הלכות יין נסך ד

אות א

ענין יין נסך שנאסר היין בנגיעה בעלמא כשנוגע בו עכו"ם מה שלא מצינו כן בשום דבר שיהיה נאסר ע"י נגיעת עכו"ם:

ע"פ התורה בקרוב עלי מרעים וכו' בסי' ל"ו ע"ש מבואר שם שעיקר נסיון וצירוף של כל אדם הוא בתאוות ניאוף שהיא כלליות כל התאוות והמדות רעות שלכל השבעים אומו. כי כל נפש מישראל מושרש בע' נפשות בית יעקב שהם בחי' ע' פנים לתורה וכו'. ולעומת זה הם הע' עכו"ם שנאחזים בכל התאוות והמדות רעות וכו' וא"א לבא להתגלות בתורה ועבודה כ"א ע"י שמשברין הקליפה הקודמת לפרי שהם כל התאוות שעיקרם הוא תאוה הכלליות הנ"ל. ועל כן משה רבינו שהוא כלל התורה היה פרוש כ"כ וכו' וכנגדו בקליפה בלעם שהיה משוקע ביותר בזוהמת תאוה זאת וכו' ע"ש. והתיקון להרהורי ניאוף לומר שמע וברוך שם כוו' ע"ש כל זה היטב:

וזהו בחי' איסור יין שנגע בו העכו"ם. כי יין כלול מב' בחינות מטוב ורע וכו'. כי שורש היין בקדושה גבוה מאד. כי הוא כלול מכל הע' פנים לתורה. שהם בחי' שבעים נפשות בית יעקב בחי' ע' זקנים. וע"כ ארז"ל כל המתיישב דעתו ביינו יש בו מדעת ע' זקנים כי יין ניתן בשבעים אותיות וכו'. אבל את זה לעומת זה כי למטה נחאז בהיין הרע של כל הע' אומות שהוא הרע של כל התאוות שעיקרם וכללותם הוא תאוות ניאוף וכנראה גם בחוש שע"י שכרות היין נתערבב הדעת ובא רתיחת הדמים שמשם כל התאוות בפרט תאוה הנ"ל. וכש"ש אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם היינו רתיחות הדמים שמשם חמימות תאוה הנ"ל. וכ"ש לענין היין עיניך יראו זרות וכשפרש"י שמסיתו להביט בזנות וכו' וזהו עיניך דייקא כי הוא בחי' רע הכולל של כל העי"ן עכו"ם. שעל זה נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' כמובא שם בהתורה הנ"ל פסוק זה לענין זה ע"ש. וזהו שארז"ל שהיין נקרא תירוש זכה נעשה ראש היינו בחי' ראש ומוחין בחי' ע' פנים לתורה שזה עיקר הדעת והמוחין כי אין חכמה כחמת התורה. לא זכה נעשה רש בחי' פגם התאוה הנ"ל. שמשם בא עניות בבחי' ורועה זונות יאבד הון. וכתיב בעד אשה זונה עד ככר לחם כמובא במ"א. וע"כ ארז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. היינו כנ"ל:

אות ב

וע"כ צריכין לשמור היין מאד ממגע עכו"ם. כי העכו"ם נאחזין בהרע של כל התאוות שעיקרם הוא תאוה הנ"ל וע"כ תיכף שהן נוגעי ןבהיין נתהפך היין לרע גמור כי נאחז בו הרע של העכו"ם שהוא ההיפך מקדושת ישראל שכלולים בע' נפשות בית יעקב. וע"כ הוא נאסר תיכף לישראל. וזה שארז"ל שגזרו על יינם משום בנותיהן היינו כנ"ל. כי ע"י יינם של עכו"ם נתעורר הרע שבו שהוא תאוות ניאוף וע"כ גזרו על יינם משום בנותיהן וכנ"ל:

אות ג וע"כ אפילו יין כשר של ישראל. צריך כל איש ישראלי ליזהר מאד ממנו. כמובא בכל הספרי קודש גודל האזהרה להתרחק מאד מאד ממשקה המשכר. בפרט מלשתות הרבה חס ושלום עד שיוכל לבא לידי שכרות חס ושלום. כי אין מי שיוכל לשתות יין כראוי כ"א צדיק האמת. שהוא זך מכל וכל שהוא נקי וזך לגמרי מכל התאוות והעיקר מתאוה הכלליות הנ"ל. ועליו נאמר זכה נעשה ראש. כי כששותה יין אין בו שום מגע עכו"ם כלל. שהוא תאוה הנ"ל שכלולה מהרע של כל הע' עכו"ם. אבל מי שאינו זך מהתאוות כששותה יין בפרט כששותה הרבה חס ושלום. יכול להתאחז בו בחינת מגע עכו"ם חס ושלום שיתעוררו בו רתיחת הדמים שהוא בחי' הרע של כל הע' עכו"ם שהוא בחי' תאוה הנ"ל כנ"ל:

אות ד כי אין לשתות יין ומשקה המשכר כ"א מעט להרחיב דעתו וגם זה בשבת ויו"ט ובסעודת מצוה דייקא. כי עיקר קדושת היין נמשך רק מקדושת שבת שהוא תחלה למקראי קודש שכל קדושת הימים טובים נמשך משם שזהו בחי' קושת הצדיק האמת שהוא בבחי' שבת כידוע שעליו נאמר זכה נעשה ראש כנ"ל. וזהו בחי' הקידוש של שבת על כוס יין דייקא שממשיכין קדושת שבת ע"י היין דייקא. כי קדושת שבת הוא בחי' כל הע' פנים לתורה שמאירין עיקרם בשבת שבו ניתנה התורה. כי שבת עיקר כלליות הקדושה של כל הע' נפשות בית יעקב שלכל הע' אנפין נהירין שהם ע' פנים לתורה הנ"ל. וזאת הקדושה ממשיכין ע"י כוס יין דייקא. כי אז היין בתכלית הקדושה בבחי' דעת של ע' זקנים הנ"ל. כי יין עולה שבעי םשהוא בחי'ע' תיבין שבקידוש. כי ע"י קידוש על היין ממשיכין כל הע' פנים וכו' הנ"ל. וע"כ זווגן של ת"ח הוא רק משבת לשבת. כי אז בשת נמשך בחי' הע' פנים הנ"ל שהוא בחי' ע' נפשות בית יעקב שהוא בחי' קדושת הברי תואז יוכל להמשיך נשמה קדושה מבחי' ע' נפשות הנ"ל:

אות ה ועיקר הכל תלוי בהתקשרות לצדיקי אמת שכבר זכו לקדושת הברית בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו שעל ידם יכול כ"א להמשיך על עצמו בחי' קדושת שבת שהוא בחי' קדושת הברית שהוא בחי' ע' פנים ע' נפשות הנ"ל. ואז דייקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויו"ט לשמח נפשו להרחיב דעתו כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקות נעימות עריבות קדושת התורה קדושת ישראל שהוא בחי' קודשת שבת שנמשך עלינו בכח הצדיקי אמת הנ"ל. כי באמת יודע כל א' בנפשו שאין בידו לפי מעשינו להמשיך עלינו קודשת שבת וישראל והתורה כ"א ע"י הצדיקי אמת שכבר קידשו עצמם מכל התאוות בפרט מהתאוה הנ"ל. והם שמחתינו וקדושתינו שעל ידם מרחם עלינו הש"י שיוכל להתעורר מעט הטטוב שבקרבינו להרגיש קדושת שבת ויו"ט ולשמוח בישועתו ע"י שתיית יין אז במדה ובמשקל לזכות שיהי' בבחי' יין המשמח בחי'י ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן בחי' ע' פנים וכו' הנ"ל לזכות ע"י השמחה דקדושה להתדבק בהש"י להרגיש ביותר גדולת הש"י וגדולת הצדיקי אמת וגדולת התורה כל חד כפום מה דמשער בליבי':

אות ו אבל מי שקובע עצמו על היין בכל יום ושותה הרבה בערב ובבקר בכל ימות החול. עד שבא כמה פעמים לידי שכרות גם בימי החול. ולא די להם בכל זה כ"א שחולקים מאד על הצדיקי האמת והנלווים אליהם. וחורקים שינם עליהם מאד בכל מיני התנגדות וליצנות עד שמתירין דמם ממש. על זה נאמר אל תרא יין כי יתאדם. שאחריתו דם ממששמתירין לשפוך דם ישראל הכשרים. וזהו למי אוי למי אבוי למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין וכו'.שמרבים מחלוקת מאד מאד בישראל עד שבאים לידי הכאות ופצעים חנם ומשיחים ומרבים ומתלוצצים מאד מכל דרכי הכשרים האמתיים ההולכים בדרכי אבותינו ורבותינו הקדושים אשר מעולם. ועל זה נאמר לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם. כל שוגה בו היינו אפילו מי שהוא איש כשר קצת ואינו מתעורר תיכף ע"י שתיית היין לליצנות גמור רק ששוגה בו שעל ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו עד שמהפך האמת. ועל ידי זה הוא דובר סרה על יראי ה' האמתיים כי נדמה לו שנטו מן האמת חס ושלום אבל כל טעותו ושגגתו בא ע"י ריבוי היין ששתה בכל יום. וע"כ בודאי גם הוא לא יחכם בחי' כל שוגה בו לא יחכם. כי לא זכה בשתייתו לראש ומוחין וחכמה רק להיפך כנ"ל בחי' לא זכה נעשה רש אין עני אלא מן הדעת בחינת לא זכה משממו. שנתערבב ונשתומם דעתם עד שמדברים ומחפים דברי שקר וכזב כאלה על צדיקי אמת וכשרים וישרים ותמימים הנלוים אליהם:

אות ז

וכל אריכת הגלות בעוה"ז נמשך על ידי זה. כי עיקר הגלות נמשך ע"י גלות נפשות ישראל בתאוותיהן ומדותיהן הרעות שעיקרם הוא תאוות ניאוף כמבואר בהתורה הנ"ל שכל נפש מישראל מוכרח לבא בגלות הנ"ל ומשם נמשך גם הגלות הגשמי ואין תקנה לזה כ"א לצעוק ולזעוק ולהתפלל הרבה להש"י כ"ש שם שצריכין לצעוק עק קלין כמו היולדת ממש וכו' ע"ש. אבל אלו השותי יין לא די שהם רחוקים מכל הדרכים האמתיים האלה אף גם הם מתלוצצים מכל ההולכים בהם באמת העוסקים בתפלה ובצעקה הרבה להש"י להנצל ממרירות הגלות בכלל ובפרט של כ"א וא' מה שלבו יודע מרת נפשו איך הגלות של התאוות משתטח כנגדו כל כך. וע"י זה שהם מתלוצצים מהם ומדברים עליהם כל הרעות ועומדים עליהם ורודפים אותם בכל מניי הרדיפות ע"י זה הם מרחקים הרבה הרבה מדרכים האמתיים הנ"ל לצעוק ולהתפלל להש"י תמיד. ועל ידי זה מתגבר עליהם גלות התאוות ביותר. שעל ידי זה מתארך גם הגלות הגשמי בעו"ה כי הכל תלוי זה בזה וכנ"ל. ואנחנו לא נדע מה נעשה להנצל מהם כי הוא יתברך יודע תעלומות לב שכוונתינו לשמים באמת. ואין לונ על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים. ואנחנו על משמרתינו נעמוד לצעוק ולזעוק להש,י בכל כחינו. עד ישקיף וירא ה' משמים להציל אותנו מכל מיני גליות מגלות התאוות ומגלות הע' עכו"ם. ומגלות השונאים של אחב"י שעומדים עלינו חנם שזה גרוע מהכל. כי עיקר חורבן בית שני היה על ידי מחלוקת ושנאת חנם. וזה עיקר אריכת הגלות בעו"ה כידוע ומובן לכל משכיל באמת. וזה שאמר דהמע"ה ישיחו בי יושב ישער ונגינות שותי שכר. ואני תילתי לך ה' עת רצון וכו' שכנגד ריבוי המחלוקת של השונאים שמשיחים ומדברים כל הרעות שעיקר התגברותם ע"י ריבוי שתייתם ממשקה המשכר בי' ונגינות שותי שכר. ואני אין לי שום עצה כנגד זה כי אם תפילה ותחנונים להש"י. בחי' ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' וכנ"ל:

אות ח וע"כ אומרים פסוק זה ואני תפילתי וכו' בשבת במנחה. כי אז במנחת שבת ה וא עיקר המשכת הע' פנים לתורה הנ"ל. שנמשכין בשבת ועיקרם בשבת במנחה שאז עולין לתכלית קדושה העליונה של שבת כידוע בזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל:

וע"ז במנחשה של שבת הוא עיקר זיכוך ובירור של היין. כי בכניסת שבת מקדשים על היין שעל ידי זה מקבלים קדושת שבת בחי' קדושת הע' פנים ואז היין בקדושה גדולה כנ"ל. אבל עיקרתכלית שלימות קדושת היין שהוא קדושת הע' פנים לתורה מקבלין ביותר במנחת שבת כנ"ל. כי אז עיקר ביטול כל הדינים לגמרי שמהם אחיזת הרע של היין שהוא בחי' דמים בחי' דינים והכל נמתק ונתבטל ע"י קדושת שבת שאז מקדשין על היין. אך עיקר ההמתקה וביטול הדינים נמשך במנחת שבת שאז הוא רעוא דרעווין. וע"כ אומרים אז קריבו לי חזו חילי דלית דינין דתקיפין וכו' היינו כנ"ל. וע"כ אומרים אז ואני תפילתי וכו'. כי אז ממשיכין עת רצון לבטל כל הדיני שמהם נמשך הרע של כל שותי שכר שמהם כל הדינים והקטרוגים והמחלוקת. כי הכל נמתק ונתבטל ע"י ריבוי החסד הנמשך בעת רצון שהוא מנחת שבת שאז נסתלק משה רבינו ויוסף ודוד. כי ריבוי ועוצם המחלוקת שלהם א"א להמתיק ולבטל כ"א בכח גדולי הצדיקי אמת שנסתלקו בעת רצון. כי כל מה שהדין גדול ביותר צריכין להמשיך חסד גדול ביותר להמתיקו ולבטלו. וגודל הדינים והמחלוקת של בחי' השותי שכר הנ"ל א"א לבטל כ"א ע"י גודל העת רצון הנמשך בכח הסתלקות הצדיקים הגדולים הנ"ל:

אות ט

וע"כ ישראל בגלות נקראים שכורת ולא מיין. כי הגלות הוא בחי' שכרות שהוא בחי' הרע של היין שהוא הרע ש להע' עכו"ם שהם תאוותיהן הרעות שמשם כל הגליות כנ"ל וזה יחוגו וינועו כשכור וכ'. ואין תקנה לזה כ"א ויצעקו אל ה' בחי' צעקת הע' קלין הנ"ל בחי' ואני תפילתי וכו' וכנ"ל: