גילוח ד

אות א גודל חומר העון של גילוח פאות הזקן והראש שכל דת ישראל תלוי בזה כמ ושאנו רואין שעיקר הסימן בין ישראל לעכו"ם הוא בפאות וזקן. ומי שפורק עול תורה ומצוות ומגלח זקנו ופאותיו הוא כמו מומר גמור לכל התורה כולה. כי עיקר תחילת ההמרה של כל המומרים הוא שמגלחים פאותם וזקנם. שבזה מסלקין מעצמן ההיכר והסימן של ישראל עם קדוש:

ע"פ מ"ש בסי' כ"ג בהתורה צוית צדק שיש פנים דקדושה שהם אנפין נהירין בחי' חיים כמ"ש באור פני מלך חיים בחי' שמחה וכו' ויש פנים דסט"א שהם אנפין חשוכין מרה שחורה ע"א וכו'. ומבואר שם שמי שמשוקע בתאות ממון הוא מקושר בפנים דסט"א אלהים אחרים חשך בחי' מיתה וכו'. אבל בני אדם שמשאים ומתנם באמונה הם דבקים באור הפנים דקדושה. כי אין אמונה בלא אמת וכו' ואמת הוא אור הפנים כידוע וכו' ע"ש כל זה היטב:

כי העיקר הוא הפנים. כי בכל דבר בעולם עיקר הדבר הוא בחי' פנים שלו. כמו אצל האדם עיקר האדם הוא הפנים כי כל המוח והדעת והדיבור הכל בהפנים. כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו. וכל העסקים שיש עם האדם שאחד עוסק עם חבירו בתורה או מו"מ הכל הוא בהפנים ששם החכמה והדיבור שהוא עיקרהאדם. וכמ וכן בכל הדברים שבעולם יש בחי' פנים שהוא עיקר הדברשהוא בחי' הפנים של אותו הדבר. וצריך כל אדם להסתכל בכל דבר על הפנים והעיקר שלו. כי עיקר של כל דבר שהוא בחי' הפנים שלו הוא האמת. כי האמת הוא בחי' הפנים כמ"ש בתורה הזאת כנ"ל. וכמ"ש בכוונות שאמת הוא אור הפנים. וכן מבואר בסי' קצ"ב שאמת הוא הפנים של כל הפנים דקדושה וכו' ע"ש ואמת הוא ארחד כמ"ש אדמו"ר ז"ל בסי' נ"א ובמ"א. היינו שעיקר של כל דבר שהוא הפנים של אותו הדבר כנ,ל הוארק האמת שהוא אחד. שהוא החיות אלקות המלובש באותו הדבר שהוא עיקר הדבר. כי הש"י הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין. ומי שמסתכל בכל דבר על החיות אלקותהשוכין בו שזה עיקר האמת הוא מסתכל על הפנים של הדבר שהוא עיקר הדבר כנ"ל. וזה כל עבודת האדם בזה העולם לבקש תמיד בכל הדברים שבעולם את הפנים והעקיר, שהוא האמת שהוא השי"ת שהוא עצם האמת והוא חאד ואין שני והוא עיקרא ושרשא דכל עלמין. והוא ברא כל דבר והוא מחיה ומקיים בכל עת כל הדברים שבעולם והוא עיקר הפנים של כל הדברים שבעולם. כי כולם מקבלים חיותם מהש"י שזהו בחי' פניהם ועיקרם כנ"ל. כי כל אדם צריך לבקש תמיד פני ה' כמ"ש בקשו פניו תמיד וכתיב לך אמר לבי בקשו פני וכו' וכתיב זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה כי האמת הוא בחי' פני ה' כי מי שזוכה לידע האמת על בוריו כמו שהוא אמת שהש"י ברא הכל יש מאין ומחיה ומקיים הכל ברצונו. ומשגיח על הכל בהשגחה פרטיית. זאת הידיעה האמתיית היא בחי' הארת פני ה' כי האמת הוא הפנים של כל הפנים כנ"ל. היינו כשיודעין האמת זה עיקר בחי' הארת הפנים כמו למשל בגשמיות במלך ב"ו כל זמן שהמלך נסתר בחדריו ואין זוכין לראותו הוא בבחי' הסתרת פנים. וכשמגלה עצמו לאנשיו ורואין אותו זה בחי' הארת פנים שמראה להם פנים שהיה נסתר מהם עד הנה. כמו כן להבדיל בהשי"ת ממ"ה הקב"ה שא"א לראותו בעינים גשמיים. ואפילו בעיני השכל. כ"א כל חד כפום מה דמשער בליבי' כמ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו כ"פ. כשהש"י עוזר להאדם ומתנוצץ בדעתו ידיעת אמתתו זה בחי' הארת פנים. וע"ז אנו מבקשין תמיד יאר פניו אתנו סלה. האירה פניך על עבדך וכו' פניך האר בעבדך. והכהנים נצטוו לברך את ישראל בברכה זאת. כמ"ש יאר ה' פניו אליך וכו' כי זה העיקר שזוכין להארת פני ה' דהיינו שיאיר בדעתו אמתת אלקותו שזה עיקר אור הפנים כי אמת הוא הפנים כנ"ל:

אות ב אבל עיקר אור הפנים א"א לקבל כ"א ע"י אמונה. כי עצם הפנים שהוא האמת דהיינו ידיעת אמתת אלקותו ית' א"א לקבל מחמת ריבוי אור. כי אם הי' מתגלה לעין כל אמתתו באתגליא הי' העולם מתבטל במציאות. כי אפי' אור השמש אי אשפר לבני אדם להסתכל באורו מחמת ריבוי האור מכ"ש וכ"ש אור הגדול והונרא הזה. ע"כ השי"ת ברחמיו שחפץ בקיום העולם, צמצם והסתיר אור האמת שהואאור הפנים בבחי' אכן אתה אל מסתתר. ודייקא ע"י ריבוי הצמצומים יכולין לידע מאמתתו. כי צמצם את האמת בחכמה נפלאה בצמצומים רבים ושונים בדרכים נפלאים ונוראים עד שנתהוה מדת האמונה, שבחכמתו הפנלאה האיר בהאדם מדת האמונה הקדושה. שיש בנשמת האדם רשימה מאמתת אלקותו ית' שעל ידי זה יש לו כח להאמין בהאמת אע"פ שאינו רואה האמת עדיין בדעתו. והאמונההיא עיקר הידיעה בבחינת וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. שהאמונה היא עיקר הידיע' כמ ושאנו רואין אפי' בגשמיות שעיקר הידיעה הברורה הוא ע"י אמונה דייקא מה שא' מאמין לחבירו. ואין קיום להעולם בלי אמונה מה שא' מוכרח להאמין לחבירו כי בלא אמונה לא יתקיים שום עסק ומו"מ. כמו למשל כשאחד רוצה לידע המקח מאיזה סחור' במרחקים כגון המקח מחטים באדעס או בסטאנבול או במרחקים יותר, אם ירצה לבלי לסמוך על שום נאמנות של שום אדם בעולם בודאי לא ידע לעולם המקח. כי אפי' אם יהיה החכם הגדול שבחכמים ויחקור בחקירתו בכמה סברות וחכמות נפלאות שראוי עתה שיהיה המקח ביוקר אף עפ"כ הידיעה הזאת שעל פי סברות החכמות אינה ידיעה כלל. כי כבר ראינו כמה פעמים שהיתה הסברא נותנת שיהיה חטים ביוקר ואף על כי כן היה בזול גדול וכן בכל הסחורות והעסקים הידיעה שע"פ סברא וחכמה אינ יידעה כלל רק מי שרוצה לידע ידיעה ברורה מהמקח של איזה סחורה בהכרח שיסמוך על איש נאמן שיבחור לו איש נאטמן שראוי לסמוך עליו שהוא יודע שהוא אוהבו באמת ויש לו נאמנות. וכשזה הנאמן באמת כותב לו ידיעה מאיזה מקח מסחורה וכיוצא זאת הידיעה היא ידיעה בורכה באין ספק אף על פי שאינו מבין בשכלו שום סברא ושכל שיהיה עתה המקח כך אדרבא הסברא נותנת שיהיה בהיפך אעפ"כ הוא יודע ידיעה ברורה ואמתיית שהמקח הוא כך ע"י אמונה שמאמין לחבירו הנאמן שבודאי לא ישקר בו ובודאי כותב לו האמת. נמצא שעיקר הידיעה הברורה הוא ע"י אמונה כי אין קיום להעולם בלא אמונה. כי כל המו"מ והעסקים שבעולם וכל ההתחברות שבין בני אדם א"א להתקיים בלא אמונה. כי אפילו אם יהי האדם חכם גדול ביותר אם ירצה שלא לעשות שום מו"מ עד שידע מהות המו"מ בחכמתו ולא ירצה ליתן מידו שום דבר לחבירו מחמת שאינו מאמין לו. בודאי לא יוכל לעשות שום עסק ושום מו"מ. כי כל העסקים והמו"מ בהכרח שיהיה נגמר ע"י קיבוץ כמה אנשים ובהכרח שיאמין א' לחבירו ובל"ז לא יוגמר שום עסק ושום מו"מ כידוע ומבורר בחוש. רק שכל א' צריך לבקש איש נאמן שיהיה ראוי לו לסמוך עליו. אבל עכ"פ בלא נאמנות שיתן לאיזה אדם א"א לו לעשות המו"מ והעסק. ובפרט העסקים והמו"מ הגדולים למרחקים וכל הנאמנות שבי ןאדם לחבירו הכל נמשך מכח האמונה הקדושה שצריכין להאמין בהשי"ת ובצדיקיו ובתורתו הקדושה שברא השי"ת כח האמונה בהאדם שיהיה לו כח ובחירה להאמין בהאמת. ומשם נשתלשלה האמונה והנאמנות שבין אדם לחבירו שהוא קיום העולם. וע"כ באמת ארז"ל המחליף בדיבורו כאלו עע"ז. כי בודאי כשמשקר בחבירו באיזה מו,מ ואין לו נאמנות הוא פוגם בהאמונה הקדושה ונחשב כעע"ז ממש. כי הנאמנות שבין אדם לחבירו נמשך מהאמונה הקדושה כנ"ל:

14 כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי-א-לֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה

אות ג הכלל שעיקר קיום העולם הוא על ידי אמונה כמ"ש וכל מעשהו באמונה וכל התורה כולה עומדת על האמונה כמ"ש כל מצותיך אמונה. וכשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. כי ברוך השם יש לנו איש נאמן באמת שראוי לסמוך עליו. ואנו יודעין מה לסחור בזה העולם. הוא משה רבינו ע"ה שהצליח אותנו בהצלחה הנצחיית והודיע לנו מה אנו צריכין לסחור בזההעולם הרחוק מאד מעולמות עליונים. כי אנחנו לא באנו לזה העולם כי אם לסחור בו סחורות למרחקים גדולים ששם מצליחים ומרויחים הרבה מאד מאד באלו הסחורות שסוחרים בזה העולם הגשמי דייקא, רוחח גדול ונפלא ונורא מאד בלי שיעור וערך עין לא ראתה וכו' (כמ"ש בלק"ת בסי' נ"ה ע"ש). אבל אין אםד יודע במה משתכר בזה העולם הרחוק מאד ממדינתינו שאנו צריכין לשוב לשם. על כן חמל עלינו הש"י ושלח לנו רועה נאמן הוא משה רבינו ע"ה שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא. והוא חמל עלינו. הוא הצליחנו. הוא האיר עינינו והודיע לנו כל התורה והמצות שמסר לנו מפי הקב"ה והודיענו כל הסחורות הקדושות שאנו צריכין לסחור בזההעולם שהם לבישת ציצית והנחת תפילין ושאר כל המצות הקדושות והנוראות. ובודאי אין אנו צריכין עתה לבלות ימים חס ושלום לחקור חס ושלום אם יצליח באלו הסחורות כי בודאי מי שחוקר בזה מלבד מה שהוא רשע ואפיקורוס וכו' אף גם הוא שוטה ואויל ופתי ומשוגע שרוצה להיות חכם להרע לחקור אחר איש נאמן כזה ורוצה לידע דוקא בדעתו ולהבין בשכלו מדוע יצליח בזאת הסחורה. היש פתי מזה. שכותבין לו ממרחקים אנשים נאמנים וחכמים אמתיים נוראים כאלה שימהר לסחור אלו הסחורות בתכלית המהירות והזהירות כי יצליח בהם מאד הון עתק בלי שיעור והוא בזדון לבו מתעצל ורוצה לחקור תחלה הטעם מדוע אלו הסחורות חשובים שם ובתוך כך מתעצל לסחוכר הסחורה ומבלה ימיו בהבל וריק ובא לשם בחרפה וכלימה ריק ונועור מכל טוב מכ"ש אם הביא לשם דברים האסורים לבא שמענישין את המביאים לשם בעונשים קשים ומרים מאד בלי שיעור. אוי לאותה בושה אוי לואתה כלימה. והנמשל מובן ממילא שמשה רבינו עליו השלום וכל הצדיקים הנביאים ראשונים ואחרונים וכל התנאים ואמוראים וכו' כותבין לנו להזהר לקיים תורת משה כי נצליח על ידי זה מאד בעוה"ב והם אנשים נאמנים חכמים ונובונים ואוהבים אותנו באמת. בודאי אין אנו צריכים לחקור אחריהם חלילה רק להאמין להם ולילך בדרכיהם ועל ידי זה נוכל לסחור כל הסחורות הקדושות שהם תורה ומצות. כי אין אנו צריכין לבלות ימינו על שום חקירה לחקור אחריהם חלילה רק כל ימינו נעסוק לקבץ ולסחור אלו הסחורות היקרים מפז ומפנינים וכל חפצם לא ישוו בהם. וזה ששבח שהמע"ה את האמונה הקדושה אש חיל מי ימצא וכו' כי האמונה הקדושה נקראת אשת חיל כי אמת ואמונה הם בחי' איש ואשה כמובא בסי' ז' ע"ש. והוא משבח את האמונה שהיא אשת חיל בכל השיר הזה בלשון רווח והצלחה בסחורה שהיא מצלחת ומרווחת הרבה בסחורתה כמבואר בכל השיר הנפלא הזה מתחלתו ועד סופו. היינו כנ"ל כי עיקר הצלחת האדם בסחורה הקדושה הצלחה אמתיית ונצחיית היא ע"י האש תחיל שהיא האמונההקדושה שנקראת אשת חיל כנ"ל. וכמובא בכל כתבי האר"י שהאמונה היא בחי' מלכות שהוא בחי' אשה יראת ה' בחי' אשת חיל היינו כנ"ל. וזהו היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה שע"י האמונההקדושה שסומכין על משרע"ה ועל הצדיקים ההולכים בדרכיו על ידי זה יכולים לסחור סחורות למרחקים ולהביא לחמו וחיותו לנצח ממרחקים גדולים אף על פי שאין אנו יודעין מה לסחור לשם כי כבר הודיע לנו איש נאמן באמת מה אנו צריכין לסחור לשם שעל ידי זה נצליח שם תמיד וכנ"ל:

אות ד נמצא שעיקר ידיעת האמת שהוא בחי' פני םהוא על ידי האמונה שהיא נמשכת דרך צמצומים הנמשכין משכליים גבוהים ונוראים מאד שהשם יתברך צמצם אורו בדרכים ובצמצומים נפלאים עד שהמשיך מדת האמונה שעל ידי זה עיקר קיום העולם כנ"ל. כי האמונה אף ע"פ שהיא למטה מהשכל כידוע כי אין אמונה כ"א במה שאין השכל מבין אעפ"כ שרשה נמשך ממקום גבוה ועליון מאד שהוא גבוה מכל השכליים כי בחי' האמונה הוא בבחינת אני ראשון ואני אחרון וכו' בח'י מגיד מראשית אחרית בחי' סוף מעשה במחשבה תחלה וכמובן ומבואר כל זה