קרחה וכתובת קעקע א

אות א בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם וכו':

כי אנחנו עם קדוש צריכין תמיד להכניע ולשבר סטרא דמותא שהוא הסטרא. ע"כ צריכין לשמור את הזכרון מאד דהיינו לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי שזהו בחי' זכרון כמובא במאמר ויהיה מקץ בסי' נ"ד ליקוטי ח"א כי עלמא דאתי הואמקום החיים כידוע היפך השכחה שהוא סטרא דמותא כמ"ש שם בחי' נשכחתי כמת מלב. ועיקר שלימות הזכרון הוא על ידי השכחה דהיינו לשכוח מהלב כל עסקי עוה"ז שהם חוץ מעלמא דאתי דהיינ וכל התאוות רעות ומדות רעות צריך להשכיח אותם מהלב ושלא לזכור אותם כלל בבחינת ושכחי עמך ובית אביך ואז יש שלימות להזכרון דהיינו שיוכל. לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי כי כל זמן שזוכר את העוה"ז ואינ ושוכח אותו בודאי הוא רחוק מבחי' זכרון כי א"א לו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי. כי העוה"ב ועוה"ז הוא שני דברים וזה היפך מזה כידוע:

והכלל שאנו צריכין להרחיק הס"א סטרא דמותא שלא לניק מהקדוה. וע"כ כל עסקי עוה"ז שהם חוץ מהקדוש' חוץ מעלמא דאתי שהם מהס"א סטרא דמותא בחי' שכחה צריך לשכוח אותם מן הלב לגמרי כנ"ל ושלא לזכור אותם כלל כי כל זמן שזוכר אותם נפגם הזכרון דקדושה דהיינו לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי כנ"ל. וזה הזכרון של השכחה דהיינו שזוכר את הדבר שצריך לשכוח דהיינו חוץ מעלמא דאתי כנ"ל הוא פגם ונפילת הזכרון דקדושה. נמצא שעל ידי זה הוא נותן חס ושלום כח וחיות להס"א דהיינו שממישיך הזכרון שמשם החים אל ההיפך חס ושלום דהיינו למקום השכחה סטרא דמותא ע"כ צריכין לשכוח את השכחה דהיינו כל עסקי עולם הזה שהם חוץ מהקדושה שהם כולם בחי' סטרא דמותא בחי' שכחה צריך לשכוח אותם כדי להחזירם למקומם, ממקום שבאו לשם ילכו כי כולם באו מבחינת שכחה וע"כ צריך להחזירם לשם דהיינו לשכוח אותם ושלא לזכור אותם כנ"ל. ואזי הזכרון האמת דהיינו הזכרון של הקדושה כתקונו כנ"ל. ועל כן אנו מצווים שלא להתקשות על המת יותר מדאי כדי שלא להמשיך הסטרא דמותא חס ושלום רק צריך להעבירם מדעתו ושכחם כנ"ל. כי בחי' השכחה צריכין לשכוח כנ"ל רק צריך לעשות ההיפך ממש. דהיינו לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי שהוא בחי' זכרון ששם החיים כי כשמדבק מחשבתו לשם ממילא לא יצטער על המת כי למה לו לצער הלא אדרבא עכשיו יצא מחיי שעה וזכה לחיים נצחיים שהם בעלמא דאתי. ועל כן העכו"ם שהם רחוקים מהקדושה מבחי' עלמא דאתי כי הם מן הס"א סטרא דמותא. ע"כ הם רוצים להגביר חס ושלום את הסט"א וכו' וע"כ הם עושים קרחה ומתגודדים על מת כדי שיהיה נזכר אצלם ולא ישתכח מהם כדי להמשיך ולהתגבר חס ושלום סטרא דמותא והם רוצים חס ושלום להמשיך בחי' הזכרון אל מקום השחכה כנ"ל. וע"כ אנו מצווים ומוזהרי םעל זה כי אנו צריכין לשמור את הזכרון דקדושה דהיינו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי שהוא מקום החים כנ"ל וצריכין לשכוח את בחינת השכחה כנ"ל. ועיקר האיסור שלא לעשות קרחה על מת שלא להתגודד דהיינו כתוב קעקע כי הם היו נוהגים לעשות כך על מתם להתגודד ולעשות קרחה בראשם כדי לפגום את הזכרון שבראש כי הזכרון הוא במוח ורוצים להפוך להתגבר שם סטרא דמותא חס ושלום לעשות שם סימן לזכור את המת שזה בחינת פגם הזכרון שממשיכין בחי' זכרון אל מקום השכחה כנ"ל. וזה בחי' קרחה דהיינו שתולשין השערות שבראשם כי השערות הם מותרי מוחין והם בחי' מלכות כמובא במאמר מישרא דסכינא (סי' למ"ד) ושם עיקר התגברות הס"א סטרא דמותא בבחי' רגליה יורדות מות וזהו ג"כ בחי' כתובת קעקע דהיינו שחוקקים על בשרם לזכרון. כי בשר הגוף הוא בבחי' מלכות ושם מגיע הפגם של התגברות סטרא דמותא חס ושלום כנ"ל. וזהו בחי' שנקרא כתובת קעקע שהוא פגם הזכרון שהוא בחינת כתב זאת זכרון בספר:

וזה שלמדו רז"ל גזירה שוה תפילין מעשיית קרחה כשרז"ל מה להלן מקום שעושין קרחה וכו'. ולמדו מקום התפילין מעשיית קרחה. כי תפילין הוא ממש ההיפך מזה. כי תפילין הם לזכרון כמ"ש ולזכרון בין עיניך. וע"כ הם בחי' חים כשרז"ל המניח תפילין זוכה לחיים. כי הזכרון שם החים כנ"ל. ועל כן במקום שאסור לעשות קרחה כדי לשמור את הזכרון שלא יהיה נפגם ע"י התגברות השכחה שהוא סטרא דמותא כדי שלא יהיה נמשך הזכרון אל מקום השכחה כנ"ל, שם הוא המקום שמצוה להניח תיפילין שהם ג"כ לשמור הזכרון כנ"ל. וע"כ כתוב בשניהם באיסור קרחה ובמצות תפילין בין עיניכם אף שעיקר המצה והאיסרו במקום השער כנ"ל. כי שמירת הזכרון תלוי בעינים כנ"ל כמ"ש שם במאמר ויהי מקץ סי' נ"ד הנ"ל:

וז"ש בנים אתם לה' אלקיכם. לה' אלקיכם דייקא. היינו בחי' עלמא דאתי שצריך לדבק מחשבתו שם. וע"כ לא תתגודדו ולא תשימו קרחה כי זהו פגם הזכרון כנ"ל. וזהו שלמדו רז"ל מפסוק לא תתגודדו שלא תעשו אגודות אגודות. כי צרי ךלדבק מחשבתו בעלמא דאתי ושם אלו ואלו דברי אלקים חיים: