נשיאת כפים ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ה אות א על פי התורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' (בסימן ל"ד ליקוטי חלק א') עיין שם כל התורה. מבואר שם ענין התפלה שהוא לקשר הנקודה שהוא בחינת צדיק מושל אל הלב שזהו ענין מה שצריכין לדבר בינו לבין קונו לפרש שיחתו לפניו יתברך לעורר לבו לעבודתו יתברך. וכן צריכין לדבר עם חבירו ביראת שמים וכו'. וכן צריכין לדבר עם הצדיק בעצמו. הכל כדי לקבל אור הנקודה הקדושה שהוא בחינת צדיק מושל לקשרו אל הלב להאיר בחינת פי ידבר חכמות לתוך בחינת והגות לבי תבונות כדי לבטל חרפת לב ערלת לב שהם כל האהבות רעות אהבת הנפולין. כי שם אצל הנקודה שורה אהבה הקדושה. כי אור החסד שנשאר שם עיין שם ועל ידי האהבה הקדושה נתבטלין כל החרפות לב. כי על כל הפשעים תכסה אהבה וכו' עיין שם כל זה היטב. ומבואר שם בתחלתו שזהו ענין התפלה עיין שם ב~ אות ג' מה שכתוב שם מענין התפלה שהוא כדי להמשיך השפע על ידי כלי הדיבור כמו שכתוב (דברים א') ויברך אתכם כאשר דבר לכם וכו'. והדיבורים של הצדיק הם בודיאי בשלימות ובמלואה לכן יכול להמשיך השפע לישראל.ועל ידי זה נקרא בחינת מלאפום להורות שהפה שלו במלואה ובשלימות. וכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת צדיק מושל שהוא בחינת מלאפום וכו'. ומלאפום הוא בחינת נקודה עם ואו וכו'. ובחינת מלאפום יש בכלליות ובפרטיות. כי עשרת הדברות עם הלוחות וכו' עיין שם כל זה היטב. נמצא שעיקר התפלה הוא מחמת שבכל אחד מישראל יש נקודה טובה שהוא בחינת צדיק מושל בחינת (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים. וכפי הנקודה טובה שלו כן יכול להמשיך שפע על ידי הדיבור דייקא בחינת הרחב פיך ואמלאהו. ועיקר הממשלה בחינת צדיק משול הוא להאיר ולהתעורר הלב להשם יתברך וכו' כמו שתכוב שם. וזה נעשה על ידי הדיבור של התפלה והתבודדות שהוא שיחה בינו לבין קונו שעל ידי זה מאיר הנקודה בחינת פי ידבר חכמות לתוך הלב לבחינת והגות לבי תבונות. שעל ידי זה נתבטלין כל החרפות לב שהם כל התאוות שהם אהבות הנפולין. כי שם אצל הנקודה טובה שורה אור האהבה הקדושה וכו' עיין שם כל זה היטב:
The Sukkah is a diras arai — for this vitality is in the aspect of arai. During Sukkos we finish the Torah and immediately begin it again on Sh'mini Atzeres — not wanting to pause at all between completion and beginning, to show that one must always engage in Torah ("V'hagisa bo yomam valailah"). But if so, from where will those distant from Torah receive vitality — all the more so the nations? And it is impossible never to pause at all. Therefore Hashem had mercy and gave us the holy mitzvah of Sukkah → drawing the Chesed Chinam → sustaining vitality during pshitus → sustaining all distant from Torah, even the nations = the 70 bulls offered for the 70 nations.
אות ב וזה בחינת ברכת כהנים בסוף התפלה אצל שים שלום. כי הנקודה טובה הנ"ל הוא בחינת ברית שלום כמו שכתוב שם. ושם שורה אהבה הקדושה שהוא בחיתנ כהן בחינת אברהם בחינת אתה כהן לעולם כמו שכתוב ששם בהתורה הנ"ל עיין שם. ובשביל זה עיקר התפלה להאיר ולקשר הנקודה הזאת אל הלב כדי לבטל חרפת לב על ידי אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה הזאת כנ"ל. ובשביל זה צריכין להתפלל בכל לבו כי התפלה הוא עבודה שבלב כמו שאמרו רז"ל (תענית ב') איזהו עבודה שבלב זו תפלה. כי זהו עיקר עבודת התפלה לטהר ולזכך הלב מכל החרפות לב ערלת לב על ידי הדיבור של התפלה שהוא בחינת צדיק מושל שהוא בחינת הנקודה הקדושה ששם שורה אהבה הקדושה וכו' כנ"ל. ועל כן בשעת התפלה מתגברין ביותר כל הבלבולים וכל מחשבות רעות שבלב. כי עיקר התפלה באה בשביל זה כדי לבטלם. כי כל המחשבות זרות וכל הבלבולים כולם הם בחינת חרפת לב ערלת לב שבירת לב. כי הם מחרפין ומבזין ושוברין לבו של אדם. ומחמת שעל ידי הדיבור של התפלה רוצה לבטלם כנ"ל על כן הם מתגברין אז ביורת כדרך כל הנלחמים זה עם זה שכשבא צד אחד לבטל את חבירו, אז מתעורר חבירו ומתגבר יותר ויותר בכל כחותיו וחיילותיו מחמת שרואה שרוצים להעבירו ולבטלו לגמרי. על כן בשעת התפלה הוא מלחמה גדולה וכנ"ל. וזהו בחינת וחנה מדברת על לבה (שמואל א' א'), שעיקר התפלה לקשר הדיבור אל הלב כדי לבטל חרפת לב שבירת לב על ידי הדיבור שהוא בחינת הנקודה הקדושה שהוא בחינת צדיק מושל ששם שורה אהבה הקדושה שעל ידי זה נתבטלין כל החרפת לב כנ"ל. ועל כן בסוף התפלה אצל שים שלום אז עולין הכהנים לדוכן לברך את ישראל. כי זה עיקר תיקון התפלה. וזה מה שפעלנו בכל התפלה שזוכין שעתה בגמר התפלה עולין הכההנים לברך ברכת כהנים. כי הכהנים הם בחינת אהבה דקדושה הנ"ל שורה אצל הנקודה שהוא הדיבור של התפלה שעל ידי זה עיקר תיקון התפלה כנ"ל. ועל כן בגמר התפלה אז צריכין הכהנים לעלות לדוכן, כי אז נתגלה האהבה הקדושה בחינת כהן שעל ידי זה עיקר תיקון התפלה כנ"ל, ועלכ ן עולין אצל שים שלום, וסיום ברכותיהן הוא שלו. כי האהבה בחינת כהן שורה אצל הנקודה שהוא בחינת ברית שלום כמו שכתוב בכהונה של פינחס הנני נותן לו את בריתי שלום כמו שכתוב שם עיין שם:
Hilchos N'si'as Kapayim – Halacha 5, Part E (§28–33)
אות ג ועל כל אין מברכין אלא בנשיאת כפים. כי נשיאת כפים הוא בחינת נשיאת הלב. כי הידים סמוכין ללב. ועל ידי נשיאת כפים נתנשא הלב בבחינת (איכה ג') נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. היינו שעל ידי נשיאת כפיהם של הכהנים לברך את ישראל הם מנשאין הלב אל הדיבור פה ששם אהבה הקדושה שורה כדי שיקבל הלב הארה ותיקון משם כנ"ל. כי זה עיקר תיקון התפלה שנגמר התיקון בשלימות על ידי הכהנים שהם בחינת האהבה השורה אצל הברית שלום שהוא הנקודה וכו' כנ"ל. ועל כן מברכין לברך את עמו ישראל באהבה, באהבה דייקא. כי עיקר התיקון על ידי התגלות האהבה הקדושה בחינת כהן בחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל. ועל כן הכהן מכפר על כל העונות. זה בחינת על כל פשעים תכסה אהבה וכנ"ל:
body{max-width:750px;margin:40px auto;padding:0 20px;font-family:Georgia,'Times New Roman',serif;font-size:17px;line-height:1.85;color:#2b2b2b;background:#fcfaf5}
אות ד וזה בחינת ג' ברכות של הכהנים שהם ג' שמות. בחינת יברכך ה'. יאר ה'. ישא ה' כנגד שלשה נקודות הנ"ל, שהם נקודת הצדיק בעצמו, ונקודת כל אחד מישראל שיש בו מה שאין בחבירו. ונקודת כל אחד ואחד בעצמו כמבואר שם עיין שם. שעל ידי שלשה נקודות אלו עיקר התיקון כי הנקודה הוא בחינת צדיק בחינת כולו טוב בחינת שמו יתברך שהוא צדיקו של עולם בחינת (תהלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו. כי הנקודה טובה הוא בחינת החלק אלוה ממעל שיש בכל אחד מישראל. ועל כן מרומזין השלש נקודות בהג' שמות של ברכת כהנים וכנ"ל. ויש לרמז בפרטיות ג' הנקודות הנ"ל בהשלש ברכות של הכהנים. כי ברכה ראשונה יברכך ה' וכו' כנגד נקודת הצדיק בעצמו שהוא מקור הברככה כמו שכתוב (משלי י') וברכות לראש צדיק וכמו שכתוב (תהלים כ"ד) ישא ברכה מאת ה'. שתחלה צריכין לקבל ממנו כי הוא נקודה הכללית שהוא מקור הברכה. וזהו וישמרך מן המזיקין שהם מזיקי עלמא שהם הקליפות שכולם נתהוו מן שבירת כלים כידוע. ועל ידי הברכה הנמשכת ממקור הברכה מבחינת נקודת הצדיק יסוד עולם, על ידי זה נתתקן ונתבטל בחינת השבירה, ועל ידי זה נשמרין מן המזיקין. יאר ה' פניו וכו' זה בחינת נקודה הב' שיש בכל אחד מישראל מה שאין בחבירו. וכל אחד צריך לקבל מחבירו זאת הנקודה וכו'. וזהו בחינת יאר ה' פניו בחינת הארת פנים. כי הנקודות טובות שיש בכל אחד משיראל שהם בבחינת צדיק הם בחינת פני ה'. כי צדיקיא אנפי שכינתא. וכל מה שמאירין יותר מאחד לחבירו מאיר יותר הארת פני ה'. וזה עיקר עבודת האדם להמשיך ולהאיר בעולם הארת פניו יתברך כמו שכתוב (תהלים ק"ה) דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. וכתיב (שם כ"ד) זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה. ועיקר בקשת פניו יתברך הוא על ידי בחינת הנ"ל על ידי שכל אחד מדבר עם חבירו ביראת שמים בכל פעם, ומבקש ומשתדל שיקבלו הארה זה מזה מהנקודות טובות שבלבם שהם בחינת פני ה'. שעל ידי זה זוכין שהשם יתברך ימלא משאלות לבם ויאר בהם פניו באהבה כמו שכתוב אם תדרשנו ימצא לך (דברי הימים א' כ"ח). וזה בחינת ברוב עם הדרת מלך, שעל ידי רוב עם שמבקשין לדבר ביראת שמים לגלות ולהאיר הנקודות טובות מזה לזה כנ"ל על ידי זה הדרת מלך. כי על ידי זה מאיר פני ה', שהוא בחינת הדרת מלך בחינת הוד והדר לפניו וכו'. וכן מבואר שם במזמור הודו הנ"ל שבקשת פניו יתברך בחינת בקשו פניו מיד הוא על ידי השיחה שמדבר אחד עם חבירו לעוררו להשם יבתרך כמבואר שם מקודם שמזהיר, שיחו בכל נפל~ אותיו. דהיינו בחינת הנ"ל שצריכין לשוח ולדבר הרבה אחד עם חבירו בכל נפל~ אותיו יתברך כדי לעורו אליו יבתרך כדי שתאיר הנקודה מזה לזה וכנ"ל,-שזהו בחינת דרשו ה' וכו' בקשו פניו תמיד שמזהיר אחר כך וכנ"ל. ועל כן ברכת יאיר ה' פניו הוא בחינת הנקודה הב' הנ"ל שצריכין להאיר מאחד לחבירו וכנ"ל. וזהו ויחונך שיתן לך חן. כי עיקר החן והיופי וההידור הוא בחינת כלליות הגוונין. כי כשנכללין הגוונין רבים זה בזה זה עיקר החן והיופי כמו שכתוב בהתורה אחוי לן מנא על פי חן בעיני ה' (סימן כ"ה ליקוטי חלק א') עיין שם. וזה בחינת נקודה הב' הנ"ל שצריכין לדבר עם חבירו ביראת שמים להאיר הנקודות מזה לזה שהם בחינת הארת פנים. ועל ידי שנכללין הנקודות טובות מכמה בני ישראל מנזה לזה שהם עיקר התפארותו יתברך בחינת ישראטל אשר בך אתפאר. על ידי זה נתרבה ונתגדל החן של ישראל על ידי ריבוי הגוונין וההתפארו שמאירין ונתגלין מזה לזה. כי הנקודות טובות שבכל אחד מישראל הן הן הן וההתפארות של ישראל. וכל מה שמרבין לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים שעל ידי זה הנקודות טובות מאירין יותר על ידי זה נתגלין ההתפארות והחן של ישראל ביותר. וזהו יאר ה' פניו אליך ויחונך שהוא בחינת נקודה הב' וכנ"ל. ישא ה' פניו אליך זה בחינת נקודה הג' הנ"ל, שצריכין להאיר הנקודה טובה מיני' ובי' כדי לקשר פי ידבר חכמות אל הלב וכו'. וזהו ישא ה' פניו אליך שישא הנקודה טובה שהוא בחינת פניו יתברך כנ"ל אליך, היינו שברחמיו יקשר הנקודה אל הלב שתאיר הנקודה אל הלב כדי לבטל חרפת לב וכו'. ואחר כך מסיימין וישם לך שלום. זהו תכלית שלימות כל הג' ברכות שהם להמשיך האהבה הקדושה השורה אצל הברית שלום שהוא כלל כל הג' נקודות הנ"ל אל הלב זהו בחינת שלום. כי כשהנקודות רחוקין מהלב ח"ו, אזי אין שלום, בחינת (תהלים ל"ח) אין שלום בעצמי וכו'. בחינת (הושע י') חלק לבם, שהלב חלק מהנקודה. אבל כשמקשרין הנקודה אל הלב שזה עיקר השלום בחינת וישם לך שלום שמסיימין ברכת כהנים וכנ"ל:
h1,h3{font-family:Georgia,serif;color:#1a3c5e}
אות ה והנה מבואר על פי התורה הזאת שעיקר התפלה כדי להאיר ולקשר הנקודה שהוא בחינת פי ידבר חכמות אל הלב שהוא בחינת והגות לבי תבונות שזהו בחינת מלאפום בחינת צדיק מושל. כי ישראל מושלין בתפלתן להמשיך כל ההשפעות רפו~ אות ופרנסה בני חיי ומזוני וכו', ואפילו לשנות הטבע. ועל כן הם ח"י ברכאין דצלותא כנגד בחינת צדיק חי עלמין כידוע. ומבואר בהתורה הנ"ל ב~ אות ו' וזה לשונו ובחינת מלאפום יש בכלליות ובפרטיות. כי עשרת הדברות עם הלוחות הוא בחינת חמלאפום שהוא יוד, והלוחות הם וא"ו כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא י"ד) וכו'. והתורה עם העולם גם כן יוד וא"ו. כי התורה היא יוד שנקראת ראשית חכמה והעולם הוא ואו שנברא בששת ימי המעשה. וצדיק עם ישראל הם גם כן יוד ואו וכו'. ואצל כל אחד מישראל בפעם אחת יש גם כן בחינת יוד ואו. יוד ל שם הפה כמו שכתוב פי ידבר חכמות. ו' על שם והגות לבי תבונות שהוא בחינת לוחות שהם וא"ו כנ"ל כמו שכתוב (משלי ג') קשרם וכו' כתבם על לוח לבך וכו' עיין שם. ועל פי זה נוכל לבאר שזהו בחינת ד' חלקי התפלה שהם קרבנות וקטורת שזהו בחינת עשיה. ופסוקי דזמרה, וקריאת שמע וברכותיה, ושמונה עשרה שהם כנגד ד' עולמות כידוע. היינו כי בהתורה הנ"ל הוא חושב בענין המלאפום ד' בחינת הנ"ל. וכנגד זה הם ד' חלקי התפלה כנ"ל. כי התפלה עיקרה להמשיך ולהאיר ולקשר הנקודה שהוא בחינת מלאפום כנ"ל:
h1{text-align:center;font-size:26px;border-bottom:2px solid #c8a96e;padding-bottom:12px}
כי בתחלה אומרים קרבנות וקרטת שהם לטהר עולם העשיה כידוע שעיקר תיקון ובירור עולם העשיה הוא על ידי הקרבנות וקטרת. ועל ידי זה נעשה בחינת המלאפום של התקשרות העולם אל התורה כנ"ל. כי קודם שמטהרין עולם העשיה בודאי אין לו כח להתקשר אל התורה הקדושה. אבל על ידי שאומרים קרבנות וקטרות שבזה מטהרין ומבררין עולם העשיה מהקליפות על ידי זה אנו מקשרין עולם העשיה שנברא בששת ימי המעשה שהוא בחינת וא"ו אל התורה שהיא בחינת יוד. ובשביל זה היו אנשי המעמד עוסקים בתורה בשעת הקרבנות. כי עיקר הקרבנות לטהר העולם ולקשרו אל התורה. ובשביל זה היו עוסקין בפרשת בראשית שמדבר מתחלת הבריאה שברא את העולם בששת ימי המעשה. שעל ידי זה ממשיכין ומאירין בחינת הואו הנ"ל שיתקשר אל התורה שהוא בחינת יוד בחינת בראשית. כי בראשית הוא בחינת נקודה כמו שכתוב (בתיקונים תיקון ה') בראשית נקודה בהיכלי' בחינת ראשית חכמה. כי כשמעידין שהשם יתברך ברא העולם בששת ימי המעשה על ידי זה עיקר הארת הנקודה שהיא חכמה בחינת התורה. כי בה ברא העולם. כי באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא שהוא בחינת חכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית. וזה בחינת פרקק איזהו מקומן של זבחים שאומרים כדי לברר ולהאיר כל הנקודות טובות שיש בכל המקומות של הבית המקדש שיאירו בכל העולם. שעל ידי זה יש כח להעולם להתקשר אל התורה. כי עיקר הארת עצם הנקודה הקדושה הוא בבחינת המקדש עיקר יסודו על נקודת האבן שתיה, שהוא בחינת הנקודה הקדושה של העולם ששם היה עומד הארון עם עשרת הדברות ושם עיקר התקשרות וכלליות העולם אל התורה. ומשם נמשך הקדושה לכל מקומות הבית המקדש ומשם לירושלים ולכל ארץ ישראל שנתקדשה בעשר קדושות זו למעלה מזו כנגד אור הנקודה שעיקרה בחינת יוד בחינת עשרת הדברות. וכל מה שהמקום סמוך יותר לנקודת האבן שתיה הוא מקודש ביותר. וכל קרבן לפי כפרתו כן היה לו מקום בבית המקדש לשחיטתו ולזריקתו וכו'. כי עיקר כפרת כל העונות הם על ידי אור הנקודה ששם אור האהבה הקדושה שורה בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה. ועל כן היו כל הקרבנות על ידי הכהן. כי הכהן הוא בחינת חסד בחינת אהבה הקדושה כנ"ל. ועל כן כפי שהיה הקרבן צריך לכפר כן היה לו מקום בבית המקדש. כי כל מה שהיה הקרבן צריך לכפר ביותר היה לו מקום מיוחד וקבוע ביותר. כגון ק"ק שצריכין צפון דייקא. וכן יש קרבנות שהיו צריכין להכניס דמן להיכל. הכל כפי מה שהיו צריכין בזה הקרבן להמשיך הכפרה ביורת מנקודת האבן שתיה ששם עיק האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה כנ"ל. ועל כן ביום הכורים שאז אנו צריכין לכפר על כל ישראל כולם על כל העונות והחטאים והפשעים של כל השנה כולה. על כן אז היה צריך הכהן גדול ליכנוס לפני ולפנים לנקודת האבן שתיה בעצמה למקום הארון והלוחות להמשיך הכפרה והסליחה מעצם הנקודה ששם עיקר האהבה הקדושה שעל ידי זה עיקר הכפרה בחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל:
Based on the Ma'aseh of the Prince Who Was Exchanged(Sipuray Ma'asiyos, Story #11)
אות ו ואחר כך אומרים פסוקי דזמרה לקשר העשרה הדברות עם הלוחות. כי התקשרות והתחברות ~ אותיות התורה של העשרת הדברות אל הלוחות הוא נפל~ אות תמים דעים. כי התורה היא אחדותו יתברך, והשם יבתרך מרומם ומנושא מכל הרוחניות. ועל כן הוא דבר פלא מאד שתוכל התורה להתלבש ב~ אותיות עד שיצטיירו ויוכתבו על הספר או על הלוחות. רק השם יבתרך מאהבה ישראל צמצם את אור התורה בכמה וכמה צמצומים עד שנתצמצמה התורה ב~ אותיות עד שנכתבו על הלוחות. וזה בחינת (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא וכו'. היינו שהלוחות שהיה להם כח להצטייר בהם ~ אותיות התורה זה מעשה ה' כי הם מעשיו ונפל~ אותיו בחינת מעשה אלקים המה. וזהו, והמכתב, שנכתבו ~ אותיות התורה על הלוחות. מכתב אלקים הוא, כי הם מעשה ה' ונפל~ אותיו העצומים שיוכלו ~ אותיו התורה להצטייר ולהכתב על הלוחות. כי ~ אותיות התורה בשרשם הם אורות נשגברים ועצומים מאד שאין כל העולמות יכולים לסבול אורם מכל שכן עולם הזה הגשמי. אך בנפל~ אותיו העצומים נתצמצמו כל כך עד שנכתבו על הלוחות וכנ"ל. וכל זה כדי שיוכלו ישראל לקבל את אור התורה כדי שידעו לעשות רצונו ולהתדבק בו יתברך. ועל כן כשחטאו ישראל בעגל נשתברו הלוחות ואמרו רז"ל (תנחומא עקב י"א) שפרחו ה~ אותיו ונעשו הלוחות כבדים ביד משה ועל ידי זה נשתברו. כי בודאי כשאין ישראל עושין רצונו יתברך אין הלוחות יכולים לקבל אור הגדול של ~ אותיו התורה. ועל כן פרחו ה~ אותיות מהלוחות ועל ידי זה נשתברו. כי אי אפשר להלוחות שיקבלו ויסבלו את אור ~ אותיות התורה הקדושה כי אם כשישראל עושין רצונו של מקום ומכוונין את לבם אל התורה ומשתדלים שיהיו דברי התורה נחקקים ונכתבים על לבבם בבחינת (משלי ג') כתבם על לוח לבך. ואז השם יבתרך עושה למען אהבתם ומצמצם ~ אותיו התורה בדרכים נפלאים ומזכך את זה העולם עד שיהיה לו כח לקבל אור התורה. ואז יכולים ~ אותיו התורה להצטייר ולהכתב ולהתקיים על הלוחות שזהו בחינת כתיבת ספר תורה על הקלף. ועל כן עתה בעוונותינו הרבים אחר שנשברו הלוחות. אף על פי שאנו כותבים ספרי התורה על הקלף והנייר. אף על פי כן לאו כל אחד זוכה לאור התורה. כי לאו כל אדם זוכה שיהיה אצלו ~ אותיו התורה כתובים וקשורים היטב על הספר. כי יש בחינת ~ אותיות פורחות הוא בחינת שברי לוחות שמשם נמשך השכחה כמו שאמרו רז"ל (עירובין נ"ד). שמשם נמשך שאף על פי ש~ אותיות התורה כתובים על הספר אף על פי כן אינו רואה אורם כלל שזהו בחינת שכחת התורה שנמשך משברי לוחות שהוא בחינת שה~ אותיו פרחו מהלוחות שעל ידי זה נשברו כנ"ל. עד שיש לפעמים שרואה בהתורה להיפך ח"ו אם אינו מכווין את לבו את האמת כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ב) זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות. וכל זה נמשך מבחינת הנ"ל ועיקר התקשרות והתחברות אור ~ אותיות התורה אל הספר שזהו בחינת תיקון ברי לוחות כנ"ל, הוא על ידי ניגון וזמרה להשם יתברך שהם בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם יתברך שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שכלול מכל העשרר מיני נגינה. כי עיקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאד שהם כמו שני הפכים, עיקר התחברותם על ידי ניגון כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן רל"ז) שזהו בחינת הפעם ילוה אישי אלי שאמרה לאה כשנולד לוי שהוא בחינת סטרא דנגונא. כי עיקר הדביקות וההתחברות להשם יתברך מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאד הוא על ידי ניגון וזמרה. וכמו שרואין בחוש שאפילו האדם הרחוק מאד מהשם יתברך ומונח בדיומא התחתונה על פי רוב על ידי ניגון נתעורר להשם יתברך ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם. רק כששומעין הניגון ממנהנים רשעים או קלים המצוים עכשיו ביותר אזי יוכל להזיק לו ביותר כמו שכתוב במקום אחר (בסימן ג' לקוטי א). אבל כששומעים ניגונים וזמירות מאנשים כשרים באמת המכוונים את לבם להשם יתברך או כשמנגן בעצמו איזה ניגון וכוונתו לשמים יכולים להתעורר על ידי זה מאד להשם יתברך וכמו ששמעתי מאדמו"ר ז"ל. כי עיקר החיבור והדביקות מעולם הזה הגשמי להשם יתברך שהוא מרומם ונשגב מאד. בפרט מי שחטא ונתרחק מאד מאביו שבשמים הוא על ידי ניגון וזמרה שהוא בחינת כל השירות והתשבכחות שאומרים להשם יתברך. ועל כן יסד דוד המלך עליו השלום כל ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה כמו שאמרו רז"ל. כי דוד הוא בחינת משיח שהוא עוסק לתקן פגם שברי לוחות שבא על ידי חטא העגל שהיה על ידי פגם הברית כמו שאמרו רז"ל לא עבדו ישראל עבודה זרה וכו'. שעל ידי זה היה כל החרבנות כידוע, ודוד שהוא משיח שעוסק לתקן זאת שהוא תיקון כל העולמות, על כן יסד ספר תהלים שהוא בחינת עשרה מיני נגינה. כי על ידי עשרה מיני נגינה מתקנים שברי לוחות. כי על ידי ניגון מדבקים ומחברים הלב להשם יתברך מכל מקום שהוא עד שיוכל לקבל אור ~ אותיות התורה בבחינת כתבם על לוח לבך. וכמו כן כפי מה שהלב נמשך אחר השם יבתרך, כמו כן יש כח להלוחות לסבול אור ~ אותיות התורה שזהו בחינת תיקון שברי לוחות שהם בחינת שבירת הלב כנ"ל. וזהו בחינת (משלי ג') קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך שנסמכו זה לזה. כי הגרגרת שהוא הגרון הוא מוציא קול הנגינה כי משם יוצאין כל הקולות שעל ידי זה נתתקן בחינת ששברי לוחות. וזהו כשהנגינה שלו לשמים, שמנגן ומזמר להשם יתברך כדי דבק את עצמו להשם יתברך ולהתורה וכנ"ל. וזהו קשרם על גרגרותיך. שיראה לקקשר דברי התורה אל הגרגרת ששם קול הנגינה. היינו שכל קולות הנגינה שלו יהיו לשמים לקשר דברי התורה בלבו, ועל ידי זה כתבם על לוח לבך. כי על ידי זה יזכה שיהיו נכתבין ונחקקין ~ אותיו התורה בלבו שעל ידי זה יש כח להלוחות והספרים לקבל אור ~ אותיות התורה ושיתקיימו בהם שזהו בחינת תיקון שברי לוחות וכנ"ל:
h3{font-size:19px;margin-top:32px;color:#8b6914;border-left:3px solid #c8a96e;padding-left:10px}
אות ז וזהו בחינת פסוקי דזמרה שאומרים קודם קריאת שמע ותפלה כי אי אפשר לנו לדבק עצמינו להשם יתברך לכלול באחדותו יתברך ולדבק אליו יתברך בקריאת שמע ותפלה כי אם על ידי שירות ותושבחות שהם בחינת עשרה מיני נגינה שהם בחינת פסוקי דזמרה שאומרים מקודם. ועל כן פסוקי דזמרה הם בבחינת חיבור העשרת הדברות אל הלוחות שהם בחינת מלאפום. כי עיקר החיבור של ~ אותיו הקדושים של העשרת הדברות אל הלוחות הוא על ידי ניגון וזמרה שהוא בחינת פסוקי דזמרה, ועל כן הם עשרה הללויות כנגד עשרת הדברות שהם כנגד עשרה מיני נגינה וכנ"ל:
p{text-indent:28px;margin:10px 0;text-align:justify}
אות ח וזהו בחינת שירת הים שאומרים בכל יום קודם קריאת שמע ותפלה. כי קריאעת ים סוף הוא בבחינת כתיבת ספרים הקדושים של התורה שהוא דבר נפלא מאד שיהיו יכולים להצטייר אור ~ אותיו התורה על הספר וכנ"ל, אך השם יתברך מאהבתו את ישראל מצמצם ~ אותם בצמצומים נפלאים עד שיוכלו להצטייר על הספר וכנ"ל, וזהו בחינת קריעת ים סוף שהוא בבחינת (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, שמשם הנס של קריעת ים סוף כמובא. כי קריעת ים סוף מורה על חידוש העולם. שכמו שבשעת הבריאה קבץ וכנס כל המים למקום אחד כמו כן בכחו צוה גם עתה שיקוו המים ויבקעו כדי שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה. וזהו בחינת צמצום אור התורה שיוכל זה העולם לסבול ~ אותו. כי אור התורה בשרשו הוא בחינת ים גדול ורחב ידים בחינת ים החכמה כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ומחמת גודל הים של החכמה אי אפשר ליכנוס לתוכו ולקבל ממנו כי אם כשמכינין לבו היטב להשם יתברך שאה השם יתברך חומל עליו ובדרכיו הנפלאים הוא מצמצם מימי הדעת ונותן בים דרך ובמים עזים נתיבה כדי שיוכלו התחתונים לקבל מימי הדעת בהדרגה ובמדה. וזהו בחינת צמצום ~ אותיות התורה הקדושה. כי כל אותו~ אות נמשך ממעין הנובע ממעין היוצא מבית ה'. ומאהבת ישראל המכינים לבם להשם יבתרך הוא נתן כח ב~ אות שיוכל לצמצם ים החכמה כדי שנוכל לעבור בו לינק מאור התורה. ועל כן זכו ישראל להשגות נור~ אות בשעת קריעת ים סוף כמו שאמרו רז"ל (מכילתא בשלח) שאפילו שפחה ראתה על הים וכו'. כי קריאת ים סוף הוא בחינת בקיעת מימי הדעת על ידי צמצומים נפלאים של ~ אותיות התורה כדי שנוכל לעבור דרך שם ולשאוב משם בבחינת (ישעיה י"ב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותרגומו ומקבלון אולפן חדת וכו'. וזה שכתוב בזוהר הקדוש ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא ובגלותא בתראה בקנה דאיהו קולמסא בזע ימא דאורייתא. כי הקולמס שכותב דברי תורה על הספר הוא בבחינת קריעת ים סוף וכנ"ל. ועל כן אמרו שירה על הים. כי עיקר הדביקות והחיבור של ~ אותיות התורה על הספר שזהו בחינת קריעת ים סוף הוא על ידי שירה ונגינה כנ"ל:
p.no-indent{text-indent:0}
אות ט וזה בחינת תיבת נח ותיבת משה שהלכו על פני המים. כי התיבות של נח ומשה נמשכו מתיבות ו~ אותיות הדיבורים של התורה. כי עיקר מימי המבול נמשכו מחמת שחטאו נגד השם יבתרך ופגמו בברית עד שאל יכלו ~ אותיות התורה להתצמצם בזה העולם ולקיים העולם. כי גם בימי נח קודם מתן תורה היה עיקר קיום העולם על ידי ~ אותיות התורה שקדמה לעלום ובה ברא העולם כידוע. וגם כבר נצטוונו בז' מצות ובהם היה תלוי קיום העולם אז והם עברו עליהם. ועל ידי זה לא היו ~ אותיות התורה יכולים לצמצם מימי הים והתהום ומשם נמשך שנפתחו כל מעיינות תהום רבה עד שבא המבול. ונח שהיה צדיק ניצול על ידי התיבה שנמשכה מתיבות ודיבורים ממש. היינו על ידי ~ אותיות ותיבת התורה שזכה לקיים. על ידי זה זכה ליכנוס בתיבה ועל ידי זה היה כח בהתיבה לילך על פני המים. ועל יד זה ניצול הוא וזרעו וכו' ונתקיים העולם. וזהו גם כן בחינת תיבת משה שניצול בתיבה על פני המים מחמת היה עתיד לקבל את התורה שהם מצמצמין את מימ הים הגדול כנ"ל. רק נח לא זכה על ידי התיבה שהם בחינת ~ אותיו התורה כי אם להציל את עצמו וזרעו לקיום העולם אבל משה הציל את כל ישראל ומסר ~ אותיות ותיבות התורה לכל ישראל לדורות עולם. נמצא שפסוקי דזמרה ושירת הים הם כנגד חיבור עשרת הדברות עם הלוחות שהם בחינת מלאפום וכנ"ל:
.key-term{color:#6b1d1d;font-weight:600}
אות י ואחר כך אומרים קריאת שמע וברכותיה שהם ברכת המאורות והתורה וגאל ישראל. זה בחינת נקודת המלאפום שנעשה על ידי הצדיק עם ישראל. כי עיקר הנקודה הוא הצדיק שהוא נקודה הכללית שזהו בחינת קריאת שמע וברכותיה. כי קריאת שמע שהיא קבלת אחדותו יתברך זה עיקר אור הנקודה הקדושה. כי עיקר הנקודה טובה הוא לכלול באחדותו יתברך שמשם נמשכה הנקודה הטובה. כי הנקודה בחינת צדיק הוא אחדות פשוט עמו יתברך. וזה בחינת ברכת המאורות. כי האור של כל המאורות נמשכין מנקודת הצדיק שנקרא אור כמו שכתוב (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק וממנו נמשך כל התורה שהוא ברכת אהבת עולם. וזהו בחינת ברכת גאל ישראל שזהוא בחינת סמיכת גאולה לתפלה.כי גאולה זה בחינת הצדיק כידוע שנקרא גואל כמו שכתוב אם יגאלך טוב וכו' (רות ג') וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר שגאולה ותפלה הם בבחינת בועז ורות. כי בועז שהוא הצדיק הוא בחינת גאולה וכו' (עיין בסימן ק"ב חלק שני):
.bold-concept{font-weight:bold;color:#1a3c5e}
אות יא ואחר כך מתפללין עיקר התפלה שהוא תפלת י"ח הוא עבודה שבלב שזהו בחינת נקודת המלאפום שנעה אצל כל אחד ואחד בפני עצמו על ידי שמחבר בחינת פי ידבר חכמות לבחינת והגות לבי תבונות. דהיינו על ידי שמדבר דיבוקי התפלה בכוונה גדולה ומכווין לבו היטב למה שאומר עד שמקשר דיבוק פיו אל הלב שעל יד יזה מאירה הנקודה אל הלב שעל ידי זה נתתקן הכל שזהו כל עבודת התפלה כנ"ל:
.transliteration{font-style:italic;color:#555}
אות יב וזה בחינת כל פרשת פינחס. כי פינחס זכה לכהונה על ידי שקנא על מעשה זמרי שפגם בברית, ופינחס קנא על זה והמשיך בחינת תיקון הרית, ועל ידי זה זכה לכהונה שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקודה שהוא ברית שלום. כמו שכתוב (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'. וכמבואר ענין זה של כהונת פינחס בהתורה הנ"ל עיין שם.וכל מעשה פינחס היה תיקון להכניע ולבטל קליפת בלעם מן העולם שהוא פגם הברית כמו שכתוב (שם ל"א) הן הנה היה בדבר בלעם. כי בלעם היה פגום ומשוקץ ומתועב בתאוה הזאת מאד כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ו) ונמשך כל ימיו אחר תאוה הזאת ולא רצה להשתדל לבטל ת~ אות לבו על ידי דיבורים קדושים שהם בחינת ג' הנקודות הנ"ל שצריכים לדבר דיבורים קדושים בינו לבין קונו ולדבר עם חבירו ביראת שמים ולדבר עם הצדיק וכו' כנ"ל, ואז יכול אפילו הגרוע שבגרועים לצאת מעמקות נפילתו ולעלות ולהתקרב להשם יתברך ובלעם הרשע ותלמידיו אינם חפצים בזה. ולא די שנמשכין אחר ת~ אות המשגל כל כך, אף גם אינם משתדלים לדבר דיבורים קדושים בג' בחינות הנ"ל. ולא די להם בזה, אף גם הם עושים מהיפך אל היפך שמטמאים דיבוק פיהם מאד על ידי דיבורים רעים של ליצנות ורכילות ולשון הרע ודבקים בטלים וניבול פה, ובפרט על ידי ליצנות ולשון הרע שמדברים על הצדיקי האמת ואנשיהם הכשרים ועל ידיז ה בודאי הם מתרחקים מג' נקודות הנ"ל, ועל כן באמת הם משוקעים בכל פעם יותר בתאוותם הרעות ולא די מה שמזיקים להם בעצמם אף גם על ידי פיהם הרע ח"ו הם רוצים להזיק לכל ישראל. כי כמו שהצדיקים והכשרים מאירים הנקודות טובות בישראל על ידי דיבורים הכשרים והטובים כמו כן להיפך על ידי דיבורים רעים של בחינת בלעם וסיעתו מרחיקים מאד מהנקודה, וזה היה עצת קליפת בלק להביא את קליפת בלעם על ישראל. היינו להזיק לישראל ח"ו על ידי דיבורים רעים של המשוקעים מאד בתאוות ניאוף החולקים על הצדיק בחינת משה שהם בחינת בלעם וסייעתו כנ"ל וכמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ') שאלו למדין על משה ואמרו לו אין כחו אלא בפה אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו. היינו שאמרו שכחו של הצדיק בחינת משה הוא רק על ידי פיו. על ידי שמאיר וממשיך הנקודות טובות על ידי דיבור פיו כנ"ל, על כן אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו שהוא בלעם הרשע שמדבר בפיו דיבוקים להיפך ממש מדיבורים של הצדיק בחינת משה, ועל כן היו ישראל באמת בסכנה גדולה אז כששלח בלק אחר בלעם. כי הדיבור יש לו כח גדול מאד מאד בין בקדושה בין להיפך ח"ו. וכמו שכתוב (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה ~ אותו בלעם בן בעור וכו'. שנראה מדברי הפסוק שהיתה עצה עמוקה מאד של הסטרא אחרא להביא את בלעם. אך השם יבתרך ברחמיו עמד בעזרתם והפך הקללה לברכה. ועל כן עמד המלאך בג' מקומות ואמרו רז"ל (שם) כי סימני אבות הראהו כמובא בפירוש רש"י. כי ג' אבות הם כנגד ג' נקודות הנ"ל כמובא במקום אחר. היינו שהראהו שהג' נקודות שהם בחינת ג' אבות שממשיכין הצדיקים ואנשיהם בדיבור פיהם הקדוש כחם עולה יותר על דיבור פיו הטמא ובודאי יכניעו ~ אותו. וזהו גם כן בחינת מה שאמרה האתון כי הכיתני זה שלש רגלים ופירש רש"י אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים. כי גם ג' רגלים הם כנגד ג' נקודות הנ"ל, כי הג' רגלים הם כנגד הג' אבות כמובא היינו כנ"ל. שאמרה לו שבודאי הג' נקודות של ישראל שממשיכין בדיבור פיהם הקדוש יתגברו כנגד דיבור פיו הטמא כנ"ל. ועל כן כשנתהפך הקללה לברכה ברכם שלש פעמים כמו שכתוב (במדבר כ"ד) והנה ברכת ברך זה שלש פעמים כנגד ג' נקודות הנ"ל שהתגברו בכחם על דיבור פה של בלעם עד שנתהפך הקללה לברכה:
.source{font-size:.88em;color:#888}
אות יג וזה בחינת הסמיכות של כל הפרשיות שבסר פינחס. כי פינחס הכניע קליפת בלעם ועל ידי זה זכה לכהונה שהוא בחינת אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה שהוא בחינת ברית שלום וכנ"ל. ואז נפלו ונתבטלו כל הקליפות והסטרין אוחרנין שמהם אהבות הנפולין. ועל כן על ידי זה היה להם כח לכלות ולבער כל המדינים כמו שכתוב שם תיכף אחר נתינת הכהונה לפינחס צרור את המדינים והכיתם ~ אותם. כי בודאי עתה אחר שזכה פינחס לכהונה שהוא אהבה הקדושה על ידי זה נתבטלו הקליפות שהם אהבות הנפולין. ובודאי עתה יכולין להכות ולבער את המדינים שהחטיאו את ישראל בכח בלעם הרשע שהם בחינת הקליפות הבאים משברי כלים שהם אהבות נפולין. כי עתה הם מתבטלין על ידי פינחס שזכה לאהבה הקדושה וכנ"ל. ועל כן הלך פינחס בעצמו אל המלחמה הזאת והוא בעצמו הרג את בלעם כמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ"ב). כי עיקר הכנעתם היה על ידי פינחס שזכה לאהבה הקדושה שהוא בחינת הכהונה כנ"ל:
.bracket-def{font-size:.92em;color:#666}
יד) וזה שנצטוו תיכף אחר כך למנות את ישראל. כדי לעורר כח כל נפש ונפש מששים רבוא נפשות ישראל כדי להמשיך בחינת הנקודה טובה שיש בכל נפש ונפש מישראל כדי לטהר ~ אותם מטומאת קליפת בלעם שהוא בחינת פגם הברית. כי בכל אחד ואחד מישראל יש נקודה טובה מה אין בחבירו כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ועל כן הוצרכו למנות כל ישראל כל יוצאי צבא כל היוצא ללחום מלחמות ה' בזה העולם כדי לעורר כח הנקודה טובה של כל אחד כנ"ל. וזה שפירש רש"י שם החנוכי שמי מעיד עליהם על תיקון הברית. כי ה' בראש יוד בסוף. היינו שעל ידי הזכרת שמותם הקדושים נתעוררה הנקוה טובה שיש בהם בכל אחד ואחד שהוא בחינת שמו יתברך. כי הנקודה טובה הוא בחינת החלק אלקי ממעל שיש בכל אחד ואחד שהוא בחינת שמו יתברך. ועל כן בכל עת שיצאו מחול לקודש מנאום. כי כשיצאו מטומאת מצרים מנאום. וכשחטאו בעגל ונפלו מנאום אחר כך כשהיו צריכים להטהר מעון זה על ידי מעשה המשכן. וכן כשנפלו על ידי מעשה בלעם ומדין מנאום אחר כך כשניצלו. כי המנין הוא לעורר הנקודה טובה שיש בכל אחד מישראל שעל ידי זה נטהרין מכל הטומ~ אות וכנ"ל:
This is the aspect of the sale of Yosef — the aspect of (Tehillim 105) "l'eved nimkar Yosef" — "Yosef was sold as a slave" — which we read in the parshiyos of the sale of Yosef and his subsequent greatness, during the days of Chanukah, when we usually read Parshas Mikeitz and sometimes Parshas Vayeishev, for these parshiyos speak of the matter of Yosef. For the entire matter of the sale of Yosef is drawn from the secret of the Ma'aseh of the Prince who was exchanged — from which come all the confusions and machlokes in the world: where the wicked stand against the tzaddikim, and the nations against all of Yisrael. All those who oppose the truth — it seems to them and to the world that they are the essence, and that to them, chas v'shalom, belong the kingship and dominion from Heaven. They lord themselves over the humble, kosher people for no reason, and wish to drive them from the world, chas v'shalom. But Hashem will not abandon us in their hand.
אות טו וזה שנסמך מיד אחר כך ירושת ארץ ישראל כמו שכתוב (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות וכו'. כי אור הנקודה הקדושה נמשכת בכמה בחינות כפי האדם והמקום והזמן. ובכלליות בני העולם עיקר הנקודה הם כלל ישראל. ובין כלליות ישראל עיקר הנקודה הוא הצדיק האמת. וכן במקום. כי גם בבחינת מקום יש נקודה טובה שהוא ארץ ישראל שהיא הנקודה טובה של כל העולם. ובארץ ישראל בעצמה יש עשר קדושות. ועיקר הנקודה הוא מנקודת אבן שתיה שהיא הנקודה של ארץ ישראל שהיא נקודת כל העולם. וכן בזמן. כי בכל יום ויום יש בו נקודה טובה.כי לית יום דלית בו טוב (זוהר פרשת נשא). אך הנקודה של כלל הזמן כלל שבעת ימי בראשית הוא שבת. שהיא הנקודה שמאיר בכל ששת ימי המעשה שבהם נברא העולם. והנקודה של כל השנ והחדשים הם ראשי חדשים וימים טובים. ועיקר הנקודה של כל השנה ושל כל הימים טובים הוא יום כפור כמו שכתוב (תהלים קל"ט) ימים יוצרו ולו אחד בהם, זה יום כפור שבו נכנס הכהן גדול שהוא בחינת צדיק הדור בחינת נקודה הכללית למקום האבן שתיה שהיא נקודת העולם. נמצא שאז נכללו כל הנקודות טובות הכלליות של הצדיק והמקום והזמן. ועל כן אז הוא מחילת וכפרת כל העונות מחמת שאז מאירה עצם הנקודה ביותר ויותר על ידי כל הבחינות הנ"ל של אדם ומקום וזמן. ועל ידי זה מאירה ביותר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה שעל ידי זה מחילת כל העונות בחינת על כל פשעים תכסה אהבה וכנ"ל. ועל כן נסמכה ירושת ארץ ישראל בפרשת פינחס אחר מנין בני ישראל. כי ארץ ישראל הוא בחינת נקודת המקום. כי שם בארץ ישראל זוכין בני ישראל שיקבל כל אחד ואחד אור הנקודה שלו כפי חלקו בארץ ישראל. ועל כן נסמכו זה לזה:
Likutay Halachos — Hilchos N'si'as Kapayim
אות טז ואחר כך נסמכה הפרשה של הסתלקות משה. כי משה הוא צדיק הדור בחינת נקודה הכללית הואו נתן התורה לישראל שהוא בחינת הנקודה כנ"ל. והוא היה צריך להכניס את ישראל לארץ ישראל ששם נקודת העולם ושם עיקר מקום הקדושה שהוא אור התורה. כי עיקר קבלת אור התורה בשלימות הוא בארץ ישראל כידוע. ואז היה מתתקן הכל. אבל על ידי פגם בני ישראל גרמו שגם משה נכשל בהכאת הצור במי מריבה שעל ידי זה נגזר שלא יכנוס לארץ. ועיקר פגם הכאת הצור היה בחינת פגם הדיבור כמו שכתוב בפרשה זאת כאשר מריתם פי במי מריבה וכו'. כי עיקר הפגם היה על שלא דיברו אל הסלע כמו שצוום השם יתברך ודברתם אל הסלע שבזה היו מראים גודל כח הדיבור שלהם שיש לו כח להוציא המים בגשמיות ורוחניות. כי כמו שהיו מוציאים מים בגשמיות כך היו מוציאים מימי דעת התורה ברוחניות. ועל ידי זה היה נתקדש שם שמים כי היו הכל רואים גודל כח הדיבור. והיו הכל משתדלים להמשיך הקדושה על עצמם על ידי הדיבור שעל ידי זה ממשיכין אור הנקודה שעל ידי זה עיקר ההתקרבות להשם יתברך כנ"ל. וכל זה גרם המריבה והמחלוקת בחינת מי מריבה שעל ידי זה בלבלו גם דעת משה כמו שכתוב (קהלת ז') כי העושק יהולל חכם וכו' כמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק ו'). כי הנקודה הקדושה הוא בחינת שלום בחינת ברית שלום כי עיקרה תלויה בשלום. כי מי שאין משתדל להתבודד ולדבר בינו לבין קונו לעורר לבו להשם יתברך זה בחינת מחלוקת בחינת (הושע י') חלק לבם. כי לבו חלק מפיו מבחינת הנקודה הקדושה. וכן כשח"ו אין שלום בין ישראל בין אדם לחבירו בודאי אין יכולין לדבר זה עם זה ביראת שמים מחמת המחלוקת שביניהם. ואפילו כשאין מחלוקת אלא שאין האהבה בשלימות בין אדם לחבירו בודאי אין יכולין לדבר זה עם זה ביראת שמים מחמת המחלוקת שביניהם. ואפילו כשאין מחלוקת אלא שאין האהבה בשלימות בין ישראל שמצווים לאהוב אחד את חבירו כנפשו כמו שכתוב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך. ובפרט החברים העוסקים בתרוה שצריכים ליזהר ביור ויותר שיהיה ביניהם אהבה רבה כמובא גודל האזהרה שהזהיר האריז"ל על אהבת החבירם בלי שיעור. וכשאין האהבה בשלימות אינם יכולים לדבר זה עם זה כראוי ואינם מאירים זה בזה אור הנקודה הקדושה ומכל שכן וכל שכן כשחולקין ח"ו על הצדיק האמת שהוא עיקר הנקודה הכלליות של כל ישראל. וכשחולקים עליו ח"ו אין יכולין לקבל אור הנקודה שלו. נמצא שעיקר קבלת אור הנקודה הנ"ל הוא על ידי שלום. ועל כן על ידי המחלוקת והמריבה בחינת מי מריבה גרמו שגם משה טעה והכה את הצורה ולא דיבור בפיו. ועל ידי זה נגזר שלא יכנוס לארץ ששם המקום לקבל אור הנקודה בשלימות. ואם היה משה נכנס עמהם לארץ היו מקבלים ממנו שם אור הנקודה בשלימות והיה נתתקן הכל. ובעונותינו על ידי המחלקות גרמו שלא נכנס משה עמהם לארץ ישראל שעל ידי זה גלינו מארצנו וכו'. וכן בכל דור ודור באים צדיקי אמת שהם בחינת משה בחינת נקודה הכללית שעל ידי זה מתקנים נפשות רבות ומחזיקים ~ אותם בתשובה ובכחם הגדול היו יכולים לתקן הכל. אך על ידי המחלוקת גורמים מה שגורמים רחמנא ליצלן המקום ירחם ויסלח להם ויסבב סיבות לטובה שיתתקן הכל. ועל כן בקש משה (במדבר כ"ז) יפקוד ה' אלקי הרוחות איש על העדה וכו'. ופירש רש"י שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד. היינו שיוכל להאיר הנקודה בלב כל אחד מישראל כי הנקודה היא בחינת רוח אלקים בחינת יוסף הצדיק שנאמר בו (בראשית מ"א) איש אשר רוח אלקים בו. ואז זכה לבחינת יויוסףהוא השליט שהוא בחינת צדיק מושל בחינת נקודה הכללית שמאיר בכל אחד מישראל בחינת שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד כנ"ל:
Halacha 5, Part E (§28–33)
אות יז ואחר כך נסמך פרשת הקרבנות של כל ימות השנה שהם התמידין שבכל יום ומוספין של שבת יום טוב וראש חדש. זה בחינת להמשיך הנקודה שבכל יום ויום. וכן נקודה הכלית של שבת ויום טוב שבשביל זה באו קרבנות התמידין וקרבנות המוספין של שבת ויום טוב. הכל כפי הנקודה שצריכין להמשיך ב~ אותו היום. כי על ידי הקרבנות שהקריבו בבית המקדש על ידי הכהן. על די זה המשיכו והאירו אור הנקודה הקדושה שעיקרה במקום הבית המקדש שנמשכת על ידי הכהן כפי היום וכנ"ל. שעל ידי זה מחילת כל העוונות בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל. נמצא שכל פרשיות אלו של סדר פינחס סמוכים בסמך נפלא זה לזה. כי כולם מדברים להמשיך אור הנקודה הקדושה בכלליות ובפרטיות כפי האדם והמקום והזמן, שעל ידי זה מכניעין כל הקליפות והסטרא אטחרא שהם אהבת הנפולין שזהו בחינת כל הקרבנות להכניע רוח הבהמיות שהם תאוות הבהמיות זה בחינת אהבת הנפולין להכניעם על ידי הכהן שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקודה הקדושה שמאירה בבית המקדש ביותר וכנ"ל. שעל ידי זה נתתקן בחינת שבירת כלים בחינת שברי לוחות שעל ידי זה נתתקן הכל ועל ידי זה תבא הגאולה שימה במהרה בימנו אמן:
Based on LM I:34 (concluded)
הלכות נפילת אפים אות יח וזה בחינת הווידוי ונפילת אפים שאומרים תיכף אחר התפלה. כי אחר התפלה אז הזמן להתוודות על כל החטאים ולבקש עליהם מחילה וכפרה כמו ביום הכפורים. כי על ידי התפלה מקשרין הלב אל הנקודה שעל ידי זה נתבטלין כל החרפות לב שהם בחינת כל החטאים והפשעים בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל. ועל כן עתה הוא הזמן להתוודות על כל החטאים והפשעים ולבקש עליהם מחילה מאחר שעתה נתעוררה האהבה שאצל הנקודה שמכסה על כל הפשעים שהם חרפות לב. נמצא שעתה הוא זמן סליחת עונות על כן בוודאי עתה צריכין להתוודות עליהם ולבקש מחילה עליהם כמו ביו םהכפורים שהוא זמן סליחת עונות מחמת שאז עיקר הארת הנקודה. כי אז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לנקודת אבן שתיה וכו' כנ"ל. ואזי ביום הכפורים צריכין להתודות ולבקש מחילה על כל החטאים. כמו כן עתה אחר התפלה שאז מאירה הנקודה על ידי עבודת התפלה כנ"ל. שעל ידי זה נמחלין כל העונות כנ"ל. על כן בודאי צריכין אז לבתודות ולבקש מחילה. כי בזמן הסליחה והמחילה צריכין להתודות ולבקש מחילה, כמו שעושין ביום הכפורים וכנ"ל.וזה בחינת נפילת אפים. זה בחינת גודל הבושה והחרפה שאנו מתביישין בעצמינו לפני השם יבתרך על עוצם פשעינו שהרבינו לפשוע לפני, והוא ברחמיו מעורר אהבתו וסולח לנו ומכסה על כל פשעינו באהבתו הגדולה. ועל זה אנו מתביישין בעצמינו מאד לפניו. וזהו בחינת נפילת אפים שאנו מפילין עצמינו לארץ ומכסין פנינו מגודל החרפה והבושה לפניו על עוצם חסדו אשר עושה עמנו ומכסה פשעינו באהבה ומעביר חרפתינו. כי כן צריכים שדייקא בעת שהשם יבתרך עוסק למחול פשעינו ולהעביר חרפתינו ובשתינו, אז דייקא אנו צריכין להתודותולהתבייש בעצמינו מאד מאד על עוצם פשעינו ועל גודל חסדו שעוה עמנו באהבתו. וכן מבואר בכמה פסוקים שבעת שימחול השם יתברך עונותינו למען אהבתו אז נתבייש לפניו מאד. כמו שכתוב (ביחזקאל ט"ז) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימותיך בכפרי לך לכל אשר עשית. וכן בקפיטל לו שמדבר שם מגודל החסד שיעשה עמנו השם יתברך ויטהרינו מכל טומאתינו כמו שכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו'. ומספר שם ריבוי הטובות נפל~ אות שיעשה עמנו למען חסדו ואהבתו לבד, מסיים שם וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטותם בפניכם וכו' בושו והכלמו מדרכיכם וכו' וכן בכמה מקומות. וזהו בחינת נפילת אפים אחר התפלה. כי כל עבודת התפלה לקשר הלב אל הנקודה כדי לעורר האהבה שורה שם שעל ידי זה השם יתברך מכפר על כל פשעינו כנ"ל, על כן עתה העת להתודות על חטאתינו ולבקש עליהם מחילה ולהתבייש בעצמינו הרבה על מעשינו הרעים שעשינו נגדו יתברך, ועל עוצם אהבתו וחסדו שעושה עמנו שזהו בחינת נפילת אפים שמפילין עצמן לערץ ומכסין פנינו מחמת הבושה כנ"ל, ועל דיי זה הקדוש ברוך הוא מרבה לסלוח עונותינו. כי עיקר התשובה היא בהבושה כמובא במקום אחר. וכל מה שאנו מתביישין עצמינו ביותר כמו כן הוא יתברך מרבה לסלוח ולמחול חטאתינו ביותר. כי השם יבתרך רוצה שעל כל פנים נדע עונותינו שפשענו נגדו כמו שכתוב (ירמיה ג') אך דעי עונך כי בה' אלקיך פשעת וכו'. גם על ידי שאנו מפילין עצמינו לארץ על ידי זה אנו ממשיכין אור הנקודה שבפה בחינת פי ידבר חכמות, לכל העולמות התחתונים ולכל המדריגות התחתונות עד דיוטא התחתונה מאד כדי להעלות משם כל הניצוצות הקדושים שנפלו לשם על ידי עונותינו. כי מאחר שכבר קשרנו הלב אל הנקודה כנ"ל שעל ידי זה נתבטל בחינת שבירת כלים שנלו אל הבריאה בחינת בינה לבא. עתה צריכין להמשיך הארת הנקודה אל שאר העולמות ואל כל המדריגות התחתונות מאד כי שם עיקר אחיזת הקליפות שנתהוו משבירת כלים. כי בבריאה בעצמה אין להם אחיזה כל כך, ועיקר התפשטותם הוא בשאר העולמות, קצת ביצירה וביותר בעשיה מכל שכן למטה יותר רחמנא ליצלן. וכשזוכין לקשר הלב אל הנקודה על ידי שיחה בינו לבין קונו וכו' כנ"ל, שזהו בחינת עבודת התפלה שעל ידי זה נתקן השבירה. אזי יכולין להמשיך הארת הנקודה גם לכל שאר העולמות ולכל המדריגות התחתונות להודיע ולהאיר בכולם אמתת אלקותו וקדושת תורתו הקדושה. ולהעלות כל הניצוצות שנפלו לשם על ידי עונותינו שגורמים בחינת שבירת כלים ביותר רחמנא ליצלן. כי עתה נתתקן בחינת השבירה על ידי אור הנקודה שנתקשרה אל הלב על ידי תפלותיהו וכנ"ל:
All this is drawn from the aspect of the exchange — the aspect of Heichalei HaTemuros. Through this, the world is inverted: upper ones below, lower ones above. The world has become so confused that even among the true tzaddikim and kosher people themselves, machlokes and great confusion have fallen. As it is written (Sanhedrin 97a): "In the generation when Ben Dovid comes, there will be kategoriya [accusation/strife] among talmidei chachamim." This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers — who were all great tzaddikim — and yet there was great machlokes among them, to the point that they sold Yosef as a slave. For they said he was not a man of truth and did not believe his dreams and his words, because they considered it to be falsehood, chas v'shalom. Therefore they sold him as a slave — which is the aspect of sheker, as explained above. They exchanged the assessment as if, chas v'shalom, his neshamah was from the aspect of a slave, chas v'shalom.
אות יט וכל זה בימי החול שאומרים בהם תחנון. אבל בשבת ויום טוב ושאר הימים שיש בהם איזה תוספת קדושה שהוא בחינת קדושת שבת ויום טוב אין אומריםב הם תחנון כלל. כי אז נתעורר אהבה גדולה כל כך עד שאין צריכין להתודות ולהתבייש כלל. וגם אין צריכין אז לירד לעולמות התחתונים להעלות הנצוצות משם. כי הכל נתתקן ממילא על ידי ריבוי החסד והאהבה שנמשך אז ביותר ויותר מחמת שיש אז תוספת קדושה שהוא בחינת קדושת שבת אז עיקר הארת הנקודה שמאיר בששת ימי החול כנ"ל. כי אף על פי שאמרנו למעלה שבעת שהשם יתברך מעביר חרפתינו אז אנו צריכין להתבייש ביותר כמבואר בכמה פסוקים כנ"ל. אבל זה לא יהיה לעולם ח"ו. כי בודאי בגמר התיקון לגמרי ביום שכולו שבת בודאי אז לא נתבייש כלל כמו שכתוב (צפניה ג'). ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ולא יבושו עמי לעולם (יואל ב'). ועל זה מרמזין הימים שאין אומרים בהם תחנון כי נמשך בהם קדושת שבת ביורת שמרמז על סוף גמר התיקון שאז תתבטל הבושה לגמרי כנ"ל. ועל כן אין בהם נפיל אפים כלל וכנ"ל:
Number of Kru'im · 39 Melachos · Yom Kippur · Simchas Torah
אות כ וזה בחינת המשכת השפע שאנו ממשיכן באשרי ובא לציון וכו' שאז הוא ירידת השפע כמובא בכוונות. כי על ידי הנקודה בחינת מלאפום על ידי זה נמשכין כל ההשפעות בבחינת הרחב פיך ואמלאהו כמבואר ב חלת התורה כהנ"ל. ועל כן אומרים ג' פעמים קדוש בובא לציון כנגד ג' נקודות הנ"ל. שמשם נמשכה השפע כנ"ל. כי הנקודה בחינת קדש וכו' כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל עיין שם. ועל כן בתחלה אומרים קדושה דיוצר, כי ברכת המאורות וקריאת שמע הם בבחינת עולם הבריאה כמו שכתוב בכוונות ששם צריכין לקשר הנקודה. כי בריאה בחינת לבא כנץל. ועל כן שם צריכין לומר קדושה דהיינו ג' פעמים קדוש. כדי להמשיך הארת ג' הנקודות הנ"ל שהם בחינת קדש וא"ו כנ"ל וכמו שכתוב שם עיין שם. ואחר כך בתפלת י"ח שם עיקר הקדושה בציבור. כי אז עיקר הארת הנקודה שמאיר באצילות שהוא בחינת תפלת י"ח שהוא בחינת פי ידבר חכמות. ועל כן אומרים אז עיקר הקדושה, ואחר כך כשחוזרין וממשיכין השפע מאצילות לבריאה באשרי ובא לציון צריכין לומר שם גם כן קדושה. כי עיקר בחינת הקדושה צריכין לומר בבריאה ואצילות שהם בחינת הלב והפה. כדי לקשר הלב אל הפה שזה בחינת קדוש, קדש וא"ו כנ"ל. ועל כן בברכת יוצר שהוא בחינת בריאה שצריכין לקשר בחינת בריאה דהיינו הלב לאצילות דהיינו אל הפה, על כן אומרים שם ג' פעמים קדוש כדי להמשיך הקדושה מהנקודה דהיינו מג' נקודות הנ"ל. ואחר כך בתפלת י"ח בבחינת אצילות בודאי שם צריכין לומר קדושה. כי שם עיקר הקדושה כי שם עצם הנקודה שהם בחינת קדש. ומשם ממשיכין הקדושה אל הלב שהוא בחינת בריאה. ואחר כך כשחוזרין וממשיכין השפע מאצילות לבריאה שהוא באשרי ובא לציון צריכין לחזור ולומר קדושה כדי שנוכל לקבל השפע הנמשכת מג' נקודות הנ"ל. כי עיקר הקדושה בחינת בריאה ואצילות שהם בחינת לב ופה שהם בחינת קדוש, קדש ואו"ו וכנ"ל:
Therefore we do not read Torah with fewer than three [readers], and we do not read fewer than three p'sukim for each reader — corresponding to the three N'kudos. Therefore the entire Torah is m'shuleshes [tripled/tripartite], as the Sages said: "Brich Rachmana d'yahiv lan Oryan t'lisa'ah b'yom t'lisa'ah al y'day t'lisa'ah" — "Blessed is the Merciful One who gave us a threefold Torah on a third day through a third [one]" (Shabbos ch. 8) — all corresponding to the three N'kudos that Torah is comprised of.
אות כא וזה בחינת השיר של יום שאומרים אחר כך. כי התקשרות והארת הנקודה לכל העולמות הוא על ידי שיר וניגון בחינת עשרה מיני נגינה כנ"ל שזהו מה שהיו צריכין הלוים לעסוק בשירה בשעת עבודת הקרבנות. כי כל הקרבנות היו לקשר כשל העולמות אל הנקודה המאירה בבית המקדש וכנ"ל. ועל כן היו צריכין לזה להרבות בשירות וזמירות שהוא עבודת הלוים בשעת הקרבן כי עיקר ההתקשרות על ידי שיר וזמרה ונגון כנ"ל. וזהו בחינת שיר של יום. כי כל יום ויום יש לו שיר מיוחד כפי הארת הנקודה שמאירה בו משבת שיא עצם הנקודה. ועל כן מזכירין שבת בשיר של יום דיקיא שאומרים בכל ום היום יום ראשון בשבת וכן בשני וכו'. כי על ידי השיר עיקר התקשרות והארת הנקודה אל כל העולמות. ועיקר הנקודה היא בחינת שבת כנ"ל. על כן מזכירין שבת בשיר של יום. ותיכף אחר כך אומרים קטרת שחביה מכל הקרבנות שמטהרת כל העלמות בפרט עולם העשיה מכל הקליפות על ידי קדושת אור הנקודה שנמשכת ומאירה עתה. כדי שכולם יקבלו השפע ורב טוב שנמשך על ידי התפלה כנ"ל:
Therefore on every day that has additional kedushah, we call up more readers: on Rosh Chodesh (which has a Musaf) — four; on Yom Tov (which has bitul melachah) — five; etc. The more readers are added, the more the N'kudah can illuminate — for these readers illuminate the N'kudah in all who hear. Therefore one must incline one's ear and heart well to hear Kri'as HaTorah, and not let one's mind wander, chas v'shalom — and certainly not to speak then! — for his avon is too great to bear, Rachmana litzlan. Through hearing Kri'as HaTorah, one draws upon oneself the illumination of the N'kudah from Torah — on which depends all the tikkun of avonos and desires (from sh'viras kailim), rectified through the light of the N'kudah = tikkun of all worlds.
אות כב ועל כן אומרים בשבת השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש בכל יום ויום. כי עיקר השיר שהיו אומרים בבית המקדש בכל יום ויום נמשך משבת שהוא עיקר הנקודה שמאירה בו בכל ששת ימי המעשה שבהם נבראו כל העולמות. ועל כן אומרים שיר מיוחד בכל יום ויום. כי כל יום ויום יש בו הארת מנקודה מיוחדת מה שאין בשאר הימים. ועל כן דקדק אדמו"ר ז"ל בתחלת התורה הנ"ל שצריכין לקשר הלב אל הנקודה המאירה בעת הזאת דיקיא וכמבואר מזה במקום אחר:
The more readers, the more the N'kudah illuminates — each person of Yisrael has a unique N'kudah → through increasing readers, the N'kudah illuminates more from its root in Torah. On Rosh Chodesh (Musaf korban) — four, because the korbanos in the Mikdash (through the Kohain) subdued animal desires (fallen loves) through the N'kudah. On days with a Musaf (Rosh Chodesh, Chol HaMo'ed) — the N'kudah illuminates more → additional readers.
הלכות קריאת התורה אות ג וזה בחינת קריאת התורה בצבור בשעת התפלה. כי התפלה היא לקשר הנקודה אל הלב כנ"ל. ועיקר הנקודה היא התורה הקדושה שכלולה בעשרת הדברות כמו שכתוב שם. כי עיקר צדקת הצדיק שזוכה להנקודה הוא על ידי התורה שמקיים. כי התורה נקראת ברית כמו שכתוב (דברים כ"ח) אלה דברי הברית וכו'. ועל כן צריכין לקרות בתורה בשעת התפלה כדי להמשיך הנקודה מהתורה שהיא עיקר הנקודה כנ"ל:
Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, where they were slaves to Pharaoh in Mitzrayim. All this was in order to refine their neshamos from the aspect of avdus that had taken hold of them through Heichalei HaTemuros — through the exchange that took hold of them due to the sin of Adam HaRishon. For the essential exile of Mitzrayim was on account of this, as is known. For the Ma'aseh encompasses the entire Torah and all the generations — everything that has transpired from the day Hashem created man upon the earth and he sinned and ate from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, and caused the empowerment of the Lahat HaCherev HaMishapechos — the aspect of Heichalei HaTemuros, as above. From there are drawn all the exiles, where the son of the maidservant overpowers the Prince each time — until even among Yisrael themselves, and even among the talmidei chachamim themselves, machlokes arises.
אות כד ואין קורין בתורה כי אם בצבור דהינו ביוד כמו שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים קמ"ג סימן א') אין קורין בתורה בפחות מיוד וכו'. כי עיקר שלימות התפלה הוא בצבור, דהיינו כשיש מנין יו"ד. כי יו"ד בחינת הנקודה כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ואז כשיש מנין עשרה מאירין כל השלשה נקודות הנ"ל. כי מתפללין ביחד ועל ידי זה מקבל הארה כל אחד מחבירו בבחינת ומקבלין דין מן דין. וכל אחד מקבל מיני' וביה, וגם מאירה בהם נקודה הכללית של הצדיק. כי אכל בי עשרה שכינתא שריא שהוא בחינת הארת אור הצדיק שהוא בחינת השכינה. כי השראת שכינתו הוא על הצדיקים כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום. כי כשיש צבור אזי יורד שליח צבור לפני התיבה והשליח צבור צריך להיות המבחר שבעדה כמו שאמרו רז"ל. והוא בבחינת הצדיק בבחינת הנקודה הכללית נגד כל המתפללין כי הוא מוציא את כולם. ועל כן כשיש מנין עשרה מאירין כל הג' נקודות הנ"ל ואז קורין בתורה להמשיך עצם הנקודה מהתורה. וצריכין לברך על התורה בצבור אף על יש שכבר בירך בבקר ברכת התורה. וברכת התורה הוא נותן התורה. כי עיקר קריאת התורה בברכותיה בצבור הוא להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה. כי צריכין לעמוד באימה ויראה ורתת וזיע בשעת הקריאה כאלו מקבלה עתה. כי בשביל זה עיקר הקריאה בצבור כדי לתקן בחינת שבירת הלוחות שהוא בחינת שבירת הכלים שהוא בחינת ~ אותיות פורחות למעלה על ידי מה שחטאו אז כנ"ל. דהיינו שנסתלקה בחינת הנקוה שהוא בחינת העשרת הדברות מהלוחות משהם בחינת וא"ו ועל ידי זה נשתברו כנ"ל. כי עתה אנו עוסקין להמשיך ולקשר הנקודה אל הלב שהוא בחינת לוחות על ידי עבודת התפלה שזהו בחינת תיקון שברי לוחות כנ"ל. ועל כן צריכין לקרות בתורה בפה מלא דייקא כדי להמשיך אור הנקודה של התורה על ידי הדיבור פה בבחינת פי ידבר חכמות וכנ"ל. וזהו (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם ודרשו רז"ל (עירובין נד) למוציאיהם בפה דייקא כי אז דייקא הם חיים. כי בזה מתקנים בחינת שבירת לוחות שהיו ה~ אותיות פורחות מהלוחות. כי על ידי הדיבור מקשרים ה~ אותיו אל הלוחות. ואז הם חיים בחינת (יומא ע"ב) זכה נעה לו סם חיים היפך שבירת הלוחות שהם בחינת שבירת כלים שמשם נמשך סטרא דמותא כמו שכתוב (תהלים פרק ב') אכן כאדם תמותון שנאמר על מעשה העגל כמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק ל"ב). ומשם נמשך בחינת לא זכה נעשית לו סם מות. כי מי שאינו זוכה אזי אינו רואה אור ~ אותיו התורה שהוא בחינת הארת הנקודה. כי אור ה~ אותיות פורחין מנו ואז לימודו בבחינת שברי לוחות שמשם השכחה שמשם סטרא דמותא כנ"ל וכמבואר לעיל מזה עיין שם. ועל כן צריכין לקרות בתורה בצבור בשעת התפלה בפה מלא בספר תורה כשר שנכתב כדינו על הקלף וכו' ולקרותו בטעמים ונקודות ולברך תחלה וסוף נותן התורה. ועל ידי כל זה ממשיכין עלינו בחינת נתינת התורה מחדש ומתקנים בחינת שבירת הלוחות וכנזכר לעיל:
On Yom Tov (which has bitul melachah) — yet more: five. Bitul melachah means the kedushah of Shabbos illuminates more in them — when all melachos cease (they come from the zuhamas haNachash [the contamination of the Serpent], whose power derives from the k'lipos of sh'viras kailim → "B'itzavon tochalena, b'zai'as apecha" — "In sorrow shall you eat, by the sweat of your brow" → all the toil of the 39 melachos). Due to the sin of Adam HaRishon (causing sh'viras kailim greatly), man must toil in the 39 melachos = tikkun sh'viras kailim (repairing and completing all things = tikkun kailim). Therefore the essential tikkun was through the M'leches HaMishkan — which contained the power of all 39 melachos. The Mishkan = the Bais HaMikdash = where the Aron and Luchos stand = the essential N'kudah → tikkun sh'viras kailim.
אות כה וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:
Therefore a person must be careful when engaged in melachah or business (all included in the 39 melachos) — to perform them with great kedushah according to Torah, to draw the N'kudah's illumination into the work and business = tikkun kailim. Then all his work is in the aspect of M'leches HaMishkan (see LM I:11).
אות כו ובשביל זה אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה בבקר. כי עיקר ברכת התורה הוא לתקן בחינת שבירת הלוחות לזכות להמשיך אור נקודת התורה שם אהבה הקדושה שורה שעל ידי זה נתתקן שבירת כלים שהוא בחינת שבירת הלוחות, שזהו בחינת ברכת כהנים וכמבואר לעיל באריכות:
But on Shabbos, all 39 melachos cease — even M'leches HaMishkan does not override Shabbos. Shabbos is the very essence of the N'kudah → the essential tikkun of all kailim. Therefore it is rest and tranquility — the N'kudah is k'vi'a v'kayma — and the tikkun of all kailim throughout the six weekdays derives its chiyus from Shabbos (= from the N'kudah). Yamim Tovim with bitul melachah are more closely attached to Shabbos → Yom Tov is also called Shabbos → more readers to illuminate the N'kudah more.
אות כז וזה בחינת מה שקוראין הסדרא בכל שבוע מבראשית עד לעיני כל ישראל עד שגומרין את התורה בכל שנה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריך כל אחד לקשר את עצמו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת וכו'. כי הנקודה מאירה כפי העת והיום וכנ"ל. ועיקר הנקודה הוא התורה כנ"ל ועל כן צריכין לקרות ולגמור הסדרא בכל שבוע עד שיגמרו כל התורה בכל השנה וכן לעולם. כי הסדרא שבכל שבוע מנהגת כל השבוע. כי כל ימות השבוע מקבלין חיות מהנקוה שמאירה בהם על ידי קריאת ~ אותו הסדרא. כי כפי הנקודה שצריכין לקבל ב~ אותו השבוע כן היא הסדרא שהולכת ב~ אותו השבוע. וכן מתנהג כל ימות השנה וכן לעולם. נמצא שכל ימות השנה מקבלין חיות מהתורה שהיא כלל הנקודה. וכל שבוע ושבוע מקבלת מסדר מיוחד וכן כל יום ויום מפרשה מיוחדת. כי ז' פרישות שבכל סדר הם כנגד ז' ימי השבוע שבכל יום ויום צריכין לקבל הנקודה מפרשה מיוחדת. וכן בכל שבוע מסדר מיוחד. וכן בכל שנה מכלל התורה שהוא כלל הנקודה כלל השנה. ועיקר קריאת כל הסדר הוא בשבת כי עיקר הנקודה הוא שבת שקביעא וקיימא שמאירה בכל ששת ימי המעשה כנ"ל. ועל כן קורין ז' קרואים בשבת כנגד שבעת ימי השבוע כדי להאיר הנקודה בשבת על ידי התורה לכל ימות השבוע וכנ"ל:
Therefore on Yom HaKippurim we call up even more: six. The kedushah of Yom Kippur is closer to the kedushah of Shabbos than any other Yom Tov — close in the ultimate proximity: "Ain bain Yom HaKippurim l'Shabbos" — "There is no [difference] between Yom Kippur and Shabbos [except...]" (Megillah 7). Only a small distinction remains between them. On Yom Kippur the N'kudah illuminates enormously — it is the N'kudah of the entire year: "V'lo echad bahem" — "and lo echad bahem" (Tehillim 139). Therefore the Kohain Gadol enters lifnai v'lifnim to the Even Sh'siyah (where the Aron and Luchos stand) to atone for all avonos.
אות כח ועל כן אין קורין בתורה בפחות משלשה ואין קורין לכל אחד פחות מג' פסוקים כנגד ג' הנקודות הנ"ל. ועל כן כל התורה משולשת כמו שאמרו רז"ל בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה ביום תליתאה על ידי תליתאה וכו' (שבת פרק ח') הכל כנגד ג' נקודות הנ"ל שהתורה כלולה מהם כנ"ל:
Six readers = the vav of the M'lapum, completed then in its ultimate perfection. Then it receives the very essence of the N'kudah from Shabbos (= the completeness of Da'as and Chochmah = yud = the N'kudah itself). This is a general principle: all aspects, middos, and tikkunim exist in generality and detail — every aspect is comprised of all of them (as Rabbainu z"l explains regarding M'lapum existing in klaliyus and p'ratiyus).
אות כט ועל כן בכל יום שיש בו תוספת קדושה קוראין קרואים ביותר. דהיינו בראש חדש שיש בו מוסף ד'. וביום טוב שיש בו ביטול מלאכה ה' וכו'. כי כל מה שנתוספין הקרואים יכולין לקבל אור הנקודה ביותר. כי אלו הקרואים בתורה מאירין הנקודה בכל השומעים. ועל כן צריכין להטות אזנו ולבו היטב לשמוע קריאת התורה ושלא להסיח דעתו ח"ו, מכל שכן וכל שכן שלא לשיח אז כי גדול עונו מנשוא רחמנא ליצלן רחמנא לשיזבן. כי על ידי ששומעין קריאת התורה ממשיכין על עצמו הארת הנקודה מהתורה שבזה תלוים כל תיקונים העונות והת~ אות שבאים משבירת כלים שמתקנים על ידי אור הנקודה כנ"ל שהוא תיקון כל העולמות, כידוע שתיקון כל העולמות הוא על ידי תיקון שבירת כלים. וכל מה שנתרבין הקרואים לתורה מאירה הנקודה יותר. כי בכל אחד ואחר מישראל יש בו נקודה טובה מיוחדת. ועל כן כל מה שמתרבין הקרואים יכולים להאיר הנקודה בישראל משרשה שבתורה כפי תוספת הנקודה שבכל אחד מהקרואים שנתרבה. ועל כן בראש חדש קורין ד' מחמת שיש בו קרבן מוסף. כי הקרבנות שהיו מקריבין בבית המקדש על ידי הכהן, היה להכניע ולבטל ת~ אות הבהמיות שהם בחינת אהבת הנפולין על ידי הנקודה שהאיר בבית המקדש כנ"ל. ועל כן ביום שיש בו מוסף כגון ראש חדש וחול המעוד מאירה הנקודה ביותר, על כן מוסיפין בהם הקרואים כדי להמשיך על ידם הארת הנקודה ביותר כנ"ל. וביום טוב שיש בו ביטול מלאכה קורין עוד יותר דהיינו ה'. כי ביטול מלאכה זה בחינת שמאירה בהם ביותר קדושת בת שאז בטלים כל המלאכות שהם מזוהמת הנחש שכחו מהקליפות משבירת כלים שעל ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך וכו'. שמשם כל היגיעות של כל הל"ט מלאכות. כי מחמת שעל ידי חטא אדם הראשון גרם ביותר שבירת כלים כידוע, על כן צריכים כל הל"ט מלאשכות. כי כל המלאכות הם בחינת תיקון שבירת כלים שצריך האדם להתייעגע בל"ט מלאכות לתקן ולגמור כל הדברים שהוא בחינת תיקון כלים. היינו לתקן בחינת שבירת כלים שגרם אדם הראשון בחטאו. ועל כן עיקר התיקון על ידי מלאכת המשכן שהיה בו כח הל"ט מלאכות. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש ששם עומד הארון עם הלוחות ששם עיקר הארת הנקודה שעל ידי זה עיקר תיקון שבירת כלים כנ"ל. ועל כן צריך האדם ליזהר כשעוסק במלאכה או במשא ומתן שהכל כלול בל"ט מלאכות שיעשה המלאכה ועסק המשא ומתן בקדושה גדולה על פי התורה כדי שיוכל להמשיך הארת הנקודה בתוך המלאכה והמשא ומתן שעל ידי זה עיקר תיקון הכלים כנ"ל. ואז כל מלאכתו ומשא ומתן שלו בבחינת מלאכת המשכן (כמבואר במקום אחר שהמשא ומתן והמלאכות צריכים לקדשם שיהיו בבחינת מלאכת המשכן עיין שם בסימן י"א ליקוטי חלק א'). אבל בשבת בטלים כל הל"ט מלאכות. ואפילו מלאכת המשכן אינו דוחה שבת. כי שבת היא עצם הנקודה. שעל ידי זה עיקר תיקון של כל הכלים. ועל כן אז הוא שביתה ונייחא. כי הנקודה קביעא וקיימא. ועיקר תיקון הכלים שבכל ששת ימי החול שכולם מקבלים חיותם משבת כידוע, היינו מהנקודה שעיקר הארתה בעצם הוא בשבת וכנ"ל. וכל הימים טובים שיש בהם ביטול מלאכה הם סמוכים וכלולים ביותר בשבת. ועל כן יום טוב נמי איקרי שבת כמו שאמרו רז"ל. ועל כן קורין בהם גברי ביותר להאיר בהם הנקודה ביותר על ידי ריבוי הקרואים. כי ביום טוב מאירה הנקודה ביותר כי הוא כלול ביותר בבחינת שבת שעל כן יש בו ביטול מלאכה כנ"ל:
Therefore even though the N'kudah illuminates in every day and every person — the ordinary person in relation to the great one/Tzaddik is in the aspect of vav (heart), while the Tzaddik is the yud (N'kudah). So too each day relative to the greater day is vav relative to it. But all days — even all Yamim Tovim — are not in the ultimate completeness of even the vav of M'lapum until they are included in Yom Kippur: the one day per year that includes the entire year, when all avonos are forgiven (for it is the N'kudah relative to them — its kedushah being so close to Shabbos = the N'kudah itself).
אות ל ועל כן ביום הכפורים סמוך ביותר לקדושת שבת יותר מכל הימים טובים והוא סמוך וקרוב לקדושת שבת בתכלית הסמיכה בבחינת (מגילה ') אין בין יום הכפורים לשבת וכו'. נמצא שאין ביניהם אלא חילוק מעט. כי ביום הכפורים מאירה הנקודה ביותר ויותר כי הוא נקודת כל השנה כמו שכתוב ולא אחד בהם כנ"ל. ועל כן אז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לנקודת האבן שתיה ששם הארון והלוחות לכפר כל העונות וכנ"ל. ועל כן אז קוראים קרואים ביותר דהיינו ששה. וששה הוא בחינת ו' של המלאפום שנשלם אז בתכלית השלימות. ואז מקבל עצם הנקודה משבת שהוא בחינת שלימות הדעת והחכמה בחינת יו"ד שהוא עצם הנקודה. כי זה כלל בכל מקום שכל הבחינות והמדות וכל התקונים הם בכלליות ובפרטיות. וכל בחינה ומדה ותיקון כלולה מכולם וכמבואר בדבריו ז"ל בענין זה של המלאפום שהוא בכלליות ובפרטיות. ועל כן אף על פי שבכל יום ויום מאיר בו הנקודה וכן בכל אדם ואדם. אף על פי כן האדם הפשוט כנגד הרבה והצדיק שמאיר בו הוא בבחינת ו' בחינת לב, והצדיק בבחינת יו"ד בחינת הנקודה. וכן כל יום נגד יום הגדול ממנו במעלה הוא בחינת ו' נגדו. כי יום הגדול בקדושה הוא בחינת נקודה נגדו ומאיר בו. אבל כל הימים אפילו כל הימים טובים אינם בתכלית שלימות התיקון אפילו בבחינת ו' של המלאפום עד שנכללין ביום הכפורים עשהוא יום אחד בשנה שכלול מכל השנה. שאנ נמחלין כל העונות כי הוא בבחינת נקודה נגדם מחמת שקדושתו סמוכה לשבת מאד שהוא עצם הנקודה. אבל כל קדושת יום הכפורים כנגד קדושת שבת הוא בבחינת ו' של המלאפום שנשלם אז בתכלית השלימות. עד שמאירה בו בשלימות גדול עצם אור הנקודה של שבת קדש שקדושתה קביעא וקיימא. כי יום הכפורים אף על פי שקדוש מאד מאד ונקרא שבת שבתון אף על פי כן אין קדושתה קביעא וקיימא כמו שבת. כי קדושת יום הכפורים תלוי בישראל דהיינו בבית דין שמקדשין החדש. ועל כן גם ביום הכפורים מברכין מקדש ישראל ויום הכפורים כמו בשאר ימים טובים כי ישראל מקדשי להו כמו שאמרו רז"ל (ראש השנה כ"ד). אבל שבת קביעא וקיימא. כי שבת עצם הנקוה שנמשכת ממנו יתברך בעצמו כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. ועל כן יום הכפורים נגד שבת הוא בבחינת ו' של המלאפום ושבת בחינת הנקודה כנ"ל. רק שביום הכפורים נשלמת בחינת הוא"ו בתכלית השלימות יותר מכל הימים טובים שבשנה ועל כן סמוכה אל הנקודה ביותר. כי כשהוא"ו שהוא בחינת הלב בחינת הלוחות נשלמין בשלימות בודאי בקל מקבלין אור הנקודה שהוא בחינת יו"ד בחינת עשרת הדברות בחינת קדושת שבת. ועל כן ביום הכפורים ניתנו הלוחות שניות שהם תיקון של שבירת לוחות שנשתברו בראשונה, היינו כנ"ל. כי עיקר בחינתיום הכפורים תקן שבירת לוחות שמהם כל החטאים. כי ביום הכפורים מאירה הוא"ו בשלימות שהוא בחינת לוחות בשלימות היפך שברי לוחות שעל ידי זה מקבלין אור הנקודה בחינת עשרת הדברות שנחקיין עליהם שיתקיימו לעולם ולא יהיה ה~ אותיו פורחות עוד. ועל כן אז נמחלין כל העונות. כי נתבטלין אז כל החרפות לב וכו' על ידי אור הנקודה שהוא תיקון הכל כנ"ל:
Yet all the kedushah of Yom Kippur relative to Shabbos is in the aspect of vav — completed then in ultimate perfection → receiving the light of the N'kudah of Shabbos Kodesh (k'vi'a v'kayma). Yom Kippur, though exceedingly holy (called Shabbas Shabboson), does not have kedushah that is k'vi'a v'kayma like Shabbos — Yom Kippur's kedushah depends on Yisrael (the Bais Din who sanctify the month → "M'kadesh Yisrael v'Yom HaKippurim" — Yisrael sanctify it). But Shabbos is k'vi'a v'kayma — the very N'kudah drawn from Hashem Himself: "Shabbos — Sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — "Shabbos is the Name of the Holy One."
אות לא ועל כן נוהגין בשמחת תורה שהוא שמיני עצרת לקרות כל ישראל לעלות לתורה. כי אז גומרין התורה שהוא כלל הנקודה שכלולה מכל הנקודות שיש בכל אחד ואחד מישראל. כי נקודת כל אחד מישראל הוא כפי ה~ אות שיש לו בתורה שמשם שורש נפשו כידוע. ועל כן קורין כל אחד ואחד כדי יאיר בו הנקודה מהתורה שגומרין אז. וזה נעשה בשמיני עצרת הוא שמחת תורה. כי שמינת עצרת הוא גמר וסוף כל הימים טובים. וכל התיקון של ראש השנה ויום הכפורים נגמר בשמיני עצרת כידוע בכתבים. ועל כן נקרא עצרת לשון אסיפה שאוסף ומקבץ כל התיקונים שנעשו בכל השנה בפרט בימים טובים וראש השנ הויום הכפורים הכל נאסף ונתקבץ בשמיני עצרת שאז נגמר כל התיקונים. כיה וא הגמר של חג הסוכות שהוא רל האחרון שנקרא חג האסיף תקופת השנה שבו מקיף וסובב כל השנה. כי תיקון כל ימות השנה נכלל ונגמר בו. על כן גומרין אז כל התורה וקורין כל ישראל לתורה. כי עיקר התיקון על ידי הנקודה שהוא כלל התורה שנגמרת אז. שאז כל אחד ואחד מישראל מקבל מקודתו מהתורה ומאירה בכל ישראל וכל כל אחד בחבירו שעל ידי זה נשלם ונגמר התיקון של כל השנה. כי עיקר כלל כל התיקונים על די הנקודה כנ"ל. ועל כן אז השמחה גדולה מאד מאד מחמת שמאירין אז כל הנקודות של כל ישראל. וכולן מאירין זה בזה ונתוסף האור ביותר ויותר על ידי כלליות הארות הנקודות זה בזה. ועל ידי זה נתרבה השמחה מאד מאד. כי כל הנקודות הם בחינת צדיק כנ"ל ובבחינת צדיק שם עיקר השמחה כמו שכתוב (משלי י"ג) אור צדיקים ישמח וכתיב (תהלים צ"ז) שמחו צדיקים בה'. וכתיב (שם ס"ח) וצדיקים ישמחו יעלצו וכו'. וכתיב (שם צ"ז) אור זרוע לצדיק ולישראל לב שמחה אמן ואמן:
Therefore on Yom Kippur the vav is completed in ultimate perfection — more than all other Yamim Tovim of the year → most closely attached to the N'kudah. When the vav (heart/Luchos) is completed in perfection, it easily receives the light of the N'kudah (yud/Aseres HaDibros/kedushah of Shabbos). Therefore on Yom Kippur the second Luchos were given — the tikkun of the original shivray Luchos. The essential aspect of Yom Kippur is to rectify shivray Luchos (from which come all sins): the vav illuminates in completeness (Luchos in completeness — the opposite of shivray Luchos) → receiving the light of the N'kudah (Aseres HaDibros) etched upon them, enduring forever, the letters never flying off again → all avonos are forgiven: all cherpas laiv are nullified through the light of the N'kudah = the tikkun of everything.
אות לג וזה שאמרור ז"ל (במגלה פרק הקורא עומד) לענין קריאת התורה. הני שלשה, חמשה, שבעה, כנגד ברכת כהנים. כי עיקר קריאת התורה בצבור הוא להמשיך ולהאיר הנקודה הקדושה ששם שורה אהבה הקדושה שעל ידי זה נתתקן בחינת שברי לוחות. שזהו בחינת ברכת כהנים כנ"ל. ובשביל זה אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה בכל יום כנ"ל. כי עיקר התיקון הוא בבחינת ברכת כהנים שהוא לעורר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה הקדושה שממשיכין על ידי קריאת התורה שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל:
Therefore we read Torah on Monday and Thursday — these are the days on which Moshe Rabbainu ascended and descended to receive the Luchos Sh'niyos [the second Luchos], given on Yom HaKippurim. The second Luchos = tikkun sh'viras kailim. Therefore we read Torah on these days — the essential Kri'as HaTorah is for this tikkun of shivray Luchos.
(הלכות נשיאת כפים הלכה ו' נכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה'
This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers, and between Shaul and Dovid, and the like. For people do not know clearly where the point of truth lies. In every generation there are a number of true tzaddikim; but there is truth above truth — for certainly the levels of all the tzaddikim are not equal. The greater the level of the tzaddik, the greater and more refined is his truth. For the essential thing is the truth. In every generation there is a tzaddik who is the point of truth among the tzaddikim. But due to the bitterness of the exile and the empowerment of the Sitra Achra — where the aspect of the exchange and the falsehood of Heichalei HaTemuros prevails — it is exceedingly difficult to know where the point of truth is. The Adversary usually provokes the tzaddikim themselves and introduces great machlokes among them, placing in the hearts of other tzaddikim the notion that this tzaddik of truth, who is the aspect of the point of truth, is veering, chas v'shalom, from the way of truth — until it incites them to dispute him for the sake of Heaven.
הלכות נפילת אפיםוקדושה דסידרא א'לאחר התפלה נופלין על פניהם שהוא בחינת העלאת מסירות נפש שנעשה על ידי השתוקקות וכיסופין דקדושה במסירת נפש שזה בחינת נפילת אפים כמו שכתב רבינו בפירוש במאמר המתחיל זווגן של ~ אותיות וכו' (בסימן ל"א ליקוטי חלק א'). ועל ידי זה אנו מציירין ה~ אותיות ונעשין כלי לקבל טוב. ובזה אנו גומרין לתקן ההשפעה שנמשכת בתפלה שתהיה שפע טובה וברכה על ידי כיסופין של נפילת אפים. כי העיקר תלוי בכיסופין אם הם דקדושה מציירין ה~ אותיות ועושין ~ אותו כלי לקבל טוב כמבואר שם. ועל כן אין אומרים תחנון ואין נופלין על פניהם בכל יום שיש בו איזה תוספת קדושה. כי כשיש בו תוספת קדושה יש בחינת תוספת נפש יתירה כמו בשבת. רק שבשבת שקדושתו גדולה יש בו נפש יתירה ממש. ובשאר הימים שיש בהם קצת תוספת קדושה יש בהם בחינת וניצוצות נפש יתירה וכשיש בחינת נפש יתירה אין צריך ליפול על פניהם שעל ידי זה מחדשין הנפש, ובזה מציירין השפע כמבואר שם. כי כבר נתחדש נפשו ונתוסף קדושה בנפשו בכניסת היום שזכה לבחינת נפש יתירה על ידי הכיסופין דקדושה שהם בחינת כיון ששבת ווי אבדה נפש שזה בחינת כיסופין דקדושה שעל ידי זה בעצמו נעשה הנפש. ועל כן אין צריך עוד ליפול על פניו שהוא גם כן בחינת כיסופין כנ"ל. עיין שם במאמר הנ"ל היטב:
As we find in several generations — such as Shaul who pursued Dovid for nothing, and likewise the brothers of Yosef who opposed him so strenuously that they permitted his blood — and certainly their intention was for the sake of Heaven, for they thought he was not a man of truth, and that he spoke slander, etc. And so it was in previous generations, and especially in these generations, in ikvesa diMeshicha, where falsehood has overpowered exceedingly — until even among the tzaddikim and kosher people themselves, great machlokes has fallen, and no one knows where the point of truth lies.
ועל כן אומרים אחר כך קדושא דסידרא. כדי להמשיך קדושה על עצמינו כדי שנהיה כלים ראויים לקבל טוב. ועל כן אומרים הקדושה בלשון הקדש ובלשון תרגום כדי להשלים הלשון הקדש על ידי לשון תרגום שזה בחינת שלימו לשון הקדש. שעיקר הקדושה על ידי שלימות לשון הקדש שעלי דו זוכין לשמירת הברית שהוא עיקר הקדושה. כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כמו שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כ"ד). ועל ידי קדושה זו שהוא בחינת שלימות לשון הקדש בחינת שמירת הברית על ידי זה עושין כלים קדושים להמשיך השפע למטה. כי עיקר תיקון הכלים שיקבלו טוב הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל:
We must plead before Hashem that we merit to find the truth in its truth. This is what one should have in mind when kindling Ner Chanukah: that through the mitzvah of Ner Chanukah we merit to draw the illumination of truth — the aspect of "Sh'lach orcha va'amitecha" — that we merit to draw close to the point of truth always.
וכן שאר הפסוקים של ובא לציון כולם הם השתוקקות וכיסופין אחר השם יתברך. הכל כדי לתקן ולצייר הכלים לטוב להמשיך השפע טובה וברכה. כי אז הוא המשכת השפע למטה כמובא:
This is the aspect of why the mother's name specifically is mentioned when praying for a sick person. For all illness of a person is drawn from the aspect of the exchange of the Prince, where the son of the slave overpowers the Prince, chas v'shalom. For all illness is an aspect of death — a withdrawal of the vital forces and life-energy. The essential source of death is drawn from zuhamas hanachash, which is the aspect of zuhamas ha'eved [contamination of the slave] that overpowers the Prince through the sin of Adam HaRishon. For the contamination of the serpent and the contamination of the slave are one and the same aspect — the aspect of the curse pronounced upon the serpent, which is the aspect of "Arur Kena'an eved avadim" — as brought above.
ועל כן בשבת ויום טוב אין אומרים קדושה דסידרא בשחרית כי אם במנחה. כי בחול אין נמשך השפע כי אם בשעת התפלה ואחר כך נסגר השער. אבל בבת ויום טוב כל היום קדש כי הם עצמם אותונמשך השפע כל היום. ועל כן אין אומרים קדושה דסידרא כי אם בגמר היום שהוא תפלת מנחה. וכן ביום הכפורים שיש עוד תפלה יתירה אין אומרים כי אם בתפלה האחרונה שהיא תפלת נעילה שהוא בגמר היום. כי בגמר היום אומרים הקדושה הנ"ל כדי לתקן ולצייר השפע שנמשכה כל היום שתהיה שפע קדושה טובה וברכה כנ"ל:
From this contamination — the contamination of the slave, which is the contamination of the serpent — death is drawn, as explained in the Torah: when the serpent injected contamination into Chavah, death was decreed upon the world. For the essential decree of death comes through the aspect of the exchange — where the aspect of the son of the slave seeks to overpower the son of the king. For the body and neshamah are the aspects of the son of the slave and the son of the king. The neshamah is a portion of G-d above — the aspect of the Prince, the aspect of (Shemos 4) "B'ni bechori Yisrael," the aspect of (Shabbos 111a) "All of Yisrael are children of kings," the aspect of (Tehillim 2) "Hashem amar eilai b'ni atah..." — the aspect of a son drawn from the mind of the Father, as is known. As it is written (Yeshayah 46) "Han'su'im mini rechem, ha'amusim mini veten," and as it is written (Bereishis 2) "Vayipach b'apav nishmas chaim," and as it says in the Zohar HaKadosh: "One who blows, blows from within himself" — for they are truly a portion of G-d, which is the aspect of a son.
(הלכות נפילת אפים הלכה ב' נכללת בהלכות נשיאת כפים הלכה ב'. והלכות נפילת אפים הלכה ג' לא מצאנו באמתחת כתביו הקדושים. ולא נודע לנו אם ביארה בפעם הג' גם כן אך נאבדה בעוונותינו הרבים כמו שכמה וכמה הלכות נאבדו. או לא ביארה אז:
And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah. Had man not sinned, the aspect of avdus would have been completely nullified. For the essential avdus is drawn from transgressing the words of the Torah, chas v'shalom — in the aspect of (Avos 3) "Whoever casts off the yoke of Torah, upon him is placed the yoke of government and the yoke of worldly occupation" — which are the aspect of avdus. But one who accepts upon himself the yoke of Torah — the yoke of government, etc., is removed from him. For "there is no free person except one who engages in Torah," etc. (Avos 6). The principle: the essential aspect of avdus is from the side of the body, and the essential aspect of cheirus [freedom] and malchus is from the side of the neshamah. Man was created in order to nullify the body before the neshamah, the slave before the son. One must nullify the body to such an extent that it transforms into the nature of the neshamah itself — transforming from body to soul, from slave to son. For even in the service of Hashem there are two aspects. There are those who serve Hashem in the aspect of a slave, and those who are in the aspect of a son, as is brought. That is: a person must serve Hashem with all his strength so that the body does only the will of the neshamah. But as long as the body still has some scent of its bodily desires — only that the person breaks his desire for the sake of the will of the neshamah, which is the will of Hashem — even though this is very good and praiseworthy, nevertheless, his service is still in the aspect of a slave of kedushah. For certainly it is the aspect of a slave, since the service of Hashem is considered labor and toil for him — because the desire of the body does not incline toward it; he merely breaks the will of the body for the sake of the will of the Creator. Therefore he is still in the aspect of a slave. But one who merits to break the body completely, in the ultimate nullification, until the body is transformed into neshamah itself — and he fulfills "V'ahavta es Hashem Elokecha b'chol l'vavcha..." — with both your inclinations: so that even the body loves Hashem and does His will out of love, having no other desire, wanting nothing except the will of the Creator — then he is called a son. For all his service of Hashem is not called by the name of avdus at all — for it is not servitude for him at all! He does the will of Hashem in complete love, by the will of both body and soul, since the body has been transformed into neshamah, as above. Therefore it is certainly not fitting to call him by the name of slave at all, for avdus is only what goes against a person's will. What a person does willingly is not called avdus at all. For example: eating and drinking and other bodily desires are not considered labor and toil for a person, since he does them willingly. Only when he must lift a heavy burden and the like is it called work. Similarly, the service of Hashem: because the body is not accustomed to it, it is called work for him. But when he merits to transform the body into neshamah itself, then all service of Hashem is not called work for him at all — on the contrary, this is his essential vitality and his delight and his pleasure, and he has no other delight and joy in body and soul except when he merits to do the will of his Creator. And in truth, the fact that for most people the matter is the reverse — that eating and drinking and other bodily desires are not considered labor, while mitzvos and good deeds are considered labor and toil — this is itself the aspect of the exchange, where the Prince was exchanged for the son of the maidservant until people thought that the Prince was a slave, chas v'shalom, and the son of the maidservant was a king, chas v'shalom. So too, the truth has been reversed in the world: mitzvos and good deeds — which are the will of Hashem, the will of the neshamah, the aspect of the son of the king — this is considered avdus for them. And the will of the body — bodily desires — is not considered avdus for them, as if the body were king, chas v'shalom, over the neshamah. But in truth it is the exact opposite: the neshamah is the true king, and the body is a slave. And everything that is the will of the neshamah — Torah and mitzvos and good deeds — this is the aspect of kingship, the aspect of (Mishlei 8) "Bi melachim yimlochu" — and this is not called by the name of avdus at all, as above. And what is the will of the body — bodily desires — this is the essential aspect of avdus, the aspect of physical making, where the bodily desires take hold, drawn from the contamination of the slave, which is the contamination of the serpent, as is known. One must nullify the body before the neshamah, break the bodily desires — which are the aspect of avdus — and nullify them completely, until the body is transformed into neshamah itself, until the body does the will of the neshamah, which is the will of the Creator, willingly — and it is no longer considered work for him at all. Then the aspect of avdus is completely nullified, and he merits to be in the aspect of a son. This is the essential perfection, as is known. Had Adam HaRishon not sinned, a person would have merited this level in his lifetime — to transform the body into neshamah itself, so that his service of Hashem would not be in the aspect of a slave at all, but only in the aspect of a son, as above. But due to the sin of Adam HaRishon, through which the zuhamas hanachash — the contamination of the slave — took hold in him, the body became so materialized that great labor and toil are required to break the bodily desires. Then, even when he serves Hashem, his service is still in the aspect of a slave, since it is considered labor for him, because he must force himself to break his body that has not yet been refined to the point of transforming into the essence of the neshamah, as above. Therefore death was decreed — in order to refine and nullify the aspect of avdus. For the essential decree of death is due to the contamination of the serpent, which is the contamination of the slave, as above. That is: now, after the sin of Adam HaRishon, it is impossible to fully attain the aspect of a son — to transform the body into neshamah itself — except after death, when the body decomposes in the earth and rises in the resurrection in a pure and radiant body. Then the body will be in the aspect of neshamah, and the contamination of the slave will be completely nullified. Then one will be in the aspect of a son in body and soul, for the body will be transformed to the aspect of neshamah, and will be incorporated into the Infinite — in body and soul — in ratzo vashov, according to each person's merit. For now, in our present body, it is impossible to fully achieve the aspect of a son and nullify the aspect of avdus. Even exceedingly great tzaddikim who merited to completely refine their body — nevertheless, they must die due to the scheme of the serpent, for the sake of the tikun of the world, to repair the sin of Adam HaRishon and nullify the aspect of avdus from the world. It follows that the essential aspect of death is through the overpowering of the slave over the son — the body over the neshamah — which is the aspect of the sin of Adam HaRishon, through which death was decreed on the world. From there is drawn all illness — which is an aspect of death, a withdrawal of the vitality and powers, as above — drawn from the overpowering of the body over the soul. For the essential source of illness and death is the conflict between the neshamah and the body: when they do not conduct themselves in proper balance, the four elements overpower, chas v'shalom, until the soul cannot dwell with them together, and begins to withdraw from them. All this is drawn from the aspect of the machlokes of the slave against the son — where they were exchanged, etc., as above. For the four elements are the aspect of slaves, as it is written in the Torah "Anochi" (LM I:4, see there §22). For this reason, when praying for a sick person, we mention the mother's name specifically. For the essential vitality of a person — and of all creatures, formed beings, and made things — is through the Name, in the aspect of (Bereishis 2:19) "nefesh chayah — hu shmo" — "a living soul — that is its name." Through the name of everything, the vitality flows into it from the Life of all lives. Even from the Life of all lives, it is impossible to draw the vitality except through His Name, as it were — as explained in the Torah "U'v'yom HaBikurim, HaStarah," etc. (LM I:56): that it is impossible to draw the vitality from the Life of all lives except by calling upon Him by His Name, which is the Torah — see there. For regarding Hashem — "no thought can grasp Him at all" — and we know of Him only through His Name alone, like a great king who is hidden from the people of his land, and they do not see him, but know him only through the name alone. So too, "there is none who knows You at all" — only we know Him through His Name alone. For Hashem, in His compassion, contracted Himself through many contractions until He made for Himself a Name, in the aspect of "Vata'as l'cha sheim k'hayom hazeh" — so that we can know of Him through His Name alone: that there is a Master, Ruler, and Conductor — One, Singular, and Unique, etc. From the aspect of this great and awesome Name, the vitality flows to all creatures in the world — through their name specifically. For everything receives its vitality through its name, from the Name of Hashem Who gives life to all, as above. It is written (Shemos 3) "Zeh Sh'mi l'olam v'zeh zichri l'dor dor," and our Sages expound (Pesachim 50a): "Zeh Sh'mi l'olam" [concealed forever] — for His Name is not read as it is written. It is written with the Name Havayah but read as Adnus. But in the future it will be fulfilled: "Bayom hahu yihyeh Hashem echad u'Shmo echad" — it will be read with Havayah as it is written. But now, we must conceal the essential Sheim Ha'Etzem [the Essential Name], which is the Name Havayah, and it is read only as Adnus. From the secret of these two Names derive and descend the aspects of the father's name and the mother's name. From these two Names are drawn the aspects of neshamah and body — which are the aspects of man and woman. For the essential formation of the body is from the mother, and the essential neshamah is from the father — and their supernal root is the aspect of these two Names. They are the aspects of the sun and the moon, day and night, etc., as is known and understood in the sefarim. Had Adam HaRishon not sinned, and had he merited to transform the body into neshamah — slave into son — he would have merited in his lifetime to perceive the Name Havayah, and would have merited to pronounce it as it is written, as will be in the future. But now, after the sin, where the slave dominates, chas v'shalom — the aspect of the contamination of the serpent that has taken hold in the body — we must conceal the Sheim Ha'Etzem, for it is impossible to receive it in this body. It is impossible to pronounce it and perceive it now except through the Sheim HaKinui [the Name of Appellation], which is the Name Adnus, by which it is pronounced now. For this reason, man must die — so that the body may be refined in the earth, and then rise in the resurrection in a pure body that will be in the aspect of neshamah, and the contamination of the slave will be completely nullified. Then we will be able to pronounce the Sheim Ha'Etzem. Therefore, death is in truth a great good, as it is written (Bereishis Rabbah 9): "'V'hinei tov me'od' — this is death" — so that man will merit through this to perceive Him through the aspect of the Sheim Ha'Etzem, which is now impossible to pronounce, as above. Therefore, before a person's passing, an additional vitality of the neshamah is added to him, and through this he passes away, as it is written (Tehillim 104): "Tosif rucham yigva'un" — "You add their spirit and they expire." For Hashem shows us in this that death is a great good, for then begins the perfection of his tikun — that he must merit in the future to perceive Him with an additional, new perception through the aspect of the Sheim Ha'Etzem. From there is drawn the aspect of tosif rucham before the passing. And through this itself the person passes away, for now in this body, as soon as the additional vitality drawn from the Sheim Ha'Etzem is drawn, one must depart — for it is impossible to receive the vitality drawn from the Sheim Ha'Etzem in this present body, as above. Therefore, when a person is ill — which is the beginning of death, where the neshamah begins to withdraw, drawn from the aspect of tosif rucham yigva'un, so that he will merit in the future to receive the perception of the Sheim Ha'Etzem, etc. — and we wish to pray for him to have his strength restored and continue to live in this world (for he is still needed in this world to refine his body further, since "hayom la'asosam" — "today is for doing" — is written, and therefore we need mercy that a person should extend his years in this world to accumulate sufficient good deeds so that afterward, in the future, he will merit what he will merit, for everything is according to how much one has labored on erev Shabbos in this world) — therefore, when we must pray for the sick person, we mention only the mother's name and conceal the father's name. For the father's name, relative to the mother's name, is in the aspect of the Sheim Ha'Etzem relative to the Sheim HaKinui. And now we must conceal the father's name, in the aspect of "Zeh Sh'mi l'olam" — so that the person not depart, chas v'shalom, through an excess of light, through the aspect of tosif rucham drawn from the Sheim Ha'Etzem, which is the source of the departure, as above. For we wish the light to contract further and for the person to receive the vitality by way of concealment and contraction, gradually and in measure, through the Sheim HaKinui — from which the mother's name derives — so that he can continue to live and not depart through the aspect of tosif rucham, etc. Therefore we mention the mother's name specifically. For as long as a person is healthy and there is peace between the neshamah and the body — which are the aspects of the father's name and the mother's name — the essential one is the father's name, for a son is called by the father's name specifically: "In a place where there is the male, the female is not mentioned" — for the essential vitality is from the father's name specifically. But now, when the person is sick, chas v'shalom — which is the aspect of death, as above, drawn from the aspect of tosif rucham — this aspect of tosif rucham, drawn from the Sheim Ha'Etzem, is drawn and takes hold through the father's name most of all. For the father's name in its supernal root derives and descends from there [the Sheim Ha'Etzem], as above. Therefore now, the father's name should not be mentioned, lest the aspect of tosif rucham be aroused, chas v'shalom — from which comes the departure, chas v'shalom, as above. Therefore now, we must specifically conceal the father's name and mention only the mother's name — so that the vitality will flow to the body and he will continue to live in this world, receiving the vitality from the concealment of the Sheim Ha'Etzem specifically, as above. For in truth, the totality of the names of everything in the world — which is their vitality — is drawn only from the aspect of the Sheim HaKinui, for from the Sheim Ha'Etzem it is now impossible to receive the vitality openly, but only through great concealment. Therefore both the father's name and the mother's name together receive their vitality from the Sheim HaKinui. Only it is known that every aspect is comprised of all the aspects, as explained in the writings of the Arizal many times — that every name, every aspect, every sefirah, etc., is comprised of all the names and all the aspects. Therefore even the Sheim HaKinui itself is comprised of both the aspect of Sheim Ha'Etzem and Sheim HaKinui. Therefore, the father's name and the mother's name — which both derive from the aspect of Sheim HaKinui — are in the aspect of Sheim Ha'Etzem and Sheim HaKinui. For the father's name relative to the mother's name is in the aspect of the Sheim Ha'Etzem relative to the Sheim HaKinui. Normally the essential one is the father's name, which is the essential vitality, etc., as above. But at the time of illness, when the aspect of tosif rucham of the future is aroused — and this aspect is drawn most of all through the father's name, which constantly receives the vitality from the Sheim Ha'Etzem by way of great concealment and hiddenness, and now an aspect of revelation is being drawn upon it — the aspect of tosif rucham of the future, where the essential vitality will come from there, but in this world one must depart through it because it is impossible to receive this light openly in this world, as above — therefore, when we wish to pray for the sick person, we must conceal the father's name completely. For we wish him to continue living in this world, and therefore we must conceal the father's name, whose root is from the Sheim Ha'Etzem from which comes the aspect of tosif rucham — through which he would depart, chas v'shalom. We mention only the mother's name, whose root is from the Sheim HaKinui — to draw upon him vitality gradually and in measure, without additional spirit, so that he may live and extend his days and years further in this world to repair what still needs to be repaired. Amein v'amein. This is the aspect of what we find in all of Sefer Melachim: for all the kings of Beis Dovid, the mother's name of the king is always mentioned. For kingship is the aspect of the Name, as it is written (Shmuel II 8) "Vaya'as Dovid sheim" — "And Dovid made a name." For the essential kingship of Beis Dovid — from which Mashiach will come — is to reveal the Name of the glory of His kingship. For the kingship of Dovid Mashiach is the kingship of kedushah, which is His kingship, which is the aspect of His Name. For kingship is the aspect of the Name, as above. Therefore, for all these kings, the mother's name specifically is mentioned — for the essential revelation of the Name of the glory of His kingship in this world now is through the aspect of the Sheim HaKinui specifically, which is the aspect of the mother's name, as above. This is the aspect of Parshas HaTamid and the other korbanos that are recited in the morning. For all the korbanos are for the purpose of refining the spirit of man from the spirit of the animal, in the aspect of (Koheles 3) "Mi yodei'a ruach bnei ha'adam ha'olah hi l'ma'alah, v'ruach habeheimah hayoredes..." — "Who knows the spirit of man that ascends upward, and the spirit of the animal that descends..." This is the secret of what is written in the Ma'aseh: the Prince who was exchanged — his punishment and his tikun — was through pursuing the animals that the merchant had given him to drive and to graze. Two animals strayed from him, and he went to seek them until he chased after them deep into the thick of the forest, etc. — until he was compelled to stay there overnight, etc. — until a certain man came to him and said: "Desist from pursuing the sins! For these are not animals at all — rather, your sins are leading you thus," etc. See there. This is the secret of all the korbanos. For all of a person's sins are the aspect of beheimos [animals] — the aspect of the animal spirit, from which come all the desires — the animal desires — as it is written in Sotah (Sotah 15a): "She acted in the manner of an animal," etc. Therefore one must bring an animal as a korban to atone, for through the sin — where one was bound to the behavior of an animal, to the animal spirit and animal desires — the spirit of man became intermixed with the spirit of the animal. This is the essential aspect of the mixing of good and evil, the aspect of the blemish of the sin of the Eitz HaDa'as Tov vaRa, which encompasses all the sins in the world. Therefore one must bring an animal as a korban, and through the korban, the spirit of man is refined from the spirit of the animal — this is the secret of all the korbanos, as is known. Therefore it was said to the Prince who was exchanged that his pursuing the animals was his sins, as above — for his sins were clothed in the animals and caused him such suffering. For the sins are the aspect of the animal spirit, as above. For in truth, the exchange of the Prince for the son of the slave is itself the aspect of the intermingling of the spirit of man with the spirit of the animal. For the animal spirit is the aspect of the bodily desires, which is the aspect of the slave, as above — which is the aspect of an animal. As our Sages said: slaves are compared to animals, as they expounded on the verse (Bereishis 22) "Sh'vu lachem poh im hachamor" — "Stay here with the donkey" — a nation that resembles a donkey (Kiddushin 68a). Through sins, chas v'shalom, one causes the spirit of man to be intermixed and exchanged with the spirit of the animal — the aspect of the Prince with the son of the slave — which is the aspect of Heichalei HaTemuros that are empowered, chas v'shalom, through one's sins, as is known. Therefore the punishment of the Prince who was exchanged — who had followed his desires — was to seek and pursue the animals, as above. This is the secret of all the korbanos: they are to refine from the exchange of Heichalei HaTemuros — to refine the spirit of man from the spirit of the animal, which is the aspect of refining the Prince from the son of the slave, as above. And perhaps this is the aspect of the two lambs brought every day for the Temidim [daily offerings] — corresponding to the two animals of the Prince that strayed from him and which he was compelled to pursue, as written there in the Ma'aseh. Corresponding to those two animals, we must bring two animals every day for the Temidim in order to refine and repair this. This is the aspect of the Mishnah of "Aizehu Mekoman" [which is recited every day]: through clarifying the places of the korbanos, we refine and reveal the spirit of man that has fallen and become intermixed with the animal spirit — for which the Prince was compelled to seek them. For each person, according to how much he has intermixed — through his sins — the spirit of man with the spirit of the animal: if he does not merit to repair this in his lifetime, he must receive his punishment and be a wanderer in kaf hakela [the catapult of the sling], seeking the sparks and the spirit of man that he lost and cast into the spirit of the animal — which is the aspect of the pursuit of the animals, as above — until he receives his punishment in full, and then he will be repaired, for the punishment is the tikun, as is known. For this reason we say Parshas HaKorbanos every day — for this refinement, as above. And this is the aspect of the Mishnah of "Aizehu mekoman shel zevachim" — clarifying the places of all the offerings, the korbanos through which the spirit of man is refined from the spirit of the animal. By clarifying all their places, and by mentioning the korbanos and the places of the offerings, it is considered as if one actually offered those korbanos in those places. Through this, one merits to refine all the aspects of the spirit of man from the spirit of the animal, from all the places where they fell — for if one does not merit to repair through korbanos and teshuvah, then one must seek many places, which is the aspect of the punishment of the Prince, as above — but through the recitation of the korbanos said as teshuvah and atonement, by reciting the Parshas HaKorbanos and clarifying and saying Aizehu mekoman shel zevachim, one refines all the places where the spirit of man and the spirit of the animal fell and were intermixed, and repairs and elevates them from there, as above. This is the aspect of Pesukay D'Zimrah that are recited after Parshas HaKorbanos. This is the secret of the aspect of the man of the forest in the Ma'aseh, who took the Prince and brought him to his house. There, the Prince heard the voice of the wondrous niggun — of all the wild animals and domestic animals and birds, etc. — who made a wondrous niggun in honor of the moon, etc. Afterward, this man gave him the wondrous vessel [k'li]: when it is placed upon any species of wild or domestic animal in the world, that animal immediately begins to play this wondrous niggun, etc. See there. All this is the aspect of Pesukay D'Zimrah recited after Parshas HaKorbanos — the aspect of "Kohanim ba'avodasam u'Levi'im l'shiram ul'zimram" — "the Kohanim in their service, and the Levi'im in their song and their melody." For through the korbanos, the spirit of man is refined from the spirit of the animal. Afterward, one must recite songs, praises, and Pesukay D'Zimrah — for the essential completion of the refinement of the spirit of man from the spirit of the animal is through niggun and song, as explained in the words of the Rebbe in several places. See the Torah on the verse "K'chu mizimras ha'aretz bikhleichem..." (LM II:63). Therefore, the essential tikun of the Prince — after he received his punishment through the animals — when it came time to repair him, he merited to hear the voice of the niggun, as above. He was also given the vessel that arouses niggun from all wild and domestic animals when placed upon them. For this vessel has the power that as soon as it is placed on any animal, immediately the spirit of man concealed and intermixed within it begins to be refined and aroused — and through this, the wondrous niggun is made. For the essential source of all niggunim is through the refinement of the spirit of man from the spirit of the animal — this is the aspect of the songs and niggunim of the Levi'im at the time of the korbanos, as above. This is the aspect of Pesukay D'Zimrah after Parshas HaKorbanos, for the essential completion of the refinement is through the niggun — the aspect of Pesukay D'Zimrah, as above. Afterward — after receiving the vessel of niggun, corresponding to which we say Pesukay D'Zimrah — the Prince became able to understand one thing from another, as explained in the Ma'aseh; see there. This is the aspect of Krias Shma recited afterward, where one receives the hisbonenus [contemplation] of the Mochin, as is known in the kavanos — that the essential reception of the Mochin is during Krias Shma. This is the aspect of his meriting afterward to understand one thing from another — the aspect of the Mochin received during Krias Shma, as above. Afterward, the true Prince received the kingship, as written there. This is the aspect of Tefilas Shmoneh Esrei, where the essential building of the Malchus takes place, as is known. For the essential aspect of Malchus is merited through tefillah, which is the aspect of Malchus, as is known. For through tefillah, one rules over all the worlds and directs all the worlds as one wishes, in the aspect of "Tzaddik mosheil yiras Elokim." As our Sages said (Mo'ed Katan 16b): "HaKadosh Baruch Hu decrees a decree and the tzaddik annuls it" — all through tefillah. Through this is the essential kingship and dominion of the true tzaddik — who is the aspect of the true Prince. This is the aspect of why all the Avos were shepherds of animals — all in order to refine the exchange, which is the aspect of the intermingling and exchange of the spirit of man with the spirit of the animal, etc., as above. This is the aspect of Dovid HaMelech, who was a shepherd, and it is written of him (Tehillim 78) "Me'achar alos hevi'o lir'os b'Yaakov imo..." — "From behind the nursing ewes He brought him, to shepherd Yaakov His people." For Dovid was engaged in this more than anyone — to refine the spirit of man from the spirit of the animal, to refine the aspect of the Prince from the son of the maidservant, etc. Therefore Dovid merited the kingship, as above. He shepherded animals with great holiness, and through this he merited to refine the spirit of man from the spirit of the animal — which is the aspect of refining the Prince from the son of the maidservant — and therefore through this specifically he merited the kingship, in the aspect of "me'achar alos hevi'o lir'os b'Yaakov imo..." This is the aspect of Yaakov who was a shepherd of animals in order to refine the neshamah of his match, as it is written (Hosheia 12) "V'avad Yisrael b'ishah..." — as it is written (Bereishis 29) "Va'a'avdecha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah" — "I will serve you seven years for Rachel your younger daughter." For the essential hold of avdus — the contamination of the serpent — takes hold most of all in the woman. For the serpent injected its contamination into Chavah specifically, as is known. Therefore we bless in the morning "shelo asani ishah" — for the contamination of avdus is closer to the woman most of all, and more refinement is needed there. Therefore it was decreed upon the woman: "v'hu yimshal bach" — "and he shall rule over you" — which is the aspect of avdus: she must do for her husband all the tasks that a slave does for his master. Therefore Yaakov — since he needed to establish the twelve tribes of Y-K, a complete household — was compelled to cast himself into avdus and be a shepherd of animals for Lavan. For judgment is only sweetened at its root. Therefore he said: "E'evadcha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah" — for through his avdus in great holiness, he would merit to refine the good from the evil, subdue the contamination of avdus, and refine the spirit of man from the spirit of the animal through being a shepherd for him. All this in order to refine from Lavan HaArami the neshamah of his match — the neshamah of Rachel — to establish the tribes of Y-K. Since Yaakov knew that Lavan was a great deceiver, deeply embedded in the aspect of Heichalei HaTemuros — from which comes the essential deception of all deceivers, who are suspect of making exchanges — therefore Yaakov doubled his condition and said "E'evadcha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah," as Rashi explains there: that he specified meticulously so that Lavan would not exchange Leah for Rachel. All this Yaakov feared because he knew that the sin of Adam HaRishon had not yet been repaired — from which comes the hold of Heichalei HaTemuros, which causes the neshamos of the Avos and Imahos to be intermixed among such wicked people as Lavan, etc., as above. He knew that Lavan was the greatest deceiver, deeply embedded in Heichalei HaTemuros — therefore most suspect of making the exchange. Therefore he doubled his condition with him even more, as above, and as Rashi explains there. Yet in the end, it did not help — for Lavan deceived him and exchanged Leah for Rachel. This exchange caused the machlokes among the tribes and the division of the kingship of Beis Dovid and the sale of Yosef. For had he married Rachel first, Yosef would have been born first and would have been the actual firstborn — his brothers would not have been so jealous of him, for all would have recognized his greatness and his truth. But because of the exchange, his brothers erred about him and thought he was not a man of truth, and they were jealous of him because their father favored and drew him close — and the machlokes was so great that they sold him as a slave. Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, etc. From this descended the division of the kingship of Beis Dovid, as is known — through which the Beis HaMikdash was destroyed and we were exiled from our land, etc. As is brought in the sefarim, what Lavan HaArami caused through this exchange. The principle: all the sufferings of Yisrael are drawn from the aspect of the exchange of Heichalei HaTemuros — the aspect of the exchange of the Prince — the aspect of all the exchanges and changes in every generation until Mashiach Tzidkeinu comes speedily in our days and refines everything, and each one will come to his place in peace. Amein. Let us return to the matter of Chanukah. For all of this is the aspect of Chanukah. The mitzvah of Chanukah — to draw the light of truth into the world — is all in order to magnify and glorify His Name. For the entire creation from beginning to end was all for the sake of His Name, which is His glory, as it is written (Yeshayah 42) "Ani Hashem hu Shmi u'khvodi..." And it is written: "U'varuch Sheim Kvodo..." And so extensively. And for this He created the entire world: to reveal His Name and His glory. As our Sages said: "Everything that HaKadosh Baruch Hu created, He created only for His glory, as it says: 'Kol hanikra biShmi v'liKhvodi berasiv yetzartiv af asisiv' — 'All that is called by My Name and for My glory, I created it, I formed it, I also made it.'" And the glory is the Name, as above — and as is explicit in this very verse that our Sages brought: "Kol hanikra biShmi v'liKhvodi," etc. For Hashem created everything "b'gin d'yishtamud'in lei" — "so that they would know Him" — as it is written in the Zohar HaKadosh. That is: to know and recognize His Name, for regarding Him Himself, as it were — "no thought can grasp Him at all" — and it is impossible to know of Him except through His Name, as it were. He contracted Himself through many contractions and created the entire creation from beginning to end, and graced us with knowledge and intellect, so that we have the capacity to know and to believe in His Name — to know and to make known and to be made known that there is a Master and Ruler, root and source of all the worlds, Singular, Primordial, He Who conducts and rules — He is the Former, He is the Creator, etc. All this is the aspect of His Name — that we know Him through His Name alone. And in truth, Hashem is one and His Name is one. For His Name is His unity. As it is written: "Ani Hashem hu Shmi..." For even regarding a lower being — a human being — and regarding everything in the world, the name of everything is not something separate from the thing; rather, the name is bound with everything in complete unity all the days of its existence. How much more so, infinitely more, above: His great Name is His unity — the aspect of "Hashem echad u'Shmo echad," the aspect of "Ani Hashem hu Shmi," the aspect of "Ki kh'Shimcha kein T'hilasecha." Only the distinction is on the side of the receivers. For example, in the physical realm, when we call a thing or a person by its name — even though we have not seen it — such as when we speak of a certain king or emperor that we do not see, but only hear his name: this name of the king is the king himself. Yet even so, there is a distinction for us between seeing the king himself and knowing him by his name, even though in truth, in his own place and essence, all is one — for the name is the form of the thing. Only that with created beings, the unity is not in essence, for they are composites, and therefore they can change from name to name according to their state. For example: a piece of silver — when made into a bowl, it is called "a silver bowl"; and at that time the name and the bowl itself are in complete unity, from the side of their composition. But when the bowl is changed into silver spoons, the name changes. So with everything in the world — in all the mineral, vegetable, animal, and human kingdoms — there the unity exists, but it is not essential unity, only from the side of their composition, and therefore there are many changes in them — in the aspect of changing of the name. But to differentiate by a thousand times a thousand and a myriad times a myriad distinctions — above, regarding Him — it is written: "Hashem Shimcha l'olam" — for His Name is His essential unity forever and ever, may His Name be blessed forever. Only for us, in this murky body, there is a distinction in our perception: we can grasp in our minds only His Name alone — that we know and believe that there is a Master, Conductor, and Ruler. But the essence of His G-dliness — no thought can grasp Him at all, as above. Yet in truth, all is one, for Hashem is one and His Name is one, as above. The principle: the essential purpose of creation is to reveal His Name in the world. And all the forms of service in the world through which we serve Him — all are in order to reveal His Name in the world, in the aspect of "B'chol makom muktar u'mugash liShmi" — "liShmi" specifically — that is, to reveal His Name in the world. And all the tefillos and all the berachos and thanksgivings — all are to bless and sanctify and publicize the Name of His glory in the world, in the aspect of "Yehi Sheim Hashem mevorach mei'atah v'ad olam." And it is written: "U'varuch Sheim Kvodo l'olam"; "Vivarechu Sheim Kvodecha"; "Hodu lo barechu Shmo"; "L'hodos l'Sheim kadshecha," etc. — and many like these are explained in all the verses: that the essential service, blessing, and thanksgiving is to magnify and publicize His Name in the world.
Loading comments…