במ"א ואלו הצמצומםי הקדושים שהשי"ת צמצם אורו עד שאין יכולין לידע האמת כ"א ע"י אמונה כנ"ל אלו הצמצומים הם בחי' שערות שהם נמשכין ממותרי מוחין. כמבואר בכתבים שכל תיקון העולמות היה ע"י בחי' שערות ע"י שנתצמצמו האורות עד שנתהוו השערות ודרך שם המשכת החיות והדעת מבחינה לבחינה ומעולם לעולם וכו' אבל מחמת שהשדערות הם בחינת צמצומים שהם בחי' דיינם כשמתגדלים ביותר אזי נמשך מהם יניקה להסט"א חס ושלום וע"כ צריכים לקצצם. אבל יש שערות קדושות וגבוהות מאד שעיקר המשכת הדעת והחיות הוא על ידם והם שערות הפאות והזקן הקדוש שכל בנין העולמות וכל המשכת ידיעת אלקותו הוא על ידי הצמצומים הקדושים הנמשכין ע"י אלו השערות הקדושים ונוראים מאד. כי שערות הפאות והזקן נמשכין ממקום גבוה ועליון ונורא מאד מבחי' עתיק. שעיקר התגלות אלקותו עיקר המשכת האמונה הקדושה הוא ע"י אלו השערות שםה צמצומים נפלאים הנשמכין משכל עליון וגבוה מאד מאד מבחי' עתיק שמגדולת נפלאות נוראות זה השכל הוא יכול לצמצם עצמו בצמצומים נפלאים עד שיומשך הארת האמונההקדושה בהשכל שנזכה להאמין בהאמת אע"פ שאין אנו מבינים אותו בשכל עדיין. כי האמונה הוא נפלאות תמים דעים שעליו נאמר אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. וכתיב אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד וכמבואר מזה במ"א ע"ש. ועל כן אלו השערות הקדושים של הפאות והזקן הם עיקר ההידור ואור הפנים כמ"ש והדרת פני זקן כמובא כי עיקר האמת שהוא הפנים א"א לקבל ולהשיג כ"א ע"י האמונה הקדושה כנ"ל. וע"כ נקראת האמונה אור הפנים כמבואר בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' שערות הפאות והזקן שהם בחי' צמצומים הקדושים שעל ידם עיקר המשכת האמונה שהיא עיקר אור הפנים. כי ע"י האמונה יודעין האמת שהוא הפנים וכל זמן שאין זוכין לאמונה א,אל קבל עצם האמת מחמת ריבוי אורא ע"כ אין הפנים שהוא האמת מאיר כ"א ע"י אמונה שעל ידה יודעין האמתל וע"כ האמונה היא אור הפנים. וזהו בחי' שערות הפאות והזקן שהם עיקר ההידור ואור הפנים וכנ"ל. כי אי אפשר לידע מהשי"ת שהוא עצם האמת מחמת ריבוי אור כ"א ע"י אמונה לבד שאז כשזוכין לאמונה בשלימות יודעין האמת. וע"כ עיקר אור הפנים שהוא האמת הוא האמונה שהיא נמשכת ע"י שערות הפאות והזקן כנ"ל:

אות ה כי אמת ואמונה הם שניהם אחד. כי מי שמאמין בהאמת הוא מקושר אל האמת כאלו היה יודע אותו בשכל ואין חילוק ביניטהם כלל אדרבא עיקר האמת א"א לידע כ"א ע"י אמונה כנ"ל. כי אמת ואמונה הם בחי' איש ואשה וע"ז נאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. האדם זה בחי' האמת שהוא בחי' איש, לא טוב שיהיה לבדו כי א"א ליהנות מהאמת ולהוליד ממנו לבדו מחמת שא"א לקבל עצם האמת כנ"ל. וע"כ אמר הש"י שיעשה לו עזר כנגדו שהיא האשה יראת ה' שהיא אשת חיל שהיא בחי' האמונה הקדושה שהיא כלה הכלולה מהכל המשובחת בכל ספר שיר השירים. כי אמונה הקדושה כלולה מהכל כי כל ההשגות הגבוהות וכל ידיעת אלקות הכל אין יכולין לקבל כ"א על ידי אמונה כי האמונה היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו של האמת כי שניהם א' וא"א לזה בלא זה. וכל קיום העולם ע"י שניהם דייקא שבאמת הם אחד בבחי' והיו לבשר אחד כי מאחר שמאמין בהאמת לאמתו נכלל האמונה בהאמת בתכלית האחדות ועל ידי זה נולדים כל ההשגות לדעת מאמתת אלקותו ית"ש לנצח כי א"אל לדעת מאמתת אלקותו ית"ש לנצח כי א"אל דעת ממנו ית' כ"א על ידי התחברות אמת ואמונה בבחי' וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. כי אמת בלא אמונה בודאי אינו כלום. כי כשאינו מסתכל על האמת אז יש לו אמונות כוזביות שהם ע"ז אלהים אחרים פנים דסט"א המבוארים בהתורה הנ"ל. ועיקר קיום של האמונה הקדושה הוא ע"י אמת בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה היינו כשמסתכל על האמת לאמתו ואז בודאי רואה בעיניו שראוי להאמין באבותינו הקדושים ובצדיקים אמתיים שמזהירי' אותנו לקיים תורתינו הקדושה (וכמבואר מזה במ"א בהלכות פסח ע"ש) ). ואז אתעבידת אמונ' שזוכה לאמונה הקדוש' בלימות ואז נכלל אמת ואמונה יחד כי באמת שניהם אחד כנ"ל ועל ידי זה נולדים כל ההשגות והידיעות כי ע"י אמונה זוכין אח,כ להשגות וידיעות גבוהות מאד כמ"ש ע"פ ויהי ידיו אמונה עד בא השמש בסי' צ"א ובמ"א. וע"י אלו הידיעות מולידין נפשות ממש. כי כל מה שהצדיקים משיגין השגות גבוהות יותר ע"י שזכו לחבר אמת ואמונה בשלימות על ידי זה זוכין להכנסי אמונהבלב נפשות ישראל כי זה עיקר שלימות ההשגה של הצדיקים שבכל פעם משיג השגות גבוהות משכל עליון וגבוה ביותר עד שיכול לצמצם השגות אלקותו בצמצומים נפלאים כאלה עד שיכול להכניס האמונה הקדושה בלב כל הנפשות הירודות הרחוקות ממנו ית' מאד מאד וכמובן כ"ז בתחלת התורה מישרא דסכינא בסי' למ"ד שכל מה שהחולה נחלש ביותר צריך רופא גדול ביותר שיוכל להכניס בו השגות אלקות וכו' ע"ש. וזהו בחי' שערות הפאות והזקן שהם צמצומים גבוהים ונוראים הנמשכין ממקום עליון וגובה כזה עד שע"י אלו הצמצומים של אלו השערות הקדושים נמשכין דרכי האמונה הקדושה אפילו להמדריגות הפחותות והירודות מאד כי כל מה שהצמצומים נמשכין ממקום גבוה יותר הם יכולין להלביש השכל ולהודיעו אפילו להקטטנים והפחותים ביתר כנ"ל. וע"כ עיקר היהדות של ישראל עם קדוש הוא ע"י הזקן והפאות. שכ לזמן שאינו משליך מעליו הפאות והזקן אפילו אם הוא כמו ששהוא עדיין יש לו סימן של ישראל ויכולין להאיר גם בו איזה בחי' מהאמונה הקודשה ויכול עדיין לשוב להשי"ת בנקל. אבל כשנתפקר חס ושלום עד שמשליך מעליו הזקן והפאות הואחשוד על כל התורה כולה ונתרחק מהאמונה בתכלית. כי עיקר המשכת האמונה הקדושה הוא על ידי שערות הזקן והפאות כנ"ל:

