Sections
ציצית ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ג
Every person is obligated to say: "The world was created for my sake" (Sanhedrin 37a). How does one know whether it is before or after a decree? Through the mitzvos that we perform with simchah. Specifically, when one performs them with such great joy that he does not want any reward of Olam HaBa for them — rather, he wants Hashem to present him with another mitzvah as the reward for this one, in the aspect of: "The reward of a mitzvah is a mitzvah" (Avos 4:2) — for he derives his pleasure from the mitzvah itself. 2
אות א
Tefillin are in the aspect of re'amim (thunder) — the rectification of the Mochin — through which the akmimiyus in the heart is straightened and one merits simchah. This is the aspect of the joy of Tefillin. As our Sages said (brachos 30b): "Rabbah was joyful all day long. He said: 'I am wearing Tefillin!'" — for Tefillin are the aspect of simchah. Therefore they are placed opposite the heart — "Simeini kachosam al libecha" — "Set me as a seal upon your heart" (Shir HaShirim 8:6) — to straighten the akmimiyus in the heart and merit joy: "Ul'yishrei lev simchah." For Tefillin are the aspect of thunder — "when this voice goes forth and strikes the thick rain-clouds, a sound is heard — these are the thunders." 9
ענין ציצית על פי המאמר תקעו בחדש שופר וכו' המתחיל בתחלת ספר ליקוטי מוהר"ן תנינא. על שם כל המאמיר מתחילתו לסופו וקצת הקדמות היוצאים משם בקיצור הם. כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו'. וצריך שיהיה לו כח לעמוד בממשלה זו שלא יתקנאו המלאכים וירצו לדוחפו ח"ו. והעצה עלזה לאחוז בכסא כבודו יתברך. שהוא בחינת שרשי נשמות ישראל בבחינת מאחז פני כסא וכו'. ועיקר הם המפורסמים שהם עיקר שרשי נשמו ישראל וכו' ויש מפורסמים של שקר שעיקר גדולתם הוא רק על ידי עזות וכו'. ולזה צריכין לבחינת בנין ירושלים דהיינו לתקן שלימות היראה שבלב. וזה על ידי שמתקנין ג' התאוות. שהם ת~ אות ממון ואכילה ומשגל שהם בחינת ג' משמרותצ הוי הלילה וכו'. שכל אלו הג' תאוות מקלקלים היראה שבלב. והתיקון שלהם הוא על ידי הדעת שנמשך בשלש רגלים. שעל ידי זה הדעת זוכין לתקן ולצאת מפגם ג' תאוות אלו. וזה בחינת קרואי ועד אנשי שם. כי ג' התאוות הנ"ל הם בחינת אנשי שם. וכו'. שטועל ידי זה שמתקנין ג' תאוות אלו על ידי השלש רגלים שעל ידי זה נשלם היראה שבלב. על ידי זה נברא מלאך שמשפיע נבואה. בחינת המלאך הגואל וכו'. ועל ידי זה נגאלת ונפדית התפלה מן הגלות וזוכין לתפלה בשלימות שהיא בחינת דבר ה'. ואזי זוכין לרפואה בלי שום דאקטורים רק על ידי דבר ה' יכולין להתרפ~ אות בכל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. אך שיש ג' עבודות רעות המפסידין עבודת התפלה והם עבודה זרה דהיינו פגם אמונה, וגילוי עריות. ושפיכות דמים דהיינו כשמבזין בני אדם ועוברין על אל תהי בז לכל אדם (אבות פ"ד). וכשיוצאין מג' עבודות אלו זוכין לתפלה. ואז כל המלאכים וכל הכוכסים תחתיו וכו' וכו' ועל ידי זה יכול לאחוז עצמו בשורש נשמות ישראל שהם יוצאים מכסא הכבוד וכו' כנ"ל. ואזי כשאוחזים בבחינת כסא הכבוד אזי יכולין לעשות ראש השנה. כי מי שמדבר מחבירו זה בחינת ראש השנה שהוא יומא דדינא. כי הוא דן את חבירו. וצריך ליזהר מזה מאד. כי המשפט לאלהים הוא. כי רק הוא לבדו יתברך יכול לדון ~ אותנו. כי הוא יתברך דן את הכל לכף זכות. כי אמרו רז"ל (שם פ"ב) אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומי הוא שיכול להגיע למקום חבירו. כי אם הוא יתברך לבדו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך ועל כן הוא לבדו יכול לדון את העולם לכף זכות. כי הוא יתברך מלא רחמים. ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע את ראש השנה יום הדין בראש חדש שאז השם יתברך בעצמו מתחרט כביכול ואמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ועל ידי זה יש לנו אז פתחון פה לבא לפניו בחטאינו ולהתחרט מהם וכו', וזה (תהלים צג) לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, כי השם יתברך מלא רחמים. כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום של כל אחד ואחד. כי אף על פי שמצינו במקומות שהיה בהם השראת השכינה כגון בבית המקדש אין הכוונה שנתצמצם שם אלקותו יתברך ח"ו. כמו שאמר שלמה (מלכים-א, ח') הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'. רק מחמת שהיו שם דברים שהיו שם דברים נאים. כי בבית המקדש היה ציורא דעובדא דבראשית וציורא דגן עדן על כן המשיך לשם קדושתו יתברך אבל הוא יתברך אין העולם מקומו. רק הוא מקומו של עולם. ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יום הדין, כי הוא מקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. וזה בחינת לביתך נאוה קדש היינו שהשם יתברך המשיך רק קדושתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו רק הוא מקומו של עולם. ועל כן ה' לאורך ימים. היינו שהוא יבתרך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא כנ"ל. ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד בבחינת שרשי הנשמות הוא גם כן בחינת מקומו של עולם. בבחינת (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. היינו על ידי בחינת כסא הכבוד על ידי זה הוא מקומו של עולם בחינת וישת עליהם תבל ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל. ועיין שם היטב כל זה.
Tefillin are the aspect of the voice that emerges from Gevuros, from the aspect of Yirah. This is: "HaKol kol Yaakov" — "The voice is the voice of Yaakov" (Bereishis 27:22) — for Yaakov is the aspect of Tefillin, as is known. Yaakov is comprised of Chassadim and Gevuros — the aspect of the voice that emerges from Gevuros, needing to combine the Gevuros with the Chassadim. This is the "voice of Yaakov" — the seed of Yitzchak, who is comprised of Chassadim and Gevuros. 13
וזה בחינת ציצית, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות כמו שאמרו רז"ל (מנחות מ"ג) תכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד וכו'. כי הנשמות ישראל כסא הכבוד הם בבחינת לבושין דמלכא כביכול. כי כסא הכבוד ובחינת לבושין הם בחינה אחת כמובא. כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קיג) וזה בחינת כסא הכבוד שמכסין על כבודו יתברך שזה בחינת כלליות העולמות שכלולין בנשמות ישראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן ציצית היא כלליות התורה. כמו שכתוב (במדבר ט) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי כל התרי"ג מצות כלולין בה כמו שאמרו רז"ל (מנחות מג). כי זה עיקר כלל כל התורה כולה כדי שעל ידי המצוות נוכל לבא לפני כסא כבודו יתברך דהיינו להתאחז בכסא בודו כדי שיהיה לנו ממשלה על המלאכים כנ"ל, וזה כלול במצות ציצית שהוא חלוקא דרבנן בחינת לבושין דמלכא שהם בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן התחלת העבודה בכל יום היא מתחלת ממצות ציצית שמקיימים מיד בקומו בבקר, וכן תחלת חינוך הקטן מתחיל מציצית כי תיכף מחנכין הקטן במצות ציצית קודם לשאר מצוות מעשיות. כי האדם כשמתחיל בעבודת ה' שעיקר הכוונה לבא להתכלית, דהיינו שיהיה לו ממשלה על המלאכים שבשבילן זה נברא האדם כנ"ל ועל כן מתחילין מציצית שעל ידי זה אוחזין בכסא כבודו יתברך. וזה בחינת אחיזת הציצית בחינת מאחז פני כסא כנ"ל. ועל ידי זה יש לנו כח לעסוק בעבודת ה' עד שנזכה שיהיה לנו ממשלה על המלאכים. כי אין להם כח לדוחפו מאחר שכבר נאחז בכסא כבודו יתברך על ידי ציצית כנ"ל.
The essential thing is to guard one's brain from chametz — the aspect of "ge'ar chayas kaneh" — to rebuke and wage war against evil thoughts, driving them away so they do not approach the dwelling of holiness. One must believe that all the disputes among the true, complete tzadikim are only for your sake — they are making you hear a rebuke because you blemished the drops of your brain. Certainly, if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes among the tzadikim. The dispute is only for your sake — that you should return from death to life, from chametz to matzah. This is: "Ozen shoma'as tochachas chayim b'kerev chachamim talin." 16
אות ב
When one believes this — that truly "eilu va'eilu divrei Elokim cha'yim" and the dispute is only for his sake — which is the rectification of the brain, and through this precisely thunder is made (as understood from the teaching) — then the akmimiyus in the heart is straightened. For all the crookedness in the heart — especially in one who has blemished the drops of the brain, whose mind is blemished, and whose heart becomes crooked with endless twistings and perversions, in the aspect of "libi secharchar" — "my heart is dizzy" — all these are the aspect of the machlokes of the Sitra Achara, the aspect of "chalak libam" — "their heart is divided" (Hosheia 10:2). For the Sitra Achara is itself in the aspect of machlokes. This machlokes of the Sitra Achara — the akmimiyus in the heart — has its root, through many chainings-down, in the machlokes of holiness. 23
ולאחוז בכסא כבודו יתברך צריכין לשמור היראה שבלב שהוא בחינת בנין ירושלים. וזה נעשה על ידי תיקון ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה שנתתקנין על ידי הדעת שנמשך בג' רגלים, וזה בחינת ציצית שהוא בחינת תיקון היראה שבלב. בבחינת (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם, וזה בחינת הל"ב חוטין שבציצית כי הם מתקנין את היראה שבלב. כי על ידי הציצית נשמר הלב מפגם התאוות הנ"ל. בבחינת ולא תתורו אחרי לבבכם וגו'. ועל ידי זה נשמר היראה שבלב כנ"ל, כי על ידי חוטי הציצית נמשך הדעת שבג' רגלים לתקן ג' תאוות הנ"ל התלויים בלב שזהו בחינת ציצית כנ"ל. ועל כן אין ציצית נוהגין בלילה אלא ביום (מנחות מג). כי הלילה זה בחינת חשך בחינת פגם ג' התאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה כנ"ל ובכל יום ויום צריכין להמשיך הדעת משלש רגלים הנ"ל לתקן ג' משמרות של הלילה בחינת ג' תאוות הנ"ל. וזה בחינת אור יום שהוא בחינת אור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל. כי הרגלים נקראים יום טוב. ועיקר אור יום הוא בחינת טוב בבחינת וירא אלהים את האור כי טוב, כי האור הוא בחינת חסד בחינת דעת שנמשך מבחינת ג' רגלים מבחינת יום טוב שמתקן ג' תאוות הנ"ל. שעל ידי זה מאיר היום ונדחה החשך של לילה שהוא בחינת פגם ג' תאוות הנ"ל. וזה זוכין בכל יום על ידי שעוסקים בתורה בלילה דהיינו על ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה. כי כל אחד צריך לקום בחצות לילה כדי לשבר את הלילה. לשבר ג' משמרות הנ"ל. כי חצות הוא בחינת נקודה האמצעית של הלילה תוקף חשכת לילה. וכשמשברין את הלילה וקמים בחצות על ידי זה משברין ומבטלין כל בחינת הג' משמרות הנ"ל שהם בחינת ג' התאוות כנ"ל. ועל כן עוסקים אז בתורה כדי להמשיך הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל. ועל כן אז בחצות מתאבלין על חורבן בית המקדש כי עיקר הדעת נמשך מבית המקדש. כמו שאמרו רז"ל (ברכות לג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. ועל כן בשלש רגלים צריכין לעלות לבית המקדש. כדי להמשיך משם הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל, ועל כן בחצות הלילה שהוא כלליות הלילה ואז עוסקים לתקן ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה. על כן עוסקים אז בבנין בית המקדש. כי מתאבלין אז על חורבן בית המקדש. ועל ידי זה זוכין לר~ אות בבנינו, כמו שאמרו רז"ל (תענית ל'). נמצא שעל ידי שמתאבלין על חורבן בית המקדש על ידי זה עוסקים בבנינו. ועל ידי זה ממשיכין אז הדעת לתקן ג' משמרות בחינת ג' מדות הנ"ל. ועל ידי זה זוכין בבקר לאור יום שנמשך מאור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל בבחינת (חגיגה י"ב) כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום וחסד הוא הדעת. כמובא במקום אחר כמה פעמים. כי זוכין בבקר לאור יום הוא אור הדעת הנמשך מבחינת יום טב משלש רגלים על ידי שקמים בחצות ומשברין שלש משמרות הנ"ל שהם בחינת ג' מדות כנ"ל. ועל כן תיכף בבקר ממשיכין זה האור של הדעת על ידי חוטי הציצית שהם בחינת חוט של חסד הנ"ל שנמשך בבקר על ידי עסק התורה בלילה על ידי ששוברין את הלילה שהוא בחינת ג' מדות הנ"ל ועוסקין בתורה בלילה להמשיך הדעת מבית המקדש על ידי זה זוכין בבקר לחוט של חסד בחינת חוטי הציצית שעל ידם מקבלין אור הדעת משלש רגלים כנ"ל. כי ציצית הם בבחינת רגלים בבחינת (תהלים פה) צדק לפניו יהלך שזהו בחינת ג' רגלים שאז הולכן לעלות לרגל. כמו שכתוב (שמות כג) שלש פעמים בשנה יראה וגו'. שזה בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כמובא במקום אחר. וזה בחינת ציצית בחינת (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני. וזה בחינת שמנה חוטים שיש בכל אחד מהציצית. וכל חוט צריך להיות שזור. ואין שזירה פחות משתים כמו שלמדו רז"ל (מנחות לח) מפסוק הכנף פתיל וכו', נמצא שבכל אחד מהציצית יש י"ו חוטים. דהיינו שמנה חוטים שזוכים. כנגד הימים שיש בשלש רגלים שהם י"ו ימים. כי פסח שבעה ימים ושבועות יום אחד וח' ימי הח ג בבחינת (קהלת יא) תן חלק לשבעה וגם לשמנה שדרשו רז"ל (עירובין מ) על רגלים ועל כן עיק הציצית הם שמנה חוטים כנגד שמונת ימי חג הסוכות שהוא המספר המרובה ביותר של ימי הרגלים ונכלל בתוכו גם כן שבעת ימי הפסח ויום השבועות. גם שמונת ימי הסוכות הם האחרון שברגלים. כנגד יעקב שכלול מכל האבות. כי אז בסוכות נשלם הארת של כל הג' רגלים. והוא כלול מ כולם ועל כן יש שמונה חוטים בהציצית וכנ"ל:
This is the aspect of Tefillin being on the hide of an animal. This is: "Ge'ar chayas kaneh" — "chayas kaneh" is the aspect of animality. By taking the animal hide and processing it for the sake of Tefillin, and writing the parshiyos upon it — through this, the aspect of animality is subdued, the "chayas kaneh," through "K'nei Chochmah, K'nei Binah" of holiness. This is the aspect of the kaneh (quill) with which one writes Tefillin — the aspect of "K'nei Chochmah" of holiness. 26
אות ג
When the akmimiyus in the heart is straightened through Tefillin (which are the aspect of thunder), one merits simchah — the joy of Tefillin. This is the aspect of "Zachrehu mei'echad baShabbos" — feeling the delight of Olam HaBa (the aspect of Shabbos) within the mitzvah itself during the six weekdays — in this world, through the practical mitzvos. 32
וזה בחינת יציאת מצרים שנזכר בפרשת ציצית זה בחינת השלש רגלים שהם כולם זכר ליציאת מצרים כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי בחינת חצות. בבחינת (שמות יא) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. דהיינו על ידי שמשברין הג' משמרות ג' מדות רעות הנ"ל שהם בחינת חשכת לילה שהם עיקר גלות מצרים שהוא גלות של הסטרא אחרא שמתגבר על האדם בג' מדות הנ"ל שהם כלל כל התאוות. ועל ידי בחינתחצות שמשברין את כלילה על ידי זה יוצאין מגלות מצרים מגלות ג' מדות הנ"ל בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כנ"ל וזוכין לבחינת שלש רגלם שהם זכר ליציאת מצרים. ועל ידי זה זוכין לאור הציצית שהם לבושין דמכסיין על האדם להצילו ולשומרו מג' מדות הנ"ל שהם בחינת פגם הלבושין בבחינת (יחזקאל טז) ואת ערום ועריה הנאמר בגלות מצרים דהיינו כשמונחין ח"ו בפגם ג' מדות הנ"ל שזה בחינת גלות מצרים כנ"ל אז הנשמה ערומה ח"ו בחינת ואת ערום ועריה. בבחינת כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו דא ציצית ותפילין במה ישכב בגלותא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש (תיקונים דף צא(היינו כששוכבין בגלות ח"ו דהינו פגם הג' מדות הנ"ל אז נאמר במה ישכב בגלותא כי אז הוא בבחינת ערום ועריה כנ"ל. כי ג' מדות אלו הם בבחינת פגם הכבוד שהוא בחינת לבושין כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קיג) כי הג' מדות אלו הם נקראים אנשי שם כמו שכתוב במאמר הנ"ל והשם הוא הכבוד בבחינת (תהלים עב) וברוך שם כבוד ובחינת (שם כט) הבו לה' כבוד שמו. ואלו התאוות הנ"ל הם פוגמין ח"ו השם והכבוד, כי נקראים אנשי שם כנ"ל כי הממון נקרא כבוד, כמו שכתוב (בראשית לא) ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. בבחינת (עירובין פו) רבי מכבד עשירים, נמצא ששורש ממון בכבוד. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן נט) ועל כן על ידי תאוות ממון פוגמין בכבוד, וכן תאוות ניאוף בכבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין ועיקר הכבוד על ידי שמירת הברית כמובא במקום אחר (סימן יא) וכן תאוות אכילה פוגם בכבוד בבחינת שלחן מלכים מלך הכבוד. כמובא גם כן במקום אחר כל זה (סימן ס"ז) ועל כן הם פוגמין בהלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת הג' תאוות כנ"ל היפך הג' רגלים שהם בחינת יציאת מצרים כנ"ל, על כן נאמר אז ואת ערום ועריה בחינת במה ישכב בגלותא כנ"ל ועל כן בבקר שאז מאיר יום בחינת אור הדעת של ג' רגלים בחינת יציאת מצרים שמאיר בכל יום, על כן אז זוכין ללבושין דקדושה שהם לבושי הציצית שהם מכסין על פגם התאוות הנ"ל כי הם בחינת האור הנמשך משלש רגלים כנ"ל:
This is the aspect of "Erech apeye'im laTzaddikim v'laReshaim" — "Erech apeye'im for the righteous and for the wicked" (Bava Kamma 50b). The tzadikim need this attribute of Erech apeye'im — the aspect of holy ziknah, long days and years, long life — not to fall into ziknah of the Sitra Achara, where their avodah becomes old and weak in their eyes. Rather, to renew like the eagle their youth each time, beginning each day anew with increased holiness and avodah — never growing weary or tired, never being confused by anything. This is Arichas apeye'im. For sometimes the servant of Hashem grows weary from having endured so much suffering, and through this he can fall into ziknah of the Sitra Achara and exhaustion. Therefore he must greatly strengthen himself in Erech apeye'im all the days of his life. 37
אות ד
And this is: "And Yosef shall place his hand upon your eyes" — "his hand" specifically, "your eyes" specifically, as above. That is, even when they return from the bittul — which is the aspect of opening the eyes — nevertheless, they will not have the power to overpower further, for they will be nullified through the Torah, as above. For the tzaddikim and the upright, even when they return from the bittul and open their eyes, they do not gaze, G-d forbid, upon the vanities of this world. Rather, they guard their eyes through the Torah that they receive from the bittul, as above. And through this, all the dinim and troubles and all the Sitra Achara are nullified. And this is the aspect of: "And Yosef shall place his hand upon your eyes," as above.
ועל ידי השלש רגלים שמתקנין היראה שבלב על ידי זה נברא המלאך המשפיע נבואה, בחינת המלאכך הגואל ~ אותי מכל רע וכו' ועל ידי זה זוכין לתפילה שהוא דבר ה' וכו' עיין שם. שלש רגלים שמאיריכן לתפלה זה בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כי ג' רגלים הם כנגד שלשה אבות שהם בחינת תלת גוונין דעינא והתפילה היא בחינת מלכות דוד שהוא ברגל רביעי שהיא בחינת בת עין כמובא. זהו בעצמו בחינת המלאך הגואל שנמשך מהג' רגלים כנ"ל, כי המלאכך הוא בחינת השכינה כמו שאמר רבינו ז"ל שם בסוף המאמר הנ"ל שהיא בחינת מלכות. ועל כן על ידי בחינת זה המלאך עיקר תיקון התפלה שהיא גם כן בחינת מלכות כנ"ל, וזהו בחינת הד' ציצית בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין בחית וראיתם ~ אותו הנאמר בציצית, כי עיקר הארת הג' רגלים הוא להאיר בבת עין בבחינת מלכות שהיא בחינת ד' שעיקר עלייתה היא בג' רגלים, כמו שאמר רבינו במקום אחר (בסימן למ"ד) וזה בחינת הד' ציצית כי על ידי השלש רגלים שהם תלת גוונין דעינא המאירין בבת עין על ידי זה יוצאין ד' ציצית שהם בחינת מלכות בחינת ד' כמובא וכנ"ל:
And this is the aspect of tzitzis, which are the rectification of the garments — which are the aspect of the vessels of the mochin. For one must first rectify and greatly refine the vessels, which are the garments, so that they can receive the light of the radiance of the reshimu from the bittul toward the Ein Sof, and so that it should not pass away and not be forgotten from them.
