ענין שבת ויום טוב ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ג אות א ענין קדושת יום טוב שאסורין בו כל המלאכות כולם. אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה וכו'. על פי המאמר תקעו ג' המתחילאף על פי שתוכחה הוא דבר גדולוכו' ליקוטי תנינא סימן ח'עיין שם. ואיתא שם. שעיקר התפילה היא רחמים ותחנונים ורחמים תלוי בדעת וכו'. וכשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות אזי נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות ונפגם הדעת וכו' ואזי בא מזה תאוות ניאוף ח"ו. כי תחת מוחין הם ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זו. ועל כן כשהדעת נפגם מתגבר תאוה זו ח"ו. ואזי התפילה בבחינת דין כי גף תפילות כנגד ג' מינ רחמונת הנ"ל ג' מוחין הנ"ל וכו' ואזי כשהתפילה בבחינת דין ח"ו אזי הסטרא אחרא יונקת ממנה ואזי צריכין בעכל כח גדול שיתפלל תפילה בבחינתדין. ואזי כשהסטרא אחרא רוצה לבלוע זאת התפילה של הבעל כח שהיא בבחינתדין אזי זאת התפילה היא עומדת לו בצווארו בבחינת בצווארו ילין עוז וכו' ועל ידי זה הוא מוכרח ליתן הקאות בחינת חיל בלע ויקאנו שמקיא ומוציא מעצמו כל הקדושות והדעת והרחמרות והתפילות שבלע אף גם עצמות חיותו הוא מוכרח להוציא בבחינת מבטנו יורישנו אל וכו' וכו'. כמו פנחס שהתפלל תפלה בבחינת דין בעת שהיה מעשה זמרי בחינת ויעמוד פנחס ויפלל וכו' וזהו ו"י"פ"ל"ל ראשי תיבות ו"השלך ל"פני פ"רעה י"הי ל"תנין שמשליכין בחינת המטה עוז שהיא בחינת התפילה בבחניתד ין לפני הסטרא אחרא כדי שיבלע אותה כדי להוציא על ידי זה כל הקדושות וכו' כי הוא מוכרח להקיא הכל כנ"ל. ועל ידי זה נעשין גרים וכו' ונתרבה כבודו בחינת רעמים וכו' והכבוד הוא שורש נפשות ישראל ומשם בא נבואה וכו' ועל ידי הנבואה נתתקן כח המדמה ועל ידי זה זוכין לאמונה שלימה דקדושה ובשביל זה צריכין להתקרה לצדיק האמיתי כדי לזכות על ידו לאמונה שלימה דקדושה. ועל ידי אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד וחידוש העולם יהיה בבחינת ארץ ישראל בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע וזהו בחינת השיר הנ"ל בתחילת המאמר עיין שם שעל ידי השיר הזה גדילים כל הריחות והיראות שהוא מזונא דנשמתא שעל ידי זה נחלש מזונא דגופא וכו'. ועל ידי זה יכולים להוכיח וכו'. (עיין שם כל זה היטב):
And this is the bechinas: "And in the spoils they did not lay their hand" [Esther 9:15]. And Rashi explained: so that the king should not have an evil eye over this — meaning: they demonstrated that they were now in the bechinas tov ayin and had no desire for wealth at all — which is the bechinas ayin ra'ah, when one is jealous of another's wealth. But they had departed from this desire and had no evil eye whatsoever toward wealth. And they did not cast their eye even upon the wealth of the spoils — for they had merited through Mordechai to the bechinas tov ayin. And therefore they had subdued the ayin ra'ah to the point where it was impossible for the king to have an evil eye — for they had subdued the ayin ra'ah, as stated.
וזה בחינת ג' רגלים. כי שלש רגלים הם בחינת ג' תפלות ביום שנתתקנו כנגד ג' אבות שזהו בחינת ג' רגלים כידוע. כי ג' רגלים הם תחת מוחין כמובא במקום אחר שמשם נמשכין ג' מיני רחמנות בחינת ג' תפילות כנ"ל וכפי התפילה כן הפרנסה. כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר שהפרנסה היא כפי התפילה. כי כל ההשפעות נמשכין על ידי הפתפלה היינו כשזוכין שהתפיהל היא בדעת בבחינת רחמים ותחנונים. אזי יש לו פרנסה גם כן בנקל בלי עבודות ויגיעות וטרחות שהם בחינת דינים רק בנקל שזהו בחינת רחמים ודעת כי פרנסה בנקל היא כפי שלימות הדעת (כמבואר בסימן נ"ו בדברי רבינו ז"ל). כי עיקר יגיעות וכבידות הפרנסה שצריכין לעשות עבודות ומלאכות וטירחות בשבל הפרנסה בחינ בזעת אפיך תאכל לחם הוא רק מחמת פגם הדעת בחינת שטו העם ולקטו בשטותא (כמו שכתוב בזוהר הקדוש). כי מחמת שאין הדעת בשלימות ואזי התפילה בבחינתדין ח"ו. כמו כן נמשך לו הפרנסה בבחינת דין שזהו בחינתיגיעות וטירחות של ל"ט מלאכות בחינת בזעת אפיך תאכל לחם שזהו בחינת דינים וכל זה מחמת שטות פגם הדעת בחינת שטו העם בשטותא וכו' כנ"ל. כי פגם הדעת הוא פגם הברית כנץל ועל ידי פגם הברית הפרנסה בכבידות (כמובא בסימן כ"ט). נמצא שכל יגיעות וכבדות של הל"ט מלאכות שצריכין לעשות בימי החול הוא רק מחמת פגם הדעת פגם התפלה. בבחינ דין שעל ידי זה הפרנסה בכבידות וביגיעות בבחינת דין כנ"ל. כי אדם הראשון פגם בדעת על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע כידוע שעל ידי זה נמשך יניקה ח"ו להסטרא אחרא בחינת והנחש היה ערום. ועל ידי זה נמשכין יגיעות הל"ט מלאכות כידוע:
For through the churban [destruction] and the exile [galus], the kingship of holiness [malchus di’k’dusha] fell, and the kingship was handed over to the servants — the idol worshippers [ov’day kochavim]. And therefore we fast [mis’anin], because through fasting, emunah [faith] is raised up (as Rabbainu, of blessed memory, wrote in the ma’amar “VaYasev,” siman 62). And through this, the kingship [malchus], which is the aspect of emunah, is raised up. Because the exile is due to the loss of emunah (as Rabbainu, of blessed memory, wrote in the ma’amar “VaYasev” as above). And through this, the kingship was handed over to the idol worshippers, because due to the loss of emunah the kingship was handed over to the servants. And therefore we fast four fasts [arba ta’aniyos], because through fasting we merit emunah, as above. And the main purpose of ta’anis [fasting] is t’shuvah [repentance], for through t’shuvah, the kingship — which is the aspect of emunah — is raised up, and through this the Daas [knowledge/awareness] is firmly established, in the aspect of “Whose is the rising? Whose is the rising?” (as Rabbainu wrote in siman 48; see there). And this is what we increase in our t’fillos [prayers] and bakashos [supplications] on all the fasts, for the main purpose of ta’anis comes for this: in order to raise up the dibur [speech], as above. And this is what they say — viduyim [confessions] and s’lichos [penitential prayers] on the fast days: for through the fasts, one merits joy [simchah] in the aspect of “let us rejoice on the days of our affliction,” and through the joy one can confess [l’hisvados] in the aspect of rejoicing [sasson] and joy, and through rejoicing a person will find in it todah [thanksgiving/confession] and the voice of song [zimrah], etc.
אות ב ועל כן בשבת שהיא שלימות הדעת כידוע בחינת רחמנות על כן אז אין שום שליטה להל"ט מלאכות ואז הוא שביתה ונייחא לגמרי מכל המלאכות מחמת שאז הדעת בשלימות ואז כולו רחמים ורצון וחסד ואז בשבת אז דייקא נמשך כל הפרנסה בלי שום עודא ומלאכה בגין דמיניה מתברכין כל שיתא יומין כמובא:
And this is what our Sages of blessed memory said (Shabbos 10a): "I have a precious gift in My treasure-house, and Shabbos is its name, and I wish to give it to Yisrael — go and inform them" etc. And they ask there: "But surely Rav [Chama bar Chanina] said: One who gives a gift need not inform the recipient!" And they answer: "That applies to something that will eventually become known" etc. And they challenge: "But Shabbos will eventually become known!" And they resolve: "The reward of Shabbos will not become known."
אות ג וזה בחינת שלש רגלים. כי בששת ימי החול. שאז שולטין הל"ט מלאכות זוהמת הנחש בחינת דינים. אז קשה מאד להמשיך פרנסה כי מהל"ט מלאכות שהם בחינת דינים משם יניקת זוהמת הנחש. ועל כן אי אפשר להמשי הפרנסה בששת ימי החול. כי אם על ידי בחינת הבעל כח שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא עומדת בצווארו של הסטרא אחרא שעל ידי זה מוציא ממנו כל הדעת וכל הקדושות שבלע וכו'כ נ"ל. ואז נמשך הפרנסהאל הקדושה וזה בחינת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כקריעת ים סוף דייקא. כי עיקר בחינת קריעת ים סוף הוא בבחינת הנ"ל כמבואר שם היטב (במאמר הנ"ל) שקריעת ים סוף הוא בחינת אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים שמשברין ראשי תנינים זוהמת הנחש על ידי המטה עוז שהיא התפילה בבחנית דין שעומדות לו בצווארו וכו' כנ"ל ואז מוכרח להוציא כל הדעת והקדושות שבלע שהיא בחינת מים בחינת כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וזה בחינת רעמים בחינת ענני דשפכי מיא וכו' עין שם. ועל ידי זה נמשך פרנסה כי עיקר הפרנסה תלוי בזה בשלימות הדעת כנ"ל. ועל כן על ידי שהסטרא אחרא מוציאה כל הדעת שבלעה על ידי התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין כנ"ל. על ידי זה נשלם הדעת ועל ידי זה נמשך פרנסה שתלויה בשליות הדעת כנ"ל כי עיקר הפרנסה על ידי הגשמים והגשמים הם על ידי רעמים בחינת ענני דשפכי מיא כנ"ל שזה בא על ידי התפלה של העל כח וכו' כנ"ל. וזהו קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כקריעת ים סוף דייקא. היינו בחינת התפלה של הבעל כח שהיא בחינת מטה עוז שהיא בחית קריעת ים סוף משם נמשך הפרנסה וכו' כנ"ל. וזה בחינת גבורות גשמים. כי הגשמים שהם הפרנסה נמשך על ידי בחינת גבורות על ידי בחינת התפילה של הבעל כח שהיא בחינת דין שהיא בחית קריעת ים סוף בחינת רעמים בחינת ענני דשפכי מיא וכו' כנ"ל. ועל כן תקנו להזכיר גבורות גשמים בברכת אתה גבור כי כל תפלה ותפלה צריכה להיות כלול מבחינת הנ"ל מבחינת התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין וזה בחינת ברכת אתה גבור. שזהו בחינת כלליות התפלה מבחינת התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין ושם דייקא מזכירין גבורות גשמים שהם נמשין מבחינת הנ"ל מבחינת קריעת ים סוף מבחינת תפלה בבחינת דין כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש מיא אינון לימינא ולבתר יהיב לון לשמאלא וכו' כי עיקר המים שהם בחינת פרנסה הם מימין בחינת מכלכל חיים בחסד בחינת נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו אך צריכין לקבל אותן משמאל בבחינת גבורות גשמים על ידי התפילה של הבעל כח שהיא בבחינת דין. מחמת שחטא אדם הראשון ינקה הסטרא אחרא מן הדע והרחמנות מבחינת ימין ועל ידי זה נפגם הפרנסה ונגזר שתהיה הפרנסה ביגיעה בבחינת דינים בחינת בזעת אפיך תאכל לחם. ועל כן אי אפשר להמשיך הפרנסה אל הקדושה כי אם על ידי בחינת הנ"ל דהיינו על ידי התפלה שהל העל כח שהיא בבחינת דין שעל ידי זה הסטרא אחרא מקיאה כל הקדושות וכל מימי הדעת שזה בחינת קריעת ים סוף ואז חוזרת הפרנסה אל הקדושה ואז זוכין לפרנסה בנקל על ידי שנשלם הדעת וכו' כנ"ל:
And this statement is difficult to understand. For are not the entire Torah and mitzvos all precious gifts that Hashem gave us? And in particular, the conclusion — "the reward of Shabbos will not become known" — is the reward of all mitzvos not hidden from us in this world? For "there is no reward for mitzvos in this world" — we merely believe in the reward of Olam HaBa, of which "no eye has seen" etc.
אות ד וזה בחינת שלש רגלים. כי בשלש רגלים נמשך ג' מיני מוחין שהם ג' מיני רחמנות ג' תפילות כנ"ל ואז כשזוכין לרחמים ודעת אין צריכין לשום יגיעה ומלאכה ועבודה שהם בחינת דינים שתלוי בחסרון הדעת כנ"ל. ואז נתבטלין כל המלאכות כמו בשבת שהוא רחמים ודעת כנ"ל. אך אף על פי כן צריכין ביום טוב לעשות מלאכת אוכל נפש. כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. ועיקר יציאת מצרים היה על ידי המטה עוז שעל ידו עשה משה רבינו כל האותו והמופתים עש שהוציא את ישראל ממצרים וקרע להם את הים שאז היה עיקר מפלת מצרים נמצא שעיקר יציאת מצרים היה על ידי המטה עוז הנ"ל דהיינו התפלה שעל הבעל כח שהיא בבחינת דין כי גלות מצרים היה על פגם הדעת פגם הברית כידוע שלזה צריכין התפלה של הבעל כח כנ"ל. ועל כן כשבא משה אל פרעה בתחלה הקשה פרעה את לבו יותר והכביד העבודה יותר כמו שכתוב תכבד העבודה וכו'. כי משה בא אליו והתחיל לעשות מופתים עם המטה עוז שהשליך לפני פרעה ויהי לתנין שזהו בחינת התפילה של הבעל כח וכו' כנ"ל ואזי כשהסטרא אחרא רואה התפילה שהוא בבחינת דין היא רוצה לבלוע אותה ולהתבר יותר כנ"ל. ועל כן נתחזק פרעה יותר כי חשב שעכשיו יתגבר יותר על ידי התפלה שהיא בבחינת דין שהם בולעים תפלה כזו ח"ו. ועל כן הקשה את לבו יותר ואמר תכבד העבודה וכו'. וזהו תבן אתם מכניסין לעפריים עיר שכולה תבן כי סברו שמשה משתמש במטה עוז שהיא בחינת דין שזהו בחינת יניקתם וכאלו הוא מוסיף להם כח ח"ו. וכן בכל פעם נתחזק לבו יותר על ידי ראה שמשתמש משה עם המטה עוז שהיא תפלה בבחינת דין. ואפילו כשיצאו ישראל אמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל וכו' כי חשב הסטרא אחרא בכל פעם שעתה יתגבר יותר על ידי התפילה שהיא בבחינת דין משם יניקתם עד שרדפו את ישראל עד הים. ואז היה עיקר מפלתם. כי אז הראה משה כחו. שאדרבא על ידי המטה עוז דייקא שהיא תפלה בבחינת דין שהם רוצים לבלוע אותה על ידי זה דייקא היא מפלתם כי זאת התפלה עומדת להם בצווארם ואז מוכרח הסטרא אחרא ליתן הקאות שזהו בחינת קריעת ים סוף ואז הוציאו כל הקדושות וכל הדעת וכל ההשפעות שבלעו ואז הקיאו הכל והחזירו הכל לישראל שזכו אז לדעת גדול מאד ולרכוש גדול מאד:
