נשיאת כפים ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ב אות א על פי המאמר של חנוכה בליקוטי תנינא (סימן ב') עיין שם כל המאמר היטב שעל ידי ההלכות שהם בחינת תורדה והודאה בחינת שעשוע עולםה בא על ידי זה נתגלה אור האמת שהוא מאיר על ידי ג' שמות להדיבור ונשלם הדיבור. ושלימות הדיבור הוא לשון הקדש הוא מקושר לשבת בבחינת (סוטה לח) כה תברכו בלשון הקדש וכו' עיין שם. ועל ידי זה נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול. ואזי נתגכלה בחינת אחדות הפשוט ויודעין שכל הפעולות משתנות שהם בחינת ששת ימי החול כולם נמשכין מאחד הפשוט יתברך וכו' עיין שם היטב:
This resolves the apparent difficulty: the Tanna warns strongly to engage in derech eretz and m'lachah, yet we see many Tzaddikim and Talmidai Chachamim who do no m'lachah or business at all! But according to the above Torah, all is resolved well: even those Tzaddikim and T"C who do not do m'lachah — they inevitably nullify themselves sometimes when necessary. Then they are in the aspect of those engaged in m'lachah and business (= derech eretz). Through their bitul (when they become completely simple) → they sustain themselves from the path to Eretz Yisrael (= Chesed Chinam) → sustaining all simple people who engage in m'lachah and business. All derech eretz (= business and crafts of the entire world) is sustained only through them.
וזה בחינת ברכת כהנים בלשון הקדש שקבעו בין הודאה לשלום. כי הכהן הוא איש החסד בחינת חסדים ועל כן זוכה להלכות כמון שכתוב (דברים ל"ג) יורו משפטיך ליעקב. וכמו שכתוב ובא אל הכהן או אל השופט לשאול מהם ההלכה. כי לכהנים נמסרו ההלכות כי הם בחינת חסדים. כי ההלכות הם בחינת חסדים כמבואר שם. ועל ידי זה זוכים לאמת כמו שכתוב (שם) תומיך ואוריך לאיש חסידך. דהיינו הכהן שזוכה לאמת על ידי ההלכות שהם בחינת חסדים ועל כן הכהן זוכה לשלימות הדיבור בבחינת (שמות ד') והוא יהיה לך לפה הנאמר באהרן הכהן. ועל כן נמסר לכהנים הברכה בלשון הקדש דהיינו ברכת כהנים בחינת כה תברכו בלשון הקדש כי הם זוכים לשלימות הדיבור שהוא לשון הקדש בחינת כה תברכו וכו' כנ"ל על ידי ההלכות כנ"ל. כי על ידי הלכות זוכים לזה כנ"ל וכמבוא שם עיין שם. ועל כן קבעו ברכת כהנים אחר הודאה כי על ידי ההודאה בחינת כלכות זוכים לברכת כהנים בחינת לשון הקדש כנ"ל. ועל כן צריך לברך בשמחה כמו שכתוב בשלחן ערוך. כי ברכת כהנים שהוא בחינת לשון הקדש הוא מקושר לשבת שעל ידי זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול כנ"ל. ועל כן תיכף אחר ברכת כהנים אומרים שים שלום בחינת שלום ואחדות שזוכין על ידי ברכת כהנים. היינו בחינת ההתגלות אחדות הפשוט שנתגלה על ידי בחינת שבת כנ"ל. ועל כן הכהן עוקר רגליו בעבודה כי עיקר ברכת כהנים הוא בשביל העבודה. דהיינו לתקן בחינת עבודה דהיינו בחינת עבד מט"ט. כי על ידי ברכת כהנים שהוא בחינת לשון הקדש נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול שהם בחינת עבד מט"ט. וזה שקבעו ברכת כהנים בתפלה. כי התפלה נקראת עבודה כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד) ג' ראשונות כעבד המסדר שבחו של רבו. אמצעיות כעבד השואל פרס מרבו וכו'. נמצא שבתפלה האדם כעבד בחינת מט"ט דכלול ח"י ברכאין דצלותא. וצריך להמשיך מהשמחה של שבת לבחינת עבד מט"ט בחינת (תהלים ק') עבדו את ה' בשמחה כמו שכתוב שם. וזה נעשה על ידי ברכת כהנים כנ"ל. ועל כן בעבודה עוקר רגליו לרמז שעוקר רגליו לברכת כהנים שעל ידי זה יתתקן העבודה בשמחה לשל שבת כנ"ל. כי גם עקירת רגליו להליכה לברכהת כהנים הוא מעין הברכה. כי ההליכה הוא בחינת הלכות כי על שם זה נקראין הלכות על שם ההליכה כמו שכתוב שם. ועל כן הכהנים מבקשין בשעת הליכה על הברכה. ואומרים יהי רצון שתהא הברכה וכו'. כי ההליכה שהוא מרמז על בחינת הלכות היא סגולת הברכה. ככי עיקר הברכה על ידי הלכות כנ"ל. נמצא שעקירת רגליו להליכה לברכת כהנים בעבודה הוא רמז על תיקון העבודה, דהיינו בחינת עבד מט"ט על ידי שמחה של שבת שנמשך על ידי ברכת כנהנים שהוא בחינת כה תברכו בלשון הקדש כנ"ל וכמבואר שם. עיין שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת ג' ברכות של ברכת כהנים שיש בהם ג' שמות. שהם מרמזים על ג' שמות של אמת. כי גם אלו הג' שמות הם בחינת ג' קוין של אמת כמובא. ועיקר ברכת כהנים הוא שלום. דהיינו בחינת שלום ואחדות הפשוט שנתגלה על ידי ברכת כהנים בלשון הקדש שהוא מקושר לשבת כנ"ל, וכמבואר שם עיין שם:
Based on Likutay Moharan I:56 — "U'v'Yom HaBikkurim"which speaks of the revelation of the concealment. "Kad shama kol tarnegola yevareich: HaNosein laSechvi vinah..." — When one hears the call of the rooster, he blesses: "He Who gives the rooster understanding..." This is based on what the Rebbe wrote in the Torah "U'v'Yom HaBikkurim" (LM I:56), which speaks of the revelation of the concealment. See there: the essential rectification of Malchus is through drawing into her arichus yamim [length of days], which is the aspect of Da'as. Then one can reveal the concealment within the concealment (hahastara shebesoch hahastara), and the concealment itself is transformed into Da'as. Then: "Oraysa machrezes kamaihu: Ad masai pesayim..." — the Torah cries out before them: "How long will you fools love foolishness?" This is the aspect of the call of the rooster. At night, the concealment intensifies — for it is the aspect of dinim [strict judgments]. Therefore the Malchus is in exile at night, and sleep reigns — sleep being one-sixtieth of death, the opposite of life and arichus yamim (which come through Da'as). At midnight (Chatzos), the Da'as begins to illuminate within the Malchus, and the rectification of Malchus begins. Then the concealment — which is the aspect of dinim and gevuros — is itself transformed into Da'as. They cry out and proclaim: "Ad masai pesayim te'ehavu fesi!" — "How long will you fools love foolishness?!" This = the Torah crying out. This is the call of the rooster — which cries out and awakens the world to serve the Creator, as explained in the Zohar. It comes specifically from the chain of Gevuros — for the Gevuros, which are the concealments, are themselves transformed and become Da'as. They cry out and awaken: "How long will you fools...! Awaken, sleepers, from your slumber!" Therefore we bless: "HaNosein laSechvi vinah" — for through the illumination of Binah (= the Mochin) into the Gevuros, they are transformed and become Da'as. "L'havchin bein yom u'vein laylah" — "to distinguish between day and night" — the opposite of the concealments that reverse light for darkness and darkness for light. Through the revelation of Da'as, one can distinguish between day and night, darkness and light, evil and good. "HaNosein laSechvi vinah" — Binah specifically. For the essential sweetening of the Gevuros — their transformation into Da'as (= Chesed) — is through Binah: "Mishah dinin mis'arin, v'al yadah nimsakin" — from there (Binah) the dinim awaken, and through her they are sweetened. This is the aspect of: "Mi gever yichyeh..." (Tehillim 89:49) — "Mi" = Binah, as it is written: "Mi nasan laSechvi vinah" (Iyov 38:36), as the Zohar HaKadosh explains. "Ki Hashem Tzeva'os ya'atz u'mi yafeir" — when one draws the illumination of Binah into the Gevuros — this is the aspect of life and arichus yamim. And this is: "Mi gever yichyeh" — through this, "yemaleit nafsho miyad she'ol selah" — he rescues his soul from the grave. For through this, the concealment is transformed into Da'as and the Torah cries out before them to return in teshuvah — and through this teshuvah one rescues his soul from She'ol.
אות ב וזה בחינת נפילת אפים אחר התפלה. שאז הוא תכלית היחוד בחינת אחדות הפשוט שנתגלה כנ"ל. וענין הנפילה שצריכין ליפול על פניהם, ואיתא בכתבים שהוא נפילה ממש שמפילין עצמן אז למדריגות התחתונות כמבוא עיין שם, הוא כי בחול שהוא בחינת עולם הזה אי אפשר לנו להכלל בקדושת היחוד בבחינת אחדות הפשוט כי אם על ידי נפילה וירידה שהוא תכלית העליה וכמובא בדברי רבינו נ"י (בלקוטי תנינא סימן י"ב) ענין תכלית העליה באר היטב עיין שם היטב. והכלל שכשנופלין ח"ו למקומות הנמוכים מאד ואז מבקשין ומחפשין איה מקום כבודו. וזהו בחינת תכלית העליה. כי אי"ה הוא קדושה העליונה עיין שם היטב וזה בחינת נפילת אפים שבשעת הנפילה והירידה אזי דייקא הוא תכלית היחוד בחינ ת תכלית העליה. כי בחינת איה שהיא הקדושה העליונה הוא בחינת אחדות הפשוט דלית מחשבה תפיסא בי' כלל שזה בחינת אי"ה וכו' ולבחינת קדושה עליונה זו צריך להיות בחינת ירידה שהיא תכלית העליה. וזה שאומרים ווידוי קודם נפילת אפים. כי נפילה וירידה זו שהוא תכלית העליה הוא בחינת תשובה כמבואר שם. כי זה עיקר התשובה כשמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו כמו שכתוב שם. וזהו בחינת י"ג מדותש אומרים אז שהם י"ג ת"ד הנמשכין מא"א שהוא בחינת כתר בחינת איה כידוע. ועל כן אין נפילת אפים כי אם בחול. אבל בשבת ויום טוב אין נופלין על פניהם. כי בשבת ויום טוב אזי הוא עצם ההתגלות אחדות הפשוט. ועל כן אין צריכין אז ירידה בשביל העליה, רק בימי החול שהם בחינת עולם הזה בחינת פעולות משתנות. ואפילו התפלה של חול היא גם כן בבחינת פעולות משתנות. כי מתפללין י"ג ברכטות אמצעיות שהם משונים זה מזה. ועל כן כשרוצים להכלל בבחינת אחדות הפשוט אי אפשר לבא לעליה זו כי אם על ידי בחינת ירידה שהיא תכלית העליה כנ"ל. אבל בבת ויום טוב שהם בחינת עולם הבא שבהם עצם ההתגלות אחדות הפשוט בחינת (זכריה י"ד) ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו'. ועל כן אז נכללין כל ברכות האמצעיות בברכה אחת שאין מתפללין רק ברכה אחת באמצע, ועל כן אז אין צריכין לנפילה וירידה דהיינו נפילת אפים. כי הנפילה והירידה הוא רק כדי לעלות לעליה דהיינו לבחינת קדושת שבת שהוא בחינת אחחדות הפשוט, ועל כן בשבת ויום טוב בעצמו אין צריכין לזה כנ"ל. וכן בכל יום שיש בו איזה תוספת קדושה. וכל תוספת קדושה נמשך משבת שהוא כלליות הקדושה. ומאחר שיש בו בחינת התגלות קדושת שבת על כן אין צריכין לנפילה וירידה. ועל כן אין בו נפילת אפים. וזהו בחינת הימים שאין נופלין בהם על פניהם כמבואר בשלחן ערוך:
Hilchos N'si'as Kapayim – Halacha 2 (§1–4)
אות ג וזה בחינת קדושה דסידרא שנתקנה בלשון תרגום היינו שהתרגום נכלל בקדושה. כי פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט על ידי תיקוני התפלה כנ"ל. זה בחינת לשון תרגום שעולה ונכלל בלשון הקדש. כי תרגום הוא בחינתעץ הדעת טוב ורע כמו שכתב רבינו נ"י (בסימן י"ט חלק א') וזה בחינת מט"ט כמובא שהוא בחינת ששת ימי החול כנ"ל. וזה בחינת פעולות משתנות. כי כל הפעולות משתנות הם בחינת עץ הדעת טוב ורענ. כי הקדושה בעצמה היא בחינת כולו טוב כולו אחד ואין שם פעולה משונה ח"ו רק כולו אחד כולו טוב. ותיכף שנמצא פעולה משונה יש שם אחיזת הרא שזה בחינת עץ הדעת טוב ורע וכמובן זאת במאמר אמר ר' עקיבא כשתגיע לאבני שיש טהור וכו' (בסימן נ"א חלק א') עיין שם. נמצא שתרגום שהוא בחינת עץ הדעת הוא בחינת מט"ט בחינת פעולות משתנות בחינת ששת ימי החול. ועתה הוא נכלל בקדושה בתוך לשון הקדש שהוא מקושר לשבת דהיינו שאומרים הקדושה בלשון הקדש ובלשון תרגום ונכלל התרגום בקדושה וזה בחינת פעולות משתנות ששנכללין באחדות הפשוט שהוא עצם הקדושה. וזה שאמרו רז"ל עלמא אמאי קאי אקדושה דסידרא. כי עיקר קיום העולם הוא בשביל התכלית שיחזור ויוכלל בשרשו. כי בשביל זה נברא העולם ועל זה קיים העולם. וזהו שאמרו שהעולם קיים אקדושה דסידרא שנתקנה בלשון תרגום שהוא בחינת פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזהו קיום העולם כנ"ל. כי קיום העולם הוא דבר נלא שפעולות משתנות דהיינו העולם ומלואו יקבלו חיות ויהיו נמשכין מאחדה שפשוט. ועל כן אין קיום להעולם כי אם על ידי קדושה דסירא שלע ידי זה נכללין כל הפעולות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל וזהו קיום העולם כנ"ל:
body{max-width:750px;margin:40px auto;padding:0 20px;font-family:Georgia,'Times New Roman',serif;font-size:17px;line-height:1.85;color:#2b2b2b;background:#fcfaf5}
אות ד וזהו בחינת שיר של יום שאומרים אחר קדושה דסידרא שאנו מזכירין בכל יום שבת, כמו שאומרין היום יום ראשון בשבת וכו' וכמובא בספרים שזה בביל לזכור בכל יום את השבת היינו כנ"ל. כדי להמשיך השמחה של שבת לששת ימי החול כנ"ל שזהו בעצמו בחינת השיר של יום שאומרים. כי עיקר כל השירות הם רק בשבת שהוא בחינת עולם הבא שאז יתער השיר של לעתיד. וכל השירות של ששת ימי החול בחינת עולם הזה. הם רק מה שנמשך משבת לששת ימי החול שיר ושמחה כנ"ל. ועל כן אומרים מתחלה היום יום א' בשבת וכו' ואחר כך אומרים השיר. כי השיר נמשך משמחת שבת שנמשך לימי החול כנ"ל. וזהו גם כן בחינת קטורת של אחר התפלה בחינת שמחה כמו שכתוב קטרת ישמח לב. כי עכשיו זוכין לשמחה על ידי שנמשך השמחה של שבת לימי החול כנ"ל. וחוזרין ומסיימין בהלכות ושלום. דהיינו כל השונה הלכות בכל יום וכו'. כי זה כלל כל הבחינות הנ"ל. כי כל זה נעשה על ידי הלכות שעל ידם זוכים לשלום בחינת אחדות הפשוט שנתגלה כנ"ל. ברוך השם לעולם אמן ואמן:
h1,h2,h3{font-family:Georgia,serif;color:#1a3c5e}
אות ה וזהו בחינת קדושה דסידרא שאומרים במוצאי שבת. היינו כנ"ל שתיכף אחר יציאת השבת ומתחילין ששת ימי החול על כן אומרים אז קדושה דסידרא שנתקנה בלשון הקדש ובלשון תרגום. כדי להמשיך קדושה של שבת לששת ימי החול על ידי שמקשרין וכוללין לשון תרגום בלשון הקדש שהוא מקושר לשבת ואומרים סדר הקדושה בהם כנ"ל. ועל כן נוהגין בשת ויום טוב שאין אומרים בהם קדושה דסידרא בשחרית כי אם במנחה. כי אז אין צריכין להמשיך עליהם הקדושה כנ"ל כי הם עצמם קדש וגם יום טוב מתגלה בו קדושת שבת כמובא רק במנחה אומרים הקדושה דסידרא. כי מנחה הוא סמוך לימי החול. כי תפלת המנחה כרוך ליום שלאחריו לענין תחנון על כן אומרים אז קדושה דסידרא כנ"ל:
h1{text-align:center;font-size:26px;border-bottom:2px solid #c8a96e;padding-bottom:12px}
Loading comments…