אות ה
For every member of Yisrael, in the innermost part of his soul, yearns and burns exceedingly for Hashem, because in his innermost being he gazes at all times toward the tachlis, which is the Light of the Ein Sof, where his root lies, and he wishes to cleave and be subsumed there. But because this aspect is always in a state of "V'hachayyos ratzo vashov" — "And the living creatures ran forth and returned" — and when he is in the aspect of vashov [returning], the vessels of the mochin, which are the aspect of the garments, cannot receive the light of the radiance from there. And therefore he has nothing with which to cool his thirst, and then it is usually completely forgotten from him.
ועל כן עיקר תקון התפלה הוא בציצית כי הציצית נמשכין מהג' רגלים שמאירין בבת עין בבחינת תפלה כנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא יכולין לאחוז בכסא הכבוד כמבואר במאמר הנ"ל, כי תלת גוונין דעינא ובת עין שהם בחינת ג' רגלים שמתקנין את התפןלה שזהו בחינת ד' ציצית כנ"ל הם בחינת שלה אבת ודוד. שהם בחינת ד' רגלי הכסא כמו שאמרו רז"ל, על כן על ידי זה אוחזין בכסא כבודו כנ"ל:
And therefore, the evil inclination and its legions attack Yisrael more intensely — because they see that he wants to flee each time to the tachlis. Especially regarding the upright Torah scholars who desire and yearn most toward the tachlis — against them it attacks even more, as our Sages, of blessed memory, said . Namely, because of the above-mentioned aspect, as above. For in this matter of bittul and gazing toward the tachlis, there are many, many thousands and myriads of myriads of aspects and levels between one person and another. And even within a single individual himself, there are many variations between each time and moment.
אות ו
And therefore, tzitzis is the first mitzvah in the morning — that immediately in the morning upon awakening from sleep, which is the aspect of bittul toward the tachlis, one must immediately don tzitzis, to draw the light of the tzitzis, to rectify the aspect of the garments, which are the aspect of the vessels, so that one can receive the light of the radiance of the reshimu from the bittul, as above.
גם ציצית מתקנין ג' עבודות שמפסידין עבודת התפלה שהם עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמו שדרשו רז"ל (תדא"ר פרק כ"ו) לדרתם לדור תם, תם מן העבודה זרה תם משפיכות דמים, וזה בחינת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות היינו עבודה זרה. ואחרי עיניכם זה זנות היינו גילוי עריות, נמצא שציצית מציל מעבודה זרה וגילוי עריות, וכן מצילין גם כן הציצית שהם תיקון הלבושין משפיכות דמים התצלוים בפגם הבגדים, שהם בחינת טלית אדום הנאמר בעשו שהיה שופך דמים שנאמר בו (בראשית כה) ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ופירש רש"י כטלית וכנזכר זה לענין אחר בדברי רבינו ז"ל (בסימן ח') ועל כן הפוגם בציצית נאמר עליו (ירמיה ב') גם בכפניך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. כמובא בדברי רז"ל (שבת לב) כי פגם הציצית פגם הבגדים הוא בבחינת שפיכות דמים בבחינת (ישעיה סג) מדוע אדום ללבושיך. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ח') אבל ציצית הוא תיקון הבגדים בחינת טלית לבן היפך טלית אדום של עשו הנ"ל. ועל כן ציצית מציל משפיכות דמים. כי אז אינו עובר על אל תהי בז לכל אדם (אבות פ"ד) שזהו בחינת שפיכות דמים כנ"ל. בבחינת (שם) איזהו מכובד המכבד את הבריות. ועל כן ציצית שהם עיקר תיקון הלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל. ואזי הוא מכובד ואזי הוא בוודאי מכבד את הבריות וניצול מלעבור על אל תהי בז לכל אדם. נמצא שציצית מצילין מג' עבירות הנ"ל, כי ציצית הם תיקון התפלה, ועל כן ציצית מסוגל לרפואה כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ז') כמרומז בפרשה (בראשית מח) הנה בנך יוסף בא אליך שזה בחינת הציצית כמבואר בפרי עץ חיים ועל ידי זה ויתחזק ישראל. כי על ידי הציצית זוכין לתפלה שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל ידי דבר ה' זוכין לרפואה מן השמים על ידי כל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים בבחינת (שמות כג) וברך את לחמך וגו' והסירותי מחלה וכו'. בחינת בכל מתרפאין חוץ וכו'. כמבואר כל זה במאמר הנ"ל עיין שם.
And this is the aspect of: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" . For the light of the tzitzis, at its root, is drawn from the aspect of gazing toward the tachlis, from which is the root of all the Torah, as above. And this is the aspect of the techeiles [blue thread] in the tzitzis, for techeiles is the aspect of the tachlis [the words share the same root: תכל], as explained . And regarding this it is said: "Ur'isem oso" — "And you shall see it" — whose primary meaning refers to the tachlis. That is, one must see and gaze intently upon the techeiles, which is the aspect of the tachlis. For "techeiles resembles the sea," etc., "up to the Throne of Glory"15 — where His glory, blessed be He, resides, the aspect of the Light of the Ein Sof, which is the aspect of the tachlis.
אות ז
And this is: "V'lo sasuru acharei l'vavchem v'acharei eineichem asher atem zonim achareihem" — "And you shall not stray after your hearts and after your eyes, which you go astray after" — that is, one should not gaze from the side upon the vanities of this world. Rather, one should direct one's vision and gaze only toward the tachlis, which is the aspect of techeiles, as above. And through this one draws light from the tachlis to rectify the aspect of the garments, which are the vessels, so that they can receive the light of the reshimu, as above, from which comes all the Torah, as above. And this is: "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" — for all the mitzvos, which are the totality of the Torah, are drawn from the light of the reshimu mentioned above.
נמצא שעל ידי ציצית נמשך האור מג' רגלים לתקן ג' מדות הנ"ל שזה בחינת יציאת מצרים ועל ידי זה זוכין לתפלה לדבר ה' ועל ידי זה יכולין לאחוז בכסא כבודו שרשי נשמות ישראל שזה בחינת צ יצית וכו' כנ"ל, ואזי כשזוכין לאחוז בכסא כבודו אזי יכולין לעשות ראש השנה שהוא יומא דדינא, דהיינו לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות, כמו השם יתברך שדן את הכל ברחמים מחמת שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכו' כמבואר היטב במאמר הנ"ל עיין שם היטב. וכמובא כל זה למעלה. וזה עיקר בחינת הציצית שהם תיקון הלבושין כדי לזכות לאחוז בבחינת כסא הכבוד כנ"ל כדי לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל. כי המלבושים הם הם דנים את האדם בבחנת (תהלים צג) ה' מלך ג~ אות לבש וכו' הנאר על יום ראש הנה כשהקב"ה יושב על כסאו לדון את העולם. כמו שכתוב שם נכון כסאך מאז וכמובא שזה המקרא נאמר על ראש השנה יומא דדינא. שאז לובש השם יתברך לבושי גאוותו לדון את כל העולם, כי הלבושין הם בבחינת דינים והם דנים את כל באי עולם. כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן כט) בבחינת צדק לבשתי וצדק הוא דינא דלמכותא וכו' עיין שם. וכפי תוקף הדין ח"ו של בחינת הלבושין היו יכולים ליקוד עלמא ח"ו, כי לא יצדק לפניך כל ח י. ועל כן אנו צריכין לתקן המלבושין על ידי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל שעל ידי זה נעשין בבחינת מקומו של עולם. כי מי שאוחז בבחינת כסא הכבוד הוא בבחינתמקומו של עולם כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל, ואז יכולין לדון את הכל ברחמים לכף זכות בבחינת (אבות פרק ב') אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו' כמו השם יתברך כשלובש לבושי גאוותו בראש השנה לדון את העולם בראש השנה הוא דן את ישראל ברחמים גדולים. כי ראש השנה הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת שהשם יתברך בעצמו אומר הביאו עלי כפרה וכו' עיין שם כל זה היטב. כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו ויודע מקום של כל אחד ואחד. ועל כן דן את כל ישראל ברחמים גדולים וכו' עיין שם, וזה בחינת ציצית שתולין בבגדים שעל ידי זה אוחזין בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, ואזי הם בבחינת מקומו של עולם ויכולין לדון את הכל לכף זכות כמו השם יתברך כביכול, כי ציצית הם בבחינת מקומו של עולם כי הם תלויים בד' כנפות כנגד ד' רוחות העולם, היינו שכל הארבע רוחות העולם שהם כל המקום של העולם כולו, כולם יוצאים מבחינת ציצית שהם בחינת מקומו של עולם כי הם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל וזה עיקר בחינת ציצית. שהם מעלין ומקבצין ומקשרין את בחינת המקום של כל אחד ואחד לבחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת מקומו של עולם. ששם שורש המקום של כל אחד ואחד ועל ידי זה דנים את הכל לכף זכות מחמת שיודעין את מקומו.
And therefore, the entire Torah was compared to tefillin, as it is written: "Ul'zikaron bein eineicha" — "And for a remembrance between your eyes" — "l'ma'an tih'yeh Toras Hashem b'ficha" — "so that the Torah of Hashem shall be in your mouth" , as our Sages, of blessed memory, expounded . For the light of the reshimu from the bittul mentioned above is the aspect of tefillin, which are the primary d'veikus [attachment / cleaving] to Hashem — they are the primary light of the radiance of the reshimu, as understood in many places.16 And this is the aspect of all the Torah and mitzvos that are drawn from there, as explained in the Torah-teaching mentioned above regarding the statement of our Sages, of blessed memory: "And each one points with his finger," etc. — see there.
אות ח
And tzitzis is the aspect of the rectification of the garments, which are the vessels, so that the vessels be refined and able to receive the light of the reshimu, and so that it should not pass away from them. For if a person would truly remember the light of this radiance of the reshimu — which shines upon every person each day, each one according to his level — he would certainly be attached to Hashem always. However, because of the materiality and murkiness of the vessels, he is unable to receive even the light of the reshimu, and through this it passes and is forgotten from him.
כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהמעשה נוראה של הז' בעטלירש המובא בספר המעשיות ומובא שם בסיפור המעשה של הבעטליר החמישי שהיה בעל חטוטרות מענין מועט מחזיק את המרובה והמובן שם קצת כי בחינת מועט מחזיק את המרובה הוא קרוב לבחינת למעלה מן המקום, ויש כמה בחינות בענין מועט מחזיק את המרובה זה למעלה מזה. וכל בחינת מועט מחזיקאת המרובה הוא עדיין במקום, אבל הוא סמוך קצת לבחינת למעלה מן המקום עד שיש בחינת מועט מחזיק את המרובה והוא סמוך מאד לבחינת למעלה מן המקום עד ששם יוצאין לגמרי מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, ועל ידי בחינה זו יכולין לבא להאילן אשר תחותוהי תטלל כל חיוות ברא ובענפוהי וכו' אשר זה האילן עומד למעלה מן המקום לגמרי עיין שם היטב כל זה הענין הנפלא והנורא מאד, וציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ומעלין את האדם מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם ששם נמתק הכל ברחמים כנ"ל. בבחינת (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, כנפי נשרים דא כנפי מצוה בחינת (דברים לב) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שאנו אומרים קודם עטיפת הציצית ועל ידי זה על ידי כנפי נשרים כנפי מצוה ואביא אתכם אלי, שקירבם אליו השם יתברך מבחינת מקום לבחינת מקומו של עולם בחינת למעלה מן המקום, כי רבותינו ז"ל דרשו על פסוק זה ואשא אתכם וכו' שזה נאמר על יציאת מצרים ביום שבאו מרעמסס לסוכות היו מאה ועשרים מיל ובאו ביום אחד. וזה בחינת למעלה מן המקום שזהו בחינת קפיצת הארץ, בחינת ויפגע במקום הנאמר ביעקב שדלג על המקום, ועל כן פגע במקום ביום אחד, כי יעקב היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזהו בחינת קפיצת הארץ, וזה בחינת ואשא אתכם על וגו' הנ"ל שהגביהם למעלה מן המקום, ועל כן באו ביום אחד מרעמסס לסוכות. וזה נעשה על ידי בחינת ציצית בבחינתו אשא אתכם על כנפי נשרים ואביא וגו' שהם כנפי מצות כנ"ל.
Therefore, the Torah commanded us to don tzitzis each day — in order to refine the vessels and the garments, so that they can receive the light of the reshimu, which is the totality of the mitzvos of the Torah. And this is: "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem," etc. For through tzitzis, which are the aspect of the rectification of the vessels of the mochin, through this the radiance of the reshimu is well-fastened in the brain, and one remembers Him, blessed be He, well — which is the aspect of the totality of the mitzvos of the Torah that emerge from there, as above.
אות ט
And this is the aspect of the juxtaposition of tzitzis and tefillin — that Yisrael dons tallis and tefillin each day. For tefillin are the aspect of the light of the radiance of the reshimu, as above. And tzitzis are the aspect of the rectification of the vessels and garments — so that the reshimu will be fastened in them and not pass away from them, in the aspect of "l'ma'an tizkeru" — "so that you shall remember" — the aspect of: "And you shall see it, and you shall remember," etc., as above. And therefore tzitzis precedes tefillin, because first one must rectify and refine the vessels so that they can receive the light of the radiance of the reshimu. And afterward one draws the radiance of the reshimu, which is the aspect of tefillin, which are the primary d'veikus to Him, blessed be He, that is drawn from the light of the radiance mentioned above.
ועל כן ציצית מקבץ נדחים מארבע כנפות הארץ מכל המקומות אשר נדחו לשם, כי כל אחד מהנדחים נדחה ונפל למקום שנפל מחמת מקומו. כי מקומו גרם לו בבחינת (אבות פרק ב') אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. והשם יתברך שהוא מקומו של עולם כנ"ל ויודע מקום כל אחד ואחד הוא דן את הכל לכף זכות כי יודע שמקומו גרם לו ואזי כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו ברחמו המרובים הוא מעלה ~ אותו מן המקום ההוא לבחינת למעלה מן המקום ושם נמתק ונתתקן הכל כמובא לעיל, וזה בחינת תשובה כי תשובה קדמה לעולם, כי תשובה היא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם בבחינת (יומא פז) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי המקום של כל אחד ואחד גורם לו התרחקותו מהשם יתברך כי המקום הוא בחינת תוקף העשיה תוקף הצמצום שמשם עיקר אחיזתם כידוע. ומי שרוצה להתקרב להשם יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל המקום אשר הוא שם. ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם דהיינו להשם יתברך ואז זוכה לעבוד ה' באמת. ואין שום מקום שימנענו. וכמובא זה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל (סימן לג). ואפילו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו ואפילו אם נפל למקום שנפל למקום נמוך ומגושם ומלוכלך מאד ח"ו רחמנא ליצלן, אף על פי כן צריך שיזכור בהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ששם יש מקום של כל אחד ואחד, ועל כן אין שום נפילה בעולם כלל כי גם משם יוכל לחזור להשם יתברך שהוא מקומו של עולם, מכל המקומות אשר נדח לשם בבחינת (דברים ד') ובקשת משם את ה' אלהיך, משם דייקא ממקום אשר הוא שם כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל, וזהו בחינת ציצית שהם בבחינת למעלה מן המקום בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם, היינו שציצית בשרשם הם בבחינת למעלה מ ן המקום וכנ"ל, ועל כן גם למטה הציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, כמו שכתוב (זכריה ח) והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי ואמרו לכו ונלכה עמכם וכו' ודרשו רז"ל (שבת לב) שעתידין שיאחזו שבע מ~ אות אנשים בכנף אחד מהד' כנפשות של ציצית, נמצא שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועלכ ן דייקא בהכנף יוףכלו להתאחז שבע מ~ אות אנשים שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל ידי זה דייקא יאמרו לכו ונלכה עמכם להתקרב לה', כי על ידי ציצית שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה כשאוחזין בהם יכולין לעלות מהמקום לבחינת למעלה מן המקום שעל ידי זה נתקרבין להשם יתברך לבחינת מקומו של עולם וכונ' כנ"ל, בבחינת (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' וכנ"ל, ועל כן הציצית מקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ בבחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות וגו' שאז אוחזין בהציצית כי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם הם דנים את הכל לכף זכות אפילו הנדחים מאד בעונותיהם הרבים, ואזי הם מרימים ומקבצים כל הנדחים ממקומם שנדחו לשם לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שם יש מקום של כל אחד ואחד אפילו של הנדחים. ושם נמתק ונתקן הכל כי שם דנים הכל לכף זכות כנ"ל.
And therefore, the mitzvah of tefillin is also at the eyes, as it is written: "Ul'totafos bein eineicha" — "And for frontlets between your eyes" . For the primary light of tefillin is drawn through the rectification of the eyes — through directing the gaze of the eyes toward the tachlis, from which one draws the light of the radiance of the reshimu that remains from there — from which comes the great light of the tefillin, as above.
אות י
And therefore, the mitzvah involves techeiles, which is the joining of black and white, as is known,17 and as is written elsewhere . That is, the aspect of the totality of the Torah, which is the aspect of "black fire upon white fire."18 For all the Torah is drawn from there — from the aspect of gazing toward the tachlis, which is the aspect of the tachlis that it is a mitzvah to see always, as it is written: "And you shall see it, and you shall remember," as above.
וזה בחינת יציאת מצרים, שאז נשאם השם יתברך על כנפי נשרים וקירבם אליו דהיינו שהגביהם למעלה מן המקום כי זה עיקר בחינת יציאת מצרים לצאת מן המיצר והדחוק שזה בחינת המקום הוא תכלית הצמצום ששם הוא בחינת מיצר ודוחק כי בבחינת למעלה מן המקום אין שיך שום מיצר ודוחק כלל, רק למטה בבחינת מקום שם שייך מיצר ודוחק, ועל כן כל היסורין מכונים בשם צרות רחמנא ליצלן כי עיקר היסורים באים מבחינת הצמצום שהוא בחינת המקום ששם שייך מיצר ודוחק שמשם באים כל היסורים, כי כולם באים מבחינת צמצומים שהם בחינת דינים כידוע ועל כן כשיוצאין מהצרה והיסורים נקרא הרחבה. כמו שנאמר (תהלים ד) בצר הרחבת לי. וכמו שאמר (שם קיח) מן המצר קראתי וגו' ענני במרחב, כי עיקר הישועה על ידי המתקת הדין היא בחינת הרחבת הצמצום, הוא בחינתשיוצאין מן המקום שהוא בחינת צמצום לבחינת למעלה מן המקום ששם בחינת הרחבה, כי אין שייך שם שום דוחק כלל בחינת המקום מאחר שאין שם שום מקום כלל. רק הוא למעלה מן המקום כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים, כי מצרים היא ערות הארץ מקום טמא מאד, נמצא שזה המקום של מצרים גורם לחוטא, ועל כן נקרא מצרים כי הוא בחינת מיצר ודוחק, כי כל מקום שהוא רחוק ביותר מן הקדושה הוא בחינת צמצום יותר בבחינת מקום בבחינת עשיה ביותר. כי המקום שיש בו קדושה הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שהוא השם יתברך וכל מקום שהוא מגושם ביותר שם בחינת מיצר ודוחק ביותר. כי כל מה שנתרחק ביותר מבחינת מקומו של עולם. נתרחק ביורת מבחינת מועט מחזיק את המרובה. ונגבר יותר ויותר בשם מקום ועשיה. ושם שייך מיצר ודוחק ביותר. ושם אחיזת הסטרא אחרא ביותר. שאחיזתם בבחינת גבול המקום בחינת עשיה. שם עיקר המיצר והדוחק כנ"ל. וזה בחינת מצרים שהוא מקום טמא ערות הארץ וכנ"ל, ועל כן נקרא בשם מצרים לשון מיצר ודוחק כנ"ל. ועל כן כשהוציאם השם יתברך ממצרים נשא ~ אותם על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות ביום אחד שזה בחינת שהגביהם למעלה מן המקום כנ"ל. כי זה העיקר יציאת מצרים כי על ידי שהגביהם למעלה מן המקום על ידי זה יצאו מגלות מצרים שהוא תוקף המקום הנגבל ביותר בגבול וצמצום תוקף העשיה כנ"ל. ועל ידי זה דייקא נתקרבו אליו יתברך בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. כי עיקר התקרבות אליו יתברך כשזוכין לצאת מבחינת מקום לבחינת כסא הכבוד לבחינת מקומו של עולם שהוא למעלה מן המקום ששם נמתק ונתקן הכל וכנ"ל:
And this is the meaning of the word mitzvah, which is a term of joining — from the language of tzavsa [togetherness] and connection.19 For through each and every mitzvah of the Torah's mitzvos, one joins and binds and connects the light of the radiance of the reshimu to the vessels of the mochin. Through this one is bound to Him, blessed be He. And conversely, an aveirah [transgression], G-d forbid, is a term of "passed and gone" [from the root עבר] — for through the aveirah, G-d forbid, this light of the reshimu passes and departs from him.
אות יא
And therefore, "mitzvah goreres mitzvah, va'aveirah goreres aveirah" — "One mitzvah leads to another mitzvah, and one transgression leads to another transgression" .20 For through the mitzvah, one binds and connects to oneself the light of the radiance of the reshimu mentioned above. Through this, one becomes bound and attached to Hashem. And through this, the light of the holiness of the rest of the mitzvos is drawn upon him each time, and one merits to fulfill them. For all the mitzvos are drawn from there. And likewise in the opposite direction with a transgression, G-d forbid.
וזה בחינת ספירת העומר שמביאין עומר שעורים תיכף ביום שני של פסח. ואחר כך סופרין שבע שבתות מ"ט ימים כדי לצאת על ידי זה מטומאת מצרים, כי הנפת העומר שעורים בכל הששה קצוות למעלה ולמטה ובד' רוחות שהם כלל גבול המקום זה בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום בחינת הו' קצוות להשם יתברך לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם, כי שעורים זה בחינתהצמצום של כל הדינים כמובא בכתבים, וזה בחינת עומר שעורים לשון מדה וצמצום וזה בחינת מקום שהוא בחינת צמצום כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר שעורים בכל ה' קצוות בבית המקדש על יד זה מקשרין ומעלין את המקום את בחינת הו' קצוות ואת כל הצמצומים לבחינת למעלה מן המקום, כי זה בחינת כל מעשה הקרבנות שהיה בבית המקדש כי הבית המקדש הוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה שרשו מבחינת למעלה מן המקום, כמו שאמרו רז"ל (אבות פרק ה') עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלין, כי ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וקדש הקדשים ששם כל העשר קדושות הם סמוכים ביותר לבחינת למעלה מן המקום, ועל כן הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועל כן אין שום מקום צר בירושלים וכנ"ל והבית המקדש שקדוש ביותר שם היה ביותר בחינת מועט מחזיק את המרובה בחינת עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ובין שני בדי הארון היה עוד יותר ויותר בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי כל ישראל עמדו בין שני בדי הארון כמו שאמרו רז"ל על פסוק גשו הנה (יהושע ג') ופירש רש"י צמצם את כולן בין שני בדי הארון זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:
For the essential holiness of Yisrael is to merit the tachlis mentioned above — namely, to become bound and subsumed in the Light of the Ein Sof, through the holiness of the Torah and mitzvos that are drawn from the radiance that is drawn from there. Fortunate is the one who strives at all times to draw upon himself this light of radiance — fortunate is he! And free choice is available to every person, for upon every person shines this light of radiance. For even in the lowest levels, the Light of the Ein Sof shines — for the Light of the Ein Sof is never cut off, as understood in the writings of the Arizal21 — that even in the lowest level of Asiyah [the World of Action], the aspect of the ray of the Light that is drawn from the Ein Sof is invested — see there. Only that it is in great concealment and in very many garments.
אות יב
But whoever desires to attach himself to Hashem can attach himself from wherever he is, as our Master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, said in very many expressions in very many places.22
כי אבן שתיה שהיה בבית המקדש משם הושתת העולם ומשם נתפשט המקום של כל העולם כולו, והנקודה של האבן שתיה הוא בתכלית המעלה של בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי שם ב~ אותו הנקודה כלול המקום של כל העולם כולו כי האבן שתיה סמוך לבחינת למעלה מן המקום שמשם יצא נקודות האבן שתיה שהיא נקודות מקום העולם בחינת (שמואל א ב) וישת עליהם תבל היינו האבן שתיה שמשם הושתת העולם, ועל כן יעקב כשהלך לחרן פגע במקום ההוא שהוא במקום נקודת האבן שתיה מקום קדש קדשים כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צה) שהיה לו קפיצת הארץ שם דייקא שה בחינת למעלה מן המקום כנ"ל ושם נכללו י"ב אבנים באבן אחת כששכב במקום ההוא שזהו בחינת מועט מחזיק את המרובה. נמצא שבית המקדש הוא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל כן שם בבית המקדש היתה סנהדרין גדולה יושבת ודנה את כל העולם כולו. כי הם היו יכולים לדון את כל העולם לכף זכות כמו שנצטוו הסנהדרין על זה, כמו שכתוב והצילו העדה כמו שאמרו רז"ל ועל כן עיקר מקום המשפט היה שם בלשכת הגזית. כי שם בבית המקדש יכולים לעלות לבחינת מקומו של עולם על ידי נקודת האבן שתיה כנ"ל. שעל ידי זה יכולין לדון את הכל לכף זכות כנ"ל. ועל כן צותה התורה (דברים יז) לא תסור מן הדבר אשר ידידו לך וכו' מן המקום ההוא. מן המקום ההוא דייקא. כי המקום גורם בבחינת (שם יב) והיה המקום אשר יבחר ה' כי זה המקום דייקא בחר ה'. כי הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום ושם עיקר המשפט והדין. כי אין מי שראוי לדון את העולם כי אם מי שיכול לעלות ולהתקשר לבחינת מקומו של עולם ששם דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל. וזה היה דייקא בבית המקדש וכו' כנ"ל:
And regarding this it is said:23
אות יג
For great exertion and strengthening are needed for this. And whoever is at a lower level needs to strengthen and exert himself in this even more and more. For even in the intensity of darkness, in the valley of the shadow of death, one can draw upon oneself the Light of the Ein Sof, by closing one's eyes and spending some time in the aspect mentioned above.
וזה בחינת הקרבנות. כי עיקר בחינת המקום הוא מחמת חסרון הדעת. וכל מי שיש לו דעה ביותר הוא סמוך ביותר לבחינת למעלה מן המקום. כמובן בדברי רבינו ז"ל (בלקותי תנינא ס"א) על פסוק אני היום ילדתיך עיין שם. ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום שאז נכנס בו רוח שטות כמו שאמרו רז"ל (סוטה ג') ועל כן אז נופל ביותר תחת המקום הגשמי. ועל כן תיקונו היה בבית המקדש על ידי שהיה מביא בהמה לקרבן, כי הבהמה היא העדר הדעת, וזה בחינת מקום ובבית המקדש היו מעלין את הבהמה שהיא בחינת העדר הדעת בחינת דין וצמצום בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, כי בבית המקדש יכולים לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל כן בית המקדש היה גבוה מכל הארצות (דברים יז) כמו שכתוב וקמת ועלית אל המקו וגו' כי הבית המקדש הוא בבחינת מקומו של העולם בבחינת למעלה מן המקום, וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש, כי כולם יוצאים משם מנקודת האבן שתיה כנ"ל, כי אדם על ידי שלימות דעתו שזה עיקר גדר האדם יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה היה עיקר בריאת אדם הראשון שנברא ממקום הבית המקדש והכניסו לגן עדן בחייו והגן עדן שם עומד עץ החיים אשר מזון לכולא בי' תחותוהי תטלל וגו' ובענפוהי ידורון וגו', שזה האילן הקדוש הוא בבחינת למעלה מן המקום, ודרך שם עולין ממקום לבחינת למעלה מן המקום כמובא במעשה הנ"ל, ועל כן כל הנשמות עולין אל כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם כנ"ל דרך העץ חיים כמובא וכנ"ל, ואדם הראשון כשנברא שהיה מעלתו גבוה היה נכנס בגן עדן בחייו ואם לא היה חוטא לא היה מיתה בעולם, והיה יכול לעלות אל כסא הכבוד שהוא למעלה מן המקום מקומו של עולם בחייו דרך עץ החיים שעומד שם בגן עדן וכנ"ל, נמצא שאדם הראשון היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה גדר האדם שהוא הדעת וכנ"ל, ועל ידי חטאו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהלים מט), ונתרחק מהגן עדן ונפל מן הדעת הזה ואז נפל תחת המקום וזה גדר הבהמה שהיא העדר הדעת שזה עיקר גבול המקום וכנ"ל ומשם באין כל החטאים כי המקום גורם לכל אחד כנ"ל, כי כל אחד צריך להתנסות ולהצטרף ולעמוד בנסיון במקום אשר הוא שם ואם אינו מתגבר חס ושלום לטהר ולקדש את מקומו ומדריגתו באשר הוא שם אזי יוכל לבא לידי חטאים על ידי מקומו וכו' וכנ"ל, ועל כן עיקר התיקון על ידי תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, וזה בחינת הקרבן בהמה שמקריבין בבית המקדש שעל ידי זה מעלין את הבהמה שהיא העדר הדעת בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם להשם יתברך וזה עיקר התיקון וכנ"ל, כי עיקר בחינת הקרבן להעלות מבחינת בהמה לבחינת אדם בבחית (ויקרא א) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו', כמובא במקום אחר, דהיינו להעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום שם נמתק ונתכפר הכל כנ"ל.
And regarding this it is said: "Gam ki eilech b'gei tzalmaves, lo ira ra, ki Atah imadi" — "Even though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil, for You are with me" . And it is written: "Gam choshech lo yachshich mimcha, v'lailah kayom ya'ir, kachashaicha ka'orah" — "Even darkness does not darken before You, and night shines like day; as is the darkness, so is the light" . And it is written: "Al tismachi oyvasi li, ki nafalti kamti, ki eisheiv bachoshech, Hashem or li" — "Do not rejoice over me, my enemy; though I have fallen, I shall rise; though I sit in darkness, Hashem is a light for me" . Understand this well, for practical application.
אות יד
And this is the aspect of wool and linen. For the primary garments are of wool and linen , and from them come the primary tzitzis. For the primary garments came into being after the sin of Adam HaRishon, for beforehand it is written: "And the two of them were unclothed," etc. . And afterward: "Vaya'as Hashem l'Adam ul'ishto kasnos or vayalbisheim" — "And Hashem made for Adam and his wife garments of skin and clothed them" . And from there all the garments in the world are drawn. For beforehand, they could subsume themselves and nullify themselves in the Light of the Ein Sof at all times with ease, and draw the light from there without thick garments — only with garments that were pure and bright, in the aspect of "kasnos or" [garments of light — אור with an א].24
ואזי כשהאדם חוטא חס ושלום ואזי הוא נופל תחת המקום כנ"ל, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי צר לו המקום, כמו שכתוב בקין (בראשית ד) הן גרשת ~ אותי היום מ על פני האדמה והייתי נע ונד בארץ וכו', כי נופל חס ושלום בבחינת צמצום שהוא בחינת מקום ושם המיצר והדוחק בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון כי נפילתו אחר החטא חס ושלום הוא מהיפך אל היפך, כי קודם החטא היה בבחינת למעלה מן המקום והיה בבחינת מקומו של עולם, נמצא שכל מקומות העולם היו כולם אצלו ועכשיו אחר שחטא שאז נופל אל תחת המקום, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי נופל אל תחת בחינת המיצר והדוחק כנ"ל, כי האדם אין לו מקום בזה העולם כלל, וכל החיות והבהמות וכו' כולם יש להם מקום לכל אחד ואחד בעולם הזה הגשמי. והאדם אין לו מקום כלל בעולם, כי הוא בבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ואם זוכה ועומד במדריגה זו על ידי מעשיו הטובים אזי הוא בחינת מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואזי כל המקומות משועבדים תחתיו, וכל המקומות תאבין אליו שיהיה אצלם, כי הוא יכול להעלות כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום שזה עיקר התכלית, אבל כשהאדם חוטא חס ושלום אזי כולם מגרשין ~ אותו ממקומם בבחינת הן גרשת ~ אותי וכו', כי אין לו מקום אצלם כלל כנ"ל רק השזם יתברך מקיים את האדם בעולם ברחמיו עד שישוב בתשובה שהוטא בחינת למעלה מ ן המקום כנ"ל, שאה חוזר למעלתו וכו' כנ"ל וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (קידושין פב) לא ראית שועל חנוני וכו' והם מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, היינו שכל החיות והעופות יש להם מקום דירה ופרנסה בעולם שלא בצער, והאדם הוא נע ונד בעולם ויש לו צער גדול וקשה לו למצוא מקום פרנסה ודירה בעולם, וכל זה מחמת שהרעותי את מעשי וכו' שעל ידי זה צר לו המקום וכו' וכנ"ל.
For before the sin, Hashem placed him in Gan Eiden to work it and guard it,25 so that he would merit there to delight in Hashem, to gaze upon the pleasantness of Hashem, to subsume himself in His Infinite Light in a mode of ratzo vashov at all times without exertion, and to draw the light from there through very pure garments — the aspect of "kasnos or" [garments of light]. For this was the primary purpose of his dwelling there in Gan Eiden, for there one delights in Hashem. For Gan Eiden is the aspect of the bittul mentioned above, and from there one draws the light, and it is imprinted in the aspect of the Gan [Garden], which is an exceedingly pure place where one can easily receive the light of the radiance from the bittul mentioned above. And as explained at the end of the Torah-teaching mentioned above — that this is the aspect of Gan Eiden, the aspect of Moshe and Aharon — see there. For Gan Eiden is the aspect of the holy field that is explained at the beginning of the Torah-teaching mentioned above, where all the souls grow, etc. — and this relates to the matter of the bittul discussed there.
אות טו
For Gan Eiden is "the field that Hashem has blessed," as our Sages, of blessed memory, said . For the primary rectification of the souls in the field is that they should merit to subsume themselves in the Light of the Ein Sof and to delight in Hashem — which is our primary tachlis, the primary delight of the World to Come, which is the bliss of Gan Eiden, which is the world of the souls.
נמצא שעיקר הקרבן בבית המקדש הוא שעל ידי זה מגביהין ומעלין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה בחינת הנפת העומר בו' קצוות שהיה בבית המקדש כנ"ל, כי שעורים הוא מאכל בהמה שהוא העדר הדעת בחינת מקום, כי שעורים הם בחינת כל הצמצומים שזה עיקר בחינת מקום כנ"ל, ועל כן על ידי שמניפין עומר שעורים בכל הו' קצוות בבית המקדש עם הקרבנות שהיו מקריבין אז בשעת הנפת העומר על ידי זה מעלין את כל בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל ועל כן על ידי זה דייקא יוצאין מטומאת מצרים כי עיקר זוהמת מצרים היה מחמת המקום כנ"ל, כי שם במצרים הוא בחינת תוקף העשה גשמיות המקום המגושם והנמוך ביותר כנ"ל, ועל כן מקום מצרים בעצמו הוא טמא כנ"ל ועל כן נקרא מצרים כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר מגביהין כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים שבא מחמת המקום וכו' כנ"ל:
And originally, before the sin, one could merit this during one's actual lifetime. And for this purpose, Hashem placed him there — "to work it" — through the positive commandments; "and to guard it" — through the negative commandments . That is, he only needed to fulfill and guard the Torah, and through this he would have been able to subsume himself in the Ein Sof and draw the light from there without the thickening of garments — only in the aspect of "kasnos or" [garments of light], as above.
וזה בחינת ספירת העומר, שסופרין הימים לעומר כדי לצאת על ידי זה מזמהמת מצרים, כי כל מעשה אדם הם בזמן ובמקום, ושם עיקר אחיזת הסטרא אחרא, אבל השם יתברך הוא כביכול למעלה מהמקום למעלה מהזמן ושם בבחינת למעלה מהמקום למעלה מהזמן הוא כולו טוב ואין שם אחיזת הסטרא אחרא כלל ושם נמתק הכל, וזה שכתב (תהלים קלט) אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר וכו' אנה אלך מ רוחך ואנה מפשיך אברח וכו' היינו שדוש המלך עליו השלום סיפר בשבח גדולת הבורא יתברך, ואמר שאין שום מקום לברוח ולהתייאש ח"ו מהשם יתברך כי אין שום מקום שלא יימצא בו השם יתברך ח"ו כי הוא יתברך מקומו של עולם, וכל המקומות שבעולם הם אצלו, ועל כן בכל מקומות שבסעולם ובכל המדריגות התחתונות יכולין למצאו יתברך, כי המקום בכללו הוא מ השם יתברך שהוא מקומו של עולם ומחיה את כל המקומות והמדריגות שבעולם, ואחר כך הזכיר מבחינת למעלה מהזמן ואמר (שם) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצאו ולו אחד בהם, היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם, היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם שאצלו יתברך כולם אחד, כי הוא יתברך כביכול למעלה מזהמן ושם כולו חד בחינת יום שכולו ארוך שכולו טוב, וזה ולו אחד בהם זה יום הכפור (תדא"ר פ"א) כי איתא בדברי רבינו ז"ל בספר הא"ב החדש (~ אות ת' תשובה סימן א') שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכן יום הכפורים הוא מהזמן על כן, וזהו ולו אחד בהם בחינת למעלה מהזמן שכל הימים הם אחד, וזה בחינת יום הכפור שהוא למעלה מהזמן כנ"ל, כי תזובה הוא בחינת למעלה מהמקום בבחינת כסא הכבוד כנ"ל ולמעלה מהזמן כנ"ל ועל כן אחר הנפת העומר שהוא בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום אז מתחילין לספור הימים, כי למעלה מהזמן אין שייך מנין וספירה ועל כן כשברא השם יתברך את העולם, ואז ברא מקום וזמן אז ספר את הימים, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב וגו' יום שני וגו' כי אי אפשר להיותב ריאת העולם כי אם בזמן ובמקום, שזה בחינת ספירה, כי שם שייך ספירה ומנין, כי למעלה מ הזמן והמקום כולו חד, (וכמו שכתוב מזה קצת במקום אחר), ועל כן סופרין הימים לעומר, כדי להעלות ולקשר בחינת הזמן שהוא בחינת ספירה ומנין כנ"ל לבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן על ידי עומר שעורים שהוא בחינת כל הצמצומים בחינת מקום כנ"ל על ידיזה מעלין את הזמן לבחינת למעלה מהזמן, ועל כן סופרין את הימים לעומר, כי עיקר הוא הנפת העומר שהוא בחינת שמגביהין את המקום לבחינת מקומו של עול כנ"ל, כי זהו העיקר לטהר את המקום, כי המקום הוא תוקף העשיה כנ"ל כי הזמן היא בדקות יותר מן המקום, כי הזמן אינוט נתפס, ועל כן העיקר הוא המקום שהוא בחינת עשיה ביותר שזה גורם לוטוא ח"ו כשאינו זוכה לעמוד בנסיון במקומו כנ"ל, ועלן כן כשמטהרין את בחינת המקום על ידי הנפת העומר ועל ידי זה עולין לבחינת למעלה מן המקום על ידי זה ממילא עולין ונתקשרין כל הימים לבחינת למעלה מן הזמן, ועל כן סופרין הימים לעומר, כי טהרת הימים דהיינו לקשרם לבחינת למעלה מן הזמן, הוא על ידי הנפת העומר שעל ידי זה נתקשרין לבחינת מקומו של עולם ששם עיקר התיקון כנ"ל, כי עיקר לטהר את המקום לקשרו לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, על ידי זה עולין הימים גם כן כנ"ל:
However, through the sin, "man in his glory does not endure" , and he was expelled from Gan Eiden: "And Hashem placed the Keruvim and the flaming, turning sword to guard the way to the Tree of Life" . These are the aspect of the guards of the gate, who do not allow one to easily subsume oneself in the Light of the Ein Sof, where the primary eternal life resides — for they confuse one's thoughts with all kinds of enticements and confusions that are drawn from the aspect of "the flaming, turning sword," etc.
אות טז
And then great exertion is required before one can subsume oneself there. And it is not possible to receive the light from there except through garbing in many garments and constrictions, in the aspect of "kasnos or" [garments of skin — עור with an ע], from which physical garments were drawn and came into being. And they are the primary rectification, for without the rectification of the garments, it is impossible to receive any light, as is known.
וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל במה שאמר על פסוק (תהלים צג) לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, שהשם יתברך הוא מקומו של עולם ומה שצמצם שכינתו בבית המקדש הוא רק מחמת שהיו שם דברים נאים בבית המקדש, כי ציורא דמקדשא כציורא דמעשה בראשית וכציורא דגן עדן (עיין הקדמת התיקונים) על ידי זה המשיך לשם קדושתו, אבל השם יתברך הוא מקומו של עולם וכו' ועל ידי זה ה' לאורך ימים, כי על ידי זה הוא יכול לדון את העולם ברחמים, ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' עיין שם, כי ראש השנה הוא יומא אריכתא זה בחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת יום שכולו ארוך, ועל כן נעשה בראש השנה משני ימים יום אחד בחינת יומא אריכתא שזה בחינת למעלה מהזמן כי בראש השנה שאז דן את העולם ברחמים כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד, ואזי מעלה כל אחד ממקום המיצר לו לבחינת הרחבה לבחינת למעלה מהמקום בבחינת מן המיצר קראתי וכו' ענני במרחב שזה אומרים בראש השנה קודם תקיעת שופר, כי זה עיקר הרחמנות להרחיב לכל אחד ממקום המיצר לו שזה בחינת שעולין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, ואז נעשה יומא אריכתא בחינת למעלה מהזמן כי כשמעלין בחינת המקום למעלה מן המקום ממילא עולה הזמן למעלה מהזמן, כי המקום נמוך יותר, כנ"ל:
And therefore, the Sitra Achara and the klipos cling most to the garments, as our Sages, of blessed memory, said : "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [These garments of the Sages that wear out from them] — because through them [the garments] is the primary drawing of the light. Therefore, they [the forces of impurity] cling there, for they constantly cling in order to damage, G-d forbid, the aspect of the tikkun through which His light, blessed be He, is drawn and revealed. And also because the garments are close to them, for the garments are outside the person, and they are in the aspect of the Chashmal, which is adjacent to the aspect of Nogah, as is known.26 For the garments are what separate between holiness and the klipah. Therefore, they cling after them. Therefore, one must guard the garments very, very carefully.
אות יז
And this is the aspect of tzitzis, which are the rectification of the garments — through which is the primary receiving of the light from the reshimu of the bittul, as above. And this is the aspect of wool and linen, which are forbidden to be joined together except in the context of a mitzvah, as it is written: "Lo silbash sha'atnez, tzemer u'fishtim yachdav; g'dilim ta'aseh l'cha" — "You shall not wear sha'atnez, wool and linen together; you shall make g'dilim [fringes] for yourself" . For wool — its root is drawn from the aspect of the bittul mentioned above, explained in the Torah-teaching mentioned above: namely, when a person has suffering and troubles, G-d forbid, he shuts his eyes, etc. — which is the aspect of bittul toward the tachlis where everything is entirely good, and where all sufferings and dinim are nullified, etc. And this is the aspect of wool, which is the aspect of the tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of: "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" .
ועל כן סופרין מ"ט ימים זה בחינת מילוי הלבנה מפגימתה, בחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' שהוא שבעה פעמים שבעה מ"ט, כי פגם הירח היה על הקטרוג שאמר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי וכו' אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד (חולין ס) זה בחינת מיעוט וצמצום המקום כאילו המקום צר להחזיק שני מלכים בכתר אחד כי למעלה מהמקום אין שייך שום דוחק כנ"ל, ושם יש מקום לכל אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי את עצמך, כי מאחר שמקטרגת ומעוררת בחינת צמצום המקום כנ"ל על כל בהכרח שתתמעט כי בבחינת מקום צריכים להתמעט, כי שם יש מיצר ודוחק, אבל קודם הקטרוג היו שני המאורות הגדולים זה בחינת למעלה מהמקום שם יכולים להיות שניהם גדולים, כי אין שם צמצום המקום וכנ"ל, ועל ידי מיעוט הירח שהוא בחינת התגברות בחינת מקום משם אחיזת הסטרא אחרא וכו' ומשם עיקר חשכת לילה על ידי מיעוט הירח כי קודם מיעוטה היה (תהלים קלט) לילה כיום יאיר, וחשכת לילה זה עיקר פגם הנאחז בבחינת הזמן, כי העולם הזה שהוא בזמן נמשל ללילה, והעולם הבא שהוא יום שכולו ארוך למעלה מהזמן הוא נמשל ליום, נמצא שעל ידי מיעוט הירח נמשך אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתם במקום ובזמן, היינו שנתמעט הדעת שאין מבינים לקשר ולהעלות המקום והזמן לבחינת למעלה מהמקום והזמן כמו שהיה קודם המיעוט שהיה כולו חד, ועל כן בימי העומר שאז מעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה וכו' כנ"ל שעל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים אז ממלאין פגימת הלבנה, ועל כן סופרין מ"ט ימים שזה בחינת מילוי הלבנה וכו' וכנ"ל:
And this is: "Chishavti d'rachai va'ashivah raglai el eidvoseicha" — "I considered my ways, and turned my feet to Your testimonies" . That is, according to the great intensity of this fervor and teshuvah, it would be possible for them to attack even more and more, G-d forbid, and seek to cause him to fall, G-d forbid, through this very thing, as above. Therefore he said: "I considered my ways and turned my feet to Your testimonies" — that I calculate my way at all times, each day and each hour — what is the tachlis of this entire world and its vanities? And according to my calculation and thought, I am certainly inflamed at all times to nullify myself entirely. But G-d forbid that I should fall from this any fall whatsoever, G-d forbid. When I see that it is not succeeding in my hands, then I "turn my feet to Your testimonies" — to comfort and enliven myself through the testimony, which is the Torah that we have received, and to be careful not to depart, at the very least, G-d forbid, from the ways of the Torah in simplicity, as above.
אות יח
And this is: "Chashti v'lo hismahmahtee lishmor mitzvoseicha" — "I hastened and did not delay to keep Your mitzvos" — that immediately I spur myself with very great alacrity to keep Your mitzvos in simplicity at the very least. For because they attack then with greater intensity, as above, one must therefore strengthen oneself and hasten with great alacrity against them, to guard His mitzvos, blessed be He, as above.
וזה בחינת שבע שבתות, כדי שכל יום מז' ימי בראשית יהיה נכלל בשבת. כי שבת הוא בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, בבחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמניםך, ששבת הוא מבורך ומרומם למעלה מכל הימים והזמים, ועל כן דרשו רז"ל פסוק (תהלים קלט) ולו אחד בהם על שבת גםכ ן כמובא בפירוש רש"י שם. שזה בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, וכן שבת הוא בבחינת למעלה מהמקום, ואז מקשרין ומעלין כל המקומות לבחינת למעלה מהמקום, בבחינת (שמות יז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, כי כל אחד קונה שביתה במקום ששבת, כי המקום שעומד בו כשמגיע יום השבת נתקדש בקדושת שבת בבחינת (שם ג) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, כי המקום נתקדש ועולה ונתקשר בבחינת למעלה מן המקום, כי בשבת עולין כל העולמות ממקומן למעלה למעלה, וזה בחינת (שבת קיח) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, זה בחינת למעלה מן המקום שאין שם שום מיצר ודוחק כנ"ל, שזה בחינת נחלת יעקב שנאמר בו (בראשית כח) ופרצת ימה וקדמה וכו', כי היה למעלה מהמקום בבחינת (שם) ויפגע במקום כנ"ל, וכן היה למעלה מהזמן בבחינת (שם) וילן שם כי בא השמש שלא בעונתה זה בחינת למעלה מהזמן כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בלקותי תנינא סימן עט) כי יעקב היה בבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת שבת כנ"ל.
And this is: "Chevlei resha'im ivduni, Torascha lo shachachti" — "The cords of the wicked have ensnared me, [but] Your Torah I have not forgotten" . Here he explains and elucidates well the entire matter mentioned above — that they gather against him and attack him more intensely because of the aspect of the great yearning and bittul mentioned above, which is the aspect of: "Chelki Hashem amarti" — "I said, Hashem is my portion," etc., as above. And this is: "The cords of the wicked have ensnared me" — that the wicked ones, which are the Sitra Achara and the klipos, gather and attack me more intensely because of the above. But "Your Torah I have not forgotten" — for I enliven myself at all times through the Torah, which cools the thirst and shatters and nullifies them, as above.
אות יט
And this is: "Chatzos lailah akum l'hodos l'cha al mishp'tai tzidkecha" — "At midnight I rise to give thanks to You for Your righteous judgments" . For all our words, as explained throughout this entire halachah, all revolve around the matter of rising at chatzos [midnight] — for then is the awakening from sleep, which at its root is drawn from the aspect of returning from bittul, as above. And then the Sitra Achara seeks to overpower through physical sleep, which is the side of death, which is the aspect of the impure side that rests upon the hands, as above. And then one must strengthen oneself to awaken from sleep with alacrity and rise at chatzos to engage in Torah. And through this, one draws the power of the Torah that is drawn from the light of the radiance of the reshimu. And through this, one stands against them and subdues them, as above. And this is the aspect of: "At midnight I rise to give thanks to You for Your righteous judgments" — which is juxtaposed to these verses that begin with "Chelki Hashem" — that speak of the matter of the sparkling of the bittul mentioned above: that one must enliven oneself only through the Torah — which is the aspect of: "At midnight I rise to give thanks to You for Your righteous judgments," as above.
וזה בחינת סעודה שלישית של שבת שהיא בשעת המנחה, שהיא כנגד בחינת יעקב, שעל ידי זה זוכין לנחלה בלי מצרים שהוא נחלת יעקב שהוא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ועל כן אז הוא הסתלקות משה רבינו עליו השלום. ואז מתגלה רעוא דרעווין, כי משה רבינו ויעקב אבינו הם בחינה אחת כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כי זה בחינת קבורת משה עליו השלום שהיה בבחינת למעלה מהמקום בבחינת (דברים לד) ולא ידע איש את קבורתו, כי הוא למעלה מהמקום, כמו שאמרו רז"ל (ספרי שם) על קבורת משה עליונים נדמה להם למטה תחתונים נדמה להם למעלה שזהו בחינת למעלה מן המקום, ועל כן לא נודע מקומו איה, ועל כן אז הוא עת רצון גדול בשבת במנחה, כי למעלה מהמקום בחינת מקומו של עולם שם הוא רצון גדול ורחמים גדולים, כי דנים את הכל ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל, ועל כן אז בשבת במנחה כשאומרים ואני תפלתי וכו' עת רצון אז מתעטפים בציצית, כי ציצית הם בבחינת למעלה מהמקום שעל ידי זה נמשך רצון גדול כנ"ל, וזה בחינת ציצית של צמר שהם מרמזים על רחמים גדולים ורצון גדול מאד בחינת טלית לבן שנתעטף בו הקב"ה וסידר לפני משה י"ג מדות של רחמים (ברכות יז). וזה בחינת (דניאל ז') לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא שמשם נמשכין אורות הציצית כמובא, שהם בחינת רחמים גדולים, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד מקומו של עולם שעל ידי זה נמשך רחמים ורצון גדול כנ"ל, וזה בחינת (שם) חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור וכו', כי הציצית תיקון הלבושין הם בבחינת כסא הכבוד והם דנים הכל לכף זכות ברחמים גדולים כנ"ל וזה בחינת (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בחינת חוט של תכלת המלבין עוונות ביום הכפורים, כי הציצית הם בבחינת מקומו של עולם ודנים את הכל לכף זכות, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות וכו' כנ"ל.
Hilchos Nitteylas Yadayim Shacharis, Halacha 5, is included within Hilchos Hashkamas HaBoker, Halacha 5.
אות כ
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there.
ועל כן בתחלת יום הכפור מתעטפים בציצית תיכף, כי עיקר החסד והרחמים של מחילת עוונות הוא על ידי הציצית ששם מקום כל אחד. ועל ידי זה דנים הכל לכף זכות ומוחלין עוונותיהם וכו' כנ"ל. וזה בחינת י"ג חוליות שבציצית. כנגד שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל, וזה בחינת (שמות לג) הנה מקום אתי הנאמר בעת שרצה השם יתברך להתעטף בציצית לסדר לפני משה י"ג מדות של רחמים, ומזה הפסול הנה מקום אתי למדו רז"ל (בראשית רבא פרק ס"ח) מכאן שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הא בהא תליא, כי על ידי שהוא יתברך כביכול מקומו של עולם על ידי זה נמשכין כל המדות של רחמים מחמת שיודע מקום כל אחד ואחד כנ"ל, וזה בחינת עטיפת ציצית שהם בבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל.
One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" . For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" , etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well.
אות כא
And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said : "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere .
וזה בחינת הקשרים והכריכות של הציצית. כדי לסתור ולשבר ולהמתיק כל הקשרים של הסטרא אחרא כי המקום שהוא בחינת עשיה בחינת צמצום בחינת חומר גשמי זה בחינת קשר שנתקשר הדבר ונתצמצם כל כך עד שנעשה חומר גמור. ועל כן חומר לשון קשר. כמו שכתוב ר"ש היה דורש מקרא זה כמין חומר ופירש רש"י כמין קשר כמובא כי החומר שהוא בחינת המקום הוא בבחינת קשר. ומשם מבחינת המקום בחינת צמצום בחינת קשר משם נמשכין כל הקשרים של הסטרא אחרא שמי שאינו נשמר מהם הוא נלכד ח"ו בקשריהם אשר הם קושרים עליו בכל יום, בבחינת (תהלים קמ) וחבלים פרשו רשת וכו', כי בכל מקום שהאדם נלכד ח"ו, באיזה חטא או מכשול. זה בחנית קשר, בבחינת אסירי עני וברזל, וזה בחינת איסור, שכל העבירות נקראים איסור לשון קשר, כי על ידי זה נתקשר ח"ו כצפרים האחוזות בפח רחמנא ליצלן, וצריך לבקש מהשם יתברך לצאת מקשריהם, וזה בחינת הקשרים והכריכות של ציצית שיש בהם כמה קשרים כפולים וכריכות על כריכות, כדי לסתור ולחהמתיק ולבטל על ידי זה כל הקשרים והכריכות שלהם, כי ציצית הוא בבחינת מקומו של עולם, ושם כל המקומות של העולם שהם בבחינת קשרים בחינת חומר כנ"ל, ועל כן שם נמתק הכל וכנ"ל, וכל מי שנלכד ח"ו באיזה מקום שהוא אפילו במדריגה התחתונה מאד ששם נתקשר ח"ו בכמה מיני קשרים עד שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם מחמת ריבוי הקשרים שנתקשר ונכרך שם מאד רחמנא ליצלן, אף על פי כן על ידי הציצית שהם מקומו של עולם ושם כל השרשים של כל הקשרים שבעולם שהם בבחינת מקום בחינת חומר כנ"ל, וזה בחינת ריבוי הקשרים והכריכות שיש בציצית, ועל כן שם נמתק הכל כל מיני קשרים וכריכות של הסטרא אחרא שבעולם הכל נמתק ונתבטל על ידי הכריכות והקשרים של הציצית שהם בבחינת מקומו של עולם כי אין הדין נמתק אלא בשרשו וכו' וכנ"ל, ועל כן הם כריכות, בחינת מט"ל אורות היוצאים משלש ~ אותיות ראשונות של השם, שהם בחינת ג' אבות בחינת שלשל רגלים כמובא שמשם יוצאין הציצית כנ"ל, כי ט"ל מאורות הם בחינת קדושת שבת היפך ל"ט מלאכות של ימי החול שהם זוהמת הנחש כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (חלק א' סימן יא) כי ל"ט מלאכות הםבחינת זוהמת הנחש שמשם נמשכין כל החטאים שהם בבחינת קשרים של הסטרא אחרא כנ"ל כי כל הל"ט מלאכות הם בבחינת קשרים כי המלאכה היא בחינת קשר וצמצום, בבחינת (נחמיה ג') ותקשר כל החומה עד חציה, ושבת היא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ואז נתבטלין כל הל"ט נמלאכות שהם בחינת קשרים בחינות צמצום בחינת גשמיות המקום כנ"ל, ועל כן ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן (שבת מט) ששם היו כל הל"ט מלאכות, כי ל"ט מלאכות שהיו במשכן היו בבחינת ט"ל אורות הנ"ל כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (סימן יא) ועל ידי ל"ט מלאכות המשכן נמתקו ונתבטלו כל הל"ט מלחאכות שהם זוטהמת הנחש שהם בחינת צימצומים בחינת מקום כי המשכן שהוא בחינת הבית במקדש היה בחינת למעלה מן המקום, בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, כי שם במשכן היה הארון שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, וזה בחינת ל"ט כריכות שבציצית כדי לבטל כל הכריכות והקשרים שלהם על ידי ל"ט כריכות שבציצית שהם בחינת ט"ל אורות שהם בחינת מקומו של עולם כנ"ל, וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ויקרא פרשת כא) עשה אדם חבילות חבילות של מצות, כי העבירות ח"ו הם בחינת חבילות וקשרים מוצריכין לעשות כנגדן חבילות של מצות כדי לסתור קשריהם לעשות כנגדן חבילות של מצות כדי לסתור קשריהם על ידי החבילות והקשרים שבקדושה וזה בחינת הכריכות והקשרים של הציצית כנ"ל.
And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" , as above.
אות כב
For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote . And this is what our Rebbe wrote — that tzitzis are a protection against sexual immorality.
ואין חוליא פחות מג', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בחינת יעקב שהוא בחינת (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק, והוא כלול מכל הג' אבות שהם בחינת שלש רגלים, והוא בחינת ענף עץ עבות אין עבות פחות מג', וזה בחינת סוכות שהוא הרגל השלישי בחינת יעקב שאז נוטלין ד' מינים, ואוגדין וקושרים ג' מינין ביחד, ושזה בחינת שלשה אבות בחינת יעקב כנ"ל, והם מאירין להאתרוג שהוא בחינת בת עין שעל ידי זה נשלמין הד' מינים וזה בחינת ד' ציצית שיש בהם חוליות וכל חוליה היא ג' כריכות וכנ"ל, ול"ט כריכות וה' קשרים כפולים שהם עשר קשרים, וכולם ביחד הם עולין מ"ט כנגד מ"ט ימי העומר שהם בחינת מילוי הלבנה על ידי שמעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה כנ"ל, שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל.
And this is what our Sages, of blessed memory, said : "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" . And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews.
אות כג
And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis.
וזה בחינת ציצית של פשתן, כי פשתן הוא בחינת דינים בבחינת (יחזקאל ט) והאיש גבריאל לבוש בדים שהוא פשתים, והוא בחינת קין שהביא מפרי האדמה שוא זרע פשתן שביא מ ן הגרוע שראה חוב לכל אחד, נמצא שפשתן הוא בבחינת דן לכף חוב בחינת דינים, ועל ידי מצות ציצית על ידי של צמר שהוא שהוא החוט של תכלת שהוא בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם על ידי זה נמתק גם בחינת הפשתים לדון את הכל לכף זכות על ידי שיודעים מקום של כל אחד כנ"ל.
And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said : "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness.
אות כד
And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" . And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above.
שייך לעיל, ציצית הם על ידי בחינת השלש רגלים שמאירים בבחינת המלאך וכו' כי ציצית הם בבחינת מלאך שהוא בחינת יצירה כמובא, בבחינת (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם, שזה בחינת ציצית שהם סביב האדם כמובא, כי הם בבחינת מלאך שנעשה על ידי היראה שנשלם על ידי שלש רגלים שעל ידי זה עיקר שלימות התפילה וכו' כנ"ל, וזה בחינת נוי ציצית שליש גדיל וב' שלישים ענף (שלחן ערוך סימן יא סעיף יא), כי יש בהציצית ג' שלישים כנגד שלשה אבות שהם בחינת שלש רגלים שמשם מאירין הציצית כנ"ל, ועל כן שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי עיקר הקשרים והכריכות שהם גדיל הם בבחינת יעקב כנ"ל, שהוא שלישי לאבות וכו', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בבחינת שלשה בבחינת ענף עץ עבות וכו' וכנ"ל.
And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said : that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above.
אות כה
And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din.
והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב וכו' (שמות ט), פשתן ושעורים הם בחינה אחת בחינת דינים כנ"ל בחינת מקום, כי עיקר בחינת המקום הגשמי הוא בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, ועל כן הפשתה והשעורה נוכתה זה בחינת דינים כנ"ל, בחינת צמצומים בחינת מקום כנ"ל כי עיקר בחינת המקום יוצא מבחינת הכאת האורות זה בזה כידוע וכמובא בכתבים כנ"ל, וזה בחינת נוכתה בחינת הכאת האורות שזה בחינת מקום שהוא בחינת שם הויה בהכאה שעולה מקום כידוע, בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, נמצא שפשתן ושעורים הם בבחינת מקום וכו' כנ"ל, ועל ידי הנפת עומר שעורים ועל ידי ספירת העומר על ידי זה מרימין בחינת המקום והזמן לשרשו לבחינת למעלה מהמקום למהלה מהזמן ושם נמתק הכל וכו' כנ"ל, עד שזוכין על ידי זה ליוםהחמשים שהוא חג השבועות זמן מן תורתנו שאז ישראל למעלה מהמלאכים על ידי קבלת התורה חמדה גנוזה שלא ניתנה למלאכים כי אם לנו, כמו שכתוב (תהלים ח) מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו' ואז אנו אוחזין עצמנו בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות מקומו של עולם שזה בחינת יום החמשים בחינת חמשים שערי בינה בחינת יובל עלמא דאתי שהיא בחינת אם לבינה ואמא מקננא בכורסיא, ואז בשבועות עולין עד הדיקנא עד בחינת עתיק כידוע, כי אז מאירין תליסר ת"ד שהם בחינת י"ג מדות התורה כידוע שמשם נמשכין אור הציצית שעל ידי זה אנו אוחזין בכסא הכבוד ויש לנו כח לעמוד בממשלה זו על המלאכים שאנו זוכין בשבועות על ידי קבלת התורה, ועל ידי מצות ציצית שהם בד' כנפות שהם בבחינת שערות בבחינת (דניאל ז) ושער רישי' כעמר נקא, בבחינת כסא הכבוד בחינת תכלת וכו' כנ"ל, על ידי זה נמתקו בחינת דינים הנאחזין בהבגדים בבחינת פשתן, כי עולין ונתקשרין לבחינת מקומו של עולם שזה בחינת כסא הכבוד שעל ידי זה נמתק הכל וכו' וכנ"ל, נמצא שבשבועות שאז נמתק בחינת עומר שעורים בשלימות וכן אז עיקר המשכת אור הציצית שהוא כלל קיום התורה כנ"ל, נמצא שנמתק אז הפשתה והשעורה שנמתק בחינת והפשתה והשעורה נוכתה שמרמז על כלל הדינים הנאחזים בזמן ובמקום שהוא בחינת צמצומים, כי על ידי שבועות שהוא קבלת התורה בחינת ציצית על ידי זה זוכין לבחינת למעלה מ המקום למעלה מהזמן וכנ"ל, כי םפסוק והפשתה והשעורה הנ"ל מרמז על מצות עומר שעורים, כמו שדרשו רז"ל (מנחות סח) מפסוק זה שהעומר בא משעורים נאמר כאן אביב קלוי באש וכו' ונאמר להלן כי השעורה אביב וכו'.
And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above.
אות כו
But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above.
שייך לעיל מילוי פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום להעלות בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה שכתב שם בהתורה הנ"ל שהשם יתבר שהוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד על כן קבע ברחמיו יום הדין של ראש השנה בראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה וכו' עיין שם היטב, כי דייקא בראש חדש שאז השם יתבר מתחרט על שמיעט את הלבנה ועל ידי זה נמשך תיקון בכל ראש חדש לפגימת הלבנה, ותיקון פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום לעלות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, נמצא שבראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה מאיר השם יתברך בחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת תשובה בחינת תיקון לכל החטאים וכו' כנ"ל באריכות, ועל כן הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת תיקון פגימת הלבנה כי אז מאיר בחינת למעלה מן המקום כנ"ל שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל, כי על ידי זה השם יתבר דן את הכל ברחמים כפםי מקומו בבחינת אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכנ"ל כי הוא יתברך מקומו של עולם וכו', כי גם תיקון פגימת הלבנה הוא על ידי בחינת למעלה מן המקום וכנ"ל.
And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built.
Loading comments…