אות ו וזה שאנו רואי' בחוש שבאשכנז וסביבותיה שבעו"ה פרצו גדר ישראל וחלפו חוק הפרו ברית ומגלחים זקנם בשאט בנפש. ע"כ נתרבה שם אמד אפיקורסות ועוסקים בספרים חיצונים ורחוקי' מהאמונ' הקדושה מאד כמפורסם כי הא בהא תליא. כי עיקר המשכת האמונההקדושה הוא ע"י שערות הפאות והזקן כנ"ל. וע"כ אין שם אמונת חכמים כלל וחולקים על כל הצדיקים הגדוים האמתיים שזכינו בדורותינו מימי הבעש"ט ותלמידיו הקדושים. וגם מכתבי האר"י וספרי זוה"ק חלק לבם מאד כידוע ומפורסם כי עיקר המשכת הארת הפאות והזקן נמשך ע"י הצדיקםי הגדולים האמתיים שהם נקראים זקני הדור. זקן זה קנה חכמה. והם ממשכיים עלינו בחי' הארת תליסר תיקוני דיקנא קדישא שהם בחי' י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ומשם עיקר המשכת האמונה הקדושה שנמשך עלכל אחד דרך שערות הפאות והזקן שיש בכל אחד מישראל. ואלו המגלחים זקנם הם עוקרים עצמם מכל זה כי משחיתים פאת זקנם ופאת ראשם וכמו כן הם עוקרים עצמן מהצדיקים אמתיים שהם זקני הדור שמהם עיקר האת הזקן הקדוש שבכל אחד מישראל וכמו כן הם עוקרים עצמן מהאמונה הקדושה הנמשכת ע"י הזקנים הקדושים על ידי שערות הזקן והפאות וכנ"ל. אוי להם ואוי לנפשם כמ"ש בזוה,ק ווי למאן דאושיט ידיה לדיקנא וכו' ואי ואבוי לנו כי נגע הצרה גם בגבולינו כי בעו"ה נמצאים עתה גם במדינתנו רשעים וכופרים הפורקים עול ומשחיתים זקנם בפרהסיא ועוברים עלכל התורה בפרהסיא ולא די בזהכי גם הם פוערים פיהם לבלי חק על הכשרים ותמימים בדברי חלקלקות וליצנות על שאינם בוחרים בדרכיהם הרעים ורבי םמנערי בני ישראל יתפסו ברשתם הרעה הש"י ירחם על פליטתנו הנשארת ויציל זרעינו וכל זרע בית ישראל מהם ומהמונם:

אות ז וזהו על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. אביו ואמו זה בחי' החכמות השכליים כי אב בחכמה ואם לבינה. היינו שצריכין לעזוב את כל החכמות רק לדבק עצמו בהאשה יראת ה' אשת חיל שהיא בחי' האמונה הקדושה שעיקר התגלות אמתת האמת הוא על ידה בבחי' והיו לבשר אחד שהאמת והאמונה הם אחד בתכלית האחדות כנ"ל:

אות ח וזה בחי' ספירה שסופרין תחלה שבע שבתות תמימיות שבהם אנו ממשכיין ומתקנים כל הז' מדות שהם צמצומים הקדושים כידוע. וע"כ סופרין לעומר. כי עומר שעורים הוא בחי' כלליות כל הצמצומים שזה בחינת שער"ה בגימ' ב"פ מנצפ"ך כמ"ש בכוונות שהם כלל כל הצמצומים הקדושים. ואלו הצמצומים הם בחי' שערות שעוסקין לתקן ולהמשיך בכל ימי הספירה. ועל ידי זה יכולין לקבל אור הפנים בשבועות שזהו בחי' שערות שעוסקין לתקן ולהמשיך בכל ימי הספירה. ועל ידי זה יכולין לקבל אור הפנים בשבועות שזהו בחי' קבלת התורה בחי' ע' פנים לתורה בחי' פנים בפנים דבר ה' עמכם. כי על ידי המדות והצמצומים בחי' שערות הקדושים שהמשכנו בכל ימי הספירה ע"י זה אנו זוכין לקבל אור הפנים שהוא בחי' קבלת התורה בשבועות. וע"כ עוסקין בשבועות לומר האידרא רבא שגילא רשב"י שמדברת מתליסר תיקוני דיקנא קדישא. כי זה עיקר בחינת שבועות כי בשבועות נדמה להם כזקן.כי עיק קבלת התורה שהוא בחי' אור הפנים א"א לקבל כ"א ע"י בחי' שערות הזקן שהם עיקר תיקון כל העולמות כידוע בכתבים וכנ"ל. ועל כן נקראין ימי הספירה שבע שבתות כ"ש וספרתם לכם ממרחת השבת וכו' שבע שבתות וכו' עד ממחרת השבת וכ'ו. כי עיקר הספירה הוא לתקן ולהמשיך המדות והצמצומים הקדושים עד שיתתקן מדת האמונההקדושה שהואבחי' שבת מלכתא שנקראת כלה הכלולה מהכל. כי שבת היא בחי' אמונה כמובא בספרי אדמו"ר ז"ל כ"פ כי עיקר תכלית תיקון כל הדמות והצמצומים הוא בשביל האמונה שהיא עיקר התיקון כי א"א לדעת ממנו ית' כ"א על ידי אמונה שהיא מדה השביעית בחי' שבת וכנ"ל:

אות ט ואלו הצמצומים הקדושים בחי' אמונה שעל ידם עיקר הארת הפנים שהוא עהאמת הם בחי' ממון דקדושה. כי ממון דקודשה גבוה מאד כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ ועל כן מי שועשה מו"מ באמונה ושמח בחלקו הוא מקושר בפנים דקדושה כ"ש בהתורה הנ"ל. כי כשעושה מו"מ באמונה ושמח בחלקו ומאמין שהכל מהשי"ת לבד אזי ממונו ממון דקדושה שהוא נמשך מהצמצומים הקדושים הנ"ל כי הממון נמשך מבחי' הצמצומים שהם בחי' שמאל בבחי' בשמאל עושר וכבוד וכמבואר במ"א. וכשועשה מו"מ באמונה אזי הממון שלו נמשך מהצמצומים הקדושים שהם בחי' שערות הזקן בבחי' בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא כ"א בזלא תליא מילתא שהם תרין מזלין שהם עיקר הדיקנא קדישא כמובא בכתבי האר"י ז"ל. אבל כשפוגם בהממון חס ושלום ונופל לתאוות ממון אזי הממון שלו נמשך משארי השערות שהם פסולת המוחין שצריכים לקצצם דייקא כי משם נשתלשל אחיזת הסט"א אנמפין חשוכין ע"ז. וזהו כל עסקינו בימי הספירה להמשיך פרנסה וממון דקדושה ע"י הצמצומים הקדושים בחי' שערות הקדושים שממשיכין בימי הספירה כי משם נמשך הפרנסה דקדושה כנ"ל. וזה שאנו מבקשין בספירה ארץ נתנה יבולה יברכנו וכו'. וזה שמבקשים יאר פניו אתנו סלה. כי אנו מבקשים שעל ידי הספירה שעל ידי זה נתתקנים הצמצומים והמדות הקדושים על ידי זה נזכה לפרנסה דקדושה בחי' ארץ נתנה יבולה ועל ידי זה נזכה להארת פני ה' כנ"ל. וע"כ בימי הספירה התחלת ירידת המן. כי בט"ו באייר ירד המן. כי המן הוא בחי' פרנסה דקדושה שמאמינים שכל הפרנסה הוא רק מהשי"ת. וכמו שכלכל את אבותינו והוריד להם המן ארבעים שנה כמ וכן הוא מפרנס אותנו ברחמיו עתה כי לא ניתנה תורה כ"א לאוכלי המן. היינו שא"א לקבל התורה שהוא בחי' פנים כ"א על ידי פרנסה דקדושה שהוא בחי' מן כי אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח. כי התורה ופרנסה דקדושה צריכים זה לזה כי הם בחי' אמת ואמונה שבאמת שניהם אחד וכנ"ל. והבן היטב כי ענין זה לא ביארתי היטב וחסר בו הרבהכי לא נכתב בזמנו: