תּוֹרָה מט
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה מט
Torah 49
לְפִי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּתְנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא וּבְהִסְתַּכְּלוּת בְּעָלְמָא שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עַל הָאָדָם מַה שֶּׁרָאוּי חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, וְעַל כָּל הָעוֹלָם הוּא מָלֵא רַחֲמָנוּת (בִּבְחִינַת: 'הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים'), וְהוּא רוֹצֶה מְאֹד בְּהָעוֹלָם. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר. הֶעָבָר אַיִן, וְהָעִקָּר מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד, וְיִהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עַל כָּל פָּנִים, הֵן בְּמַעֲשֶׂה הֵן בְּמַחֲשָׁבָה. וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ מִמֵּילָא אַל יָחוּשׁ וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְדַע שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה הוּא כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בָּהֶם מִקֹּדֶם, וְעַכְשָׁו הוּא פּוֹנֶה עֹרֶף וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה, הֵן בְּמַעֲשֶׂה וְהֵן בְּמַחֲשָׁבָה. וְזֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה. וְהוּא מַעֲלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, כִּי אָז יָכוֹל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע דַּיְקָא, לְהִתְגַּבֵּר מִתּוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר וּלְהִמָּשֵׁךְ מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ אֵיזֶה עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ לַעֲצֹר וּלְעַכֵּב הַחֲמִימוּת בְּעֵת הַתַּאֲווֹת וּלְהַנִּיחוֹ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה, לְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב. (וְעַיֵּן בְּ"לִקּוּטֵי עֵצוֹת" (הִתְחַזְּקוּת אוֹת ל"ז) כָּתַב שָׁם, אִם אֵין יֵצֶר הָרָע לְאָדָם אֵין עֲבוֹדָתוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּלָל, וּבִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל־כָּךְ עַל הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה, מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע יִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם):
Thought is in the hand of the person — to direct it as one wishes — to wherever one wishes. And it is impossible for two thoughts to be together at all. And even if sometimes one's thought flies off and wanders to other and strange matters — it is in the person's hand to direct it against its will to the straight path — to think what is proper. And it is exactly like a horse that turns from the road and veers onto another path — that one grabs it by its bridle and turns it against its will to the straight road. Likewise one can grab the thought against its will and return it to the proper path.
Loading comments…