פורים ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
But through the p'gam of Yisrael, Moshe was caused to stumble at the hakaas haTzur [the striking of the rock] at May M'rivah → decreed that he would not enter the Land. The essential p'gam of striking the rock was a p'gam of dibbur: "Ka'asher m'risem pi b'may M'rivah" — "When you rebelled against My mouth at the waters of contention." They were supposed to speak to the rock ("V'dibartem el hasela"), thereby demonstrating the great power of their dibbur — bringing forth water physically and spiritually (the waters of Da'as/Torah), sanctifying Hashem's Name. Everyone would have seen the great power of dibbur and striven to draw kedushah upon themselves through speech (drawing the N'kudah → essential closeness to Hashem). 11
All this was caused by m'rivah and machlokes (contention and dispute) — the aspect of May M'rivah. Through this they confused even Moshe's da'as: "Ki ha'oshek y'holail chacham" — "Oppression drives a wise man mad" (Koheles 7). The holy N'kudah is the aspect of shalom / bris shalom — its essential depends on shalom. One who does not engage in hisbodedus and speak between himself and his Creator to arouse his heart to Hashem — this is machlokes: "Chalak libam" — "Their heart is divided" (Hoshaia 10) — the heart is divided from the mouth, from the N'kudah. When there is no shalom between Yisrael — certainly they cannot speak with one another in yiras shamayim due to the dispute. Even without actual machlokes, when the love is not complete between Yisrael (who are commanded "V'ahavta l'rai'acha kamocha" — "Love your fellow as yourself" (Vayikra 19)) — especially the chavairim engaged in Torah, whom the Ari z"l warned immensely about love between friends — they cannot properly illuminate the N'kudah to one another. 12
הלכה ד על פי המאמר מי האיש החפץ חייםאוהב ימים וכו' בסימן ל"ג עייןשם היטב. והכלל כי מלא כל הארץ כבודו ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ואפילו בעמקי הקליפות יכולין למצוא את השם יתברך. ומי שכופה את יצרו אזי כשמדבר עם הגוים או רואה מעשיהם אזי הרע הופך ונתבטל נגדו. ונתגלה הטוב שהיה נתעלם שם וכו' עיין שם. ועל ידי זה זוכה לאהבה שבדעת. כי יש שני מיני אהבות. יש אהבה שהוא בימים בחינת חסד. יומא דאזיל עם כולהו יומין ויש אהבה שהוא למעלה מהימים למעלה מהמדות. והיא אהבה שבדעת והיא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא. וכל אדם יכל לטעום טעם אור האהבה שבדעת על ידי שמקשה לבו לדעתו וכו'. (עיין שם כל זה היטב). גם עיין מאמר של ואיה השה לעולה (בלקוטי תנינא סימן י"ב) עיין שם היטב.
How much more so when they dispute, chas v'shalom, against the true tzadik — the essential comprehensive N'kudah of all Yisrael. When they dispute him, they cannot receive the light of his N'kudah. Thus the essential reception of the N'kudah is through shalom. Through machlokes and m'rivah (May M'rivah), they caused Moshe to err (striking instead of speaking) → decreed he would not enter the Land (where the N'kudah is received in completeness). Had Moshe entered with them, they would have received from him the light of the N'kudah in completeness → everything would have been rectified. Through our avonos, the machlokos caused Moshe not to enter → we were exiled from our land. 13
אות א והנה התורה הזהירה אותנו שלא לילך בחוקות העובדי כוכבים ולהתרחק מהם בתכלית הריחוק ושלא להתדמות להם וכו'. (וכמבואר ביורה דעה בהלכות חוקת העובדי כוכבים עיין שם). כי באמת אף על פי שבאמת לאתו יכולין למצוא אלקותות יתברך אפילו בלשונות העובדי כוכבים. כי איהו מחיה את כולם. (וכמבואר היטב במאמר הנ"ל). אף על פי כן אסור לכנוס לשם כי יוכל להתפס שם מחמת ריבוי הקליפות שהם רבים על הטוב. והטוב מתעלם שם בתכלית ההעלם. על כן יוכל לתפוס ביניהם ח"ו. ועיקר אזהרה הזהירה אותנו התורה שלא ללכת בחוקותיהם דייקא. כמו שכתוב בחוקותיהם לא תלכו. כי את זה לעומת זה עשה אלקים. וכמו שבקדושה יש שני מיני אהבות אהבה שבימים. ושם יש בחינת ימי טוב וימי רע (כמבואר במאמר הנל). ויש אהבה שבדעת למעלה מהמוח והמדות. ושם הוא בחינת כולו טוב. כי הוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא שהוא בחינת כולו טוב. ושם הוא למעלה מהמדות למעלה מהשכל. כי אי אפשר לנו להשיג בשכלינו אור האהבה הזאת שבדעת כנ"ל כמו כן את זה לעומת זה ססטרא אחרא יש שני בחינת יש בחינת קליפות וסטרא אטחרא שהם בבחינת ימים בחינת ימי רע והם כנגד ימי טוב. ושם יש כמה ניצוצות מהימים והמדות שנפלו כידוע. ויש עוד בחינת סטרא אחרא שהוא כולו רע ואין שם שום טוב. ואין שם שום דעת כל היינו שהם כסילות ורע גמור ואין שם שום טוב ושם שכל ושום ניצוץ שכל הקדושה. ועל כן כל מעשיהם הם בלי שום שכל וטעם אפילו של טעות. כי בחנת הגיפה של הימיםוהמדות יכולין למצוא שם כמה ניצוצות דקדושה כנל ועל כן יש שם איזה טעם וענין אף על פי שהוא בטעות כי הם מהפכים דברי אלקים חיים מחמת ריבוי הע. אף על פי כן על כל פנים יש שם איזה טעם של טעות ושקר. אבל בבחינת הקליפה הב' שם אין שום ניצוץ ואין שם שום טעם כי אין שם שום שכל ושום ניצוץ. והוא שורש הסטרא אחרא והקליפה כי כל הסטרא אחרא מקבלין משם. וזה בחינת חוקת העמים כי חוקה הוא דבר שאין בו שום טעם. ובקדושה חוקות התורה הקדושה הוא בחינת למעלה מהשכל והוא בבחינת אהבה שבדעת שיתגלה לעתיד כגון מצות פרה אדומה שנאמר בו חוקת התורה שלא יתגלה זה הסוד עד לעתיד ואפילו שלמה עליו השלום אמר (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה על מצוה זו כמו כן בקליפה חוקת העמים הוא בחינת הקליפה הב' הנ"ל שהוא למטה מהימים מהמדות שאין שם שום טעם כלל. ועלכן נקראים חוקה. וכמו שאנו רואין שחוקותיהם הם בלי שום טעם כלל כי הם בחינה זו. וזהו בחינת עבודה זרה שלהם שהם שטות נגלה ומפורסם ואין להם שום טעם על זה. ואף על פי כן הם אדוקים בה כי זה בחינת הקליפה הב' הנ"ל. שהוא כולו רע ואין שם שום שכל ושום ניצוץ דקדושה כנ"ל. וכמובא בכתבים שהעבודה זרה אין בה שום ניצוץ דקדושה והוא בחינת צואה ממש הוא מותרות גמור שאין בו שום טוב. בחינת צא תאמר לו וכמובא וזה בחינת. וזה בחינת כי כל אלהי העמים אלילים. אלילים דיקיא. כי אליל לשון דבר שאינו כמו שפירש רש"י. כי הם אליל גמרו שאין שם שום טוב. ועל כן אין שם שום טעם ושכל. ועל כן נקראים חוקות העובדי כוכבים כנ"ל. ומי שמתחבר עם העובדי כוכבים ומתדמה להם י"ו יכול להתפס ברזתם עד שיהיה נתפס ח"ו בבחינת הקליפה הב' הנ"ל שהוא בחינת חוקות העובדי כוכבים שהוא כולו רע ח"ו. וכשנופל לשם ח"ו אזי אין סומך בידו ח"ו. מאח שאין שום שום ניצוץ דקדושה כנ"ל. ועל כן הזהירה אותנו התורה לפרוש מדרכיהם ולהתרחק מהם והכל אסור משום חוקות העובדי כוכבים. היינו כדי שלא יהיה נתפס ח"ו בבחינת הקליפה הב' שהיא בחינת חוקות העובדי כוכבים ששם אין שום טוב. ומי שנופל לשם ח"ו קשה לו לצאת משם כי אין סומך בידו מאחר שאין שם שום ניצוץ ושום טוב כלל:
So too in every generation: true tzadikim who are the aspect of Moshe (the comprehensive N'kudah) come and rectify many nefashos and return them in teshuvah. Through their great power they could rectify everything — but through machlokes they cause what they cause, Rachmana litzlan. May Hashem have mercy and forgive them and arrange circumstances for good so everything is rectified. 14
Therefore Moshe requested: "Yifkod Hashem Elokay haruchos ish al ha'aidah" — "May Hashem, God of the spirits, appoint a man over the congregation" (Bamidbar 27). Rashi: "Who knows how to walk according to the spirit of each individual" — who can illuminate the N'kudah in the heart of each person of Yisrael. The N'kudah = ru'ach Elokim = Yosef HaTzadik: "Ish asher ru'ach Elokim bo" — "A man in whom is the spirit of God" (Beraishis 41) → he merited: "V'Yosef hu hashalis" — "And Yosef is the ruler" = tzadik moshail = the comprehensive N'kudah illuminating every person of Yisrael. 15
אות ב וזה בחנית תוקף הנס של פורים אשר הפליא השם יתברך חסדו עמנו בימים ההם. ועשה לנו נסים ונפלאות גדולות. אשר כמוהו לא נהייתה כי המן הרשע רצה להתגבר על ישראל בבחינת קליפה זו הב' הנ"ל כי עשה עצמו עבודה זרה ועבודה זרה הוא בחינת קליפה זו הב' הנ"ל. ועלכן ביקש להשמיד ולהרוג וכו' את כל היהודים כי שם הוא בחינת כליה. כי אין שם שום ניצוץ מקדושת ישראל כלל. כי אין שם שום טוב כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (מגילה דף י"ב) מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה מפני שהשתחוו לצלם. היינו עבודה זרה שהיא בחינת מקליפה זו הב' שכשנופלין לשם אזי הוא בחינת כליה ואבידה לגמרי ח"ו. כי אין שם שום טוב כנ"ל. ועל כן לא היה מעולם עת צרה כזו. כי כולם לא רצו לכלות לגמרי את ישראל כמו זה הרשע המן ימח שמו. כי הוא בחינת הקלפה שהיא רע גמור שאין שם קדושת ישראל כלל. ועל כן חשב במחשבתו שלא יהיה באפשרי לישראל להנצל מידו. כי מקליפה הב' הנ"ל אי אפשר לצאת. כי אין שם שום סומך מאחר שאין שום שום טוב כנ"ל. אבל באמת לאמיתו גם זאת הקליפה הב' שהוא כולו רע ואין שום שום טוב אף על פי כן בודאי היא מקבלת חיות מהשם יתברך ברוך הוא כביכול. כי בלעדו לא היה לה שום חיות ובהכרח שהיא גם כן מקבלת חיות מאתו יתברך כי הוא יתברך מחיה את כולם. אך מבואר על פי דברי רבינו הקדוש ז"ל בכמה מקומות ובפרט במאמר ואיה השה לעולה (בלקוטי תנינא בסימן י"ב) שתוקף הקליפות והסטרא אחרא מקבלין חיות מהקדושה הגבוה ביותר למעלה מכל הקדושות שזאת הקדושה הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם בחינת מאמר סתוך ומשם דייקא מקבלין חיות תוקף הסטרא אחרא דהיינו בחינת עבודה זרה. כי מחמת שזאת הקדושה הוא בחינת סתום ונעלם בתכלית ההעלם על כן הם מקלבין חיותם משם דייקא עיין שם. ועלכן אפילו כשנופלין לשם ח"ו אף על פי שנדמה שאי אפשר לצאת משם בשום אופן ח"ו אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כל. כי גם שם יכולין למצוא אלקותו יתברך כי הם גם הם מבלין חיות ממנו יתברך כי הוא יתברך מחיה את כולם. ואזי אדרבא כשזוכה לשוב משם ולמצאו שם אלקותו עתברך על ידי שזוכין לידע שגם שם נהסתר הוא יתברך בתכלית הסתר. אזי הירידה הוא תכלית העליה כי באין על ידי זה להקדושה הגבוה מאד מאד שהיתה נעלמת שם כנ"ל (ועיין במאמר ואיה השה לעולה שם מבואר הענין היטב עיין שם). וזאת הקדושה הגבוה בחינת מאמר סתום שהם מקבלין חיות משם. זה בחינת אהבה שבדעת שהיא למעלה מהמדות והימים שהיא בחינת אורייתא דעתיקא דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא. וזה שכתב רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חיים ה"ל. שעל ידי זה שמוצאין אלקותו יתברך בעמקי הקליפות על ידי זה זוכין לאהבה שדעת כי עמקי הקליפות היינו הקליפה הב' הנ"ל בחינת עבודה זרה וחוקת העובדי כוכבים, הם מקבלין חיותם מבחינת ההסתרה והעלמה של האהבה שבדעת שהיא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלם. ומשם הם מקבלין חיותם כנ"ל. ועל כן הצדיק הכופה את יצרו כשמסתכל בקליפה ועבודה זרה זו. אזי הוא משיג על ידי זה דייקא אור האהבה שבדעת. כי מתגלה האור הגנוז הזה שמשם הם מקבלין חיות מגודל ההסתרה והצדיק שזוכה להבין את זאת אזי נתגלה לו ההסתרה וההעלמה. ורואה ומשיג על ידי זה דייקא אור הגנוז שמשם היה מקבלין חיותם כנ"ל. אבל צריכין לזה צדיק גדול נורא מאד שיוכל לעלות ולהוציא את הנופלים לשם. ולשבר קליפה זו. ולגלות אור הקדושה הגבוה אור הגנוז הנ"ל. וזה בחינת תוקף הנס של פורים. כי המן הרשע חשב שלא יוכלו ישראל להנצל מידו ח"ו מחמת שהתגבר עיהם בתוקף קליפה זו הב' הנ"ל. אבל השם יתברך חמל על ישראל והקדים רפואה למכה. כי היה באותו הדור מרדכי היהודי ועוצם תוקף מעלת מרדכי מובא בכתבים. שהיה אור גדול ונורא מאד. והוא בבחינת אהבה שבדעת. כי מרדכי בגימטריא ורב חסד כמבוא. רב חסד זה בחינת אהבה שבדעת. כי אהבה בימים הוא בחינת חסד שהוא יומא דאזיל עם כולהו ימין כנ"ל. ורב חסד זה בחינת אהבה שבדעת שהוא למעל מחסד סתם והוא בחינת רב חסד. וזה בחינת מרדכי כנ"ל. ומחמת שהיה מבחינה זו. על כן היה לו כח לשבר אפילו קליפת המן עמלק דהיינו הקליפה הב' הנ"ל שאין שם שום טוב כנ"ל. כי היה יודע ומשיג שגם הם מקבלין חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום בחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"ל כי מרדכי היה נאחז משם על כן היה לו השגה זו. וכשזוכין להשיג זאת שגם הם מקבלים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום. אזי הם נכנעין ונתבטלין בתכלית הביטול. כי לא היה להם חיות רק מההסתרה וההעלמה אבל עכשיו כשיודעין שגם שם נעלם הוא יתברך אזי הם נופלם ונתבטלין ואזי אדרבא זוכין לעלות בתכלית העליה כי זוכין להשיג אוהר האהבה שבדעת שהוא אור הגנוז כנל. וזהו בחינת עוצם מעלת פורים ואיתא שבשום יום טוב ואפילו בשבת לא נמצא תוקף הארה נפלאה כמו בפורים כי באמת הפליא השם יתברך עמנו ונתהפך מהיפוך אל היפוך ממש. כמו שכתוב (אסתר ט') ונהפוך הוא וכו'. כי הוא רצה להתבר ח"ו בבחינת הקליפה הב' שאין שם שום טוטב וכו' כנ"ל ועל ידי הצדיק מרדכי נתהפך בהיפוך ממש. כי זכו ששיתגלה אור האהבה שבדעת שמשם מקבלת חיות הקליפה הנ"ל מגודל ההסתרהץ ועכשיו נתגלה האור הגנוז הזה והם נתבטלו כנ"ל. כי אין חיותם רק מההסתרה וכו' כנ"ל. ועל כן ימי הפורים לא יעברו וכו' (שם) וכל המועדים בטלים חוץ מפורים כי פורים הוא בחינת התגלות אור האהבה שבדעת שיתגלה לעתיד לבוא. ועלכן לא יתבטלו ימי הפורים אפילו לעתיד. כי כל המועידים הם זכר ליציאת מצרים. ויציאת מצרים היה שיצאו מתחת יד פרעה. ופרעה הוא ראש לכל הקליפות. אבל אף על פי כן הוא בחינת הקליפה שהוא אצל התגלות הימים והמדות. כי פרעה אותיות הערף. ושם המקום שמתחילין המוחין לירד ולהתפשט בבחינת ימים ומדות. ושם אחיזת פרעה ובודאי הוא קליפה חזקה וקשה מאד מאחר שאחיזתו בהתחלה ממש. אבל הוא סמוך לבחינת הימים והמדות. אבל המן עמלק הוא שורש הרע והקליפה בבחינת ראשית גוים עמלק. כי הוא יונק מהסתרת והעלמת הדעת והמוחין מבחינת מאמר סתום כנ"ל אשר אי אפשר להכניעו ולבטלו כי אם כשזוכין לאור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות כנ"ל. ועל כן כל הימים טובים שהם בחינת ימי טוב. דהיינו באותן הימים עשה השם יתברך עמנו נסים ביציאת מצרים והכניעו ימי הרע והתגבר ימי הטוב. ועל כן אנו עושין יום טוב. על כן לעתיד שאז יתגלה האהבה שבדעת שהוא מלמעלה מהימים על כן אז יתבטלו הימים טובים. כי האור שיתגלה לעתיד הוא למעלה מהימים כנ"ל. אבל פורים שהוא בבחינת האהבה שבדעת. כי אז הכניעו קליפת המן עמלק שיניקתו משם מבחינת הסתרה ההיא כנ"ל. על כן לא יתבטלו ימי הפורים גם לעתיד. כי אז יזכו גם כן להארה זו דהיינו אור האהבה שבדעת שהוא גם כן הארה של פורים כנ"ל:
Then is juxtaposed the parashah of the korbanos of all the days of the year — the T'midim [daily offerings] of every day, and the Musafim [additional offerings] of Shabbos, Yom Tov, and Rosh Chodesh. This draws the N'kudah of each day, and the comprehensive N'kudah of Shabbos and Yom Tov. The korbanos (through the Kohain in the Bais HaMikdash) drew and illuminated the holy N'kudah according to each day — the N'kudah whose essential is in the place of the Mikdash, drawn through the Kohain according to the day → kaparah of all avonos: "Al kol p'sha'im t'chaseh ahavah." 16
Thus all these parshiyos of Sedra Pinchas are juxtaposed wonderfully — all speaking of drawing the holy N'kudah in generality and detail, according to adam, makom, and z'man. Through this, all the k'lipos and Sitra Achra (fallen loves) are subdued. This is the aspect of all korbanos: subduing the spirit of animality (animal desires = fallen loves) through the Kohain (= holy love dwelling near the holy N'kudah illuminating in the Mikdash) → tikkun of sh'viras kailim / shivray Luchos → everything rectified → the complete G'ulah speedily in our days, Amain. 17
אות ג וזה בחינת ומשלוחמנות איש לרעהו. בחינת אהבה ואחדות גמור שנכלל כל אחד בחבירו. כי שם בבחינת אהבה שבדעת הוא כולו אחד. ושם כל ישראל בבחינת אחדות גמור ואין שום גבול ופירוד בין אחד לחבירו חץו. ועל כן בפורים הם מתערבים ומתחברים זה עם זה. דהיינו משלוח מנות שזה שולח לזה וזה לזה כי כולו אחד כנ"ל. ומתנות לאביונים זה בחינת התגלות אלקות. כי עיקר התגלות אלקות בחינת התגלות מלכותו יתברך הוא על ידי צדקה אני בצדקה אחזה פניך כמובא. ועל כן בפורים שאז נתגלה האור הגנוז והסתום. על כן אז מגלין אלקותו יתברך על ידי הצדקה. כי זה העיקר להמשיך התגלות לגלות הסתרת אלקותו לכל העולם. למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלקים. ועל כן כשזוכין בפורים לאור האהה שדעת שהוא אור הגנוז אנו צריכין לגלות הסתרה זו. ועיקר התגלות אלקותו הוא על ידי צדקה כנ"ל:
— Hilchos N'filas apeye'im — 18
This is the aspect of the Viduy and N'filas apeye'im [confession and falling on the face] recited immediately after tefillah. After tefillah, it is the time to confess all sins and request forgiveness and kaparah — like Yom HaKipurim. Through tefillah we bound the heart to the N'kudah → all cherpas laiv (= all sins and transgressions) are nullified: "Al kol p'sha'im t'chaseh ahavah." Therefore now is the time to confess and request forgiveness, since the love near the N'kudah has been aroused — it covers all transgressions. Now is the time of s'lichas avonos — therefore we must confess and request forgiveness as on Yom HaKipurim. 19
אות ד וכשנתגלה אור הגנוז אז נעה מזה תורה חדשה. כי קודשא בריך הוא ואורייתא כולו חד. וכשהוא יתברך נסתר זה בחינת הסתרת והעלמת התורה וכשנתגלה הסתרה זו אזי נתגלה תורה חדשה. וזה בחינת המגילה שהוא לשון התגלות כמובא. כי נתגלה תורה חדש על ידי שנתגלה אור האהבה שבדעת שהוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שמשם יונקת התורה הקדושה שלנו. ועלכ ן לא ניתנה עד אחר שבא עמלק והכניעו אותו. כי עיקר התגלות התורה תלוי הבהכנעת עמלק שהוא בחינת הקליפה ושיניקתה מההסתרה הנ"ל וכשמכניעין אותו אזי נתגלה הסתרה. ואזי זוכין לתורה. כי כל התורה הקדושה יונקת מבחינת האהבה שבדעת שהוא אורייתא דעתיקא סתימאה ועל כן קיבלו ישראל התורה מחדש בימי אחשורוש. כי עיקר קבלת התורה תלויב בהכנעת המן עלק כנ"ל. ועל כן אין בהמגילה שום שם בפירוש רק ברמס בראשי תיבות. כי הוא בחינת אור הגנוז בחינת התורה הגנוזה שנתגלה אז ששם הוא למעל מכל הקדושות. ועוד יזש בזה דברים הרבה. ברוך השם לעולם אמן ואמן:ועל כן תיכף אחר פורים קורין פרשת פרה זאת בחוקת התורה וכנ"ל. והבן:
This is N'filas apeye'im: the immense bushah [shame] and cherpah [disgrace] we feel within ourselves before Hashem over the enormity of our transgressions — while He in His mercy arouses His love and forgives us, covering all our transgressions with His great love. For this we are deeply ashamed before Him. This is N'filas apeye'im: we cast ourselves to the ground and cover our faces from the immensity of the shame before Him — over His vast chesed that He performs with us, covering our transgressions with love, removing our disgrace. 20
For precisely when Hashem is engaged in forgiving our transgressions and removing our shame — precisely then we must confess and be deeply ashamed over both our transgressions and over the vastness of His chesed. As it says: "L'ma'an tizkri vavosht, v'lo yihyeh lach od pis'chon peh mipnay k'limasaich, b'chapri lach l'chol asher asis" — "That you may remember and be ashamed, and never again open your mouth because of your shame, when I forgive you for all that you have done" (Yechezkel 16). And in chapter 36, speaking of the great chesed Hashem will do — purifying us from all impurity ("V'zarakti alaichem mayim t'horim ut'hartem" — "I shall sprinkle upon you pure water and you shall be purified") — it concludes: "Uz'chartem es darchaichem hara'im... unikot'tem bifnaichem... boshu v'hikalmu midarchaichem" — "You shall remember your evil ways... and loathe yourselves... be ashamed and humiliated from your ways." 21
אות ה ועל כן חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי שם הוא למעלה מהדת. ושם אין שיך לומר ארור המן וכו'. כי שם הוא כולו טוב למעלה מהמדות למעלה מימי טוב וימי רע כנ"ל. וזה בחינת סוד פרה אדומה שהוא בחינת חוקת למעלה מהדעת והוא מטמא טהורים ומטהר טמאים שאי אפשר להבין זה הסוד עד לעתיד שיתגלה התורה הגנוזה כנ"ל:
The essential teshuvah is bushah [shame]. The more we are ashamed, the more He forgives. Hashem wants us at least to know our avonos: "Ach d'i avonach ki baHashem Eloka'yich pashat" — "Only know your iniquity, that you have transgressed against Hashem your God" (Yirmiyah 3). 22
Also, by casting ourselves to the ground, we draw the light of the N'kudah ("Pi y'daber chochmos") to all the lower worlds and all the lower levels — down to the very lowest depths — to elevate all the holy sparks that fell there through our avonos. Since we have already bound the heart to the N'kudah through tefillah (rectifying the sh'virah in the realm of Beri'ah/Binah/heart), we can now extend the N'kudah's illumination to the remaining worlds — to Yetzirah, more so to Asiyah, and below. Making known and illuminating in all of them the truth of His Elokus and His holy Torah, and elevating all the sparks that fell through our avonos (which cause sh'viras kailim). Now the sh'virah is rectified through the N'kudah bound to the heart through tefillah. 23
אות ו וזה בחינת והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וכו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין למעלה הם נוצחים וכו'. כי כשמתגבר קליפת עמלק ח"ו אזי התיקון להסתכל למעלה. להסתכל ולהבין בשורש אחיזתו למעלה להבין שהוא מקבל חיות מלמעלה מהקדושה הגבוה למעלה מכל הקדושות. ועל ידי זה מכניעין ומפילין אותו כנ"ל:
All this applies on weekdays when we say Tachanun. But on Shabbos and Yom Tov and other days with additional kedushah — we do not say Tachanun at all. Then such a great love is aroused that we do not need to confess or be ashamed, nor do we need to descend to the lower worlds to elevate sparks — everything is rectified automatically through the abundance of chesed and love drawn then (from the additional kedushah of Shabbos, the essential N'kudah illuminating all six weekdays). 24
Although we said above that when Hashem removes our shame, we must be more ashamed — this will not last forever, chas v'shalom! Certainly at the completion of the ultimate tikkun — yom shekulo Shabbos [the day that is entirely Shabbos] — we will not be ashamed at all: "Bayom hahu lo saivoshi mikol alilosayich" — "On that day you shall not be ashamed from all your deeds" (Tzefanyah 3); "V'lo yaivoshu ami l'olam" — "My people shall never be ashamed" (Yo'ail 2). The days without Tachanun hint at this — the kedushah of Shabbos drawn into them hints at the ultimate completion when bushah will be entirely nullified. Therefore they have no N'filas apeye'im at all. 25
אות ז אסתר היא בחינת ההסתרה בחינת הקדושה הגבוה הנ"ל שהוא נסתרת ונעלמת וזאת הקדושה דייקא מגודל מעלתה וגודל הסתרתה היא יכולה ליכנס בעמקי הקליפות. כי משם דייקא הם מקבלין חיות כנ"ל כי מגודל הסתרה אינם נוגעים בה כל אף על פי ששמקבלין חיות ויונקים ממנה. וזה בחנית אסתר ושנלקחה לאחשורוש ונכנסה בעומד הקליפות כי הוא בחינת ההסתרה שמשם דייקא מקבלין חיות. ועל כן באמת לא נגע בה אחשורוש כמובא כי היא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלמה. ואין הקליפות נוגעים בה ח"ו כלל. ואף על פי כן נמהנין ויונקים ממנה כי מבחינת ההסתרה בעצמה הם יונקים כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל שהיתה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי.כי זאת הקדושה מגודל הסתרתה יורדת בעמקי הקליפות כנל. אבל אף על פי כן אין נוגעין בה כלל רק מרדכי זוכה עליה כי הוא זוה לקדושה זו הגבוה מכל הקדושות כנל. כי הוא משיג בחינת אסתר בחינת ההסתרה הנ"ל שהיא בחינת אור הגנוז והצפון כנ"ל. והבן הדברים היטב. ועוד לאלקי מילין:
This is the aspect of drawing shefa through Ashrai and Uva l'Tziyon recited afterward — the descent of shefa as brought in the Kavanos. Through the N'kudah (M'lapum), all hashpa'os are drawn: "Harchev picha va'amal'aihu." Therefore we say three times Kadosh in "Uva l'Tziyon" — corresponding to the three N'kudos from which shefa flows. The N'kudah = Kodesh. 26
Therefore: first we say K'dushah d'Yotzer [the Kedushah in Bircas HaM'oros] — Bircas HaM'oros and Kri'as Shma are in the realm of Beri'ah. There we must bind the N'kudah — for Beri'ah = the heart. There we say Kedushah (three times Kadosh) to draw the illumination of the three N'kudos (= Kadosh-vav). 27
אות ח ועל כן פורים מותר בעשית מלאכה. ואין בו שום קדושת יום טוב כלל. כיפורים הוא בחינת הארת הקדושה הגבוה מאד מאד. שמגודל עוצם הקדושה אין רואין שם שום קדושה וכענין מה שכתב רבינו ז"ל (מבואר בסימן רמ"ג) על כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים. ושם בספר שיר השירים דייקא אין שם שום תיבות קדושה וטהרה כלל. (עיין שם והבן היטב). כי כל הימים טובים שהם בחינת ימי טוב יש בהם כמה וכמה קדושות שמקדשין הימים טובים על קידוש ועשיית מלאכה וכיוצא בזה. כי הם בחינת ימי טוב שהם כנגד ימי רע. על כן צריכין לנהוג בהם כמה קדושות כדי להמשיך ולהתגבר הימי טוב ולהכניע הימי רע. ואם עושין ח"ו איזה מלאכה של חול ביום טוב. אזי יכולין להתגבר הימי רע שיניקתם ממלאכות של חול כידוע. על כן אסורים בעשיית מלאכה. אבל בפורים שנכנע ונתבטל שורש הרע לגמרי ונתגלה אור הגנוז אור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות. על כן אין צריכין לקדש ימי הפםורים בקדושת יום טוב. כי הוא למעלה מהימים. ואין צריכין שום קדושה להכניע ימי הרע. שלא ישליטו ח"ו. כי אין להם שום שליטה אז. ועל כן אפילו אם עושין מלאכות של חול אין להרע שום שליטה ואחיזה בהם כלל. כי אז נכנע ונתבטל הרע לגמרי בשרשו. שאפילו אם עושין מלאכות של חול אין לו שום שליטה ואחיזה בם כנ"ל. כי אז נתגלה אור הגנוז אור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהזמן למעלה מהימים והמדות למעלה מהכל הקדושות כנ"ל:
Then in Shmoneh Esrai — the essential Kedushah b'tzibbur. There is the essential illumination of the N'kudah in Atzilus (= Shmoneh Esrai = "Pi y'daber chochmos"). There we say the essential Kedushah, drawing kedushah from the N'kudah to the heart (Beri'ah). 28
Loading comments…