הלכות יין נסך ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין יין נסך שנאסר היין בנגיעה בעלמא כשנוגע בו עכו"ם מה שלא מצינו כן בשום דבר שיהיה נאסר ע"י נגיעת עכו"ם:
And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: one who removes the hair from the armpit etc. transgresses the prohibition of "lo yilbash gever" etc. Because hairs are the surplus of the intellect (mosar ha-mochin) and they are in the aspect of vestments — as is understood from the said discourse at its end: in the aspect of "livushei k'salg chivar v'sei'ar reishei k'amar nakeh" ("his garments were white as snow and the hair of his head like pure wool").
ע"פ התורה בקרוב עלי מרעים וכו' בסי' ל"ו ע"ש מבואר שם שעיקר נסיון וצירוף של כל אדם הוא בתאוות ניאוף שהיא כלליות כל התאוות והמדות רעות שלכל השבעים אומו. כי כל נפש מישראל מושרש בע' נפשות בית יעקב שהם בחי' ע' פנים לתורה וכו'. ולעומת זה הם הע' עכו"ם שנאחזים בכל התאוות והמדות רעות וכו' וא"א לבא להתגלות בתורה ועבודה כ"א ע"י שמשברין הקליפה הקודמת לפרי שהם כל התאוות שעיקרם הוא תאוה הכלליות הנ"ל. ועל כן משה רבינו שהוא כלל התורה היה פרוש כ"כ וכו' וכנגדו בקליפה בלעם שהיה משוקע ביותר בזוהמת תאוה זאת וכו' ע"ש. והתיקון להרהורי ניאוף לומר שמע וברוך שם כוו' ע"ש כל זה היטב:
Additional note: A sword is considered like a corpse. The primary susceptibility to impurity — even as a secondary vessel from a corpse — is particularly in metal vessels. «Whole stones you shall build» [Devarim 27:6] — «and you shall not lift iron upon them» — yet they have purification in the mikveh and rectification through hagalah and kashering.
וזהו בחי' איסור יין שנגע בו העכו"ם. כי יין כלול מב' בחינות מטוב ורע וכו'. כי שורש היין בקדושה גבוה מאד. כי הוא כלול מכל הע' פנים לתורה. שהם בחי' שבעים נפשות בית יעקב בחי' ע' זקנים. וע"כ ארז"ל כל המתיישב דעתו ביינו יש בו מדעת ע' זקנים כי יין ניתן בשבעים אותיות וכו'. אבל את זה לעומת זה כי למטה נחאז בהיין הרע של כל הע' אומות שהוא הרע של כל התאוות שעיקרם וכללותם הוא תאוות ניאוף וכנראה גם בחוש שע"י שכרות היין נתערבב הדעת ובא רתיחת הדמים שמשם כל התאוות בפרט תאוה הנ"ל. וכש"ש אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם היינו רתיחות הדמים שמשם חמימות תאוה הנ"ל. וכ"ש לענין היין עיניך יראו זרות וכשפרש"י שמסיתו להביט בזנות וכו' וזהו עיניך דייקא כי הוא בחי' רע הכולל של כל העי"ן עכו"ם. שעל זה נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' כמובא שם בהתורה הנ"ל פסוק זה לענין זה ע"ש. וזהו שארז"ל שהיין נקרא תירוש זכה נעשה ראש היינו בחי' ראש ומוחין בחי' ע' פנים לתורה שזה עיקר הדעת והמוחין כי אין חכמה כחמת התורה. לא זכה נעשה רש בחי' פגם התאוה הנ"ל. שמשם בא עניות בבחי' ורועה זונות יאבד הון. וכתיב בעד אשה זונה עד ככר לחם כמובא במ"א. וע"כ ארז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. היינו כנ"ל:
And it is known that the beginning of the contraction (tzimtzum) is the aspect of Malchus. For even though Malchus is the last attribute, even so at the highest level, in the ultimate heights, the essential beginning is from the aspect of Malchus concealed in the Ein Sof — as is known to those who understand. From there is the beginning of the contraction for the sake of creation. For "sof ma'aseh b'machashavah techilah" ("the end of the deed is first in thought") — in the aspect of "Ani rishon v'Ani acharon" etc. ("I am first and I am last"). "Ani" is the aspect of Malchus, as is known. And as it is written there in that verse: "Ko amar Hashem Melech Yisrael v'go'alo Ani rishon v'Ani acharon" ("So says Hashem, King of Israel and his Redeemer: I am first and I am last"). That is: the aspect of Malchus, the aspect of "King of Israel" which is called Ani — it is at the beginning and the end, etc.
אות ב וע"כ צריכין לשמור היין מאד ממגע עכו"ם. כי העכו"ם נאחזין בהרע של כל התאוות שעיקרם הוא תאוה הנ"ל וע"כ תיכף שהן נוגעי ןבהיין נתהפך היין לרע גמור כי נאחז בו הרע של העכו"ם שהוא ההיפך מקדושת ישראל שכלולים בע' נפשות בית יעקב. וע"כ הוא נאסר תיכף לישראל. וזה שארז"ל שגזרו על יינם משום בנותיהן היינו כנ"ל. כי ע"י יינם של עכו"ם נתעורר הרע שבו שהוא תאוות ניאוף וע"כ גזרו על יינם משום בנותיהן וכנ"ל:
Therefore during the Counting period (Sefirah) — when one must purify oneself from the blood of menstrual impurity (dam nidos), which is the impurity of Egypt (zuhamas Mitzrayim) — therefore then it is forbidden to cut the hairs. For the hairs are the aspect of "sheva machlafos rosho" (seven locks of his head) said regarding Shimshon, who was a Nazirite of God — which are the aspect of the seven midos (attributes) that pass and flow through the brain. And during the Counting one must count seven weeks, which are the aspect of the seven midos, to refine and purify the midos — through which one purifies oneself and one's garments from the blood of menstrual impurity mentioned in the said discourse, see there.
אות ג וע"כ אפילו יין כשר של ישראל. צריך כל איש ישראלי ליזהר מאד ממנו. כמובא בכל הספרי קודש גודל האזהרה להתרחק מאד מאד ממשקה המשכר. בפרט מלשתות הרבה חס ושלום עד שיוכל לבא לידי שכרות חס ושלום. כי אין מי שיוכל לשתות יין כראוי כ"א צדיק האמת. שהוא זך מכל וכל שהוא נקי וזך לגמרי מכל התאוות והעיקר מתאוה הכלליות הנ"ל. ועליו נאמר זכה נעשה ראש. כי כששותה יין אין בו שום מגע עכו"ם כלל. שהוא תאוה הנ"ל שכלולה מהרע של כל הע' עכו"ם. אבל מי שאינו זך מהתאוות כששותה יין בפרט כששותה הרבה חס ושלום. יכול להתאחז בו בחינת מגע עכו"ם חס ושלום שיתעוררו בו רתיחת הדמים שהוא בחי' הרע של כל הע' עכו"ם שהוא בחי' תאוה הנ"ל כנ"ל:
And then, because during [the Counting] one is engaged in purifying and sanctifying the brain and da'as from the impurity of Egypt, therefore then the judgments (dinim) are strengthened even more — for everything is clarified through thought (machshavah). And therefore one must guard the hairs and it is forbidden to cut them, so that all the surplus of the brain may be drawn out through the hairs — so that no surplus remains in the brain. For then one must refine the brain, and then the dregs of the brain are aroused to rise up to the brain, and therefore one needs the hairs then to draw out all the surplus, so that no surplus remains in the brain.
אות ד כי אין לשתות יין ומשקה המשכר כ"א מעט להרחיב דעתו וגם זה בשבת ויו"ט ובסעודת מצוה דייקא. כי עיקר קדושת היין נמשך רק מקדושת שבת שהוא תחלה למקראי קודש שכל קדושת הימים טובים נמשך משם שזהו בחי' קושת הצדיק האמת שהוא בבחי' שבת כידוע שעליו נאמר זכה נעשה ראש כנ"ל. וזהו בחי' הקידוש של שבת על כוס יין דייקא שממשיכין קדושת שבת ע"י היין דייקא. כי קדושת שבת הוא בחי' כל הע' פנים לתורה שמאירין עיקרם בשבת שבו ניתנה התורה. כי שבת עיקר כלליות הקדושה של כל הע' נפשות בית יעקב שלכל הע' אנפין נהירין שהם ע' פנים לתורה הנ"ל. וזאת הקדושה ממשיכין ע"י כוס יין דייקא. כי אז היין בתכלית הקדושה בבחי' דעת של ע' זקנים הנ"ל. כי יין עולה שבעי םשהוא בחי'ע' תיבין שבקידוש. כי ע"י קידוש על היין ממשיכין כל הע' פנים וכו' הנ"ל. וע"כ זווגן של ת"ח הוא רק משבת לשבת. כי אז בשת נמשך בחי' הע' פנים הנ"ל שהוא בחי' ע' נפשות בית יעקב שהוא בחי' קדושת הברי תואז יוכל להמשיך נשמה קדושה מבחי' ע' נפשות הנ"ל:
And this is the aspect of the Nazirite's prohibition against cutting his hair — for "ha-ro'eh sotah b'kilkulah yizir atzmo min ha-yayin" ("one who sees a Sotah in her disgrace should take a Nazirite vow to abstain from wine"). It turns out that the essential Nazirite vow comes on account of rectification of the covenant, which is the rectification of da'as. Therefore one must be careful then not to cut the hairs, so that all the surplus may be drawn out, etc., as mentioned.
אות ה ועיקר הכל תלוי בהתקשרות לצדיקי אמת שכבר זכו לקדושת הברית בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו שעל ידם יכול כ"א להמשיך על עצמו בחי' קדושת שבת שהוא בחי' קדושת הברית שהוא בחי' ע' פנים ע' נפשות הנ"ל. ואז דייקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויו"ט לשמח נפשו להרחיב דעתו כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקות נעימות עריבות קדושת התורה קדושת ישראל שהוא בחי' קודשת שבת שנמשך עלינו בכח הצדיקי אמת הנ"ל. כי באמת יודע כל א' בנפשו שאין בידו לפי מעשינו להמשיך עלינו קודשת שבת וישראל והתורה כ"א ע"י הצדיקי אמת שכבר קידשו עצמם מכל התאוות בפרט מהתאוה הנ"ל. והם שמחתינו וקדושתינו שעל ידם מרחם עלינו הש"י שיוכל להתעורר מעט הטטוב שבקרבינו להרגיש קדושת שבת ויו"ט ולשמוח בישועתו ע"י שתיית יין אז במדה ובמשקל לזכות שיהי' בבחי' יין המשמח בחי'י ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן בחי' ע' פנים וכו' הנ"ל לזכות ע"י השמחה דקדושה להתדבק בהש"י להרגיש ביותר גדולת הש"י וגדולת הצדיקי אמת וגדולת התורה כל חד כפום מה דמשער בליבי':
And this itself is the aspect of the prohibition against cutting hairs during the days of the Omer Counting — for we count the days for the Omer. And the Omer is a grain-offering of barley (minchas se'orim), which is the aspect of the meal offering of jealousy (minchas kina'os) used in the examination of the Sotah — through which the woman is purified to her husband. As is brought in the holy Zohar: "u'v'hai minchas kina'os is'chabrat eshes chayil b'va'alah" ("and through this meal offering of jealousy, the Woman of Valor is united with her husband"). Therefore during the days of the Counting — when we count toward the bringing of the barley Omer, which is the meal offering of jealousy — then we must be careful not to cut the hairs, like the Nazirite. For the Nazirite vow also comes through the meal offering of jealousy, as mentioned.
אות ו אבל מי שקובע עצמו על היין בכל יום ושותה הרבה בערב ובבקר בכל ימות החול. עד שבא כמה פעמים לידי שכרות גם בימי החול. ולא די להם בכל זה כ"א שחולקים מאד על הצדיקי האמת והנלווים אליהם. וחורקים שינם עליהם מאד בכל מיני התנגדות וליצנות עד שמתירין דמם ממש. על זה נאמר אל תרא יין כי יתאדם. שאחריתו דם ממששמתירין לשפוך דם ישראל הכשרים. וזהו למי אוי למי אבוי למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין וכו'.שמרבים מחלוקת מאד מאד בישראל עד שבאים לידי הכאות ופצעים חנם ומשיחים ומרבים ומתלוצצים מאד מכל דרכי הכשרים האמתיים ההולכים בדרכי אבותינו ורבותינו הקדושים אשר מעולם. ועל זה נאמר לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם. כל שוגה בו היינו אפילו מי שהוא איש כשר קצת ואינו מתעורר תיכף ע"י שתיית היין לליצנות גמור רק ששוגה בו שעל ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו עד שמהפך האמת. ועל ידי זה הוא דובר סרה על יראי ה' האמתיים כי נדמה לו שנטו מן האמת חס ושלום אבל כל טעותו ושגגתו בא ע"י ריבוי היין ששתה בכל יום. וע"כ בודאי גם הוא לא יחכם בחי' כל שוגה בו לא יחכם. כי לא זכה בשתייתו לראש ומוחין וחכמה רק להיפך כנ"ל בחי' לא זכה נעשה רש אין עני אלא מן הדעת בחינת לא זכה משממו. שנתערבב ונשתומם דעתם עד שמדברים ומחפים דברי שקר וכזב כאלה על צדיקי אמת וכשרים וישרים ותמימים הנלוים אליהם:
And therefore, because the armpit hair and similar body hairs — which are among the body hairs to which the essential surplus of the brain flows, since the brain spreads throughout the entire body, and there in the armpit and the area of nakedness (beis ha-erva), which are full of sweat, is the essential surplus — therefore it is forbidden to shave them, so that the surplus not overpower the brain, God forbid. This is the aspect of the blemish of the covenant, which is the blemish of da'as. And therefore one who does this transgresses the prohibition of "lo yilbash gever" etc., for this prohibition is for the sake of guarding the covenant, which is the guarding of da'as, as mentioned.
אות ז וכל אריכת הגלות בעוה"ז נמשך על ידי זה. כי עיקר הגלות נמשך ע"י גלות נפשות ישראל בתאוותיהן ומדותיהן הרעות שעיקרם הוא תאוות ניאוף כמבואר בהתורה הנ"ל שכל נפש מישראל מוכרח לבא בגלות הנ"ל ומשם נמשך גם הגלות הגשמי ואין תקנה לזה כ"א לצעוק ולזעוק ולהתפלל הרבה להש"י כ"ש שם שצריכין לצעוק עק קלין כמו היולדת ממש וכו' ע"ש. אבל אלו השותי יין לא די שהם רחוקים מכל הדרכים האמתיים האלה אף גם הם מתלוצצים מכל ההולכים בהם באמת העוסקים בתפלה ובצעקה הרבה להש"י להנצל ממרירות הגלות בכלל ובפרט של כ"א וא' מה שלבו יודע מרת נפשו איך הגלות של התאוות משתטח כנגדו כל כך. וע"י זה שהם מתלוצצים מהם ומדברים עליהם כל הרעות ועומדים עליהם ורודפים אותם בכל מניי הרדיפות ע"י זה הם מרחקים הרבה הרבה מדרכים האמתיים הנ"ל לצעוק ולהתפלל להש"י תמיד. ועל ידי זה מתגבר עליהם גלות התאוות ביותר. שעל ידי זה מתארך גם הגלות הגשמי בעו"ה כי הכל תלוי זה בזה וכנ"ל. ואנחנו לא נדע מה נעשה להנצל מהם כי הוא יתברך יודע תעלומות לב שכוונתינו לשמים באמת. ואין לונ על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים. ואנחנו על משמרתינו נעמוד לצעוק ולזעוק להש,י בכל כחינו. עד ישקיף וירא ה' משמים להציל אותנו מכל מיני גליות מגלות התאוות ומגלות הע' עכו"ם. ומגלות השונאים של אחב"י שעומדים עלינו חנם שזה גרוע מהכל. כי עיקר חורבן בית שני היה על ידי מחלוקת ושנאת חנם. וזה עיקר אריכת הגלות בעו"ה כידוע ומובן לכל משכיל באמת. וזה שאמר דהמע"ה ישיחו בי יושב ישער ונגינות שותי שכר. ואני תילתי לך ה' עת רצון וכו' שכנגד ריבוי המחלוקת של השונאים שמשיחים ומדברים כל הרעות שעיקר התגברותם ע"י ריבוי שתייתם ממשקה המשכר בי' ונגינות שותי שכר. ואני אין לי שום עצה כנגד זה כי אם תפילה ותחנונים להש"י. בחי' ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' וכנ"ל:
Note: Lo Yilbash, Halacha 4 is included in Halachos of Giluach, Halacha 4; and Halacha 5 is in Halachos of Ribis (Interest), Halacha 5, Aois 52.
אות ח וע"כ אומרים פסוק זה ואני תפילתי וכו' בשבת במנחה. כי אז במנחת שבת ה וא עיקר המשכת הע' פנים לתורה הנ"ל. שנמשכין בשבת ועיקרם בשבת במנחה שאז עולין לתכלית קדושה העליונה של שבת כידוע בזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל:
Niddah
וע"ז במנחשה של שבת הוא עיקר זיכוך ובירור של היין. כי בכניסת שבת מקדשים על היין שעל ידי זה מקבלים קדושת שבת בחי' קדושת הע' פנים ואז היין בקדושה גדולה כנ"ל. אבל עיקרתכלית שלימות קדושת היין שהוא קדושת הע' פנים לתורה מקבלין ביותר במנחת שבת כנ"ל. כי אז עיקר ביטול כל הדינים לגמרי שמהם אחיזת הרע של היין שהוא בחי' דמים בחי' דינים והכל נמתק ונתבטל ע"י קדושת שבת שאז מקדשין על היין. אך עיקר ההמתקה וביטול הדינים נמשך במנחת שבת שאז הוא רעוא דרעווין. וע"כ אומרים אז קריבו לי חזו חילי דלית דינין דתקיפין וכו' היינו כנ"ל. וע"כ אומרים אז ואני תפילתי וכו'. כי אז ממשיכין עת רצון לבטל כל הדיני שמהם נמשך הרע של כל שותי שכר שמהם כל הדינים והקטרוגים והמחלוקת. כי הכל נמתק ונתבטל ע"י ריבוי החסד הנמשך בעת רצון שהוא מנחת שבת שאז נסתלק משה רבינו ויוסף ודוד. כי ריבוי ועוצם המחלוקת שלהם א"א להמתיק ולבטל כ"א בכח גדולי הצדיקי אמת שנסתלקו בעת רצון. כי כל מה שהדין גדול ביותר צריכין להמשיך חסד גדול ביותר להמתיקו ולבטלו. וגודל הדינים והמחלוקת של בחי' השותי שכר הנ"ל א"א לבטל כ"א ע"י גודל העת רצון הנמשך בכח הסתלקות הצדיקים הגדולים הנ"ל:
The general principle: the beginning of the contraction is the aspect of Malchus, and Malchus is the aspect of Emunah, as is known. That is: when Hashem the Blessed wished to create the world, He looked with His primordial wisdom and saw that it is impossible to attain Him, blessed be He, through any wisdom or any intellect or any understanding in the world. And therefore it is impossible for the worlds to be sustained through any attribute — for their essential sustaining is through knowing of Him, blessed be He, that He is great and the Master, the root and source of all worlds. This is the essential ultimate purpose of all the worlds, as is stated in the holy Zohar: "bigin d'yishtamoda'in lei" ("in order that they may know Him"). And in truth it is impossible to recognize Him or know of Him, blessed be He, through any attribute or any sefirah — except through Emunah, which is the aspect of Malchus, which is the beginning of the contraction. Through it is the essential revelation of all the midos and all the worlds.
אות ט וע"כ ישראל בגלות נקראים שכורת ולא מיין. כי הגלות הוא בחי' שכרות שהוא בחי' הרע של היין שהוא הרע ש להע' עכו"ם שהם תאוותיהן הרעות שמשם כל הגליות כנ"ל וזה יחוגו וינועו כשכור וכ'. ואין תקנה לזה כ"א ויצעקו אל ה' בחי' צעקת הע' קלין הנ"ל בחי' ואני תפילתי וכו' וכנ"ל:
Niddah, Halacha 1
Loading comments…