More

🙏
Reader Likutay Halachos עבודת אלילים ב
A A
עבודת אלילים ב

עבודת אלילים ב

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

1

1

And we still need to explain this matter of Korach further. And understand well. 13

2

אות א אליל של עכו"ם נאסר מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד. ולענין ביטול הוא להיפך. כי ע"א של ישראל חמורה לענין ביטול. כי ע"א של עכו"ם יש לה ביטול ושל ישראל אין לה ביטול עולמית. על כל העבירות שבתורה יעבור ועל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ואם העכו"ם מכוין להעבירו על דת וכו' ובשעת הגזירה וכו' אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור:

2

And therefore, "a mitzvah is only called by the name of the one who completes it". For specifically at the time of the completion — then one merits to accomplish his purpose in its completeness: to be included in Him, blessed be He. And this applies both in the general sense and in the specific sense, to every person. 14

3

כי איתא בד ברי רבינו ז"ל בליקוטי תנינא סימן ע"ח במאמר המתחיל בענין הנהגת הפשיטות וכו'. ומבואר שם שבעת שמוכרחין להתבטל מן התורה או האנשים הפשוטים שאינם יכולין ללמוד וכו'. כולם מקבלים חיות על ידי איש פשוט הגדול מן התורה הנעלמת שהוא בחי' מתנת חנם שהוא בחי' קיום העולם קודם מתן תורה. ואז היתה התורה נעלמת בדרך ארץ בכל הדברים שבעולם. כי הכל נברא בעשרה מאמרות. ובהם נעלמין כלל כל התורה שכלולה בעשרת הדברות. כי העשרת הדברות נעלמין בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם נעלמין בכל הדברים שבעולם. נמצא שבכל דבר שבעולם יש תורה בהעלם ובעת ביטולה של תורה שמוכרחין לפעמים אז מחיין עצמן מהתורה הנעלמת וכו' כנ"ל:

3

And so too in the general sense regarding the entire world: for every person, even when he merits to perform a mitzvah and merits to complete it — he still needs to await His salvation constantly, that he should merit a good acharis. For "the end of a matter is better than its beginning" (Ecclesiastes 7:8). And as our Sages, of blessed memory, said: "Do not believe in yourself until the day of your death" (Avos 2:4). And when one merits at his end to spend his days in the true good — then fortunate is he. 15

4

וע"כ על כל העבירות שבתורה יעבור ואל יהרג, זהו בחי' ביטולה של תורה זהו קיומה כשרז"ל מוטב שיתחלל שבת אחד ואל יתחלל שבתות הרבה. כי כל העולם כולו לא נברא כ"א בשביל ישראל כשרז"ל בראשית ברא אלקים וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית וכל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם הכל היה בשביל ישראל כדי שיקבלו ישראל את התורה שהיא כלולה בעשרת הדברות כשרז"ל על ה' דהששי כולם תלויים ועומדין עד יום הששי בסיון שקיבלו ישראל את התורה. נמצא שישראל הם החיות והנשמה של כל העולמות כולם כי קוב"ה ואורייתא וישאל כולא חד. כי ישראל הם בעצמן התור' בחי' עשר' הדברות בחי' עשרה מאמרות הכלולין בבראשית שהוא בחי' ישראל שנקראו ראשית. וכל הבריאה היתה בשביל ישראל שהם הנשמה של כל העולם כדי שיכירו ישראל אותו ית' ע"י כל הדברים שבעולם ויתדבקו בו יתברך לעולם כמ ושכתב בזוהר הקדוש בגין דישתמודעין ליה:

4

And therefore, we see that many began in the service of Hashem, but few are those who merited to reach their [full spiritual] stature. And there are found many who fall from their service. And even though certainly, in holiness, no holy thing is ever lost — and everything that he did in the beginning of his service, every word of holiness that left his mouth and every slight movement he made in the service of Hashem, blessed be He, is certainly never lost, and in the ultimate end, nothing will remain for him except such things — namely, the holy things that he merited to do in this world. For "nothing accompanies a person [to the grave] — not silver, nor gold, nor precious stones and pearls — but only Torah and good deeds alone" (Avos 6:9). 16

5

5

Nevertheless, to merit what each person needs to merit — it is impossible to merit until one completes his service in its entirety. That is, that he should merit to serve Hashem, blessed be He, all the days of his life, until the end. And therefore, we see with our own senses that the ba'al davar [adversary] incites himself exceedingly, exceedingly, at the time when a person is close and near to entering the gates of holiness — as is explained at length in the words of Rabbainu, of blessed memory, elsewhere. 17

6

אות ב כי הש"י ברא את העולם בגוף ונפש חומר וצורה. וכוונתו היה להכניע הגוף לגבי הנפש. כי זה עיקר עבודתינו וכמ ושבפרטיות האדם צריך כל אדם להתגבר להכניע ולבטל הגוף לגבי הנפש שכל פעולת הגוף יהיה רק בשביל הנפש לעשות רצון יוצרנו יתברך שזה תשוקת הנפש. כמ וכן בכלליות העולם ישראל עם קדוש הם בחי' הנפש והנשמה של כל העולם. וכל אומין דעלמא וכל הברואים שבעולם כולם הם בחי' גוף כנגד ישראל. וכולם צריכין להיות נכנעים ובטלים לגבי הנפש והנשמה שהם ישראל ולעשות רצונם כי אין להם שום קיםו וחיות בלא ישראל כמו שאין חיות להגוף בלא הנשמה. כי עיקר התכלית של כל הבריאה כולה בכלל וברפט הוא שיתבטל החומר והגוף לגבי הנשמה להפשיט כל דבר מגשמיותו וחומריותו להפוך מחומר לצורה מגוף לנפש כדי שיעלה ויוכלל ויתדבק בשרשו וישוב למקור חוצבו שבקדושה מקום אשר היה שם אהלו בתחילה קודם שנברא. וזה עיקר עבודת האדם בעולם הזה. וזה כלל כל התורה והמצות. כי הש"י שיער בדעתו שע"י מצות אלו נוכל להכיר אותו ית'. וע"כ כל המצות והעבודות צריכין להיות במילולא ועובדא דייקא כי צרייכן דוקא לעשות המצות בפועל בעובדא דייקא. כי כך שיער הש"י שע"י עשיית אלו המצות במעשה דייקא על ידי זה דייקא אנו יכולין להתדבק בו ית' דהיינו לבטל גשמיות כל העולם שהכל מזדכך ע"י עשיית מצותינו. ויזדכך החומר עד שיתהפך החומר של כל העולם כולו לצורה בכלל ובפרט כדי שיעלו ויוכללו כל הדברים בשרשן כנ"ל דהיינו לדעת ולהכיר אותו יתברך שזהו תכלית של כל הבריאה כולה בגין דישתמודעין ליה. וע"כ אמונה הוא יסוד כל התורה כולה כשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. כי זה עיקר התכלית של כל הבריאה לזכות לאמונה להאמין שהש"י ברא הכל בעשרה מאמרות והוא ית' מחיה את כולם. שעל ידי זה שמאמינים שכל החיות הוא רק מהשי"ת לבד על ידי זה מעלין ומרימין כל הדברים להש"י:

6

And so too in the general sense regarding the entire world. For now, in these generations, which are ikvisa d'meshicha [the footsteps of Mashiach] — now is the aspect of acharis, the aspect of "the end of days" (Deuteronomy 4:30), about which Moshe Rabbainu, peace be upon him, prophesied in our holy Torah: "When you are in distress, and all these things have befallen you, in the end of days…" etc. 18

7

7

And for this reason, the ba'al davar has now incited himself exceedingly, exceedingly against Israel. And many of the rebellious members of our people have stumbled and fallen and been led astray through their evil desires — to great heresies and apikorsus, and they have thrown off the yoke entirely. And not only that, but they also remove the shame from their faces and say that this is how one should conduct oneself — to shave the beard and the peyos [sidelocks] and to dress in the clothing of the idolaters and to study [foreign] languages and external wisdoms, etc., etc., may the Merciful One save us. 19

8

אות ג וע"כ אין שום דבר עומד בפני פקוח נפש מישראל חוץ מג' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' כלליו התורה כי כל נפש מישראל כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחי' כלל כל התורה כולה רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת. וכל זמן שמתקיטים יותר נפש מישראל בעוה"ז מתגבר ביותר הנשמה על הגוף הצורה על החומר כי ישראל הם בחינת נפש וצורה כנגד כל העולם כנ"ל. וע"כ ודאי נדחין כל המצות בפני פקוח נפש מישראל כי כל מצוה ומצוה הוא רק פרט א' שכפי אותה המצוה הפרטיית נכלל איזה חלק ובחי' מהעולם בשרשה. אבל נפש מישראל הוא כלליות שכולל כל התורה כולה. והוא בעצמו בחינת נפש של כל העולם כולו. אך כל זה הוארק כשנשאר האמונה בשלימות שאין מתגברין שיעבוד ע"ז חס ושלום. כי כל זמן שנשאר האמונה בשלימות אע"פ שמוכרח לעבור איזה מצוה חס ושלום מפני פקוח נפש, עדיין הוא מקושר בהש"י על ידי האמונ לבד ויכול להחיות א"ע בבחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהוא בחי' קיום העולם קודם מתלן תורה שזהו בחי' ביטולה של תורה זהו קיומה כנ"ל. ואזי כל זמן שהאמונה בשלימות דוחה נפש מישראל הוא בעצמו בחי' נפש כנגד כל העולם ויש לו כח להרים ולהגביה את כל העולם להש"י ע"י אמונתו לבד ע"י שמאמין שהשי"ת ברא הכל בעשרה מאמרות שבזה נעלם כל התורה כולה שזהבחי' קיום העולם בעת ביטולה של תורה וכו' כנ"ל:

8

And also, the somewhat upright people who are far from them and from their ways have also fallen into the burden of livelihood, and are lax from Torah and pure service [of G-d]. And few are those who diligently attend the doors of Torah and service as did the earlier generations. And all of this is because we are close to the end and the completion. For we are now very close to the keitz [appointed end]. And certainly it will not delay much longer in coming. 20

9

9

And when Mashiach comes, speedily in our days, it will be the final redemption — a complete redemption, after which there will be no exile. And then the rectification of the world will be completed in ultimate completeness, in the aspect of "the end of a matter is better than its beginning." For all the previous redemptions were followed by exile. And now, we need Mashiach to come and complete the rectification in its entirety — that we should return to Hashem, blessed be He, forever. As it is written: "And I will make a new covenant with them… not like the covenant that I made [with their forefathers]… which they broke" (Jeremiah 31:30–31), etc. And it is written: "And they shall no longer defile themselves with their idols and their detestable things and with all their transgressions… and I will place My sanctuary in their midst forever" (Ezekiel 37:23, 26), etc. 21

10

אות ד אבל כשרוצין שיעבוד ע"ז חס ושלום ולהעבירו על אמונתו חס ושלום אז בודאי צריך ישהרג ואל יעבור. כי תיכף כשפוגם חס ושלום באמונהשוב אין לו שום חיות כלל ונעקר משרשו לגמרי ומחריב כל העולם כולו וכל אשר בה התלויים כולם בו כי כולם צריכים לקבל חיות ממנו ולהתעלות לשרשם על ידו. שיש לו כח להגביה כום ע"י אמונתו בו ית' שברא כולם בעשרה מאמרות וכו' כנ"ל. וכשפוגם באמונה חס ושלום נעקר לגמרי מהש, ימשורש חיותו מבחי' נפש ובודאי אין צריכין אותו עוד בעולם כלל. כי לא די שאינו יכול עוד לקיים את העולם אדרבא הוא מחריב לגמיר את העולם מאחר שפוגם באמונה חס ושלום שזה עיקר החיות והנפש והנשמה והקיום של כל העולם כולו כמו שכתוב וכל מעשהו באמונהוכנזכר לעיל:

10

And because now it is close to the keitz — therefore, he [the adversary] stretches himself out to his full length and breadth to prevent Israel from their service. And he has introduced great machlokes [strife/controversy] into the world. Therefore, one needs now to strengthen himself exceedingly, exceedingly in His service, blessed be He. And each person needs to strengthen himself greatly to complete what he has begun in His service, blessed be He. 22

11

11

And if he has begun — let him finish. And if he has not yet begun — let him begin and finish. 23

12

אות ה וע"כ בשביל גילוי עריות ג"כ יהרג ואל יעובר. כי גוף ונפש שהם בחינת ישראל ועכו"ם כנ"ל. שזה בחי' כלל כל הבריאה עם קודם הבריאה זה בחי' איש ואשה. כי איש ואשה הם בחי' גוף ונשמה חומר וצורה כמובא. וע"כ שמירת הברית הוא יסוד כל התורה כולה כי זה עיקר כלל כל התורה להכניע החומר לגביר הצורה הגוף לגבי הנפש כנ"ל. וע"כ פגם הברית הוא פגם האמונה כמובא בדברי רבינו ז"ל כ"פ. כמ"ש בזוה"ק על פגם הברית אל תפנו אל האלילים. כי כשפונה חס ושלום לאשה אחרת הרי הוא ממשיך ממש חיות כל הנפשות ועוקרו משרשו ומכניעו לגבי החומר ומתגבר חס ושלום הגוף על הנפש, החומר על הצורה שהוא חורבן כל העולמות כשנעקר הגוף והחומר מן שורש הנפשות. כי טפת הזווג נמשכת ממקור החיים וצריכין שיומשך רק בקדושה ובטהרה במינו ע"פ מצות התורה הקדושה בשביל קיום העולם כדי שיתרבו ישראל בעולם. כי כל מה שיש ישראל יותר בעולם מתגלה אלקותו ית' יותר בעולם ומתגבר הנפש על הגוף יותר כנ"ל כי ישראל הם בחי' נפש כנ"ל ונכלל העולם ומלואו בשרשו יותר כנ"ל. אבל להיפך חס ושלום כשפונה אל האיסור חס ושלום הוא להיפך ממש חס ושלום כאלו עוקר חיות הנפשות חיות כל העולם משרשו ומגביר הגוף על הנפש וכו' שזהו חורבן העולם חס ושלום. והוא פוגם באמונה ממש שהוא מקור החיים כי א"א שיהיה לו אמונה בשלימות כשפוגם בברית חס ושלום כי אמונהתלוי' בשמירת הברית כמבואר במ"א לקיוטי א' סי' ל"א. וע"כ איתא בתיקונים שממזר וממזרת הם פסל ומססכה כי הם ע"ז ממש שממשיך חיות אלקות כביכול ועוקרו משרשו ומכניסו בתוך גוף וחומר פגום ומקולקל כזה שע"י זה מתגבר החומר על הצורה וכו' שזהו חורבן העולם חס ושלום כנ"ל. וזה בחי' ע"ז ממש כי זה עיקר פגם ע"ז כי עיקר הטעו תש לכל אותן שהיו עובדין ע"ז נמשך מחמת שהם כרוכים ביותר אחר תאות עוה"ז. והם מגבירין בכל פעם החומר על הצורה הגוף על הנפש הגשמיות על הרוחניות עד שנתעכר שכלם ונתהפך דעתם מהיפל אל היפך עד שנפלו לטעות זה עד שעשו להם ע"ז ממש מעשה ידי אדם עץ ואבן וכל זזה נמשך מחמת שבאמת בודאי יש בכל דבר חיות אלקות כי הש"י ברא אותו הדבר ומקיים אותו ברצונו וחיותו ואנחנו עם בני ישראל צריכין ע"י עבודתינו בתורה ומצות מעשיות להגביר ולהרים כל הדברים לשורש חיותם להש"י ב"ה כנ"ל. וכל אחד כפי מה שמקדש ומטהר עצמו יותר ומפשיט עצמו מגשמיות העולם יותר כמו כן הוא מפשיט לפי בחינתו כל העולם מגשמיות ומעלה ומקשר הכל לשרשו וכן להיפך כפי מה שכרוך האדם חס ושלום יותר אחר תאות עולם הזה והבליו אחר גשמיות העולם כמו כן הוא מגביר החומר על הצורה. ומרחק העולם ומלואו מהש"י משורש חיותם. אבל אף עפ"כ כל זמן שנשאר קיים באמונתו בשלימות עדיין הוא מקושר בהש"י ואע"פ שנתרחק מהש"י אעפ"כ לא נעקר לגמרי חס ושלום. וע"כ כ"א מישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו דהיינו שיש לו אמונה בהש"י עדיין הוא מכריע את כל העולם להש"י ע"י קשרו החזק שהוא מקושר עדיין בהש"י ע"י אמונתו החזקה בית' שמאמין שהש"י ברא הכל בעשרה מאמרות שבזה נעלם כל התורה כולה שהוא חיות כל העולם ומלואו שעל ידי זה מעלין ומגביהין כל העולם ומלואו להש"י כנ"ל אבל יש שהם כרוכים כ"כ אחר תאות העולם הזה עד שנפלו כ"כ על גשמיות העשיה עד שהפכו כ"כ הקערה על פיה והגבירו כל כך החומר על הצורה עד שנבוכו כ"כ עד שעשו להם אלילים וע"ז מעשיה וחומר גשמי מעשהידי אדם והם עוקרים אותו הדבר משורש חיתו ועושין ממנו ע"ז שהיא קיא צואה בלי מקום פסולת ועכירת גשמיות העשיה. כי מאחר שעושין מזה ע"ז וכופרין בהש"י נסתלק משם כל שורש החיות דקדושה שהיה בו ואזי נשאא הדבר בפסולת גמור קיא צואה ממש כמובא בכתבים שע"ז הוא בחי' עשיה וכו'. אבל השתלשלות טעותם וסכלותם נמשך ונשתלשל מזה בעצמו. מחמת שבאמת נעלם בכל דבר חיות ראלקותו ית' המחיה את הכל ומחמת זה נמשך ונשתלשל להם הטעות ועושין מדברים גשמיים ע"ז מחמת שהם רוצים להגביר רק החומר על הצורה ועוקרים כל דבר משרשו עד שנתהפך אצלם מהיפך אל היפך. כי באמת אנו צריכים להגביה כל דבר להש"י לבד לשורש חיותו שבקדושה שיוכלל בשרשו ע"י האמונה שמאמינים שהש"י ברא הכל כנ"ל וזה בחי' התגברו' הנפש והנשמה על הגוף והחומר. והם היו כרוכםי אחר החומר כ"כ עד שנתהפך דעתם הרעה מהיפך אל היפך ממש עד שעשו להם החומר הגשמי לע"ז. נמצא שעוקרין בחי' חיות אלקות שהיה באותו הדבר ורוצין לעשות מזה ע"י. וזה בעצמו הוא בחי' ממזר וממזרת שהם פסל ומסכה שעוקר ג"כ חיות אלקות משרשו ע"י שנבראין ונעשין גופים שהם להיפך מן הקדושה ממש שהם בחי' התגברות החומר על הצורה וכו' כנ"ל:

12

And the main counsel is emunah. For when one truly believes in Hashem, blessed be He, and in His individual Providence — he does not need to worry about livelihood. And also, he will certainly not fall from any thing in the world. For on the contrary — through the fall, he will strengthen himself even more. 24

13

13

For why did he become disheartened? Only because he knows within himself that he blemished some blemish, or transgressed, G-d forbid, some actual transgression. If so, in this very thing he should strengthen himself! For since he knows, at the very least, that one damages through a transgression and blemishes upper worlds — if so, he has emunah! And when he has emunah, he has hope forever. For "all Your mitzvos are emunah" (Psalms 119:86) — for as long as he has emunah, he has a tikun [rectification] forever. 25

14

אות ו וע"כ ע"ז של ישראל בתחילה קודם שנעשה ע"ז צריכה עובדות יותר עד שתהיה נעשית ע"ז ותאסר כי אינה אסורה עד שתיעבד כי ישרא לבשרשן הם רחוקים לגמרי מפגם ע"ז חס ושלום. כי ישראל הם בחינת נפש בחי' רוחניות והם רחוקים בשרשן מגשמיות לגמרי והם למעלה מכל העולמות כולם והם כלולים ומיוחדים בו ית' לבד. כי ישראל עלה במחשבה תחילה כי עיקר אחיזת הע"ז הוא רק בגשמיות העשיה ששם עיקר אחיזת הפסולת והטינוף שהוא ע"ז. כי הע"ז הוא מדברים חומריים עץ ואבן מעשה ידי אדם. וע"כ עיקר אחיזת הע"ז הוא רק בהעכו"ם אשר אחיזתם בגשמיות העולם. כי הם נקראים עשו שהוא לשון עשיה גשמיות כי משם אחיזתם כי הם בחי' גוף וחומר כנגד ישראל שהם בחי' נשמה וצורה כנ"ל. וע"כ נאמר בהע"ז אשר חלק להם כי הע"ז נמשכת מחלקם ושרשם כי חלק םושרשם הוא גשמיות העשיה שמשם אחיזת הע"ז. ובזה אפשר להבין מה שארז"ל על פסוק אשר חלק להם שהוקשה להם. וכי חלק להם הש"י אותם שיעבדו אותם והלא גם הם מוזהרין שלא לעבוד ע"ז. וע"כ פירשו רז"ל אשר חלק להם להארי להם. ולכאורה קשה להבין פירושם וכי להם לבדם ניתנו להאיר הלא גם אנו צריכין השמש והירח כוו' להאיר לנו. ואדרבא כל העולם ומלואו לא נברא אלא בדבילנו. אך באמת מחמת שעיקר אחיזת העכו"ם הוא רק מגשמיות העולם אשר משם אחיזת הע"ז ע"כ נקרא הע"ז חלקם. כי משם חלקם ושרשם מבחי' גשמיות אשר משם אחיזת הע"ז. וזהו אשר חלק להם להארי להם. כי גשמיות ההארה של כל צבא השמים בודאי לא ניתן לחלקנו כלל כ"א לחלקם לבד. כי חלקנו הוא רק הש"י לבד כ"ש כי חלק ה' עמ ווכ"ש ה' מנת חלקי וכוסי וכו' חלקי ה' אמרה נפשי וכו' ואפי בכל הדברים הגשמיים אנו צריכים להתדבק בהש"י להעלות מקור חיותם להש"י לבד. כי אין לנו חלק בגשמיות של שום דבר כי אם ברוחינותו וחיותו לבד ומחמת זה אנו רחוקים לגמרי מהע"ז שהיא נאחזת בגשמיות ופסולת העשיה לבד. וע"כ נאמר בישראל לאהים לא ידעום ולא חלק להם. כי בודאי אין לנו שום חלק כלל בהע"ז שהיא נאחזת בגשמיות החומר לבד כנ"ל. כי ישקאל הם בחי' נפש בחינת רוחניות לבד כנ"ל. אבל עכו"ם שאחיזתם בגשמיות העולם. וע"כ יש להע"ז אחיזה אצלם כנ"ל. וזהו אשר חלק להם להאיר להם כי גשמיות ההארה הוא מחלקם לבד. ומזה בעצמו נמשך אחיזת הע"ז כנ"ל. ונמצא מיושב שפיר הפסוק ע"פ פשוטו שנראה שקאי על הע"ז בעצמו. ודברי רז"ל שאמרו אשר חלק להם להאיר להם כי הכל א' כי זה תלוי בזה כנ"ל:

14

And as Rabbainu, of blessed memory, said to someone who was very disheartened. He responded and said to him: "If you believe that it is possible to damage — believe that it is possible to repair." And it has already been explained in our writings thousands of times that there is no despair in the world whatsoever. 26

15

15

And the main thing is emunah, as mentioned above. For when one has emunah in His Providence, blessed be He, in completeness — which is the aspect of ratzo vashuv [running and returning], the aspect of the inclusion of the acharis in the raishis, as mentioned above — through this, one merits to reach a good end, in the aspect of: "For the end of that man is peace" (Psalms 37:37). For through perfect emunah, one leaps and bounds over all the obstacles, the enticements, the seductions, the discouragements, and the weakening of resolve with which the evil inclination and his forces want to cause him to fall — as if he has no more hope (yet). 27

16

אות ז נמצא שישראל אחידן ביה במלכא בלחודוהי ואוריית' וישראל וקוב"ה כולא חד. והם בחי' הנשמה והצורה והחיות של כל העולמות כולם ואין להם שו םאחיזה בגשמיות הדברים כלל. והעכו"ם הם בחי' גוף ועשיה וחומר אשר משם אחיזת הע"ז כנ"ל. אבל באמת בודאי גם העכו"ם מצווין על ע"ז. כי העכו"ם שהם בחי' גוף וחומר הם צריכין להכניע ולהתבטל לגבי הנפש והצורה שהם ישראל כמו הגוף שצריך שיתבטל לגבי הנפש. וזהו עיקר תיקון העולם כמו שיהיה לעתיד בעת שיהפך לכולם שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'ו כו' שאז יהיו נכנעין מאד תחת ישראל. כ"ש והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות העמים וכו' בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. ואז תתבטל הע"ז לגמרי מן העולם. והאלילים כרות יכרתון כי יתבטל החומר לגבי הצורה הגוף לגבי הנפש. העכו"ם לגבי ישראל. וישראל יהיו דבוקים בהש"י תמיד ויעלו ויקשרו הכל להש"י שזהו עיקר תכלית בריאת כל העולמות. אבל עכשיו שהם רחוקים מישראל ואדרבא הם רוצים להתגבר על ישראל מחמת זה יש אחיזה להע"ז והכפירות שהוא בחי' התגברות החומר על הצורה כנ"ל. וע"כ בתחילה כשישראל א' רוצה חס ושלום לעשות ע"ז לעצמו בודאי א"א שתהי' נעשית ע"ז מיד. כי הוא רחוק לגמרי מהע"ז ובהיפך ממש ממנה כנ"ל. וע"כ א"א שתהיה נעשית ע"ז עד שתיעבד כי בודאי יש להאדם בחירה. וכשעובד הע"ז ממש אז עוקר החיות לגמרי משרשו ונעשה ע"ז ממש ונאסר בהנאה. אבל העכו"ם תיכף כשפסלו לשם אלוק נעשה ע"ז. כי העכו"ם הוא סמוך לע"ז ממש כי הוא מחלקו כנ"ל. וע"כ בקל ע"י הזמנה בעלמא נעשית אצלו ע"ז כנ"ל. אבל אחר כך כשכבר נעשית ע"ז, לענין ביטול הוא להיפך כי ע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמת. וע"ז של עכו"ם יש לה ביטול כי העכו"ם מאחר שהוא בחי' גשמיות וגוף שמשם אחיזת הע"ז כנ"ל, רק שהעכו"ם הי' צריך לבטל עצמו לגבי ישראל כמו הגוף לגבי הנפש ואז היה מתקשר חיותו וכל הדברים שברשותו אל הקדושה כנ,ל. אבל כל זמן שאינו מקשר עצמו לישראל מכש"כ כשמפריד עצמו מישראל לגמרי ועושה לעצמו ע"ז, נמצא שאין בזאת הע"ז שום חיות כלל כי מהיכן יהיה בו חיות מאחר שעקרו והפרידו מישראטל שהם חיות ונשמה של כל העולם ומלואו. וע"כ מחמת שאין בהע"ז הזאת שום חיות דקדושה ע"כ אינ אסורה רק כל זמן שנקראת ע":ז שאז היא עקורה מישראל. אבל תיכף כשהעכו"ם מבטל אותה ופוסל אותה מע"ז שוב חזר הדבר כבתחלה ויכול שוב להתקשר לישראל ולחזור אל הקדושה. אלב ישראל שהם בעצמן החיות של כל הדברים כשהוא נופל חס ושלום ועושה לעצמו ע"ז חס ושלום, נמצא שעוקר חיות ממש מהקדושה וממשיך לתוך הע"ז וע"כ הע"ז הזאת אין לה ביטול עולמית מחמת שנמשך לתוכה חיות ע"י ישראל שםה בשורשם עצם החיות של כל הדברים שבעולם, ואין לה שום תיקון כי אם לשורפה ולקוברה ולעוקרה ולבערה מן העולם לגמרי וישוב אל ה' וירחמהו. כי ישראל בשרשם הם רחוקים לגמרי מאחיזת הע"ז. כי הם בחי' נשמה ונפש בחי' חיחות כל העולמות והם כלולים ואחוזים בו ית' כי קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד:

16

For through emunah, one passes over and leaps beyond everything. For he believes that Hashem, blessed be He, is first and last, the G-d of the first ones and the last ones. And He, blessed be He, chooses the service of Moshe Rabbainu and the service of the Patriarchs and all the great and awesome tzadikim. And nevertheless, He delights in and receives pleasure also from the slightest service of the lowest of the low among Israel. Even wicked people, transgressors, and sinners of Israel — as long as the name "Israel" is still called upon them, meaning that they have emunah — He, blessed be He, still receives pleasure and pride from them, from every slight movement they make occasionally in prayer or in some mitzvah. As is explained in many places, such as in the Torah [teaching] "And they were emptying their sacks" (Likutay Moharan I, 17), and in other places. 28

17

17

For the tzadikim and those who are great in stature in relation to the wicked and those who are small in stature — they are in the aspect of raishis and acharis. For the tzadikim are in the aspect of the head of all levels, and the small and those who are distant from Hashem, blessed be He, through their evil deeds — they are in the aspect of the end of all levels. And Hashem, blessed be He, is first and last, and "declares from the beginning the end" (Isaiah 46:10), and unifies and binds the end of action in the first thought — the end of all levels with the head of all levels. All of this even the most frivolous of the frivolous and the lowest of the low can merit — through the strengthening of emunah in Hashem, blessed be He, and His complete Providence that reaches from raishis to acharis. Through this, the acharis is included in the raishis, as mentioned above. 29

18

18

Translation not yet available

19

אות ח [שייך לעיל] וע"כ על שפיכת דמים ג"כ יהרג ואל יהרוג כי זה מצד הסברא כשרז"ל מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו'. כי העיקר מה שנפש מישראל דוחה כל המצות הוא מחמת שכל א' מישראל כלול מכל התורה כולה הוא בחי' נפש כנגד כל העולם כוו' כנ"ל. ועל כן בודאי אין דוחין נפש מפני נפש. ואפי' אם זה האדם צדיק וכשר יותר מחבירו אעפ"כ אין דוחין נפש מפני נפש כי כ"א מישראל ע"י חוזק אמונתו לבד הוא בחי' נפש וחיות של כל העולם כנ"ל. ועל כן כל זמן ששם ישראל נקרא עליו דהיינו שיש לו אמונה בהש"י אנו צריכין אותו שיתקיים בעולם ואין דוחין אותו להרגו מפני חבירו אפי' אם הוא גדול ממנו כי מי יודע גודל כחו של זה בענין חוזק האמונה. כמו שאנו רואין בחוש שלפעמים הקל שבקלים ימסור נפשו על קידוש השם יותר מגדול שבישראל. וע"כ אין דוחין נפש מפני נפש לעולם. כי כ"א מישראל כל זמן שיש לו אמונה צריכין אותו שיתקיים בעולם. כי כ"א מישראל מכירע העולם להש"י לפי בחינתו ע"י אמונתו לבד וא"א לנו להעריך בין נפש ונפש כי מי יודע הכח של כל אחד בשורש אמונתו. וע"כ אם הוא אפיקורוס ואין לו אמונה באמת מצוה להרגו כי מורדיין אותו ולא מעלין. כי עיקר יסוד כל התורה כולה הוא האמונה כשרז"ל. והוא עיקר חיות וקיום כל העולמות כולם כמ"ש וכל מעשהו באמונה וכמ"ש וצדיק באמונתו יחיה:

19

And this is the primary aspect of teshuva [repentance] — the aspect of: the descent is the purpose of the ascent. When a person reaches, G-d forbid, the ultimate depth of descent through his evil deeds — nevertheless, if he strengthens himself even there in Him, blessed be He, and believes in Him, blessed be He, with perfect emunah — that even there, in his very place, Hashem, blessed be He, is found, in the aspect of: "If I ascend to the heavens, You are there; and if I make my bed in the grave — behold, You!" (Psalms 139:8). And as it is written: "Am I a G-d from close by… and not a G-d from afar?" (Jeremiah 23:23) — then, when he strengthens himself in this emunah, through this he draws His complete Providence in the aspect of ratzo vashuv, even there. And through this, he includes the end of all levels — which is the lowly, fallen place to which he fell — he includes it in the head of all levels, in the raishis hamachshavah, as mentioned above. And through this, he elevates all the souls and holy sparks that fell there over many years. And when such a distant and lowly place is included in Hashem, blessed be He — automatically, all the other levels that are in between are included in His holiness, blessed be He. 30 It emerges that specifically the distant ones — when they strengthen themselves in perfect emunah — will certainly merit teshuva. And through them specifically, all the worlds will be rectified — by virtue of the acharis and end literally being included in the raishis hamachshavah. 31

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…