בשר בחלב ה

אות א על פי התורה מישרא בסימן למ"ד עיין שם כל התורה: והכלל שצריכין דייקא הרבי הגדול ביותר וכו' כדי לזכות להשגות אלקות שאי אפשר לקבל כי אם על ידי כמה צמצומים משכל עליון לשכל תחתון וכו'. על כן אין לו לאדם לומר די לי אם אתקרב לאיש כשר פשוט וכו' כי אדרבא כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רבי גדול ביותר ועל כן במצרים וכו' עיין שם:

כי באמת מי שמקרב עצמו לקטן במעלה אף על פי שהוא טוב ממנו הרבה וכנגדו הוא צדיק, אף על פי כן לא די שאינו מועיל לו מחמת שהו אגחולה גדול ביותר, שקטן במעלה אינו יכול לרפאות חוליי נפשו העצומים, אף עגם הוא מקלקלו הרבה. מכל שכל כשזה הקטן במעלה הוא בעל מחלוקת וחולק על הצדיק האמת הגדול במעל המופלגת מאד, שהוא יגע כל ימיו להמשיך השגת וידיעת אלקותו יתברך בדריכם נפלאים בשכליות עמוקים ונפאלים נוראים ועצומים ונשגבים מאד מאד, עד אשר בגודל כחו וחכמתו יכול להכניס השגת וידיעת אלקותו יתבךר אפילו בכל הקטנים במעלה מאד, ובעוצם כחו השאיר אחריו ברכה ספרים נוראים כאלה והתגלות חידושים כאלה. ותלמידים יקרים שממשיכין הארת דעתו הקדושה לדורות, שזה עיקר שלימות הצדיקי אמת שגם אחר כההסתלקותם ישאר דעתם אחריהלם לדורות, כמו שראינו בכל הצדיקים האמתיים הקדושים שהיו מלפנינו. וכמו שכתוב בהתךורה כי מרחמם ינהגם (בליקוט מהר"ן סימן ז') על מאמר רבותינ ז"ל על פי אשר אין חליפות למו עיין שם. וזה הקטן במעלה אשר אינויודע שום דרך ונתיב ושביל בהמשכת השגות אלקות לעולם, כי גם בעצמו עדיין לא התחיל להשיג שום השגה קלה אשר רואין ומבינים מדיבוריו ותורתו שאומר דברי שתינוקת של בית רבן יודעי םעתה יותר. וכשהוגא חולק על צדיק כזה ותורה כזאת ולע אנשיו העוסקים בספריו הקדושים שעל ידם יכולים לרפאות גם החולה גדול ביותר וכנ"ל. כי גדולים צדיקם במיתתן יותר מבחייהם, ועדיין הם עוסקים אחר הסתלקותם להמשיך ולהאיר השגת אלקות גם בהרחוקים והחולים ביותר על ידי ספריה םותלמידיהם היקרים וכנ"ל. וזה חולק עליהםבודאי הוא מלקל הרבה מאד להשומעים אליו להתרחק ממקור חיים כאלה וכו':

אות ב כי איתא בדבריו ז"ל שבכל מקום יש יושר ואפילו מיש עושה עוולות גדולות בהכרח שימצא אצלו גם כן איזה יושר,ף רק שהחילוק הוא מתךי מתחיל היושר. כי אצל איש כשר מתחיל היושר מיד כי בודאי אסור לעשות שום עולה, אבל מי שאינו איש כשר כראוי ועושה איזה עולה, אבל אחר כך מתחיל אצלו היושר שלא לעשות עולה גדול הביותר. ויש גרוע יותר שעושה עוד עולה גדולה מחבריו אבל אחר כך כשבא לעולה הגדולה עוד יותר אז מתחיל אצלו היושר וכו' (כמו שכתוב שם בסוף הספמ"ע עיין שם). והנה על זה יש לתמוה ולהתפלא מאד על שאנו רואים לפעמים בתע המחלקות שעושין החולקים על האמת עוולות עצומות בלי יוש כלל כאשר ראינו בעינינו כמה פךעמים, ובפרט כשהמחלקת מכשרים קצת ומפורסמים שמצוים לרדוף מאד ומבקשים לעקו לגמרי חס ושלום. והיכן מתחיל היושר שלהם והלא הם כשרים או צדקים ואיך יתרחק מהם היושר כל כך כל כך. אך האמת כי בהעולה בודאי יש יושר כנ"ל אבל אלו החולקים אומרים שהאמת אתם, וזה עיקר היושר אצלם לרדוף אחר הנרדפים, שהם אומרים עליהם מה שאומרים בשקרים שלהם, והם מהפךכים האמת כל כך עד שנתהפך היושר אצלם. כי אומרים שזה עיקר היושר לרדפם כל כך רחמנא ליצלן, וזה בחינת המהפכים אורחות יושר ועל כן קשה מאד למצוא שום יושר אצלם:

אות ג כי בכל מקום שהעוולות גדולות ביותר שם היושר רחוק ביותר, אבל אף על פי כן בל להודיע שם שעושה עולה. אבל מי שטועה עצמו ואומר שכל מה שעושה הכל ושר ומהפך העולה והרציחה ליושר, שם קשה מאד למצוא היושר (והבן היטב). למשל מי שהוא גנב או גזלן, וגן אצלו יש איזה יושר לפעמים אבל היושר שלו רחוק מאד, ואין נמצא בו יושר עד אחר שעושה כמה עוולות וגזילות. אבל העולה לו מגולה לעין כל כי הכל יודעין שהוא איש עול, וגם הוא בעצמו מוכרחלהודות שאינו עושה יושר כי איך אפשר לומר על גניבה וגזילה שהוא יושר. אבל מי שאינו גנב רק שעושה עולה או אונאה במשא ומתן אף על פי שאצלו היושר בסמוך יותר, כי כשבא לאיזה גניבה גמורה ימשוך ידו ממנה, אבל מהעולה שלו קשה להשיבו מחמת שמטעה את עצמו ומורה היתר לעצמו. וכן להלן יות כל מה שהעולה קטנה ביות רוהיושר סמוך לו ביותר אף על פי שהוא בודאי טוב יותר ממי שהוא בעל עולה יותר והיושר רחוק ממנו יותר. אבל מצד אחד הוא גרוע יותר כי קשה להשיבו. כי מחמת ששהעולה דקה קצת והא מטעה את עצמו שאינו עושה עולה על כן קשה להשיבו וכן בכל דקגא ודרגא כל מה שהדרגא קרוב יות וסמוך לקדושה יותר, רק שגם שם יש איזה אחיזת קליפה דקה, שם קשה יותר לשברה מחמת שבקל יכולין לטעות שם בין ימין לשמאל בין עולה ליושר:

אות ד כי זה כלל גדול שבכל דרגא ודרגא ובכל עולם ועולם יש קליפה הקדומת לפרי ואפילו במדריגות העליונות שאין שם קליפה גמורה, יש שם אחיזת איזה קליפה דקה. וכלח מה שאחיזת הקליפה והשקר דק יותר, קשה לעמוד על הדבר יותר וקשה יותר לבטלה. כי עיקר אחיזת העולה והיושר, שהם בחינת סטרא אחרא דקדושה שהוא בחינת יושר בחינתך ימין, וסטרא אחרא שהיא בחינת עולה בחנית שמאל, עיקר שרשם הוא מאמונה וכךפירות. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא שהוא היצר הרע הוגא מכפירות. כי היצר הרע נקרא אל אחר כפירות (כמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות) ויש בזה כמה אלפים ורבבות מדריגות. כי שי שאין לו כפירות גמורות אבל אין האמונה כל כך בשלימות וכמו כן יש אחיזה להקליפה והסטרא אחרא. וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שהשגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים וכו' משכל עליון לשכל תחתון. ומאלו הצמצומים נמשכין כל העולמות מראש ועד סוף. כי אלו הצמצומים הם בחינת כלל התורה כי הם בחנת שיעורין דאתוון דאורייתא (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) ועל י דאותיות התךורה נבראו כל העולמות כי באוריית ברא קוב"ה עלמא. נמצא שהצמצומים הנ"ל שהם החכמות והשכליות שעל ידם משיגי ןהשגות אלקות כנ"ל, הם שורש כל העולמות וכל אשר בהם מראש ועד סוף כי כולם בחכמה עשית היינו חכמה הנ"ל שהוא השכליות להשיג אותו יתבךר על ידם שזה עיקר החכמה. ומחמת חטא אדם הראשון נתךערבב הדעת והחכמה להסטרא אחרא בכל השכליות שבכל עולם ודרגא, שזהו בחנית מה שכתוב שם בהתורה הנ"ל שלפעמים נופלת המלכות שהוא חכמה תתאה בין הסטרא אחרא וכו'. וזה עיקר היגיעה והעבודה של האדם כל ימי חייו לברר ולללבן כל עולם וכל דרגא מאחיזת הקליפה שבאותו עולם ודרגא. וזה בכל אדם ובכל זמן כי אפילו הפחותך שבפחותים כיפי עבודתו וכפי מעשיו הטובים כמו כן הוא מברר ומזכך כפי מדריגתו, וכמו כן הוא זוכה להשגת אלקות להכיר אותו יתברך. ולהיפך להיפך, כי כשמקלקל מעשיו חס ושלום כמו כן הוא עושה מסך הבמדיל בינו ובין השגות אלקותו יתברך כמוש כתוב כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלקיכם. ומחמת זה רוב העולם רחוקים מהשגת אלקותו מחמת שהרוב אין מעשיהם עולים יפה. ועיר התיקון על יד הצדיק האמתך הגדולבמעלה מאד שיש לו כח לקרב כל הרחוקים ביותר ולהמשיך הקדמות וסיבובים קדושים בשכליות כאלו עד שגם הם זכו להשגתו יתברך. ובשביל זה צרכין ליזהר מאד מלטעות עצמו לומר שיתקרב להקטן במעלה. כי אף על פי שגם זה הקטןך במעלה גדול ממנו הרבה אבל מאחר שעדיין לא זכה למדריגה העליונה בתכלית המעלה, ולא זכה עדיין לזבר ולהמתיק אחיזת כל הקליפות בשרשן העליון שהוא שורש אחיזת הדין שמשם כל אחיזתם, ומי שלא הגיע עדיין לזה אפילו םא הגיע לאיזה דרגא, אבל עדיין לא שבר הקליפה שבדרגא הגוה יותר בקל יכול לטעות שם עד שיהפך העולה ליושר, עד שיוכל לקלקל הרבה כי כשאינו משבר הקליפה שהוא צריך לשברה אזי נותן כח להסטרא אחרא והקליפות שבמדריגות התחתונות ויכל להתגבר ביותר הרע של המקוריבים אליו מחמת שיונקים מהרע והקליפה שבמדריגה הגבוה מהם שהוא הדרגא של ארב םשלא זכה עדיין לברר ולהכניע הקליפה והסטרא אחרא הנאחזת שם. ועיקר הקלקול הוא כשזה הקטן במעלה חולק עצמו מהרבי האמתי הגדול במעלה מאד עד תכלית השלימצות שאין שלימות אחריו. כי זה שמקורב לז ההרבי אמת אפילו אם הוא קטן במעלה מאד שי לו כח לתקן הכל ולקרב כל הרחוקים להםש יתברך ולהכניס בהם השגךת אלקות הכל בכח רבו הגדול וכמבואר בהתורה כי מרחמם ינהגם וכו'. שהצדיק גם אחר הסתלקותו למקום שנסתלק עוסק בתיקון עולם על ידי תלמידיו כי זה עיקר שלימות הצדיק וכו' עיין שם. אבל זה הקטן במעל הכאינו מקבל כח מהצדיק האמת שהוא שורש נשמות ישראל וזה הקטן במעלה בעצמו בודאי אינו יכול לתקן אותם אדרבבא נותן עוד כח להרע שלהם משורש הרע הנאחז בו שעדיין לא זכה לשברו. וזהו בחינת מחלוקת קרח ועדתו בחינת ויקח קרח ותרגומו ואתפליג קרח, שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא משה רבינו, וגם ויקח קרח כפשוטו שלקח לעצמו כמה נפשות ישראלואמר שהוא יוליכם בדרכו מחמת שנדמה לו שהוא במעלה גבוה שאין למעלה ממנו, ורצה לחלוק על משה שהוא בחנית הצדיק האמת וליקח נפשות לצודדם לקרבן לעצמו שיכלכו בדרך הישר לגיהנם ולאבדון כאשר רואים בחוש דרכם של המקורבים אל החולקים והרודפים רחמנא ליצלן:

אות ה וזה בחינת איסור בשר בחלב. בחינת לא תבשל גדי בחלב אמו. כי כל מה שבעולם דומם צומח חי מדבר הכל יונק חיותךו מבחינת הצמצומים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקוךתו יתברך וכולם צריכין בירור אחר בירו כידוע. ועיקר שלימות הבירו רעל ידי הצדיק האמת הגדול במעלה הנ"ל. וכל מי שמקורב אליו ונכלל בו יכול לתקן ולברר, כי עיקר שלימצות התיקון הוא רק על ידי מי שזכה להמתיק שוש אחיזת הדין בשרשו העליון. כי שיבר כל אחיזת הקליפות שבכל המדריגות עד תכלית המלה. וכל מי שעדיין לא הגיע למדריגה זאת עדיין אין לו כח לתקן העולם בשלימות. ובשביל זה מתארך הגלות כל כך כי בכל דור ודרו מתבררין בירורים כפי הדור עד שיושלם הבירור על ידי משיח צדקינו:

אות ו ועל כן אסרו לאכול מהבמה בחיים. כי בחייו צריך הבעל חי לקבל החיות בהדרגה כפי מדריגתו, דהיינו החיות השיך לבעל חי כי אי אפשר לו לקבל חיות הגבוה יותר שהו א חיות האדם כי יתבטל במציאות. ועל ידי חיות הזה בעצמו השייך למדריגתו אי אפשר לו להתברר ולהתתתקן. אבל על ידי השחיטה מעלין הבמהמ מחי למדבר. ואז מעלין החיות למעלה ממדריגתו ואז אפשר לתקנו. וזה בחינת קרבנות שעל ידי זה מעלין מחי למדבר, וכן הצדקים וכל ישראל הדבקים אליהם מעלים באכילתן מחי למדבר:

אות ז כי מחמת חטא אדם הראשון נגזר מיתה לדורות על האדם ועל כל הבעלי חיים. כי על ידי חטאו שאכל מעץ הדעת טוב ורע פגם בדעת ונתערבב הדעת מאד, שהוא הדעת הנ"ל להשיג אותו יתברך עד שאי אשפר להאדם ולשום בעל חי להתברר ולשוב לשרשו שהוא החכמה שהוא שורש הכל כי אם על ידי המיתה. כי אי אפשר להאדם ולשום בעל חי להתברר ולהתתקן כיאם על ידי שיומשך עליו חיות גבוה ביותר הנמשךל משכליוךת וחכמה גבוה ביותר שזה החיות אי אפש רלו לקבל בעוד קשור בגוף. כי בעודו בגוף אינו יכול לקבל החיות הנמשך מחכמה כי אם בהדרגה ובמדה כפי מדריגתו. אבל בשעת מיתה נתוסך רוחו בבחינת תוסף רוחם יגועון, כי אז נמשך עליו חיות הנמשך מחכמה גבוה ביות רועל ידי זה נסתלק כי אין הגוף יכול לקבל זה החיות, ועל ידי זה בעצמו נתתקן כפי מה שזוכה על ידי מעשיו. ועל כן עיקר תיקון האדם בחינו ולאחר מיךתתו הוא רק על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד הנ"ל, שיודע להמשיך השגות אלקות אפילו להקטנים והחולים ביותר. כי כל באי עולם כלא באו לעלם כי אם לתקן וברר על ידי מעשיהם הטובים. אבל הרוב אין מעשיהם עולים יפה ומקלקלים ביותר ועל ידי זה מתךגלגלים בכמה וכמה גלגולים ובכמה וכמה עונשים רחמנא ליצן. ועיקר התיקון על ידי הצדיק שיודע שרשי כל הנפשות ויודע איך לעסוק עם כל אחד בחייו ובמותו איך לתקנו להביאו להשגת אלקות שזה עיקר התכלית עיקר שעשוע ועל םהבא. ועל כן העיקר כשזוכין להתקרב אליו בחים חיותךו כי אחר כך קשה מאד לבא אליו כי מי שטרח בערב שבת וכו'. ובשביל זה נמצאים כמה וכמה שמתקרבים ונפלים ונתרחקים, ויש שהיו מקורבים רוב ימיהם ולעת זקנותךם נפלו ונתרחקו ונתהפכו לרודפים רחמנא ליצן. כי עיקר הוא הסוף והאחרית כי טוב אחרית גבר מראשיתךו כמו שדרשו רבתוניו ז"ל לענין אלישע אחר שנפל לבסוף ימיו רחמנא ליצלן. כי האדם כל מה שמזקין צריך שיתוסף עליו דעת גבוה יותר (כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר). וזה בחינת זקני תלמידי חכמים כל מה שמזקינים דעתם מךתישבת עליהם, כי כל מה שמזקין יתר הוא צריך להתקרב לשורוש ותיקונו יתר, שהוא השגת החכהכמה הנ"ל שנמשכת עליו בעת הסתלקותו אם יזכה שזה עיקר תקונו. וכל זמן שהאדם בחיים יש עליו מחמת היצר כי את זה לעומת זה עשה אלקים, וכל מה שהוא צריך לבא לחכמה יתירה כמו כן מתגבר כנגדו מחמת עמלך שכולל כל הקליפות שהו אמתגבר תמיד כנגד החכמה הנ"ל (כמו שכתב שם בהתורה הנ"ל) ועל כן לפעמים האדם נופל לעת זקנותו (כמו שכתב אדומו"ר ז"ל בסימן הא"ב) , כי אין לו כח לקבל הדעת שנמשך עליו אז מחמת שלא קידש עצמו כראוי לזה הדעת ומריבוי הדעת נטרפה דעתו לגמרי כי ריבוי השמןך גורם כיבוי הנר. ועל כן זקני עמי ערצות כל זמן שמזקינם דעתם מטורפת עליהם. ועיקר שם תלמיד חכמ הוא מי שמקורב להחכם והצדיק האמת כיעל שם זה נקרא תךלמיד חכם שהו אתלמיד של החכם שהוא הצדיק האמת ולהפךעמי הארצות נקרא מי שלא שישמש תלמיד חכמם כמו שאמרו רבתינו ז"ל. כי כשאינו מקורב להחכם והצדיק האמת הוא בכלל עם הארץ כי אין לו כח לקבל חכמה שהוגא השגת אלקות אפילו אם הוא למדן וחכלם ואפילו אם יש לו מעשים טובים כי אל הךתכלית הנצחי שהוא השגת אלקות אי אפשר לבא כי אם על ידי צדיקי אמת הנ"ל ותלמידה םותלמידי תלמידהם וכו':

