הכשר כלים ד

אות ב הלכות הכשר כלים ובו ענין ספיר' ושבועות על פי התורה ויהי' נא פי שנים ברוחך אלי (בל"א) סי' ס"ו) ע"כ כל התורה:

כי קודם שמוציאין מכח אל הפועל אזי הכח והפועל אחד וכו'. וצריך כל אחד להשתדל והלוציא מכח אל הפועל לפתוח הידים שיהיה נמשך ונפתח הרוח דלתתא מן הרוח דלעילא וכו' וכו'. וכל המצות ועבירו תלויים בזה וכו' ע"ש. ולהוציא מכח אל הפועל הוא ע"י הדיבור וכו' וזה זוכין ע"י אמת וכו' וצרייכן לעשות נקודות להאותיות והם נעשין על ידי הכיסופין והחשק דקדושה שעל ידי זה משברין כל המניעות שבעולם אם מתגבר שיהיה לו חשק חזק כפי המניעה. כי המניעה לא באה אלא בשביל החשק וכו' וכו' ע"ש כ"ז היטב:

כי כל אדם צריך לעסוק בתיקון הבריאה כי הכל צריך תיקון. כי אע"פ שהש"י כבר ברא את כל הבריאה אבל הכל נברא מחוסר תיקון כידוע. כי הכל נברא בשביל האדם שהוא איש הישראלי שהוא יעסוק בתיקון הבריאה ויהי' נחשב כאלו הוציא את הבריאה מכח אל הפועל כפי תיקון מעשיו ע"פ התורה הקדושה שבשביל זה נברא הכל. כי כל הבריאה בגין דישתמודעין לי' כדי שיכירו וידעו אותו ית' על כל דבר ודבר של הבריאה וכל זמן שאין אדם לעסוק בזה אזי נחשב כל הבריאה לתוהו ובוהו ועל זה נאמר לא תהו בראה לשבת יצרה שיהיה העולם מיושב מבני דיעה היודעים ומכירים את רבונם ע"י כל פרטי הבריאה. וזה בח'י כלל התורה והמצות שבשביל זה נברא הכל כי כפי המצוה שמקיים איש הישראלי כמו כן הוא מוציא חלק מהבריאה מכח אל הפועל. למשל כשמקיים מצות ציצית אזי לפי הקדושה והטהרה וידיעת אלקותו ית' שממשיך ע"י קדושת מצות ציצית כמו כן הוא מתקן חלק מהבריאה ונחשב כאלו עתה הוציא זה החלק מהבריאה מכח אל הפועל וכן בשארי כל המצות. ועל כן היה כל העולם תלוי עד ששה בסיון שקיבלו ישראל את התורה כמ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. כשדרז"ל מקרא זה על מתן תורה שאז נתבסס ונתקיים העולם. כי קודם קבלת התורה נחשב כל העולם לתוהו ובוהו וכאלו עדיין לא נברא כלל. וזהו בחי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרז"ל באברהם. כי רק כשבא אברהם אבינו לעולם שממנו התחיל המשכת דרך התורה בעולםך, אז דייקא נאמר בהבראם כי מאז מתחיל הבריאה כאלו אז נברא העולם. וכן ארז"ל על פ' בוראך יעקב, עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך שהם כלל ישראל שכל אחד מישראל כפי קדושתו כפי קיומו את התורה כמו כן נחשב כאלו הוא ברא את העולם ונחשב שהוא מוציא מכח אל הפועל את הבריאה כפי מדריגתו. כי עיקר תיקון הבריאה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל הוא להוציא הדעת והשכל דקדושה מכח אל הפועל כמ"ש במקום אחר שיש שכל בכח ויש שכל בפועל. ועיקר השלימות להוציא השכל האמתי דקדושה מכח אל הפועל לגלות אלקותו בעולם שזה עיקר תיקון הבריאה וקיומו כי כולם בחכמה עשית. כי עיקר שלימות כל פעולה הוא שידע מי פעלו ועשאו שיתקיים וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' וכמ"ש מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וכו':

כי עיקר השלימות שיתפתחו הידים ויהי' ניכר ונגלה הרוח דלתתא ויצא מכח אל הפועל מהרוח דלעילא כמ"ש שם. אבל העיקר שאחר התפתחות הידים שהם בחי' ב' הרוחות ב' היודין הנ"ל יהיו עדיין גם אח"כ קשורים ומיוחדים בתכלית היחוד שיהי' הרוח דלתת' מושך ומקבל חיות בכל רגע מהרוח דלעילא דהיינו שהרוח דלתתא בחי' פועל ידע ויכיר בכל פעם מי למעלה ממנו כמ"ש דע מה למעלה ממך שידע שכל חיותו וקיומו מהרוח דלעילא ועל ידי זה נמשך עלי ובכל פעם חיות מהרוח דלעילא ועל ידי זה הוא בחי' מוציא מכח אל הפועל בכל פעם שמוציא חיות וקיום הבריאה מלמעלה מחדש בכל עת וכל זה נעשה ע"י קיום התורה והמצות כנ"ל. כי להיפך כשח"ו עובר עבירה אזי נסתלק החיות דקדושה מהפועל וחוזר לעמל' ונעלם בהכח ונשאר כמת בלי חיות ואזי שורה עליו רוח הטומאה חס ושלום כפי פגמו ועליו נאמר ונרגן מפריד אלוף, כי כל עני ןהנ"ל כלול בתמונת אל"ף כמ"ש שם כי הרוח דלעילא בחי' יו"ד בראש הוא יו"ד שעל האל"ף והרוח דלתתא שהוא יו"ד בסוף הוא בחי' יו"ד שתחת האל"ף והקו שבאמצע הואבחי' וא"ו בחי' פתח וכו' כמ"ש שם. ועיקר השלימות כשהיו"ד בסוף מקבל מהיו"ד שבראש ע"י הוא"ו שבאמצע. אבל כשעובר עבירה חס ושלום פוגם בהתפתחות הידים כמ"ש שם ואזי נסתלק החיות מהפועל ואין היו"ד שלמטה יכולה לקבל חיות דקדושה מהיו"ד שמלעלה וע"כ הוא נרגן מ פריד אלוף שעושה פירוד בין האל"ף. כי עיקר היחוד והתיקון הוא בבחי' והחיות רצוא ושוב שיהי' נפתחין הידים שהם הב' יודי"ן ואעפ"כ יהי' מקושרים ומיוחדים בתכלית היחוד. אבל כשפוגמין חס ושלום שאזי נסתלק החיות מהפועל וחוזר ונתעלם בהכח אזי נשאר הפועל נפרד משורשו ושורה עליו רוח החיצוני ומקבל חיות דרך הסט"א. זהו עיקר הפירוד בחי' נרגן מפריד אלוף חס ושלום. ועיקר הפירוד והפגם הוא פגם האמונה כי ע"י כל עבירה נמשך פגם אמונה שנעלם ממנו שהפועל נמשך מהכח ואינו מכיר וזוכר מי בראש. וע"כ יש תקנה בתשובה ועיקר התשובה שישוב מיד לשורשו בבחי' אלכה ואשובה אל אישי הראשון שיזכיר א"ע אחר כל הפגמים שפגם בעוונותיו המרובים. אעפ"כ בכל מקומות ממשלתו יתברך ובכל מקום שנדחה ונפל לשם. גם שם מקבל חיות רק מהש"י ויקשר א"ע בכל מקום שהוא להשי"ת. וכ"ז א"ז לזכות כ"א ע"י צדיקי אמת ותלמידיהם שזכו לבחי' פי' שנים הנאמר בהתורההנ"ל. כי זה כלל כי כשאדם מקלקל ופוגם חס ושלום א"א לו לתקן ע"י אותה הבחי' בעצמה שפגם שם רק הוא מוכרח לקבל התיקון ממקום הגבוה ביותר מהמקום שפגם בו ועל ידי זה יתתקן, וזה עיקר בחי' תשובה שהיא גבוה מהתורה וכשרז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד שם. כי א"א לו לשוב לשרשו כי אם ע"י שיקבל חיות ותיקון ממקום הגבוה יותר. וע"כ באמת א"א להתתקן כ"א ע"י הצדיק הגדול האמתי וכל מה שפגם וקלקל יותר הוא צריך רבי גדול יותר כמ"ש בהתורה מישרא וכו'. וע"כ עיקר תיקון התשובה הוא ע"י בחי' פי שנים הנ"ל דהייטנו כשזוכה לבא אל הצדיק בכל פעם, שעל ידי זה זוכה לבחי' פי' שנים כמ"ש שם שעל ידי זה נמשך עליו קדושה וחיות ממקום גבוה ועליון מאד בכל פעם יותר, ועל ידי זה יכול להתתקן בכל פעם אף אם עובר עליו מהשעובר. כי בעינין שנים הנ"ל יש דברים בגו כי אף ע"פ שהוא נמוך וקטן במעלה מאדג מאד ויודע בעצמו שאין בו נקודה כטיפה מן הים מקדושת ומעלת והשגת רבו אף עפ"כ דברי התורה הזאת אמת ויציב. כי אעפ"כ אם הוא רגיל לפני רבו בכל פעם מקבלו נפשו בהעלם ובאכסיא בחי' פי שנים שנמשך על רבו וכו' כ"ש שם שעל ידי זהדייקא יש לו כח להתקיים ולהתתקן כי הש"י גדול מאד ולגדולתו אין חקר והוא ית' חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. וכל מה שהאדם חותר ומתייגע למצוא דרך לשוב להש"י אע"פ שאינו עולה בידו אין שום יגיעה נאבדת חס ושלום כי לית רעותא טבא דאתאביד והעיקר הוא התקרבות לצדיקי אמת ואנשיהם. כי עיקר שלימות הצדיק האמת הוא שאינו עומד על מדריגה אחת רק בכל פעם הוא עולה מדרגא לדרגא לדרגאשזה בחי' הסתלקות כ"ש שם. ומי שזוכה לעמוד לפני צדקי כזה בכל פעם נמשך עליו בכל פעם בחי' על ידי זה מקבל חיות בכל פעם ממקום גבוה יותר. כי בכל פעם נמשך עליו בחי' הארת פי שנים ממדריגה גבוה כפי המדריגה שזכה הצדיק לעלות ולהסתלק אלי עתה. ועל ידי זה אין שום קלקול ופגם שלא יוכל להתתקן רק העיקר שלא יתרחק מהצדיק לעולם חס ושלום בכל מה שיעבור עליו:

אות ד וזה בחי' ל"ג בעומר בחי' הילולא דרשב"י בח'י גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. כי הצדיק הגדול מתייגע כל ימיו ביגיעות עצומות מאד בשביל תקנות ישראל להשיבם כולם לאביהם שבשמים. אבל הבעל דבר מתגרה מאד מאד בנפשות ישראל בפרט בסוף הגלות הארוך המר הזה ומחטיא אותם בכל פעם יותר אבל הצדיק הזה אינו מניח את מקומו ועולה בכל פעם למדריגה גבוה ועצומה יותר ויותר. ומשיג וממשיך חסדים גדולים ורחמים רבים יותר ויותר בכל פעם עד שיכול תקן גם הפגמים והקלקולים האלו. כי כל מה שעולה למדריגה גבוה יותרומשיג גדולת הבורא יתברך יותר הוא משיג חסדו ורחמיו וטובו יותר. כי עיקר גדולתו ית' הוא רחמיו וחסדיו יתק כי חסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. אבל בעונותינו הרבים מתגבר הבעל דבר כ"כ כ"כ עד שצריך הצדיק לעלות למדריגה גבוה כזאת שא"א לעלות אליה בחיים חיותו בשום אופן. ע"כ ההכרח שיסתלק בשביל זה ואז עולה למקום שעולה עד אשר לא ישקוק כ"א כלה הדבר שיגמור מה שהתחיל שיתקן הכל יהיה איך שיהי'. וזה בחי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרע נאסף הצדיק. שעיקר הסתלקות הצדיק הי' מפני הרע שהדור קלקלו כ"כ עד שא"א לתקנם כ"א ע"י הסתלקותו כנ"ל אבל ע"י הסתלקותו כנ"ל אבל ע"י הסתלקותו יתקן הכל כל מי שירצה להתקרב לתורתו הקדושה שהשאיר ע"י ספריו הק' הק' ותלמידיו הכשרים שקיבלו ממנו בחי' פי שנים כנ"ל אע"פ שהם קטנים במעלה וכנ"ל אעפ"כ הארת בחי' פי שנים שהוא בחי' הארת הרוח דלעילא שנמשך בכל עת שעלה ונסתלק מדרגא לדרגא, בפרט בחי' הארת הרוח דלעילא שנמשך בעת הסתלקותו ממש, ז אינו נפסק לעולם כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. וזהו תוקף השמחה של הילולא דרשב"י ביום הסתלקותו הקדוש. אע"פ שלכאורה היה ראוי לבכות מאד ביום הסתלקותו, אך אעפ"כ נוהגין לשמוח מאד ועיקר השמחה הואשאנו שמחים בהשארת תורתו הק' שהשאיר לנו ס' הזוהר הק' שעל ידי זה יפקון מגלותא. וע"כ עיקר קיום העולם הוא בזכות הצדקיים שוכני עפר כ"ש בזוה"ק אלמלא תפילת הצדיקים שמתו שמתפללים על החיים לא הוי מתקיימא עלמא. וע"כ אפי' משה רבינו ע"ה כשהתפלל על ישראל ביקש בזכות אבות כ"ש זכור לעבדיך לאברהם וכו'. וכן עיקר גאולת מצרים היה בכח עצמות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי בסוף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי בסוף הגלות מתגברת הס"א ומתפשטת לאורך ולרוחב כ"כ בבחי' ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו כוו' עד שא"א להכניעה ולהשפילה כ"א בכח הצדיקים שנסתלקו שהם גדולים במיתתן יותר מבחייהם שעולים עד אין סוף וגומרים ישועות ישראל בשלימות מה שלא היו יכולים בחייהם. בפרט עתה בסוף הגלות האחרון הארוך המר הזה שאין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל זכות וכח כל הצדיקי אמת שוכני עפר וכנ"ל. וכ"ש טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם:

אות ה אבל א"א לינק ולקבל מהשארת תורתם הקדושה של הצדיקי אמת כ"א ע"י שבירת מניעות. ע"י עוצם החשק והכיסופין להתקרב לנקודות האמת. וכ"ש שם ענין זה באריכות בהתורה הנ"ל ע"ש. וזה בחי' עומר שעורים וספירה קודם קבלת התורה כי על ידי הנפת העומר שעורים ממשיכין קדושה על ישראל שיהיה להם כח לשבר כל המניעות העצומות המשתטחים בכל פעם למנוע להתקרב לנקודת האמת. כי שעורים מאכל במהה שהיא העדר הדעת שהוא בחי' מניעות. כי עיקר כל המניעות הם מניעות המוח כמ"ש במ"א. כי מי שיש לו ישוב הדעת אמתי ואינו רוצה להטעות א"ע בודאי יבין היכן האמת ובודאי לא יהי נחשב לו שום דבר למניעה אף אם יעבור עליו מה וישבר הכל ע"י תוקף חשקו וכיסופיו ורצונו החזק אל האמת. כי המניעה הוא רק בשביל החשק כמ"ש שם. וע"י הנפת העומר שעורים זוכין לזה להמתיק הדינים לבטל המניעות להניף המניעות בחי' שעורים למעלה שיתהפכו כל המניעות לתתוקף החשק והרצון שעל ידי זה ישבר כל המניעות ויתקרב אל הקדושה שהוא בחי' קבלת התורה בשבועות. כי עיקר קבלת התורה היה ע"י בחי' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים שהוא בחי' שבירת המניעות ע"י הדעת שיודעין שגם בהמניעה בעצמה נסתר הש"י כמ"ש בסי' קט"ו ע"פ זה ע"ש (בליקוטי ח"א) :

אות ו וזה בחי' ספירה שסופרין הימים הם בחי' מוציא מכח אל הפועל כי שבעה שבועות של ימי הספירההם כנגד ז' ימי בראשית שכל יום כלול משבעה. ובכל יום היה בו בריאה מיוחדת שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל. וע"כ צריכין לכוין בכל יום לתקן הבריאה שהיה באותו היום כמובן בכוונות לכוין בכל יום מהשבוע כפי הבריאה שהיה באותו היום. ועל כן היו אנשי המעמד עוסקין בכל יום בפ' בראשית והיו קורין הבריאה של אותו היום כשרז"ל. כי עיקר הבריאה שבכל יום מז' ימי בראשית היה בשביל ישראל שיעסקו בתורה שעל ידי זה יהיה עיקר תיקון הבריאה שבכל יום שאז דייקא יהיה נחשב כאלו אז יצא מכח אל הפועל חלקי הבריאה שבאותו היום וכנ"ל. ועל כן קודם מתן תורה סופרין הימים לעומר להמשיך תיקון השבעה ימים שבהם היתה כל הבריאה לתקן ולזכך הימים שנוכל להוציא בהם קדושת כל הבריאה מכח אל הפועל שזה זוכין על ידי הנפת העומר כי א"א להוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל שעל ידי זה עיקר יציאת כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל כ"א על ידי שבירת מניעות כנ"ל שזה זוכין על ידי הנפת העומר שעורים כנ"ל. וע"כ סופרין כל הימים לעומר קודם מתן תורה כדי שנזכה להמשיך מחדש כל שבעת ימי הבריאה שבהם יצאה הכל מכח אל הפועל לקשר כולם לבחי' הנפת העומר שהוא בחי' שבירת מניעות שעל ידי זה נזכה לקבלת התורה שעל ידי זה עיקר יציאת כל הבריאה מכח אל הפועל כי כל העולם תלוי עד ששה בסיון וכו' וכנ"ל:

אות ז וזה בחינת טבילת כלים. וזה בחי' עוצחם מעלת טבילת מקוה של ישראל שא"א לצאת מטומאה לטהרה כ"א ע"י טבילת מקוה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל אדם יש לו חיות למטה וחיות למעלה שהם בחי' הרוח חיים דלתתא והרוח חיים דלעילא שזהו בחי' נח נח, נח לתתא נח לעילא. והם בחי' הב' יודין המבוארים שם אח"כ שהם בחי' יו"ד בראש ויו"ד בסוף שהם בחי' ב' הידים שבהם נבראו שמים וארץ וכל אשר בהם שהם בחי' כח ופועל. ועיקר חיות של כל אדם הוא על ידי שהרוח דלתתא מושך ומקבל חיות דרך הקדושה מהרוח דלעילא. וזה זוכין ע"י תורה ומצות שהם עיקר החיים כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך. כי עיקר החיות שנקראים חים באמת הוא, לקבל ולהמשיך תוספות רוח חיים דקדושה מלמעלה בכל עת בבחי' כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, יוסיפו לך דייקא כנ"ל. וזה אין זוכה בשלימות כי אם הצדיקים האמתיים שמקיימי' כל התורה בשלימות בתכלית המעהל שעל ידי זה יש להם כח לקבל תוספות רוח חיים דקדושה מלמעלה בכל עת, ועל ידי זה מתאחד ומתקשר הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא בקשר אמיץ תמיד ונמשך עליו רוח חיים מהרוח דלעילא להרוח דלתתא בהדרגה ובמדה באופן שיוכל לקבל כל ימי חיותו ולא יסתלק חס ושלום על ידי זה ע"י ריבוי אור. כי עצם החיות של הרוח דלעילא א"א לקבל בזה העולם בזה הגוף כלל. כמבואר שם בתחלת התורה הנ"ל. רק ע"י תורה ומצות מתקנים בחי' כלים בקדושה ובטהרה באופן שיכול לקבל החיות מהרוח דלעילא כראוי במדה כנ"ל. וזה בחי' התפתחות הידים בקדושה בחי' פותח את ידיך יודי"ך המבוארשם שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל שמוציא החיות בכל פעם מהיו"ד בראש שהוא בחי' הרוח דלעילא להרוח דלתתא שהוא בחי' יו"ד בסוף. והצדיק הולך בכל פעם מדרגא לדרגא וממשיך בכל פעם חיות מבחי' גבוה יותר כי גם היו,ד בראש בחי' הרוח דלעילא שהיא בחי' כח נחשב בחי' יו"ד בסוף בחי' רוח דלתתא בחי' פועל נגד המדריגה שלמעלה ממנה. כי בענין כח ופועל יש כמה בחי' אפי' בגשמיות מכ"ש ברוחניות כי יש בחי' כח ופועל אצל השכל כי יש שכל בכח ויש שכל בפועל כנ"ל. וכן יש כח ופועל בגופים גשמיים. למשל חתיכת עץ קודם שעושין ממנה הכלים שיכולים לעשות ממנה אזי נחשבים אלו הכלים בכח ואח"כ כשעושין הכלים מהעץ נחשב שיוצא מכח אל הפועל. אבל בודאי כל העץ כולו הוא בחי' פועל נגד הכח שהיה בו בתחלה. וגם פנימיות הרוחני של העץ שהוא עיקר הכח של זה העץ גם הוא נחשב בחינת פועל נגד המדריגה שלמעלה ממנו. כי כל חיות הצומח נחשב בחי' גשמי בחי' פועל נגד חיות הבעל חי שגבוה ממנו שנחשב נגדו בחי' כח בחי' חיות דלעילא כי חיות הבעל חי הוא מבחי' בריאה וחיות הצומח מבחי' יצירה וחיות בריאה כנגד חיות דיצירה הוא בבחי' חיות דלעילא כנגד בחי' חית דללתא שהם בחי' כח ופועל כנ"ל וכן מדרגא לדרגא עד לעלה מעלה עד תכלית המעלה עד א"ס ב"ה. והצדיק עולה בכל פעם מדרגאלדרגא ומקבל חיות מבחי' גבוה יותר וכשעולה מדרגא לדרגא אז הוא בחינת הסתקלות. ואז יורד הרוח דלעילא ונתאחד בו הרוח דלתתא ועל ידי זה נסתלק ממנו וזוכה לקבל אח"כ חיות ממדריגה גבוה יותר ואז יכולים התלמדיים לקבל ממנו בחי' פי שנים כמ"ש שם ע"ש. אבל מחמת שאז עדיין לא הגיע זמנו להסתלק ולמות ממש רק להסתלק מדרגאלדרגאע"כאינו יורד הרוח דלעילא לגמרי כדי שלא יסתלק וימות חס ושלום. רק שיורד באופן שיסתלק חיותו מדרגא לדרגא וישאר בחיים. וכן בכל פעם שעולה ומסתלק מדרגא לדרגא עד מגיע זמנו להתסקל ממש אזי יורד הרוח דלעילא לגמרי ומתאחד עמו הרוח דלתתא ועל ידי זה הוא מת ומסתלק מן העולם. ואז עיקר המשכת פי שנים לתלמידיו למי שזוכה לראות אותו לוקח מאתם כמ"ש שם. אבל באמת הצדיק גם בעת מיתתו והסתלקותו ממש אינו מסתלק מן העולם לגמרי חס ושלום. כי עדיין נשאר בהעלם חיות נפלא בתוך גופו הקדוש והנורא שהוא בחי' הבלי דגרמי שנשאר אפי' אצל כל אדם שעל ידי זה מקבל עונשו ושכרו. אך אצל אדם פשוט מכ"ש כשמת עם עבירות חס ושלום בלא תשובה אזי זה החיות נעקר משרשו ואינו יכול לחבר הנפש עם הרוח וכו' שזהו בחי' כרת חס ושלום ועל ידי זה עיקר עונשו ואפילו מי שאינו חיב כרת רק שאינו מזוכך כראוי הוא צריך לסבול יגיעות ומרירות הרבה קודם שזוכה לחזור ולקשר זה החיות לשרשו. אבל הצדיק בפרט הצדיק הגדול במעלה שזיכך עצמו מכל וכל הוא אינו מת כלל כשרז"ל. כי צדיקים במיתתן קרויים חיים כי גם אחר הסתלקותו מקושר ומיוחד בחי' חיות גופו שהוא הבלא דגרמי בעצם חיות דקדושה ומקושר ומיחוד כל חיותו עד לעילא לעילא וכו' ואז הוא עוסק בתקון נפשות ישראל יותר מבחייו מחמת שאז עולה בכל פעם למדריגות גבוהות ונפלאות ונשגבות כ"כ עד שיכול לתקן הכל. וזה בחי' מעלת קברי הצדיקים אמתיים כי שם על קברו שורה השארת נפשו הקדושה כמבואא בכתבי האריז"ל ונפשו קשורה למעלה למעלה כי אחר הסתלקותו אז עירק התדבקות הרוח דלתתא בהרוח דלעילא כי בחיים היה בלתי אפשר שירד הרוח דלעילא לגמרי וכנ"ל. ואז הוא עיקר המשכת פי שנים כנ"ל ועל ידי זה הכל יכולין להתתקן. כי עיקר התיקון ע"י בחי' המשכת פי שנים כי מי שקלקל א"אל התתקן על ידי זה החיות בעצמו שפגם בו מאחר שלשם הגיע פגמו וההכרח להמשיך תקוונ ממקום הגבוה שזה עיקר בחי' תיקון התשובה שעיקר התיקון נמשך ממקום הגבוה ביותר. וכן כל מה שפגם יותר ויתר חס ושלום הוא צריך להמשיך התיקון ממקום הגובה עוד יותר. עד שיש שפגמו כל כך בפרט עתה בדורות הללו שא"א להם להתתקן כ"א ע"י כח הצדיקים שוכני עפר שע"י שבאים על קבריהם הק' יכולים להמשיך שהם בחי' הארת פי שנים שנמשך מבחי' גבוה ועצומה מאד שע"י זה גם הוא יכול להתתקן אפי' אם הוא כמו שהוא. כי הצדיק גם אחר הסתלקותו הוא גם כן עולה ומסתלק בכל פעם מדרגא לדרגא גבוה יותר בבחי' ילכו מחיל אל חיל כשרז"ל צדיקים אין להם מנוחה וכו' ובשעת הסתלקות יכולין לקבל פי שנים. ועל כן בכל פעם שבאים על קברו הקדוש יכולין לקבל בחי' הארת פי שנים ממקום גבוה מאד שעל ידי זה גם הוא יכול להתתקן. אבל העיקר שצריכין לשבר מניעות הרבה קודם שזוכין לזה לבא אליו כי המניעות רבים ועצומים מאד בלי שיעור ועיקר הוא מניעת המוח. וגם מה שיש שאינם מאמינים בעצמם שהם יוכלו לקבל תיקון לפי עוצם ריבוי קלקולם בכל פעם בלי שיעור אף על פי שתולין הקלקלה בעצמם גם ההוא בחי' מניעת המוח שאינם מאמינים בגדולת חסדי הש,י אשר לא תמנו ולא כלו לעולם ובגדולת הצדיקי אמת שיש להם כח לתקן הכל בכל פעם יהיה איך שיהיה בפרט אחר הסתלקותם שעולים בכל פעם למדריגות עצומות כ"כ וממשיכים חסדים נפלאים חדשים בכל פעם עד כל מי שחפץ לקבלם יכול לזכות על ידם ולהתתקן אף אם הוא כמו שהוא:

אות ח וזה בחי' לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. ודרז"ל לשון שניים. היינו שעיקר התיקון ע"י בחי' פי שנים הנ"ל. וזה בחי' ממרחק תביא לחמה שעיקר התיקון צריכין לקבל ממרחק מבחי' הגבוה ורחוקה ממנו מאד וכל מה שקלקל יותר הוא צריך לקבל התיקון במחי' הגבוה ורחוקה יותר ויותר. וע"כ א"א להתתקן כ"א ע"י הצדיק הגדול במעלה יותר. וכל מה שהוא חולה ביותר הוא צריך רבי גדול ביותר כמ"ש בהתורה מישרא (סימן ל') כי צריכין לזה רבי גדולת שיהיה צדיק וחכם בחכמה אמתיית במעלה מופלגת ועצומה מאד מאד שידע איך להמשיך תקונו מבחינה גבוה ורחוקה מאד באופן שיוכל לתקן מקולקל כמותו. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא וכנ"ל. וזה בחי' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. וזה בחי' אנכי ה' נראה לי מרחוק דייקא וכנ"ל. וזה בחי' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. וזה בחי' אנכי לה' אנכי אשירה ופרש"י אנכי אנכי כפול שמעתי מדרש אגדה קפח הקב"ה שכר תבור וכרמל וכו' א"ל הקב"ה סוף שאני פורע לכם כפלים נאמר בסיני אנכי ה' אלקיך בתבור יאמר אנכי אנכי כו'ו ובכרמל יאמר כפול ה' הוא האלקים וכו'. כי דבורה הנביאה החזירהאת ישראל בתשובה שעל ידי זה היתה תשועתם אז כמ"ש שם תחלה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם וכו' ופרש"י בהתנדב לבם לתשובה וכו'. וע"כ אמרה אחר"כ בשירתה אנכי אנכי כפול בחי' פי שנים הנ"ל כי עיקר תיקון התשובה הוא על ידי בחי' פי שנים כנ"ל. וכן אליהו שהיה צריך להחזיר את ישראל בתשובה לבטל הע"ז ולהודיעם כי ה' הוא האלקים ע"כ הי' עיקר התיקון ע"י שהמשיך בחי' פי שנים בחי' ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים ב' פעמים. וזה כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' שנאמר על ימינו אלה על סוף הגלות האחרון המר הזה שהצרות מתחדשות מאד ר"ל ואין מי יעמדו בעדינו וכו' ואין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כח וזכות הצדיקים שוכני עפר כנ"ל. וזהו שסיים שם ראו עתה כי אני אני הוא, אני אני דייקא ב"פ אני בחי' פי שנים הנ"ל. וזהו ג"כ בחי' אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וכו' ב"פ אנכי וכנ"ל. כי מחילת עונות שהוא עיקר ישועת ישראל הוא על ידי בחי' פי שנים וכנ"ל. וזה בחי' שתי הלחם של שבועות, וזה בחי' משנה לחם של שבת, וזה בחי' לכן בארצם משנה ירשו, וזהו בחי' כי כפלים לתושיה. כי הצדיק זוכה תמיד לבחינת פי שנים. כי אע"פ שזה המקרא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי נאמר על התלמיד וכמו שפירש הענין אדמו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל שעל ידי הסתלקות הצדיק באיזה בחינה מקבל התלמיד בחינת פי שנים וכנ"ל, אעפ"כ בודאי גם הצדיק בעצמו זוכה אז לבחי' פי שנים בבחינה גבוה ונשגבה מאד. כי הוא עולה ונסתלק למדריגה גבוה יותר ויותר שהוא בחי' פי שנים ממש נגד המדריגה שבתחלה. רק שגם התלמיד מקבל איזה הארת פי שנים ברוחו של רבו שנקרא פי שנים נגד רוח רבו שבתחלה כ"ש שם. אבל עיקר פי שנים זוכה רבו בשלימות בכל פעם ועל ידי זה ממשיך תיקונים נפלאים לכל המקורבים אליו על ידי שמאיר עליהם ג"כ בחי' הארת פי שנים שעל ידי זה עיקר תיקונם. כי א"א לתקנם על ידי השגות נמוכות כ"א ע"י הארות והשגות עצומות שהם בחי' פי שנים וכנ"ל:

אות ט

וזה בחי' קדושת שבתות וימים טובים ור"ח שיש בהם קרבן מוסף וכן כל הימים שיש בהם תוספות קדושה כי כל יום שיש בו תוספות קדושה זה בחי' פי שנים נגד יום חול שע"י זה עיקר התיקון. ועל כן עיקר שלימות אישר הישראלי להמשיך קדושת שבת בכל ימי החול כדי להמשיך בחי' הארת פי שנים גם בימי החול וכנ"ל. ועל כן צריכין להשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום כי דייקא ע"י שנים מקרא בחי' פי שנים יכולין לתקן ולברר בחי' התרגום שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר ששם עיקר הבירור והתיקון כי משם כל יניקת הס"א שע"י זה באים כל הקלקולים חס ושלום ושם צריכין לברר ולתקן (כמו שכתו' בהתורה תפלה לחבקוק סי' י"ט). ועיקר התיקון ע"י בחי' פי שנים שהוא מתקן ומברר כל הפגמים שבאים ע"י עץ הדעת שהוא בחי' תרגום. וזה בחינת שנים מקרא ואחד תרגום וכנ"ל:

אות י וזה בחי' ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור. בקרב שנים דרז"ל א"ת שנים אלא שניים היינו בחי' פי שנים הנ"ל. וזהו בחי' פעלך היינו הפעולה של הש"י שהוא כלל הבריאה שהוציא מכח אל הפועל בשביל ישראל שיקיימו התורה וימשיכו חים וקיום מלמעלה לכל פרטי הבריאה שזה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל המוטל עלינו בני אדם לעסוק בעולם המעשה הזה כנ"ל. ועל זה מבקש חבקוק ה' פעלך בקרב שנים חייהו שהש"י יעזרינו שימשיך חיות ע"י בחי' פי שנים לכל הפעולה של זה העולם. וזהו פעלך היינו הפעולה שהוא כלל הבריאה בקרב שנים א"ת שנים אלא שניים בחי' פי שנים הנ"ל חייהו שנזכה ע"י תפלותינו שהש"י ימשיך חיים ע"י בחי' פי שנים לכלל הפעולה שהוא כלל העולם שזהו עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. ועיקר החיות הוא הדעת דקדושה להמשיך הארת השכל והדעת דקדושה מכח אל הפועל עד שנוכל להודיע לכל בני אדם גדלו וממשלתו ית' שהוא ית' פעל ועשה וברא הכל יש מאין המוחלט והוציא כל הבריאה בכלל ובפרט מכח אל הפועל שיקויים וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו' שזה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וזהו בקרב שנים תודיע שע"י בחי' פי' שנים הנ"ל תודיע לכל באי עולם כי אתה מושל בכל וכל הפעולה נמשך מאתך לבד שיקויים וידע כל פעול וכו' כנ"ל. וכל זה נמשך מהמתקת הרוגז והחרון אף שצריכין לבררו עד שיהיה נעשה ממנו רוח אוירי כוו' שהוא בחי' רוחו של משיח וכו' שעל ידי זה זוכין אח"כ להוציא מכח אל הפועל כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל ע"ש. וזהו שסיים ברוגז רחם תזכור היינו בחי' המתקת הרוגז והחרון אף לרחמנות שעל ידי זה נמשך כל הנ"ל עד שמוציאין מכח אל הפועל שזהו בחי' ה' פעלך וכו' וכנ"ל:

אות יא וזהו בחי' י"ג מדות של רחמים שמתחילין ה' ה' שזהו בחי' פי שנים הנ" לשעל ידי זה עיקר המשכת רחמיו הגדולים והמרובים מאדמ אדמ שעל ידי זה עיקר מחילת עונות אפילו אם קלקל כמו שקלקל חס ושלום וכמובן בזוה"ק ע"פ זה ה' ה' שהזכיר שני פעמים ופסיק ביניהם ופירש, קדמאה שלים בתראה שלים יתיר ע"ש. היינו שקדושת השם השני הוא גבוה בשלימות יותר מהשם הא'. ועיקר השלימות בענין שמותיו הקדושים ית' הוא רק בענין הארת והמשכת חסדיו ורחמיו למטה כי ה' אחד ושמו אחד ואין בו שום שינוי חס ושלום כמ"ש אני ה' לא שניתי רק השינוים שבין שמותיו ית' שזה השם גבוה יותר מחבירו עד שכתב בזוהר הנ"ל שאפי' ב' שמות הוי"ה הנ"ל יש פסיק ביניהם להורות שהשני בשליות יותר מהא', עיקר המעלה והשלייות זה על זה הוא רק בענין ריבוי הרחמים וביטול והמתקת הדיינם שהם בחי' רוגז וחרון אף חס ושלום כמובן בכל כתבי האריז"ל שכל מה שהבחי' והמדריגה גבוה יותר שמאירין שם שמות גבוהים יותר שם הידינם מתמעטים והרחמים מתרבים שם יותר. וזה מעלת הצדיקים הרחמים והגבוהים מאד שעולין בכל פעם למדריגות גבוהות יותר עד מכירין גדולתו וגדולת שמותיו ית' יותר ויות עד שממשיכין רחמים גדולים וחדשים בכל פעם באופן שיוכלו לכפר עונות ישראל ולהשיבם בתשובה אף בעת שקלקלו מאד מאד כמו בעת העגל שאז קלקלו ישראל הרבה ומשה רבינו בעוצם כוחו התגבר בתפילתו ומסר נפשו עד שעלה למקום שעלה עד שגילה לו השי"ת מדת רחמיו וטובו מה שלא נתגלה לו מתחילה שהם בחי' י"ג מדות של רחמים וזהו עיקר בחי' פי שנים של הצדיק שמשיג עתה השגה גבוה ביותר ויותר מתחלה שהוא בחי' פי שנים וכנ"ל:

וזהו ביחי' ה' ה' אל רחום וחנון וכו' שעיקר ריבוי רחמיו ית' משיגין ע"י בחי' פי שנים וכנ"ל וזשארז"ל ה' קודם שיחטא האדם ה' לאחר שיחטא. היינו קודם שיחטא מספיק לו הרחמנות הנמשך משם הוי"ה הראשון כי שם הוי"ה ב"ה הוא בחי' רחמים גדולים כידוע. אבל אחר שיחטא האדם אז נמשך עלי ורחמים ע"י שם הוי"ה הב' שהוא שלים יתיר כמ"ש בזוהר הנ"ל. כי אחר החטא אין מספיק להאדם הרחמים הנמשכין מהשם הראשון רק הש"י מרחם עליו ברחמים רבי םוגדולים ביותר הנמשכין מהשם הב' שהוא שלים יתיר וכנ"ל. וכל זה בכח הצדיקים הגדולים שיכולין להמשיך בחי' פי שנים לכל המקורבים שע"י זה אין שום יאוש בעולם כלל כי כחם אינו נפסק לעולם ובכל פעם שבאים אליהם אף אם הואכמ ושהוא הם ממשיכין תקונים ורחמים רבים ממקום גבוה יותר ויותר כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם:

אות יב וזה בחי' טבילת מקוה שעל ידי זה כל הטמאים יוצאין מטומאה לטהרה כי כל הטומאו' שהם בחי' עבירות שעל ידם שורה רוח הטומאה חס ושלום כולם נמשכין ע"י פגם התפתחות הידים שהוא בחי' פגם מוציא מכח אל הפועל דקדושה פגם בחי' פי שנים הנ"ל כמובן ומבואר בהתורה הנ"ל. כי על ידי כל עבירה חס ושלום נסתלק הרוח חיים דלתתא ונתעלם למעלה וחוזר ונתעלם הפועל בהכח בבחי' הסתרה ואזי שורה עליו בחי' רוח הטומאה שהוא בחי' חיות שנפרד משרשו מבחי' רוח דלעילא בחי' נרגן מפריד אלוף שהוא בחי' חיות דס"א שנמשך דרך העלמה והסתר שזה החיות הוא בחי' מיתה בחי' רשעים בחייהם קרויים מתים. וע"כ התיקון ע"י טבילת מקוה מים. כי מאחר שנטמא ונסתלק החיות מהפועל ונסתר ונתעלם בהכח כנ"ל הוא צריך לחזור ולעלות לתחלת השורש לבחי' הכח לבחי' הרוח דלעילא לחזור ולפתוח שם הפתח דקדושה בחי' התפתחות הידים הנ"ל לחזור ולהוציא מחדש מכח אל הפועל שזהו בחי' תשובה שהוא בחי' פתח חרטה שצריך לחזור לשרשו לחזור ולהמשיך בחי' התפתחות הידים הנ"ל. וזהו בחי' מקוה מים כי שם רוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח שהוא תכלית שורש כל הרוחות והנפשות והחיות של כל באי עולם שמשם עיקר המשכת החיות דקדושה מהכרח אל הפועל כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וע"כ הוא מרחף על פני המים כי מי םהוא בבחי' כח נגד כלל הבריאה. כי גם בהבריאה בעצמה יש בחי' כח ופועל כנ"ל. ומים הם בבחי' כח נגד כלל הבריאה כי מתחלה היה העולםך מים במים כשרז"ל ואז היה כל העולם וכל אשר בו בכח בתוך המים ושם היה רוח אלקים שהוא רוח של משיח מרחפת שהוא כלל כל הרוחות והחיות דלעילא ולתתא של כל באי עולם ואח"כ יצא הכל מכח אל הפועל. וע"כ הטמא שנטמא שהוא ע"י שנסתלק ממנו החיות בחי' פועל ונתעלם בבחי' הכח הוא צריך לטבול במים כדי לחזור לשרשו לשורש הרוח דלעילא בחי' כח העליון כדי לחזור ולהתבטל שם כדי לחזור להוציא משם מחדש מכח אל הפועל שיהיה נמשך עליו רוח חים דקדושה מבחי' רוח דלעיאל שהוא בחי' רוח אלקים רוחו של משיח המרחף על פני המים שמשם כל הטהרות והקדושות כי עיקר הטהרה והקדושה נמשכת ע"י בחי' מוציא מכח אל הפועל דקדושה כנ"ל. וז"ש וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם וכו'. היינו בחי' מקוה מים של ישראל שהוא בחי' מים טהורים המטהרים מכל הטומאות ומכל הגילולים על ידי זה ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו' ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו' כי ע"י מים טהורים בחינת טבילת מקוה של ישראל על ידי זה נמשך בחי' רוח חדשה שהוא בחי' פי שנים הנ"ל שממשיכין תוספות חיות דקדושה מהרוח דלעילא מבחינה גבוה מאד כנ"ל שעל ידי זה נטהרין מכל העונות ומכל הטומאו' כי זה עיקר תיקון התשוב' כנ"ל:

אות יג וזהו בחי' טבילת כלים שנלמד מטבילת כלי מדין כי כלים של אכילה היוצאי' מרשות העכו"ם מרשות הס"א צריכין טבילה בקמוה מים כי אכילת ישראל קודש כי על ידי האכילה ממשיכין החיות. וע"כ צריכין לאכול בקדושה ע"פ התורה כמ"ש ותורתך בתוך מעי ופרש"י כל מאכלי על פי תורתך כדי להמשיך החיות הנמשך ע"י ע"י האכילה להמשיכו בקדושה ובטהרה להמשיך החיות מהרוח דלעילא להרוח לדתתא בבחי' מוציא מכח אל הפועל הנ"ל. וע"כ אסור לאכול מכלי העכו"ם שהם טמאים לאכילת ישראל כי החיות שמקבלין מלמעלה עיקר היגיעה להמשיך החיות בקדושה הוא בעני ןתיקון הכלים כי א"א לקבל ולהמשיך החיות מלמעלה למטה כי אם כפי תיקון הכלים שזהו בחי' כל עבודות התורה והמצות שעל ידי זה עושין כלים קדושים לקבל ולהמשיך החיות בהדרגה ובמדה כראוי. ועל כן אכילת ישראל שעל ידי זה ממשיכין החיות מלמעלה למטה צריכה להיות בכלים טהורים וע"כ כלי עכו"ם הם טמאים לאכילת ישראל כי כלי עכו"ם הם בבחי' בורות נשברים אשר לא יכילו מים (ירמי' ב') שאינם יכולין להמשיך מימי הדעת מרוח אלקים דלעילא לתתא. וע"כ אסור לישראל עם קדוש לאכול בהם עד שיטבלו אותם במימי המקוה הקדושה שעל ידי זה חוזרים ונכללים ברוח אלקים המרחפת על פני המים שעל ידי זה נמשך עליהם רוח חדשה רוח טהר' וקדושה שעל ידי זה יכולים לאכול בהם מאכל ישראל להמשיך חיות דקדושה על ידו מהרוח דלעילא להרוח דלתתא שזה עיקר החיות האמתי וכנ"ל:

אות יד וע"כ מצות טבילת כלים אמר אלעזר הכהן בעת שבא משה לכלל כעס על ענין בנות מדין שנכשלו בהם ישראל בדבר בלעם כמ"ש שם בפרשה. כי טבילת כלים שהוא לחזור ולהמשיך החיות דקדושה מהרוח אלקים המרחפת על פני המים שהוא רוחו של משיח שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל, כל זה נמשך ע"י המתקת הכעס והחרון אף כנ"ל. ואז הי' ההמתקה ע"י אלעזר הכהן שהי' אז הכה"ג שכל עסק הכהנים בפרט עסק הכה"ג הוא לכפר על ישראל ולהמתיק החרון אף ולהעלות' מטומאה ביותר ובפרט הכהן הגדול שנאמר בו ועל כל נפשו' מת לא יבא. כי עיקר שורש כל הטומאות הוא טומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה כי עיקר הטומאה הוא ע"י הסתלקות הרוח חים דקדושה שאז הוא בבחי' מיתה כנ"ל בחינת רשעים בחייהם קרויים מתים וכנ"ל. וע"כ הכהן מוזהר לנפש לא יטמא בעמיו. וביותר מוזהר הכהה"ג שאפי' לאביו ולאמו לא יטמא. כי הכהן בפרט הכה"ג כל עסקו לטהר את ישראל מעונות שהוא ע"י המשכת הרוח חיים מכת אל הפועל כנ"ל. וע"כ בכל מקום נסמך הכה"ג אצל מלך ישראל כמ"ש מלך וכהן (איכה א') כי כל מלכות ישראל דקדושה הוא בחי' מלכות דוד משיח, שלו ניתן כתר מלוכה על ישראל שהוא בחי' רוח אלקים הנ"ל שהוא רוחו של משיח והכה"ג סמוך אליו כי עבודת הכה"ג להוציא מכח אל הפועל הרוח חיים מרוח של משיח וכנ"ל. וזה בחי' משה ואהרן משה בחי' משיח כמ"ש עד יבא שיל"ה דא משה, ואהרן הוא הכהן הגדול הראשון שהוא עוסק להמשיך הרוח חיים מרוחו של משה משיח שהיה רבו כשרז"ל בסדר המשנה נכנס אהרן שנה לו משה פרקו. נמצא שאהרן היה תלמיד הראשון של משה רבינו. וע"כ זכה לכהונה לכפר על בני ישרא לשהוא ע"י המשכת הרוח חיםי מכח אל הפועל שעל ידי זה נטהרין מכל העונות וכנ"ל. וזה שנאמר בכהן ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. ברך ה' חילו זה בחי' כח כי חיל לשון כח כמ"ש כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ופועל ידיו זה בחי' פועל. וזהו ופועל ידיו זה בחי' התפתחות הידים הנ"ל שע"י זה מוציאין מכח אל הפועל. וזהו ופועל ידיו תרצה. תרצה דייקא. בחי' רצון וחשק וכיסופין דקדושה שעל ידי זה דייקא מוציאין מכח אל הפועל כמבואר בהתורה הנ"ל שא"א להוציא מן הכח אל הפועל שום דבר שבקדושה כ"א ע"י רצון וחשק דקדשוה שעל ידי זה משברין כל המניעות שבעולם. וזהו שסיים מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון היינו שהשונאים וכל הקמים עלינו לרעה חס ושלום למנוע מעבודתו יתברך שמהם נמשכין כל המניעות שבעולם כולם יכרעו ויפולו נפילה בלי תקומה על ידי תוקף הרצון והחשק דקדושה שעל ידי זה משברין כל המניעות כנ"ל. נמצא שהכהן עוסק להמתיק החרון אף ולהמשיך רוו של משיח ולהוציא מכח אל הפועל שעל ידי זה עיקר טהרת ישראל מעונותיהם. ע"כ סיבב הש"י ברחמיו שאלעזר הכהן דייקא יגלה לישראל מצות טבילת כלים בעת שבא משה רבינו לכלל כעס. כי עיקר תיקון טבילת המקוה הקדושה של ישראל שהוא בחי' טבילת כלים שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל נמשך ע"י המתקת הכעס והחרון אף שזה נמשך ביותר ע"י הכהן כנ"ל:

אות טו וכל זה היה סמוך להסתלקות משה שאז היה מעשה בלעם הרשע ומלחמת מדין כמ"ש שם אחר תאסף אל עמך. ואז בא משה לכלל כעס על שהחיו את בנות מדין שהכשילו את ישראל בדבר בעלם. כי משה רבינו ראה גודל עוצם התגרות והתפשטו' הס"א עד אשר אחר כל היגיעות העצומות וריבוי המסירות נפשו שסבל בשביל תקנות נפשות ישראל עדיין הוא מרקד בינן עד אשר בסוף ימיו התגרה בלעם הרשע והכשלים בפגם הברית שזה עיקר התגרות היצה"ר בכל אדם ומשם באים כל המניעו' והבלבולי' והמלחמו' והמחלוקת וכו' המעכבים להוציא מכח אל הפועל חיות דקדושה לטהר ולתקן את ישראל בשלימות עד אשר ראה שהוא מוכרח להסתלק ולמות בשביל זה כי לפי עוצמם התפשטות הס"א א"א לגמור התיקון בחיים רק לאחר הסתלקותו וכנ"ל. וראה שגם אחר כך יעבור על ישראל מה שיעבור והיעקר ע"י תאוה זאת שהיא עיקרא דיצרא בישא. ע"כ מעוצםצערו על צרות ישראל בא לכלל כעס. וע"כ היתה ההמתקה ע"י אלעזר הכהן תלמידו שהמתיקו החרון אף והמשיך בחי' רוחו של משיח שמשם הוציא מכח אל הפועל שזהו בחי' טבילת מקוה מים בחי' טבילת כלי מדין. וע"כ הוא דייקא גילה אז דייקא מצות טבילת כלים וכנ"ל:

אות טז וע"כ ביותר צריכין לטבול לטומאת קרי. כי אפילןו אחר החורבן שבטלה הטהרה מחמת שאין לנו אפר פרה אף עפ"כ צריכין לטבול לקריו כשרז"ל שכל הטמאיןם צריכין לטבול לקרי כי עיקר הפגם הגדול מכל הפגמים הוא פגם הברית כי על ידי זה הוא פוגם ביותר בבחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל. כי כל מעשה האדם לטוב או להיפך חס ושלום הוא ע"י המשכת החיים שממשיך בכל פעם וכשהוא עושה איזה מצוה עס חיותו אזי הוא ממשיך על עצמו איזה תוספות רוח חיםי מלעילא בבחי' פי שנים כנ"ל בבחינת יראת ה' תוסיף ימיםוכו' וכנ"ל. ולהיפך חס ושלום כשעושה איזה עבירה אזי מסלק חיותו ונמשך עליו חיות דס"א וכנ"ל והכל כפי המצו' והעבירה וכפי מה שעושה אותהכי כשעושה מצוה גדולה ועושה אותה בכח גדול ובמסירת נפש נמשך עליו הרוח חיים דלעילא בתוספות מרובה יותר ואם עושה עותה בקטנות נמשך עליו גם הרוח חיים כפי עשייתו כי הכל לפי החשבון וכן להיפך בענין עשיית העבירה חס ושלום וכל העבירות הם על ידי התגברו תהתאוה ועיקר התגברות התאוה היא בתאוה זאת של משגל ששם נתעוררין כל החיות והכחות של כל האברים וזה נמשך מחמת שבקדושה צריכיןעל ידי זה להמשיך קיום העולם מדור לדור להמשיך נשמות הנולדים על ידי זה והנשמה צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד. כי נשמת הולד נמשך ע"י התעוררות זיווג ויחוד עליון שנתעורר ע"י זיווג תחתון שעל ידי זה מקבל כל בחינה מבחי' הגבוה ממנה והגבוה מהגבוה עוד וכו' עד שממשיכין החיות והנשמה הנמשך על הטיפה שמממנו ההולדה כמובן בכתבים. וע"כ הברי תקודש נקרא יוסף שהיה בכור שנוטל פי שנים כי צריך להמשיך החיות מגבוה מעל גבוה מבחי' הרוח חים דלעילא מתחלת השורש העליון שכל זה הוא בחי' פי שנים כנ"ל ואת זה לעומת זה עשה האלקים. וע]כ מתעוררין כנגד זה כל הסטרין אוחרנין שכנגד כל המדריגות דקדושה ומזה בא התגברות תאוה זאת וכשאינו מתגבר כראוי עד שבא חס ושלום לידי טומאת קרי אזי זאת הטומאה גדולה ביותר מחמת שעל ידי זה נפגם ביותר חיותו בכל המדריגות מחת שבתאוה זאת נמשך ביותר עצם החיות שבסכל האיברים עם כל הכחות שבנפשו ועל כן אפילו כשהוא בהיתר ואפי' אם הוא קדוש וטהור ג"כ הוא צריך טבילה אפי' כשמקיים המצוה בקדושה ובטהרה כי בהכרח שיומשך עליו איזה אחיזת הטומאה מחטא אדה"ר שנאחז ביותר בענין זה. ועל כן תיקן עזרא טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה ובתפלה. כי עיקר הסתלקו' הרוח חיים ביותר הוא ע"י טומאת קרי מחמת שעל ידי זה מוציא חיותו ביותר ועל כן הוא צריך טבילה ביותר. כי על ידי הטבילה חוזר וממשיך הרוח חיים מהכח אל הפועל וכנ"ל:

אות יז וע"כ כל המניעות להתקרב אל הקדושה הוא ע"י פגם טומאת קרי. וזה שפרש"י בפ' בחוקותי קרי לשון מניעה וכו' כי משם כל המניעות בפרט להתקרב להצדיק האמת שעל ידו עיקר התיקון. וזה שסיים בסוף התוכחה והתודו את עונם וכו' ואף אשר הלכו עמי בקרי וכו' או אז יכנע לבבם הערל וכו' וזכרתי את בריתי יעקב וכו' שהם זכות שוכני עפר. כי עיקר כל צרות ישראל ר"ל וכל הגליות הם ע"י פגם עון זה. ועיקר התיקון ע"י צדיקים שוכני עפר שגדולים במיתתן יותר מבחייהם שגומרים אחר הסתלקותם תיקון עון זה שזה עיקר התיקון של נפשות ישראל וכנ"ל. וזהו ואף אשר הלכו עמי בקרי אף אני אלך עמם בקרי היינו שמחמת פגם קרי ר"ל אף אני אלך עמם בקרי שאזמין להם מניעות עצומות שנקראים קרי כפרש"י הנ"ל. וזהו והבאתי אותם בארצות אויביהם היינו שיתגברו נגדם האויבים והשונאים שמהם כל המניעות. ועיקר התיקון לשבר המניעות והאויבים הוא ע"י הרצון והחשק כנ"ל וזהו והם ירצו את עונם שיהפכו העונות שמהם כל המניועת יהפכו אותם לרצון. ועל ידי זה וזכרתי את בריתי יעקב וכו' שיזכור ויעורר הש"י את הצדיקים הגדולים שוכני עפר כי עיקר התיקון על ידם וכנ"ל:

אות יח וע"כ אין מי המקוה מטהרין כ"א ע"ג קרקע דייקא. כי עיקר טבילת המקוה היא כדי לחזור ולהכלל בשורש כל הרוחות שהוא בחי' רוחו של משיח שמרחף על פני המים כדי לחזור ולהמשיך משם בחי' הרוח חיים דקדושה שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וע"כ אין טובלין אלא במים שבתוך הארץ דוקא כי א"א להמשיך מכח אל הפועל כי אם ע"י שבירת מניעות ע"י עוצם החשק דקדושה כמבואר שם היטב. וזה עיקר ביאת האדם לזה העולם בשביל שיהי' לו נסיונות ומניעות כאלה מלהתקרב להשי"ת, והוא יתגבר בתוקף חשקו דקדושה וישבר כולם ועל ידי זהדייקא יזכה מה שיזכה מה שאין המלאכים וזכין לזה כי זה עיקר מעלת האדם על הכל מחמת שיש לו בחירה. ועיקר הבחיר' והנסיון הוא מחמת ריבוי המניעות מהקדושה שיש לכל אדם ועיקר כלל כל המניעות הוא מחמת גשמיות הארץ שמשם נלקח גופו המגושם. כי גשמיות הארץ שמשם כל התאוות עומדו בפני האדם ומסתיר ממנו אור האמת שמשם באים כל המניעות והבלבולים כמ"ש בדברי אדמו"ר על פסוק ואורח צדיקים כאור עוגה וכו' כמובא שם בשם הבעש"ט זצ"ל ע"ש. ולשבר כל המניועת כ"ש שם כי המניעה לא באה כ"א בשביל החשק וכו' כמ"ש שם. ועיקר התגברות החשק דקדושה הוא ע"י האמת. כי אם יסתכל על האמת ויראה פחיתותו וגריעותו והבל העולם שהוא צל עובר ועל מה אתי להאי עלמא מטפה סרוחה לילך למקום עפר רמה ותולעה, ולסבול כל מרירות העמל המר הזה שסובל האדם בזההעולם כמ"ש אדם לעמל יולד וכו' וכתיב גם כל ימיו כעס ומכאובות וחלי' הרבה וקצף ואחר כל אלה הוא צריך לתת דין וחשבון וכו'. הנה אם האדם לא יטעה את עצמו וישים אל לבו באמת כל זה בודאי יבין היכן נקודת האמת.ואם עם כל זה יתפשטו כנגדו המניעות עד שקשה לו לשברם עכ"פ יהי' חשקו ורצונו וכיסופיו חזקים מאד להתקרב אל האמת לאמתו. כי מאחר שיודע האמת אע"פ שאין מניחין אותו מריבוי המניעות העצומות המתפשטין כנגדו עכ"פ החשק והרצון חזק מאד כי החשק א"א למנוע כי אעפ"כ אני רוצה וחושק בתכלית האמתי וכמבואר אצלינו במ"א גודל מעלת החשק והרצון דקדושה וכו' ושצריכין להיות עקשן גדול בענין הרצון והחשק דקדושה ע"ש. וזה שהביא אדמו"ר ז" לשם המשנה הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לדיי עבירהוכוד' ע"ש. ידי עבירה הוא בחי' והמה מידך נגזרו בחי' פגם התפתחות הידים פגם מויא מכח אל הפועל הנ"ל, ניצולין מזה ע"י שמסתכל בשלשה דברים שחשב התנא עקביא שהם מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממהקב"ה היינו כנ"ל שכשיסתכל על האמת בודאייהי' ניצולין מידי עבירה שהם ההיפך מבחי' מוציא מכח אל הפועל דקדושה. ויזכה להתקרב לצדיקי אמת שעל ידי זה יוציא מכח אל הפועל כל הדברים שבקדושה וכנ"ל. וע"כ מימי המקוה שהם בחי' מוציא מכח אל הפועל מחדש צריכין להיות ע"ג הארץ דייקא כי דייקא ע"י הארץ שהיא כלל כל המניעות זוכין להוציאמכח אל הפועל כי המניעה בשבי להחשק כמ"ש שם. ושבירת המניעות שכלולים בגשמיות הארץ הוא על ידי זה בעצמו ע"י שישפיל עצמו כעפר ממש בבחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ויסתכל על האמת לאמתו. כי אדם יסודו מעפר וסופו לעפר ואין שום תכלית בעולם הזה כ"א להתקרב להש"י ולתורתו הק' ואם אעפ"כ הוא רחוק מאד עכ"פ יתגבר החשק והרצון ועל ידי זה יזכה לשבר המניעות כנ"ל. ואז יתהפכו המניעו תלו לטובה גדולה. כי ע"י שבירת המניעות נעשין אח"כ כלים לקבל האור הנערב בהדרגה ובמדה שא"א לקבלו כ"א ע"י כלים והם נעשין בזה העולם דייקא ע"י שבירת המניעות כמובן בדבריו ז"ל במ"א. כי הכלים הם בחי' צמצומים שהם מונעים ומעכברים האור שלא יתפשט יותר מדאי כדי שיוכל לקבלו. וזה זוכה כפי מה שזוכה לשבר מניעות בזה העולם שאז נעשין מהמניעות כלים זכים נפלאים לקבל האור בהדרגה ובמדה שזהו בחי' ט' היכלין וכו' שהם נעשין על ידי הרדיפה והמעכב וכו' (וע' מזה במ"א) נמצא שכל השגת האור והחיות דקדושה שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל אין זוכין כ"א על ידי הארץ דייקא שמשם כל המניעות ועל ידה דייקא שוברין כל המניעות וזה בחי' אמת מארץ תצמח כי עיקר שבירת המניעות ע"י אמת כי מי שמסתכל על האמת לאמתו בודאי ישבר כל המניעות וזה זוכה ע"י שמשים עצמו כעפר ויודע שפלותו כנ"ל בודאי יתגלה לו האמת וישבר כל המניועת ע"י חוזק חשקו ורצונו וכנ,ל. וע"כ אין מי המקוה מטהרין כ,א ע"ג הארץ דייקא כי א,א להוציא מכח אל הפועל שזהו בחי' טהרת מי המקוה כ"א ע"י עוצם החשק שבא ע"י ריבוי המניעות שכל זה כלול בארץ דייקא וכנ"ל. כי ארץ הוא לשון רצון כמ"ש רצית ה' ארצך וכמ"ש רז"ל למה נקרא שמה ארץ וכו' היינו ע"י המניעות הבאים מן האר ץעל ידי זה עיקר התגבורת הרצון והחשק וכנזכר לעיל:

אות יט וזה שביקש התנא אלקי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה, שביקש שכנגד כל השונאים העומדים עליו למונעו מן האמת ומקללים אותו ומבזים אותו הרבה לא יעמוד כנגדם לדבר כנגדם רק יקיים דום לה' וישתוק להם וישים עצמו כעפר. ועל ידי זה דייקא יראה האמת ויתגבר בחשק ורצון דקדושה וע"י החשק והרצון יזכה לעשות פתח הנ"ל להוציא מכח אל הפועל שזהו בחי' פתח בחי' פותח את ידיך וכו' וכנ"ל. וזהו פתח לבי בתורתך, פתח דייקא בחי' פתח הנ"ל שע"ז ביקש דוד פתחו לי שערי צדק וכו' וסיים זה השער לה' צדיקם, כי א"א לפתוח השע ר בחי' פותח את ידיך, יודי"ך הנ"ל כ"א ע"י התקרבות לצדיקים כנ"ל. וזהו ואחרי מצותיך תרדוף נפשי, תרדוף דייקא זהו בחינת רצון וחשך שרודף תמיד לעשות טוב ואפי' אם אינו זוכה לעשות הוא עאינו מניח חשקו ורצונו ורודף תמיד לעשות טוב בבחי' רודף צדקה וחסד וכו'. ועל ידי זה וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם שכולם יכרעו ויפולו ותופר עצתם וכו' ולא יכולו למנוע עוד כי ע"י תוקף החשק והרצון משברין כל המניעות כנ"ל:

אות כ וזהו בחי' גודל המעלה והטהרה והקדושה של טבילת מקוה שזוכין ישראל. וזהו בחי' המקוה של שבועות שהוא הטהרה לקבלת התורה שמשם נמשכין כל טהרות המקוה של ישראל. וזוה בחי' מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את ה'. כי ע"י טבילת מקוה ממשכיין בחי' פי שנים שזהו עיקר החיים בחי' מקור מים חיים הנמשכין מהש"י ע"י הצדיק האמת שהוא עיקר הצינור שעל ידו נמשך כל החיות דקדושה וכל הברכות וכל ההשפעות שבעולם כידוע בכל הספרים הקדושים. וע"כ א"א לקבל את התורה כ"א ע"י טבילת מקוה שזהו בחי' טבילת המקוה של שבועות שאז נמשך הטהרה ממקום גבוה מאד מבחי' שער החשמים כמ"ש בכוונות שבועות. כי שער החמשים זה בחינת שורש החיות העליון בקדושה העליונה מאד שהוא בחי' רוחו של משיח בחי' רוח אלקים המרחפת על פני המים שמשם עיקר המשכת בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' כלל קבלת התורה כי כלל התורה הוא בבחי' פי שנים בחי' כי כפלים לתושיה בחי' כי כל ביתה לבוש שנים לשון שניים כשדרז"ל וכנ"ל. וזה בחי' כלל התורה שמקבלים התלמידים מרבם האמתי דקדושה בכל דור ודור שהוא בחי' פי שנים כנ"ל. וע"כ על ידי טבילת מקוה מבטלין עצמן בבחי' ביטול ומסירת נפש שזהו בחי' עיקר שלימות רצון דקדושה שצריך שיהיה הרצון חזק במסירת נפש שזהו בחי' טבילת מקוה. כי זה ידוע שהאדם אינו יכול לחיות בתוך המים. ועל כן כשאדם נכנס כולו בתוך המים הרי הוא מוסר נפשו ומבטל עצמו לפי שעה. וזה בחי' תוקף החשק והרצון אל הקדושה כי עיקר כוונתו בטבילה כדי שיזכה להמשיך עליו רוח דקדושה. וע"י תוקף הרצון הזה הוא נכלל בשורש הרוח העליון דקדושה שהוא בחי' רוח אלקים המרחף על פני המים הנ"ל. ועל ידי זה הוא זוכה להוציא משם רוח חדש דקדושה מכח אל הפועל כנ"ל. ואזי ממילא נתבטלים ונופלים כל השונאים והחולקים שהם המונעים מלהוציא מכח אל הפועל. כי כשזה קם זה נופל. וז"ש בפסוק הנ"ל מקוה ישראל ה'. על ידי זה כל עוזביך שהם המונעים והחולקים. יבושו. וסורי בארץ יכתבו. וכמו שפרש"י שם שזה התפלל ירמיה הנביא על החולקים עליו ועומדים כנגדו. ואמר מקוה כוו' וסורי וכו' אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו. כי ע"י מקוה מפילים השונאים שהם המונעים וכנ"ל. ועל כן מקוה מושעי בכל הצרות כמ"ש קמוה ישראל מושיע בעת צרה. כי עקיר כל הצרות הם המניעות שמונעים את האדם מעבודת השם ית' באמת שזה עיקר הצרה הגדולה מכל הצרות כמ"ש בהתורה כי מרחמם ינהגם ע"ש. והתיקון לזה מקוה כנ"ל. וזהו מקוה ישראל מושיע בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכו' למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבינו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו, היינו שירמיה צועק להשם ית' שיושיענו בזכות טבילת מקוה ישראל שעל ידי זה יזכו להמשיך הרוח חיים ממקור מים חיים כנ"ל שזה עיקר הישועה מכל הצרות שהם המונעים מזה. וע"כ מקוה לשון תוחלת ותקוה. כי זה עיקר התוקה שעל ידי זה יש לנו כח לסבול היסורים לש המונעים ולהתגבר ברצון דקדושה עד שנזכה לשבר כולם בחי' לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חים קוה עאל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' וכפרש"י שצריכן לקוות קיווי אחר קיווי שזה זוכין ע"י טבילת מקוה שנמשך אז על האדם הארה וקדושה מרוחו של משיח שעל ידי זה זוכה אח"כ להתפלל ולעסוק בתורה ברצון חזק וחשק חדש. וכמו שמרגישין ע"פ רוב בחוש שנמשך על האדם רוח חים וחשק דקדושה ע"י טבילת מקוה הקדושה וע"י גודל הרצון והחשק מתגברים לסבול הכל ולבלי לנטות מן האמת חס ושלום רק להתחזק ולהתגבר בהתוחלת והתקוה שהש"י לא יעזוב את החפצים בהאמת ויושיעם בודאי למען שמו ית' ועל ידי זה משברים כל המניעות וכנ"ל. וע"כ באמת הפליג ר' עקיבא מאד בשבח מעלת טהרת ישראל ע"י המקוה הקדושה כמ"ש במשנה סוף יומא אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם איבכם שבשמים וכו' ואומר מקוה ישראל ה' וכו' כי מעלת טבילת מקוה עצומה וגדולה מאד אשריהם ישראל שזוכין לזה וכנ"ל:

וז"ש אדמו"ר ז"ל בס' הא"ב שטוב לישב במקוה חתחת המים עד שלא יוכל להנשים ועל ידי זה מבטלין דינים. כי צריכן לבטל עצמו ברצון חזק במסירת נפש כדי שיזכה לקבל ע"י המקוה רוח חדש דקדושה וכנ"ל. וע"כ על ידי זה מבטלין דינים שהם המניעות כי עיקר כל המניעות הם ע"י דינים. וע"כ מבטלין אותם ע"י טבילת מקוה בפרט כששוהה כנ"ל שזהו בחי' רצון חזק במסירת נפש שעל ידי זה משברין כל המניעות וזוכין להוציא מכח אל הפועל כנ"ל:

אות כא וע"כ על ידי הנפת עומר הוא מפלת החולקי' והשונאי' כמ"ש ובמלחמות תנופה נלחם בם וכן בימי הספירה מכניעים המוסרים שהם המונעים כמ"ש בס' הא"ב. כי ע"י עומר שעורים וספירה מכנייען ומשברים המניעות ועל ידי זה ממילא נופלים השונאים והמוסרים שמהם המניעו' וכנ"ל. וז"ש בזוה"ק עומר שעורים איהו בדיקו דאשת חיל שהם כנסת ישראל כי המניעות הם עיקר הבדיקה והנסיון והצירוף של כל אחד מישראל שבודקין ומנסין ומצרפין אותו על ידי זה אם יוכל לעמוד בנסיון לשבר המניעות. וכל מי שיש לו לב חזק ביותר ונוטה יותר אל האמת מנסין ומצרפין אותו במניעות גדולות וחזקות ביותר כ"ש ה' צדקי יבחן כ"ש במדרש הפשתני הזה כל מה שהואיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר כי זה עיקר ביאת האדם לזההעולם בשביל הבחירה שיעמוד בניסון כנגד המניעות וכנ"ל. ועיקר קבלת התורה שהוא בחי' שבועות תלוי בזה. וע"כ קודם שבוועת מונין מ"ט ימי הספירה שעל ידי זה נזדכך כ"א בבחי' כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, שבעתים הם בחי' מ"ט ימי הספירה וכנ"ל

אות כב וזהו (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך עלכן משכתיך חסד וכו'. כי כל הנבואה שניבא ירמיה שם נאמר על סוף הגלות האחרון הזה שמנחם שם את ישראל בנחמות גדולות ונפלאות שאע"פ שירדו כמו שירדו אעפ"כ לא יעזבם ה' כמבואר שם. ויעקר הנחמה שאע"פ שבאחרית הימים האלה יהיה השי"ת נסתר ונעלם ונתרחק מאד מאד. אעפ"כ ע"י גודל האהבה וההשתוקקות והרצון הטוב של ישראל יזכו לשבר כל המניעות הבאים ע"י עוצם ההסתרות וימשיכו החיות דקדושה שהוא התגלות ידיעת אלקותו ממרחק היינו ממקום גבוה שהוא רחוק מאד מאתנו וזהו מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא וכנ"ל. ואהבת עולם אהבתיך וכו' היינו אהבה והשתוקקות ורצון על ידי זה דייקא נזכה לקבל האמת שהוא בחינת התגלותך אלקותו ית' כי זה בחי' פ שנים הנ"ל שאע"פ שיורד האדם כמ ושיורד חס ושלום אם הוא חזק ברצונו והשתוקקות אל האמת לאמתו יכול לעלות ע"י הירידה דייקא למקום גבוה מד שזהו בחי' ירידה תלכית העליה כי חסדי ה' לא תמנו וכ'ו. והעיקר ע"י הרצון וההשתוקקות שעל ידי זה הצדקי האמת עולה למקום גבוה ורחוק יותר וממשיך חיות חדשה ורוח חדש משם שהוא בחינת פי שנים הנמשך ממקום עליון ורחוק מאד וכנ"ל:

אות כג וזהו בחינ תגודל הרעש והקטיגוריא שנתעורר בכל פעם על המקורבים לצדיק האמ תובפרט עתה. כי מחמת שמעשה הדור אינם עולים יפה ואעפ"כ נמצא יםאנשי אמת שחפצים ומשתוקקים אל האמת לאמתו והש"י חפץ חסד ורוצה לקרבם אע"פ שהם כמו שםה אבל א"א לקרבם כ"א מרחוק מאד בבחי' ממרחק תביא לחמה בבחי' מרחוק ה' נראה לי בחי' בנתה לרעי מרחוק וכנ"ל. ולשם א"א לעלות כ"א ע"י השתוקקות ורצון חזק מאד ע"כ שולחים עליהם מניעות עצומות עד הנפש ממש שבאים ע"י תוקף רעש המחלוקת הגדולה מאד אשר רבים קמים על כאו"א עד שקשה לשבר המניעות. רק צריכים להתגבר ברצון והשתוקקות חזק מחדש בכל פעם וע"י הרצון זוכים איך שהוא לעבור על הכל ולשבר כל המניעות עד שיזכה על ידי זה דיקא להמשיך רוח חדש דקדושה ממקום רחוק וגובה מאד מאד שהוא בחי' פי שנים הנ"ל שעל ידי זה יזכה גם הוא להתקרב להש"י באמ. כי המניעות והמחלוקות משתטחים כ"כ עד שא"א לשברם כ"א ע"י רצון חזק במסירת נפש ממש כי בודאי צריכים מסירת נפש כדי שיסתלק ממנו החיות מכבר ויזכה להוציא מכח אל הפועל ע"י הרצון חיות חדש ורוח חדשה שהוא בחי' פי שנים כנ"ל. כי זה בחי' כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה וכו' כמ"ש שם בכל הקפיטיל מ"ד כל היםו כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם. אם שכחנו שם אלקינו וכו' הלא אלקים יחקר זאת כי הוא יודע תעליומות לב כי עליך הורגנו כל היום וכו'. שכנגד האובים המחרפים ומגדפים כ"כ ואינם מסתפקים בזה וגם עומדי םעלינו בכל עת להתנקם חס ושלום בחנם על לא דבר ואנו אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים כי הוא יודע תעלומות לב שאנו חפצים רק בהאמת לאמתו והאמת הוא אחד וא"א לשנותו לעולם ורצון החזק האמתי שלנו הוא עד הנפש בבחי' כי עליך הורגנו כל היום כוכו' היינו רצון במסירת נפש ממש כנ"ל. וזהו כי שחה לעפר נפשינו וכו' היינו בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' הנ"ל ועל ידי זה קומה עזרתה לנו וכו' כי בודאי יעזרנו הש"י ויפדנו מהם למען חסדו הנמשך ע"י ההשתוקקות והרצון האמתי של הכשרים החפצים בהאמת כי חסד הוא בחי' אהבה והשתוקקות בחי' אהבת חסד וכנ"ל:

אות כד וז"ש רז"ל (ומובא בפרש"י איוב כ"ח) על פ' תהום אמר לא בי היא וים וכו' שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו היכן תורה א,ל אצל בן עמרם בא לו אצל משה א"ל היכן תורה. אצל ים. בא לו אצל ים א"ל היכן תורה. לא בי היא לך אצל בן עמרם. בא לו אצל בן עמרם. א"ל היכן תורה אצל תהום. בא לו אצל תהום א"ל היכן תורה א"ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמר א"ל היכן תורה אמצל הקב"ה. וזהו שאמר תהום לא בי היא וים אמר אין עמדי. לא יתן סגור תחתיה וכו'. אבדון ומות אמרו ופרש"י המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהיגע בה מתקיימת בו. והנה כל רואה ישתומם על דברי האגדה הזאת כי היא פליאה מאד מתחלה ועד סוף כי מתחלתה יקשה מה לו לשטן לשאול את הקב"ה על התורה וכי אוהב תורה הוא הלא הוא שונא את המקיימים התורה ומתגרה בהם מאד. וגם למה הי' צריך הקב"ה להשיבו למי מסר גנזי אוצרותיו הליועץ למלך נתנוהו. וביותר תמוה מאד הפלא ופלא מהראה משה להטעותו ולומר שהיא אצלהים ואח"כ שהיא אצל התהום ואיך הוציא שקר מפיו חלילה. וגם וכי לא ידע שאח"כ יחזור אליו. וגם אח"כ איך אמר שהיא אצל הקב"ה והלא באמת כבר מסרה הש"י אליו. אך באמת הכל ניחא. ועיקר הכלל היא שא"א לקבל את התורה בכל אדם ובכל זמן דהיינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין דרכי התורה על מכונם שזה עיקר בחי' קבלת התורה בכלל ובפרטיות בכל אדם,כל זה א"א כ"א ע"י יגיעות גדולות שצריכין לשבר מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחי' קבלת התורה כשרז"ל יגעתי ומצאתי תאמין מצאתי ולא יגעתי אל תאמין וכו'. והנה השטן שנתן לו הש"י כח להתגרות כנגד הרוצה לקבל ולקיים את התורה, כי עיקר קיום התורה תלוי בזה ע"י שיש שטן המונע ומסית אותו שעל ידי זה יש לו בחירה כי בלא הבחירה אין מקום לתורה כי בשביל זה לא מסר את התורה למלאכים כ"א לבני אדם מחמת שיש להם בחירה. ועיקר הבחירה ע"י השטן המסית והמונע וע"כ יש לו כח לקטרג תמיד כידוע בדברי חז"ל ומחמת זה הי' לו כח לבא לפני הש"י ולשואלו היכן תורה. כי הבין שהש"י עוסק ליתנה לישראל ורצה לקטרג על זה כי עדיין אינם כדאי לקבל התורה כי באמ תניתנה התורה לפני הזמן כשרז"ל ע"פ דבר צוה לאלף דור. וע"כ בודאי היה לו כח לשאול את הש"י על זהכי הוא ממונה על זה לשאול ולקטרג, השיב לו הש"י כבר הוא אצל בן עמרם. ואם יש לך לטעון עמו ולהתגרות בו למה קיבל, לך אליו. הלך אצל בן עמרם ושאל אותו היכן תורה כאומר היכן התורה שקבלת למוסרה לישראל הלא אינו ע"פ הדין כי עדיין אינם ראויים למסור להם התורה ומשה רבינו הבין תוכן דבריו עד היכן מגיעים והבין שקשה לו להשיבו. כי באמת יש לו כמה טענות וקטרוגים שישראל עדיין אינם כדאים לקבלה, השיב לו משה בחכמה אצל ים וכוונתו כי עדיין לא מסרתיה בשלימות לישראל רק התורה היא אצל הים היינו שאין לך עדיין לקטרג על ישראל על קבלתה כי התורה עדיין אצל הים. היינו שאין מי שישג את התורה ויקיימה כראוי כ"א כשהוא מרוצה לסבול יגיעות עצומות ולמסור נפשו לירד לתוך עמקי ים רק הוא זוכה לבחינת קבלת התורה בשלימות כי התורה עמקוה מני ים ואין מי שיזכה לקבלה כראוי כ"א אותן שהם בבחי' יורדי הים וכו'. כי רק המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו וכו'. וע"כ אין לך לקטרג על קבלתה כי עדיין לאו כל אחד זוכה אלי' כ"א כשמוסר נפשו לירד לתוך הים בשבילה. ומי שהוא בבחי' הזאת בודאי מגיע לו לקבלה. וע"כ רץ השטן תיכף אצל הים ושאל לו היכן תורה כי טעה וסבר שהדבר כפשוטו שהתורה בתוך הים וצריכין לירד לתוך הים לקבלה משם. וע"כ שאל את הים היכן תורה כי אם היא באמת בתוך הים יעמוד הוא אצל הים לקטרג ולמנוע כל מי שירצה לירד לתוך הים לקבלה משם כי זה יש לו כח לעמוד למסית ולמונע ולמעכב בכל מקום שנמצאת התורה שם כדי שיהי' בחירה כנ"ל. והשיב לו הים האמ תלא בי היא כי באמת אינה בתוך הים. מיד חזר השטן למשה ושאל לו עוד הפעם היכן תורה מאחר שהים אומר לו בי היא. א"ל משה אצל התהום היינו שרצה להציל א"ע מקיטרוג השטן והשיב לו מה לך להתגרות בזה שהים אמר לא בי היא האמת היא כן שגם מי שמוסר נפשו בבחי' ירידה לתוך הים ג"כ אינו זוכה לתבונת התורה בשלימות כ"א כשיורד לתוך התהום כי שי דרכי התורה שא"א להשיגם כ"א מי שיכול לירד לתוך התוהם ממש. מיד רץ אצל התהום ושאל אותו היכן תורה כדי לקטרג נגד יורדי תהומות בשביל התורה. השיב לו התהום לא בי היא. חזר לו אצל משה א"ל אצל הקב"ה, היינו שמשה גילה להשטין פנימיות דעתו מה שאמר תחלה שהתורה אמלח הים והתהום שאין כוונתו כמו שטעה השטן וסבר שכוונת משה כפשוטו שהתורה בתוך הים ובתוך התהום כי לא זהו כוונתו כי עיקר כוונתו שאע"פ שקיבל את התורה עדיין גם עתה התורה אצל הקב"ה כי אין מי שידע פנימיות התורה בעולם כ"א הש"י לבד כמ"ש אלקים הבין דרכה. רק מה שאמר שהתורה אל הים והתוהם כונתו שא,א לבא לבחי' קבלת התורה באמ תבכל עת כ"א מי שסובל יגיעות עצומות ומשבר מניעות גדולות כמו יורדי הים ויורד לתוך התוהם ממש. וע"כ אין לך לקטרג על זהכי מי ששבר מניעות כאלה בודאי מגיע לו לקבל את התורה וזהו. לא יתן סגור תחתיו וכו' כי אין יכולין לקנותה בדמים רבים וכו' רק אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה היינו שהמאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהיגע בה מתקיימת בו היינו שעיקר קבלת התורה וקיומה היא במי שממית ומאבד עצמו עליה לסבול יגיעות עצומות ולשבר כל המניעות ע"י תוקף הרצון והחשק. וזה היה כוונתו במה שאמר שהיא אצל הים והתוהום. כי אין הכוונה שירד האדם לתוך הים והתוהם ממש להוצאי אותה משם רק העיקר הוא הרצון והחשק שיהיה מרוצה באמת לסבול מסירת נפש אפילו לירד לתוך הים והתום ממש בשבילה. אבל תיכף כשהוא מרוצה לכך ברצון חזק באמת עוזר לו הש"י לקבלה מיד כי ע"י הרצון משברל כל המניעות וזוכה לקבלה כראוי כנ"ל:

וזהו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לאמר וכו' וכשפרש"י שאם היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה. אך באמת קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו שהעיקר תלוי ברצון שבלב ובפיו ובלבבך לעשותו שהעיקר תלוי ברצון שבלב ובפיו כי צריכין לדבר הרצון והכיסופין בפיו כדי להוציא מכח אל הפועל ותיכף שהוא מרוצה על הכל באמת אפי' למסור נפשו לעלות לשמים ולירד לתוך הים בשביל התורה תיכף הוא זוכה אליה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואין הקב"ה שולח להאדם מניעות שלא יוכל לשברם אם ירצה והעיקר הוא ע"י תוקף הרצון כנ"ל. נמצא שכל דברי משה רבינו להשטן אמת וצדק מה שהשיב לו תחלה שהיא אצל הקב"ה כי הכל אמת שעדיין עיקרה אצל הש"י וא"א להמשיכה כראוי בכל אדם ובכל דור ודור כ"א ע"י רצון חזק במסירת נפש עד שיתרצה לירד לתוך הים והתהום כנ"לל. ועל ידי זה הרצון יזכה לשבר כל המניעות המשתטחין לפניו כים ותהוםממש ויזכה לעבור על הכל בשלום וכנ"ל. וגם דחה בזה את השטן שאין לו לקטרג עוד על קבלת התורה כי עדיין היא אצל הקב,ה וצריכן יגיעות גדולות לשבר מניועת עצומות קודם שזוכין אליה כראוי וע"כמה לך לקטרג כי הלא אתה עושה את שלך בשלימות ואתה מזמין לכל אחד מניעות עצומות מכל הצדדים וברפט ע"י בני אדם גדולים שאתה מתלבש בהם להסית ולמנוע את כל אחד שאלו המניעות גדולים מ הכל ואם נמצאים איזה אנשים שחסים על נפשם ומסתכלים על האמת ומשברים המניעות ע"י תוקף חשקם ורצונם בודאי מגיע להם לקבל את התורה כי המניעות שמשברים ע"י תוקף רצונם וכנ"ל:

וזה שסיים שם במענה הנ, לאז ראה ויספרה וכו'. ופרש"י ספר אותיותיה כפולות ופשוטות ראשונה ואמצעית ואחרונית אמת הוא חותמו של הקב"ה כי עיקר הוא האמת שמי שמסתכל על האמת לאמתו ואינו חפץ להטעות א"ע בודאי יזכה לידע היכן האמת ובודאי יהיה לו רצון חזק באמת עד שישבר כל המניעות כנ"ל:

אות כה וזה שנעורין בליל שבועות ואומרים ההתחלה והסוף מכל ספר כי ההתחלה והסוף של כל ספר זה בחי' הכח והפועל כי התחלת הספר הוא בחי' כח כי עדיין כל הדברים הנאמרים בספר הזה הם עדיין בכח ואחר שגומרין הספר זהבחי' שכבר יצא מכח אל הפועל. למשל כשמתחילין התחלת התורה בראשית ברא וכו' זה בחי' כח כי עדיין בתחלת הבריאה ביום ראשון היה הכל בכח כמשרז"ל כמובא בפרש"י ואח"כ יצא הכל מכח אל הפועל עד שנגמרה הבריאה כולה. ואח"כ יצאה הבריאה מכח אל הפועל מדור לדור מאד םלשת וכו' עד שבא נח לעולם שהוא היה קיום הבריאה כמ"ש זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו וכו' נמצא כשמתחילין בראשית ברא אלקים וכו' ומסיימין ונח מצא חן וכו' זה בחי' יוצא מכח אל הפועל. וכן בסדר נח שמתחיחל מנח ומסיים בלידת אברהם אבינו שהוא הראשון שהודיע אלקותו בעולם שאז נחשבה כל הבריאה שיצאה מכח אל הפועל בבחי' בהבראם באברהם וכנ"ל. וכן בכל סדר ובכל ספר שכל המעשיות והדינים והמצות המבוארים בכל ספר ובכל מסכת כולם הם בתחלת הספר בבחי' כח ואח"כ כשנגמר הספר הספר זה בחי' שיצא מכח אל הפועל כגון מסכת ברכות שמתחיל מאימתי קורין את שמע וכו' ועדיין כל דיני הברכות אינם מבוארים והם עדיין בבחי' כח. ואח"כ כשגומרין מסכת ברכות זה בחי' מוציא מכח אל הפועל שכבר נתבארו על נכון ויצאו מכח אל הפועל כל דיני הברכות וכן בכל ספר וספר. ועל כן בשבועות שאז צריכין לקבל את התורה שאז עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כל הבריאה מראש ועד סוף כי הכל היה תלוי עד ששה בסיון וכו' כנ"ל ע"כ עוסקים אז לומר ההתחלה והסוף מכל ספר שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל:

אות כו כי זה ידוע וכבר מבואר לעיל מזה שעיקר קבלת התורה בשבועותבכל שנה ושנה אע"פ שכבר ניתנה בסיני. העיקר לקבל התגלות פנימיות התורה והעיקר שנזכה עתה שיומשך עלינו הארת פני התורה הקדושה באופן שנזכה לקיימה שיזכה כל אחד להתעורר ולקום משנתו לפקח על עסקיו לחשבו על תכליתו באופן שיזכה לצאת מרע לטוב ומדרגא לדרגא וכו'. ולזה צריכין לשבר מניעות רבות ועיקר הוא הרצון כנ"ל. אבל לא הי' כח להתגבר ברצון ותוחלת ותקוה אל הטוב האמתי מאחר שכל א' רואה עוצם ריחוקו מהטוב וזה כמה שהוא נכסף אל הטוב ועדיין לא עלתה בידו ומחמת זה רבים מתרשלים אפילו מהרצון והחשק הטוב. אבל כשיזכור האדם א"ע כל החסד והטוב שכבר זכינו בזה העולם כי כבר זכינו לקבל את התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל ואח"כ כל ששה סדר ימשנה הקדושים וכל הספרים הקדושים וכל הספרים הקדושים מהצדיקים שאחריהם עד שגם בדורותינו זכיטנו להתגלות חידושי תורה נפלאים כאלה מהצדיקי אמת שהי' לפנינו ובימיונ על ידי זה יש לנו כח לייחל ולקוות ולצפות לישועה ברצון חק שגם עד זקנה ושיבה אל יטשנו עד שנזכה ע"י הרצון החזק לשבר כל המניעות ולבא לתכלית אמתי למה שצריך האיש הישראלי לבא בזה העולם המעשה. וע"כ אומרים בליל שבועות ההתחלה והסוף מכל ספר מעיקרי התורה שהם תנ"ך וש"ס משניות שבהם כלול כל התורה כולה של כל הדורות כולךם כידוע כדי להזכיר לפני הש"י את כל החסד והטובה שכבר עשה עמנו שכבר זיכנו שיצא מכח אל הפועל תורה קדושה ומתוקה כזאת ועל ידי זה אנו מקווים ומצפים גם עתה ברצון חזק וכיסופים עצומים שנזכה ביום המחרת ביום השבועות הקדוש זמן מתן תורתנו לקבל מחדש את כל התורה הקדושה באופן שנזכה לקיימה מעתה ולעלות מדרגא לדרגא וכנ"ל:

אות כז וזה שביקש דוד יקום אלקים יפוצו אוביו וכו' שמבקש על מפלת האויבים והשונאים שהם המונעים, ומתפלל שם הרבה על זה ובתוך תפלתו מזכיר חסדי המקום ב"ה שזיכה אותנו בקבלת התורה כמו שמדבר שם כל המזמור מזה עלית למרום שבית שבי וכו'. וז"ש שם עוזה אלקים זו פעלת לנו. פעלת דייקא שכבר הוצאת מכח אל הפועל כל הבריאה ע"י קבלת התורה בדורו של משה כן גם עתה תרחם עלינו ותתן לנו עזות דקודשה שנזכה להתגבר על כל השונאים בעזות דקודשה וברצון חזק עד שנזכה לשבר ולבטל כל השונאים שהם המונעים וכנ"ל:

וזה שהזכיר תחלה גודל זכו תישראל ועוצם מסירת נפשם על הים שהאמינו בד' ובמשה עבדו וקפצו לתוך הים כמ"ש שם. שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וכמו שפרש"י שם שבנימין ירד תחלה לתוך הים ושרי יהודה התקנאו בהם ועל ידי זה זכו למלוכה. וזהו צוה אלקיך עוזך, היינו שע"י גודל רצונם החזק במסירת נפש כזה זכו לשבר מניעות כאלה שנבקע הים לפניהם והשיגו מה שהשיגו אז עד שזכו לקבלת התורה ונתחזקו בעוז ותעצומות כזה בחי' ד' עוז לעמו יתן שזהו פי' צוה אלקיך עוזך כמובן בפרש"י שם. ע"כ אנו מבקשים שעתה גם עתה תרחם עלינו ותתן לנו כח להתגבר ברצון חזק עד שנזכה לשבר כל השונאים שהם המונעים המשתטחים כמו מימיט הים ממש. וזהו עוזה אלהים זו פעלת לנו וכנ"ל:

אות כח וזהו אלקים באזנינו שמענו וכו' פועל פעלת בימיהם וכו' אתה ידך גוים הורשת ותטעם וכו' היינו ג"כ כנ"ל. מאחר שכבר עזרת לנו לשבר מניעות עצומות כאלה שהם הגוים אשר הורשת מפניהם וכו' עד אשר פעל פעלת בימיהם כוו' שגלית לנו נפלאות התגלות התורה כאלה שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל וכנ"ל ע"כ אנו מבקשים גם עתה צוה ישועות יעקב שגם עתה יצוה ישועתו בזכות יעקב שהוא בחי' אמת בחי' תתן אמת ליעקב. היינו מאחר שאנו כולנו הם בני יעקב שהוא בחי' אמת שאנו מזרעו שהוא כולו זרע אמת. ע"כ תרחם עלינו לשבר כל המניעות ולגלות האמת בעולם כי עיקר התחזקות הרצון דקדושה שעל ידי זה משברים כל המניעות הוא ע"י אמת כנ"ל. וזהו בך צרינו ננגח וכו' וכן הולך שם כל המזמור שמתפלל על מפלת השונאים שהם המונעיםכי גם עתה רצונינו חזק מאד אל האמת לאמתו כמ"ש שם לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחיך כי דכיתנו במקום תנים כוו' אם שכחנו שם אלקינו וכו' הלא אלקים יחקר זאת כי הוא יודע תעלותמות לב כי עליך הורגנו כל היום כוו' זהו בחי' רצון במסירת נפש של בני ישראל הכשרים שסובלים מה שסובלים בשביל האמת. וע"כ מתפלל עורה למה תישן הקיצה וכו' קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך שגם עתה יעזור לנולמען חסדו שהוא בי' אהבת חסד בחי' השתוקקות ורצון דקדושה שנטע בלבינו בחסדו ועל ידי זה נזכה שיעזרנו ויפדנו מכל השונאים וכו' וכנ"ל:

אות כט וזהו שהתפלל תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז שהתפלל שיאלם ויסכר ויסתם פיהם של החולקים המדברים שקרים וכזבים על הצדיק האמת בגאוה כזאת בבזיונות כאלה. וכמ"ש במדרש תאלמנה יתפרכון ישתתקון וכו'. וזהו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת וכו' היינו שאנו צועקין להש"י שיאלם ויסתום פיהם של המתנגדים על האמת שמהם כל המניעות כדי שנזכה לינק מתורתו של הצדיק האמת שהוא בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואם ירצה הבעל דבר להחליש דעתינו חס ושלום לומר הלא אין אנו כדאי להשיג רב טוב צפון וגנוז כזה. ובשביל זה הוא מקים עלינו שונאים ומניועת כאלה. על זהאנו פורשים כפינו לפניו כבן לפני אביו. עהלא כבר פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. שכבר הוצאת מכח אל הפועל התגלות חידושי תורה נפלאים כאלה להחוסים בך שהם החוסים בהש"י ומקווים לישועתו תמיד ברצון חזק וזהו נגד בני אדם. כי הלא התגלות נפלאות התורה הוא נגד בני אדם והכל יכולין לטעום ולראות נפלאות עמקותיה ואמתתה אם יחפץ באמת. ומאחר שכבר פעלת לנו כ"כ ע"כ גם עתה אנו מבקזים תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וכו' כדי שנוכל לזכות לרב טוב הצפון בהתורה שהוא בחי' מה רב טובם וכו' וכנ"ל וזהו שסיים שם חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', המיחלים דייקא שהוא בחי' רצון. שאע"פ שזה ימים רבים שאינו זוכה אל הטוב. אף עפ"כ הוא מייחל ומקוה ומצפה להש"י ברצון חזק עד ישקיף וירא ה' משמים. וזהו כל המיחלים כל דייקא יהיה מי שיהיה אפי' הגרוע שבגרועים. צריך להתחזק ולהתאמץ לייחל ולקוות להש"י לבלי לרפות ולרשל את הרצון הטוב לעולם ובודאי נפעול על ידי זה הרבה טובות אמתיות ונצחיות כאדר כבר פעלנו הרבה בחסדו. שכל בני אדם יכוים לראותם בחי' פעלת לחוסים בך נגד בני אדם וכנזכר לעיל:

אות ל וע"כ נעורין בליל שבועות. כי חשך קודם לאור בסדר הבריאה בכל יום ויום כ"ש ויהי ערב ויהי בקר וכו'. כי כל יום ויום הוא בחי' בריאה בי' מוציא מכח אל הפועל כפי הבריאה שבאותו היום וכנ"ל. אבל קודם שמוציאין מכח אל הפועל בהכרח שיהיה מניעות שזהו בחי' החשך שקודם לאור בכל יום. כי חושך הוא בחי' מניועת בחי' ולא חשכת (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). נמצא שלילה וחושך הוא בחי' מניעות. ואז צריכין להתגבר בחשק ורצון חזק דקדושה לשבר המניעות וכנ"ל. וע"כ באמת עיקר ההשתוקקות והרצון להש"י הוא בלילה. בבחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. וזה בחי' זכרתי בלילה שמך ה'. וזה בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וכו'. ועל ידי עוצם הרצון שיש להאדם בחשכת לילה זוכה לאור יום שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וזה בחי' השינה של לילה כי המניעות מתגברין בכל פעם יותר, וכשרואה הבעל דבר שהאדם שבר כבר כמה מניעות ווהוא סמוך מאד אל הקדוש' הוא מתפשט ומשתטח כנגדו במניעות עצומות וקשות כאלה עד שנדמה לו שאין בכחו לשברם. ועיקר העצה לזה הוא הרצון החזק ביותר שאעפ"כ יתחזק ברצון חזק לעולם וכנ"ל. אבל על פי רוב הבע"ד מתגבר ומשתטח כנגדו כ"כ עד שצריכין לבחי' שינה שהוא בחי' ביטול לגמרי ומשם נמשך השינה שהוא בחי' ביטול גמור בעת חשכת לילה שהוא בחי' השתטחות המניעות מאד. אבל חלילה שישתקע בשינה וצרכין להתעורר משינתו, שיתגבר ברצון והשתוקקות חזק כ"כ בבחי' ביטול לגמרי, עד שיזכה בתוך כך להתעורר משינתו ולחזק ידו בה' לבלי לייאש עצמו מהתקוה הטובה. וזהו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי שהם המונעים והשונאים עד אשר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה וכו' שאומרים שח"ו אין לקוות לישועה עוד. אבל אני ודע ומאמין כי אתה ה' מגן בעדי וכו' וע"כ עדיין קולי אל ה' אקרא ויענני וכו' ועל ידי זה אני שכבתי ואישנה הקיצותי וכו'. כי המניעות והשונאים השתטחו כנגדי כ"כ עד אשר אני שכבתי ואישנה, שהוכרחתי לבחי' שינה שהוא בחי' ביטול, וע"י התקוה עדיין כי אתה ד' מגן בעדי על ידי זה הקיצותי כי ה' יסמכני לא אירא מרבבות עם וכו' כי ה' יושיעני בודאי כאשר עזרוני רחמיו עד הנה וכנ"ל. וע"כ אחר שספרנו ימי הספירה לעומר שעל ידי זה המתקנו בחי' עומר שעורים שהוא בחי' העדר הדעת שמשם כל המניעות כנ"ל, וזכינו להגביר הרצון דקדושה וזהו בחי' גודל הרצון דקדושה של כל ישראל הכשרים בשעת הספירה כנראה בחוש גודל ההתעוררות בתשוקה נפלאה בעת שישראל מקיימין מצות ספירת העומר כי העיקר מצות ספירת העומר הוא להגביר הרצון דקודשה להמתיק הדינים על ידי זה ולבטל ולשבר כל המניעות וכנ"ל. וע"כ נוערין בליל שבועות כל הלילה ומנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה. כי כבר בטלנו בחי' חשכת לילה שמשם השינה שבאה ע"י התגברות המניעות ביותר כי כבר זכינו לבטל המניעות ע"י תוקף הרצון שזכינו להגביר הרצון על המניעו' ע"י מצות ספירה כנ"ל. וע"כ אין צריכן עתה לשינה רק לעסוק בתורה להתחיל כל ספר ולסיימו כדי להוציא מכח אל הפועל וכנ"ל:

אות לא וזהו בחי' ברית מילה ובכל ברית נמצא אליהו. כי אליהו מלאך הברית כי אליהו ממשיך דרך הקודש המבואר לעיל שהוא בחינת ויהי נא פי שנים ברוחך אלי שזה המקרא נאמר בענין אליהו ואלישע קודם שעלה אליהו ונסתלק לשמים. כי אליהו הוא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שכל עבודת הכהן להמתיק החרון אף ולהמשיך בחי' רוחו של משיח מכח אל הפועל שזה בחי' רוחו של משיח מכח אל הפועל שזה עיקר בחי' פי שנים וכנ"ל. וע"כ עיקר הגאולה שתהיה ע"י משיח צדקנו היא תלויה באליהו שיבא ויבשר הגאולה ובכל פעםשאנו מבקשים על ביאת משיחנו אנו מבקשים על ביאת אליהו תחלה. כי עיקר ביאת משיח תהיה ע"י בחי' התגלות אליהו שהוא ממשיך בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' התגלות משיח כי כשיגמור להוציא מכח אל הפועל בחי' פי שנים הנ"ל בשלימות אז יבא משיח צדקנו ב"ב כי עיקר בחי' פי שנים הנ"ל נמשך מרוחו של משיח כנ"ל. וע"כ אליהו ממונה על מצות מילה כשארז"ל כי מצות מילה ופריעה לחתוך ולבטל קליפת הערלה והפריעה מהברית קודש זה בחי' שבירת וביטול כל המניעות וההסתרות החופין על האמת שהם בחי' ערלה דחפיא על ברית וצריכין לחתוך ולשבר ולבטל כל המניעות ביגיעו תגדולות ובמסירות נפש ובשפיכות דמים ולסבגול צער וכאב גדול כמו התינוק ממש בשעה שמלין אותו וחותכין הערלה וקורעין עור הפריעה שהם בחי' כלל כל המניעות שבעולם שנמשכין מקליפת ערלה ופריעה כי עיקר המניעות הוא שמונעים מלהתקרב לצדיק האמת שעל ידו עיקר תיקון הברית שזה עיקר כל התורה כולה שזה א"א לתקן כ"א ע"י הצדיק האמת דנטיר ברית בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו. ומי שמתגבר לשבר המניעות במסירת נפש בבחי' זאת הוא זוכה להתקרב אליו ולראות האמת שהוא בחי' תיקון הברית בחי' כולה זרע אמת ואז זוכה לבחי' פי שנים שעל ידי זה עיקר התיקון שכל זה נמשך ע"י אליהו כנ"ל. וע"כ אליהו הוא מלאך הברית וכנ"ל:

וע"כ א"א לקבל את התורה כ"א ע"י מילה וטבילה וכן אין מקבליןאת הגר שיכנוס בקדושת ישראל כ"א ע"י מילה וטבילה. כי עיקר קבלת התורה שהוא בחי' פי שנים הנ"ל א"א כ"א ע"א שבירת מניעות במסירת נפש שעל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' קבלת התורה שכל זה הוא בחי' מילה וטבילה כנ"ל:

אות לב כי כבר מבואר למעלה. שבחי' תיקון הברית הוא בחי' יוסף שהוא בכור שהוא בחי' פי שנים כנ"ל. כי עיקר תיקון העולם ע, יהולדות הדורות שעל ידי זה ממשיכין התגלות אלקותו מדור לדור. בח'י דור לדור ישבח מעשיך וכו'. בחי' חי חי הוא יודוך וכו' אב לבנים יודיע אל אמתך. שכל זה הוא בח'י פי שנים שממשיכין חיות אלקות שהוא ידיעת אמתתו שזה עיקר החיות מרוח דלעילא לרוח דלתתא מרב לתלמיד ומאב לבן. וע"כ קרא אלישע לאליהו אבי כ, ש אבי אבי רכב ישראל וכו' כי הכל אחד וכנ"ל. וכל זה זוכין ע"י תיקון הברית שמשם ההולדה דקדושה שעל ידי זה עיקר המשכת בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' נח נח. בחי' נח לעילא נח לתתא וכו' כנ"ל. כי נח איש צדיק שהוא מאן דנטיר ברית כי נח נולד מהול. וע"כ תיכף שנולד התינוק צריכין ביום השמיני לחתוך הערלה ולקרוע עור הפירעה לגלות העטרה כדי לבטל ולשבר הקליפות שמהם כל המניעות החופין על הברית קודש שמשם עיקר המשכת בחי' פי שנים כנ"ל עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כי על ידי זה יוצאין כל הדוורת מכח אל הפועל שעל ידי זה עיקר התגלות אלקותו ית'. וע"כ חופין על הברית ב' מיני קליפות שהם קליפת הערלה והפירעה כנגד בחי' פי שנים הנ"ל כי אתה זה לעומת זה. וזהו בחי' חיתוך. בחי' חת"ך הנ"ל בתורה הנ"ל שהוא ס"ת פותח את ידך יודיך וכו' ע"ש שהוא בגימ' ב"פ רוח (כ"ש שם ע"ש). כי ע"י שמבטלין הערלה זוכין לתיקון הברית שעל ידי זה זוכין לבחי' פי שנים שהוא בחי' ב"פ רוח. בחי' רוח דלעילא ורוח דלתתא וכנזכר לעיל:

וזה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו'. ואיתא בכוונות שמרומז בפ' זה שעיקר גאולת משיח הוא ע"י תיקון הברית וכו (כ"ש שם ע"ש). וזהו ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. שהנש"י הבטיח להנביא שהתורה לא תשתכח מישראל. כי הרוח אשר עליו היינו בחי' הרוח חיים הנ"ל יהיה נמשך מדור לדור עד עולם. שזהו בחי' המשכת פי שנים הנ"ל שבזה תלויה הגאולה כנ"ל:

אות לג וזהו בחי' מה שקורין ביוה"כ אחרי מות שני בני אהרן וכו' ששם מפורש כל עבודת יוה,כ שאז נכנס הכה"ג לפני ולפנים לכפר עוונות בני ישראל. כי עיקר התשובה וסליחת עוונות של יוה"כ הוא ע"י זכות שני בני אהרן שמתו. וכשרז"ל שכל הבוכה על מיתת בני אהרן מוחלין לו עונותיו. כי איתא בכתבי האריז" לבכמה דרושים. שפי שנים שהמשיך אליהו לאלישע כשבקשו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. הם סוד נפשות שני בני אהרן נדב ואביהו שנתעברו בפינחס שהוא אליהו כשקינא על מעשה זמרי וכו' (וכמבואר כל זה שם ע"ש ובפרט בס' מצח צדיק בדרוש הגדול על אליהו ואלישע ע"ש). וע"כ ביוה"כ שאז צריכין לעשות תשובה ולכפר עוונת שכל זה ע"י בחי' פי שנים הנ"ל כנ"ל, ע"כ מזכירין אז מיתת שני בני אהרן, כי על ידם עיקר המשכת בחי' פי שנים הנ"ל בחי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כנ"ל. כי עיקר תיקון העוונות הוא ע"י שחוזרין ומוציאין כל תיקוני הבריאה מכח אל הפועל מחדש. ע"י גודל כח הצדיקים השלמים שחוזרים חוממשכים חיות חדש דקדושה לכלל הבריאה מרוח דלעילא לרוח דלתתא שמשם המשכת בחי' פי שנים הנ"ל. וכל זה נעשה בעשי"ת וההתחלה מר"ה והגמר ביוה"כ וע"כ צריכין לנסוע לצדקיי אמת על ר"ה. כי בר"ה נברא העולם דהיינו אדה"ר שנברא אז שהוא עיקר העולם. כי הכל נברא בשבילו. ואז נגמרה הבריאה ויצאה מכח אל הפועל ע"י הש"י בעצמו. אבל עדיין הי' צריכים שאדם הראשון יחזור ויתקן כל הבריאה ע"י עבודתו השלימה שבשביל זה נברא הכל. שעל ידי זה יחזור ויוציא כל תיקון הבריאה מכח אל הפועל מחדש וכמבואר לעיל. אבל אדה"ר קלקל מיד. והש"י חמל על עולמו וחתר לו פתח לתשובה ומחל לו עוונו וקבע יום זה לדורות שיהיה בו ר"ה כשרז"ל במדרש. וע"כ בר"ה צריך כ"א מישראל לחזור בתשובה ולתקן מעשיו כדי שעל ידי זה יחזור ויוציא כל תיקון הבריאה מכח אל הפועל וכנ"ל וזה א"א כ"א ע"י כח הצדיקים. ע"כ נוסעים לצדיקים על ר"ה. וזה שהולכין על קברי הצדיקים בער"ה. כי עיקר התיקון הוא ע"י צדיקים שוכני עפר שהם גדולים במיתתן יותר מבחייהן שעל ידם עיקר המשכת בחי' פי שנים כנ"ל. וזה התיקון בחי' מוציא מכח אל הפועל כל הבריאה, עירקה ביום ר"ה כי בו בים נברא האדם שהוא כלל העולם וכמו שאנו אומרים זה הים תחילת מעשיך וכנ"ל. אבל גמר התיקון הוא ביו"כ. וע"כ הם עשרת ימי תשובה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם כנגד עשרת הדברות שהם כלל התורה שבשבילה נברא הכל. וכל זה הוא כנגד בחי' יו"ד הנ"ל בחי' פותח את ידך יודי"ך שמשם מוציאין מכח אל הפועל מיו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא. וע"כ הם עשי"ת כנ"ל והגמר ביוה"כ שאז גמר עשי"ת ואז גומרין להוציא מכח אל הפועל תיקון הבריאה ע"י התשובה וסליחת עוונות שזוכין ע"י הכהן גדול וכנ"ל. וע"כ עוסקין אז להתיר נדרים ופותחין כל נדרי בתחילת יו"כ. כי עיקר תיקון התשובה הוא בבחי' התרת נדרים שהוא ע"י פתח חרטה. שעל ידי זה ממשיכין בחי' פתח הנזכר בתורה הנ"ל שהוא בחי' פותח את ידך (כ"ש שם). כי העיקר לעשות פתח באור העליון הסתום ונעלם מאתנו מאד לרוב גובהו. והצדיקים בעוצם כחם פותחים שם פתח שעל ידי זה הם ממשיכים לנו חיות דקדושה משם מבחי' יו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא כנ"ל. שעל זה אנו מתפללים בתחילת ר"ה שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם שיפתח לנו ברחמיו פתחים ושערים. ועל ידי זה ויבוא מלך הכבוד שיתגלה אלקותו לעין כל. וזה בחי' יו"כ שאז נפתחין כל הפתחים העליונים מאד לצדיקי אמת עד שיש רשות לכהן גדול שהוא בחי' הצדיק האמת לכנוס לפני ולפנים להמשיך רוח חדשה משם שעל ידי זה עיקר סליחת עוונות כנ"ל. וזה בחי' תפילת נעילה שאזצועקין ומתפללין על פתיחת השער כ"ש פתח לנו שער וכו'. כי עיקר התיקון ע"י בחי' פתח הנ"ל שזוכין ע"י פתח חרטה שהוא עיקר התשובה שהוא בחי' התרת נדרים וכנ"ל:

וזה בחי' הטבילות הקדושות של הכה"ג ביו"כ שהיה צריך טבילה בכל פעם שנכנס מחוץ לפנים ומפנים לחוץ. כי ע"י כל זה היה עוסק להוציא מכח אל הפועל. ע"י שעסק תחילה בעבודת הקרבנות בחוץ כמו בשאר ימות השנה שכל עבודתו היה לכפר על בני ישראל שעל ידי זה היה מתקן כל הבריאה שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. ואח"כ נכנס למקום שנכנס לפני ולפנים. שמשם היה עיקר הכפרה של יו"כ. כי עיקר התיקון הוא ע"י שעולה הצדיק בחי' הכה"ג למקום גבוה ועליון ונשגב מאדמ אד שהוא בחי' לפני ולפנים. ומשם המשיך חיות עליון קדוש מאד מרוח דלעילא לרוח דלתתא שזה עיקר בחי' המשכת פי שנים שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל. וע"כ היה צריך טבילה בכל פעם. כי כל זה הוא בחי' טבילה במימי המקוה ששם רוח אלקים בחי' רוחו של משיח מרחפת וכו' וכנ"ל:

אות לד וזה שהתפלל הכה"ג בבית ק"ק שלא תפיל אשה פרי בטנה ולא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה. ולכאורה תומה מדוע התפלל דייקא על דברים אלו ומה חיבור ושייכות יש להם. אך ע"פ הנ"ל הכל ניחא כי עיקר תפילתו שנזכה לגמור התיקון להוציא מכח אל הפועל. וזה שלא תפיל אשה וכו' כי עיקר כלל הבריאה הוא האדם שבשבילו נברא הכל. וע"כ כל מה שנתרבין בני ישראל מדור לדור. על ידי זה הוא בחי' תיקון הבריאה בחי' מוציא מכח אל הפועל. וע"כ העיקר הוא תיקון הברית שמשם ההולדה שעל ידי זה נקרא צדיק וכנ"ל. וע"כ התפלל שלא תפיל אשה וכו' רק יהיו נולדין בני ישראל בני קיימא שיעסקו בתורה ויעבדו את הש"י שעל ידי זה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וזהו שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה וכו' היינו שלא יהיה בכלל נצרך לבריות שעל ידי זה נפגם האמת בבחי' כיון שנצרך האדם לבריות נשתנה פניו שהוא האמת לכמה גוונין. (כמבואר שם היטב בהתורההנ"ל). שעל ידי זה אין יכולין להוציא מכח אל הפועל (כ"ש שם ע"ש). וזה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה היינו בחי' מלכות משיח שיוצא מיהודה. כי עיקר כל התיקון הזה הוא ע"י בחי' רוחו של משיח כנ"ל:

אות לה וע"כ נדב ואביהוא פגמו בגין דלא אינסיבו (כמ"ש בזוה"ק) שעל ידי זה פגמו בבחי' מוציא מכח אל הפועל ע"י שלא הולידו בנים וכנ"ל. והתיקון היה ע"י מיתתם בקדושה ע"י שנתעברו בפינחס שהוא אליהו בעת שקינא על פגם הברית שעל ידי זה עיקר המשכת בחי' פי שנים כנ"ל בחי' מוציא מכח אל הפועל. נמצא במה שפגמו נתתקנו וכנ"ל וע"כ תלתה התורה כל עבודת יוה"כ במיתתם. כי עיקר עבודת יוה"כ שהוא לכפר על בני ישראל ע"י בחי' המשכת פי שנים ממקום גבוה מאד. הוא ע"י מיתת שני בני אהרן וכנ"ל:

אות לו ועיין בהתורה הנ"ל מבואר שע"י מניעת הפרנסה אין יכולין להוציא מכח אל הפועל וזהו כל עמל האדם לפיהו שעיקר עמל האדם שהם המניעו' שמונעין אותו מעבודתו מלהתקרב לאנשי האמת שזהו העיקר, הכל הוא בשבי לפיהו דהיינו הפרנסה וכנ"ל. כי אדם לעמל יולד וארז"ל עמל זהו איני יודע מה הוא אם עמל הפרנסה אם עמל תורה וכו' הוי אומר זה עמל תורה. כי כפי מה שמשבר ומבטל מעצמו עמל הפרנסהשהם המניעות הבאים ע"י הפרנסה ומחזק לבו בבטחון חזק בהשי"ת שהשי"ת לא יעזבנו ולא יוכלו המונעים לקפח פרנסתו כמו שארז"ל אין אםד נוגע במה שמוכן חבירו בשמך יקראוך וכו'. כמו כן הוא זוכה לעמל תורה. כי א"א לזכות לתורה כ"א ע"י שבירת מניעת המונעים שיעקרם בענין הפרנסה כנ"ל:

אות לז [שייך לעיל] וזהו פינחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו'. כי פינחס זה אליהו זכה לבטל ולהמתיק החרון אף שע"י זה ממשיכין רוחו של משיח שמשם מוציאין מכח אל הפועל שזה ובחי' פי שנים וכנזכר לעיל:

אות לח והו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. זה בחי' בריאה בכח נגד גמר הבריאה כשרז"ל ומובא בפרש"י שביון ראשון נברא הכל. אך כל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו וכו'. נמצמא שגמר יציאת מכח אל הפועל של כל תולדות שמים וארץ היה לכל דבר ביומו. וביום הראשון שנברא הכל הוא בבחי' כח נגדו וכנ"ל. וקודם שיוצא מכח אל הפועל יש מניעות רבות וכנ"ל. וזה בחינת והארץ היתה תוהוה ובוהו וחשך על פני תהום שהם בחי' כלל כל המניעות שבעולם שאינם מניחים להוציא האמת מכח אל הפועל שהםבבחי' תוהוה ובוהו וחשך וכו'. וזשארז"ל שתהו ובוהו וכו' מרמזין על הד' מלכיות שהם כנגד ישראל ותופסין את ישראל בגלות שמהם כל המניעות ועיקר הוא הגלות האחרון הזה שהוא בחי' תהום שמתפשטין המניעות מן האמת עד התוהום. בבחי' תהום אל תהום קורא ופרשד"י צרה קוראת אל חברתה. ועיקר הצרןות הם המניעות מלהתקרב אל הש"י ולתורתו. ורוח אלקים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים זה עיקר התיקון והתוקה. כי משם מוציאין מכח אל הפועל ע"י גודל החשק והרצון וכנ"ל שזהו בחי' טבילה במקוה וכנ"ל, וזהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, דא ימינא ושמאלא כמ"ש בזוה"ק. היינו שניכר בין ימין לשמאל שזהו עיקר בחי' מוציא מכל אל הפועל כמ"ש שם ע,ש. וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ופרש"י ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור של ז' ימי בראשית וגנזו לצדיקים לע"ל. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, חשך הם בחי' מניעות כנ"ל. שהבדיל האור מן החשך וגנזו שאין מי שיזכה אליו כי אם כל אחד כפי מה שמשבר המניעות שהם בחי' החשך כמ וכן זוכה לינק ממנו עד שיזכה אליו כראוי לעתיד לבא. כי הדיקים והכשרים הנלוים אליהם זוכים גם עתה לינק מהאור הזה כל אחד כפי מדריגתו. וכמובן בזוה"ק ומובא במ"א כי כ"א כפי שמשבר המניעות כן זוכה לינק מהארו הזה ועל ידי זה יזכה אלי ולע"ל וכנ"ל:

אות לט וזהו שספר את הימים כ"ש ויהי ערב ויהי קבר יום אחד. וכן יום שני ושלישי וכו'. כי העיקר לעשות פתח וצנור להמשיך האור והחיות מיו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא וכו' שזהו בחי' טובים השנים מהאחד כי כשהאור אחד כמו שהי' קודם הבריאה אין זה שלימות. כי עיקר כוונתו הוא שיצא האור מלמעלה למטה ויתרבה ויחי' ויקיים את כל הברואים והעיקר את האדם הישראלי שהוא תכלית הכל. כי עיקר השלימת שתצא הבריאה מכח אל הפועל שאז שייך מספר כי כל זמן שהי' הכל בכח אין שייך מספר. רק עיקר התיקון שאחר שיצא מכח אל הפועל ונעשה בחינת מספר שגם אח"כ לא יהי' המספר נפרד חס ושלום מהאחד. רק שיחזרו הפועל אל הכח ואעפ"כ לא יתבטל שם לגמרי שלא יחזור העולם לתוהו ובוהו חס ושלום. רק יחזור ויעלה למעלה בכל פעם וימשיך החיות למטה בבחי' והחיות רצוא ושוב שהעיקר ע"י האמונה שיודע אחר הבריאה שכל הבריאה מאתו ית' בבחי' וידע כל פעול וכו' כנ"ל. וע"כ ספר כל הימים כי זה עירק בחינת מוציא מכח אל הפועל שהוא בחי' מספר כנ"ל וע"כ כתיב ויהי ערב ויהי וכו' יום אחד ולא כתיב יום ראשון לומר שהקב"ה יחיד בעולמו וכו' כשארז"ל היינו כנ"ל. שעיקר התיקון לחזור כל המספר לאחד. לידע שאחר המספר שהוא אחר הבריאה אחר שיצא מכח אל הפועל עדיין הכל אחד. כי ה' אחד ברא הכל ומחי' הכל וכנ"ל. וזהו בחי' כוונת הספירה קודם השבועות שעיקר התיקון ע"י שסופרין הימים לעומר. שהיה מניפין אותו להש,י כשרז"ל שהי' מניפו למעלה ולמטה ולד' רוחות למי שהכל שלו. כי העומר ממתיק הדינים ומבטול המניעות עד שחוזרין לתחילת השורש שהוא בחי' רוח ושל משיח ומוציאין משם מכח אל הפועל וע"כ אח"כ סופרין כל הימים לעומר שהם שבעה שבועות כנגד ז' ימים בראשית לחזור ולקשר כל המספר שהם ז' ימי בראשית שזה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל לקשר הכל לשרשו. כי עתה צריכן להכין עצמינו לקבלת התורה. שעל ידי זה חוזר ויוצא תיקון כל הבריאה מכח אל הפועל בשלימות התיקון בבחי' והחיות רצוא ושוב שיהיה אחר הבריאה כמו קודם הבריאה. ואעפ"כ יתקיים הבריאה שכל זה נעשה בכח הצדיקי אמת שממשיכין לנו הארת התורה בכל דור בדרכים נפלאים וכנ"ל:

אות מ וזהו בחי' מספר בני ישראל שעוסקין בפרשה זאת קודם שבועות כי קורין מקודם פ' במדבר כשרז"ל מנו ועצרו כי הרוח דלעילא גבוה מאד. וע"כ צריכין הרב תלמידים שיוכל להשמיך הרוח חיים הנ"ל בחי' פי שנים מרבם. וכשרז"ל והעמידו תלמדיים הרבה. וזהו בחי' מעלת ריבוי בני ישרארל שהשם יתברך והצדיקים מברכים בזה כ"פ כ"ש ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם. יברך יראי ה' וכו'. וכתיב יוסף ה' עליכם ועל בניכם. כי כל מה שמתרבין בני ישראל הכשרים הנלוים אל הצדיק האמת מקבלין יותר הרוח חיים הנ"ל בחי' פי שנים הנ"ל כי יש להם כח יותר לקבלו ע"י ריבוי הכלים הקדושים של כ"א. אבל צריכין שיהיה ביניהם אהבה גדולה בחי' אהבת חברים שלא תתגבר הס"א הנאחזת בהריבוי והמספר. וכ"ש כי תשא את ראש בני ישראל וכו' ולא יהי בהם נפף כמ ושפרש"י שם. וע"כ כשמונין ישראל צריכין ליתן שקלים מחצית השקל עשרים גרה השקל. עשרים גרה בחי' ב' היודי"ן הנ"ל בחי' עשרה עשרה הכף כמובא. כי צדקה נדבת לב הוא בחי' המשכת הרוח חיים מעילא לתתא, כי צדיק עש"ש צדקה שעל ידי זה ממשיך הפתח הנ"ל מיעלא לתתא בבחי' פתחו לי שערי צדק, צדק דייקא. וכתיב פתחו שערים ויבוא גוי צדיק צדיק דייקא כנ"ל:

וע"כ לפעמים נעשה מחלוקת בין ישראל בעצמן שאחד מונע לחבירו. ואל והמניעות גדולים מהכל כידוע. כי בהרבה בני ישראל יש שינוי דעות כשרז"ל שאין דעתם שוה זה לזה. אבל צריכים שבכל שינוי דעותיהם יוכללו יחד ברבם האמתי. ואטז נעשה תיקון גדול ע"י הריבוי בבחי' ברב עם הדרת מלך וכו' וכתיב ברבות צדיקם ישמח העם. כי דייקא ע"י שדעתם משונה זה מזה וכולם נכללים בדעה אחד להכלל בהצדיק המאת רבם, על ידי זה יש להם כלים נפלאים הרבה לקבל האור הגדול בחי' פי שנים. אבל כשעומדים אנשים מישראל וחולקים על הצדיק האמת שבאמת גם הם מקבלים חיותם בהעלם גדול ממנו בבחי' מלכות באתכיסא והם חולקים על מקור חיותם. ולא די שהם חולקים על עצמם ועוקרים עצמם משורש חיותם. אף גם הם עומדים למונעים ומשטינים על המתקרבים אליו באמת. וזאת המחלוקת והניעות מונע יותר מהמניעות של אשר לא מבני ישראל הנה. וזהבחי' וחזרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדגבר מצוה ולא נמנה עמהם היינו כנ"ל. והתקון ע"י אליהו שיבוא לעשות שלום בעולם כשרז"ל. כי ע"י אליהו עיקר המשכת פי שנים כנ"ל שעיקרו תלוי בשלום כנ,ל. וזה והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אב ובן זה בחי' רב ותלמיד בחי' רוח דלעילא רווח דלתתא בבחי' רצוא ושוב שזה עיקר התיקון של בחי' פי שנים שממשיך אליהו מרוחו של משיח וכנ"ל:

וע"כ אכל בי עשרה שכינתא שריא ונקראים מנין. כי זה עיקר שלימות המנין דקדושה כשיש עשרה שמתקבצים לדבר שבקדושה. עשרה דייקא כנגד בחי' היו"ד הנ"ל שאז יכולין להמשיך מיו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא כנ"ל. שזהו עיקר תיקון המספר והמנין וע"כ נקראים מנין כי הם תיקון המנין והמספר כי על ידם נכלל המנין באחד בבחי' רצוא ושוב כנ"ל שזה עיקר התיקון וכנ"ל:

אות מא וזה בחי' נטילת ידים לאכילה. כי תקונו לטהר הידים דייקא ע"י מימי הנטילה כי המים נמשכים מבחי' מימי המקוה הנ, לשש םרוח אלקים שהוא רוחו של משיח מרחפת שמשם מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. שמשם עיקר הטהרה מכל הטומאות שנמשכין מהעבירות ר"ל כנ"ל. וע"כ עיקר הטהרה בידיטם דייקא. כי הידים הם בבחי' כח ופועל שהם בחי' ימין ושמאל בחי' אף ידי יסדה ארץ וכו'. וע"כ עיקר הטומאה והטהרה תלויה בידים יותר כשרז"ל ידים עסקניות הן וכו'. כי עיקר העסק שהם כלל כל העסקים והמלאכות והעשיות של זה העולם הכל נעשה ע"י הידים שהם כלי המעשה שעל ידם גומרין כל דבר ומוציאין אותו מכח אל הפועל. וע"כ בהם תלויים כל המצוות והעבירות שהם בחי' כל הטומאות והטהרות וכנ"ל. וע"כ קודם האכילה שהוא להחיות את האדם להמשיך הרוח חיים מהרוח דלעילא להרוח דלתתא כנ"ל צריכין ליטול במים הנ"ל את הידים דייקא. כי עיקר כל תיקון הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל תלוי בידים וכנ"ל:

אות מב וע"כ גם קודם התפילה צרייכן ליטול ידיו במים. והעיקר בבקר כשקמים מהשינה. כי השינה של לילה וחשך שהוא בחי' מניעות שצריכין לשברם ע"י גודל החשק וכו' כנ"ל ואח"כ כשקמים מהשינה צריכין לטהר עצמן מהזוהמא של הרוח רעה שמשם כל המניעות ששורה על הידים ביותר מחמת שעל ידם עיקר תיקון בחי' מוציא מכח אל הפועל. ע"כ צריכין לטהר הידים דייקא במים וכנ"ל ועל ידי זה יכולין להתפלל שעל ידי זה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל שהוא ע"י הדיבור של התפלה (כמבואר בהתורה הנ"ל ובהתורה אית לן בירא וכו'). וזהו שארז"ל כל הנפנה ונוטל ידיו וקורא ק"ש ומתפלל וכו' ומסיק כאילו טבל. כי נטילת ידים הוא בחי' טבילה במקוה וכנ"ל. ועיין בהתורה הנ"ל מ"ש על פסוק והמה מידך נגזרו. וכן מ"ש שם על מארז"ל ואין אתה בא לידי עבירה לידי דייקא וכו'. כי עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל לטוב או להיפך חס ושלום תלוי בידים שעל ידם יצאה כל הבריאה מכח אל הפועל בבחי' אף ידי יסדה ארץ וכו' וע"כ עיקר הטהרה בידים וכנ"ל:

אות מג וזה בחי' הכשר כלי עכו"ם מבליעת האיסור שצריך להיות ע"י אשר כמ"ש שם, אך את הזהב ואת הכסף וכעו' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכו'. כי מבואר בהתורה ויהי נא פי שנים הנ"ל שלהוחיא מכח אל הפועל הוא ע"י הדיבור וכו'. ושלימות הדיבור נמשך ע"י מפלת הרשעים בעוה"ז כמו שיהיה לעתיד וכו'. וזה נעשה ע"י אמת ע"י שמתפלין ועובדין את הש"י באמת לאמתו בלתי לה' לבדו לא בשביל שום פניה בשביל פרנסה וכבוד חס ושלום שעל זה נאמר כיון שנצרך אדם לבריות באיזה בחינה נשתנה פניו שהוא האמת לכמה גוונין וכו' ע"ש וכשנשלם הדיבור צריך להשמיך נקודות להאותיות וזה נעשה ע"י החשק הבא ע"י ריבוי המניעות שעל ידי זה משברין המניעות וכו' ואז זוכין להוציא מכח אל הפועל שהוא בחי' המשכת פי שנים הנ"ל דהיינו להמשיך הרוח חיים מחדש שעל ידי זה מטהרין מכל הטומאות וכו' כנ"ל. וע"כ כלי עכו"ם של סעודה שצריכין לאכות בהם מאכל ישראל שעל ידי זה ממשיכין הרוח חים צריכין הכשר תחלה ע"י האש דהיינו הגעלה ברותחין או ליבון באש להפליט האיסור מהם ואחר כך טבילה במים כי ע"י ההכשר ע"י האש על ידי זה ממשיכין בחי' מפלת הרשעים בעוה"ז שעל ידי זה נשלם הדיבור כנ"ל. כי פליטת האיסור לחוץ ע"י האש זהבחי' שפולטין וזורקין את הרשעים לחוץ כי הרשעים הם בבחי' האיסור שהוא הקליפה, ועיקר הכנעתם ומפלתם שהוא בחי' פליטת האיסור לחוץ הוא ע"י האשר. כי עיקר מפלת הרשעים לעתיד ביםו הדין הגדול והנורא יהיה ע"י האש כמ"ש כי באש ה' נשפט וכו' וכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור וכו' כי מהאש יצאו והאש תאכלם כי הם חממו עצמן באש התאוות ולא די להם בזה אף גם הבעירו בהם אש הקנאה בצדיקי אמת ובכשרי ישרא לורדפו אותם בכל מיני הרדיפות ע"כ יהיה מפלתם ע"י האש כנ"ל. וזה בחי' הכשר כלים להפליט האיסור שבהם ע"י האש דהיינו שמפילין הרשעים שהם בחי' האיסור ע"י האש וכמ"ש כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכדרך תשמישו כך הגעלתו כי כפי מה שנדבר האיסור שהוא בחי' הרשע ע"י האש כמו כן צריכין להפליטו ולהפילו ע"י האש וכנ"ל. נמצא שהשכר כלים ע"י האש זה בחי' מפלת הרשעים שעל ידי זה נשלם הדיבור. וזה בחי' אך את הזהב וא תהכסף וכו' ודרז"ל שצריכין להעביר החלודה מהמתכת וכו' וזה רמז שא"א להמשיך בחי' מפלת הרשעים שהוא בחי' פליטת האיסור לחוץ כ"א ע"י האמת (כמבואר לעיל). וזה בחי' העברת החלודה שצריכין להעביר תחלה מהזהב והכסף את החלודה ולא ישאר כ"א הזהב והכסף כמ ושהוא (כשפרש"י שם). וזהו לשון אך שלא יהא שם חלודה אך המתכת יהיה כמו שהוא עכ"ל. זה בחי' אמת שיהיהנשאר הדבר כמו שהוא ולא תחפה עליו החלודה שהיא מקלקלת הזהב והכסף ומחפה ומסתיר אותו עד שאין ניכר בין זהב לנחשת שזהו בחי' שקר החופה על האמת עד שאין ניכר האמ תדהיינו שע"י ריבוי המחשבות זרות והפניות שלו נחפה ונתכסה האמת עד שאין מכירין בין אמת לשקר. וע"כ פליטת האיסור שהוא בחי' מפלת הרשעים א"א כ"א ע"י שמעבירין החלודה תחלה שהוא בחי' השקר החופה על האמת ולא ישאר כ"א הדבר כמות שהוא שהוא בחי' אמת כי אמת הוא אחד (כמ"ש במ"א בהתורה אר"ע בסי' נ"א ע"ש) כי אמת א"א לומר כ"א אחד דהיינו על זהב זהב ועל כסף כסף וכו' אבל השקר הוא הרבה כי יכולין לומר שקר על זהב שהוא נחשת או בדיל וכו' ע"ש. וזהו בחי' אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת וכו' שהם כל מיני מתכות שהם בחי' כלל הגוונין שבממון ששרשם בקדושה גבוה מאד כי הם בחי' גוונין עילאין (כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות). אבל מי שנופל לתאוות ממון וכבוד והוא בכל לנצרך לבריות הנ"ל, שם הוא בחי' נפילת הגוונין הנ"ל שהוא בחי' כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו לכמה גוונין הנ"ל שהוא מה שמחפה השקר באיזה אמת שבזה יש כמה וכמה גוונין שנמשכו מנפילת הגוונין עילאין שבכסף וזהב הנ"ל. כי עיקר רוב הפניות של כל אחד הוא בענין הממון כידוע וע"כ מרומז בפסוק זה ביטול השקר שזהו בחי' אך את הזהב שישאר אך הזהב כמות שהוא כנ"ל דהיינו שישארו הגוונין עילאין שבזהב וכסף כמות שהם. ולא ישנה אותם חס ושלום בשביל הפניות ושקרים של תאוות ממון שעל ידי זה הוא פוגם ומשקר בגוונין עילאין וכנ"ל:

וע"כ הכלים של עכו"ם שרוצים לאכול בהם מאכל ישראל שעל ידי זה ממשיכין הרוח חיים הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל. ע"כ צריכין הכשר ע"י האש והעברת החלודה תחלה שזהו בחי' מפלת הרשעים שעל ידי זה נשלם הדיבור כנ"ל ואח"כ טבילה במי מקוה שעל ידי זה נמשכין נקודות ומוציאין מכח אל הפועל הרוח חיים שהוא בחי' רוח טהרה וקדושה שנמשך מרוח אלקים המרחפת על פני המים שעל ידי זה עיקר הטהרה וכנ"ל:

אות מד וזהו שביקש משה רבינו יפקוד ה' אלהי הרוחות איש על העדה וכו' כי הש,י הודיע לו שמוכרח להסתלק. ע"כ ביקש משה שישאר ממנו תלמיד שימשיך בחי' פי שנים שהוא בחי' כלליו תב' הרוחות הנ"ל שזהויפקוד ה' אלקי הרוחות, הרוחות דייקא תרתי משמע בחי' ב' הרוחות רוח דלעילא ורוח דלתתא שהוא בחי' פי שנים כנ"ל דהיינו ע"י שהצדיק בחי' משה משתדל בעוצם כחו בחייו שישאיר תלמידים, שאחר הסתלקותו ימשיכו ממנו בחי' פי שנים הנ"ל שעל ידי זה הכל יתתקנו לנצח כנ"ל:

אות מח וז"ש במחלוק' קרח כשהתגבר במחלוקותו מאד כנגד משה ואהרן ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות וכו' היינו מחמת שראו עוצם המניעות בלי שיעור המתפשטין על כל אחד ע"י מחלוקת קרח ועדתו כי הם מכניסים כפירות והתנגדות וקשיות הרבה במוח ולב של רוב בני ישרא לעד' שקשה מאד להתקרב מריבוי המניעות, ע"כ הזכיר בבקשתו אלקי הרוחות הרוחות דייקא בחי' ב' הרוחות הנ"ל. כי עיקר התיקון על זההוא ע"י בחי' פי שנים הנ"ל שממשיכין אותם המעט הכשרים האוחזים עם הצדיק האמת בחי' משה. כי טוב מעט לצדיק וכו'. כי ע"י הלימוד הקדוש של חידוישי תורה שממשיכין על ידי זה מכניעין הרשעים החולקים ומכניסין בלב החפצים באמת שיתגברו בחשק אמתי כפי המניעה עד שישברו כל המניעות ויתקרבו לנקודת האמת (כמ"ש שם בהתורה הנ"ל). וע"כ ביקש אל אלקי הרוחות האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. ולכאורה קשה הלא הרבה מעדת בני ישראל נתערבבו במחלוקת הזה של קרח עד שכמעט כל ישראל נחלקו על משה כמובן בדברי רבותינו ז"ל ובפרש"י. אך משה ביקש מהש"י שיסתכל ברחמיו שעיקר המחלוקת נתהוה מאיש אחד שהוא קרח שנתקנא במשה ואהרן ע"י גיאותו וגסותו הרעה שרצה ליקח כל הממשלה על ישראל לעצמו ושאר כל העם נמשכו אחריו בטעות לפיט תומם. ע"כ ביקש אל אלקי הרוחות וכו' האיש אחד יחטא וכו' שראוי שירחם על ישראל ולא יקצוף עליהם כ"א על האיש האחד שהוא העיקר בהמחלוקת ושאר כל ישראל ינצלו ע"י הארת בחי' ב' הרוחות הנ"ל שהם בחי' פי שנים שמאיר ע"י התלמידים הכשרים שעל ידי זה סוף כל סוף הכל יתקרבו אל האמת לאמתו וכנ"ל:

אות מו וע"כ דוד מת בעצרת כי עיקר בחינת המשכת קבלת התורה בשבועת דהיינו שנזכה לקיים את התורה כנ"ל הוא ע"י בחי' פי שנים הנ"ל שממשיכין הצדיקים מרוחו של משיח שהוא דוד כנ"ל. וע"כ דוד שהוא משיח מת בעצרת כי דוד מלך ישראל חי וקים. כי רוחו של דוד שהוא משיח חי וקים לנצח כי סוף כל סוף יבא ויגאלינו גאולה שלימה כי בא יבא לא יאחר. וע"כ מת דוד בשבועות דייקא כי ע"י הסתלקות דוד שהוא בחי' משיח בשבועות על ידי זה יכולין להמשיך בכל שנה בחי' קבלת התורה בשבועות ע"י בחי' פי שנים הנמשך אחר הסתלקות הצדיק ביותר כנ"ל. וע"כ באמת מחמת זה בעצמו דוד מלך ישראל חי וקים. כי זה עיקר חיות הצדיק לאחר הסתלקותו מה שממשיכין אמתת תורתו בכל פעם וע"כ הצדיקים במיתתן קרויים חיים כשרז"ל:

אות מז וזה על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו וכו' כמעט שעברתי מה םעד שמצאתי את שאהבה נפשי ופרש"י קרוב לפרישתם ממני וכו' עד שמצאתי שהי' עמי בימי יהושע. היינו שדייקא אחר הסתלקות משה עזרם הש,י לכבוש א"י כי גדולים צדקים בימתתן יותר מבחייהם. וכל זה ע"י בחי' פי שנים שממשיכין בשע תהסתלקותם ביותר שעל ידי זה יגמרו אחר הסתלקותם מה שהתחילו בחייהם וכנ"ל:

אות מח וע"כ כלי שאינו בן יומו אינו אוסר כי הטעם נפגם אחר שעבר יומו כי עיקר התגברות הרשעי שהם החולקים המונעים הוארק ביומם ובשעתם בבחי' רשע שהשעה משחקת לו. כיכל הצלחתו והתגברותו הוא רק לפי שעה. וע"כ כשרואין הנרדפים החפצים בהאמת שהחולקים מתגברים עליהם ביותר צריכין רק להתפלל להש,י ולצפות לישועת ה' בבחי' דום לה' והתחולל לו כשרז"ל השכם והערב עליהם לביהמ"ד וכו'. וכ"ש אך לאלקים דומי נפשי וכו'. כי צריכין לבטוח בה'ובישועתו ואע"פ שרואים שהם מתגברים ביותר צריכין להמתין ולהמתין עד אשר יובא ומום כ"ש זומם רשע לצדיק וכו ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו כי בודאי יבוא יומו של החולק שיפול באין תקומה. כילא יטוש ה' ולא יעזוב את האמת עבור החולק כי אמת ה' לעולם. וז"ש במחלוקת קרח בקר ויודע ה' את אשר לו וכו' בוקר דייקא כי משה ראה שקרח מתגבר מאד במלוקת עד שכמעט כל ישראל ניסותו אחריו. עד שנדהמ להחלושי כח שבישרא לשנטו אחרי משה שא"א לעמוד נגדו. ע"כ אמר משה בקר ויודע ה' וכו' כי בכל יום ויוםמתגבר האמת על השקר. כי הש"י מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי בכל יום הוא ית' פותח דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע ומאיר לעולם כולו וכו'. ועיקר אור כל האורות הוא האמת שהוא הש"י בעצמו שהוא אור כל האורות כ"ש ה' אורי וישעי כו' (וכ"ש בהתורה צהר תעשה לתיבה וכו' בסי' קי"ב). וזה בחי' עיקר כל הבירורים שנעשים בכל יום ויום (כמובא בכתבי האריז"ל). כי עיקר כל הברורים דהיינדו שנתברר הטוב מהרע הוא מה שנתברר האמת מהשקר. כי האמת הוא עצם הטוב והשקר הוא הרע והטומאה (כ"ש בהתורה אר"ע וכו'). ו"כ קבעו ק,ש בברכת המאורות כי עיקר יסוד האמת הוא ק"ש שהוא אמונת היחוד וקבלת עול מלכות שמים ועול המצוות. וע"כ אומרים אח"כ אמת ואמונה אמת ויציב וכו' וכופלין האמת כ"פ. כי זה עיקר האמת ומשם עיקר האור של המאורות שיוצאין ומאירין בכל יום שזה נמשך מהבירורים שנעשים בכל יום ויום שעיקרם הוא ב ירור האמת מן השקר כנ"ל וע"כ בכל יום ויום. בבקר בעת זריחת האור נמשך מפלת הרשעים כי עיקר מפלת הרשעים הוא ע"י הארת האמת כנ"ל. וזה בחי' לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וכו' וזה ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה וכו' שזה נאמר לענין מפלת הרשעי םוכמו שפרש, ישם בבקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעים כ"ש לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וכו' היה זרועם לבקרים כי בבקר בבקר יעבור וכו'. ואע"פ שרואין שעוברים כמה ימים ועדיין אין להם מפלה שלימה. אף על פי כן אנו מאמינים שבכל יום נמשך עליהם ברוחניות מפלה מן השמים כפי בירור האמת שבכל יום. ובודאי יבוא יומם שיפלו באתגליא. וכאשר ראינו כמה נסים ונפלאות שעשה הש,י עם ישרא וכל הנסים היו רק שהש"י סיבב נפלאותיו לקיים את ישראל בעת תוקף הצרה. עד אשר עבר הזמן של הצלחתם והגיע יום מפלתם. כ"ש עוד היום בנוב לעמוד ינופך ידו הרב בת ציון וכו' כשארז"ל שאצטגנוניו אמרו לו שבאותו היום יכבוש ירושלים והוא בא לירושלים באותו היום והסתכל על העיר והניף ידו בליצנות וכו' ואמר שאין צריכין לטרוח לכבשה באותו היום דייקא וחשב שילין הלילה ובבקר כל אחד ישליך אבן כשרז"ל וכל זה מאת ה' היתה שקקל את מחשבתו כי באמת לא היה לו כח כ"א בואתו היום ותיכף שעבר אותו היום והגיע יום מחר חידש הש"י מעשה בראשית בטובו וגילה האמת בנס נפלא עד שהיה לו מפלה גדולה תיכף כשעבר אותו היום. כי תיכף כשהתחיל ליל ב' השייך ליםו מחר. התחיל להתנוצץ בירור האמת של אותו היום המחרת שעל ידי זה היתה מפלתו העצומה כן יאבדו כל אויביך ה'. כי עיקר מפלת הרשעים הוא ע"י התגלות האמת שזה עיקר הבירור שנעשה בכל יום וכנ"ל. וכן המן הרשע ימ"ש חשב שכבר כבש את מרדכי מאחר שראה גדולתו כ"כ. ונתייעץ עם אשתו ואוהביו הרשעים לעשות עץ גבוה וכו' ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עלי וכו' ואיש בער לא ידע שבבקר יהיה מפלתו כ"כ עד שבאותו יום המחרת תלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי וכל זה ע"פ הנ"ל. כי בכל יום נתחדש העולם לגמרי בבחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא בירור האמת מן השקר שמתברר בכל יום ויום אפי' בתוקף הגלות המר אפי' בעוצם מרירות הצרות והרדיפות שעוברים על הכשרים הנרדפים וכנ"ל. וכפי בירור האמת כן נמשך מפלת הרשעים עד אשר יבוא יומו כנ"ל שעל ידי זה היה מפלת המן וסנחריב וכל הרשעים וכנ"ל. וזהובחי' בקר ויודע ה' וכו' הנאמר במחלוקת קרח ועדתו בקר דייקא וכנ"ל. וזה בחי' כל יאיסור שעבר יומם אין להם עוד כח לאסור כי נפגם טעמם. כי האיסור שהוא בחי' הרשעת שבשביל זה צריכין הכלים הגעלה באש לבער הרע אין לו כח כ"א ביומו אבל כשעברמומו נפגם טעמו ואין לו עוד כח לאסור וקלקל את ההיתר. כיאין להאיסור והרע כח כ"א ביומו כנ"ל. וכשעבר יומו כבר נפגם ונתבטל וכנ"ל:

אות מט וזה ותפתח הארץ את פיה וכו' כי קרח חלק על משה ורצה למנוע את כל ישראל מהתורה והמצוות. ואם הי' מתקיים דעתו הרעה חס ושלום הי' מחזיר את כל העולם לתוהו ובוהו כי עיקר קיום העולם הוא ע"י התורה והמצוות שנתן לנו משה שעל ידי זה מוציאין כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל ועיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל הוא ע"י בחי' פתח המבואר שם בהתורה הנ"ל כי עיקר המשכת החיות מהרוח דלעילא להרוח דלתתא הוא ע"י בחי' פתח כי העיקר הוא לעשות ולתקן בחי' פתח כדי שיוכל ליכנוס לשם ולהמשיך האור משם בהדרגה ובמדה. כי אור העליון רוצה להשפיע תמיד רק א"א לקבל השפעת חיותו מחמת ריבוי אור. ע"כ צריכין לעשות כלים דהיינו צמצומים כדי שיומשך הארו בהדרגה ובמדה כדי שנוכל לקבלו. אבל כשנעשה צמצום צריכין לעשות בחכמה נפלאה. באופן שלא יתעלם האור לגמרי על ידי ריבוי הצמצומיםרק שיהיה נעשים על ידי הצמצומים בחינת בתים והיכלות וכלים וצנורות שיהיה האור נמשך על ידם בהדרגה דהיינו שיתצמצם הארו על ידם רק יהיה נשאר בחי' פתח שעל ידו יהי' נמשך האור והחיות בהדרגה ובמדה. וע"כ עיקר בי' מוציא מכח אל הפועל הוא ע"י בחי' פתח (כ"ש שם בהתורההנ,ל) כי א"א להמשיך החיות מהרוח דלעילא להרוח לדתתא כ"א ע"י בחי' פתח כדי לקבל החיות בהדרגה ובמדה בבחי' רצוא ושוב. וזה בכל דרגא ודרגא. כי אפי' כשעולה לאיזה דרגא דהיינו שזוכה לתקן איזה פתח להמשיך החית מהרוח דליעלא מאיזה דרגא, עדיין הוא צריך לתקן פתחים בהמדרגות הגבוהות יותר. כי כשצריך לעלות למדריגה הגובה עודיותר ולהמשיך החיות מהרוח דלעילא ממדריגה גבוה יותר. וכן בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא עד לעילא לעילא וכו'. כי זה ידוע שהאדם צריך לעלות מדרגא לדרגא. דהיינו שיקבל אור וחיות מהרוח דלעילא מבחי' גבוה יותר בכל פעם. שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל הנ"ל ועיקר תלוי בתיקון הפתח כנ"ל. וזה שמבקשים פתחו לי שערי צדק וכו' כי העיקר לפתוח הפתח כנזזכר לעיל. והפסוק משיבו זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כי עיקר תיקון השערים והפתחים הוא על ידי הצדיקים שכבר זכו למדריגות גבוהות בתכלית המעלה שהם ממשכים בחינת פי שנים שזהו בחינת מוציא מכח אל הפועל שעל ידם עיקר תיקון כל הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה שביקש תחילה לא אמות כי אחיזה וכו'. כי לפעמים כשיורד הרוח דלעילא ואינו יכול לעשות פתח לקבל האור ממנו, הוא מוכרח למות ולהסתלק על ידי זה כי משם עיקר המיתה וההסתלקות וכנ"ל ע"כ ביקש לא אמות כי אחיה ואספר וכו' שלא ירד הרוח דלעילא בשביל הסתלקות ומיתה רק יזכה לחיים דהיינו שיזכה להמשיך תוספות האור מהרוח דליעלא שזהו ביי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל וזה א"א כ"א ע"י שבירת מניעות רבות כנ"ל. וזה יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. דהיינו שהש"י עזרני שהיה לי יסורים ומניעות עצומות וברחמיו העצומים היה בעזרי לשברם ע"י החשק והכיסופין ועל ידי זה ולמות לא נתנני כי זכיתי להוציא מכח אל הפועל ע"י היסורים והמניעות שהם בשביל החשק וכנ"ל. וזהו פתחו לי שערי צדק שמבקש שגם עתה יפתחו לי השערים דקדושה שיזכה עוד להמשיך חיות חדגש מהרוח דלעילא ממדריגה גבוה יותר בכל פעם שכל זה עיקרו תלוי ע"י תיקון הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה בחי' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק וכו'. כי העיקר הוא תיקון הפתח והשער בכל דרגא וכנ"ל. וקרח שחלק על משה רצה למנוע את כל ישראל מלהתקרב למשה שהוא הצדיק האמת שעל ידו עיקר תיקון הפתחים של הקדושה שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ע"כ היה עונשו על ידי זה בעצמו שגזר משה אם כמות כל האדם וכו' ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ את פיה וכו' שבזה הראה משה עוצם גודל כחו שיש לו כח להוציא בריאה חדשה מכח אל הפועל שהיא ע"י עשיית פתחים ושערים להמשיך החיות דלעילא מרום כל דרגין עד סוף כ לדרגין עד שיהי' נעשה פתח בגשמיות בתחתיות גשמיות הארץ הזאת שהוא תכלית הגשמיות שמשם כל המניעות שבעולם. כי עיקר המניעות של האדם נמשך מחמת שהוא מלובש בגוף מגושם כזה בארץ גשמי כזה. וזה עיקר נסיון האד םוכמבואר לעיל מזה (שע"כ עיקר המקוה על הארץ דייקא ע"ש) ועיקר כח הצדיק הוא שיכול לעשות פתחים במדריגות העליונות עד שיכול להמשיך האור והחיות דהיינו התגלות אלקותו ית' גם בעולם הגשמי הזה בתכלית מדריגות התחתונות עד שיתקיים וידע כל פעול כי עתה פעלתו וכו' וכמבואר כבר כמה פעמים שעיקר גדולת הצדיק בחייו ואחר הסתלקותו שכל מה שעולה למדריגה גבוה יותר ימשיך ויאיר האור למדריגות התחתונות והמגושם יותר וזה הראה משה רבינו אז בעוצם גבורת כחו הנפלא. כי קרח ועדתו נפלו כ"כ עד שבאו לכפירות כשרז"ל קרח מין היה עד שאמרו שכל אפין שוין כ"ש כי כל העדה כולם קדושים וכו'. ולא האמינו בגדולת הצדיק שיכול להמשיך חיותו והתגלות אלקותו ממדריגה גבוה בכל פעם. עד שיכול להגביה כל הנופלים והמגושמים וכו'. וע"כ הראה משה שיש לו כח להראות לעין כל שהוא יכול להוציא מכח אל הפועל בריאה חדשה ממש עד שיהיה נעשה פתח בגשמיות הארץ ממש. וכן נתקיים מיד כ"ש ויהי ככלותו לדבר וכו' ותבקע הארץ וכו' ותפתח האראץ את פיה וכו' שנעשה פתח בהארץ הגשמי ממש. ועל ידי זה הרשעים והמונעים והחולקים קבלו עונשם ונבלעו מיד. וכל ישראל ראו על ידי זה בעצמו גודל כחו של משה שיש לו כח לעשות פתח מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל וכנ"ל:

אות נ כי עיקר המיתה נמשך ע"י חטא אדה"ר כי אם לא היה חוטא האדם הי' יכול לעלות לרום המדריגות העליונות ולעשות פתחים שם עד שיקבלו חיות העליון משם בעודו בגופו והי' מגיע לשלימות בחייו. אבל מחמת חטאו נגזר מיתה כי אפי' אם הוא צדיק גדול א,א לו להגיע לתכלית העליון כ"א ע"י המיתה שבהכרח שיופרד הנפש מהגוף ואז ישוב אל העפר ויזדכך שם עד התחי' ואז כפי מעשיו וכפי זיכוכו יזכה שיהיה נפתחין לו פתחי ושערי הקדושה ועל ידי זה יהיה נמשך הארת הפתח עד מקום קברו עד שיהיה נפתח קברו ויקום בתחיה כי עיקר תחיית המתים הוא ע"י תיקון הפתח בבחי' בפתחי את קברותיכם וכו' ונתתי רוחי בכם וחייתם וכו'. וקרח שחלק על משה כפר ופגם בכל זה. ע"כ הראה לו משה שהואיכול לעשות הפתח בקרבהארץ מיד שעל ידי זה יפלו החולקים, והכשרי' יראו גדולת ה' וגדול' הצדיקים שיכולין לעשות פתח ולגלות האמת אפי' בגשמיות הארץ הזאת עד שיראו הכל את האמת וכנ"ל.

אות נא

וע"כ עיקר מחלוקת קרח התחיל מפ' ציית כשרז"ל. כי ציצית הוא בחי' המשכת הרוח חים מעילא לתתא בבחי' מארבע רוחות בואי הרוח. וזחו בחי' תכלת כי עיקר המשכת הרוח חיים מעילא לתתא בכל פעם עיקרו על ידי בחי' תכלת. כמ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א(בהתורה לשמש שם אהל בהם סי' מ"ט) בשם הזוהר שתכלת הוא בחי' דאכלי כולא ושצי כולא ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו'. היינו שאו"ה וכל הרחוקים מצדיקי אמת אינם יכולים לקבל האור של מעלה מהש,י. כי הוא שורף ומכלה הכל בבחי' כי א' אלקיך אש אוכלה הוא דאכלי כולא ושצי כולא. אבל ישראל הדביקים בצדיקי אמת נאמר עליהם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חים כולכם היום. כי אדרב' הם מקבלים חיות משם כי הצדיקי ממשיכין החיות עליהם בהדרגה ובמדה דרך פתחים ושערים דקדושה. עד שאין אור העליון שהוא אש אוכלה אוכלת אותם. רק אדרבא הם מקבלים חיות חדש בכל פעם משם וכל זה הוא בחי' תכלת בחי' ציצית וכנ"ל. וע"כ קרח שלחק על כל זה כנ"ל ע"כ פגם בתכלת וכנ"ל וע"כ שאל אם חוט אחד של תכלת פוטר הטלית, טלית שכולה תכלת אינו דין שתפטור את עצמה. היינו שכפר ופגם בבחי' השערים והפתחים הנ"לשהם בחי' כלים וצנורות שא"א לקבל האור כ"א ע"י פתחים וצנורות. וע"כ דייקא ע"י חוטי ציצית ממשכין האור בהדרגה ובמדה. אבל טלית שכולה תכלת בודאי א"א להמשיך האור על ידהנ כי הוא בבחי' ריבוי האור. עד שמתקנין אותה ע"י חוטי הציצית דייקא שעל ידי זה עושין פתחים וצנורות דקים ונפלאים לקבל האור בהדרגה ובדמה וכנ"ל. וזהו בעצמו מה ששא לבית מלא ספרים חייב במזוזה וכו' כי אמר שבי תמלא ספרים פטור ממזוזה מכ"ש ממזוזה אחת שפוטרת כל הבית וגם בזה כפר בהנ"ל שכפר בהמשכת האור מעילא לתתא שבאמת א"א להמשיכו כ"א ע"י תיקון הפתחים דייקא שזה בחי' מזוזה שאצל הפתח דייקא כי העיקר הוא תיקון הפתח כנ"ל. אבל בית מלא ספרים עדיין לא נתתקן הפתח אדרבא ע"י ריבוי אור א"א לקבל כנ"ל. וכן בהרת כגריס וכו'. כי גם דיני הטומאה הם ג"כ ע"פ הנ"ל. כי גם בהטומאה יש פתחים כשרז"ל הבא לטמא פותחין לו יש לו פתחים הרבה. כי את זה לעומת זה עשה אלקים וכו' וע"כ בהרת כגריס טמא שאז נמשך רוח הטומאה דרך פתחי הטומאה אבל פרחה בכולו טהור מאחר שנתבטל הפתח אין לו כח לטמא כמו שאין לו כח לעכו"ם לטמא בנגעים. כי דיני הטומאה והטהרה הם נפלאות תמים דעים. ואין כח בנגעים לטמא כי אם את ישראל דייקא שאחוזים בהקדושה וכשפרחה בהן צרעת מטמאין. אבל העכו"ם שכולם טמאין אין מטמאין. וכן פרחה בכולו טהור כי עיקר הטהרה והטומאה נמשך על האדם כפי תיקון או פגם הפתחים והצנורות (כמובן בהתורה הנ"ל). במה שאמר וכל המצוות והעבירות תלויים בזה בבי' פתח הנ"ל שהוא בחי' פותח את ידך וכו' בקדושה. ולהיפך נאמר במתים וכו' כמו חללים וכו' והמה מידך נגזרו וכו'. שפגמו בבחי' פתח הנ"ל בבחי' התפתחות הידים וכו' ע"ש. וקרח כפר בכל זה כי זה הוא עיקר מחלוקתו שפכר במשה שהוא הצדיק האמת שיש לו כח להוציא מכח אל הפועל ע"י בחי' פתח הנ"ל. ע"כ היה עונשו ע"י ותפתח הארץ את פיה וכו' וכנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נתגלה האמת וכנ"ל: