נשיאת כפים ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ד אות א ובו יתבאר ענין פורים ופסח וד' פרשיות:
This is "S'mach Z'vulun b'tzais'cha v'Yissachar b'ohalecha" — "Rejoice, Z'vulun, in your going out, and Yissachar in your tents" (D'varim 33). Specifically when "Yissachar is in your tents" (= the Tzaddik engages in Torah) and you support him → then you have cause to rejoice in your going out to commerce and business. The Tzaddik will sustain and maintain you. "Nations will call to the mountain, there they will offer righteous offerings" — Rashi explains: "Nations will come and convert." Through the aspect of "your going out" and "your tents" (= Torah and derech eretz) → all are sustained, even the nations → their kitrug is nullified → far from contesting the inheritance of Eretz Yisrael, they themselves come and convert: "Amim har yikra'u, sham yizb'chu zivchay tzedek."
על פי התורה אמצעותא דעלמא היכא וכו' (בסימן כ"ד בליקוטי חלק א') עיין שם כל התורה מראשה לסופה. והכלל שעל ידי עשיית המצוה בשמחה זוכין להעלות השכינה מהגלות.ולעלות מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד שזוכין לעלות למעלה למעלה. עד שזוכין להשיג אור האין סוף בחינת מטי ולא מטי שהוא למעלה מנפש רוח נשמה למעלה מהספירות וכו'. עיין שם כל זה היטב מה שכתב שם שמפנימיות הברכאן שהם דקות הברכאן נתברך המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת הכתר שהוא הבחינה המעכב והמסדר את המוחין לבל יהרסו לעלות אל ה' וכו'. שעל ידי בחינת הרדיפה והמעכב על ידי זה נעשין בחינת הט' היכלין שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' עיין שם כל זה היטב:
Based on the Ma'aseh of the Prince Who Was Exchanged(Sipuray Ma'asiyos, Story #11)
וזה בחינת נפילת אפים שאז הוא תכלית היחוד והזווג העליון כמובא בכונות התפלה. כי כל הבחינות הנ"ל המבוארין בהתורה הנ"ל, דהיינו שמלכות עולה מן הקליפות ומלכות מלביש ועולה לבחינת נה"י ונה"י לחג"ת וחג"ת לחב"ד וכו'. כל זה הוא כוונת סדר התפלה שאומרים מתחלה קרבנות וקטרת, ואחר כך פסוקי דזמרה, ואחר כך ברכת קריאת שמע, ואחר כך התפלה שמונה עשרה וכו'. שעל ידי כל זה עולין העולמות בבחינות המבוארין בתורה הנ"ל. שמלכות עולה מן הקליפות ומלכות מלביש נה"י וכו' וכו'. כמובאר היטב בכוונות. ורבינו ז"ל גילה וביאר שכל סוד עליית העולמות בבחינה הנ"ל נעשין על ידי עשיית המצוה בשמחה כנ"ל. נמצא שעשיית המצוה בשמחה ובחינת סדר התפלה הם בחינה אחת שעל ידם עולין העולמות בבחינת הנ"ל המבוארין בתורה הנ"ל שהם סוד כוונות סדר התפלה כנ"ל. עד שזוכין על ידי זה לעלות עד הכתר לברך ולתקן בחינת המסדר והמיישב את המוחין שעל ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נעשין בחינת הט' היכלין הנ"ל כנ"ל. וזהו בחינת נפילת אפים אחר גמר התפלה. כי אחר גמר התפלה אז כבר נגמרו עליית כל העולמות למעלה עד אצילות למעלה למעלה כמובא בכוונות. ואז צריכין להכלל באור האין סוף שזהו עיקר סוד היחוד והזווג שנעשה בגמר התפלה. כי עיקר בחינת היחוד והזווג הוא התחברות עלמא תתאה בעילאה כמובן בזוהר בכמה מקומות. ובפרט בפרשת ויגש עלפי כי הנה המלכים נועדו וכו' עיין שם. הייינו כשהנפש מישראל שהיא בחינת עלמא תתאה נגד אור אין סוף ברוך הוא. כשזוכה להיות נכלל באור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי, זהו בחינת תכלית היחוד והזווג של עולמות עליונים. וזה אי אפשר כי אם על ידי תיקון המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר כנ"ל. שעל ידי בחינה זו נמשך בחינת מעכב אל המוחין לבל יהרסו הגבול. ועל ידי שני בחינת אלו דייקא, דהיינו הרדיפה והמעכב. על ידי זה דייקא נעאשין ההיכלין הנ"ל שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו עיקר בחינת היחוד כנ"ל. וזה בחינת נפילת אפים שאז הוא עיקר בחינת היחוד והזווג כמבואר בכוונות כנ"ל. ועל כן צריכין אז ליפול על פניו, זהו בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים שבחינה זאת נמשכת מבחינת המסדר והמיישב שנתברך מפנימיות הברכאין וכו' כנ"ל שהוא בחינת הכתר כנ"ל. ומבחינה זאת יש כח בהמוחין לעכב את המוחין מרדיפתן וכו' כנ"ל. שזהו בחינת נ"א בחינת ויסתר משה פניו בחינת הכח המעכב המסדר והמיישב את המוחין כנ"ל. שעל ידי זה דייקא משיגין אור האין סוף ברוך הוא כנ"ל:
In truth, I am but an ignorant man, and the understanding of a person is not with me. I do not merit to understand what I have seen written in several sefarim of Kabbalah — imprecise language regarding the holy Names of Hashem, and in particular the language of the Siddur of the Maharik z"l, called Kol Yaakov, who wrote in his introduction, in these words: "Therefore, we have nothing with the Ba'al HaRatzon — may His Name be praised in the mouth of all His creatures — except that in all the berachos and thanksgivings, in all the matters and kavanos, it is 'muktar u'mugash liShmo' — 'liShmo' specifically," etc. See there. He wished to correct and instruct us in the path of kavanah — what we should intend in our tefillos and our avodah. But in truth, according to the plain reading of his language, he corrupted much and caused a stumbling-block to those who study his sefarim, touching the very foundation of holy emunah, which is the essence of everything.
אות ב ועל כן צריכין לומר ווידוי על חטאיו קודם נפילת אפים. זה סוד מה שכתב רבינו ז"ל שם בהתורה הנ"ל על מה ששאלו סבי דבי אתונא מי יימר. ופירש שם מי יכול לכנוס להיכלי התמורות להעלות הקדושה והשמחה משם כדי שעל ידי זה תעלה השכינה מהגלות ותעלה בכל עליות הנ"ל. עד שיזכה להשיג אמצעותא דעלמא שהוא בחינת אור אין סוף עיין שם. וזה בחינת ווידוי על החטאים שאומרים קודם נשיאת אפים שאז הוא תכלית היחוד שנכללין באין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. כי אי אפשר להשיג זה האור בחינת אור אין סוף כי אם על ידי שמעלין כל ניצוצות הקדושה מעמקי הקליפות שזהו בחינת עליית השכינה מהגלות כנ"ל. ולזה צריכין ווידוי דברים. כי על ידי כל החטאים נופלין ניצוצי הקדושה בין הקליפות שזהו עיקר פגם של כל החטאים שבעולם כידוע. ועיקר הפגם הוא מה שמתגבר ח"ו העצבות על ידי החטאים בבחינת (תהלים ל"ח) אדאג מחטאתי בחינת (בראשית ו') ויתעצב אל לבו. כי השכינה שהיא כלליות הקדושה היא שמחתן של ישראל. והקליפות שכנגד הקדושה הם בחינת עצבות תוקפא דדינא כמבואר בהתורה הנ"ל. ועל ידי החטאים גורמים ח"ו שניצוצי הקדושה בחינת ניצוצי השמחה לשמוח בהשם יבתרך לשמוח בשמחת אחדותו יתברך. אלו ניצוצות השמחה הם בחינת ניצוצי הקדושה שנופלים בין הקליפות שהם בחינת עצבות. כי השמחה היא הקדושה כנ"ל. ואזי העצבות והמרה שחורה מתגבר ח"ו ואינם מניחים לישראל לשמוח. וזה עיקר גלות השכינה עיקר פגם כל החטאים שבעולם. ועל כן אחר התפלה שצריכין לכלול באור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל, שזה אי אפשר כי אם על ידי שמחה כנ"ל. ומחמת שעכשיו בגלות, השכינה שהוא בחינת השמחה בגלות, על כן אי אפשר לזכות לשמחה כדי להשיג אור האין סוף כנ"ל כי אם על ידי שיורדין לעמקי הקליפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדושה להעלותם מעמקי הקליפות שעל ידי השמחה הזאת עולין מעולם לעולם וכו' עד שמשיגין אור האין סוף בבחינת הנ"ל. ועל כן צריכין ווידוי דברים אז כי על ידי הווידוי שמתוודין על החטאים על ידי זה מתכפרין החטאים כמו שכתוב (משלי כ"ח) ומודה ועוזב ירוחם. כי על ידי הווידוי מעלין כל הנצוצות שנפלו על ידי החטאים. ואז כשעולין ניצוצות הקדושה על ידי מחילת עוונות שזוכין על ידי הווידוי אזי עולה השמחה מהגלות שהוא עיקר הקדושה כנ"ל. ועל ידי שמחה זאת זוכין להכלל באור האין סוף להשיגו בבחינת מטי ולא מטי כל אחד לפי בחינתו. וזהו בעצמו בחינת נפילת אפים שמבואר בכונות שאז מפילין את עצמם למטה למטה לסטרא דמותא כדי להעלות הקדושה משם. ואז נעשה תכלית היחוד עיין שם היינו כנ"ל. כי הא בהא תליא כי אי אפשר להשיג ולהגיע לבחינת תכלית היחוד שהוא בחינת השגת אור האין סוף בבחינת הנ"ל כי אם על ידי שמחה שזוכין על ידי שיורדין לעמקי הקליפות להעלות הקדושה שהוא השמחה משם כנ"ל שזהו בחינת מי יימר הנאמר בהתורה הנ"ל. ואף על פי שכבר העלינו ובררנו את הקדושה מעמקי הקליפות על ידי אמירת קטרת וקרבנות בבחינת (משלי כ"ז) קטרת ישמח לב. כי על ידי קטרת עולה הקדושה שהיא השמחה מהקליפות כמבואר בהתורה הנ"ל. אף על פי כן עתה אחר גמר התפלה קודם שזוכין לתכלית היחוד להשיג אור האין סוף בבחינת הנ"ל צריכין לחזור ולירד להעלות הקדושה מעמקי הקליפות שזהו בחינת ווידוי דברים בחינת נפילת אפים כנ"ל. כי מתחלה בררנו הקדושה והשמחה בשביל עליית העולמות כדי שנוכל לעלות מעולם לעולם. כדי שנזכה להשיג המוחין הקדושים כדי שנזכה לרדוף להשיג אור האין סוף שכל זה אנו עוסקין לעשות על ידי עבודתינו מתחלת סדר התפלה עד סוף שעל ידי שעולין מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה וכו'. ומלכות מלביש נה"י ונה"י מלביש חג"ת וכו' וכו'. אבל עכשיו שכבר זכינו להמוחין. אבל העיקר מה שצריכין עכשיו הוא לתקן בתכלית השלימות את המסדר והמיישב את המוחין, דהיינו בחינת המעכב הנ"ל. ובשביל זה צריכין שמחה יתירה וצריהכין לחזור ולירד לעמקי הקליפות לברר הקדושה מעמקי הקליפות על ידי ווידוי דברים ונפילת אפים שמפילין עצמן למטה כדי שנזכה להעלות השמחה מעמקי עמקי הקליפות כדי שיתברך ויושלם בתכלית השלימות המסדר והמיישב כדי שנזכה להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי. כי עיקר שלימות ההשגה הוא על ידי כח המסדר והמיישב הנ"ל שהוא בחינת כתר שבגבוה מן הכל. שעל ידי זה דייקא משיגין אור האין סוף על ידי הרדיפה והמעכב דייקא כנ"ל. כי עיקר תיקון המסדר והמיישב הוא על ידי השמחה. כי המסדר והמיישב הוא בחינת כתר ששם מקור השמחה בחינת (ישעיה ל"ה) ושמחת עולם על ראשם, על ראשם דייקא זה בחינת כתר שהוא למעלה מהראש שהוא בחינתהמוחין. כי השמחה מרחבת המוחין ואז יש להם כח לסבול מה שמשיגין מאור האין סוף ולבלי להרוס את הגבול. אבל העצבות ח"ו מצמצם את הדעת עד שהוא קטן מהכיל את האור. ואז אינו יכול לסבול אפילו מעט ניצוצי האור שמאירין לו ויכול להרוס את הגבול ח"ו. ועל כן עיקר ההשגה על ידי השמחה בבחינת (שבת ל') אין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה:
.key-term{color:#6b1d1d;font-weight:600}
אות ג ועל כן בשבת ויום טוב ושאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין בהם נפילת אפים. כי שבת הוא מעין עולם הבא שאז תגדל השמחה מאד בחינת (ישעיה נ"ה) כי בשמהח תצאו בחינת (שם כ"ה) ואמר ביום ההוא וכו' זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וכו'. וכן ביום טוב וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון כולם הם בחינת ימים טובים שמאיר בהם הארת שבת. ועל כן אין אומרים אז ווידוי ואין נופלים אז על פניהם. כי אז אין שליטה להקליפת שהם בחינת עצבות. ועל כן אז השמחה בשלימות ואין צריכין אז לירד לעמקי הקליפות להעלות השמחה משם כי אז אין להקליפות שהם העצבות שליטה כלל. ואז נתעורר בחינת שלימות השמחה שלעתיד כנ"ל. ועל כן אז ממילא זוכין להשיג אור אין סוף בבחינת הנ"ל שעיקר השגתו על ידי השמחה. כי אז הם ימי שמחה ואין צריכין אז לירדש להעלות ולברר השמחה מהקליפות. כי אז אין להקליפות שהם העצבות שום שליטה כלל. ואז מאיר השמחה ממילא מעצם תוספת קדושה שב~ אותו היום שזאת התוספת קדושה של אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון הוא בחינת שבת שהוא מעין עולם הבא שאז הוא עיקר השמחה. ועל ידי זה נכללין באור האין סוף בבחינה הנ"ל. ואין צריכין אז ווידוי דברים ולא נפילת אפים כלל מחמת גודל השמחה שמאיר אז כנ"ל:
.bold-concept{font-weight:bold;color:#1a3c5e}
אות ד וזה בחינת פורים. שעיקר מצות פורים הוא לשמוח בכל עת, לשמח את עצמו בכל מיני שמחה כמו שכתוב (אסתר ט') לעשות ~ אותם ימי משתה ושמחה. וכמו שנוהגים כל ישראל לשמוח בכל מיני שמחות בפרוים שזהו עיקר מצות פורים. כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא שהוא זוהמת הנחש הוא בפורים. כי אז מכניעין קליפת המן עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שנמשך על ידי חטא עץ הדעת שמשם אחיזת המן הרשע ימח שמו כמו שאמרו רז"ל (חולין קל"ט) המן מן התורה מנין שנאמר (בראשית ג') המן העץ וכו'. נמצא שהמן הרשע ימח שמו הוא בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נמשך זוהמת הנחש. ועיקר זוהמת המן זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות ומרשה שחרוה שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים ~ אותם לשמוח. כי עיקר הסטרא אחרא הוא עצבות כנ"ל. שזה נמשך מפגם עץ הדעת בחינת (שם) בעצבון תאכלנה שנגזר אז בחינת (שם ו') ויתעצב אל לבו הנאמר בדור המבול שכל זה נמשך על ידי פגם עץ הדעת כידוע. כי עיקר הקדושה הוא שמחה דהיינו לשמוח בהשם יתברך. כי מי שיש לו אמונה שלימה בהשם יבתרך בודאי ראוי לו לשמוח תמיד בהשם יתברך. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבי' וכבר מבואר בדברינו מזה כמה פעמים. והמן ועמלק שהם בחינת המחקרים והכופרים מהם נמשך עיקר העצבות והמרה שחורה. כי עיקר השמחה הוא שמחת המצות בחינת (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומי שמאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה בתממותובפשיטות כמו שכל ישראל מאמינים, בודאי אין שמחה בעולם כמו שמחת עשיית המצצות שאו זוכין לעשות נחת רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך. ואנו קונים לנו חיי עולם לעולמי עד ולנצח נצחים על ידי חוטי הציצטית שקונים אותבעד גדול אחד ואנו נכללים על ידי זה באור האין סוף. היש שמחה גדולה מזו. כי זה כל אדם יכול להבין שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם. כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ואם יצבור כעפר כסף וזהב סוף כל סוף מה יתרון לו בכל זה כי לא במותו יקח הכל. והכל יודעין שסוף אדם למות וימינו כצל עובר. ומי שיש לו רק איזה רשימה בעלמא של שכל אמתי אפילו נכרי יכול להבין שאין שום שמחה בזה העולם כלל. כי אחרית שמחה תוגה, ועל זה נאמר ולשמחה מה זה עושה (קהלת ב'). ועל כן אלו המחקרים והכופרים אין להם שום שמחה אמתיות כלל. והרת פניהם ענתה בהם שעל פי רוב הם מלאים עצבות יגון ואנחה. כי מהיכן יקבלו חיות ושמחה אמתיות מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשיית מצותיו יתברך. ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשיית המצות הקדושים. ויחפאו על ה' ועל תורת משה דברים אשר לא כן אשר בדו מלבם. כאלו ח"ו כל טעמי המצות הקדושים הם נימוסיות ח"ו בשביל תיקוןה עולם תיקון ההמדינה ח"ו. אוי הם ואוי לנפשם, תיפח רוחם ונשמתם כי אין כפירה גדולה מזו. ולדבריהם הרעים והזרים והמרים והמטונפים בודאי אין לשמוח בשום מצוה ח"ו מאחר שתכלית המצוה הוא בשביל תיקון זה העולם. ואם בגוף העשירות והממון ושאר חפצי העולם אין שום שמחה אמתיית כי אחריתו מרה כלענה כנ"ל. מכל שכן איך ישמח בהמצוה שהיא רק בשביל קיום נמוס המדינה ח"ו לפי דעתם הרעה והמשובשת.