תּוֹרָה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
Torah 1741
א. הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא הַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהוּא הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הוּא מֵאִיר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּי הוּא הָאוֹר וְהַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וּכְשֶׁזֶּה הַצַּדִּיק נִתְפַּרְסֵם וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּדֵּל וּמִתְפָּאֵר שְׁמוֹ יוֹתֵר, מִתְגַּדֵּל וּמִתְפָּאֵר שֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, וְכָל מִי שֶׁנִּכְלָל בְּזֶה הַשֵּׁם הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַפְּאֵר וְהַחֵן הָאֱמֶת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו וְנִכְלָל בִּשְׁמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין עֵינָיו וּמַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ עַל כָּל הַמִּדּוֹת אֵיךְ הוּא אוֹחֵז בָּהֶם, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁפָּגַם בָּהֶם, וְזוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּלְהִסְתַּכֵּל בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, וְזוֹכֶה שֶׁיַּמְשִׁיךְ עָלָיו מֹחִין קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת:
The primary completeness of the Tzadik is that he can show — to one who is above and thinks himself at a high level — that it is the opposite. And likewise to one who is below — at the lowest level — show that his hope has not yet been lost. And even from there — one can attach oneself to Him, may He be blessed — to return to Him. For there is no despair in the world at all (see above §7). And we have already spoken of this — that when a person sees that one is very far from Hashem Yisborach — it is fitting to give oneself life through this itself — that one knows at any rate one's distance. For previously one was so distant that one did not know at all that one was distant. And since one knows at any rate one's distance — this itself is a drawing close. And through this itself it is fitting to give oneself life and return to Hashem.
ב. וּלְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁנִּתְעַלֵּם שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְנִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְנִתְגַּדְּלִים וְנִתְפַּרְסְמִים מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁאֵין בָּהֶם שֵׁם ה' כְּלָל, עַל־יְדֵי־זֶה כִּבְיָכוֹל נִתְמַעֵט וְנִתְעַלֵּם שֵׁם ה', וְאָז נִתְגַּדְּלִים בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת וְקֵדָרִיִּים, וּבָאִים לָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם דְּבָרִים שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם כִּי אִם שְׁמוֹת הַטֻּמְאָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים שְׂרֵפוֹת בָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְנִסְתַּלֵּק מְאוֹר הָעֵינַיִם הַנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת שְׂרֵפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנַּעֲשֶׂה גַּם כֵּן עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת מְאוֹרֵי אוֹר, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ (עַיֵּן פְּנִים), נִמְצָא כְּשֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת שְׂרֵפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאָז בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶחֱשָׁבִים כְּאִלּוּ הֵם מִתְגַּלְגְּלִים בַּחוּצוֹת חַס וְשָׁלוֹם.
[continued]
ג. בְּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁכְּבָר אָרַךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה בְּכָל עֵת לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב חַס וְשָׁלוֹם בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ, עַל־כֵּן מְאֹד מְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת בְּכָל לַיְלָה וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֵּחָרֵב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם לָאו, אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בַּחֲטָאָיו בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנֶחְשָׁב גַּם כֵּן כְּאִלּוּ גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ, וְעַל זֶה יִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל מְאֹד בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, הַיְנוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי הָאֱמֶת שֶׁל הָעוֹלָם. (אָמַר הַמַּעֲתִיק: נִרְאֶה שֶׁזֶּה כַּוָּנַת סְמִיכַת הַפְּסוּקִים: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" (תְּהִלִּים קיט, סב) וְכוּ', "חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ" (תְּהִלִּים קיט, סג) הַיְנוּ כַּנַּ"ל). וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיוּ נִפְתָּחִין עֵינָיו וְיִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת, וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְיִזְכֶּה לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ:
[continued]
ד. עַל־יְדֵי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּמִתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹלִין מִשְּׂרֵפוֹת:
[continued]
Loading comments…