מעונן ומנחש ג

אות א לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ושואל אוב וידעוני וחובר חבר ודורש אל המתים וכו'. תמים תהיה עם ה' אלקיך. כי הגוי הלאה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכו':

ע"פ המאמר המתחיל ר' יונתן משתעי בלק"ת סי' י"ח ע"ש כל המאמר כולו. והיוצא משם לעינינינו שא"א להיו תמנהיג ישראל כ"א כשיש לו שלימות אמונה שאין שלימות אחריו כי אפילו כשמאמין בדבר א' מדרכי האמורי כגון צבי הפסיקו בדרך אינו יכול להית מנהיג וכו'. וזה המנהיג האמתי צדיק האמת זוכה להשיג את התכלית של כל הבריאה שהוא שעשוע עוה"ב שזה התכלית א"א להשיג כ"א ע"י הצדיקים וכ"א כפי שרשו בנשמת הצדיק כן זוכה להשיג את התכלית האחרון הזה שהוא שעשוע עוה"ב שהוא תכלית של כל הבריאה כולה של כל הדברים שבעולם כי לכל דבר יש תכלית וזה התכלית יש לו עוד תכלית גבוה מעל גבוה. למשל תכלית בנין הבית כדי שיהיה להאדם מקום לנוח ותכלית המנוכה כדי שיוכל בכח הזה לעבוד את ה' ית' ותכלית העבודה וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב:

וזה בחי' איסור מעונן ומנחש ומכשף. כי כל המעוננים והמנחשים וכו' הוא מחמת חסרון העצה שאין יודעים לתת עצה לנפשם איך להתנהג באיזה דבר אם לעשותו אם לאו וע"כ הם מנחשים ומעוננים ורוצים להשיג עצה על ידי זה כי הם תלויים בזה. למשל אם צבי הפסיקו בדרך או פתו נפלה מפיו הם אומרים שזהו סימן רע לו ואינו צריך עוד לעשות זה המו"מ וכיוצא או עונה פלונית יפה להתחיל וכו' ובאמת הם כסילים ושוטים גדולים כי אי אפשר בשום אופן לקבל עצה שלימה על ידי זה:

4 כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה

אות ב כי באמת עיקר חסרון הוא בזה העולם בבחי' אחר הבריאה כי בבחי' קודם הבריאה הוא כולו אחד כולו טוב ושם אין שייך שום עצה כלל כי עיקר העצה הוא במקום שיש שני דרכים ואין יודעין באיזה דרך לילך ובאיזה הנהגה להתנהג ואז צריכין עצה איך לעשות אבל בבחי' כולו אחד כולו טוב אין שייך עצה. נמצא שעיקר הכרחיות העצות הוא בבחי' אחר הבריאה. וע"כ העצות נקראין רגלין כמ"ש וכל העם אשר ברגלך ודרז"ל ההולכים אחר עצתך כי עיקר העצות הוא בבחי' אחר הבריא' שהוא בחי' רגלין בחינת והארץ הדום רגלי. וזה בחי' כליות יועצות ותרין כוליין הם בבחי' תרין שוקין בחי' נ"ה שהם בחי' עצות כידוע. ועיקר חסרון העצה הוא מחמת שאין יודעין התכלית של כל דבר כי בודאי אם היו יודעין את התכלית של כל דבר לא היה שייך להסתפק בשום עצה. למשל האדם הוא מסופק אם לסחור מו"מ זה או מו"מ אחר. ועיקר כוונתו בהמו"מ הוא רק בשביל התכלית שלו כדי להרוויח ממון כדי שיהיה לו פרנסתו. נמצא שעיקר מה שהוא מסופק וצריך לעצה הוא מחמת שאינו יודע ע"י איזה מו"מ ישיג התכלית המכוון שלו כי בגוף המו"מ אין שייך ספק וחלוקת העצה כי אין צריך גוף במו"מ כלל כי אין צריך לו לא השעוה ולא החלב רק כל ספיקות וחלוקת העצה שלו הוא איך להרוייח ממון שהוא אצלו התכלית. ומחמת זה העולם תמיד מסופק בעצות ואין יודעים לתת עצה לנפשם אבל מי שמסתכל על התלכית האחרון של כל דבר ועיקר כוונתו באת בכל דבר הוא רק להשיג תכלית האחרון זה זוכה בודאי לעצה שלימה וגם אין צריך כ"כ לעצות כי התכלית האחרון הוא כולו אחד כולו טוב ושם אין שייך להסתפק בשום עצה כלל כנ"ל. כי באמת הכל הולך אחר הכוונה ורחמנא לבא בעי וכשרז"ל ובלבד שיכווין לבו לשמים. וע"כ מי שחס על נפשו ומסתכל על התכלית האחרון ובכל דבר שבעולם הוא מכוין רק כדי שישיג ע"י זה התכלית האחרון שהוא בחי' שעשוע עוה"ב להכיר ולדעת אותו ית' אע"פ שגם בעבודת ה' יש כמה וכמה דרכים לפני האדם באיזה דבר יזכה להשיג עבודתו יתברך בשלימות באמת וכמו שביקש דוד המע"ה על זה כמה פעמים כמ"ש הורני ה' דרכך אהלך באמתך וכו' וכמ"ש בעצתך תנחני וכו' הדריכני באמתך ולמדני וכו' וכיוצא בזה הרבה אעפ"כ אם עיקר כוונתו באמת לשמים בכל דבר כדי להשיג התכלית האחרון האמתי אז יבכל דבר שיעשה ואיזה דךר שיתנהג בודאי יזכה אל התכלית ובלבד שלא יסור מדברי התורה. וזה בחי' בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. בכל דרכיך דעהו היינו לכווין בכל דרכיו בשביל השי"ת שזהו התכלית האחרון ואז הוא יישר אורחותיך כי אז בודאי יוליכך הש"י בדרך הישר וישפיע עצות נוכונת איך להתנהג בדרך הישר. כי באמת א"א להשיג שום עצה כ"א מבחינת התכלית האחרון שהוא השגת הש"י שהוא ית' כביכול מקור ושורש כל העצות שבעולם כי שם הוא עצה אחת בחי' כולו אחד וכו'. וכל העצות האמתיות הנכונות נמשכין משם. ומי שרוצה לקבל עצה לשימה א"א לו לקבל שום עצה כי אם כשמקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה דהיינו שיקשר כל דבר להש"י ויכוין בכל הדברים שעושה בשביל התכלית האחרון בשביל הש"י וכל מעשיו יהיו לש"ש ואז יזכה בודאי לעצה שלימה דהיינו לקבל עצות נכונות מבחי' קודם הבריאה מבחי' התכלית האחרון וימשיך משם עצה נכונה גם לעוה"ז. כי עוה"ז בחי' אחר הבריאה ששם עיקר הספק של כל העצות כנ"ל, הוא זוכה לקשר לקודם הבריאה בחי' עוה"ב לבחי' התכלית ששם הוא עצה שלימה עצה אחת בחי' כולו אחד כנ"ל שהוא מקור כל העצות כנ"ל. נמצמא שעיקר כל העצות שצריכין בעוה"ז דייקא כנ"ל אי אפשר לקבל כ"א כשמקשרין העוה"ז לעוה"ב דהיינו אל התכלית כנ"ל:

אות ג אבל מ ישאינו מחבר ומקשר העוה"ז בעוה"ב ואינו משגיח על התכלית האחרון ואינו מכוין בכל דרכיו בשביל להשיג התכלית האחרון אזי אינו זוכהל עצה שלימה. כי כשמפריד העולם הזה מהתכלית אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו. כי העולם הזה הוא עולם הפירוד ואין שם שום עצה שלימה וכנ"ל. ובאמת בודאי אין לו שום עצה וא"א בשום אופן שיהיה לו עצה שלימה וטובה מאחר שאינו מכוין לשם שמים בשביל התכלית האחרוןבבחי' אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'. כי באיזה דרך שיתנהג אוי לו ואוי לנפשו למשל כשאדם מסופק אם לסחור מו"מ זה או מו"מ אחר כי הוא אינו יודע באיזה מו"מ ירויח הנה אם אין כונתו לשמים באיזה אופן שיהי' רע לו כי אפי' אם ירויח מה יהי' סופו ותכליתו של הממון וכל ימיו כעס ומכואות ומרבה דאגה מאד וערום ישוב לבית עולמו ומאומה לא ישא בעמלו וכל עומת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמול רוח כי אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעש"ט בלבד. נמצא מי שאינו מכוין בשביל הש, יאין שום עצה מועיל לו אבל כשמכוין בשביל התכלי תאזי כל הדרכים טובים לפניו כשארז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכיוצא בזה וגם זוכה לעצה שלימ' שנמשך אליו ממקור העצות מקודם הבריא' מבחי' התכלית שהיא שורש כל העצו. כי עיקר העצה הוא בשביל התכלית וע"כ התכלי תהאחרון הוא מקור ושורש כל העצות האמתיות. וזה בחי' תריג עטין דאורייתא. כי משה רבינו ע"י שדבק עצמו להש"י עד שזכה להשיג את התכלית האחרון על ידי זה זכה לקבל מהש,י כל התור' כולה שהוא תריג עטין הקדושים דאורייתא כי זכה לקבל כל העצות הקדושים שרק על ידם לבד משיגין את התכלית האמתי שהוא התכלית האחרון שהוא שעשוע עוה"ב. אבל העכו"ם שלא זכו לקבל את התורה נאמר בהם עוצ עצה ותופר. ה' הפיר עצת גוים. כי אין להם שום עצה מאחר שכרוכין אחר העולם הזה ואין מכוונין בשביל התכלית:

אות ד ובשביל זה הם כרוכין אחר שטותים אלו והם מעוננים ומנחשים וקוסמים. ותולין עצותיהם בשטותים אלו כי הם רוצים לקבל עצות מעסקי עוה"ז מדברים גשמיים כי הם כרוכים אחר עוה"ז ואינם מקושרים אל התכלית ע"כ הם רוצים לקבל עצות מהעוה"ז לבד מדברים גשמיים עד שנפלו לטעותים ושטותים אלו כגון צבי הפסיקו בדךר פתו נפלה מפיו וכו' או עונה פלונית יפה להתחיל כי תולין הלכ במקום וזמן בדברים גשמיים מחמת שכרוכים אחר תאוות עוה"ז והפסיקו אחר הבריאה מקודם הבריאה. עלכ ןהם רוצים לקבל עצות מעוה"ז לבד כנ"ל. והתורה הפרישה אותנו מזה כי זה עיקר זוהמת הנחש שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת כי טוב העץ למאכל ונחמד להשכיל שהסיתם ואמר להם מן העץ ההוא אכל וברא העולם שהפכו הקערה על פיהכי באמתאנו צריכים לקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה והעיקר נעשה ע"י האמונה שהוא יסוד כל התורה. כי ע"י שמאמינים שהש"י ברא הכל על ידי זה מקשרין כל הבריאה בקודם הבריאה דהיניו להש"י. והם הפכו בטעותם על ידי עצת הנחש ותלו בגשמיות שאמר להם מן העץ אכל וברא וכו'. וזהו בחי' מעונן ומנחש וכו' שרוצה לקבל עצות מגשמיות העוה"ז ובאמת הוא להיפך כי בגשמיות העו"ז אין שום עצה ועיקר העצה א"א לקבל כ"א מהתכלית מבחי' קודם הבריאה היינו מהש,י וצריכין לקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזה שסיים הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך כי כשאינומקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה אזי אין לו שום שלימות ותמימות כי אין שלימות כ"א להש"י ובלעדו ית' הכל חסר. וכשמקשרין הלכ להש,י אז הוא תמים עם ה'. כי על ידי שקישר הכל להש,י אז נעשה תמים ושלם. וזהו תמים תהיה עם ה' אלקיך שתראה להיות תמים ושלם עם ה' דהיינו שתקשר עצמך וכל הבריאה כולה להש,י שזהו עיקר השלימות והתמימות ואז דייקא תוכל לקבל עצות שלימות. כי עיקר העצות נמשכין משם מקודם הבריאה ואי אפשר לקבל שום עצה כ"א כשמקשרין הכל להש"י שזהו עיקר השלימות של כל הבריאה וזהו תמים תהיה עם ה' אלקיך כנ"ל:

6 עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ

אות ה וע"כ א"א לקבל עצות נכונות כ"א ע"י צדיקי הדור האמתיים כי סתם בני אדם רחוקים מהתכלית על כן הם רחוקים מעצות. אבל הצדיקים משיגין אור התכלית ע"כ הם יכולין ליתן עצות שלימות לכ"א ע"י השגת התכלית שהם משיגין שמשם כל העצות כנ"ל. וזה שנאמר בהמנהיג העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך. אבל א"א שיהיה מנהיג שיוכל ליתן עצות שזהו עיקר ההנהגה כנ"ל כ"א כשיש לזה המנהיג אמונה שלימה שאין שלימות אחריו שלא יאמין בשום דבר שהוא מדרכי האמורי. כי בודאי כשמאמין חס ושלום באיזהדבר מדרכי האמורי אין לו בעצמו שום עצה שלימה כנ"ל ואיך יוכל להנהיג העולם וזהו שכתב רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל שהמנהיג צריך שלא יטעה בשום דבר שהוא מדרכי האמורי כי אז בודאי אינו יכול להית מנהיג דהיינו להנהיג בדרך הישר ליתן עצות נכונות כי הוא בעצמו רחוק מעצה שלמה מאחר שמאמין בדרכי האמורי שהם ההיפך ממשך מעצות שלימות כנ"ל. כי א"א לקבל עצה שלימה כ"א מקודם הבריאה מבחי' התכלית האמתי התכלית האחרון שהוא השגת הש, ישהוא מקור ושורש כל העצות השלימות כנ"ל:

(הלכות מעונן ומנחש הלכה ד' נכללת בה' חוקת העכו"ם הלכה ג' והלכה ה' בהל' רבית הלכה ה') :