Sections
ברכת השחר ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ג
In truth, I am but an ignorant man, and the understanding of a person is not with me. I do not merit to understand what I have seen written in several sefarim of Kabbalah — imprecise language regarding the holy Names of Hashem, and in particular the language of the Siddur of the Maharik z"l, called Kol Yaakov, who wrote in his introduction, in these words: "Therefore, we have nothing with the Ba'al HaRatzon — may His Name be praised in the mouth of all His creatures — except that in all the berachos and thanksgivings, in all the matters and kavanos, it is 'muktar u'mugash liShmo' — 'liShmo' specifically," etc. See there. He wished to correct and instruct us in the path of kavanah — what we should intend in our tefillos and our avodah. But in truth, according to the plain reading of his language, he corrupted much and caused a stumbling-block to those who study his sefarim, touching the very foundation of holy emunah, which is the essence of everything. 2
אות א
In truth, I know that the Rav mentioned above, and all the other sefarim in which such language is written — their intention was as I have written. Only, with forgiveness of their honor, in my humble opinion, they corrupted the language, which could cause, chas v'shalom, a stumbling-block to the reader of their sefarim. It would have been better for them to have kept silent than to write such language. But since they have already written as above, I was compelled to elaborate a bit to clarify the truth. 13
כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה וכו', וענין ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה וכו'. וענין ברכת התורה. וענין פרשת התמיד ושאר קרבנות. וענין פסוקי דזמרה:
And in truth, all these stumbling-blocks found by students in many sefarim are because many sefarim attempt to resolve deep difficulties in the ways of His conduct — yet in truth the resolutions amount to nothing for one who understands even a little. Therefore one can stumble through the resolutions even more. But in truth, for all such difficulties in the ways of His conduct, etc., there is no resolution in this world — only in the future will all the resolutions be revealed. In this world it is forbidden to investigate at all — only to rely on emunah alone, as the Rebbe elaborated in many places. 16
על פי המעשה של הבן מלך שנחלף בבן השפחה וכו'. עיין שם כל המעשה כולה מראשה לסופה והוא פלא. כמו שאמר רבינו ז"ל אחר שסיפר מעשה זאת. בזה הלשון. המעשה הזאת הוא כולה הפלא וכו'. ואין להאריך כאן בשבח גדולת המעשיות. כי גבהו מדעתינו וכו'. רק מה שאפשר למצוא בהם איזה רמז בעלמא אנו מחוייבים לחתור ולמצוא בחסדי ה'. כי שמעתי גילוי דעתו הקדושה מפיו הקדוש שרצונו שנחתור לבקש ולחפש בהם מה שאפרש למצוא וגם אמר שיכולין למצוא הרבה מהענינים המבוארים בהמעשיות מי שבקי ומבין בספרים קדושים. רק גוף המעשה בעצם מי ומה ואימת זה אי אפשר להבין וכו'. ואין כאן מקומו להאריך בזה:
Let us return to our subject: that the essential thing is the Name, and the essential creation was for the sake of His Name, as above — to reveal His Name in the world. And the essential revelation of His Name is through the Torah that Moshe Rabbeinu gave us. For "Oraysa sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — "the Torah is the Name of HaKadosh Baruch Hu." We cannot know of His Name except through the Torah and the mitzvos when we fulfill them in simplicity, as He commanded us through Moshe His servant. For through Yetzias Mitzrayim and Mattan Torah, His G-dliness was revealed in the world and His Name was publicized to all who come into the world, as it is written (Nechemyah 9): "Vata'as l'cha sheim k'hayom hazeh," and as it is written (Shemos 9): "U'l'ma'an sapeir Sh'mi b'chol ha'aretz." 22
אות ב
And likewise it is explained at the end of the Ma'aseh that the Name is the aspect of the light of the ner. As explained there at the end: the moon holds a ner in her hand and says to the sun: "Why is it that when you come, I have no name?" For "shraga b'tihara mai mahani" — "of what use is a candle in daylight?" See there. It follows that the ner is the aspect of a name. 27
והנה ענין המעשה נוראה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. ועל ידי זה התגבר עליו האכזר הבן השפחה באמת וגירשו ממקומו. ועל ידי זה נפל בן המלך האמת בדעתו עד שבא לידי רעות וכו' וכו'. כל ענין הזה מבואר ומובן היטב למבין מעט שזה סוד כל ענין גלות ישראל שהם מגורשים מארצם וממקומם. והם כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ומפוזרים בין הדוים. והמלכות והממשלה היא אצלם. וישראל נחשבים בעוונותינו הרבים כעבדים ושפחות. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף וכו'. שזה סוד בחינת היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות. כאשר שמענו מפיו הקדוש בפירוש קודם שסיפר המעשה הנ"ל. שדיבר מקודם מענין היכלי התמורות שם נחלפין הנשמות ח"ו. ואחר כך על ענין זה סיפר המעשה הנ"ל. ואמר שכבר פעם אחת היה מעשה כזאת והתחיל לספר כל המעשה הנ"ל עד שגמרה. נמצא שהמעשה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. זה נמשך מבחינת היכלי התמורות וכו'. וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחר. ועיקר הוא גלות וצרות הנפש. מה שגלינו בין העמים ואנו רחוקים מאבינו שבשמים וכו'. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שהוא בחינת היכלי התמורות שזה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה גרם להתגבר ח"ו בחינת להט החרב המתהפכות, שהוא בחינת היכלי התמורות שהוא בחינ התהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה. שהוא בחינת נשמות העשוקות בטיקלא בקליפת נוגה המתגלגלין בגלגולא וכו'. ומשם נמשכין בחינת החליפין והתמורות שבעולם שמשם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ח"ו ומשם עיקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט. כי באמת עיקר המלוכה שייכה רק לישראל כי כל ישראל בני מלכים הם. כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שכתוב בראשית וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. והכל שייך ומשועבד להם. וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עיקר המלוכה אצל ישראל. וכמו שיהיה לעתיד כשיבא משיח צדקינו. שאז תשיב המלוכה לישראל. וכולם יהיו משועבדים תחת ישראל. כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) והיה מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך וכו'. אבל עכשיו בגלות בעוונותינו הרבים נחלף הדבר. שהעובדי כוכבים הם מלכים ומושלים. וישראל הם ח"ו כעבדים. שכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שנמשך מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות שאחריו שהוא בחינת בן המלך שנחלף כנ"ל. שעל ידי זה נתגברה הסטרא אחרא דמחשיך אנפי ברייתא. עד שנחלפה המלוכה להם בעוונותינו הרבים. ונדמה שהם בחינת בן המלך וישראל בגלות תחתם. כאלו היה בן בעבד ח"ו. שזה בחינת תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. בחינת (קהלת י') ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים וכו'. ובעוונותינו הרבים הגברה בן האמה על בן המלך עד שגירשו מארצו, שזה בחינת גלות ישראל מארץ ישראל שהיא ארץ אבותם אשר נתן להם השם יתברך ומחמת שנתגרשו מארצם ונחשבו כעבדים. והם ללעג ולקלס. ונחשבו בגוים כצאן לטבח יובל וכו' רחמנא ליצלן. על ידי זה נפלו בדעתם. ומשם נמשכין כל הגשמיות והעונות והפגמים של ישראל כל אחד ואחד לפי בחינתו שזה עיקר גלות וצרת ישראל כי עיקר הגלות והצרה הוא שמחמת תוקף הגלות והתגברות הסטרא אחרא עכשיו בעת הגלות. על ידי זה מתגברת הסטרא אחרא מאד על נפשות ישראל הקדושים. ומטמאת ~ אותם בעונות ופשעים ושאר פגמים ח"ו. כמו שכתוב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מעון. ואין עון שייך להם כלל כמבואר במקום אחר (בלקותי תנינא סימן ז'). ועיקר עונות ישראל נמשכין רק מתוקף הגלות כנ"ל. שנמשך מבחינת החליפין הנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל:
For the entire aspect of the exchange of the Prince for the slave — which is the aspect of sheker, the aspect of Haichalay HaTemooroas, from which are drawn all the exchanges and falsehoods in the world that exchange truth for falsehood and call the tzaddik wicked and the wicked righteous, etc. — the entire aspect of this falsehood and exchange is only in the aspect of the Name. They lie about and exchange the name from one to the other. 28
אות ג
This is the aspect of the Ner Shabbos [Shabbos candle]. For Shabbos is king — the aspect of "Shabbos malchusa" — and the six weekdays are the aspect of avdus, for during them one performs labor and work, the aspect of "Sheishes yamim ta'avod v'asisa," etc. On Shabbos, "yispardu kol poa'alay aven" — all evildoers are dispersed — and the aspect of avdus is nullified — which is the aspect of uvdin d'chol [weekday activities], the aspect of the 39 melachos where the zuhamas hanachash takes hold, which is the aspect of avdus, as above, and all of which is the aspect of sheker, as above. 39
וזה סוד יצחק וישמעאל יעקב ועשו שמחמת בחינת ההיכלי התמורות. שנמשך שהוכרח אברהם ליקח שפחה להוציא תחלה הפסולת שהיה בו מחטא אדם הראשון שהוא העיקר שהתחיל לתקנו. שמזה הפסולת שנמשך מזוהמת הנחש נולד ישמעאל בן האמה. ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא ניכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה. שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות שרה על כל העולם. ועל כן התפאר ישמעאל שהוא העיקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שייך לו. שזהו בחינת המחלוקת היא בין ישמעאל ויצחק. כמו שכתוב (בראשית כ"א) ותרא שרה את בן הגר וכו' מצחק. וכמו שפירש רש"י מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור וכו'. וזהו גם כן בחינת יעקב ועשו. כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת בחינת (שם כ"ה) שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השינויים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו. וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף שהכל נמשך מסוד היכלי התמורות שמשם נמשך סוד גלגול הנשמות שמטריח הקדוש ברוך הוא את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות מחטא אדם הראשון שמשם כל החטאים ח"ו וכנ"ל. כי מבואר בכתבי האריז"ל בענין שרואין שלפעמים צדיק גדול ועובד ה' נופל מעבודתו ולפעמים נופל לעבירות גמורות רחמנא ליצלן. עד שיש שנפלו מאד. שנעשו רשעים גדולים מאד רחמנא ליצלן. שהחטיאו את הרבים. ומתחלה היו צדיקים גדולים כמו ירבעם בן נבט ואחר. וכיוצא בהם בשאר הדורות. וכל זה נמשך מצד גלגולי הנשמות. שלפעמים נתעבר באדם נשמת אדם בליעל וכו' ועל ידי זה יכול פתאום ח"ו להתהפך לאיש אחר ח"ו. וכן להיפך שלפעמים נתעבר ברשע נשמה קדושה שעל ידי זה מתעורר בתשובה. שזה סוד בחינת כ(קהלת ח') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים ויש רעשים שמגיע עליהם כמעשה הצדיקים וכמובא מזה בדברי רבינו ז"ל בהתורה של כיסופין (סימן ל"א). ובאמת ההאדם בעל בחירה. והכל כפי בחירתו וכפי כסופיו וכפי אמתת התחזקותו ואמונותו בהשם יתברך וכו' וכו'. כמו כן השם יתברך מתגלגל עמו ברחמיו. כי צדיק ה' וישר משפטיו. ועל כן צריך האדם להרבות בתפלה תמיד שיזכה להנצל מלהט החרב המתהפכת הזאת. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. שלא יתגברו ח"ו לעשוק ולגזול ולהחליף ח"ו מעט הטוב של נפשו שיש בו עדיין שעל זה התפלל דוד המלך עליו השלום (תהלים קי"ט) ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. שלא יעשקוהו הזדים שהם הסטרא אחרא והקליפות העושקים את הנפשות ח"ו בתוך הטיקלא זה בחינת דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם כידוע. וזה בחינת (שם) פדני מעושק אדם ואשמרה פקודיך. וכמו שפירש רש"י שם פדני מעושק אדם מיצר הרע העושק את הבריות זזה בחינת העושק של נשמות העשוקות בטיקלא הנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות שחשודים להחליף ולקלקל. שזה בחינת בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל. וזה בחינת (שם ק"מ) חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וכו'. וזה בחינת (שם כ"ב) יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורך ואתה ה' אל תרחק וכו' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו'. שכל זה הרבה דוד להתפלל להשם יתברך להנצל מהעושק והגזילה והחמס של הקליפות הם היצר הרע וחיילותיו העושקים ח"ו את הנפשות בעונותיהם ומפשטים מהם בגדיהם ולבושיהם הקדושים עד שנשתנין פניהם. ואין מכירים את יקר דולת תפארתם. ומחליפין ומיירין טוב ברע ורע בטוב ח"ו. שכל זה הוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. וזה בחינת (שם ל"א) בידך אפקיד רוחי פדיתה ~ אותי ה' אל אמת. שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה ~ אותו מן העושק והחליפין ח"ו. וזהו פדיתה ~ אותי ה' אל אמת. אמת דייקא היפך התמורות והעושק הנ"ל. שהם בחינת שקר שמשקר בנפשו ומחליפה באחרת ח"ו. וזהו פדיתה דייקא בחינת (דברים י"ג) הפודך מבית עבדים היינו שהשם יתברך פודה נפשו מבחינת עבדות שהוא בחינת שקר כמו שכתוב לקמן. וזה בחינת (תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא וזה (שם קמ"ג) כי אליך נשאתי נפשי הצילני מאויבי ה' וכו' כי צריכין תמיד למסור נפשו עם כל תנועותיו וחיותו להשם יתברך שעל ידי זה השם יתברך מצילו מהאויבים והשונאים הרוצים לגזול ולעשוק את הנפש ולהחליפה ח"ו בהיכלי התמורות כנ"ל. כי אי אפשר להנצל מכל זה כי אם על ידי תפלה ותחנונים הרבה הרבה. כי כמה נפשות שקעו על ידי זה רחמנא ליצלן כנ"ל. כי הם אורבים על נפש האדם תמיד. וצריך רחמים רבים והתגברות גדול להנצל מהם. כמו שכתוב (שם י') יארוב במסתר כאריה בסכה יארוב לחטוף עני יחטוף עני במשכו ברשתו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאים. וזה בחינת מה שהתפלל דוד (שם ז') בך חסיתי הושיעני מכל רודפי והצילני פן יטרוף כאריה נפשי פורק ואין מציל וכו'. וכיוצא בזה הרבה. וזה בחינת (שם קט"ז) שובי נפשי למנוחיכי היפך בחינת העושק של התמורות שם בחינת הטלטול והגלות ח"ו וזה בחינת (שם כ"ג) נפשי ישובב וכו'. כי דוד המלך עליו השלום בטח בריבוי תפלותיו באמת להשם יתברך שהשם יתברך יציל נפשו מכל התמורות הנ"ל. וישוב נפשו למקומה ולמנוחתה:
This is the aspect of the Kisei [throne] that was arranged properly — through which the tikun of the true Prince was achieved, and he returned to his kingship, as written there in the Ma'aseh; see there. 45
אות ד
Connected to what was said above: therefore there are eight days of Chanukah, corresponding to the eight kings of kedushah of Yisrael, which are in turn corresponding to the eight kings of Edom who reigned before a king reigned for bnay Yisrael. As Rashi explained in Melachim II chapter 8, on the verse "Ki b'yamav pasha Edom mitachas yad Yehudah, vayamlichu aleihem melech..." — Rashi explains there: eight kings reigned in Edom, etc., as enumerated in Sefer Bereishis; corresponding to them, eight kings reigned in Yisrael, etc. See there. 56
ועל כן דוד המלך עליו השלום הרבה להתפלל על זה הרבה יותר משאר הצדיקים. כי עיקר תיקון היכלי התמורות הוא על ידי דוד שעסק בתיקון זה ביותר. והוא יגמור זה התיקון בשלימות בימי משיח צדקנו שהוא בחינת דוד שאז יוגמר זה התיקון בשלימות כידוע. כי שם בבחינת היכלי התמורות נתפסו על ידי חטא אדם הראשון נפשות קדושות ויקרות מאד מאד שהם בחינת נפש אברהם. שמחמת זה הוכרח לצאת מתרח. וכן נפשות כמה צדיקים גבוהים ונוראים וכו' כמובא בכתבים. וזה בחינת נפש דוד שהוא בחינת משיח שנתפסה שם גם כן. ועליו התגברו ביותר ביותר בלי שיעור ועל כן כמה גלגולין עביד קודשא בריך הוא עד שהוציא נפשו משם בדרך גניבה וערמה. כי עם עקש תתפתל כתיב כמבואר זה בכתבי האר"י. שמחמת זה הוכרחה נפש דוד לצאת תחלה על ידי בנות לוט על ידי מעש משונה ודבר זר כזה. וכן ענין יהודה ותמר וכו' וכו'. שכל זה היה להוציא נפשו בדרך גניבה מהסטרא אחרא שעשקה ~ אותו. ולא רצתה להניח לצאת כי אם בדרך גניבה. כמבואר בכתבים. (עיין בליקוטי תורה על איוב ועוד בכמה מקומות). כי דוד היה ראוי להיות נפשל ולא היה לו חיים כי אם מה שנתנו לו אדם הראשון והאבות כידוע. ועל כן באמת היה כל ימיו בסכנה גדול מהסטרא אחרא שהתגברה עליו בכל עת, כמו שכתוב (תהלים צ"ד) לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי וזהו סוד כפשע ביני ובין המות. ומזה יכול כל אדם ליקח מוסר לעצמו. כשרואה שהיצר הרע והתאוות וכו' מתגברים עליו מאד מאד. ונדמה לו שקשה לשברם. צריך לידע שבוודאי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עמו. ובוודאי אם לא היה לו כח לשבר לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה. רק אדרבא ידע בנפשו כשרואה שיש לו יצר הרע גדול כזה. שבוודאי נפשו היא נפש יקרא וקדושה מאד מאד בשרשו. ועל כן מתגברים עליו כל כך. כי כל מה שהנפש יקרה וגבוה ביותר. מתגבר עליו היצר הרע ביותר. וכמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וכמו שאמרו עוד שהיצר הרע מניח כל העובדי כוכבים ואינו מתגרה אלא בישראל ולא עוד אלא שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בתלמידי חכמים. כמו שכתוב כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים דייקא שזהו בחינת דוד המלך עליו השלום שהיה כל ימיו בסכנה גדולה כנ"ל. וכמו שכתוב (תהלים קט"ז) אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וכו'. (שם ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'. וכן כל ספר תהלים שנתייסד מהתפלות שהרבה להתפלל להנצל מהיצר הרע וחיילותיו לבל יאבד נפשו ח"ו, ובדרך זה צריך כל אדך לילך כי אין שום עצה ותקנה להנצל מכל זה כי אם על ידי ריבוי תפלות ותחנונים בלי שיעור כל ימי חייו כמו דוד המלך עליו השלום כנ"ל וכמבואר אצלינו כמה פעמים:
This is the aspect of the Hallel recited during the eight days of Chanukah — the aspect of (Tehillim 113) "Hal'lu avdei Hashem, hal'lu es shaim Hashem." For through serving Hashem — the aspect of avdei Hashem — the contamination of the slave of the Sitra Achra is subdued. For judgment is only sweetened at its root. Therefore now, we must serve Him specifically through avodos [acts of service] — even though in truth this is not truly avdus at all, as above, and the essential perfection is to reach the aspect of a son where the service of Hashem would not be called by the name of avdus at all, as above. Nevertheless, because of the hold of the contamination of the slave, we need avdus specifically — to subdue the din at its root, to nullify the aspect of the avdus of the Sitra Achra through the service of Hashem. Then, when the avdus of the Sitra Achra is subdued, the Name of Hashem is magnified, as above. 58
אות ה
Therefore, Yisrael are sometimes called by the name of avadim [servants] to Hashem and sometimes by the name of banim [sons]. As it is written (Vayikra 25): "Ki li bnay Yisrael avadim, avadai heim asher hotzeisi osam mei'eretz Mitzrayim," and (ibid.) "Lo yimachru mimkeres aved." For the aspect of actual slavery has no hold on them — the aspect of "lo yimachru mimkeres aved" — for they are servants of kedushah, servants of Hashem, whom He brought out of the land of Mitzrayim, from the house of slaves — from the aspect of avdus. That was the essential exile — through the overpowering of the avdus of the Sitra Achra, etc., as above. 64
כי אין זה דרך הענוה האמתיית שיחזיק את עצמו לרשע גמור ח"ו. ולהקטין מעלת נפשו הקדושה. רק אדרבא צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוה מאד מאד ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה וכמו שאמר רבינו ז"ל שאם היו מהפכין את האדם היו רואין שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות. וכמבואר בשאר ספ-רים מגודל מעלת האדם שהוא בחינתצ לם אלקים. ואפילו נפש הפחות שבפחותים של ישראל גם כן גבוה מאד מאד מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה. ובפרט ~ אותן שיש להם שכל גדול. כי כל מה שהשכל גדול ביותר הנשמה גבוה יותר. כמו שאמר רבינו ז"ל כי הנשמה היא השכל כמו שכתוב (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם. על כן האדם הבר שכל כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר. צריך לידע שבוודאי יש לו נפש גבוה מאד מאד. וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו אשר עין לא ראתה וכו'. ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מני שחת להצילה מן העושק והתמורה ח"ו. והעיקר על ידי ריבוי תפלות ובקשות וכו' כנ"ל. וזה בחינת (דברי הימים ב' י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה' שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי ה' ולורמ בנפשו שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה ח"ו. כי נפשי גבוה מאד נפש ישראל שכולם בני מלכים וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדושה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם. וזה בחינת מה ששכתוב בהתורה ויהי הם מריקים שקיהם (בסימן י"ז) על מאמר רז"ל (ב"ב ע"ד) אנא בריה קלה שבים וכו' עיין שם מה שהטוב של נפש ישראל זוכר מעלתו שהוא נמשך מנפשות ישראל שעלו במחשבה תחלה ובהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמות וכו'. ועתה ח"ו תהיה משוקעת במקומות כאלה רחמנא ליצלן. ועל ידי זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו וכו' עיין שם:
This is: "Banim atem laHashem Elokeichem, lo sisgod'du v'lo sasimu korchah bein eineichem al meis." (Devarim 14) Adjacent to this mitzvah specifically, He calls them by the name of sons — for one depends on the other, and it is the reason for this mitzvah. Hashem says: Yisrael — you are sons, etc. — and therefore it is forbidden to mutilate oneself or make a bald spot for the dead. For one must believe that in truth, death is a very great good — in order to merit through it specifically to reach the aspect of a son, as explained above: that the essential decree of death is in order to nullify and decompose in the earth the contamination of the aspect of the slave, so that we merit in the future to rise in the resurrection in a pure body, and then we merit to be in the aspect of a son — like a son who rummages in the treasuries of his father. For then we will merit to recognize Him through the aspect of the shaim Ha'Etzem, as above. 66
אות ו
Therefore it is called Chanukah — after the chanukas [dedication of] the Beis HaMikdash that was dedicated then, as our Sages said. For on Chanukah we draw the aspect of the holiness of the Beis HaMikdash — where all the service of the korbanos took place. This is called "avodah" [service] more than any other mitzvah in the Torah, as it is written: "V'hasheiv es ha'avodah lid'vir beisecha, v'hasheiv Kohanim la'avodasam," and so extensively. For the korbanos are from animals, through which we subdue the animal spirit — the aspect of the contamination of the slave, as above. Therefore it is called by the name of avodah [service/work]. For through avodah of kedushah — the korbanos of animals that subdue the animal spirit — the avdus of the Sitra Achra is subdued, as above. All this is the aspect of Chanukah, as above. 68
ובאמת ענין זה בעצמו מה שרוב בני אדם טועים בעצמם. וסוברים שנפשם אינה קדושה משרשה, וקשה להם לשוב לה' ולהיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר הצדיקים והכשרים. כמו שמרגלא בפומא דאינשי לומר כששומעין שמספרין מאיזה צדיק או איש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך כי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד. אך אחר כך תיכף אומרים מי יכול להתדמות אליו לזה האיש הצדיק וכו'. י היה נשמה קדושה מנעוריו. כי כך הורגלו עצמם לומר. שצדקת הצדיקים והכשרים הוא מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם. ובאמת אמר רבינו ז"ל בפירוש שאינו כן. וזה עיקר החסרון של העולם שאומרים כך. ומחמת זה אינם מתעוררים ומתגברים להשוות עצמן לצדיקים. אבל באמת אינו כן, כי עיקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק על ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת ה' שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו ליפול בשום אופן בעולם. והרבה בתפלה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כי אם כפי ערכו אשרי להם. וכל אדם יכול להיות כמותם. כי הבחירה חפשיית לכל, וכתר שם טוב מונח, ומי שרוצה זוכה בו, כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ב) כתר כהונה זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות זכה דוד ונטלו. כתר שם טוב מונח וכל הרוצה זכוה בו. ובאמת זה הענין בעצמו שבני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדושה. ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות הנ"ל, שמשם בחינת המעשה של הבן מלך הנ"ל שנחלף. שמשם באים אלו המחשבות על האדם. כמו הבן מלך הנ"ל שנחלף ונתגרש ממקומו שמחמת זה נפל למקום שנפל ולקח את עצמו אל השכרות וכו'. עד שהיה כמסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת או בן השפחה ח"ו כמבואר שם בהמעשה הנ"ל שבכל עת שבא לו הרהורי תשובה היה מיישב את עצמו ממה נפשך אם אני בן המלך וכו'. עיין שם שמבואר שם שנפל כל כך עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת. כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהוא חבלי של משיח שמתגבר בעתים הללו שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשין עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת ה' וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בלבו חלישת וקטנות דסטרא אחרא. שזה נמשך מבחינת היכלי התמורות מבחינת החילוף של הבן מלך הנ"ל. שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת. אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד וכולם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדריגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים. כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה. אך היו משכילים לבלי להניח להטעות ~ אותם, והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו. וזה שאמר דוד (תהלים פ"ו) שמרה נפשי כי חסיד אני כמו שאמרו רז"ל (ברכות ד'). וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת בלק שדוד קרא לנפשי' חסיד בגין דאיצטרך לי' לבר נש דלא לשוואה גרמי' רשע וכו'. היינו כנ"ל שזה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה' כמבוא בדברי רבינו ז"ל (בסימן קכ"ה בלקוטי תנינא). כי צריך לידע מעלת נפשו בשרשה בחינת אנא ברי' קלה שבים הנ"ל. לידע שהוא משורש הנפש של הבן הלך האמת כדי שיתגבר לחזור למעלתו כנ"ל:
Now, if you go back and study this drush from its beginning to its end, you will understand and perceive well how all the matters explained here are connected and joined well to one another — even though at first it may seem, superficially, that they are not so connected. But if you study well, you will understand their connection and joining well: how all the matters are rooted in and connected to one another in a wondrous bond. 69
אות ז
All this is the aspect of Arichas Apayim — to always extend one's spirit all the days of his life, however things may be, never falling from anything, always beginning to draw close to Him. Similarly, one should never weary even if he has merited a great ascent to a lofty level — he should know that even in the heavens Hashem is found ("Im esak Shamayim sham Atah") — even though it seems he has ascended to the heavens, he still needs to seek Hashem and begin anew, for Hashem is found even in the heavens. As our Rebbe said in the Torah "Ki seitzei lamilchamah" .
ועל כן השתדל דוד על זה ביותר. כי הוא היה צריך לזכות למלוכה דקדושה על ישראל. ועל כן התגבר עליו הבעל דבר ביותר כי הוא רוצה תמיד להחליף בחינת בן המלך לבחינת בן השפחה. ובפרט על נפש בן המלך בעצמו שהוא דוד שהוא המלך באמת על ישראל. על כן רצה להתגבר עליו ח"ו ביותר. אבל הוא בגודל כחו וריבוי תפלותיו זכה לבטל מנפשו כל בחינת הזוהמא של בחינת עבדות עד שזכה למלוכה דקדושה של בן המלך האמת להיות מלך על כל ישראל לעולם. ועל כן אמר כמה פעמים (תהלים פ"ו) הושע עבדך וכו', (שם קט"ז) אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. כדי להכניע ולבטל בחינת עבדות בשרשו, כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל כן עשה עצמו כעבד להשם יתברך כדי לבטל העבדות דסטרא אחרא. בחינת אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. פתחת למוסרי זה בחינת העבדות של הסטרא אחרא שביטל השם יתברך ממנו. ועל כן זכה למלוכה שהוא בחינת בן המלך האמת בחינת ה' אמר אלי בני אתה וכו':
All this is merited through Tefillin — Arichas Apayim. This is the ma'abarta — the aspect of Ma'avar, the name Yabok. For Yabok is the letters baki — baki b'ratzo, baki b'shov — as our Rebbe himself said there: this baki is the aspect of Yabok. And Yabok has the numerical value of Havayah Elokim — "BaHashem ahaleil, bEilokim ahaleil" — whether with the attribute of Mercy or the attribute of Judgment, whether in good or in trouble, in ascent or in descent: one must always serve Hashem and extend his spirit, never falling, never tiring, never ceasing his yearning for Hashem — on account of nothing in the world. All this is merited through Tefillin — Arichas Apayim.
אות ח
This is the aspect of the long retzuos passing through the ma'abarta — through which one passes over all sufferings, obstacles, and confusions that are drawn from the retzuah bisha. Everything is nullified before him through Arichas Apayim. This is the aspect of: "Vaya'avor Hashem al panav" — "Hashem passed over his face" — which is the aspect of the ma'abarta. For then, when Hashem passed over his face, He revealed the Thirteen Attributes of Mercy — the Tleissar Tikkunei D'ikna. There it says: "Vay'maher Moshe" — that he saw Erech Apayim. This is the aspect of Tefillin. Then He revealed the light of Tefillin, as written there in that parshah: "Ani a'avir kol tuvi... v'raisa es achorai" — "I shall pass all My goodness... and you shall see My back" — and our Sages expounded : "This is the knot of Tefillin." For the essential Tefillin are drawn from there — from the Tikkunei D'ikna, the Thirteen Attributes, the aspect of Erech Apayim.
ועל כן השתדל יעקב אבינו עליו השלום ליקח הבכורה מעשו כי הבכורה היא בחינת מלכות כמו שאמר רבינו במקום אחר (סימן נ"ו) בחינת (שם פ"ט) אף אני בכור אתנהו. כי יעקב הוא בחינת בן המלך האמת. ועשו נשמתו הוא בחינת בן השפחה, שרצה לרמות את אביו. ורצה להמשיך הברכה והממשלה לעצמו. אבל השם יתברך עזר ליעקב ולקח ממנו הבכורה והברכה שהוא בחינת מלכות דקדושה כי מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף כוללת כל התורה כולה. וכל מה שעבר מתחלה ועד סוף. מתחלת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגען עדן מחטאו שמרומז בהמעשה הנ"ל כמבואר בסופו שם, עד הגמר עד שיבא משיח צדקינו ויטול המלוכה, ותשוב המלוכה לבן המלך האמת. אך בכל דור ודור ובכל מקום וזמן משתנה ענין המעשה הזאת בכמה מבחינות שונות. כי אבכהם אבינו עליו השלום שהוא התחלת התיקון היה לו מלחמה עם נמרוד ואני דורו שאמרו עליו שהוא מין וכופר, על שהיה מקרב בני אדם להאמין בהשם יתברך. והיה נראה כאלו נמרוד ואנשיו להם מגיע המלוכה. ולאברהם אבינו עשו כל היסורים והשליכוהו לכבשן האש וכו' וכל מה שעבר עליו. ויצחק היה לו מלחמה וויכוח עם אחיו בן השפחה. ויעקב נולד בבטן אחד עם אשו שהיה נפשו מבחינת בן השפחה וכו' כי החילוף הנ"ל של בן המלך נמשך מבחינת היכלי התמורות שם יש שינויים רבים בלי שעור וערך:
The essential Arichas Apayim is merited through Eretz Yisrael, which is the aspect of emunah, as written there in the Torah cited above on the verse "Vay'maher Moshe" . This is the aspect of Tefillin: the parshiyos in Tefillin speak of Eretz Yisrael and emunah. The first two parshiyos primarily concern Yetzias Mitzrayim and the entry into Eretz Yisrael: "Zachor es hayom hazeh asher yetzasem miMitzrayim... v'hayah ki yevi'acha Hashem el ha'Aretz" . And the second parshah begins: "V'hayah ki yevi'acha..."
אות ט
For the essential Tefillin are the aspect of Arichas Apayim merited through Eretz Yisrael — the opposite of Mitzrayim, which is full of idolatry, the opposite of emunah. Therefore, when they were in Mitzrayim, it says: "V'lo sham'u el Moshe mikotzer ruach" — "They did not listen to Moshe because of kotzer ruach [shortness of spirit]" — they could not draw close to the Tzaddik (Moshe) and listen to him, due to kotzer ruach, the opposite of Arichas Apayim through which is the essential drawing close to Hashem and to the true Tzaddikim.
עד שנמכין השינויים והחילופים בין ישראל בעצמן. שהעולם מתנהג בהיפך מן האמת. כמו שכתוב (ישעיה ג') ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שהיראים והכשרים באמת מבוזים מאד. והקלים והפחותים מתגברים למשול עליהם. וכיוצא בזה הרבה היפוכים בלי שיעור שמתנהג בעולם שלא כראוי באמת. וגם בימי התנאים ואמוראים היה מתנהג מעין זה קצת. כמו שכתוב (ב"כ י') עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'. מכל שכן עכשיו שהתגבר השקר ביותר בלי שיעור כמו שכתוב ותשלך אמת ארצה. וכמו שאמרו רז"ל (סוטה מ"ט) בעוקבת משיחא חוצפא יסגא והאמת תהיה נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. וכל אחד אומר שאצלו האמת וכו'.וכל זה נמשך מבחינת החילוף של בן המלך הנ"ל שלקח בן השפחה המלוכה לעצמו. ואת בן המלך גורש וכו'. שמשם נמשך בחינת חילוף המלוכה עכשיו בכלליות שהעובדי כוכבים יש להם כל המלוכה והממשלה וישראל מבוזים ושפלים בגלות ועבדות ומגורשים מארצם כנ"ל. וגם בין ישראל בעצמן הרשעים והאפיקורסים יש להם ממשלה ועשירות גדול. ובני ישראל השרים עניים ודלים ומבוזים ומכבידים עליהם עול הנתינות, והם ללעג ולקלס וכמו שכתוב בזוהר הקדוש ובגלותא בתראה אינון ערב רב אינון רישא עמא ויראי חטא ימאסו וחשובים ככלבים בעיניהם. עיין שם בר"מ וכו'. ואפילו בין בני ישראל הכשרים בעצמן יש מחלוקת וערבוביא גדולה. עד שאין יודעין היכן האמת כמו שאמר רבינו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן ע"ח) שהבעל דבר הניח עצמו על זה מאד עכשיו לבלבל את העולם וכו'. והכניס מחלוקת בין הצדיקים והקים בעולם מפורסמים הרבה של שקר. וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלוקת גדול עד שאין אחד יודע היכן האמת. על כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיקים אמתיים וכו' עיין שם. וכל זה נמשך ונשתלשל מבחינת החילוף הנ"ל. שמשם כל החילופים והשינויים שבעולם שרוצים להחליף האמת לשקר ח"ו והשקר לאמת ועיין בזוהר (ויחי ד' רכ"א) על פסוק שושנת העמקים מענין להט החרב המתהפכת שמשם כל השינויים שבעולם שמהפכין האמת לשקר ושקר לאמת. בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות בכל מקום ובכל זמן:
The latter two parshiyos speak of emunah: Shema Yisrael = faith in the Unity; V'hayah im shamoa = acceptance of the yoke of mitzvos and nullification of avodah zarah — which is the aspect of charon af [fierce anger], the opposite of Arichas Apayim: "Hishamru lachem... v'sartem va'avadtem elohim acheirim v'charah af" .
אות י
Thus all four parshiyos of Tefillin speak of leaving Mitzrayim (= avodah zarah, charon af, kotzer ruach) to merit entering Eretz Yisrael (= emunah, Arichas Apayim) — the essential aspect of Tefillin. Therefore the final parshah concludes: "L'ma'an yirbu yemeichem vimei vneichem" — "That your days may be lengthened, and the days of your children" — long life merited through Tefillin = Erech Apayim, extending the spirit, from which comes long life. The essential life is through the breath of the spirit — through Arichas Ruach = Erech Apayim = the holy Zakein = long life.
וזה בחינת ברכת השחר. בחינת ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה שמברכין בכל בקר על שלא נחלפה נשמתו בנשמת גוי ועבד ואשה. כמבואר בכתבי האריז"ל. נמצא שעיקר אלו הברכות הוא על שניצול נפשו מבחינת החליפין הנ"ל. שנמשכין מהיכלי התמורות שהם בחינת החליפין של בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל:
Therefore our Sages said : "HaRaschan, chayav einam chayim" — "The hot-tempered person — his life is not a life." For the hot-tempered person is the aspect of kotzer ruach, the opposite of Arichas Apayim — therefore his life is not a life. The essential life comes from Arichas HaRuach = Erech Apayim.
אות יא
Therefore one must bind the Tefillin on the left arm — the aspect of yad keihah [the weaker hand], as our Sages said. For the essential Tefillin = Erech Apayim: to sweeten and nullify the aspect of yad keihah, from which all suffering and obstacles originate. One must extend his spirit through Arichas Apayim and pass over everything — not having kotzer ruach, which is the aspect of "Ruach necheiah mi yisa'enah" — "A broken spirit, who can bear it?" . Rather, he must extend his spirit over everything — this being Tefillin, Arichas Apayim — through which yad keihah is sweetened.
וזה בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. דהיינו להבחין בין האור ובין החשך שהוא בחינת הבחנה בין האמת ובין השקר. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהשיחות שאצל המעשיות. שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך. ובהשני דר עבד. ושניהם דומים זה לזה לגמרי וקשה מאד להבחין ביניהם כי יש כמה נפשות שמתקשרין וכו'. עד שנעשה מהם בית ופלטין שם דר אמת שהוא בחינת מלך. וכל מי שרוצה למצוא אמת ימצא בבית ופלטין זה של אלו הנפשות וכו'. ויש כנגד זה שמתקשרין כמה נפשות ונעשה מהם בית ששם דיקרת השקר שהוא בחינת עבד וכו' עיין שם. נמצא שאמת ושקר הם בחינת מלך ועבד הנ"ל שמחמת התגברות השקר נחלף בן המלך בבן העבד עד שהתגבר השקר עד שסברו שבן העבד הוא בן המלך באמת.ועל בן המלך סברו שהוא בן העבד ח"ו שזה השקר הוא בחינת חשך דמחשיך אנפי ברייתא על ידי השקר עד שטועין ומחליפין אמת בשקר ושקר באמת ומחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע. ושמים חשך לאור ואור לחשך שמים מתוק למר ומר למתוק כמו שכתוב (ישעיה ה') הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע וכו'. שכל אלו החילופים והבלבולים נמשכין מבחינת היכלי התמורות, שהם בחינת החליפין של בן המלך שנחלף הנ"ל. שמשם נמשכין כל הבלבולים והחילופים שבעולם כמו עכשיו בדור הזה שנתקיים ותשלך אמת ארצה והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת עד שקשה מאד להבחין בין האמתוהשקר כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט האמת לאמתו אם ירצה לבלי להטעות את עצמו ולהסתכל על האמת באמת. כמו שאמר רבינו ז"ל שכל מה שמגלין איזה אמת יש כנגדו שקר. כי גם הרחוקים מאת אומרים גם כן כך, לשונות כאלו. על כן אי אפשר לברר האמת כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט החילוק שבין האמת הברור לזולתו. וזהו בחינת הבחנה בין יום ובין לילה, בין אור וחושך. כמו שאמר רבינו ז"ל (סימן רל"ד) שכנגד כל מעשה שמספרין מצדיקים יש כנגדו מעשה מרשעים שמספרין מהם גם כן כך וכו'. ועל כן מי שיודע להבדיל בין האור ובין החשך, הוא דייקא יכול לספר מעשיות מצדיקים ולזכך המוח על ידי זה וכו'. וזהו מה שאמרו רז"ל במדרש (בראשית רבא פרק ג') ולהבדיל בין האור ובין החשך. אור אלו מעשיהם של צדיקיםוחשך אלו מעשיהם של רשעים כי מעשיות שמספרין מצדיקים הם בחינת אור. ומעשיות של רשעים הם בחינת חשך עיין שם בלקוטי א' סימן ה"ל. וזהו בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה וכו'. שמברכין בבקר שעיקר הברכה על ההבחנה שזוכין להבחין בין אמת והשקר שזהוב חנית הבחנה בין אור וחשך כנ"ל. בחינת להבחין בין יום ובין לילה. דהיינו מה שישראל הכשרים זוכין להנצל מבחינת הטעות והשקר של החילוף של בן המלך שנחלף הנ"ל. שמשם כל הטעותים והבלבולים כנ"ל. וזהו הנותן לשכוי בינה. שכוי זה הלב שסוכה וכו' כמו שאמרו רז"ל כי עיקר ההבחנה בין אור וחשך שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר הוא רק בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי'. כי אי אפשר לברר ולהוכי האמתעל ידי ראיות בשום אופן. כי הכל יכולין לסתור מחמת נצחון ולספר כנגד זה מעשיות של שקר והוכחות של שקר לסתור ולהעלים האמת ח"ו. אבל עיקר ההבחנה הוא בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי' הוא יכול להבחין בין יום ובין לילה בין אור וחשך שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר שהם בחינת מלךועבד להבחין מי בן המלך ומי בן העבד. מי מסטרא דא ומי מסזטרא דא. לברר ולתקן בחינת החליפין הנ"ל שזהו כל עבודתינו לברר נשמותינו וכל הנצוצות התלויים בנו לבררם מבחינת היכלי התמורות שהם בחינת החליפין הנ"ל כנ"ל:
This is: "Vayomer Hashem el Avram: Lech lecha mei'artzecha umimoladtecha umibeis avicha el ha'Aretz" — "Hashem said to Avram: Go forth from your land, your birthplace, and your father's house, to the Land" — to Eretz Yisrael. This is juxtaposed to the verse: "Vayamas Terach b'Charan" — "Terach died in Charan." Rashi explains: until here was the charon af [fierce anger] of the Omnipresent. Therefore, juxtaposed to this, Hashem commanded Avraham to go to Eretz Yisrael — for through this he would sweeten and nullify the charon af. Through Eretz Yisrael one merits Erech Apayim, the opposite of charon af. For Avraham is the head of the believers — therefore he was the first to whom the holiness of Eretz Yisrael was revealed, as brought in the holy Zohar: "He weighed on the scales until it was revealed to him." For Eretz Yisrael is the aspect of emunah, the aspect of Arichas Apayim.
אות יב
This is the aspect of: "Kadeish li chol bechor peter kol rechem bivnei Yisrael" — "Sanctify to Me every firstborn, the first issue of every womb among the children of Yisrael" — which is the beginning of the first parshah of Tefillin. The essential Tefillin are drawn from the aspect of the holiness of the bechoros [firstborn] — the first birth, the aspect of Yetzias Mitzrayim, which is the aspect of birth. Because of this, one must sanctify the first birth — the bechor. All this is to draw upon oneself the holiness of the birth of the Mochin — the essential birth: to merit renewing his chiyus and brain each time as if born today — the essential long life = Tefillin.
ועיקר ברכת הנותן לשכוי בינה הוא על קריאת התרנגול בחצות לילה שעל ידי זה מבחינים בין חצות לילה הראשון שהוא תוקף חשכת הלילה ובין חצות לילה השני שאז מתחיל להתנוצץ ולהתעורר בחינת אור יום כדוע. כי עיקר חידוש ההבחנה הוא בלילה בעת החשך שאז עיקר ברבותא להבחין. כי ביום הין ההבחנה חידוש כל כך. היינו כי הגאולה שתבא במהרה בימינו על ידי משיח צדקינו נקראת אור יום כמו שכתוב (תהלים צ"ב) להגיד בבקר חסדך. דהיינו בעת הגאולה וכו'. וכמו שפירש רש"י בכמה מקומות. כי הגלות נמשל ללילה, והגאולה נמשל לאור יום. ואז כשיאיר בוקרן של ישראל ויבא משיח צדקינו, ויגלה האמת בעולם. אז לא תהיה ההבחנה חידוש כי הכל ידעו האמת אז. ועיקר החידוש הוא מי שזוכה עכשיו בתוקף חשכת הגלות שדומה ללילה, להבחין בין האמת ובין שאינו אמת. שזהו בחינת להבחין בין יום ולילה שבין אור וחשך כנ"ל. כי בעבודתינו לא עזבנו אלקינו. ויט עלינו חסד בתוקף הגלות הזה ששולח לנו בכל דור ודור צדיקים אמתיים לחיותנו כיום הזה כי אין דור יתום. והם מחיין ~ אותנו בתוקף חשכת ללה שהוא בחינת חשכת הגלות המר הה והם מקיימין בנו בחינת (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותן טרף לביתה וחוק לנערותיה. דהיינו שהצדיקים אמתיים שבכל דור בימי הגלות הם כמו מי שקם קודם אור היום ועסק בתורה עם תלמידים שזהו יקר מאד בעיני השם יתברך כידוע. שזהו בחינת ותקם בעוד לילה וכו'. כמו כן בכלליות העולם. הם מתעוררים קודם אור בוקרן של ישראל וקמים בעוד לילה בעוד התגברות חשכת הגלות שדומה ללילה. ונותנים טרף לביתם וחוק וכו'. דהיינו שלומדין עם תלמידיהם ומגלים להם אלקותו יתברך ומעוררים ~ אותם לתשובה ומקרבין ~ אותם לאביהם שבשמים. ואז קודם אור היום דהיינו קודם ביאת משיח, אז עיקר הרבותא מי שזוכה להבחין עתה בין יום ובין לילה. דהיינו בין הצדיקים האמתיים שהם בחינת אור יום כי כל צדיק אמת הוא בחינת משה משיח בחינת אור יום שהוא בחינת אור האמת. ובין השקר שהוא בחינת חשכת לילה בחינת עבד בחינת שינה. כי י' קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים (קידושין מ"ט) שהם בחינת ארור כנען בחינת זוהמת הנחש סטרא דמותא שהוא בחינת שקר. וכמבואר בדבריר ז"ל על הענין שקשה לישן במוצאי שבת (סימן קי"ז) עיין שם. ועל זה מרמז בחינת הברכה הנ"ל הנותן לשכוי בינה שעיקרה על ההבחנה שבחצות הלילה שאז מתחיל להצנוצ אור היום. אבל עדיין לא בא אור יום שזהו ממש בחינת הצדיקים שבזמן הגלות שהם בחינת התנוצצות משיח. כי כל צדיק אמת הוא בחינת משיח כמבואר בדברי רז"ל כמה פעמים. אבל עדיין לא האיר היום ממש. כי עדיין לא בא משיח ממש שהוא עיקר אור יום הנ"ל. ועל כן עכשיו עיקר הרבותא של ההבחנה בין האמת ובין השקר כי אי אפשר להבחין כי אם בלב כל חד כפום מה דמשער בלבי' בחינת הנותן לשכוי בינה לבחחין וכו'. לשכוי דייקא זה הלב שסוכה וצופה כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לידע ולהבחין אם ירצה. בין יום ובין לילה בין אור וחשך בין האמת והשקר כי האמת עד לעצמו וכנ"ל:
Therefore one must give the bechor to the Kohen, or redeem him from the Kohen. The Kohen is the aspect of the holy Zakein: "Kashemen hatov al harosh yored al hazakein, z'kan Aharon" — "Like the fine oil upon the head, descending upon the beard — the beard of Aharon" — the aspect of the T'manya Tikkunei D'ikna d'Chahana Rabba [eight rectifications of the beard of the High Priest]. And our Sages said : "V'shemen al roshcha al yechsar" — "Let not oil be lacking on your head" — these are the Tefillin shel Rosh. For the essential Tefillin are drawn from "Kashemen hatov al harosh... z'kan Aharon."
אות יג
By giving the bechor (the first birth) to the Kohen, one draws the holiness of the birth of the Mochin and chiyus — meriting to renew himself each time as if born today. This is the essential Tefillin — the Mochin and long life received from the holy Zakein who said he is exceedingly old yet has not begun to live at all, as if born today — beginning anew each time.
וזה בחינת ברכת המעביר שינה מעיני וכו'. כי ביטול השינה הוא בחינת הכנעת בחינת עבד שהוא בחינת שינה. כי עשרה קבין שינה וכו'. ט' נטלו עבדים וכו' כנ"ל. וזה חבינת ברכת מתיר אסורים כי בשעת שינה הוא כאסור בשביה ועבדות כמו שפירש רש"י שם על ברכה זו היינו כנ"ל כי בשעת שינה וחשך אז הוא בחינת אחיזת העבדות שהוא בחינת שינה וחשך כנ"ל. ועל כן בהקיצו משנתו מבחינת עבדות מברכין מתיר אסורים כנ"ל. כי שינה אחד מששים במתיה. והמיתה נמשכת מזוהמת הנחש שהוא בחינת עבדות בחינת ארור כנען שזהו בחינת ארור אתה הנאמר בנחש הקדמוני. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן סימן ז') ועל כן בעת שנתקלל האדם במיתה אז נתקלל בשדעת אפך תאכל לחם שהוא בחינת עדות. כי הכל בחינה אחת כנ"ל. ומשם בחינת השינה שהוא אחד מששים במיתה כנ"ל. ואז התגבר בחינת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. שמשם כל השינויים והחילופים שהם בחינת החילוף של בן המלך הנ"ל כנ"ל. ועל כן בהקיצו משנתו צריך לברך כל הברכות הנ"ל. כדי לברר נפשו מבחינת החילוף הנ"ל. מבחינת היכלי התמורות להוציא נפשו מבחינת עבד מבחינת שינה ומיתה לזכות להתקרב ולכלול בבחינת הצדיקים אמתיים שהם בחינת בן המלך האמת שעל ידי זה עיקר תיקון נפשו וכנ"ל:
This is the aspect of Mashiach, of whom it says: "Ani hayom yelidticha" — "I have this day given birth to you" . Mashiach will merit this aspect in perfection — long life where one begins living anew each moment as if born today: "Ani hayom yelidticha." For Mashiach will attain the aspect of above time, as explained in the words of our Rebbe on this verse. The Blind Beggar's boast — exceedingly old yet yanak, the whole world not amounting to a blink of an eye — this is the aspect of above time. This is the long life Mashiach will merit: "Chayim sha'al mimcha, nasata lo" — "He asked life of You, You gave it to him" — the aspect of Dovid Melech Yisrael chai v'kayam. For Dovid is Mashiach. This is the aspect of Tefillin — there is the root of Mashiach's neshamah. The root of Mashiach's kingship is in the kesher shel Tefillin [knot of Tefillin]. As our Rebbe said : "V'haysah nefesh adoni tzerurah bitzeror hachayim" — "The soul of my lord shall be bound in the bundle of life" — said regarding Dovid, who is Mashiach. "Tzeror HaChayim" = the kesher shel Tefillin, which is the aspect of life — long life.
אות יד
This is the aspect of the retzuah of the head that descends from the knot down to the navel. The holiness of Tefillin comes from the zekeinim who merited to sanctify their brains so greatly that they remembered what happened from the beginning of their birth — when the umbilical cord was cut. The essential completion of birth — the aspect of Tefillin, "Kadeish li chol bechor peter kol rechem" — is the cutting of the umbilical cord. Therefore it says regarding Yetzias Mitzrayim : "Umolodosayich b'yom huleches osach, lo karas shorereich" — "On the day of your birth, your navel cord was not cut" — before the Exodus they were like a child whose umbilical cord was not yet cut.
וזה בחינת מלביש ערומים זה בחינת המלבוש שמקבלת הלבנה מהחמה בלילה בעת חדתותי דסיהרא שמשם נמשכין כל המלבושים כמבואר במעשה הנ"ל מענין המלבוש של הלבנה עיין שם שכל זה שייך לתיקון בן המלך כמובן בהמעשה הנ"ל. ולכן מברכין על זה בכל בקר שאז צריכין לברר הנפשות מבחינת החילוף הנ"ל כנ"ל:
For although the other elders remembered even further back, nevertheless it is impossible to reveal their holiness outwardly — only the holiness of the brain of the elder who remembered the beginning of birth (cutting the umbilical cord) — the essential aspect of Tefillin, which speak of birth: "Kadeish li chol bechor." Would that we merit to receive even his holiness! The holiness of the Mochin of the other elders is not revealed outwardly at all — their light is concealed only in the parshiyos hidden inside the batim [housings]. From there, their holiness is received in a hidden and concealed manner — for the holiness of their memory is exceedingly beyond us, as the discerning will understand.
אות טו
One retzuah extends down to the heart. For the retzuah is the aspect of the light drawn from Arichas Apayim. Therefore it must be drawn down to the heart — to introduce Arichas Apayim, the suppression of anger, into the heart — so that one has no hakpadah [resentment/ill-feeling] at all, not even in the heart.
וזה בחינת ברכת התורה. כי התורה היא בחינת ארון העדות שכשהניחוהו על הפרות התחילו לשורר, שכל זה שייך לתיקון ובירור נפשו מבחינת החילוף הנ"ל כמובן בהמעשה הנ"ל. כי כל אלו הדברים שהודיעו לו אז מענין המלבוש של הלבנה וכו'. ומענין הכלי נפלאה שהוא בחינת הארון וכו' כמבואר בסוף המעשה. כל זה היה תיקונו של בן המלך כי על ידי כל זה זכה לחזור למעלתו עיין שם במעשה הנ"ל והבן:
This is the essential Arichas Apayim. As our Rebbe said of himself: he merited this aspect in Eretz Yisrael — that he would have such Arichas Apayim that there would not be in his heart even the slightest trace of anger or resentment, even against his greatest enemy who causes him all manner of suffering. Nevertheless, he has in his heart against that person no hatred and no resentment. This is the essential Arichas Apayim. Therefore the retzuah must be drawn to the heart — to introduce Arichas Apayim into the heart — so that nothing bothers him at all, not even in the heart.
אות טז
This is the aspect of Hashem's praise for Kneses Yisrael: "Shor'rareich agan hasahar al yechsar hamezeg" — "Your navel is a round basin; let the blended wine not be lacking" . Our Sages expounded on the seventy members of the Sanhedrin, who would sit in a semicircle like the moon. "Shor'rareich" — this is the aspect of the retzuah of Tefillin that descends from the knot of the head down to the navel, which is drawn from the aspect of the kingship of Dovid Mashiach who lives and endures — the aspect of the knot of the head. From there the strap extends down to the navel: the aspect of "Shor'rareich agan hasahar" — the seventy Sanhedrin, corresponding to the seventy faces of Torah. Dovid sits at their head, as our Sages expounded on the verse "Yosheiv basheves tachk'moni rosh" .
וזה בחינת נר חנוכה. כי נר חנוכה הוא להדליק ולהאיר אור האמת בעולם שיזכו הכל לידע היכן האמת. בבחינת (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה ימי חנוכה הם ימי הודאה (בלקוטי תנינא סימן ב') וכו' היינו שעל ידי מצות נר חנוכה ממשיכין הארת האמת בעולם שנזכה לידע ולהכיר ולהבחין בין בחינת בן המלך ובין בחינת בן השפחה ולברר נשמותינו מבחינת השקר של היכלי התמורות שמשם כל הבלבולים של האדם מה שמסופק על פי רוב ואינו יודע האמת בכלליות ובפרטיות. ועל ידי מצות נר חנוכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת שיזכהכל אחד להבחין בין האמת לההיפך בכלל ובפרט. וכן מבואר בכוונות האר"י ז"ל שעל ידי נר חנוכה ממשיכין הארת האמת שזהו בחינת ח' ימי חנוכה שהם כנגד ח' פעמים אמת שבאמת ויציב היינו כנ"ל. כי עיקר התגלות האמת הוא לברר האמת בבירור גמור עד שנזכה לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת בן השפחה, על ידי שנזכה להתקרב לצדיקי אמת שהם בחינת בן המלך וזהו בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב שמגלין אמתת אלקותו ותורתו בכמה לשונות וחוזרין ושונין ומשלשין וכו' לגלות האמת פעם אחר פעם עד ח' פעמים כמו שאנו אומרין אמת ויציב ונכון וקיים וכו' אמת אלקי עולם וכו' אמת ואמונה וכו'. ואחר כך בפעם הח' אומרים אמת ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומבית עבדים פדדיתנו וכו'. היינו שזכינו לצאת מעבדות לחירות שזכינו לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת עבדות של מצרים וזכינו לקבל את התורה שהיא בחינת מלכות כמו שכתוב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו. היינו שתחזור נשמותינו למעלתה לבחינת בן המלך כנ"ל. כי זה עיקר הבירור שזוכין על ידי התגלות האמת שהם בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב וכו'. כי עיקר התגלות האמת בשלימות הוא כשזוכין על ידי התגלות האמת לצאת מבחינת בן השפחה לבחינת בן המלך שזהו בחינת אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו שיצאנו מבחינת עבד וכו' כנ"ל. וזהו בחינת ח' ימי חנוכה שהם עכנגד ח' פעמים אמת הנ"ל. כי זה עיקר הנס של חנוכה שנכנע מלכות הרשעה שהוא בחינת שקר בחינת עבד שהוא זוהמת הנחש כנ"ל, ונתגבר ונתעלה מלכות דקדושה של ישראל הם בחינת בן המלך בחינת אמת כמבואר לעיל שאמת הוא בחינת מלך, ושקר הוא בחינת עבד וכו' כנ"ל:
All the seventy Sanhedrin — the seventy faces of Torah — receive from Dovid Mashiach, whose entire chiyus comes from the elders — the Tikkunei D'ikna Kadisha, the splendor of the countenance, the aspect of stories of primordial years, from which all seventy faces of Torah are drawn, as explained in the Torah "Pasach Rabbi Shimon" . Through them, one awakens from sheinah [sleep] — the departure of the Mochin. Through the elders and the stories of primordial years, all seventy faces of Torah are drawn and one awakens from sleep.
אות יז
This is the aspect of the seventy years that Dovid HaMelech lived. Therefore he minimized sleep exceedingly, as our Sages said : Dovid never slept more than sixty breaths — so that he should not taste the taste of death. For sleep is one-sixtieth of death, drawn through the sin of Adam HaRishon, who ate from the Eitz HaDa'as [Tree of Knowledge] and blemished the Eitz HaChayim [Tree of Life] — which is the aspect of the light of Tefillin. For Tefillin = life = the Eitz HaChayim, of which it says: "V'achal v'chai l'olam" — "And he shall eat and live forever" .
וזה בחינת מכירת יוסף בחינת (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף שאנו קורין בפרשיות של מכירת יוסף וגדולתו אחר כך בימי החנוכה. שאז קורין על פי רוב פרשת מקץ ולפעמים פרשת וישב. שאלו הפרשיות מדברים מענין יוסף. כי כל ענין מכירת יוסף הוא נמשך מסוד המעשה הנ"ל של בן המלך שנחלף וכו'. שמשם כל הבלבולים והמחלוקת שבעולם מה שהרשעים עומדים כנגד הצדיקים, והעובדי כוכבים כנגד כלל ישראל. וכל אלו החולקים על האמת נדמה להם ולהעולם שהם העיקר, והאלו להם מגיע ח"ו המלוכה והממשלה מן השמים ומתגאים ומשתררים על עם דל הכשרים בחנם, ורוצים לגרשם מן העול ח"ו וה' לא יעזבנו בידם. וכל זה נמשך מבחינת החילוף הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות שעל ידי זה העולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה. וכל כך נתגלבל העולם עד שאפילו ביןה צדיקים המתיים והכשרים בעצמן נפל מחלוקת ובלבול גדול. כמו שכתוב דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים. שזו בחינת מלחלוקת שבין יוסף ואחיו שכולם הי צדיקים גדולים, ואף על פי כן היה ביניהם מחלוקת גדול עד שמכרו את יוסף לעבד. כי אמרו שאינו איש אמת ולא האמינו לחלומותיו ולדבריו. כי סברו שהוא שקר ח"ו. ועל כל מכרוהו לעבד שהוא בחינת שקר כנ"ל. והחליפו השיטה כאלו ח"ו נשמתו הוא מבחינת עבד ח"ו. ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים לפרעה במצרים. שכל זה היה לברר נשמתם מבחינת עבדות שנאחז בהם על ידי בחינת היכלי התמורות. על ידי בחינת החילוף הנ"ל שנאחז בהם על ידי חטא אדם הראשון שעיקר גלות מצרים היה בשביל זה כידוע. כי המעשה הנ"ל היא כוללת כל התורה כולה וכל הדורות כולם. כל מה שעבר מיום ברוא אלקים אדם על הארץ וחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם התגברות הלהט החרב המתהפכת. בחינת היכלי התמורות כנ"ל שמשם נמשך כל הגליות שמתגבר בכל פעם בן השפחה על בן המלך כנ"ל. עד שגם בין ישראל בעצמן, ואפילו בין התלמידי חכמים בעצמן נעשה מחלוקת שזהו בחינת המחלוקת שבין יוסף ואחיו ובין שאול ודוד וכיוצא בהם. כי אין יודעין בבירור היכן נקודת האמת. כי בכל דור יש כמה צדיקים אמתיים. אבל יש אמת למעלה מאמת כי בוודאי אין מדריגות כל הצדיקים שווין. וכל מה שמדריגת הצדיק גדול יותר האמת שלו גדול ומבורר יותר, כי עיקר הוא האמת. עד שיש בכל דור צדיק אמתי שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. אבל מחמת מרירת הגלות והתגברות הסטרא אחרא. שמתגבר בחינת החילוף והשקר של היכלי התמורות הנ"ל. על ידי זה קשה מאד מאד לידע היכן נקודת האמת. עד שעל פי רוב הבעל דבר מתגרה בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם בעצמן מחלוקת גדול כי הוא מכניס בלב שאר הצדיקים כאלו ח"ו זה הצדיק האמת שהוא בחינת נקודת האמת כאלו הוא נוטה ח"ו מדרך האמת. עד שמסית ~ אותם שיחלוקו עליו לשם שמים. כמו שמצינו בכמה דורות. כמו שאול שרדף את דוד בחנם. וכן אחי יוסף שחלקו עליו כל כך עד שהתירו את דמו. ובוודאי כוונתם היה לשם שמים כי סברו שאינו איש אמת ומוציא דבה וכו'. וכמו כן היה בדורות שלפנינו. ובפרט בדורות הללו בעוקבא דמשיחא שהתגבר השקר מאד עד שגם בין הצדיקים והכשרים בעצמן נפל מחלוקת גדול ואין יודעים היכן נקודת האמת. וצריכין להתפלל להשם יתברך שיזכה למצוא האמת לאמתו. וזה צריכין לכווין בהדלקת נר חנוכה שנזכה על ידי מצות נר חנוכה להמשיך הארת האמת בחינת שלח אורך ואמתך. שנזכה להתקרב לנקודת האמת תמיד:
Had Adam not sinned, he would have merited true life — eternal life, long life while still in the body: while still in the body he could have been included in the Ein Sof forever in ratzo vashov [running and returning], living long life — renewing his chiyus forever in the aspect of the renewal of life of the uppermost elder, the Blind Beggar, who is always old and always yanak. But after sinning, eating from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, being driven from Gan Eden, and having the contamination of the serpent (mishka d'chivya) cling to his body — now it is impossible to live in the body forever. One can only merit eternal life through death, which is a great good: "V'hinei tov me'od — zeh hamaves" — "Behold, it is very good — this is death" . Through death (= sleep), the brain is renewed, the body is purified, and at the resurrection one will rise in a pure body completely cleansed of the serpent's contamination. Then one will merit to receive new Mochin — the aspect of Tefillin, the Eitz HaChayim — long life: life that is added each moment, where the more one ages the more one begins to live anew. This is the life of the Blind Beggar. This is the essential eternal life of the World to Come — for constant, unchanging pleasure is not pleasure and not truly called life. Only when one merits to live chiyus chadash each moment — this is the essential long, eternal life the Tzaddikim will merit after the resurrection. This is the aspect of Tefillin.
אות יח
Even now in this world, the Tzaddikim who truly serve Hashem draw upon themselves eternal life through Torah, tefillah, and ma'asim tovim. Though their entire aspiration is to live always the long life described above — renewing their chiyus with added holiness, new Mochin and new chiyus each moment — nevertheless, it is impossible in this world to live this long life without interruption. The brain must become weary. Therefore one must sleep, and sleep is a great good: by completely withdrawing the Mochin when necessary and sleeping a little, one gives rest to the brain. Through this, one is renewed in the morning and merits to receive new Mochin — to begin living anew.
וזה בחינת מה שמזכירין שם האם דייקא כשמתפלל על החולה. כי כל החולאת של האדם נמשך מבחינת החילוף הנ"ל של בן המל, שמתגבר ח"ו בן העבד על בן המלך. כי כל החולאת הם בחינת מיתה שהוא הסתלקות הכחות והחיות. ועיקר המיתה נמשכת מבחינת זוהמת הנחש שהוא בחינת זוהמת העבד שמתגבר על הבן מלך על ידי חטא אדם הראשון. כי זוהמת הנחש וזוהמת העבד הם בחינה אחת בחינת ארור כנען עבד עבדים כמובא. ובמחינת זוהמא זאת שהיא זוהמת העבד שהיא זוהמת הנחש משם נמשכת המיתה כמבואר בתורה כשהטיל נחש זוהמא בחוה אז נגזר מיתה על העולם. כי עיק גזירת המיתה הוא על ידי בחינת החילוף הנ"ל על ידי שרוצה להתגבר בחינת בן העבד על בחינת בן המלך. כי גוף ונפש הם בחינת בן העבד ובן המלך. כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל. בחינת בן המלך בחינת (שמות ד') בני בכורי ישראל, בחינת (שבת קי"א) כל ישראל בני מלכים הם. בחינת (תהלים ב') ה' אמר אלי בני אתה וכו'. בחינת בן הנמשך ממוח האב כידוע כמו שכתוב (ישעיה מ"ו) הנשואים מני רחם העמוסים מני בטן. כמו שכתוב (בראשית ב') ויפח באפיו נשמת חיים. ואיתא בזוהר הקדוש מאן דנפח מתוכו נפח. כי הם חלק אלוק ממש שהוא בחינת בן, והגוף הוא בחינת עבד. כי הגוף הוא בחינת עשיה גשמיית שהוא בחינת עבד שהוא בחינת עשיה ועבדות. והשם יתברך ברא את האדם כדי שיבטל ויכניע את הגוף לגבי הנשמה העבד לגבי הבן. כי כמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל עצמו לגבי הנשמה ולעשות רק רצון הנשמה. ואם לא היה חוטא האדם היה מתבטל בחינת העבדות לגמרי. כי עיקר העבדות נמשך ממה שעוברין על דברי תורה ח"ו בבחינת (אבות פרק ג') כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ שהם בחינת עבדות. אבל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וכו'. כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכו' (שם פרק ו'). והכלל שעיקר בחינת עבדות הוא מסטרא דגופא. ועיקר בחינת חירות ומלכות הוא מסטרא דנשמה. והאדם נברא כדי שיבטל הגוף לגבי הנשמה והעבד לגבי הבן. וצריךלבטל הגוף כל כך עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש שיתהפך מגוף לנפש מעבד לבן. כי גם בעבודת השם יתברך יש שני בחינות יש מי שעובד השם יתברך בבחינת עבד ויש שהוא בבחינת בן כמובא. היינו כי האדם צריך לעבוד את השם יתברך בכל כחו שהגוף יעשה רק רצון הנשמה. אבל כל זמן שיש להגוף איזה ריח מתאוות הגוף, רק שמשבר תאוותו בשביל רצון הנשמה שהוא רצון השם יתברך ועובד ~ אותו יתברך תמיד. אף על פי שזה טוב מאד אשרי לו, אף על פי כן עדיין עבודתו בבחינת עבד דקדושה. כי בוודאי הוא בבחינת עבד, כי עבודת ה' נחשב לו לעבודה ויגיעה. כי רצון הגוף אינו נוטה לזה רק שמשבר רצון הגוף בשביל רצון הבורא. על כן הוא עדיין בבחינת עבד. אבל מי שזוכה לשבר הגוף לגמרי בתכלית הביטול עד שהגוף נתהפך לנפש ממש. והוא מקיים ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו' בשני יצריך שגם הגוף אוהב את ה'. ועושה רצונו מאהבה כי אין לו שום תאוה אחרת ואינו רוצה שום רצון רק מה שהוא רצון הבורא יתברך, אזי נקרא בחינת בן. כי כל עבודתו את השם יתברך אינו נקרא בשם עבדות כלל. כי אין זה עבדות אצלו כלל כי הוא עושה רצון השם יתברך באהבה שלימה ברצון הגוף והנפש כי הגוף נתהפך לנפש כנ"ל. ועל כן בוודאי אין שייך לקרותו בשם עבד כלל. כי עבדות אינו נקרא רק מה שהוא כנגד רצון האדם. אבל מה שהוא רצון האדם אינו נקרא בשם עבדות כלל. למשל אכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצל האדם עבודה ויגיעה כלל מאחר שעושה זאת מרצונו. רק כשצריך להגביה איזה משאוי כבד וכיוצא נקרא אצלו עבודה. וכן עבודת השם יתברך מחמת שהגוף אינו מורגל בזה נקרא אצלו עבודה. אבל כשזוכה להפוך הגוף לנפש ממש אזי כל עבודת ה' אינו נקרא אצלו בשם עבודה כלל. אדרבא זהו עיקר חיותו ותענוגיו ושעשועיו. ואין לו שם תענוג ושמחה אחרת בגוף ונפש כי אם כשזוכה לעשות רצון בוראו יתברך:
This is the aspect of Tefillin that one merits in the morning specifically after sleep, as brought in the Kavanos: through the sleep of the night and through awakening at chatzos [midnight] to engage in Torah, the lights of Tefillin emerge in the morning. These are the reshimu [imprint] of yesterday's Mochin that were renewed during the night's sleep. Through this, one afterward receives during tefillah complete, entirely new Mochin — the essential life, the aspect of long life.
אות יט
Examine the Kavanos and understand well — for all the kavanos of Tefillin are included in our words in a wondrous way, such that each person can receive from them new awakening and wondrous yearning and great, true, and proper counsel at all times for serving the Creator — each person according to his level, his place, and his moment. Even the lowest of the low can remind himself of Hashem at all times, in any place, however he may be.
ובאמת מה שאצל רוב בני האדם הדבר בהיפך שאכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצלו עבודה. ומצות ומעישם טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה, זהו בעצמו בחינת החילוף הנ"ל שנתהפך בן המלך בבן השפחה עד שסברו שבן המלך הוא עבד ח"ו, ובן השפח הוא מלך ח"ו. כמו כן נהפך האמת אצל העולם שמצות ומעשים טובים שהם רצון השם יתברך רצון הנשמה שהוא בחינת בן מלך זה נקרא אצלם עבדות. ורצון הגוף שהוא ת~ אות הגוף אינו נקרא אצלם עבדות כלל, כאלו היה הגוף מלך ח"ו על הנשמה. ובאמת הדבר בהיפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא עבד. וכל מה שהוא רצון הנשמה שהם תורה ומצות ומעשים טובים זה הוא בחינת מלך בחינת (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, ואין זה נקרא בשם עבדות כלל כנ"ל. ומה שהוא רצון הגוף שהם ת~ אות הגוף זהו עיקר בחינת עבדות שהוא בחינת עשהי גשמיית ששם אחיזת ת~ אות הגוף שנמשכין מזוהמת העבד שהוא זוהמת הנחש כידוע. וצריכין לבטל הגוף לגבי הנשמה, לשבר ת~ אות הגוף שהם בחינת עבדות ולבטלם לגמרי עד שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שהגוף יעשה רצון הנשמה שהוא רצון הבורא יתברך ברצון טוב ולא יהיה נחשב אצלו לעבודה כלל, ואז נתבטל בחינת העבדות לגמרי וזוכה להיות בבחינת בן זה עיקר השלימות כידוע:
For now, it is impossible to merit the long life of renewing one's brain and chiyus each moment except through sleep. But the Tzaddikim minimize sleep exceedingly — each one only as much as is necessary for the renewal of the Mochin. Therefore Dovid never slept more than sixty breaths — for he lived the long life described above: new life each moment. He could not sleep more than the barest minimum required for long life.
אות כ
Therefore the kingship of Dovid is compared to the moon, which renews itself each time — hinting at Kneses Yisrael, the aspect of Malchus Dovid, which is comprised of all Yisrael who must renew their avodah each time, so that they will merit to be renewed in the future and live the long life described above. As we say in Kiddush Levanah: "V'laLevanah amar shetischadesh ateres tiferes la'amusei vaten" — "And to the moon He said that it should renew itself, a crown of glory for those borne from the womb" — who are destined to renew themselves like it, to glorify their Creator on account of the honor of His kingship. Then we say: "Dovid Melech Yisrael chai v'kayam" — for this is the essential chiyus: renewal each time.
ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה אדם זוכה למדריגה זאת בחיים חיותו שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שלא תהיה עבודתו את השם יתברך בבחינת עבד כלל רק בבחינת בן כנ"ל. אבל מחמת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נתאחז בו זוהמת הנחש שהוא בחינת זוהמת העבד כנ"ל. על ידי זה נתגשם הגוף עד שצריך עבודה ויגיעה גדולה עד שישבר תאוות הגוף. ואז אפילו כשעובד השם יתברך אזי עבודתו עדיין בבחינת עבד. כי נחשב אצלו עבודה מאחר שצריך להכריח עצמו לשבר גופו שלא נזדכך עדיין להתהפך למהות הנפש ממש כנ"ל. ועל כן נגזר מיתה בשביל זה כדי לזכך ולבטל בחינת העבדות. כי עיקר גזירת המיתה הוא מחמת זוהמת הנחש שהוא זוהמת העבד כנ"ל. היינו שעכשיו אחר חטא אדם הראשון אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלימות שיתהפך הגוף לנפש ממש כי אם אחר המיתה שיתבלה הגוף בעפר ויקום בתחיה בגוף זך וצח. שאז יהיה בבחינת בן בגוף ונפש. כי הגוף יתהפך לבחינת הנפש ויהיה נכלל באין סוף בגוף ונפש ברצוא ושוב כפי מה שיזכה כל אחד. כי עכשיו בגוף שלנו אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלימות ולבטל בחינת העבדות ואפילו צדיקים גדולים מאד שזכו לזכך גופם לגמר לגמרי אף על פי כן צריכין למות בעטיו של נחש בשביל תיקון העולם לתקן חטא אדם הראשון לבטל בחינת העבדות מן העולם:
Therefore Yisrael counts by the moon, from which the months derive — a hint that we must renew ourselves each time, living new chiyus each day and each moment in serving the Creator. For we never grow old — even if we live a thousand years: "Ki elef shanim b'einecha k'yom esmol" . All our days are counted by months. Every day of the month is counted toward the month — the 2nd of the month, the 3rd, and so on — and then a new month begins. All our days are counted by "chodesh" [month] — the very word for "new." "Mechadesh chodashim" — "He who renews the months" — "mechadesh" precisely. All the days of Yisrael — the holy nation who received the Torah, which is eternal life ("Ki hu chayecha") — all their days are in the aspect of "chodesh": new chiyus each moment. This is the essential long, eternal life.
אות כא
All this is merited through Tefillin. Therefore the kingship of Dovid is bound there — in the kesher shel Tefillin. From there descends a holy retzuah to the navel — the beginning of man's chiyus and birth when he enters the air of the world. The beginning of his separation from his mother's womb to begin living on his own is at the cutting of the umbilical cord — then he is separated and begins new life, receiving chiyus independently for the first time.
נמצא שעיקר בחינת המיתה הוא על ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש שהוא בחינת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש. כי עיקר החולאת והמיתה הוא ממחלוקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלוקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' נ"ל. כי הד' יסודות הם בחינת עבדים כמו שכתוב בהתורה אנכי בסופה (בסימן ד' לקוטי א' עיין שם):
The essential illumination of Tefillin drawn upon us through the retzuos comes through the brain of the elder who remembers all this — from whom we receive the power to renew our chiyus each time as if born today and having our umbilical cord just cut. From there is drawn the chiyus of man, comprised of seventy years — the days of man's life: "Yemai sh'nosseinu bahem shiv'im shanah" — the years of Dovid HaMelech who lived seventy years, corresponding to the seventy faces of Torah, as explained in "Pasach Rabbi Shimon" . All the seventy faces — the chiyus of the seventy years — are drawn from the elders (stories of primordial years), whose illumination reaches us through the youngest elder who draws the renewal of chiyus by virtue of his extraordinarily great brain that remembers even the cutting of the umbilical cord. The Mochin of the deeper elders cannot be revealed outwardly.
אות כב
This is "Shor'rareich agan hasahar" — the moon that renews itself each time, which is itself the seventy Sanhedrin. They are the seventy faces, the seventy years, received through Tefillin, through the elders, through the retzuah descending to the navel — through which one merits to renew his chiyus each time. This is the essential chiyus of the entire seventy years. For if one does not renew his chiyus each time, he has not truly lived seventy years. The essential chiyus is Avodas Hashem — "Ki hu chayecha." When one does not add holiness and da'as each day, his days are short — who knows if all his seventy years will amount to even a single day? Therefore the complete reshaim who do not keep the Torah at all are called "dead in their lifetime" — for they are truly dead, since they do not keep the Torah which is the essential life. Even one who serves Hashem a little — only the days of his service and good deeds are counted among his days of life. All his chiyus may not amount to more than one day.
ובשביל זה כשמתפללין על החולה מזכירין שם אמו דייקא. כי עיקר החיות של האדם ושל כל הנבראים והנוצרים והנעשים הוא על ידי השם בבחינת נפש חיה הוא שמו. כי על ידי השם של כל דבר נמשך החיות לתוכו מחי החיים. וגם מחי החיים אי אפשר להמשיך החיות כי אם על ידי שמו יתברך כביכול כמבואר בהתורה וביום הביכורים הסתרה וכו' (סימן נ"ו) שאי אפשר למשוך החיות מחי החיים כי אם כשקורין ~ אותו בשמו שהוא התורה עיין שם. כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל ואין אנו יודעין ממנו יתברך כי אם על ידי שמו יתברך לבד. כמו מלך גדול שהוא נסתר מבני מדינתו ואין רואין ~ אותו רק יודעין ~ אותו על ידי השם לבד. כמו כן לית דידע בך כלל, רק שאנו יודעין ~ אותו יתברך על ידי השם לבד. כי השם יתברך מצד רחמיו צמצם עצמו בכמה צמצומים עד שעשה לעצמו שם. בבחינת ותעש לך שם כהיום הזה עד שיכולין לידע ממנו על ידי שמו לבד. שיודעין ~ אותו על ידי שמו שיש אדון מושל ומנהיג אחד יחיד ומיוחד וכו. ומבחינת השם הנכבד והנורא הזה נמשך החיות לכל הברואים שבעולם על ידי שמם דייקא. כי כל דבר מקבל חיותו על ידי שמו שיש לו משם ה' המחיה את כולם כנ"ל:
But the essential life is the life of Dovid HaMelech, who merited to live seventy complete years in truth — new life each moment. This is why in Kiddush Levanah, regarding the renewal of chiyus (the essence of the moon's renewal = Kneses Yisrael = Malchus Dovid), we say: "...shetischadesh ateres tiferes" — "Ateres Tiferes" precisely = Tefillin, which are called Ateres Tiferes [Crown of Glory], as brought regarding the blessing "Oteir Yisrael b'Sifarah" — "Who crowns Yisrael with glory" — which hints at Tefillin. Through Tefillin is the essential renewal of chiyus = the renewal of the moon.
אות כג
This is the aspect of the holiness of the bechor — the opening of the first parshah of Tefillin: "Kadeish li chol bechor." One must redeem the bechor from the Kohen to draw the renewal of chiyus and Mochin. The essential Pidyon HaBen [Redemption of the Firstborn] is from ben chodesh [one month old]: "Ufeduyav miben chodesh tifdeh" — "miben chodesh" precisely — for the essential redemption is for the sake of renewal of chiyus, which is the aspect of "chodesh" — "mechadesh chodashim."
והנה כתיב (שמות ג') זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. ודרשו רז"ל (פסחים נ') זה שמי לעילום. כי לא כשאני נכתב אני נקרא. כי נכתב בהוי' ונקרא באד'. אבל לעתיד לבא יתקיים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שיהיה נקרא בהוי' כמו שהוא נכתב. אבל עכשיו צריכין להעלים עיקר עצם השם שהוא שם הוי' ברוך הוא. ואינו נקרא רק באד'. ומסוד שני שמות אלו נשתלשלין ונמשכין בחינת שם האב ושם האם שמשם נמשך בחינת נפש וגוף שהם בחינת איש ואשה. כי עיקר התהוות הגוף הוא מהאם. ועיקר הנפש הוא מהאב אשר שרשם העליון הם בחינת שני השמות הנ"ל. הם בחינת חמה ולבנה יום ולילה וכו' כידוע ומובן בספרים. ואם לא היה חוטא אדם הראשון והיה זוכה להפוך הגוף לנפש עבד לבן. היה זוכה בחיים חיותו להשיג שם הוי' ברוך הוא והיה זוכה לקרותו כמו שהוא נכתב כמו שיהיה תעתיד. אבל עכשיו אחר החטא ששולט העבד ח"ו בחינת זוהמת הנחש שנאחז בגוף. על כן צריכין להעלים שם העצם. כי אי אפשר לקבלו בזה הגוף ואי אפשר לקרותו ולהשיגו עתה כי אם בשם הכינוי שהוא שם אד' שנקרא בו עתה. ובשביל זה מוכרח האדם למות כדי שיזדכך הגוף בעפר. ואז יקום בתחיה בגוף זך שיהיה הגוף בבחינת נפש ויתבטל זוהמת העבד לגמרי ואז נוכל לקרותו בשם העצם יתברך. ועל כן באמת המיתה טובה גדולה כמו שכתוב (בראשית רבא פרק ט') והנה טוב מאד זה המות וכו'. כדי שיזכה האדם על ידי זה להכיר ~ אותו יתברך בבחינת שם העצם שעתה אי אפשר לקרותו יתברך בזה השם כנ"ל. ועל כן קודם הסתלקות של האדם נתוסף בו חיות הנפש ועל ידי זה נסתלק כמו שכתוב (תהלים ק"ד) תוסף רוחם יגועון. כי השם יתברך מראה לנו בזה שהמיתה טובה גדולה כי אז מתחיל שלימות תיקונו שצריך לזכות לעתיד להכירו בתוספת הכרה חדשה בבחינת שם העצם יתברך. ומשם נמשך בחינת תוסף רוחם קודם ההסתלקות, ועל ידי זה בעצמו נסתלק האדם. כי עכשיו בגוף הזה תיכף כשנמשך תוספות החיות הנמשך משם העצם הוא צריך להסתלק. כי אי אפשר לקבל בחינת החיות הנמשך משם העצם בגוף הזה של עכשיו כנ"ל:
For Dovid had no chiyus of his own at all. He was destined to be a nefel [stillbirth]. Only Adam HaRishon gave him seventy years from his own lifespan, as our Sages said. The chiyus of Adam HaRishon was drawn from Arich Anpin — the aspect of Arichas Apayim, the stories of primordial years. As brought in the Writings, the chiyus of the early generations came from Arich Anpin — therefore they lived very long. All the stories the Torah tells about the early generations are aspects of the stories of primordial years — the splendor of the countenance — from which all seventy faces of Torah receive. Therefore the Torah begins with these holy stories before explicating the mitzvos — for all the mitzvos of Torah, comprised in the seventy faces, need to receive from the splendor of the countenance — the beauty of Adam — the stories of primordial years.
אות כד
The essential chiyus d'Kedushah drawn from there is to renew one's chiyus each moment, to begin living anew. This is "Ani hayom yelidticha" — said about Dovid Mashiach: Dovid merited that the matter was reversed from one extreme to the other. Initially he had no chiyus at all and was destined to be an actual nefel. The matter was reversed and he merited to live seventy years from Adam HaRishon's years — and he lived all seventy years in the aspect of new chiyus each moment, as if he had never yet lived at all. He was at all times like a nefel just now born, having no chiyus of his own, needing to receive new chiyus through Hashem's kindness. And so every moment and instant — and so he lived all seventy years. This is the essential life.
ועל כן כשהאדם הוא חולה שהוא התחלת המיתה שמתחיל הנפש להסתלק שזה נמשך מבחינת תוסף רוחם יגועון. כדי שיזכה לקבל לעתיד השגת שם העצם וכו' כנ"ל. וכשאנו רוצין להתפלל עליו שיחזור לו כחו ויחיה עוד בעולם הזה כי צריכין לו עוד בזה העולם כדי שיזכך גופו יותר בזה העולם. כי היום לעשותן כתיב. ועל כן צריכין רחמים שיאריך האדם שנותיו בה העול כדי שיסגל מעשים טובים די שיוכל לזכות אחר כך לעתיד למה שיזכה וכו'. שהכל כפי מה שטרח בערב שבת בזה העולם. על כן כשאנו צריכין לבקש על החולה אנו מזכירין רק שם האם לבד ומעלימין שם האב. כי שם האב לגבי שם האם שהוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכינוי. ועכשיו אנו צריכין להעלים שם האב בבחינת זה שמי לעילום כדי שלא יסתלק ח"ו על ידי ריבוי האור על ידי בחינת תוסף רוחם הנמשך משם העצם שמשם עיקר ההסתלקות כנ"ל. כי אנו רוצים שיתצמצם האור עוד ויקבל החיות בדרך העלמה וצמצום בהדרגה ובמדה על ידי שם הכינוי שמשם נמשך ונשתלשל שם האם כדי שיוכל לחיות עוד ולא יסתלק על ידי בחינת תוסף רוחם וכו' כנ"ל. ועל כן מזכירין שם האדם דייקא כנ"ל:
Until through his avodah and toil in this aspect — striving all his days not to sleep away his days but to add holiness and da'as each moment, renewing his chiyus each hour — he merited long and eternal life forever: Dovid Melech Yisrael chai v'kayam. This is the aspect of Tefillin. For Tefillin is from the word "v'niflinu" — "V'niflinu ani v'amecha" — "I and Your people shall be distinguished" — said when Hashem revealed the Thirteen Attributes = the light of Tefillin = "V'raisa es achorai" = the knot of Tefillin. There is the root of Dovid Mashiach's neshamah — who was destined to be a nefel but now merited to live new life each moment as if born today. This is Tefillin = v'niflinu: the matter was reversed — from nefel to v'niflinu = Tefillin = long life.
אות כה
Therefore Mashiach is called Bar Nafli [son of the fallen] — for Mashiach will merit the life described above: "Ani hayom yelidticha."
כי כל זמן שאדם בברי~ אותו ויש שלום בין הנפש והגוף שהם בחינת שם האב ושם האם אזי העיקר הוא שם האב כי הבן נקרא על שם האב דייקא. כי באתר דאית דכורא נוקבא לא אידכר תמן. כי עיקר החיות משם האב דייקא. אבל עתה כשהאדם חולה ח"ו שהוא בחינת מיתה כנ"ל שנמשך מבחינת תוסף רוחם שזאת הבחינה של תוסף רוחם שנמשך מבחינת שם העצם נמשכת ונאחזת בשם האב ביותר. כי שם האב בשרשו העליון נמשך ונשתלשל משם כנ"ל. על כן עתה אין להזכיר שם האב כדי שלא יתעורר בחינת תוסף רוחם ח"ו שמשם ההסתלקות ח"וכ נ"ל. על כן עתה צריכין להעלים דייקא שם האב ולבלי להזכיר רק שם האם כדי שיהיה נמשך לו החיות לתוך הגוף שיחיה עוד בזה העולם שמקבל החיות מהעלמת שם העצם דייקא כנ"ל. כי באמת כלליות השמות של כל העולם שהוא החיות שלהם נמשך רק מבחינת שם הכנוי הנ"ל. כי משם העצם אי אפשר עכשיו לקבל החיות באיתגליא כי אם בהעלם גדול. ועל כן שם האב ושם האם שניהבם יחד מקבלין חיות משם הכינוי הנ"ל. ר שזה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות כמבואר בכתבי האריז"ל כמה פעמים שכל שם וכל בחינה וכל ספירה וכו' כלולה מכל השמות ומכל הבחינות. ועל כן גם שם הכינוי בעצמו כלול מבחינת שם העצם ושם הכינוי. ועל כן שם האב ושם האם הנמשכין שניכם מבחינת שם הכינוי הם בבחינת שם העצם ושם הכינוי כי שם האב לגבי שם האם הוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכינוי. ותמיד העיקר הוא שם האב שהוא עיקר החיות וכו' כנ"ל. אבל בעת החולאת שנתעורר בחינת תוסף רוחם של לעתיד שזאת הבחינה נמשכת ביותר על ידי בחינת שם האב שהוא מקבל תמיד שהחיות משם העצם בדרך העלם והסתר גדול, ועכשיו נמשך עליו בחינת התלות בחינת תוסף רוחם של לעתיד שאז יהיה עיקר החיות משם. אבל בזה העולם צריכין להסתלק על ידי זה. כי אי אפשר לקבל זה האור באתגליא בעולם הזה כנ"ל. על כן כשרוצין להתפלל על החולה צריכין להעלים שם האב לגמרי. כי אנו רוצין שיחיה עוד בזה העולם. ועל כן אנו צריכין להעלים שם האב ששרשו מבחינת שם העצם שמשם בחינת תוסף רוחם שעל ידי זה היה מסתלק ח"ו. ועל כן אין מזכירין רק שם האם שרשו מבחינת שם הכינוי כדי להמשיך עליו חיות בהדרגה ובמדה בלי תוספת רוח כדי שיחיה ויאריך ימים ושנים עוד בזה העולם כדי לתקן עוד מה שצריך לתקן אמן ואמן:
This is: "Someich Hashem l'chol hanoflim" — "Hashem supports all who fall" . These are those who fall from Avodas Hashem. Hashem supports and awakens them from their sleep through the Tzaddikei HaDor, who are the aspect of Dovid Mashiach — who merited to transform from nefel to long life, beginning to live anew each time. This is Tefillin = v'niflinu. Through this they enliven and sustain all who have fallen, that they should not fall in their minds and not despair of their souls' redemption — until they merit to return to Hashem. Then the fall and descent is itself the ultimate ascent. The essential fall is precisely for the sake of beginning to live anew, as explained elsewhere.
אות כו
As our Rebbe said : that a person falls from his avodah is from Heaven — for the distancing is the beginning of the drawing close. Therefore he fell so that he would awaken more to draw close to Hashem. His counsel: begin anew to enter Avodas Hashem as if he had never begun at all. This is a great principle in Avodas Hashem — that one must literally begin anew each day. [End of quote.]
וזה בחינת מה שמצאנו בכל ספר מלכים שבכל מלכי בית דוד מזכיר תמיד שם אמו של המלך. כי המלכות הוא בחינת שם כמו שכתוב (שמואל ב' ח') ויעש דוד שם. כי עיקר מלכות בית דוד שמהם יצא משיח הוא לגלות שם כבוד מלכותו יתברך. כי מלכו דוד משיח הוא מלכות דקדושה שהוא מלכותו יתברך שהוא בחינת שמויתברך כי מלכות הוא בחינת שם כנ"ל. ועל כן נזכר בכל אלו המלכים שם אמם דייקא עכי עיקר התגלות שם כבוד מלכותו תברך בזה עולם עתה וא על ידי בחינת שם הכינוי דייקא שהוא בחינת שם האם כנ"ל:
Thus precisely through the fall one begins to live anew = Tefillin = the long life of Dovid who was transformed from nefel to long life. This is the aspect of the Geulah that will come through Dovid Mashiach speedily in our days — when Kneses Yisrael will rise from her fall, as our Sages expounded on this verse (for this reason there is no Nun in Ashrei — yet Dovid supported it through Ruach HaKodesh: "Someich Hashem l'chol hanoflim"). In the West they resolve it thus: "She fell and shall not fall again — arise!"
אות כז
For all the fall of Kneses Yisrael is that Yisrael fall from their avodah — and the Geulah depends on teshuvah . The essential support is through Dovid, who lived the long life — through which he enlivens, strengthens, and supports all who fall, so that they don't despair: "Al tismachi oyvasi li, ki nafalti kamti, ki eishev bachoshech Hashem or li" — "Rejoice not over me, my enemy — though I fell, I rose; though I sit in darkness, Hashem is my light" .
וזה בחינת פרשת התמיד ושאר קרבנות שאומרים בבקר. כי כל הקרבנות בשביל לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת (קהלת ג') מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה ורוח הבהמה היורדת וכו'. וזה סוד מה שכתוב במעשה הנ"ל שבן המלך שנחלף היה עונשו ותיקונו על ידי שהלך אחרי הבהמות שנתן לו האדם הסוחר להנהיג ולרעות שנתעו אצלו שני בהמףות והלך לבקשם עד שרדך אחריהם לתוך עמוק עובי היער וכו', עד שהוכרח ללון שם וכו' עד שבא אליו אדם אחד ואמר לו חדל לך לרדוף אחרי העונות. כי אלו אינם בהמות כלל רק שהעונות שלך מוליכין ~ אותך כך וכו' עיין שם. וזה סוד כל הקרבנות, כי כל עונות של אדם הם בחינת בהמות. בחינת רוח הבהמיות שמשם כל התאוות שהם תאוות הבהמיות כמו שכתוב בסוטה (סוטה ט"ו) היא עשתה מעשה בהמה וכו'. ובשביל זה צריך להביא קרבן בהמה לכפר. כי על ידי החטא שהיה כרוך אחר מעשה בהמה אחר רוח הבהמיות תאוות הבהמיות על ידי זה נתערב רוח האדם ברוח הבהמה שזה עיקר בחינת עירוב טוב ברע שהוא בחינת פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שכולל כל החטאים שבעולם. ועל כן צריך להביא בהמה לקרבן. ועל ידי הקרבן מבררין רוח האדם מרוח הבהמה שזהו סוד כל הקרבנות כולם כידוע. ועל כן אמר לבן המלך שנחלף הנ"ל שמה שרדף אחר הבהמות זהו העוונות שלו כנ"ל. כי העוונות שלו נתלבשו בבהמות וציערו ~ אותו כל כך. כי העונות הם בחינתרוח הבהמה כנ"ל. כי באמת חילוף בן המלך בבן העבד זהו בעצמו בחינת תערובת רוח האדם ברוח הבהמה כי רוח הבהמה זהו בחינת תאוות הגוף שהוא בחינת עבד כנ"ל. שהוא בחינת בהמה כמו שאמרו רז"ל שעבדים נמשלו לבהמה כמו שדרשו על פסוק (בראשית כ"ב(שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור (קידושין ס"ח). כי על ידי העונות גורמין ח"ו שנתערב ונחלף רוח האדם ברוח הבהמה. בחינת בן המלך בבחינת בן העבד שזהו בחינת היכלי התמורות שמתגברין ח"ו על ידי עונות האדם כידוע. ועל כן היה עונש בן המלך שנחלף שהלך אחר תאוותיו, על כן היה עונשו לבקש ולרדוף את הבהמות וכנ"ל. וזה סוד כל הקרבנות כולם. שהם בשביל לברר מהחילוף של היכל התמורות הנל לברר רוח האדם מרוח הבהמה שהוא בחינת בירור בן המלך מבן העבד כנ"ל. ואולי זהו בחינת זני כבשים שמקריבין בכל יום לתמידין שהם כנגד שני הבהמות של בן המלך הנ"ל שהלכו מאצלו. שהוכרח לרדוף אחריהם כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל. וכנגד אלו הב' בהמות צריכין להביא בכל יום שני בהמות לתמידין כדי לברר ולתקן זאת. וזהו בחינת משנת איזהו מקומן שאומרים בכל יום שעל ידי שמבררין מקומן של זבחים על ייד זה מבררין ומגלין רוח האדם שנפל ונתערב בין רוח הבהמיות שבשביל זה הוכרח בן המלך הנ"ל לבקשם. כי כל אחד כפי מה שמערב על ידי עוונותיו רוח האדם ברוח הבהמה כשאינו זוכה לתקן בחייו. אזי הוא צריך לקבל עונשו להיות נע ונד בתוך כף הקלע ולבקש הנצוצות ורוח האדם שאבד והפיל התוך רוח הבהמה שזהו בחינת בקשת הבהמות הנ"ל עד שמקבל עונשו בשלימות ואז יתתקן. כי העונש הוא התיקון כידוע. ובשביל זה אנו אומרים פרשת הקרבנות בכל יום בשביל בירור זה כנ"ל. וזהו בחינת משנת איזהו מקומן של זבחים שמבררין המקומות של כל הזבחים שהם הקרבנות שעל ידם נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ומבררין כל המקומות שלהם. ועל ידי שמזכירין הקרבנות והמקומות של הזבחים נחשב כאלו הקריב אלו הקרבנות באלו המקומות. ועל ידי זה זוכה לברר כל בחינת רוח האדם מרוח הבהמה מכל המקומות שנלו לשם. כי אם אינו זוכה לתקן על ידי קרבנות ותשובה אזי צריך לבקש הרבה מקומות שלהם שזהו בחינת העונש של בן המלך הנ"ל. שהיה צריך לבקש את הבהמות שזה לו עונש על שלא השתדל למצוא הנצוצות ורוח האדם שאבד והחליף ברוח הבהמה. שבשביל זה הוכרח לעונש זה לבקש את הבהמות. אבל על ידי אמירת הקרבנות שאומרים ~ אותן בשביל תשובה וכפרה אזי על ידי שאומרים פרשת הקרבנות ומבררין ואומרים איזהו מקומן של זבחים. על ידי זה מבררין כל המקומות שנפלו ונתערבו שם רוח האדם ורוח הבהמה ומתקנין ומעלין ~ אותם משם וכנ"ל:
This is why the Kohen Gadol prayed on Yom HaKippurim in the Beis HaMikdash: "V'lo tapil ishah pri vitnah, v'lo ye'adi avid shultan midveis Yehudah" — "May no woman miscarry, and may the scepter not depart from the house of Yehudah." Both are one: that there should be no actual nefel, nor any fall — and both are merited through the enduring kingship of Dovid, who was transformed from nefel to long life. Yom HaKippurim is the essential teshuvah — rising from the fall (nefel) to renew one's days: "Hashiveinu... chadeish yameinu." After Yom Kippur comes Sukkos = "Akim es Sukkas Dovid hanofales" — "I will raise the fallen booth of Dovid" — nullifying the aspect of nefilah, raising and enlivening through "Someich Hashem l'chol hanoflim." After Sukkos comes Shemini Atzeres = Malchus Dovid: "Zeh ya'atzor b'ami" — "He will restrain My people" . As our Rebbe said : then the Nukva restrains the drop so that it should not miscarry — as written in the Kavanos.
אות כח
This is the aspect of Rosh HaShanah. Rosh HaShanah is the aspect of Tefillin — the renewal one merits each day through sleep, when the Mochin are renewed within emunah — this is Rosh HaShanah, as brought in the Torah "Ashrei ha'am" . Rosh HaShanah is the aspect of the holiness of Eretz Yisrael: "Tamid einei Hashem Elokecha bah, mereishis hashanah v'ad acharis shanah" . This is Tefillin = holiness of Eretz Yisrael = "V'hayah ki yevi'acha" in the parshiyos of Tefillin.
וה בחינת פסוקי דזמרה שאומרים אחר פרשת הקרבנות זה סוד בחינת אדם היער שלקח את בן המלך והוליכו לביתו ושם שמע קול הניגון הנפלא של כל החיות והבהמות והעופות וכו'. שעשו ניגון נפלא לכבוד הלבנה וכו'. ואחר כך נתן לו זה האדם הכלי הנפלאה שכשמניחין ~ אותה על איזה מין חיה ובהמה שבעולם אזי היא מתחלת לנגן זה הניגון הנפלא וכו'. עיין שם. וכל זה הוא בחינת פסוקי דזמרה שאומרין אחר פרשת הקרבנות שזהו בחינת כהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם כי על ידי הקרבנות מבררין רוח האדם מרוח הבהמה ואחר כך צריכין לומר שירות ותשבחות ופסוקי דזמרה כי עיקר שלימות הבירור של רוח האדם מרוח הבהמה הוא על ידי ניגון ושיר. כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. ועיין בהתורה על פסוק קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו' (סימן ס"ג בלקוטי תנינא) ועל כן עיקר תיקון בן המלך אחר שקיבל עונשו על ידי הבהמות. אחר כך כשרצה לתקנו אז זכה לשמוע קול הניגון הנ"ל. וגם נתן לו הכלי הנ"ל שמעוררות ניגון מכל החיות והבהמות כשמניחין ~ אותה עליהם. כי זאת הכלי יש לה זה הכח שתיכף כשמניחים ~ אותה על איזה בהמה מיד מתחיל להתברר ולהתעורר רוח האדם הנעלם ומעורב בתורה. ועל ידי זה נעשה הניגון הנפלא הזה כי עיקר כל הניגונים הם על ידי בירור רוח האדם מרוחהבהמה שזהו בחינת שירות וניגוני הלויים בשעת הקרבנות כנ"ל. וזהו בחינ פסוקי דזמרה אחר פרשת הקרבנות. כי עיקר שלימות הבירור הוא על ידי הניגון בחינת פסוקי דזמרה כנ"ל:
The essential holiness of Rosh HaShanah is that we merit complete teshuvah — it is the first of the Aseres Yemei Teshuvah: to renew the days that passed in darkness and to add holiness and avodah anew. This is: "Chadeish aleinu shanah tovah" — "Chadeish" precisely — that we merit a genuinely new year. Each year is a unique face among the seventy faces of Torah. Therefore each year one must merit entirely new faces — to live new life from now on = long life.
אות כט
This is why we multiply our prayers on Rosh HaShanah for life — many, many times in each tefillah: "Zachreinu l'chayim... ukesov l'chayim... zocheir yetzurav l'chayim b'rachamim..." For the essential "chayim" is the long life of the Blind Beggar who merited the ultimate memory in perfection — from whom the holiness of Rosh HaShanah is drawn = the holiness of Tefillin = "Ul'zikaron bein einecha." Therefore Rosh HaShanah is called Yom HaZikaron [Day of Remembrance] — for its essential holiness is from the zikaron of the elder. All our requests for life on Rosh HaShanah — our intention is true, eternal life: renewing chiyus each moment. "Chadeish" precisely.
ואחר כך כשקיבל זאת הכלי של ניגון. שכנגד זה אומרים פסוקי דזמרה אחר כך נעשה מבין דבר מתוך דבר כמבואר בהמעשה הנ"ל עיין שם זה בחינת קריאת שמע שאומרים אחר כך שאז מקבלין התבוננות המוחין כידוע בכוונות שעיקר קבלת המוחין בשעת קריאת שמע. זה בחינת מה שזכה אחר כך להיות מבין דבר מתוך דבר היינו בחינת מוחין שמקבלין בשעת קריאת שמע כנ"ל. ואחר כך קיבל בן המלך האמת את המלוכה כמו שכתוב שם, זה בחינת תפלת שמונה עשרה שאז עיקר בנין המלכות כידוע. כי עיקר בחינת מלכות זוכין על ידי תפלה שהיא בחינת מלכות כידוע. כי על ידי תפלה מושלין בכל העומות ומנהיגין כל העולמות כרצונו בבחינת צדיק מושל יראת אלקים כמו שאמרו רז"ל (מ"ק ט"ז) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטל. והכל על ידיתפלה שעל ידי זה עיקר המלוכה והממשלה של הצדיק האמת שהוא בחינת בן המלך האמת:
This is the great Chesed Hashem did for us — that He established Rosh HaShanah on Rosh Chodesh. This is a great Chesed, as explained in the Torah "Tik'u I" . (We also heard more about this from the awesome ma'aseh related to this regarding the kisei [throne], which has not yet been published.) For we need Hashem to renew the year upon us in the aspect of Rosh Chodesh — the renewal of chiyus each time = Malchus Dovid Mashiach.
אות ל
We greatly request on Rosh HaShanah that His kingship — holy kingship — be revealed. As we say many times: "V'simloch... umoloch..." and "Va'arichas ner l'ven Yishai meshichecha u'tzmichas keren l'Dovid avdecha bimheirah v'yameinu." The kingship of Mashiach is the long life we request on Rosh HaShanah = Kiddush HaChodesh. Therefore He established Rosh HaShanah on Rosh Chodesh.
וזה בחינת מה שכל האבות היו רועי בהמות הכל בשביל לברר החילוף הנ"ל שהוא בחינת תערובת וחילוף רוח האדם ברוח הבהמה וכו' כנ"ל. וזה בחינת דוד המלך שהיה רועה בהמות. וכתיב ביה מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו'. כי דוד היה עוסק בזה ביותר לברר רוח האדם מרוח הבהמה לברר בחינת בן המלך מבן השפחה וכו' כנ"ל. ועל כן זכה דוד למלוכה כנ"ל, ועל כן היה רועה בהמות בקדושה גדולה. ועל ידי זה זכה לברר רוח האדם מרוח הבהמה הוא בחינת בירור בן המלך מבן השפחה כנ"ל. ועל כן על ידי זה דייקא זכה למלוכה בחינת מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו' כנ"ל:
This is what our Sages said regarding Rosh HaShanah being on Rosh Chodesh: "One zikaron rises for both" — "zikaron" precisely. The holiness of Rosh HaShanah (= Rosh Chodesh) — to renew the year with new chiyus = long life — all this is the aspect of zikaron.
אות לא
This is also explained in the words of our Rebbe , beginning "Mi she'yode'a mei'Eretz Yisrael" — where it is explained that Tefillin, Eretz Yisrael, and Rosh HaShanah are one aspect.
וזה בחינת יעקב שהיה רועה בהמות בשביל לברר נשמת זווגו כמו שכתוב (הושע י"ב) ויעבוד ישראל באשה וכו'. כמו שכתוב (בראשית כ"ט) ואעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. כי עיקר אחיזת העבדות שהוא זוהמת הנחש נאחז בהאשה ביותר. כי נחש הטיל זוהמה בחוה דייקא כידוע ועל כן מברכין בקר שלא עשני אשה. כי זוהמת העבדות סמוכה להאשה ביותר ושם צריכין בירור יותר. ועל כן נגזר על האשה והוא ימשול בך. שהוא בחינת עבדות שצריכה לעשות לבעלה כל המלאכות שהעבד עושה לרבו. ועל כן יעקב מחמת שהיה צריך להעמיד י"ב שבטי י"ק מטה שלימה. על כן הוכרח להפיל עצמו לעבדות ולהיות רועה בהמות אצל לבם. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו על כן אמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה כי על ידי העבדות שלו בקדושה גדולה יזכה לברר הטוב מהרע ולהכניע זוהמת העבדות ויברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי שיהיה רועה אצלו. וכל זה בשביל לברר מלבן הארמי נשמת זווגו שהוא נשמת רחל כדי להעמיד שבטי י"ק. ומחמת שידע שלבן הוא רמאי גדול והוא נאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל שמשם עיקר הרמ~ אות של כל הרמאים שחשודין להחליף. על כן כפל יעקב תנאו ואמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה כמו שפירש רש"י שם שדקדק עמו על כך כדי שלא יחליף לו לאה ברחל. וכל זה חשש יעקב מחמת שידע שעדיין לא נתתקן חטא אדם הראשון שמשם אחיזת היכלי התמורות שזה גורם שנשמת האבות והאמהות יהיו מעורבין בין רשעים כאלה שהם לבן וכו' וכנ"ל. וידע שלבן הוא רמעי ביותר ונאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל. על כן הוא חשוד ביותר על החילוף. על כן כפל תנאו עמו ביותר ואמר אעבדך וכו' ברחל בתך הקטנה כמו שפירש רש"י שם ואף על פי כן לבסוף לא הועיל שהרי רמהו. כי כל כך התגבר הרמ~ אות של לבן שהוא בחינת היכלי התמורות עד שרימה את יעקב והחליף לו לאה ברחל שחילוף זה גרם המחלוקת שבין השבטים וחלוקת מלכות בית דוד ומכירת יוסף. כי אם היה נושא את רחל תחלה היה יוסף יוצא תחלה והיה בכור ממש, לא היו מקנאין בו אחיו כל כך כי היו הכל רואין גדולתו ואמתיתו. רק מחמת החילוף הנ"ל טעו בו אחיו וסברו שאינו איש אמתונתקנאו בו על שאביו מחבבו ומקרבו ביותר. וגרם המחלוקת כל כך עד שמכרוהו לעבד שעל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וכו'. ומזה נשתלשל אחר כך חלוקת מלכות בית דוד כידוע. שעל ידי זה נחרב הבית המקדש וגלינו מארצנו וכו' וכמובא בספרים מה שגרם לבן הארמי על ידי החילוף הנ"ל. והכלל שכל הצרות של ישראל נמשכין מבחינת החילוף של היכלי התמורות הנ"ל שהוא בחינת החילוף של בן המלך ה"ל שהוא בחינת כל החילופים והשינויים שיש בכל דור ודור עד שיבא משיח צדקינו במהה בימינו ויברר הכל וכל אחד על מקומו יבא בשלום אמן:
Behold, the sum total of Tefillin is the aspect of Mochin Chayim [living brains]: to begin living anew each time — whether Tzaddik, beinoni, or rasha. As long as the name Yisrael is called upon him, he must begin anew each day. This is: "V'atem had'veikim BaHashem Elokeichem — chayim kulchem hayom" — "You who cling to Hashem your G-d — you are all alive today" — said regarding the holy Tefillin. "Chayim kulchem hayom" — "hayom" precisely — one must renew chiyus each and every day as if beginning to live today.
אות לב
This is the aspect of Tefillin shel Yad and Tefillin shel Rosh. It is brought in the Kavanos that Tefillin shel Rosh are the aspect of three Names: Ehyeh Havayah Ehyeh, which have the numerical value of Chayim [= 68] — the aspect of Mochin. And Tefillin shel Yad are the Mochin of Malchus — therefore they are three Names: Ehyeh Havayah Adnus, which equal Yabok [= 112].
נחזור לענין חנוכה. כי כל זה הוא בחינת חנוכה. כי מצות חנוכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם הכל הוא בשביל להגדיל שמו וכבודו יתברך. כי כל הבריאה כולה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו כמו שכתוב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי וכו'. וכתיב וברוך שם כבודו וכו' וכן הרבה. ובשביל זה ברא כל העולם בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רז"ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והכבוד הוא השם כנ"ל. וכמבואר גם בפסוק זה בעצמו שהביאו רז"ל כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו'. כי השם יתברך ברא הכל בגין דישתמודעין לי' כמו שכתוב בזוהר הקדוש. היינו לדעת ולהכיר את שמו יתברך. כי בו יתברך בעצמו כביכול לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ואי אפשר לדעת מנו יתברך כי אם על ידי שמו יתברך כביכול שצמצם עצמו בכמה צמצומם וברא את כל הבריאה כולה מראש ועד סוף. וחנן ~ אותנו דעה והשכל עד שיש לנו כח לידע ולהאמין בשמו יתברך לידע ולהודיע ולהוודע שיש רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין יחיד קדמון מנהיג ומושל הוא היוצר הוא הבורא וכו'. שכל זה הוא בחינת שמו יתברך שיודעין ~ אותו על שמו לבד. ובאמת ה' אחד ושמו אחד. כי שמו הוא אחדותו יתברך כמו שכתוב אני ה' הוא שמי וכו'. כי גם באדם התחתון ובכל דבר שבעולם, שם כל דסר אינו דבר נפרל מהדבר רק השם הוא קשור עם כל דבר באחדות גמור כל ימי היותו. מכל שכן למעלה למעלה שמו הגדול יתברך הוא אחדותו יתברך בחינת ה' אחד ושמו אחד בחינת אני ה' הוא שמי וכו', בחינת כי כשמך כן תהלתך. רק החילוק הוא אצל המקבלים כמו למשל בגשמיות כשאנו קוראין איזה דבר או איזה אדם בשמו, אף על פי שלא ראינו ~ אותו כגון כשמספרים מאיזה מלך וקיסר וכיוצא שאין אנו רואין ~ אותו רק ששומעין את שמו, זה השם של המלך הוא המלך בעצמו רק שאף על פי כן אין אנו רואין את המלך בעצמו רק כשמספרין שמו אנו יודעין שיש אדם כזה שהוא יש לו ממשלה זאת או חכמה זאת וכיוצא, ויש חילוק אצלינו בין אם היינו רואין את המלך בעצמו בין כשאנו יודעין ~ אותו על שמו. אבל אף על פי כן כשמזכירין את שם המלך בזה השם כלול כלענין המלך. כי השם כולל כל ענין הדבר כפי מה שהוא. נמצא שמצד הדבר שיש לו זה השם המה בתכלית האחדות. כי אין השם דבר נפרד מהדבר כנ"ל, רק מצד המקבל שמקבל בדעתו ידיעת זה הדבר יש אצלו חילוק בין ראיית הדבר בעצמו ובין כשיודע ~ אותו על שמו אף על פי שבאמת במקומו ועצמו של ~ אותו הדבר הכל אחד. כי השם הוא הצורה של הדבר, רק שאצל הנבראים אין האחדות בעצם. כי הם מורכבים ועל כן יכולין להשתנות משם לשם כפי ענינם. למשל חתיכת כסף כשעושין ממנו קערה נקרא קערת כסף. ואז בזמנו שם הקערה עם הקערה בעצמה הם באחדות גמור מצד הרכבתם. אבל כשמשנין ועושין מהקערה כפות כסף נשתנה שמם. וכן בכל הדברים שבעולם בכל הדצח"ם ששם הוא אחדותם. אבל אין האחדות בעצם רק מצד הרכבתם. ועל כן יש בהם שינויים רבים בחינת שינוי השם. אבל להבדיל באלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות למעלה למעלה אצלו יתברך כתיב ה' שמך לעולם. כי שמו הוא אחדותו בעצם לעולם ועד יתברך שמו לעולם, רק אצלינו בה הגוף העכור יש חילוק בדעתינו. שאין אנו יכולין לתפוס בדעתינו רק שמו יתברך לבד.שיודעין ומאמינין שיש אדון מנהיג ומושל יתברך. אבל עצות אלקותו יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל כנ"ל. אבל באמת הכל אחד, כי ה' אחד ושמו אחד וכנ"ל:
It is explained there that the light of Tefillin emerges through the sleep of the night, when the Mochin are renewed within emunah (= Malchus). By arising at chatzos and mourning the destruction of the Beis HaMikdash and engaging in Torah — through this, the point of Malchus-emunah, which descended during the night to all the lower worlds to extract holy sparks (the neshamos who fell through their sins, to instill in them hirhurei teshuvah and raise them and return them to Hashem) — is raised up. The Tzaddikim and G-d-fearing, through Tikun Chatzos and Torah study at night, raise the point of Malchus until it ascends at dawn and sits on the left arm — its place. Then Z'eir Anpin shines into it the reshimu of its Mochin that remained in his heart — for the essential Mochin d'Gadlus exist only during tefillah; afterward they depart, leaving only the reshimu. This is the light of Tefillin — the reshimu of the Mochin remaining all day. At night, even the reshimu departs — therefore there are no Tefillin at night. The reshimu of Malchus's Mochin also departs at night, except that this reshimu does not depart completely — it remains in the heart: "Simeini k'chosam al libecha, k'chosam al zero'echa" — "Set me as a seal upon your heart, as a seal upon your arm" .
אות לג
Then in the morning, he shines the reshimu into her on the left arm — this is Tefillin shel Yad. When Z'eir Anpin sees that she already has her Tefillin — the reshimu of the Mochin — he is aroused with kinah [jealousy]: "Kashah kaSh'ol kinah" — "Jealousy is fierce as the grave." Then he takes back his own Mochin — the reshimu renewed during the night — and this is Tefillin shel Rosh.
והכלל שעיקר הבריאה הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם. וכל העבודות שבעולם שאנו עובדין ~ אותו יתברך הכל הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם בבחינת בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי. לשמי דייקא. דהיינו לגלות שמו יתברך בעולם. וכל התפלות וכל הברכות וההוד~ אות כול הם לברך ולקדש ופרסם שמם כבודו בעולם בבחינת יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. וכתיב וברוך שם כבודו לעולם ויברכו שם כבודך. הודו לו ברכו שמו. להודות לשם קדשך וכו' וכיוצא בזה הרבה שמבואר בכל הפסוקים שעיקר העבודה והברכה וההודאה הוא לגדל ולפרסם שמו יתברך בעולם:
Thus: Tefillin shel Rosh = the shining of the Mochin of Da'as (Z'eir Anpin). Tefillin shel Yad = the shining of the Mochin of Malchus (emunah). The essential Tefillin, Mochin, and chiyus are drawn through the true Tzaddikei HaDor — the Mochin and chiyus of the entire world. Each Tzaddik HaDor is the aspect of Moshe-Mashiach. Moshe is the Da'as — the Tefillin-Mochin. As our Rebbe said : the true Tzaddik is the aspect of the river that goes out from Eden to water the Garden — "Umisham yipared v'hayah l'arba'ah rashim" — "And from there it divides into four heads" = the four parshiyos of Tefillin. The Mochin of Tefillin are drawn through the river from Eden = the true Tzaddik.
אות לד
Tefillin shel Rosh = the Tzaddik himself, the aspect of Z'eir Anpin. Tefillin shel Yad = Kneses Yisrael, Malchus. That is: the Tzaddik's own Mochin = shel Rosh. The Mochin of Klal Yisrael, whom the Tzaddik illuminates and draws close to Hashem = shel Yad — whose essence is emunah, the foundation upon which everything depends: "Ba Chavakuk v'he'emidan al achas — v'Tzaddik be'emunaso yichyeh!" — "Chavakuk came and established them on one — and the righteous shall live by his faith!" .
ובאמת בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. ואיני זוכה להבין מה שראיתי כתוב בכמה ספרי קבלה לשונות שאינם מתוקנים לפני. מה שמחלקים ואומרים בענין שמותיו הקדושים יתברך. ובפרט לשון הסידור של מוהרי"ק ז"ל הנקרא קול יעקב שכתב בהקדמתו וזה לשונו. לכך אין לנו אצל בעלהרצון ישתבח שמו בפי כל ברואיו. אלא בכל הברכות וההוד~ אותובכל העיונים והכוונות מוקטר ומוגש לשמו. לשמו דייקא וכו' עיין שם. הרי רצה לתקן ולהורות לנו דרך הכוונה שנכווין בתפלתינו ועבודתינו. ובאמת כפי פשטות הלשון קלקל הרבה וגרם מכשול למעיינים הנוגע ביסוד האמונה הקדושה שהוא עיקר הכל. כי חלילה לומר כן לעשות שום חילוק ח"ו בינו ובין שמו יתברך. ואדרבא בכל עבודתינו ותפלתינו ובכל הברכות והוד~ אות וכו' אנו צריכין לכוון שאנו עובדין ומתפללין אליו יתברך לבד לבעל הרצון לבד אליו דייקא. ולא למדותיו שהם שמותיו יתברך. וכמ שאמרו רז"ל בספרי. מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו. כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך כביכול ואין כוונתינו בכל העבודות וההוד~ אות וכו' כי אם אליו יתברך לבד. למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם. אף על פי שהוא מרומם ונשא מהם. אבל סוף כל סוףכשאנו שקוראין ~ אותו בשמותיו יתברך כוונתינו אליו לבדו יברך בבחינת ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. היינו כשאנו מברכין שם כבודו כוונתינו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כיבוודאי השם יתברך בעצמו כביכול מרומם ונשא מכל השמות והכנויים ומכל הברכות וההוד~ אות ומכל העבודות שבעולם. רק שבאמת זה אי אפשר להשיג. רש שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על ידי משה בינו עליו השלום. שכשאנו קורין ~ אותו באלו השמות אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו כביכול. כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדבריו ממנו שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם. רק כוונתינו בדיבורינו לזה האדם שאנו מדברים ממנו. שהוא נקרא בזה השם רק שאי אפשר לדבר מהאדם ומשום דבר כי אם על ידי השם שקורין ~ אותו שעל ידי זה אנו יודעין ממי אנו מדברים אם מראובן אם משמעון אם מאדם אם מבהמה וחיה וכו' וכיומצא בזה. כי באמת השמות של כל הדברים שבעולם. הם מפלאי פל~ אותיו יתברך. כמו שכתוב (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ודרשו רז"ל (ברכות ז') אשל ת קרי שמות אלא שמות. כי השם של כל דבר הוא פלא גדול הפלא ופלא. למי שיש לו מוח בקדקדו להבין פל~ אות הבורא יתברך. כי רק על ידי השמות דייקא של כל הדברים אנו יכולים לדבר מכל הדברים ולספר אחד לחבירו רצונו וחפצו ולעשות משא ומתן לקנות ולמכור וכל צרכי העולם. כי אם לא היה שם לכל דבר היו הכל כאלמים וכחרשים. ולא היה שום משא ומתן. ולא שום עסק נגמר בין שני בני אדם. כי כל העסקים הנגמרים על ידי הדיבור שמדבר אחד עם חבירו במשא ומתן וחכמות וכיוצא הכל על ידי השמות של כל הדברים. כי כל הדיבור כולו הוא מהשמות של כל הדברים. כי כל דבר שבעולם וכל ענין שבעולם יש לו שם בבחינת שם דבר ועל ידי זה עיקר הדיבור. ועל ידי זה נגמרין כל הפעולות וכל העסקים שבעולם כנ"ל. כי עיקר החיות של כל הדברים הם על ידי השם כנ"ל. אבל עיקר השם כשאנו קוראין איזה דבר בם אנו מכוונין לעצם הדבר בעצמו שאי אפשר לדבר ממנו כי אם על ידי השם נ"ל. כמו כן להבדיל כשאנו קורין את הבורא יתברך בשמו. אנו מכוונין לבורא הכל לבדו בעצמו יתברך לא זולתו. שהוא יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו. יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית וכו' ולו לבד. לו דייקא אנו עובדים ומתפללין. ואף על פי שהוא אינו צריך לעבודתינו והוא מרומם מכל השמות ומכל הברכות וההוד~ אות זה הדבר באמת אי אפשר להשיג ולהבין בשכלנו רק שאנו צריכין להאמין בה' ובמשה עבדו. אשר במקום גדולתו שם אנו מוצאין ענותנותו אשר מרוב אהבתו את ישראל ברא את כל העולמות וצונו לעבדו באלו המצות לשרותו ולברך בשמו כדי שנזכה להכיר ~ אותו יתברך אל על כל פנים כל כוונתינו בתפלתינו אליו יתברך. אליו לבד ולא לשמותיו ומדותיו רק שהוא יתברך קרא באלו השמות. והם אחדותו יתברך. כי ה' אחד ושמו אחד. ומי שמפריד במחשבתו שמו מעצמותו יתברך, הוא נרגן מפריד אלוף וכופר בעיקר. ועל כן משה רבינו עליו השלום מסר לנו האמונה הקדושה בפשיטות כמו שכתוב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כי ה' אחד ושמו אחד כנ"ל:
The Tzaddik must withdraw his Mochin — even the reshimu departs during sleep — and nothing remains but the reshimu of the Mochin of emunah remaining in his heart ("k'chosam al libecha"). Then during sleep, emunah contracts to a point and descends to all the lower worlds to extract sparks — the neshamos who fell through their sins. For them, the Tzaddik must lower himself and withdraw his Da'as in order to instill in them complete emunah and bring them close to the holy emunah and return them to Hashem. All this is the Tzaddik's "sleep" — as understood from our Rebbe's words: that when the Tzaddik engages in mundane conversation and stories, this is the aspect of sleep for him. It is all for the sake of raising and lifting the world to draw them close to Hashem. Since they cannot receive from the Tzaddik's Moach directly, he must withdraw his Da'as, contract himself to a point, and extract and raise them through the point of emunah alone.
וכל זה מבואר ומפורש בדברי אליהו ז"ל למי שיש לו עינים אמתיים. כמו שכתוב שם ואנת לית לך שם יעוד דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכל'. וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכו' היינו כנ"ל שבוודאי מי שמסלק במחשבתו ח"ו עצמותו יתברך מהשמות הקדושים שמזכיר, הוא נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם משמותיו יתברך והוא פורש מן החיים. כי כשאין מכוין בקריאת שמותיו יתברך אליו בעצמו, הוא בחינת וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא. כי עיקר מילוי השמות ושלימותן וחיותם הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו בעל הרצון העליון כמו שכתוב שם דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא משלימא דכולהו ואף על פי כן הוא יתברך בעצמו אין לוש שם ידוע כי הוא יתברך מצד עצמו הוא מרקומם על כל ברכה ותהלה ואין לו שם כלל. כי אחר שמזכירין ~ אותו בכל השמות והשבחים האמתיים שקבלנו מאבותינו הקדושים אף על פי כן עדיין מהותו ועצמותו נעלם מאתנו בתכלית ההעלם כי השם יתברך נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולתיו ומצד עצמו נאמר ואנת לית לך שם ידוע וכו'. כי לית מחשבה תפיסה בך כלל. אבל מצד פעולותיו הוא נקרא בכל השמות והשבחים והתהלות כי כל השמות מורים על פעולותיו שהוא מהוה כל העולמות ושלט ומושל בכל וכו'. אבל באמת הכל אחד, כי כל פעולתיו נמשכין ממנו בעצמו יתברך, כי הוא פעל ועשה הכל מראש ועד סוף ומחיה ומקיים הכל ברצונו. ועל כן בכל השמות אנו קוראין ~ אותו בעצמו. כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל רק שעצמות הפועל יתברך אי אפשר לכנות ולקרות בשום שם וכינוי אבל הוא בעצמו תברך שהוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם ולית שום מחשבה תפיסא בעצמותו כלל הוא בעצמו פעל ועשה הכל ומחמת זה כשאנו מזכירין שמותיו יתברך שהם על שם פעולותיו אנו קרואין ~ אותו בעצמו על ידם כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל כנ"ל. כי הוא ממלא כל שמהן וכו' כנ"ל. ואפילו בהאדם הגשמי רואין זאת. כי כל פעולות הגוף הם על ידי הנפש. כי הנפש מראה פעולותיה בגוף. ואף על פי כן מהות הנפש אי אפשר להשיג ולהבין ואף על פי כן אנו יודעין שכל הפעולות הם מהנפש. וכשאנו מדברים מהנפש אנו מכוונין על הנפש בעצמה אף על פי שאין אנו מבינים מהותה ועצמותה מכל שכן להבדיל אי אפשר ק"ו הבורא יתברך בעצמו. שבוודאי הוא בעצמו מרומם ונשגב מאד על כל הרוחניות ולית מחשבה תפיסא בעצמותו כלל. כמו שכתוב שם אליהו ולית דידע בך כלל בחינת מה חמית מה פשפשת מה ידעת. כי מצד עצמותו הוא מרומם על כל השמות. אבל אף על פי כן בכל השמות והברכות והשבחים אנו מכוונין אשליו יתברך בעצמו. כי זה הנעלם בעצמו הוא פועל הכל ברצונו כנ"ל. על כל פנים מבור בדברי אליהו שבכל השמות צריכין לכוין אליו יתברך בעצמו כמו שכתוב וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו. אליו ולא למדותיו כמבואר כל זה לעיל. וזה בחינת לבד בך נזכיר שמך. והבן היטב:
Afterward, when he awakens from sleep with all the sparks and neshamos he has raised and awakened to Hashem — they must engage in Torah, tefillah, and Avodas Hashem until they merit to ascend to their place, in the aspect of Tefillin shel Yad — Kneses Yisrael sitting on the left arm. Then all the reshimu of all the Mochin of Klal Yisrael, which had departed but remained in the Tzaddik's heart ("k'chosam al libecha") — he shines everything into the point of emunah that ascended with all the extractions (the neshamos of the ba'alei teshuvah whom he raised and returned to Hashem). He shines Da'as and seichel into them to strengthen them in complete emunah, so that they strengthen their avodah and do not look at the hindrances of the Baal Davar and other obstacles, but pass over everything through the strength of their emunah that was greatly strengthened through the Da'as he shone into them — the aspect of Tefillin shel Yad. Through this, yad keihah — all the hindrances drawn from Gevuros and dinim — is sweetened. Through the strength of emunah, they pass over everything — nothing can make them fall. He shines into them the Da'as of holy emunah: knowing that Hashem is in every place and there is no obstacle in the world that cannot be broken and there is no despair in the world at all.
אות לה
When the Tzaddik sees that the point of emunah has succeeded and borne fruit — that it has already received Mochin and Da'as (= Tefillin shel Yad), i.e. his efforts have succeeded, having illuminated Da'as in the souls he raised and drew close to Hashem until they are strong in their emunah to stand their ground and pass over all obstacles — then the Tzaddik himself is aroused with kinah for his students. Seeing that they have received true Mochin and Da'as from him, he is aroused with jealousy — in the aspect of "Umitalmidai yoser mikulam" — "From my students more than from all." Through the students in whom he shone the Moach and Da'as of holy emunah (Kneses Yisrael = Tefillin shel Yad), he is aroused with jealousy and remembers: "Where are my own Mochin?" Then he takes back the reshimu of his Mochin that had departed during sleep — and receives this reshimu renewed with wondrous novelty. This is Tefillin shel Rosh.
ובאמת ידעתי כי גם הרב הנ"ל. וכל שאר הספרים שכתוב בהם לשונות כאלה וכוונתם כמו שכתבתי רק במחילה מכבודם לפי עניות דעתי קלקלו הלשון שיוכל לגרום ח"ו מכשול לקורא בספריהם. והיה טוב להם השתיקה מלכתוב לשונות כאלה. אך מאחר שכבר כתבו כנ"ל. הוכרחתי להאריך קצת לברר האמת. ועל כן באמת סוף כל סוף צריכין רק לחזור להאמונה הפשוטה של כל ישראל בלי שום חקירות אפילו של דרכי הקבלה. כי דרכי הקבלה צריכין לקבל רק בדרך אמונה להאמין שהעולמות נשתלשלו בדרך זה. והשמות השייכים לכל ספירה ולכל מדה ולכל פרצוף וכו'. ושאר כל דרכי חכמת האמת וכו'. כפי אשר מסרו לנו רבי שמעון בר יוחאי ז"ל והאריז"ל. והעיקר להאמין שאין אנו מבינים דבריהם כלל. כי בוודאי למעלה אין שום גשמיות וכו' כאשר האריכו בזה כל הספרים. אבל מי שרוצה ליכנוס באיזה חקירה על פי קבלה וליישב איזה קשיה של המחקרים על פי קהלה הוא מקלקל מאד. כי באמת הקשיות כאלו אי אפשר ליישבם כלל רק לסמוך על אמונה לבד. כי העיקר הוא רק האמונה הפשוטה כנ"ל להאמין בה' ובמשה עבדו בפשיט' שה' אחד ברא הכל יש מאין המוחלט ונתן לנו את תורתו ומצותיו הקדושים למען נזכה ונחיה וכו'. ואף על פי שיש בכל זה כמה חקירות וקשיות איך שייך עבודה אליו יתברך וכו'. על כלאלו הקשיות אין שום תירוץ בעולם רק עיקר התירוץ הוא שבאמת אין אנו יכולים להבין זאת רק שאנו צריכין לסמוך על האמונה לבד כמבואר בדברי רבינו ז"ל פעמים אין מספר שאסור לחקור בהשכל כלל. רק לסמוך על אמונת אבותינו לבד:
As explained in our Rebbe's words elsewhere: first the Tzaddik lowers himself to draw close souls, and afterward he returns to his level with added illumination. From these two aspects — the Tzaddik's own Mochin and the Mochin of emunah that he instills in Kneses Yisrael — are drawn Tefillin shel Rosh and Tefillin shel Yad for each and every individual, for every aspect includes all aspects.
אות לו
This is: "Lam'natze'ach l'Dovid l'hazkir" — "l'hazkir" — to remind himself, as Rashi explains there: a parable of a king who was angry at his flock... afterward he returned the flock... That is: first the Tzaddik reminds Yisrael to return to Hashem; then, when he sees that his prayer and toil have succeeded and he has returned Yisrael to Hashem — then he reminds himself. This is Tefillin shel Rosh — the aspect of zikaron.
ובאמת כל אלו המכשלות הנמצאים להמעיינים בכמה ספרים הוא מחמת שנמצאים כמה ספרים שרוצים ליישב כמה קושיות עמוקות בדרכי הנהגותיו יתברך. ובאמת התירוצים אינם כלום למבין מעט. על כן יכולים להכשל על ידי התירוצים יותר. אבל באמת על כל הקשיות כאלו שבדרכי הנהגותיו יתברך וכו' אין שום תירוץ בזה העולם רק לעתיד יתגלה כל התירוצים. אבל בזה העולם אסור לחקור כלל, רק לסמוך על אמונה לבד וכמו שהאריך רבינו ז"ל בזה הרבה בכמה מקומות. ועל כן רבינו ז"ל בגודל עמקות חכמתו העולה על הכל אינו מיישב שום קושיא רק בגודל חכמתו גילה לנו תורות נפל~ אות עמוקות ורחבות. גילה לנו בהם והסביר לנו על ידם שקשיות כאלו אי אפשר ליישב בשום אופן רק לסמוך על אמונה. והכניס בנו דעת להבין שאי אפשר ליישב אלו הקשיות. כי הוא בגודל עוצם השגתו גילה לנו מאין ומהיכן נמשכין אלו הקשיות. שנמשכין ממקום גבוה כזה שאי אפשר ליישבן בזה העולם בזה הגוף בשום אופן. כמו בהתורה על פרקא רביעאה דספרא דצניעתא (בסימן כ"א) על מאמר רז"ל (ברכות י"ז) לעתיד לבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. שגילה וביאר לנו שם דרך נפלא והסביר לנו שם שקשיות כאלו שנבוכין בהם נמשכין משכליים המקיפים שאי אפשר להשיגם בזה העולם בשום אופן. ואמר שם תורה נפלאה על זה בהתגלות נפלא. וכן בהתורה בא אל פרעה (סימן ס"ד) שגילה שם שקשיות כאלו נמשכין מסוד הצמצום של החלל הפנוי וכו'. שאי אפשר להשיג זאת כי אם ל עתיד לבא. וכן בהתורה כי מרחמם ינהגם (בלקוטי תנינא סימן ז') ביאר שם שיש קשיות שהם נמשכין ממקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספפיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם וכו'. עיין שם בכל אלו המקומות ובשאר מקומות כאלה בדברי רבינו נז"ל. ואם בעל שכל אמת אתה, תראה ותבין ותשכיל מן מוצא דבר. מה מאד עמקו מחשבותיו והשגותיו האמתיות שהוא השיג האמת שאי אפשר ליישב אלו הקשיות כלל. רק בחכמתו העמוקה והשגתו העצומה גילה לנו בדרך שכל נפלא ונורא מאד שאי אפשר לנו ליישב כלל לבל נהרוס לעלות אל ה' לרצות לחקור בזה ח"ו. כי אי אפשר ליישבם כל. רק לסמוך על אמונה לבד שהוא יסוד הכל. אבל כל מי שרוצה ליישב איזה קשיא מאלו הקשיות של המחקרים. אפילו כשרוצה ליישבם על פי דרכי הקבלה. אינו עולה בידו שום תירוץ כלל. ואזי יכול לגרום מכשלו יותר ח"ו להמעיין שירצה שיתיישב אצלו הדבר. ובאמת עדיין אינו מיושב כלל. ובקל יכולין לסתור התירוץ והדרא קושיא לדוכתה ביתר עוז. על כן אין צריכין להתחיל ליישב קשיות כאלו. כי גבהו מדעתינו כנ"ל. וכמו שכתוב (ישעיה נ"ה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. (ועיין עוד במקום אחר מזה):
Therefore the Mochin of Tefillin shel Rosh are the aspect of Ehyeh Havayah Ehyeh, which have the numerical value of Chayim. For Ehyeh is the aspect of ibur [gestation], as explained in the Kavanos. As explained in the words of our Rebbe in the Torah "Kera es Yehoshua" : Ehyeh is the aspect of teshuvah — "Ana zamin l'meihevei" — "I am preparing to become." Before teshuvah, one has no havayah [existence/being] at all. Only when one begins to do teshuvah is he in the aspect of Ehyeh — "Ana zamin l'meihevei" — he begins to prepare himself to have being in the world.
אות לז
One must do teshuvah upon teshuvah. Even a Tzaddik who has already done complete teshuvah must do teshuvah each time regarding his previous hasagah [perception] — for each time he comes to a new hasagah. Then he does teshuvah — the aspect of Ehyeh — upon yesterday's hasagah, for he had materialized the loftiness of Hashem's G-dliness. This is the aspect of Shabbos — the World to Come, which is entirely Shabbos, entirely teshuvah.
נחזור לעניניו שעיקר הוא השם. ועיקר הבריאה היתה למען שמו יתברך כנ"ל. כדי לגלות שמו יתברך בעולם כנ"ל. ועיקר התגלות שמו הוא על ידי התורה שנתן לנו משה רבינו. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא ואין אנו יכולין לידע משמו יתברך, כי אם על ידי התורה והמצות כשאנו מקיימין ~ אותם בפשיטות כאשר צונו על ידי משה עבדו. כי על ידי יציאת מצרים מתן תורה אז נתגלה אלקותו בעולם ונתפרסם שמו לכל באי עולם. כמו שכתוב (נחמיה ט') ותעש לך שם כהיום הזה. וכמו שכתוב (שמות ט') ולמען ספר שמי בכל הארץ. ומלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חוקי רצונו להעלים שמו יתברך ח"ו מן העולם. כי הם רצו להתגבר רק על השם לבד דייקא, שהוא התורה שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי העיקר הוא השם כנ"ל. כי אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. כי רצו להתגבר דייקא להעביר מהם שם ה' ח"ו שהוא התורה כנ"ל. על כן היה הנס על ידי שמן של המנורה, שהיא בחינת שם כמו שכתוב (קהלת ז') טוב שם משמן טוב וכמו שכתוב (שיר השירים א') לריח שמנים טובים שמן תורק שמך. כי השם הוא הכבוד כנ"ל. והכבוד הוא עיקר אור המאיר כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו. וזהו בחינת אור הנס של חנוכה שהוא בחינת אור השם והכבוד שממשיכין ומגלין על ידי פרסום הנס שאז נתגדל שמו וכבודו יתברך. כמו שכתוב ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כי עיקר אור הנר של מצוה שהוא בחינת נר חנוכה הוא אור התורה שהוא בחינת השם הקדוש. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל בבחינת כי נר מצוה ותורה אור. כי עיקר האור הוא השם שהוא הכבוד שלו יתברך שמאיר בכל העולמות וכנ"ל. וזה שאמרו רז"ל על נרות המנורה הוא עדות שהשכינה שורה בישראל וכו'. כי אור הנר של מצוה הוא בחינת אור התגלות שמו וכבודו יתברך שהוא בחינת השראת השכינה. ועל כן היה הנס של חנוכה בנירות המנורה דייקא. הכל בשביל הגדלת שמו יתברך כנ"ל. כי היוונים רצו להשכיח שמו יתברך ח"ו על ידי שגזרו לבטל את התורה שהיא שמו יתברך כנ"ל. על כן היה הנס על ידי נרות המנורה דייקא, שהם בחינת הגדלת שמו וכבודו יתברך כנ"ל:
Thus the true Tzaddik is always in the aspect of Ehyeh — for each time he comes to new Mochin, beginning to perceive Hashem with new perception, which is the long life of living anew each time. Each day he is in the aspect of Ehyeh — "Ana zamin l'meihevei" — as if he has not yet begun to live at all and has had no havayah in the world. Only now does he begin to live and prepare himself to have being. This is Ehyeh.
אות לח
Therefore Tefillin — long life where the Tzaddik begins anew each time — are in the aspect of Ehyeh Havayah Ehyeh = Chayim. Each day: Ehyeh (= ibur, "ana zamin l'meihevei," beginning to live as if he had no havayah or chiyus at all) → then new complete Mochin are drawn = Havayah (= the Mochin) → immediately upon receiving these Mochin (= life), he withdraws them; only the reshimu remains; then he yearns again to receive even greater new Mochin = second Ehyeh ("ana zamin l'meihevei"). And so forever. These three Names = Chayim = the essential long life.
וכן מבואר בסוף המעשה הנ"ל שהשם הוא בחינת אור הנר כמבואר שם בסוף. שהלבנה אוחזת בידה נר והיא אומרת להחמה, מפני מה כשאתה בא אין לי שם. כי שרגא בטיהרא מאי מהני עיין שם. נמצא שהנר הוא בחינת שם:
But the Mochin of Kneses Yisrael — Tefillin shel Yad — are the aspect of Ehyeh Havayah Adnus. They too must begin anew each day (= Ehyeh), then receive their Mochin (= Havayah). But when their Mochin depart, they remain in the aspect of Adnus — Malchus, emunah — believing that Hashem is Adon Kol [Master of all]. This point of Adnus/emunah never departs — the reshimu of the Mochin of emunah must always remain. For the common people, the essential renewal of Mochin is so that they remain in strong emunah — which is their essential chiyus, the foundation of everything.
אות לט
But the Mochin of Tefillin shel Rosh — the Tzaddik's own Mochin — remain in the aspect of Ehyeh: he merits the true long life of beginning anew each time. This is Ehyeh Asher Ehyeh — teshuvah upon teshuvah. Each time he begins to live anew in the aspect of Ehyeh. "Ehyeh" = "Ana zamin l'meihevei" — beginning to live and receive new Mochin = Tefillin. "Asher" = letters of "Rosh" = the Mochin = Havayah. Then he returns to Ehyeh — yearning to receive even greater new chiyus and Mochin. Thus Ehyeh Asher Ehyeh = Ehyeh Havayah Ehyeh = Tefillin. This Name was revealed to Moshe at the time of Yetzias Mitzrayim — the aspect of Tefillin.
כי כל בחינת החילוף הנ"ל של בן המלך שנחלף בעבד שהוא בחינת שקר כנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות, שמשם נמשכין כל החילופין והשקרים שבעולם שמחליפין האמת בשקר ואומרים לצדיק רשע ולרשע צדיק וכו'. כל בחינת השקר והחילוף הזה הוא רק בבחינת השם שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה. כמו בהמעשה בעצמה הנ"ל שהחליפה המילדת את הוולדות והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. ועל ידי זה טעו העולם וסברו שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמת הוא בן השפחה. הנה עיקר החילוף היה רק בהשם. כי בוודאי גוף הוולדות אי אפשר להחליף. כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת וכן להיפך בן השפחה בכל מקום שהוא הוא בן השפחה. רק עיקר השקר והחילוף הוא בהשם. שעל ידי החילוף גרמה שקר~ אות לבן השפחה שם של שקר. כי קראו ~ אותו בשם בן מלך, וכן להיפך את בן המלך קראו שם בן השפחה. וכן בכל החילופים והשקרים שבעולם. מה שיש אחד שמפורסם בשם צדיק בשקר או להיפך שחולקין על איזה צדיק אמת ואומרים עליו שקרים כאלו היה רשע. או שניהם צדיקים אבל אחד גדול מחבירו אלפים ורבבות מדריגות בלי שיעור. ואצל העולם הוא בהיפך שהקטן במעלה הוא גדול ומפורסם אצלם מאד. והגדול במעלה קטן אצלם וכיוצא בזה שאר השינויים והחילופים שיש בעולם. בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. כל אלו החילופים והשינויים הם רק בבחינת השם. כי הצדיק האמת בכל מקום שהוא הוא צדיק אמתי. ו~ אותו בעצמו בוודאי אינם יכולים להחליף ח"ו. רק עיקר החילוף הוא בשם שקורין לו שם של שקר. שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה. וכן כשרשע או קטן במעלה מפורסם בשם צדיק גדול מאד. באמת אף על פי כן זה המפורסם בכל מקום שהוא הוא כמו שהוא רק עיקר השקר והחילוף הוא בשם שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר. וכל זה מבואר ומובן היטב בהתורה על בראשית לעיני כל ישראל (בליקוטי תנינא בסימן ס"ז) מבואר שם שיש מאורי אור ומאורי אש. עיין שם היטב מבואר שם ששם הצדיקים אמתיים הם בחינת שם ה'. כי שמו משותף בשמינו. וכל מה שהצדיק האמת מפורסם יותר שיש לו שם גדול בעולם יותר נגדל ביותר שם ה' וכו'. ולהיפך ח"ו כשנעלם שם הצדיק האמת, ונתגדלין ונתפרסמין בעולם שם מפורסמים של שקר. אזי נתעלם ח"ו שם ה' ומתגבר שם הטומאה ח"ו. שהוא בחינת מאורי אש ח"ו. כי שם הצדיק שהוא בחינת שם ה' הוא בבחינת מאורי אור. ולהיפך שם של שקר שם הטומאה הוא בחינת מאורי אש וכו' עיין שם. ומובן שם שעיקר החילוף והטעות והשקר שבעולם הוא בבחינת השם דייק כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם כנ"ל. שהוא בעצמו בחינת שם ה', שהוא בחינת שם ישראל עם קדוש בכלליות. בחינת שם הצדיקים האמתיים, שזה עיקר האמת בחינת (תהלים קי"ז) ואמת ה' לעולם. וקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד. כי שמו משותף בשמינו כנ"ל. כי עיקר התגלות האמת הוא בבחינת השם שלא יחליף את השם כנ"ל. וכן בעיקר האמונה בהשם יתברך עיקר הפגם של עובדי כוכבים שהוא בחינת כפירות. הוא רק בבחינת השם הקדוש כמו שכתוב (בראשית ד') אז הוחל לקרוא בשם ה'. ופירש רש"י שהתחילו לקרות את שם העצבים בשם ה'. לעשות אלילים ולקרותם בשם אלהים. וזהו בחינת (שמות כ"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו'. וכמו שכתוב (ישעיה כ"ו) לבד בך נזכיר שמך, ופירש רש"י שלא נזכיר שמך ח"ו על שמות האלילים ח"ו רק בך לבד נזכיר שמך. וזה בחינת חטא דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם, שרצו להמשיך שם ה' על עניני עבודה זרה שלהם. ועל כל כל העונות שנמשכין מהיצר הרע ששרשו מבחינת אל אחר כפירות. על כן כל העונות נקראין פוגם בשמו יתברך ח"ו. כמו שכתוב בזוהר הקדוש כמה פעמים דמשקר בשמא דמלכא. וכמו שאנו מבקשין בתפלה ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול. ועל ידי נר חנוכה ממשיכין או האמת בעולם. שהוא בחינת אמתת השם דקדושה. שלא להחליף שם ה' ח"ו בשם אלהים אחרים, שהם הכפירות והחקירות של הפילוסופים, שמחפין על השם יתברך דברים אשר לא כן. ועיקר הכפירות שלהם הוא בשם ה' דייקא דהיינו בהתורה הקדושה שהיא שמה דקודשא בריך הוא. ובענין הנהגותיו יתברך והשגחתו הפרטיות על כל דבר שכל זה הוא בחינת שם ה' שעיקר הנהגות כל העולמות וחיותם נמשך על ידי שם ה' המחיה את כולם כנ"ל. והם רוצים לשקר בשמא דמלכא קדישא ובודים מלבם על פי סברתם כפירות גדולות בדרכי השגחתו והנהגתו ומופתיו הנוראים וכופרים בתורה וכו'. שכל זה הוא בחינת שם ה' כנ"ל. שזהו בחינת מלכות יון הרשעה. שהם חכמת יון. שאז היה עיקר חכמות חיצוניות ואפיקורסות אצלם. על כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו ומצותיו וכו'. שהם בחינת שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל. כי הם רצו להתגבר דייקא על שם ישראל דייקא. שהוא התורה שהוא שמו יתברך המשותף בשמינו וכנ"ל.ועל כן עשה השם יתברך הנס דייקא על ידי נרות המנורה שהם בחינת אור השם הקדוש וכבודו יתברך בחינת אור האמת כנ"ל. וזהו בחינת הדלקת נר חנוכה כנ"ל. שנתן לנו השם יתברך מצוה הקדושה הזאת לחיותינו כהיום הזה בעומק הגלות המר הזה. שמתגבר השקר ביותר. כי אז כשהיה הנס של חנוכה כבר היה בחינת גלות. כי אף על פי שהיה בתחילת בית שני, אף על פי כן גאולה שניה לא היתה גאולה שלימה. כי היו משועבדים תחת מלכי פרס ויון. וכמבואר בדברי רז"ל. על כן צפה השם יתברך שהעובדי כוכבים מתגברים על ישראל, וישראל יהיו בגלות זמן רב מאד, ומתגבר בן העבד על בן המלך ח"ו עד שגם בין ישראל בעצמן מתגבר השקר על האמת, והאמת תהיה נעדרת ואין יודעין היכן האמת. על כן נתן לנו מצוה הקדושה הזאת של חנוכה שעל ידי זה יש לנו כח להמשיך אור האמת בכל שנה ושנה. כדי להמשיך ולהגדיל שם האמת בעולם לבטל זוהמת העבד שהוא השקר ולהגדיל שם בחינת בן מהמלך האמת. שהם שם ישראל בכלל ושם הצדיקים האמתיים שהם בחינת שם ה' כנ"ל:
Likewise, each individual must draw upon himself these two aspects of Mochin: shel Yad and shel Rosh. When the Mochin depart, through the reshimu of emunah remaining in the heart, one draws Da'as and Mochin to strengthen himself in emunah = Tefillin shel Yad (whose Names = Yabok = baki = passing over all obstacles). Then one is aroused with kinah for himself and draws great Mochin to rise from level to level, living new chiyus each time = Tefillin shel Rosh (whose Names = Ehyeh Havayah Ehyeh = Chayim). Understand well.
אות מ
This is the aspect of Tefillin of Rashi and Tefillin of Rabbeinu Tam. It is explained in the Kavanos that Tefillin of Rabbeinu Tam are far loftier Mochin, where the Gevuros [judgments] emerge before the Chassadim [kindnesses] — the order of Tefillin of Rabbeinu Tam: Yud-Kei-Kuf-Vav (= Kadeish, V'hayah ki yevi'acha, V'hayah im shamoa, Shema). Tefillin of Rashi are Havayah in proper order — Chassadim before Gevuros.
וה בחינת נר של שבת כי שבת הוא מלך בחינת שבת מלכותא ושת ימי החול הם בחינת עבדות. כי בהם עושין מלאכה ועבדות בחינת ששת ימים תעבוד ועשית וכו'. ובשבת יתפרדו כל פועלי און ונתבטל בחינת העבדות שהם בחינת עובדין דחול בחינת ל"ט מלאכות שבהם נאחז זוהמת הנחש שהוא בחינת עבדות כנ"ל, שכל זה הוא בחינת שקר כנ"ל. ועל כן בשבת הוא בחינת אמת, כמו שאמרו רז"ל אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא שהוא בחינת אמת ועל כן הצדיקים אמתיים נקראים שבת. כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי (זוהר במדבר דף קמ"ד) אנת הוא שבת דכולהו יומא. וכמובא זאת בהתורה בראשית הנ"ל. ועל כן בכניסת שבת מדליקין נר של שבת שהוא התחלת קבלת קדושת שבת כי נר של מצוה הוא בחינת אור האמת בחינת הגדלת אור השם דקדושה כנ"ל. כי עיקר אחיזת השקר שהוא בחינת העבד הנ"ל שהוא בחינת שם של שקר הוא בבחינת מאורי אש כנ"ל. ובשבת נתבטלין הקליפות הנאחזין במאורי אש. ואז נמשך האש דקדושה בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ק. ומהאש דקדושה הזאת מדליקין נר של שבת. וכן נרות המנורה ונר חנוכה וכל הנרות של מצוה. ועל ידי זה דייקא נכנעין ונתבטלין בחינת הקליפות שנאחזין במאורי אש. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי מהאש יצאו והאש תאכלם. וזהו בחינת נר של שבת כנ"ל. אבל בכל השנה אין זוכין להמשיך התגלות האמת בשלימות כי אם בשבת שמרמז על לעתיד לבא שאז יתגלה האמת בשלימות כמו שכתוב (משלי י"ב) שפת אמת תכון לעד כוננת לא כתיב וכו' (זוהר תשא דף קפ"ח). אבל על ידי תוקף הנס של חנוכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת הגדלת שם ה' שם דקדושה אפילו בימי החול. ומכניעין ומבטלין זוהמת העבד במקומו בעצמו שהוא בששת ימי החול. שאז יש אחיזה לעובדין דחול שהוא בחינת עבד ואף על פי כן אנו ממשיכין אז בחינת הקדושה של שבת על ידי הדלקת נר חנוכה לגלות אור האמת בעולם. לבטל החילוף של העבד שנחלף בבן המלך שנזכה גם עתה לברר אמתת השם. לידע מי ראוי לקרותו באמת בבחינת שם בן העבד ומי ראוי לקרותו באמת בשם בן המלך וכנ"ל. וזהו בחינת (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' המבואר לעיל ב~ אות י"ב היינו שגם בחשכת לילה מגלין אור האמת שזה בחינת נר חנוכה שממשיכין האור הקדוש אור האמת גם בימי החול ולמטה מי' טפחים. וכעין המבואר בכוונות עיין שם והבן היטב:
For at first it arose in Hashem's thought to create the world with Middas HaDin [the Attribute of Justice] alone. He saw the world could not endure and He placed Middas HaRachamim [Mercy] first, combining it with Din: "Eileh toldos hashamayim v'ha'aretz b'hibar'am b'yom asos Hashem Elokim eretz v'shamayim" .
אות מא
The Yetzer HaRa and the Sitra Achra are drawn from the Gevuros and Dinim originating in the initial Tzimtzum of the Chalal HaPanui [Empty Space]. Breaking the Yetzer HaRa comes from Middas HaRachamim that was combined with Din — giving power to break the Yetzer HaRa and transform it to holiness. This is what the Tzaddikim do: transform Din to Rachamim.
וזה בחינת הכסא שסידר כראוי שעל ידי זה היה תיקונו של בן המלך האמת שחזר למלכותו על ידי זה כמו שכתוב שם עיין שם. כי כתיב (שמות י"ז) על כס י"ק וכו' אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק (פסיקתא הובא בפירוש רש"י) שהוא זוהמת הנחש שהוא בחינת עבד. כי כל זמן שיש אלו השינויים והחילופים בעולם, גם הכסא כביכול אינו שלם. שזהו בחינת מה שלא היה מסודר יפה הציורים של הכסא. שהם בחינת שרשי הנשמות שכולם חצובים מתחת כסא הכבוד וכו' וגם שמו אינו שלם. כי לא כשהוא נכתב הוא נקרא, כי זה שמי לעילום כתיב. כי מחמת השינויים והחילופים של היכלי התמורות שרוצים להתגבר על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע. על ידי זה כביכול בכמה לבושים שונים בכל עת ומסתתר את עצמו בהם, זהו בחינת כל השמות והכינויים שאנו קוראין ~ אותו עתה בהם, שהם בחינת לבושיו אבל שם העצם נעלם ונסתר עתה. כי אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, שהוא זוהמת הנחש, שהוא בחינת זוהמת העבד שנחלף ורוצה להתגבר בשקר על בן המלך ח"ו, ומחמת החילוף והשקר הה גם השםיתברך בעצמו כביכול משנה שמו וכסאו עד שימחה זכרו. כי מחמת שנתאחז זוהמת הנחש בהגוף על ידי חטא אדם הראשון על ידי החילוף של היכלי התמורות כנ"ל. על ידי זה עתה היא טובה גדולה מאד מהש השם יתברך העלים שמו העצם, כי אי אפשר לקבלו עתה מחמת ריבוי אור כנ"ל. ועל כן עתה אי אפשר לנו לידע ממנו יתברך כי אם על ידי העלמת שם העצם דייקא. נמצא שאין לנו עתה כח לקבל ידיעת האמונה הקדושה בשמו יתברך, כי אם על ידי שהעלים שמו יתברך והלביש את עצמו בהשמות והכינויים שנקרא בהם עכשיו, שזה בחינת אין שמו שלם וכו', שעל ידי זה דייקא יש בנו כח לידע משמו יתברך כנ"ל. כי בלא זה לא היה אפשר לקבל עכשיו מחמת ריבוי אור כנ"ל. וכל מה שאנו זוכין לידע משמו יתברך ולהאמין בו יתברך כמו כן נכנע ונעקר ונתבטל ונמחה זכר עמלק מן העולם, שהם הכפירות והחקירות הבאים מריבוי אור מה שחוקרים במה שאין להם רשות, שהוא בחינת מה לפנים מה לאחור מה למעלה מה למטה וכו'. שכל הקשיות והכפירות של המחקרים נמשכין משם שהם בחינת זוהמת הנחש שהם הקליפות והסטרא אחרא הנמשכין מריבוי אור שגרם מיתה ושבירה ח"ו. כי העלמת האור ומיעוטו וצמצומו זה עיקר התיקון כידוע בכתבי האר"י ז"ל. נמצא שדייקא על ידי שאין שמו שלם כביכול על ידי זה דייא נכנע ונתבטל הסטרא אחרא שהוא בחינת עמלק כנ"ל. ואז כשימחה זכרו על ידי התגברות האמונה הקדושה שמתגברין ישראל להאמין בו יתברך באמונה לבד, בבחינת העלמת שם העצם דייקא. כי אינם רוצים לחקור כלל בפנימיות ידיעת רצונו והנהגותיו להבין דרכי ה'. רק הם מאמינים בפשיטות שהוא היוצר הוא הבורא מנהיג ומשגיח וכו'. ובמה שאין להם רשות לחקור אינם חוקרים כלל, כי יודעים שאי אפשר להשיג עכשיו כנ"ל. על ידי שלימת האמונה הזאת נזכה לעתיד שיתגלה לנו שם העצם. כי אז השם יקרא ככתיבתו. ואז יתמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה. כי כל בחינה הנ"ל של החילוף הנ"ל זה נמשך מבחינת פגימת הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ופגמה במלכות דקדושה. ואז אמר לה השם יתברך לכי ומעטי את עצמך. וזה גרם אחיזת הקליפות כידוע שמשם נמשך כח מלכות דסטרא אחרא, שהוא בחינת (משלי ל') תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וכו' כידוע. ועל כן מבואר בהמעשה הנ"ל הרבה מענין חדתותי דסיהרא שהוא בחינת תיקון פגימת הלבנה, כמו שכתוב שם, ששמע בלילה הניגון שעשו לכבוד הלבנה שהחמה עשה לה מלבוש חדש. שהוא בחינת חדתותי דסיהרא כמבואר שם ברמז בסוף המעשה הנ"ל עיין שם. וכן הענין שהלבנה טוענת עם החמה מדוע כשאתה בא אין לי שם וכו' כיין שם. כי כל ענין החילוף הנ"ל שהוא בחינת שקר כנ"ל. זה בחינת חשכת לילה כנ"ל שנמשך מבחינת מיעוט הירח. ועל כן עיקר התיקון על ידי בחינת חדתותי דסיהרא. שהוא בחינת מילוי פגימת הלבנה. כי הכל בחינה אחת וקשור זה בזה. כי כפי תיקון פגימת הלבנה כמו כן נדחה זוהמת הנחש והעבד כנ"ל. ונתבטל השקר של החילוף הנ"ל, ונתגלה האמת העולם. עד שנזכה שיבא משיח צדקינו שהוא הבן מלך האמת. ויגלה האמת בשלימות בעולם, ויסדר הכסא כסדר, כי ידע כל שרשי הנשמות בשלימות היכן מקומה ותיקונה של כל נשמה ונשמה. ויתקן כל תקוני השכינה שהם בחינת מטה ושלחן כסא ומנורה, ויסדר הכל כראוי. ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם. והיה אור הלבנה כאור החמה ויתקיים מקרא שכתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו להכניע ולבטל את ממשלת בחינת העבד, שהוא בחינת עשו עמלק. ותחזור המלוכה למקומה בבחינת והיתה לה' המלוכה, שהוא בחינת מלכות משיח שהוא מלכות דקדושה, שכל מלכותו יהיה רק לגלות האמת בעולם. להודיע לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים אין עוד. ואז יתקיים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד במהרה בימינו אמן:
At first, Hashem wanted man to overcome the Yetzer HaRa by his own power, without heavenly assistance — Din alone. But He saw this was impossible, so He placed Rachamim before Din. From this comes Hashem's constant mercy — sending hirhurei teshuvah and assisting man to break the Yetzer HaRa. As our Sages said : "Each day a man's Yetzer overpowers him — were it not that Hashem helps him, he would fall into its hands." The Yetzer overpowering each day = the Din of the initial thought being aroused each day. But Hashem immediately has mercy and places Rachamim before Din = the help and assistance.
אות מב
However, there are great Tzaddikim who do not need heavenly assistance. Hashem conducts Himself with them initially with Middas HaDin, and they withstand all trials, enduring all manner of suffering and troubles drawn from Din, and remain steadfast. As it says about Avraham and the Avos: "HaElokim asher hishalchu avosai lefanav" — "HaElokim" precisely = Middas HaDin, walking on his own without heavenly assistance, as Rashi explains in Parshas Noach.
שייך לעיל. ועל כן הם ח' ימי חנוכה כנגד ח' מלכים דקדושה של ישראל. שהם כנגד ח' מלכים של אדום שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל. כמו שפירש רש"י במלכים ב' קפיטיל ח' על פסוק כי בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך וכו' שפירש רש"י שם, שמונה מלכים מלכו באדום וכו' המנויים בספר ראשית, כנגדם מלכו בישרארל שמונה מלכים וכו' עיין שם. כי חנוכה הוא בחינת המשכת אור האמת לדחות השקר שהוא בחינת מלוכת העבד שבא על ידי החילוף הנ"ל שהוא בחינת היכלי התמורות הנמשכין מבחינת שבירת כלים מיתת המלכים כידוע, שמשם אחיזת הח' מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל כידוע. ועל ידי קדושת ח' ימי חנוכה ממשיכין אור האמת להגביר ח' מלכי ישראל על ח' מלכי אדום, להכניע השקר שהוא העבד ולהגביר האמת שהוא בחינת מלכות דקדושה של בן המלך האמת שהוא בחינת מלכות ישראל כנ"ל:
This is the suffering of the Tzaddikim: "Hashem Tzaddik yivchan" — "Hashem tests the righteous" — like a flax worker: the better his flax, the harder he strikes it . "Ki es asher ye'ehav Hashem yochiach" — "Whom Hashem loves, He rebukes" . They sweeten the Din at its root in the initial thought. They believe and know that the suffering and Dinim themselves are great goods. Through this they merit to ascend and be included in the initial thought.
אות מג
This is the aspect of Rabbi Akiva, whose flesh was combed with iron combs. Moshe Rabbeinu asked: "This is Torah and this is its reward?!" Hashem answered: "Silence! Thus it arose in the thought." The suffering of such Tzaddikim is drawn from the initial thought — creating through Din alone — so they would merit to stand the trial without heavenly assistance and thereby be included in the initial thought.
וזה בחינת ההלל שאומרים בח' ימי חנוכה בחינת (תהלים קי"ג) הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על ידי עבודת ה' בחינת עבדי ה', על ידי זה נכנע זוהמת העבד דסטרא אחרא. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, על כן עתה צריכין לעבוד את ה' בעבודות דייקא, אף על פי שבאמת אין זה עבודה כלל כנ"ל. ועיקר השלימות שיזכה להגיע לבחינת בן שלא יהיה נקרא עבודת ה' בשם עבדות כלל כנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת אחיזת זוהמת העבד, צריכין עבדות דייקא. כדי להכניע הדין בשרשו, לבטל בחינת עבדות דסטרא אחרא על ידי עבודת ה'. ואז כשנכנע בחינת העבדות דסטרא אחרא, אז נגדל שם ה' כנ"ל. וזהו הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על ידי עבדי ה' שעובדין את השם יתברך, על ידי זה נתבטל עבדות דסטרא אחרא ואז נגדל שם ה' כנ"ל. וזהו (שם) יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, כי על ידי ביטול העבדות דסטרא אחרא שהוא בחינת השקר, על ידי זה יתגדל ויתברך שמו יתברך עד עולם, כי נזכה אחר כך שיתגלה לנו שם העצם יתברך שם עיקר החיים נצחיים שנזכה לגדל ולברך שמו לעולם ועד. וזהו (שם) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', כי אחר ביאת השמש אז הוא חשכת לילה, ששם עיקר אחיזת העבד שהוא בחינת חושך שקר וכו' כנ"ל שיניקתו מפגם הלבנה כנ"ל, אבל כשמכניעין זוהמת העבד על ידי עבודת ה' כנ"ל אז הוא בחינת מילוי פגימת הלבנה ונתבטל החשך והשקר כנ"ל, ואז לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, כי גם בבחינת חשכת לילה מכירין האמת שהוא בחינת שם ה', ומברין שמו לעולם בבחינת ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה. וזהו ממזרח שמש עד מבואו, שהוא מקצה עד קצה מקצה העליון עד קצה התחתון מיום עד לילה מן תכלית האור עד תכלית החשך מהולל שם ה'. כי על ידי עבדי ה' האמתיים שהם הצדיקים האמתיים, על ידי זה הם דוחין השקר והזוהמא של בחינת העבד, עד שמכירין שם ה' שהוא בחינת האמת בכל מקום, עד שכולם חוזרים בתשובה ושבין אליו יתברך להודות ולהלל שם ה' באמת תמיד. וזהו שסיים המזמור אם הבנים שמחה הללויה. פתח בעבד הללו עבדי ה', וסיים בבן אם הבנים שמחה. כי כן הדבר שבתחלה צריכין לעובדו יתברך בבחינת עבדות. כי מחמת גשמיות הגוף נקרא בשם עבדות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מכניעין ומבטלין בדות דסטרא אחרא. ואחר כ זוכין לשבר ולבטל הגוף לגמרי עד שנקראין בבחינת בן כנ"ל. וזהו בחינת אם הבנים שמחה הללויה. עיין לעיל מענין עבד ובן, והבן:
For the essential Din is drawn from the initial Tzimtzum of the Chalal HaPanui. As explained in the Torah "Bo el Paroh" : the Chalal HaPanui is the aspect of the questions that cannot be answered. But the great Tzaddik — the aspect of Moshe — can enter even these questions, the Chalal HaPanui. This is the Tzaddik ascending to the initial thought — the beginning of the Tzimtzum, the root of Din — and withstanding the trial there, enduring all suffering and Dinim. Through this he merits to perceive the secret of the Chalal HaPanui: that even there, Hashem is concealed and hidden in a wondrous and awesome manner that cannot be grasped, as written there.
אות מד
This is the aspect of Tefillin of Rabbeinu Tam — loftier Mochin where Gevuros precede Chassadim — drawn from these higher Tzaddikim. Hashem conducts Himself with them through the initial thought. They merit to be included in the initial thought and sweeten everything at its root. This is "Gevuros before Chassadim": they can receive the Gevuros themselves before Chassadim — the conduct of the initial thought — for they merit even through Middas HaDin itself, having endured great suffering and been tested.
ועל כן ישראל נקראים פעמים בשם עבדים להשם יתברך ופעמים בשם בנים כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי ה' אשר הוצאתי ~ אותם מארץ מצרים (שם) לא ימכרו ממכרת עבד. כי בחינת עבד ממש אין אחיזה בהם, בחינת לא ימכרו ממכרת עבד כי הם עבדים דקדושה עבדי ה' אשר הוציאם מארץ מצרים מבית עבדים. מבחינת בדות שזה היה עיקר הגלות על ידי התגברות עבדות דסטרא אחרא וכו' כנ"ל. ופעמים נקראים בשם בנים כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. וכמו שכתוב (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וכו'. כי צריכין שני בחינת הנ"ל. בתחלה בהכרח שתהיה העבודה בבחינת עבדות וכנ"ל ואחר כך זוכין לבחינת בן כנ"ל
But Tefillin of Rashi — Chassadim before Gevuros — is the aspect of placing Rachamim before Din, which is the essential conduct of the entire world. Therefore the main Tefillin are those of Rashi, which most of the world wears — for the world's essential conduct and endurance is only through this. But one who wishes to sanctify himself with additional holiness should also wear Tefillin of Rabbeinu Tam — to receive illumination from those higher Tzaddikim who merited to ascend to the initial thought and sweeten all Dinim at their very root.
אות מה
Therefore our Rebbe instructed his followers to wear Tefillin of Rabbeinu Tam. For all distancing from Hashem comes from the Yetzer HaRa whose root is in Middas HaDin drawn from the Chalal HaPanui. The essential additional holiness is drawn through Tefillin of Rabbeinu Tam — from the Tzaddikim who ascend to the root of Din in the Chalal HaPanui and sweeten everything at its root. Through this, power is drawn for all who are far away to break and nullify the Yetzer HaRa drawn from there.
וזהו בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם על מת סמך אצל מצוה זאת דייקא לקרותם בשם בנים. כי הא בהא תליא והוא טעמו של מצוה זאת. כי השם יתברך אומר ישראל בנים אתם וכו' ועל כן אסור להתגודד ולעשות קרחה על מת. כי צריכין להאמין שבאמת המיתה טובה גדולה מאד כדי לזכות על ידה דייקא להגיע לבחינת בן כמבואר לעיל שעיקר גזירת המיתה הוא כדי לבטל ולבלות בעפר זוהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחיה בגוף זך ואז נזכה להיות בחינת בן כמו בן המחפש בגנזי אביו כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם כנ"ל, ועל כן מקושר היטב מקרא ה"ל בקשר נפלא, כי דייקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים בחינת בנים אתם לה' אלקיכם על כן לא תתגודדו וכו' כי המיתה טובה גדולה כדי לזכות להגיע על ידי זה לבחינת בן בשלימות כנ"ל:
Therefore now, in the Ikvesa d'Meshicha [the heels of Mashiach's footsteps], at the end of the galus, one must be very careful to wear Tefillin of Rabbeinu Tam, as all the true Tzaddikim of our days urged. For now the Baal Davar has strengthened exceedingly — seeing that his end is near, he exerts all his power, like two men wrestling: when one sees he is about to fall, he rallies with all his strength to topple the other. As the wise man said: "There is no warrior like the desperate one."
אות מו
The galus is the aspect of ibur [gestation]; leaving the galus = leidah [birth]. As with Geulas Mitzrayim, which is called birth: "Umolodosayich b'yom huleches osach" . And regarding the final Geulah: "Ki chalah gam yaldah Tziyon es baneha" — "For Tziyon has travailed and also given birth to her children" . Therefore at the end of the galus, the galus intensifies — as in Mitzrayim: "Umei'az basi el Paroh l'daber bismecha heira la'am hazeh" — "Tichbad ha'avodah" . This is kishui holadah [difficult labor] — "Vayhi ki hikshah Paroh l'shalcheinu" .
ועל כן נקרא חנוכה על שם חנוכת הבית המקדש שנתחנך אז כמו שאמרו רז"ל. כי אז בחנוכה ממשיכין בחינת קדושת הבית המקדש, ששם היה כל עבודת הקרבנות שזה נקרא ביותר בשם עבודה יותר משאר כל המצות שבתורה. כמו שכתוב והשב את העבודה לדביר ביתך והשב כהנים לעבודתם וכן הרבה, כי הקרבנות הם מבהמות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות הוא בחינת זוהמת העבד כנ"ל. ועל כן נקרא בשם עבודה כי על ידי עבודה דקדושה שהם הקרבנות של בהמות שמכניעין רוח הבהמיות על ידי זה נכנע העבדות דסטרא אחרא כנ"ל, וכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל:
All the suffering endured now at the end of this final galus are the aspect of chevlei leidah [birth pangs]: "K'mo harah sakriv laledes tachil tiz'ak bachavaleha." The essential intensification of the galus is that the Baal Davar strengthens mightily over the souls of Yisrael to distance them from Hashem. This is the essential galus — the suffering of the nefesh. Beyond this, everything is hevel. The essential trouble is that he introduces kefiros and apikorsus into the world. As our Rebbe said: "A great apikorsus is going through the world." As we see with our own eyes — never was there such apikorsus in Yisrael as now, when the brazen ones among the nation teach the youth their wisdoms and their languages.
אות מז
All this intensification of the Baal Davar is the aspect of Chevlei Mashiach = chevlei leidah. All his power derives from the root of Din in the Chalal HaPanui. Therefore now the only power to stand against him is through the great true Tzaddikim who can enter the Chalal HaPanui and sweeten the Din at its root — nullifying all the power of the Yetzer HaRa of all the world's inhabitants drawn from there. Therefore each person must be careful to wear Tefillin of Rabbeinu Tam — drawn from the Mochin of these great Tzaddikim — to receive power from them to break the Yetzer HaRa that is strengthening so greatly now.
ועתה אם תחזור ותעיין בדרוש הזה מראשו לסופו תבין ותשכיל היטב איך כל העננים המבוארים כאן מקושרין ומחוברין היטב זה בזה. אף על פי שבתחלה נראה לכאורה שאינם מקושרים זה לזה כל כך אבל אם תעיין היטב תבין קישורם וחיבורם היטב איך כל הענינים נעוצים ומקושרים זה בזה בקשר נפלא ומזה תוכל להבין ולהשכיל קצת גדולת רבינו הקדוש והנורא ז"ל וגדולת המעשיות שלו שסיפר כי השם יתברך יודע שאני יודע בעצמי שבכל מה שכתבתי וכל מה שנשאר עדיין במוחי שאי אפשר לבאר בכתב על כל זה עדיין לא נגעתי אפילו חלק מאלף ורבבה מטפה מן הים מאפס קצה מסוד אחד מסודות נור~ אות הרמוזים במעשה נוראה הנ"ל הטה אזניך ושמע פקח עיניך וראה גדולת השם יתברך וגדולת תורתו הקדושה וגדולת הצדיקים האמתיים. מה ילוד אשה יכול לזכות בזה העולם אם ירצה. השם יתברך יאיר עיניו במאור תורתו ויגלה האמת בעולם במהרה בימינו אמן:
For the essential kishui holadah derives from Amalek, as understood from our Rebbe's words on the verse "Vay'shasef Shmuel es Agag" — how Shmuel cut Agag into four, through which the womb of the woman with kishui holadah was opened. Amalek = the kefiros and apikorsus drawn from the Chalal HaPanui. Therefore he is called "Reishis" — "Reishis goyim Amalek" — for the Chalal HaPanui preceded the world (without it there would be no place for creation). From there comes the kelipah that precedes the fruit. Therefore Amalek is called Reishis — his power from the Chalal HaPanui that preceded the world.
הלכה ד' נכללת בהלכות תפילין הלכה ו':
This is the firstborn right of Eisav, who is Amalek — from the kelipos drawn from the Chalal HaPanui that preceded the world. Therefore Yaakov strove to take the bechorah from Eisav — for in truth Hashem preceded everything: He fills all worlds and surrounds all worlds, and He Himself created the Chalal HaPanui for the sake of creation. Through their emunah in Hashem who preceded everything, Yisrael pass over all the wisdoms and kefiros and apikorsus that come from the Chalal HaPanui — believing that even within the Chalal HaPanui itself, Hashem is concealed. He preceded everything. Therefore Yisrael are called Ivri'im — through their faith in the G-d of the Ivri'im, they pass over all the wisdoms that come from the Chalal HaPanui. Therefore Yisrael are truly the firstborn: "B'ni bechori Yisrael" .
הלכות ברכת התורה
Yaakov took the bechorah from Eisav. Initially the bechorah had to be with Eisav — for the kelipah precedes the fruit, and his firstborn right derived from the Chalal HaPanui that preceded the world. But Yaakov, through his emunah, merited to pass over the Chalal HaPanui and believe and be included in Hashem who preceded everything. Afterward he nullified Eisav's bechorah (= Reishis goyim Amalek) and took it for himself, until his offspring were all called bechorim: "B'ni bechori Yisrael."
Loading comments…