עכו"ם

אות י

וזה בחי' משארז"ל עז של ישראל אין לה ביטול והמורה משל עכו"ם דשל עכו"ם יש לה ביטול. כי הכל נברא בשביל ישראל כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. וכל החיות של כל העולמות מראש ועד סוף הכל נמשך רק ע"י ישראל. ואפי' הס"א והקליפות כל חיות המשתלשל להם מהקדושה הכל נמשך מישראל שהם עיקר ושורש הכל. וע"כ אין כח להיצה"ר והקליפות כ"א כשיונקים מישראל חס ושלום. ובאמת ישראל הם רחוקים לגמיר מעון לפי דקותם ורוחניותם בשרשם. ועיקר כח היצה"ר להחטיאם חס ושלום הוא על ידי שמתלבש עצמו במצות (כ"ש בתחילת הס' ע"ש). וזה נמשך ע"י בחי' שד יהודי כ"ש בזוה"ק שיש בחי' שדין יהודאין והם יונקים מבחי' נוגהשהוא בחי' עץ הדעת טו"ר שמשם נמשדך כל הטעותים וכל הבלבולים שבעולם. כי הם בבחי' להט החרב המתהפכת דמתהפכת לכמה גוונין בלי שיעור ולכל א' מבלבל ומעקם לבו כפי הטעות והבלבול שמכניס בו. והעיקר ע"י שמתלבש עצמו במצוות בתחילה. ועל ידי זה מטעהו עד נתפס ברשתו עד שמביאו לידי מה שמביאו ר"ל. עד שיכול להביאו לידי ע"ז ממש. כמשארז"ל היום אומר לו עשה כך וכו' עד שמביאו וכו'. וע"כ עיקר התגברות היצה"ר הוא ע"י מחלוקת (כ"ש במ"א) כי זה עיקר עסקם והשתדלותם של השדין יהודאין לעקם לב ישראל להרבות מחלוקת. כיעל ידי זה יש להם כח ביותר להתלבש עצמן במצוות הראבהשלהם שמכניסין בלב כל הנוטה אחריהם שחבירו נטה מהאמת ושהוא שונא לו. וע"כ מצוה גדולה להודפו ולרודפו עד הנפש וכיוצא באלו הסברות מזויפות כאשר מצוי כל זה בעולם בעו"ה. והעיקר מתגברין עצמן השדין יהודאין להתלבש עצמן בת"ח שאינם מפקחים על דרכיהם כראוי להנצל מהם. כי בהם כרוך ביותר היצה"ר כשרז"ל שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בת"ח ועיקר התגרותו בהם ע"י בחי' שדין יהודאין שהם מתלבשים בלומדים ות"ח שאינם שלמים. וכ"ש בזוה"ק ובפרט בר"מ פ' נשא. עד שנתעקם לבם על הכשרים האמתיים ומתירים ומצווים להודפם ולרודפם. כי חותרים למצוא בהם חסרונות ופגמים וכו' עד שנעשה אצלם מצוה לרודם חנם. וזה למי מדנים למי שי"ח ר"ת "חכם "שד "יהודי שממנו כל המדינים והריב והמחלוקת (כ"ש בהתו' בני לן ביתא בסי' כ"ח לקיוטי ח"א). וכל זה נמשך ממה שכתוב בהתורה בקרוב עלי מרעים הנ"ל שמלמעלה אינו יוצא כ"א אור פשוט. ולמטה הוא נצטייר לכל אחד לפי הכלי שלו ע"ש היטב. שזהו בחי' זכה נעשית התורה לו סם חיים לא זכה נעשית התורה אצלו סם מות ומשם עיקר הבחירה. ע"כ מ ישרוצה לחוס על חייו הנצחיים צריך לצעוק הרבה להש"י ולכווין דעתו להשי"ת בכל עת ולבקש מלפניו יתברך שיוליכהו בדרך הישר באמת לאמתו ולא יניחנו לטעות א"ע כלל. כי זה כלל גדול שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כמו שמצינו אצל בלעם שאמר לו הש"י לך עמהם וכו' אע"פ שרצונויתברך לא היה לזה כלל. ויש בענין זה סתרי נסתרות הרבה. כי שם עיקר הבחירה שהיא חידוש נפלא יותר מכל החידושים והנפלאות שברא הש"י כמבוארא בספרים. ועיקר הבחירה היא בבחי' זאת בבחי' בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כשרז"ל הבא לטהר מסייעין לו הבא לטמא פותחין לו וכ"ש כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידיך וכו'. וזה עיקר גלות השינה שכל אחד כפי מעשיו כן הוא חובש ותופס את השכינה וקוב"ה כביכול בגלות. עד שנאמר כביכול אין חבוש מתיר א"ע מבית האסורים כ"ש בזוה"ק כמה פעמים. וזה שכתב (בסי' ס"ג לק"ת) שע"י שלומדין לתלמיד שאינו הגון נתפס בתפיסה חס ושלום. כי על ידי זה יכול התלמיד להית נכשל יותר ע"י שהוא אינו הגון ומהפך דברי אלקים חיים כנ"ל. ועל ידי זה יכול להמשיך ולתפוס את הקב"ה ושכינתיה כביכול לתוך דעתו הרעה שיהיה נצטייר האור כפי דעתו הרעה. שזה עירק גלות הש"י כאלו הוא חבוש ותפוס בתפיסה כי הוא חבוש כביכול בתפיסת המוחין של התלמיד שאינו הגון עד שמוכרח כביכול להנהיגו ולסייעו כפי דעתו וכנ"ל. וכל זה מחמת כח הבחירה שיש לה תוקף גדול מאד כידוע. וזה היה כל עצת בלעם הרשע להחטיא את ישראל ועצתו היתה עמוקה מאד כי רצה להחטיא דייקא את גדולי ישראל כשרז"ל שהמדינית אמרה להחטיא את משה וכו' ואם שזה לא עלתה בידם. אבל אעפ"כ החטיא נשיא מישראל מנהיג הדור. ולא די שחטא כ"כ אף גם הסיתו הבע"ד להביא המדינית לפני משה כי רצה להתיר עריות בפרהסיא. כי זה היה עיקר כוונת בלעם הרשע והס"א להתגבר ברשעותם כ"כ עד שיהפכו האמת לגמרי לעשות מעבירה מצוה וכנ"ל. כי בלעם היה טמא גדול כשרז"ל והתגבר ברשעתו ובדרכי כשפיו עד שמשך על עצמו רוח נבואה עד שהיה גדול בנבואה מאד כשרז"ל וכל זה מחמת גודל כח הבחירה הנ"ל שיש כח להאדם להכריח כביכול את רוח הנבואה שישרה עליו כרצונו להמשיך האור העליון ולציירו כרצונו. וע"כ באמת היו ישראל אז בסכנה גדולה כ"ש עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק ומה ענה אותו בלעם וכו' וכ"ש בזוה"ק שמימות עולם לא היו ישראל בסכנה כזאת כמו אז. וכל זה מחמת גודל כחו של הבעל בחירה וכנ"ל. אבל הש"י חמל עליהם וציייר האור בעצמו בבחי' ברכה וכו' כ"ש שם. וע"כ עיקר אריכת הגלות ע"י המלוקת ושנאת חנם כי זאת היה בעוכרינו. כי על ידי זה חרב בית שני כשרז"ל. ועדיין מרקד בינן ומאריך הגלות על ידי זה ביותר. כי אף על פי שבעו"ה יש הרבה עוונות ובפרט פגם הברית שמצוי מאד הש"י יציל להבא. אעפ"כ הלכ היה מתתקן ע"י צדיק המאת שבכל דור שהוא מאיר בישראל דרכים קדושים אמתיים להשיבם מדרכיהם הרעים ולתקנם כולם. אך הבעל דבר התפשט לארכו ולרוחבו להרחיק מאד מהצדיק האמת שיש לוכח הז. כי כודה עלי ושקרים וכזבים עליו על כל הנלוים אליו בחייו ולאחר הסתלקותו עד שהתלבש בגדולי הדור. עד שהכניס בהם שמצוה לרודפם ולהודפם וכו' וכנ"ל. וכל זה מחמת שאלו חכמים בעיניהם שהם המנהיגים החולקים הם חכמים שדין יהודאין שהם מהפכין האמת תמיד כנ"ל כי משם עיקר כח היצה"ר וכנ,ל. וע"כ עיקר התיקון ע"י המשכת אמתת האמת הנמשך מאורו של משיח שמתנוצץ בתוך תוקף הגלות שבלא זה לא היינו יכולים להתקיים כלל כידוע. כי עיקר גמר התקון יהיה על ידי משיח צדקינו שהוא משה בעצמו כ"ש עד בכי יבא שילה דא משה משיח. כי אז יתקן מה שטעה בהכאת הצור שמשם נמשך שורש המחלוקת בקדושה. כ,ש בזוה"ק אלמלא הכה משה בצור לא וו טרחי רבנן בשמעתתא. כי מהכאת הצור שעל ידי זה טרחי רבנן בשמעתתא על ידי זה נתרבו מחלוקות דס,א שבי ןישראל שעל ידי זה נחרב הביהמ"ק ועל ידי זה נתארך הגלות (ובכל זה יש הרבהל באר) והתקון ע"י משיח שהוא משה בעצמו כנ"ל:

וע"כ ע"ז של ישראל אין לה ביטול. כי גם העכו"ם כחם מטעותים הנ"ל שהשדין יהודאין מטעין כל כך עד שואמרים שצריכין לעבוד ע"ז כי אומרים שזהו רצונו חס ושלום. כי גם כל העכו"ם מודים בהש"י כשרז"ל דקרין ליה אלקא דאלקיא רק שאומרים שרצונו בע"ז. נמצא שהם מהפכין האמת כ"כ עד שאומרים שמצוה לעבוד ע"ז. ובדרך זה החטיא ירבעם ב"נ את ישראל. וכל זה ע"י שדין יהודאין שמתלבשים בת"ח ביותר. כי ירבעם היה גדול בתורה מאד כשרז"ל ע"פ והוא מתכסה בשלמה חדשה וכו'. וע"כע"ז של ישראל אין לה ביטול. כי עיקר כח ע"ז שהוא היצה"ר שנקרא אל אחר כל כחו רק כשיונק מישראל ע"י השדין יהודאין כנ"ל. וע"כ כשהע"ז נמשכת מישראל יש לה כח גדול דסט"א ביותר. וע"כ אין לה ביטול עולמית וצריכין רק לשורפה ולעוקרה מן השורש אכי"ר:

ראשי פרקים

אות יא קנקנים של יי"נ אסורים. כי עיקר פגם היין שהוא פגם המוחין הוא ע"י פגם הכלים ע"י פגם הברית כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ אפילו אם אין בהיין והמוחין מגע עכו"ם עתה רק שהוא נתון בקנקנים שהיה בהם יין בחי' מוחין שהיה בו מגע עכו"ם אסורים לישראל. כי עיקר פגם היין והמוחין ע"י פגם הכלים:

אות יב

עיקר שורש הבחירה נמשךם מהבחירה של גדולי הצדיקים שהם בבחי' משה שבחירתם רק בבחי' משההוסיף יום א' מדעתו. שהמשיך הקדושה דהיינו פרישות וקדושת הברית יותר ממה שנצטוה בפירוש מפי הקב"ה. ובזה היה תלוי כל בחירתו. ומשם נשתלשל הבחירה לכל אחד מישראל. וע"כ גם כל אדם יש לו איזה בחי' בהעלם מבחי' זאת שצריך להבין מעצמו רצון הש"י והצדיק האמת ולא יטעה א"ע ויכווין דעתו מאד להש"י עד שיבטל עצמו לגמרי וכו' כי בדרך שאדם רוצה לילך וכו'. וע"כ אמר הש"י לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. ואתה פה עמוד עמדי והלוואי היו נשארים בזה. אך הבע"ד התגרה בהם וכו' וע"י גודל ההתגרות הבע"ד והעיקר ע"י תאוה זאת עד שהחטיאם בע"ז של העגל כדי להתיר להם עריות כשרז"ל. וכן באו אח"כ לכמה חטאים ונסיונות שנסו את הש"י. על ידי זה העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה. שגם משרע"ה בעצמו טעה בהכאת הצור. ובודאי כל טעותו ובחירתו היו עתה ג"כ בבחי' משה הוסיף יום א' וכו' שהיה צריך לכווין דעת הש"י. ומגודל הבלבול של עוצם המחלוקת שהיה עליו בפרט עתה בענין מי מריבה על ידי זה נתעלם ממנו ולא היה יכול לכווין פנימיות רצון הש"י. ועל ידי זה נסתלק. ואתפשטותא דמשה בכל דרא ומתקן את ישרראל בכל דור ומתקן הכאת הצור שממנו כל המחלוקת כנ"ל. שבא ע"י טעותים הנ"ל שנמשך מבחינת בדרך שאדם רוצה לילך וכו'. שעל ידי זה מטעין השדין יהודאין מאד. ועיקר גמר התיקון יהיה ע"י משיח שהוא משה כבעצמו שאז יזכה לכווין דעת הש"י בשלימות ולא יטעה אוד בשום דבר. ועל ידי זה יתקן הבחירה שלכ"א וישובו הכל להש"י באמת כ"א לפי בחינתו עד שאפילו כל העכו"ם ישובו להש"י בבחי' כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו'. (ועדיין צריכין לבאר כל זה. כי יש בזה הרבה לדבר בעזה"י). וז"ש ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי וכו'. שלא יהי עוד ספיקות כלל:

ויעמוד במקום צר אשר אין דרך וכו' (במדבר כ"ב) ויחר אף בלעם ויך וכו'. ואיש בער לא ידע וכסיל וכו' ואמר לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי וכו' תפח רוחיה ונשמתיה הלא מלא כה"כ. ואם הש"י יכול לצמצם א"ע לדבר עמך. איך לא תבין רמזי הש"י שהש"י כאן ורוצה למנוע אותך מליאבד לגמרי.ומאחר שראה הש"י רשעתו כ"כ. ע"כ בדרך שאדם רוצה לילך וכו' ע"כ א"ל לך וכו'. אבל ישראל הכשרים בכל מה שעובר עליהם מבינים שהכל לטובה. כי הכל מאת ה' כמ"ש ואם אסורים בזיקים וכו' ויאמר כי ישובון וצועקים אליו שבים אליו. כי שומעים קול ה' ורמזיו מכל מה שעובר עליהם. וזהו והיה עקב תשמעון עקב דייקא. דהיינו כשהוא תחת עקב ורגלין שדורסין אותו ברגלים חס ושלום בבחי' הרכבת אנוש לראשינו וכו' בחי' לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ. ואז דייקא בבחי' עקב כשתזכה לשמוע את המשפטים האלה שהכל מהמשפט שלמעלה שנתלבש בזה כדי להשיבך אליו ואז ושמר ה' אלקיך לך וכו' וזהו וידו אוחזת בעקב עשו בעקב דייקא כשיתגבר עשו בסוף הגלות וירצה לדרוס בעקבו על ראש ישראל בבחינת הגדיל עלי עקב. וזהו בח'י עקבות משיחא. ו אז דייקא וידו בחי' אמונה תפלה אוחזת בעקב להפילו על ידי זה וזה בחי' הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. כי שמשון היה בחי' משיח כמובא:

אות יג וזה בחי' מצוות קידוש השם. וע' פרטי הדינים בהלכות ע"ז בסי' קנ"ח מבואר שם עלכל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג ואל יעבור. ואפי' בשארי עבירות אם העכו"ם מכוין להעבירו על דת והוא בפרהסיא בפני עשרה מישראל חייב ליהרג ואל יעבור וכן אם הוא שעת הגזירה אפי' אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור:

והכלל ע"פ הנ"ל שעיקר הפגם והקלקול הגדול ביותר מכל העבירות שבתורה הוא כשמהפכין דברי אלקים חיים. ומהפכין האמת לשקר והשקר לאמת. כ"ש הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע שמים אור לחשך וחשך לאור וכו' שזה גרוע מן הכל. כי על ידי זה מטעין את ישראל וכל העולם ר"ל. וכל זה נמשך מבחי' הנ"ל שכתב בהתורה הנ,ל על פסוק הנה ברך לקחתי וכו'. שמלמעלה יורד רק אור פשוט ולמטה נצטייר לכ"א לפי בחינתו כפי תפיסת המוין שלו שהם הכלים לקבל האור. ועיקר תיקון הכלים וקלקולם הוא כפי תקון הברית וקלקולו חס ושלום וכו' כנ"ל ובזה תלוי הכל. וזה עיקר התגרות הבעל דבר וערמתו שהוא אורב וחותר על כל אחד ואחד. וביותר על הגדולים והמנהיגים וכל מ ישהוא גדול ביותר אורב עליו ביותר כשרז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכשדרז"ל על פ' (יואל ב) ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים שעל ידי זה נחרב בית ראשון ובית שני כ"ש שם את פניו אל הים הקדמוני וכו' כשדרז"ל שם. ועדיין מרקד בינן על ידי זה וכל הצרות ר"ל וכל אריכות הגלות על ידי זה כי זה יודעים בכלל. וכן יודע כ,א בפרטיות בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו מה שעובר על כ"א בענין התאוה הרעה הזאת שהוא רע הכולל של ע' אומין שהוא תאוות ניאוף. אשר כמעט אין גם אחד נקי כראוי בענין זה ושכיח הרבה שפגמו מאד ר"ל. זולת גדולי הצדיקים מובחרים יחידי הדורות שהתפארו א"ע בהתפארו תאמתי עוצם כח גבורתם וקדושתם בענין זה וכמבואר בדברי רז"ל. אבל רוב העולםככולו ואפי' הכשרים וצדיקים קצת אינם נקיים כראוי. וכ"א כפי פגמו בזה כן מקולקלים כלי המוחין שלו ועל ידי זה אין בכחו לקבל ולצייר האור העליון כראוי לטובה. ע"כ צריך כ"א ליזהר בנפשו מאד לבלי להיות חכם בעיניו. לנטות אחרי חכמות של הבל המצויים בעולם בפרט בדורות הללו שמתלוצצים מכמה דברים שבקדושה. ובפרט מתפלה בכוונה כשרז"ל ע"פ כרום זולות לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בכשרי הדור המייגעים עצמם להתפלל בכוונה.הוא ע"י טעותים הנ"ל על ידי שמהפכים דברי אלקים חים עד שהתורה נעשית להם סם מות בבחי' לא זכה וכו' עד שאומרים כזבים ושקרים וכל מיני ליצנות על הכשרים באמת הנ"ל. וכאלו הם עוברים על דברי תורה חס ושלום עד שאומרים שע"פ התורה מגיע להודפם ולרודפם בכל מיני רדיפות בפרנסתם ובנפשם להתיר דמם ממש ר"ל. וכל זה ע"י טעותים הנ"ל שבאים על ידי פגם הברית שעל ידי זה נפגם הכלי המוחין עד אשר מהפך אור התורה מהיפך אל היפך וכנ"ל. ועיקר הקלקול ע"י הגדולים והמנהיגים אשר באמ תאינם נקיים כראוי בתאות הנ"ל. ולא די להם בזה אף גם אינם מכירים את מקומם מחמת תאות ההתנשאו' והכבוד, עד שמתקנאי' בהכשרים שאינם נכנעים תחתם וחותרים עליהם ומעיינים בהם בעין רעה לחפש ולמצוא בהם כל החסרונות והפגמים. ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ע"כ יש כח להבע"ד לעקם דעתם עד שמטעין א"ע ואמרים שע"פ התורה מגיע לרדוף מאד את הכשים הנ"ל, בפרט על ידי ריבוי לה"ר ושקרים ורכילות וכזבים שמצוי מאד בעו"ה. ומי שהוא רוצה להיות איש כשר באמת לחשוב על תכליתו האמתית ולקרב א"ע לאנשי אמת תמימי דרך ההולכים בתורת ה' באמת כאשר קיבלו מצדיקי אמת שהיו לפנינו. אי אפשר לו לעמוד נגד כל הקמים עליו כ"א ע"י מסירת נפש ממש כי האמת נתבלבל כ"כ עד שא"א לעמוד על האמת כ"א ע"י מסירת נפש ממש על קידוש השם. שזה מושרש אצל כ"א מישאל בקדושת נפו למסור נפשו על קידוש השם. כמו שכבר ראינו כמה אנשים פשוטים וגסים שמסרו נפשם על קידוש השם:

