פורים ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ד אות א על פי המאמר מי האיש החפץ חייםאוהב ימים וכו' בסימן ל"ג עייןשם היטב. והכלל כי מלא כל הארץ כבודו ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ואפילו בעמקי הקליפות יכולין למצוא את השם יתברך. ומי שכופה את יצרו אזי כשמדבר עם הגוים או רואה מעשיהם אזי הרע הופך ונתבטל נגדו. ונתגלה הטוב שהיה נתעלם שם וכו' עיין שם. ועל ידי זה זוכה לאהבה שבדעת. כי יש שני מיני אהבות. יש אהבה שהוא בימים בחינת חסד. יומא דאזיל עם כולהו יומין ויש אהבה שהוא למעלה מהימים למעלה מהמדות. והיא אהבה שבדעת והיא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא. וכל אדם יכל לטעום טעם אור האהבה שבדעת על ידי שמקשה לבו לדעתו וכו'. (עיין שם כל זה היטב). גם עיין מאמר של ואיה השה לעולה (בלקוטי תנינא סימן י"ב) עיין שם היטב.
Section 1. For Haman wished to destroy and to kill, etc., all the Jews, and he wished to annul the hispa'arus [the glorification and splendor] of Hashem, Who glorifies Himself together with His people Israel. And therefore he wished to prevail in the month of Adar, in which Moshe Rabbainu, peace be upon him, passed away — for Moshe had been the one who revealed that hispa'arus, and by means of this he merited bringing the Torah into the world. For this is itself the bechinas [aspect] of the hispa'arus with which the Holy One, blessed be He, glorifies Himself together with His people Israel, through the Torah that Israel observes. And therefore through the Torah there was the revelation of the ritzonos [the Divine will-forces] of the Creation, as it is written: "Beraishis" [Genesis 1:1] — [meaning:] for the sake of the Torah, which is called raishis [beginning / first], and for the sake of Israel, who are also called raishis. For "Oraisa u'Kudsha Brich Hu kulah chad" — [Aramaic:] "The Torah and the Holy One, blessed be He, are all one" [Zohar III:73a] — for His hispa'arus, blessed be He, is [expressed] together with Israel through the Torah, as stated above. And therefore the Torah is called Tiferes [Beauty / Glory], as is cited [in the sources]. And from there [the level of Tiferes] came the general acceptance of the Torah — by virtue of the fact that [Moshe] was able to reveal the hispa'arus within each and every one of Israel, even the lowliest among the lowly. As is cited in the ma'amar "Ki Saitzai" [Likutay Moharan II, §82]: that Moshe would connect himself to the lowliest person in Israel and would find G‑dliness within him — for he was the most humble of all people. And through this he paved a prepared path in the month of Elul and brought the Torah into the world at that time — see there. And therefore Moshe merited "klil tiferes" — a crown of glory — as it is written: "Moshe rejoices in the gift of his portion; a crown of glory upon his head did You place, when he stood before You, etc." [Shabbos Shacharis liturgy]. For through the standing at Mount Sinai, by which he merited the receiving of the Torah — which is the bechinas hispa'arus, as stated — he therefore merited a crown of glory, since everything was accomplished through him, as stated. And therefore [Haman] wished to prevail specifically in the month in which Moshe died, as stated. And therefore the main force of his power was through the pegam ha'achilah [blemish of eating] — in that Israel derived pleasure from the feast of that wicked one [Achashverosh] — all of which had been according to his [Haman's] counsel, in order to cause them to stumble through forbidden food. For through the pegam ha'achilah, the da'as [mindful awareness] becomes blemished and disordered — and through this the tzaddik who reveals the hispa'arus becomes concealed, [as is explained there]. And from there comes the nurturing of Haman and the Sitra Achra [the Other Side], whose sustenance is from the blemish of the altar [pegam hamizbaich] — the pegam ha'achilah — through which the disordering of the da'as is strengthened, and from that it draws its sustenance. And therefore Haman made himself into an object of idol-worship — for the sustenance of idol-worship [avodah zarah] comes from there, from the bechina of the pegam hamizbaich, as stated, [as is explained there]. And this is what our Sages of blessed memory said — that Haman is hinted at in the Torah in the verse: "Ha'min ha'aytz asher tziviticha l'vilti achol mimenu achalta — Is it from the tree about which I commanded you not to eat that you have eaten?" [Genesis 3:11]. For the primary source of his sustenance is from the pegam ha'achilah, through which the da'as becomes blemished — which is the bechina of the blemish of eating from the Tree of Knowledge of good and evil. For through the pegam ha'achilah, the light of the tzaddik who reveals the hispa'arus is covered over, and the bechinas hispa'arus becomes blemished, G‑d forbid — and from that comes the sustenance of idol-worship, from the falling of hispa'arus, [as Rabbainu wrote elsewhere]. And therefore [Haman] made himself an object of idol-worship, as stated. And therefore one must rectify the pegam hamizbaich in order to merit eating with kashrus — for then, specifically through eating, the da'as is elevated and perfected, and this is achieved through tzedakah [charity], [as is explained there]. And this is the bechinas matanos la'evyonim [gifts to the poor] which we give on Purim — for through this, love and peace are increased, through which the calm and pure air [aveer hanach vihazach] is created, through which the words of Mordechai come to be written in their books, in the bechinas: "and it was found written that Mordechai had reported" [Esther 2:23], [as is explained there].
והנה התורה הזהירה אותנו שלא לילך בחוקות העובדי כוכבים ולהתרחק מהם בתכלית הריחוק ושלא להתדמות להם וכו'. (וכמבואר ביורה דעה בהלכות חוקת העובדי כוכבים עיין שם). כי באמת אף על פי שבאמת לאתו יכולין למצוא אלקותות יתברך אפילו בלשונות העובדי כוכבים. כי איהו מחיה את כולם. (וכמבואר היטב במאמר הנ"ל). אף על פי כן אסור לכנוס לשם כי יוכל להתפס שם מחמת ריבוי הקליפות שהם רבים על הטוב. והטוב מתעלם שם בתכלית ההעלם. על כן יוכל לתפוס ביניהם ח"ו. ועיקר אזהרה הזהירה אותנו התורה שלא ללכת בחוקותיהם דייקא. כמו שכתוב בחוקותיהם לא תלכו. כי את זה לעומת זה עשה אלקים. וכמו שבקדושה יש שני מיני אהבות אהבה שבימים. ושם יש בחינת ימי טוב וימי רע (כמבואר במאמר הנל). ויש אהבה שבדעת למעלה מהמוח והמדות. ושם הוא בחינת כולו טוב. כי הוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא שהוא בחינת כולו טוב. ושם הוא למעלה מהמדות למעלה מהשכל. כי אי אפשר לנו להשיג בשכלינו אור האהבה הזאת שבדעת כנ"ל כמו כן את זה לעומת זה ססטרא אחרא יש שני בחינת יש בחינת קליפות וסטרא אטחרא שהם בבחינת ימים בחינת ימי רע והם כנגד ימי טוב. ושם יש כמה ניצוצות מהימים והמדות שנפלו כידוע. ויש עוד בחינת סטרא אחרא שהוא כולו רע ואין שם שום טוב. ואין שם שום דעת כל היינו שהם כסילות ורע גמור ואין שם שום טוב ושם שכל ושום ניצוץ שכל הקדושה. ועל כן כל מעשיהם הם בלי שום שכל וטעם אפילו של טעות. כי בחנת הגיפה של הימיםוהמדות יכולין למצוא שם כמה ניצוצות דקדושה כנל ועל כן יש שם איזה טעם וענין אף על פי שהוא בטעות כי הם מהפכים דברי אלקים חיים מחמת ריבוי הע. אף על פי כן על כל פנים יש שם איזה טעם של טעות ושקר. אבל בבחינת הקליפה הב' שם אין שום ניצוץ ואין שם שום טעם כי אין שם שום שכל ושום ניצוץ. והוא שורש הסטרא אחרא והקליפה כי כל הסטרא אחרא מקבלין משם. וזה בחינת חוקת העמים כי חוקה הוא דבר שאין בו שום טעם. ובקדושה חוקות התורה הקדושה הוא בחינת למעלה מהשכל והוא בבחינת אהבה שבדעת שיתגלה לעתיד כגון מצות פרה אדומה שנאמר בו חוקת התורה שלא יתגלה זה הסוד עד לעתיד ואפילו שלמה עליו השלום אמר (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה על מצוה זו כמו כן בקליפה חוקת העמים הוא בחינת הקליפה הב' הנ"ל שהוא למטה מהימים מהמדות שאין שם שום טעם כלל. ועלכן נקראים חוקה. וכמו שאנו רואין שחוקותיהם הם בלי שום טעם כלל כי הם בחינה זו. וזהו בחינת עבודה זרה שלהם שהם שטות נגלה ומפורסם ואין להם שום טעם על זה. ואף על פי כן הם אדוקים בה כי זה בחינת הקליפה הב' הנ"ל. שהוא כולו רע ואין שם שום שכל ושום ניצוץ דקדושה כנ"ל. וכמובא בכתבים שהעבודה זרה אין בה שום ניצוץ דקדושה והוא בחינת צואה ממש הוא מותרות גמור שאין בו שום טוב. בחינת צא תאמר לו וכמובא וזה בחינת. וזה בחינת כי כל אלהי העמים אלילים. אלילים דיקיא. כי אליל לשון דבר שאינו כמו שפירש רש"י. כי הם אליל גמרו שאין שם שום טוב. ועל כן אין שם שום טעם ושכל. ועל כן נקראים חוקות העובדי כוכבים כנ"ל. ומי שמתחבר עם העובדי כוכבים ומתדמה להם י"ו יכול להתפס ברזתם עד שיהיה נתפס ח"ו בבחינת הקליפה הב' הנ"ל שהוא בחינת חוקות העובדי כוכבים שהוא כולו רע ח"ו. וכשנופל לשם ח"ו אזי אין סומך בידו ח"ו. מאח שאין שום שום ניצוץ דקדושה כנ"ל. ועל כן הזהירה אותנו התורה לפרוש מדרכיהם ולהתרחק מהם והכל אסור משום חוקות העובדי כוכבים. היינו כדי שלא יהיה נתפס ח"ו בבחינת הקליפה הב' שהיא בחינת חוקות העובדי כוכבים ששם אין שום טוב. ומי שנופל לשם ח"ו קשה לו לצאת משם כי אין סומך בידו מאחר שאין שם שום ניצוץ ושום טוב כלל:
Section 2. And this is the bechina of the reading of the Megilah — which is the bechina of the written document that was effected by Mordechai, that was inscribed and engraved in their books, through which the miracle came about. For through this, converts [gairim] were made, in the bechinas: "and many of the peoples of the land converted to Judaism" [Esther 8:17] — through which the pegam hamizbaich was repaired, through which the da'as was perfected, through which the light of the tzaddik who reveals the hispa'arus of Israel was uncovered. And through all this came the downfall of Haman, whose sustenance was from the pegam hamizbaich, as stated. [See there well.] And therefore the essential rectification of the Megilah was instituted and arranged so that it be written in their books. And as is cited: that for this reason no [Divine] Name appears explicitly anywhere in the Megilah, because of the need that it be written in their books. For the entire essential the bechina of the Megilah is the bechina of the writing that was engraved and inscribed in their books by Mordechai — through which came the miracle of the downfall of Haman, as stated. And this is what is written: "And all the acts of his power and his might, and the account of the greatness of Mordechai — are they not written in the book of chronicles of the kings of Media and Persia?" [Esther 10:2]. This we do not find in other places — for the way of Scripture normally is only to write that the remaining matters are recorded in the books of the kings of Israel and of Yehudah. However, here, Scripture specifies that all the acts of his power and might of the miracle, and the greatness of Mordechai, are recorded primarily in their books — for there one sees the greatness of Mordechai and the force of the miracle he performed: that he was able to produce such a writing within their books, through which he extracted the good that had been so deeply buried among them, as was the case at that time. And through this he wrought such a great miracle, as stated. And this is what our Sages of blessed memory said: that at the hour when Haman came to Mordechai to mount him on the horse, etc., he found him occupied with the laws of the kometz [handful] of the meal-offering, etc., and [Mordechai] said to him: "Atai kometz mincha didchu u'vatil asaras alpim kikar kesef" — "Your handful of meal-offering has come and nullified the ten thousand kikar of silver" [Megillah 16a]. Kometz mincha — specifically — namely, the bechina of the sacrificial offerings, which are the wholeness [shleimus] of the altar — and through this came the downfall of Haman, as stated. And this is the bechinas mishloach manos ish l're'aihu [sending portions, one man to his fellow] — all of it in order to increase peace, through which the calm aveer [atmosphere] is created, and all the tzedakah of matanos la'evyonim is all for this same purpose, as stated. And therefore it is a great mitzvah to eat on Purim and to greatly increase the se'udah [feast], for the essential perfection and rectification of the da'as, and the subjugation of the foolishness from which Haman draws his sustenance, as stated, is through eating when it is with kashrus, as stated — [as is explained there, see there] — and this is achieved through tzedakah and the reading of the Megilah, as stated. And therefore it is the custom to hold the main feast near the evening — after the rectifications of Purim have been performed, through which the da'as is perfected, as stated — for then the eating is permitted, and it is a great mitzvah to greatly increase the feast. For then, eating is the essential perfection of the da'as, as stated. And therefore one fasts before Purim — the Fast of Esther [Ta'anis Esther] — for fasting is a rectification of the craving for eating, [as Rabbainu wrote elsewhere], and it is itself the bechinas tzedakah, [as Rabbainu wrote elsewhere] — the bechinas "agra d'ta'anisa tzidkesa" — "the reward of fasting is [the act of] charity" [Berachos 6b] — through which the pegam ha'achilah is repaired, as stated. And this is [the reason] why some are accustomed to give matanos la'evyonim on the day of the Fast of Esther — for tzedakah and fasting are one single bechinas, and both must be done beforehand, for through them the essential miracle [comes about], as stated. For the essential rectification of the pegam ha'achilah is tzedakah, [as explained in the aforementioned ma'amar].
אות ב וזה בחנית תוקף הנס של פורים אשר הפליא השם יתברך חסדו עמנו בימים ההם. ועשה לנו נסים ונפלאות גדולות. אשר כמוהו לא נהייתה כי המן הרשע רצה להתגבר על ישראל בבחינת קליפה זו הב' הנ"ל כי עשה עצמו עבודה זרה ועבודה זרה הוא בחינת קליפה זו הב' הנ"ל. ועלכן ביקש להשמיד ולהרוג וכו' את כל היהודים כי שם הוא בחינת כליה. כי אין שם שום ניצוץ מקדושת ישראל כלל. כי אין שם שום טוב כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (מגילה דף י"ב) מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה מפני שהשתחוו לצלם. היינו עבודה זרה שהיא בחינת מקליפה זו הב' שכשנופלין לשם אזי הוא בחינת כליה ואבידה לגמרי ח"ו. כי אין שם שום טוב כנ"ל. ועל כן לא היה מעולם עת צרה כזו. כי כולם לא רצו לכלות לגמרי את ישראל כמו זה הרשע המן ימח שמו. כי הוא בחינת הקלפה שהיא רע גמור שאין שם קדושת ישראל כלל. ועל כן חשב במחשבתו שלא יהיה באפשרי לישראל להנצל מידו. כי מקליפה הב' הנ"ל אי אפשר לצאת. כי אין שם שום סומך מאחר שאין שום שום טוב כנ"ל. אבל באמת לאמיתו גם זאת הקליפה הב' שהוא כולו רע ואין שום שום טוב אף על פי כן בודאי היא מקבלת חיות מהשם יתברך ברוך הוא כביכול. כי בלעדו לא היה לה שום חיות ובהכרח שהיא גם כן מקבלת חיות מאתו יתברך כי הוא יתברך מחיה את כולם. אך מבואר על פי דברי רבינו הקדוש ז"ל בכמה מקומות ובפרט במאמר ואיה השה לעולה (בלקוטי תנינא בסימן י"ב) שתוקף הקליפות והסטרא אחרא מקבלין חיות מהקדושה הגבוה ביותר למעלה מכל הקדושות שזאת הקדושה הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם בחינת מאמר סתוך ומשם דייקא מקבלין חיות תוקף הסטרא אחרא דהיינו בחינת עבודה זרה. כי מחמת שזאת הקדושה הוא בחינת סתום ונעלם בתכלית ההעלם על כן הם מקלבין חיותם משם דייקא עיין שם. ועלכן אפילו כשנופלין לשם ח"ו אף על פי שנדמה שאי אפשר לצאת משם בשום אופן ח"ו אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כל. כי גם שם יכולין למצוא אלקותו יתברך כי הם גם הם מבלין חיות ממנו יתברך כי הוא יתברך מחיה את כולם. ואזי אדרבא כשזוכה לשוב משם ולמצאו שם אלקותו עתברך על ידי שזוכין לידע שגם שם נהסתר הוא יתברך בתכלית הסתר. אזי הירידה הוא תכלית העליה כי באין על ידי זה להקדושה הגבוה מאד מאד שהיתה נעלמת שם כנ"ל (ועיין במאמר ואיה השה לעולה שם מבואר הענין היטב עיין שם). וזאת הקדושה הגבוה בחינת מאמר סתום שהם מקבלין חיות משם. זה בחינת אהבה שבדעת שהיא למעלה מהמדות והימים שהיא בחינת אורייתא דעתיקא דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא. וזה שכתב רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חיים ה"ל. שעל ידי זה שמוצאין אלקותו יתברך בעמקי הקליפות על ידי זה זוכין לאהבה שדעת כי עמקי הקליפות היינו הקליפה הב' הנ"ל בחינת עבודה זרה וחוקת העובדי כוכבים, הם מקבלין חיותם מבחינת ההסתרה והעלמה של האהבה שבדעת שהיא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלם. ומשם הם מקבלין חיותם כנ"ל. ועל כן הצדיק הכופה את יצרו כשמסתכל בקליפה ועבודה זרה זו. אזי הוא משיג על ידי זה דייקא אור האהבה שבדעת. כי מתגלה האור הגנוז הזה שמשם הם מקבלין חיות מגודל ההסתרה והצדיק שזוכה להבין את זאת אזי נתגלה לו ההסתרה וההעלמה. ורואה ומשיג על ידי זה דייקא אור הגנוז שמשם היה מקבלין חיותם כנ"ל. אבל צריכין לזה צדיק גדול נורא מאד שיוכל לעלות ולהוציא את הנופלים לשם. ולשבר קליפה זו. ולגלות אור הקדושה הגבוה אור הגנוז הנ"ל. וזה בחינת תוקף הנס של פורים. כי המן הרשע חשב שלא יוכלו ישראל להנצל מידו ח"ו מחמת שהתגבר עיהם בתוקף קליפה זו הב' הנ"ל. אבל השם יתברך חמל על ישראל והקדים רפואה למכה. כי היה באותו הדור מרדכי היהודי ועוצם תוקף מעלת מרדכי מובא בכתבים. שהיה אור גדול ונורא מאד. והוא בבחינת אהבה שבדעת. כי מרדכי בגימטריא ורב חסד כמבוא. רב חסד זה בחינת אהבה שבדעת. כי אהבה בימים הוא בחינת חסד שהוא יומא דאזיל עם כולהו ימין כנ"ל. ורב חסד זה בחינת אהבה שבדעת שהוא למעל מחסד סתם והוא בחינת רב חסד. וזה בחינת מרדכי כנ"ל. ומחמת שהיה מבחינה זו. על כן היה לו כח לשבר אפילו קליפת המן עמלק דהיינו הקליפה הב' הנ"ל שאין שם שום טוב כנ"ל. כי היה יודע ומשיג שגם הם מקבלין חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום בחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"ל כי מרדכי היה נאחז משם על כן היה לו השגה זו. וכשזוכין להשיג זאת שגם הם מקבלים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום. אזי הם נכנעין ונתבטלין בתכלית הביטול. כי לא היה להם חיות רק מההסתרה וההעלמה אבל עכשיו כשיודעין שגם שם נעלם הוא יתברך אזי הם נופלם ונתבטלין ואזי אדרבא זוכין לעלות בתכלית העליה כי זוכין להשיג אוהר האהבה שבדעת שהוא אור הגנוז כנל. וזהו בחינת עוצם מעלת פורים ואיתא שבשום יום טוב ואפילו בשבת לא נמצא תוקף הארה נפלאה כמו בפורים כי באמת הפליא השם יתברך עמנו ונתהפך מהיפוך אל היפוך ממש. כמו שכתוב (אסתר ט') ונהפוך הוא וכו'. כי הוא רצה להתבר ח"ו בבחינת הקליפה הב' שאין שם שום טוטב וכו' כנ"ל ועל ידי הצדיק מרדכי נתהפך בהיפוך ממש. כי זכו ששיתגלה אור האהבה שבדעת שמשם מקבלת חיות הקליפה הנ"ל מגודל ההסתרהץ ועכשיו נתגלה האור הגנוז הזה והם נתבטלו כנ"ל. כי אין חיותם רק מההסתרה וכו' כנ"ל. ועל כן ימי הפורים לא יעברו וכו' (שם) וכל המועדים בטלים חוץ מפורים כי פורים הוא בחינת התגלות אור האהבה שבדעת שיתגלה לעתיד לבוא. ועלכן לא יתבטלו ימי הפורים אפילו לעתיד. כי כל המועידים הם זכר ליציאת מצרים. ויציאת מצרים היה שיצאו מתחת יד פרעה. ופרעה הוא ראש לכל הקליפות. אבל אף על פי כן הוא בחינת הקליפה שהוא אצל התגלות הימים והמדות. כי פרעה אותיות הערף. ושם המקום שמתחילין המוחין לירד ולהתפשט בבחינת ימים ומדות. ושם אחיזת פרעה ובודאי הוא קליפה חזקה וקשה מאד מאחר שאחיזתו בהתחלה ממש. אבל הוא סמוך לבחינת הימים והמדות. אבל המן עמלק הוא שורש הרע והקליפה בבחינת ראשית גוים עמלק. כי הוא יונק מהסתרת והעלמת הדעת והמוחין מבחינת מאמר סתום כנ"ל אשר אי אפשר להכניעו ולבטלו כי אם כשזוכין לאור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות כנ"ל. ועל כן כל הימים טובים שהם בחינת ימי טוב. דהיינו באותן הימים עשה השם יתברך עמנו נסים ביציאת מצרים והכניעו ימי הרע והתגבר ימי הטוב. ועל כן אנו עושין יום טוב. על כן לעתיד שאז יתגלה האהבה שבדעת שהוא מלמעלה מהימים על כן אז יתבטלו הימים טובים. כי האור שיתגלה לעתיד הוא למעלה מהימים כנ"ל. אבל פורים שהוא בבחינת האהבה שבדעת. כי אז הכניעו קליפת המן עמלק שיניקתו משם מבחינת הסתרה ההיא כנ"ל. על כן לא יתבטלו ימי הפורים גם לעתיד. כי אז יזכו גם כן להארה זו דהיינו אור האהבה שבדעת שהוא גם כן הארה של פורים כנ"ל:
padding: 14px 22px;
אות ג וזה בחינת ומשלוחמנות איש לרעהו. בחינת אהבה ואחדות גמור שנכלל כל אחד בחבירו. כי שם בבחינת אהבה שבדעת הוא כולו אחד. ושם כל ישראל בבחינת אחדות גמור ואין שום גבול ופירוד בין אחד לחבירו חץו. ועל כן בפורים הם מתערבים ומתחברים זה עם זה. דהיינו משלוח מנות שזה שולח לזה וזה לזה כי כולו אחד כנ"ל. ומתנות לאביונים זה בחינת התגלות אלקות. כי עיקר התגלות אלקות בחינת התגלות מלכותו יתברך הוא על ידי צדקה אני בצדקה אחזה פניך כמובא. ועל כן בפורים שאז נתגלה האור הגנוז והסתום. על כן אז מגלין אלקותו יתברך על ידי הצדקה. כי זה העיקר להמשיך התגלות לגלות הסתרת אלקותו לכל העולם. למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלקים. ועל כן כשזוכין בפורים לאור האהה שדעת שהוא אור הגנוז אנו צריכין לגלות הסתרה זו. ועיקר התגלות אלקותו הוא על ידי צדקה כנ"ל:
margin: 18px 0 26px 0;
אות ד וכשנתגלה אור הגנוז אז נעה מזה תורה חדשה. כי קודשא בריך הוא ואורייתא כולו חד. וכשהוא יתברך נסתר זה בחינת הסתרת והעלמת התורה וכשנתגלה הסתרה זו אזי נתגלה תורה חדשה. וזה בחינת המגילה שהוא לשון התגלות כמובא. כי נתגלה תורה חדש על ידי שנתגלה אור האהבה שבדעת שהוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שמשם יונקת התורה הקדושה שלנו. ועלכ ן לא ניתנה עד אחר שבא עמלק והכניעו אותו. כי עיקר התגלות התורה תלוי הבהכנעת עמלק שהוא בחינת הקליפה ושיניקתה מההסתרה הנ"ל וכשמכניעין אותו אזי נתגלה הסתרה. ואזי זוכין לתורה. כי כל התורה הקדושה יונקת מבחינת האהבה שבדעת שהוא אורייתא דעתיקא סתימאה ועל כן קיבלו ישראל התורה מחדש בימי אחשורוש. כי עיקר קבלת התורה תלויב בהכנעת המן עלק כנ"ל. ועל כן אין בהמגילה שום שם בפירוש רק ברמס בראשי תיבות. כי הוא בחינת אור הגנוז בחינת התורה הגנוזה שנתגלה אז ששם הוא למעל מכל הקדושות. ועוד יזש בזה דברים הרבה. ברוך השם לעולם אמן ואמן:ועל כן תיכף אחר פורים קורין פרשת פרה זאת בחוקת התורה וכנ"ל. והבן:
background: #fdf3e3;
אות ה ועל כן חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי שם הוא למעלה מהדת. ושם אין שיך לומר ארור המן וכו'. כי שם הוא כולו טוב למעלה מהמדות למעלה מימי טוב וימי רע כנ"ל. וזה בחינת סוד פרה אדומה שהוא בחינת חוקת למעלה מהדעת והוא מטמא טהורים ומטהר טמאים שאי אפשר להבין זה הסוד עד לעתיד שיתגלה התורה הגנוזה כנ"ל:
text-align: center;
אות ו וזה בחינת והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וכו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין למעלה הם נוצחים וכו'. כי כשמתגבר קליפת עמלק ח"ו אזי התיקון להסתכל למעלה. להסתכל ולהבין בשורש אחיזתו למעלה להבין שהוא מקבל חיות מלמעלה מהקדושה הגבוה למעלה מכל הקדושות. ועל ידי זה מכניעין ומפילין אותו כנ"ל:
font-style: italic;
אות ז אסתר היא בחינת ההסתרה בחינת הקדושה הגבוה הנ"ל שהוא נסתרת ונעלמת וזאת הקדושה דייקא מגודל מעלתה וגודל הסתרתה היא יכולה ליכנס בעמקי הקליפות. כי משם דייקא הם מקבלין חיות כנ"ל כי מגודל הסתרה אינם נוגעים בה כל אף על פי ששמקבלין חיות ויונקים ממנה. וזה בחנית אסתר ושנלקחה לאחשורוש ונכנסה בעומד הקליפות כי הוא בחינת ההסתרה שמשם דייקא מקבלין חיות. ועל כן באמת לא נגע בה אחשורוש כמובא כי היא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלמה. ואין הקליפות נוגעים בה ח"ו כלל. ואף על פי כן נמהנין ויונקים ממנה כי מבחינת ההסתרה בעצמה הם יונקים כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל שהיתה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי.כי זאת הקדושה מגודל הסתרתה יורדת בעמקי הקליפות כנל. אבל אף על פי כן אין נוגעין בה כלל רק מרדכי זוכה עליה כי הוא זוה לקדושה זו הגבוה מכל הקדושות כנל. כי הוא משיג בחינת אסתר בחינת ההסתרה הנ"ל שהיא בחינת אור הגנוז והצפון כנ"ל. והבן הדברים היטב. ועוד לאלקי מילין:
font-size: 1.05em;
אות ח ועל כן פורים מותר בעשית מלאכה. ואין בו שום קדושת יום טוב כלל. כיפורים הוא בחינת הארת הקדושה הגבוה מאד מאד. שמגודל עוצם הקדושה אין רואין שם שום קדושה וכענין מה שכתב רבינו ז"ל (מבואר בסימן רמ"ג) על כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים. ושם בספר שיר השירים דייקא אין שם שום תיבות קדושה וטהרה כלל. (עיין שם והבן היטב). כי כל הימים טובים שהם בחינת ימי טוב יש בהם כמה וכמה קדושות שמקדשין הימים טובים על קידוש ועשיית מלאכה וכיוצא בזה. כי הם בחינת ימי טוב שהם כנגד ימי רע. על כן צריכין לנהוג בהם כמה קדושות כדי להמשיך ולהתגבר הימי טוב ולהכניע הימי רע. ואם עושין ח"ו איזה מלאכה של חול ביום טוב. אזי יכולין להתגבר הימי רע שיניקתם ממלאכות של חול כידוע. על כן אסורים בעשיית מלאכה. אבל בפורים שנכנע ונתבטל שורש הרע לגמרי ונתגלה אור הגנוז אור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות. על כן אין צריכין לקדש ימי הפםורים בקדושת יום טוב. כי הוא למעלה מהימים. ואין צריכין שום קדושה להכניע ימי הרע. שלא ישליטו ח"ו. כי אין להם שום שליטה אז. ועל כן אפילו אם עושין מלאכות של חול אין להרע שום שליטה ואחיזה בהם כלל. כי אז נכנע ונתבטל הרע לגמרי בשרשו. שאפילו אם עושין מלאכות של חול אין לו שום שליטה ואחיזה בם כנ"ל. כי אז נתגלה אור הגנוז אור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהזמן למעלה מהימים והמדות למעלה מהכל הקדושות כנ"ל:
color: #5a2d00;
Loading comments…