עבודת אלילים ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"א של עכו"ם יש לה ביטול ושל ישראל אין לה ביטול עלמית. ולענין איסורה בתחלה הוא להיפך כי ע"ז של עכו"ם נאסרה מיד ושל ישראל אינה נאסרת עד שתיעבד כמבואר ביו"ד ע"ש.
--bg: #faf7f2;
ע"פ התורה אחוי לן מנא דלא שוי' לחבלא וכו' בסי' כ"ה ע"ש. והכלל כי צריך כל אדם להוציא א"ע מהמדמה ולעלות אל השכל וכו'. כי הכח המדמה הוא כח הבהמיות שמשם כל התואות והבלבולים שהם הקליפות הקודמין לפרי וכו'. ואי אפשר להכניע הקליפות דהיינו הדמיונות והמחשבו' והתאוות והבלבולים שבכל מדריגה שכולם הם בחי' כח המדמה, אי אפשר להכינעם כי אם ע"י גדולת הבורא דהיינו ע"י התגלות הגוונין שבכסף וזהב שזה זוכין ע"י צדקה שנותנין לעני הגון שעל ידי זה נתגלין ומאירין הגוונין עילאין המלובשים בכסף וזהב שהם עיקר גדולת הבורא. וגווניןעילאין המלובשין בכסף וזהב אין מאירין אלא אצל ישראל כי שם מקומם בבחי' ישראל אשר בך אתפאר וכו'. אבל כל זמן שהכסף וזהב אצל העכו"ם אזי הגוונין נעלמין אורם ואינם מאירין כי אין שם מקומם כי אין מקומם אלא אצל איש הישראלי בבחי' ישרראל אשר בך אתפאר כי שם פאר הגוונין וכו' ע"ש כל זה היטב:
Theme: This halacha is a profound mystical treatise anchored in Likutay Moharan I:66 — the central concept of bringing things from potential into actuality (mekoyach el hapo'al). The Rav Nasan applies this principle across multiple domains simultaneously: the purpose of creation, the rectification of sin, the Omer and Shavuos, immersion in a mikveh, and the preparation of vessels.
כי עיקר כח הע"ז מה שיש כח ביד הדם לעשות ע"ז ולאסרה בהנאה ולהטעות בה את הבריות, זה נמשך רק מפגם הגוונין הנ"ל שעל ידי זה מתגבר הכח המדמה דהיינו שמתגבר הרע שבמדמה שהוא בלבול המדמה שמשם נמשכין כל הטעיו' של כל הע"ז שבעולם כמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל במ"א בהתורה תקעו סימן ח' בלק"ת, שכל המנחחשים והקוסמי' וכל אמונות כוזביות הכל מבלבול המדמה עיין שם. ובלבול המדמה הוא בחי' פםג הגוונין הנ"ל כי הא בהא תליא כנ"ל. היינו מי שזוכה ליתן צדקה מממונו כראוי שעל ידי זה מאיר הגוונין שיש במעות בכסף וזהב שהם עיקר גדולת הבורא יתברך ונתגלה אלוקותו ית' ואז נכנע הממדה וזוכה לעלות אל השכל ואז נתבטלין לגמרי כל הכפירות ואמונות כוזביות והתאוות והקליפו' וכו' הנמשכין מבלבול המדמה כנ"ל. וכמ וכן להיפך מי שאינו משתדל לגלות ולהאיר הגוונין שבממון ואינו נותן צדקה אדרבא רודף כל היום אחר תאוות ממון, ואזי נעלמין ונסתתרין הגוונין שבממון ואינם מאירין וכל מה שנתעלמין הגוונין יותר כמו כן מתגבר הכח המדמה ביותר כי כשזה קם זה נופל וכן להיפך כנ"ל. וכשמת גבר המדמה על השכל חס ושלום משם באין כל האמונות כוזבות שבאין מבלבול המדמה כנ"ל ומשם נמשכין כל הע"ז שבעולם. כי כל הע"ז כל אחיזתם מבחי' כסף וזהב כ"ש עצביהם כסף וזהב וכתיב עצבי הגוים כסף וזהב וכו' וכמ"ש ודי זהב כו' כשרז"ל וכמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל, היינו מחמת שבקדושה עיקר התגלות אלקותו וגדולתו יתברך הוא ע"י התגלות הגוונין שבכסף וזהב כנ"ל כמו כן להיפך את זה לעומת זה עשה אלקים שמי שפוגם בהממון ואינו מגלה הגוונין המאירין בהם שהם גדולת הבורא יתברך, אזי מתגבר בו המדמה כנ"ל ומטעהו מהיפך אל היפך שעושה מהכסף והזהב אלהים אחרים וכל זה מפגם נפילת והעלמת הגוונין הנ"ל. כי מחמת שבהכסף והזהב מלובשין גוונין עילאין שהם עיקר גדולת הבורא ית' והתגלות אלקותי ת'. ע"כ כשנפגפ הכסף והזהב אצלם אזי הם נאחזין מאלו הגוונין הנפולין ועושין מהם ע"ז אלהים אחרים מחמת שבשרשם אלו הגוונין הם גבוהים מאד והם התגלות אלקותו יתברך כנ"ל. וז"ש בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי דקרו לי' אלקא דאלקיא. כי שורש הע"ז הוא מניצוצי הקדושה של הגוונין עילאין שנפלו אצלם כנ"ל. ומחמת שאלו הגוונין שבכסף וזהב אין מקומם אלא אצל איש הישראלי כנ"ל ע"כ ע"ז של ישראל תמורה ביותר ואין לה ביטול עולמית. אבל ע"ז של עכו"ם יש לה ביטול כי הע"ז של עכו"ם אין לה כח ויניקה מן הקדושה כ"כ ע"כ ע"ז שלהם יש לה ביטול אבל ע"ז של ישראל אין לה ביטול כי אצל ישראל עיקר מקום הגוונין כנ"ל. וכשישראל פוגם חס ושלום ועושה ע"ז יש לה יניקה מהגוונין ביותר כנ"ל ע"כ היא חמורה מאד ואין לה ביטול עולמית כי עיקר כח הע"ז מנפילת הגוונין הנ"ל שהם התגלות אלקות ועיקר הגוונין הם רק אצל ישראל וכנ"ל:
The Central Thread — Pi Shnayim (Double Portion):
אות ב וע"כ בתחלת איסורה של ע"ז בשעה שנעשית ע"ז הוא להיפך שהע"ז של העכו"ם אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מע"ז כי ישראל בכלל הם בבחי' הארת הגוונין בבחי' אור השכל האמת דקדוש' והעכו"ם הם בבחי' כח המדמה כי יש באדם כח השכל וכח המדמה. וזה הכח המדמה הוא ג"כ כח מהשכל דהיינו כח התחתון של השכל שהוא הכח המדמה והמצייר בדעתו כל הדברים הגשמיים וכל המלאכות והוא מביא כולם לתוך המוח והשכל. ומי שיש לו כח השכל האמתי הואא צריך להגביר השכל על המדמה דהיינו שיפשיט כל דבר מגשמיותו ויבין מתוכו גדולת הבורא ית' עד שיפשיט דעתו מגשמיות הדבר שנצטייר בדעתו שהוא בחי' המדמה וישוב לכח השכל האמת לכלול בא"ס שהוא הבורא ית'. כי זה עיקר השכל האמת לדעת ולהכיר אותו ית' לבטל כח המדמה המלובש בגשמיות העשיה ולעלות אל השגת השכל האמתי להכיראת הבורא ית' שהוא למעל' מכל התמונו' והדמיונות שבכח המדמה שממנו נמשכין כולם כי כל התמונות והדמונות נמשכין מהא"ס שאין בו תמונה (וכמ"ש בהתורה אניכ ה' אלקיך סימן ד' ליקוטי ח"א) ע"ש. וכמ ושבכלליות העולם האדם בכלל הוא בבחי' שכל והבהמה הוא בבחי'ק המדמה כמ"ש בספרים כמו כן בבני אדם בעצמן ישראל קרויין אדם ואין העכו"ם קרויים אדם כשרז"ל היינושישרא לבכלל הם בבחי' כח השכל האמ תהנ"ל והעכו"ם הם מבחי' המדמה שהוא כח הבהמיות כי הם אינם קרויים אדם כנ"ל ועקיר תיקון המדמה שבאדם הוא כשהוא מרכבה אל השכל ועושה רצון השכל כמו הבהמה שאין לה דעת ועיקר תיקונה וגידולה ע" יהאדם כמ וכן המדמה שבאדם שהוא בחי' כח הבהמיות עיקר תיקונו הוא כשהוא נמשך אחר השכל שהוא דגדר האדם גדר ישראל דהיינו כשהמדמה אינו הולך אחר הגשמיות אחר תאוות הבהמיות רק הוא מבטל דמיונותיו והבליו כנגד השכל ומבטל הכל לגבי השכל ואז נתבטל הרע שבמדמה ונכלל המדמה בשכל. וכמו כן העכו"ם שהם בכלל בבחינת המדמה בבחי' בהמה כל תקונם הוא כשהם מבטלין עצמם לגבי ישראל שהם בחי' שכל בחי' אדם וכשהעכו"ם נעשין מרכבה לישראל ונתבטלין עצמם להם ועובדים אותם ןועושים רצונם ומשמשים אותם בכל הצטרכותם כעבד לרבו זה עיקר תקונם כמו שעיקר תיקון הבהמה כשהיא נמשכת אחר האדם. וכמו שבאדם עיקר תיקון המדמה כשנמשך אחר השכל כמו כן עיקר תיקון העכו"ם כשנמשכין ונתבטלין לגבי ישראל כנ"ל. וכמו שיהיה לעתיד באמת שיכירו כולם קדושת ישראל ויתבטלו וימשכו אחריהם כמ"ש והיו מלכים אומניך וכו' אפים ארץ ישתחוו לך וכו' וכן בפסוקים רבים. כי עיקר כח התגברות השכל על המדמה שבכסף וזהב כנ"ל ואלו הגוונין אין מאירין כ"א אצל ישראל אבל אצל העכו"ם הגוונין נעלמין אורם וכשהגונין נעלמין אורם אזי המדמה בתוקפו וע"כ אין להם כח לגלות הגוונין ולבטל המדמה לגבי השכל כ"א ע"י ישראל שאצלם עיקר הארת הגוונין. וע"כ ישראל הם באמת בבחי' שכל כנ"ל. וכשהעכו"ם מבטלין עצמן לגבי ישראל ונעשין מרכבה אליהם אז דייקא יכולים לכלול בשכל להכיר הבורא ית' כי זה בחי' כלליות וביטול המדמהא להשכל וכנ"ל:
--text: #1a1510;
אות ג נמצא שהעכו"ם הם בבחי' המדמה וישראל בבחי' השכל. וע"כ עיקר הע"ז אצל העכו"ם כמ"ש אשר חלק להם כי עיקר הע"ז הוא מכח המדמה כנ"ל. ועל כן העכו"ם שהם בבחי' המדמה הם קרובים וסמוכים לע"ז מאד ואין יכולים לצאת ממבוכותיהם כ"א ע"י ישראל כשיבטלו עצמן לגבי ישראל כמו שהמדמה אינו יכול להתברר כ"א ע"י השכל וכנ"ל. וע"כ ע"ז של עכו"ם נאסרת מיד תיכף שעשאה כמ"ש פסילי אלקיהם כיון שפסלו נעשהאלוק כשרז"ל. כי תיכף שהעכו"ם חולק עצמו מישראל ועושה לעצמו פסל היא נעשית ע"ז מיד כי שם אצל העכו"ם עיקר מקום הע"ז כי הם בבחי' המדמה ששם עיק הע"ז כנ"ל רק שיש לו כח לבטל עצמו ולהיות מרכבה אל ישראל שהוא בחי' השכל. אבל תיכף כשעושה לעצמו ע"ז וחולק עצמו מהם נעשית ע"ז ממילא מיד כי שם מקום הע"ז כנ"ל. וזה מרומז בדברי רז"ל הנ"ל שדרשו פסילי אלקיהם כיון שפסלו נעשה אלוק כנ"ל כיון שפסלו דייקא דהיינו כין שפסלו וחתכו משרשו דהיינו שפסל וחתך המדמה מהשכל ע"י שעשה לעצמו פסל אזי נעשית ע"ז מיד כי תיכף כשנפסק מישראל בקל נעשה ע"ז כנ"ל. אבל ע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתיעבד כי ישראל הם בבחי' הארת הגוונין בבחי' שכל ורחוקים מע"ז ע"כ אינו יכול בקל לעקור עצמו מהשכל אל המדמה חממת שבאמת בשרשו הוא רחוק מע"ז כי הוא בבחי' שכל כנ"ל. ע"כ אין הע"ז שלו אסורה עד שתיעבד כי עיקר העבדות בבחי' המדמה שהוא בחינת עשיה ועבדות וכל העבודות דקדושה שצריכין לעבוד את הש"י בועבדא ובעשיה דייקא הכל הוא בשביל בירור המדמה שאינו מתברר כ"א ע"י עשיה ועבדות ולהיפך ע"י שעובד ע"ז בועבדא חס ושלום אז נמשך כח הע"ז ואזי אסורה עולמית כי במקום שיש קדושה יתירה יש שם אחיזת הס"א ביותר כידוע כי בודאי האדם יש לו בחירה ואפילו ישראל שרחוק בשרשו מע"ז לגמרי. אבל אעפ"כ הבחירה חפשיית וכשמתגבר בו המדמה עד שעובד ע"ז בפועל אז נאטסרת ע"י העובדה דייקא כנ"ל כי העבדות בבחינת המדמה כנ"ל ואזי אסורה עולמית כנ"ל:
--rule: #c9a84c;
אות ד וע"כ לא יצאו ישראל ממצרים עד ששאלו מה םכלי כסף וכלי זהב ושמלות כמ"ש דבר נא באזני העם וישאלו וכו'. כי פרעה ומצרים זה בחי' הקליפות בחי' כח המדמה כמ"ש בהתורהויהי מקץ (סימן נ"ד ליקוטי ח"א) שפרעה ומצרים הם בחי' המדמה שזה עיקר הגלות כשהכח המדמה שמשם כל התאווות והבלבולים וכו' מתגבר על ישראל שהואהשכל כנ"ל. וזה בחי' גודל העבודה של מצרים שהעבידו את בני ישראל בפרך כמ"ש תכבד העבודה וכו'. וימררו את חייהםבעבודה קשה מחומר ובלבנים כי עיקר העבדות וחמריות שסובלין רוב העולם הרודפים אחר הממון שהם עבדים לעצמן ומשעבדים עם עצמם בקושי וממדרין את חיי עצמן בעבודה קשה בחומר ובלבנים שבונין לעצמן בנינים גדלים כמו פתום ורעמסס כדי למרר חיי עצמן בהם ובכל עבודה בשדה שהם נעים ונדים תמיד ע"פ השדה בדרכים רחוקים וסובלים מרירת השעבוד מאד מאד מה שהם בעצמם משעבדים בעצמן והכל בא מכח המדמה שהוא בחי' גלות מצרים בכל דם ובכל זמן שזה המדמה מטעה ומבלבל את האדם בתאוות ובמותרות ומשעבד בו בפרך ובעבודה קשה וכו' כי עיקר העבדות והיגיעות בבחי' המדמה כנ,ל. ועיקר התיקון של גלות מצרים הוא ע"י בחי' יוסף כמבואר בדברי רז, לבכמה מקומות שעיקר גאולת מצרים היה ע"י יוסף כמ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו' היינו כי יוסף הוא בחי' צדקה לעניים הגונים כמ"ש ויכלכל יוסף את אחיו. ועל כן נקרא יוסף הצדיק בחי' צדיק חונן ונותן היינו שא"א להנצל ממרירות השיעבוד של בלבול המדמה שהואבחי' גלות מצרים כ"א על ידי שמרבין בצדקה לעניים הגונים ואז נתתקן כל ממונו ומאירין הגוונין שבכסף וזהב שהם גדולת הבורא ית' שעל ידי זה נכנע המדמה כנ"ל:
--badge-bg: #2c1f0e;
וזה בחי' גודל העשירו תשזכו ישראל ביציאת מצרים כי זכו בכח משה שהוא הדעת לגלות ולהאיר הגוונין שבכסף וזהב. וע"כ לא יצאו משם עד שנצטוו לשאול ממצרים כל יכסף וכלי זהב ושמלות כדי להוציא הממון והעשירות מהמדמה מפרעה ומצרים ולהחזירו אל הקדושה דהיינו לישראל שאצלם מאירין הגוונין עילאין שבכסף וזהב כי אין הגוונין מאירין אלא אצל ישראל ועל ידי זהדיקא יצאו בבחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ברכוש גדול דייקא שע"י הרכוש גדול על ידי זה בעצמו יצאו ע"י שזכו לגלות הגוונין שבכסף וזהב שהם גדולת הבורא שעל ידי זה נכנעו הקליפות שהם בחי' כח המדמה בחי' פרעה ומצרים ואז יצאו משם וכנ"ל. וזה בחי' ויקח משה את עצמות יוסף עמו ודרז"ל חכם לב יקח מצות שכל ישראל עסקו בביזה ומשה עסק בעצמות יוסף ולכאורה קשה הלא גם ביזת מצרים היה מצוה גדולה מהש"י שצוה והזהיר עליהם לעסוק בזה כמ,ש דבר נא באזני העם וישאלו וכו' ודרז"ל בבקשה ממך הזהירם על זה וכו'. אך באמת הכל ניחא ע"פ הנ"ל כי בודאי עשירות דקדושה של ישראל הכשרים הוא יקר מאד והוא התגלות גדולת הבורא ית' שנתגלה גדולתו ית' על ידי הגוונין עילאין שבממון ישראל הכשרים כנ"ל וע"י עשירות הזאת עיקר הכנעת הקליפות והתאוות שהם כח המדמה וכו' ועל ידי זה יוצאין מהמדמה אל השכל וכנ"ל. אבל אין זוכין לעשירות כזה כ"א ע"י ריבוי צדקה לעניים הגונים שעל ידי זה דייקא נתתקן כל ממונו ומאירין בהם הגוונין עילאין וכו' כנ"ל. וע"כ בשעת יציאת מצרים שהוא בחי' הכנעת המדמה שעיקר הכנעתו ע"י התגלות הגוונין שבממון ישראל וכו' כנ"ל שזהו בחי' ביזת מצרים כנ"ל ע"כ אז עסק משה בעצמות יוסף כי עצמות יוסף הצדיק זה בחי' כח הצדקה כנ"ל היינו שבעת שישראל עוסקין בביזה להעלות העשירות מהקליפה אל הקדושה כדי לגלות הגוונין שבעשירות שהם גדולת הבורא ית' שע"י זה הכנעת המדמה שזהו בחי' יציאת מצרים כנ"ל אז עסק משה שהוא הדעת בעצמות יוסף שהוא כח הצדקה כנ"ל כי זה עיקר התיקון כנ"ל כי דייקא ע"י כח הצדקה מעוררין ומאירין הגוונין שבכסף וזהב שעל ידי זה עיקר יציאת מצרים כנ"ל. ועתה ממילא תבין איך זאת הבחינה של יציאת מצרים הוא בכל דם ובכל זמן שכשעוסק במו"מ צריך שיהיה כל כוונתו כדי לגלות גדולת הבורא ית' על די יהממון שלו ששם מלובשין גוונין עילאין וכו' וכנ"ל. וזה יזכה ע"י שישים כל לבו ודעתו על הצדקה להרבות בצדקה לעניים הגונים מממונו ואז יתתקן כל ממונו ויזכה ע"י הממון דייקא לגלות גדולת הבורא ית' ולהכניע המדמה ולעלות אל השכל וכנ"ל. אבל להיפך כשאינו נותן צדקה חס ושלום אזי נופל לתאוות ממון שהוא ע"ז ממש שנמשך מבלבול המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים שמעעבד בו בפרך וכו' כנ"ל. שזהו בחינת מרירת היגיעות של כל המשוקעים בתאוות ממון וכנ"ל. אבל כשנותן צדקה אזי נתתקן ממונו ומאירין הגוונין עילאין וכו'. ואז נכנע המדמה שהוא פרעה ומצרים וניצול ממרירת השיעובד הנ"ל שזהו בחי' יציאת מצרים שיוצא ממרירות הגלות של תאוות ממון וכנ"ל כי זוכה להיות שמח בחלקו וכמ"ש רבינו ז"ל בסי' י"ג על מאמר הזוה"ק רוחא נחית לשכך חמימא דלבא וכו' ע"ש:
Note from translator: The phrase chayehu in §10 ("revive it") and the related Targum / Tree of Knowledge material in §9 contain layers of allusion to Kabbalistic texts that a fuller commentary would expand upon. Readers are encouraged to study the original Likutay Moharan I:66 and I:19 alongside this halacha. Theme: This installment deepens the exploration of pi shnayim, vessels, will, and obstacles — weaving together the laws of tevilas kailim (immersion of vessels), the role of the Kohen, the blemish of the bris, the secret of the mikveh's dependence on the ground, and a magnificent Midrash about Moshe and the Satan at Matan Torah. Note from translator: In §24 the Midrash source is cited by Rashi to Job 28:14–22. The phrase "ikara d'yitzra bisha" (§15, regarding the essential root of the evil inclination) is left in Aramaic in the original, reflecting the Rebbe's use of Aramaic idiom when citing Kabbalistic sources. The nine chambers reference in §18 alludes to a teaching in Likutay Moharan that requires separate study; the precise cross-reference should be confirmed with a Breslov scholar. Theme: This final installment draws all the threads of the teaching together into a grand unified vision: the night of Shavuos, the omer-count, Eliyahu and the bris, Yom Kippur and the Kohen Gadol, Rosh Hashana, the Kohen Gadol's prayer, Pinchas/Eliyahu, and the opening verses of Berayshis — all shown to be expressions of a single principle: breaking obstacles through will, bringing from potential into actuality, and drawing the double-portion spirit (pi shnayim) of Mashiach. Note from translator: §32 contains a reference to the gematria of חת"ך = two times ruach (= 2 × 214 = 428; ח=8, ת=400, כ=20 = 428); this derives from the final letters of פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ as explained at length in Likutay Moharan I:66. §33 references Tzemach Tzadik — a Breslov compilation; the Arizal source on Nadav, Avihu, and Pinchas is primarily in Sha'ar HaGilgulim, Introduction 32. §36's editorial note "shayach l'ayl" (belongs above) appears in the original text, indicating it may have been a marginal addition incorporated into the body. Theme: The final installment weaves together counting and number, the census of Israel, handwashing, the fire-kashering of vessels, Moshe's final prayer, Dovid's yahrzeit, the dispute of Korach — and concludes with a magnificent exposition on the concept of pesach (opening/channel) as the essential mechanism of all spiritual drawing, all holiness, all life, and all death. Tzitzis, mezuza, skin afflictions, and the opening of the earth to swallow Korach are all revealed as aspects of this single principle. Note from translator: §48 contains an extended excursus on daily siftings (bairurim) and the miracle of Sancheriv's downfall, citing Sanhedrin 95a, which belongs to a sub-theme of truth-revelation as the mechanism of the wicked's downfall — connecting the halachic rule of ayno ben yomo to a cosmic principle. §49 is among the longest and most philosophically dense sections in the entire halacha — comparable in depth to the great pesach-passage of Likutay Moharan I:66 itself. The term baheres k'gris (§51) refers to the Mishnah in Nega'im 8:3; the Zoharic phrase d'achlai kula v'shatzi kula (§51) is cited in the name of our master in Likutay Moharan I:49. The colophon chazak chazak v'nischazek is traditional at the conclusion of a book of the Torah; its appearance here marks the completion of Hechsher Kailim 4 and of the entire halacha.
אות ה וזה בחי' מה שנצטוו ישראל לאחר מעשה העגל על נדבת המשכן כי העגל שהוא ע"ז נמשך רק מבלבול המדמה כנ"ל. ע"י שאין משתדלין להאיר הגוונין שבכסף וזהב להכניע המדמה. שעל ידי זה מתגבר המדמה ומהפך הדבר ויונק מנפילת הגוונין ועושה מכסף וזה ע"ז. מחמת שבאמת נעלם בהם הגוונין עילאין וכו' כנ"ל שזהו בחי' ודי זהב הנאמר על העגל שדרז"ל שע"י ריבוי הזהב עשו העגל היינו כנ"ל. ע"כ היה התיקון על ידי נדבת המשכן שהם בחי' צדקה בחי' התגלות הגוונין עילאין שהם בחי' י"ג דברים שבאו בנדבת המשכן שהם זהב וכסף ונחשת ותכל וארגמן וכו'. שכולם הם בחי' גוונין עילאין בחי' בגדי ישע המבואר בתורה הנ"ל שעל ידי זה נכנע המדמה שמשם הע"ז. וע"כ על ידי זה נתתקן חטא הע"ז של העגל וע"כ מאלו הנדבות הנ"ל נבנה המשכן ששם היו מביאין כל הקרבנות. כי הקרבנו תשמביאין מבהמות הם בחי' הכנעת המדמה שהוא כח הבהמיות המבואר בהתורה הנ"ל על מארז"ל משחרב ביהמ"ק וכו' ע"ש. וע"כ ע"י נדבות אלו שהם בחי' התגלות הגוונין על ידי זה זכו לבנין המשכן ששם כל הקרבנות שהם הכנעת המדמה. כי על ידי התגלות הגוונין ע"י הצדקה נכנע המדמה כנ"ל:
--badge-text: #f0d98a;
אות ו וע"כ נתברכו הכהנים בעשירו תכמ"ש ישימו קטרה באפך וכו' ברך ה' חילו. וכשרז"ל קטרת מעשרת ולא ננה בה אדם מעולם כדי שיהיו כל הכהנים עשירים. כיהכהנים עוסקים בקרבנות מהבהמות שהם בחי' שבירת המדמה כנ"ל. וע"כ הכהן הגדול שהוא עיקר קדושת כלל הכהנים וכלול מכולם ע"כ נצטוו ישראל להעשירו כשרז"ל ע"פ והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו היינו כנ"ל כדי שיוכל לעסוק בעבודת הכהונה בשלימות שהוא עבודת הקרבנות שהם שבירת המדמה ששבירתו והכנעתו ע"י עשירות דקדושה דייקא שעל ידו נתגלין הגוונין שהם גדולת הבורא ית' כנ"ל:
--verse-color: #3a2a0a;
Loading comments…