עבודת אלילים א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
כל כל העבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וג"ע וש"ד. ובפרהסיא בפני עשרה מישראל חייב ליהרג ולא לעבור אם העכו"ם מכוין להעבירו על דת ואפי' אערקתא דמסאני וכן בשעת הגזירה וכו' עיין בש"ע:
And therefore, the end of the Torah speaks of the eyes of all Israel — who gaze and look toward Him, blessed be He, for they believe in His Providence, blessed be He, constantly. This they merited through Moshe Rabbainu, peace be upon him, through the receiving of the Torah and through all the signs and wonders, etc. — which is what the verses there at the end of the Torah discuss, as it is written: "For all the signs and the wonders… and for all the mighty hand and all the great awe that Moshe performed before the eyes of all Israel" (Deuteronomy 34:11–12). 39
And the beginning of the Torah speaks of the eyes of Hashem, blessed be He — which is the aspect of Beraishis: "there is raishei, there is bas" — the three colors of the eye and the pupil. That is, the aspect of the eyes of His Providence, blessed be He, with which He gazes and looks from the beginning of creation until the end of all generations. And with them He created the entire world, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens" etc. And as it is written: "For He looks to the ends of the earth" (Job 28:24). And with them He gives life to the world at all times, as it is written: "The eyes of Hashem — they roam throughout the entire earth" (Zechariah 4:10). 40
אות א ע"פ המאמר תקעו ג' המדבר מתוכחה ליקוטי ח"ב המובא לעיל בה' מאכלי עכו"ם הלכה ב'. ע"ש מ"ש רבינו ז"ל שעיקר התפלה הוא רחמים ותחנונים ועיקר הרחמים תלוי בדעת וכו'. ולפעמים כשהס"א יונקת מן הרחמנות אזי נפגם הרחמנות והדעת ונעשה אכזריות וראזי מתגבר תאוות ניאוף חס ושלום ואזי התפלה בבחי' דין ואזי צרכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחי' דין כמו פינחס בעת שהי' מעשה זמרי כמ"ש ויעמוד פנחס ויפלל וכו'. ועל ידי התפלה של הבעל כח שהוא בבחי' דין על ידי זה הס"א מקיאה כל מה שבלעה מן הקדושה כי זאת התפלה היא עומדת לו בצוארו בבית הבליעה שלו וכו' ע"ש כל זה היטב. ועל ידי זה זוכין לבחינו המבוארים שם עד שזוכין לבחי' הקול קול יעקב שהוא מכינע עקב עשו בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו וכו' ע"ש ודוק:
It emerges that the beginning of the Torah speaks of the eyes of Hashem, blessed be He; and the conclusion of the Torah speaks of the eyes of all Israel. And through the holy Torah, which is the aspect of emunah, as mentioned above — through this, the end and acharis is bound to the raishis, as mentioned above. And this is itself the aspect of the binding and inclusion of the eyes of all Israel — which are the aspect of acharis in relation to Him, blessed be He — [bound to Him, blessed be He,] who are bound to Him, blessed be He, in the raishis hamachshavah. For it is all one — for Kudsha Brich Hu v'Oraisa v'Yisrael kula chad [the Holy One, blessed be He, the Torah, and Israel are all one] (Zohar III, 73a). For through the fact that we believe in His Providence, blessed be He, and we fulfill the Torah — through this, His Providence reaches us in completeness, and we return and become depicted in His eyes, etc., as mentioned above. Through this, our eyes are bound and unified with His eyes, blessed be He, in the aspect of: "For eye to eye they shall see" (Isaiah 52:8). And this is the aspect of the binding and inclusion of the acharis in the raishis — the aspect of the inclusion of the end of the Torah in its beginning: the inclusion of the eyes of all Israel in the eyes of Hashem, blessed be He, which is the aspect of Beraishis, as mentioned above. 41
וזה ענין מסירת נפש על קידוש השם שאסור למסור נפשו להרגיה ממש כל כל העבירות שבתורה חוץ מג' הנ"ל. כי כל התורה כולה היא בחי' רחמים וחיים כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך וכמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה וכו'. ועיקר התורה ניתנה בשביל לזכות לחיים ולהעביר סטרא דמותא' לקתן חטא אדה"ר שאכל מעת הדעת שעל ידי זה הביא מיתה לעולם כי התורה היא בחי' חיים כנ"ל. ועל כן כל התורהכולה נדחית בשביל החיים כי התורה ניתנה לחיים ולא למות כמ"ש וחי בהם ולא שימות בהם כי עיקר התורה ניתנה בשביל החים ולהעביר ולהכניע סטרא דמותעא כנ"ל. וזה בחי' תפלה בבח'י רחמים שהוא בחי' דעת כי עיקר הרחמים תלוי בדעת כנ"ל.כי התפלה הוא בחי' מסירת נפש כ"ש אליך ה' נפשי אשא כי צריכין להתפלל במס"נ כמובא בספרים. וכן כל המצות צריכין לעשות במסירת נפש. והמסירת נפש שלכל מוה ומצוה זה בחי' תפלה שהוא בחי' דביקות בחי' מסירת נפש בחינת אליך ה' נפשי אשא כנ"ל. אבל התפלה שהיא בחי' מסירת נפש וכן מס"נ של כל מצוה ומצוה צריך להיות בבחי' והחיות רצוא ושוב שהוא בחי' רחמים ודעת בחי' חיים וחסד כדי לישאר בחיים ולא למות חס ושלום שהוא בחי' דין. כי רצוא דאע נור"י ושוב דא מט"ט שר הפנים, נוריא"ל זה בח'י דין בחי' נור דליק. מט"ט שר הפנים ר"ת משה זה בחי' רחמים ודעת כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א סימן י"ג. נמצא שעיקר הרחמים הוא כשהוא בבחי' רצוא ושוב דהיינו שחוזר מדביקותו וממסירת נפשו לה' אל הגוף שזה בחי' ושוב שהוא בחי' רחמים כנ"ל. כי הרחמים והדעת הוא בחי' חים כמ"ש חיים וחסד וכוד' וכמ"ש החכמה תחי' ווכ'. כי עיקר הרחמים הוא כשנמשך הרחמנות לתוך בחי' הדין להמתיק כל הדינים זהו עיקר בחי' הרחמים והדעת. וזה בחי' חיים דהיינו חיבור הנשמה והגוף. כי הנשמה הוא הדעת והרחמים, והגוף הוא בחי' דין וכסילות וכשמתחבר הנשמה עם הגוף שזה בחי' חיים אזי הנשמה מחי' את הגוף. דהיינו שהנשמה שהוא הדעת והרחמים הוא ממתקת את הגוף שהוא בחי' דין. ואזי יש חיות להגוף ג"כ ע"י הרחמים שהוא הנשמה שמחוברת בו שהוא ממתקת את הגוף גם כן ומהפכת אותו לרחמים וזה עיקר החיים כנ"ל. אבל כשהנשמה מסתלקת חס ושלום אזי נשאר הגוף בבחי' דין שהוא בחינת מיתה. וזהו בחי' מ"ש בזוהר הנ"ל רצוא דא נור"י היינו דין ושוב דא מט"ט היינו רחמים כנ"ל. כי כשהוא בבחי' רצוא שמוסר נפשו לה' אזי הוא בחי' דין כי כשהנפש עולה לה' אזי נשאר הגוף בבחי' דין ומיתה כנ"ל. אבל כשהוא בבחי' ושוב זהו בחינת רחמים, כי כשחוזרת הנשמה עאל הגוף אזי נמשך רחמים וחיים להמתיק הדין שהוא סטרא דגופא. וזהו עיקר הרחמים כשנמשך הרחמים להמתיק הדין כנ"ל ועל כן אנו צריכין שיהי' כל עבודתינו ומסירת נפשינו לה' בבחי' והחיות רצוא ושוב, דהיינו להעלות הנפש לה' להמשיך משם רחמים וחיים ואח"כ לחזור אל הגוף כדי להחיות הגוף ולהמתיקו כנ"ל. כי זה עיקר הרחמים והחיים להמשיך החיים ממקור החיים אל העולמות התחתונים שהם בחי' גוף. כי הש"י רוצה בעבודתינו כ"ש ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חומר וכו' ואינו חפץ בביטול העולם חס ושלום. וכשהתפלה והמסירת נפש של כל המצות הוא בבחינה זו בבחינת רצוא ושוב זה בחי' תפלה בבחי' רחמים ודעת שהוא בחי' חיים וכנ"ל. וע"כ אנו מצווין עלכל עבירו תשבתורה יעבור ואל יהרג כי התורה נדחית מפני החים כמ"ש וחי בהם ולא שימות בהם. כי עיקר התורה ניתנה בשביל החיים כדי שע"י התורה והמצות יהיה נמשך חים ודעת לתוך הגוף שהוא בחי' דין להמתיק כל הדינים וכו' כנ"ל. אבל על ג' עבירות שהם ג"ע וע"ז וש"ד, הוא צריך ליהרג ולא לעבור. כי כל אלו הג' עבירות הם בחי' תאוות ניאוף פגם התפלה וכמובא בתיקוני' שאלו הג' עבירות הם בחי' כבד מרה טחול, והם כולם כלולים בתאוות ניאוף כמו שמבאר אותם שם בתיקונים בפירוש עיין שם וכן מבואר בכמה מקומות. כי ע"ז וניואף הם בחי' אחת בבחי' וסוד אחר אל תגל, ומאן דגלי עריין הכי איהו מתגלי בין אינון עריין דאינון אלהים אחרים וכ"ש רבינו ז"ל סי' ל"ו. וכן ש"ד הוא ג"כ בחי' פגם ניאוף כי מי שפוגם בברית הוא כשופך דמים כשרז"ל כל המוציא זרע לבטלה הוא כשופך דמים. וכן מי שאינו עוסק בפ"ו שהוא גם כן בחי' פגם הברי תהוא גם כן שופך דמים כשרז"ל. נמצא שפגם הברית הוא בחי' ג' עבירות הנ"ל שהם בחי' כבד מרה טחול שהם בחי' קיטרוגין דג' תפילות שהם בחי' מוח לב ריאה כמוב' בתיקונים כי ג' תפילות הם בחי' ד' מוחין שלשה מניי רחמנות. וג' עבירות הנ"ל הם בחי' פגם ניאוף שהוא בחי' פגם הג' מוחין פגם השלשה מיני רחמנות שהוא פגם הג' תפלות כנ"ל. וע"כ כנגד אלו הג' עבירות חס ושלום צריכין למסור נפשו ממש למות על קידוש השם. כי כשיש תאות ניאוף חס ושלום ואזי התפילה בבחי' דין וכו' אזי צרייכן בעל כח שיתפלל תפלה בבחי' דין וכו' והתפילה הזאת עומדת לו בצווארו וכו' כנ"ל. וזה בחי' מסירת נפש למיתה ממש בשביל ג' עבירות הנ"ל. כי כשמתגברין אלו הג' עבירות חס ושלום שהם בחי' פגם ניאוף כנ"ל אזי צריכין להתפלל דייקא תפילה בבחיד דין וצריכין לזה בעל כח גדול כנ"ל. וזה בחי' מסירת נפש למיתה ממש שזה בחי' תפלה בבחי' דין שזה בחי' רצוא לבד בלי ושוב כי כשמוסר נפשו ממש למיתה בחי' רצוא לבד בלי ושוב כי כשמוסר נפשו ממש למיתה בחי' רצוא לבד אזי הוא בחינת דין. כי כשהנשמה עולה למעלה נשאר הגוף מת בבחיד דין ואזי הס"א רוצה לבלוע אותו הגוף מת כי אחיזתו הוא רק בבחי' מיתה כידוע. אבל זההגוף מת של זה הקדוש שמסר נפשו על ק"ה הוא עומד לו להס"א בצוארו בבית הבליעה שלו עד שהוא מוכרח ליתן הקאות להקיא כל הקדושות שבלע בבחי' חיל בלע ויקיאנו כמבואר שם במאמר הנ"ל לענין תפלה בבחיד דין של הבע"כ, כמו כן ממש זה הקדוש שמסר נפשו על קידוש השם בשביל ג' עבירות הנ"ל, גופו הנפטר בקדושה הוא עומד לו בצוארו בבי תהבליעה שלו עד שמוכרח להקיא כל מה שבלע. כי מסיר תנפש למיתה ממש על ק"ה הוא בחי' תפלה בבחיד דין בבחי' רצוא לבד כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו שמוסר נפשו על ק"ה הוא בחי' בלע כח בחי' גבורי כח עושי דברו וכו'. וע"כ ע"י מסירת נפשו של זה הקדוש שהוא בחיח' תפלה בבחיד דין של הבעל כח על ידי זה הוא מוציא כל הקדושות שבלעה הס"א. וזה שמובא בכתבי האריז"ל שעיקר עליית ניצוצי הקדושה הוא ע"י עשרה הרוגי מלכות כי ע"י המסירת נפש על קידוש ה' של העשרה הרוגי מלכות שהוא בחינת תפלה בבחינת דין על ידי זה גופם הקדוש שנשאר בבחי' דין אחר הסתלקות הנפש על קידוש השם, עמדה להסט"א בצוארה בבית הבליעה שלה עד שהיא מוכרת להקיא כל הניצוצות שבלעה מן הקדושה. ועד היום בכל עת שאנו מזכירין כח העשר' הרוגי מלכות אני מוציאין הקדוש' מהס"א והכל ע"י בחי' הנ"ל. וזה בחי' מה שכתוב בזוה,ר שהגוף של העשרה הרוגי מלוכה נמסר להס"א למלכי האומו' והנשמה עלתה למעלה כ"ש בפרשת ויקרא בסוד הקרבן כולא סליק לאתרי' ע"ש והדבר תמוה לכאורה איך שייך גופם הקדושים של הצדיקים נוראים כאלו יהי' נמסר להס"א חס ושלום. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב על נכון שהגופים שלהם נמסר להס"א. היינו שהגופים שלהם נמסרו בכוונה להס"א שתבלע אותם בבחי' והשלך לפני פרעה יהי לתנין הנאמר שם בדברי רבינו ז"ל. כי על ידי זה שנמסרו גופיהם להס"א לבולעם על ידי זה עמדו להס"א בצוארו בבית הבליעה שלו. ועל ידי זה היא מקיאה כל הקדושות שבלעה כנ"ל ע"ש היטב במאמר הנ"ל וזהו בחי' של כל הקדושים כנ"ל. וע"כ דייקא על ג' עיברות אלו צריכין למות על קידוש השם כי הם בחי' תאות ניואף וכשיש תאו תניאוף אז צריכין תפלה בבחינת דין של הבעל כח שהוא בחי' מסירת נפש למיתה ממש על ק"ה כנ"ל:
And for this reason, when we stay awake on the night of Shavuos — in order to rectify the power of sight, to receive the Torah which depends on this, as mentioned above — therefore, we engage then in reciting the beginning and the end of every sidra and of every book, in the Written and Oral Torah. Meaning as mentioned above — in order to connect the acharis to the raishis. And this is the aspect of the connection of the end of the Torah to its beginning — which is the aspect of the completeness of Providence in ratzo vashuv [running and returning], as mentioned above. 42
אות ג
045 Likutay_Halachos_Masa_Umasan_4_Part3 (1).html
וכן כשהעכו"ם מכוין להעבירו על דת והוא בפרהסיא או בשעת הגזירה אזי יהרג ואל יעבור אפילו אערקתא דמסאני. כי כשהעכו"ם מכוין להעבירו על דת אזי הוא שעת מלחמה וצריכין ללחום עמהם לנצחם. ועיקר המלחמה הוא ע"י בחי' תפלה בבחינת דין שעל ידי זה מוציאין מהם כל הקדושות שבלעו ומכניעין אותם וע"כ צריכין למסור נפשו על ק"ה ליהרג שזהו בחי' תפלה בבחי' דין כנ"ל. ועל ידי זה מכניעין אותם כנ"ל כי עיקר חיותם והתגברותם הוא כשיונקים מן הקדושה שבלעו אבל כשמוציאין מהם הקדושה שבלעו אזי נכנעים, כי באמת אין להם שום ממשלה עלינו להעביר אותנו על דת חס ושלום. כי אפילו עכשיו בגלות שנתן להם הש"י ממשלה עלינו ומסר אותנו תחת ממשלתם אין להם שליטה עלינו כ"א בגופינו אבל לא בנשמותינו חס ושלום. כי יניקת הס"א והעכו"ם הוא רק מבחי' דין שהוא סטרא דגופא. וע"כ אין להם ממשלה כ"א על הגופים לבד ולא על הנשמות שהם בחי' רחמים וחים כי משם אין להם יניקה כלל וע"כ אין להם שום כח מצד עיקר ממשלתם למשול עלינו חס ושלום בדבר הנוגע כנגד דת תורתינו הקדושה שהוא סטרא דנשמתא כי עיקר חיות ומזון הנשמה הוא מצות התורה הקדושה. כי בבחינת הנשמה הוא שהוא בחי' התורה בחי' דעת בחינת רחמי' שם אין להם שום יניק' כי עיקר יניקתם בבחיד דין שהוא סטרא דגופא כנ"ל. כי זהכלל שאין להם שום כח להתגברעל הקדושה חס ושלום כ"א כשיונקים משם חס ושלום. ומאחר שאין להם יניקה מבחי' רחמם בחי' דעת בחי' התורה בחי' הנשמה ע"כ אין להם שום כח להתגבר כנגד הדת לבטל חס ושלום שםו דבר מהתורה הקדושה. וזה שאמרו חנניה מישאל ועזרי' לנבוכדנצר מלכא נבוכדנצר. וארז"ל אם מלכא וכו' אלא למסים וארוניות אנת מלך עלינו. אבל כנגד התורה אתה נבוכדנצר. אנת וכלבא שוין. כי באמצ אין לו שום ממשלה עלינו בזה כנ"ל. וכ"ש אני פי מלך שמור. ועל דברת שבועת אלקים וכשפרש"י שם ע"ש וע"כ כשהעכו"ם מתגברים עלינו חס ושלום ורוצים להעבירנו על דת חס ושלום. זה סימן שהתגברה הס"א וינקה מבחינת הרחמים והדעת שהוא בחי' התורה סטרא דנשמתא אשר על ידי זה התגברו עלינו בדת תורתנו ורוצים להעבירנו על דת חס ושלום. כי בלא זה הינו אם לא היה להם יניקה מבחי' הרחמים וכו'. לא היו מתגברים על זה להעביר על דת. כי עיקר התגברות על הקדושה הוא רק כשיש להם נייקה משם כנ"ל. נמצא כשהעכו"ם רוצים להעביר ישראל על דת חס ושלום אזי יש להם יניקה מן הרחמנות אזי צריכין להתפלל תפלה בבחי' דין כמבואר שם במאמר הנ"ל. ועל כן צריכין ליהרג ולא לעבור שזה ובחי' תפילה בבחיד דין כנ"ל שע"י זה מוציאין מהם כל הקדושות והניצוצות שבלעו אשר על ידי זה התגברו עלינו עד שרצו להעבירנו על דת כנ"ל וע"י מסירת נפש למיתה מש שהיא בחי' תפלה בבחי' דין על ידי זה מוציאין מהם כל החיות והקדושה שבלעו כנ"ל. כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כ"ש רז"ל אצל בלעם הוא תפס אומנתם. כי אין כח לישראל אלא בפה וכו'. ע"כ תפסו אומנתו והרגו אות ובחרב. כי ישראל אין להם כח אלא בפה דהיינו תפלה שהוא בחי' רחמים ותחנונים ועכו"ם עיקר כחם ע"י רחב שהוא בחיד דין ובלעם היה לו יניקה מן הדעת כמובא והיה רוצה לינק מן הרחמים בחי' תפלה ועל ידי זה היה רוצה להתגבר על ישראל בתאות ניאוף חס ושלום כ"ש הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכו' כי עיקר התגברות תאוה זו הוא ע"י שהם ינוקים מן הרחמנות חס ושלום כנ"ל. וע"כ באו ישראל עליו ע"י בחי' דין כי הכנעת בלעם דהיינו תאות ניאוף חס ושלום היה על ידי פנחס שהתפלל תפה בבחי' דין כנ"ל. וע"כ גם בגשמיות הרג פנחס את בלעם בחרב כ"ש ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב וארז"ל שפנחס הרגו. כי פנחס הכניע אותו תחילה ע"י התפילה בבחי' דין שהתפלל בחי' ויעמוד פנחס ויפלל שעל ידי זה הוציא כל הקדושה מהס"א שזהו בחי' הכנעתה ואזי נכנע בלעם בשרשו. ואח"כ הכניעו אותו לגמרי גם למטה והרגו בחרב ממש שהוא בחיד דין כי עיקר הכנעתו על ידי זה כנ"ל. כי עיקר התגברותו עלינו חס ושלום הוא שכשהם יונקים מן הרחמים שהוא סטרא דילן כנ"ל. על ידי זה אנו צריכים לבוא עליהם ע"י בחיד דין שהוא סטרא דידהו היינ ועל ידי תפלה בבחיד דין שהוא בחיד' חרב פיפיות שעל ידי זה מוציאין כל הקדושות מהם ומכניעים אותם כנ,ל. וזה בחיד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים וכו'. כי ע"י תפלה בבחיד דין של הבעל כח שהוא בחי' חרב פיפיות על ידי זה מכניעין אותם ועושין בהם נקמה בגוים וכו'. כי ע"י תפלה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' חרב פיפיות על ידי זה מכניעין אותם ועושין בהם נקמה כי מוציאין כל הקדושה מהם כנ"ל. וע"כ בכל עת שהם מתגברים ורוצים להעביר על דת חס ושלום שזהו ע"י שהם יונקים מן הרחמים כנ"ל, ע"כ צריכים ליהרג ולא לעבור שזהו בחי' תפלה בבחי' דין ועל ידי זה מכניעין אותם כנ"ל:
And this is the aspect of what one needs to strengthen himself exceedingly, exceedingly, at the time of the completion of the mitzvah and the service that he has begun. And as our Sages, of blessed memory, said: "One who begins a mitzvah is told: 'Finish it!'" (Sotah 13b). And: "A mitzvah is only called by the name of the one who completes it" (ibid.). And as we see with our own senses — that the completion is exceedingly, exceedingly difficult and heavy. For the beginning is very difficult, and as our Sages, of blessed memory, said: "All beginnings are difficult" (Mechilta, Yisro). And after the beginning, things proceed somewhat in order. But afterwards, when one reaches the completion, it is exceedingly difficult and heavy. And therefore our Sages, of blessed memory, needed to admonish greatly regarding the completion, as they said: "One who begins a mitzvah is told: 'Finish it!'" etc., as mentioned above. 1
That is, according to what was explained above: for the completion is the aspect of acharis [end]. And one does not merit to bind the acharis to the raishis [beginning] — which is the ultimate purpose of all the mitzvos and acts of service, as mentioned above — unless he merits to complete the mitzvah in its entirety. And therefore the ba'al davar [the adversary / the evil inclination] incites himself greatly over this. And therefore one must strengthen himself greatly to complete the mitzvah and the service that he has begun. 2
אות ד וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו בשעת הגזירה אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור. ותפסו לדוגמא ערקתא דמסאני דייקא כי זה עיקר בחיד מסירת נפש בשביל לתקן בחיד ערקתא דמסאני היינו בחי' רגלין, היינו להכניע עקב עשו בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו שזה נעשה ע"י מסירת נפש להריגה ממש על ק,ה שהוא בחי' תפלה בבחי' דין אשר על ידי זה זוכין לבחי' הקול הנ"ל בחי' הקול קול יעקב שהוא מכניע עקב עשו כנ"ל. כי עיקר אחיזת עקב עשו שהוא זוהמת הנחש הוא ע"י מזונא דגופא כמבואר שם היינו ע"י בחי' פגם אכילת אדה,ר מעץ הדעת שמשם יניקת עקב עשו בחי' ואתה תשופנו עקב כמובא. וע"י פגם עץ הדע תנעשהבחי' כתנות עור ואיתא בתיקונים תיקון נ"ח ע"ש בתיק' תמצא מבואר כל זה דאינון עריות תלת קליפין עלייהו אתמר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וכו' ובג"ד תקינו תלת צלותין לאעברא תלת קליפין וכו'. דעלייהו אתמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו'. ועל אילין ג' קליפין אתמר של נעליך מעל רגליך וכו'. וכד אתפשטת מהם אזי אמתר מה יפו פעמיך בנעלים שהם שלש רגלים וכו' ע"ש. היינו כשיש יניקה להג' קליפות שהם בחינת ג' עבירות הנ"ל שכלולים בתאות ניאוף אזי הוא בחי' של נעליך וכו'. כי עיק יניקתם הוא ע"י פגם עץ הדעת שעל ידי זה גרם להם יניקה מן הדעת והרחמנות שעל ידי זה מתגברים ג' קליפות הנ"ל שהם בחי' תאוות ניאוף כנ"ל שהוא בחי' פגם התפלה כנ"ל. ואזי הוא בחי' של נעליך היינו פגם כתנות העור שנעשה ע"י חטא העגל. אבל כשמתפשטת מהם ואזי נתקקנין ונזדככין כתנות עור. אזי הוא בחי' מה יפו פעמיך בנעלים שהוא בחי' שלש רגלים שהם כנגד ג' תפלות שהם בחי' אברהם יצחק יעקב בחי' שלש רגלים. וע"כ אנו צריכין להיות בדילים מן העכו"ם אפילו בלבישת המנעלים כי מנעלים שלהם הוא מבחי' פגם כתנות עור אשר על זה נאמר של נעליך וכו' ומנעלים שלנו של הקדושה הוא בבחי' תיקון והזדככות כתנות עור בבחי' מה יפו פעמיך בנעלים. וע"כ יש אצלינו כמה דינים בלבישת המנעלים כי אנו צריכין ללבוש המנעלים ע"פ התורה הקדושה כדי לתקן ולזכך בחי' כתנות עור. וזה בחינת משארז"ל כתפילין כך מנעלים כי עיקר תיקון המנעלים שהם בחי' רגלין בחי' עקב הוא ע"י המשכת המוחין. דהיינו כשהמוחין בשלימות ואז נמשך הארת המוחין גם להרגלין אז נתתקנין הרגלין ואז יעולין גם הרגלין מהקליפה ואזי נכנע עקב עשו ע"י שנתתקנו העקביים והרגלין דקדושה ע"י הארת המוחין שנמשך עליהם כי זה ידוע שעיקר התיקון הוא עלי ידי המשכת המוחין. וזה בחי' כתפילין כך מנעלים. כי אנו צריכין ללבוש המנעלים בבחי' תפילין מוחין לתקן ולהעלות הרגלין ע"י בחי' המוחין כנ"ל. וכשממשיכין המוחין להרגלין להעלותן ולתקנם אזי נכנע עקב עשו כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י התפלה בבחי' דין שהוא בחי' מסירת נפש על ק"ה שעל ידי זה המוחין בשלימות וזוכין לבחי' קול הנ"ל בחי' יעקב שעל ידי זה נכנע עקב עשו כנ"ל. כי נעשה מעקב יעקב ע"י שמאירין המוחין שהם בחי' יו"ד להעקב ואזי נעשה מעקב יעקב שעל ידו עיקר הכנעת עקב עשו בבחיד וידו אוחזת בעקב עשו כנ"ל. וכ"ש בתיקונים וכל דא בגין דפרח יו"ד מן יעקב שהוא בחי' ותקע כף ירך יעקב וכו' ע"ש בתיקונים. היינו כד פרח יו"ד מן יעקב חס ושלום ונשאר עקב. אזי נפגם חס ושלום העקבים דקדושה בחי' ותקע כף ירך יעאקב ואזי יש יניקה חס ושלום לעקב עשו. אבל כשחוזרת היו"ד של יעקב היינו שנמשכין המוחין שהם בחי' יו"ד להרגלין ומאירין להם ומעלין אותם מהקליפות אזי נעשה מעקב יעקב. ואזי נכנע עקב עשו בבחי' וידו עאוחזת בעקב עשו כנ"ל. וכ לזה נעשה ע"י מסירת נפש על ק"ה וכו' כנ"ל וע"כ דקדקו רז"ל ואמרו אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור בשעת המד. ערקתא דמסאני דייקא כי עיקר בחי' מסירת נפש על ק"ה הוא בשביל לתקן ולזכך בחי' ערקתא דמסאני בחי' כתנות עור להכניע עקב עשו ע"י בחי' יעקב שנעשה ע"י מסירת נפש ממש כנ"ל. וזהו בחי' ק"ה בפני עשרה מישראל כדי לתקן ולהחזיר היו"ד של יעקב שפרחה על ידי חטא אדה,ר כ"ש שם בתיקונים וע"י מסירת נפש על ק"ה נתתקנין המוחין וחוזרת הי"ד כנ,ל. וע"כ עיקר ק"ה הוא בפני עשרה מישראל כנ"ל. וכן עיקר שלימות התפילה הוא בעשרה. ואז אומרים קדושה כל זה כדשי לתקן יו"ד הנ"ל. היינו היו"ד של יעקב וכו' כנ"ל:
For every mitzvah and act of service in particular has a beginning and an end. And the mitzvah is not complete until one finishes it. For example: when one needs to have tefilin written for him — behold, at first one needs toil to prepare the hide and the parchment with all the necessary preparations. And afterwards, to prepare the ink, and to write upon them according to law and regulation. And afterwards, when one finishes writing all the parshiyos [Torah sections] — as long as even a single letter is missing from them, they are not in the category of tefilin at all, until one finishes writing all the parshiyos in their completeness. 3
And afterwards, even when the parshiyos are already completed as they should be — nevertheless, even if one writes a thousand parshiyos and wraps himself in them from head to toe, he does not fulfill the mitzvah of tefilin. For it is impossible to fulfill the mitzvah of tefilin until one makes batim [housings] of leather, and inserts the parshiyos into them, and sews them with sinews specifically, and prepares them with straps, etc., and places them upon the arm and upon the head in their proper place specifically. And then, specifically, he has fulfilled the mitzvah of tefilin. 4
אות ה וע"כ נקרא מסירת נפש קידוש השם. כי אין השם מלא עד שימחה זכר עמלק. וע"י מסירת נפש ממש שהוא בחי' תפלה בבחי' דין נכנע ונמחה בחי' עמלק שהוא תאות ניאוף כמ"ש שם. ועל כן הוא קידוש השם כי נתגדל ונתקדש שמו ית' על ידי מחיית עמלק שנעשה ע"י בחי' מסירת נפש כנ"ל. כי עיקר קידוש השם הוא כשנמחה זכר עמלק כנ"ל:
It emerges: as long as the mitzvah has not reached its acharis and end — that is, its completion according to the law of the holy Torah — it is not a mitzvah at all. And so too with the mitzvah of tzitzis: even if one wraps himself in a tallis that is entirely techailes [blue wool], he does not fulfill [the mitzvah of] tzitzis until he hangs the tzitzis [fringes] on the corners of the garment. And so too with the mitzvah of mezuza: even if the house is full of holy books, one does not fulfill [the mitzvah] through that, until one affixes the mezuza by the doorpost. And similarly with all the mitzvos. 5
For every single mitzvah has measures and boundaries according to the words of the holy Torah — that one needs to perform it in this specific manner, as was transmitted to us from the mouth of Moshe Rabbainu, peace be upon him. And specifically when one fulfills it as it should be, as was transmitted to us — then one merits to draw the light that is drawn through every mitzvah, to draw it from raishis to acharis, from the head of all levels to the end of all levels, until this world is included in its root, in the aspect of "the end of action [was] in the first thought." And this is the aspect of the ultimate purpose of the service of the Torah and the mitzvos — which is the aspect of complete Providence in ratzo vashuv [running and returning], as mentioned above. 6
And this is the aspect of the dispute of Korach. As our Sages, of blessed memory, said (Bamidbar Rabbah 18:3; Midrash Tanchuma, Korach 2), that his dispute was that he asked: "A garment that is entirely techailes — is it obligated in tzitzis?" [Moshe] said to him: "Yes!" He began to mock him: "A garment of a different type — a single thread of techailes exempts it. How much more so…" etc. And similarly, he asked: "A house full of holy books — is it obligated in a mezuza?" etc. 7
[שייך לעיל] על כל העבירות שבתורה יעבר ואל יהרג. כי הדביקות והמסירת נפש לה' צריך להיות בבחי' רצוא ושוב בבחי' חיים ורחמים כי הש"י רוצה בישוב העולם וכו' וזה בחי' פגם נדב ואביהוא דיצאו חוץ להגבול שמסרו נפשם לה' יותר מהראוי בבחי' רצוא לבד כ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו כי באמת מסרו נפשם על ק"ה כ"ש בקרובי אקדש אבל אעפ"כ פגמו בזה בעצמו. כי אסור למסור נפשו למיתה ממש אפי' על קידוש השם שלא בשעת הצורך וכפי המבואר בשו"ע כנ"ל וזהו בעצמו הפגם שארז"ל ובגין דלא אתנסיבו כי לא עסקו בישוב העולם. וזהו ג"כ בחי' פגם הברית כמובא. ע"כ נכשלו ג"כ בזה שמסרו נפשם על ק"ה שלא בשעת הצורך שזהו ג"כ בחי' פגם הברית כמובא. ע"כ נכשלו ג"כ בזה שמסרו נפשם על ק"ה שלא בשעת הצורך שזהו בחי' תפלה בבחי' דין. וע"כ הי' התיקון על ידי פנחס. כי פנחס זכה לנשמת נדב ואביהו בעת שקינא על מעשה זמרי כמובא. כי פנחס התפלל תפלה בבחי' דין בעת הצורך שהוא בח' התפלה בבחינת דין של הבעל כח שוא תיקון הברית. ובזה תיקן פגם נו"א שהתפללו תפלה בבחי' דין שלא בעת הצורך. דהיינו שמסרו נפשם ממש בחנם שלא בעת הצורך שזה בחי' תפלה בבחי' דין כנ"ל. ופגמו בברית ע"י שלא הי' נשואים. וע"כ זכה אז פנחס לנשמתם כי הוא תיקן הפגם שלהם כנ"ל:
This is as mentioned above. For Korach denied the fundamental [principle]. And in truth, he challenged the entire Torah and did not want to believe that one can draw down His Providence and life-force upon us through the fulfillment of the Torah and mitzvos. For he fell into the heresy of the heretics who say that it is impossible, G-d forbid, that His Providence should actually come upon us, as mentioned above. And therefore, he made mockery of the specific details of the mitzvos. 8
Translation not yet available
אות ז אות ו וע"כ אומרים קדושה אחר ברכת אתה גבור שחותמין בה מחית המתים. כי בכל תפלהאנו ממשיכין הכח של התפלה בבחינת דין של הבע"כ שזהו בחי' ברכת אתה גבור בחי' התפלה בבחי' דין של הבעל כח וע"כ מזיכרין בה גבורת גשמים שהם בחי' מימי הדעת שנתגלין ע"י התפלה בבחי' דין של הבע"כ בחי' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים שזהו בחי' רעמים ענני דשפכי מיא וכו' וע"כ אז אחר ברכת אתה גבור אומרים קדושה ביו"ד כי ע"י התפלה בבחי' דין נמחה זכר עמלק שעל ידי זה נתקדש ה' כנ"ל שזהו בחי' מסירת נפש על ק"ה כנ"ל. כיכל הקדושות הם בבחינת מסירת נפש על ק"ה. וכמובא שבכל עת שואמרים קדושה צרכין למסור נפשו על קדוש השם וע"כ אין אומרים קדושה בפחות מיו"ד כי עיקר מסירת נפש על קידוש ה' הוא ביו"ד כמ"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל שמשם למדו שקידוש ה' ביו"ד וגם מזה הפסוק בעצמו למדו שאין אומרים קדושה בפחות מי' כי הם בחי' אחת כנ"ל. וע"כ נסמכה הקדושה לברכת אתה גבור שאז מעוררין הכח של התפלה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' גבורות בחי' אתה גבור וע"כ מזכירין שם תחיית המתים כי ע"ח התפלה הנ"ל זוכין לתקן הדע תשהוא בחי' חיים כנ"ל ולהכניע סטרא דמותא כנ"ל. וע"כ זוכין ע"י התפלה הנ"ל להשיר שיתער לעתיד אחר התחיה בעת חידוש העולם כמבואר בסוף התורה הנ"ל ע"ש ואז אומרים קדושה כנ"ל:
For regarding the mitzvos in general terms, one can offer some meaningless rationalization of the kind offered by the investigators and the heretics — as is found even now, when they offer empty rationalizations for the mitzvos, as is explained elsewhere. For they do not want to believe that the mitzvos are His unity, blessed be He, and that through them one is included in Him, blessed be He, and that every single mitzvah ascends through all the worlds without end and without limit. 9 But regarding the specific laws and details of the mitzvos — from this their teeth are set on edge, and they cannot find any reason in them. And therefore, in truth, they mock the words of our Sages, of blessed memory, and deny the entire Torah — and especially the Oral Torah. And there is no need to elaborate on the disgrace of their evil thinking. 10
Loading comments…