Sections
ברכת השחר ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ג
This is the aspect of the sale of Yosef — the aspect of (Tehillim 105) "l'eved nimkar Yosef" — "Yosef was sold as a slave" — which we read in the parshiyos of the sale of Yosef and his subsequent greatness, during the days of Chanukah, when we usually read Parshas Mikeitz and sometimes Parshas Vayeishev, for these parshiyos speak of the matter of Yosef. For the entire matter of the sale of Yosef is drawn from the secret of the Ma'aseh of the Prince who was exchanged — from which come all the confusions and machlokes in the world: where the wicked stand against the tzaddikim, and the nations against all of Yisrael. All those who oppose the truth — it seems to them and to the world that they are the essence, and that to them, chas v'shalom, belong the kingship and dominion from Heaven. They lord themselves over the humble, kosher people for no reason, and wish to drive them from the world, chas v'shalom. But Hashem will not abandon us in their hand. 2
אות א
This is the aspect of why the mother's name specifically is mentioned when praying for a sick person. For all illness of a person is drawn from the aspect of the exchange of the Prince, where the son of the slave overpowers the Prince, chas v'shalom. For all illness is an aspect of death — a withdrawal of the vital forces and life-energy. The essential source of death is drawn from zuhamas hanachash, which is the aspect of zuhamas ha'eved [contamination of the slave] that overpowers the Prince through the sin of Adam HaRishon. For the contamination of the serpent and the contamination of the slave are one and the same aspect — the aspect of the curse pronounced upon the serpent, which is the aspect of "Arur Kena'an eved avadim" — as brought above. 8
כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה וכו', וענין ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה וכו'. וענין ברכת התורה. וענין פרשת התמיד ושאר קרבנות. וענין פסוקי דזמרה:
And in truth, the fact that for most people the matter is the reverse — that eating and drinking and other bodily desires are not considered labor, while mitzvos and good deeds are considered labor and toil — this is itself the aspect of the exchange, where the Prince was exchanged for the son of the maidservant until people thought that the Prince was a slave, chas v'shalom, and the son of the maidservant was a king, chas v'shalom. So too, the truth has been reversed in the world: mitzvos and good deeds — which are the will of Hashem, the will of the neshamah, the aspect of the son of the king — this is considered avdus for them. And the will of the body — bodily desires — is not considered avdus for them, as if the body were king, chas v'shalom, over the neshamah. 15
על פי המעשה של הבן מלך שנחלף בבן השפחה וכו'. עיין שם כל המעשה כולה מראשה לסופה והוא פלא. כמו שאמר רבינו ז"ל אחר שסיפר מעשה זאת. בזה הלשון. המעשה הזאת הוא כולה הפלא וכו'. ואין להאריך כאן בשבח גדולת המעשיות. כי גבהו מדעתינו וכו'. רק מה שאפשר למצוא בהם איזה רמז בעלמא אנו מחוייבים לחתור ולמצוא בחסדי ה'. כי שמעתי גילוי דעתו הקדושה מפיו הקדוש שרצונו שנחתור לבקש ולחפש בהם מה שאפרש למצוא וגם אמר שיכולין למצוא הרבה מהענינים המבוארים בהמעשיות מי שבקי ומבין בספרים קדושים. רק גוף המעשה בעצם מי ומה ואימת זה אי אפשר להבין וכו'. ואין כאן מקומו להאריך בזה:
Had Adam HaRishon not sinned, a person would have merited this level in his lifetime — to transform the body into neshamah itself, so that his service of Hashem would not be in the aspect of a slave at all, but only in the aspect of a son, as above. But due to the sin of Adam HaRishon, through which the zuhamas hanachash — the contamination of the slave — took hold in him, the body became so materialized that great labor and toil are required to break the bodily desires. Then, even when he serves Hashem, his service is still in the aspect of a slave, since it is considered labor for him, because he must force himself to break his body that has not yet been refined to the point of transforming into the essence of the neshamah, as above. 18
אות ב
It follows that the essential aspect of death is through the overpowering of the slave over the son — the body over the neshamah — which is the aspect of the sin of Adam HaRishon, through which death was decreed on the world. From there is drawn all illness — which is an aspect of death, a withdrawal of the vitality and powers, as above — drawn from the overpowering of the body over the soul. For the essential source of illness and death is the conflict between the neshamah and the body: when they do not conduct themselves in proper balance, the four elements overpower, chas v'shalom, until the soul cannot dwell with them together, and begins to withdraw from them. All this is drawn from the aspect of the machlokes of the slave against the son — where they were exchanged, etc., as above. For the four elements are the aspect of slaves, as it is written in the Torah "Anochi" (LM I:4, see there §22). 21
והנה ענין המעשה נוראה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. ועל ידי זה התגבר עליו האכזר הבן השפחה באמת וגירשו ממקומו. ועל ידי זה נפל בן המלך האמת בדעתו עד שבא לידי רעות וכו' וכו'. כל ענין הזה מבואר ומובן היטב למבין מעט שזה סוד כל ענין גלות ישראל שהם מגורשים מארצם וממקומם. והם כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ומפוזרים בין הדוים. והמלכות והממשלה היא אצלם. וישראל נחשבים בעוונותינו הרבים כעבדים ושפחות. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף וכו'. שזה סוד בחינת היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות. כאשר שמענו מפיו הקדוש בפירוש קודם שסיפר המעשה הנ"ל. שדיבר מקודם מענין היכלי התמורות שם נחלפין הנשמות ח"ו. ואחר כך על ענין זה סיפר המעשה הנ"ל. ואמר שכבר פעם אחת היה מעשה כזאת והתחיל לספר כל המעשה הנ"ל עד שגמרה. נמצא שהמעשה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. זה נמשך מבחינת היכלי התמורות וכו'. וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחר. ועיקר הוא גלות וצרות הנפש. מה שגלינו בין העמים ואנו רחוקים מאבינו שבשמים וכו'. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שהוא בחינת היכלי התמורות שזה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה גרם להתגבר ח"ו בחינת להט החרב המתהפכות, שהוא בחינת היכלי התמורות שהוא בחינ התהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה. שהוא בחינת נשמות העשוקות בטיקלא בקליפת נוגה המתגלגלין בגלגולא וכו'. ומשם נמשכין בחינת החליפין והתמורות שבעולם שמשם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ח"ו ומשם עיקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט. כי באמת עיקר המלוכה שייכה רק לישראל כי כל ישראל בני מלכים הם. כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שכתוב בראשית וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. והכל שייך ומשועבד להם. וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עיקר המלוכה אצל ישראל. וכמו שיהיה לעתיד כשיבא משיח צדקינו. שאז תשיב המלוכה לישראל. וכולם יהיו משועבדים תחת ישראל. כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) והיה מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך וכו'. אבל עכשיו בגלות בעוונותינו הרבים נחלף הדבר. שהעובדי כוכבים הם מלכים ומושלים. וישראל הם ח"ו כעבדים. שכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שנמשך מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות שאחריו שהוא בחינת בן המלך שנחלף כנ"ל. שעל ידי זה נתגברה הסטרא אחרא דמחשיך אנפי ברייתא. עד שנחלפה המלוכה להם בעוונותינו הרבים. ונדמה שהם בחינת בן המלך וישראל בגלות תחתם. כאלו היה בן בעבד ח"ו. שזה בחינת תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. בחינת (קהלת י') ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים וכו'. ובעוונותינו הרבים הגברה בן האמה על בן המלך עד שגירשו מארצו, שזה בחינת גלות ישראל מארץ ישראל שהיא ארץ אבותם אשר נתן להם השם יתברך ומחמת שנתגרשו מארצם ונחשבו כעבדים. והם ללעג ולקלס. ונחשבו בגוים כצאן לטבח יובל וכו' רחמנא ליצלן. על ידי זה נפלו בדעתם. ומשם נמשכין כל הגשמיות והעונות והפגמים של ישראל כל אחד ואחד לפי בחינתו שזה עיקר גלות וצרת ישראל כי עיקר הגלות והצרה הוא שמחמת תוקף הגלות והתגברות הסטרא אחרא עכשיו בעת הגלות. על ידי זה מתגברת הסטרא אחרא מאד על נפשות ישראל הקדושים. ומטמאת ~ אותם בעונות ופשעים ושאר פגמים ח"ו. כמו שכתוב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מעון. ואין עון שייך להם כלל כמבואר במקום אחר (בלקותי תנינא סימן ז'). ועיקר עונות ישראל נמשכין רק מתוקף הגלות כנ"ל. שנמשך מבחינת החליפין הנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל:
It is written (Shemos 3) "Zeh Sh'mi l'olam v'zeh zichri l'dor dor," and our Sages expound (Pesachim 50a): "Zeh Sh'mi l'olam" [concealed forever] — for His Name is not read as it is written. It is written with the Name Hava'yah but read as Adnus. But in the future it will be fulfilled: "Bayom hahu yihyeh Hashem echad u'Shmo echad" — it will be read with Hava'yah as it is written. But now, we must conceal the essential shaim Ha'Etzem [the Essential Name], which is the Name Hava'yah, and it is read only as Adnus. 24
אות ג
Therefore, when a person is ill — which is the beginning of death, where the neshamah begins to withdraw, drawn from the aspect of tosif rucham yigva'un, so that he will merit in the future to receive the perception of the shaim Ha'Etzem, etc. — and we wish to pray for him to have his strength restored and continue to live in this world (for he is still needed in this world to refine his body further, since "hayom la'asosam" — "today is for doing" — is written, and therefore we need mercy that a person should extend his years in this world to accumulate sufficient good deeds so that afterward, in the future, he will merit what he will merit, for everything is according to how much one has labored on erev Shabbos in this world) — therefore, when we must pray for the sick person, we mention only the mother's name and conceal the father's name. 29
וזה סוד יצחק וישמעאל יעקב ועשו שמחמת בחינת ההיכלי התמורות. שנמשך שהוכרח אברהם ליקח שפחה להוציא תחלה הפסולת שהיה בו מחטא אדם הראשון שהוא העיקר שהתחיל לתקנו. שמזה הפסולת שנמשך מזוהמת הנחש נולד ישמעאל בן האמה. ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא ניכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה. שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות שרה על כל העולם. ועל כן התפאר ישמעאל שהוא העיקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שייך לו. שזהו בחינת המחלוקת היא בין ישמעאל ויצחק. כמו שכתוב (בראשית כ"א) ותרא שרה את בן הגר וכו' מצחק. וכמו שפירש רש"י מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור וכו'. וזהו גם כן בחינת יעקב ועשו. כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת בחינת (שם כ"ה) שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השינויים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו. וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף שהכל נמשך מסוד היכלי התמורות שמשם נמשך סוד גלגול הנשמות שמטריח הקדוש ברוך הוא את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות מחטא אדם הראשון שמשם כל החטאים ח"ו וכנ"ל. כי מבואר בכתבי האריז"ל בענין שרואין שלפעמים צדיק גדול ועובד ה' נופל מעבודתו ולפעמים נופל לעבירות גמורות רחמנא ליצלן. עד שיש שנפלו מאד. שנעשו רשעים גדולים מאד רחמנא ליצלן. שהחטיאו את הרבים. ומתחלה היו צדיקים גדולים כמו ירבעם בן נבט ואחר. וכיוצא בהם בשאר הדורות. וכל זה נמשך מצד גלגולי הנשמות. שלפעמים נתעבר באדם נשמת אדם בליעל וכו' ועל ידי זה יכול פתאום ח"ו להתהפך לאיש אחר ח"ו. וכן להיפך שלפעמים נתעבר ברשע נשמה קדושה שעל ידי זה מתעורר בתשובה. שזה סוד בחינת כ(קהלת ח') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים ויש רעשים שמגיע עליהם כמעשה הצדיקים וכמובא מזה בדברי רבינו ז"ל בהתורה של כיסופין (סימן ל"א). ובאמת ההאדם בעל בחירה. והכל כפי בחירתו וכפי כסופיו וכפי אמתת התחזקותו ואמונותו בהשם יתברך וכו' וכו'. כמו כן השם יתברך מתגלגל עמו ברחמיו. כי צדיק ה' וישר משפטיו. ועל כן צריך האדם להרבות בתפלה תמיד שיזכה להנצל מלהט החרב המתהפכת הזאת. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. שלא יתגברו ח"ו לעשוק ולגזול ולהחליף ח"ו מעט הטוב של נפשו שיש בו עדיין שעל זה התפלל דוד המלך עליו השלום (תהלים קי"ט) ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. שלא יעשקוהו הזדים שהם הסטרא אחרא והקליפות העושקים את הנפשות ח"ו בתוך הטיקלא זה בחינת דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם כידוע. וזה בחינת (שם) פדני מעושק אדם ואשמרה פקודיך. וכמו שפירש רש"י שם פדני מעושק אדם מיצר הרע העושק את הבריות זזה בחינת העושק של נשמות העשוקות בטיקלא הנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות שחשודים להחליף ולקלקל. שזה בחינת בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל. וזה בחינת (שם ק"מ) חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וכו'. וזה בחינת (שם כ"ב) יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורך ואתה ה' אל תרחק וכו' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו'. שכל זה הרבה דוד להתפלל להשם יתברך להנצל מהעושק והגזילה והחמס של הקליפות הם היצר הרע וחיילותיו העושקים ח"ו את הנפשות בעונותיהם ומפשטים מהם בגדיהם ולבושיהם הקדושים עד שנשתנין פניהם. ואין מכירים את יקר דולת תפארתם. ומחליפין ומיירין טוב ברע ורע בטוב ח"ו. שכל זה הוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. וזה בחינת (שם ל"א) בידך אפקיד רוחי פדיתה ~ אותי ה' אל אמת. שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה ~ אותו מן העושק והחליפין ח"ו. וזהו פדיתה ~ אותי ה' אל אמת. אמת דייקא היפך התמורות והעושק הנ"ל. שהם בחינת שקר שמשקר בנפשו ומחליפה באחרת ח"ו. וזהו פדיתה דייקא בחינת (דברים י"ג) הפודך מבית עבדים היינו שהשם יתברך פודה נפשו מבחינת עבדות שהוא בחינת שקר כמו שכתוב לקמן. וזה בחינת (תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא וזה (שם קמ"ג) כי אליך נשאתי נפשי הצילני מאויבי ה' וכו' כי צריכין תמיד למסור נפשו עם כל תנועותיו וחיותו להשם יתברך שעל ידי זה השם יתברך מצילו מהאויבים והשונאים הרוצים לגזול ולעשוק את הנפש ולהחליפה ח"ו בהיכלי התמורות כנ"ל. כי אי אפשר להנצל מכל זה כי אם על ידי תפלה ותחנונים הרבה הרבה. כי כמה נפשות שקעו על ידי זה רחמנא ליצלן כנ"ל. כי הם אורבים על נפש האדם תמיד. וצריך רחמים רבים והתגברות גדול להנצל מהם. כמו שכתוב (שם י') יארוב במסתר כאריה בסכה יארוב לחטוף עני יחטוף עני במשכו ברשתו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאים. וזה בחינת מה שהתפלל דוד (שם ז') בך חסיתי הושיעני מכל רודפי והצילני פן יטרוף כאריה נפשי פורק ואין מציל וכו'. וכיוצא בזה הרבה. וזה בחינת (שם קט"ז) שובי נפשי למנוחיכי היפך בחינת העושק של התמורות שם בחינת הטלטול והגלות ח"ו וזה בחינת (שם כ"ג) נפשי ישובב וכו'. כי דוד המלך עליו השלום בטח בריבוי תפלותיו באמת להשם יתברך שהשם יתברך יציל נפשו מכל התמורות הנ"ל. וישוב נפשו למקומה ולמנוחתה:
For as long as a person is healthy and there is peace between the neshamah and the body — which are the aspects of the father's name and the mother's name — the essential one is the father's name, for a son is called by the father's name specifically: "In a place where there is the male, the female is not mentioned" — for the essential vitality is from the father's name specifically. 31
אות ד
This is the aspect of what we find in all of Sefer Melachim: for all the kings of Beis Dovid, the mother's name of the king is always mentioned. For kingship is the aspect of the Name, as it is written (Shmuel II 8) "Vaya'as Dovid sheim" — "And Dovid made a name." For the essential kingship of Beis Dovid — from which Mashiach will come — is to reveal the Name of the glory of His kingship. For the kingship of Dovid Mashiach is the kingship of kedushah, which is His kingship, which is the aspect of His Name. For kingship is the aspect of the Name, as above. Therefore, for all these kings, the mother's name specifically is mentioned — for the essential revelation of the Name of the glory of His kingship in this world now is through the aspect of the shaim HaKeenoy specifically, which is the aspect of the mother's name, as above. 35
ועל כן דוד המלך עליו השלום הרבה להתפלל על זה הרבה יותר משאר הצדיקים. כי עיקר תיקון היכלי התמורות הוא על ידי דוד שעסק בתיקון זה ביותר. והוא יגמור זה התיקון בשלימות בימי משיח צדקנו שהוא בחינת דוד שאז יוגמר זה התיקון בשלימות כידוע. כי שם בבחינת היכלי התמורות נתפסו על ידי חטא אדם הראשון נפשות קדושות ויקרות מאד מאד שהם בחינת נפש אברהם. שמחמת זה הוכרח לצאת מתרח. וכן נפשות כמה צדיקים גבוהים ונוראים וכו' כמובא בכתבים. וזה בחינת נפש דוד שהוא בחינת משיח שנתפסה שם גם כן. ועליו התגברו ביותר ביותר בלי שיעור ועל כן כמה גלגולין עביד קודשא בריך הוא עד שהוציא נפשו משם בדרך גניבה וערמה. כי עם עקש תתפתל כתיב כמבואר זה בכתבי האר"י. שמחמת זה הוכרחה נפש דוד לצאת תחלה על ידי בנות לוט על ידי מעש משונה ודבר זר כזה. וכן ענין יהודה ותמר וכו' וכו'. שכל זה היה להוציא נפשו בדרך גניבה מהסטרא אחרא שעשקה ~ אותו. ולא רצתה להניח לצאת כי אם בדרך גניבה. כמבואר בכתבים. (עיין בליקוטי תורה על איוב ועוד בכמה מקומות). כי דוד היה ראוי להיות נפשל ולא היה לו חיים כי אם מה שנתנו לו אדם הראשון והאבות כידוע. ועל כן באמת היה כל ימיו בסכנה גדול מהסטרא אחרא שהתגברה עליו בכל עת, כמו שכתוב (תהלים צ"ד) לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי וזהו סוד כפשע ביני ובין המות. ומזה יכול כל אדם ליקח מוסר לעצמו. כשרואה שהיצר הרע והתאוות וכו' מתגברים עליו מאד מאד. ונדמה לו שקשה לשברם. צריך לידע שבוודאי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עמו. ובוודאי אם לא היה לו כח לשבר לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה. רק אדרבא ידע בנפשו כשרואה שיש לו יצר הרע גדול כזה. שבוודאי נפשו היא נפש יקרא וקדושה מאד מאד בשרשו. ועל כן מתגברים עליו כל כך. כי כל מה שהנפש יקרה וגבוה ביותר. מתגבר עליו היצר הרע ביותר. וכמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וכמו שאמרו עוד שהיצר הרע מניח כל העובדי כוכבים ואינו מתגרה אלא בישראל ולא עוד אלא שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בתלמידי חכמים. כמו שכתוב כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים דייקא שזהו בחינת דוד המלך עליו השלום שהיה כל ימיו בסכנה גדולה כנ"ל. וכמו שכתוב (תהלים קט"ז) אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וכו'. (שם ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'. וכן כל ספר תהלים שנתייסד מהתפלות שהרבה להתפלל להנצל מהיצר הרע וחיילותיו לבל יאבד נפשו ח"ו, ובדרך זה צריך כל אדך לילך כי אין שום עצה ותקנה להנצל מכל זה כי אם על ידי ריבוי תפלות ותחנונים בלי שיעור כל ימי חייו כמו דוד המלך עליו השלום כנ"ל וכמבואר אצלינו כמה פעמים:
This is the aspect of Parshas HaTamid and the other korbanos that are recited in the morning. For all the korbanos are for the purpose of refining the spirit of man from the spirit of the animal, in the aspect of (Koheles 3) "Mi yodei'a ruach bnei ha'adam ha'olah hi l'ma'alah, v'ruach habeheimah hayoredes..." — "Who knows the spirit of man that ascends upward, and the spirit of the animal that descends..." 36
אות ה
This is the aspect of Pesukay dizimra that are recited after Parshas HaKorbanos. This is the secret of the aspect of the man of the forest in the Ma'aseh, who took the Prince and brought him to his house. There, the Prince heard the voice of the wondrous niggun — of all the wild animals and domestic animals and birds, etc. — who made a wondrous niggun in honor of the moon, etc. Afterward, this man gave him the wondrous vessel [k'li]: when it is placed upon any species of wild or domestic animal in the world, that animal immediately begins to play this wondrous niggun, etc. See there. 44
כי אין זה דרך הענוה האמתיית שיחזיק את עצמו לרשע גמור ח"ו. ולהקטין מעלת נפשו הקדושה. רק אדרבא צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוה מאד מאד ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה וכמו שאמר רבינו ז"ל שאם היו מהפכין את האדם היו רואין שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות. וכמבואר בשאר ספ-רים מגודל מעלת האדם שהוא בחינתצ לם אלקים. ואפילו נפש הפחות שבפחותים של ישראל גם כן גבוה מאד מאד מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה. ובפרט ~ אותן שיש להם שכל גדול. כי כל מה שהשכל גדול ביותר הנשמה גבוה יותר. כמו שאמר רבינו ז"ל כי הנשמה היא השכל כמו שכתוב (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם. על כן האדם הבר שכל כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר. צריך לידע שבוודאי יש לו נפש גבוה מאד מאד. וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו אשר עין לא ראתה וכו'. ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מני שחת להצילה מן העושק והתמורה ח"ו. והעיקר על ידי ריבוי תפלות ובקשות וכו' כנ"ל. וזה בחינת (דברי הימים ב' י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה' שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי ה' ולורמ בנפשו שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה ח"ו. כי נפשי גבוה מאד נפש ישראל שכולם בני מלכים וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדושה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם. וזה בחינת מה ששכתוב בהתורה ויהי הם מריקים שקיהם (בסימן י"ז) על מאמר רז"ל (ב"ב ע"ד) אנא בריה קלה שבים וכו' עיין שם מה שהטוב של נפש ישראל זוכר מעלתו שהוא נמשך מנפשות ישראל שעלו במחשבה תחלה ובהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמות וכו'. ועתה ח"ו תהיה משוקעת במקומות כאלה רחמנא ליצלן. ועל ידי זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו וכו' עיין שם:
Afterward — after receiving the vessel of niggun, corresponding to which we say Pesukay dizimra — the Prince became able to understand one thing from another, as explained in the Ma'aseh; see there. This is the aspect of Krias Shma recited afterward, where one receives the hisbonenus [contemplation] of the Mochin, as is known in the kavanos — that the essential reception of the Mochin is during Krias Shma. This is the aspect of his meriting afterward to understand one thing from another — the aspect of the Mochin received during Krias Shma, as above. 47
אות ו
This is the aspect of why all the Avos were shepherds of animals — all in order to refine the exchange, which is the aspect of the intermingling and exchange of the spirit of man with the spirit of the animal, etc., as above. 49
ובאמת ענין זה בעצמו מה שרוב בני אדם טועים בעצמם. וסוברים שנפשם אינה קדושה משרשה, וקשה להם לשוב לה' ולהיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר הצדיקים והכשרים. כמו שמרגלא בפומא דאינשי לומר כששומעין שמספרין מאיזה צדיק או איש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך כי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד. אך אחר כך תיכף אומרים מי יכול להתדמות אליו לזה האיש הצדיק וכו'. י היה נשמה קדושה מנעוריו. כי כך הורגלו עצמם לומר. שצדקת הצדיקים והכשרים הוא מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם. ובאמת אמר רבינו ז"ל בפירוש שאינו כן. וזה עיקר החסרון של העולם שאומרים כך. ומחמת זה אינם מתעוררים ומתגברים להשוות עצמן לצדיקים. אבל באמת אינו כן, כי עיקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק על ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת ה' שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו ליפול בשום אופן בעולם. והרבה בתפלה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כי אם כפי ערכו אשרי להם. וכל אדם יכול להיות כמותם. כי הבחירה חפשיית לכל, וכתר שם טוב מונח, ומי שרוצה זוכה בו, כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ב) כתר כהונה זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות זכה דוד ונטלו. כתר שם טוב מונח וכל הרוצה זכוה בו. ובאמת זה הענין בעצמו שבני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדושה. ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות הנ"ל, שמשם בחינת המעשה של הבן מלך הנ"ל שנחלף. שמשם באים אלו המחשבות על האדם. כמו הבן מלך הנ"ל שנחלף ונתגרש ממקומו שמחמת זה נפל למקום שנפל ולקח את עצמו אל השכרות וכו'. עד שהיה כמסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת או בן השפחה ח"ו כמבואר שם בהמעשה הנ"ל שבכל עת שבא לו הרהורי תשובה היה מיישב את עצמו ממה נפשך אם אני בן המלך וכו'. עיין שם שמבואר שם שנפל כל כך עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת. כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהוא חבלי של משיח שמתגבר בעתים הללו שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשין עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת ה' וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בלבו חלישת וקטנות דסטרא אחרא. שזה נמשך מבחינת היכלי התמורות מבחינת החילוף של הבן מלך הנ"ל. שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת. אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד וכולם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדריגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים. כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה. אך היו משכילים לבלי להניח להטעות ~ אותם, והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו. וזה שאמר דוד (תהלים פ"ו) שמרה נפשי כי חסיד אני כמו שאמרו רז"ל (ברכות ד'). וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת בלק שדוד קרא לנפשי' חסיד בגין דאיצטרך לי' לבר נש דלא לשוואה גרמי' רשע וכו'. היינו כנ"ל שזה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה' כמבוא בדברי רבינו ז"ל (בסימן קכ"ה בלקוטי תנינא). כי צריך לידע מעלת נפשו בשרשה בחינת אנא ברי' קלה שבים הנ"ל. לידע שהוא משורש הנפש של הבן הלך האמת כדי שיתגבר לחזור למעלתו כנ"ל:
This is the aspect of Yaakov who was a shepherd of animals in order to refine the neshamah of his match, as it is written (Hosheia 12) "V'avad Yisrael b'ishah..." — as it is written (Bereishis 29) "Va'a'avdecha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah" — "I will serve you seven years for Rachel your younger daughter." For the essential hold of avdus — the contamination of the serpent — takes hold most of all in the woman. For the serpent injected its contamination into Chavah specifically, as is known. Therefore we bless in the morning "shelo asani ishah" — for the contamination of avdus is closer to the woman most of all, and more refinement is needed there. Therefore it was decreed upon the woman: "v'hu yimshal bach" — "and he shall rule over you" — which is the aspect of avdus: she must do for her husband all the tasks that a slave does for his master. 51
אות ז
Let us return to the matter of Chanukah. For all of this is the aspect of Chanukah. The mitzvah of Chanukah — to draw the light of truth into the world — is all in order to magnify and glorify His Name. For the entire creation from beginning to end was all for the sake of His Name, which is His glory, as it is written (Yeshayah 42) "Ani Hashem hu Shmi u'khvodi..." And it is written: "U'varuch shaim Kvodo..." And so extensively. And for this He created the entire world: to reveal His Name and His glory. As our Sages said: "Everything that HaKadosh Baruch Hu created, He created only for His glory, as it says: 'Kol hanikra biShmi v'liKhvodi berasiv yetzartiv af asisiv' — 'All that is called by My Name and for My glory, I created it, I formed it, I also made it.'" And the glory is the Name, as above — and as is explicit in this very verse that our Sages brought: "Kol hanikra biShmi v'liKhvodi," etc. 57
ועל כן השתדל דוד על זה ביותר. כי הוא היה צריך לזכות למלוכה דקדושה על ישראל. ועל כן התגבר עליו הבעל דבר ביותר כי הוא רוצה תמיד להחליף בחינת בן המלך לבחינת בן השפחה. ובפרט על נפש בן המלך בעצמו שהוא דוד שהוא המלך באמת על ישראל. על כן רצה להתגבר עליו ח"ו ביותר. אבל הוא בגודל כחו וריבוי תפלותיו זכה לבטל מנפשו כל בחינת הזוהמא של בחינת עבדות עד שזכה למלוכה דקדושה של בן המלך האמת להיות מלך על כל ישראל לעולם. ועל כן אמר כמה פעמים (תהלים פ"ו) הושע עבדך וכו', (שם קט"ז) אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. כדי להכניע ולבטל בחינת עבדות בשרשו, כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל כן עשה עצמו כעבד להשם יתברך כדי לבטל העבדות דסטרא אחרא. בחינת אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. פתחת למוסרי זה בחינת העבדות של הסטרא אחרא שביטל השם יתברך ממנו. ועל כן זכה למלוכה שהוא בחינת בן המלך האמת בחינת ה' אמר אלי בני אתה וכו':
The principle: the essential purpose of creation is to reveal His Name in the world. And all the forms of service in the world through which we serve Him — all are in order to reveal His Name in the world, in the aspect of "B'chol makom muktar u'mugash liShmi" — "liShmi" specifically — that is, to reveal His Name in the world. And all the tefillos and all the berachos and thanksgivings — all are to bless and sanctify and publicize the Name of His glory in the world, in the aspect of "Yehi shaim Hashem mevorach mei'atah v'ad olam." And it is written: "U'varuch shaim Kvodo l'olam"; "Vivarechu shaim Kvodecha"; "Hodu lo barechu Shmo"; "L'hodos l'Sheim kadshecha," etc. — and many like these are explained in all the verses: that the essential service, blessing, and thanksgiving is to magnify and publicize His Name in the world. 62
אות ח
1 Tikkun HaKlali — the General Rectification. Reb Noson equates it with rectification of the Bris and Da'as (knowledge/awareness), following Likutay Moharan I:29 and I:19.
ועל כן השתדל יעקב אבינו עליו השלום ליקח הבכורה מעשו כי הבכורה היא בחינת מלכות כמו שאמר רבינו במקום אחר (סימן נ"ו) בחינת (שם פ"ט) אף אני בכור אתנהו. כי יעקב הוא בחינת בן המלך האמת. ועשו נשמתו הוא בחינת בן השפחה, שרצה לרמות את אביו. ורצה להמשיך הברכה והממשלה לעצמו. אבל השם יתברך עזר ליעקב ולקח ממנו הבכורה והברכה שהוא בחינת מלכות דקדושה כי מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף כוללת כל התורה כולה. וכל מה שעבר מתחלה ועד סוף. מתחלת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגען עדן מחטאו שמרומז בהמעשה הנ"ל כמבואר בסופו שם, עד הגמר עד שיבא משיח צדקינו ויטול המלוכה, ותשוב המלוכה לבן המלך האמת. אך בכל דור ודור ובכל מקום וזמן משתנה ענין המעשה הזאת בכמה מבחינות שונות. כי אבכהם אבינו עליו השלום שהוא התחלת התיקון היה לו מלחמה עם נמרוד ואני דורו שאמרו עליו שהוא מין וכופר, על שהיה מקרב בני אדם להאמין בהשם יתברך. והיה נראה כאלו נמרוד ואנשיו להם מגיע המלוכה. ולאברהם אבינו עשו כל היסורים והשליכוהו לכבשן האש וכו' וכל מה שעבר עליו. ויצחק היה לו מלחמה וויכוח עם אחיו בן השפחה. ויעקב נולד בבטן אחד עם אשו שהיה נפשו מבחינת בן השפחה וכו' כי החילוף הנ"ל של בן המלך נמשך מבחינת היכלי התמורות שם יש שינויים רבים בלי שעור וערך:
2 The four Mochin: Chochmah, Binah, Chesed of Da'as, and Gevurah of Da'as. They correspond to the four parshiyos placed inside the Tefillin.
אות ט
3 The Shin of three heads and Shin of four heads on the Tefillin shel Rosh: 3+4 = 7, corresponding to the seven orifices of the head (two eyes, two ears, two nostrils, mouth) and the seven clean days.
עד שנמכין השינויים והחילופים בין ישראל בעצמן. שהעולם מתנהג בהיפך מן האמת. כמו שכתוב (ישעיה ג') ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שהיראים והכשרים באמת מבוזים מאד. והקלים והפחותים מתגברים למשול עליהם. וכיוצא בזה הרבה היפוכים בלי שיעור שמתנהג בעולם שלא כראוי באמת. וגם בימי התנאים ואמוראים היה מתנהג מעין זה קצת. כמו שכתוב (ב"כ י') עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'. מכל שכן עכשיו שהתגבר השקר ביותר בלי שיעור כמו שכתוב ותשלך אמת ארצה. וכמו שאמרו רז"ל (סוטה מ"ט) בעוקבת משיחא חוצפא יסגא והאמת תהיה נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. וכל אחד אומר שאצלו האמת וכו'.וכל זה נמשך מבחינת החילוף של בן המלך הנ"ל שלקח בן השפחה המלוכה לעצמו. ואת בן המלך גורש וכו'. שמשם נמשך בחינת חילוף המלוכה עכשיו בכלליות שהעובדי כוכבים יש להם כל המלוכה והממשלה וישראל מבוזים ושפלים בגלות ועבדות ומגורשים מארצם כנ"ל. וגם בין ישראל בעצמן הרשעים והאפיקורסים יש להם ממשלה ועשירות גדול. ובני ישראל השרים עניים ודלים ומבוזים ומכבידים עליהם עול הנתינות, והם ללעג ולקלס וכמו שכתוב בזוהר הקדוש ובגלותא בתראה אינון ערב רב אינון רישא עמא ויראי חטא ימאסו וחשובים ככלבים בעיניהם. עיין שם בר"מ וכו'. ואפילו בין בני ישראל הכשרים בעצמן יש מחלוקת וערבוביא גדולה. עד שאין יודעין היכן האמת כמו שאמר רבינו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן ע"ח) שהבעל דבר הניח עצמו על זה מאד עכשיו לבלבל את העולם וכו'. והכניס מחלוקת בין הצדיקים והקים בעולם מפורסמים הרבה של שקר. וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלוקת גדול עד שאין אחד יודע היכן האמת. על כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיקים אמתיים וכו' עיין שם. וכל זה נמשך ונשתלשל מבחינת החילוף הנ"ל. שמשם כל החילופים והשינויים שבעולם שרוצים להחליף האמת לשקר ח"ו והשקר לאמת ועיין בזוהר (ויחי ד' רכ"א) על פסוק שושנת העמקים מענין להט החרב המתהפכת שמשם כל השינויים שבעולם שמהפכין האמת לשקר ושקר לאמת. בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות בכל מקום ובכל זמן:
4 The three Nekudos: (1) the comprehensive Nekudah of the Tzaddik HaDor; (2) the Nekudah Yisrael receive from each other; (3) the Nekudah each individual receives from himself and his Creator (minei ubei). These correspond to Tefillin shel Rosh, the Kesher (Dalet), and Tefillin shel Yad respectively.
אות י
5 The Name Shakai (שד״י) — Shin-Dalet-Yud — is formed on the Tefillin: the Shin on the bayis, the Dalet in the knot of the head-strap, and the Yud in the knot of the hand-strap.
וזה בחינת ברכת השחר. בחינת ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה שמברכין בכל בקר על שלא נחלפה נשמתו בנשמת גוי ועבד ואשה. כמבואר בכתבי האריז"ל. נמצא שעיקר אלו הברכות הוא על שניצול נפשו מבחינת החליפין הנ"ל. שנמשכין מהיכלי התמורות שהם בחינת החליפין של בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל:
6 Leshon Targum — the Aramaic tongue. In Kabbalistic thought it corresponds to Kelipas Nogah, the intermediate shell containing both good and evil. Elevating its good into Leshon HaKodesh completes the Holy Tongue. See Likutay Moharan I:19.
אות יא
7 The "entirely new Chesed" — when one has damaged the very Nekudah of holiness, the ordinary Chesed that enables teshuvah is insufficient. Hashem creates a brand-new Chesed never before revealed, and through this the person receives a new Nekudah — a concept deeply connected to the Rebbe's teaching on the ten types of song (Tikkun HaKlali).
וזה בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. דהיינו להבחין בין האור ובין החשך שהוא בחינת הבחנה בין האמת ובין השקר. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהשיחות שאצל המעשיות. שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך. ובהשני דר עבד. ושניהם דומים זה לזה לגמרי וקשה מאד להבחין ביניהם כי יש כמה נפשות שמתקשרין וכו'. עד שנעשה מהם בית ופלטין שם דר אמת שהוא בחינת מלך. וכל מי שרוצה למצוא אמת ימצא בבית ופלטין זה של אלו הנפשות וכו'. ויש כנגד זה שמתקשרין כמה נפשות ונעשה מהם בית ששם דיקרת השקר שהוא בחינת עבד וכו' עיין שם. נמצא שאמת ושקר הם בחינת מלך ועבד הנ"ל שמחמת התגברות השקר נחלף בן המלך בבן העבד עד שהתגבר השקר עד שסברו שבן העבד הוא בן המלך באמת.ועל בן המלך סברו שהוא בן העבד ח"ו שזה השקר הוא בחינת חשך דמחשיך אנפי ברייתא על ידי השקר עד שטועין ומחליפין אמת בשקר ושקר באמת ומחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע. ושמים חשך לאור ואור לחשך שמים מתוק למר ומר למתוק כמו שכתוב (ישעיה ה') הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע וכו'. שכל אלו החילופים והבלבולים נמשכין מבחינת היכלי התמורות, שהם בחינת החליפין של בן המלך שנחלף הנ"ל. שמשם נמשכין כל הבלבולים והחילופים שבעולם כמו עכשיו בדור הזה שנתקיים ותשלך אמת ארצה והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת עד שקשה מאד להבחין בין האמתוהשקר כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט האמת לאמתו אם ירצה לבלי להטעות את עצמו ולהסתכל על האמת באמת. כמו שאמר רבינו ז"ל שכל מה שמגלין איזה אמת יש כנגדו שקר. כי גם הרחוקים מאת אומרים גם כן כך, לשונות כאלו. על כן אי אפשר לברר האמת כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט החילוק שבין האמת הברור לזולתו. וזהו בחינת הבחנה בין יום ובין לילה, בין אור וחושך. כמו שאמר רבינו ז"ל (סימן רל"ד) שכנגד כל מעשה שמספרין מצדיקים יש כנגדו מעשה מרשעים שמספרין מהם גם כן כך וכו'. ועל כן מי שיודע להבדיל בין האור ובין החשך, הוא דייקא יכול לספר מעשיות מצדיקים ולזכך המוח על ידי זה וכו'. וזהו מה שאמרו רז"ל במדרש (בראשית רבא פרק ג') ולהבדיל בין האור ובין החשך. אור אלו מעשיהם של צדיקיםוחשך אלו מעשיהם של רשעים כי מעשיות שמספרין מצדיקים הם בחינת אור. ומעשיות של רשעים הם בחינת חשך עיין שם בלקוטי א' סימן ה"ל. וזהו בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה וכו'. שמברכין בבקר שעיקר הברכה על ההבחנה שזוכין להבחין בין אמת והשקר שזהוב חנית הבחנה בין אור וחשך כנ"ל. בחינת להבחין בין יום ובין לילה. דהיינו מה שישראל הכשרים זוכין להנצל מבחינת הטעות והשקר של החילוף של בן המלך שנחלף הנ"ל. שמשם כל הטעותים והבלבולים כנ"ל. וזהו הנותן לשכוי בינה. שכוי זה הלב שסוכה וכו' כמו שאמרו רז"ל כי עיקר ההבחנה בין אור וחשך שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר הוא רק בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי'. כי אי אפשר לברר ולהוכי האמתעל ידי ראיות בשום אופן. כי הכל יכולין לסתור מחמת נצחון ולספר כנגד זה מעשיות של שקר והוכחות של שקר לסתור ולהעלים האמת ח"ו. אבל עיקר ההבחנה הוא בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי' הוא יכול להבחין בין יום ובין לילה בין אור וחשך שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר שהם בחינת מלךועבד להבחין מי בן המלך ומי בן העבד. מי מסטרא דא ומי מסזטרא דא. לברר ולתקן בחינת החליפין הנ"ל שזהו כל עבודתינו לברר נשמותינו וכל הנצוצות התלויים בנו לבררם מבחינת היכלי התמורות שהם בחינת החליפין הנ"ל כנ"ל:
8 Or HaGanuz — the Hidden Light created on the first day, stored away for the righteous in the future. It corresponds to the Torah's concealed dimension, accessed through Tefillin.
אות יב
Based on the teaching "BaChatzotzerus v'Kol Shofar" in Likutay Moharan I, Siman 5. See there the entire teaching.
ועיקר ברכת הנותן לשכוי בינה הוא על קריאת התרנגול בחצות לילה שעל ידי זה מבחינים בין חצות לילה הראשון שהוא תוקף חשכת הלילה ובין חצות לילה השני שאז מתחיל להתנוצץ ולהתעורר בחינת אור יום כדוע. כי עיקר חידוש ההבחנה הוא בלילה בעת החשך שאז עיקר ברבותא להבחין. כי ביום הין ההבחנה חידוש כל כך. היינו כי הגאולה שתבא במהרה בימינו על ידי משיח צדקינו נקראת אור יום כמו שכתוב (תהלים צ"ב) להגיד בבקר חסדך. דהיינו בעת הגאולה וכו'. וכמו שפירש רש"י בכמה מקומות. כי הגלות נמשל ללילה, והגאולה נמשל לאור יום. ואז כשיאיר בוקרן של ישראל ויבא משיח צדקינו, ויגלה האמת בעולם. אז לא תהיה ההבחנה חידוש כי הכל ידעו האמת אז. ועיקר החידוש הוא מי שזוכה עכשיו בתוקף חשכת הגלות שדומה ללילה, להבחין בין האמת ובין שאינו אמת. שזהו בחינת להבחין בין יום ולילה שבין אור וחשך כנ"ל. כי בעבודתינו לא עזבנו אלקינו. ויט עלינו חסד בתוקף הגלות הזה ששולח לנו בכל דור ודור צדיקים אמתיים לחיותנו כיום הזה כי אין דור יתום. והם מחיין ~ אותנו בתוקף חשכת ללה שהוא בחינת חשכת הגלות המר הה והם מקיימין בנו בחינת (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותן טרף לביתה וחוק לנערותיה. דהיינו שהצדיקים אמתיים שבכל דור בימי הגלות הם כמו מי שקם קודם אור היום ועסק בתורה עם תלמידים שזהו יקר מאד בעיני השם יתברך כידוע. שזהו בחינת ותקם בעוד לילה וכו'. כמו כן בכלליות העולם. הם מתעוררים קודם אור בוקרן של ישראל וקמים בעוד לילה בעוד התגברות חשכת הגלות שדומה ללילה. ונותנים טרף לביתם וחוק וכו'. דהיינו שלומדין עם תלמידיהם ומגלים להם אלקותו יתברך ומעוררים ~ אותם לתשובה ומקרבין ~ אותם לאביהם שבשמים. ואז קודם אור היום דהיינו קודם ביאת משיח, אז עיקר הרבותא מי שזוכה להבחין עתה בין יום ובין לילה. דהיינו בין הצדיקים האמתיים שהם בחינת אור יום כי כל צדיק אמת הוא בחינת משה משיח בחינת אור יום שהוא בחינת אור האמת. ובין השקר שהוא בחינת חשכת לילה בחינת עבד בחינת שינה. כי י' קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים (קידושין מ"ט) שהם בחינת ארור כנען בחינת זוהמת הנחש סטרא דמותא שהוא בחינת שקר. וכמבואר בדבריר ז"ל על הענין שקשה לישן במוצאי שבת (סימן קי"ז) עיין שם. ועל זה מרמז בחינת הברכה הנ"ל הנותן לשכוי בינה שעיקרה על ההבחנה שבחצות הלילה שאז מתחיל להצנוצ אור היום. אבל עדיין לא בא אור יום שזהו ממש בחינת הצדיקים שבזמן הגלות שהם בחינת התנוצצות משיח. כי כל צדיק אמת הוא בחינת משיח כמבואר בדברי רז"ל כמה פעמים. אבל עדיין לא האיר היום ממש. כי עדיין לא בא משיח ממש שהוא עיקר אור יום הנ"ל. ועל כן עכשיו עיקר הרבותא של ההבחנה בין האמת ובין השקר כי אי אפשר להבחין כי אם בלב כל חד כפום מה דמשער בלבי' בחינת הנותן לשכוי בינה לבחחין וכו'. לשכוי דייקא זה הלב שסוכה וצופה כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לידע ולהבחין אם ירצה. בין יום ובין לילה בין אור וחשך בין האמת והשקר כי האמת עד לעצמו וכנ"ל:
Every person is obligated to say: "The world was created for my sake" . How does one know whether it is before or after a decree? Through the mitzvos that we perform with simchah. Specifically, when one performs them with such great joy that he does not want any reward of Olam HaBa for them — rather, he wants Hashem to present him with another mitzvah as the reward for this one, in the aspect of: "The reward of a mitzvah is a mitzvah" — for he derives his pleasure from the mitzvah itself.