But according to all the above it can be understood somewhat. For Shabbos is a precious gift from His treasure-house that is more hidden and concealed than the reward of all other mitzvos. For it is the aspect of a holiness that is fixed and standing forever — the aspect of teshuvah, the aspect of a day that is entirely Shabbos. Through this holiness, everything can be rectified, as our Sages of blessed memory said (Pirkei D'Rabbi Eliezer): "Whoever keeps Shabbos according to its laws, all his sins are forgiven" — as it is said: "Shomer Shabbos mei'challelo" — "machul lo" [it is forgiven him]. And therefore, through the holiness of Shabbos there is hope for the world, for even one who served idolatry like the generation of Enosh is forgiven. And this is the essential matan s'charah [reward] of Shabbos — that through Shemiras Shabbos, everyone can merit the day that is entirely Shabbos, even if one has greatly damaged. But this secret — which is the aspect of the reward of Shabbos — is very hidden and sealed, and one must receive it through the Tzadik who is in the aspect of Moshe, whom Hashem instructed: "I have a precious gift in My treasure-house, and Shabbos is its name" etc., "go and inform them." That is, he should inform them of the reward of Shabbos, as is concluded there in the Gemara, as mentioned above.
אות ה וכל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. ועל כן צריכין ביום טוב שיהיה התפלה קצת בבחינת דין היינו בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל שהיא בחינת מטה עוז בחינת יציאת מצרים. כי ביום טוב העולם נידון כמו שאמרו רז"ל בד' פרקים העולם נידון והם כל הימים טובים בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה וכו' בחג נידונין על המים. ועל כן אז ביום טוב התפלה היא קצת בבחינת דין בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל כי אז נידון העולם כנ"ל. ועל כן אומרים ביום טוב ומפני חטאינו. נמצא שמזכירין קצת החטאים שזהו בחינת דין. כי אז בים טוב אז נמשך הנס של יציאת מצרים שהיה על ידי המטה עוז שהיא בחינת תפלה של הבעל כח בבחינת דין כנ"ל. שעל ידי זה הוא שידוד המערכות שינוי הטבע. כי בטבע הוא בחינת דין כידוע כי אלקים גימטריא הטבע כמובא. ואז ביום טוב היא שידוד הטבע וכל זה על ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה הסטרא אחרא מוציאה כל הקדושות שבלעה עם עצם חיותה ואזי נשתנה הדין לרחמים ונשתנה הטבע להשגחה שנשבר הטבע שהיא בחינת דין ונמשך השגחה ונעשה נסים ומופתים בעולם שזהו בחינת ימים טובים שהיה בהם מופתים נוראים שידוד הטבע. כי על ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה נעשין גרים ונמשך נבואה וכו' וכו' על ידי זה זוכין לבחינת חידוש העולם שאז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע כמבואר במאמר הנ"ל:
For this certainly requires Moshe to inform them and to teach them extensively — to inform them and to instill in their hearts the holiness of Shabbos, which is the aspect of teshuvah. They should know and fix in their hearts that one can always return to Hashem from every place, in the aspect of "If I ascend to the heavens, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You are there" etc. — as mentioned in the aforementioned Torah.
אות ו נמצא שביום טוב צריכין להשתמש קצת עם בחינת התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין כנ"ל. וזה בחינת מלאכת אוכל נפש שעושין ביום טוב. כי צריכין לעשות איזה מלאכה בשביל אוכל נפש. והמלאכת אוכל נפש שעושין. זהו בחינת תפלה בבחינת דין. כי המלאכה היא בחינת דין כנ"לוהאכילה היא כפי התפלה. ועל כן מאחר שביום טוב אף על פי שהוא בחינת מוחין בחינת רחמנות כנ"ל אף על פי כן צריכין להשתמש עם בחינת התפלה שהיא בבחינת דין כדי להוציא בלעו מפיו כנ"ל. על כן מחמת זה צריכין לעשות איזה מלאכה שהוא בחינת דין דהיינו מלאכות אוכל נפש. ועל ידי זה שעושין מלאכת אאוכל נפש על ידי זה מוציאין כל החיות והקדושה שבלעה הסטרא אחרא מל"ט מלאכות של ימי החול. כי מלאכת אוכל נפש של יום טוב היא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח כי משם נמשך כי האכילה והפרנסה היא מהתפלה שמחיה את הכל וכפי התפילה כן האכילה והפרנסה כנ"ל.ועל כן אף על פי שעושין מלאכת אוכל נפש ביום טוב אף על פי כן אין להסטרא אחרא שום אחיזה במלאכה זו ח"ו כלל אדרבא על ידי זה דייקא מוציאין בלעו מפיו כנ"ל. וזהו אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם דייקא כי אין להסטרא אחרא שום אחיזה ח"ו במלאכה זו. וזהו לכם ולא לנכרים לכם ולא לכלבים. כי אין להכלבים והעוברי כוכבים שהם הסטרא אחרא שום אחזיה במלאכת אוכל נפש שעושין ביום טוב שרק הכל לכם כי הכל חוזר אל הקדושה. כי אדרבא על ידי זה מעלין ומוציאין כל החיות שבלעה הסטרא אחרא מל"ט מלאכות של ימי החול ומחזירין הכל אל הקדושה וכו' כנ"ל:
And this cannot be merited except through the power of the Tzadik, the aspect of Moshe, who has already merited through his avodah, even in this world, the aspect of a day that is entirely Shabbos — which is entirely teshuvah — doing teshuvah upon teshuvah each time etc., as mentioned above, for he knows that "His greatness is without limit" etc. Through this he can inform all of Yisrael of the holiness of Shabbos — namely, the aspect of the reward of Shabbos, which is the day that is entirely Shabbos. That is: there is hope for everyone always, all the days of their lives. Even if one was aroused to return and fell, and was aroused again and fell again — and so many, many times — nevertheless there is always hope, through the holiness of Shabbos that Yisrael keep, as mentioned above. For surely, even one who sinned all his days and was never aroused in teshuvah at all — if he returns in the end, he is forgiven, as our Sages of blessed memory said (Kiddushin 40b). How much more so one who was aroused many times but fell back and became distant again, and this happened many times — certainly there is hope for him, for leis r'usa tava d'is'avid [no good will is ever lost] etc.
אות ז וזה שאמרה האתון לבלעם מה עשיתי וכו' זה שלש רגלים. ופירש רש"י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים. שהם זכר ליציאת מצרים שאז מתעורר תוקף הנס של יציאת מצרים שהיה על ידי המטה עוז בחינת התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין כנ"ל. שזוה בחינת ויעמוד פינחס ויפלל בעת שהיה מעשה זמרי שהיה בעצת בלעם כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם כי בלעם יניקתו מפגם הדעת בחינת והנחש היה ערום בחינת פגם תאוות ניאוף כידוע שזהו בחנית בלעם כמו שאמרו רז"ל על פסוק ההסכן הסכנתי וכו'ועל כן עיק הכנעתו על ידי פינחס דהיינו עלידי בחינ התפלה שהיא בבחינת דין של הבעל כח שזוה בחנית מטה עוז של יציאת מצרים שזהו בחינת ג' רגלים וכו' כנ"ל. ועל כן הוכיחה אותו האתון איך אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים כי על ידי שלש רגלים הוא מפלתו של בלעם כנ"ל. ועל כןנעשה אז שינוי גדול שהאתון פתחה פיה ודברה והוכיח אותו. כי בלעם היה רוצה להמשיך הדעת אל הדסטרא אחרא אל הבהמיות ממש ועל כן היה עושה עם האתון מעשה אישות והיה רוצה להתגבר על הקדושה על ידי זה. אבל משה רבינו היה לו כח להכניע ל ידי בחינת התפלה שהיא בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה מוציאים בלעם מפיהם. ואזי חוזר ומקיא הכל ומחזיר הכל אל הקדושה. ואז חוזר הדיבור שהוא התגלות הדעת כמו שכתוב מפי דעת ותבונה שהוא היה רוצה להמשיך הדעת לבהמיות. על ידי הכח של משה שחזר הכל אל הקדוש אז חוזר הדיבור שהוא התגלות הדעת מן תוקף הסטרא אחרא מן הבהמיות עד שהאתון בעצמו פתחה פיה ודיברה והוכיח את בלעם הרשע על שהולך על ישראל נמצא שהתוקף הסטרא אחרא בעצמה דהיינו הבהמיות בעצמה הוציאה הדעת והדיבור שנמשך לתוכה. והיא בעצמה הוכיחה אותו וביזתה והכניעה אותו בדבריו על שהולך על ישראל. נמצא שנתהפך הדעת והדיבור שהכניס בה אל הקדוה שזהו בחינת חיל בלע ויקיאנו עד שהוכרח בעצמו להפוך מקללה לברכה ובירך את ישראל. כי כל הדעת שהכנניס בהסטרא אחרא. ורצה להתגבר על ישראל הוכרח להוציא ולהקיא הכל אל הקדש וליתן בעצמו תוקף וחוזק וסטרא דקדושה דהיינו לישראל שהם כל הברכות שהוכרח לברך אותם כי נתהפך הכל אל הקדושה על ידי בחינת התפילה של הבעל כח וכו' שזה בחינת שלש רגלים כנ"ל.
And all this is impossible to know except through this Tzadik who does teshuvah upon teshuvah always — which is the aspect of a day that is entirely Shabbos — who knows that His greatness is without limit. He is the one who informs and instills in the hearts of Yisrael that they should never despair of teshuvah, as mentioned above.
הלכות יום טוב הלכה ד' נכללת בהלכות ראש חדש הלכה ה' מאות ל"ג ואילך.
And this is the aspect of the fasts that we fast over the rains [g’shamim], for the rains — their ceasing [atziras g’shamim] — is due to the loss of emunah, as our Sages of blessed memory said: the rains cease only because of the loss of emunah. For this is the measure, measure for measure, when emunah fails: and through this is the aspect of the ceasing of the chasadim [kindnesses], for when emunah fails then certainly the speech [dibur] falls into exile (as Rabbainu, of blessed memory, wrote in the ma’amar “VaYasev” as above). And the exile of the dibur is the aspect of nahar g’runaiy [dry riverbed], which is the aspect of “dryness” [y’vushus]. And therefore the punishment comes through the ceasing of the rains, which will be “dryness” [y’vushus], chas v’shalom [G-d forbid]. And this is also measure for measure, for when the eating ones [ha’ochlin] do not distinguish [mavrir], (as explained there well). And therefore the tikkun [rectification] for all this is ta’anis [fasting], for through the fasts one draws the “rains of goodwill” [gishmay r’tzaon] that are “rains of blessing” [gishmay b’rachah], as above. (See there all of this well.)
רצוף פה להלכות יום טוב.
Blessed is Hashem forever, Amain and Amain.
Loading comments…