ואיך ישמח במצות סוכה מאחר שאומר עליו טעם של שטות כזה שאז טוב לישב באויר כזה. והוא בעצמו יודע שזה שטות כי על פי פשוטו בודאי אז טוב יותר לשבת בביתו מלישב בסוכה. ואם ירצה לישב בצל יעשה לו אהל של פשתן כדרך השרים ולא סוכה העשויה כדינו שסככה מפסולת גורן ויקב דייקא. וכן בשאר המצות. ואין צריכין לחזור לסתור שטותים ושקרים ודברים בדוים כאלה שהם הם עיקר האפיקורסות והכפירות שכופרים בתורת משה לגמרי ומחפין השקר שלהם בשטותים כאלה כאלו הם מתרצים את דברי משה רבינו עליו השלום ונותנים טעם לדבריו טעמים מרים וסרוחים שכאלה אם יש טעם בריר חלמות ושטותים כאלה. בפרט עתה שכבר זכינו לספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל שמבואר בהם שכל מצוה ומצוה מרמז לדברים גבוהים ועליונים מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית. כי הם חיינו ואורך ימינו בזה ובבא לעולמי עד ולנצח נצחים. ואנו בני ישראל אשר השם יבתרך הבדילנו ברחמיו מן התועים והכופרים האלה שהם בודאי מן הערב רב. מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו וכו'. כמה וכמה יש לנו לשמוח בכל עת ובפרט כשאנו מגיעים לעשות איזה מצוה. אשר אנו זוכים ברגע קלה של עשיית המצוה להיות נכללים בהשם יתברך באור האין סוף ברוך הוא. ואנו קונים לנו חיי עולם לעד ולנצח על די כל מצוה ומצוה שרובם ככולם קלים לעשותם ונעימים מאד כמו שכתוב (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכו'. ואין להאריך בזה לאחינו בני ישראל מאמינים בני מאמינים. כי החכם יבין מדעתו כמה יש לו לשמוח בשעת עשיית כל מצוה ומצוה. ודייקא על ידי שמחת המצוה על ידי זה דייקא עיקר עליית השכינה מהגלות עד שזוכין להעלות כל העולמות למעלה למעלה עד שמשיגין אור האין סוף בבחינה ה"ל כנ"ל. וזה עיקר בחינת פורים שהוא בחינת עשיית המוה בשמחה. כי אז שמחים כל ישראל בשמחה גדולה מאד עד אין סוף ואין תכלית. כי המן זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות כנ"ל. כי המן בגימטריא צ"ו עם הכולל שהוא בחינת תוקף הקליפו שבעשיה כמבואר בכוונת כי אין צ"ו אלא עבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין נ"ו). היינו שעיקר בחינת צ"ו שהוא בחינת כלליות צווי המצות, העיקר הוא בביל להכניע העבודה זרה שהם הכפירות שהם בחינת המן שעולה צ"ו עם הכולל. שהוא כופר בעשיית המצות ובודה עליהם טעמים של שקר. ועל כן עיקר קטרוגו והתגרותו הוא בהשמחה של המצות. כי אינו מניח לשמוח בשום מצוה מחמת שמכניס כפירות שהם טעמים של שטות בשביל עסקי עולם הזה ח"ו. שעל ידי זה בודאי אין לשמוח ח"ו בשום מצוה כי בעולם הזה אין שום שמחה כנ"ל. ומחמת קנאתו של המן במרדכי וישראל שראה שהם חזקים כל כך בעשיית מצותיהם ועושין ~ אותם בשמחה גדולה ובמסירת נפש. על ידי זה נתקנא בהם מאד עד שרצה להעבירם מן העולם ח"ו. ומחמת שעיקר קנאתם הוא בהשמחה של המצוה. כי על גוף המצוה הם יכולים לומר ח"ו הוא נימוס ח"ו כמו שאר נימוסי העובדי כוכבים ח"ו. אבל מאחר שרואים שישראל מוסרים נפשם עך קידוש השם בשמחה גדולה בשביל עשיית המצות כמו שראינו שר' עקיבא הוה גחין וחייך בשעת שדנו ~ אותו לפני טורנוסרופוס הרשע ימח שמו כמובא במדרש שוחר טוב משלי, וכיוצא בזה בשאר קדשים. וכל ישראל קדושים שמחים במצותם. ובזה מתקנא המן שהוא בחינת הכופרים ביותר. ועל כן בפורים שאז נכנע המן עמלק שהם בחינת הכופים הנ"ל. אז עיקר המצוה הוא שמחה כי זה עיקר הכנעתו כנ"ל:
.transliteration{font-style:italic;color:#555}
אות ה וזה בחינת גודל הפלגת השמחה מאד מאד שנוהגים כל ישראל בפורים. להרבות אז בשמחה גדולה מאד ועושים אז כל מיני צחוק ושחוק בשביל להרבות השמחה. כי עיקר מצות פורים הוא השמחה כנ"ל. ועל כן עושים כל מיני שחוק ומילי דשטותא. ועושים אז מעה שכרות ושטות בשביל השמחה. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות כמה אזהרות גדולות שצריך האדם להרגיל את עצמו להיות בשמחה תמיד. ואיתא בדבריו הקדושים שאי אפשר להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא, שעושין עצמן כשוטה ומשמחין את עצמן במילי דשטותא. כי מחמת שטבע האדם נמשך אחר העצבות מאד, כי כל אדם מלא יסורים ויגונות כידוע לכל אחד ואחד. על כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכחות להיות בשמחה. ועיקר השמחה אי אפשר להיותכעי אם על ידי מילי דשטותא, כמו שמעתי מפיו ז"ל שאמר בזה הלשן "סע האט א פנים אז מע ען מער ניט פרייליך זיין נאר מיט נאריש מאכין זיך". וכן דיבר עוד מזה כמה פעמים. וזהו הענין מה שהיו נוהגין כל הצדיקם הגדולים המפורסמים שהיו בימינו שעל פי רוב היה להם אנשים שהיו כמו בדחנים. והיו עושים לפנים כל מיני צחוק ושטות כמפורסם. והכל בשביל שמחה כי אין דבר מזיק לעבודת ה' כמו העצבות כמובא בכל הספרים הקדושים. ומגודל מרירת וצרות הגלות המר הזה בגוף ונפש וממון אי אפשר להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל. וזה בחינת מילי דבדיחותא שהיו נוגים התנאים ואמוראים הקדושים קודם הלימוד כדי לבא לשמחה על ידי מילי דבדיחותא שהם מילי דשטותא דייקא. וזהו בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש (ויקרא ד' מ"ז ע"ב) שרב המנונא סבא הוה מסדר קמי חבריי' פרקא דמילי דשטותא. היינו כנ"ל. כי עיקר גלות ישראל שהוא גלות השכינה. עיקר הגלות הוא מה שהעצבות שהם הסטרא אחרא והקליפות מתגברין על ישראל, ואינם מניחים ~ אותם לשמוח בה' ובתורתו הקדושה. כמבואר בהתורה אמצעותא דעלמא הנ"ל. שזהו עיקר גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל. שעיקר גלותה כשהעצבות מתגבר עליה דהיינו על ישראל ח"ו עיין שם. נמצא שעיקר גלות השכינה וכנסת ישראל הוא מה שהשמחה היא בגלות. ועל כן עכשיו בגלות שעיקר הגלות הוא שהשמחה נפלה למטה בגלות ומשם נמשך כל השמחה של העובדי כוכבים והרשעים ההולכים בשרירות לבם אשר באמת הם רחוקים משמחה אמתיית כמו שכתוב (משלי י"ז) ילד כסיל לתוגה לו. כי כל ימיו כעס ומכאובות וכו'. כי הסטרא אחרא נקראת יגון ואנחה כידוע. אך כל השמחה שיש אצלם נמשך רק מבחינת גלות השכינה שהיא שמחתן של ישראל שהוא עכשיו בגלות. ומשם נמשך ניצוצי השמחה שנפל אצלם בגלות ומשם כל שמחתם לפי שעה. ועליהם נאמר ולשמחה מה זו עושה כמו שכתוב (קהלת ב') לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה. לשחוק אמרתי מהולל לשון מעורבב, היינו שכל השמחה שאינה לשמים היא נמשכת רק מתערובות ניצוצי השמחה שנפלה על ידי גלות השכינה ונתערבה ביניהם. והם מהפכים וממירים רע בטוב ולוקחים השמחה שבאה ממקום עליון מאד ושמחים עמה בדברי ת~ אות רעות שלהם אשר באמת הם יגון ואנחה ומרים ממות. ועל כן בודאי ולשמחה כזאת מהזה עושה כי אחריתה יגון ואנחה כמו שכתוב (משלי י"ד) ואחריה שמחה תוגה. ועל כן מחמת שעכשיו השמחה בגלות היא מלובשת במילין דעלמא שהם מילין דשטותא. על כן מי שרוצה לבא לשמחה לשמוח בקדושת יהדותו במה שזכה להיות מזרע ישראל ולא עשני גוי אי אפשר לבא לשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא. כי לשם נפלה השמחה מחמת גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל כנ"ל. ועל כן איש הישראלי כשמשמח את עצמו על ידי מילי דשטותא אזי נעשה מזה תיקון גדול בחינת עליית ניצוצי השכינה מגלותה. כי מעלה ניצוצי השמחה מן הגלות מאחר שהוא בא לשמחה על ידי מילי דשטותא אלו. כי תיכף כשיאש ישראל הוא בשמחה, יכף חזרה ועלתא השמחה למקומה ושרשה שהיא אצל ישראל ששם שורש השמחה האמתיית כי ישראל יש להם לשמוח כל ימיהם בכל מיני שמחה בלי קץ וסוף מאחר שזכינו להאמין בה' ובמשה עבדו ובתורתו הקדושה וכו'. כי מקור נשמת ישראל הוא בבחינת שמחה שהיא השכינה שהיא שמחתן של ישראל ששם שורש נשמתינו, כמו שכתוב (ישעיה מ"ו) העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם. שישראל הם חלק מהשכינה שהיא השמחה כנ"ל:
.source{font-size:.88em;color:#888}
אות ו וזה בחינת (תהלים ל"ד) לדוש בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. כי דוד המלך הוא בחינת מלכות דקדושה שהוא בחינת השכינה שהוא בחינת מלכות דוד משיח כידוע שהוא בחינת שמחה כנ"ל. ועיקר המלחמה של דוד עם הסטרא אחרא והקליפות היה רק לשבר העצבות ולזכות לשמחה שזהו בחינת עשרה מיני נגינה שהמשיך דוד בעולם על ידי ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב (שם צ"ג) עלי עשר ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעליך וכו' כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר. וכן מבואר בזוהר הקדוש שדוד המלך עליו השלום הוא בדחא דמלכא שאפילו בעת שהתוודה על חטאו בשבירת לב לא עזב את דרכי בדיףחתו כמבואר שם בזוהר עיין שם. כי דוד הוא בחינת מלכות דקדושה שהיא בחינת השכינה שהיא שמחתן של ישראל כנ"ל. ועל כן בעת שבא דוד ביד הפלשתים בגלות ותפסו ~ אותו והביאוהו לפני אבימלך ורצו לנקום בו. וראה דוד שאי אפשר להתגבר עיהם ולצאת מהם כי אם על ידי שמחה שעל ידי זה עיקר ההתגברות על הקליפות והסטרא אחרא שהם בחינת עצבות כנ"ל. אבל בעת תוקף הגלות שמתגברין במרירת השעבוד ואינם מניחים לשמוח. ואם כן מאין יבא עזרנו כי אם אפשר להמלט מהסטרא אחרא כי אם על ידי שמחה, ולשמחה אי אפשר לזכות מחמת תוקף התגברותם בגלו כנ"ל. על כן דוד המלך שהיה שמחתן של ישראל, כשנפל בגלות ביד הסטרא אחרא שהם הפלשתים. חנן ה' ~ אותו בעצה הזאת שעשה עצמו כשוטה מש ועשה מעשה שטות ושגעון ממש והוריד רירו על זקנו ויתו על דלתות השער וכו' (שמואל א' כ"א) ועל ידי זה נמלט מידם. כי על ידי מילי דשטותא דייקא באים לתוך שמחה שעל ידי זה ניצולין מהם כי עיקר ההתגברות עליהם הוא על ידי שמחה, ואי אפשר בגלות שללשמוח כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל. וזהו בחינת שמחת פורים שעושיןן אז כל מיני שחוק ומילי דשטותא בשביל שמחה. כי עיקר השמחה הוא על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל:
.bracket-def{font-size:.92em;color:#666}
אות ז וזהו בחינת (מגילה ז') חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי בפורים אז עיקר הכנעת זוהמת הנחש שהוא העצבות בחינת בעצבון תאכלנה כנ"ל. וצריכין אז להעלות השמחה מעמקי הקליפות בבחינת מי יימר הנ"ל עד שנזכה על ידי השמחה להשיג בחינת הט' היכלין הנ"ל שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ועל כן חייב אינש לבסומי דהיינו להשתכר בפורים בשביל שמחה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש. וצריכין להגדיל השמחה עד שיזכה על ידי השכרות והשמחה של פורים לבא לבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שזהו בחינת עד דלא ידע וכו'. כי עיקר אחיזת הטוב והרע שזהו בחינת ברוך מרדכי וארור המן, עיקר אחיזתו הוא מעץ הדעת טוב ורע שעיקרו נמשך מבחינת (משלי ט"ז) נרגן מפריד אלוף דהיינו שמפריד בחינת הכתר שהוא בחינת אלף בחינת פלא שהוא המסדר והמיישב את המוחין שהוא המעכב את המוחין מרדיפתן, שעיקר השגת הידיעה הוא על ידי זה דייקא בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. שבחינת לא נדע הוא עיקר תכלית הידיעה ומי שזוכה לזה אז נכלל הידיעה והעדר הידועה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד בשרשם. ועל ידי זה עיקר תכליתה ידיעה ואז נתבטל הרע לגמרי. כי עיקר אחיזת הרע הוא העדר הידיעה והסתרתו שנמשך מחמת ריבוי אור שגורם שבירת כלים. שזהו מחמת שאינם כוללים הידיעה והעדר הידיעה יחד (וכאשר יבואר עוד מזה לקמן בעזרת השם יבתרך). ועל כן בפורים אז צריכין להשתכר עד שיבואו ליד שמחה כזאת עד שיזכה לבחינת תכלית הידיעה הנ"ל ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד, שהם הידיעה והעדר הידיעה שניהם נכללין יחד בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ושם נתבטל כל הרע לגמרי כנ"ל. וזהו בחינת עד דלא ידע בין ארוא המן לברוך מרדכי, כי שם אין שייך לומר טוב ורע כי שם כולו אחד כולו טוב וכנזכר לעיל:
Likutay Halachos — Hilchos N'si'as Kapayim
אות ח וזה בחינת ד' פרשיות, פרשת שקלים, ופרשת זכור, ופרשת פרה, ופרשת החדש, שקורין באדר סמוך לפורים מלפניו ומלאחריו. שכל זה הוא הכנה לגאולת וישועת ישראל שנזכה בניסן שבו נגאלו ובו עתידין להגאל כמו שאמרו רז"ל (ראש השנה י"א). כי עיקר גאולת ישראל מן הגלות הוא על ידי השמחה כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) כי בשמחה תצאו כמו שכתוב לעיל בהתורה הנ"ל. היינו על ידי עשיית המצוה בשמחה שעל ידי זה עולה השכינה מהגלות וכו' כנ"ל, עד שזוכין להשיג אור האין סוף וכו' כנ"ל. וזהו בחינת פרשת שקלים. כי מצות שקלים היא בשביל הקרבנות וקטרת שעל ידי זה עיקר עליית ניצוצות הקדושים מן הקליפות. ועל כן נאמר בקרבנות וקטרת שמחה. כמו שכתוב בקרבנות (דברים י"ב) ושמחתם בכל משלח ידכם ושמחת בכל הטוב אתה וביתך וכיוצא בזה בפסוקים הרבה. וכן בקטרת נאמר קטרת ישמח לב וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל. ועל כן היו הלוים מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבנות. כי שיר וזמרה הוא בחינת שמחה. כי על ידי הקרבנות וקטרת עולין כל ניצוצות הקדושה מן הקליפת והעיקר על ידי השמחה שנמשכת על ידי הקרבנות וקטרת. כי עיקר עליית הקדושה מן הקליפות הוא על ידי השמחה כנ"ל. וזהו בחינת שקלים שמחוייבם ליתן בכל שנה בשביל קרבנות צבור וקטרת שהם בחינת שמחה כנ"ל, כדי להעלות על ידי זה כל ניצוצי הקדושה מגלות הקליפות. ועל ידי זה עולין למעלה עד שזוכין לברכת שהשכל עד שמתקנין המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת הכתר. שעל ידי זה דייקא זוכין על ידי הרדיפה והמעכב של המסדר והמיישב הנ"ל להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי. ואז נעשין הט' היכלין דלאו אינון נהורין וכו'. כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם היטב. וכל זה זוכין על ידי עשיית המצות בשמחה דייקא שהוא בחינת קרבנות וקטרת כנ"ל, שזהו בחינת שקלים שמהם נעשו קרבנות וקטרת כנ"ל. וזה בחינת (שמות ל"ח) בקע לגלגלת. לגלגלת דייקא כי גלגלתא דא כתר כי עיקר התיקון הוא לזכות לתקן המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר גלגלתא שעל ידי זה עיקר השגת בחינת ט' היכלין הנ"ל כמובן בהתוהרה הנ"ל:
Halacha 4 (§1–8)
אות ט וזהו (שם ל') כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וכו' ולא יהיה בהם נגף בפקוד ~ אותם זה יתנו וכו' מחצית השקל בשקל הקדש וכו'. מחצית השקל תרומה לה'. ומבואר בפירוש רש"י ובדברי רז"ל (ברכות ס"ב) שהמגפה תוכל לשלוט ח"ו על ידי המנין. על כן צותה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל כדי שלא יהיה בהם נגף כמבואר בפסוק גופיה. כי עיקר אחיזת סטרא דמותא ח"ו נמשכת מבחנית מנין שהוא בחינת (קהלת ז') בקשו חשבועות רבים שנמשך על ידי פגם עץ הדעת טוב ורע אז נגזר מיתה על העולם. כי עיקר פגם עץ הדעת טוב ורע הוא בחינת בקשו חשבונות רבים שהוא בחינת פגם כל החוקרים הנכנסין בחקירות וקשיות למעלה משכלם עד שבאים על ידי זה לכפירות גדולות ולאפיקורסות גמורה. כי באמת אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' וכמו שכתוב (ירמיה ח') הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ואי אפשר לידע מאלקותו יתברך כי אם על ידי מעשים טובים, היינו על ידי עשיית המצוה בשמחה שעל ידי זה דייקא זוכה לעלות למעלה מעלה עד שזוכה להשיג אור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי בבחינת הט' היכלין הנ"ל, שזה עיקר השגת אלקות אשרי הזוכה לזה. ועיקר תכלית שלימות התיקון שזוכין על ידי עשיית המצוה בשמחה הוא מה שזוכין על ידי זה לתקן את בחינת המסדר והמיישב את המוחין שהוא חבינת כתר שהוא גבוה מן הכל. ואף על פי שזאת הבחינה הוא כמו מונע ומעכב את המוחין מרדיפתן להשיג אור האין סוף, אף על פי כן באמת אדרבא זהו עיקר תכלית שלימות תיקון המוחין. ואי אפשר להשיג שום השגה אמתיית כי אם על ידי זה דייקא. דהיינו על ידי תיקון המסדר והמיישב שהוא בחינת כתר שהוא כמו מעכב את המוחטין מרדיפתם וכמבואר בהתורה הנ"ל. וזה הכתר שהוא בחינת המעכב המסדר והמישב את המוחין כנ"ל, זה אי אפשר להשיג כי אם על ידי עשיית מצות מעשיות דייקא, דהיינו על ידי עשיית המצות בשמחה כנ"ל. כי עיקר תכלית שלימות השמחה הוא שם בבחינת כתר בבחינת (ישעיה ל"ה) ושמחת עולם על ראשם. על ראשם דייקא זה בחינת כתר גלגלתא שהוא בחינת על ראשם כנ"ל. כי הכתר הוא על הראש כי הוא למעלה מהראש והמוחין. כי הוא המסדר והמיישב את המוחין ושם עיקר השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם על ראשם דייקא כנ"ל. והעיקר כשזאת השמחה עולה מעולם העשיה דייקא, הדהיינו כשזוכין לעשות מצות בשמחה שאז דייקא זוכין לבחינת כתר הנ"ל שהוא המסדר והמיישב. שעל ידי זה דייקא נעשין ט' היכלין הנ"ל שעל ידי זה דייקא משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. כי עיקר שלימות זכות הצדיק שזוכה על ידי מעשיו הטובים הוא כשזוכה לבחינת כתר שהוא גבוה מן הכל הוא בחינת המסדר והמיישב הנ"ל. שעל ידי זה עיקר השגת אלקות, דהיינו השגת אור אין סוף וכו' כנ"ל. וזהו החילוק שביןא דם למלאך שהאדם הצדיק הוא גבוה הרבה מן המלאך כמובא. ועיקר החילוק הוא בבחינת השגת הכתר הנ"ל. כי לבחינת השגת הכתר הנ"ל אין זוכין כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא בעובדות ובמעשים טובים דייקא. ובשביל זה נברא האדם בזה העולם השפל לעבדה ולשמרה בפיקודין דעשה ולא תעשה כדי לזכות לבחינת הכתר הנ"ל שוא תכלית שלימות האדם, כי על ידי זה עיקר השגת אלקות כנ"ל. כי השם יתברך ברוך הוא מרומם ומנושא למעלה מכל המחשבות מאד מאד. כי לית מחשבה תפיסה בי' כלל. ואין שום נוצר ונברא ונעשה ונאצל למטה ולמעלה למעלה שיוכלו להשיגו.כי ה' עליון נורא מאד, נעלה על כל ההשגות של כל דרי מעלה ומטה. וכל ברואי מעלה ומטה כולם ירעדון ויפחדון מאימת שמו הגדול. ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון בזכרם אימת שמו וזכרו הגדול והנורא יתברך ויתעלה לנצח. וכמו שאנו אומרים בברכת קריאת שמע וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם וכו' והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים וכו' וכמבואר בפסוקים רבים ובדברי רז"ל. וכל ברואי מעלה ומטה הכל רועשין ובוערים ומתלהבים ורודפים מחשבתם להשיג השגת אלקותו תברך. אבל אי אפשר להשיג השגת אלקותו יתברך כי אם בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. וזה אי אפשר להשיג בתכלית השלימות כי אם על ידי העבודה של מעשה התחתונים דייקא. כי עיקר מניעת ההשגה הוא מחמת ריבוי אור שאי אפשר לקבל כידוע. ועיקר הכלים וההיכלות לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחינת מטי ולא מטי הם נעשין על ידי תיקון הכתר דייקא שהוא המסדר והמיישב את המוחין שהוא כמו מעכב ומונע את המוחיןמרדיפתם שעל ידי זה עיקר ההשגה כנ"ל. וזה אין זוכין כי אם על ידי מצות מעשיות דייקא וכמו שאמרו רז"ל (שבת פרק ח') בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים על ראשם וכו' שנאמר ושמחת עולם על ראשם. נמצא שעל ידי קבלת התורה בחינת נעשה ונשמע זכו לבחינת כתר שעל ידי זה עיקר ההשגה. כי זה העולם העשיה הוא תכלית הגשמיות והוא עיקר מסך המבדיל בפני השגת אלקותו יתברך. אבל כשזוכין לעבוד את ה' בזה העולם העשיה ולעשות מצות מעשיות בשמחה, אזי זה עיקר התיקון. כי זוכה על ידי המצות מעשיות בשמחה שמברר ומתקן ומעלה את בחינת העשיה מבחינת מסך המבדיל נעשה ממנו בחינת כתר שהוא גם כן בחינת המבדיל ברוחניות עליון. כי הכתר פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. כי הכתר הוא כמו מונע ומעכב את המוחין מרדיפתם להשיג אור האיון סוף. אבל זה המניעה והמעכב הוא עיקר התכלית שלימות התיקון כנ"ל. כי אי אפשר להשיג השגת אור האין סוף כי אם על ידי זה דייקא. נמצא שמבחינת עשיה גשמיות שהוא עיקר המניעה והמעכב והמסך המבדיל והמונע מהשגת אלקותו יתברך כשזוכה לטהר ולקדש את העשיה על ידי עשיית המצות בשמחה. אז מזה דייקא עיקר התיקון. כי עולה על ידי זה למעלה למעלה עד שנעדה ל ידי זה דייקא בחינת כתר שהוא גם כן בחינת מונע ומעכב שזה המונע והמעכב הוא עיקר תכלית שלימות התיקון כנ"ל. וזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה. כי סוף מעשה שהוא תכלית גשמיות העשיה העשיה הוא במחשבה תחלה שהוא בחינת כתר שהוא בחינת תחלת המחשבה. כי הכתר הוא שורש כל המוחין שהם המחשבות כידוע וזה עיקר התכלית והתיקון כשזוכין להשלים כוונת הבריאה להעלות סוף המעשה לתחלת המחשבה. היינו שמגשמיות העשיה שהוא בחינת סוף מעשה מזה דייקא יזכו להשיג תחלת המחשבה שהוא בחינת כתר שנעשה על ידי תיקון העשיה דייקא דהיינו על ידי עשיית המצות מעשיות דייקא כנ"ל שעל ידי זה עיקר השגת אלקות כנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל (שבת פרק ב' בירושלמי) עתידין צדיקים שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר (במדבר כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, מחיצת דייקא. שהוא בחינת כתר שהוא בחינת מחיצה. כי הוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כנ"ל.וישראל ישיגו השגות אלקותו יתברך על ידי זה דייקא. ובזה יהיו גבוהים מן המלאכים. כי המלאכים הם עומדים. ולא עמדו בנסיון של זה העולם המגושם על כן אין זוכין לבחינת כתר כנ"ל, ועל כן אי אפשר להם להשיג אלקותו יתברך כמו הצדיקים. כי לא יוכלו לקבל ריבוי האור מחמת שאין להם כלים ומחיצות בדעתם לעכב ההשגה אצלם. ועל כן נקראים שרפים. כי הם נשרפים ונתלהבים מאור השגתם העצומה מחמת שאין להם מחיצות לעכב מחמת שאין להם מצות מעשיות וכו' כנ"ל. (ועיין בהתורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכוף בלקוטי תנינא סימן ז' שם מבואר גם כן זה המאמר עתידין צדיקים שיהיו מחיצתן וכו'. שמחיצן הוא בחינת כתר. ועיין עוד במקום אחר והבן היטב):
Based on LM I:22 — "Chosam B'soch Chosam" (A Seal Within a Seal)
אות י וזהו החילוק שבין פסח לשבועות. ובשביל זה בפסח אסור החמץ בבל יראה ובל ימצא באיסור חמור מאד באיסור כרת. ובשבועות צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דייקא. כי איתא בפרי עץ חיים בכוונות של פסח, שבפסח יורדת הארה גדולה מן השמים הארת מוחין גדולם מאד מאד שיורדים בליל פסח בפעם אחת שלא בהדרגה ושלא כסדר. כי יורדין כל המוחין בפעם אחת וכו' מה שאין נמצא כן בכל השנה ואפילו בשבת ושבועות. כי תמיד צריכין לקבל הארת המוחין וכ סדר מדרגא לדרגא בהמשך הזמן. אבל בליל פסח יורדין כל המוחי ברגע אחת. ועל ידי זה היה תוקף הנס והגאולה הנפלאה של יציאת מצרים. אבל אף על פי כן בבחינה האחרת ההארה של שבועות גדולה ייותר מפסח כי בשבועות מקבלין גם אור הכתר באור הבקר על ידי עסק התורה בלילה שנעורין כל הלילה. שעל ידי זה מקבלין המוחין כסדר בהדרגה עד שזוכין באור הבקר לבחינת כתר שהוא בחינת ההארה של שבת בעצמו. אבל בליל פסח אף על פי שמקבלין כל המוחין בבת אחת שזאת הבחינה אין נמצא אפילו בשבת ושבועות. אבל אף על פי כן אין זוכין לבחינת כתר. כל זה מבואר בכוונות של פסח. היינו כיבפסח הוא בחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא. כי אז הוא עדין קודם קבלת התורה. ועל כן באמת עדיין לא היו ישראל ראויין להגאל אלא שהקדוש ברוך הוא דלג על הקץכמובא שבשביל זה נקרא פסח לשון דלוג וקפיצה שפסח ודלג על הקץ. כי עדיין לא זכו למעשים טובים שיהיו ראויים לגאולה כי עדיין לא קבלו את התורה. וכמו שכתוב בזוהר ובגלותא קדמאה דנפקו בלא אורייתא כעבדא דברח מרבוני' וכו'. ועל כן מחמת שהגאולה היתה בלי מעשה התחתונים רק על ידי אתערותא דלעילא אף על פי שהאיר השם יתברך עליהם הארה גדולה מאד מאד בחסדיו ההגדול שעל ידי ה היתה הגאולה כמבואר בכוונות. אבל אף על פי כן אי אפשר לתקן את בחינת הכתר שהוא המסדר והמיישב את המוחין הוא בחינת המעכב את המוחין מרדיפתם וכו'. שזה אי אפשר לתקן כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא על ידי עשיית המצות בשמחה כנ"ל. ועל כן אסור החמץ אזז באיסור חמור מאד. כי חמץ הוא על ידי איחור הזמן כנראה בחוש שעיקר החימוץ העיסה על ידי השהיה שכשמשהין את העיסה איזה זמן היא באה לידי חימוץ. ושורש החמץ הוא מבחינת חימוץ המוח כי הלחם של ה' מינים שהוא עיקר אכילת האדם ומזונו הוא בחינת דעת כי על ידי האכילה נמשיכן המוחין כידוע. וכמו שכתוב (שיר השירים ה') אכלו רעים שהם תרין רעין דלא מתפרשין שהם חו"ב שהם המוחין שנמשכין כפי האכילה שהוא חיות האדם. כי עיקר החיות הוא הדעת והמוחין כמו שכתוב (קהלת ז') החכמה תחיה וכמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שהמוח והדעת כפי האכילה. ועיקר האכילה הוא הלחם שהוא סועד לבב אנוש שזה ה' מיני דגן שמברכין עליהם המוציא וברכת המזון. שהם עיקר המזון וחיות האדם דהיינו בחינת מוחין ודעת שזהו עיקר החית כנ"ל. ועל כן הם ה' מיני דגן בחינת ה' הדעת וכמבואר במקום אחר (סימן נ"ג חלק א'). ואלו הה' מיני דגן שהם בחינת דעת הם באים לידי חימוץ על ידי שהיה והמתנה. ואז עיקר תיקון אכילתם כנראה בחוש. ושורש החמץ בקדושה עליונה הוא משתלשל מבחינת הכח המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר שהוא בחינת המתנה בחינת כתר לי זער וכו' (איוב ל"ו). כי כשאחד שואל את חבירו איזה דבר הוא אומר לו המתן עד שאתיישב שזהו בחינת כתר שהוא לשון המתנה כנ"ל כמבואר כל זה בהתורה הנ"ל. ועיקר תיקון הדעת והמוחין היא על ידי בחינה זאת שהוא הכח המסדר והמיישב בחינת כתר כנ"ל. ומשם שורש החמץ בקדושה שהוא על ידי המתנה ושהיה שזהו בחינת הכח המסדר הנ"ל שהוא בחינת המתנה בחינת כתר דהיינו בחינת המתן עד שאתיישב וכנ"ל. וכשזוכין לתקן את המסדר והמיישב בקדושה כראוי על ידי שמקבלין הארת הכתר אזי עיקר תיקון המוחין על ידי זה. עד שיכולין לזכות על ידי זה לבחינת ט' היכלין הנ"ל שהם בחינת אורות הצחצחות שעל ידם משיגין ~ אותו יתברך. כי על ידי זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. אבל זה הכתר אי אפשר לתקן כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא וכנ"ל. וכל זמן שאין האדם זוכה למעשים טובים בשמחה בתכלית השלימות כראוי. דהייינו לשבר את היצר הרא ולבטל כל המניעות והעיכובים מעבודת השם יתברך. עד שיזכה לעבודה תמה כראוי. כל זמן שאין זוכה לזה, עדיין לא זכה לתקן את בחינת הכתר שהוא הכח המסדר והמיישב הנ"ל. וכל זמן שאינו מתקן את כח המסדר הזה, אינו רשאי ליכנוס לשום שגה ולא לשום חקירה בידיעתו יתברך. כי עליו נאמר וכל זר לא יאכל קדש. רק צריך לסמוך על אמונה לבד לילך בעקבות הצדיקים האמתיים בעקבות אבותינו הקדושים הם זכו לזה על ידי מעשיהם טובים. ואנו מחוייבים לילך בדרכיהם באמונה לבד בלי שום חקירה כלל. ומי שמקדים ח"ו חכמתו ליראת חטאו וחכמתו מרובה ממעשיו, מכל שכן וכל שכן כשאין מעשים טובים ויראת חטא כלל ח"ו. ורוצה להתחכם בחכמת ידיעת אלקותו יתברך ודרכיו הנפלאים הוא מקלקל ופוגם הרבה, וראוי לו שלא בא לעולם. כי בודאי יפול באין סומך בכפירות ואפיקורסות גדול ויעקור עצמו משני עולמות. ועליו נאמר (ישעיה מ"ז) חכמתך ודעתך הוא שובבתך. כי מאחר שלא זכה למעשים טובים ולא תיקון עדיין המסדר והמיישב, על כן אין לו שום כלי לקבל את הדעת דקדושה. ובודאי יקלקל הרבה על ידי דעתו וחכמתו. כי יכנוס במופלא ממנו. כי הכל מופלא ורחוק ממנו. וכל ההשגות הם כנגדו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' מאחר שלא תיקן עדיין כלי המוחין שעיקר תיקונם נמשך מבחינת הכח המסדר והמיישב הנ"ל שמשם נמשך תיקון כל המוחין כי הכתר הוא שורש תיקון כל המוחין. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש לענין תיקון בחינת שבירת כלים ומיתת המלכים (אד"ר קל"ה) כל רישא דעמא דלא אתתקן בקדמיתא. לית עמא מתתקנא וכו' עיין שם. שעיקר התיקון הוא על ידי תיקון הכתר שהוא בחינת עתיד שהוא ראש כל המוחין והמדות וכו'. וזה הכתר אי זוכין לתקן כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא כנ"ל. וזה בחינת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות. ונמשך העצבות ח"ו שהוא סטרא דמותא בחינת בעצבון תאכלנה כי אדם הראשון היתה השגתו עצומה מאד מאד כמבוא בדברי רז"ל. עד שכל המלאכים היו מקנאין ~ אותו וכו' כמובא אבל כל השגתו היתה עדיין בבחינת אתערותא דלעילא לבד בלי אתערותא דלתתא כלל. כי לא זכה להשגתו על ידי תפלה ומעשים טובים שהקדים מקודם רק השם יתברך בראו בעצמו בהשגה עצומה הזאת. וכל עיקר בריאתו והשגתו הכל היו על ידי אתערותא דלעילא לבד. כי בשעת בריאת העולם והאדם לא היה עדיין מי שיעורר אתערותא דלתתא כמובא בספרים. ועל כן מחמת שהשגת אדם הראשון היה בבחינת אתערותא דלעילא לבד בלי אתערותא דלתתא כלל. על כן עדיין היה צריך תיקון האדם עם כל העולמות התלויים בו וכמובא בספרים שכל העולמות היו תלוים ועומדים אז עד שיתפל תפלתו וימתין בזווגו עד שבת ולא יעבור על חטא עץ העת, שא היה זוכה לתקן כל העולמות והיה הכל מתוקן אז כמו שיהיה לעתיד. ולכאורה הדבר תמוה איזה תיקון היו צריכין העולמות מאחר שעדין לא היה שום חטא ופגם כלל. וגם מה ענין עץ הדעת טוב ורע. אך כל עיקר התיקון שהיו צריכין להאדם והעולמות אז, הכל היה בסוד שבירת כלים ומיתת המלכים כידוע בכתבי האריז"ל. וכל עיקר התיקון שהיו צריכין, הכל היה מחמת שכל העולמות נבראו בלי אתערותא דלתתא, ועל ידי זה נגע איזה פגם דק מן הדק בבחינת כתר. ומשם נמשך ונשתלשל בחינת שבירת כלים וכו' כמובא בכתבים שהכתר אף על פי שלא היה בו שבירה נגע בו אזיה בחינת פגם בחינת ביטול. ועיקר הפגם היה מחמת שלא היה עדיין אתערותא דלתתא. כי הכתר שהוא בחינת המסדר והמיישב וכו' אינו נתתקן בשלימות כי אם כשמשברין את היצר הרע והמניעות שאז מהפכין היצר הרע והמניעות לבחינת טוב נפלא. כי נעשין מהמניעות בחינת כח המסדר שהיא מעכב ומונע את המוחין מלצאת חוץ לגבול זהו בחינת כתר שהוא עיקר התיקון כנ"ל. ומחמת שאדם הראשון בנברא בלי אתערותא דלתתא וכן היתה כל השגתו כנ"ל, על כן עדיין לא היה לו שלימות. ועיקר שלימותו היה נגמר אם היה עומד בנסיון של אכילת עץ הדעת טוב ורע. ועיקר איסור עץ הדעת טוב ורע הוא בחינה זאת שאסר עליו השם יתברך שלא יאכל אכילה כזאת שעל ידה יכנוס מוחו לדעת ולחקור בחינת טוה ורע, מהיכן נמשך הטוב והרע. היינו בחינת חקירות וידיעות בדרכי הנהגתו יתברך. שאסר עליו לכנוס בזה מאחר שלא זכה עדיין לתקן בחינת הכתר על ידי מעשיו הטובים. ואם היה זוכה לעמוד בנסיון זה והיה מתפלל תפלתו היה זוכה על ידי זה לתקן את בחינת הכתר והיה משיג בחינת הט' היכלין הנ"ל בשלימות על ידי אתערותא דלתתא. ואז היה מתבטל אחיזת עץ הדעת לגמרי. כי עיקר אחיזתו אז לא היתה כי אם מבחינת השבירה שהיתה מחמת שנבראו העולמות בלי אתערותא דלתתא כנ"ל:
We have already discussed this Torah many times.
אות יא וזהו בחינת איסור חמץ בפסח שהוא חמור מאד שהוא בחינת חטא עץ הדעת שהוא סטרא דמותא כמבוא מחמצת תמן חמץ תמן מת. כי חמץ הוא בחינת חימוץ המוח כנ"ל שבא על ידי המתנה ושהיה כנ"ל. וכל זמן שאין זוכין לתקן המוחין על ידי אתערותא דלתתא על ידי תפלה ומצות ומעשים טובים אזי עדיין אינו זוכה לבחינת הכתר כנ"ל. ועל כן אסור לו להחמיץ את מוחו בשום ידיעה והשגה כנ"ל וישראל במצרים שהיו בגלות גדול מאד והיו משוקעים במ"ט שערי טומאה שנפלו לשם על ידי חטא אדם הראשון כמובא. ולא היה אפשר לגאם כי אם על ידי שיאיר עליהם השם יתברך אור גדול מאד להשיג אלקותו יתברך בהארה גדולה מאד כמובא בכונות. ועל כן באמת חמל עליהם השם יתברך והאיר עליהם הארה נפלאה אז כנ"ל. אבל מחמת שכל הארתם היה עדיין בלי אתערותא דלתתא. כי היה קודם קבלת התורה על כן עדיין לא זכו לבחינת כתר כנ"ל, על כן אסור אז החמץ באיסור חמור מאד, כי השגתם והארתם אז היה רק לפי שעה כמובא, בבחינת חפזון כמו שכתוב כי בחפזון יצאת וכו' ולא יראה לך חמץ כי אסורים להחמיץ מוחם ודעתם כלל בהשגתם העצומה מאחר שעדיין לא תיקנו את כח המסדר והמיישב שהוא בחינת כתר כנ"ל. על כן עדיין לא נתתן החמץ בקדושה, ועל כן אז בפסח אז החמץ הוא סטרא דמותא ממש. כי הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע ממש מאחר שעדיין לא תיקנו את הכתר. על כן אסור עליהם ההמתנה והשהיה בדעתם, כי אין זוכין עדיין לבחינת הכתר שהוא בחינת המתנה כנ"ל. על כן כל אכילתם צריך להיות מצה לבד. כי כל הארתם והשגתם אז הוא בחינת מוחין גדולים מאד שהם למעלה ממדריגתם שבאו רק לפי שעה לצורך הגאולה כנ"ל. שכל זה הוא בחינת מצה שהוא בחינת מוחין גדולים מאד שמקבלין בחפזון שלא בהדרגה ושלא כסדר מחמת שעדיין לא תקנו את הכח המסדר והמיישב את המוחין שאז יורדין המוחין בהדרגה כסדר. ומחמת זה אסור החמץ עתה באיסור חמור מאד. כי אם ירצה להמתין ולהחמיץ מוחו באור ההשגה הגדולה הזאת יכול לתעות מאד. כי תתגבר הסטרא אחרא מאד שהם הכפירות ובלבול המוחין. וכל זה מחמת שעדיין לא תקנו את הכלח המסדר הנל, והמוחין יורדין בחפזון שלא כסדר. וזה הוא תוקף הנס של הגאולה של פסח שהשם יבתרך עשה עמנו חסד נלא ונורא מאד שאנו זוכין להארה גדולה כזאת שאין אנו ראוים לזה, על ידי אתערותא דלעילא. כי בלא זה לא היה אפשר להגאל בשום אופן. כי אי אפשר לקבל אז המוחין כסדר על ידי כח המסדר הנ"ל מחמת שבמצרים נאחזו בהם הקליפות מאד. וכבר מבואר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לתקן את הכח המסדר הנ"ל שעל ידו משיגין אמצעותא דעלמא שהוא אור האין סוף, כי אם כשיודין תחלה לעמקי הקליפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדושה לבררם משם שזהו בחינת מי יימר הנאמר שם בהתורה הנ"ל עיין שם היטב. אבל עכשיו בששעת גאולה הראשונה בשעת יציאת מצרים אז אי אפשר להתחיל כסדר לבר תחלת ניצוצי הקדושה מעמקי הקליפות על ידי עשיית המצות בשמחה, ולעלות אחר כך בבחינת הנאמרים בהתורה הנ"ל. עד שיזכו לתקן המסדר והמיישב עד שיזכו על ידי זה להשיג אמתת השגת אלקותו יתברך. כי אז במצרים נאחזו בהם הקליפות מאד. ולא היה להם כח להעלות השכינה לגלותה בהדרגה כסדר. על כן הפליא השם יתברך חסכו עמנו והאיר עליהם התגלות אלקותו בהארה נפלאה שלא בהדרגה ושלא כסדר. ועל ידי זה נתבטלו הקליפות ויצאו שכינה וכנסת ישראל משם. וההארה העליונה הבאה מלמעלה בפסח שאז עדיין אין זוכין להמשיך הכח המסדר והמיישב מבחינת כתר כנ"ל. זאת ההארה היא בחינת מצה שהוא בחינת מוחין גדולים מאד. כי בבחינת חימץ שהוא בחינת חימוץ המוח שם נאחז אז הסטרא אחרא מאד מחמת דעדיין לא זכו להמשיך בחינת כח המסדר והמיישב את המוחין מבחינת כתר וכנ"ל:
This is the aspect of N'si'as Kapayim [the raising of hands]. The Kohanim, through raising their hands in Bircas Kohanim, draw down the aspect of chosam hayadayin [the seal of the hands] — the aspect of emunah: "Vayisah Aharon es yadav el ha'am vay'var'chaim" — "Aharon raised his hands toward the people and blessed them" (Vayikra 9).
אות יב אבל אחר כך אחר יום ראשון של פסח נסתלק הארה הגדולה הזאת, ולא נשאר רק הרשימו ואז מתחילין לקבל המוחין בהדרגה כסדר על ידי ספירת העומר כידוע. עד שזוכין בשבועות על ידי קבלת התורה לתקן גם המסדר והמיישב את המוחין. כי נמשך עליהם הארה מכתר עליון כנ"ל, שאין זוכין לזה כי אם על ידי מצות ומעשים טובים בשמחה שזהו בחינת קבלת התורה וכנ"ל. ועל כן אז צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דיקיא כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) חמץ תאפינה. כי אז מעלין בחינת החמץ לשרשו העליון בקדושה העליונה שהוא בחינת כח המסדר שהוא בחינת המתן בחינת כתר שזהו בחינת חמץ שנעשה על ידי המתנה ושהיה וכו' כנ"ל:
As explained in the Torah above: to merit the chosam hayadayin, one must fill the hands from the Seven Shepherds: "Shiv'as yamim t'malai yadam" — "Seven days shall you fill their hands" (Shemos 29). The Kohanim specifically merit this, for this verse was said regarding the inauguration of the K'hunah. All this was to rectify the sin of the Aigel [the Golden Calf] — avodah zarah = p'gam habris — whose power operated specifically through the hands: "Vayikach miyadam vayatzar oso baCheret" — "He took from their hands and fashioned it with a graving tool."
אות יג וזהו החילוק שבין ישראל לעובדי כוכבים. כי בישראל נאמר (דברים ז') כי אתם המעט מכל העמים שאתם ממעיטין עצמיכם כשאני משפיע לכם טובה (כמובא בפירוש רשי). שכשהשם יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך. אינם רודפים לחקור אחר חקירות וידיעות וחכמות. רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד בבחינת (שיר השירים א') משכני אחריך נרוצה שתיכף כשהשם יתברך מתחיל למושכם אליו, אזי תיכף הם רצים אחריו. וכמו שפירש רש"י שם אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך ואני תיכף רצתי אחריך וכו'. ותכיף כשישראל מתחילין לרדוף אחריו יתברך אזי השם יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו בבחינת (שם ח') ברח דודי וכו' בבחינת (שם ה') פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר וכו'. ואחר כך צריכין להתחיל בהדרגה כסדר לרדוף אחיו ולבקשו לעבדו בעודות ובמעשים טובים בשמחה עד שנזכה למוצאו בהתגלות נפלא יותר ויותר, שכל זה הוא בחינת פסח ושבועות כנ"ל. כי על ידי מעשיהם הטובים בשמחה זוכין לתקן המסדר והמיישב, ואזי זוכין למה שזוכין היינו בחינת השגת הט' היכלין וכו' הנ"ל. וזהו בחינת (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע. ולכאורה איאפשרלהבין הדבר כלל איך אפשר לעשות קודם שישמעו. האמת שהתורה שבחה ~ אותם על זה שמגודל תשוקתם להשם יתברך הקדימו נעשה לנשמע כמבואר בדברי רז"ל (שבת פרק ח') גודל שבח ישראל בזה. אבל אף על פי כן קשה הדבר מאד איך יצוייר ענין זה. ואיך עולה על הדעת לעשות קודם שנשמע. אך באמת בהתורה גופה מבואר הענין היטב. כי מבואר בפסוק שתשובתם היתה כך. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. נמצא שאמרו מה שידבר ה' יעשו וכו'. נמצא שבאמת הם עושין אחר שישמעו דברי ה'. כמבואר בפסוק כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אך לפי זה קשה אם כל מה מעלתם שהקדימו נעשה לנשמע הלא כבר הקדימו לומר שיעשו מה שידבר ה' כנ"ל. אך באמת הענין מבואר היטב על פי הנ"ל. דהיינו שישראל אמרו שהם אינם רוצים לחקור שום חקירה בטעמי המצות ובדרכי השגתו והנהגותיו יתברך, רק כל אשר ידבר ה' נעשה מיד תיכף בלי שום שאלה וחקירה כלל. ואחר כך ונשמע, כי נשמע לשון הבנה בלב כמבואר בפירוש רש"י ובדברי רז"ל בכמה מקומות. היינו שישראל אמרו, שכל אשר ידבר ה' יעשו מיד כפי אשר יצא מפי משה רבינו בלי שום חקירה ושאלה אחר שום טעם כלל. ואחר כך על ידי זה ונשמע, כי על ידי עשיית המצות באמת בתמימות בשמחה זוכין אחר כך להשיג מה שמשיגין על ידי שזוכין לתקן בחינת הכח המסדר שהוא בחינת כתר וכו' כנ"ל. ששם מקור השמחה כידוע וזה גודל מעלת ישראל. ועל כן באמת זכו על ידי זה לשני כתרים שהם בחינתשמחה כמו שאמרו רז"ל (שם) שבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו מלאכים ונתנו שני כתרים בראש כל אחד וכו' שנאמר ושמחת עולם על ראשם. כי אלו ההשגות והעדיין שזכו על ידי נעשה ונשמע הם בחינת כתרים בחינת שמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם. כי זכו לבחינת כתר שהוא בחינת המסדר והמיישב כנ"ל:
Afterward, when Hashem was appeased and wished to forgive and rectify this sin, He commanded the building of the Mishkan. At the inauguration of the Mishkan and the Kohanim: "Seven days shall you fill their hands" — the tikkun of chosam hayadayin = emunah received from the Shepherds. The Kohanim merit this. Thus the Kohanim merit the chosam hayadayin = emunah = Yerushalayim kiryah ne'emanah [Yerushalayim, the faithful city]. Therefore all the Kohanim's avodah is in Yerushalayim specifically — for the completeness and building of Yerushalayim (emunah) is through the Kohanim who merit the chosam hayadayin (emunah).
אות יד אבל העובדי כוכבים האפיקורסים הם מזוהמת הנחש מפגם עץ הדעת טוב ורע שאינם בני אמונה, וקודם שעושים שום עובדא טובה והם משוקעים עדיין בתאוותיהן הרעות הם רוצים תיכף להשיג בשכלם המגושם בת~ אות להשיג חקירות בידיעת אלקותו יתברך. והם רוצים להקדים הנשמע לנעשה. שבתחלה יגלה להם השם יתברך כל סודותיו ויגלה להם כל דרכי הנהגותיו וטעמי כל המצות ואז אפשר היו מרוצים לעשות איזה מצוה. כי בודאי אם היו רואים אור המצוה בשרשה שהיא מאירה בכל העולמות והיא תכלית כל התענוגים שבעולם ולמעלה מכל התענוגים. למעלה מכל הטובות וההצלחות וכו' וכו'. בודאי מי פתי יסיר הנה שלא ירצה לקבל טוב נפלא ונצחי כזה. בפרט שיכולין לקנותו בדמים קלים לזכות בעד גדול אחד לקנות ציצית לטליתו אשר כל העולם אינו יכול לקבל אור הציצית. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. כי אור כל מצוה ומצוה נעלה ונשגב מאד מאד. אשרי הזוכה לעשותם בשמחה כאראוי לנו לשמוח אשר זיכה ~ אותנו משה רבינו עליו השלום להצלחה אמתיית ונצחית כזאת וראוי לנו לומר אשרנו מה טוב חלקנו וכו' אשרנו וכו' בכל יום ויום בשמחה רבה נפלאה עד אין קץ ותכלית. כי אנו זוכיל להאמין בו יתברך ובמשה עבדו ובתורתו ובמצותיו הקדושים ולשמוח בהם על ידי האמונה לבד. ועל ידי זה נזכה אחר כך למה שנזכה. כל אחד לפי מדריגתו. אבל העובדי כוכבים הרשעים החוקרים ההולכים בדרכיהם אינם רוצים להאמין בסודות כונות המצות. ואומרים דברים בדויים על משה רבינו עליו השלום. ומפרשים טעמים של שטות והבל על מצותיו יתברך הקדושים והנוראים. כי הם רוצים להשיג ולהבין קודם המעשה שזהו עיקר פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שהסיתו הנחש הקדמוני ואמר לו שהשם יתברך מטעה ~ אותו ח"ו. כמו שכתוב (בראשית ג') כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וכו'. וזה עיקר הנסיון של ישראל שזכו על יד זה לקבלת התורה על ידי שהקימו עשיה לשמיה דהיינו לעשות ככל אשר ידבר ה' בלי שום שאלה וחקירה כלל, ואחר כך יזכו להבין כי מה שיזכו על ידי עבודתם כנ"ל. ועל כן על ידי זה זכו לכתרים הנ"ל בחינת שמחת עולם כי על ידי זה זוכין לבחינת כתר שהוא מקור השמחה כנ"ל:
This is Bircas Kohanim at the conclusion of tefillah, near Sim Shalom. As explained in the Torah: it is impossible to merit closeness to the Seven Shepherds (who fill the chosam hayadayin, from whom emunah flows) except through azus d'kedushah [holy boldness]. And holy boldness can only be merited through simchah and joy.
אות טו הכלל שעיקר תיקון כל העולמות הוא על ידי שמקדימין עשיה לשמיעה שזהו בחינת אמונה. דהיינו שמקדימין לעשות כל המצות בשמחה גדולה עלידי האמונה לבד אף על פי שאין מבינין בהם שום טעם. ואז על ידי זה על ידי עשיית המצות בשמחה זוכה לעלות מעלה מעלה עד שזוכה להמשיך ברכת השכל ולתקן המסדר המיישב שהוא בחינת כתר. ואז זוכה על ידי הרדיפה והמעכב להשיג השגת הט' היכלין הנ"ל שעל ידי זה משיגין אלקותו יתברך שהוא אור האין סוף כנ"ל. כי אי אפשר להשיג שום השגה אמתיית בהשגת אלקותו יתברך כי אם כשזוכה לקבל ולהמשיך כח המסדר והמיישב שנמשך מבחינת כתר שהוא בחינת המונע והמעכב את המוחין שעל ידי זה עיקר השגת אור האיון סוף בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נשעין הט' היכלין הנ"ל כנ"ל. וזה הכח של המדבר והמיישב אין זוכין כי אם על ידי עשיה ועובדא דייקא דהיינו על ידי עשיית המצות בשמחה כנ"ל. ואז דייקא זוכה להשיג אור האין סוף על ידי הרדיפה והמעכב דייקא בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. וזה התכלית אין מי שזוכה כי אם הצדיקים הגדולים במעלה מאד. כי אף על פי שהכל אומרים שתכלית הידיעה אשר לא נדע אבל אין מי שידע פירוש דבר זה בשלימות כי אם מי שאוחז בזה, דהיינו שזוכה לזה על ידי מעשיו הטובים כאשר הבנתי מפי רבינו "ל כמבואר בשיחותיו הקדושים. ואז כשזוכה לזה אז הידיעה והעדר הידיעה הכל אחד כי על ידי שניהם דייקא נגמר הידינה וההשגה. כי שניהם אחד בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שהלא נדע בעצמו שהוא העדר הידיעה הוא בעצמו הידיעה. ובאמת אין מי שיבין ענין זה בשלימות כי אם הזוכין לזה אשרי להם. כי הידיעה והעדר הידיעה הם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד. כי על ידי שניהם דייקא נמשך ההשגה בבחינת מטי ולא מטי. ועל כן באמת ההשגה הזאת הוא בחינת השגת הט' היכלין הנ"ל דלית מאן דקיימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען וכו' שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ומי שזוכה להשגה זאת הוא מתקן חטא אדם הראשון ומבטל סטרא דמותא שהוא הסטרא אחרא שהוא בחינת הכפירות שהם בקשו חשבונות רבים שנמשכין מפגם עץ הדעת שעיקר הפגם היה בבחינת בקשו חשבונות רבים. כמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ז') עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. שזה נאמר על חטא אדם הראשון עיין שם. כי עיקר חטא אדם הראשון היה הסתלכ במה דלא הוו לי' רשו כמובא בזוהר הקדוש. הינו כנ"ל כי הוא לא זכה עדיין תקן הכח המסדר והמיישב וכו' כנ"ל. על כן היה צריך לבלי להחמיץ מוחו בהשגתו ולבלי לרדוף כלל להשיג ולחקור במה שאין לו רשות רק להאמין בהשם יתברך לקיים המצוה שמצוה עליו לבלי לאכול מעץ הדעת. והוא עבר על זה והרהר אחר השם יתברך ואחר מצותיו ואכל מעץ הדעת והסתכל במה דלית לי' רשו לאסתכלא ועל ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות. כי על ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע ורצה לידע שורש הטוב והרע קודם שתיקון את הכל המסדר וכו' על ידי זה נפל לכפירות כמו שאמרו רז"ל. כי היה בחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד אלופו של עולם הוא בחינת כתר שנקרא פלא בחינת אלף כידוע. דיהינו שעשה פירוד בין בחינת הדעת ובין בחינת הכתר שהפריד הרדיפה מהמעכב. ועל ידי זה נפל לגמרי ונשבר ונתבטל הדעת וההשגה לגמרי עד שאי אפשר להבין שום השגה שלימה בבחינת מטי ולא מטי הנ"ל כי אם ממעט דמעט הצדיקים הגדולים שזכו לזכך עצמן מזוהמת הנחש לגמרי שהם מתקנין חטא אדם הראשון. כי זוכין לעשות מצות בשמחה באמונה לבד כנ"ל עד שזוכין על ידי זה להשיג השגת הכתר לתקן בחינת המסדר והמיישב הנ"ל שעל ידי זה נעשין הט' היכלין הנ"ל שעל ידי זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכ' כנ"ל:
The essential simchah is merited through Na'aseh v'Nishma ["We shall do and we shall hear"] — Torah and tefillah = nigleh [the revealed] and nistar [the hidden]. Tefillah is the aspect of nistar/Nishma — d'vaikus and bitul to the Ain Sof. Each person must constantly ascend from level to level — making the Nishma into Na'aseh (from hidden to revealed, from tefillah to Torah). Then one has a new, higher Nishma. And so on forever.
אות טז וזהו (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו' היינו כשתרצה למנות את ישראל ואז צריכין שמירה ותיקון שלא ישלוט סטרא דמותא ח"ו על ידי המנין כמו שכתוב (שם) ואל יהיה בהם נגף בפקוד ש~ אותם. כי המגפה בחינת מיתה שולטת ח"ו על ידי המנין. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא סטרא דמותא הוא מבחינת מנין. כי הסטרא אחרא הוא בחינת בקשו חשבונות רבים כנ"ל. כי זה ידוע שהשם יתברך הוא למעלה מהמנין והמספר בבחינת לפני אחד מה אתה סופר. וכל עיקר המנין והמספר שהוא בחינת ריבוי מתחיל אחר הבריאה. כי אחר הבריאה יש כמה גוונין ופרטים. ושם שייך מנין שהוא רק במקום הריבוי. וזה הדבר אי אפשר להשיג בשום דעת אנושי איך נמשך הריבוי שהוא בחינת מנין ומספר ממקור האחדות, דהיינו בחינת פעולות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט יתברך. כי זה אי אפשר להשיג עכשיו בהדת כי אם באמונה לבד שממשיכין לנו הצדיקים הגדולים הנ"ל שזוכין להשגת הט' היכלין הנ"ל. כי אלו הצדיקים הזוכין להשגה זאת הם כוללין ומייחדין כלליות הבריאה שהוא בחינת מספר ומנין שהוא בבחינת אחר הבריאה כנ"ל. הם כוללין הכל בקודם הבריאה בשורש האחדות. כי הם משיגין השגת אלקותו ואחדותו יתברך ויתברך בבחינת מטי ולא מטי בבחינת רדיפת ומעכב עד שנעשין אצלן ט' היכלין הנ"ל. ואלו הט' היכלין בשרשם למעלה הם גבוהים ונעלמים מאד מאד בתכליתה העלם.כי הם בחינת אורות הצחצחות הם למעלה מהספירות כי לית מאן דקיימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען וכו' כנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת הרדיפה והמעכב הנ"ל. על ידי זה מכה הרדיפה בהמעכב עד שנעשין כביכול בחינת היכלות בההשגה בבחינת מספר ומנין כי הם ט' היכלין. ואלו הט' היכלין שורש כל הספירות הם שורש המספר והמנין. כי אלו הט' היכלין אם אורות הצחצחות שהם שורש הספירות כידוע שמשם נמשכין כל המספרים שבעולם שהם בחינת כלליות הבריאה כנ"ל. ועל כן הם במספר ט' היכלין. ט' דייקא. כי מספר תשעה הוא שורש כל המספרים שבעולם כידוע בחוש שהמספר כלה אצל תשעה. כיא אחר תשעה חוזר המספר למקור האחדות שהוא עשרה. שהוא בחינת אחד. כי עשרה הוא עשירית אחד וכן הולך המספר עד תשעה עשיריות ואחר כך חוזר ונכלל באחד שהוא מאה אחת. וכן לעולם כידוע. נמצא שעיקר שורש המספר הוא תשעה. ואחר כך חוזר ונכלל באחדות. כי כן הדבר באמת שהמספר והמנין חוזר ונכלל תמיד באחדותו יתברך שזה עיקר תיקון כל העולמות. כי באמת שורש המספר נמשך מאחדותו יתברך על ידי בחינת ט' היכלין הנ"ל שנעשין על ידי הרדיפה והמעכב הנ"ל שהם בבחינת מטי ולא מטי רצוא ושוב רצוא ושוב שהם שבים ורצים תמיד ונכללין באחדותו יתברך ואינם נפרדים לעולם ממקור האחדות יתברך. ועל כן הם רק ט' היכלין. כי אחר שמגיעין לבחינת ט' היכלין הנ"ל אזי אל מקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי וחוזרים ונכללים באחדותו יתברך נמצא שאלו הט' היכלין שהם שורש כל המספרים שבעולם הם מקושרים ומיוחדים באחדותו יתברך. ומי שזוכה להשגה זאת אזי נתבטלין כל הכפירות ונתבטל סטרא דמותא שהוא בחינת בקשו חשבונות רבים שהם החקירות והכפירות הנמשכין מהריבוי. כי זה הצדיק שזוכה להשגה זאת זוכה לכלול כל המספרים והמנין שהם באים אחר הבריאה, לכלול הכל במקור האחדות על ידי השגת הט' היכלין הנ"ל כנ"ל:
The Nishma (tefillah) is the aspect of Beraishis = yirah = the ma'amar hashaleim [the complete utterance]. Through this one merits simchah — for the completeness of simchah is through tefillah (yirah shelaimah). Through simchah → azus d'kedushah → one shatters the azus haguf [the boldness/coarseness of the body] → merits closeness to the n'shamah and to the Tzaddik of the generation → the body receives from the n'shamah → all the world receives from the Tzaddik all the illuminations and perceptions that the n'shamah and Tzaddik constantly perceive.
וזהו בחינת מצות שקלים לצורך קרבנות צבור וקטרת ומלאכת המשכן. כי על ידי מצות שקלים שמביאין מהם קרבנות וקטרת על ידי זה נמשך שמחה בחינת קטרת ישמח לב כנ"ל וכן בקרבנות כתיב שמחה כמו שכתוב (דברים י"ב) ושמחתם בכל משלח ידכם. וכן בפסוקים הרבה שעל ידי השמחה הזאת של קרבנות וקטרת שזהו בחינת עשיית המצוה בשמחה על ידי זה מעלין הקדושה מהקליפות עד שזוכין להשגת ט' היכלין הנ"ל כנ"ל, ואזי כשזוכין להשגה זאת נתבטל סטרא דמותא והכפירות הנאאחזין בהמנין והמספר כי נכלל המספר והמנין באחדותו יתברך כנ"ל.ועל כן צותה התורה ליתן שקלים לצורך קרבנות וקטרת בעת המנין כדי שלא יהיה בהם נגף בפקוד ~ אותם. כי נתבטל סטרא דמותא שהוא הסטרא אחרא הנאחז בהמנין הוא נתבטל על ידי השקלים שהם לצורך הקרבות וקטרת שהם בחינת עשיית המצוה בשמחה שעל ידי זה נכלל המנין באחדותו יתברך על ידי השגת הט' היכלין הנ"ל כנ"ל:
For chas v'shalom to say such a thing — to make any division, chas v'shalom, between Him and His Name. On the contrary: in all our avodah and tefillah and in all our berachos and thanksgivings, etc., we must intend that we are serving and praying to Him alone — to the Ba'al HaRatzon alone, to Him specifically and not to His middos, which are His Names. As our Sages said in the Sifri: "'Mi kHashem Elokeinu b'chol koreinu eilav' — 'eilav' — to Him and not to His middos." For His Name is His unity and His essence, as it were. Our intention in all our service and thanksgiving, etc., is only to Him alone — to the One Who is exalted above all, Who contracted Himself and called Himself by these Names, and gave us permission to call upon Him through them, even though He is exalted and elevated above them.
אות יז וזה בחינת מחצית השקל. מחצית השקל דייקא בחינת מחצית השקל תרומה לה'. כי השגה הנפלאה הזאת שהם השגת הט' היכלין הנ"ל שזוכין על ידי השקלים שהם בחינת עשיית המצוה בשמחה. זאת השגה היא בבחינת מחצית השקל שזהו בחינת מטי ולא מטי. בבחינת רדיפה ומעכב. שצריך לעמוד על המשקל תמיד. כי אם ירדוף להשיג יותר מהראוי לפי בחינתו תתבטל הההשגה לגמרי כי יבוי השמן גורם כיבוי הנר. ואם יעכב וימנע ההשגה לגמרי גם כן לא ישיג כלל.על כן זאת ההשגה היא בבחינת מחצית השקל. וצריך תמיד להכריע המשקל למעלה לכלול באחדותו יתברך תמיד ברצוא ושוב בבחינת מחצית השקל תרומה לה'. אשרי הזוכה לזה. ועל כן נצטוו ליתן שקלים בעת הקמת המשכן. כי כל חדרי המשכן ובית המקדש וכליהם, כולם הם בחינת כלים והיכלות דקדושה שנמכין מהיכלין העליונים ששורש כולם הם בחינת הט' היכלין הנ"ל שעל ידם עיקר השגת אלקותו שזוכין להם על ידי עשיית המצוה בשמחה שזהו בחינת מצות שקלים כנ"ל. על כן נצטוו ליתן שקלים בשביל בנין המשכן. כי המשכן שהוטא בחינת היכלין הנ"ל נבנה ונעשה על ידי עשיית המצוה בשמחה שהוא בחינת שקלים כנ"ל. וכן מבואר בהתורה הנ"ל על פי מקדש ה' כוננו ידיך. שמקדש הוא בחינת ברכת השכל כמבואר שם עייין שם. כי עיקר השגת אלקות היה בבית המקדש והמשכן. כמו שכתוב (שמות כ"ה) ונועדתי לך שם וכו':
Then emunah is completed = Yerushalayim kiryah ne'emanah. Emunah is called "Yerushalayim" = yirah shaleim [complete fear/awe] — for its building is through the Nishma (Beraishis/yirah/the complete utterance = yirah shaleim).
אות יח ועל כן אחר פרשת שקלים קורין פרשת זכור שהוא בחינת מחיית עמלק והמן ימח שמו שהם בחינת הכפירות של המחקרים שהם עיקר זוהמת הנחש בחינת סטרא דמותא. ועל כן רצה המן בתוקף אחיזתו שם בהכפירות שאלו שהם סטרא דמותא, על כן רצה ח"ו להתגבר להמית ולהשמיד ח"ו את כל ישראל. והשם יבתרך בעצמו הפר עצתו וקלקל מחשבתו ומחה ~ אותו מן העולם על ידי כח השקלים של ישראל שהם בחינת עשיית המצוה בשמחה. שעל ידי זה נתבטלין כל הקליפות כנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל (מגילה יג") רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. היינו כנ"ל
Therefore, at the conclusion of tefillah (tefillah = Nishma/nistar), when one reaches Bircas R'tzai and Modim (the final berachos — "like a servant who received reward from his master" (Berachos 34)), one must merit attaining the Nishma — making the Nishma into Na'aseh = Yerushalayim yirah shaleim.
אות יט ואחר כך קורין פרשת פרה שהיא מטהרת מטומאת מת. כי פרשת פרה אדומה מגלה לנו שאי אפשר להשיג ולהבין שום טעם במצות הבורא יתברך שמו. ואסור להרהר בזה כלל כמו שכתוב (במדבר י"ט) זאת חוקת התורה וכמו שפירש רש"י שם לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה מצוה הזאת ומה טעם יש בהם לכך כתוב חוקה לומר חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה. וזאת המצוה של פרה אדומה לא ללמד אעל עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, לגלות ולהורות על כל מצות התורה שאסור להרהר אחר טעמים כלל. ועל כן גם שאר המצות נקראים חוקים כמו שכתוב והחוקים והתורות ופירש רש"י גם שם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו' שאומות העולם מונין את ישראל כי אין בהם שום טעם וכו'. כי באמת טעמי המצות נעלמים ונסתרים ואי אפשר להשיגם בעת אנושי כלל. רק צריכין לקיימם באמונה בלבד להאמין בה' ובמשה עבדו כמו שכל שראל מאמנים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקור ולהבין איך דיבר השם יתברך עם משה. שאסור להעלות על הכתב מכל שכן על הפה דבריהם ודעותיהם הזרות והסרוחות והמטונפות המלאים קיא צואה יותר מבית הכסא. ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם. ועל כן מצות פרה אדומה מטהרת מטומאת מת. כי פרשת פרה הוא בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז') כי היא מטהרת טמאים ומטאת טהורים שזה וודאי אי אפשר להשיג ולהבין בשום דעת אנושי כלל. והיא דייקא מטהרת מטומאת מת. שעיקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים הם סטרא דמותא, כי הם עיקר זוהמת הנחש כנ"ל. ועל כן על ידי מצות פרה שהיא בחינת חוקת התורה שמגלית לנו שהתורה היאר בחינת חוקה בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה בחינת חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה, על ידי זה נטהרין מטומאת מת. כי על ידי זה נתבטל סטורא דמותא על ידי שמאמינים בהשם יתברך ובמצותיו ואין חוקרין אחר שום טם כלל רק מקיימין ~ אותם בדרך חוקה לבד שזה עיקר האמונה, ועל ידי זה דייקא זוכין לשמחה שעל ידי זה משיגין הט' היכלין הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד באחדות גדול ושם נכללין ונתיחדין כל הפכיים יחד, וכולם נכללין באחדותו יתברך ששם שורש סוד פרה אדומר שהיא בחינת שני הפכים בנושא אחד. כי מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה נמשך מסוד בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל, שעל ידי שפגם בו אדם הראשון והפריד הרדיפה מן המעכב על ידי אכילת עץ הדעת וכו', על ידי זה המשיך המיתה והטומאה בעולם. ומשם כל ההפכים שבעולם. ומשם כל הקשיות הם בחינת הפכיים. כגון קשיות הידיעהוהבחירה וכיוצא בזה שאי אפשר להבין אלו הקשיות מחמת שלפי דעת אנושי של עכשיו נראים כשני נפכים בנושא אחד. אבל אנו מאמינים שבאמת הכל נכון וצדק ובאמת אינם שני הפכים כלל. רק שמחמת חטא אדם הראשון ומחמת גשמיותינו וחטאתינו של עצמינו על די זה אי אפשר להבין בשכלינו איך נכללים אלו ההפכים יחד. וכל זה נמשך מפגם הפירוד שגרם אדם הראשון בהשגתו בין הרדיפה והמעכב. ועיין בתיקונים בענין חטא אדם הראשון ותבין עתה קצת. ועל כן על ידי מצות פרה דייקא שאנו מקיימין מצותיו אף על פי שיש בה שני הפכים שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה אי אפשר להבין בודאי, ואף על פי כן אנו מקיימין ~ אותה באמונה לבד, על ידיז ה אנו ממשיכין עלינו אמונה לקיים כל מצותיו וחוקותיו בלי שום טעם כלל ועל ידי זה נטהרין מטומאת מת שהוא בחינת החקירות והכפירות הנ"ל. כי על ידי שמקיימין המצות באמונה לבד שזה עיקר השמחה כנ"ל, על ידי זה נכללין בבחינת הט' היכלין הנ"ל ששם נכללין כל ההפכים יחד שלעתיד תתגלה השגה זאת ויראו שונאינו ויבושו ואנחנו נגיל ונששיש בה' כמו שכתוב (ישעיה מ"א) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:
This is Bircas R'tzai — the aspect of yirah. As we say there (when the Kohanim wish to raise their hands): "V'sham na'avd'cha b'yirah" — "And there we shall serve You with awe." The berachah concludes: "She'os'cha l'vad'cha b'yirah na'avod" — "You alone shall we serve with awe." Therefore the Kohanim then uproot their feet for N'si'as Kapayim.
אות כ ואחר כך קורין פרשת החדש. כי כל זה הוא סוד קידוש החדש שהוא בחינת תיקון הלבנה מפגימתה. כי חמה ולבנה שווים נבראו. כמו שכתוב (בראשית א') את שני המאורות הגדולים. וכמו שאמרו רז"ל (חולין ס'). אך על ידי קטרוג הירח שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד על ידי זה נתמעטה. ועל ידי מצות קידוש החדש על ידי זה אנו עוסקין בתיקונה למל~ אות פגימת הלבנה וכו'. וכל זה נמשך מבחינת הנל. דהיינו זה שזוכה להשיג השגות הנ"ל על ידי הרדיפה והמכב בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל, זה זוכה למל~ אות פגימת הלבנה שהוא בחינת קידוש החדש כנ"ל, כי חמה ולבנה אורם נמשך מבחינת האין סוף שהוא למעלה מנפש רוח נשמה וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי משם עיקר האור של כל המאורות שבכל העולמות, ומחמת שזה האור אי אפשר להשיג כי אם על ידי שני בחינות הנ"ל שהם הרדפה והמעכב כנ"ל, על כן משני בחינות אלו נמשך ונשתשל בחינת שני המאורות הגדולים שהם חמה ולבנה שהם נמשכין משני בחינות אלו שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהם נכללין יחד, ועל ידי שניהם דייקא משגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. כי חמה הוא בחינת ידיעה שהוא בחינת רדיפה הנ"ל היינו רדיפת המוחין כנ"ל. ולבנה הוא בחינת העדר הידיעה שהוא בחינת המעכב הנ"ל. כי שמש ידע מבואו, אבל לבנה לא ידע מבואו כמו שאמרו רז"ל (ראש השנה כ"ה), נמצא כי חמה הוא בחינת ידיעה בחינת שמש ידע מבואו. אבל לבנה לא ידע מבואו זה בחינת העדר הידיעה שהוא בחינתהמעכב הנ"ל. ובאמת שניהם שווין בבחינת שני המאורות הגדולים. כי בשרשם הכל אחד כי נכללים ביחד הרדיפה והמעכב שהם בחינת ידיעה והעדר הידיעה. כי דייקא על ידי שניהם יחד משיגין אור האין סוף כנ"ל, ועל כן החמה ולבנה נמשכין משני בחינות אלו כנ"ל נבראו שניהם שווין והיו שניהם גדולים. כי באמת שניהם שווין מאחר שעל ידי שניהם יחד דוקא משיגין אור האין סוף כנ"ל אך על ידי קטרוג הירח שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי נתקנאה בחמה ופגמה הפגם שפגם אדם הראשון שלא רצה להמתין שעה אחת עד שיהיה ראוי להשיג מה שישיג. ורצה לידע ולהסתכל תיכף במה שאין לו רשות ועל ידי זה נתמעטה השגתו לגמרי וזהו בעצמו בחינת פגם הירח שנתקנאה בהחמה שנמשכת אורה מבחינת הידיעה. ואורה של הלבנה נמשכת מבחינת המעכב הנ"ל. על כן לא רצתה להמתין ולהאמין שיהיו שניהם שווין, ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי לא רצתה להאמין שהרדיפה והמעכב נכללין שניהם יחד ועל ידי שניהם יחד דייקא משיגין השגת אלקותו יתברך, ועל ידי זה נתמעטה. ועל כן עיקר תיקון הבנה למל~ אות ~ אותה מפגימתה הוא על ידי בחינת הנ"ל, דהיינו על ידי השמחה של מצוה שעל ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף על ידי הרדיפה והמעכב על ידי שנים יחד דייקא כנ"ל. ואז נכללין החמה ולבנה ביחד ונמשך עליהם אורם בשוה בבחינת את שני המאורות הגדולים וכנ"ל. וזהו בחינת סוד העיבור שלא נמסר כי אם לגדולי ישראל. כי זה הסוד נמשך מסוד השגת הט' היכלין הנ"ל על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל, שאין מי שיזכה לזה כי אם גדולי גדולי הדור. ועל כן נוהגין לשמוח מאד בשעת קידוש הלבנה כמו שכתוב בשלחן ערוך שנוהגין לעשות ריקודין ומחולות וכו'. כי עיקר תיקון פגימת הלבנה הוא על ידי שמחת המצוה וכו' כנ"ל. וזה שאנו אומרים ששם ושמחים לעשות רצון קונם. וכן אומרים בברכת המאורות בשבת שמחים בצאתם וששים בבואם כי עיקר המאורות הוא על ידי השמחה שעל ידי זה דיקיא זוכין להשיג אלקותו יתברך על ידי הרדיפה והמעכב נ"ל שעל ידי זה נתתקן פגימת הירח וכנ"ל. ועל כן מצות קידוש החודש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. כי עיקר מצות קידוש החודש שהוא תיקון הירח תלוי בשמחה כנ"ל שזהו שורש כל המצות שבתורה בחינת פקודי ה' ישרים משמחי לב. ועל כן נצטוו במצוה הזאת בשעת יציאת מצרים כמבואר שם בפרשה. כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי השמחה שעל ידי זה יוצאין מן הגלות כמו שכתוב כי בשמחה תצאו כנ"ל:
Then they bless Yisrael near Sim Shalom — the essential berachah is shalom (the conclusion of their blessing): "V'yasaim l'cha shalom" — "And He shall grant you peace." The essential N'si'as Kapayim is to draw the chosam hayadayin = Yerushalayim kiryah ne'emanah — merited through tefillah (Nishma). Therefore they raise their hands during tefillah specifically, principally near Sim Shalom. The essential berachah = "V'yasaim l'cha shalom" = the ma'amar hashaleim. They uproot their feet during the avodah (yirah), then bless with shalom = yirah shaleim = Yerushalayim kiryah ne'emanah = the chosam hayadayin drawn by the Kohanim through raising their hands.
אות כא וזה בחינת חצות לילה שאז היה עיקר גאולת מצרים כמו שכתוב (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. כי יום ולילה הם בחינת חמה ולבנה שרשם נמשך משני הבחינות הנ"ל. שהם בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל שעל ידי שניהם יחד דייקא משיגין השגת אלקותו בבחינת מטי ולא מטי בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ועל כן שם נכללין יום ולילה יחד שזהו בחינת (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא ידוע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. כי לעתיד נזכה להשגה זאת שנמשכת על ידי כלליות הרדיפה והמעכב ביחד כנ"ל, ששם נכללין לילה ויום יחד כנ"ל. ועל כן יהיה אז יום אחד אשר הוא לא יום ולא לילה. כי שם הוא למעלה מהזמן, ושם נכלל יום ולילה יחד כנ"ל. וזהו והיה לעת ערב יהיה אור. כי עיקר השגת האור שהוא אור האין סוף הוא על ידי המסדר והמיישב שהוא בחינת המעכב הנ"ל שהוא בחינת חשך בחינת (תהלים י"ח) ישת חשך סתרו. שזה החשך הוא למעלה מכל האורות. כי על ידי זה משיגין אור האין סוף כנ"ל, וזהו והיה לעת ערב יהיה אור. כי עיקר השגת האור אין סוף הוא על ידי המעכב שהוא המסדר והמיישב שהוא בחינת חשך העליון כנ"ל. ועל כן גם בסדר הבריאה קדשם החשך לאור כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר וכו' ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת ע"ז) כי אי אפשר להשיג האור כי אם על ידי החשך בבחינת (קהלת ב') כיתרון האור מן החשך. כי כל האורות נמכין מאור האין סוף שאי אפשר להשיגו אלא על ידי בחינת החשך שהוא בחינת המעכב בחינת העדר הידיעה. דהיינו כשיש לו זה הכח במוחו שיודע בעצמו שאינו יודע כלל. כי אי אפשר להשיג זה האור כי אם כשיש לו כח המסדר שהוא כח המעכב כדי שיעכב מוחו בשעת רדיפה שלא יכנוס במה שאין לו רשות, אז דייקא יכול להשיג מה שישיג בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. וזה בחינת חצות שהנקודה האמתיית של חצות לילה קשה להשיג. עד שאמרור ז"ל (ברכות ג') שאפלו משה לא ידע חצות אימת וכו'. כי בחצות הלילה אז מתחיל להצנוצץ אור היום. היינו שאז נמשך התגלות אלקותו יתברך שהוא בחינת אור האין סוף שהוא שורש של כל המאורות שנתגלה בחצות דייקא. כי אז נכללין לילה ויום יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהן נכללין יחד שעל ידי זה דייקא משיגין אורו יתברך. ועל כן אז הוא זמן יציאת מצרים שאז נתגלה אלקותו יתברך בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. דהיינו שאז בחצות כביכול השם יתברך בעצמו יוצא ומגלה עצמו שעל ידי זה יוצאין ממצרים שהם כלל כל הגליות. כי הקליפת שהם הכפירות שהם עיקר הגלות נתבטלין ונכנעין על ידי התגלות אלקותו שנתגלה בחצות דייקא שאז בעת הנקודה של חצות לילה אז נכללין החשך והאור יום ולילה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שנכללין יחד. שעל ידי זה נתגלה השגת אלקותו כנ"ל. וזאת הנקודה אי אפשר להשיג. ועל כן אמרו רז"ל (שם) שגם משה לא ידע חצות אימת. כי זהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. שזה אי אפשר להשיג איך נכללין הידיעה והעדר הידיעה יחד ואי אפשר לכוין הרגע והנקוה שם נכללין שניהם יחד, שזהו בחינת חצות כנ"ל. ועל כן נסמך פרשת כחצות הלילה וכו' לפרשת קידוש החודש. כי שניהם בחינה אחת. כי זהו גםכ ן סוד העיבור שהוא סוד קידוש החודש למל~ אות פגימת הלבנה עכל ידי זה הסוד ששם נכללין חמה ולבנה יחד וכו' כנ"ל:
In truth, everything is one and interdependent. As explained in the Torah: one must receive completeness of emunah from the Tzaddik of the generation (the totality of the Seven Shepherds). Likewise each person must receive from his own n'shamah all the illuminations and perceptions that the n'shamah perceives — so the body also knows of them. All this is only through azus d'kedushah. And azus through simchah = Na'aseh v'Nishma. The completeness of simchah is through the Nishma. One must constantly go from level to level — making Nishma into Na'aseh, having a higher Nishma — until included in the Ain Sof. Then one merits simchah → azus → receives illuminations from the n'shamah and Tzaddik → emunah is completed, chosam hayadayin is completed.
אות כב וזהו שאמרו רז"ל (שם) מכדי משה לא ידע חצות אימת ודוד ידע. אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו'. כי משה הוא בחינת חמה בחינת פני משה כפני חמה (בבא בתרא ע"ה). ודוד הוא בחינת לבנה, כי מלכות דוד נמשל ללבנה כידוע, ומאחר שמשה לא השיג בחינת הנקודה של חצות איך אפשר לדוד להשיג ומסיק אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו, ועל ידי זה היה יודע חצות אימת. כי כנור הוא בחינת שמחה שנמשכת על ידי עשרה מיני נגינה כמו שכתב רבינו ז"ל בפסוק עלי עשור ועלי נבל עלי הגליון בכנור כי שמחתני ה' בפעלך. היינו בחינת שמחה של מצוה שנמשכת מכנור של דוד שעל ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על ידי הרדיפה והמעכב שעל ידי זה היה יודע חצות אימת כי זה הוא סוד חצות לילה סוד קידוש החודש כנ"ל:
At first glance it seems one cannot merit closeness to one's n'shamah and the Tzaddik except through the upper Na'aseh v'Nishma (inclusion in Ain Sof). If so, this is very puzzling: if one already merited such a lofty Na'aseh v'Nishma (perceiving the hidden), one has certainly already received great illumination from the n'shamah — for the perception of Nishma IS itself the illumination of the n'shamah! And if so, he already shattered the azus of the body!
אות כג ועל כן דוד דייקא זכה לזה. כי דוד הוא בחינת מלכות משיח והוא בחינת אתערותא דלתתא בבחינת (תהלים נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. ודרשו רז"ל (ברכות ד') אני מעורר השחר ואין השחר מעורר ~ אותי. דהיינו שזכה לאתערותא דלתתא קודם אתערותא דלעילא. (וכמו שפירש הטורי זהב בתחלת אורח חיים עיין שם) כי משה רבינו הוציא את ישראל ממצרים שהיא גאולה הראשונה, שאז היה קודם קבלת התורה שההכרח היה לגואלם על ידי אתערותא דלעילא לבד כנ"ל. ומחמת זה אז נאסר החמץ. ומחמת זה אמר כחצות כי אי אפשר להשיג נקודת חצות שהוא נקודת תכלית העליה הנ"ל מחמת היה קודם קבלת התורה שלא זכו ישראל עדיין לבחינת אתערותא דלתתא בשלימות כנ"ל. וזהו (שמות י"ב) ויאפו את הבק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. וכל זה היה בעת נקודת חצות לילה שאז היה עיקר הגאולה. וב~ אותה הנקודה היה תלוי בגאולתם שאם היה מתמהמה הגאולה עוד רגע אחת היו נשקעים שם ח"ו כמבוא בספרים. ומשם נמשך איסור חמץ בפסח שאסור במשהו שהוא סוד משהו הנ"ל שלא יכלו להתמהמה עוד אפילו משהו שמחמת זה נאסר החמץ כמבואר שם בפסוק גופי' שזהו סוד איסור חמץ כמו שכתוב ויאפו את הבצק וכו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. וכל זה היה בעת חצות לילה שאז היה עיקר הגאולה כנ"ל. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא בבחינת חצות לילה שאז נכלל לילה ויום יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב כנ"ל ומחמתש אז לא זכו עדין לבחינת כתר ולא זכו עדיין לתקן בחינת המעכב מחמת שלא היה להם אתערותא דלתתא בשלימות. על כן הוצרכו לצאת בחפזון ונאסר החמץ אז באיסור חמור מאד. כי כשההארה וההשגה נמשכת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא צריך לרוץ אחריו יתברך בחפזון גדול ולבלי להחמיץ מוחו וליישב דעתו כלל. כי אם ירצה אז ליישב דעתו יהיה נכשל ויפול מאד מאד כמו אדם הראשון שחטא בזה שרצה תיכף לחקור וכו' כנל מאחר שההשגה גדולה וששגבה מאד מאד מכלי המוחין שלו, מאחר שיורדת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא. ועל כן צריכין לאכול אז מצה דייקא שהוא בחינת חפזון בחינת הארה העליונה הגבוה מאד. והמצה בעצמה היא אסוותא כמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי על ידי זה בעצמו שאנו אוכלין מצה שבעת ימים ונזהרין מחמץ מבמשהו, על ידי זה אנו שומרין אותמוחנו לבלי להרהר אחרי מדותיו ולבלי להסתכל במה שאין לנו רשות, ועל ידיז ה בעצמו נעשה בחינת אתערותא דלתתא עד שאזו זוכין לקבל אחר כך המוחין בהדרגה כסדר. ועל כן אחר פסח הותר החמץ. כי כשהמוחין יורדין כסדר על ידי אתערותא דלתתא אז כל אחד לפי בחינתו זוכה לבחינת כח המסדר והמיישב את שכלו, ואז אין צריכין חפזון.כי נמשך עלינו הארה מבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ואז הותר ונתתקן החמץ קדושה על ידי כח המסדר והמיישב שנמשך עלינו שהוא הארת הכתר כנ"ל:
But in truth, the matters are bound together. The perception of Nishma IS the illuminations one must receive from the n'shamah and Tzaddik. Everything the body and world receive from the n'shamah and Tzaddik = Nishma/nistar that was previously hidden from them. The flow of the matter: Nishma is the name given while the perception is still hidden. Once one merits attaining it, it is no longer called Nishma but Na'aseh. Then there is a higher Nishma above it. And so on forever.
אות כד כי אין בין חמץ למצה אלא משהו. שזה המשהו אי אפשר להשיג, שהוא סוד נקודת חצות לילה סוד קידוש החודש, סוד תכלית הידיעה אשר לא נדע. שזהו הסוד לא יתגלה עד שיבא משיח בן דוד במהרה בימינו, שאז תהיה הגאולה על ידי התורה על ידי אתערותא דלתתא, ואז יאיר עלינו הארת הכתר שישיג משיח בבחינת ועד עתיק יומין מטא וכו' (דניאל ז') ועל כן אז נאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון וכו' (ישעיה נ"א). ואז יהיו נכללים משה ודוד ביחד, כיע משיח יהיה כלול משניהם שהם בחינת חמה ולבנה רדיפה ומעכב שהם בחינת דעת ואמונה כי המעכב הוא בחינת אמונה שהוא בחינת מלכות דוד. דהיינו שמעכב המוחין מרדיפתם רק לסמוך על אמונה, וכשזוכין שיהיו נכללין שנים יחד אז עיקר השכתגת אלקותו יתברך. שאז יהיה בימי המשיח שיהיה כלול משניהם ממשה ודוד כנ"ל, ואז יתתקן חטא אדם הראשון בשלימות. וכל זה נזכה על ידי עשיית המצות בשמחה, שעל ידי זה תהיה עיקר הגאולה, בחינת כי בשמחה תצאו. ועל ידי זה נזכה להשגה הנ"ל כנ"ל בהתורה הנ"ל. אשרי מי שיזכה לזה במהרה בימינו אמן:
The essential Na'aseh v'Nishma at every level = nigleh/nistar = Torah/tefillah. Through this → simchah → azus d'kedushah → receive illuminations from n'shamah and Tzaddik (= the attainment of Nishma/nistar itself). Then emunah is completed = chosam hayadayin = Yerushalayim kiryah ne'emanah = yirah shaleim (merited through the Nishma = yirah/ma'amar hashaleim). The attainment of Nishma IS Yerushalayim kiryah ne'emanah = completeness of emunah received from Tzaddik and n'shamah.
אות כה ונחזור לענין ראשון שכל זה הוא בחינת סוד נפילת אפים שאז הוא תכלית הזווג והיחוד שלמעלה שהוא בחינת השגת אור האין סוף על ידי כלליות הרדיפה והמעכב וכנ"ל, ועל כן אחר נפילת אפים אומרים קדושה דסידרא ואז יורדת ונמשכת השפע למטה כידוע בכוונות, כי עיקר המשכת השפע למטה על ידי כח המסדר את המוחין שהוא כח המעכב את המוחין מרדיפתןם, כי לפי רהיטת ורדיפת המוחין למעלה למעלה להשיג אור האין סוף אם לא היה כח המעכב הנ"ל, היו המוחין עולים למעלה, והיו יוצאים מכליהם והיו מתבטלים לגמרי, ואז בואי לא היה שום שפע יורדת למטה מאחר שהיו מהמוחין עולים ולא חוזרים כלל, והיה באמת ח"ו נחרב העולם. כי זהו בחינת מיתת המליכם מחמתש לא היו הכלים יכולים לקבל האור וחזרו האורות שהם המוחין למעלה לשרשם. אבל על ידי כח המסדר שנמשך מבחינת הכתר שעל ידיו עיקר תיקון כל העולמות כנ"ל, על ידי זה כשהמוחין רודפין למעלה אזי זה הכח המסדר שהוא כח המעכב,הוא מעכב ~ אותם מרדיפתם. ואז מחמת מהירת רדיפת המוחין והמעכב מעכב ~ אותם. אזי מכה הרדיפה בהמעכב עד שנעשין על ידי זה ט' היכלין דלאו אינון נהורין וכו'. שעל ידים משיגין אור האי סוף ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. ועל כן על ידי זה ממשיכין ומורידין השפע למטה. כי על ידי הרדיפה נכללין המוחין למעלה בבחינת רצוא, ועל ידי המעכב הם חוזרין בבחינת שוב. ובחזירתם נמשך כל ההשפעות והברכות למטה. כי עיקר כל הברכות נמשכין משם מאור האין סוף יתברך שמו שהוא מחהי את כולם והוא שורש כל הברכות וההשפעות שבעולם. ואי אפשר לקבל השפע כי אם על ידי הכלים שנעשין על ידי בחינת הט' היכלין שנעשין על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל. ועל כן אומרים אז קדושה אחר נפילת אפים הוא קדושת ובא לציון. כי קודש הוא בחינת המוחין כידוע, והם שלש קדושות כנגד תלת מוחין שנכללין יחד בשעת רדיפה שעל ידי זה נעשין ט' היכלין על ידי הרדיפה והמעכב כמבואר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן נקראת זאת הקדשוה קדושה דסידרא, דסידרא דייקא. על שם המסדר והמיישב את המוחין שעיקר השפע יורדת למטה על ידי זה דייקא. כי על ידי זה חוזרין המוחין לתוך כליהם וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל כנ"ל אמן ואמן:
A mashal [parable]: A simple person standing at the lowest level. His Na'aseh = studying Torah in simplicity. His Nishma (the hidden/nistar) = even some small level above him — he does not yet know any path or counsel in avodas Hashem. All paths and counsel are Nishma/nistar for him. His tefillah/d'vaikus = he must daven much to Hashem, nullify himself, engage extensively in hisbodedus and conversations between himself and his Creator, supplications and requests. All this is Nishma/tefillah — praying to Hashem to show him a path and counsel for His avodah, currently hidden from him in the aspect of Nishma.
(הלכות נפילת אפים הלכה ה' נכללת בהלכות נשיאת כפים הלכה ה
Yet ultimately, when we call upon Him by His Names, our intention reaches Him Himself, as it were — just as when we call a person by his name and speak of him, we are not speaking of the name itself but our intention is directed toward the person called by that name, only that it is impossible to speak of anyone or anything except through the name by which it is called, through which we know whom we are speaking about — whether about Reuven or Shimon, whether about a person, an animal, or a wild beast, etc. For in truth, the names of all things in the world are among the wonders of His wonders, as it is written (Tehillim 46): "L'chu chazu mif'alos Hashem asher sam shamos ba'aretz" — and our Sages expounded (Berachos 7b): Do not read "shamos" [desolations] but "sheimos" [names]. For the name of everything is a great wonder — wondrous beyond wonder — for one who has a mind in his head to understand the wonders of the Creator. For only through the names specifically of all things can we speak about all things, tell one another our wishes and desires, conduct business, buy and sell, and all the needs of the world. If not for a name for everything, all would be as mutes and deaf, and no commerce or transaction could be completed between two people. For all transactions completed through speech — in business and wisdom, etc. — are all through the names of things, for all speech is from the names of things, as every thing and every matter in the world has a name in the aspect of a noun. Through this is the essential speech, and through this all actions and transactions in the world are completed, as above. For the essential vitality of all things is through the name, as above. But the essential point of the name: when we call something by its name, we intend the thing itself — which is impossible to speak about except through the name, as above. Likewise, l'havdil, when we call the Creator by His Name, we intend the Creator of all, Himself alone — none other. He Who is first, and there is no beginning to His beginning — Singular, Primordial, without beginning, without end, etc. — and to Him alone — "to Him" specifically — we serve and pray. Even though He does not need our service and is exalted above all the Names and all berachos and thanksgivings — this matter is truly impossible to perceive and understand with our intellect. We must only believe in Hashem and in Moshe His servant — that in the place of His greatness there we find His humility, that out of His great love for Yisrael He created all the worlds and commanded us to serve Him with these mitzvos, to minister to Him and bless His Name, so that we merit to recognize Him. But in any case, all our intention in our tefillah is to Him alone — to Him and not to His Names and middos. Only that He is called by these Names and they are His unity, for Hashem is one and His Name is one. And whoever in his thought separates His Name from His essence is a "nirgan mafrid aluf" — a gossiper separating the Master — and denies the fundamental principle. Therefore Moshe Rabbeinu, alav hashalom, transmitted to us the holy emunah in simplicity, as it is written: "Shma Yisrael, Hashem Elokeinu, Hashem echad" — for Hashem is one and His Name is one, as above. All this is explained and made clear in the words of Eliyahu z"l [the Tikunei Zohar's introduction], for one who has truthful eyes. As it is written there: "V'ant leis lach sheim yadu'a — d'ant hu memalei kol shemahan — v'ant hu shleimu d'chulhon. V'chad ant tistalak minaihu, ishta'arun kulhon shemahan k'gufa b'lo nishmasa..." That is, as above: certainly one who in his thought separates, chas v'shalom, His essence from the holy Names he mentions — he is a gossiper separating the Master, separating the Lord of the world from His Names. He separates himself from life, for when one does not intend, in pronouncing His Names, toward Him Himself — this is the aspect of "when You depart from them, all the Names remain like a body without a soul." For the essential filling of the Names, their completeness and their vitality, is HaKadosh Baruch Hu Himself, the Ba'al HaRatzon, as it is written there: "You fill all the Names and You are the completeness of all of them." Yet He Himself has no known name, for He from His own side is exalted above all berachah and tehillah, and has no name at all. For after we have mentioned Him by all the true Names and praises that we received from our holy forefathers, nevertheless, His essence remains concealed from us in the ultimate concealment. He is concealed from His own side and revealed from the side of His actions. From His own side it is said: "You have no known Name," for no thought can grasp His essence at all. But from the side of His actions, He is called by all the Names and praises and glorifications — for all the Names indicate His actions: that He brings all worlds into being, rules and governs all, etc. Yet in truth, all is one, for all His actions are drawn from Him Himself, for He acted and made everything from beginning to end, and sustains and maintains all through His will. Therefore, through all the Names, we are calling upon Him Himself — for He Himself acted and made everything. Only, the essence of the Doer is impossible to designate or call by any name or appellation. Yet He Himself — Who is sealed and concealed in the ultimate concealment and no thought grasps His essence at all — He Himself acted and made everything. Therefore, when we mention His Names, which are according to His actions, we are calling upon Him Himself through them, for He Himself acted and made everything, as above. For "He fills all the Names," etc. Even in a physical person we see this: all the body's actions are through the neshamah, for the neshamah shows its actions in the body. Yet the essence of the neshamah is impossible to perceive and understand. Nevertheless, we know that all the actions are from the neshamah, and when we speak of the neshamah, we intend the neshamah itself — even though we do not understand its essence and nature. How much more so, l'havdil — an infinitely incomparable kal vachomer — the Creator Himself, Who certainly is exalted and elevated far above all spirituality, and no thought grasps His essence at all, as it is written there: "Eliyahu — v'leis d'yada bach klal — b'chinat mah chamis, mah pashpashta, mah yadata" — for from His own side He is exalted above all the Names. Yet nevertheless, through all the Names and berachos and praises, we intend Him Himself — for the One Who is concealed in Himself is the One Who does everything through His will, as above. In any case, it is explained in the words of Eliyahu that through all the Names, we must intend toward Him Himself, as it is written: "When You depart from them, all the Names remain like a body without a soul," as above. And as our Sages said: "eilav — eilav v'lo l'middosav," as explained above. And this is the aspect of "L'vad b'cha nazkir Shimecha" — "Only in You do we invoke Your Name" — and understand well. In truth, I know that the Rav mentioned above, and all the other sefarim in which such language is written — their intention was as I have written. Only, with forgiveness of their honor, in my humble opinion, they corrupted the language, which could cause, chas v'shalom, a stumbling-block to the reader of their sefarim. It would have been better for them to have kept silent than to write such language. But since they have already written as above, I was compelled to elaborate a bit to clarify the truth. Therefore, in truth, ultimately we need only to return to the simple emunah of all Yisrael — without any investigations, even those of the ways of Kabbalah. For the ways of Kabbalah must be received only by way of emunah — to believe that the worlds descended in this manner, and the Names belonging to each sefirah and each middah and each partzuf, etc., and all the rest of the ways of chochmas ha'emes — as transmitted to us by Rabbi Shimon bar Yochai z"l and the Ari z"l. The essential thing is to believe that we do not understand their words at all, for certainly above there is no physicality at all, etc., as all the sefarim have elaborated. But whoever wishes to enter into any investigation based on Kabbalah, and to resolve some difficulty of the philosophers based on Kabbalah — nothing comes of it, no resolution at all. And then it could cause an even greater stumbling-block, chas v'shalom, for the student who wants the matter settled in his mind — yet in truth it is still not settled at all, and the resolution can easily be overturned, and the difficulty returns to its place with greater force. Therefore one should not begin to resolve such difficulties at all, for they are far above our understanding, as above. As it is written (Yeshayah 55): "Ki lo machshevosai machshevoseichem v'lo darkeichem d'rachai — ki gavhu shamayim mei'aretz kein gavhu d'rachai midarkeichem u'machshevosai mimachshevoseichem." And in truth, all these stumbling-blocks found by students in many sefarim are because many sefarim attempt to resolve deep difficulties in the ways of His conduct — yet in truth the resolutions amount to nothing for one who understands even a little. Therefore one can stumble through the resolutions even more. But in truth, for all such difficulties in the ways of His conduct, etc., there is no resolution in this world — only in the future will all the resolutions be revealed. In this world it is forbidden to investigate at all — only to rely on emunah alone, as the Rebbe elaborated in many places. Therefore the Rebbe, in the great depth of his wisdom that rises above all, does not resolve any difficulty. Rather, in his great wisdom he revealed to us wondrous Toros, deep and broad, through which he revealed to us and explained that such difficulties cannot be resolved in any way — only to rely on emunah. He instilled in us the understanding that it is impossible to resolve these difficulties. For in the greatness of his perception, he revealed to us from where and whence these difficulties are drawn — that they are drawn from a place so lofty that it is impossible to resolve them in this world, in this body, in any way whatsoever. As in the Torah on "Pirka revi'a'ah d'Sifra diTzni'usa" (LM I:21), on the statement of our Sages (Berachos 17a): "In the future, the tzaddikim will sit with their crowns on their heads" — where he revealed and explained to us in a wondrous way that such difficulties that perplex people are drawn from sichli'im hamakifim [surrounding intellects] that are impossible to attain in this world in any way. He said there a wondrous Torah on this with wondrous revelation. And likewise in the Torah "Bo el Pharaoh" (LM I:64), where he revealed that such difficulties are drawn from the secret of the tzimtzum of the Chalal HaPanui [the Empty Void], etc. — which is impossible to perceive except in the future. And likewise in the Torah "Ki merachamam yenahaigeim" (LM II:7), where he explained that there are difficulties drawn from makifim that are above time — that time does not suffice to explain the difficulties and resolutions that exist there, etc. See there in all these places and in similar places in the words of the Rebbe. If you are a person of true intellect, you will see and understand and perceive from the outcome of the matter how exceedingly deep are his thoughts and his true perceptions — that he perceived the truth: that it is impossible to resolve these difficulties at all. Rather, through his deep wisdom and immense perception, he revealed to us in a wondrous and awesome way of intellect that it is impossible for us to resolve them at all — that we should not break through to ascend unto Hashem to seek to investigate this, chas v'shalom, for it is impossible to resolve them at all. Only to rely on emunah alone, which is the foundation of everything. But anyone who wishes to resolve any difficulty from the difficulties of the philosophers, even when wishing to resolve them according to the ways of Kabbalah — nothing comes of his resolution at all. Then it can cause an even greater stumbling-block, chas v'shalom, for the student who would want the matter settled — yet in truth it is still not settled at all, and the resolution can easily be overturned, and the difficulty returns to its place with even greater force. Therefore one need not begin to resolve such difficulties at all, for they are far above our understanding, as above. As it is written (Yeshayah 55): "Ki lo machshevosai machshevoseichem..." etc. Let us return to our subject: that the essential thing is the Name, and the essential creation was for the sake of His Name, as above — to reveal His Name in the world. And the essential revelation of His Name is through the Torah that Moshe Rabbeinu gave us. For "Oraysa sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — "the Torah is the Name of HaKadosh Baruch Hu." We cannot know of His Name except through the Torah and the mitzvos when we fulfill them in simplicity, as He commanded us through Moshe His servant. For through Yetzias Mitzrayim and Mattan Torah, His G-dliness was revealed in the world and His Name was publicized to all who come into the world, as it is written (Nechemyah 9): "Vata'as l'cha sheim k'hayom hazeh," and as it is written (Shemos 9): "U'l'ma'an sapeir Sh'mi b'chol ha'aretz." The wicked kingdom of Yavan stood against Yisrael to make them forget His Torah and to make them transgress the statutes of His will — to conceal His Name, chas v'shalom, from the world. For they wished to overpower specifically the Name — which is the Torah, which is "sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — because the essential thing is the Name, as above. For they said: "Write upon the horn of the ox that you have no portion in the G-d of Yisrael" — for they wished to overpower specifically to remove from them the Name of Hashem, chas v'shalom, which is the Torah, as above. Therefore the miracle was through the oil of the Menorah — which is the aspect of a Name, as it is written (Koheles 7): "Tov sheim mishemen tov," and as it is written (Shir HaShirim 1): "L'rei'ach shmanecha tovim, shemen turak Shimecha." For the Name is the Glory, as above, and the Glory is the essential illuminating light, as it is written (Yechezkel 43): "V'ha'aretz hei'irah miKvodo." This is the aspect of the light of the miracle of Chanukah — the aspect of the light of the Name and the Glory that we draw and reveal through pirsumei nisa [publicizing the miracle]. For then His Name and His Glory are magnified, as it is written: "U'l'cha asisa sheim gadol v'kadosh b'olamecha." For the essential light of the ner shel mitzvah, which is the aspect of Ner Chanukah, is the light of the Torah — which is the aspect of the holy Name, for the Torah is His Name, as above — in the aspect of "Ki ner mitzvah v'Torah or." For the essential light is the Name, which is His Glory, which illuminates in all the worlds, as above. This is what our Sages said about the lights of the Menorah: that it is testimony that the Shechinah rests upon Yisrael, etc. — for the light of the ner shel mitzvah is the aspect of the light of the revelation of His Name and His Glory — which is the aspect of the resting of the Shechinah. Therefore the miracle of Chanukah was specifically through the lights of the Menorah — all for the sake of magnifying His Name, as above. For the Greeks wished to make His Name forgotten, chas v'shalom, by decreeing the nullification of the Torah, which is His Name, as above. Therefore Hashem made the miracle specifically through the lights of the Menorah — which are the aspect of the magnification of His Name and His Glory, as above. And likewise it is explained at the end of the Ma'aseh that the Name is the aspect of the light of the ner. As explained there at the end: the moon holds a ner in her hand and says to the sun: "Why is it that when you come, I have no name?" For "shraga b'tihara mai mahani" — "of what use is a candle in daylight?" See there. It follows that the ner is the aspect of a name. For the entire aspect of the exchange of the Prince for the slave — which is the aspect of sheker, the aspect of Heichalei HaTemuros, from which are drawn all the exchanges and falsehoods in the world that exchange truth for falsehood and call the tzaddik wicked and the wicked righteous, etc. — the entire aspect of this falsehood and exchange is only in the aspect of the Name. They lie about and exchange the name from one to the other. As in the Ma'aseh itself: the midwife exchanged the infants and placed the Prince with the maidservant and the son of the maidservant with the queen. Through this, the world erred and thought the son of the maidservant was the Prince and the true Prince was the son of the maidservant. Now, the essential exchange was only in the name. For certainly the infants themselves cannot be exchanged — the Prince, wherever he is, is truly the Prince, and conversely the son of the maidservant, wherever he is, is the son of the maidservant. Only the essential falsehood and exchange is in the name: through the exchange, they called the son of the maidservant a name of falsehood — calling him "son of the king" — and conversely, they called the Prince by the name "son of the maidservant." So too with all the exchanges and falsehoods in the world: where someone is renowned by the name of "tzaddik" falsely, or conversely, where they oppose a true tzaddik and say falsehoods about him as if he were wicked — or where both are tzaddikim, but one is greater than the other by thousands and myriads of levels beyond measure, yet in the world's eyes it is the reverse: the one of lesser level is great and famous to them, and the one of greater level is small in their eyes — and all similar variations and exchanges in the world, in the world collectively and in each country and each city individually — all these exchanges and variations are only in the aspect of the Name. For the true tzaddik, wherever he is, is a true tzaddik — and his actual person certainly cannot be exchanged, chas v'shalom. Only the essential exchange is in the name: they call him a name of falsehood, saying lies about him that he is not a tzaddik, and the like. And likewise when a wicked person or one of lesser level is renowned by the name of a very great tzaddik — in truth, that famous person, wherever he is, is as he is. Only the essential falsehood and exchange is in the name: they call him a name of great tzaddik falsely. All this is explained and well understood in the Torah on "Bereishis — l'einei kol Yisrael" (LM II:67). There it is explained that there are me'orei or [luminaries of light] and me'orei eish [luminaries of fire]. See there well. It is explained there that the name of the true tzaddikim is the aspect of the Name of Hashem, for "Shmo meshutaf biShmeinu" — "His Name is partnered with our name." The more the true tzaddik is famous — the greater his name in the world — the more the Name of Hashem is magnified, etc. And conversely, chas v'shalom, when the name of the true tzaddik is hidden and the names of false mefursamim [famous ones] of falsehood are magnified and publicized in the world — then, chas v'shalom, the Name of Hashem is hidden and the name of tumah prevails, chas v'shalom — which is the aspect of me'orei eish, chas v'shalom. For the name of the tzaddik — which is the aspect of the Name of Hashem — is in the aspect of me'orei or; and conversely, a name of falsehood — the name of tumah — is the aspect of me'orei eish, etc. See there. It is understood there that the essential exchange, error, and falsehood in the world is in the aspect of the Name specifically. All this is the aspect of lighting the Ner Chanukah: to draw the light of truth into the world, as above — which is itself the aspect of the Name of Hashem, the aspect of the name of Yisrael, the holy nation collectively, the aspect of the name of the true tzaddikim — this is the essential truth, the aspect of (Tehillim 117) "Ve'emes Hashem l'olam." And "Kudsha B'rich Hu v'Oraysa v'Yisrael kula chad" — "HaKadosh Baruch Hu and the Torah and Yisrael are all one" — for His Name is partnered with our name, as above. For the essential revelation of truth is in the aspect of the Name — that the name should not be exchanged, as above. Likewise, regarding the essential emunah in Hashem, the essential blemish of the idolaters — which is the aspect of kefiros [heresies] — is only in the aspect of the holy Name. As it is written (Bereishis 4): "Az huchal likro b'Sheim Hashem" — and Rashi explains that they began to call the idols by the Name of Hashem, to make idols and call them by the name of G-d. This is the aspect of (Shemos 23) "V'sheim elohim acheirim lo sazkiru," and as it is written (Yeshayah 26) "L'vad b'cha nazkir Shimecha" — Rashi explains: that we should not mention Your Name, chas v'shalom, upon the names of idols, chas v'shalom — only in You alone do we mention Your Name. This is the aspect of the sin of the Dor HaHaflagah who said: "V'na'aseh lanu sheim" — "Let us make for ourselves a name" — for they wished to draw the Name of Hashem upon their matters of avodah zarah. And regarding all the sins drawn from the yetzer hara whose root is from the aspect of eil acheir [a foreign god] and kefiros — therefore all sins are called "blemishing His Name," chas v'shalom, as it is written in the Zohar HaKadosh many times: "d'meshakeir biShma d'Malka" — "who lies regarding the Name of the King." As we ask in tefillah: "U'semalei kol hasheimos shepagamti b'Shimcha HaGadol" — "Fill all the Names that I blemished in Your great Name." Through Ner Chanukah, we draw the light of truth into the world, as above — which is the aspect of the truth of the Name of kedushah: not to exchange the Name of Hashem, chas v'shalom, for the name of other gods — which are the kefiros and investigations of the philosophers who cover over the Name of Hashem with things that are not so. The essential kefiros are regarding the Name of Hashem specifically — that is, the holy Torah, which is His Name, and the matter of His conduct and His individual providence over everything — all of which is the aspect of the Name of Hashem, for the essential conduct and vitality of all the worlds is drawn through the Name of Hashem Who gives life to all, as above. They wish to lie regarding the Name of the holy King, inventing from their hearts, according to their reasoning, great heresies regarding the ways of His providence and conduct and His awesome wonders, and they deny the Torah, etc. — all of which is the aspect of the Name of Hashem, as above. This is the aspect of the wicked kingdom of Yavan — which was chochmas Yavan [Greek wisdom], where the essential external wisdoms and heresy were found among them. Therefore they stood against Yisrael to make them forget His Torah and His mitzvos, etc. — which are the aspect of the Name of HaKadosh Baruch Hu, as above. For they wished to overpower specifically the name of Yisrael — which is the Torah, which is His Name partnered with our name, as above. Therefore Hashem made the miracle specifically through the lights of the Menorah — which are the aspect of the light of the holy Name and His Glory — the aspect of the light of truth, as above. This is the aspect of lighting Ner Chanukah, as above — that Hashem gave us this holy mitzvah to sustain us as on this day, in the depth of this bitter exile where falsehood prevails so greatly. For at the time of the miracle of Chanukah, it was already the aspect of exile — although it was at the beginning of the second Beis HaMikdash, even so, the second redemption was not a complete redemption, for they were subjugated under the kings of Persia and Greece, as explained in the words of our Sages. Therefore Hashem foresaw that the nations would overpower Yisrael, and Yisrael would be in exile for a very long time — with the son of the slave overpowering the Prince, chas v'shalom — until even among Yisrael themselves, falsehood overpowers truth, and truth becomes absent, and no one knows where truth is. Therefore He gave us this holy mitzvah of Chanukah, through which we have the power to draw the light of truth every year — to draw and magnify the name of truth in the world, to nullify the contamination of the slave, which is falsehood, and to magnify the name of the aspect of the true Prince — which is the name of Yisrael collectively and the name of the true tzaddikim, which are the aspect of the Name of Hashem, as above. This is the aspect of the Ner Shabbos [Shabbos candle]. For Shabbos is king — the aspect of "Shabbos malchusa" — and the six weekdays are the aspect of avdus, for during them one performs labor and work, the aspect of "Sheishes yamim ta'avod v'asisa," etc. On Shabbos, "yispardu kol po'alei aven" — all evildoers are dispersed — and the aspect of avdus is nullified — which is the aspect of uvdin d'chol [weekday activities], the aspect of the 39 melachos where the zuhamas hanachash takes hold, which is the aspect of avdus, as above, and all of which is the aspect of sheker, as above. Therefore on Shabbos is the aspect of emes, as our Sages said: even an am ha'aretz is afraid to lie on Shabbos. For Shabbos is "sh'ma d'Kudsha B'rich Hu" — which is the aspect of emes. Therefore the true tzaddikim are called Shabbos, as it is written regarding Rabbi Shimon bar Yochai (Zohar Bamidbar 144a): "Ant hu Shabbos d'chulhon yomaya" — "You are the Shabbos of all the days" — as brought in the Torah "Bereishis" above. Therefore, at the entrance of Shabbos we light the Ner Shabbos, which is the beginning of receiving the holiness of Shabbos. For ner shel mitzvah is the aspect of the light of truth, the aspect of magnifying the light of the Name of kedushah, as above. For the essential hold of sheker — the aspect of the slave, the aspect of a name of falsehood — is in the aspect of me'orei eish, as above. On Shabbos, the kelipos that take hold in me'orei eish are nullified, and then the fire of kedushah is drawn — in the aspect of "Reshapehah rishpei eish, shalheves Y-K" — and from this holy fire we light the Ner Shabbos, and likewise the lights of the Menorah and Ner Chanukah and all the neiros shel mitzvah. Through this specifically, the aspect of the kelipos that take hold in me'orei eish are subdued and nullified — for judgment is only sweetened at its root: from the fire they emerged and the fire will consume them. This is the aspect of the Ner Shabbos, as above. But throughout the year, we do not merit to draw the revelation of truth in its fullness except on Shabbos — which alludes to the future, when truth will be fully revealed, as it is written (Mishlei 12): "S'fas emes tikon la'ad" — "konanta" is not written, etc. (Zohar Tisa 188a). But through the power of the miracle of Chanukah, we merit to draw the illumination of truth — the magnification of the Name of Hashem, the Name of kedushah — even during the weekdays, and we subdue and nullify the contamination of the slave in its very place — during the six weekdays, where there is a hold for uvdin d'chol, the aspect of the slave. Yet even so, we draw the holiness of Shabbos through kindling Ner Chanukah — to reveal the light of truth in the world, to nullify the exchange where the slave was exchanged for the Prince. So that we merit even now to clarify the truth of the Name — to know who is truly fitting to be called by the name of the son of the slave, and who is truly fitting to be called by the name of the son of the king, as above. This is the aspect of (Mishlei 31) "Vatakam b'od laylah vatitein teref l'veisah..." — as explained above in §12: that even in the darkness of night, they reveal the light of truth. This is the aspect of Ner Chanukah, which draws the holy light, the light of truth, even during the weekdays and below ten tefachim — in a manner similar to what is explained in the kavanos. See there and understand well. This is the aspect of the Kisei [throne] that was arranged properly — through which the tikun of the true Prince was achieved, and he returned to his kingship, as written there in the Ma'aseh; see there. For it is written (Shemos 17): "Al keis Y-K..." — His Name is not complete and His Throne is not complete until the memory of Amaleik is erased (Pesikta, brought by Rashi). Amaleik is the zuhamas hanachash, the aspect of the slave. For as long as there are these changes and exchanges in the world, the Throne, as it were, is also not complete — which is the aspect of the images of the Throne not being properly arranged. These are the aspect of the roots of the neshamos, all of which are hewn from beneath the Kisei HaKavod, etc. And His Name also is not complete — for it is not read as it is written, since "Zeh Sh'mi l'olam" is written. Because of the changes and exchanges of Heichalei HaTemuros that seek to prevail through the sin of the Eitz HaDa'as Tov vaRa, through this, as it were, Hashem changes His Name intentionally and clothes Himself, as it were, in many different garments at every time, concealing Himself within them. This is the aspect of all the Names and appellations by which we call upon Him now — which are the aspect of His garments. But the Sheim Ha'Etzem is hidden and concealed now, for His Name is not complete and His Throne is not complete until the memory of Amaleik is erased — which is the zuhamas hanachash, the aspect of the contamination of the slave who was exchanged and wishes to overpower the Prince in falsehood, chas v'shalom. Because of this exchange and falsehood, Hashem Himself, as it were, changes His Name and His Throne — until the memory of Amaleik is erased. For because the zuhamas hanachash has taken hold in the body through the sin of Adam HaRishon — through the exchange of Heichalei HaTemuros, as above — through this, now it is actually a great good that Hashem concealed His Sheim Ha'Etzem, for it is impossible to receive it now because of the excess of light, as above. Therefore now it is impossible for us to know of Him except through the concealment of the Sheim Ha'Etzem specifically. It follows that we now have no capacity to receive the knowledge of the holy emunah in His Name except through His concealing His Name and clothing Himself in the Names and appellations by which He is called now — which is the aspect of "His Name is not complete," etc. Through this specifically, we have the power to know of His Name, as above — for without this, it would be impossible to receive it now because of the excess of light, as above. And all that we merit to know of His Name and to believe in Him — to that extent, Amaleik is subdued, uprooted, nullified, and his memory erased from the world. Amaleik is the kefiros and investigations that come from the excess of light — where they investigate what they have no permission to investigate, the aspect of "what is before, what is after, what is above, what is below," etc. All the difficulties and heresies of the investigators are drawn from there, which is the aspect of the zuhamas hanachash — the kelipos and Sitra Achra drawn from the excess of light that caused death and shattering, chas v'shalom. For the concealment, diminishment, and contraction of the light — this is the essential tikun, as is known in the writings of the Ari z"l. It follows that specifically through "His Name not being complete," as it were, the Sitra Achra — the aspect of Amaleik — is subdued and nullified, as above. And then, when his memory is erased through the strengthening of holy emunah — where Yisrael strengthen to believe in Him through emunah alone, specifically through the concealment of the Sheim Ha'Etzem, not wishing to investigate at all the inner knowledge of His will and conduct — but believing in simplicity that He is the Former, He is the Creator, Who conducts and oversees, etc., and in what they have no permission to investigate, they do not investigate at all, for they know it is impossible to perceive now, as above — through the completeness of this emunah, we will merit in the future that the Sheim Ha'Etzem will be revealed to us, for then the Name will be pronounced as it is written. Then the blemish of the moon will be filled, and the light of the moon will be like the light of the sun. For the entire aspect of the exchange is drawn from the aspect of the blemish of the moon, which said: "It is impossible for two kings to use one crown" — and it blemished the malchus of kedushah. Then Hashem said to it: "Go and diminish yourself" — and this caused the hold of the kelipos, as is known. From there is drawn the power of the malchus of the Sitra Achra — the aspect of (Mishlei 30) "Tachas eved ki yimloch, v'shifchah ki tirash gvirta," etc., as is known. Therefore, in the Ma'aseh much is explained regarding chiddusei d'sihara [the renewal of the moon] — the aspect of the tikun of the blemish of the moon. As written there: he heard in the night the niggun made in honor of the moon, that the sun made for it a new garment — the aspect of chiddusei d'sihara, as alluded to there at the end of the Ma'aseh. See there. And likewise, the matter of the moon's complaint to the sun: "Why is it that when you come, I have no name?" etc. See there. For the entire matter of the exchange — the aspect of sheker, as above — is the aspect of the darkness of night, as above, which is drawn from the diminishment of the moon. Therefore the essential tikun is through the aspect of chiddusei d'sihara — the filling of the blemish of the moon. For all is one aspect, connected to one another: to the extent that the blemish of the moon is repaired, to that extent the zuhamas hanachash and the slave are driven out, and the falsehood of the exchange is nullified, and the truth is revealed in the world — until we merit that Mashiach Tzidkeinu comes, who is the true Prince, and reveals the truth completely in the world, and arranges the Throne properly. For he will know all the roots of all the neshamos completely — where the place and tikun of each neshamah is — and will repair all the tikunei haShechinah, which are the aspects of mitah [bed], shulchan [table], kisei [throne], and menorah — and will arrange everything properly. Then His Name will be complete and His Throne will be complete, and the light of the moon will be as the light of the sun, and there will be fulfilled the verse: "V'alu moshi'im b'Har Tziyon lishpot es Har Eisav" — to subdue and nullify the dominion of the aspect of the slave, which is the aspect of Eisav-Amaleik. And the kingship will return to its place — in the aspect of "V'haysa laHashem ham'lucha" — which is the aspect of the kingship of Mashiach, the kingship of kedushah, whose entire kingship will be only to reveal the truth in the world, to make known to all who come into the world that Hashem, He is the G-d — there is none other. And then will be fulfilled: "V'hayah Hashem l'Melech al kol ha'aretz, bayom hahu yihyeh Hashem echad u'Shmo echad" — speedily in our days, Amein. Connected to what was said above: therefore there are eight days of Chanukah, corresponding to the eight kings of kedushah of Yisrael, which are in turn corresponding to the eight kings of Edom who reigned before a king reigned for Bnei Yisrael. As Rashi explained in Melachim II chapter 8, on the verse "Ki b'yamav pasha Edom mitachas yad Yehudah, vayamlichu aleihem melech..." — Rashi explains there: eight kings reigned in Edom, etc., as enumerated in Sefer Bereishis; corresponding to them, eight kings reigned in Yisrael, etc. See there. For Chanukah is the aspect of drawing the light of truth to repel the falsehood — the aspect of the kingship of the slave that comes through the exchange, the aspect of Heichalei HaTemuros — which are drawn from the aspect of shviras keilim [the shattering of the vessels], the death of the kings, as is known. From there is the hold of the eight kings who reigned in the land of Edom before a king reigned for Bnei Yisrael, as is known. Through the holiness of the eight days of Chanukah, we draw the light of truth to empower the eight kings of Yisrael over the eight kings of Edom — to subdue the falsehood, which is the slave, and to empower the truth, which is the aspect of the kingship of kedushah of the true Prince — the aspect of the kingship of Yisrael, as above. This is the aspect of the Hallel recited during the eight days of Chanukah — the aspect of (Tehillim 113) "Hal'lu avdei Hashem, hal'lu es Sheim Hashem." For through serving Hashem — the aspect of avdei Hashem — the contamination of the slave of the Sitra Achra is subdued. For judgment is only sweetened at its root. Therefore now, we must serve Him specifically through avodos [acts of service] — even though in truth this is not truly avdus at all, as above, and the essential perfection is to reach the aspect of a son where the service of Hashem would not be called by the name of avdus at all, as above. Nevertheless, because of the hold of the contamination of the slave, we need avdus specifically — to subdue the din at its root, to nullify the aspect of the avdus of the Sitra Achra through the service of Hashem. Then, when the avdus of the Sitra Achra is subdued, the Name of Hashem is magnified, as above. This is: "Hal'lu avdei Hashem, hal'lu es Sheim Hashem" — for through avdei Hashem, who serve Hashem, the avdus of the Sitra Achra is nullified, and then the Name of Hashem is magnified, as above. This is (ibid.): "Yehi Sheim Hashem mevorach mei'atah v'ad olam" — for through the nullification of the avdus of the Sitra Achra, which is the aspect of sheker, His Name will be magnified and blessed forever, for we will merit afterward that the Sheim Ha'Etzem will be revealed to us — the Name of the essential eternal life. We will merit to magnify and bless His Name forever and ever. This is (ibid.): "Mimizrach shemesh ad mevo'o mehulal Sheim Hashem" — for after the setting of the sun, it is the darkness of night, where the essential hold of the slave is — the aspect of darkness, sheker, etc., as above, whose nourishment is from the blemish of the moon, as above. But when we subdue the contamination of the slave through the service of Hashem, as above, then it is the aspect of the filling of the blemish of the moon, and the darkness and falsehood are nullified, as above. Then "lailah kayom ya'ir, kachasheicha ka'orah" — night shines like day, and darkness is like light. For even in the aspect of the darkness of night, one recognizes the truth — which is the aspect of the Name of Hashem — and blesses His Name forever, in the aspect of "Baruch Hashem bayom, baruch Hashem balailah." This is: "Mimizrach shemesh ad mevo'o" — from one end to the other, from the upper end to the lower end, from day to night, from the ultimate light to the ultimate darkness — "mehulal Sheim Hashem." For through the true avdei Hashem — the true tzaddikim — they repel the falsehood and contamination of the aspect of the slave, until the Name of Hashem — which is the aspect of emes — is recognized everywhere, until everyone returns in teshuvah and returns to Him to give thanks and praise the Name of Hashem in truth always. This is the conclusion of the chapter: "Eim habanim semeichah, Halleluyah!" It opened with slave — "Hal'lu avdei Hashem" — and concluded with son — "Eim habanim semeichah." For so the matter is: at first one must serve Him in the aspect of avdus, for because of the materiality of the body it is called by the name of avdus, etc., as above. Through this, the avdus of the Sitra Achra is subdued and nullified. Afterward, one merits to break and nullify the body completely, until one is called in the aspect of a son, as above. This is the aspect of "Eim habanim semeichah, Halleluyah!" — see above regarding the matter of slave and son, and understand. Therefore, Yisrael are sometimes called by the name of avadim [servants] to Hashem and sometimes by the name of banim [sons]. As it is written (Vayikra 25): "Ki li Bnei Yisrael avadim, avadai heim asher hotzeisi osam mei'eretz Mitzrayim," and (ibid.) "Lo yimachru mimkeres aved." For the aspect of actual slavery has no hold on them — the aspect of "lo yimachru mimkeres aved" — for they are servants of kedushah, servants of Hashem, whom He brought out of the land of Mitzrayim, from the house of slaves — from the aspect of avdus. That was the essential exile — through the overpowering of the avdus of the Sitra Achra, etc., as above. And sometimes they are called by the name of sons, as it is written (Shemos 4): "B'ni bechori Yisrael," and as it is written (Devarim 14): "Banim atem laHashem Elokeichem, lo sisgod'du..." For both aspects are needed: at first, the avodah must necessarily be in the aspect of avdus, as above, and afterward one merits the aspect of a son, as above. This is: "Banim atem laHashem Elokeichem, lo sisgod'du v'lo sasimu korchah bein eineichem al meis." (Devarim 14) Adjacent to this mitzvah specifically, He calls them by the name of sons — for one depends on the other, and it is the reason for this mitzvah. Hashem says: Yisrael — you are sons, etc. — and therefore it is forbidden to mutilate oneself or make a bald spot for the dead. For one must believe that in truth, death is a very great good — in order to merit through it specifically to reach the aspect of a son, as explained above: that the essential decree of death is in order to nullify and decompose in the earth the contamination of the aspect of the slave, so that we merit in the future to rise in the resurrection in a pure body, and then we merit to be in the aspect of a son — like a son who rummages in the treasuries of his father. For then we will merit to recognize Him through the aspect of the Sheim Ha'Etzem, as above. Therefore this verse is connected in a wondrous bond: specifically because Yisrael are truly called sons — the aspect of "Banim atem laHashem Elokeichem" — therefore "lo sisgod'du," etc. For death is a very great good in order to merit to reach through it the aspect of a son in its fullness, as above. Therefore it is called Chanukah — after the chanukas [dedication of] the Beis HaMikdash that was dedicated then, as our Sages said. For on Chanukah we draw the aspect of the holiness of the Beis HaMikdash — where all the service of the korbanos took place. This is called "avodah" [service] more than any other mitzvah in the Torah, as it is written: "V'hasheiv es ha'avodah lid'vir beisecha, v'hasheiv Kohanim la'avodasam," and so extensively. For the korbanos are from animals, through which we subdue the animal spirit — the aspect of the contamination of the slave, as above. Therefore it is called by the name of avodah [service/work]. For through avodah of kedushah — the korbanos of animals that subdue the animal spirit — the avdus of the Sitra Achra is subdued, as above. All this is the aspect of Chanukah, as above. Now, if you go back and study this drush from its beginning to its end, you will understand and perceive well how all the matters explained here are connected and joined well to one another — even though at first it may seem, superficially, that they are not so connected. But if you study well, you will understand their connection and joining well: how all the matters are rooted in and connected to one another in a wondrous bond. From this you can understand and perceive a little of the greatness of our holy and awesome Rebbe z"l, and the greatness of his Stories that he told. For Hashem knows that I know in myself that in all that I have written, and all that remains in my mind that is impossible to explain in writing — regarding all of this, I have not yet touched even one part of a thousand and a myriad, a drop from the sea, a minimal fraction of one of the awesome secrets hinted at in the awesome Ma'aseh above. Incline your ears and hear, open your eyes and see the greatness of Hashem and the greatness of His holy Torah and the greatness of the true tzaddikim — what a mortal born of woman can merit in this world. If Hashem wills it, may He illuminate our eyes with the light of His Torah and reveal the truth in the world, speedily in our days, Amein.
Loading comments…