קרחה ושריטה

אות יד וזה בחי' איסור קריחה ושריטה על מת. כי העור והשערות של האדם הם בבחי' החשמל שמשםן סוד המלבושים כמבואר בכתבים. וכל תיקוני העור והשערות של האדם הכל בשביל להאיר לבחי' האמונה שהיא בחי' האשה יראת ה' שהיא בשר מבשרו שנמשך אליה ההארה דרך נקבי הארו והשערות וכו' כמבואר בכתבים בשער החשמל ע"ש. ומבואר בהתורה צוית צדק הנ"ל שעיקר החים הם אמת ואמונה שבהןם בחי' אור הפני בחי' באור פני מלך חיים. וע"כ ע"י חטא אדה"ר שפגם באמת ואמונה ע"י ששמעו לעצת החנש כנ"ל שהסיתם לחקור ולדעת מה שא"אל ידע שזהו בחי' פגם אכילת עץ הדעת טו"ר. שע"י אכילה זאת נכנס בהאדם היצה"ר להתאות לחקור ולדעת מה שאסור ואי אפשר לידע. כמ"ש שם בהסתת הנחש כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וכו'. וכמ"ש ותרא האשה כי טוב העץ וכו' ונחמד העץ להשכיל. וע"כ ע"י הפגם הזה שפגמו באמת ואמונה ע"י זה נגזר עליהם מית לדורות. שהוא היפך החיים שנמשך על ידי אמת ואמונה שהם עיקר החיים כנ"ל. כי עכשיו אחר החטא שנאחז עצת הנחש שהם עצת הרשעים בהאדם. וכל ההולדות אפי' של מצוה יש בהם אחיזת היצה"ר שנמשך מעצת הנחש כנ"ל. שעל זה נאמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. ע"כ צריכין כל בני האדם יגיעות גדולות לברר ולזכך עצמן מזוהמת החנש. ועיקר הזיכוך והבירור מזוהמת החנש הוא לברר ולזכך א"ע מעצת רשעים המסתירין האמת שהם עיקר זוהמת הנחש בחי' הנחש השיאני כנ"ל. ועל כן פתח דהע"ה את ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כי זה עיקר כלל התורה כשמרחיקין עצמן מעצת רשעים שהם עיקר זוהמת הנחש שנמשך ע"י חטא אדה"ר. שעל ידי זה עיקר הפגם של האמת והאמונה חס ושלום שהם כלל התורה כנ"ל. וגודל אחיזת זוהמת הנחש עצת הרשעים נגזר מיתה על האדם. כי א"א לברר בשלימות עד אחר המיתה שאז יתבלה הגוף בעפר ושם יכלה הזוהמא בתכלית. ואז יזכה בעלמא דאתי אחר התחיה לתכלית הארת האמת והאמונה בתכלית השלימות לדעת אמתת אלקותו ית' שזהו עיקר התענוג והשעשוע עוה"ב שיזכו הצדיקים לע"ל אשרי להם. וזהו בחי' כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כי העפר הוא בבחי' אמונה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה. ועל כן שם יתגלה הזוהמא וישוב אל האמונה הקדושה בתכלית השלימות כמו שהיה קודם החטא ויותר ויותר. ואז יזכה לאחר התחיה להכיר אותו ית' בשלימות כפי עבודתו בזה העולם. כי עיקר קיבול הש כר לע"ל הוא לדעת ממנו ית'. שכ"א יזכה לידע ממנו יתברך כפי עבודתו ויגיעתו וטרחו בזה העולם. כמובן בתורה עתיקא בסי' כ"א ובשארי מקומות. וע"כ באמת המיתה היא טובה גדולה כמ"ש והנה טוב מאד וכו' כי דייקא על ידי המיתה יתבלה הזוהמא ויזכה לחיים אמתיים חיים נצחיים בבחי' צדיקים במיתתן קרוייים חיים. וזה בחי' איסור קריחה ושריטה על מת שאסור לקרוח קרחה שהוא במקום שער וכן לשרוט שריטה בעורו על מת חס ושלום שלא לפגום בהעור והשערות שעל ידם המשכת הארת האמונה כנ"ל. ועל כן האיסרו על מת דייקא שלא תתגבר סטרא דמותא חס ושלום שנמשך ע"י עצת הנחש על ידי פגם האמת והאמונה שהם בחי' חים כי מחמת שמשם נמשך המיתה ע"כ אז מתגברת סטרא דמסאבא ששורה על המת חס ושלום. ורוצה להתגרות להסית את האדם בעצבות ויגון ואנחה יותר מדאי עד שיקרח קרחה בראשו או ישרוט שריטה חס ושלום בעורו שכ"ז הוא בחי' פגם האמת והאמונה כנ"ל. וע"כ אסרה עלינו התורה זאת.כי באמת אנו צריכין להאמין שאע"פ שהמיתה נגזרה ע"י עצת הנחש שהוא פגם האמת והאמונה. אעפ"כ לא נגזרה לרעה חס ושלום כ"א לטובה כי על ידי זה עיקר התיקון של חטא אדה"ר כנ"ל. וכל זמן אשר האדם חי על פני האדמה אסור לו לקלקל עורו ושערותיו על מת חס ושלום. כי זה פירש למיתה כי הגיע זמנו שזה עיקר תקונו כנ"ל. וזה פירש לחיים וצריך לשמור מאד עורו ושערותיו. כי דייקא על ידם עיקר המשכת הארת האמונה שהיא בחינת חיים כנ"ל. וזהו בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וכו' יכ עם קדוש אתה לה' אלקיך וכו' כי אתם קרויים בנים בחי' בני אל חי היפך בחי' עבדות שמשם עיקר המיתה בחי' ארור כנען עבד עבדים וכו' שהוא בחי' ארור אתה הנאמר בנחש שמשם המיתה. כמובא ומובן בהתורה ואלה המשפטים הנ"ל שארור כנען הוא בחי' זוהמת הנחש וכו' ע"ש. אבל ישראל קרויין בנים שהם היפך סטרא דמותא שהיא בבחי' עבדות. וע"כ אפילו כשהגיע זמן המיתה של א' מישראל הם ג"כ בבחי' חיים כי כל ישראל נקראים צדיקים. וצדיקים במיתתן קרויין חיים כי המיתה היא תכלית החיים כנ"ל. וע"כ לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וכו' שלא לפגום בהעור והשערות שעל ידם עיקר המשכת האמונ' שהיא בחי' חים כנ"ל: