הלכות יין נסך ג

אות א ענין יין שנאסר במגע עכו"ם משא"כ בשום דבר שבעולם. כי אין שום דבר שיהי' נאסר באכילה ובהנאה ע"י מגע עכו"ם לבד:

ע"פ התורה שבסימן כ"ו בלק"ת ע"ש. מבואר שם שצריך להרחיק משכרות וכו'. כי מעט השתיה טובה להרחיב דעתו כי הדעת מלובש בחסדים. וכששותה במדה כראוי וכו' אז נתרחב ונתרומם דעתו ואזי נגדלין החסדים ביותר וכו'. אבל השותה יותר מדאי ומשתכר. אז יאדרבא מתגברין תוקף הגבורות ונעשה כעס ורוגז ולפעמים מתגברין גבורות ונעשה כעס ורוגז ולפעמים מתגברין גבוורת דסט"א חס ושלום יוכל לבאלידי רעות וכו' חס ושלום. ודע שע"י שכרות שוכחין כל המצוות והאזהרות שצוה משה רבינו ע"ה. כי משה הוא מלובש בכל אסר ואבר של כ"א מישאל. ומזכיר כל אבר ואבר שיעשה המצוה השייכה לאותו אבר. כי רמ"ח מצוות כנגד רמ"ח אברים. וע"כ נקרא משה מחק"ק שהיא גימ' רמ"ח שמזכיר רמ"ח מצוות כנ"ל וע"י השכרות שוכח אותן בבחי' פן ישתה וישכח מחק"ק וכו'. והתלבשות משה באברים זהו בעצמו בחי' התלבשות הדעת בחסדים הנ"ל כי משה הוא הדעת והאברים הם רמ,ח בחי' אברה"ם איש החסד שהוא גימ' רמ"ח אברים ע"ש:

וזה בחי' איסור סתם יינם שהוא יין שנגע בו עכו"ם. כי יין דקדושה גבוה מאד כי הוא משמח אלקים ואנשים. כשרז"ל אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. אך היין צריך שמירה גדולה ביותר מפגם אחיזת העכו"ם. כי זה ידוע שישראל אחידן בימינא ועכו"ם בשמאלא. כי עיקר אחיזת ישראל הוא בבחי' ימין בבחי' חסד שהוא בחי' אברהם איש החסד בחי' רמ,ח מצוות עשה. אבל מעבירות הבאין מהדמים הרעים הנאחזין בשס"ה דיגין רחוקים ישראל לגמרי. כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סימן ז') שישרא לבשרשן רחוקים מעבירות לגרמי. אבל העכו"ם אחיזתן בשמאל היינו בהרע הנאחז בשמאל שהוא בחי' הדם שבחלל השמאל שבלב שמשם אחיזת הרע שהוא בחי' הרע הנאחז בהדמים שבשס"ה גידין שמשם נמשכין כל העבירות של כל העוברין על השס"ה ל"ת חס ושלום. ומשם עיקר אחיזת העכו"ם כי הם מסטרא דעשו הוא אדום שהוא אדמוני ע"ש תוקף הדמים הרעים של השס"ה גידין שמשם אחיזתו ומשם אחיזת כל העכו"ם הכלולים בו. וע"כ ישראל באמת הם רחוקים לגמרי מעון כנ"ל אך כל העוונות של ישראל חס ושלום נמשך רק מאחיזת העכו"ם בבחי' ויתערבו בגוים ולימדו מעשיהם כי ישראל אחוזים בימין בבחי' רמ"ח מ"ע שהם בחי' ימין. כי משה שהוא הדעת מלובש אצלם בכל אבר ואבר ומזכיר כל אבר המצוה השייכה אליו ומשם עיקר חיות ישראל כי עיקר החיות מהדעת בבחי' החכמה תחי' וכו'. ומעבירות הם רחוקים לגמרי כנ"ל כי אין זה חלקם כלל והי' ראוי שישרא ליעשו מצוות תמיד ולא יעשו עבירות כלל כנ"ל. אך אע"פ שמשה מלובש בכל אבר ומזכיר ומזהיר את כל אסר המצוה השייכה אליו. אעפ"כ בודאי עדיין צריך להשאיר כח הבחירה לאדם. כי עיקר הבריאה היתה בשביל שיהי' להאדם בחירה היינו כשהאדם רוצה להוציא מכח אל הפועל לעשות איזה מצוה או דבר שבקדושה כמו שמזהיר משה בכל עת. אזי תיכף כשרוצה לעשות המצוה ולהוציא מכח אל הפועל. אזי מתעוררין המניעות וההתגרות הנמשכין מהרע שבדמים שבשס"ה גידין שמשם אחיז תהעכו"ם כי א"א לעשות שום דבר ולהוציאו מכח אל הפועל כ"א ע"י מחשבה דיבור ומעשה. ובמחשבה בודאי כל ישראל חפצים לעשות כל המצוות שבתורה כי משה מלובש אצלם וכו' כנ"ל. אבל כשבאים לעשות הדבר שבקדושה אזי בהכרח שיעבור דרך הדיבור עד שיבא לידי מעשה כי כל הדברים צריכין לעבור בבחי' מחשב הדיבור ומעשה קודם שיוצאין אל הפועל כמבואר מזה במ"א (בהתורה ויהי נא פי שנים בסי' ס"ו ע"ש) ואזי כשבא הדבר לבחי' דיבור ועיקר הדיבור נמשך מגבורות כ"ש רבינו ז"ל בבחי' וגבורתך ידברו בחי' חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. ע"כ אז מתעוררין הע' עכו"ם הנאחזין בהרע שבהדמים שבשס"ה גידין ועומדים כנגדו לקטרג ולמנוע אותו מלעשות הדבר שבקדושה ולא די שהם רוצים למונעו מכל המצות ודברים שבקדושה. אף גם הם רוצים להתגרות בו להחטיאו חס ושלום ע"י תגבורת הדמים שמשם עיקר היצה"ר והתאוות כידוע. ומשם עיקר כח הבחירה והנסיון של כל אדם שצריך להתגבר כנגד הרע הזה של הדמים שהם בחינת ע' עכו"ם. ולא די שצריך להכניע ולבטל הרע הזה שבדמים ולעשות מצות ודברים שבקדושה מכ"ש וכ"ש שלא למלאות תאוותו ושלא ושלא לעשות עבירות חס ושלום. אף גם הוא צריך להתגבר על הדמים עד שיהפוך מהיפך אל היפך דהיינו שיהפוך חמימות ורתיחת הדמים אל הקדושה דהיינו שיעשה המצוה והדבר שבקדושה בחמימות הלב ובהתלהבות גדול דקדושה. שזה החמימות וההתלהבות נמשך מהדמים שבשס"ה גידין שזכה להכניעם ולהפכם אל הקדושה. וזה עיקר שלימות המצוה והעבודה כי מי שעושה מצות בלי שום חיות והתלהבות הלב אין זה שלימות העבודה. כי הוא רק כמו מצוות אנשים מלומדה ועיקר שלימות העבודה הוא שיתגבר וישתדל שיעשה כל המוות בחמימות והתלהבות הלב שזה נמשך ע"י ביטול המניעות דייקא. דהיינו ע"י שהתגברו כנגדו מניעות רבות המנשכין מהדמים כנ"ל. והוא התגבר כנגדם עד שהפכם אל הקדושה עד שעושה המצוה בשמחה והתלהבות גדול. וזה בחי' ואהבת את י"י אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. כי עיקר שלימות העבודה שיהפוך היצה"ר דהיינו בחי' רתיחת הדמים, אל הקדושה אל האהבה דקדושה בחי' ואהבת את ה' וכו' בשני יצריך וכו' דכשיהפוך רתיחת הדמים אל הקדושה שיבער הלב בשלהובין דרחימותא להש"י ואז שמאל נכלל בימין שהגבורות נכללין בחסד בבחי' אהבה. כי עיקר שלימות העבודה כשזוכה לאהוב את הש"י ולעשות המצוות שהם בחי' אהבה וחסד בשני היצרין בבחי' ואהבת וכו' בשני יצריך. שאז האהבה בהתלהבות גדול בבחי' שלהובין דרחימותא ואז שמאל נכלל בימין כנ"ל. שזה עיקר השלימות כידוע. וזה בחי' כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש וכו' שתהיה האהבה להשי"ת בבחי' רשפי אש. שזה נמשך מרתיחת הדמים שמהפכין אל הקדושה שזה בחי' שאוהבין את הש"ית גם עם היהצ"ר כנ"ל. וזהו כי עזה כמות אהבה וכו' שעיקר שלימות האהבה ע"י היהצ"ר שהוא סטרא דמותא כשנתהפך אל הקדושה כנ"ל. כ"ש רבינו ז"ל בלק"ת (בסימן מ"ט) שהוא מעלה גדולה כשיש לאדם יצה"ר וכו':

אות ב ושני בחי' אלו הם בחי' משה ודוד. היינו משה הוא בחי' האזהרה והזכרה שמזהיר את כ"א וא' מישראל בכל אבר ואבר לעשות את המצוות וכו' כנ"ל. אבל אח,כ כשבא לעשות על ידי האזהרה הזאת של משה. אזי מתגברין כנגדו המניעות והעיכובים הבאין מהדמים הרעים שהם בחי' הע' עכו"ם וכו' כנ"ל. ואז יצריך לעמוד כנגדם וללחום עמהם מלחמת ה'. לנצחם ולשברם ולהוציא הדבר שבקדושה מכח אל הפועל. ולהפוך הרע לטוב להפוך חמימות הדמים להתלהבות הלב שבקדושה וכו' כנ"ל, זאת המלחמ' וההתגברו תזה בחי' דוד שהי' לוחם מלחמת ה' תמיד והכניע הע' עכו"ם. וביער הדמים הרעי םוהפך חמימות הדמים אל הקדושה כי דוד נקרא אדמוני עם יפה עינים. כי הוא אדמוני