אות יג
This is the difference between the prophecy of Moshe Rabbeinu and that of the other prophets. One who performs the mitzvah for the sake of Olam HaBa is in the aspect of a prophet who sees through an aspaklaria she'einah me'irah [a dim lens]. But one who performs the mitzvah with joy from the mitzvah itself, wanting no reward of Olam HaBa — his Olam HaBa being within the mitzvah itself — this is the aspect of aspaklaria hame'irah [a clear lens]. This is: "B'yomo titein s'charo" — "On his day you shall give his wage" — that his reward should be from the mitzvos themselves. And this is: "Zachrehu mei'echad baShabbos" — "Remember it from the first day of the week" — meaning: the joy and delight of Olam HaBa, which is the aspect of Shabbos, should be felt during the six weekdays, which are the aspect of the practical mitzvos through which olam, shanah, and nefesh were created.
וזה בחינת ברכת המעביר שינה מעיני וכו'. כי ביטול השינה הוא בחינת הכנעת בחינת עבד שהוא בחינת שינה. כי עשרה קבין שינה וכו'. ט' נטלו עבדים וכו' כנ"ל. וזה חבינת ברכת מתיר אסורים כי בשעת שינה הוא כאסור בשביה ועבדות כמו שפירש רש"י שם על ברכה זו היינו כנ"ל כי בשעת שינה וחשך אז הוא בחינת אחיזת העבדות שהוא בחינת שינה וחשך כנ"ל. ועל כן בהקיצו משנתו מבחינת עבדות מברכין מתיר אסורים כנ"ל. כי שינה אחד מששים במתיה. והמיתה נמשכת מזוהמת הנחש שהוא בחינת עבדות בחינת ארור כנען שזהו בחינת ארור אתה הנאמר בנחש הקדמוני. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן סימן ז') ועל כן בעת שנתקלל האדם במיתה אז נתקלל בשדעת אפך תאכל לחם שהוא בחינת עדות. כי הכל בחינה אחת כנ"ל. ומשם בחינת השינה שהוא אחד מששים במיתה כנ"ל. ואז התגבר בחינת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. שמשם כל השינויים והחילופים שהם בחינת החילוף של בן המלך הנ"ל כנ"ל. ועל כן בהקיצו משנתו צריך לברך כל הברכות הנ"ל. כדי לברר נפשו מבחינת החילוף הנ"ל. מבחינת היכלי התמורות להוציא נפשו מבחינת עבד מבחינת שינה ומיתה לזכות להתקרב ולכלול בבחינת הצדיקים אמתיים שהם בחינת בן המלך האמת שעל ידי זה עיקר תיקון נפשו וכנ"ל:
The essential simchah is in the heart, and the heart cannot rejoice until one removes the akmimiyus [crookedness] in his heart, achieving yashrus lev [uprightness of heart] — then he merits simchah: "Ul'yishrei lev simchah" — "And for the upright of heart, joy" . The akmimiyus in the heart is straightened through re'amim [thunder], as our Sages said : "Thunder was created only to straighten the crookedness in the heart." Re'amim are the aspect of the voice a person sends forth with force in his prayer. From this, thunder is made. As it says in the Zohar : "When this voice goes forth and strikes the thick rain-clouds, a sound is heard by the created beings — these are the thunders." The essential thunder comes from Gevuros: "V'ra'am Gevurosav mi yisbonein" — "The thunder of His mighty deeds, who can comprehend?" . The Gevuros are the force and might with which one sends forth the voice powerfully. This voice strikes the avei mitra [thick rain-clouds] — the aspect of the Mochin, from which drops descend, as the Zohar says: "A well of living waters, and flowing from Levanon" — from the whiteness of the brain (levuna d'mocha). When it strikes the avei mitra, a sound is heard — the aspect of thunder.
אות יד
This is the aspect of the voice that arouses kavanah [intention]. This is the Kol HaShofar — the shofar of the ram of Yitzchak, the aspect of "ra'am Gevurosav." This is: "Ashrei ha'am yod'ei seruah" — "Fortunate is the people who know the teruah" — that the voice should strike the brain, the avei mitra. But one must clear the brain of external wisdoms and foreign thoughts — of chametz — so as not to leaven one's wisdom with external wisdoms and desires. One must also guard his yirah.
וזה בחינת מלביש ערומים זה בחינת המלבוש שמקבלת הלבנה מהחמה בלילה בעת חדתותי דסיהרא שמשם נמשכין כל המלבושים כמבואר במעשה הנ"ל מענין המלבוש של הלבנה עיין שם שכל זה שייך לתיקון בן המלך כמובן בהמעשה הנ"ל. ולכן מברכין על זה בכל בקר שאז צריכין לברר הנפשות מבחינת החילוף הנ"ל כנ"ל:
This is: "Gavriel descended and planted a reed (kaneh) in the sea" . The essential thing is to guard one's brain from leavening. This is: "Ge'ar chayas kaneh" — "Rebuke the beast of the reed" . As the Zohar says : "The Ches of Chayas — break it and make from it a Hei" — and make from chametz, matzah: do not leaven your wisdom. "Ge'ar" means strife — for the Tzaddikim make strife. When you guard your wisdom from external wisdoms and evil thoughts — which are the kaneh of the Sitra Achara, opposing the holy "K'nei Chochmah, K'nei Binah" — "Acquire wisdom, acquire understanding" — through this you are saved from chametz, the side of death.
אות טו
And believe that all the strife and conflict among the true, complete Tzaddikim is only to drive away the Sitra Achara. This is: "Ozen shoma'as tochachas chayim b'kerev chachamim talin" — "The ear that hears the rebuke of life shall dwell among the wise" — "talin" meaning complaint and strife. When you hear the disputes among the Tzaddikim, know that you are being made to hear a rebuke — because you blemished the drops of your brain, of which it says: "Kol ba'eiha lo yeshuvun v'lo yasigu orchos chayim" — "All who come to her do not return, nor do they attain the paths of life" . You are attached to the side of death, the aspect of chametz. Certainly, if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes among the Tzaddikim — the dispute is only for your sake, so that you return from death to life, from chametz to matzah.
וזה בחינת ברכת התורה. כי התורה היא בחינת ארון העדות שכשהניחוהו על הפרות התחילו לשורר, שכל זה שייך לתיקון ובירור נפשו מבחינת החילוף הנ"ל כמובן בהמעשה הנ"ל. כי כל אלו הדברים שהודיעו לו אז מענין המלבוש של הלבנה וכו'. ומענין הכלי נפלאה שהוא בחינת הארון וכו' כמבואר בסוף המעשה. כל זה היה תיקונו של בן המלך כי על ידי כל זה זכה לחזור למעלתו עיין שם במעשה הנ"ל והבן:
Know that one must combine the Gevuros with the Chassadim, left with right. "He stands upright and we are below" — this is the aspect of: "Yismach Hashem b'ma'asav" and "Yismach Yisrael b'osav." See there well. (I heard explicitly from our Rebbe that this teaching, together with several adjacent teachings said at that time, all speak of the secret of the Kavanos of Tefillin. Therefore it is our obligation to strive and seek to find in it allusions to Tefillin. May Hashem in His goodness have mercy and illuminate our eyes in His holy Torah, save us from errors, and place words of truth in our hearts.)
אות טז
Tefillin are in the aspect of re'amim (thunder) — the rectification of the Mochin — through which the akmimiyus in the heart is straightened and one merits simchah. This is the aspect of the joy of Tefillin. As our Sages said : "Rabbah was joyful all day long. He said: 'I am wearing Tefillin!'" — for Tefillin are the aspect of simchah. Therefore they are placed opposite the heart — "Simeini kachosam al libecha" — "Set me as a seal upon your heart" — to straighten the akmimiyus in the heart and merit joy: "Ul'yishrei lev simchah." For Tefillin are the aspect of thunder — "when this voice goes forth and strikes the thick rain-clouds, a sound is heard — these are the thunders."
וזה בחינת נר חנוכה. כי נר חנוכה הוא להדליק ולהאיר אור האמת בעולם שיזכו הכל לידע היכן האמת. בבחינת (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה ימי חנוכה הם ימי הודאה (בלקוטי תנינא סימן ב') וכו' היינו שעל ידי מצות נר חנוכה ממשיכין הארת האמת בעולם שנזכה לידע ולהכיר ולהבחין בין בחינת בן המלך ובין בחינת בן השפחה ולברר נשמותינו מבחינת השקר של היכלי התמורות שמשם כל הבלבולים של האדם מה שמסופק על פי רוב ואינו יודע האמת בכלליות ובפרטיות. ועל ידי מצות נר חנוכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת שיזכהכל אחד להבחין בין האמת לההיפך בכלל ובפרט. וכן מבואר בכוונות האר"י ז"ל שעל ידי נר חנוכה ממשיכין הארת האמת שזהו בחינת ח' ימי חנוכה שהם כנגד ח' פעמים אמת שבאמת ויציב היינו כנ"ל. כי עיקר התגלות האמת הוא לברר האמת בבירור גמור עד שנזכה לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת בן השפחה, על ידי שנזכה להתקרב לצדיקי אמת שהם בחינת בן המלך וזהו בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב שמגלין אמתת אלקותו ותורתו בכמה לשונות וחוזרין ושונין ומשלשין וכו' לגלות האמת פעם אחר פעם עד ח' פעמים כמו שאנו אומרין אמת ויציב ונכון וקיים וכו' אמת אלקי עולם וכו' אמת ואמונה וכו'. ואחר כך בפעם הח' אומרים אמת ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומבית עבדים פדדיתנו וכו'. היינו שזכינו לצאת מעבדות לחירות שזכינו לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת עבדות של מצרים וזכינו לקבל את התורה שהיא בחינת מלכות כמו שכתוב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו. היינו שתחזור נשמותינו למעלתה לבחינת בן המלך כנ"ל. כי זה עיקר הבירור שזוכין על ידי התגלות האמת שהם בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב וכו'. כי עיקר התגלות האמת בשלימות הוא כשזוכין על ידי התגלות האמת לצאת מבחינת בן השפחה לבחינת בן המלך שזהו בחינת אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו שיצאנו מבחינת עבד וכו' כנ"ל. וזהו בחינת ח' ימי חנוכה שהם עכנגד ח' פעמים אמת הנ"ל. כי זה עיקר הנס של חנוכה שנכנע מלכות הרשעה שהוא בחינת שקר בחינת עבד שהוא זוהמת הנחש כנ"ל, ונתגבר ונתעלה מלכות דקדושה של ישראל הם בחינת בן המלך בחינת אמת כמבואר לעיל שאמת הוא בחינת מלך, ושקר הוא בחינת עבד וכו' כנ"ל:
The essential Tefillin are produced through Torah study at night — through rising at Chatzos and engaging in Torah, as brought in the Writings. Rising at Chatzos is the aspect of thunder, the Kol Shofar, "ra'am Gevurosav mi yisbonein." This is the aspect of what the Zohar says : "The flame of fire that beats upon the wings of the rooster — then it crows." And: "Mi nasan lasechvi vinah" — "Who gave the rooster understanding?" . Thus the voice of the rooster, through which one rises at Chatzos, is the aspect of the voice emerging from Gevuros — "ra'am Gevurosav" — "mi nasan lasechvi vinah." Through this, one rises at Chatzos and engages in Torah — "the voice goes forth and strikes the avei mitra" — the Mochin. For at Chatzos is the essential rectification of the brain — the most propitious time to attain the secrets of Torah.
אות יז
This is the aspect of the Kol Shofar. The shofar is the aspect of awakening from sleep — "Uru yesheinim mitardeimaschem" — "Awake, sleepers, from your slumber!" — which is the aspect of rising at Chatzos, awakened from sleep by the voice of the rooster whose root is in Gevuros — "the flame of fire" — which is the aspect of the Kol Shofar, also the awakening from sleep, the aspect of thunder — "ra'am Gevurosav" — "mi nasan lasechvi vinah." Then "the voice goes forth and strikes the avei mitra" — the Mochin — for then the brain is clear and lucid. Then one engages in Torah and in building the Beis HaMikdash [through Tikkun Chatzos], which is the aspect of Da'as. For then is the essential rectification of the Mochin — the avei mitra — which are the aspect of Gan Eden, as it says: "Al he'avim atzaveh mehmatir alav matar" — "I shall command the clouds not to rain upon it" — and Rashi explains: "I will cut it off from Gan Eden." Thus the essential avei mitra are in Gan Eden, for there is the essential rectification of the Mochin — "Nahar hayotzei mei'Eden" — "A river goes forth from Eden" . When one rises at Chatzos, it is considered as if he sits in Gan Eden, as the Zohar says: then Hashem descends to delight with the Tzaddikim in the Garden of Eden, and whoever rises then and engages in Torah joins with those souls in Gan Eden . Then one merits the avei mitra — the Mochin that illuminate specifically in Gan Eden — the aspect of "v'al he'avim atzaveh" said regarding Adam HaRishon when he was expelled from Gan Eden.
וזה בחינת מכירת יוסף בחינת (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף שאנו קורין בפרשיות של מכירת יוסף וגדולתו אחר כך בימי החנוכה. שאז קורין על פי רוב פרשת מקץ ולפעמים פרשת וישב. שאלו הפרשיות מדברים מענין יוסף. כי כל ענין מכירת יוסף הוא נמשך מסוד המעשה הנ"ל של בן המלך שנחלף וכו'. שמשם כל הבלבולים והמחלוקת שבעולם מה שהרשעים עומדים כנגד הצדיקים, והעובדי כוכבים כנגד כלל ישראל. וכל אלו החולקים על האמת נדמה להם ולהעולם שהם העיקר, והאלו להם מגיע ח"ו המלוכה והממשלה מן השמים ומתגאים ומשתררים על עם דל הכשרים בחנם, ורוצים לגרשם מן העול ח"ו וה' לא יעזבנו בידם. וכל זה נמשך מבחינת החילוף הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות שעל ידי זה העולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה. וכל כך נתגלבל העולם עד שאפילו ביןה צדיקים המתיים והכשרים בעצמן נפל מחלוקת ובלבול גדול. כמו שכתוב דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים. שזו בחינת מלחלוקת שבין יוסף ואחיו שכולם הי צדיקים גדולים, ואף על פי כן היה ביניהם מחלוקת גדול עד שמכרו את יוסף לעבד. כי אמרו שאינו איש אמת ולא האמינו לחלומותיו ולדבריו. כי סברו שהוא שקר ח"ו. ועל כל מכרוהו לעבד שהוא בחינת שקר כנ"ל. והחליפו השיטה כאלו ח"ו נשמתו הוא מבחינת עבד ח"ו. ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים לפרעה במצרים. שכל זה היה לברר נשמתם מבחינת עבדות שנאחז בהם על ידי בחינת היכלי התמורות. על ידי בחינת החילוף הנ"ל שנאחז בהם על ידי חטא אדם הראשון שעיקר גלות מצרים היה בשביל זה כידוע. כי המעשה הנ"ל היא כוללת כל התורה כולה וכל הדורות כולם. כל מה שעבר מיום ברוא אלקים אדם על הארץ וחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם התגברות הלהט החרב המתהפכת. בחינת היכלי התמורות כנ"ל שמשם נמשך כל הגליות שמתגבר בכל פעם בן השפחה על בן המלך כנ"ל. עד שגם בין ישראל בעצמן, ואפילו בין התלמידי חכמים בעצמן נעשה מחלוקת שזהו בחינת המחלוקת שבין יוסף ואחיו ובין שאול ודוד וכיוצא בהם. כי אין יודעין בבירור היכן נקודת האמת. כי בכל דור יש כמה צדיקים אמתיים. אבל יש אמת למעלה מאמת כי בוודאי אין מדריגות כל הצדיקים שווין. וכל מה שמדריגת הצדיק גדול יותר האמת שלו גדול ומבורר יותר, כי עיקר הוא האמת. עד שיש בכל דור צדיק אמתי שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. אבל מחמת מרירת הגלות והתגברות הסטרא אחרא. שמתגבר בחינת החילוף והשקר של היכלי התמורות הנ"ל. על ידי זה קשה מאד מאד לידע היכן נקודת האמת. עד שעל פי רוב הבעל דבר מתגרה בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם בעצמן מחלוקת גדול כי הוא מכניס בלב שאר הצדיקים כאלו ח"ו זה הצדיק האמת שהוא בחינת נקודת האמת כאלו הוא נוטה ח"ו מדרך האמת. עד שמסית ~ אותם שיחלוקו עליו לשם שמים. כמו שמצינו בכמה דורות. כמו שאול שרדף את דוד בחנם. וכן אחי יוסף שחלקו עליו כל כך עד שהתירו את דמו. ובוודאי כוונתם היה לשם שמים כי סברו שאינו איש אמת ומוציא דבה וכו'. וכמו כן היה בדורות שלפנינו. ובפרט בדורות הללו בעוקבא דמשיחא שהתגבר השקר מאד עד שגם בין הצדיקים והכשרים בעצמן נפל מחלוקת גדול ואין יודעים היכן נקודת האמת. וצריכין להתפלל להשם יתברך שיזכה למצוא האמת לאמתו. וזה צריכין לכווין בהדלקת נר חנוכה שנזכה על ידי מצות נר חנוכה להמשיך הארת האמת בחינת שלח אורך ואמתך. שנזכה להתקרב לנקודת האמת תמיד:
Thus when one rises at Chatzos through the voice of the rooster — this is the aspect of thunder, "the voice goes forth and strikes the avei mitra" — and through this the light of Tefillin emerges in the morning, as brought in the Writings. The essential Tefillin are produced through Chatzos, for then Hashem slew every firstborn in the land of Mitzrayim, and through this the firstborn of Yisrael were sanctified — the essential aspect of Tefillin: "Kadeish li chol bechor" — "Sanctify to Me every firstborn" . For the firstborn is the "beginning" — the aspect of Da'as, "reishis Da'as." By striking the firstborn of Mitzrayim, Hashem subdued the Da'as of the Sitra Achara — the aspect of "ge'ar chayas kaneh." The "chayas kaneh" is the aspect of Eisav — "the boar of the forest" — the firstborn of the Sitra Achara. The prince of Eisav was the prince of Mitzrayim, as is known. Therefore Yaakov strove to take the birthright from Eisav — to subdue the Da'as of the Sitra Achara, the "bechor," the "reishis Da'as." Through Hashem striking all the firstborn of Mitzrayim, the Da'as of the Sitra Achara was subdued and the Da'as of holiness prevailed — the firstborn of Yisrael: "Beni bechori Yisrael" . Then was fulfilled "ge'ar chayas kaneh," and Yisrael went out from chametz to matzah — "kaneh chayas tishbor." This is the aspect of "V'lo yeira'eh lecha chametz" — "No chametz shall be seen" — stated in the parshah of "Kadeish li chol bechor," the first parshah of Tefillin — the aspect of "ge'ar chayas kaneh," the slaying of the firstborn of Mitzrayim (the firstborn of the Sitra Achara, the aspect of Eisav). Then the firstborn of Yisrael were sanctified — the Da'as of holiness — the aspect of Tefillin. All this was at Chatzos: "KaChatzos halailah ani yotzei b'soch Mitzrayim u'meis kol bechor" — for the essential Tefillin are produced through Chatzos.
אות יח
Tefillin are the aspect of the voice that emerges from Gevuros, from the aspect of Yirah. This is: "HaKol kol Yaakov" — "The voice is the voice of Yaakov" — for Yaakov is the aspect of Tefillin, as is known. Yaakov is comprised of Chassadim and Gevuros — the aspect of the voice that emerges from Gevuros, needing to combine the Gevuros with the Chassadim. This is the "voice of Yaakov" — the seed of Yitzchak, who is comprised of Chassadim and Gevuros.
וזה בחינת מה שמזכירין שם האם דייקא כשמתפלל על החולה. כי כל החולאת של האדם נמשך מבחינת החילוף הנ"ל של בן המל, שמתגבר ח"ו בן העבד על בן המלך. כי כל החולאת הם בחינת מיתה שהוא הסתלקות הכחות והחיות. ועיקר המיתה נמשכת מבחינת זוהמת הנחש שהוא בחינת זוהמת העבד שמתגבר על הבן מלך על ידי חטא אדם הראשון. כי זוהמת הנחש וזוהמת העבד הם בחינה אחת בחינת ארור כנען עבד עבדים כמובא. ובמחינת זוהמא זאת שהיא זוהמת העבד שהיא זוהמת הנחש משם נמשכת המיתה כמבואר בתורה כשהטיל נחש זוהמא בחוה אז נגזר מיתה על העולם. כי עיק גזירת המיתה הוא על ידי בחינת החילוף הנ"ל על ידי שרוצה להתגבר בחינת בן העבד על בחינת בן המלך. כי גוף ונפש הם בחינת בן העבד ובן המלך. כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל. בחינת בן המלך בחינת (שמות ד') בני בכורי ישראל, בחינת (שבת קי"א) כל ישראל בני מלכים הם. בחינת (תהלים ב') ה' אמר אלי בני אתה וכו'. בחינת בן הנמשך ממוח האב כידוע כמו שכתוב (ישעיה מ"ו) הנשואים מני רחם העמוסים מני בטן. כמו שכתוב (בראשית ב') ויפח באפיו נשמת חיים. ואיתא בזוהר הקדוש מאן דנפח מתוכו נפח. כי הם חלק אלוק ממש שהוא בחינת בן, והגוף הוא בחינת עבד. כי הגוף הוא בחינת עשיה גשמיית שהוא בחינת עבד שהוא בחינת עשיה ועבדות. והשם יתברך ברא את האדם כדי שיבטל ויכניע את הגוף לגבי הנשמה העבד לגבי הבן. כי כמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל עצמו לגבי הנשמה ולעשות רק רצון הנשמה. ואם לא היה חוטא האדם היה מתבטל בחינת העבדות לגמרי. כי עיקר העבדות נמשך ממה שעוברין על דברי תורה ח"ו בבחינת (אבות פרק ג') כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ שהם בחינת עבדות. אבל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וכו'. כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכו' (שם פרק ו'). והכלל שעיקר בחינת עבדות הוא מסטרא דגופא. ועיקר בחינת חירות ומלכות הוא מסטרא דנשמה. והאדם נברא כדי שיבטל הגוף לגבי הנשמה והעבד לגבי הבן. וצריךלבטל הגוף כל כך עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש שיתהפך מגוף לנפש מעבד לבן. כי גם בעבודת השם יתברך יש שני בחינות יש מי שעובד השם יתברך בבחינת עבד ויש שהוא בבחינת בן כמובא. היינו כי האדם צריך לעבוד את השם יתברך בכל כחו שהגוף יעשה רק רצון הנשמה. אבל כל זמן שיש להגוף איזה ריח מתאוות הגוף, רק שמשבר תאוותו בשביל רצון הנשמה שהוא רצון השם יתברך ועובד ~ אותו יתברך תמיד. אף על פי שזה טוב מאד אשרי לו, אף על פי כן עדיין עבודתו בבחינת עבד דקדושה. כי בוודאי הוא בבחינת עבד, כי עבודת ה' נחשב לו לעבודה ויגיעה. כי רצון הגוף אינו נוטה לזה רק שמשבר רצון הגוף בשביל רצון הבורא. על כן הוא עדיין בבחינת עבד. אבל מי שזוכה לשבר הגוף לגמרי בתכלית הביטול עד שהגוף נתהפך לנפש ממש. והוא מקיים ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו' בשני יצריך שגם הגוף אוהב את ה'. ועושה רצונו מאהבה כי אין לו שום תאוה אחרת ואינו רוצה שום רצון רק מה שהוא רצון הבורא יתברך, אזי נקרא בחינת בן. כי כל עבודתו את השם יתברך אינו נקרא בשם עבדות כלל. כי אין זה עבדות אצלו כלל כי הוא עושה רצון השם יתברך באהבה שלימה ברצון הגוף והנפש כי הגוף נתהפך לנפש כנ"ל. ועל כן בוודאי אין שייך לקרותו בשם עבד כלל. כי עבדות אינו נקרא רק מה שהוא כנגד רצון האדם. אבל מה שהוא רצון האדם אינו נקרא בשם עבדות כלל. למשל אכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצל האדם עבודה ויגיעה כלל מאחר שעושה זאת מרצונו. רק כשצריך להגביה איזה משאוי כבד וכיוצא נקרא אצלו עבודה. וכן עבודת השם יתברך מחמת שהגוף אינו מורגל בזה נקרא אצלו עבודה. אבל כשזוכה להפוך הגוף לנפש ממש אזי כל עבודת ה' אינו נקרא אצלו בשם עבודה כלל. אדרבא זהו עיקר חיותו ותענוגיו ושעשועיו. ואין לו שם תענוג ושמחה אחרת בגוף ונפש כי אם כשזוכה לעשות רצון בוראו יתברך:
Therefore one first puts on Tefillin shel Yad and then shel Rosh. Shel Yad is placed on the left arm — the aspect of Gevuros from which the voice emerges: "ra'am Gevurosav." This voice strikes the avei mitra — the essential Tefillin, the Mochin: "A well of living waters, flowing from Levanon — from levuna d'mocha" — the essential Tefillin.
אות יט
Therefore "V'lo yeira'eh lecha chametz" is mentioned in Tefillin — the aspect of "ge'ar chayas kaneh" — the rectification of the Mochin, the essence of Tefillin. This is the aspect of the four parshiyos of Tefillin: one must rectify the brain (avei mitra) and also guard the Yirah. The brain is Chochmah, and Yirah is a matter entrusted to the heart, as brought elsewhere — "u'Vinah liba" — "and Binah is the heart." From there emerges the voice comprised of Chassadim and Gevuros, for one must combine the Gevuros with the Chassadim. This is the four parshiyos of Tefillin — the aspects of Chochmah and Binah, Chesed and Gevurah.
ובאמת מה שאצל רוב בני האדם הדבר בהיפך שאכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצלו עבודה. ומצות ומעישם טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה, זהו בעצמו בחינת החילוף הנ"ל שנתהפך בן המלך בבן השפחה עד שסברו שבן המלך הוא עבד ח"ו, ובן השפח הוא מלך ח"ו. כמו כן נהפך האמת אצל העולם שמצות ומעשים טובים שהם רצון השם יתברך רצון הנשמה שהוא בחינת בן מלך זה נקרא אצלם עבדות. ורצון הגוף שהוא ת~ אות הגוף אינו נקרא אצלם עבדות כלל, כאלו היה הגוף מלך ח"ו על הנשמה. ובאמת הדבר בהיפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא עבד. וכל מה שהוא רצון הנשמה שהם תורה ומצות ומעשים טובים זה הוא בחינת מלך בחינת (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, ואין זה נקרא בשם עבדות כלל כנ"ל. ומה שהוא רצון הגוף שהם ת~ אות הגוף זהו עיקר בחינת עבדות שהוא בחינת עשהי גשמיית ששם אחיזת ת~ אות הגוף שנמשכין מזוהמת העבד שהוא זוהמת הנחש כידוע. וצריכין לבטל הגוף לגבי הנשמה, לשבר ת~ אות הגוף שהם בחינת עבדות ולבטלם לגמרי עד שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שהגוף יעשה רצון הנשמה שהוא רצון הבורא יתברך ברצון טוב ולא יהיה נחשב אצלו לעבודה כלל, ואז נתבטל בחינת העבדות לגמרי וזוכה להיות בבחינת בן זה עיקר השלימות כידוע:
The essential thing is to guard one's brain from chametz — the aspect of "ge'ar chayas kaneh" — to rebuke and wage war against evil thoughts, driving them away so they do not approach the dwelling of holiness. One must believe that all the disputes among the true, complete Tzaddikim are only for your sake — they are making you hear a rebuke because you blemished the drops of your brain. Certainly, if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes among the Tzaddikim. The dispute is only for your sake — that you should return from death to life, from chametz to matzah. This is: "Ozen shoma'as tochachas chayim b'kerev chachamim talin."
אות כ
This is the essential aspect of Tefillin — the rectification of the brain, meriting life through the mitzvah of Tefillin. As our Sages said : "One who wears Tefillin merits life, as it says: 'Hashem aleihem yichyu' — 'Hashem, through them they shall live.'" For Tefillin are the rectification of the Mochin — meriting to know and believe that "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim" — "these and these are the words of the Living God." That is, not to hear at all the disputes and disagreements among the true Tzaddikim — for one believes that "these and these are the words of the Living God." Even though it cannot be understood by our intellect — for this one forbids and that one permits, and similarly other types of disagreement — nevertheless one believes, for in truth "these and these are the words of the Living God."
ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה אדם זוכה למדריגה זאת בחיים חיותו שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שלא תהיה עבודתו את השם יתברך בבחינת עבד כלל רק בבחינת בן כנ"ל. אבל מחמת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נתאחז בו זוהמת הנחש שהוא בחינת זוהמת העבד כנ"ל. על ידי זה נתגשם הגוף עד שצריך עבודה ויגיעה גדולה עד שישבר תאוות הגוף. ואז אפילו כשעובד השם יתברך אזי עבודתו עדיין בבחינת עבד. כי נחשב אצלו עבודה מאחר שצריך להכריח עצמו לשבר גופו שלא נזדכך עדיין להתהפך למהות הנפש ממש כנ"ל. ועל כן נגזר מיתה בשביל זה כדי לזכך ולבטל בחינת העבדות. כי עיקר גזירת המיתה הוא מחמת זוהמת הנחש שהוא זוהמת העבד כנ"ל. היינו שעכשיו אחר חטא אדם הראשון אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלימות שיתהפך הגוף לנפש ממש כי אם אחר המיתה שיתבלה הגוף בעפר ויקום בתחיה בגוף זך וצח. שאז יהיה בבחינת בן בגוף ונפש. כי הגוף יתהפך לבחינת הנפש ויהיה נכלל באין סוף בגוף ונפש ברצוא ושוב כפי מה שיזכה כל אחד. כי עכשיו בגוף שלנו אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלימות ולבטל בחינת העבדות ואפילו צדיקים גדולים מאד שזכו לזכך גופם לגמר לגמרי אף על פי כן צריכין למות בעטיו של נחש בשביל תיקון העולם לתקן חטא אדם הראשון לבטל בחינת העבדות מן העולם:
This is the aspect of Tefillin, which are an exceedingly lofty intellect — the aspect of Makifin [surrounding lights]. This is the intellect of the holy dispute among the true Tzaddikim — "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim" — which is impossible to attain. This is the aspect of the Shin of three heads and Shin of four heads. This is the aspect that all is one and "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim." The Shin of four heads is the aspect of Chassadim and Gevuros dividing into two Mochin. The Shin of three heads is the aspect of Chesed and Gevurah becoming included together, forming one Da'as, one brain. All disagreements are from the aspect of Chassadim and Gevuros, as is known. Thus in Tefillin, through the Shin of three and four heads, we see that all is one — for the Chassadim and Gevuros that divide into two Mochin (Shin of four) are in truth one brain (Shin of three). But this cannot be attained, for the Shin of four heads is in the aspect of Makifin — before the Mochin enter within, as brought in the Writings. The Da'as of the holy dispute is in the aspect of Makifin — it cannot be attained, for it is the ways of Hashem, as our Rebbe said elsewhere . This is also the aspect of thunder.
אות כא
The great, true Tzaddikim must make use of this exceedingly lofty Da'as — the holy dispute — in order to drive away the Sitra Achara and to draw close those who are extremely distant, who have blemished the drops of the brain — of whom it says: "Kol ba'eiha lo yeshuvun." Because they blemished the drops of the brain, which is the aspect of life, it is difficult for them to return to the "paths of life." But Hashem is full of mercy and "chosheiv machashavos l'val yidach mimenu nidach" — "devises plans so that the banished one not remain banished." Therefore He sends us exceedingly great and awesome Tzaddikim, and through the lofty Da'as of the holy dispute (the aspect of Makifin), they specifically rectify and bring to teshuvah even those distant ones who blemished the drops of the brain.
נמצא שעיקר בחינת המיתה הוא על ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש שהוא בחינת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש. כי עיקר החולאת והמיתה הוא ממחלוקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלוקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' נ"ל. כי הד' יסודות הם בחינת עבדים כמו שכתוב בהתורה אנכי בסופה (בסימן ד' לקוטי א' עיין שם):
The dispute is only for your sake — that you should return from death to life. For ostensibly one could become more distant through the disputes among the Tzaddikim, not knowing how to draw close, troubled by questions on account of the dispute. But in truth, the holy dispute is specifically their rectification. In truth, they deserve to be pushed away from teshuvah, for of them it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun." But as soon as they sense this — seeing and understanding that they are being pushed away — and as our Rebbe wrote there: "Certainly if your brain had not been blemished, you would not hear the disputes… and the dispute is only for your sake, making you hear a rebuke" — then in this very thing they hear the rebuke. When they see that the dispute reaches their ears, they understand the magnitude of their blemish, and begin to have compassion on themselves, looking at where they are in the world — having blemished so greatly that they are being pushed away. Then the distancing itself becomes the ultimate closeness.
אות כב
For in truth, to its very depths, nothing stands before teshuvah. Even though it says "Kol ba'eiha lo yeshuvun," and the Zohar says teshuvah does not avail for the blemish of the drops of the brain — nevertheless, in ultimate truth, teshuvah does avail, as brought in all the mussar sefarim, and as I heard explicitly from our Rebbe. Only, because he blemished so greatly, he must be tested and refined, standing in this trial of being pushed away — enduring all manner of distancing, even that they write of him that teshuvah does not avail. A fool finds an excuse to distance himself from teshuvah since it is written that it does not avail. But one who truly thinks about his ultimate purpose and has compassion on himself — even though he sees every kind of distancing and even though it is written that teshuvah does not avail — does not look at this at all. On the contrary, he has even more compassion on himself — for what will be his end, and what will he do on the day of reckoning? One who does not wish to deceive himself: every additional distancing he encounters, he has more compassion on himself and cries out to Hashem more and more me'umka d'liba — from the depths of his heart — until "yashkif v'yeireh Hashem miShamayim" — "Hashem looks down and sees from Heaven." For in truth, Hashem desires kindness and nothing stands before teshuvah.
ובשביל זה כשמתפללין על החולה מזכירין שם אמו דייקא. כי עיקר החיות של האדם ושל כל הנבראים והנוצרים והנעשים הוא על ידי השם בבחינת נפש חיה הוא שמו. כי על ידי השם של כל דבר נמשך החיות לתוכו מחי החיים. וגם מחי החיים אי אפשר להמשיך החיות כי אם על ידי שמו יתברך כביכול כמבואר בהתורה וביום הביכורים הסתרה וכו' (סימן נ"ו) שאי אפשר למשוך החיות מחי החיים כי אם כשקורין ~ אותו בשמו שהוא התורה עיין שם. כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל ואין אנו יודעין ממנו יתברך כי אם על ידי שמו יתברך לבד. כמו מלך גדול שהוא נסתר מבני מדינתו ואין רואין ~ אותו רק יודעין ~ אותו על ידי השם לבד. כמו כן לית דידע בך כלל, רק שאנו יודעין ~ אותו יתברך על ידי השם לבד. כי השם יתברך מצד רחמיו צמצם עצמו בכמה צמצומים עד שעשה לעצמו שם. בבחינת ותעש לך שם כהיום הזה עד שיכולין לידע ממנו על ידי שמו לבד. שיודעין ~ אותו על ידי שמו שיש אדון מושל ומנהיג אחד יחיד ומיוחד וכו. ומבחינת השם הנכבד והנורא הזה נמשך החיות לכל הברואים שבעולם על ידי שמם דייקא. כי כל דבר מקבל חיותו על ידי שמו שיש לו משם ה' המחיה את כולם כנ"ל:
When he merits standing in this trial and repents fully despite feeling pushed away — then Hashem has mercy on him, and he is drawn close through this very thing. This is itself the holy dispute among the true Tzaddikim — through this very Da'as, they draw close and return from death to life those who blemished the drops of the brain. But the fool — "like a horse, like a mule, without understanding" — becomes more distant through seeing the disputes. But one who has a brain in his skull hears the "rebuke of life" through hearing the disputes — seeing thereby the magnitude of his distance from Hashem, remembering his blemish, and returning through teshuvah. For in truth, the dispute among the true Tzaddikim is only to draw close and return the distant ones from death to life, as our Rebbe said: "The dispute is only for your sake — that you should return from death to life."
אות כג
When one believes this — that truly "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim" and the dispute is only for his sake — which is the rectification of the brain, and through this precisely thunder is made (as understood from the teaching) — then the akmimiyus in the heart is straightened. For all the crookedness in the heart — especially in one who has blemished the drops of the brain, whose mind is blemished, and whose heart becomes crooked with endless twistings and perversions, in the aspect of "libi secharchar" — "my heart is dizzy" — all these are the aspect of the machlokes of the Sitra Achara, the aspect of "chalak libam" — "their heart is divided" . For the Sitra Achara is itself in the aspect of machlokes. This machlokes of the Sitra Achara — the akmimiyus in the heart — has its root, through many chainings-down, in the machlokes of holiness.
והנה כתיב (שמות ג') זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. ודרשו רז"ל (פסחים נ') זה שמי לעילום. כי לא כשאני נכתב אני נקרא. כי נכתב בהוי' ונקרא באד'. אבל לעתיד לבא יתקיים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שיהיה נקרא בהוי' כמו שהוא נכתב. אבל עכשיו צריכין להעלים עיקר עצם השם שהוא שם הוי' ברוך הוא. ואינו נקרא רק באד'. ומסוד שני שמות אלו נשתלשלין ונמשכין בחינת שם האב ושם האם שמשם נמשך בחינת נפש וגוף שהם בחינת איש ואשה. כי עיקר התהוות הגוף הוא מהאם. ועיקר הנפש הוא מהאב אשר שרשם העליון הם בחינת שני השמות הנ"ל. הם בחינת חמה ולבנה יום ולילה וכו' כידוע ומובן בספרים. ואם לא היה חוטא אדם הראשון והיה זוכה להפוך הגוף לנפש עבד לבן. היה זוכה בחיים חיותו להשיג שם הוי' ברוך הוא והיה זוכה לקרותו כמו שהוא נכתב כמו שיהיה תעתיד. אבל עכשיו אחר החטא ששולט העבד ח"ו בחינת זוהמת הנחש שנאחז בגוף. על כן צריכין להעלים שם העצם. כי אי אפשר לקבלו בזה הגוף ואי אפשר לקרותו ולהשיגו עתה כי אם בשם הכינוי שהוא שם אד' שנקרא בו עתה. ובשביל זה מוכרח האדם למות כדי שיזדכך הגוף בעפר. ואז יקום בתחיה בגוף זך שיהיה הגוף בבחינת נפש ויתבטל זוהמת העבד לגמרי ואז נוכל לקרותו בשם העצם יתברך. ועל כן באמת המיתה טובה גדולה כמו שכתוב (בראשית רבא פרק ט') והנה טוב מאד זה המות וכו'. כדי שיזכה האדם על ידי זה להכיר ~ אותו יתברך בבחינת שם העצם שעתה אי אפשר לקרותו יתברך בזה השם כנ"ל. ועל כן קודם הסתלקות של האדם נתוסף בו חיות הנפש ועל ידי זה נסתלק כמו שכתוב (תהלים ק"ד) תוסף רוחם יגועון. כי השם יתברך מראה לנו בזה שהמיתה טובה גדולה כי אז מתחיל שלימות תיקונו שצריך לזכות לעתיד להכירו בתוספת הכרה חדשה בבחינת שם העצם יתברך. ומשם נמשך בחינת תוסף רוחם קודם ההסתלקות, ועל ידי זה בעצמו נסתלק האדם. כי עכשיו בגוף הזה תיכף כשנמשך תוספות החיות הנמשך משם העצם הוא צריך להסתלק. כי אי אפשר לקבל בחינת החיות הנמשך משם העצם בגוף הזה של עכשיו כנ"ל:
When one believes that the holy machlokes among the true Tzaddikim is all one — "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim" — then all the machlokes of the Sitra Achara (rooted in the holy machlokes) is sweetened and nullified. Then he hears the "rebuke of life" from every crookedness in his heart that tries to distance him from holiness — understanding thereby the magnitude of his blemish, returning in complete teshuvah, and having great compassion on himself through this very thing. For the more his heart is made crooked, the more he sees the magnitude of his blemish — that he blemished so greatly that his heart became so crooked — and has more compassion on himself and is drawn close to Hashem through this very thing.
אות כד
Just as one believes that the machlokes among the true Tzaddikim is all for his rectification ("these and these are the words of the Living God," and the dispute is only for his sake), so too one must believe that every crookedness in the heart certainly has a root in holiness — for its root is in the holy machlokes. Certainly the akmimiyus in the heart — the distancing, as if they want to push him away — is in truth the ultimate closeness, for the distancing is the ultimate closeness. Through this very thing, he will draw close to Hashem — by seeing through it the magnitude of his distance, and the more he sees crookedness in his heart, the more he hears the "rebuke of life." For if he had not blemished, he would not have so much crookedness. Then he returns in teshuvah through this very thing — hearing the "rebuke of life" from every crookedness in the heart. Through this the akmimiyus is straightened — through the aspect of thunder — by knowing that the machlokes among the true Tzaddikim is for his sake, and understanding that all the crookedness is to remind him and show him the magnitude of his blemish so that he merits returning. This is the aspect of Tefillin — the Shin of three heads and Shin of four heads — "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim."
ועל כן כשהאדם הוא חולה שהוא התחלת המיתה שמתחיל הנפש להסתלק שזה נמשך מבחינת תוסף רוחם יגועון. כדי שיזכה לקבל לעתיד השגת שם העצם וכו' כנ"ל. וכשאנו רוצין להתפלל עליו שיחזור לו כחו ויחיה עוד בעולם הזה כי צריכין לו עוד בזה העולם כדי שיזכך גופו יותר בזה העולם. כי היום לעשותן כתיב. ועל כן צריכין רחמים שיאריך האדם שנותיו בה העול כדי שיסגל מעשים טובים די שיוכל לזכות אחר כך לעתיד למה שיזכה וכו'. שהכל כפי מה שטרח בערב שבת בזה העולם. על כן כשאנו צריכין לבקש על החולה אנו מזכירין רק שם האם לבד ומעלימין שם האב. כי שם האב לגבי שם האם שהוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכינוי. ועכשיו אנו צריכין להעלים שם האב בבחינת זה שמי לעילום כדי שלא יסתלק ח"ו על ידי ריבוי האור על ידי בחינת תוסף רוחם הנמשך משם העצם שמשם עיקר ההסתלקות כנ"ל. כי אנו רוצים שיתצמצם האור עוד ויקבל החיות בדרך העלמה וצמצום בהדרגה ובמדה על ידי שם הכינוי שמשם נמשך ונשתלשל שם האם כדי שיוכל לחיות עוד ולא יסתלק על ידי בחינת תוסף רוחם וכו' כנ"ל. ועל כן מזכירין שם האדם דייקא כנ"ל:
This is the aspect of Tefillin being on the hide of an animal. This is: "Ge'ar chayas kaneh" — "chayas kaneh" is the aspect of animality. By taking the animal hide and processing it for the sake of Tefillin, and writing the parshiyos upon it — through this, the aspect of animality is subdued, the "chayas kaneh," through "K'nei Chochmah, K'nei Binah" of holiness. This is the aspect of the kaneh (quill) with which one writes Tefillin — the aspect of "K'nei Chochmah" of holiness.
אות כה
This is the aspect of the writing — black fire upon white fire . This is: "When the voice goes forth and strikes the avei mitra" — the levuna d'mocha [whiteness of the brain]. The voice emerging from Gevuros is the aspect of black fire (Gevuros), and it strikes the avei mitra/levuna d'mocha — black fire upon white fire.
כי כל זמן שאדם בברי~ אותו ויש שלום בין הנפש והגוף שהם בחינת שם האב ושם האם אזי העיקר הוא שם האב כי הבן נקרא על שם האב דייקא. כי באתר דאית דכורא נוקבא לא אידכר תמן. כי עיקר החיות משם האב דייקא. אבל עתה כשהאדם חולה ח"ו שהוא בחינת מיתה כנ"ל שנמשך מבחינת תוסף רוחם שזאת הבחינה של תוסף רוחם שנמשך מבחינת שם העצם נמשכת ונאחזת בשם האב ביותר. כי שם האב בשרשו העליון נמשך ונשתלשל משם כנ"ל. על כן עתה אין להזכיר שם האב כדי שלא יתעורר בחינת תוסף רוחם ח"ו שמשם ההסתלקות ח"וכ נ"ל. על כן עתה צריכין להעלים דייקא שם האב ולבלי להזכיר רק שם האם כדי שיהיה נמשך לו החיות לתוך הגוף שיחיה עוד בזה העולם שמקבל החיות מהעלמת שם העצם דייקא כנ"ל. כי באמת כלליות השמות של כל העולם שהוא החיות שלהם נמשך רק מבחינת שם הכנוי הנ"ל. כי משם העצם אי אפשר עכשיו לקבל החיות באיתגליא כי אם בהעלם גדול. ועל כן שם האב ושם האם שניהבם יחד מקבלין חיות משם הכינוי הנ"ל. ר שזה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות כמבואר בכתבי האריז"ל כמה פעמים שכל שם וכל בחינה וכל ספירה וכו' כלולה מכל השמות ומכל הבחינות. ועל כן גם שם הכינוי בעצמו כלול מבחינת שם העצם ושם הכינוי. ועל כן שם האב ושם האם הנמשכין שניכם מבחינת שם הכינוי הם בבחינת שם העצם ושם הכינוי כי שם האב לגבי שם האם הוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכינוי. ותמיד העיקר הוא שם האב שהוא עיקר החיות וכו' כנ"ל. אבל בעת החולאת שנתעורר בחינת תוסף רוחם של לעתיד שזאת הבחינה נמשכת ביותר על ידי בחינת שם האב שהוא מקבל תמיד שהחיות משם העצם בדרך העלם והסתר גדול, ועכשיו נמשך עליו בחינת התלות בחינת תוסף רוחם של לעתיד שאז יהיה עיקר החיות משם. אבל בזה העולם צריכין להסתלק על ידי זה. כי אי אפשר לקבל זה האור באתגליא בעולם הזה כנ"ל. על כן כשרוצין להתפלל על החולה צריכין להעלים שם האב לגמרי. כי אנו רוצין שיחיה עוד בזה העולם. ועל כן אנו צריכין להעלים שם האב ששרשו מבחינת שם העצם שמשם בחינת תוסף רוחם שעל ידי זה היה מסתלק ח"ו. ועל כן אין מזכירין רק שם האם שרשו מבחינת שם הכינוי כדי להמשיך עליו חיות בהדרגה ובמדה בלי תוספת רוח כדי שיחיה ויאריך ימים ושנים עוד בזה העולם כדי לתקן עוד מה שצריך לתקן אמן ואמן:
Then the Tefillin, made from animal hide, become the aspect of "kasnos or" with an Aleph [garments of light, as opposed to garments of skin (or with Ayin)]. This is the aspect of Tefillin, the light of the face — "Shufrei d'Yaakov k'ein shufrei d'Adam" — "The beauty of Yaakov was like the beauty of Adam" , before the sin, when the Or HaGanuz of the seven days shone — the aspect of "kasnos or" with Aleph. This is the Da'as of the holy dispute — "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim." This is the aspect of the Torah of Rabbi Meir, in which was written "kasnos or" with an Aleph . For Rabbi Meir would illuminate the eyes of the sages in halachah. Why did they not establish the halachah according to him? Because his colleagues could not fathom the depth of his Da'as — he would declare the impure to be pure and show its rationale, purifying the sheretz [creeping creature] with 150 reasons . Thus Rabbi Meir possessed the Da'as of the holy dispute — "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim" — even though one declares impure and another declares pure. Therefore they could not fathom his Da'as, for this Da'as cannot be attained at all.
אות כו
Because of this very thing, his Torah had "kasnos or" with Aleph. For "kasnos or" [with Ayin, garments of skin] is the aspect of machlokes — deriving from the Tree of Knowledge of Good and Evil — the aspect of separation/machlokes. But through the Da'as of the holy dispute — knowing and believing that "eilu va'eilu" — all machlokes is sweetened, and "kasnos or" [skin] becomes "kasnos or" [light]. For this Da'as is the Or HaGanuz of the seven days of Creation — the Shin of three and four heads = seven heads = seven days of Creation — hidden and stored away for the Tzaddikim.
וזה בחינת מה שמצאנו בכל ספר מלכים שבכל מלכי בית דוד מזכיר תמיד שם אמו של המלך. כי המלכות הוא בחינת שם כמו שכתוב (שמואל ב' ח') ויעש דוד שם. כי עיקר מלכות בית דוד שמהם יצא משיח הוא לגלות שם כבוד מלכותו יתברך. כי מלכו דוד משיח הוא מלכות דקדושה שהוא מלכותו יתברך שהוא בחינת שמויתברך כי מלכות הוא בחינת שם כנ"ל. ועל כן נזכר בכל אלו המלכים שם אמם דייקא עכי עיקר התגלות שם כבוד מלכותו תברך בזה עולם עתה וא על ידי בחינת שם הכינוי דייקא שהוא בחינת שם האם כנ"ל:
Therefore Tefillin are written specifically on animal hide — for Tefillin are exceedingly lofty Mochin, the Or HaGanuz, the holy dispute. One who wishes to enter and comprehend this Da'as will certainly not return nor attain the paths of life — for he will stumble greatly: "B'mufla mimcha al tidrosh" — "Into that which is beyond you, do not inquire." One must rely on emunah — believing in the true Tzaddikim even though there is dispute among them, for in truth "eilu va'eilu divrei Elokim Chayim." Therefore Tefillin are written specifically on animal hide — the aspect of people who are wise in knowledge yet make themselves like an animal: one must set aside his Da'as entirely, as if he has no knowledge at all, and rely only on emunah. Then his brain is purified and he merits the aspect of Tefillin, which are made from animal hide specifically. Then the akmimiyus in the heart is straightened.
אות כז
When a person sees that he has crookedness in his heart — especially when he has much crookedness — he must set aside his Da'as entirely, as if he has no knowledge at all, and go only with temimus [simplicity] and peshitus [straightforwardness] alone. Then he merits afterward an exceedingly great Da'as. This is the aspect of Tefillin — exceedingly lofty Mochin written on animal hide specifically — through which the akmimiyus in the heart is straightened.
וזה בחינת פרשת התמיד ושאר קרבנות שאומרים בבקר. כי כל הקרבנות בשביל לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת (קהלת ג') מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה ורוח הבהמה היורדת וכו'. וזה סוד מה שכתוב במעשה הנ"ל שבן המלך שנחלף היה עונשו ותיקונו על ידי שהלך אחרי הבהמות שנתן לו האדם הסוחר להנהיג ולרעות שנתעו אצלו שני בהמףות והלך לבקשם עד שרדך אחריהם לתוך עמוק עובי היער וכו', עד שהוכרח ללון שם וכו' עד שבא אליו אדם אחד ואמר לו חדל לך לרדוף אחרי העונות. כי אלו אינם בהמות כלל רק שהעונות שלך מוליכין ~ אותך כך וכו' עיין שם. וזה סוד כל הקרבנות, כי כל עונות של אדם הם בחינת בהמות. בחינת רוח הבהמיות שמשם כל התאוות שהם תאוות הבהמיות כמו שכתוב בסוטה (סוטה ט"ו) היא עשתה מעשה בהמה וכו'. ובשביל זה צריך להביא קרבן בהמה לכפר. כי על ידי החטא שהיה כרוך אחר מעשה בהמה אחר רוח הבהמיות תאוות הבהמיות על ידי זה נתערב רוח האדם ברוח הבהמה שזה עיקר בחינת עירוב טוב ברע שהוא בחינת פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שכולל כל החטאים שבעולם. ועל כן צריך להביא בהמה לקרבן. ועל ידי הקרבן מבררין רוח האדם מרוח הבהמה שזהו סוד כל הקרבנות כולם כידוע. ועל כן אמר לבן המלך שנחלף הנ"ל שמה שרדף אחר הבהמות זהו העוונות שלו כנ"ל. כי העוונות שלו נתלבשו בבהמות וציערו ~ אותו כל כך. כי העונות הם בחינתרוח הבהמה כנ"ל. כי באמת חילוף בן המלך בבן העבד זהו בעצמו בחינת תערובת רוח האדם ברוח הבהמה כי רוח הבהמה זהו בחינת תאוות הגוף שהוא בחינת עבד כנ"ל. שהוא בחינת בהמה כמו שאמרו רז"ל שעבדים נמשלו לבהמה כמו שדרשו על פסוק (בראשית כ"ב(שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור (קידושין ס"ח). כי על ידי העונות גורמין ח"ו שנתערב ונחלף רוח האדם ברוח הבהמה. בחינת בן המלך בבחינת בן העבד שזהו בחינת היכלי התמורות שמתגברין ח"ו על ידי עונות האדם כידוע. ועל כן היה עונש בן המלך שנחלף שהלך אחר תאוותיו, על כן היה עונשו לבקש ולרדוף את הבהמות וכנ"ל. וזה סוד כל הקרבנות כולם. שהם בשביל לברר מהחילוף של היכל התמורות הנל לברר רוח האדם מרוח הבהמה שהוא בחינת בירור בן המלך מבן העבד כנ"ל. ואולי זהו בחינת זני כבשים שמקריבין בכל יום לתמידין שהם כנגד שני הבהמות של בן המלך הנ"ל שהלכו מאצלו. שהוכרח לרדוף אחריהם כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל. וכנגד אלו הב' בהמות צריכין להביא בכל יום שני בהמות לתמידין כדי לברר ולתקן זאת. וזהו בחינת משנת איזהו מקומן שאומרים בכל יום שעל ידי שמבררין מקומן של זבחים על ייד זה מבררין ומגלין רוח האדם שנפל ונתערב בין רוח הבהמיות שבשביל זה הוכרח בן המלך הנ"ל לבקשם. כי כל אחד כפי מה שמערב על ידי עוונותיו רוח האדם ברוח הבהמה כשאינו זוכה לתקן בחייו. אזי הוא צריך לקבל עונשו להיות נע ונד בתוך כף הקלע ולבקש הנצוצות ורוח האדם שאבד והפיל התוך רוח הבהמה שזהו בחינת בקשת הבהמות הנ"ל עד שמקבל עונשו בשלימות ואז יתתקן. כי העונש הוא התיקון כידוע. ובשביל זה אנו אומרים פרשת הקרבנות בכל יום בשביל בירור זה כנ"ל. וזהו בחינת משנת איזהו מקומן של זבחים שמבררין המקומות של כל הזבחים שהם הקרבנות שעל ידם נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ומבררין כל המקומות שלהם. ועל ידי שמזכירין הקרבנות והמקומות של הזבחים נחשב כאלו הקריב אלו הקרבנות באלו המקומות. ועל ידי זה זוכה לברר כל בחינת רוח האדם מרוח הבהמה מכל המקומות שנלו לשם. כי אם אינו זוכה לתקן על ידי קרבנות ותשובה אזי צריך לבקש הרבה מקומות שלהם שזהו בחינת העונש של בן המלך הנ"ל. שהיה צריך לבקש את הבהמות שזה לו עונש על שלא השתדל למצוא הנצוצות ורוח האדם שאבד והחליף ברוח הבהמה. שבשביל זה הוכרח לעונש זה לבקש את הבהמות. אבל על ידי אמירת הקרבנות שאומרים ~ אותן בשביל תשובה וכפרה אזי על ידי שאומרים פרשת הקרבנות ומבררין ואומרים איזהו מקומן של זבחים. על ידי זה מבררין כל המקומות שנפלו ונתערבו שם רוח האדם ורוח הבהמה ומתקנין ומעלין ~ אותם משם וכנ"ל:
When the akmimiyus in the heart is straightened through Tefillin (which are the aspect of thunder), one merits simchah — the joy of Tefillin. This is the aspect of "Zachrehu mei'echad baShabbos" — feeling the delight of Olam HaBa (the aspect of Shabbos) within the mitzvah itself during the six weekdays — in this world, through the practical mitzvos.
אות כח
This is the aspect of Tefillin: Tefillin serve to draw the holiness of Shabbos into the six weekdays. Tefillin are called an "Os" — the aspect of Shabbos. On Shabbos, one does not wear Tefillin because the day itself is an Os. Only on weekdays, when we need to sanctify ourselves with the holiness of Shabbos, do we wear Tefillin — drawing and receiving the holiness of Shabbos into the weekdays. Through Tefillin one merits simchah, drawing the delight of Olam HaBa (the aspect of Shabbos) into the weekdays — through the joy of the mitzvah itself that one merits through Tefillin.
וה בחינת פסוקי דזמרה שאומרים אחר פרשת הקרבנות זה סוד בחינת אדם היער שלקח את בן המלך והוליכו לביתו ושם שמע קול הניגון הנפלא של כל החיות והבהמות והעופות וכו'. שעשו ניגון נפלא לכבוד הלבנה וכו'. ואחר כך נתן לו זה האדם הכלי הנפלאה שכשמניחין ~ אותה על איזה מין חיה ובהמה שבעולם אזי היא מתחלת לנגן זה הניגון הנפלא וכו'. עיין שם. וכל זה הוא בחינת פסוקי דזמרה שאומרין אחר פרשת הקרבנות שזהו בחינת כהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם כי על ידי הקרבנות מבררין רוח האדם מרוח הבהמה ואחר כך צריכין לומר שירות ותשבחות ופסוקי דזמרה כי עיקר שלימות הבירור של רוח האדם מרוח הבהמה הוא על ידי ניגון ושיר. כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. ועיין בהתורה על פסוק קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו' (סימן ס"ג בלקוטי תנינא) ועל כן עיקר תיקון בן המלך אחר שקיבל עונשו על ידי הבהמות. אחר כך כשרצה לתקנו אז זכה לשמוע קול הניגון הנ"ל. וגם נתן לו הכלי הנ"ל שמעוררות ניגון מכל החיות והבהמות כשמניחין ~ אותה עליהם. כי זאת הכלי יש לה זה הכח שתיכף כשמניחים ~ אותה על איזה בהמה מיד מתחיל להתברר ולהתעורר רוח האדם הנעלם ומעורב בתורה. ועל ידי זה נעשה הניגון הנפלא הזה כי עיקר כל הניגונים הם על ידי בירור רוח האדם מרוחהבהמה שזהו בחינת שירות וניגוני הלויים בשעת הקרבנות כנ"ל. וזהו בחינ פסוקי דזמרה אחר פרשת הקרבנות. כי עיקר שלימות הבירור הוא על ידי הניגון בחינת פסוקי דזמרה כנ"ל:
The Shin of three heads and Shin of four heads — the seven heads — are the aspect of the seven voices that Dovid said over the waters , which are the aspect of avei mitra — the aspect of Tefillin. This is: "Kol Hashem chotzev lahavos eish" — "The voice of Hashem hews flames of fire" . Our Sages derived from this that the voice was engraved in black fire upon white fire — for the voice strikes the brain, the aspect of black fire upon white fire.
אות כט
Topic: The mitzvah of Tefillin shel Yad and shel Rosh; that they must be of the hide of a kosher animal specifically, and written on parchment; the matter of the straps and the ma'abarta, and the rest of their holy and tremendously awesome details; the matter of the Tefillin of Rashi and of Rabbeinu Tam.
ואחר כך כשקיבל זאת הכלי של ניגון. שכנגד זה אומרים פסוקי דזמרה אחר כך נעשה מבין דבר מתוך דבר כמבואר בהמעשה הנ"ל עיין שם זה בחינת קריאת שמע שאומרים אחר כך שאז מקבלין התבוננות המוחין כידוע בכוונות שעיקר קבלת המוחין בשעת קריאת שמע. זה בחינת מה שזכה אחר כך להיות מבין דבר מתוך דבר היינו בחינת מוחין שמקבלין בשעת קריאת שמע כנ"ל. ואחר כך קיבל בן המלך האמת את המלוכה כמו שכתוב שם, זה בחינת תפלת שמונה עשרה שאז עיקר בנין המלכות כידוע. כי עיקר בחינת מלכות זוכין על ידי תפלה שהיא בחינת מלכות כידוע. כי על ידי תפלה מושלין בכל העומות ומנהיגין כל העולמות כרצונו בבחינת צדיק מושל יראת אלקים כמו שאמרו רז"ל (מ"ק ט"ז) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטל. והכל על ידיתפלה שעל ידי זה עיקר המלוכה והממשלה של הצדיק האמת שהוא בחינת בן המלך האמת:
Based on the awesome Ma'aseh [story] of the Seven Beggars, printed in Sipuray Ma'asiyos.
אות ל
Based on the tremendously awesome Ma'aseh of the Seven Beggars printed in Sipuray Ma'asiyos — see there on page 96 — regarding the first beggar, who was blind, who came to the groom and bride at the wedding after the chuppah and told them he was giving them a gift for the derashah: that they should be as old as he. "You shall live long lives like mine. You think I am blind — in truth I am not blind at all, only that the entire world does not amount in my eyes to even the blink of an eye. For I am exceedingly old, yet I am still completely yanak [young] and have not yet begun to live at all. Nevertheless, I am exceedingly old." He has an endorsement of this from the Great Eagle. See there all this very well.
וזה בחינת מה שכל האבות היו רועי בהמות הכל בשביל לברר החילוף הנ"ל שהוא בחינת תערובת וחילוף רוח האדם ברוח הבהמה וכו' כנ"ל. וזה בחינת דוד המלך שהיה רועה בהמות. וכתיב ביה מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו'. כי דוד היה עוסק בזה ביותר לברר רוח האדם מרוח הבהמה לברר בחינת בן המלך מבן השפחה וכו' כנ"ל. ועל כן זכה דוד למלוכה כנ"ל, ועל כן היה רועה בהמות בקדושה גדולה. ועל ידי זה זכה לברר רוח האדם מרוח הבהמה הוא בחינת בירור בן המלך מבן השפחה כנ"ל. ועל כן על ידי זה דייקא זכה למלוכה בחינת מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו' כנ"ל:
If you have eyes of intellect, you will understand from afar how exceedingly deep are His thoughts. It is impossible to elaborate on this at all. One who truly desires will see and understand from there the greatness of Hashem and the greatness of the true, great Tzaddikim — how much each one merited, according to what each one boasted of there. For everything described there — what each one related — is the boasting of some exceedingly great and awesome Tzaddik who boasted in the upper worlds, in the place where he boasted, of what he merited in this world. Fortunate is he! Fortunate is his portion!
אות לא
For example, in the matter to be explained before us: the elders boasted, and each one told what he remembered from his earliest memory. The youngest of them all is already exceedingly, exceedingly lofty — it is impossible for the mind to contain his greatness and the might of his holiness. For instance, one boasted that he remembers what happened to him when they cut his umbilical cord. See and understand! Can there be found even one in a generation who could boast of such a thing — that he purified and sanctified his body and physicality so greatly until he merited to remember what happened to him at the beginning of his birth, when he emerged into the air of the world, when they cut his umbilical cord? And this is the youngest of them all!
וזה בחינת יעקב שהיה רועה בהמות בשביל לברר נשמת זווגו כמו שכתוב (הושע י"ב) ויעבוד ישראל באשה וכו'. כמו שכתוב (בראשית כ"ט) ואעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. כי עיקר אחיזת העבדות שהוא זוהמת הנחש נאחז בהאשה ביותר. כי נחש הטיל זוהמה בחוה דייקא כידוע ועל כן מברכין בקר שלא עשני אשה. כי זוהמת העבדות סמוכה להאשה ביותר ושם צריכין בירור יותר. ועל כן נגזר על האשה והוא ימשול בך. שהוא בחינת עבדות שצריכה לעשות לבעלה כל המלאכות שהעבד עושה לרבו. ועל כן יעקב מחמת שהיה צריך להעמיד י"ב שבטי י"ק מטה שלימה. על כן הוכרח להפיל עצמו לעבדות ולהיות רועה בהמות אצל לבם. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו על כן אמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה כי על ידי העבדות שלו בקדושה גדולה יזכה לברר הטוב מהרע ולהכניע זוהמת העבדות ויברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי שיהיה רועה אצלו. וכל זה בשביל לברר מלבן הארמי נשמת זווגו שהוא נשמת רחל כדי להעמיד שבטי י"ק. ומחמת שידע שלבן הוא רמאי גדול והוא נאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל שמשם עיקר הרמ~ אות של כל הרמאים שחשודין להחליף. על כן כפל יעקב תנאו ואמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה כמו שפירש רש"י שם שדקדק עמו על כך כדי שלא יחליף לו לאה ברחל. וכל זה חשש יעקב מחמת שידע שעדיין לא נתתקן חטא אדם הראשון שמשם אחיזת היכלי התמורות שזה גורם שנשמת האבות והאמהות יהיו מעורבין בין רשעים כאלה שהם לבן וכו' וכנ"ל. וידע שלבן הוא רמעי ביותר ונאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל. על כן הוא חשוד ביותר על החילוף. על כן כפל תנאו עמו ביותר ואמר אעבדך וכו' ברחל בתך הקטנה כמו שפירש רש"י שם ואף על פי כן לבסוף לא הועיל שהרי רמהו. כי כל כך התגבר הרמ~ אות של לבן שהוא בחינת היכלי התמורות עד שרימה את יעקב והחליף לו לאה ברחל שחילוף זה גרם המחלוקת שבין השבטים וחלוקת מלכות בית דוד ומכירת יוסף. כי אם היה נושא את רחל תחלה היה יוסף יוצא תחלה והיה בכור ממש, לא היו מקנאין בו אחיו כל כך כי היו הכל רואין גדולתו ואמתיתו. רק מחמת החילוף הנ"ל טעו בו אחיו וסברו שאינו איש אמתונתקנאו בו על שאביו מחבבו ומקרבו ביותר. וגרם המחלוקת כל כך עד שמכרוהו לעבד שעל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וכו'. ומזה נשתלשל אחר כך חלוקת מלכות בית דוד כידוע. שעל ידי זה נחרב הבית המקדש וגלינו מארצנו וכו' וכמובא בספרים מה שגרם לבן הארמי על ידי החילוף הנ"ל. והכלל שכל הצרות של ישראל נמשכין מבחינת החילוף של היכלי התמורות הנ"ל שהוא בחינת החילוף של בן המלך ה"ל שהוא בחינת כל החילופים והשינויים שיש בכל דור ודור עד שיבא משיח צדקינו במהה בימינו ויברר הכל וכל אחד על מקומו יבא בשלום אמן:
From him you can appreciate the stature of the second holy elder, who found the first elder's level laughable, saying in wonderment: "That is an old story — I remember that too. But I also remember when the candle was burning." The Great Eagle later explained that this means he remembers what happened when he was in his mother's womb, when a candle burned above his head, as explained there. The advantage of the second over the first can be somewhat understood from afar, for the great difference between before a person emerges into the air of the world and afterward is explained in the Gemara and Midrashim and in the holy Zohar — that during gestation, a candle burns above his head and he gazes from one end of the world to the other; but as soon as he exits to the air of the world, an angel strikes his mouth and he forgets everything. Of this Iyov said: "Mi yitneini k'yarchei kedem, kimei Elokai yishmereni" — "Who would give me the months of old, the days when God watched over me" . And all man's avodah is to know and attain what he knew originally when the candle was burning above his head — when he gazed upon the Or HaGanuz of the seven days of Creation, by which man could see from one end of the world to the other.
אות לב
Now see and understand how greatly the stature of the second elder exceeds the first — as the height of the heavens above the earth. And likewise the third over the second, and so on — each one is already exceedingly lofty, found perhaps only once in many generations, and yet compared to the one above him, is considered a mere point. And so on to the one who boasted that he was a mere infant — the Blind Beggar himself — who said he remembers all these stories yet remembers nothing at all. For this is a great principle, explained in the words of our Sages and in the writings of the Arizal: even the highest level is considered a mere point compared to the level above it. As the holy Zohar says : "Even Keser Elyon is dark before the Cause of Causes." All these wonders are explained in the story of Day One, and in each day's story, many wondrous things are explained.
נחזור לענין חנוכה. כי כל זה הוא בחינת חנוכה. כי מצות חנוכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם הכל הוא בשביל להגדיל שמו וכבודו יתברך. כי כל הבריאה כולה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו כמו שכתוב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי וכו'. וכתיב וברוך שם כבודו וכו' וכן הרבה. ובשביל זה ברא כל העולם בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רז"ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והכבוד הוא השם כנ"ל. וכמבואר גם בפסוק זה בעצמו שהביאו רז"ל כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו'. כי השם יתברך ברא הכל בגין דישתמודעין לי' כמו שכתוב בזוהר הקדוש. היינו לדעת ולהכיר את שמו יתברך. כי בו יתברך בעצמו כביכול לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ואי אפשר לדעת מנו יתברך כי אם על ידי שמו יתברך כביכול שצמצם עצמו בכמה צמצומם וברא את כל הבריאה כולה מראש ועד סוף. וחנן ~ אותנו דעה והשכל עד שיש לנו כח לידע ולהאמין בשמו יתברך לידע ולהודיע ולהוודע שיש רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין יחיד קדמון מנהיג ומושל הוא היוצר הוא הבורא וכו'. שכל זה הוא בחינת שמו יתברך שיודעין ~ אותו על שמו לבד. ובאמת ה' אחד ושמו אחד. כי שמו הוא אחדותו יתברך כמו שכתוב אני ה' הוא שמי וכו'. כי גם באדם התחתון ובכל דבר שבעולם, שם כל דסר אינו דבר נפרל מהדבר רק השם הוא קשור עם כל דבר באחדות גמור כל ימי היותו. מכל שכן למעלה למעלה שמו הגדול יתברך הוא אחדותו יתברך בחינת ה' אחד ושמו אחד בחינת אני ה' הוא שמי וכו', בחינת כי כשמך כן תהלתך. רק החילוק הוא אצל המקבלים כמו למשל בגשמיות כשאנו קוראין איזה דבר או איזה אדם בשמו, אף על פי שלא ראינו ~ אותו כגון כשמספרים מאיזה מלך וקיסר וכיוצא שאין אנו רואין ~ אותו רק ששומעין את שמו, זה השם של המלך הוא המלך בעצמו רק שאף על פי כן אין אנו רואין את המלך בעצמו רק כשמספרין שמו אנו יודעין שיש אדם כזה שהוא יש לו ממשלה זאת או חכמה זאת וכיוצא, ויש חילוק אצלינו בין אם היינו רואין את המלך בעצמו בין כשאנו יודעין ~ אותו על שמו. אבל אף על פי כן כשמזכירין את שם המלך בזה השם כלול כלענין המלך. כי השם כולל כל ענין הדבר כפי מה שהוא. נמצא שמצד הדבר שיש לו זה השם המה בתכלית האחדות. כי אין השם דבר נפרד מהדבר כנ"ל, רק מצד המקבל שמקבל בדעתו ידיעת זה הדבר יש אצלו חילוק בין ראיית הדבר בעצמו ובין כשיודע ~ אותו על שמו אף על פי שבאמת במקומו ועצמו של ~ אותו הדבר הכל אחד. כי השם הוא הצורה של הדבר, רק שאצל הנבראים אין האחדות בעצם. כי הם מורכבים ועל כן יכולין להשתנות משם לשם כפי ענינם. למשל חתיכת כסף כשעושין ממנו קערה נקרא קערת כסף. ואז בזמנו שם הקערה עם הקערה בעצמה הם באחדות גמור מצד הרכבתם. אבל כשמשנין ועושין מהקערה כפות כסף נשתנה שמם. וכן בכל הדברים שבעולם בכל הדצח"ם ששם הוא אחדותם. אבל אין האחדות בעצם רק מצד הרכבתם. ועל כן יש בהם שינויים רבים בחינת שינוי השם. אבל להבדיל באלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות למעלה למעלה אצלו יתברך כתיב ה' שמך לעולם. כי שמו הוא אחדותו בעצם לעולם ועד יתברך שמו לעולם, רק אצלינו בה הגוף העכור יש חילוק בדעתינו. שאין אנו יכולין לתפוס בדעתינו רק שמו יתברך לבד.שיודעין ומאמינין שיש אדון מנהיג ומושל יתברך. אבל עצות אלקותו יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל כנ"ל. אבל באמת הכל אחד, כי ה' אחד ושמו אחד וכנ"ל:
Open your eyes and see what man can merit in this world — that those born of woman can attain such lofty things that Hashem Himself boasts of them! Our awesome Rebbe knew of all of them and knew how to tell the story made in the place where it was made, from all of them. He said of himself when he told this story: even if he knew nothing else in the world besides this story, it would already be an exceedingly great novelty. There is no room to elaborate further here.
אות לג
Let us return to our subject. It is explained there that they said each one should tell an old story — what he remembers from his earliest memory. The first elder among them told that he remembers when they cut the apple from the branch — when they cut his umbilical cord. The second told that he remembers when the candle was burning — what happened during gestation when the candle burned above his head. The third told that he remembers when the body began to be formed. The fourth told that he remembers when they carried the seed to plant the fruit — when the drop was drawn during the union. The fifth told that he remembers the sages who devised the seed — when it was still in the father's brain. The sixth, seventh, and eighth remembered the appearance, the taste, and the fragrance before they were drawn upon the fruit — the aspects of Nefesh, Ruach, and Neshamah. And the infant — the Blind Beggar himself, who tells all this — said he remembers nothing at all, for he is above all of them, remembering even what precedes Nefesh, Ruach, and Neshamah — the aspect of Ayin [Nothingness]. See there all this well. If you wish to gaze with the eye of truth, you will see from afar wonders of Hashem, the like of which has never been heard or seen since the days of the world.
והכלל שעיקר הבריאה הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם. וכל העבודות שבעולם שאנו עובדין ~ אותו יתברך הכל הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם בבחינת בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי. לשמי דייקא. דהיינו לגלות שמו יתברך בעולם. וכל התפלות וכל הברכות וההוד~ אות כול הם לברך ולקדש ופרסם שמם כבודו בעולם בבחינת יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. וכתיב וברוך שם כבודו לעולם ויברכו שם כבודך. הודו לו ברכו שמו. להודות לשם קדשך וכו' וכיוצא בזה הרבה שמבואר בכל הפסוקים שעיקר העבודה והברכה וההודאה הוא לגדל ולפרסם שמו יתברך בעולם:
This is the aspect of Tefillin. For Tefillin are the aspect of Zikaron [memory/remembrance], as it says: "Ul'zikaron bein einecha" — "And for a remembrance between your eyes" . "Between your eyes" specifically — for the essential Zikaron depends on rectification of the eyes, as understood from the story. This blind one, who was completely blind to the vision of this world, having no interest in gazing at this world at all — until he merited that the entire world did not amount in his eyes to even the blink of an eye — this being the essential rectification of the eyes — he merited the ultimate perfection of memory with no perfection after it. For this blind one remembered more than all of them. Thus the essential Zikaron depends on the eyes. This is also explained in the Torah "Vay'hi mikeitz — Zikaron" , where the essential memory depends on the eyes — and that verse is cited there: "Ul'zikaron bein einecha."
אות לד
For Tefillin are the aspect of Mochin d'Gadlus [expanded consciousness], which is the aspect of holy Zikaron. Memory is the aspect of Da'as and Mochin, as explained in the Torah "Dirshu Hashem" . This is the aspect of Tefillin shel Rosh and shel Yad, which between them have eight parshiyos — four in shel Rosh and four in shel Yad — corresponding to the eight holy elders who are the masters of memory, the aspect of Tefillin and "Ul'zikaron bein einecha."
ובאמת בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. ואיני זוכה להבין מה שראיתי כתוב בכמה ספרי קבלה לשונות שאינם מתוקנים לפני. מה שמחלקים ואומרים בענין שמותיו הקדושים יתברך. ובפרט לשון הסידור של מוהרי"ק ז"ל הנקרא קול יעקב שכתב בהקדמתו וזה לשונו. לכך אין לנו אצל בעלהרצון ישתבח שמו בפי כל ברואיו. אלא בכל הברכות וההוד~ אותובכל העיונים והכוונות מוקטר ומוגש לשמו. לשמו דייקא וכו' עיין שם. הרי רצה לתקן ולהורות לנו דרך הכוונה שנכווין בתפלתינו ועבודתינו. ובאמת כפי פשטות הלשון קלקל הרבה וגרם מכשול למעיינים הנוגע ביסוד האמונה הקדושה שהוא עיקר הכל. כי חלילה לומר כן לעשות שום חילוק ח"ו בינו ובין שמו יתברך. ואדרבא בכל עבודתינו ותפלתינו ובכל הברכות והוד~ אות וכו' אנו צריכין לכוון שאנו עובדין ומתפללין אליו יתברך לבד לבעל הרצון לבד אליו דייקא. ולא למדותיו שהם שמותיו יתברך. וכמ שאמרו רז"ל בספרי. מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו. כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך כביכול ואין כוונתינו בכל העבודות וההוד~ אות וכו' כי אם אליו יתברך לבד. למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם. אף על פי שהוא מרומם ונשא מהם. אבל סוף כל סוףכשאנו שקוראין ~ אותו בשמותיו יתברך כוונתינו אליו לבדו יברך בבחינת ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. היינו כשאנו מברכין שם כבודו כוונתינו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כיבוודאי השם יתברך בעצמו כביכול מרומם ונשא מכל השמות והכנויים ומכל הברכות וההוד~ אות ומכל העבודות שבעולם. רק שבאמת זה אי אפשר להשיג. רש שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על ידי משה בינו עליו השלום. שכשאנו קורין ~ אותו באלו השמות אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו כביכול. כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדבריו ממנו שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם. רק כוונתינו בדיבורינו לזה האדם שאנו מדברים ממנו. שהוא נקרא בזה השם רק שאי אפשר לדבר מהאדם ומשום דבר כי אם על ידי השם שקורין ~ אותו שעל ידי זה אנו יודעין ממי אנו מדברים אם מראובן אם משמעון אם מאדם אם מבהמה וחיה וכו' וכיומצא בזה. כי באמת השמות של כל הדברים שבעולם. הם מפלאי פל~ אותיו יתברך. כמו שכתוב (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ודרשו רז"ל (ברכות ז') אשל ת קרי שמות אלא שמות. כי השם של כל דבר הוא פלא גדול הפלא ופלא. למי שיש לו מוח בקדקדו להבין פל~ אות הבורא יתברך. כי רק על ידי השמות דייקא של כל הדברים אנו יכולים לדבר מכל הדברים ולספר אחד לחבירו רצונו וחפצו ולעשות משא ומתן לקנות ולמכור וכל צרכי העולם. כי אם לא היה שם לכל דבר היו הכל כאלמים וכחרשים. ולא היה שום משא ומתן. ולא שום עסק נגמר בין שני בני אדם. כי כל העסקים הנגמרים על ידי הדיבור שמדבר אחד עם חבירו במשא ומתן וחכמות וכיוצא הכל על ידי השמות של כל הדברים. כי כל הדיבור כולו הוא מהשמות של כל הדברים. כי כל דבר שבעולם וכל ענין שבעולם יש לו שם בבחינת שם דבר ועל ידי זה עיקר הדיבור. ועל ידי זה נגמרין כל הפעולות וכל העסקים שבעולם כנ"ל. כי עיקר החיות של כל הדברים הם על ידי השם כנ"ל. אבל עיקר השם כשאנו קוראין איזה דבר בם אנו מכוונין לעצם הדבר בעצמו שאי אפשר לדבר ממנו כי אם על ידי השם נ"ל. כמו כן להבדיל כשאנו קורין את הבורא יתברך בשמו. אנו מכוונין לבורא הכל לבדו בעצמו יתברך לא זולתו. שהוא יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו. יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית וכו' ולו לבד. לו דייקא אנו עובדים ומתפללין. ואף על פי שהוא אינו צריך לעבודתינו והוא מרומם מכל השמות ומכל הברכות וההוד~ אות זה הדבר באמת אי אפשר להשיג ולהבין בשכלנו רק שאנו צריכין להאמין בה' ובמשה עבדו. אשר במקום גדולתו שם אנו מוצאין ענותנותו אשר מרוב אהבתו את ישראל ברא את כל העולמות וצונו לעבדו באלו המצות לשרותו ולברך בשמו כדי שנזכה להכיר ~ אותו יתברך אל על כל פנים כל כוונתינו בתפלתינו אליו יתברך. אליו לבד ולא לשמותיו ומדותיו רק שהוא יתברך קרא באלו השמות. והם אחדותו יתברך. כי ה' אחד ושמו אחד. ומי שמפריד במחשבתו שמו מעצמותו יתברך, הוא נרגן מפריד אלוף וכופר בעיקר. ועל כן משה רבינו עליו השלום מסר לנו האמונה הקדושה בפשיטות כמו שכתוב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כי ה' אחד ושמו אחד כנ"ל:
It is known in the Kavanos that Tefillin shel Rosh are in the aspect of d'chura [masculine] and Tefillin shel Yad in the aspect of nukva [feminine]. The totality of Tefillin are the aspect of Mochin d'Ibur Beis d'Gadlus. This is the aspect of the holy elders who merited such great Mochin that each one remembered and attained further back into the beginning — what happened with him from before. The more one attained, the more he remembered an ever earlier beginning.
וכל זה מבואר ומפורש בדברי אליהו ז"ל למי שיש לו עינים אמתיים. כמו שכתוב שם ואנת לית לך שם יעוד דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכל'. וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכו' היינו כנ"ל שבוודאי מי שמסלק במחשבתו ח"ו עצמותו יתברך מהשמות הקדושים שמזכיר, הוא נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם משמותיו יתברך והוא פורש מן החיים. כי כשאין מכוין בקריאת שמותיו יתברך אליו בעצמו, הוא בחינת וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא. כי עיקר מילוי השמות ושלימותן וחיותם הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו בעל הרצון העליון כמו שכתוב שם דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא משלימא דכולהו ואף על פי כן הוא יתברך בעצמו אין לוש שם ידוע כי הוא יתברך מצד עצמו הוא מרקומם על כל ברכה ותהלה ואין לו שם כלל. כי אחר שמזכירין ~ אותו בכל השמות והשבחים האמתיים שקבלנו מאבותינו הקדושים אף על פי כן עדיין מהותו ועצמותו נעלם מאתנו בתכלית ההעלם כי השם יתברך נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולתיו ומצד עצמו נאמר ואנת לית לך שם ידוע וכו'. כי לית מחשבה תפיסה בך כלל. אבל מצד פעולותיו הוא נקרא בכל השמות והשבחים והתהלות כי כל השמות מורים על פעולותיו שהוא מהוה כל העולמות ושלט ומושל בכל וכו'. אבל באמת הכל אחד, כי כל פעולתיו נמשכין ממנו בעצמו יתברך, כי הוא פעל ועשה הכל מראש ועד סוף ומחיה ומקיים הכל ברצונו. ועל כן בכל השמות אנו קוראין ~ אותו בעצמו. כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל רק שעצמות הפועל יתברך אי אפשר לכנות ולקרות בשום שם וכינוי אבל הוא בעצמו תברך שהוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם ולית שום מחשבה תפיסא בעצמותו כלל הוא בעצמו פעל ועשה הכל ומחמת זה כשאנו מזכירין שמותיו יתברך שהם על שם פעולותיו אנו קרואין ~ אותו בעצמו על ידם כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל כנ"ל. כי הוא ממלא כל שמהן וכו' כנ"ל. ואפילו בהאדם הגשמי רואין זאת. כי כל פעולות הגוף הם על ידי הנפש. כי הנפש מראה פעולותיה בגוף. ואף על פי כן מהות הנפש אי אפשר להשיג ולהבין ואף על פי כן אנו יודעין שכל הפעולות הם מהנפש. וכשאנו מדברים מהנפש אנו מכוונין על הנפש בעצמה אף על פי שאין אנו מבינים מהותה ועצמותה מכל שכן להבדיל אי אפשר ק"ו הבורא יתברך בעצמו. שבוודאי הוא בעצמו מרומם ונשגב מאד על כל הרוחניות ולית מחשבה תפיסא בעצמותו כלל. כמו שכתוב שם אליהו ולית דידע בך כלל בחינת מה חמית מה פשפשת מה ידעת. כי מצד עצמותו הוא מרומם על כל השמות. אבל אף על פי כן בכל השמות והברכות והשבחים אנו מכוונין אשליו יתברך בעצמו. כי זה הנעלם בעצמו הוא פועל הכל ברצונו כנ"ל. על כל פנים מבור בדברי אליהו שבכל השמות צריכין לכוין אליו יתברך בעצמו כמו שכתוב וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו. אליו ולא למדותיו כמבואר כל זה לעיל. וזה בחינת לבד בך נזכיר שמך. והבן היטב:
They are eight elders, divided into two groups of four — corresponding to the two groups of four parshiyos in shel Yad and shel Rosh. The first four elders — their entire matter concerns what happens to the child in his mother's womb, from the departure of the drop until the cutting of the umbilical cord at birth. These constitute the aspect of Or [light], Mayim [water], Rakia [firmament] as discussed in the Zohar and Kavanos: the initial departure of the drop = Or (no form yet); the beginning of formation = Mayim; the full gestation with candle burning = Rakia; then birth. All this concerns the mother — the nukva aspect — therefore these Mochin are the aspect of the four parshiyos of Tefillin shel Yad = Mochin d'Nukva.
אות לה
The other four elders — their entire narrative concerns what happened before the drop descended into the mother's womb. They remembered when the drop was still in the father's brain, and the appearance, taste, and fragrance (= Nefesh, Ruach, Neshamah) — the drawing of thought from cause to effect, from world to world, from intellect to intellect, until the holy drop was formed. All these four aspects are at the father's side — the d'chura — therefore they are the aspect of the four parshiyos of Tefillin shel Rosh = Mochin d'D'chura.
ובאמת ידעתי כי גם הרב הנ"ל. וכל שאר הספרים שכתוב בהם לשונות כאלה וכוונתם כמו שכתבתי רק במחילה מכבודם לפי עניות דעתי קלקלו הלשון שיוכל לגרום ח"ו מכשול לקורא בספריהם. והיה טוב להם השתיקה מלכתוב לשונות כאלה. אך מאחר שכבר כתבו כנ"ל. הוכרחתי להאריך קצת לברר האמת. ועל כן באמת סוף כל סוף צריכין רק לחזור להאמונה הפשוטה של כל ישראל בלי שום חקירות אפילו של דרכי הקבלה. כי דרכי הקבלה צריכין לקבל רק בדרך אמונה להאמין שהעולמות נשתלשלו בדרך זה. והשמות השייכים לכל ספירה ולכל מדה ולכל פרצוף וכו'. ושאר כל דרכי חכמת האמת וכו'. כפי אשר מסרו לנו רבי שמעון בר יוחאי ז"ל והאריז"ל. והעיקר להאמין שאין אנו מבינים דבריהם כלל. כי בוודאי למעלה אין שום גשמיות וכו' כאשר האריכו בזה כל הספרים. אבל מי שרוצה ליכנוס באיזה חקירה על פי קבלה וליישב איזה קשיה של המחקרים על פי קהלה הוא מקלקל מאד. כי באמת הקשיות כאלו אי אפשר ליישבם כלל רק לסמוך על אמונה לבד. כי העיקר הוא רק האמונה הפשוטה כנ"ל להאמין בה' ובמשה עבדו בפשיט' שה' אחד ברא הכל יש מאין המוחלט ונתן לנו את תורתו ומצותיו הקדושים למען נזכה ונחיה וכו'. ואף על פי שיש בכל זה כמה חקירות וקשיות איך שייך עבודה אליו יתברך וכו'. על כלאלו הקשיות אין שום תירוץ בעולם רק עיקר התירוץ הוא שבאמת אין אנו יכולים להבין זאת רק שאנו צריכין לסמוך על האמונה לבד כמבואר בדברי רבינו ז"ל פעמים אין מספר שאסור לחקור בהשכל כלל. רק לסמוך על אמונת אבותינו לבד:
For the Tefillin are drawn from the aspect of Tikkunei D'ikna [rectifications of the holy beard], which is the aspect of the holy zekeinim [elders], the source of holy ziknah [elderliness] — the aspect of "hadras p'nei zakein" [the glory of an elder's face]. The essential holiness of the Mochin of Tefillin is drawn from the uppermost and greatest elder — the yanak [infant] among them — the Blind Beggar, who was a complete infant. From him is the essential holiness of ziknah. All eight elders (= the eight parshiyos of Tefillin) all receive from this uppermost elder. But the Mochin of the Blind Beggar himself cannot be clothed even in the parshiyos of Tefillin — therefore there is no parshah corresponding to him, for he is above all and the root of all. His mind is not even called "Zikaron" — he said he remembers all yet remembers nothing, for he is above memory, the root of memory, included in the Ein Sof.
אות לו
The essential Mochin of Tefillin are the aspect of holy chiyus [vitality/life] one merits through Tefillin. The Mochin are life itself: "HaChochmah techayeh" — "Wisdom gives life" . "One who wears Tefillin merits life: 'Hashem aleihem yichyu'" . As brought in the Kavanos, Tefillin are the aspect of three Names — Ehyeh Havayah Ehyeh — whose numerical value is Chayim [life].
ובאמת כל אלו המכשלות הנמצאים להמעיינים בכמה ספרים הוא מחמת שנמצאים כמה ספרים שרוצים ליישב כמה קושיות עמוקות בדרכי הנהגותיו יתברך. ובאמת התירוצים אינם כלום למבין מעט. על כן יכולים להכשל על ידי התירוצים יותר. אבל באמת על כל הקשיות כאלו שבדרכי הנהגותיו יתברך וכו' אין שום תירוץ בזה העולם רק לעתיד יתגלה כל התירוצים. אבל בזה העולם אסור לחקור כלל, רק לסמוך על אמונה לבד וכמו שהאריך רבינו ז"ל בזה הרבה בכמה מקומות. ועל כן רבינו ז"ל בגודל עמקות חכמתו העולה על הכל אינו מיישב שום קושיא רק בגודל חכמתו גילה לנו תורות נפל~ אות עמוקות ורחבות. גילה לנו בהם והסביר לנו על ידם שקשיות כאלו אי אפשר ליישב בשום אופן רק לסמוך על אמונה. והכניס בנו דעת להבין שאי אפשר ליישב אלו הקשיות. כי הוא בגודל עוצם השגתו גילה לנו מאין ומהיכן נמשכין אלו הקשיות. שנמשכין ממקום גבוה כזה שאי אפשר ליישבן בזה העולם בזה הגוף בשום אופן. כמו בהתורה על פרקא רביעאה דספרא דצניעתא (בסימן כ"א) על מאמר רז"ל (ברכות י"ז) לעתיד לבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. שגילה וביאר לנו שם דרך נפלא והסביר לנו שם שקשיות כאלו שנבוכין בהם נמשכין משכליים המקיפים שאי אפשר להשיגם בזה העולם בשום אופן. ואמר שם תורה נפלאה על זה בהתגלות נפלא. וכן בהתורה בא אל פרעה (סימן ס"ד) שגילה שם שקשיות כאלו נמשכין מסוד הצמצום של החלל הפנוי וכו'. שאי אפשר להשיג זאת כי אם ל עתיד לבא. וכן בהתורה כי מרחמם ינהגם (בלקוטי תנינא סימן ז') ביאר שם שיש קשיות שהם נמשכין ממקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספפיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם וכו'. עיין שם בכל אלו המקומות ובשאר מקומות כאלה בדברי רבינו נז"ל. ואם בעל שכל אמת אתה, תראה ותבין ותשכיל מן מוצא דבר. מה מאד עמקו מחשבותיו והשגותיו האמתיות שהוא השיג האמת שאי אפשר ליישב אלו הקשיות כלל. רק בחכמתו העמוקה והשגתו העצומה גילה לנו בדרך שכל נפלא ונורא מאד שאי אפשר לנו ליישב כלל לבל נהרוס לעלות אל ה' לרצות לחקור בזה ח"ו. כי אי אפשר ליישבם כל. רק לסמוך על אמונה לבד שהוא יסוד הכל. אבל כל מי שרוצה ליישב איזה קשיא מאלו הקשיות של המחקרים. אפילו כשרוצה ליישבם על פי דרכי הקבלה. אינו עולה בידו שום תירוץ כלל. ואזי יכול לגרום מכשלו יותר ח"ו להמעיין שירצה שיתיישב אצלו הדבר. ובאמת עדיין אינו מיושב כלל. ובקל יכולין לסתור התירוץ והדרא קושיא לדוכתה ביתר עוז. על כן אין צריכין להתחיל ליישב קשיות כאלו. כי גבהו מדעתינו כנ"ל. וכמו שכתוב (ישעיה נ"ה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. (ועיין עוד במקום אחר מזה):
The Mochin of Tefillin are drawn from the Tikkunei D'ikna Kadisha — the totality of the holy elders whose root is the uppermost elder, the Blind Beggar, who boasted that he truly lives long life. He is exceedingly old yet exceedingly yanak, having not begun to live at all. The entire duration of the world does not amount to a blink of an eye in his estimation. Indeed, these are matters concealed by Atik Yomin — no thought can grasp them at all, and there is no one on dry land who can interpret this secret. Nevertheless, since by Hashem's mercy upon His people, these words have already issued from his holy mouth and been set in writing and printed in a book, it is fitting for us to strive and find in them some allusion relevant to practice, so that we merit to awaken from our sleep — which was his holy intention in these stories: to awaken from sleep all people who are sleeping away their days, as explained in the Torah "Pasach Rabbi Shimon" . There you will see and understand the tremendous awesomeness of these stories — for they are the aspect of "ma'asiyos of primordial years," the aspect of Atik, the aspect of the "hadras panim" from which the seventy faces of Torah are drawn.
אות לז
The essential intention of the above for practical application is what I myself saw and heard from our Rebbe many times — that he lived new chiyus each time. I heard from him many times that he said: "Today I lived a life that I never lived before." At other times I heard him speak at length about the nature of chayim — that everything is called "life" by the world, yet even within a life of suffering there are many distinctions.
נחזור לעניניו שעיקר הוא השם. ועיקר הבריאה היתה למען שמו יתברך כנ"ל. כדי לגלות שמו יתברך בעולם כנ"ל. ועיקר התגלות שמו הוא על ידי התורה שנתן לנו משה רבינו. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא ואין אנו יכולין לידע משמו יתברך, כי אם על ידי התורה והמצות כשאנו מקיימין ~ אותם בפשיטות כאשר צונו על ידי משה עבדו. כי על ידי יציאת מצרים מתן תורה אז נתגלה אלקותו בעולם ונתפרסם שמו לכל באי עולם. כמו שכתוב (נחמיה ט') ותעש לך שם כהיום הזה. וכמו שכתוב (שמות ט') ולמען ספר שמי בכל הארץ. ומלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חוקי רצונו להעלים שמו יתברך ח"ו מן העולם. כי הם רצו להתגבר רק על השם לבד דייקא, שהוא התורה שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי העיקר הוא השם כנ"ל. כי אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. כי רצו להתגבר דייקא להעביר מהם שם ה' ח"ו שהוא התורה כנ"ל. על כן היה הנס על ידי שמן של המנורה, שהיא בחינת שם כמו שכתוב (קהלת ז') טוב שם משמן טוב וכמו שכתוב (שיר השירים א') לריח שמנים טובים שמן תורק שמך. כי השם הוא הכבוד כנ"ל. והכבוד הוא עיקר אור המאיר כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו. וזהו בחינת אור הנס של חנוכה שהוא בחינת אור השם והכבוד שממשיכין ומגלין על ידי פרסום הנס שאז נתגדל שמו וכבודו יתברך. כמו שכתוב ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כי עיקר אור הנר של מצוה שהוא בחינת נר חנוכה הוא אור התורה שהוא בחינת השם הקדוש. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל בבחינת כי נר מצוה ותורה אור. כי עיקר האור הוא השם שהוא הכבוד שלו יתברך שמאיר בכל העולמות וכנ"ל. וזה שאמרו רז"ל על נרות המנורה הוא עדות שהשכינה שורה בישראל וכו'. כי אור הנר של מצוה הוא בחינת אור התגלות שמו וכבודו יתברך שהוא בחינת השראת השכינה. ועל כן היה הנס של חנוכה בנירות המנורה דייקא. הכל בשביל הגדלת שמו יתברך כנ"ל. כי היוונים רצו להשכיח שמו יתברך ח"ו על ידי שגזרו לבטל את התורה שהיא שמו יתברך כנ"ל. על כן היה הנס על ידי נרות המנורה דייקא, שהם בחינת הגדלת שמו וכבודו יתברך כנ"ל:
But in truth, the essential life is the true long life — the long life of the Blind Beggar — who truly lives long life, boasting that he is exceedingly old yet exceedingly yanak and has not yet begun to live at all. For the essential life is when one begins to serve Hashem anew each time, as if he has not yet begun his avodah at all. As it says: "Asher Anochi metzavecha hayom" — "Which I command you today" — and our Sages expounded: "Each day they should be in your eyes as new — not like an old decree that no one regards, but each day as new." And: "Haskes ush'ma Yisrael, hayom hazeh nihyeisa l'am LaHashem Elokecha" — "This day you have become a people to Hashem your God" — "Each day it should be in your eyes as if today you entered into His covenant."
אות לח
I saw from our Rebbe countless times: even though in the previous hour he had boasted of tremendous and awesome things and revealed wondrous Torah the like of which was never heard, afterward in the next hour, we saw him in great distress, and many times he expressed his suffering to us from the depth of his heart — that he agonizes over how one merits to be a Yid, like one who has never smelled the fragrance of Avodas Hashem. One who has not seen this cannot picture it in writing. It is somewhat described in his published praises. Each time he would say that now he knows nothing at all — absolutely nothing — even though in the previous hour he had revealed what he revealed and boasted of what he attained. The sum of it: he never stood on one level, but always went with alacrity from level to level among the highest, most lofty levels, and even when he reached what he reached, his mind was still not settled.
וכן מבואר בסוף המעשה הנ"ל שהשם הוא בחינת אור הנר כמבואר שם בסוף. שהלבנה אוחזת בידה נר והיא אומרת להחמה, מפני מה כשאתה בא אין לי שם. כי שרגא בטיהרא מאי מהני עיין שם. נמצא שהנר הוא בחינת שם:
This is the essential true chiyus — when one merits to begin anew each time in Avodas Hashem, which is the essential life: "Ki hu chayecha" — "For He is your life" . The essential thing is that one's avodah should be new each time, not falling into the ziknah of the Sitra Achara, where one's avodah becomes old in his eyes. As our Rebbe warned: "It is forbidden to be old — whether an old Tzaddik, an old Chassid — old is no good." One must begin anew each time. This is the essential long life of the holy elder, the Blind Beggar — old yet yanak: the more he aged and was included in holy ziknah (the aspect of Atik d'Atikin), the more yanak he became, for he perceived each time that he is still exceedingly far from Hashem, for "His greatness is unfathomable."
אות לט
He merited the long life where ziknah and yankus [youth] are included together — impossible to comprehend. This is the aspect of Tefillin, drawn from the uppermost elder who is the root of Tefillin-Mochin — the aspect of life. "V'atem had'veikim BaHashem Elokeichem chayim kulchem hayom" — "And you who cling to Hashem your God are all alive today" — stated regarding Tefillin. The purpose of Tefillin-Mochin is to merit through Tefillin to live new holy chiyus, to renew like the eagle his days, to begin his avodah anew each time. Therefore the Blind Beggar had his endorsement from the Great Eagle specifically — for such chiyus is the aspect of "Tischadesh kaNesher n'uraychi" — "Your youth is renewed like the eagle" . The eagle, when it ages, renews its vitality — the more it ages, the more it renews and begins anew. From there is the aspect of Tefillin — the life described above.
כי כל בחינת החילוף הנ"ל של בן המלך שנחלף בעבד שהוא בחינת שקר כנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות, שמשם נמשכין כל החילופין והשקרים שבעולם שמחליפין האמת בשקר ואומרים לצדיק רשע ולרשע צדיק וכו'. כל בחינת השקר והחילוף הזה הוא רק בבחינת השם שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה. כמו בהמעשה בעצמה הנ"ל שהחליפה המילדת את הוולדות והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. ועל ידי זה טעו העולם וסברו שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמת הוא בן השפחה. הנה עיקר החילוף היה רק בהשם. כי בוודאי גוף הוולדות אי אפשר להחליף. כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת וכן להיפך בן השפחה בכל מקום שהוא הוא בן השפחה. רק עיקר השקר והחילוף הוא בהשם. שעל ידי החילוף גרמה שקר~ אות לבן השפחה שם של שקר. כי קראו ~ אותו בשם בן מלך, וכן להיפך את בן המלך קראו שם בן השפחה. וכן בכל החילופים והשקרים שבעולם. מה שיש אחד שמפורסם בשם צדיק בשקר או להיפך שחולקין על איזה צדיק אמת ואומרים עליו שקרים כאלו היה רשע. או שניהם צדיקים אבל אחד גדול מחבירו אלפים ורבבות מדריגות בלי שיעור. ואצל העולם הוא בהיפך שהקטן במעלה הוא גדול ומפורסם אצלם מאד. והגדול במעלה קטן אצלם וכיוצא בזה שאר השינויים והחילופים שיש בעולם. בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. כל אלו החילופים והשינויים הם רק בבחינת השם. כי הצדיק האמת בכל מקום שהוא הוא צדיק אמתי. ו~ אותו בעצמו בוודאי אינם יכולים להחליף ח"ו. רק עיקר החילוף הוא בשם שקורין לו שם של שקר. שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה. וכן כשרשע או קטן במעלה מפורסם בשם צדיק גדול מאד. באמת אף על פי כן זה המפורסם בכל מקום שהוא הוא כמו שהוא רק עיקר השקר והחילוף הוא בשם שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר. וכל זה מבואר ומובן היטב בהתורה על בראשית לעיני כל ישראל (בליקוטי תנינא בסימן ס"ז) מבואר שם שיש מאורי אור ומאורי אש. עיין שם היטב מבואר שם ששם הצדיקים אמתיים הם בחינת שם ה'. כי שמו משותף בשמינו. וכל מה שהצדיק האמת מפורסם יותר שיש לו שם גדול בעולם יותר נגדל ביותר שם ה' וכו'. ולהיפך ח"ו כשנעלם שם הצדיק האמת, ונתגדלין ונתפרסמין בעולם שם מפורסמים של שקר. אזי נתעלם ח"ו שם ה' ומתגבר שם הטומאה ח"ו. שהוא בחינת מאורי אש ח"ו. כי שם הצדיק שהוא בחינת שם ה' הוא בבחינת מאורי אור. ולהיפך שם של שקר שם הטומאה הוא בחינת מאורי אש וכו' עיין שם. ומובן שם שעיקר החילוף והטעות והשקר שבעולם הוא בבחינת השם דייק כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם כנ"ל. שהוא בעצמו בחינת שם ה', שהוא בחינת שם ישראל עם קדוש בכלליות. בחינת שם הצדיקים האמתיים, שזה עיקר האמת בחינת (תהלים קי"ז) ואמת ה' לעולם. וקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד. כי שמו משותף בשמינו כנ"ל. כי עיקר התגלות האמת הוא בבחינת השם שלא יחליף את השם כנ"ל. וכן בעיקר האמונה בהשם יתברך עיקר הפגם של עובדי כוכבים שהוא בחינת כפירות. הוא רק בבחינת השם הקדוש כמו שכתוב (בראשית ד') אז הוחל לקרוא בשם ה'. ופירש רש"י שהתחילו לקרות את שם העצבים בשם ה'. לעשות אלילים ולקרותם בשם אלהים. וזהו בחינת (שמות כ"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו'. וכמו שכתוב (ישעיה כ"ו) לבד בך נזכיר שמך, ופירש רש"י שלא נזכיר שמך ח"ו על שמות האלילים ח"ו רק בך לבד נזכיר שמך. וזה בחינת חטא דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם, שרצו להמשיך שם ה' על עניני עבודה זרה שלהם. ועל כל כל העונות שנמשכין מהיצר הרע ששרשו מבחינת אל אחר כפירות. על כן כל העונות נקראין פוגם בשמו יתברך ח"ו. כמו שכתוב בזוהר הקדוש כמה פעמים דמשקר בשמא דמלכא. וכמו שאנו מבקשין בתפלה ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול. ועל ידי נר חנוכה ממשיכין או האמת בעולם. שהוא בחינת אמתת השם דקדושה. שלא להחליף שם ה' ח"ו בשם אלהים אחרים, שהם הכפירות והחקירות של הפילוסופים, שמחפין על השם יתברך דברים אשר לא כן. ועיקר הכפירות שלהם הוא בשם ה' דייקא דהיינו בהתורה הקדושה שהיא שמה דקודשא בריך הוא. ובענין הנהגותיו יתברך והשגחתו הפרטיות על כל דבר שכל זה הוא בחינת שם ה' שעיקר הנהגות כל העולמות וחיותם נמשך על ידי שם ה' המחיה את כולם כנ"ל. והם רוצים לשקר בשמא דמלכא קדישא ובודים מלבם על פי סברתם כפירות גדולות בדרכי השגחתו והנהגתו ומופתיו הנוראים וכופרים בתורה וכו'. שכל זה הוא בחינת שם ה' כנ"ל. שזהו בחינת מלכות יון הרשעה. שהם חכמת יון. שאז היה עיקר חכמות חיצוניות ואפיקורסות אצלם. על כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו ומצותיו וכו'. שהם בחינת שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל. כי הם רצו להתגבר דייקא על שם ישראל דייקא. שהוא התורה שהוא שמו יתברך המשותף בשמינו וכנ"ל.ועל כן עשה השם יתברך הנס דייקא על ידי נרות המנורה שהם בחינת אור השם הקדוש וכבודו יתברך בחינת אור האמת כנ"ל. וזהו בחינת הדלקת נר חנוכה כנ"ל. שנתן לנו השם יתברך מצוה הקדושה הזאת לחיותינו כהיום הזה בעומק הגלות המר הזה. שמתגבר השקר ביותר. כי אז כשהיה הנס של חנוכה כבר היה בחינת גלות. כי אף על פי שהיה בתחילת בית שני, אף על פי כן גאולה שניה לא היתה גאולה שלימה. כי היו משועבדים תחת מלכי פרס ויון. וכמבואר בדברי רז"ל. על כן צפה השם יתברך שהעובדי כוכבים מתגברים על ישראל, וישראל יהיו בגלות זמן רב מאד, ומתגבר בן העבד על בן המלך ח"ו עד שגם בין ישראל בעצמן מתגבר השקר על האמת, והאמת תהיה נעדרת ואין יודעין היכן האמת. על כן נתן לנו מצוה הקדושה הזאת של חנוכה שעל ידי זה יש לנו כח להמשיך אור האמת בכל שנה ושנה. כדי להמשיך ולהגדיל שם האמת בעולם לבטל זוהמת העבד שהוא השקר ולהגדיל שם בחינת בן מהמלך האמת. שהם שם ישראל בכלל ושם הצדיקים האמתיים שהם בחינת שם ה' כנ"ל:
For the essential Tefillin are the radiance of the Mochin in the face — the light of the countenance drawn from Tikkunei D'ikna Kadisha, the essential Da'as Panim [frontal knowledge] — the aspect of the holy Zakein. The Tikkunei D'ikna are the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, and their essence is suppression of anger — sweetening judgment and wrath — the aspect of Erech Apayim [long-suffering/patience]. As our Sages said on the verse "Vay'maher Moshe vayikod artzah" — "Moshe hurried and bowed to the ground" — "What did he see? He saw Erech Apayim." For the essence of the Thirteen Attributes (Tleissar Tikkunei D'ikna) that Hashem revealed to him then is the aspect of Arichas Apayim — suppression of the face. Therefore Moshe was inspired by this attribute specifically.
אות מ
As explained regarding the greatness of Arichas Apayim in the words of our Rebbe , in the teaching beginning: "Atzvus is a very bad midah" — see there the entire matter to the end, for it is a wondrous path of serving the Creator. If you look carefully there, you will find wondrous advice and immense encouragement without measure for His service.
וה בחינת נר של שבת כי שבת הוא מלך בחינת שבת מלכותא ושת ימי החול הם בחינת עבדות. כי בהם עושין מלאכה ועבדות בחינת ששת ימים תעבוד ועשית וכו'. ובשבת יתפרדו כל פועלי און ונתבטל בחינת העבדות שהם בחינת עובדין דחול בחינת ל"ט מלאכות שבהם נאחז זוהמת הנחש שהוא בחינת עבדות כנ"ל, שכל זה הוא בחינת שקר כנ"ל. ועל כן בשבת הוא בחינת אמת, כמו שאמרו רז"ל אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא שהוא בחינת אמת ועל כן הצדיקים אמתיים נקראים שבת. כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי (זוהר במדבר דף קמ"ד) אנת הוא שבת דכולהו יומא. וכמובא זאת בהתורה בראשית הנ"ל. ועל כן בכניסת שבת מדליקין נר של שבת שהוא התחלת קבלת קדושת שבת כי נר של מצוה הוא בחינת אור האמת בחינת הגדלת אור השם דקדושה כנ"ל. כי עיקר אחיזת השקר שהוא בחינת העבד הנ"ל שהוא בחינת שם של שקר הוא בבחינת מאורי אש כנ"ל. ובשבת נתבטלין הקליפות הנאחזין במאורי אש. ואז נמשך האש דקדושה בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ק. ומהאש דקדושה הזאת מדליקין נר של שבת. וכן נרות המנורה ונר חנוכה וכל הנרות של מצוה. ועל ידי זה דייקא נכנעין ונתבטלין בחינת הקליפות שנאחזין במאורי אש. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי מהאש יצאו והאש תאכלם. וזהו בחינת נר של שבת כנ"ל. אבל בכל השנה אין זוכין להמשיך התגלות האמת בשלימות כי אם בשבת שמרמז על לעתיד לבא שאז יתגלה האמת בשלימות כמו שכתוב (משלי י"ב) שפת אמת תכון לעד כוננת לא כתיב וכו' (זוהר תשא דף קפ"ח). אבל על ידי תוקף הנס של חנוכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת הגדלת שם ה' שם דקדושה אפילו בימי החול. ומכניעין ומבטלין זוהמת העבד במקומו בעצמו שהוא בששת ימי החול. שאז יש אחיזה לעובדין דחול שהוא בחינת עבד ואף על פי כן אנו ממשיכין אז בחינת הקדושה של שבת על ידי הדלקת נר חנוכה לגלות אור האמת בעולם. לבטל החילוף של העבד שנחלף בבן המלך שנזכה גם עתה לברר אמתת השם. לידע מי ראוי לקרותו באמת בבחינת שם בן העבד ומי ראוי לקרותו באמת בשם בן המלך וכנ"ל. וזהו בחינת (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' המבואר לעיל ב~ אות י"ב היינו שגם בחשכת לילה מגלין אור האמת שזה בחינת נר חנוכה שממשיכין האור הקדוש אור האמת גם בימי החול ולמטה מי' טפחים. וכעין המבואר בכוונות עיין שם והבן היטב:
The principle: a person must cling to the attributes of Hashem, as explained in the words of our Sages and in all the sefarim. Therefore one must cultivate Arichas Apayim — extending his patience in every matter, not becoming angry, not being exacting about anything, and not looking at any obstacle or disturbance in his avodah — whether obstacles from other people (father, father-in-law, wife, relatives, or anyone else), as is known and seen tangibly, that whenever anyone wishes to enter Avodas Hashem, to begin praying with kavanah and so on, he immediately faces countless obstacles. Each person must be bold as a leopard and strong as a lion to do the will of his Father in Heaven, overcoming all obstacles, not looking at them at all, strengthening himself to do what he must — engaging in Torah and prayer with kavanah and with strength.
אות מא
This is Arichas Apayim — not having kotzer ruach [shortness of spirit/impatience] that would cause him to abandon his avodah due to obstacles and suffering. He must lengthen his patience over everything and not look at any obstacle at all. Even the disturbances from within himself — the desires, evil and foreign thoughts pursuing him constantly, especially during prayer, causing great suffering — the essential thing is Arichas Apayim, which is the aspect of emunah. As explained there: the essential Arichas Apayim is merited through emunah — having complete faith in Hashem and in the true Tzaddikim and kesheirim, strengthening oneself in avodah, not falling from anything — not being bothered, not having one's spirit shortened by any disturbance — by the Baal Davar [the evil inclination] introducing confusion and chalishus hada'as [weakness of mind] as if all hope is lost due to his evil deeds and blemishes until now.
וזה בחינת הכסא שסידר כראוי שעל ידי זה היה תיקונו של בן המלך האמת שחזר למלכותו על ידי זה כמו שכתוב שם עיין שם. כי כתיב (שמות י"ז) על כס י"ק וכו' אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק (פסיקתא הובא בפירוש רש"י) שהוא זוהמת הנחש שהוא בחינת עבד. כי כל זמן שיש אלו השינויים והחילופים בעולם, גם הכסא כביכול אינו שלם. שזהו בחינת מה שלא היה מסודר יפה הציורים של הכסא. שהם בחינת שרשי הנשמות שכולם חצובים מתחת כסא הכבוד וכו' וגם שמו אינו שלם. כי לא כשהוא נכתב הוא נקרא, כי זה שמי לעילום כתיב. כי מחמת השינויים והחילופים של היכלי התמורות שרוצים להתגבר על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע. על ידי זה כביכול בכמה לבושים שונים בכל עת ומסתתר את עצמו בהם, זהו בחינת כל השמות והכינויים שאנו קוראין ~ אותו עתה בהם, שהם בחינת לבושיו אבל שם העצם נעלם ונסתר עתה. כי אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, שהוא זוהמת הנחש, שהוא בחינת זוהמת העבד שנחלף ורוצה להתגבר בשקר על בן המלך ח"ו, ומחמת החילוף והשקר הה גם השםיתברך בעצמו כביכול משנה שמו וכסאו עד שימחה זכרו. כי מחמת שנתאחז זוהמת הנחש בהגוף על ידי חטא אדם הראשון על ידי החילוף של היכלי התמורות כנ"ל. על ידי זה עתה היא טובה גדולה מאד מהש השם יתברך העלים שמו העצם, כי אי אפשר לקבלו עתה מחמת ריבוי אור כנ"ל. ועל כן עתה אי אפשר לנו לידע ממנו יתברך כי אם על ידי העלמת שם העצם דייקא. נמצא שאין לנו עתה כח לקבל ידיעת האמונה הקדושה בשמו יתברך, כי אם על ידי שהעלים שמו יתברך והלביש את עצמו בהשמות והכינויים שנקרא בהם עכשיו, שזה בחינת אין שמו שלם וכו', שעל ידי זה דייקא יש בנו כח לידע משמו יתברך כנ"ל. כי בלא זה לא היה אפשר לקבל עכשיו מחמת ריבוי אור כנ"ל. וכל מה שאנו זוכין לידע משמו יתברך ולהאמין בו יתברך כמו כן נכנע ונעקר ונתבטל ונמחה זכר עמלק מן העולם, שהם הכפירות והחקירות הבאים מריבוי אור מה שחוקרים במה שאין להם רשות, שהוא בחינת מה לפנים מה לאחור מה למעלה מה למטה וכו'. שכל הקשיות והכפירות של המחקרים נמשכין משם שהם בחינת זוהמת הנחש שהם הקליפות והסטרא אחרא הנמשכין מריבוי אור שגרם מיתה ושבירה ח"ו. כי העלמת האור ומיעוטו וצמצומו זה עיקר התיקון כידוע בכתבי האר"י ז"ל. נמצא שדייקא על ידי שאין שמו שלם כביכול על ידי זה דייא נכנע ונתבטל הסטרא אחרא שהוא בחינת עמלק כנ"ל. ואז כשימחה זכרו על ידי התגברות האמונה הקדושה שמתגברין ישראל להאמין בו יתברך באמונה לבד, בבחינת העלמת שם העצם דייקא. כי אינם רוצים לחקור כלל בפנימיות ידיעת רצונו והנהגותיו להבין דרכי ה'. רק הם מאמינים בפשיטות שהוא היוצר הוא הבורא מנהיג ומשגיח וכו'. ובמה שאין להם רשות לחקור אינם חוקרים כלל, כי יודעים שאי אפשר להשיג עכשיו כנ"ל. על ידי שלימת האמונה הזאת נזכה לעתיד שיתגלה לנו שם העצם. כי אז השם יקרא ככתיבתו. ואז יתמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה. כי כל בחינה הנ"ל של החילוף הנ"ל זה נמשך מבחינת פגימת הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ופגמה במלכות דקדושה. ואז אמר לה השם יתברך לכי ומעטי את עצמך. וזה גרם אחיזת הקליפות כידוע שמשם נמשך כח מלכות דסטרא אחרא, שהוא בחינת (משלי ל') תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וכו' כידוע. ועל כן מבואר בהמעשה הנ"ל הרבה מענין חדתותי דסיהרא שהוא בחינת תיקון פגימת הלבנה, כמו שכתוב שם, ששמע בלילה הניגון שעשו לכבוד הלבנה שהחמה עשה לה מלבוש חדש. שהוא בחינת חדתותי דסיהרא כמבואר שם ברמז בסוף המעשה הנ"ל עיין שם. וכן הענין שהלבנה טוענת עם החמה מדוע כשאתה בא אין לי שם וכו' כיין שם. כי כל ענין החילוף הנ"ל שהוא בחינת שקר כנ"ל. זה בחינת חשכת לילה כנ"ל שנמשך מבחינת מיעוט הירח. ועל כן עיקר התיקון על ידי בחינת חדתותי דסיהרא. שהוא בחינת מילוי פגימת הלבנה. כי הכל בחינה אחת וקשור זה בזה. כי כפי תיקון פגימת הלבנה כמו כן נדחה זוהמת הנחש והעבד כנ"ל. ונתבטל השקר של החילוף הנ"ל, ונתגלה האמת העולם. עד שנזכה שיבא משיח צדקינו שהוא הבן מלך האמת. ויגלה האמת בשלימות בעולם, ויסדר הכסא כסדר, כי ידע כל שרשי הנשמות בשלימות היכן מקומה ותיקונה של כל נשמה ונשמה. ויתקן כל תקוני השכינה שהם בחינת מטה ושלחן כסא ומנורה, ויסדר הכל כראוי. ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם. והיה אור הלבנה כאור החמה ויתקיים מקרא שכתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו להכניע ולבטל את ממשלת בחינת העבד, שהוא בחינת עשו עמלק. ותחזור המלוכה למקומה בבחינת והיתה לה' המלוכה, שהוא בחינת מלכות משיח שהוא מלכות דקדושה, שכל מלכותו יהיה רק לגלות האמת בעולם. להודיע לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים אין עוד. ואז יתקיים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד במהרה בימינו אמן:
For one must not look at any of this at all, as explained in the words of our Rebbe and in our words many, many times — to what extent a person must strengthen himself. There is no despair in the world at all. However he is, even if he has fallen this very fall countless times, nevertheless there is no despair in the world at all. All the days that he lives upon the earth, he must strengthen himself to begin anew each time and not fall into ziknah of the Sitra Achara at all. For all the falls in the world are from the ziknah of the Sitra Achara — it seems to him that he has already aged in his sins and habitual behavior until it is impossible for him to escape them. In truth, he must know and believe that every day, every moment, every hour, man has the power to renew himself and become a genuinely new creation — for Hashem makes new things at every moment, and no day and no hour is like the next.
אות מב
Therefore one must strengthen himself anew each time, and begin each day anew. Sometimes even within a single day one must begin anew multiple times. Even if this goes on for a long time — however it may be — at every moment he must remember himself in Hashem, completely forget everything that passed until now, and begin now genuinely anew, doing whatever he can. He must not look at any disturbance or weakness of mind at all.
שייך לעיל. ועל כן הם ח' ימי חנוכה כנגד ח' מלכים דקדושה של ישראל. שהם כנגד ח' מלכים של אדום שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל. כמו שפירש רש"י במלכים ב' קפיטיל ח' על פסוק כי בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך וכו' שפירש רש"י שם, שמונה מלכים מלכו באדום וכו' המנויים בספר ראשית, כנגדם מלכו בישרארל שמונה מלכים וכו' עיין שם. כי חנוכה הוא בחינת המשכת אור האמת לדחות השקר שהוא בחינת מלוכת העבד שבא על ידי החילוף הנ"ל שהוא בחינת היכלי התמורות הנמשכין מבחינת שבירת כלים מיתת המלכים כידוע, שמשם אחיזת הח' מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל כידוע. ועל ידי קדושת ח' ימי חנוכה ממשיכין אור האמת להגביר ח' מלכי ישראל על ח' מלכי אדום, להכניע השקר שהוא העבד ולהגביר האמת שהוא בחינת מלכות דקדושה של בן המלך האמת שהוא בחינת מלכות ישראל כנ"ל:
All this is the aspect of Arichas Apayim — extending his spirit to pass over all disturbances and obstacles. Nothing should bother him; his heart should not melt and his spirit should not be shortened by anything. He must strengthen himself in Hashem as much as he can — for Hashem is full of mercy at every moment: "Chasdei Hashem lo samnu, v'lo chalu rachamav l'olam."
אות מג
We have spoken of this matter many times, but such a subject needs to be repeated without measure — "Ki hu chayecha". For the distancing of most of the world from Hashem, and the loss of eternal, true life — nearly all of it comes only from chalishus hada'as: people fall in their minds because they tried several times to begin in Avodas Hashem and then fell into whatever they fell into. Through this they despaired of beginning again. Some awakened once more and began again, once or twice, but then fell again — and despaired, having tried for so long and still fallen. It seemed to them that their strength to begin again was spent.
וזה בחינת ההלל שאומרים בח' ימי חנוכה בחינת (תהלים קי"ג) הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על ידי עבודת ה' בחינת עבדי ה', על ידי זה נכנע זוהמת העבד דסטרא אחרא. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, על כן עתה צריכין לעבוד את ה' בעבודות דייקא, אף על פי שבאמת אין זה עבודה כלל כנ"ל. ועיקר השלימות שיזכה להגיע לבחינת בן שלא יהיה נקרא עבודת ה' בשם עבדות כלל כנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת אחיזת זוהמת העבד, צריכין עבדות דייקא. כדי להכניע הדין בשרשו, לבטל בחינת עבדות דסטרא אחרא על ידי עבודת ה'. ואז כשנכנע בחינת העבדות דסטרא אחרא, אז נגדל שם ה' כנ"ל. וזהו הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על ידי עבדי ה' שעובדין את השם יתברך, על ידי זה נתבטל עבדות דסטרא אחרא ואז נגדל שם ה' כנ"ל. וזהו (שם) יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, כי על ידי ביטול העבדות דסטרא אחרא שהוא בחינת השקר, על ידי זה יתגדל ויתברך שמו יתברך עד עולם, כי נזכה אחר כך שיתגלה לנו שם העצם יתברך שם עיקר החיים נצחיים שנזכה לגדל ולברך שמו לעולם ועד. וזהו (שם) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', כי אחר ביאת השמש אז הוא חשכת לילה, ששם עיקר אחיזת העבד שהוא בחינת חושך שקר וכו' כנ"ל שיניקתו מפגם הלבנה כנ"ל, אבל כשמכניעין זוהמת העבד על ידי עבודת ה' כנ"ל אז הוא בחינת מילוי פגימת הלבנה ונתבטל החשך והשקר כנ"ל, ואז לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, כי גם בבחינת חשכת לילה מכירין האמת שהוא בחינת שם ה', ומברין שמו לעולם בבחינת ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה. וזהו ממזרח שמש עד מבואו, שהוא מקצה עד קצה מקצה העליון עד קצה התחתון מיום עד לילה מן תכלית האור עד תכלית החשך מהולל שם ה'. כי על ידי עבדי ה' האמתיים שהם הצדיקים האמתיים, על ידי זה הם דוחין השקר והזוהמא של בחינת העבד, עד שמכירין שם ה' שהוא בחינת האמת בכל מקום, עד שכולם חוזרים בתשובה ושבין אליו יתברך להודות ולהלל שם ה' באמת תמיד. וזהו שסיים המזמור אם הבנים שמחה הללויה. פתח בעבד הללו עבדי ה', וסיים בבן אם הבנים שמחה. כי כן הדבר שבתחלה צריכין לעובדו יתברך בבחינת עבדות. כי מחמת גשמיות הגוף נקרא בשם עבדות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מכניעין ומבטלין בדות דסטרא אחרא. ואחר כ זוכין לשבר ולבטל הגוף לגמרי עד שנקראין בבחינת בן כנ"ל. וזהו בחינת אם הבנים שמחה הללויה. עיין לעיל מענין עבד ובן, והבן:
But in truth, all this is the work of the Baal Davar himself — the Zakein d'Sitra Achara — called "Melech zakein u'ch'sil" — "an old and foolish king" — who wants to cast man into old age and exhaustion, as if he has already grown old in his sins until he cannot change. In truth this is not so — each day man is a new creation. This is why we recite each morning the blessings of netilas yadayim and the blessings of "shelo asani goy" etc. — because man is made anew each day as a new creation, as explained in Shulchan Aruch. The blessing "HaNosein laya'ef koach" is recited for the renewal of Mochin and vitality each day.
אות מד
This attribute of Erech Apayim is the essential Tikkunei D'ikna — the holy Zakein who truly lives long life by beginning to live anew each time. Only this is ziknah of holiness — long life. When one falls into ziknah of the Sitra Achara — when his avodah ages, or he falls from avodah entirely because it seems he has aged in his sins beyond change — such ziknah is the essential shortening of days. As explained by our Rebbe: those elders who do not add vitality and increased avodah at every moment are called "k'tzar yamim s'va rogez" — "short of days and full of anger" — see the Torah "Uv'yom HaBikkurim" .
ועל כן ישראל נקראים פעמים בשם עבדים להשם יתברך ופעמים בשם בנים כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי ה' אשר הוצאתי ~ אותם מארץ מצרים (שם) לא ימכרו ממכרת עבד. כי בחינת עבד ממש אין אחיזה בהם, בחינת לא ימכרו ממכרת עבד כי הם עבדים דקדושה עבדי ה' אשר הוציאם מארץ מצרים מבית עבדים. מבחינת בדות שזה היה עיקר הגלות על ידי התגברות עבדות דסטרא אחרא וכו' כנ"ל. ופעמים נקראים בשם בנים כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. וכמו שכתוב (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וכו'. כי צריכין שני בחינת הנ"ל. בתחלה בהכרח שתהיה העבודה בבחינת עבדות וכנ"ל ואחר כך זוכין לבחינת בן כנ"ל
The principle: every person who wishes to think about his ultimate end must be very careful not to be zakein [old] at all — not to fall into ziknah of the Sitra Achara. Whether a Tzaddik, a Chassid, or any person — even the lowest of the low — each one, according to his level, must guard against falling into the ziknah described above. Even a great Tzaddik is forbidden to become old in his avodah — even though he merited complete avodah at a high level, he must strengthen himself to ascend from level to level and begin anew each time. This is the essential Yahadus [Judaism] — to strengthen oneself to ascend from level to level.
אות מה
As I heard from our Rebbe when he began teaching the Torah "Tisha Tikkunin Yakirin ismesaru l'D'ikna" , he said in these words: "One who wants to be a true Ish Yisraeli — to go from level to level — can only do so through Eretz Yisrael." From his words we hear that one is not truly called a Yisraeli unless he goes from level to level — and this is merited through Eretz Yisrael.
וזהו בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם על מת סמך אצל מצוה זאת דייקא לקרותם בשם בנים. כי הא בהא תליא והוא טעמו של מצוה זאת. כי השם יתברך אומר ישראל בנים אתם וכו' ועל כן אסור להתגודד ולעשות קרחה על מת. כי צריכין להאמין שבאמת המיתה טובה גדולה מאד כדי לזכות על ידה דייקא להגיע לבחינת בן כמבואר לעיל שעיקר גזירת המיתה הוא כדי לבטל ולבלות בעפר זוהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחיה בגוף זך ואז נזכה להיות בחינת בן כמו בן המחפש בגנזי אביו כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם כנ"ל, ועל כן מקושר היטב מקרא ה"ל בקשר נפלא, כי דייקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים בחינת בנים אתם לה' אלקיכם על כן לא תתגודדו וכו' כי המיתה טובה גדולה כדי לזכות להגיע על ידי זה לבחינת בן בשלימות כנ"ל:
This is the essential long life — the aspect of Torah, called "life" — when one begins anew each time. And conversely: even one who has done what he has done and transgressed what he has transgressed — he too is forbidden to be zakein, and must guard himself even more from the ziknah described above, not coming to any despair. He should not say in his heart that he has already grown old in his deeds beyond change. Rather, he should strengthen himself to begin anew however he can — doing whatever he is able, whether great or small. Even if he can only say one single word in prayer or hisbodedus, or learn a tiny bit — at any rate, he should do what he can and revive himself with the little he is still able to touch the holiness of Yisrael. For at any rate, however he is, he certainly does many mitzvos every day — for even the sinners of Yisrael are full of mitzvos like a pomegranate. He must find good points in himself and revive himself each time, as explained in the Torah "Azamra" .
אות מו
He must strengthen himself to begin anew each time and not destroy himself entirely. "V'chol asher timtza yadcha la'asos b'chocha'cha aseih" — "Whatever your hand finds to do, do it with your might." The essential thing is Arichas Apayim — having immeasurable patience, lengthening his spirit, waiting and hoping for Hashem's salvation, not looking at any disturbance or obstacle.
ועל כן נקרא חנוכה על שם חנוכת הבית המקדש שנתחנך אז כמו שאמרו רז"ל. כי אז בחנוכה ממשיכין בחינת קדושת הבית המקדש, ששם היה כל עבודת הקרבנות שזה נקרא ביותר בשם עבודה יותר משאר כל המצות שבתורה. כמו שכתוב והשב את העבודה לדביר ביתך והשב כהנים לעבודתם וכן הרבה, כי הקרבנות הם מבהמות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות הוא בחינת זוהמת העבד כנ"ל. ועל כן נקרא בשם עבודה כי על ידי עבודה דקדושה שהם הקרבנות של בהמות שמכניעין רוח הבהמיות על ידי זה נכנע העבדות דסטרא אחרא כנ"ל, וכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל:
This is the aspect of "Erech Apayim laTzaddikim v'laReshaim" — "Erech Apayim for the righteous and for the wicked" . The Tzaddikim need this attribute of Erech Apayim — the aspect of holy ziknah, long days and years, long life — not to fall into ziknah of the Sitra Achara, where their avodah becomes old and weak in their eyes. Rather, to renew like the eagle their youth each time, beginning each day anew with increased holiness and avodah — never growing weary or tired, never being confused by anything. This is Arichas Apayim. For sometimes the servant of Hashem grows weary from having endured so much suffering, and through this he can fall into ziknah of the Sitra Achara and exhaustion. Therefore he must greatly strengthen himself in Erech Apayim all the days of his life.
אות מז
And likewise there is Erech Apayim for the wicked. Hashem extends His patience to the wicked all the days of their lives so that they should repent: "Ad yom moso techakeh lo, im yashuv" — "Until the day of his death, You wait for him — should he return." Therefore the wicked themselves must also strengthen themselves in this attribute of Erech Apayim — their wickedness should not confuse them from returning to Hashem. Their hearts should not melt and their minds should not weaken from the abundance of their sins — especially if they have already begun several times and fallen. Nevertheless, they should trust in His great Chesed, extend their patience and spirit over everything they endure, and strengthen themselves each time to begin anew from now. Perhaps from now on he will merit to have compassion on himself, to abandon his former ways and thoughts. He should never see himself as old and weak, for the essential teshuvah is the renewal of chiyus at every moment — renewing the days that passed in darkness: "Hashiveinu Hashem eilecha v'nashuvah, chadeish yameinu k'kedem" — "Return us, Hashem, to You and we will return; renew our days as of old" .
ועתה אם תחזור ותעיין בדרוש הזה מראשו לסופו תבין ותשכיל היטב איך כל העננים המבוארים כאן מקושרין ומחוברין היטב זה בזה. אף על פי שבתחלה נראה לכאורה שאינם מקושרים זה לזה כל כך אבל אם תעיין היטב תבין קישורם וחיבורם היטב איך כל הענינים נעוצים ומקושרים זה בזה בקשר נפלא ומזה תוכל להבין ולהשכיל קצת גדולת רבינו הקדוש והנורא ז"ל וגדולת המעשיות שלו שסיפר כי השם יתברך יודע שאני יודע בעצמי שבכל מה שכתבתי וכל מה שנשאר עדיין במוחי שאי אפשר לבאר בכתב על כל זה עדיין לא נגעתי אפילו חלק מאלף ורבבה מטפה מן הים מאפס קצה מסוד אחד מסודות נור~ אות הרמוזים במעשה נוראה הנ"ל הטה אזניך ושמע פקח עיניך וראה גדולת השם יתברך וגדולת תורתו הקדושה וגדולת הצדיקים האמתיים. מה ילוד אשה יכול לזכות בזה העולם אם ירצה. השם יתברך יאיר עיניו במאור תורתו ויגלה האמת בעולם במהרה בימינו אמן:
Thus everyone needs this attribute of Erech Apayim. This is "Erech Apayim for the righteous and Erech Apayim for the wicked." All other levels of all people in the world are included in these, for the sustaining of their avodah and chiyus is through this attribute of Arichas Apayim.
הלכה ד' נכללת בהלכות תפילין הלכה ו':
All this power is received from the aspect of the Zakein d'Kedushah — the Blind Beggar — the elder of elders, Sava d'Savin, who merited such holy ziknah until he said he is exceedingly old yet exceedingly yanak. From him all the Tzaddikim receive the power to strengthen themselves in their avodah and renew their strength and service each time.
Loading comments…