תּוֹרָה מח
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה מח
Torah 48
א. צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה יָמִים וְשָׁנִים, וְהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהוּא צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם וּמִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד, וְעַל־כֵּן נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל. וְעַל כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְחַזֵּק עַצְמוֹ, מְאֹד וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל. כִּי כָּל זֶה עָבַר גַּם עַל כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְאִלּוּ לֹא הָיוּ מְחַזְּקִים עַצְמָם מְאֹד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַנַּ"ל, הָיוּ נִשְׁאָרִים בִּמְקוֹמָם הָרִאשׁוֹן, וְלֹא הָיוּ זוֹכִים לְמַה שֶּׁזָּכוּ. עַל־כֵּן אֲהוּבִי אָחִי, חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, וֶאֱחֹז עַצְמְךָ בְּכָל הַכֹּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתְךָ, וְאַל תָּחוּשׁ וְאַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל עַל כָּל הַנַּ"ל:
According to the greatness of Hashem Yisborach and the force of His exaltedness, may He be blessed — for even a light movement in general — and a look in general — that is not proper according to His honour, may He be blessed — would it have been appropriate for what is appropriate to come upon the person — G-d forbid. But Hashem Yisborach is full of mercy — and over all the world He is full of compassion (in the aspect of: ""Who leads His world with kindness and His creatures with compassion""). And He greatly desires the world. Therefore a person must strengthen oneself in the service of Hashem, may He be blessed — with everything one is able — even as one is. And rely on His mercies, may He be blessed — which are very great without measure. For He will certainly not abandon one — even if one has transgressed what has been transgressed. The past is gone — and the essential thing from now onward is not to do again. And one should be sitting and refraining from action — at least. Both in deed and in thought. And what comes upon one automatically — one should not be concerned and not look at it at all. And know that the primary complete teshuvah is when a person passes through those places and matters that one was previously involved in — and now one turns one's back and does not do again what one did — neither in deed nor in thought. And this is the primary complete teshuvah. And it is a great virtue when a person still has the evil inclination — for then one can serve Him, may He be blessed, with the evil inclination specifically. To overpower oneself from within the heat of the evil inclination — and to be drawn from it into some service of the service of Hashem. That is — to restrain and stop the heat at the time of desires — and to leave it for the time of prayer and service — to pray with the heat and blazing of the heart. (And see in "Likutay Aytzos" [Strengthening, §37] — written there: if a person has no evil inclination — one's service is not considered at all. And for this reason Hashem Yisborach allows the evil inclination to spread so much over the person — even though through this it brings the person to what it brings — even so everything is worthwhile for Him, may He be blessed — for the sake of the good movement — that through the great overpowering of the evil inclination — the person overpowers it and flees from it. Which is precious to Him, may He be blessed — more than if one served Him for a thousand years without an evil inclination etc. — see there.)
ב. אִם אַתָּה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, נֶגֶד זֶה תֵּדַע שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל־כָּךְ, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד, וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְעַל זֶה יִשְׂמַח מְאֹד, וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ הָעַצְבוּת מְאֹד כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד מְאֹד:
[continued]
ג. תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז תֵּכֶף הוּא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַצְבוּת הִיא סִטְרָא אַחֲרָא וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ (עַיֵּן לְעֵיל סִימָן כ"ד מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי כְּשֵׁם שֶׁעַצְבוּת הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה, כֵּן לְהֵפֶךְ שִׂמְחָה הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי הוּא רְפוּאָה לְהָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת):
[continued]
ד. צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה', לִבְלִי לְהַנִּיחַ מִקְצָת מֵעֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב, כִּי כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה', תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל הָאָדָם עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי מִסְפָּר. וְלִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד בְּכַוָּנָה מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְעַל כָּל זֶה צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם רַק בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת. וּצְרִיכִין עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בָּזֶה:
[continued]
ה. לִפְעָמִים יֵשׁ אָדָם שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו אָז הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַבַּעַל דָּבָר בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ וְחוֹזֵר לְאָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנֹס, אָז דַּיְקָא הֵם מִתְפַּשְּׁטִין עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל רַחֲמָנָא לִצְלָן. עַל־כֵּן צְרִיכִין אָז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל נֶגְדָּם לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, וּלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו, רַק לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִכְנֹס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ מְאֹד. וְדַע שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִגַּשְׁמִיּוּתְךָ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְךָ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה דֹּחַק וְעֵת צָרָה בְּגַשְׁמִיּוּת, וְכֵן בְּרוּחָנִיּוּת בְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל דָּבָר רַחֲמָנָא לִצְלָן:
[continued]
ו. וְדַע שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגְּדֵלִים עָלָיו עָלִים, שֶׁכָּל עָלֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים. וּמִסְּתָמָא בְּאֵלּוּ הַמֵּאָה שָׁנִים בְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַחַר כָּךְ בְּסוֹף הַמֵּאָה שָׁנִים הוּא יוֹרֶה בְּקוֹל גָּדוֹל כְּמוֹ קְנֵה שְׂרֵפָה (שֶׁקּוֹרִין אוֹרְמַאמַטְיֶע) וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא:
[continued]
ז. וְדַע שֶׁאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּזֶה הָעוֹלָם עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד, וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק וּלְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ מְאֹד הֵן עַל־יְדֵי שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה טוֹב מִיָּמָיו, וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. וְלַעֲשׂוֹת רִקּוּדִים וּקְפִיצוֹת כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִתְשׁוּבָה, וְכָל הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת (עַיֵּן יוֹמָא פ"ו:):
[continued]
Loading comments…