בקדושה כנגד עשו שהוא אדמוני בקליפה כמובא בספרים. כיכל ענין דוד הוא ללחום מלחמת ה' להרגו ולכלות הע' עכו"ם ולהפוך הדמים אל הקדושה כדי לעבוד את הש"י בלב לשם כי דוד בחי' לב כידוע. כי דוד הוא בבחי' דיבור כי מדתו מלכות בחי' מלכות פה. ומשה הוא בחי' דעת כידוע כנ"ל. שהם שני בחינות הנ"ל כי האזהרה והזכרה הנ"ל זה תלי במחשבה בחי'דעת שמזכיר את כל אדם בדעתו ומחשבתו המתפשט בכל האברים שיעשה המצוות וכו' כנ"ל. אבל אח"כ כשרוצה להוציא לידי מעשה צריך שיעבור דרך הדיבור שיוצא מגבורות מבחי' דמים ושם עיקר המלחמה. ונצחון מלחמה זאת נמשך מבחי' דוד שהוא בחי' דיבור וכו' כנ"ל. ובאמת שניהם אחד משה ודוד וכלולים זה בזה כי משה כלול גם מדוד ודוד כלול גם ממשה כי אין א' בלא חבירו. כי א"א לגמור שום מצוה ודבר שבקדושה כי אם ע"י שני בחינות אלו כנ"ל. רק זה ידוע שכל בחי' כלולה מכל הבחינות. ואעפ"כ כ"א יש לו בחי' ומדה מיוחדת בפ"ע כמובן כ"ז בכתבים כ"פ. וזה בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ בחי' תורה ותפילה. כי משה בחי' תורה שבכתב שהוא רק בבחי' הזכרה ואזהרה הנ"ל. כי בתורה שבכתב אין מבואר שום דין של שום מצוה ואין יודעין ממנה איך לעשות שום מצוה וע"כ היא רק בבחי' הזכרה ואזהרה. שתורה שבכתב בחינת משה מזכרת ומזהרת את האדם לעשות כל מצוה ומצוה. כגון שמזכרת להניח תפילין או ללבוש ציצית או לעשות סוכה וכו'. אבל עדיין אין יודעין ממה לעשות התפילין וכו'. אבל עדיין אין יודעין ממה לעשות המצוה בפועל א"א לעשותה כ"א ע"י תורה שבע"פ שמסר לנו משה בע"פ ששם מבוארין הדינים של כל מצוה ומצוה. כי תורה שבעל פה זה בחי' הדיבור בחי' דוד המלך בחי' מלכות פה. שא"א לעשות המצוה בפועל כ"א כשעוברת דרך הדיבור כנ"ל וע"כ כל דיני המצוה מבוארין רק בתורה שבע"פ. כיא"א לעשות המצוה הנזכרת בתורה שבכתב כ"א ע"י שיודעים הדינים של המצוה שנמסרו לנו בע"פ. נמצא שתורה שבכתב בבחי' זכרון ותורה שבע"פ בבחי' מביא לידי מעשה. וע"כ היא בע"פ כי א"א לבא לידי מעשה כ"א ע"י דיבור פה שהוא בחי' דוד המלך כנ"ל:

וזה בחי' תורה ותפילה. כי כלליות התורה הוא בבחי' מחשבה ודעת בחי' משה שזהו בחי' תורה שבכתב. ותפילה היא בחינת מביא לידי מעשה בחי' דיבור בחי' תורה שבע"פ כי עיקר ההתגברות על היצה"ר והדמים ולעמוד כנגד כל המניעות עד שיבא לידי מעשה הוא ע"י תפילה כמובן בדברי רבינו ז"ל כ"פ שעיקר ההתגברות לזכות לכל הדבירם שבקדושה הוא ע"י תפלה שהוא בחי' דוד בחי' ואני תפלה שזהו בחי' כל ספר תהלים שיסד שהם חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה דהיינו שכל השתדלותו והתגבורות שלחם מלחמות ה'. ותיקן תפילות הרבה הכתובים בס' תהלים כדי להביא כל המצוות לידי מעשה שנזכה לקיים את התורה שהזהיר וצוה אותו מרע"ה. וכמובן בהתורה איתן לן בירא בסי' ל"א שעיקר ציור אותיות התורה לטוב וכו' הוא ע"י תפלה דהיינו ע"י שמדברין הכיסופין בפה וכו' ע"ש:

אות ג וזה ידוע שדוד המלך הוא בבחי' כוס יין של ברכה. בבחי' כוס ישועות אשא וכו' בחי' כוסי רויה וכשרז"ל שלעתיד יאמר דוד לי נאה לברך וכו'. כי יין זה בחי' חמימות הדמים כנראה בחוש שהיין ושאר משקות המשכרין הם מחממין הדמים וכשרז"ל אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם וע"כ היין כלול משני בחי' כשרז"ל זכה משמחו לא זכה משממו וכו'. כי מי שזוכה לשתות היין בקדוש' בכוס של ברכה בשבת ויו"ט וכו' אזי היין טובה גדול' אליו כי ע"י היין נתלהב הלב בשלהובין דרחימותא להש"י. כי היין מרים דעתו ומשמח לבבו שמרגיש בדעתו ידיעת תשוקת דביקות אלקותו ית' שזה עיקר הדעת. ונתחמם הלב בהתלהבות גדול ובשמחה רבה להכלל בהש"י ולדבקה בו. שזה בחי' יין נתהפכין אל הקדושה להתלהב בשלהובין דרחימותא להשי"ת כנ"ל. שזהו בחי' נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך כי זה עיקר שלימות האהבה כנ"ל. וזה בחי' יין המשמח אלקים ואנשים בחי' ויין ישמח לבב אנוש. כי עיקר השמחה הוא כשמרגישין בלב ידיעת אלקותו ית' שמשם נמשכין כל השמחות שבעולם בבחי' עבדו את ה' בשמחה וכו' דעו כי ה' הוא האלקים שעיקר השמחה כשיודעין כי ה' הוא האלקים בבחי' אנכי אשמח בה'. וכתיב כי בו ישמח לבנו וכו'. וכתיב שוש אשיש בה' תגלי נפשי באלקי וכו'. וכתיב ואני בה' אעלוזה אגילה באלקי ישעי. כי עיקר השמחה הואכשיודעין מהש"י שזה עיקר התכלית והטובה שבכל הטובו. וע"כ הין שבקדושה שמרים ומגביה את הדעת כשרז, לזכה נעשה ראש וכו'. ועיקר הדעת הוא ידיעת אלקותו ית'. ע"כ היין משמח כי זה עיקר השמחה כנ"ל. וע"כ אין אומרים שיר אלא על היין כי עיקר הדביקות להשי"ת הוא ע"י תפלה ושירות ותשבחות כידוע. שהם בחי' דהמע"ה שהוא נעים זמירות ישראל שזהו בחי' יין המשמח כנ"ל. ועיקר השמחה שזוכין ע"י יין שבקדושה הוא ע"י בחי' הנ"ל על ידי שזוכין להפוך חמימות הדמים שמשם אחיזת הע' עכו"ם וכו', להפוך הכל אל הקדושה לקיים המצוות בשלהובין דרחימותא על ידי חמימות הדמים דייקא כנ"ל. שזה עיקר בחי' יין המשמח כי יין בחי' חמימות הדמים. וכשנכלל בקדושה זה עיקר שלימות האהבה דקדושה שמשם עיקר השמחה.כי עיקר השמחה הוא כששמאל נכלל בימין שהוא בחי' הנ"ל כי עיקר השמחה נמשך מכנור של דוד שהוא בחי' עשרה מיני נגינה שמשם עיקר השמחה. כ"ש עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעלך וכו'. וכנור של דוד עיקר ניגונו שמשם השחמה היה דייקא ע"י רוח צפונית שהיתה מנשבת בו כשרז"ל וצפון הוא בשמאל. ומשם דייקא עיקר הניגון והשמח' כי עיקר הניגון והשמח' כשמבררין הרוח טובה מתוך הרוח רעה (כ"ש במ"א בסי' נ"ד בהתורה ויהי מקץ זכרון וכו' ע"ש) דהיינו שמהפכין היצה,ר בהי' הדמים אל הקדושה שעושין המצוות בחמימות דקדושה בהתלהבות וחיות גדול שזה עקירר השמחה וכנ"ל. וז"ש בתקונים שיר משמאלא היינו כנ"ל:

אות ד

וע"כ צרייכן לשמוראת היין מאד מאד ממגע עכו"ם כי אפי' יין של היתר צריכין שמירה גדולה מאד שלא לשתות בסעודת הרשות וכיוצא כי לא זכה משממו וכו' ואפילו בסעודת מצוה צריך ליזהר שלא לשתות יותר מדאי שלא יבא לידי שכרות חס ושלום כדי שלאיתגברו הגבורות חס ושלום וישכח האזהרות של משה לגמרי חס ושלום. וגם יכול לבא לידי העבירות חס ושלום כשרז"ל כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים וכו' כי כל העבירות באין מחמימות הדמים שבשס"ה דיגין שמתגברין על ידי היין המשכר וכמבואר בהתורההנ"ל ומכ"ש שאסור לשתות יין שנגע בו העכו"ם כי תיכף כשהעכו"ם נוגע ביין נמשך עליו אחיזת הע' עכו"ם שהם בחי' הרע שבדמים בחי' עשו אדמוני שהוא בחינת פגם היין בחי' אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם שמשם באין חס ושלום כל העבירו תשבתורה כי יי"ן בגמי' שבעים ובקדושה זוכה לדעת ע"י היין שהוא בחי' ע' פנים לתורה בחי' אגבריה חמרא אדרדקא כי היכי דלימרו כי נכנס יין יצא סוד. אבל כששותה שלא בקדושה מכ"ש וכ,ש יין שנגע בו העכו"ם נאחז בו הרע של השבעי םאומות שאחזיתם ברתיחת הדמים שזהו בחינת יין שמחמם הדמים שעל ידי זה שוכח כל האזהרות של משה ויכול לבא לידי כל העבירות חס ושלום. וזה בחי' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך וכו' אך שמירה ימצו ישתו כל רשעי ארץ וכו' כי פגם כל הרשעים הוא בבחי' שמרי יין בחי'יין פגום בחי' פגם רתיחת הדמים כנ"ל. וזה בחי' כוס התרעלה הנאמר בפורענות כל העכו"ם והרשעים. כי משם מבחי' יין פגום משם כל רשעותם ומשם כל עונשם כנ"ל ולהיפך בקדושה עיקר קיבול השכר נקרא בשם יין כשרז"ל שהצדיקים יזכו ליין המשומר בענביו מששת ימי בראשית וכנ"ל שזהו בחי' כוס ישועות וכו' בחי' כוסי רויה בחי' ה' מנת חלקי וכוסי וכו' שהוא בחי' דוד שהוא בבחי' כוס של ברכה הניתן בימין כי שמאל נכל בימין שמשם עיקר השיר והניגון והשמחה כנ"ל:

וזהבי' הדפוס. שחמל עלינו הש"י באחרית הימים והמציא בעולם חכמת הדפוס כדי שיתרבו ספרים קדושים בעולם. כי ארז"ל דברי םשבכתב אי אתה רשאי לאומרים בע"פ דברי שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב. כי כבר מבואר שתורה שבכתב ותורה שבע"פ זה בחי' משהודוד בחי'תורה ותפלה שהם בחי' מחשבה ודיבור שהם בחי' הזכרון והאזהרהשל משה, והתגברות לנצח המלחמה שזה בחי' דוד כנ"ל ושני הבחינות האלו כ"א צריך לחבירו וא"א לאחד בלא חבירו כנ"ל. וזהו בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ ששניהם צריכין ועיקר שלימות התורה ע"י שניהם דייקא ואין א' בלא חבירו כמ"ש משפטי ה' אמת צדקו יחדיו וכשפרש"י שם ע"ש כי תורה שבכתב בלא שבע"פ אין לה שום שלימות כי אין יודעי ןשום דין ואיך לעשות שום מצוה בלא תורה שבע"פ. וכן תורה שבע"פ בלא תורה שבכתב ג"כ אינו שלימות כי כל עיקר תורה שבעל פה נסמך על תורה שבכתב כי תורה שבעל פה היא פירוש תורה שבכתב כי ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא ועיקר תורה שבכתב הוא בבחי' זכרון כמ"ש כתב זאת זכרון בספר היינו בחי' האזהרות הנ"ל של משה שהוא בחי' זכרון שמזכיר ומזהיר את כל אבר המצות התלויות בו כנ"ל ועל כן הוא בכתב כי עיקר הזכרון בכתב כי בעל פה יכולין לשכוח לגמרי ועל כן צריכין לכותבה דייקא כדי שיתקיים הזכרון שהוא ע"י כתב דייקא. ועל כן דברים שבכתבאי אתה רשאי לאומרם בע"פ כי עיקר האזהרה והזכרון הוא ע"י בחי' כתב כנ"ל. אבל דברים שבע"פ צריכין לומר בע"פ דייקא ואסור לאומרם בכתב. כי תורה שבעל פה שהוא בחי' לבאלידי מעשה כנ"ל שזה א"א כ"א ע"י הדיבור פה שעל ידי הדיבור פה בקדושה מהפכין הגבורות לחסדים וכו' שזה עיקר נצחון המלחמה וכ' כנ,ל. וע"כ צריכין לאומרם בע"פ דייקא ואסור לאומרם בכתב כי הכתב הוא רק בשביל זכרון אבל קשה לבא לידי מעשה ע"י הכתב. כי א"א לבאר בכתב כל פרטי המצוה ודקדוקיה וכל דרכי העשיות והדרכים שיש בעבודת הבורא ית' כי היצה"ר וחיילותיו שנאחזין בעכירת הדמים מתגברין מאד בכל אדם ומבלבלין דעתו הרבה ומתגברין להפוך האמת וע"כ א"א לבאר בכתב הכל. כי דברים הנכתבין בספראפשר להטותם מן האמת ולפרשם כרצונו. וכמו שנמצא כמה וכמה שהפכו דברי אלקים חיים ופירשו בתורה שבכתב פירושים זרים שלא כדברי רז"ל וגילו פנים בתורה שלא כהלכה ובאו לידי כפירות גדולות ע"י פירושיהם הזרים כי בכתב א"א לבאר האמת לתכליתו כי כל אחד יכול לפרש דברים הנכתבים כרצונו. וע"כ נתן לנו הש"י כל דיני התורה ופירושיה בע"פ כי מפה אל פה יכולין לבאר ולפרש היטב האמת לאמתו כל דיינ התורה ודרכיה ועצותיה לאמתתן. אבל בע"פ לבד בלא הכתב ג"כ אינו שלימות כי בע"פ אין לו יסוד וזכרון. וברבות הימים היה יכול חס ושלום להשתכח לגמרי. וע"כ צריכין שניהם בכתב ובע"פ בפרט. כד ילשמור האזהרה והזכרון כי דברים הנכתבים מתקיימים לעולם ובע"פ צריכין כדי לבאר אמתת הדינים ודרכי התורה היטב באמת לאמתו שזה א"א לבאר כ"א ע"פ דייקא. אבל ברבות הימים כשהתגבר הגלות וחשו חז"ל שלא תשתכח התורה שבע"פ מישראל חס ושלום ע"כ התירו לכתוב גם תורהשבע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כי ראו שחשש השכחה גרוע יותר מהחשש שיש בכתיבה שלא יפרשוה כרצונם חס ושלום. כי החששא של שכחה גרוע יותר. וע"כ התירו לכתוב גם תורה שבעל פה אך כשכותבין תורה שבע"פ צריכין לכתוב הרבה מאדמ אמד כדי לבאר ולפרש היטב האמ תלאמתתו כי דברים הנכתבים בספר יכול הקורא לפרשם כרצונו כנ"ל ע"כ צריכין לבאר ולפרש הדבר היטב בכמה פירושים וביאורים ופירוש לפירושים כדי שלא יוכל הטועה לטעות מהפירוש והכוונה האמתיית. וכמו שאנו רואין שמיום התחילו לכתוב תורה שבע"פ נתרבו ספרים הרבה מאד בעולם כי לא סגי בלא הכי כנ"ל בפרט שבכ"פ נתמעטין הלבבות ונחלשין הדיעות כשרז"ל ואנן כסיכתא בגודא לגמרא וכו' (ע"ש בעירובין) וכמבואר בכל ספרי המחברים וע"כ צריכין בכ"פ ספרים הרבה לפרש כוונת דבר רז"ל היטב. וכמו שאנו רואין שהרי"ף קיצר פסקי הגמרא בספריו הקדושים. ואח"כ נתרבו הספרים לבאר ולפרש דבריו או לחלק על דברי ובמקום שלא נראו להם דבריו ואח"כ נתחברו ספרים על נושאי כליו של הרי"ף. וכן בשאר ספרים וכו' וכולם צריכים להעולם מאד ואם לא היו אלו הספרים לא היינו יודעים עתה שום דין. וכן בדרכי מוסר ויראה ועצות ודרכים לעבודת הבוראית' מתרבין בכ"פ ספרים קדושים. הלכ כדי לבאר ולגלות לנו היטב אמתת הדרכים והעצות לזכות לעבודת השי"ת באמת. וכל מה שמתארך הגלות יותר בעו"ה ונתמעטין הלבבות צריןי בכ"פ ספרים הרבהיותר כדי לבאר אמתת הכוונה היטב לשבר מלתעות עול להוציא מלבן של הטועים והכופרים שלא יוכלו להפוך ולהטעות מן האמת חס ושלום על כן ברבות הימים שראה הש"י שהגלו תמתגבר ביותר והלבבות נתמעטין מאד מאד וצריכין ספרים הרבה מאד. ע"כ חמל ה' על עמו וסיבב ברחמיו הנפלאים והמציא בעולם חכמת מלאכת הדפוס כדי שיתרבו ספרים הרבה בעולם. כי כפי ריבוי הספרים של אלו הדורות לא הי' באפשר לכותבן בשום אופן ובאמת אנו צריכין כולם כי בודאי א"א לנו עתה לידע דיני התורה על בוריין כ"א כשיהיה לנו ספרי הש"ס עם פרש"י ותוספות ומהרש"א ושאר מפרשים וספרי הרי"ף עם כל הפירושים וספרי הרא"ש והרמב"ם ונושאי כליו והטור ומפרשיו וספרי האחרונים והרמ"א ונושאי כליהם וכו' וסרפי שו"ת וכו'. שבכל אלו משתמשים הגדולים בספרי תשובותיהם כשרוצים לברר לנו דין לאמתו ובלעדי כל הספרים הנ"ל ויותר מהם א"א עתה לברר הדין לאמתתו. וכן בדרכי עצות ומוסר בעבודת ה' שצריכין כל ספרי המדרשים ופירושיהם וספרי הזוה"ק וכתבי האר"י ז"ל ור"ח וכו' וכו'. ע"כ מה יקרו חסדי היש"ת אשר חמל עלינו ונתן לנו מלאכת הדפוס שעל ידי זה מתרבין הספרים ונקנין בזול גדול ויש ספרים הרבה בכל עיר ואצל כ"א ואחד ועל ידי זה מתקיימת התורה בישראל עתה כי כשכותבין תורה שבע"פ צריכין לכתוב הרבה מאד כדי לבאר האמת לאמתו. ובכל דור ודור שנתמעטין הלבבות יותר צריכין לבאר יותר וצריכין להרבו תבספרים קדושים יותר וכמו שכתב רבינו ז"ל (בסי' ס"א) שכבר יש הרבהספרים ועוד עתידים להיות הרבה ספרים וכולם צרייכם להעולם מאד ואסור להלעיג על אחד מהם וכו'. וז"ש ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ופרש"י יןותר ממה שנתכב הזהר לקיים דברי חכמים בע"פ וא"ת למה לא נכתבו עשות ספרים הרבה אין קץ אם באנו לכתוב לא הספקנו היינו כנ"ל שדברים שבע"פ אם רוצים לכותבם צריכין לכתוב הרבהמאד כנ"ל ע"כ הואחסד גדול מלאכת הדפוס שעל ידי זה יכולים להדפיס ספרים הרבה מד כנ"ל שעל ידי זה לא תשתכח התורה משיראל וכנ"ל:

אות ו ועל זה התנבא יעקב אבינו כשבירך את יהודה שממנו יצא משיח לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה. מחקק זה בחי' הדפוס שהתנבא שלא יסור שבט מיהודה זה בחי' שבט סופר בחי' כתיב הספרים הקדושים של התורה ומחקק זה בחי' הדפוס שתתגלה חכמת הדפוס בעולם ולא תתבטל חקיקת והדפסת ספרי ישראל עד כי יבא שילה דא משה משיח כי ע"י ריבוי הספרים הקדושים ע"י חכמת הדפוס לא תשתכח התורה עד שיבא שילה דא משה משיח. וזה ולו יקהת עמים אוסרי לגפן עירה וכו' כבס ביין וכו' חכלילי עינים מיין וכו' כי לעתיד כשיבא משיח אז יוכללו משהודוד ביחד בתכלית האחדות כי שילה דא משה שהוא משיח וכן דוד הוא משיח כמ"ש משיח אלקי יעקב כי נשמת משיח יהי' כלול משניהם ממשה ודוד ואז תהיה הגאולה שלימה שאין אחריה גלות. כי נזכה לזכור האזהרות של משה ולקיימם בשלימות ע"י בחי' דוד. כי שניהם משה ודוד יוכללו ביחד. וזה בחי' עד כי יבא שילה ולא יקהת עמים שכל העמים שהם הע' אומות יתהפכו אל הקדושה ויתאספו כולם אל משה משיח שזהו בחי' הנ"ל שהדמים נכללין בקדושה ששמאל נכלל בימין וכו' כנ"ל שזהו בי' היין דקדוש' שהוא בחי' דוד כנ"ל. וזה שנסמך מיד אוסרי לגפן וכו' כבס ביין וכו' חכלילי עינים מיין וכו' כי כ"ז הוא בחי' כוס יין של ברכה בחי' יין דקדושה יין המשמח שהוא בחי' שחמימות הדמים נכללין בקדושה להתלהב להש, י על ידם בשמחה גדולה שזה זוכין ע"י בחינ תמשה ודוד כשנכללין יחד דהיינו בחי' מחשבה ודיבור אזהרת התורה והתגברות לקיים התורה לאהוב השי"ת בשני יצרינו וכו' שזהו בחינת תורה שבתכתב ותורה שבע"פ תורה ותפלה כנ"ל שכל זה נתתקן ע"י ריבוי הספרים הקדושים של התורה שנתרבין מאד ע"י הדפוס שעל ידי זה נכללין תורה שבכתב ותורה שבעל פה ע"י שהספרים הקדושים מבארים לנו היטב התורה שבע"פ שהם פירושי וביאורי התורה לאמתתן שע"י זה עיקר נצחון המלחמה שזהו בחי' יין דקדושה וכו' כנ"ל וע"כ נסמך אסרי לגפן וכו' לפסוק לא יסור שבט ומחקק הנ"ל שמרמז על תועלת הדפוס שהוא קיום התורה כנ"ל:

אות ז וזה בחי' שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה וכו'. חותם זה בחי' הדפוס שהואבי' חקיקה וחותם שכנס"י מבקשת מהש"י שתתקשר אליו באמת ע"י בחי' החותם שהוא בחי' הדפוס שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים שהם קיום התורה כנ"ל. וזהו כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש כוו' היינו שהגבורות שהם חמימותהדמים נתהפכו אל הקדושה ושמא לנכלל בימין להתלהב על ידם דייקא בשלהובין דרחימותא כנ"ל שזהו בהי' כלליות תורה שבע"פ ותורה שבכתבמשה ודוד שזה זוכין ע"י ריבוי הספרים הקדושים שנתרבין ע"י הדפוס שהוא בחי' חותם דקודשה כנ"ל:

אות ח וזה בחי'כלי היין שיש להם הכשר ע"י שמשהין אותם י"ב חודש. כי י"ב חודשהם שנה שכלולה משס"ה ימים שהם כנגד שס"ה גידין. וע"כ כשהקנקנים של יין שוהין שנה נמתק ונתבטל היין האסור הבלוע בהם כי עיקר איסור היין הוא בבחי' השס"ה גידין ששם הדמים כנ"ל. ע"כ ע"י שעובר עליהם שנה שלימה שהיא כלולה משס,ה ימים על ידי זה נמתק ונתבטל פגם השס"ה גידין. ועל ידי זה נכשרין קנקני היין כי בכל שנה יש יום אחד הקדוש והנורא שכלול מכל השס"ה ימים והוא יום הכפורים שכלול מכל שס"ה ימות השנה והוא תיקון כולם כמ"ש ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יוה"כ כשרז"ל. כי בו נתכפרין ונתתקנין כל העונות הבאים מהדמים שבשס"ה גידין ועל ידי זה נתתקן ונמתק פגם היין שהוא בחי' פגם הדמים כנ"ל. וזהשכל מצות עבודת יוה"כ תלתה התורה במיתת בני אהרן כמ"ש אחרי מות שני בני אהרן וכו' ואל יבא בכל עת ולא ימות כדרך שמתו בני וכשפרש"י שם. ושם באותה הפ' מבואר כל עבודת יוה"כ כיבני אהרן מתו ע"י פגם היין כשרז"ל שתויי יין נכנסו למקדש. וע"כ יוה"כ הוא התיקון שלהם. כי יהו"כ מתקן כל הששס"ה גידין שהם בחי' שס"ה ל"ת שבאים מהדמים שהם בחי' פגם היין וכנ"ל. וע"כ כשעובר שנה על קנקני היין וכל שנה כלולה משס"ה ימים שנכללין ביוה"כ ועל ידי זה נתתקנין כנ"ל ע"כ על ידי זה נכשרין הקנקנים מפגם היין כי תיקון הדמים שבשס"ה גידין שנתתקנין בשס"ה ימים ע"י יוה"כ הוא תיקון היין כנ"ל:

אות ט ואלו י"ב חדשי השנה שכללותם הם שס"ה ימים (כי אע"פ שיש שנה שפחותה או יתירה משס"ה ימים אעפ"כ עיקר השנה היא בבחי' שס"ה ימים כי זהו סוד העיבור שעל ידי זה נתמלאין כל השנים ונעשין כולם בבחי' שס"ה ימים כידוע) הם בחי' י"ב שבטי י"ה כידוע. ואלו הי"ב שבטים היו להם י"ב אבנים שנשא הכ"ג על לבו שהי' מפותחים פתוחי חותם קודש לה' שהם האורים ותומים שמהם היו שואלים כל העצות. ומאלו הי"ב אבנים של הי"ב שבטים שהי' פתוחי חותם קודש משם נמשכין כל החותמות שבקדושה ומשם הכח של הדפסת ספרי ישרא להקדושים שהם בחי' חותם דקדושה כנ"ל שעל ידם עיקר שלימות ביאורי התורה וכו' כנ"ל שעל ידי זה נתתקנין הדמים שבשס"ה גידין כנ"ל שהם כנגד שס"ה ימים הכלולים בי"ב חדשי השנה שהם כנגד י"ב שבטים י"ב אבנים הנ"ל שהם פתוחי חותם קודש לה' כנ, לכי מהאורים והתומים הי' שואלים כל העצות והדרכים איך להתנהג ועכשיו אין לנו כהן ולא אורים ותומים ואין לנו ממי לשאול עצות כי אם ע"י הספרים הקדושים של התורה שנתרבין ע"י הדפוס שהוא חותם דקדושה כנ"ל. נמצא שחותם הדפוס הוא בחי' חותם הקדוש של שתים עשרה אבני החשן והאפוד כנ"ל ומשם יקבלו כחו כנזכר לעיל:

אות י וזה גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יוה"כ כנ"ל. גלמי ראו עיניך שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיטו וכו' כשרז"ל והראה לו במה יתקיים העולם באחרית הימים האלה בעיקבות משיחא והראה לו שעתה קיום התורה שהואקיום העולם הוא על ידי ריבוי הספרים הקדושים שנתרבין ע"י חותם דקודשה שהוא מלאכת הדפוס כנ"ל. וזה ועל ספרך כולם יכתבו כולם דייקא שכל החידושין של הצדיקים כולם יהיו נכתבין על ספריך כי עכשיו נתכב הכל בביאור היטב ע"י מלאכת הדפוס כנ"ל שעל ידי זה נשלם תורה שבכתב ותורה שבע"פ שע"י זהנתתקנין הדמים שבשס"ה גידין שזהו בחינת יוה"כ ענ"ל וזהו ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יוה"כ כי הם בחינת אחת כנ"ל: