ נִשְׁפָּעִין כָּל הַבְּרָכוֹת, אֲבָל אֵין שְׁלֵמוּת לְהַבְּרָכוֹת כִּי אִם בְּשַׁבָּת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי עִקַּר חֲשִׁיבוּת הַצְּדָקָה הִיא הָאֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְנוֹצְצוּת אוֹר הַצְּדָקָה כַּשֶּׁמֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בְּשַׁבָּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת. (אָמַר הַמַּעֲתִיק: פֵּרוּשׁוֹ כִּי עִקַּר הַצְּדָקָה הַמְּאִירָה כַּשֶׁמֶשׁ הִיא לִתֵּן לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים עַל צָרְכֵי שַׁבָּת קוֹדֶשׁ, כַּמּוּבָן בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת בְּסִימָן זֶה. וּבְסִימָן פ"ו אִיתָּא כִּי הַצְּדָקָה הַזֹּאת שֶׁנּוֹתֵן לֶעָנִי עַל שַׁבָּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הִיא כְּנֶגֶד שֶׁמֶשׁ הָעֲתִידָה לְהִתְחַדֵּשׁ לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁהִיא כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְהַצְּדָקָה שֶׁעוֹשִׂין בִּימֵי הַחוֹל הִיא כְּנֶגֶד שֶׁמֶשׁ שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה).
Charity governs all the celestial spheres — and through it all the blessings flow. But the blessings are not complete except on Shabbos — which is the aspect of faith [emunah] — for the primary importance of charity is faith. And therefore the primary sparkling of the light of charity like the sun — and its completeness — is only on Shabbos — which is the aspect of faith. And faith is the source of blessings.
ב. שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הִיא הָאֱמוּנָה, וּבִלְתִּי הָאֱמוּנָה כָּל הַדְּבָרִים הֵם חֲסֵרִים. וְכֵן שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַדַּעַת, הִיא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל הָאֱמוּנָה' (מַכּוֹת כ"ד). וְכֵן שְׁלֵמוּת הַגַּלְגַּלִּים שֶׁהִיא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל, אֵינָהּ אֶלָּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה:
And through observing Shabbos — which is the aspect of faith — charity is completed — and one merits all the blessings. And therefore the Tanna began tractate Shabbos with the commandment of charity — to hint at all the above (and it is said in the "zemer" for Shabbos: "Lechah Dodi" — ""for it is the source of blessing""). And it is the aspect of the completeness of all things in the world as above — for through observing the holy Shabbos one merits faith.
ג. וְעַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, נִשְׁלָם הַצְּדָקָה וְזוֹכִין לְכָל הַבְּרָכוֹת. וְעַל־כֵּן הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת בְּמִצְוַת צְדָקָה לְרַמֵּז כָּל הַנַּ"ל (וְנֶאֱמַר בַּזֶמֶר לְכָה דוֹדִי בְּשַׁבָּת 'כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה'), וְהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ זוֹכִין לֶאֱמוּנָה:
And the primary making of charity is done by the poor person with the householder [Midrash Rabbah, Ruth — explained by Rashi]. And this is the aspect of the movement of the spheres — in the aspect of: ""for the sake of this matter — the wheel turns in the world"" [Shabbos 151b]. And it has two movements: one is the primary movement — from west to east — the natural movement. And one is the compelled movement — from east to west — the movement by which the daily sphere revolves — and compels all the spheres with it. And the poor person is the aspect of: ""and from the west I will gather you"" [Isaiah 43:5] — who gathers the charity. And the householder who gives to him is in the aspect of: ""from the east I will bring your seed"" [ibid.] — the aspect of: ""sow for yourselves in righteousness"" [Hosea 10:12]. And the primary movement is from west to east — from the poor person to the householder.
ד. וְעִקַּר הָעֲשִׂיָּה שֶׁל צְדָקָה עוֹשֶׂה הֶעָנִי עִם הַבַּעַל הַבַּיִת (מִדְרָשׁ רַבָּה רוּת פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י), וְזֶהוּ בְּחִינַת הֲלִיכַת וּתְנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים, בְּחִינַת: 'בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם' (שַׁבָּת קנ"א), וְהוּא יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי תְּנוּעוֹת, אַחַת הִיא הָעִקָּר, הַתְּנוּעָה שֶׁהִיא מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח, תְּנוּעָה טִבְעִית, וְאַחַת הִיא תְּנוּעָה הֶכְרֵחִית, מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, מַה שֶּׁהַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי חוֹזֵר וּמִתְגַּלְגֵּל מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, וּמַכְרִיחַ עִמּוֹ כָּל הַגַּלְגַּלִּים. וְהֶעָנִי הוּא בְּחִינַת: "וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ" (יְשַׁעְיָה מג, ה), שֶׁמְּקַבֵּץ הַצְּדָקָה, וְהַבַּעַל הַבַּיִת הַנּוֹתֵן לוֹ הוּא בִּבְחִינַת: "מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ" (שָׁם) בִּבְחִינַת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה" (הוֹשֵׁעַ י, יב), וְעִקַּר הַתְּנוּעָה הִיא מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח, מֵהֶעָנִי לַבַּעַל הַבַּיִת:
And the primary existence and vitality of faith is only through guarding the bris. And therefore people travel to the Tzadikim for the holy Shabbos — for the primary holiness of the true Tzadikim is the guarding of the bris in completeness in all its aspects. Therefore they travel to them for Shabbos — in order to receive from them the holiness of Shabbos which is faith — which is the completeness of everything as above.
ה. וְעִקַּר קִיּוּם וְחִיּוּת הָאֱמוּנָה הִיא רַק עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. וְעַל־כֵּן נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הִיא שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל הַבְּחִינוֹת. עַל־כֵּן נוֹסְעִים אֲלֵיהֶם עַל שַׁבָּת, כְּדֵי לְקַבֵּל מֵהֶם קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הַכֹּל כַּנַּ"ל:
And all the spheres and the entire governance of the world — that is, ""the statutes of heaven and earth"" [Jeremiah 33:25] — all depend on guarding the holy bris. And likewise all the blessings and the blessings that flow from them.
ו. וְכָל הַגַּלְגַּלִּים וְכָל הַנְהָגַת הָעוֹלָם, הַיְנוּ "חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (יִרְמְיָה לג, כה), הַכֹּל תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ. וְכֵן כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּאִים מֵהֶם:
And all the suffering a person has on journeys — all of it comes through blemishing the bris. Therefore our Sages of blessed memory said: ""a person is obligated to visit his wife before setting out on a journey"" [Yevamos 62a] — so as not to be in the aspect of: ""all flesh had corrupted its way"" [Genesis 6:12] — that is: through guarding the bris, one will not have suffering on the journey.
ז. וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּדְּרָכִים, כֻּלָּם הֵם בִּשְׁבִיל פְּגַם הַבְּרִית. עַל־כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חַיָּב אָדָם לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ' (יְבָמוֹת ס"ב), כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת: "הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ" (בְּרֵאשִׁית ו, יב), הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית לֹא יִהְיֶה לוֹ צַעַר בַּדֶּרֶךְ:
And likewise one must give charity before setting out on a journey — as it is written: ""righteousness shall go before him — and shall set his footsteps on the way"" [Psalms 85:14] — for through charity the star illuminates — for through charity the spheres illuminate. And through this he will nullify the delay on his journey — which is drawn from the delay in the stars that do not illuminate completely — and he will be saved from pain and delay on the journey. (See §264 — for charity is also the rectification of the bris.)
ח. וְכֵן צָרִיךְ לִתֵּן צְדָקָה קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (תְּהִלִּים פה, יד), כִּי עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה יָאִיר הַכּוֹכָב, כִּי עַל־יְדֵי צְדָקָה מְאִירִין הַגַּלְגַּלִּים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְבַטֵּל עִכּוּבוֹ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהָעִכּוּב שֶׁיֵּשׁ בַּכּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם מְאִירִים בִּשְׁלֵמוּת, וְיִנָּצֵל מִצַּעַר וְעִכּוּב בַּדָּרֶךְ: (וְעַיֵּן בְּסִימָן רס"ד כִּי צְדָקָה הִיא גַּם כֵּן תִּקּוּן הַבְּרִית):
And there are two aspects of bris. One aspect is guarding the holy bris — the supernal bris — which is the firmament that separates between the supernal waters and the lower waters — the aspect of a free person [ben chorin] — through which one merits freedom and makes offspring [tolados] — [that is, drawing souls close to Hashem Yisborach] (see "Tik'u Emunah" — that through breaking the bodily desires one merits proper speech). And the second aspect is guarding the prohibitions and permissions [isur v'hetter]. And a person must have both these aspects of bris — that is, to be a Tzadik and a scholar [lamdan]. And "Tzadik" is called so through guarding the holy bris. And "lamdan" through studying the laws of prohibition and permission and the like and keeping them. And when one merits the guarding of the bris in both these aspects — one is then comparable to an angel of Hashem of Hosts — and merits complete faith — and draws all the blessings and the blessings as above.
ט. וְיֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת בְּרִית. בְּחִינָה אַחַת הִיא שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִן עִלָּאִין לְמַיִן תַּתָּאִין, בְּחִינַת בֶּן חוֹרִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְחֵרוּת וְעוֹשֶׂה תּוֹלָדוֹת [הַיְנוּ שֶׁיְּקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ) (עַיֵּן תִּקְעוּ אֱמוּנָה שֶׁעַל־יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲווֹת הַגּוּף זוֹכִין לְדִבּוּרִים כְּשֵׁרִים)]. וְהַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה הִיא שְׁמִירַת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וְצָרִיךְ לָאָדָם לִהְיוֹת לוֹ אֵלּוּ הַשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת בְּרִית, הַיְנוּ לִהְיוֹת צַדִּיק וְלַמְדָן. וְצַדִּיק נִקְרָא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, וְלַמְדָן עַל־יְדֵי שֶׁיִּלְמָד דִּינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְיִשְׁמְרֵם. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, אֲזַי הוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וּמַמְשִׁיךְ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת כַּנַּ"ל:
And through guarding the bris as above — chesed is revealed in the mouth of the mother [b'fuma d'amma] [holy Zohar, Part III, 142a]. And chesed means love and longing for Hashem Yisborach and holy yearnings [kisufin] — which is a very precious thing. For through this one makes souls — that is, one makes points [n'kudos] for the letters of the Torah — in the aspect of silver points [n'kudos ha-kesef]. That is: through the yearnings [kisufin] the points are made — which are the aspect of souls [n'shamos] — as it is written: ""my soul yearned and also longed"" [Psalms 84:3] — that is: through my yearning and longing after Hashem Yisborach — from this itself my soul is formed.
י. וְעַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, נִתְגַּלֶּה חֶסֶד בְּפֻמָּא דְּאַמָּה (זֹהַר־הַקָּדוֹשׁ חֵלֶק ג קמ"ב.), וְחֶסֶד הַיְנוּ אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכִסּוּפִין טוֹבִים, שֶׁהִיא דָּבָר יָקָר מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין נַעֲשִׂין הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי" (תְּהִלִּים פד, ג), הַיְנוּ מַה שֶּׁאֲנִי נִכְסָף וְכָלֶה אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה נַפְשִׁי:
And the points [n'kudos] are the vitality and movement of the letters — therefore they are the aspect of the soul [nefesh]. For just as the soul is the vitality of the person and all his movements are through the soul — and without it he is like a golem — so too the letters have no movement or vitality except through the points. And through the points they move and join and combine. And the points are formed through the yearnings for Hashem Yisborach — which are the aspect of souls. And their union and combining is the aspect of the union of souls. And through the points the letters are joined and combined — and this is the aspect of the union of bodies. And this is the secret of "nefilas apayim" [prostration] — whose intention is to elevate the soul in the aspect of raising the female waters [ma'alas mayan nukvin] and to make a union [yichud]. For through the yearnings — which is the aspect of raising the female waters — from this itself the soul is formed and elevated — and the union and joining is made. For the primary formation of the soul is through the longing after Hashem Yisborach — each person according to his level: that he yearns and longs to reach the level above his — through this the soul is formed in potential.
יא. וְהַנְּקֻדּוֹת הֵן הַחִיּוּת וְהַתְּנוּעָה שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת, עַל־כֵּן הֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ הִיא חִיּוּת הָאָדָם וְכָל תְּנוּעוֹתָיו הֵם עַל־יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, וּבְלֹא זֶה הוּא כְּגֹלֶם, כֵּן הָאוֹתִיּוֹת אֵין לָהֶם שׁוּם תְּנוּעָה וְחִיּוּת, רַק עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְנוֹעֲעִין וְנִזְדַּוְּגִין וְנִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת. וְהַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת, וְזִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הַנְּקֻדּוֹת הֵם בְּחִינַת זִוּוּגֵי הַנְּפָשׁוֹת. וְעַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת נִזְדַּוְּגִין וְנִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת, וְזֶה בְּחִינַת זִוּוּגֵי הַגּוּפִים. וְזֶה סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת הַעֲלָאַת מַיִן נוּקְבִין, וְלַעֲשׂוֹת יִחוּד. כִּי עַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִן נוּקְבִין, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ וְנִתְעַלֶּה, וְנַעֲשֶׂה יִחוּד וְזִוּוּג. כִּי עִקַּר הִתְהַוּוּת הַנֶּפֶשׁ הִיא עַל־יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק לְהַגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכֹחַ:
And through the yearnings the union is made. For through his yearning for something — a soul is formed. And through his yearning for the thing — the thing returns and yearns for him — and from this a soul is also formed. And the souls unite. For his yearning is the aspect of the female thirst [te'avsa d'nukva] — and it makes a female soul. And the thing returning and yearning for him is the aspect of the male thirst [te'avsa dikvar] — and makes a male soul. And afterwards they come to the aspect of gestation and birth as written in the holy Zohar [Part I, 85b] — and the souls are completed and go out to perform deeds in the world according to the points they make for the letters. For the letters of the Torah perform everything — for they are the vitality of every thing and they govern all the world. And they have no power to act except according to the points — the aspect of yearnings as above. And if one yearns for evil, G-d forbid — evil points are made, G-d forbid — and the letters combine and join to produce evil deeds. And if one yearns to return in teshuvah — good points are made — and the letters move and combine to perform good deeds in the world.
יב. וְעַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין נַעֲשֶׂה הַזִּוּוּג. שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהוּא נִכְסָף אֶל הַדָּבָר נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהוּא נִכְסָף לְהַדָּבָר חוֹזֵר הַדָּבָר וְכוֹסֵף אֵלָיו, וּמִזֶּה נִתְהַוֶּה גַּם כֵּן נֶפֶשׁ, וְהַנְּפָשׁוֹת מִזְדַּוְּגִין. כִּי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף הוּא בְּחִינַת תֵּאוּבְתָּא דְּנוּקְבָא, וְהוּא עָבֵיד נֶפֶשׁ נוּקְבָא כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"א פ"ה:), וּמַה שֶּׁהַדָּבָר חוֹזֵר וְנִכְסָף אֵלָיו הוּא בְּחִינַת תֵּאוּבְתָּא דִּדְּכָר וְעָבֵיד נֶפֶשׁ דְּכָר, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים לִבְחִינַת עִבּוּר וְלֵדָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִגְמָרִין וְיוֹצְאִין הַנְּפָשׁוֹת לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת בָּעוֹלָם לְפִי הַנְּקֻדּוֹת שֶׁעוֹשִׂין לָאוֹתִיּוֹת. כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הֵם פּוֹעֲלִים הַכֹּל, כִּי הֵם הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר וּמַנְהִיגִין אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְאֵין לָהֶם כֹּחַ לִפְעֹל אֶלָּא לְפִי הַנְּקֻדּוֹת בְּחִינַת הַכִּסּוּפִין כַּנַּ"ל. וְאִם כּוֹסֵף לְרַע עוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת רָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְנִצְטָרְפִין וְנִזְדַּוְּגִין הָאוֹתִיּוֹת לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת רָעוֹת. וְאִם כּוֹסֵף לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּמִתְנוֹעֲעִים הָאוֹתִיּוֹת וְנִזְדַּוְּגִין לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם:
And the holy Shabbos is the aspect of faith and the holiness of the bris — through which one merits love and longing and holy yearnings. Through which holy souls are formed. And therefore at the beginning of Shabbos the holy longing comes to a person — and he recalls the loss of the extra soul on weekdays — as our Sages of blessed memory said: "when Shabbos ended — "vai" — the soul is lost" [Beitzah 16b] (that is, they say: ""and the children of Israel shall keep the Shabbos"" — "He rested and was refreshed ["vayinafash"]") — and they recall that at the outgoing of the holy Shabbos they lose the soul — and begin to long and yearn for it. And from this itself the extra soul of Shabbos is formed — for the primary formation of holy souls is through good yearnings as above.
יג. וְשַׁבַּת קֹדֶשׁ הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְאַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִים טוֹבִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְעַל־כֵּן בִּתְחִלַּת שַׁבָּת בָּא הִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה לָאָדָם, וְזוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ מֵאֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה בְּחֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ' (בֵּיצָה ט"ז) (הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים וְשָׁמְרוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ), וְזוֹכְרִים אֶת עַצְמָם שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ אוֹבְדִים הַנֶּפֶשׁ וּמַתְחִילִין לְהִתְגַּעְגֵּעַ אַחֲרֶיהָ, וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ נִתְהַוֶּה הַנֶּפֶשׁ הַיְּתֵרָה שֶׁל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר הִתְהַוּוּת הַנְּפָשׁוֹת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי כִּסּוּפִים טוֹבִים כַּנַּ"ל:
And each person according to his yearnings — through which souls are formed — so does he make points for the letters of the Torah. And they are at first simple light [ohr poshet] (as explained in §36) — for from the Supernal One only simple light comes forth. But each person according to his yearning — so does he form a shape for the letters that were at first a golem [unformed mass]. And through the points from the yearnings — vessels are formed. And if a person yearns for good — he depicts and clarifies the letters of the Torah for good — and they become vessels to receive good. And if one yearns for evil, G-d forbid — they are depicted and become vessels to receive evil, G-d forbid. And according to how they are depicted — so do they act and produce their effects in the world. For the Torah has a hold of good and evil — in the aspect of: ""if he merits — it becomes for him a potion of life"" etc. [Yoma 72b] — ""and the righteous walk in them — but the transgressors stumble in them"" [Hosea 14:10].
יד. וְכָל אֶחָד לְפִי הַכִּסּוּפִין שֶׁלּוֹ, שֶׁמֵּהֶם נַעֲשִׂין נְפָשׁוֹת, כֵּן עוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְהֵם בַּתְּחִלָּה אוֹר פָּשׁוּט (כַּמְבֹאָר בְּסִימָן ל"ו), כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵּצֵא כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט, רַק כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף, כֵּן הוּא עוֹשֶׂה צוּרָה לְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה כְּגֹלֶם, וְעַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת מֵהַכִּסּוּפִין נַעֲשִׂין כֵּלִים. וְאִם הָאָדָם כּוֹסֵף וּמִשְׁתּוֹקֵק לְטוֹב, מְצַיֵּר וּמְפָרֵשׁ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב. וְאִם נִכְסָף לְרַע חַס וְשָׁלוֹם, נִצְטַיְּרִים וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל רַע חַס וְשָׁלוֹם. וּלְפִי מַה שֶּׁנִּצְטַיְּרִין כֵּן הֵם פּוֹעֲלִים בָּעוֹלָם, כִּי יֵשׁ בַּתּוֹרָה אֲחִיזַת טוֹב וָרַע בְּחִינַת: 'זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים' וְכוּ' (יוֹמָא ע"ב), "וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הוֹשֵׁעַ יד, י):
But in order for the soul to go out from potential to actual — one must speak the yearnings with the mouth. For through this the soul is completed and goes out from potential to actual — as it is written: ""my soul went out when he spoke"" [Song of Songs 5:6]. And this is what is written: ""He does the will of those who fear Him — and hears their cry and saves them"" [Psalms 145:19]. For through the will — which is the yearnings — the soul is formed in potential — in the aspect of: ""He does the will of those who fear Him."" And then one's request and will is in potential. And afterwards: ""and their cry"" — when they speak with their mouth the longing etc. — through this: ""He hears and saves them."" For through speech the soul is completed and goes out from potential to actual — and then the letters are depicted — and become a vessel to receive good — and his request and will is fulfilled in actual. (See §34 — for speech is the vessel to receive the blessing.) For according to the soul he makes in potential or actual — so are the points made for the letters — and so they are depicted — and so they act and do his request and will. And upon this the order of the prayers is arranged — that one must bring forth the yearnings with one's lips — and then the soul is formed in actual. For the primary soul comes from speech — in the aspect of: ""and the man became a living soul"" [Genesis 2:7] — and Onkelos translates: "'a speaking spirit.'"
טו. אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְמָר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ה, ו). וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תְּהִלִּים קמה, יט), כִּי עַל־יְדֵי הָרָצוֹן שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכֹחַ, וְאָז נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכֹחַ בִּבְחִינַת: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה", וְאַחַר־כָּךְ: "וְאֶת שַׁוְעָתָם" שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה: "יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם". כִּי עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמֶרֶת הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נִצְטַיְּרִים הָאוֹתִיּוֹת וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב וְנִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ בְּפֹעַל (וְעַיֵּן בְּסִימָן ל"ד כִּי הַדִּבּוּר הוּא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶׁפַע), כִּי כְּפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹשֶׂה בְּכֹחַ אוֹ בְּפֹעַל, כֵּן נַעֲשִׂים נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְכֵן נִצְטַיְּרִים, וְכֵן הֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְעַל זֶה נִסְדַּר סֵדֶר הַתְּפִלּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין בִּשְׂפָתָיו, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּפֹעַל, שֶׁעִקַּר הַנֶּפֶשׁ הִיא מֵהַדִּבּוּר בִּבְחִינַת: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בְּרֵאשִׁית ב, ז) וְתַרְגּוּמוֹ 'לְרוּחַ מְמַלְלָא':
And this is the virtue of the personal conversation [sichah] between oneself and one's Creator — that one must converse and speak between oneself and one's Creator — to bring forth with the mouth one's good yearnings — that one longs to leave his evil and to merit true goodness — and to pray to Hashem Yisborach for this — that He have compassion upon him to fulfil his good desires. And to speak with a full mouth of all that he lacks in the service of Hashem Yisborach — which he desires and longs that Hashem Yisborach fulfil for him. And through this he will merit to fulfil his request as above. And he will merit to do what is needed. And he brings good to the world and draws goodness and blessing to all the worlds — and arouses many souls to teshuvah. And every person must accustom himself to engage greatly in this each day — to speak between himself and his Creator. For this matter is very precious — and through this one can turn all the world to the good.
טז. וְזֶהוּ מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לְהוֹצִיא בַּפֶּה כִּסּוּפָיו הַטּוֹבִים, שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וְלִזְכּוֹת לְטוֹב אֲמִתִּי, וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים. וּלְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא מִזֶּה, דְּהַיְנוּ מִכָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ כַּנַּ"ל, וְיִזְכֶּה לִפְעֹל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּמֵבִיא טוֹב לָעוֹלָם, וּמַמְשִׁיךְ טוֹבָה וּבְרָכָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה כַּמָּה נְפָשׁוֹת. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כִּי עִנְיָן זֶה יָקָר מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְמוּטָב:
And when one merits guarding the bris in the two above-mentioned aspects — then one merits love and good yearnings for Hashem Yisborach. Through which one depicts the letters of the Torah for good — in the aspect of life. And then the very letters of the Torah themselves ask him to speak them with his mouth — in order that he depict them for good. And through this he merits that all his eating and meals be in the aspect of: ""the bread of the face [lechem ha-panim]."" And then ""his table atones like the altar."" And then all the stars and all the constellations and all the nations — all of them toil for his livelihood.
יז. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, אֲזַי זוֹכֶה לְאַהֲבָה וְכִסּוּפִים טוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב בִּבְחִינַת חַיִּים, וַאֲזַי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיְּדַבְּרֵם בְּפִיו, כְּדֵי שֶׁיְּצַיְּרֵם לְטוֹבָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה שֶׁיִּהְיוּ כָּל אֲכִילוֹתָיו וּסְעֻדּוֹתָיו בִּבְחִינַת: "לֶחֶם הַפָּנִים", וַאֲזַי 'שֻׁלְחָנוֹ מְכַפֵּר כַּמִּזְבֵּחַ', וַאֲזַי כָּל הַכּוֹכָבִים וְכָל הַמַּזָּלוֹת וְכָל הָעַכּוּ"ם, כֻּלָּם הֵם טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ:
And the general principle of all this is: how very precious are the yearnings and the longing for something in holiness — for through them the soul is formed — and completed through speech as above. And this soul goes out and undergoes "gilgul" [transmigration]. And sometimes the holy soul from holy yearnings migrates and comes into the wicked person — and thoughts of repentance fall upon him — and it can bring him back to the good. And likewise the reverse — how many evils do yearnings for something that is not good cause, G-d forbid. For the soul formed through evil yearnings sometimes migrates into the Tzadik — and thoughts of transgression fall upon him — and it can possibly cause him to sin, G-d forbid. Or he can rectify the soul. And likewise the reverse — the wicked to whom thoughts of repentance come — when the holy soul that reached him from holy yearnings comes to him — and afterwards it is possible it will rectify him or he will corrupt the soul. And this is the aspect of the "gilgulim" [transmigrations] of souls that go out from speech and migrate in the world.
יח. וּכְלַל הַדָּבָר, שֶׁמְּאֹד יָקָר הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי עַל יָדָם נִתְהַוָּה הַנֶּפֶשׁ וְנִגְמֶרֶת עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. וְזֹאת הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה וּמִתְגַּלְגֶּלֶת, וְלִפְעָמִים מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה הַנֶּפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה לְתוֹךְ הָרָשָׁע, וְנוֹפְלִין לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְתוּכַל לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב. וְכֵן לְהֵפֶךְ כַּמָּה רָעוֹת גּוֹרְמִים הַכִּסּוּפִים לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹב, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּתְהַוָּה עַל־יְדֵי כִּסּוּפִים רָעִים, מִתְגַּלְגֶּלֶת לִפְעָמִים לְתוֹךְ הַצַּדִּיק וְתוּכַל לְהַחֲטִיאוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת: "יֵשׁ הֶבֶל" וְגוֹ' (קֹהֶלֶת ח, יד), בְּחִינַת הֶבֶל פֶּה שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים הַנְּפָשׁוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת לְתוֹכָן נֶפֶשׁ מִכִּסּוּפִים רָעִים, שֶׁנּוֹפְלִים לוֹ מִזֶּה הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, אַךְ אַחַר־כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁתַּחֲטִיאוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁיְּתַקֵּן הַנֶּפֶשׁ. וְכֵן לְהֵפֶךְ יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, שֶׁנּוֹפְלִים לוֹ בְּוַדַּאי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה בְּעֵת שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה מִכִּסּוּפִים קְדוֹשִׁים, אַךְ אַחַר־כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁיְּקַלְקֵל הַנֶּפֶשׁ אוֹ שֶׁתַּחֲזִירֵנוּ לְמוּטָב. וְזֶה בְּחִינַת גִּלְגּוּלֵי הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיּוֹצְאִים מֵהַדִּבּוּר וּמִתְגַּלְגְּלִים בָּעוֹלָם:
And the completeness of a person is to be a Tzadik and a scholar — for if he is not a scholar our Sages of blessed memory said: ""nor is an ignorant person [am ha-aretz] pious."" And a scholar alone is certainly nothing — for it is possible to be a scholar and a complete wicked person, G-d forbid — for if he did not merit — it becomes a potion of death for him. Therefore one must be a Torah scholar and pious in good deeds (that is: righteous — as is brought in the holy Zohar Part III, 213a). And then he is comparable to an angel of Hashem of Hosts — and depicts the letters of the Torah for good etc. And one who errs and thinks that the primary thing is the aspect of scholar alone — is in the aspect of "Acher" who cut the shoots [kitzetz ba-n'ti'os], may the Merciful One spare us.
יט. וּשְׁלֵמוּת הָאָדָם הוּא שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְלַמְדָן, כִּי אִם אֵינוֹ לַמְדָן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד". וְלַמְדָן בִּלְבַד בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לַמְדָן וְרָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם הַמָּוֶת. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן בַּתּוֹרָה וְחָסִיד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים (הַיְנוּ צַדִּיק כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ חֵלֶק ג רי"ג), וַאֲזַי הוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב וְכוּ'. וּמִי שֶׁטּוֹעֶה וְסוֹבֵר שֶׁהָעִקָּר הוּא בְּחִינַת לַמְדָן לְבַד, הוּא בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן:
And even the complete Tzadik who is both Tzadik and scholar — when he sometimes falls from his level — as is known that it is impossible to always stand at one level — then if he wishes to hold himself at the level of scholar that remains for him — this is not good. Rather he must hold himself through the fear of Heaven and the good points that still remain in him.
כ. וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיק הַגָּמוּר שֶׁהוּא צַדִּיק וְלַמְדָן, כְּשֶׁנּוֹפֵל לִפְעָמִים מִמַּדְרֵגָתוֹ כַּיָּדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד תָּמִיד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, אֲזַי אִם יִרְצֶה לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת לַמְדָן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ, הוּא לֹא טוֹב, רַק צָרִיךְ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּיִּרְאַת שָׁמַיִם וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּשְׁאָר בּוֹ עֲדַיִן:
And because of these two aspects found in the teacher and Tzadik — the aspect of scholar, who is the aspect of an angel, who is "Matatron" [the great angelic prince] the aspect of "Mishnah"; and the aspect of Tzadik who resembles his Creator — to be pious in good deeds — and this is the aspect of "Hashem of Hosts" — through this there are found in him two powers that the Torah has: a potion of life and the reverse, G-d forbid. And it is possible for one who draws close to him to find in him a thing that cuts the shoots — or to enter and exit in peace. And therefore there are four aspects in those who draw close to the true Tzadikim — in the aspect of: "four who entered the "Pardes" [orchard of mystical knowledge]" [Chagigah 14a]. For there is one who receives a straight path from the teacher and becomes a worthy person until the end — and this is the aspect of Tzadik — the aspect of ""Rebbi Akiva who entered in peace and exited in peace."" And there is the aspect of gazing and being struck — the aspect of Ben Azzai — that is, his heart was greatly inflamed from the great light the Tzadik shone upon him — and became inflamed beyond measure — and through this he can go out of his mind. And there is the aspect of gazing and dying — the aspect of Ben Zoma — that through his excessive blazing he can die. And both of these are in the aspect of Tzadik — and about them too is said: ""and the righteous shall walk in them."" But there is one who comes with crookedness — and has a taint in his heart — and can find in the teacher as well what he desires — that is, something through which he will deny everything and distance himself entirely — and separates himself from the Tzadik and becomes an opponent and a mocker — in the aspect of "Acher" who cut the shoots [as Acher saw Matatron sitting and thought he was an independent authority — and in truth he has no authority. So too: even though one sits and learns Torah — it is nothing without good deeds]. And this is the aspect of: ""and the transgressors shall stumble in them"" [Hosea 14:10], may the Merciful One spare us. And these four aspects are the aspects of: Tzadik and wicked — one who serves G-d and one who does not serve Him — spoken of in the verse: ""and you shall return and discern between the Tzadik"" etc. [Malachi 3:18] — found in all people who wish to enter the service of Hashem Yisborach and draw close to the Tzadik and teacher of the generation. For the Tzadik must possess these two powers that the Torah has — a potion of life and the reverse, G-d forbid — so that it is possible for one who draws close to him to receive according to his will: ""and the righteous shall walk in them"" etc. as above.
כא. וּמֵחֲמַת שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנִּמְצָאִים בְּהָרַב וְהַצַּדִּיק, בְּחִינַת לַמְדָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ שֶׁהוּא מַטַּ"ט בְּחִינַת מִשְׁנָה, וּבְחִינַת צַדִּיק שֶׁדּוֹמֶה לְקוֹנוֹ לִהְיוֹת חָסִיד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזֶה בְּחִינַת ה' צְבָאוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְצָא בּוֹ שְׁנֵי כֹּחוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַתּוֹרָה סַם חַיִּים וּלְהֵפֶךְ, וְאֶפְשָׁר לְהַמִּתְקָרֵב אֵלָיו לִמְצֹא בּוֹ דָּבָר שֶׁיְּקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת, אוֹ לִכָּנֵס וְלֵיצֵא בְּשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן יֵשׁ אַרְבַּע בְּחִינוֹת בַּמִּתְקָרְבִים לְצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּחִינַת: 'אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס' (חֲגִיגָה י"ד), כִּי יֵשׁ מִי שֶׁמְּקַבֵּל (מִי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יוּכַל לְקַבֵּל) דֶּרֶךְ יְשָׁרָה מֵהָרַב וְנַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר עַד סוֹפוֹ, וְזֶה בְּחִינַת צַדִּיק בְּחִינַת 'רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם'. וְיֵשׁ בְּחִינַת הֵצִיץ וְנִפְגַּע בְּחִינַת בֶּן עַזַּאי, הַיְנוּ שֶׁנִּתְלַהֵב לִבּוֹ מְאֹד מִגֹּדֶל הָאוֹר שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַצַּדִּיק, וְנִתְלַהֵב יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לָצֵאת מִדַּעְתּוֹ. וְיֵשׁ בְּחִינַת הֵצִיץ וָמֵת בְּחִינַת בֶּן זוֹמָא, שֶׁעַל־יְדֵי הִתְלַהֲבוּתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי יוּכַל לָמוּת, וּשְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת צַדִּיק וְגַם עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם". אֲבָל יֵשׁ מִי שֶׁבָּא בְּעַקְמִימִיּוּת, וְטִינָא יֵשׁ בְּלִבּוֹ, וְיוּכַל לִמְצֹא בְּהָרַב גַּם כֵּן מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, דְּהַיְנוּ דָּבָר שֶׁיִּכְפֹּר בַּכֹּל וְיִתְרַחֵק לְגַמְרֵי וּפוֹרֵשׁ מֵהַצַּדִּיק וְנַעֲשֶׂה מִתְנַגֵּד וָלֵץ, בִּבְחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת [כְּמוֹ אַחֵר דְּחָזָא לְמַטַּ"ט דְּיָתִיב וְסָבַר שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּבֶאֱמֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת. כֵּן אַף שֶׁיּוֹשֵׁב וְלוֹמֵד תּוֹרָה אֵינָה כְּלוּם בְּלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים], וְזֶה בְּחִינַת: "וְפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הוֹשֵׁעַ יד, י) רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְאַרְבַּע בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת צַדִּיק וְרָשָׁע עוֹבֵד אֱלֹקִים וְלֹא עֲבָדוֹ הַנֶּאֱמָרִים בַּפָּסוּק: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק" וְגוֹ (מַלְאָכִי ג' יח), שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל בְּנֵי אָדָם הָרוֹצִים לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר. כִּי הַצַּדִּיק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי כֹּחוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַתּוֹרָה סַם חַיִּים וְחַס וְשָׁלוֹם לְהֵפֶךְ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַמִּתְקָרֵב אֵלָיו לְקַבֵּל כִּרְצוֹנוֹ "וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" וְגוֹ' כַּנַּ"ל:
[continued]
Loading comments…