אות ח וזהו אל תאמיןך בעצמך עד יום מותך, בעצמך דייקא כי כשהוא בעצמו דהיינו שחולק עצמו מהצדיק האמת בודאי אין לו להאמין בעצמו כי יפול באין סומך וכנ"ל. וזהו אל תאמין בעצמך עד יום מותד כי אי אפשר להתקרב ולינק מהצדיק האמתך כי אם על ידי מסירת נפךש ממש כאשר רואין בחוש גודל המניעות והיסורין שצריכין לעבור על כל מי שרוצה להתקרב לנקודת האמת, שצריך לסבול יסורין עד דכדוכא של נפש, ועל זה נאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. וכמובן בהענין שסיפר הוא ז"ל כשבא נשמה קדושה לעולם (בסימן קנ"ב ליקוט ח"א) וסים שם ועל יד מסירת נפש אפשר לדבק וכו' (עיין שם היטב). וזהו אל תאמין בעצמך עד יום מותך, היינו מי שממית עצמו על דברי תורה כמו שאמרו רבתינו ז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו שמשבר כל המניעות וסבל ידורין ומסירת נפש ממש בשביל להתקרב להצדיק האמת ולתךורתו הקדושה ואז הוא בטוח ממכשול כי בכל מה שיעבור עליו ישאר על עמדו כמו שכתוב כי בכל מה שעיברו עליו ישאר על עמדו כמו שכתוב כי דכיתנו במקום תנים וכו'אם שכחנו שם אלקינו וכו' הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב כ עליך הורגנו כל היום וכו'. (ועיין לקמן מה שכתוב בענין ךפרה אדומה על פי זאמת התורה אדם כי ימות באהל שדרשו רבותינ ז"ל על זה אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שעיקר שצריכין להמית עצמו, דהיינו למסור נפשו בשביל האהל דהיינו להתקרב להצדיק האמת וכו' עיין שם. ועל פי זה מבואר היטב ענין זה ואל תאמין בעצמך עד יום מותך עד שתקיים אדם דיק האמת ואז תהיה בטוח ממכשול, עיין לקמן ותבין) :

אות ט וכל ההולדות של האדם וכל הבעלי חיים כולם נמשכין מהשכליות הנ"ל שהצדיק ממשיך ומוליד שכליות משכל עליון לשכל תחתון בשביל השגות אלקות, ומשם נמשך כל קיום העולם וכל ההולדות שבכל העולם. כי ההולדה הוא מהשכל כידוע, כי כל ההולדותך שבעלם כולם בשביל לגות השגת אלקותךו בעולם מדור לדור, כי כל פעל ה' למענהו, וכל מה שברא השם יתברך הל לכבודו כדי להכיר אותו יתברך. כי כל מה שנעשה ונולד בעולם הלכ בשביל הצדיק האמת כי זה כל האדם, כי כל העולם כולו לא נברא ונתקיים אלא בשביל זה, ולצוות לזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל:

נמצא שכל ההולדותך נמשכין מהצמצומים והשכליות הנ"ל, ומחמת שכנגד כל צמצום ושכל יש כנגדו בחינךת קליפת עמלק כנ"ל מזה המשך חבלי לידה. וכמובן בדבריו ז"ל שאמר אחר התורה הנ"ל. ועל זה נתבטל קישוי הולדה כמו שכתוב שם (בסימן קל"ה) שמדבר מהתורה הנ"ל. כי ההולדה בבחינת חתכו לד' (כמו שכתוב שם) ועל כן עיקר ההולדה על די החסד (כמו שכתוב שם במקום אחר) כי על ידי החסד נמשך בחינת חתכו לס' שמשם ההולדה. כי כשנגמר ההולדה נמשך חסד גדול מאחר שעל ידי זה יתגלה על ידי הצדיק השגות אלקות יותר ועל ידי החסד הזה נמתקין הדנים שהיו נאחזים בהצמצומים. ועל ידי המתקת הדין דם נעכר ונעשה חלב ומם נשתלשלש ונמשך החלב שנתהוה בשעה ההולדה אצל כל הבעלי חיים. וזה החלב הוא מזון הולד וקיומו בימי קטנותו וינקתו כי אז אין להולד עדיין כח לאכול שאר מאכלים שצריכין ללועסם ולטחנם בשניו, והזמין לו השם יךתברך חלב אמו לינק ולהתקיים אז:

אות י וזה בחינת איסור בשר בחלב כי הבשר אינו נאכל כי אם אחר שךתצא נפשו על ידי השחיטה כי אבר מן החי אסור באכילה. כי כל זמן שהבעל י בחיים אי אפש רלתקנו מחט אאדם הראשון כי אי אפשר להמשיך עליו בחייו ממדריגה הגבוה ביות רשצריכין להמשיך עליו בשביל תךיקונו. כי התיקון אי אשפר ממדריגה הסמוכה הגבוה ממנו קצת, רק צריכן להמשיך התיקון של המקולקל והפגום, ממדריגה הגבוה ביותר. וזהו בכלל מה שכתב לעיל שכל מי שהוא קטן וחולה ביותר צריך רבי גדול ביותר שידע איך להמשיך עליו התיקון ממדריגה גבוה מאד ולהמשכיו איו בדרך נפלא ושכל עמוק מאד מאד באופן שיוכל לקבלו ועל כן אי אפשר לגמור התיקון של האדם ושל שום בעל חי כי אם לאחר מיתתו כי בחיו אי אפשר לו לקבל ממקום הגבוה כל כך כפךי שצריכין לבמר תיקונו כי בגוף אי אפשר לקבל שכל כזה כנ"ל רק אחר מיתתו אז יוכל לקבל אם יזכה וכנ"ל. ועל כן אי אפשר לאכול מהבעל חי גם לאחר מיתתו כי אם על ידי תיקון השחיטה, כי השחיטה על ידי חרב לה' שהוא הסכין של שחיטה השלם ובדוק כראוי שהוא בחינת מלכות בחינת שכל הנ"ל של השגות אלקות (כמו שכתוב שם בסוף על מישרא דסכינא שזה השכל בחינת חרב וכו' עיין שם) , ועל כן צרכין לקבל הסכין מהתלמיד חכמם כמו שאמרו רבותינו ז"ל כי זה השכל צריכין לקבל מהחכם האמת דייקא כנ"ל. ועל כן הם ה' הלכות שחיטה כנגד ה' חומשי תורה שהם כלל התורה כמו שכתוב וזבחת כאשר צויתיך שמרמשז על כל התורה והמצות שכולם בכלל כאשר צויתיך, היינו שעיקר תיקון השחיט הלע ייד שממשכין התיקון מכלל התורה שכלולה מכל השכליות הנ"ל של השגת אלקות שכולם כוללים בשיעורין דאותוון דאורייתא (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל). ועל ידי זה דייקא יכולין להעלות הנפש לשוראשה לתקנה כראוי כי אי אפשר לתקנה כי אם על ידי שממשכין עליה תקון ממדריגה הגבוה ביותר וכנ"ל:

אות יא ועל כן אסור לאכול בשר בחלב, כי החלב התירה התורה בחיים כמו שאמרו רבתינו ז"ל, כי החלב נמתקת בעת ההולדה בשביל חיות וקיום הולד בימי קטנותו, אבל החיות הנמשך לולד בחיו בפרט נבימי יניקתו, אינו ממקום הגבוה כל כך הצריך לגמר תיקונו,כי אי אשפר לקבלו בחיו, רק הוא מקבל חיות כראוי לו לחיות בו, כדי שיחיה ויתקיים הימים שצריך להתמהמה בזה העולם כפי הבירור שצריך הצדיקר לגמור על ידו,ואחר כך אחר יציאת נפשו על ידי השחיטה אז נמשך עליו ממדריגה הגבוה ביותר כפי הצורך לגמר תקונו וכנ"ל, וג םאחר השחיטה עדיין צריך הבשר תיקון על ידי אכילת האדם בברכה בכוונה כראוי ואי אפשר לאוכלו כי אם על ידי הבישול באש שנמשך גם כן מבחינתך מלכות שהוא השכל הנ"ל שנקרא לבת אש (כמו שכתוב שם) , ועל כן צריך לבשל מאכלי ישרלא באש לש ישראל דייקא, ובישולי עכו"ם אסורים, כי הבישול הוא גמר התיקון שיהיה ראוי לאכילה, ואי אשפר לתקנו כי אם על ידי אש של ישראל עם קדוש שנמשך מהשכל הנ"ל שהו אבחינת לבת אש כנ"ח:

אות יב ועל כן אסור לבשל בשר בבחלב, כי הבשר אי אפש רלגמור תיקונו כי אם על ידי מדריגה גבוה שנמשך על כל בעל חי אחר יציאת נךפשו על ידי הצדיק האמת בשבילגמר תיקונו, אבל החלב אף על פי שנתתקן ונמתק בחיים, אבל לא נתתקן כ אם בחנית חיות הבעל חי בחייו בשביל קיומו בעת יניקתו וקטנותו, ועל כן כשמתערב הבשר עם החלב בעת הבישול הוא פגם גדול מאד, כי אז צריך הבשר לבא לגמר תיקונו שצריכין להמשיכו ממדריגה הגבוה ביותר, וכשהוא נתךערב עם החלב שהוא בחינת חיי עולם הבא חיות הבעל חיים בחייו בימי קטנותו שהי אבבחינת מוחין דקטנות דיניקה, אזי מתעורר ביותר הרע שבשניהנם, כי הבשר אינויכול להתברר ולהתתקן על ידי הבירור של החלב, כי גמר התיקון אחר יציאת הנפש צריך שיהיה ממקום גבוה יותר כנ"ל, והחלב אינו יכול לקבל התיקון של הבשר כי הוא גבוה ממנו הרבה, וכשאינם יכולים לקבל התיקון זה מזה, אזי נעשה תערובות גדול ונתעורר הרע שבשניהם שצריכים עדיין לבררו, כי הרע מתעורר ביות רבעת גמר התיקון כידוע, ועל כן אסורים בשר וחלב לערגבם יחד ועיקר האיבור מדאורייתא בעת הבישול כי אז הוא גמר התיקון על ידי בחינת לבת אש שהוא השכל הנ"ל שצריכין שלא יהיה שם תערובות שלא יקלקל את הבש הצריך גמר התיקון על ידי מדריגה הגבוה ביותר, על ידי שיערבו עם החלב שתיקונו נמשך ממדריגה נמוכה ואזי נתקלקלים זה מזה וכנ"ל:

אות יג וזה בחינת הקילקול של השפלים במדריגתם והפגומים הרוצים להתקרב להקטן במעלה, כי לא די שלא יתקנו אף גם יקלקל לו הרבה, כי הרע שלו יתגבר ביותר על ייד שיהיה יונק מהרע של רבו הקטן במעלה שלא בירר עדיין הרע כראוי וכנ"ל:

אות יד וזהו לא תבשל גדי בחלב אחרת אסור, אך רמז בזה האיבור שאף על פי שהחלב הוא חיות הולד, בחינצ חלב אמו שמחיה ומקיים הולד, והיה נראה לכאורה שגם בסוף יתקנו הסבזר על ידי החלב הזה, אבל התורה אסרה זאת באיסור חמור, אדרבא זהו עיקר האיסור כי מאחר שהחלב מחיה הולד בעת קטנותו שזהו בחינת חלב אמו, על כן אסור לערבו עם הבשר בעת הבישול שהוגא גמר תיקונו, כי אי אפש רללגמור תיקון הבעל חי על ידי המדריגה הנמוכה שהוא בחינת מוחין דקטנות בחינצ חלב אמו, כי אדרבא יתקלקל ביותר וכנ"ל:

אות טו וכן האדם אי אפש רשיתתקן על ידי הקטןך במעלה שמוחו בחינת מוחין דקטנות בחינת חלב אמו. וזהו מרומז גם כן במצוה זאת לאתבשל גדי וכו'. כי המעשים טובים של האדם הםא רמוזים בבחינת גדי כמו שכתוב ביצחק קח לי שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב, שמרמז על המעשים טוןבי של ישראל כמו שכתוב בזוהר הקדוש ועשה לי מטעמים כאשר אהבתךי מפיקודין דעשה וכו'. וזהו לא תבשל גדי וכו'. כי הבישול מרמז על גמר התיקון. היינו שאין אתה יכול לגמור התיקון של מעשים טובים שלך על ידי בחינתצ חלב אמו שהוא בחינת המוחין והשכל של הרב הקטן במעלה. כי לא שדי שלא יתקנך אף גם יקלקל אותך כנ"ל. וזהו ראשיךת ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, כי גוף האדם נקרא אדמה כמו שכתוב ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה וכל המעשים טובים שעושה בחייו הם בחנית ראשיתך וביכרים. כי האדם צריך להעלות ולהביא להשם יתךברך ראשית וביכורים חמאדמתךו שהוא גופו. כי מכל דבר שהגוף אוכל ונהנה צריך מךתחילה להביא הראשית והביכורים להשם יתברך. כי אסור לאכול קודם שיתפלל על דמיו וגם צריך להפרי שביכורים ממש וכל מתנותך כנונה ועניים ושאר תקוני מהאכל ולברך עליו קודם שיאכל וינה גולפו ממנו. וכל זה בכלל ראשית ובכורים שהם בחינתך כלל התךורה. וכמו שאמרו רבתוני ז"ל בראשיתך בשביל ביכורילם שנקראים ראשית. וגם אמרו בשביל התורה שנקראת ראשיתך כי הכל אחד. כי הביכורים שנקראים ראשיתך הם בחינת כלל התךורה והמצווךת כי זה כלל התורה שיביא ראשית והביכורים מאדמתךו וגופו להשם יתברך כדי שעל ידי זה יתקדש גופו שלא יהנה שום הנאה בעולם הזה כי אם בשביל השם יתברך. וזהו ראשית ביכורי אדמתך שהם המעשים טובים של האדם תביא בית ה' אלקיך שהוא הבית המקדש ששם מאיר אור הפנים שמחיה את השכל הנ"ל של השגות אלקוףתך שממשיך הצדיק המאת. היינו כי באמת גם המעשי טובים של האדם צריכין תיקון גדול קודם שיהיו ראויים לעלות לפניו יתבך שיזכה על די םלתכלית הנצחי המקוה שהוא השגת אלקות. וזה אי אפש רכי אם על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה כנ"ל שיכול להמשיך החיות מאור הפנים וכו' כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזהו ראשית ביכורי אדמךתך שהם המעשים טובים שלך תביא בית ה' אלקיך דהינו להבית המקדש ולמוסרם להכהן שהוא בחינת הצדיק האמת שרק הוא יכול לתקנם וכנ"ל. אבל לא תבשל גדי בכחל באמו שלא תקצה לתקן מעשיך על ידי בחינת חלב אמו שהוא בחינ הקטן במעלה שלא יקלקל אותם יותר כנ"ל. כי עיקר התיקון על ידי אור הפנים שממשי ךהצדיק האמת שזהו בחיךתנ ראשית ביכורי וכו' תביא בית ה' וכנ"ל. ועל כן נסמך פרשת זה לפרשת שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פנ האדוןך ה' שזהו בחנית מה שצריכין להעלךות השכל הנ"ללאור הפנים שבשביל זה צריכין להתקרב להרבי הגדול במעלה ביותר שזהו בעצמו בחנת ראשית ביכורי וכו' תביא בית ה' חלא תבשל גדי בחלב אמו וכנ"ל. ועל כן נסמכו זה לזה, סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר. בילא"ר. ועיין היטב בהתורה מישרא הנ"ל קשר ענין זה:

אות טז וזהו בחינךת מה שאמרו רבותני ז"ל בשר בחלב חידוש הוא. היינו שמצוות איסרו בשר בחלב טעמו הוא חידוש גדול כי טעם איסור בשר וחלב נמשך מהשכל של הצדיק הגדול במעלה מאד שהוא חידש שבחידושים, חידוש נפאל ונורא מאד מאד. שמחמת שעיקר תיקון כל הדברים בפךרט בסוף האחרון הוא על ידו. ועיקר גמר התיקון הוא אחר יציאת הנפש. שאז יכולין לקבל כראוי החיות הגבוה ממנו שלע ידי זה במר תקונו. ומשם נמשך איסור בשר בחלב וכנ"ל. ועל כן בשר בחלב חידוש הוא חידוש דייקא וכנ"ל.

אות יז וזה בחינת פורים שהו אהכנעת המן עמלק כי עמלק הוא בחינתך כלליות הז' מלכויות שעיקרם הוא עמלק וכו'. ועל כן עיקר התגרותך המןך היה במרדכי ושהוא הצדיק האמתצ הגדול במעלה מאד. ורצה לעוקרו להעבירו לגמרי חס ושלום. ועל ידי זה יעקרו חס ושלום גם את כל ישראל התלויים בו להשמיד להרוג ולאבד חס ושלום. ועל כן התפאר בעושור כמו שכתוב ויספר להם המן את כבדו עושרו ורוב בניו. וכן אחשורוש עשה משתה והראה את עושר ורוב בניו. וכן אחשורוש עשה משתה והראה את עושר כבוד מלכוךתו וכו'. כי העשירות והממון הם כנגד השכל הנ"ל כמו שכתוב שם (באות ד') שאי אפשר לבא לזה השכל כיא ם על ידי שונא בצע וכו' עיין שם.ץ אבל השם יתךברך הךפםיר עצתם וקלל מחשבתם. על ידי גודל כחו של מרדכי הצדיק המאת שעסק בתפילה. וזעק זעקה גדולה ומרה. וכן הכניס בישראל שיזעקו ויךתפללו להשם יךתברך בכל עיר ועיר. וגם עסק בתורה הרבה עם ישראל כמו שאמרו רבותני ז"ל שהיה פותח בדברים ודורשן. כי היהי יודע להוכיח את ישראל כפי העזוךת והתךורה של כל אחד שכמו כן היךתה תפילתו (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) ועל ידי זה נתךגלה חסד בחינת אסתר חוט של חסד משוך עליה. ועל ידי זה חתך מהם את הד' בחינת מלכות בחינת השלכ הנ"ל בבחינת חתךכו לד'. ועל ידי זה השךפיל את המן עמלק עד עפר והשיב לו גמולו בראשו:

אות יח ועל כן עשה המן עץ גבוה חמשים אמה. כי המן עמלק כלול מכל החמשים שערי טומאה. ואי אפשר לעמוד כנגד כי אם מי שיש לו כח להמשיך השגות אלקות מבחינת שער החמשים של הקדושה ועל כן סבר המן שאין מי שיוכל לעמוד נגדו מאחר שיכול להטיל פגם גם למעלה למעלה. מאחר שיונק משער החמשים של הטומאה ועל כן עשה עץ גבוה חמישים אמה. כי עשאו בכישוף גדול הגביר כל החמשים שערי טומאה רחמנא ליצן. אבל מרדכי היה גדול במעלה מופלגת מאד בחינת הצדיק הגדול במעלה הנ"ל היכול להכניס השגות אלקות אפילו בהנופלים מאד כי יודע להמשיך השכל של השגות אלקות משער החמשים של הקדושה ומשם היה תוקף הנס של פורים. וזכו להפיל את המן ולהמשיך תוקף הנס בכל שנה ושנה לדורות שעל ידי קדושת פורים נזכה בכל דור בכל שנה ושנה להמשיך עלינו קדושת הצדיק הגדול הזה שהוא בחינת מרדכי שהארתו גדולה מאד מאד כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. עד שהארה כזאת אינה נמשכת אפילו בשבת ויום טוב. כי הארתו עצומה מאד מאד עד שיוכל להאיר אפילו בשבת ויום טוב. כי הארתו עצמה מאד מאד עד שיוכל להאיר אפילו בתוקף העשיה. אפילו בעובדין דחול אפילו בל"ט מלאכות. ועל כן פורים מותר בעשית מלאכה. כי הארת מרדכי שהוא קדושת פורים שהוא בחינת הארת הצדיק הגדול במעלה הנ"ל יכול להאיר אפילו אם הוא חולה גדול מאד בחליי הנפש. כי בעוצם עמקות חכמתו יכול להאיר גם בו השגת אלקותו יתברך:

אות יט וזה בחינת גודל עוצם השמחה של פורים ששמחים אז יותר מכל הימים טובים. וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריכין להחיות השכל הנ"ל עיין שם. אבל עיקר השמחה של יום טוב שהוא אור הפנים זוכין רק בבית המקדש על ידי שעולין לשם ברגלים כמו שכתוב שם. אבל עתה בעונותינו הרבים חרב בית המקדש וערבה כל שמחה. אבל בחמלתו יתברך חמל עלינו והקדים לנו רפואה למכה שנתן לנו את ימי הפורים האלה קודם השלש רגלים שמתחילין מפסח. כי פורים הכנה לפסח שהוא ראש לג' רגלים (כמו שאמר האדמו"ר ז"ל) , היינו כי על ידי קדושת פורים אנו ממשיכין עלינו בחינת הארת הצדיק הגדול במעלה הנ"ל שהוא בחינת הארת מרדכי כנ"ל, שעל ידי זה יכולין לרפאות גם החולה הגדול ביותר. ועיקר הרפואה על ידי השמחה כמו שכתוב בהמעשה של יום השישי וכו' שרפואת הבת מלכה שהיא כלל נפשות ישראל שהם בחינת בת מלך פנימה, רפואתם על ידי שמחה. כי הוא יכול להמשיך הארה גדולה כל כך עד שיכול לשמח גם החולים ביותר על ידי דרכי נפלאות התגלות תורתו הקדושה. והשמחה היא עיקר החיות שעל ידו מחיין השכל הנ"ל של השגות אלקות:

וזה בחינת שחייבין להשתכר ולשמוח בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שיגיע על ידי תוקף השמחה למעלה מהדעת לתכלית שור שהקדושה העליונה במקום שאין שם שום אחיזה להרע כלל עד שאין שיך שם לומר ארור המן וברוך מרדכי. כי בכל מקום שיש איזה אחיזה לקליפה אפילו אם הוא במעלה העליונה ששם האחיזה של הקליפה דק מן הדק שייך שם לומר ארור המן שהוא דקות הקליפות הנאחזת שם, וברוך מרדכי שהוא עצם הקדושה באמת. אבל מרדכי בחינת הצדיק הנ"ל עולה על הכל עד שזכה לבטל אחיזת הקליפות עד תכלית המעלה, עד שעלה למקום שאין להם שם אחיזה כלל וזכה להמשיך הארה זאת לעולם לדורות, וזה בחינת הארת פורים שצריכין לשתות ולשמוח אז עד שיעלה לשם, לבחינת הנ"ל הששם אין שייך ארור המן וברוך מרדכי כלל כנ"ל. ומשם נמשכת השמחה של פורים שעל ידי עוצם השמחה הנמשכת משם יכולין לשמוח גם עתה בגלות המר הזה בכלל. וכן בפרטיות הגלות שהוא גלות הנפש של כל אחד ואחד. ומגודל ההארה הזאת יכולין לשמח כל הנפשות אפילו בתוקף הגלות. כי הצדיק הגדול במעלה הנ"ל שעל ידי זה ממשיך השגות אלקות. ועל ידי השמחה שמשמשיכין בפורים עלידי עוצם ההארה הנ"ל על ידי זה ממשיכן שמחה על כל הרגלים שנזכה להרגיש שמחת יום טוב גם עתה שאין לנו בית המקדש. ועל כן פורים הכנה לפסח שהוא ראש הג' רגלים וכנ"ל:

אות כ ועל כן מרומז פורים בפרשת הג' רגלים בפרשת שבעת ימים תאכל מצות (כמו שכתב אדמו"ר ז"ל) ושם בפרשה הנ"ל כתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' וכו'. כי על ידי קדושת פורים יכולין להמשיך בחינת אור הפנים שבבית המקדש גם עתה אחר החורבן וכנ"ל ועל כן נסמך לזה ראשית ביכורי אדמתך כי הכל אחד וכנ"ל:

אות כא וזה בחינת ד' פרשיות. פרשת שקלים שהוא נדבת המשכן, זה בחינת נדבה וחסד הנ"ל שעל ידי זה חותכין את המלכות ומעלין אותה לאור הפנים המאיר במשכן שהוא בחינת בית המקדש. ואחר כך קורין פרשת זכור שהוא מחיית עמלק שהוא כלליות הד' מלכויות כנ"ל. כי עלידי חסד הנ"ל בחינת הצדקה של נדבת המשכן שעל ידי זה חותכין את המלכות דקדושה של איינק ממנה בחינת עמלק בבחנית וישסף שמואל את אגג וכו' כמו שכתוב שם על ידי זה הוא מפלת עמלק. ואחר כך הוא פורים שאז עיקר מחיית עמלק כמו שאמרו רבותינו ז"ל מדורו של שמואל וכו' לדורו של מרדכי וכו'. ואז בפורים מאיר הארה נפלאה שהוא הארת הצדיק הגדול הנ"ל שיכול להאיר גם בהנופלים מאד והחולים ביותר וכנ"ל:

אות כב ואחר כך קורין פרשת פרה שהיא לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח שהוא כלל הג' רגלים כי פסח ראש לרגלים. היינו כי אחר שמכניעין קליפת עמלק וחותכין המלכות מהם, צריכין להמשיך טהרה על כל הנפשות שנאחז בהם בחינת טומאת עמלק שהוא בחינת טומאת מת. שזהו בחינת פרה אדומה שמטהרת מטמאת מת שנמשך עליהם על ידי חטא העגל שבשביל זה באה הפרה אדומה כמו שאמרו רבותינו ז"ל תבא אמו ותקנח על בנה. כי עיקר חטא העגל היה על ידי שפגמו בכבוד משה ותלמידיו, על ידי שלא האמינו שגם אחר הסתלקות משה שהוא בחינת הצדיק האמת, גם אחר כך דבריו חיים וקיימים לעד. וצרכין לקיים דברי תורתו לנצח תמיד, כי דבריו הם דברי אלקים חיים אשר הם קיימים לעד. וצריכין לקים דברי תורתו לנצח תמיד, כי דבריו הם דברי אלקים חיים אשר הם קיימים לעלם כמו שכתוב ודבר אלקינו יקום לעולם. כי עיקר פגם העגל היה שהיו סבורים שכבר מת משה כמו שכתוב פרוש רש"י על פסוק וירא העם כי בשש משה וכו'. ואז אמרו לאהרן קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. היינו שעשו עצמם כאלו אינם חולקים על משה בעצמו, רק הם אומרי שענין משה אינם יודעים מה הוא בחינת כי זה משה האיש לא ידענו וכו'. רק עתה שכבר מת לדעתם צרכין לבקש אחר במקומו ונבוכו בדעותיהם המשובשות על די זה בעצמת ראשי הערב רב שקיבלו אותם עליהם לרב ולראש מחמת שהיו יכולים לעשות מופתים על די שמות הטומאה כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שהיה שם יונוס ויומברס שהם השליכו השם לתנור האש וכו'. עד שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. ועיקר חטאם וטעותם הזה היה על ידי שלא האמניו במה שלפניהם אמת ברור וזך ומתוקן, שהוא תורת משה אמת שקיבלו בסמוך ועדיין תלמידיו הקדושים קיימים שהם אהרן וחור ויהושע וכו'. ואפילו לפי טעותם שמת משה היה להם לילך לתלמידיו הקדושים ולשאול מהם הדרך אשר ילכו בה. אבל ראשי הערב רב הטעו אותם עד שמאסו בתורת משה שכתוב בה בפירוש לא יהיה לך אלהים אחרים וכו'. ובחרו לילך בעצמת ראשי הערב רב ועשו את העגל ואל רצו לציית את תלמידי משה שמיחו בהם על זה והרגו את חור,עד שנתיירא אהרן מהם והכרח לעשות חפצם שלא יהרגוהו חס ושלום ולא יהיה להם תקנה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ופרה אדומה מטהרת מזה כי ענין פרה עמוק עמוק מאד שעל זה נאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני היינו כי על ידי מעשה הפרה ממשיכין השכל העמוק מאד שעל זה נאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני היינו כי על ידי מעשה הפרה ממשכין השכל העמוק והגבוה מאד של הצדקי האמת הגדול במעלה הנ"ל שהוא בחינת משה, שעל ידי זה יכולין לרפאות החולה והנמוך ביותר אפילו אותן שנפלו לסטרא אחרא דמותא. כי פרה אדומה הוא בחינת תוקף כלליות כל הדינים שהם בחינת תכלית הצמצומים שמהם אחיזת כל הדינים כידוע. כי כל הצמצומים שהשם יתברך מצמצם אורו הכל לטובה בשביל לגלות ולהאיר אורו הגדול שהוא השגת אלקות על דיזה דייקא. כי בלא צמצוים אי אפשר לקבל מחמת ריבוי אור. וכמו שהתחיל בהתורה הנ"ל שהשגת אלקות אי אפשר לקבל כי אם על ידי כמה צמצומים וכו'. אבל בכל מקום שיש צמצום יש אחיזת הדין ומאל הדינים נשתלשל אחיזת הקליפות כידוע. והכל בשביל הבחירה כי השם יתברך צמצם אורו באופן שיהיה בחירה לבני האדם, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כי הצדיקם שמשברים תאוותם ומבטלין אחיזת הקליפות מהצמצומים הם זוכין להשיג דרכי הצמצומים עד שזוכין על ידם דייקא להשיג השגות אלקות עד שזוכין על ידם דייקא להשיג השגות אלקות עד שזוכין להכניס השגות אלקות גם בהפחותים מאד כנ"ל. ורשעים להיפף שעל ידי שאינים משברים תאותם ואינם מכניעים עצמם לגדולי הצדיקים הנ"ל על די זה נכשלים על ידי אחיזת הקליפות שנאחז בהצמצומים ונעלם ונסתר מהם אורו על ידם. ועל כן אח רמעש ההעגל שישראל נכשלו כל כך אחר סמוך שקיבלו את התורה בקולות וברקים ובאותות נוראות כאלו וכל זה מגודל כח הבחירה (וכמבואר במקום אחר מזה). אז חמל השם יתברך על עמו ולמד את משה מעשה המשכן שהוא בחינת הבית המקדש שהוא בחינת כלל כל הצמצומים הקדושים שעל ידם משיגין אלקותו יתברך כי כל מעשה המשכן קרשיו קרסיו בריחיו ועמודיו ואדניו והיריעות וכו'. וכל פרטיהים וציוריהם כולם הם בחינת צמצומים קדושים ונוראים להשיג השגות אלקותו על ידי זה. כי עיקר חיות השכל הנ"ל שעל ידו משיגין אלקותו הוא על ידי אור הפנים שמאיר בבית המהקדש שהוא בחינת המשכן כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ועל כן צוה שיתנו כל אחד נדבת לבם לצורך המשכן כי נדבת לב זה בחינת צדקה וחסד שעל ידי זה חותכין את אור הפנים המאיר בבית המקדש שהוא בחינת המשכן וכנ"ל:

אות כג ועיקר התיקון שבית המקדש ובמשכן היה על ידי מעשה הקררבנות שהיו מכפרין על כל החטאים. כי אדם חטא מביא בהמה לקרבן. כי על ידי החטא נסתלק ממנו הדעת של השגת אלקות ונעשה מסך המבדיל בינו ובין השגת וידיעת אלקותו יתברך, כמו שכתוב כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם. ואזי צריך להביא בהמה והכהן מקריבה לקרבן אחר מיתתה על ידי השחיטה לשם קרבן. כי הכהן מקבל כח ממשה רבינו שמשח את אהרן שהם כלל קדושת הכהנים היוצאין מהם עד שבגודל כחו של משה הם יכולין לעלות את הבהמה לקרבן, שישמכו שכל נפלא על ידי אור הפנים שמאיר בבית המקדש ובמשכן ששם נעשים כל הקרבנות עד שעל ידי כח גודל עוצם הארת השכל הזה יעלה גם חיות הבהמה למקום שתעלה עד שעל ידי זה יהיה נמשך רפואה וסליחה להחוטא. כי עיקר תקונו על ידי שנמשך שכל גדול מאד על ידי כח הצדיק האמת שעל ידי השכל הזה מעלין החיות והניצוצות והגילגולים שהיו מלובשים ברוח הבהמיות שגם הם יהיו להם עליה ותיקון כי הצדיק הגדול יכול לרפאות ולתקן הכל בגודל שכלו. ועל ידי זה נתתקן החוטא שהביא הקרבן כי עיקר תיקונו על ידי כחו של הצדיק הגדול שנמשך על ידי הקרבן וכנ"ל:

אות כד אבל פרה אדומה היא חידוש נפלא ביותר כי כל מעשיה בחוץ. כי כל הקרבנות באין לפנים לתוך הבית המקדש שם מאיר אור הפנים שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל. אבל פרה מעשיה בחוץ רק שמבתכלין מרחוק על הבית מקדש שוחטין אותה כנגד פתח הבית המקדש. כי על ידי מעשה פרה אדומה ממשיכין שכל גבוה ועמוק יותר ויותר רשאי אפשר להשיגו כלל שעל ידו יכולין לתקן וטהר אפילו מטומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה. כי עיקר גזירת המיתה היתה מחמת ענין הנ"ל, מחמת שעל ידי חטא אדם הראשון להשיג בשלימות השגות אלקות בחייו (וכמו שכתוב לעיל קצת מזה) על כן האדם מוכרח למות. ואז נתוסף עליו אור גדול שאי אפשר לקבלו בחיו בעדו בגופו. ואז יוצאת נפשו ונשאר גופו לבד ונאחז בו סטרא אחרא דמאבא מאד ותקונו על ידי הקבורה בעפר. שאז חוזר לתכלית הצמצום הגשמי ביותר שהוא גשמיות העפר ושם נתבלה וזהמתו ונפשו עולה למעלה אם זוכה והכל כפי מעשיו בעולם הזה. וצריך להתמהמה לשכוב ולהתבלה בעפר עד תחית המתים שאז יהי גמר התיקון של כל אחד. כי במשך הזמן ההוא מיום מיתתו עד התחיה נפשו מזדככת כפי מעשיה ועולה עד מקום שיכולה לקבל משם תיקון, דהיינו שיהיה נמשך עליה הארת השכל הנ"ל שתוכל להאיר גם בגופה השגות אלקות לאחר התחיה שזה עיקר התיקון להשיג ולדעת אלקות יתברך. ועל כן באמת עיקר התקוה והתיקון של כל אחד הוא על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה שזכה להתקרב אליו בחייו כי אחר כך קשה מאד מאד להתקרב כמו שכתב אדמו"ר ז"ל

אות כה וזה בחינת מה שכתוב בפרשת פרה זאת התורה אדם כי ימות באהל ודרשו רבותינו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וזהו כי ימות באהל. ועל כן כל המקורבין לצדיקי אמת נקראים יושבי אהל בבחינת ויעקב איש תם יושב אהלים ודרשו רבותינו ז"ל אהלו של שם ועבר שהיו אז הצדיקים אמתים וכתוב קול רנה וישועה באהלי צדיקים והכתבו מבשר שלעתיד ישבו כל ישראל באהלי הצדקי אמת ויתקרבו אליהם כמו שכתוב עוד אושיבך באהלים כימי מועד כפי שפירש רש"י שם כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אהלים היינו כנ"ל. וזה עיקר תיקון מעשי פרה אדומה. שהיא כלליות כל הצמצומים שהם בחינתך תוקף אדמומית הדינים. וכל מעשיה בחוץ. שעיקר תיקונה על ידי משה דייקא. כי כל הפרות היו צרכים לקדש מאפר פרה של משה רבינו. כי מעשה הפרה שהוא להמשיך השכל הגדול העמוק הנ"ל לטהר מטומאת מת. דהינו לטהר אותו שנפל ביותר לבחינת סטרא דמותא. זה אי אפשר כי אם על ידי גודל כחו של משה שהוא בחינת הצדיק הגדול במעלה הנ"ל שיש לו כח לטהר הנופלים מאד כשאוחזים עצמן בו באמת במסירת נפש כנ"ל ולהכניס גם בהם השגות אלקות שזה עיקר תקותם ותקונם וכנ"ל:

אות כו ואחר כך קורין פרשת החודש שהוא בחינת קידוש החודש שהוא תיקון ומילוי פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה. כי חמה ולבנה זה בחינת שכל עליון ושכל תחתון הנ"ל כידוע ועל ידי פגימת הלבנה נפגם השכל הנ"ל ואין יודעין להשיג אלקותו יתברך. ומשם באים כל הפגמים ועל ידי מצוות קידוש החודש מתקנים זאת וממלאים פגימת הלבנה שיהיה הלבנה שהיא בחינת חכמה תתאה בחינת מלכות בחינת השכל הנ"ל שיהיה בשלימות שיוכלו לקבל ולהשיג על ידו אור השכל העליון להשיג אלקותו יתברך שזהו בחינת אור החמה כנ"ל ואז יתתקן הכל ויתךיים והיה אור הלבנה כאור החמה ויקויים כי מלאה הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. ועל כן קורין כל זה קודם פסח שהוא ראש והתחלת וכלל כל הרגלים. כי כל הרגלים הם זכר ליציאת מצרים שהיה בפסח כדי שעל ידי כל התקונים הנ"ל. כדי שנזכה להשיג אלקותו יתברך ויתקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שכמו שביציאת מצרים זכינו על ידי כחו של משה לצאת מכל ש"ט לכל שערי קדושה עד שזכינו להשגת אלקות במתן תורה כן נזכה גם עתה בתוך הגלות הזה לצאת מכל הטומאות ולעלות לכל הקדושות עד שנזכה להשגות אלקות על ידי גודל כחם של הצדיקי אמת הגדולים במעלה כנ"ל:

אות כז וזה בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת שמשליכין לתוך שריפת הפרה. עץ ארז ואזוב זה בחינת שכל עליון ושכל תחתון כי ארז גבוה מכל אילנות זה בחינת שכל עליון שהוא בחינת השגת הצדיק הגדול. כי הצדיק נקרא ארז אשר בלבנון וכו' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ואזוב הוא נמוך מאד זה בחינת הקטנים הנמוכים מאד שהצדיק בעוצם עמקות חכמתו הגדולה הוא מצמצם שכלו משכל עליון לשכל תחתון עד שמכניס גם בהם השגות אלקות. שזה עיקר החיים האמתיים חיים נצחיים של עולם הבא ותחיית המתים שמשם ממשיכין עיקר הטהרה מסטרא דמותא וכנ"ל:

וזה בחינת שני תולעת שהוא מקשר הארז עם האזוב כמו שאמרו רבותינו ז"ל זה בחינת העזות דקדושה שעל ידי זה עיקר התורה והתפלה. כי כל אחד כפי עזותו דקדושה כן זוכה לתורה וכמו כן הוא תפלתו כמבוא היטב בסוף התורה הנ"ל. ועיין שם היטב והבן שם היטב קשר וחיבור התורה הנ"ל. כי מבואר שם שעיקר תקון השכל הנ"ל שהוא בחינת מלכות שעל ידו זוכין להשגות אלקות. עיקר תיקונו על ידי החסד שעל ידי זה חותכין את מהלוכת מהסטרא אחרא מהד' מלכויות מבחינת עמלק וכו'. וזה החסד מקבלין על די תוכחה בבחינת פיה פתח החכמה ותורת חסד על לושנה. ועיקר התוכחה הוא כפי העזות שרואה בכל אחד אם הוא דקדושה או ליפך שכמו כן הוא תורתו ותפילתו וכו' עיין שם ועל ידי תוכחה הזאת נתגלה החסד שעל ידי זה חותכין את הד' הנ"ל בחינת השכל הנ"ל מהסטרא אחרא וכו' ומעלין אותה לאור הפנים שמאיר בשלש רגלים שעל ידי זה זוכין להשגות אלקות אפילו הקטנים והנמוכים ביותר וכו' עיין שם והבן:

נמצא שעיקר התיקון והתשובה של כל אחד שמחויב לקבל תוכחה מהצדיק האמת כדי לשוב אל התורה והתפילה. עיקר תיקונו על די העזות דקדושה שעל ידי זה עיקר תקון התורה והתפלה שעל ידי זה מוחכיחו הצדיק האמת. ועל ידי זה שמקבל תוכחתו שוב להשם יתברך ומחזק את עצמו בעזות דקדושה לבלי להתבייש מפני המלעיגים כמבואר בהתחלת השלחן ערוך אורך חיים. וכמו שהתחיל הטוב הקדוש בתחית האור החיים יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו'. ועיקר התחת היהדות הוא על ידי עזות דקדושה בפרט בדורות ובעתים הללו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכו'. ועל ידי זה זוכה לתורה ותפלה. נמצא כשמקבל תוחכה זאת על ידי זה נתגלה חסד הנ"ל שעל ידי זה קוצרין וחותכין את הד' וכו' מהסטרא אחרא וזכין להשגות אלקות וכו' כנ"ל. נמצא שעיקר התקון של השכל הנ"ל שיזכה להשגות אלקות אפילו הקטן והנמוך והשפל מאד. הוא רק על די עזות דקדושה וכנ"ל שיזכה להשגות אלקות אפילו הקטן והנמוך והשפל מאד הוא רק על ידי עזות דקדושה וכנ"ל וזהו בחינת שני תולעת שהוא מקשר ומחבר הארז עם האזוב שהם בחינת התחברות והתקשרות השכל העליון עם השכל התחתון שעל ידי זה מכניסין השגות אלקות גם בהנמוכים ביותר כנ"ל. כי שני תולעת זה בחינת עזות דקדושה שעל עם קדוש ישראל הכשרים והתמימים, שהם קטנים ונבזים בעיניהם מאד בבחינת תולעת ממש בבחינת ואנכי תולעת ולא איש, אף על פי כן הם עזים וחזקים בדעתם מאד מאד כנגד המתנגדים והלצנים והמלעיגים וכו'. כי השם יתברך והצדיקי אמת מחזקים אותם מאד בעזות דקדושה בבחינת אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וכו' הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדרוד שהירם ותדוק וכו'. כי עיקר התחזקותינו עתה בגלות המר הזה מכח הצדקים הוא בבחינת תולעת כמו שאמרו רבותינו ז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפה כך ישראל אין כחם אלא בפה ועל זה עיקר סמיכתינו ותקוותינו ותוחלתינו. וזה בחינת שני תלעת בחינת הדיבור פה שהוא עיקר ההתחזקות והעזות של ישראל הכשרים בחינת כחט השני שפתותיך. כי עיקר העזות הוא בהדיבור שצריכין לידע איך להשיב בעזות דקדושה להאפיקורסים והמתנגדים והחולקים והליצנים בבחינת ודע מה שבשיב וכו' ולבלי להתבטל בלבו ולבלי להתביש נגדם כלל. וכמו כן זוכין לתורה ותפלה כנ"ל שכולם תלויים בדיבור פה. כי עיקר התורה הוא בפה כמו שכתוב כי חיים הם למצאיהם. למוציאיה בפה כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכן התפלה הוא בפה דייקא בחינת אד' שפתי תפתח. ושם בהדיבור עיקר העזות דקדושה בבחינת ועזוז נוראותיך יאמרו וכו' וכתיב וגבורתך ידברו. וזה בחינת שני תולעת בחינת כחוט השני שפתותיך וכנ"ל. וזה בחינת לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים שנאמר בשבח התורה. ומכנה שם כל שבח התורה בחינת לבושים כמו שכתוב שם להלן מרבדים עשתה לה וכו' ועל ידי זה נודע בשערים בעלה וכו' סדין עשתה ותמכור וחגור וכו' עוז והדר לבושה וכו'. נמצא שחוט השני שהוא בחינת לבושים כי מהם עושים לבושים, הם בחינת עזות דקדושה של התורה בחינת עוז והדר לבושה ועל ידי זה זוכין להשגות אלקות כנ"ל כי עיקר השגת אלקות הוא על ידי בחינת לבושים כי זה עיקר האומנות והחכמה העמוקה של הצדיק האמת הגדול מאד שיודע להלביש את חכמתו הגבוה בחכמה וכמה לבושים עד שיכול להורידה ולהכניסה בהנמוכים מאד עד שגם הם יזכו להשגות אלקות כנ"ל שזהו בחינת נודע בשערים בעלה הנאמר שם בשבח הקדוש הנ"ל שהוא בחינת השגות אלקות שעל זה נאמר נודע בשערים בעלה כל חד כפום מה שמשער בליבה כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהו בחינת השגות אלקות שאי אשפר לדבר בזה כלל רק הוא לכל אחד כפום מה דמשער בליבה שזוכה לזה על ידי הצדיק האמת שכשזוכה להתקרב אליו. ועיקר ההתקרבות על ידי עזות דקדושה כנ"ל. וזהו שהולד ומבאר שם עוז והדר לבושה וכנ"ל. וזהו שנסמך שם מיד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה שזהו נאמר על התגלות החסד מתוך התוכחה הנ"ל שהוא כפי העזות שרואה בכל אחד וכנ"ל. ועל כן נסמך לעוז והדר לבושה כי עיקר התוכחה הי על עזות דקדושה שבזה תלוי כל התורה והתפלה שעל ידי זה זוכין לחסד הנ"ל בחינת ותורת חסד על לשונה שעל ידי זה זוכין לשכל הנ"ל שעל ידי זה באין להשגות אלקות אפילו נמוכים מאד וכנ"ל. ועל כן שני תולעת בחינת עזות דקדושה מחבר ומקשר הארז עם אזוב שהוא בחינת השכל העליון עם השכל התחתון שעל ידי זה מכניסין השגות אלקות בהנמוכים וקטנים יותר וכנ"ל. וכל זה משליכין לתוך שריפת הפרה אדומה ששוריפין אותו באש שהוא בחינת לבת אש שהוא בחינת צמצום הקדוש של השכל הנ"ל כמו שכתוב בתחילת התורה הנ"ל:

אות כח וזה בחינת שחיטה שריפה אסיפה הנאמר בפרה. כי על ידי כל הנ"ל זוכין לחתוך את הד' בחינות מלכות הנ"ל מהסטרא אחרא ולהעלותה לאור הפנים שבשלש רגלים. וזהו בחינת ג' התיקונים הנ"ל שחיטה שריפה אסיפה כנגד בחינת הג' רגלים כי שחיטה שזה בחינת פסח שאז שוחטין את הקרבן פסח כמו שכתוב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכו. שריפה באש זה בחינת שבועות בחינת ודבריו שמענו מתוך האש שהיה בשעת מתן תורה בשבועות שזה עיקר בחינת השגת אלקות. ועל כן כל עיקר תיקון הפרה היא באש ששרפו אותה באש עד שנעשית לאפר כי עיקר התיקון על ידי בחינת אש הנ"ל בחינת וירא מלאך ה' אליו וגו' וכנ"ל. אסיפה זה בחינת סוכות שנקרא חג האסיף. כי עיקר הטהרה מסטרא דמות הוא על ידי שמעלין ומחיין אותה על ידי אור הפנים שמאיר בשלש רגלים שעל ידי זה זוכין להשגות אלקות וכנ"ל:

וזה בחינת עדינו העצני הנאמר בדהמע"ה כמו שדרשו רבותינו ז"ל בשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתךולעת וכשיוצא למלחמה הוא קשה כעץ. נמצא שעזות דקדושה הוא בבחינת תולעת שהוא נבזה בעינויו כתולעת ואף על פי כן הוא חזק מאד במלחמה בעזות דקדושה כנגד החולקים שיהיהי מצחו חזק לעומת מצחם וכנ"ל:

כי כבר מובאר במקום אחר בהתורה חוב"ח שעזות דקדושה נמשך מבשת עיין שם. וזהו בחינת עשני תולעת הנ"ל שהוא בחינת זות דקדושה כנ"ל. כי דייקא על ידי שהוא נבזה בעיניו נמאס כתולעת ממש בבחינת ואנכי תולעת ולא איש ומתבייש בעיני עצמו על מעשיו שאינים כהוגן על ידי זה דייקא הוא עז כנמר בעזות דקדושה נגד הרוצים למונעו מן האמת חס ושלום שזהו בחינת עדינו העצני הנאמר בדור ועיין במקום אחר מזה:

[שייך לעיל] לענין מה שכתוב על פי לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים שהוא בחינת עזות דקדושה וכו'. וזה ענין מה שכתוב במקום אחר שזהו בחינת מה שדרשו חז"ל על פי זה כי כל ביתה לבוש שנים אל תקרא שנים אלא שניים שכל דברי התורה מלובשים בכפל נתן העניק תעניק פתוח תפתח כל אלו מצילין אותו משלג גיהנים עכ"ל רש"י היינו בחינת עזות ועקשנות דקדושה כמו שזהיר הוא ז"ל ואמר שצריך האדם להיות עקשן גדול בעבודת ה' כמובא בספריו הקדושים. וזה הענין של העקשנות הוא התחזקות נפלא לבלי ליפול בשום אופן בעלם כאשר שמעתי מכמה כשרים שעיקר התחזקותם היה על ידי זה. וזה בחינת כי כל ביתה לבוש שנים דהיינו שניים בחינת כפול פתוח תפתח וכו' היינו שכל קיום התורה תלוי בזה שיתחזק לשנות ולכפול כל עובדא טובה או לימוד התורה וכו' שהתחיל להרגיל עצמו שיתחזק בכל פעם לחזור ולעשות אותו הדבר שבקדושה אפילו אלף פעמים אפילו אם עובר עליו מה שעובר כי זה עיקר קיום התורה שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' לעשות הדבר שבקדושה אפילו בדרך עקשנות אפילו אלפים פעמים ולבלי להסתכל על שום חלישות הדעת שהבעל דבר והסטרא אחרא והליצנים וכו' מחלישין דעתו רק לעשות ולחזור ולעשות הדבר שבקדושה אפילו אלף פעמים בבחינת כי כל ביתה לבוש שנים נתן תתן פתוח תפתח ולא ללמד על עצמו יצא אלא על כלל כל התורה יצא שצריכין לכפול הדברים שבקדושה כמה פעמים. כי מיעוט רבים שנים. ועל כן שניים מרמזין על ריבוי בלי שיעור. וכמו שדרשו רבתינו ז"ל על פסוק זה נתן תתן אפילו אלף פעמים. וכן בכל התורה כולה וכנ"ל. וזהו עיקר ההתחזקות כנ"ל. וזהו לא תירא לביתה משלג היינו הגיהנים של שלג כנ"ל. כי יש גיהנם של אש וגיהנים של שלג כמו שאמרו רבותינו ז"ל היינו גיהנים של אש מגיע על שנתחמם לדבר עבירה רחמנא ליצלן כמובא. אבל גיהנם של שלג הוא על חלישותו אחר כך כשבא לו התעוררות לתשובה כי הכל מלאים חרטות כמו שאמרו רבותינו ז"ל. אבל על פי רוב עיקר עיכובו מתשובה הוא מחמת חלישות הדעת שנדמה לו שאינו מועיל לו עוד תשובה לריבוי עונותיו העצומים מאד. ובפרט אותן שהתחילו כבר להתעורר משינתם להתחיל לשוב להשם יתברך ועסקו בתורה ובמצות איזה זמן זמנים ואחר כך נפלו מזה העיקר הוא מחמת חלישות הדעת מחמת שיודע בעצמו שכבר למד תורה ועשה כמה מצות וכו'. ואף על פי כן התגבר עליו היצר הרע כל כך כאשר יודע כל זה האדם בנפשו. ומי שנשאר בזה חס ושלום ומניח ליפול לעצמו על ידי הסתות ורעיונים של הסטרא אחרא כאלא וכאלה הוא נידון על זה בגיהנם של שלג שהוא קרירות עצום ומר שהוא מדה כנגד מדה כי על שנתקרר אחר כך על ידי חלישות הנ"ל על כן נידון בקרירות של שלג של גיהנם. וזהו בחינת מה שמובא בדברי רבותינו ז"ל שיש שדנין אותן בגיהנם חציו של אש וחציו של שלג.היינו כנ"ל שדנין על חימום העבירה בגיהנם של אש כנ"ל ועל ששנתקרר על ידי חלשיות הדעת ואל התחזק בתושובה כנ"ל דנין אותך בגיהנם של שלג וקרירות כנ"ל: ועתה מחובר יפה הפסוק הנ"ל לא תירא לביתה משלג שהוא בחינת קרירות כי כל ביתה לבוש שנים בחינת שניים בחינת כפל נתן תתן אפילו אלף פעמים וכן בכל התורה והמצוות היינו בחינת התחזקות על ידי עקשנות עצום לבלי להניח את מקומו רק להתחזק לקיים ולחזור ולקיים לימוד התורה וקיום המצות כל מה שיוכל לחטוף בזה הצל עובר כל ימי חייו אפילו אם יעבור עליו מה ועל ידי זה לא תירא לביתה משלג שהוא קרירות מאחר שלא הניח לקר עצמו מתורה ומצות על ידי חלישות וקרירות שהפיל הבעל דבר בדעתו רק התחזק בכל פעם לחטוף איזה טוב ולחזור ולחטוף בבחינת כי כל ביתה לבוש שנים כנ"ל. ועל כן בודאי לא תירא לביתה משלג וכנ"ל:

וזה שאמרו בנחמות של ישעיה הנביא (בסימן מ"ב מ"ג) שמחזקם מאד להתקרב להשם יתברך אחר כל מה שעשו, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר היינו שהשם יתברך הרבה לישראל תורה ומצות כמו שדרשו רבתינו ז"ל על פסוק זה כדי לזכותם לנצח על ידי זה כדי שכל אחד כמו שהוא יוכל לחטוף. תמיד איזה טוב תורה ומצות וכו' וכמבואר בדברינו מזה במקום אחר והוא עם בזוי ושסוי וכו' ואחר כך מחזקם ואומר כי תעבור במים אתך אני וכו' כי תלך במו אש לא תכוה וכו' ואחר כך מחזקם ואומר היינו שתנצל מגיהנם של אש וממים שהם בחינת חמיומות וקרירות כנ"ל. והכל על ידי התחזקות הנ"ל המרומז בפסוק ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכנ"ל:

ועל כן אל תאמין בעצמך עד יום מותך. כי כשמגיע להמדריגה ששם יהי תיקונו על ידי הצדיק האמת שיכול להעלותו. אז מתגבר כנגדו הרע שבאותו דרגא ומתפשט כנגדו כל כך בהסתות גדולות כדי לעוקרו מן החיים חס ושלום. וזהו אל תאמין בעצמך. בעצמך דייקא. כי כשהוא בעצמו דהיינו שחולק עצמו מן הצדיק האמת בודאי אין לו להאמין בעצמו כי יפול באין סומך וכנ"ל. אבל מי שאוחז עצמו בהצדיק האמת הוא בטוח ממשכשול ונפילה. כי תורתו של הרבי האמת תנחינו בעולם הזה ובקבר ובעת התחיה לנצח בבחינת בהתהלכך תנחה אותך וכו':

כי האדם צריך לחיות בזה העולם לברר כל המדריגות ולעלות מדרגא לדרגא עד שיגיע לדרגא שאי אפשר להשיגה בגוף כלל. וזה אין זוכה כי אם יחידי סגולה הגדולים במעלה מאד מאד. ובכחם יש תקוה אפילו למי שאינים זכים לזה ורחוקים מאד מזה. והעיקר כשחזקים באמונה בהשם יתברך ובהצדיקי אמת הגדולים במעלה הנ"ל ומוסרים כל לבבם ונפשם אליהם. והם יכולים להעלותם לשרשם לאתר דאיתנטילת מתמן:

וזה עיקר מלחמת עמלק שבכל דור ודור. כי הוא מתגבר בכל דור שמתגבר השקר נגד האמת. ועל זה נאמר צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו:r