אות יד וע"כ עלכל העבירות שבתורה יעבור ואל יהרג. כיכל המצוות והעבירות שבתורה הם בשביל ציור האור העליון לטובה ולברכה ולא להיפך. חס ושלום. כי עיקר שורש כל התורההיא האמונה הקדושה שעי" יודעין ממנו ית' כ"ש (הושע ב') וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' וכ"ש כל מצותיך אמונה. כי עיקר הבריאה היתה רק בגין דישתמודעין ליה. אבל זה ידוע שהש"י מרומם ומנושא ונעלה מאד מאד מתפיסת דעתינו. בפרט שאנו מלובשים בחומר בגוף עכור כזה. שיש בו אחיזה מחטא אדה"ר וממנה שלא נולד בקדושה מכ"ש מה שקלקל בעצמו. אך אעפ"כ הש"י מרחם עלינו למענו ומאיר לכל אחד בדעת ובכח הצדיקי אמת שיאיר בו אמתת האמונה הקדושה שיאחז את עצמו בהש"י ובתורתו הקדושה אשר הואחינו לנצח. אבל האור היורד מלמעלה הוא גבוה מאד והוא אור פשוט וצריך כ,א לציירו כפי תיסת המוחין שלו. אבל לאו כל אדם זוכה לזה לצייר האור לטובה כי רובם אין כלי המוחין שלהם מתוקנים כראוי. ע"כ חמל עלינו הש"י ונתן לנו את התורה הקדושה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ומצוות דרבנן. שכולם הם בחינ תציורים קדושים לצייר האור לברכה. והזהיר אותנו להשמר מכל העבירות שהם כולם קלקולים ופגמים שעל ידם מציירים האור להיפך חס ושלום. וזהו כלל כל התורה והמצוות. וכל כוונות המצות וסודותיהם ע,פ קבלה כלולים בזה. כי יש כמה וכמה בחינות בענין ציור האור שלמעלה לטובה או להיפך חס ושלום שזהו כלל כל המדות וכל הספירות וכל השמות הקדושים שבהם תלויים כוונות כל המצות שכולם כפי מה שצריכים לצייר האור לטובה כפי המצוה וכן להיפך בעבירות חס ושלום. ובזה תלוי עיקר החיות של הדם ושל כל העולמות כי הם חינו. כי עיקר החיות ע"י האור העליון הבא מלמעלה כשזוכים לציירו לברכה, ואז מיוחד מקושר האור בהכלים שעל ידי זה עיקר החיות כידוע וכן להיפך חס ושלום. וע"כ כפי הדעת בהשקפה ראשונה היה מהראוי ליהרג עלכל מצוה שבתורה. כי איך אפשר לעבור חס ושלום על שום מצוה. כי הלא תיכף נתקלקל ציור האור כפי פגם המצוה ומהיכן יקבל חיו. אבל רחמי הש, יגדולים מאד והזהיר אותנו מזה. וגזר ואמר שאין לך מצוה שעומדת בפני פיקוח נפש חוץ וכו'. כי וחי בהם ולא שימות בהם כי חיו איש הישראלי יקר מאד מאד אצל הש"י. כי האדם כל ימי חייו הוא עוסק בזה לקבל האור שלמעלה ולציירו לטובה שמשם עיקר חיותו. כי האדם לא נברא כ"א לעשות רצונו ית' ע"פ התורה כל ימי חייו שעל ידי זה מצייר האור לברכה כפי שורש נפשו שבזה תלוי תיקון כל העולמות הנאחזים ותלויים בו. וע"כ על כל העבירות שבתורה יעבור ועאל יהרג. כי אע"פ שע"י העבירות נתקלקל הציור שצריך לצייר האור לטבוה וכנ"ל. אעפ"כ אסור לו להיות נהרג בשביל זה. כי חיותו של הישראלי יקר יותר. כי כשיחיה יצייר האור לטובה אח"כ ע"י שארי המצות שיעשה כל ימי חייו. וכשרז"ל מוטב שיחלל שבת אחת משיחלל שבתות הרבה כי כלל חיות האדם הם בחי' ע' שנה כ,ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואלו הע' שנה כ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואלו הע' שנה שחי האדם חיותם נמשך מבחי' ע' פנים לתורה הנ"ל שעל ידם עיקר ציור האור לטובה. וע"כ מחוייב האדם לשמור את נפשו וחיותו כ"ש ונשמרתם מאד לנפשותיכם. כי כל ימי חיותו צריכין אותו מאד בעולם כדי לציירו האור לטובה כדי שישלים בחי' הע' פנים לתורה כפי חלקו ושרשו שם. וע"כ כדאי לעבור ואל יהרג על המצוה כי בימי חייו יתקן יותר ציור האור לטובה וכנ"ל. אבל ע"ז וג"ע וש"ד יהרג ואל יעבור כי על ידם נתקלקל ציור האור כ"כ עד שמהפך האמת לגמרי מהיפך אל היפך. שעל ידי זה א"א לו עוד לצייר האור לטובה מאחר שכבר הפך האמת לגמרי. ע"כ על אלו ג' עבירו יהרג ואל יעבור כי ע"ז שהיא כפירות בהש"י היא בודאי עוקרת את העאדם לגמרי. כי מאחר שמהפך המשכת האור לגמרי עד ממיר כבודו חס ושלום. וכופר בו ית' ונמשך אחר הבל הע"ז והכפירות. כמ"ש (ירמיה ב') ועמ יהמרי כבודי בלא יועיל. איך אפשר לו לחיות עוד ולצייר האור לטובה מאחר שכבר הפך והמיר האמת מהיפך אל היפך לגמרי וע"כ באמת המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה וע"כ יהרג ואל יעבור כי א"א לו עוד לצייר האור לטובה וכנ"ל. וע"כ גם על ג"ע יהרג ואל יעבור. כי עיקר פגם כלי המוחין הוא ע"י פגם ניאוף כנ"ל. וע"כ בודאי יהרג ואל יעבור על זה כי ע"י ג"ע חס ושלום יהיו נפגמים כלי המוחין שלו כ"כ עד שא"א לו עוד לצייר האור לברכה כל ימי חייו כי על זה נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים וע,כ בודאי הוא מוכרח למות ליהרג ואל יעבור על זה. כי על ידי זה נפגמים הכלים לגמרי עד שא"א לו לצייר האור לטובה וע"כ למה לו חים כאלה. כי אדרבה יקלקל חס ושלום בחייו יותר מאחר שנתקלקלו כלי המוחין שלו כ"כ. כי עיקר פגם הלכים ע"י ג"ע כנ"ל:

וכן על ש"ד יהרג ואל יעבור. כי צריכין כל אחד וא' מישראל בשביל ציור האור לטובה. כלכל ישראל כלולין בע' נפשות בית יעקב שהם בחי' ע' פנים לתורה שעל ידם נצטייר האור לטובה וכנ"ל. וע"כ בודאי על ש"ד יהרג ואל יעבור כי אין דוחין נפש מפני נפש. כי גם נפש חבירו צריכין בשביל ציור האור לטובה. כי אפי' הקטן והפחות שבישראל אע"פ שאי ןלו שום השגה וידיעה בענין זה כלל. אעפ"כ מאחר שהוא בכלל ישראל ואינו אפיקורס וכופר הוא מתקן הרבה ע"י מעשיו ומצוותיו. כי אפי' ריקנים שבישראל מאלים מצוות כרימון ומתקנים הרבה ומציירים האור לטובה כנ"ל:

אות טו ועתה ממילא מובן כמה גדול עוצם הפגם של המחלוקת שעל ידי זה באים לידי שפיכת דמים בכמה בחינות עד שע"פ הרוב באים לדיי ש"ד ממש ר"ל. כי ע"ז אורב הבע"ד ובפרט על המנהיגים והחשובים גדולי המדינה שרואה להקים על ישראל אותן שכלי המוחין שלהם אינם מתוקנים כראוי מחמת פגם תאות הנ"ל שמצוי מאד. ואלו המנהיגים מחמת תאוות הכבוד והגדולה הם מתגאים ושוכחים את מקומם. ונדמה להם שע"פ התורה מגיע לרדוף מאד את הכשרים שמדברים עליהם סרה וכו' כי האמ תנתהפך אצל ע"י בחי' הנ"ל בבחי' לא זכה וכו' ע"י ציור האור להיפך ע"י פגם הכלים וכנ"ל. ובפרט שרוב מקורביהם פגומים מאד ויש בהם נואפים גדולים והרבה מהם מפורסמים לנואפים גמורים באיסור גמור כמצוי עכשיו חס ושלום. וכל אלו הנואפים מתקרבים אליהם בחלקלקות ובודים שקרים וכזבים גדולים על הצדיק האמ תואנשיו עד שמתירים דמם בפרהסיא. וכל זה ע"י שנצטייר אצלם האור להיפך על ידי קלקול הכלים וכנ,ל. כי הבע"ד אינו מקרר דעתו במה שהכשיל את האדם באיזה עבירה חס ושלום אפילו אם הכשילו בעבירות רבות גדולות מאד ר"ל. רק עיקר ערמתו לעקור את האדם לגמרי חס ושלום. ע"י שאורב עליו לעקם דעתו ע"י קלקול הכלים עד שיעשה מאיסור היתר ומעבירה מצוה עד שמתלבש א"ע במצות שלו שעל ידי זה יוכל לעקרו לגמרי חס ושלום. אבל אין לך דבר שהבע"ד יוכל להטעות את האדם ולהפך עבירות למצוות כמו בענין מחלוקת, שם שם מרקד הבע"ד כי בענין זה יכול בקל להתלבש עצמו במצות ולהפך עוונות הגדולים בתורה למצות גדולות. כי מסית את האדם על חבירו שמצוה גדולה להודופו ולרודפו כי הלא עשה כך וכך וכו' כמצוי ענין זההרבה בעולם. כי זה ידוע שאין אדם שאין בו איזה חסרונות או איזה מדה רעה. אבל אנו מצווים לבלי להסתכל על הרע שבישראל כי אם על הטוב ולדון את כל אדם לכף זכות כמו שהזהירו רז"ל בכמה מקומות. אבל ע"י תאות הנצחון והמחלוקת מתגבר הקץך כל בשר שהוא אורב לעיין ולהסתכל רק על הרע. לחפש ולחקור ולמצוא איזה רע בכל אחד ובפרט בהכשרים החפצי' בהאמת לאמתו שעליהם מגרה ביותר את החולקים לעיין בהם בעין רעה למצוא בהם חסורות הרבה ולבדות עליהם שקרים וכזבים בלי שיעור עד שנעשה אצלם שפיכות דמים למצוה גדולה עד שמתירין דמם. ושופכים דמם כמים בבזיונות וחרפות ובושות הרבהומלבינים פניהם ברבים עד שמתירין דמם ממש. וכל זה נמשך ע"י הנ"ל ע"י שנצטייר אצלם האור להיפך ע"י קלקול כליהם כנ"ל. וזה שצועק הנביא בכמה מקומות על הרועים והמנהיגים שאינם מנהיגים הדור ברחמים כראוי כ"ש על הרועים חרה אפי' וכו'. וכתיב י"י במשפט יבא עם זקני עמו שריו מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו. וכתיב (זכרי' י"א) הוי רועי האליל חרב על זרועו ועל עין ימינו. זרועו ייבש תיבש וכו' וכן הרבה מאד כי עיקר הקלקול הנ"ל ע"י הרועים כנ"ל:

אות טז

ע"כ צריך כ"א להסתכל בנפשו שלא יצא מדרכי התמימות באמת ולחפש דרכיו בכל עת ולשמור נפשו מאד שלא יטה אותו הבע"ד מן האמת חס ושלום שלא יהפוך לו אמת לשקר ועבירה למצוה חס ושלום כי זה גרוע מן הכל חס ושלום. ויזכור א"ע בכל עת איך אינו נקי בענין תאוה הנ"ל ותפיסת כלי המוחין שלו אינם בשימות. ואפי' אם הוא למדן גדול ומופלג וגם נקרא בשם חסיד אעפ"כ מאחר שיודע בנפשו צדקתו וחסידותו בפרט בענין הנ"ל שאינו בשלימות כראוי. ע"כ תפיסת המוחין שלו אינם בשלימות ע"כ תיכף כשרוצה הבע"ד להטותו איזה נקודה מדרך התמימות האמתי. צריך לחשוב אולי זה נמשך מבחי' אל זכה וכו'. ואע"פ שנדמה לו שע"פ התורה מגיע כך אולי זה נמשך מחמת ציור האור להיפך שזהו בעצמו בחי' לא זכה וכו' כנ"ל. ע"כ הוא צריך ליזהר ביותר לבלי להטעות א"ע שלא להפוך דברי אלקים חיים חס ושלום. וביותר ויתר צריך ליזהר בענין מחולקת שעכ"פ לא יחזיק במחלוקת ולא יטעה א"ע שצריך לקיים גם מצות ש"ד לרדוף אחר א' מישראל מכ"ש אחר כשרי הדור ולא ישמע לדברי המסיתים ומדיחים אפי' אם דבריהם נמשכים מאיזה מנהיגים הנ"ל. כי די לו בתרי"ג מצות שקבלנו ממשה רבינו ע,ה ואל יוסיף לעצמו מצו כאלו. שכולם נמשכים מבחינת ציור האור להיפך שהוא בחי' לא זכה וכו' כנזכר לעיל:

אות יז

וגם בענין עבודת ה' עצמו יש בענין זה הרבה לדבר. כי בדךר שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואם יתגבר שיהיה לו רצונות וכיסופין חזקים יותר להש,י יוליכו אותו בדרך טוב וקדוש ביותר והכל כפי ציור האור הנ"ל כפי תפיסת המוחין שלו. עלכן באמת צריכין לצעוק ולזעוק הרבה להש"י שיוליכהו בדרך הישר בוהאמת תמיד אולי אולי יזכה להתקרב להש"י כראוי וע"כ באמת צועק דוד המע"ה הרבה ע"ז. כ"ש הורני ה' דרכך אהלך באמתך וכו' הורני ה' דרכך ונחני באורח מישרו למען שוררי וכו' הורני ה' דרך חוקיך וכו' שלח אורך ואמתך המה ינחוני וכו' וכן הרבה מאד. וכן צועק הרבה שיתן לו הש"י עצות טובות. כ"ש עד אנה אשית עצות בנפשי וכו' בעצתך תנחני וכו'. כי צריכין לזכות גדול וישועה ורחמים גדולים והשתדלות ויגיעה גדולה כל ימי חייו שיזכה לילך בכל עת בדרך הקודש באמת לאמתו ולא יטה לימין ולשמאל. באופן שיזכה להגיע למה שצריך איש הישראלי להגיע במספר ימי חיי הבלו. שלא יטעה א"ע חס ושלום באיזה דבר ע"י ציור האור הנ"ל ע"י קלקול הכלים חס ושלום. אבל עכ"פ כששומר א"ע שלא יהיה נוטה מדרכי התמימות הוא בטוח עכ"פ ממכשול גמור חס ושלום כי הולך בתוך ילך בטח. אבל כשנוטה חס ושלום אחר חכמו תשל הבל המצויים עכשיו ובפרט בענין מחלוקת ושנאת חנם. הוא יכול ליפול באין סומך חס ושלום. ולאבד את עולמו כרגע חס ושלום:

אות יח כי די לך להפקיע את עצמם שתזכה להצדיק מעשיך כראוי. ואיך יעלה על הדעת שתרצה להצדקי ולתקן גםאת חבירך בעל כרחו. בפרט שאתה רואה שבכמה דברים הוא טוב ממך ומתפלל בכוונה יותר מאתך. ואיך תעלה על דעתך לחפש בו חסרונות ולדונו לכף חוב ולהוכיחו ולביישו בחנם עד שמרבין מחלוקת וש"ד חס ושלום. והלא אפילו על החוטא הזהירה התורה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא שלא תלבין פניו ברבים. וע"כ באמת ארז"לבערכין אר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח ופרש"י שלא ישא עליו חטא על ליבון פנים. ואמרו שם בעי מיניה ר"י תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה היא מינייהו עדיפא ומסקו שענוה שלא לשמה עדיפא. ופרש"י ענוה שלא לשמה שעושה עצמו עניו שאינו רוצה להוכיחו ואתה ענוה שלא לשם שמים היא. ואעפ"כ היא עדיפא מתוכחה לשם שמים. מכ,שד וכ"ש בדורות הללו אפי' מ ישהוא איש כשר באמת וכוונתו לשמים באמת. בודאי מצוה גדולה לדבר על לב חבירו להטותו לדרך האמת לאמתו אבל לא להוכיחו ברבים ולביישו חס ושלום. מכ"ש לריב עמו מכ"ש להרבות במחלוקת חס ושלום. כאשר הפליגו רז"ל מאד ואמרו שאנוי המחלוקת וגדול השלום וכו'. מכ"ש כשהדבר להיפך שעומדים יושבי קרנות ושותי שכר על כשרים ויראים ונתקיים ירהבו הנער בזקן וכו' והכל בכח המנהיגים שאינם כראוי שטעו ע"י בחי' שדין יהודאין ע"י שלא ציירו האור לטוב כראוי כנ"ל:

אות יט וזה מפי עליון לא תצא רעות והטוב מה יתאונן אדם חי וכו'. מפי עליןו לא תצא וכו'. זהו כל ענין הנ"ל שלמעלה אינו יורד כ"כ אור פשוט כמו שהביא שם מקראא זה לענין זה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. רק כל אחד צריך לצייר האור כפי תפיסת המוחין שלו וע"כ מה יתאנון אדם חי גבר על חטאיו. כי צריך כל אדם להיות גבר על חטאיו להתגבר על יצרו ולאונן ולקונן על חטאיו אשר עברו על ראשו. כדי שעל ידי זה יוכל לצייר האור לטוב כראוי. וזה נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.כ יבודאי צריכין לחפש דרכיו ולחקור מאד מאד אחר דרך הטוב והישר באמת לאמתו כדי שיזכה לשוב עד ה'. כי מחמת ענין הנ"ל שמלמעלה אינו יורד כ"א אור פשוט שזה ובחי' מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כנ"ל. וצריך כ"א לצייר כפי תפיסת המוחין שלו שזהו בחי' זכה נעשית לו סם חים לא זכה וכו'. ע"כ בודאי מי שרוצה לחוס על נפשו שלא יאבד את עולמו חס ושלום צריך לחפוש ולחקור מאד אחר האמת כדי לשוב אל ה' באמת. כי אולי מטעה אותו דעתו באיזה דרך מחמת שלא זכה לצייר האור כראוי מחמת שהכלים שלו אינם בשלימות מחמת פגם הברית וכנ"ל. ועיקר התיקון לכל זה הוא נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים שהוא צעקה ותפלה ושיחה והתבודדות בינו לבין קונו שצריכין לצעוק הרבה להש"י במסירת נפש עד שכמעט תצא נפשו. כשרז"ל אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכו ולמדו מפסוק זה. (וכמובא זה בשיחותיו הק' בסיפורי חיי מוהר"ן). כי עיקר תיקון הברית הוא ע"י צעקה הרבה להש"י שצריכין לצעוק ע' קלין לפחות. ובאלו ע' קלין כלולים קולות וצעקות ותפילות ותחנונים הרבה לאין מספר כי צריכין להתפלל על זה כל ימי חייו. כי הע' קלין הם כנגד הע' פנים לתורה שצריך כ"א מישראל לזכות להם. וכל אחד יכול להבין בנפשו כמה הוא רחוק עדיין אפי' מפנים אחד של התורה הקדושה מכ"ש מכולם. וע"כ אפילו אם לא פגם הרבה ואפי' אם כבר צעק הרבה להש"י ועשה מצות הרבה ולמד תורה הרבה. אעפ"כ מארח שרואה שעדיין לא השיג אפילו חלק א' מאלף ורבבה מפנים אחד לתורה כמה וכמה הוא צריך עדיין לצעוק להש"י כל ימי חייו. וכבר ידוע שאסגור לייאש עצמו מן הצעקה לעולם. כי אפי' אם פגם הרבה מאד מאד ואפי' אם עדיין הוא כמ ושהוא אם לא יתייאש א"ע מן הצעקה ומתפלה ותחנונים יכול לזכות לפנים לתורה באמת ואפי' לכל הע' פנים. כי הש"י טוב לכל ויותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו' כיהוא ית' חפץ חסד ורוצה יותר להשפיע לנו כל טוב להאיר לנו כל הע' פנים לתורה. רק שצריכין אתערות' דלתתא והעיקר לצעוק הרבה להש"י עד שיעלו כלליות קולות צעקותיו לבחי' ע' קלים באמת עד שיזכה לשבר באמת הרע של הע' עכו"ם שעיקרם הוא תאוה הנ"ל שעל ידי זה יזכה לע' פנים לתורה כנ"ל. כי הע' פנים הם בחי' ע' שנים שהם כלל ימי חיי האדם. וכנגד זה הם הע' קלין הנ"ל ע"כ צריכין לצעוק הע' קלין כל ימי חייו שכלולים בע' שנה שהם בחי' ע' פנים וכנ"ל:

אות כ וכל זה א"א לזכות כ"א בכח הצדיקי אמ תשהם בחי' משה משיח שעל ידם אנו מתקיימים בעוצם מרירת הגלות הארוך הזה. כי אריכת הגלות בגשמיות נמשך מגלות הנ"ל מחמת שכ"א מישראל מוכרח לבא בגלות בצירוף בנסיון בבחי'נ' בתאוות ומדות של הע' עכו"ם והעיקר בתאוה הכלליות הנ"ל. ומחמת שבעו"ה הרוב אינם עומדים בנסיון כראוי כי אינם צועקים להש"י כראוי. ע"כ מתגבר הגלות הגשמי כ"כ. ועיקר התיקון ע"י צדיקי אמת שזכו לעמוד בנסיון בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו. עד שזכו לכל הע' פנים לתורה בתכלית המעלה והם ממשיכים בכל דור אור של משיח בעולם. כי זה עיקר עבודת גדולי הצדיקים להמשיך אורו של משיח ע"י חידושי תורתם הקדושה. כי רוחו של משיח מרחף על אנפי אורייתא כ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים וכו' (כמבואר במ"א בסי' קי"ח ליקוטי ח"א ובסי' ל"ב ליקוטי ח"ש). כי עיקר שלימות התיקון על כל הנ"ל יהיה ע"י משיח שיבא ב"ב שאז יתפשטו כל האיבעיות ויתבררו כל הספיקות ואז יזכה כ,א לצייר האור רק לברכה ולטובה וע"כ אז נאמר באמת ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי. כי לא יטעו עוד בדרכים נבוכים הנ"ל. וגם עתה במרירות הגלות כל חיותינו ע"י גדולי הצדיקם שמאירים לנו התנוצצות אורו של משיח על ידי חידושי תורתם האמתיית כנ"ל. שע"י זה זוכים לאור האמ תלידע דרכי התמימות באמת אשר הלכו בהם אבותינו מעולם אשר על זה נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה':

אות כא

וזהו אראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו'. כי יציאת מצרים זה בחי' שיוצאין מגלות הנה"ל של ע' אומות שעיקרם תאוה הנ"ל שהיא בחי' זוהמת מצרים שהיא ערות הארץ. כי עיקר גלות מצרים היה על פגם הברית של אדה"ר וכו' כמובא. וע"כ גם כל הגליות מכונים בשם גלות מצרים כי גם כל הגליות הם ע"י בחי' זאת כנ"ל. וישראל בגודל כחו של משה זכו לצאת מגלות של תאוה הנ"ל עד שזכו לע' פנים לתורה שזהו בחי' קבלת התורה שזכו אחר יציאת מצרים וכנ"ל. אבל אע"פ שזכו לכל זה אעפ"כ עדיין חתר עליהם הבעל דבר להכשילם. עד שהכשיל אותם ע"י הערב רב שהיה כליהם פגומים מאד שאצלםנצטייר אור התורה להיפך כנ"ל עד שהכשילו גם את ישראל עד שבאו לידי ע"ז ממש עד שעשו את העגל. כי הפכו האמת עד שאמרו שכך צריכין לעבוד אותו. כי בדרך זה הולך טעותם של כל עובדי ע"ז כמו שאמרו רז"ל דקרין ליה אלקיא דאלקיא וכו' וכנ"ל:

וז"ש במעשה העגל ויצר אותו בחרט. ויצר דייקא לשון ציור שציירו האור להיפך וכנ"ל. וכל זההיה מחמת שחזרו ונכשלו ע, יהערב רב בפגם תאוה הנ"ל כשארז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא וע"י חטא זה נמשכו כל הגליות וכל הצרות כידוע. ועיקר התיקון בכל דור על ידי גדולי הצדיקים האמתיים שזוכיטם לשמירת הברית בתכלית השלימות שהם ממשיכין אור של משיח שעיקר שלימות התיקון על ידו כנ"ל כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמשיך קיום התורה בעולם שזה התיקון לא היה נשלם כ"א ע"י משיח שאז יתקיים ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו' ונתתי להם לב אחד וכו' וכל חיותינו וקיומינו עתה הוא ע"י הצדיקי אמ תשממשיכין לנו אורו של מישח ע"י תורתם האמתיות כנ"ל. ובשביל זה צרייכן להזכיר יציאת מצרים בכל יום כדי להמשיך עליו קדושת יציאת מצרים גם עתה בכל יום שנזכה גם עתה לצאת מבחי' גלות מצרים ולזכו תלבחי' קבלת התורה דהיינו לקיים את כל התורה. וזה שאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה שזכה בגודל קדושתו להשיג הע' פנים לתורה בבחרותו שעל ידי זה נעשה כבן שבעים שנה כי הע' שנה הם בחי' ע' פנים לתורה כנ"ל. ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות כי באמת צריכין להזכיר ולהמשיך בח'י יציאת מצרים ביון ובלילה כי בלילה הוא בחי' שינה וביטול אל האור א"ס שאז צריכין להעלות הנפשות בבחי' העלאת מ"ן כדי לזכות להמשיך הארו שלמעלה. אבל כשיורד הארושלמעלה עיקר ציורו לטוב הוא ביום כאור בוקר יזרח שמש שאז מברכין יוצר אור ובורא חשך כי האור בבחי' יצירה ששם נצטייר הארו לטובה והחשך בבחי' בריאה שגבוה יותר. כי בעולם העליון הגבוה יותר שש םהוא בחי' אור פשוט כנגד עעול הנמוך ממנו שם הוא בחינת חשך נגד זה העולם הנמוך ממנו בבחי' ישת חשך סתרו כי קודם שצטייר האור אין בו תפיסה. ועל כן מכונה בשם חשך ע,ש עומק המושג ומשם נמשך חשכת לילה מחמת שאז מתחיל לירד האור ועדיין לא נצטייר שהוא בחי' חשך (ועיין מזה במ"א בה' ב"ת ובהק"ש). וע"כ עיקר ק"ש ותפלה וטלית ותפילין ורוב המצות הם רק ביום כי עיקר ציור האור רק ביום כנ". אבל גם בלילה צריכין לומר ק"ש ותפלה ובפרט בק"ש שעל המטה קודם השינה כדי להקדים עצמו להכין כלים מתוקנים לצייר האור תכיף לברכה כשמתחיל לירד שזהו עיקר סוד כוונת ק"ש שעל המטה כמובן למשכילים. וע"כ צריכין להזכיר יציאת מצרים גם בלילות כי הזכרת יציאת מצרים הוא בשביל לצייר האור לברכה ע"י שמזכירין וממשיכין עלינו בחי' קדושת יציאת מצרים שאז זכינו לקבל את התורה ולצייר האור לברכה וכנ"ל. וזהו הענין עיקרו ביום שאז עיקר ציור האור כנ"ל. אבל באמת צריכין גם בלילה להזכיר יציאת מצרים כי גם בתוקף החשך בבחי' לילה צריכין להשתדל להמשיך על עצמו קדושת יציאת מצרים כדי לתקן את הכלים שיהיו מוכנים לצייר הארו כשירד שיצטייר לברכה כנ"ל. כי אדרבא אז עיקר הנסיון בבחי' בחנת לבי פקדת לילה. כי לילה בחי' חשכת הגלות שהוא קודם שהתחיל להמשך אור קבלת התורה שאז הוא בחי' חשך ואפילה בחי' גלות ואז עיקר הנסיון. ואז צריכין ביותר לזכור יציאת מצרים שכמ ושעשה הש,י עמנו נסים בגלות מצרים והוציאנו לחירות מטומאת התאוה הנ"ל לקדושת קבלת התורה כן יעשה עמנו נפלאות גם עתה בבחי' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אבל הגלות מתארך מאד כי הבע"ד הניח א"ע לארכו ולרחבו על כל אחד ואחד. וז"ש ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה שכבר זכיתי בנעורי לכל הע' פנים לתורה כנ"ל ואעפ"כ לא זכיתי לזה שתאמר יציאת מצרים בלילות כי אמר בדרך קובלנא כמה קשה וכבד ענין זה להכניסו בעולם להזכיר יציאת מצרים בלילות להארי בלב כל אחד מישראל שיזכור בחי' יציאת מצרים בתוך תוקף חשכת ליל הגלות הארוך הזה שיזכיר א"ע בגודל כח הצדיקים שהם בחי' משה שזכה להוציאנו מטומאת מצרים ואין דור יתום ובודאי יש צדיקים גדוליםשהם בבחי' משה בכל דור כשרז"ל אין לך דור שאין בו כמשה כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ובודאי יש כח לצדיקים כאלו להוציא גם עתה את כל או"א מגלות הע' עכו"ם הנ"ל שזה בחי' יציאת מצרים כנ"ל. אבל ראב"ע בענותנותו הגדולה מאר שאע"פ שזכה לע' פנים לתורה שה םבחי' ע' שנה עדיין לא זכה לזה להמשיך בחי' הזכרת והמשכת יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו'. כי חשב את בן זומא גדול ממנו שהוא זכה בדרשותיו הקדושים להמשיך תיקון זה. אבל החכמםי חולקים גם על ב"ז כי כלל החכמים הקדושים הם גדולים גם מבן זומא והם אומרים שאע"פ שדרש בן זומא כל ימי חייך להביא הלילות עדיין קשה להמשיך בחי' הזכרת יציאת מצרים בלילות שהם בחי' אריכת הגלות. כי כל זה א,א להמשיך כי אם ע"י התנוצצות משיח שממשיכין גדולי הצדיקים בתורתם כנ"ל. וזהו וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח, שעיקר תיקון זה יהי' נשלם רק בימ יהמשיח שאז יתקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וע,כ גם עתה אי אפשרא להמשיך תיקון זה כ"א ע"י הצדיקים שממשיכין אורו הקדוש ע"י תורתם וכנ"ל:

אות כב

כי עיקר כלל כל הגליות בפרט הגלות האחרון הזה, עיקר הגלו תהוא בבחי' הנ"ל מחמת שמתגבר הגלות של המדות והתאוות רעות של הע' עכו"ם שעיקרם תאוה הנ"ל.וע"י שאין מתגברים לעמוד בנסיון ולשברם על ידי זה מתגבר גם הגלות הגשמי הנ"ל. וכמו שישראל בגלות כן כביכול קוב,ה ושכינתי' בגלות כמבואר בזוה"ק כי עמו אנכי בצרה. ובעו"ה בגלות נחשב כאל והוא ית' יושב בבית האסורים כ"ש והוא אסור באזיקים וכמ"ש בתיקונים הרבה בענין זה דעלי' אתמר אין חבוש מתיר א"ע מבית האסורים וכו' ולית מלתא דא תןי' אלא בתיובתא וכו' לתברא בית האסורין דילי' וכו'. כי עיקר התגברות הגלות ביותר חס ושלום הוא ע"י ענין הנה"ל שדברנו בו קצת שעיקר התגברות היצה"ר שהוא גלות הנפש הוא על ידי שמצייר אור שלמעלה בחי' אור התורה להיפך מן האמת שעל ידי זה כל הדרכים נעשים לפניו כמישור כי עושה מעבירות מצות בפרט בענין מחלוקת וכו' כנ"ל כי זה עיקר בחי' גלות השכינה מה שגורם כל אחד בעונותיו, וביותר ע"י בחינה הנ"ל כשהוא חכם בעיניו ועושה לעצמו מצות חדשו' להתיר שפיכות דמים וכיוצא ר"ל, שזה על ידי שמצייר הארו להיפך כנ"ל שזה נחשב כאלו תופס ואוסר את השכינה בתפיסה ובבית האסורים ממש, מאחר שתופס אור העליון הפשוט בתפיסת המוחין הפגומים שלו ומקלקל ומצייר האור להיפך. ומגודל כח הבחירה שנתן הש"י לבני האדם מוכרח כביכול הש,ישיהי' אורו הקדוש נתפס בתפיסת המוחין שלו בעל כרחו כביכול. שזהו בחי' תפיסה ובית האסורים ממש של שכינת עוזו וכמבואר מזה בהתורה (בסי' ס' ליקוטי ח"ש) על מארז"ל שאמר רשב"י לר"ע כשישב בתפיסה רבי למדני תורה וכו'. שע"י תלמיד שאינו הגון נענש בתפיסה חס ושלום. כי כשממשיכין אורו ית' למטה זהו בחי' תפיסה וכו' בחי' מלך אסור ברהטים כוו'. אך כשממשיכין האור בקדושה כרצונו ית' זה ניחא מאד להש"י. אבל כשממשיכין אור התורה לתלמיד שאינו הגון זהו בחי' תפיסה להאור כביכול. וע"כ נושו תפיסה חס ושלום וכנ"ל ע"ש כל זה היטב היינו כנ"ל כי כשמגיע התורה לתלמיד שאינו הגון הוא מקבל אור התורה בתפיסת המוין הפגומים שלו ומציירו להיפך נמצא שתוספ אור הש"י בע"" שזה ובחי' תפיסה ממש. מכ"ש וכ"ש אלו בעלי המחלוקת שמקלקלים מאד ומהפכים מאד אור האמת ע"י פגם כלי המוחין שלהם עד שמציירים אור התורה מהיפך אל היפך כנ"ל שזהו בחי' תפיסה ובית האסורים של השכינה ממש, עיקר גלות השכינה וכנ"ל. מכ"ש כשמתגברין החולקים הרודפים ומוסרים איש ישראלי הנרדף על ידם לבי תהאסורים ממש חס ושלום. וכביכולהשכינה היא בתפיסה בבית האסורים עמו כי עמו אנכי בצרה. אוי להגורמים כל זה. אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. וכשאיש הישראלי רואה שמתגבר עליו הגלות מאד מכל הצדדים. מכ"ש מי שהוא נרדף כ"כ עד שבא חס ושלום לבית האסורים ממש צריך לתת לבו לברוח ולנוס משם דייקא להש"י כי בודאי אין שום עצה ותחבולה כנגד כל הצרות בפרט כנגד החולקים הרודפים אותו עד הנפש עד שבא לבית הסוהר ח" וכ "א לצעוק להש"י וכמ"ש ואם אסורים בזיקים וכו' ויגל אזנם למוסר וכו' וכתיב יושבי חשך וצלמות אסירי עני וכו' ויזעקו אל ה' שצריכן לזעוק להש"י ולשוב אליו בתשובה שלימה. ועיקר התשובה הוא בבחינה הנ"ל בחי' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. שצריך לחפש ולחקור דרכיו מאד ולשום אל לבו היטב מה זה עשה ה' ככה. אין זה כ"א בשביל שפגמתי בודאי בכלי המוחין שלי. ותפסתי אור הש"י בתפיסה חס ושלום ע"י שהייתי מצייר האור שלא כראוי ע" פהאמת לאמתו. כי כבר מבואר שגם בעבודת ה' יש בענין זה כמה בחינות. כי בענין טעותים הנ"ל שיכולין לטעות בענין ציור אור התורה להטות מן האמת. יש בענין זה כמה וכמה מניי טעותים בלי שיעור דקים וגסים ודק מן הדק. ע"כ צריך האדם לשום אל לבו בכל עת בפרט בעת צרה חס ושלום. שזה נתפס בתפיסה הוא מחמת שלא צייר האור כראוי. ונטה אחרי הבלי העוה"ז כי יש דברים הרבה מרבים הנ"ל. ע"כ נענש בתפיסה מדה כנגד מדה כי האור העליון הפשוט היורד מלמעהל בכל עת שמשם כל חיות האדם אע"פ שהוא אור אד פשוט בתכלית האחדות. אעפ"כ כשיורד למטוה ונצטייר לכל אחד לפי בחינתו. מתפשטים ומתפצלים ממנו דרכים ונתיבות הרבה לאין מספר. וה בין בסטרא דקדושה ובין להיפך. כי גם בסטרא דקדושה בעצמה יש כמה וכמה דרכים ונתיבות וכן סטורא אחרא יש כמה וכמה דרכים נבוכים ומקולקלים. והאדם צריך לכוין תמיד לדרך הישר באמת להטות לבבו אליו ית' שיצטייר אור התורה לדרך האמת לפי בחינתו. ואפי' בדרכים התורה לא טיעה עצמו לסור מן הדרך הראוי לו לדרך אחר שאינו שייך לו. אע"פ שגם הוא מדרכי התורה אבל אינו שייך לו לפי מדריגתו מכ,ש וכ"ש שלא יהיה נוטה מדרכי התורה האמתיים לגמרי חס ושלום. וע"כ הזהיר הכתוב פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו וכו'. וע"כ באמת ביקש דוד הרבה הוריני ה' דרכך וכו' וכנ"ל. וע"כ ארז"ל בכל דרכיך דעהו זה כלל גדול בתורה. שצריך לשום לבו בכל דרכיו לקשר עצמו להש"י שכל מעשיו יהיו לשם שמים. נמצאשיש לכל אדם כמה וכמה דרכים נתונים לפניו שזהו בחי' כח הבחירה. ומשם נמשך גם בגשמיות שיש לכל אדם כמה וכמה דרכים שיכול לילך לכל מקום שירצה. וע"כ כשאדם נענש בתפיסה חס ושלום ואין מניחין אות ולצאת החוצה. צריך לשית אל לבו שזה בשביל שפגמתי בהדרכים הנתונים לפני לצייר האור העליון בדרך שארצה. וע"י שפגמתי בזה בעו"ה נתפסתי עד שאיני יכול לזוז לצאת למקום שארצה. ואין תקנה כ"א לשוב למקור ושורש של כל הדרכים שהוא אור העליון של הש"י שמשם מתפשטים ומתפצלים כל הדרכים שצריכין לחזור ולשוב אליו ית' ולקשר עצמו למקור האחדות ולחפש ולבקש דרך האמת לאמתו לבור לו דרך ישרה באמת בבחי' בצר לך ומצאוך וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. ואזישובו עליו רחמי הש"י ויוציאו לחירות. כי שם במקום תחילת ציור האור בשרשו הוא בחי' עולם החירות. כי צירו האור בבחי' בינה שהיא בחי' צירי. שמשם כל החירות כי שם עיקר התשובה כידוע. שצריך לשוב לבינה דקדושה להתבונן במעשיו לשוב לשורשו ולצייר האור לטובה כפי דרכי התורה האמתיים היוצאים משם. ומשם כל החירות בבחי' חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות. דהיינו ע"י שחורתין ומציירין התורה על הלוחות כראוי כניתנה מסיני ע"י משה רבינו ע"ה על ידי זה זוכין לחירות וכנ"ל:

אות כג וזהו יושבי חשך וצלמות איסיר עני וברזל. זה מחמת כי המרו אמרי אל. היינו שהמרו והחליפו אמר יאל. כי ציירו אור התורה להיפך כנ,. וזהו ג"כ בחי' ועצת עליון נאצו. עצות הם בחי' התורה שהיא תרי"ג עיטן. וזהו ועצת עליון שהעצות והתור' הנמשכים מפי עליון נאצו וציירו הארו להיפך כנ"ל. ועל ידי זה ויכנע בעמל לבם כי בדרך שאדם רוצה לילך וכו'. וע"כ הכניע בעמל לבם עד אשר כשלו ואין עוזר. כי לבם נתבלבל ונתעקם שזהו בחי' ויכנע בעמל לבם נתבלבל ונתעקם שזהו בחי' ויכנע בעמל לבם עד אשר כשלו ואין עור כי כשלו ונטו מדרך האמת עד אשר אין עוזר כי כשלו ונפלו בעמל לבם עד שאין עוזר להם לשוב להשיג אורחות חיים. כי קשה להם לשוב למצוא הדרך האמת והישר. כי נתעו לדרכים רעים מאד ע, ישציירו האור להיפך ונטו לדרך לא יטוב. וכ"ש ע"פ תעיתי כשה עאובד וכו' בסי' ר"ו ליקוטי ח"א ע"ש. שתיכף שהאדם נוטה מהדרך הישר יש לו כמה וכמה דרכים נבוכים וכו'. וכל זה מחמ תבחינה הנ"ל כי בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואין קתנה לזה כ"א ויזעקו אל ה' בצר להם. כי זעקה מועלת תמיד. כי צריך לשוב מהחשך והצלמות ומבית אסוריו. לאסור ולקשר עצמו בקשר אמיץ לה' לבדו לשוב למקור האחדות לחזור ולהמשיך האור משם ולציירו לטובה כנ"ל ואז ממצוקותיהם יושיעם ויוציאם מחשך וכו':

אות כד אבל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כ"ש וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. כמו שמצינו בבלעם הרשע שהתפאר ויודדע דעת עליון וכשעמד המלאך לפניו בפרט כשעמד במקום צר אשר ין דרך לנטות ימין ושמאל. עד שהוכרחה האתון לרבות תחתיו. חרה אפו והכה את האתון ולא שת אל לבו להבין רמזי הש"י שכוונתו ית' כדי שישוב מדרכו הרעה שחפץ לקלל את ישראל ולעקור את עצמו מב' עולמות על ידי זה. ומאחר שראה הש"י תוקף רשעותו כ"כ ע"כ אמר לו לך עם האנשים. כי בדרךך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכשפרש"י שם על פסוק זה. ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וכנ"ל. אבל בני ישראל הכשרים כל מה שדוחקים אותם יותר חס ושלום הם בורחים בכל פעם ביותר להש"י. בבחי' ופרעה הקריב שהקריב את ישאראל לאביהם שבשמים:

אות כה וזהו והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. עקב דייקא. היינו כשהשונאים מתגברים עד שהוא תחת עקב ורגלין שדורסים אותו ברגלים. בבחי' הרכבת אנוש לראשינו וכו' בחי' לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ. וכ"ש אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך וכו'. וזהו בחי' עקבות משיחא. שישראל נתונים תחת עקביהם. ואז דייקא מי שמשים אל לבו לשמוע משם את המשפטים האלה. שידע שהכל מהמשפט שלמעלה ננתלבש בהם כדי להשיבו אליו. וזהו והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ואז ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, שהש"י ירחם עליך למען בריתו את אבו ינו כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה. וזהו וידו אוחזת בעקב עשו, בעקב דייקא כשיתגבר עשו בסוף הגלות בעקבות משיחא וירצה לדרוס בעקבו על ראש ישראל בבחי' הגדיל עלי עקב, אז דייקא וידו בחי' אמונה בחי' תפלה בחי' ויהיה ידיו אמונה וכו' פרישן בצלו, אוחזת בעקבו להפילו ולהשפילו על ידי זה כי אין כחנו אלא בפה לתפוס אומנות אבותינו לצעוק אליו ית' מכל מקום שהוא:

וזהו בחי' הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור לישועתך וכו'. כי שמשון הי' בחי' משיח כמובא במדרש וכל זה זוכין ע"י בחי' לישועתך קויתי ה'. ע"י שאין מתייאשין עצמן מן הרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צוואריו חס ושלום, רק מקווים לישועתו תמיד וצועקים אליו איך שהוא על ידי זה אפי' כשהוא תחת עקבי סוס וכנ"ל יזכה להתגבר ולהפיל השונאים בבחי' הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור וכנ"ל:

אות כו נמצא שעיקר הקלקול והפגם הגדול יותר מכל העבירות שבתורה הוא כשנתבלבל שכלו עד שמצייר האור להיפך מן האמת עד שעושה מעבירה מצוה וחזיק במחלוקת חס ושלום. וכנ"ל:

וזה בחי' משארז"ל ומובא בש"ע בסי' הנ"ל שכשמכווין להעבירו על דת צריך ליהרג ולא לעבור אפילו בשארי המצות שבתורה כשהדבר בפרהסיא בפני עשרה מישראל וכן בשעת השמד וכו' ע"ש. כי כשהדבר בפרהסיא והאנס מכוין להעבירו על דת. נמצא שכל כוונתו להפוך הקערה על פיה חס ושלום להפוך הדת הקדוש ולהפכו לדרכיהם הרעים. וכשהדבר בפרהסיא ויכולים חס ושלום רבים להכשל ע"י זה לטעות מן האמת חס ושלום. שעל זה אורב הבע"ד ביותר כנ"ל. וע"כ הוא צריך ליהרג ולא לעבור אפילו על מצוה קלה שבתורה בשביל קידוש השם כדי שלא יקלקל ציור האור לגמרי חס ושלום כנ"ל. שזהו הטעם בעצמו של שלש עבירות החמורות ע"ז וכו' שצריך ליהרג עליהם ולא לעבור מחמת שמקלקלים ביותר ציור האור וכו' ומחמת זה בעצמו צריך ליהרג על כל מצות שבתורה כשמכווין להעביר ועל דת והדבר בפרהסיא בפני רבים מישראל וכנ"ל. וכן בשעת השמד כי הכל ענין אחד וכנ"ל:

אות כז וע"כ כשרואה האד' שהמניעו' מתפשטים ומתגברים כנגדו מאד מאד למונעו מדרך האמת. ובפרט על ידי ריבוי החולקים והמתנגדים גדולים וקטנים וכו'. וצריך לידע שהכל נמשך מחמת פגם הברית שעל זה נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ע"כ רוצים למונעו מדרך החיים בכמה דברי פתויים והסתות ודב רי חלקלקות בלי שיעור. וכשרואים המסיתים והמונעים שאינם יכולים לפעול לדחותו מהאמת ע"י דבריהם הרעים. הם עומדים כנגדו למונעו בזרוע ביד רמה כמצוי עכשיו בעו"ה. ואז אין תקנה לזה כ"א מסירת נפש ממש. שצריך ליישב דעתו הלא אני יודע האמת לאמתו שכוונתי רצויה לשמים באמת ואם מעשי אינם עולים יפה כראוי הלא החולקים אינם חולקים על מעשי שאינם יפים וטובים כ"ע על מעט מעשי הטובים על שאני חותר ומתייגע להתפלל בכוונה ולקרב עצמיו לאנשי אמת. המוליכים אותי בדרך האמת בדרך אשר דרכו בו אבותינו אשר מעולם. והם עומדים כנגדי לבלעיני חנם חס ושלום יותר מרוצחי נפשות. כי המחטיא קשה מן ההורגו כשארז"ל. על כן אני מחויב למסור את נפשי כי הלא אני יהודי. וזה ידוע שכל איש יהודי אפי' הגרוע, בטבעו למסור נפשו על קידוש השם. ע"כ גם אנכי מרוצה למסור נפשי וגופי ופרנסתי בשביל האמת בשביל קדושת שמו ית' ויעבור עלי מה. והלא כל זה נמשך מפגם הברית כנ"ל שעל זה צריכין למסור נפשו כנ"ל. נמצא שזה עיקר תשובתי ותיקוני. יכ עיקר התשובה והתיקון על פגם הברית הוא מסירת נפשו כנ"ל והבן. כי בודאי ע"י מסירת נפש שישבר כל המניעות בכל כחו בבחי' מסירת נפש בודאי עעעל ידי זה יזכה להשיג אורחות חיים אפילו אם פגם כמו שפגם בפגם הברית. כי זה עיקר תיקונו כשיעמוד בנסיון נגד החולקים והמונעים כמבואר בדברינו כמה פעמים במ"א וע' בסי' ה' ליקוטי ח"א.ובמה שכתבנו בביאורו בה' תפילין הלכה ד' אות ד':

אות כח וזה בחי' נחמו נחמו עמי וכו'. כי עיקר נחמתינו הוא התורה הקדושה וצדיקי אמת שבכל דור ודור. כי עיקר הנחמה בכל הגלות המר והארון הזה היא התוה הקדושה. כ"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני אבל לאו כל אדם זוכה לקבל עצות טובות מהתורה כראוי לו בכל עת כי לא זכה וכו'. ע"כ הכל צריכין למרי חיטיא שהוא הצדיק האמת המבאר ומצייר לנו אור התורה לטוב בבחי' הנה ברך לקחתי וכו'ו כנ"ל. וזה עיקר תקוותינו ונחמתינו בבחי' זה ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו. זה הוא בחי' הצדיק האמ תשנקרא זה בבחי' כי זה כל האדם. כי כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ולצוות ולזה ושקול זה וכו' כשרז"ל. וזהו נחמו נחמו עמי נחמה כפולה כי אנו צריכין נחמות כפולות דייקא בחי' נחמו נחמו. היינו נחמות התורה בחי' זאת נחמתי בעניי וכו'. אבל מהתורה א"אל קבל וליטנק בעצמו כראוי כי לא זכה וכו' כי יכול חס ושלום לצייר או התורה להיפך כנ"ל. ע"כ אנו צרייכן עוד נחמה על נחמה שהוא כח הצדיקי אמת המבארים ומציירים לנו אור התורה לטובה ולברכה ומשפיעים ומלמדים אותנו לקבל עצות טובות אמתיות מהתורה לחיים ולטובה ולא למות ולרע חס ושלום. וזה עיקר נחמתינו בחי' זה ינחמינו ממעשינו וכו' כנ"ל. וזה נחמו נחמו כנ"ל. וזהו יאמר אלקיכם אמירה בחשאי כמ ושפירש אדמו"ר ז"ל לעניינו במ"א (בסי' כ,א ליקוטי ח"א). וזה בח'י אור הפשוט היורד מלמעלה קודם הציור שהוא בחי' אמירה בחשאי ובסוד. כי קודם ההתגלות והציור הוא בבחי' שתיקה וסוד. אלקיכם זה בחי' ציור האור לטוב. כי אלקים בחי' מלכות בחי' המשכת והתגלות אלקותו ואדנותו לתחתונים שזהו עיקר בחינת שם אלקים כידוע. ועל כן משה רבינו שהוא עיקר כלל התורה חי ק"ך שנים. דהיינו הלל הנשיא ווריב"ז וכו'. הכל כנגד ק"ך צירופי אלקים (כמובא בכתבי האריז"ל) כדי שיבאר וויצרפו לנו אותיות התורה לטוב כנ"ל שזהו עיקר נחמתינו כנ"ל. וזהו נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם כנ"ל. וזהו דברו על לב ירושלים על לב דייקא. כי עיקר ציור האור בבחי' לב שהוא בחי' בינה לבא ששם עיקר ציור האור שהוא בחי' צירי. כי הלב מרכבה לבינה ששם הויה בניקוד צירי כידוע. וזהו בחי' וידעת היום והשבות אל לבבך וכו'. שצריכין להשמיך אור הדעת שהוא אור התורה אל הלב לציירו לטוב שזהו העיקר כנ"ל. וזהו שנסמך לשם קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו וכו'. והיה העקב למישרו וכו'.כי ע"י ציור האור לטוב ע"י הצדיקי אמת על ידי זה נעשים בכל מקום דרכים ישירים להש"י. אפי' במקומות שהיו מדבר שממה. ונתיישרי' כל הדרכי' המקולקים והעקומים והמרוכסים וכו'. שכולם נמשכים מאותן המפכים אורחות יושר ומהפכים האמת עד שנתקלקלו הדרכים הישרים ונעשו מדבר שממה ונמשכו דרכים מקולקים ונבוכים מאד. אבל עתה ע"י צדיקי אמת המציירים האור לטוב. על ידי זה נתתקנו כל הדרכים להש"י בבחי' קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו' כי כל זה נמשך מבחי' התנוצצות אורו של משיח הנמשך בכל דור שעל ידי זה עיקר קיומינו בגלות כנ"ל. שאז יתקיים ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים. במהרה בימינו אמן:

[שייך לעיל] וזה בחי' אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. כי צריכין עוז ותעצומות והתחזקות עצום מאד בזה העולם מספר ימי חיי הבלו לעמוד כנגד כל הדחיות וכו' שהבע"ד רוצה להדיחו חס ושלום בכל עת ר"ל. והעיקר ע"י הסברות שקר שלו ע"י שמצייר האור להיפך חס ושלום וכנ"ל שזהו בחי' נחפשה דרכינו ונחקורה וכו' שצריכין בכל עת לחפש ולחקור ולבקש עצה ודרך איך לצאת מהבליו ולהתקרב להש"י. ועכ"פ שלא יפול יתר חלילה על ידי דחיות שלו שמתלבש במצות ואומר לו הלא אתה יודע עוצם גשמיותך ופגמיך הרבים וכו' ומה אתה חותר ומקוה עוד להתקרב. כי כל זה וכיוצא בזה נמשך מהקליפה והסט"א. והעיקר מבחי' קליפת בלעם שרוצה לצייר אור התורה להיפך מן האמת. ועיקר התגברותו ע"י זוהמתו הגדולה שממשיך חס ושלום שהוא תאות ניאוף שנמשך ממנו שמתפשט לאורך ולרוחב בתאוה והרהורים אלו בכמה בחינות. ולא די לו בזה כי א םגם רוצה על ידי זה לצייר האור להיפך ולהפיל את האדם לגמרי לשאול תחתיות חס ושלום. כמו שכבר נכשלו ונפלו על ידי רעיונים כאלה הרבה ר"ל על כן צריכין עוז והתחזקות עצום נגדו בלי שיעור. וזהו אשר יאדם "עוז "לו "בך "מסילות בלבבם ר"ת צירוף בלעם, כי כנגד קליפת בלעם צריכין עוז ותעצומות והתחזקות עצום כנגדו וכנ"ל: